הרס עצמי הוא מצב שבו אדם נוקט בצעדים אקטיביים או פאסיביים כדי למנוע מעצמו להשיג את מטרותיו.

התנהגות זו יכולה להשפיע כמעט על כל היבט בחיים, כולל מערכות יחסים, קריירה או מטרות אישיות.

מה שמזין אותי הורג אותי  

למרות שהרס עצמי הוא נפוץ מאוד, מדובר במעגל התנהגות מתסכל במיוחד שמנמיך את הביטחון העצמי ותוקע אותנו במקום.

יש סיבות רבות לבחירה של אדם בהתנהגות שמחבלת בחייו, אבל במקרים רבים הדבר נובע מהיעדר אמונה של האדם בעצמו.

דוגמה להתנהגויות של הרס עצמי הן התמכרויות לחומרים אסורים, נחמה באכילה, דחיינות, הימנעות מהתחייבות למערכות יחסים או הימנעות מהידוק חברויות למרות הרצון בחיבור.

• האם קשה לך מאוד עם דחיית סיפוקים?

• האם אתה נמנע ממה שצריך לעשות ודוחה כל משימה למחר?

• האם אתה מתרכז במחשבות שיש בהן תבוסתנות?

אם כן, בואו לקרוא. 

סיבות להרס עצמי

ערך עצמי נמוך

 כשאנו לא מאמינים בעצמנו, איננו יכולים להשיג את מטרותינו. ערך עצמי כלול בתוך ביטחון עצמי.

אם אנו חוזרים ואומרים לעצמנו שאיננו חכמים מספיק, מוכשרים מספיק או טובים מספיק כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים, אנו נתנהג בהתאם למה שאנחנו אומרים לעצמנו.

האופן בו אנו מדברים לעצמנו הוא חשוב ומשפיע ישירות על איך שאנחנו מציגים את עצמנו בפני העולם.

כשביטחון בריצפה, אנחנו עושים דברים שימנעו מאיתנו מלממש את מלוא הפוטנציאל שלנו.

אם אינכם מרגישים בעלי ערך, אולי זהו הזמן להתמקד בטיפול בעצמכם. הפסיקו להתמקד במה שאתם חושבים שאתם עושים לא נכון ועבדו על זיהוי מה שנכון.

התמקדו בלהעניק לעצמכם את הזמן להירגע, לאכול טוב ולישון. עליכם להרגיש טוב לגבי עצמכם כדי להתגבר על הפחדים שלכם. שימו את עצמכם בעדיפות ראשונה – הדבר יעזור לחזק את הביטחון העצמי שלכם ויאפשר לכם להיות מצוידים טוב יותר להתמודדות עם פחדים ולהתגברות על התנהגות שיש בה הרס העצמי.

 פחד מהצלחה

כשאנו עובדים קשה מאוד כדי להשיג משהו, לפעמים ההצלחה יכולה להיות גורם לחץ. לעתים קרובות הדבר מתרחש כשיש לנו חוסר בביטחון העצמי.

אנו עשויים לחשוש שבעצם איננו מיומנים או מוכנים מספיק, או שניחשף כמתחזים.

הפחד שלנו מהצלחה מוביל אותנו להתנהגויות שמגבילות את הצלחתנו. כשאנחנו מתקרבים להשגת היעד אנו עלולים להתחיל לעשות דברים שיעצרו אותנו מלהשיג אותו.

אם פחד מהצלחה נוגע לחיי העבודה, פנו לייעוץ קריירה. 

נטיה להטיל את האשמה במקום אחר

כשאנו מאמינים שאנחנו לא הולכים להצליח או שבטוח ניכשל, אנו מתחילים להתנהג בדרך שמבטיחה שניכשל.

כשאנחנו חושבים דברים כמו ״ממילא לא יחתמו איתי על חוזה״, אנו מסיטים מאיתנו את האחריות שלנו להשגת מטרותינו.

ואז, כשאנחנו נכשלים מכיוון שכך אמרנו לעצמנו שיקרה, האשמה יכולה להיות מועברת למישהו אחר ואנו יכולים להצדיק את הדחיינות שלנו או את העובדה שלא התכוננו מספיק, כי ממילא כבר השלמנו עם כך שלא נצליח. 

רצון בשליטה

אנו מרגישים טוב יותר כשאנחנו חשים בשליטה. ע״י קבלה של תוצאה שלילית מראש, אנו מרגישים כאילו אנחנו בשליטה, אפילו שזה לא מה שאנחנו רוצים שיקרה. למעשה, אנו שולטים בכישלון שלנו כשאנו מיישמים את התנהגות ודפוסי ההרס העצמי. פחד מכישלון – אנו פוחדים שניתן את כל מה שיש לנו למטרה, וזה עדיין לא יהיה מספיק. קל יותר לתרץ לעצמנו למה נכשלנו, מאשר באמת לתת הכל ולא להצליח. זוהי הסיבה המציפה ביותר להרס עצמי. 

פחד מכישלון

אם אתם מפחדים מכישלון, שקלו למנות את כל הדרכים שבהן הצלחתם בעבר. הסתכלו על כל הדברים הנהדרים שכבר השגתם.

נסו לזכור על מה התגברתם כדי להגיע לשם ועבדו על חיזוק הביטחון העצמי שלכם. נסו לזכור שזה בסדר להיכשל, ושתחוו גם כישלונות – אנחנו לא תמיד יכולים להיות מושלמים ולא תמיד נקבל את מה שאנחנו רוצים. ההבנה הזו אינה אמורה להגביל את האמונה שלכם בעצמכם אלא להדריך אתכם להמשך עבודה על עצמכם והיפתחות להזדמנויות חדשות.

איך נבחין בהרס עצמי?

מי שנכשל שוב ושוב או מרגיש תקוע, מוטב שישאל את עצמו את השאלות הבאות:

עלינו להיות כנים ולשאול את עצמנו אם אנו חשים שמגיע לנו יותר ולהצביע על מה שמפחיד אותנו.

אם נעשה זאת, נוכל להתרומם מעל להרס העצמי. ברגע שנזהה שאנו מתנהגים באופן שיש בו הרס עצמי, נוכל להתחיל לעשות צעדים כדי להתגבר על כך.

ערכו רשימה של דברים שמונעים מכם להשיג את מה שאתם רוצים. קחו את הזמן כדי להעריך מדוע אתם רוצים זאת וכדי להבין את מטרותיכם.

התבוננו במה שבאמת עוצר אתכם, זהו את הדברים הקטנים, כמו התלוננות, לצד הגדולים.

אם יש לכם קושי להתגבר על הפחד ועל התנהגויות כאלה, שקלו לדבר עם מטפל או מאמן לחיים. לפעמים אנו זקוקים לשיחה על מה שמתרחש כדי להבין מדוע אנחנו משתתפים בהרס עצמי, ולעתים אנו פשוט צריכים עזרה כדי להתגבר על השלילי ולפתח תכנית.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

עדכון אחרון:

19 בדצמבר 2023 

מהי הביטואציה (Habituation)? 

הביטואציה (התרגלות) היא ירידה בתגובה לגירוי לאחר הצגתו באופן חוזר ונשנה.

למשל, צליל לא מוכר, כמו רינגטון חדש, עשוי למשוך בהתחלה תשומת לב ואפילו להסיח את הדעת.

אבל ככל שחולף הזמן, ככל שמתרגלים לצליל הזה, כך שמים לב פחות ופחות לרעש והתגובה לצליל פוחתת.

תגובה מופחתת זו היא הביטואציה.

הביטואציה נחקרה בתחילת הדרך על בעלי חיים.

הממצאים הראו שכאשר בעל החיים נחשף לאותם גירויים שוב ושוב, הוא מפסיק בסופו של דבר להגיב לגירוי. 

מתי ומדוע מתרחשת הביטואציה? 

תהליך של הביטואציה משחק תפקיד בתחומים רבים ומגוונים, מלמידה ועד תפיסה.

על מנת להבין כיצד פועלת תופעה זו, נבחן מספר דוגמאות. 

למידה

הביטואציה היא אחת מצורות הלמידה הפשוטות והנפוצות ביותר.

למידה זו מאפשרת לאנשים להפחית את הקשב לגירויים שאינם חיוביים, ואילו להתמקד בדברים שבאמת דורשים תשומת לב.

הביטואציה מתרחשת באופן קבוע בחיי היום־יום, אך ככל הנראה האדם במידה רבה לא מודע לכך.

לדוגמה, כשלומדים והטלוויזיה מתנגנת ברקע – תחילה הטלוויזיה עלולה להסיח את הדעת, אך ההביטואציה תאפשר בסופו של דבר להפחית את תשומת הלב לרעש ולהתמקד בלימודים.

דיסהביטואציה היא מצב בו גירוי שהתרגלנו אליו משתנה, ואנחנו מתחילים להגיב אליו שוב. 

רפואה

הביטואציה מתייחסת ברפואה כדי לתאר פיתוח של תלות פסיכולוגית בתרופה.

חומרים מסוימים לשימוש לרעה מתגמלים מאוד בגלל השפעתם על חיזוק תהליכים נוירו-ביולוגיים, אך הם לא בהכרח גורמים לתסמיני גמילה הקשורים לרקמות. 

תפיסה

תארו לעצמכם שאתם סובלים מטינטון (טיניטוס), תופעה תפיסתית של רעש מטריף באוזניים, שאין לו שום פתרון רפואי. 

הביטואציה יכולה להיות מענה מעניין.

דרך התרגלות הרעש "כבה" בראש, כלומר, יפסיק למשוך את תשומת הלב. 

לא רק צלילים עוברים הביטואציה, אלא גם חושים אחרים יכולים להיות מושפעים ממנה.

לדוגמה, כשאדם שם בושם לפני היציאה לעבודה בבוקר – לאחר תקופה קצרה, הוא כבר לא ישים לב לריח הבושם, ואילו אחרים בסביבתו יבחינו בריח, גם לאחר שהוא כבר לא יהיה מודע אליו.

פסיכותרפיה 

ישנן גישות פסיכותרפיות שממש נשענות על הביטואציה.

למשל, בטיפול בפוביות האופן שבו גורמים לאנשים להתרגל למקור הפחד שלהם – זו אחת הדרכים לסייע להם להתגבר על הפוביה.

בתהליך של טיפול בחשיפה, שעומד בבסיס כל טיפול בחרדה, המטופלים נחשפים בהדרגה למצב או האובייקט ממנו הם פןחדים.

הביטואציה בטיפול בחשיפה

בטיפול בחשיפה ישנו שימוש בהביטואציה על מנת לסייע לאנשים להתגבר על פחדיהם.

למשל: אדם שמפחד מהחושך עשוי תחילה לדמיין שהוא נמצא בחדר חשוך.

כאשר הוא מתרגל לחוויה זו, הוא ייחשף יותר ויותר לגירויים הקרובים למקור האמיתי של החרדה שלו – עד שלבסוף יתמודד עם הפחד עצמו.

לבסוף, הוא יוכל להתרגל לגירוי, כך שלא יחווה יותר את תגובת הפחד.

תנאים להתפתחות הביטואציה

הביטואציה לא תמיד מתרחשת באותו אופן ויש מספר גורמים אשר יכולים להשפיע על כמה מהר האדם יתרגל לגירוי.

כמה מהמאפיינים המרכזיים של הביטואציה כוללים:

• שינוי: שינוי עוצמת או משך הגירוי – עלול לגרום להישנות של התגובה המקורית. כלומר, לאחר שמתרגלים לרעש, אם הוא יתגבר עם הזמן, או ייפסק בפתאומיות, סביר להניח ששוב יבחינו בו.

• משך זמן: אם גירוי ההביטואציה לא מוצג במשך זמן רב ולאחר מכן הוא יחזור בפתאומיות – התגובה לגירוי תופיע שוב במלוא עוצמתה. לכן, אם הרעש החזק שמגיע מהשכן (מהדוגמה לעיל) היה נעצר ומתחיל פעם נוספת, פחות סביר שהאדם יתרגל אליו. 

• תדירות: ככל שגירוי יוצג בתדירות גבוהה יותר, כך תתרחש הביטואציה מהירה יותר. כך, אם אדם מתבשם מדי יום באותו בושם, סביר כי ככל שיחלפו הימים, כך הוא יפסיק לשים לב אליו מוקדם יותר.

• עוצמה: גירויים עזים מאוד נוטים לגרום להביטואציה איטית יותר. במקרים מסוימים, כמו רעשים מחרישי אוזניים, כדוגמת אזעקה לרכב או צפירה, הביטואציה לעולם לא תתרחש (למעשה אזעקת רכב לא תהיה יעילה כאזעקה, אילו אנשים יפסיקו להבחין בה לאחר מספר דקות).

מכניזם הלמידה בבסיס הביטואציה

הביטואציה היא דוגמה ללמידה לא אסוציאטיבית.

כלומר, אין תגמול או עונש הקשורים לגירוי. 

אנחנו לא חווים כאב או הנאה כתוצאה מרעש השיפוץ שמגיע מהשכן.

אז למה אנו חווים הביטואציה?

2 תאוריות מנסות להסביראת זה:

• תאוריית ההשוואה של הביטואציה (Comparator theory of habituation): תאוריה זו מציעה שהמוח יוצר מודל של הגירוי הצפוי. כאשר הגירוי מוצג שוב ושוב, הגירוי מושווה למודל, ואם הוא תואם – התגובה מעוכבת.

• התאוריה הדו־גורמית להביטואציה (Dual-factor theory of habituation): התאוריה מציעה כי תהליכים עצביים מווסתים את מידת ההיענות לגירויים שונים. כך, המוח קובע עבורנו אם חשוב לדאוג מרעש מסוים או שיש לו דברים חשובים יותר בהם הוא צריך למקד את הקשב.

הביטואציה במערכות יחסים ובקריירה

הביטואציה היא מושג המיושם לעיתים קרובות על תופעות תפיסתיות, אולם יכולים להיות לו גם מספר יישומים בעולם האמיתי. כך, הביטואציה יכולה לכלול קשרים חברתיים ולהשפיע על מערכות יחסים במגוון דרכים:

• אנו מתרגלים לטוב ולרע: ככל שאנו גדלים ומכירים אנשים טוב יותר, זה טבעי שנפסיק לשים לב לכל דבר קטן ונהיה רגילים יותר ויותר לתכונותיהם, הן הטובות והן הרעות.

• אנו מתעלמים מדברים מסוימים (ומתרגזים מאחרים): האדם עלול להתרגל להרגלים שתחילה עצבנו אותו, ואף להתעצבן יותר ויותר מדברים שבהתחלה דווקא התעלם מהם.

• חידוש מגביר את תשומת הלב: בשלבים ההתחלתיים של כל מערכת יחסים, אנשים נוטים להיות תגובתיים בקלות רבה יותר. כך, כל תחושה מרגשת, משום שהיא חדשה ולא מוכרת. 

• אך החידוש לבסוף מתפוגג: למרבה הצער, זהו לא מצב שיכול להימשך לנצח. בסופו של דבר, ההביטואציה מתחילה ואנשים מפסיקים להבחין בכל דבר קטן והתגובתיות פוחתת.

אומנם הביטואציה עשויה לגרום לכך שהריגוש במערכת היחסים מתפוגג עם הזמן, אך זה לא בהכרח דבר רע.

שכן, התשוקה הראשונית שנוטה לסמן את תחילתה של מערכת היחסים מפנה את מקומה לרוב לדבר עמוק ומתמשך יותר – אהבה עמוקה ומשמעותית יותר, אשר מאופיינת לא רק בתשוקה, אלא גם בחברות, תמיכה וכבוד.

מתי הביטואציה עלולה לפגוע במרקם היחסים?

הביטואציה במערכת יחסים ובעבודה עלולה להפוך להיות בעייתית כאשר היא גורמת לאדם לתפוס את האחר כמובן מאליו.

כולנו זקוקים להכרה, למשוב ולטפיחה על השכם. 

יחסים לטווח ארוך, עם בן/ת זוג, עם מנהל/ת ואפילו עם מקצוע מסוים, עלולים להוביל לכך. 

עם הזמן, האדם עלול להרגיש שכבר אינו זוכה לתחושה שמישהו ״רואה״ את תרומתו, עד לרמה שיחווה התעלמות (מציאותית או סובייקטיבית). 

כיצד להתגבר על הביטואציה במערכות יחסים?

מה ניתן לעשות על מנת להתגבר על הביטואציה ולהחזיר חלק מהניצוץ הראשוני למערכת היחסים?

• התמקדות בחיובי: קחו את הזמן לחשוב על הדברים שאתם אוהבים בבן הזוג שלכם. מה הן התכונות שאתם הכי מעריצים בו? אילו דברים הכי משכו אתכם בו כשהכרתם לראשונה?

• תרגלו הכרת תודה: ככל שאתם מבלים זמן רב יותר בקרבת בן הזוג, זה עשוי להיות קל למדי להתמקד בדברים שהוא עושה שמעצבנים אתכם. לפיכך, אם תתמקדו בתכונות אלו בלבד – זה עלול להיות קשה ביותר להרגיש סיפוק מהקשר וחיבור לבן הזוג.

• זכרו את הרגשות שחשתם בתחילת מערכת היחסים: חשבו על הדברים ששמתם לב אליהם לראשונה ואהבתם בבן הזוג. קחו בחשבון את הדברים שנהנתם לעשות יחד כזוג. הקדישו זמן במטרה להבחין בתכונות הללו. שכן, חשיבה מחדש על כך היא דרך טובה להתחבר מחדש.

• נסו משהו חדש: שגרות והרגלים עשויים להיות מועילים, אולם יכולים לגרום גם לתחושת מחנק. חפשו דרכים לשנ ות דברים במערכת היחסים ולהשיב חזרה תחושה של חידוש. למשל, נסו פעילויות חדשות כזוג וחקרו יחד דברים. זו עשויה להיות דרך מעניינת לבנות חיבור חזק מחדש, כמו גם אמצעי לראות את בן הזוג באור חדש.

הביטואציה היא חלק טבעי ונורמלי מהחוויה שלנו בעולם.

היא מאפשרת לתפקד בסביבות שבהן לעיתים קרובות חשים הצפה מרוב מידע וחוויות חושיות.

במקום להיות מופתעים מכל הדברים אשר דורשים תשומת לב – ההביטואציה מאפשרת להקדיש פחות תשומת לב להיבטים מסוימים, על מנת שנוכל להתמקד טוב יותר בהיבטים חשובים אחרים.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

1 באפריל 2022   

מקורות:

Burle, N., Resende, L. M., Alves, L. M., Garcia, V. S., & Mancini, P. C. (2021). Effect of Tinnitus Habituation Therapy on Auditory Abilities. International archives of otorhinolaryngology, 25(1), e18–e26. https://doi.org/10.1055/s-0040-1708897

Thompson R. F. (2009). Habituation: a history. Neurobiology of learning and memory, 92(2), 127–134. https://doi.org/10.1016/j.nlm.2008.07.011

מהי נרקולפסיה?

נרקולפסיה היא הפרעת שינה נוירולוגית המתבטאת בישנוניות מוגזמת ובלתי נשלטת במהלך היום, עד למצבים בהם של הירדמות פתאומית בכל רגע, במהלך כל סוג של פעילות.

ננסה להכיר כאן את ההפרעה, קצר וקולע: 

 ישנם שני סוגים עיקריים של נרקולפסיה - סוג 1 וסוג 2. 

ההבדל העיקרי בין שני הסוגים הוא נוכחותה קטפלקסיה (סוג 1) או היעדרה (סוג 2).

שני הסוגים יכולים להתבטא בישנוניות רבה לאורך היום, חלומות בהקיץ, שיתוק שינה והזיות בהתעוררות.

נרקולפסיה מסוג 1

סוג 1 הוא הנפוץ יותר מבין השניים.

כמו הסוג השני, הוא מאופיין בתחושת עייפות קיצונית לאורך היום, אבל יש גם תסמינים נוספים:

• קטפלקסיה: חולשה פתאומית בשרירים, לרוב בעקבות רגשות עזים כמו צחוק, פחד או כעס.

• היפנוגוגיות והיפנופומיות: חלומות בהקיץ או הזיות בהתעוררות.

• שיתוק שינה: תחושה של חוסר יכולת לזוז או לדבר בזמן ההתעוררות.

אנשים עם נרקולפסיהמסוג 1 גם סובלים מירידה ברמות ההיפוקרטין, נוירוטרנסמיטר במוח שחשוב לשליטה על שינה.

נרקולפסיה מסוג 2

סוג 2 פחות נפוצה מסוג 1.

היא דומה לסוג 1, אך כאמור אינה כוללת קטפלקסיה או את התסמינים הנוספים.

בנוסף, רמות ההיפוקרטין אצל מתמודדים עם נרקולפסיה מסוג 2 תקינות בדרך כלל.

תסמינים של נרקולפסיה

ישנוניות מוגזמת במהלך היום (EDS)

באופן כללי, EDS מקשה על פעילויות יומיומיות, גם אם ישנים מספיק במהלך הלילה. חוסר האנרגיה יכול להפוך את הריכוז לקשה, והישנוניות יכולה לגרום לשכחה ולתחושה דיכאונית או מותשת. 

במקרים רבים, נרקולפסיה אינה מאובחנת ולכן אינה מטופלת. ובמצבים קשים של ישנוניות זה עלול להיות מסוכן, בעיקר בנהיגה.

קטפלקסיה

פה נרחיב טיפה:

קטפלקסיה היא אובדן פתאומי זה של טונוס השרירים בזמן שהאדם ער.

היא מובילה לחולשה ולאובדן שליטה רצונית בשרירים.

התופעה נוכחת לעתים קרובות יחד עם רגשות חזקים כמו צחוק, פחד, כעס, לחץ או התרגשות.

הסימפטומים של קטפלקסיה עשויים להופיע שבועות או אפילו שנים לאחר הופעת EDS (הסעיף הקודם).

אנשים מסוימים עשויים לקבל רק התקף אחד או שניים במהלך החיים, בעוד שאחרים עשויים לחוות כמה התקפים ביום.

בערך בעשירית מהמקרים של נרקולפסיה, קטפלקסיה היא התסמין הראשון שמופיע וניתן לאבחן אותו בטעות כפרכוס.

ההתקפים הקשים ביותר מביאים להתמוטטות גוף מוחלטת שבמהלכה אנשים אינם מסוגלים לזוז, לדבר או לפקוח עיניים.

אבל גם במהלך האפיזודות הקשות ביותר, המתמודדים בהכרה מלאה, מה שמבחין בין קטפלקסיה מהתעלפות או פרכוסים.

אובדן טונוס השרירים במהלך קטפלקסיה דומה לשיתוק של פעילות השרירים המתרחש באופן טבעי במהלך שנת REM.

אפיזודות קטפלקסיות נמשכות כמה דקות לכל היותר ונפתרות ספונטנית כמעט מיד.

למרות שהן מפחידות,הן לא מסוכנות כל עוד האדם מוצא מקום בטוח שאפשר לנחות עליו בבטחה (ספה או כרית). 

הלוצינציות

הלוצינציות הם הזיות חדות וברורות שיכולות לקרות בכל זמן, ולעתים קרובות הן חדות ומפחידות.

הלוצינציות בנרקולפסיה יתבטאו בד״כ בראייה, אך הן יכולות לכלול גם חושים אחרים.

כאשר הן מופיעות בזמן שהאדם ישן הן מכונות הלוצינציות היפנגוגיות.

כאשר הלוצינציות מתרחשות בזמן שהאדם מתעורר הן מכונות הלוצינציות היפנופומפיות. 

שיתוק במהלך השינה

שיתוק שינה הוא חוסר יכולת זמני לנוע או לדבר בזמן הירדמות או התעוררות.

שיתוק זה נמשך בדרך כלל רק מספר שניות או דקות, בהכרה מלאה. 

הוא דומה לקטפלקסיה, רק שהוא מתרחש בקצוות השינה.

שיתוק שינה אינו גורמים לחוסר תפקוד קבוע - לאחר סיום האפיזודה (שיכולה להיות די מפחידה), אנשים מתארגנים מחדש במהירות ויוצאים מחוויית השיתוק. 

שינה מופרעת

מתמודדים/ות עם נרקולפסיה הם כאמור ישנוניים מאוד לאורך היום, אבך הם בדרך כלל חווים גם קשיים להישאר לישון בלילה.

שנתם מופרעת על ידי נדודי שינה, חלומות צלולים, דום נשימה בשינה, פעילות בזמן חלימה ורגליים קופצות.

במחזור שינה טיפוסי אנו נכנסים לשלבי השינה המוקדמים, לאחר מכן לשלבים העמוקים יותר ולבסוף (לאחר כ-שעה וחצי) לשנת ה-REM (תנועות עיניים מהירות).

אנשים עם נרקולפסיה נכנסים לשנת REM באופן כמעט מיידי במחזור השינה, לפעמים בזמן שהם ערים.

הפרעות קשב 

ADHD ונרקולפסיה קשורות קשר הדוק -

בערך 33% מהמתמודדים עם נרקולפסיה חווים גם תסמינים של ADHD. 

מחקרים מצביעים ם קשר גנטי מסוים בין שני המצבים.

אחד מהם זיהה קשר משמעותי בין הסיכון הגנטי לנרקולפסיה ומאפייני ADHD , חוסר קשב והיפראקטיביות.

סימפטומים של ADHD, נמצאו קשורים ספציפית לתכונות גנטיות של נרקולפסיה.

מחקר משנת 2020 מצא כי תסמיני ADHD והפרעות שינה חולקים פעילות מוחית משותפת, כולל שינויים מבניים במערכת הקשב הוונטרלי, אחת משתי המערכות שמכוונות חושים במוח.

מה גורם לנרקולפסיה?

המומחים אינם יודעים מהם הגורמים לנרקולפסיה, אך הם חושבים שהיא כוללת כמה אלמנטים שיחדיו יוצרים בעיות במוח ושנת REM מופרעת. המדע מתקרב למציאת גנים הקשורים להפרעה, אשר שולטים בייצור כימיקלים במוח שעשויים לתת את האותות למעגלי השינה והערות. 

יש מומחים הסבורים כי נרקולפסיה מתרחשת בשל קושי של המוח לייצר את הכימיקל היפוקרטין.

מדענים מצאו גם בעיות בחלקים במוח שקשורים לשליטה בשנת REM. 

גורמי סיכון

גורמי הסיכון לנרקולפסיה כוללים בין היתר גיל.

נרקולפסיה מתחילה לרוב בגיל 15-25, אך יכולה להופיע בכל גיל.

בנוסף נרקולפסיה היא הפרעה עם תורשתיות גבוהה.

מי שיש לו היסטוריה משפחתית של נרקולפסיה מצוי בסיכון גבוה פי 20-40 ללקות בה בעצמו !

תחלואה נלווית

לחלק מהאנשים עם נרקולפסיה יש בעיות קשורות, בהן: 

• תנועות רגליים מחזוריות בשינה (PLMD) – שרירי הרגליים נעים חופשי, בלי שליטה, הרבה פעמים במהלך הלילה.

• תסמונת דום נשימה בשינה – במהלך השינה הנשימה עוצרת לעתים קרובות ואז מתחדשת. מה שאומר - נחירות.  ברמה הפיזיולוגית, כל חסימת נשימה כזו מעוררת את תגובת החירום של הגוף. 

• התנהגות אוטומטית – הירדמות במהלך פעילות רגילה, כמו נהיגה, הליכה או דיבור. סיפור מסובך, שעלול להיות גם מסוכן. 

אבחון 

כמו בסהרוריות, הפעילות של הנרקולפטי נמשכת תוך כדי שינה והאדם מתעורר בלי זיכרון לגבי מה שקרה בזמן שישן.

תסמיני נרקולפסיה יכולים להיראות כמו כאלה של בעיות בריאותיות אחרות, והאבחון עשוי לכלול: 

• בדיקה רפואית - בדיקה גופנית של הרופא ובחינת ההיסטוריה הרפואית.

• רשומות שינה – הרופא עשוי לבקש מהמטופל לעקוב אחר הסימפטומים והשינה במהלך כמה שבועות.

• פוליסומנוגרם (PSG) – מעבדת שינה. בבדיקה נלקחים מדדים קבועים במהלך השינה כדי לתעד בעיות במחזור השינה. PSG יכולה לעזור לחשוף מצב בו המטופל עובר לשנת REM בזמנים שאינם רגילים במהלך מחזור השינה. הדבר עשוי לשלול בעיות אחרות שעלולות לגרום לסימפטומים.

• בדיקת חביוני שינה (MSLT) – נעשית גם היא בקליניקה או מעבדה מיוחדות. הבדיקה נערכת במהלך היום ומודדת את הנטייה להירדם ואם אלמנטים מסוימים של שנת REM מתרחשים בזמנים לא רגילים במהלך היום. בבדיקה זו המטופל יצלול ל-4-5 תנומות, בד״כ בהפרשים של שעתיים. 

נרקולפסיה מסוג 2 אינה כוללת קטפלקסיה.

תהלי האבחון כולל סדרה של כלי הערכה ספציפיים להפרעה, כמו ICSD-3, לצד כלים שמעריכים את מצב ההפרעה לאורך זמן. 

לדוגמה, רופאים נעזרים בסולמות קליניים ייחודיים שנקראים NSS-2 ו-IHSS, כדי להבין את החומרה של נרקולפסיה מסוג 2.  

בשאלונים אלו המאובחן מתבקש להשיב על שאלות כמו:

• כמה אתה ישן טוב בלילה?

• האם אתה חולם בהקיץ?

• איך ההפרעה משפיעה על העבודה או הלימודים?

בעזרת התשובות, המאבחן יכול לקבל תמונת מצב, לפני ובמהלך טיפול, ולראות כמה הטיפול עוזר לו.

כשהמצב משתפר הציונים יורדים ומצביעים על כך שהמטופל מרגיש פחות עייף, פחות קשה לו להתעורר בבוקר, והחיים שלו קלים יותר לניהול.

טיפול בנרקולפסיה

אין אמנם טיפול ספציפי לנרקולפסיה, אך יש טיפולים תרופתיים (במרשם רופא) שיכולים לסייע בהקלת הסימפטומים, בהן: 

• תרופות ממריצות – כמו ריטלין, קונצרטה או אדרל, לטיפול בישנוניות.

• תרופות נוגדות דיכאון – לטיפול בבעיות בשנת ה-REM. 

• נתרן אוקסיבט (Xyrem, Xywav) – לטיפול בנרקולפסיה. 

• פיטוליסנט (ווקיקס) או סולריאמפטול (סונוסי) – תרופות מעוררות המסייעות להישאר ערים לתקופות ארוכות יותר.

מעניין -

המתמודדים עם ההפרעה לא דיווחו בתקופת הקורונה על החמרה בתסמינים נרקולפטיים, גם במצבים בהם נאלצו להפסיק את הטיפול התרופתי בתקופת הסגרים.

הסברים אפשריים יכולים להיות הזדמנויות רבות יותר לתנומות במהלך היום, השכמה מאוחרת יותר בבקרים ויותר שינה בלילות. גורם נוסף להקלה הספונטנית בסימפטומים יכול להיות התנאים המקלים של עבודה מהבית.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון

עם מומחי מכון טמיר

מקורות:

Narcolepsy Fact Sheet. in NIH Website: https://www.ninds.nih.gov/Disorders/Patient-Caregiver-Education/Fact-Sheets/Narcolepsy-Fact-Sheet

Kim J, Lee GH, Sung SM, Jung DS, Pak K. Prevalence of attention deficit hyperactivity disorder symptoms in narcolepsy: a systematic review. Sleep Med. 2020 Jan;65:84-88. doi: 10.1016/j.sleep.2019.07.022. Epub 2019 Aug 3. PMID: 31739230.

Min Wu, Jiafeng Ren, Shirley Xin Li, Pei Xue, Changjun Su, Junying Zhou, Management of narcolepsy during COVID-19: a challenge or an opportunity?, Sleep, Volume 44, Issue 2, February 2021, zsaa273, https://doi.org/10.1093/sleep/zsaa273

Nigam M, Hippolyte A, Dodet P, Gales A, Maranci JB, Al-Youssef S, Leu-Semenescu S, Arnulf I. Sleeping through a pandemic: impact of COVID-19-related restrictions on narcolepsy and idiopathic hypersomnia. J Clin Sleep Med. 2022 Jan 1;18(1):255-263. doi: 10.5664/jcsm.9556. PMID: 34314345; PMCID: PMC8807898.

Ruoff C, Rye D. The ICSD-3 and DSM-5 guidelines for diagnosing narcolepsy: clinical relevance and practicality. Curr Med Res Opin. 2016 Oct;32(10):1611-1622. doi: 10.1080/03007995.2016.1208643. Epub 2016 Jul 20. PMID: 27359185.

Takahashi, N., Nishimura, T., Harada, T. et al. Polygenic risk score analysis revealed shared genetic background in attention deficit hyperactivity disorder and narcolepsy. Transl Psychiatry 10, 284 (2020). https://doi.org/10.1038/s41398-020-00971-7

https://sonoransleep.com/the-difference-between-type-1-and-type-2-narcolepsy/

אימון לחיסון בפני לחצים (Stress Inoculation Training או SIT) היא שיטת טיפול הכוללת לימוד ותרגול מיומנויות התמודדות לניהול מתח וחרדה.

התהליך כולל שילוב מודולרי של כלים וטכניקות בגישת CBT, כמו  אימון בהרפיית שרירים עמוקה, הבניה קוגניטיבית מחודשת, תרגילי נשימה, אימון במיומנויות אסרטיביות, עצירת מחשבות, משחק תפקידים ודיאלוג עצמי מודרך.

לעתים קרובות נעשה שימוש באימון חיסון במתח בשילוב עם טכניקות טיפול אחרות,בעיקר טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים.

השיטה פותחה במקור עבור כטיפול בהפרעות חרדה,.

היא נמצאה יעילה במחקרי הערכה כשיטת טיפול בחרדת ספורטאים (Mace & Carrol,1986), חרדת ביצוע אצל מוסיקאים (Saunders et al, 1996) וגם בדיכאון וחרדה בקרב חולי סרטן (Kashani, 2015), 

מאמר זה יתייחס לתרומת SIT למתמודדים/ות עם תסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD),  על רקע תקיפה מינית, התעללות בילדות, מלחמה, שבי, פיגוע,  אסון טבע ועוד.  

רציונל

ממש כפי שחיסון עוזר לגוף להגיב במהירת כשהוא נחשף למחלה, הרציונל של SIT מניח כי ניתן להכין את המטופל נפשית לקראת התמודדויות עם פחד וחרדה הקשורים ל-PTSD.

הקשר בין חיסון לבריאות הנפש נמצא מזה שנים רבות בשיח הטיפולי (למשל ספרו של הפסיכולוג הקנדי ג׳ורדן פיטרסון (12 כללים לחיים, חיסון בפני כאוס), אבל נראה שהרעיון של חיסון בפני PTSD מזמין מכולם.

האימה הפוסט-טראומטית מתעוררת כאשר המתמודד/ות נחשף לתזכורות, סיגנלים או רמזים שמהווים טריגר לסימפטומים הללו. 

באמצעות חשיפה הדרגתית לצורות מתונות יותר של חרדה, הביטחון העצמי עולה ומאפשר למטופל להגיב מהר ויעיל יותר כאשר צצים סימנים הקשורים בטראומה. 

איך עובדת שיטת SIT?

SIT מועבר במפגשים בני 90 דקות במהלך כמה שבועות. ניתן לעבור את הטיפול בקבוצה, אך לרוב הוא יינתן אחד על אחד. 

במהלך SIT המטופל ילמד מיומנויות התמודדות, והמטפל יסייע לו להפוך מודע יותר לטריגרים הספציפיים שיכולים להציף את הפחד והחרדה הקשורים לטראומה שחווה. 

בין המיומנויות היעילות לניהול חרדה: 

נשימה סרעפתית עמוקה

נשימה דרך הסרעפת היא טכניקה שמורכבת משני חלקים:

• למידה איך לנשום עמוק דרך הבטן (במקום דרך החזה).

• תרגול הנשימה בין המפגשים, כדי להפוך אותה להרגל בריא וטבעי. 

דיאלוג עצמי מודרך

אנשים המתמודדים עם הפרעות חרדה, ו-PTSD בפרט, מדברים לעצמם בשקט.

ב-SIT לומדים למקד את השיחות הפנימיות הללו בזיהוי מהיר של מחשבות שליליות ש״מורידות״ את המטופל למטה, בעצירתן ובשינוי שלהן למחשבות חיוביות ומעודדות. 

העידוד הזה אינו מאולץ ומלאכותי, אלא לוקח בחשבון פרופורציה ומציאות, בלי להעצים את החרדה. 

למשל, ״הרעש החזק ששמעתי עכשיו הבהיל אותי, אבל אני לא נמצא באירוע הטראומטי״. 

הבניה קוגניטיבית מחדש

הבניה קוגניטיבית מחודשת היא טכניקה טיפולית מוצלחת ב-CBT, שמטרתה לעזור למטופלים לשנות את הדרך בה הם חושבים על היבטים מעוררי מצוקה בחייהם.

כאשר משתמשים בה לניהול מתח, המטרה היא להחליף מחשבות המייצרות סטרס (עיוותי חשיבה) במחשבות מאוזנות יותר שאינן מייצרות מתח.

אימון בהרפיית שרירים פרוגרסיבית

הרפיית שרירים מתקדמת, שנקראת גם PMR, היא טכניקה טיפולית מוכחת בה לומדים כיצד להרפות כל קבוצת שרירים בגוף ע״י כיווץ ולשחרר אותה בדרך נכונה.

תרגילים אלה מוקלטים, כדי שיהיה אפשר לתרגל אותם בבית בין המפגשים. 

משחקי תפקידים

בשלב זה מתחילים לתרגל את טכניקות ההתמודדות שנלמדו.

המטפל והמטופל הוחרים על מצב מעורר חרדה, ולאחר מכן עושים שימוש יעיל במשחק תפקידים, הכולל גם אסטרטגיות ספציפיות לניהול חרדה. 

חשיבה על התנהגויות שליליות ושינוי שלהן

כאן לומדים להשתמש בדמיון כדי לתרגל התמודדות יעילה.

המטפל ידריך את המטופל דרך מצב מעורר חרדה במלואו.

הסימנים מעוררי הטראומה יזוהו בהצלחה, ותינקט פעולה שתמנע אותם מלהשתלט על המטופל.

ב-SIT לומדים להשתמש בכל המיומנויות הללו ולזהות את הטריגרים הכי מוקדם שאפשר, לניהול החרדה והמתח לפני שהם משתלטים. 

SIT כטיפול משני לטיפול עיקרי בטראומה 

לעתים קרובות נעשה שימוש באימון לחיסון בפני מתחים בשילוב עם טכניקות טיפול אחרות, מתוך מגוון הטיפולים הקוגניטיביים התנהגותיים.

טיפול בחשיפה ממושכת (PE) וטיפול בעיבוד קוגניטיבי (CPT) הן דוגמאות נוספות לפסיכותרפיה בגישת CBT, שאימון לחיסון בפני לחצים מתלווה אליהן כטיפול משני.

שיטת CBT מתייחסת למגוון טכניקות פסיכותרפיה שיכולות לסייע לזהות ולשנות מחשבות מעוותות ו/או שליליות, אשר בכוחן להשפיע על רגשות, תחושות והתנהגות.

בואו נדבר על שתיהן: 

טיפול בחשיפה ממושכת (PE)

עם הזמן, מתמודדים עם PTSD עשויים לפתח פחדים מפני תזכורות לאירוע הטראומטי שחוו, שיכולות להופיע החיי היומיום. 

למשל, תמונות (צפייה בכתבה על פיגוע), ריחות (מזעזע, אבל ריח של בשר חרוך מזכיר אירועים רבי-נפגעים) או רעשים ספציפיים (מסוק בגובה נמוך) יכולים להעלות מחשבות מבהילות, פלאשבקים ורגשות הקשורים לאירוע הטראומטי.

התזכורות עשויות גם להגיע בצורת זיכרונות מאוד חדים, סיוטי לילה או מחשבות חודרניות.

כיוון שלעתים קרובות גורמים האותות הללו למצוקה ניכרת, אך טבעי הוא ששהמטופל יעשה כל מאמץ כדי להימנע מהן. 

המטרה של טיפול בחשיפה ממושכת (PE) היא לעזור להפחית את רמות החרדה והאימה הקשורים לתזכורות הללו ובכך להפחית את ההתנהגות הנמנעת.

יתכן והמטופל יצטרך להתעמת (או בשפת הטיפול, להיחשף) לתזכורות מהן הוא פוחד ונמנע, מה שניתן לעשות באמצעות חשיפה אקטיבית לתזכורות.

למשל, אפשר להראות למטופל תמונות שמזכירות לו את המאורע הטראומטי או לעשות זאת דרך חשיפה מנטלית, בדמיון.

באמצעות התייצבות מול הפחד והחרדה, בסביבה טיפולית בטוחה, המטופל מגלה שהוא יכול להפחית את הפחד ולבסוף יורד ההיקף שבו המטופל תופס את הסינגלים כמאיימים. 

לרוב, לטיפול בחשיפה נלווה לימוד של מיומנויות הרפיה, כך שהמטופל יוכל לנהל טוב יותר את החרדה והפחד כשהם קורים, במקום להימנע מהם. 

CPT

טיפול בעיבוד קוגניטיבי נועד לסייע במקרים של PTSD אצל מי שחוו טראומה. 

לרוב, הטיפול נמשך 12 מפגשים וניתן לראות אותו כשילוב בין טיפול קוגניטיבי וטיפול בחשיפה. 

CPT דומה לטיפול קוגניטיבי בכך שהוא מבוסס על הרעיון שתסמיני PTSD נובעים מקונפליקט בין אמונות המטופל בנוגע לעצמו ולעולם בטרם הטראומה (למשל, האמונה ששום דבר רע לא יאונה לו) לבין המידע הפוסט-טראומטי (למשל, הטראומה מהווה ראיה לכך שהעולם אינו מקום בטוח). 

קונפליקטים כאלה מכונים ״נקודות תקיעות״ ומתייחסים אליהם באמצעות רכיב אחר של CPT – כתיבה על הטראומה. 

כמו בטיפול בחשיפה, ב-CPT המטופל מתבקש לכתוב על המאורע הטראומטי בפירוט ואז להקריא את הסיפור בקול פעם אחר פעם במהלך המפגש ואחריו. המטפל עוזר לזהות ולהתייחס לנקודות תקיעות ולטעויות בחשיבה, מה שמכונה לעתים ״הבניה קוגניטיבית״. טעויות בחשיבה עשויות לכלול, למשל, אמונות כמו ״אני אדם רע״ או ״עשיתי משהו רע ולכן זה מגיע לי״. המטפל עוזר להתייחס לטעויות ולנקודות התקיעות ע״י איסוף ראיות בעד ונגד המחשבות הללו. 

מה אומרים המחקרים?

למרות שיש כמה וכמה טיפולים מוצלחים לטיפול ב-PTSD, מחקרים מצביעים על יתרון ברור לפסיכותרפיה ממוקדת טראומה, כמו CPT וטיפול בחשיפה ממושכת.

מומלץ שמטופלים יבחרו בין הטיפולים השונים לפי סוג הטיפול שבו הם חשים יותר בנוח.

למשל, יש אנשים שאינם חשים בנוח עם עימות אקטיבי מול מוראות הטראומה או עם כתיבה על חוויות טראומטיות מהעבר, גם כאשר מדובר על תהליך הדרגתי, מושהה ומבוקר. 

לכן, SIT עשוי להוות בחירה טובה יותר עבורם. הדבר החשוב ביותר יהיה למצוא מטפל שגורם למטופל להרגיש בנוח.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Foa, E. B., Dancu, C. V., Hembree, E. A., Jaycox, L. H., Meadows, E. A., & Street, G. P. (1999). A comparison of exposure therapy, stress inoculation training, and their combination for reducing posttraumatic stress disorder in female assault victims. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 67, 194-200.

Holcomb, W. R. (1986). Stress inoculation therapy with anxiety and stress disorders of acute psychiatric inpatients. Journal of clinical psychology, 42(6), 864-872. Retrieved May 8, 2021 from: https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1002/1097-4679(198611)

Jackson S, Baity MR, Bobb K, Swick D, Giorgio J. Stress inoculation training outcomes among veterans with PTSD and TBI. Psychol Trauma. 2019 Nov;11(8):842-850. doi: 10.1037/tra0000432. Epub 2019 Mar 21. PMID: 30896224.

Kashani, F., Kashani, P., Moghimian, M., & Shakour, M. (2015). Effect of stress inoculation training on the levels of stress, anxiety, and depression in cancer patients. Iranian journal of nursing and midwifery research, 20(3), 359–364. Retrieved May 8, 2021 from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4462062/

Mace, R., & Carroll, D. (1986). Stress inoculation training to control anxiety in sport: two case studies in squash. British Journal of Sports Medicine, 20(3), 115-117. Retrieved May 29, 2021 from: https://bjsm.bmj.com/content/bjsports/20/3/115.full.pdf

Saunders, T., Driskell, J. E., Johnston, J. H., & Salas, E. (1996). The effect of stress inoculation training on anxiety and performance. Journal of occupational health psychology, 1(2), 170. Retrieved May 8, 2021 from: https://apps.dtic.mil/sti/pdfs/ADA309082.pdf

לא הכי נוח לדבר על טחורים. 

המחשבה על הבעיה יוצרת בראש תמונה קצת מטושטשת וכשמנסים בכל זאת למקד אותה בורחים לטשטוש כמה שיותר מהר. 

נתמקד כאן בקשר בין טחורים לבין בריאות הנפש ופסיכולוגיה, ליתר דיוק השפעת לחץ נפשי טחורים.  

נראה מה אנחנו יודעים דרך המחקר ומה ניתן לתרום כדי לכסות את ההיבט הפסיכולוגי של הבעיה. 

נתחיל, איך לא, מפרויד.

הגאון האוסטרי היה קצת מוטה. הוא חיפש תשובה לכל שאלה תחת הפנס הפסיכואנליטי:

״לגבי אזור היציאה של המעיים, אל לנו להקל ראש גם בהשפעתם של הטחורים, שלהם ייחסה הרפואה הישנה משקל רב כל-כך בהסברת מצבים נוירוטיים...״

-- פרויד, המיניות הילדית

ברור כיום כי התיאוריה החכמה זו אינה הפרפספקטיבה המתאימה ביותר להסביר טחורים. 

סטרס, קשיי עיכול וטחורים

גורמי לחץ משפיעים עלינו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.

מתח משפיע במגוון דרכים ויכול לגרום לשלל בעיות, ביניהן בעיות עיכול.

בעיות עיכול הן גורם המשפיע באופן חמור על היווצרות טחורים, שכן הן וסימפטומים הקשורים אליהן, כמו שלשול ועצירות, קשורים ישירות לטחורים.

כדי להיפטר מטחורים בעייתיים, אפשר למצוא דרכים להפחתת רמות המתח, ובכך לנהל את בעיות העיכול.

ראשית, טחורים נחשבים חלק נורמלי מהאנטומיה האנושית ואין גורם אחד לטחורים בעייתיים.

טחורים הופכים לבעיה כאשר כלי דם לאורך דופן הרקטום מתנפחים, לרוב בשל לחץ מוגזם במהלך תנועת מעיים עיקשת, הרמת משאות כבדים או משקל עודף בישבן כתוצאה מהשמנת יתר או הריון. 

בעוד שההיבט הפיזי של טחורים כואב, עבור חלק מהמתמודדים ההיבטים הרגשיים יכולים להיות מטרידים אף יותר.

אצל חלק מהאנשים, הטחורים יתפוגגו לאחר מספר ימים, בעוד שבמקרים אחרים, הם יכולים להפוך לבעיה קבועה ומטרידה.

מי שחי עם טחורים מתאר תחושות של מבוכה, בידוד ובושה כתוצאה ממצבו.

הסימנים לטחורים בעייתיים כוללים אי-נחת או כמויות קטנות של דם על נייר הטואלט.

כלי הדם באזור האנאלי רגישים לשינויים בלחץ, ויש גורמים שונים והשפעות משניות על הגוף שיכולים להוביל לטחורים. תזונה חסרה בסיבים תזונתיים, למשל, יכולה לגרום לעצירות.

תנועות מעיים קשות כתוצאה מעצירות לוחצות על האזור האנאלי וגורמות לטחורים.

גם פעילות גופנית שלוחצת בצורה מוגזמת על כלי הדם באזור הטחורים (הרמת משקולות וסקוואטים, למשל) עשויה לגרום לטחורים.

קשר דו כיווני עם דיכאון

מחקר מקיף חשף קשר דו-כיווני משמעותי בין דיכאון לטחורים, תוך ניתוח הגורמים הסיבתיים.

הממצאים מצביעים על כך שדיכאון מגביר את הסיכון לטחורים, בעוד שטחורים עצמם עשויים להוות גורם סיכון להתפתחות דיכאון.

החוקרים מדגישים את ההשפעה ההדדית בין תסמיני כאב, פגיעה באיכות החיים ואורח חיים בלתי מאוזן על הקשר בין שתי התופעות:

איך מתח יכול לגרום לטחורים?

מתח גורם לטחורים באופן עקיף.

גוף הנמצא במצוקה רגשית או פיזית יכול להגיב בצורות שונות. מלבד בעיות עיכול, מתח יכול לגרום לאכילה מועטת מדי או מופרזת, והגוף עשוי להגיב לכך באופן שלילי.

מתח יכול גם לשינוי בקצב העיכול, מה שעשוי להוביל לעצירות או לשלשול.

הלחץ המוגזם על אזור פי הטבעת והרקטום שנגרם במצב של עצירות יכול להוביל ישירות לטחורים, ורקטום מודלק משלשולים יחמיר טחורים ויאט את החלמתם.

זאת ועוד, מי שרגיל לאכול מזונות שאינם בריאים על בסיס קבוע ובכמויות גדולות, עשוי שלא לקבל כמות מספקת של סיבים תזונתיים שיווסתו את מערכת העיכול שלו.

גם חוסר בנוזלים הנובע משתייה מועטה של מים עשוי להציב אתגר על מערכת העיכול של אדם המצוי במתח. 

אנשים חווים מתח מסיבות שונות. מתח הוא תגובתו האוטומטית של הגוף לסכנה, לאתגר או לשינוי בסביבה, ומצבים מלחיצים גורמים לעלייה בייצור הורמונים מסוימים בגוף. 

הקשר ההורמונלי מסביר הרבה בנוגע לאופן בו מתח יכול להביא לטחורים.

אדרנלין, למשל, הוא הורמון המיוצר עם סימן ראשון לסכנה.

אדרנלין גורם לדם לזרום לשרירים ולאישונים להתרחב, לצד גורמים פיזיולוגיים אחרים שיוצרים את מה שידוע בשם תגובת ״הילחם או ברח״ לדבר הנתפס כאיום. 

תגובת ״הילחם או ברח״ היא דוגמה מושלמת ליעילות של תגובת הגוף למתח.

העלייה המהירה באדרנלין מאפשרת ללחוץ במהרה על מעצורי האופניים כדי להימנע מתאונה, אך היא עשויה שלא להיות יעילה כשהלב מאיץ בכל פעם שמגיע החשבון או כשמתווכחים עם חבר.

אך כך התפתחה התגובה אל תוך סגנון החיים המודרני.

כשגורמי מתח כמו חשבונות או לחצים חברתיים ממשיכים להפעיל עלינו משקל יומיומי, גדל הסיכון לבעיות עיכול, לעלייה במשקל, לבעיות לב ועוד.

לכן, כדאי להכיר כמה שיטות לוויסות רמות המתח, שניתן להשתמש בהן כשמרגישים שהלב מתחיל להאיץ והשרירים מתכווצים. 

איך מתמודדים?

טיפול בטחורים שמקורם במתח צריך להתמקד במיגור המתח, לא בסימפטומים. להלן כמה טיפים להקלה על מתח:

 1. לשוחח עם תרפיסט מוסמך. המטפל יוכל לעזור לזהות גורמי מתח ולהנחות כיצד להתגבר עליהם.

 2. לנשום עמוק. צריכה מוגברת של חמצן יכולה להוות טריגר לתגובה של המוח שתרגיע את שאר הגוף.

 3. לנהל יומן. יש אנשים שמגלים שכתיבת מחשבותיהם עוזרת להם למפות את גורמי המתח בחייהם, ושעצם הכתיבה עצמה יכולה להוריד הילוך מקצב היומיום. ביום הראשון לניהול היומן כדאי להתחיל מנושא המתח ולכתוב כמה דברים שנלמדו בנושא ועל מה תרצו לעבוד.

 4. התעמלות. כל פעילות גופנית מעודדת שחרור של כימיקלים שנותנים תחושה טובה. מחקרים מצאו שפעילות גופנית נהדרת בסיוע להפחתת מתח וטחורים כאחד. אם מעדיפים להתאמן בבית, כדאי להתחיל מפלאנקים (תרגיל בטן סטאטי) של 10 שניות. מומלץ גם להכניס ללו״ז זמן להליכה או לרכיבה על אופניים עם חבר. 

מעבר לעבודה על הפחתת רמות המתח, ניתן להילחם בסימפטומים ולהפחית את הכאב, כמו גם תסמינים אחרים של טחורים. הפחתת המתח לצד הפעולות הבאות לכיווץ הטחורים הן שילוב מעולה: 

א. סיבים תזונתיים. אחת הדרכים החשובות יותר לשיפור בריאות הטחורים היא להרבות בסיבים תזונתיים, דרך אכילת מזונות שנמצאו ככאלה שמצמצמים את הטחורים, כמו פסיפלורה, שעועית לימה, אפונה ירוקה ואבוקדו, אבל גם תוספי סיבים יכולים לעזור. מומלץ לאכול 2.5 כוסות של ירקות ביום ו-2 כוסות פרי, שכן מזונות אלה מלאים בחומרים מזינים, כולל סיבים. 

ב. תרופות ללא מרשם. ישנן תרופות ללא מרשם לטחורים שעשויות לעזור מאוד לכאב ולנפיחות, ובכך לסייע להתמקדות בהחלמה ובהפחתת המתח.

 ג. אמבט ישיבה. טיפול ביתי נפוץ הוא טבילה באמבט ישיבה. הדבר לא ירפא טחורים ולא יעשה את העבודה של ניהול מתחים, אבל הוא יעזור להפחית את הסימפטומים שגורמים לאי-נוחות. הרעיון הוא לשבת עד 20 דקות באמבט מים חמים כדי להאיץ את זרימת הדם לאזורים הפגועים, מה שמזרז את החלמתם. ניתן גם להוסיף מלח אמבט להפחתת הנפיחות והעקצוץ. 

מומלץ לייבש באמצעות אוויר או באמצעות בד רך, בעדינות. כשסובלים, אפשר לשבת באמבט בכל פעם שיש תנועת מעיים, ולהוסיף עוד אמבט בבוקר או בלילה.

לסיכום, טחורים מקשים על החיים, ואם משחות ותרופות ביתיות לא עוזרות, יש לפנות מיד לטיפול של רופא מנוסה.

לרוב יש הליכים פחות פולשניים להסרת או הפחתת טחורים, כמו קשירת טחורים וקרישה בלייזר או באור אינפרה-אדום או קרישה דו-קוטבית, כך שלא מומלץ לתת לחשש מפני ניתוח לעכב פנייה לטיפול.

אבל אם המצב הוא עדיין כזה שניתן לנהל את הטחורים לבד, כדאי לתת מענה לשורש הבעיה ולהקל על המתח שגורם לבעיות בעיכול, שבתורן גורמות לטחורים.

קל לשכוח עד כמה חיינו הרגשיים משפיעים על גופנו. מתח יכול להיות טוב במינון נמוך, אך יש לוודא שאינו יוצא משליטה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Devi V, Deswal G, Dass R, Chopra B, Kriplani P, Grewal AS, Dhingra AK. Hemorrhoid disease: A review on treatment, clinical research and patent data. Infect Disord Drug Targets. 2023 Apr 27. doi: 10.2174/1871526523666230427115436. Epub ahead of print. PMID: 37106517.

Huang, Z., Huang, J., Leung, C. K., Zhang, C. J., Akinwunmi, B., & Ming, W. K. (2024). Hemorrhoidal disease and its genetic association with depression, bipolar disorder, anxiety disorders, and schizophrenia: a bidirectional mendelian randomization study. Human genomics, 18(1), 27. https://doi.org/10.1186/s40246-024-00588-7

Mott T, Latimer K, Edwards C. Hemorrhoids: Diagnosis and Treatment Options. Am Fam Physician. 2018 Feb 1;97(3):172-179. PMID: 29431977.

אני והמטופל הקשה של גלן גבארד

עד לפני מספר שנים האמנתי, בכנות מלאה, כי כל מטופל שישקיע זמן, נכונות ואנרגיה על מנת להניע שינוי פסיכולוגי, יוכל להשתנות בעזרת המטפל המתאים, ניסיונו והכלים העומדים לרשותו. 

המציאות טפחה על פניי...  

עם מטופלים ממש קשים התאמצתי ככל יכולתי - הודרכתי, חשבתי, קראתי, התייעצתי, עבדתי בפרך בשביל להבין - אבל מצאתי את עצמי ניצב מול שוקת שבורה.

ההתקדמות עם הקשים באמת מיאנה להגיע.

קשה לי להיכשל, אבל אני עקשן כפרד ולכן יצאתי, ועודני יוצא מעת לעת, למסעות בדיקה לגבי מה עובד בפסיכותרפיה, עבור מי ומתי. 

כך, מצאתי את עצמי נווד בין תיאוריות ומודלים טיפוליים, מתוודע כמעט בכל שנה להבנה כמה מעט ידעתי בשנה שעברה ומבין בשנה הבאה בדיוק אותו דבר על השנה החולפת.  

בהרצאה מרתקת בניו יורק (2018) שנשא פרופ׳ גלן גבארד, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי אמריקאי, מציין גבארד 8 גורמים שמגדירים מטופלים קשים. 

אני ממליץ להאזין / לצפות

בהרצאה מאירת העיניים:

לקחתי את הקריטריונים שציין גבארד והתייחסתי אליהם מתוך עולמי האינטגרטיבי כמטפל וכמטופל.

גבארד מביא את העמדה הפסיכואנילטיית, שהיא כאמור חלקית בעיניי. 

הוא מביא הגדרה יפה של פסיכונאליטיקאי:

״אדם שמעמיד פנים שאינו יודע הכל...״.

גם אם בחיוך, הוא ממש צודק.

מבחינתי לא ניתן לנכס למטופל הגדרה של ״לא טריטבילי״ (לא בר-טיפול) מבלי לקחת בחשבון את עמדת המטפל.  

ואכן, גבארד רואה כיום את ״המטופל הרגיל״ כ״מטופל קשה״, ואת ״המטופל הקשה״ כתוצר של היבטים אינטר-סובייקטיביים, בהם מעורב המטפל, במודע ושלא במודע.  

לשמחת כולנו, הגישה ההתייחסותית (זו המורחבת,שמבחינתי כוללת גם את ביון, סאליבן, סימינגטון ואחרים) פיתחה דרך צנועה להנגיש את הפסיכואנליזה והטיפול הפסיכודינמי.

יתירה מכך, במודע או לא, הפרקטיקה של כל האנליטיקאים והמטפלים הדינמיים שאני מכיר מושפעים מהרעיונות ההתייחסותיים. 

למטופל אין מה להגיד

יש מטופלים ששותקים ויש שתיקות שאינן מובילות לדבר.

מטופלים אחרים מדברים המון, ממסכים ואינם אומרים כלום. 

לבסוף, יש כאלה שאומרים דברי טעם, אך מאביסים את המטפל בתכנים שנוח לו לשמוע.

בערך מוחלט, קשה לטפל גם ב״מטופל השותק״, גם ב״מטופל המלהג״ וגם ב״מטופל המרצה״, אבל כדי לקדם את התהליך, כל אחד מהם דורש קו התערבות שונה. 

המטופל השותק

מרבית המטופלים השותקים מתקשים לשחק (Play), או שאינם נכונים לשחק.

ואכן, מטופלים רבים נושרים מטיפול דינמי ואל הטיפול הבא הם מגיעים עם המשאלה ״שהמטפל לא רק יישב שם ויקשיב״.

כך, המטפל שעובד עם מטופל סכיזואידי, אוטיסטי, אנטיסוציאלי, או פשוט מתבגר, יכול להוביל את הפגישה באמצעות העברת ידע, הפעלה, אבוקציה ושאלות פתוחות. 

גבארד עצמו מצטט את הדלאי למה: 

״אם אתה מעוניין בחיי נצח, תהיה מורה״.  

מתן מידע למטופל, שמוכר כיום כפסיכו-חינוך, או פסיכואדוקציה, עשוי להיות יעיל מאוד, אלא שהתנאי ההכרחי ליעילות הוא שיש נוכחות של קהל משתתף. 

מטפל שמוצא את עצמו נואם, מלמד, או מטיף, לא מקדם שום דבר.

גם להפנמה של ידע דקלרטיבי נדרשת, לדברי ביון, למידה שכוללת התנסות. 

המטופל המלהג

הגנה מוכרת אצל מטופלים קשים מתבטאת במכניזם של ייצור מלל שאין בו נקודות חיבור לממשק בינאישי.  

בניגוד לאסוציאציות חופשיות, מדובר כאן ביצירת קרום שפתי מגונן.

הרבה נאמר ולא נאמר דבר.

״המטופל המלהג״ משתף ברצף עלילתי שלמטפל קשה לעיתים לעקוב אחריו.

המטופל יוקיר תודה על ההקלה הרגשית, אך יעילותה הנפשית מקבילה להנאה של שחרור אנאלי - היא יעילה רק עד להצטברות המכסה הבאה.  

מטפלים בתחילת דרכם נוטים לראות את שטף הטקסט כדרך אותנטית ליצירת קשר ולעבודה, אולם מתן דרור-יתר לדיבור לא מבוקר מקדם דווקא תהליך הפוך.

כאשר הליהוג נגרר מהפגישות הראשונות אל תוך הטיפול, הוא מסכן את קיומו. 

מניסיוני, אלה מטופלים שנוטים לחתוך את התהליך ללא פרידה ובמקרים מסוימים אף יבצעו גוסטינג בטיפול. 

אחת הדרכים לראות את ״הגנת הליהוג״ אצל המטופל הקשה היא לעצור ולהתעכב על נקודה כואבת שהוא מתאר בריחוק. 

לרוב יתעורר מייד מגע רגשי, לעיתים בדמעות.

מה שהיה מלל דו-ממדי עובר טרנספורציה לחומר בתלת-ממד.

למעשה, המטופל מצפה לפגוש את עמדת המטפל. 

זוהי הכרה הכרחית לקיומו של קשר, לא רק קשר טיפולי.

המטופל המרצה (Pleaser)

לא כל מטפל יסכים שלמטופל המרצה יש מקום בקטגוריה של ״מטופלים קשים״.

הוא הרי זורם ועושה כל שביכולתו כדי להיות מטופל קל, או לפחות טוב. 

הריצוי מתבטא בהתנגדות סבאטילית לרגשות שליליים, ייאוש וכאב נפשי, אולם עיקר השפעתו מתבטאת בהימנעות קפדנית ואינטנסיבית מהבטים רגשיים שליליים ביחסי ההעברה, בדיוק אלה אותם הוא אמור לעבד בטיפול.  

עבורי מדובר בקושי מאתגר למדי.

אחרי הכל, מה רע במטופל חביב, מפרגן ומוקיר תודה?

המטופל המרצה, בניגוד למלהג, לא ייעלם.

הסופר-אגו לא מאפשר לו. 

אבל הוא ייטה לסיים את הטיפול בלי תהליך פרידה משמעותי.

לעיתים גם יוסיף ״נדוניה״, חבר/ה שיתקשר לבקש טיפול, מצויד בהמלצה חמה מהמטופל.

הפניה כזו אינה מחמאה, היא ביטוי של הנצחת הריצוי ותו לא. 

המטופל מבטל את מאמצי המטפל לעזור לו

מטפלים זקוקים לחיזוקי המטופל כדי לעבוד עבורו קשה יותר.

אנחנו לא במקצוע הזה בשביל הכסף, אולי גם לא עבור החיזוקים.

אבל ברור כי מטופל ש״מעניש״ את המטפל, סונט בו ומחפש אותו בכל פינה אינו מטופל קל (וגם לא נעים). 

הביטויים הפחות קשים יותר של ״המטופל המבטל״ הם במתן תשבוחות בחדר למטפלים מיתולוגיים קודמים שהיו לו, לא כדי לתאר מה שהשיג בעבודה משותפת, אלא כדי לצמצם את חשיבות המטפל הנוכחי.  

כאשר יתחיל במקביל תטיפול תרופתי, ישתף ש״התרופות מתחילות להשפיע״  ו״הכל כימיה במוח״. 

מול מתן פרשנות המטפל הוא יגיב ב״אני אחשוב על זה״. 

ברמות היותר מאתגרות יגלה המטופל עוינות, קינאה וצרות עין במטפל, כחלק מהעברה שלילית. 

פרדקוס הקבלה 

המטפל עומד מול מה שמתאר הפסיכואנליטיקאי לורנס פרידמן כפרדוקס של קבלה: 

• מצד אחד, על המטפל לקבל את המטופל בתנאיו שלו.

• מצד שני, כדי לחתור לשינוי, תנאים אלו לא לא יכולים להתקבל באופן מלא ע״י המטפל.

נדרשת כאן ראייה דיאלקטית -

אם המטפל אינו מקבל את המטופל לפי התנאים שהציב, הוא מבקש ממנו בעצם להיות בן אדם אחר.   

למטופל אין עניין לשנות שום דבר

כולנו רוצים לשנות משהו, אבלל גם אמביוולנטים כלפי אותו שינוי מיוחל. 

התשובה לשאלה ״מה צריך לעשות?״ יכולה להגיע דרך הגיון בריא, טיפים ועצות של חברים, אפליקציות טיפוליות וסרטונים לעזרה עצמית: להיפרד, להיגמל, להתחיל, להפסיק, להחליט, להעז, להתאפק, ללמוד איך, להיחשף בפני, ללמוד לקח, הכל ידוע (והרשות נתונה) לא צריך טיפול פסיכולוגי בשביל זה. 

המטופל הקשה בא ללמוד ״איך להאמין שאני יכול ורוצה לשנות״, שאלה שתישאר לעולם פתוחה מול האובדן של ״מה היה יכול להיות אילו הייתי דבק בקיים״.

גם כאשר מתגבשת בפנינו אמת רגשית, שנולדה בתהליך הטיפולי, גם ברגעים בהם מתהווה תובנה שבכוחה לשנות חיים, פועלים בנו כוחות פנימיים רבי-עוצמה שחותרים להשבת ההומואסטזיס (בדמות הסימפטום). 

סקרתי לאחרונה הרצאה מרתקת של פרופ׳ קריסטין פורדון, מומחית ל-OCD, שתרה אחר מקורות העקשנות של הטקס הכפייתי.

מטפלי CBT לומדים שמטרת הטקס היא להרגיע חרדות אובססיביות,אבל פרודון זיהתה גורמים נוספים שמנציחים קומפולסיות, למשל אשמה מוסרית כלפי קרובים, סוגיות של משמעות בחיים ועוד. אם לא נכיר את האיזורים העלומים של המוטיבציה להנצחת הפסיכופתולוגיה, לא נוכל להוביל לשינוי, כי לרוב גם המטופל אינו מודע אליהם. 

אתגר המוטיבציה לשינוי בולט בסיטואציות של התמכרויות, מערכת יחסים זוגית מתעללת, הגנות אופי נוקשות וצורך כפייתי בשחזור ובתיקון. 

אחרי הכל, האגורפוב מצא מקום בטוח, החרד מאמין שדאגותיו מכסות את כל טווח האסונות האפשרי, הבורדרליני רואה דוגריות כערך וההיסטרי ניזון רגשית מנוכחותו הדרמטית. 

המטופל אינו משתף פעולה עם המטפל בפיתוח הברית הטיפולית

בכל גישה טיפולית, אפילו בטיפול התנהגותי קצרצר, מהווה הברית הטיפולית תנאי הכרחי לשינוי.

בנוסף, מציין גבארד, מחקרים מלמדים אותנו כי ברית טיפולית היא המשתנה המנבא הטוב ביותר לחיזוי טיפול מוצלח.

המטופל מבקר את המטפל בלי הפסקה

בדומה ל״מטופל המבטל״, צבועה ההעברה של ״המטופל הביקורתי״ בכעס וזעם אצור כלפי המטפל.

גבארד ואוגדן מדברים על הציפיות המתעוררות ביחסי ההעברה כגורם משפיע ביותר ביצירת התנגדות בטיפול.

הכמיהה למימוש פנטזיית הזהב עם המטפל(Sidney Smith, 1977) - הכלה וקבלה לא תנאי - מתועדפת אצל המטופל על פני הבנה וצמיחה בטיפול. 

המטופל הקשה אינו מקבל את ״המטפל הטוב דיו״. הוא מפנטז על הורה מושלם שאינו קיים. 

מטופלים קשים, בעיקר המתמודדים עם הפרעות אישיות מסוימות, מזהים במדויק את נקודות החולשה של המטפל.

הם ניחנו באמפתיה יוצאת דופן שמקנה להם יכולת למצוא את הסדקים.

ומי שמחפש איזורים פגיעים בקשר הטיפולי ימצא אותם שוב ושוב.

המטופל דורש תוצאות מהירות

זוהי רוח התקופה. 

גבארד מתייחס למטופלים מעמק הסיליקון, שדורשים שינוי ומהר. 

ננסי מקוויליאמס משווה ציפייה שכיחה זו למוסכמות העולם הרפואי.

היא שואלת רטורית:  

האא ניתן לדמיין מצב בו חולה יתחיל טיפול אצל רופא מומחה וידרוש שינוי בפגישה אחת?

האם אורטופד מסוגל לרפא תוך תקופה קצרה עקמת, מחלה שהתפתחה והחריפה לאורך חיים שלמים?

גם פסיכולוג קליני, מוכשר ומחונן ככל שיהיה, לא יצליח להחליף הגנות אופי או לשנות מבנה אישיותי במספר מפגשים מצומצם. 

מצד שני, מטפלים דינמיים בני-זמננו חייבים להיות ערים למתחרים העיקריים סביבם:

צא׳ט-בוטים ואפליקציות טיפוליות, תרופות פסיכיאטריות עם פחות תופעות לוואי, מאמנים אישיים שעובדים לעומק על סוגיות פסיכולוגיות ומטפלים אלטרנטיביים שמשלבים גוף ונפש. 

גבארד, וויאלאמס ואחרים ממתיקים את משקל הבשורה, אבל המציאות היא שציפיות המטופלים של שנות ה-20 במאה הנוכחית גבוהות יותר ממטופלי המאה הקודמת. 

היאחזות מופרזת בעבר והימנעות ממאמצי הסתגלות עלולים להפוך את ההגדרה, מ״מטופלים קשים״ ל״מטפלים קשים״. 

המטופל מאחר כרונית ו/או מבטל פגישות

כאן, המטופל מוותר על הזמן שלו, זמן הטיפול שנועד עבורו. 

תמיד יש סיבות והסברים, מבחינתי הם תמיד אמיתיים, אבל במבחן התוצאה המטופל לא נמצא בחדר בדקות או בשעות היעדרותו.

אני חושב שהאמביוונלציה של מטופלים קשים אינה נרגעת לאחר ביסוס הקשר.

במקום שקט יש דריכות. 

האמביוונלציה נמצאת שם תמיד ונטענת מחדש בזמנים יותר מאתגרים, כמו פגישה משעממת, רגרסיה מליגנית, טעות של המטפל שסודקת את ה-Setting או כשל אמפתי.  

קיימת פה ציפייה שהמטפל יידע לקרוא ולפענח טקסט פנימי לא נגיש בעולמו של המטופל.

מבחינת המטפל, הנגישות קיימת בעיקר דרך השערות שהוא פוגש ברוורי או בחלימה, אבל גם כאשר הוא מכיל ונותן בקול מילים לאותה שפה מוצפנת, תגובה חיובית של המטופל אינה מובטחת מראש. 

המטופל ״משתלט״ על המטפל באמצעות הזדהות השלכתית

מטפלים קולטים לפעמים, בעיקר בתהליכי הדרכה, שהם לכודים בעצם בתוך עמדה נפשית מצומצמת, בתוך מצב מנטלי המאפשר פרפסקטיבה מוגבלת למדי כלפי מטופל. 

לפי גישת יחסי אובייקט, זוהי תקיעות של שניים, בה לפותים יחד המטפל והמטופל בסבך הגנה בין-אישית שנקראת הזדהות השלכתית.

המטפל שידיו כפותות בה״ה אינו רואה דבר מעבר להישאבות התפקידית אליה נכנס יחד עם המטופל. 

למשל, במצב בו המטופל הוא קורבן אמיתי של נסיבות או אנשים מסוימים, יתקשה המטפל לעמוד על החלקים התוקפניים שלו. בפסיכודינמיקה כזו עלול המטפל לשתף פעולה עם היבטים מושתקים בטיפול, כאשר האיום הלא מדובר הוא הפיכתו בתפיסת המטופל לאוביקט מקרבן. 

גישות טיפול דינמיות חדשניות, כמו EDT ו-AEDP, אשר צמחו על ברכיהן של שיטות טיפול פסיכודינמי קצר מועד (כמו של דיויד מלאן או חביב דבנלו), חותרות לזהות, לאתגר ולהתיר נקודות מגע שנסתמו ביחסים הטיפוליים.

מורכב אך אפשרי. 

מקורות:

Gabbard, G. O. (1996). Love and Hate in the Analytic Setting. Northvale, NJ: Jason Aronson.

Friedman, L. (1988). The Anatomy of Psychotherapy (1st ed.). Routledge. https://doi.org/10.4324/9780203778326

Ogden, T. H., & Gabbard, G. O. (2010). The Lure of the Symptom in Psychoanalytic Treatment. Journal of the American Psychoanalytic Association, 58(3), 533–544. https://doi.org/10.1177/0003065110376080

Smith, S. (1977). The golden fantasy: A regressive reaction to separation anxiety. The International Journal of Psychoanalysis, 58(3), 311–324.

מהו טיפול נוירופידבק?

נוירופידבק הוא סוג של אימון ביופידבק (ביופידבק EEG) המלמד שליטה עצמית בתפקודי המוח, על ידי מדידת גלי מוח ומתן משוב לגביה.

גישת טיפול זו אינה פולשנית והיא מאפשרת למטפל ולמטופל לעצב מחדש דפוסים מוחיים (תהליך גופני לא רצוני) באמצעות התניות.

מאמר זה מתייחס לסוגים וטכניקות של אימון נוירופידבק, היתרונות והיעילות שלו ומה כדאי לשקול לפני שמנסים אותו.

לפני שנתחיל, הנה סרטון המתאר ממש יפה (באנגלית)

את הרציונל של נוירופידבק ואת מכניזם הפעולה שלו:

חשוב לציין כי אנו לא מציעים טיפול נוירופידבק במכון טמיר, לפחות לא בשלב זה.

סוגים של נוירופידבק

טיפול נוירפידבק הוכח כיעיל באבחון וטיפול במצבים והפרעות שונות, כשהטיפול שונה במקצת בין מצב למצב. 

עבור כל סוג, האלקטרודות המחוברות לעור מחפשות תדרי מוח מסוימים - שהיא בעצם המהירות בה נפלטים גלי מוח - שיכולים להראות כיצד אדם מגיב.

סוגים שונים של תדרים מייצגים סוגים שונים של תפקודי מוח או תגובות:

Frequency / Power Neurofeedback

מדובר בסוג הפשוט והשכיח ביותר של הטיפול.

במהלך הטיפול מחברים 2-4 אלקטרודות לקרקפת של המטופל, על מנת לאתר תדרים המזוהים עם ADHD, חרדה, קשיי שינה ועוד. 

Slow Cortical Potential Neurofeedback (SCP-NF)

סוג זה של טיפול מכוון לסייע לאנשים המתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות, אפילפסיה ומיגרנות (Christiansen, Reh, Schmidt, & Rief, 2014).

הוא נבחן בקרב ילדים המתמודדים עם ADHD, והוצע כחלופה אפשרית לפתרונות תרופתיים.

Low-Energy Neurofeedback System (LENS)

 סוג זה של טיפול נוירופידבק, מטרתו לשנות את גלי המוח של המטופלים, בעודם שוכבים ללא ניע כאשר עיניהם עצומות (Zandi-Mehran, Firoozabadi, & Rostami, 2014).

הטיפול מיושם עם מטופלים עם נדודי שינה, פיברומיאלגיה, תסמונת הרגל חסרת המנוחה, חרדה, דיכאון וכעס, ללא צורך במאמץ מודע של המטופל.

במהלך הטיפול מחוברות האלקטרודות לראש המטופל, על מנת לזהות את אזורי המוח בהם הפעילות המוחית נמוכה יותר.

לאחר מכן, האלקטרודות משרות שדה מגנטי בתדרים איטיים מאוד, שלאורך זמן עשויות לשנות את תפקוד המוח.

Hemoencephalographic (HEG) Neurofeedback

סוג זה של טיפול נוירופידבק מותאם עבור אנשים הסובלים ממיגרנות חזקות מאוד (Dias, Van Deusen, Oda, & Bonfim, 2012).

באמצעות האלקטרודות ניתן לזהות את מסלולי זרימת הדם במוח.

באמצעות המידע שהתקבל, ניתן לדעת היכן צריך להגביר את זרימת הדם ולצמצם את הכאב ואת תדירות הופעתן של המיגרנות.

Live Z-score Neurofeedback

סוג זה של טיפול נוירופידבק מיועד עבור אנשים המתמודדים עם נדודי שינה.

על פי תוצאות חקר מקרה, טיפול זה סייע בהפחתת סימפטומים בקרב קבוצת מטופלים, לאחר 15 מפגשים באורך של 20 דקות לכל מפגש (Collura et al, 2010).

Low-Resolution Electromagnetic Tomography (LORE-TA)

טיפול זה מצריך חיבור ל-19 אלקטרודות, מאחר והמוח מנוטר בכדי לאתר פעילות מוחית המשויכת להפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD), התמכרות ודיכאון.

סוג זה של טיפול מניב הרבה מידע על תהליכים המתרחשים במוחותיהם של מכורים (Pascual-Marqui, Michel, & Lehmann, 1994).

Functional Magnetic Resonance Imaging (fMRI)

MRI תפקודי היא נכון להיום, שיטת הנוירופידבק המבוססת ביותר מחקרית. בשיטה זו ניתן למפות תהליכים מוחיים באמצעות האלקטרודות, בכדי לשפוך אור על תפקודי המוח (Hurt, Arnold, & Lofthouse, 2014).

טכניקות

אם אתם מחפשים טיפול נוירופידבק עבור סוגיה התנהגותית, כמו דיכאון, לרוב הטיפול ייערך על ידי פסיכולוג, אשר יתשאל אתכם בהסתמך על הנושא שלשמו פניתם לטיפול.

ייתכן שאף תופנו לרופא, שם אדם המוסמך לכך ימקם את האלקטרודות על ראשכם.

יתכן גם שתתבקשו לצפות בסרט או להאזין לתוכן אודיטורי, בזמן שפעילותכם המוחית מנוטרת. 

לרוב, תוכלו לצפות בפעילות המוחית שלכם בזמן אמת, שזה די מגניב.

מטופלים צופים בסרטון במהלך הטיפול, במקביל לכך המסך נעשה בהיר יותר כאשר מוחם מייצר גלי מוח המופיעים במצבי רגיעה.

לעומת זאת, המסך נעשה עמום יותר כאשר המוח מייצר גלי מוח המופיעים במצבים פחות נוחים.

כיוון שרואים זאת בזמן אמת, הרעיון הוא שניתן ללמוד איך לייצר את גלי המוח ששומרים על מסך בהיר.

טכניקה זו מעידה על הפוטנציאל העתידי של שימוש בטיפול זה כדי להפחית מחשבות שליליות ולמתן את ההשפעות של התנהגויות ממכרות.

במה טיפול נוירופידבק יכול לעזור?

טיפול בנוירופידבק לא עוזר בכל דבר, אבל בהחלט יעיל עבור מצבים נפשיים ספציפיים.

למשל, מחקר שפורסם לאחרונה מאשר כי אימון בנוירופידבק עוזר למתמודדים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) לווסת את הפעילות הנוירלית באמיגדלה, מה שמפחית אצלם תגובות חירום. 

כדאי לדעת שטיפול זה נחקר כל הזמן; עם זאת, אלו הם המצבים העיקריים שעבורם אנשים נוטים לחפש טיפול נוירופידבק:

• הפרעת קשב וריכוז.

• דיכאון.

• הפרעות חרדה.

• הפרעות על הספקטרום האוטיסטי.

• נדודי שינה.

• מיגרנות.

• התמכרויות.

• הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD).

• אנרגיה נמוכה אצל מנהלים וספורטאים.

• שליטה בכעסים.

היתרונות של טיפול נוירופידבק

היתרון הגדול ביותר של טיפול נוירופידבק הוא בהצגה של פעולות המוח.

המכשור מראה למטופל מגוון תגובות שאינו ער אליהן וכך מסייע לו לזהות התנהגויות לא יעילות ולפעול כדי לשנות אותן.

עוד יתרון של טיפול בנוירופידבק, שהתייחסתי אליו מוקדם יותר במאמר, הוא בכך שהוא מראה את תגובות המוח של המטופל בזמן אמת ולא לאחר מעשה.

לראות את הפעילות המוחית שלנו בעין אובייקטיבית זו חוויה ייחודית לשיטה זו, כיוון ייחודי לפנות דרכו לשינוי אפשרי. 

יתרון זה עשוי להתבטא, למשל, עם מטופלים מבוגרים המתמודדים עם התקפי זעם, שכן נטייתם הטבעית היא רגישות-יתר לביקורת.

האם טיפול בנוירופידבק יעיל?

גם אנשים וגם משפחות שהיו מעורבים בניסויים קליניים דיווחו על שיפורים לאחר הטיפול.

נראה שמידת היעילות תלויה במספר הפגישות ובמצב המטופל.

רוב המטופלים מוצאים את תהליך הנוירופידבק והאימון מרגיעים - חלקם מרגישים הקלה ותוצאות מיידיות, אבל ההתקדמות אינדיבדואלית אצל כל מטופל.

לפי אתר mybraingdr.com, רוב המטופלים מתחילים להרגיש את ההשפעה של נוירופידבק תוך 3-4 שבועות, או 6-8 מפגשים.

בנוסף להיותו של הטיפול יעיל במצבים שתוארו קודם, נמצא כי שימוש בנוירופידבק הוביל לפעילות מוחית מוגברת.

חברי הקבוצה עברו מבחני זיכרון ו-IQ לפני ואחרי שמונה מפגשים של חשיפה של 30 דקות לגמא או בטא נוירופידבק.

לאחר כל טיפול, נמצאה עלייה משמעותית בפעילות המוחית של המשתתפים, מה שמראה שהמוח הבוגר עשוי להיות מסוגל ליותר ממה שחשבו בתחילה. עם זאת, לא נמצא שום הבדל בתפקוד הקוגניטיבי.

מחקר אחר מצא כי שימוש בנוירופידבק משפיע חיובית על ילדים המתמודדים עם ADHD.

ההורים והילדים שהשתתפו במחקר דיווחו על הבדלים משמעותיים לאחר שבילו במשך הקיץ בטיפולי נוירופידבק אינטנסיביים.

חשוב לציין שטיפול נוירופידבק עדיין נחקר.

עם זאת, רופאים ומדענים רבים מאמינים כי נוירופידבק עשוי להתפתח כשיטת טיפול מובילה לבעיות התפתחותיות ולהתמכרות.

איך מתנהל הטיפול?

בפגישה הראשונה יעברו איתך על הרקע הרפואי שלך ועל הבעיות שאתה רוצה לטפל בהן.

הפגישות יכולות לנוע בין משהו שנראה כמו טיפול דיבור מסורתי ועד שינה תוך כדי מעקב.

יש מטפלים שיבקשו מכם לצפות בסרט, להאזין למוזיקה או לשחק משחק - הכל תוך מעקב תחת אלקטרודות, כמובן.

טיפול נוירופידבק הוא נטול כאבים והרבה פחות מאיים ממה שהוא נראה.

הרצועה או האלקטרודות המונחות על הראש עוקבות אחר חלקים שונים של המוח, כתלות בהיכן הן ממוקמות. לאחר מכן, באמצעות משוב אודיטורי או חזותי, המטופלים יכולים לראות כיצד המוח שלהם מגיב להנחיות שונות שהמטפל נותן להם.

התגובות מוצגות באמצעות גרף כדי שהאדם יוכל לראות כיצד הוא מגיב באופן טבעי. לאחר טיפול זה, המטופלים יכולים לעבוד עם איש מקצוע כדי להבין מדוע הם מגיבים כך. זה יכול לעזור למטופלים להבין טוב יותר את שורש הרגשות שלהם בהתבסס על התגובות הטבעיות שלהם, שאליהם הם לא תמיד מודעים. 

עמיתים

טיפול נוירופידבק במרכז סגול באיכילוב

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

16 ביוני 2023

מקורות:

אתר החברה הבינלאומית למחקר נוירורגולציה ומחקר: https://isnr.org/

Banerjee S, Argáez C. Neurofeedback and Biofeedback for Mood and Anxiety Disorders: A Review of Clinical Effectiveness and Guidelines [Internet]. Ottawa (ON): Canadian Agency for Drugs and Technologies in Health; 2017 Nov 13. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK531603/

Collura T. F., Guan J., Tarrant J., Bailey J., Starr F. ( 2010). EEG biofeedback case studies using live Z-score training and a normative database. Journal of Neurotherapy, 14( 1), 22– 46.

Christiansen H, Reh V, Schmidt MH, Rief W. Slow cortical potential neurofeedback and self-management training in outpatient care for children with ADHD: study protocol and first preliminary results of a randomized controlled trial. Front Hum Neurosci. 2014 Nov 26;8:943. doi: 10.3389/fnhum.2014.00943. PMID: 25505396; PMCID: PMC4244863.

Dias A. M., Van Deusen A. M., Oda E., Bonfim M. R. ( 2012). Clinical efficacy of a new automated hemoencephalographic neurofeedback protocol. Spanish Journal of Psychology, 15( 3), 930– 941. 

Hurt E., Arnold L. E., Lofthouse N. ( 2014). Quantitative EEG Neurofeedback for the Treatment of Pediatric Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder, Autism Spectrum Disorders, Learning Disorders, and Epilepsy. Child and Adolescent Psychiatric Clinics of North America, 23( 3), 465– 486.

Marzbani, H., Marateb, H. R., & Mansourian, M. (2016). Neurofeedback: A Comprehensive Review on System Design, Methodology and Clinical Applications. Basic and clinical neuroscience, 7(2), 143–158. https://doi.org/10.15412/J.BCN.03070208 

Pascual-Marqui R. D., Michel C. M., Lehmann D. ( 1994). Low resolution electromagnetic tomography: a new method for localizing electrical activity in the brain. International Journal of Psychophysiology, 18( 1), 49– 65.

Zandi-Mehran Y., Firoozabadi M., Rostami R. ( 2014). Improvement of Neurofeedback Therapy for Improved Attention Through Facilitation of Brain Activity Using Local Sinusoidal Extremely Low Frequency Magnetic Field Exposure. Clinical EEG and Neuroscience, 46( 2), 100– 12. doi: 10.1177/1550059414524403.

Zhao, Z., Duek, O., Seidemann, R. et al. Amygdala downregulation training using fMRI neurofeedback in post-traumatic stress disorder: a randomized, double-blind trial. Transl Psychiatry 13, 177 (2023). https://doi.org/10.1038/s41398-023-02467-6

פרופ׳ קריסטין פורדון היא מומחית וחוקרת ידועה של OCD.

היא מתחקה אחר מקורות ההפרעה והטיפול בה ובתקופה זו בפרט היא מנפצת כמה מיתוסים סביב קומפולסיות.

פורדון כתבה את הספר ״להתגבר על מחשבות טורדניות״ (2011), שתורגם לעברית בהוצאת אח.

להלן כמה נקודות שלמדתי מתוך הרצאתה, במסגרת יום העיון השנתי של OCD.UK, שהתקיים בזום ב- 27-28.11.21. 

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

בעקבות הדחף הקומפולסיבי

לאורך השנים, חוקרי OCD עסוקים יותר באובססיות, הרבה פחות בקומפולסיות. 

חבל, כי בינתיים הפרוגנוזה של OCD, גם אחרי טיפול בחשיפה ומניעת תגובה, לא באמת מצליחה להמריא: 

כאשר לוקחים בחשבון נשירה מטיפול, רק מחצית מסיימים בהצלחה. 

מתוך מי שבכל זאת מסיימים טיפול, 80-90% מראים הפחתה של כ--40% מהתסמינים. 

מדוע טיפול יעיל ומוכח לא מצליח להיות גם תוצאתי?

פורדון מנסה לפענח שאלה זו דרך מאמץ לזהות -

מה עומד מאחורי הדחף הקומפולסיבי?

על פניו זה ממש ברור: 

לפי הטקסט הרשמי ב-DSM-5, טקסים נעשים כדי להפחית חרדה או למנוע נזק.

אלא שפורדון מצביעה על כך שהנושא לא באמת נחקר... 

ביצוע של קומפולסיות יכול הרי להגיע מהרבה כיוונים, לא רק למטרות רגיעה וניהול סיכונים פנימי. 

ההחלטה להפסיק טקסים כפייתיים מתבססת על תחושה מורגשת ש״עכשיו אפשר להפסיק״.

אבל תחושה איננה עובדה וגם קשה לקבע תחושה כזו כשינוי עמיד. 

מעגל הקסמים של ביצוע טקסים

פול סלקובסקיס, בעקבות רחמן, טען כי חזרתיות מחזקת חזרתיות.

פורדון מסכימה איתו ואף אוששה הנחה זו במחקריה: 

ככל שאנחנו חוזרים על פעולה, כך נהיה פחות ופחות משוכנעים בהצלחתה. 

אנחנו מתחילים לעבוד על אוטומט ולא לעבד את ההתנהגות, להטיל ספק, לזכור פחות, להיות פחות קשובים, פחות בוטחים בחושים ופחות ממוקדים בהתנהגויות הביטחון שנועדו להגן מפני החרדה. 

אנחנו גם פחות סומכים על עצמנו ומחפשים פיצוי התנהגותי, אישור חיצוני, אבל מצד שני גם מרגישים על כתפיינו אחריות-יתר שמקורותיה פנימיים.

פעם סברו שלאובססיבים יש בעיית זיכרון, מה שתומך בבדיקות / התנקויות חוזרות ונשנות. 

אבל בסוף מדובר באגדה אורבנית:  

זה לא שלאנשים עם OCD יש בעיות זיכרון, פשוט זיכרון העבודה שלהם מוצף משימות שנערמות תוך כדי הקומפולסיות. 

יתירה מכך, הם מצליחים לזכור יותר טוב פרטים שקשורים לאובססיות, כמו זיהום וכו׳.

ככל שעולה הספק עולה גם הצורך בוודאות. 

ודאות מאוד מתגמלת, אך אינה ברת-השגה. 

במחקרי יומן שביצעה פרודו, התבקשו משתתפים לתעד את הטקסים הכפייתיים ב- Diary study. 

יש כמה ממצאים מעניינים:

1. מצוקה סביב האובססיה לא נמצאה קשורה לאורך הטקס או למספר החזרות.

2. הקומפולסיות עובדות ומהר - הן מפחיתות אובססיות. הן מעניקות נחמה ודה-אסקלציה. כמו בהימורים, מדובר בהתניה אופרנטית מבוססת לוח חיזוקים חלקי.

3.  כאשר הסיכון גבוה יותר  (להכין משלוח מנות) כך עולה צורך חזק בוודאות (״להיפטר לגמרי מהחיידקים!״)

מה כל כך מספק בביצוע של טקס קומפולסיבי?

• תחושת סיפוק אישית.

• השלמת הטקס כמו שצריך.

• להימנע מזה שייתפסו אותי כאחראי על נזק לאחרים (יותר מגרימת נזק לעצמי, מה שמהדהד את החיבור בין OCD לאשמה).

דיאלוג עם ה- OCD

לאובססיבים יש תמיד ״שופט פנימי״ שמלווה אותם ואף מעניש אם טועים. 

איך נשמע אותו קול פנימי?

• הטון היה דומיננטי, נייטרלי עד עוין.

• טון אמין, סמכותני.

• עיסוק פנימי שתופס את הקשב. 

הקול מגיע מהפנמה של הורים או דמויות חשובות לאורך החיים.

ככה לא מתנהג חבר…

השקרים שה-OCD מספר למתמודד הם מקור לתובנה ולשינוי.  

הוא מגביר את האחריות לסכנה דרך העצמת הספק.

ה-OCD פוגע בכל אחד, למשל אצל הורה הוא מפחית את החשיבות של שיפוט הורי לגבי הילד.

הוא מחבל ביחסים.

ה-OCD, טוענת פורדון, עושה לך גזלייטינג:

• ״ביצוע הטקסים זה הכי חשוב, אולי בלעדית, כדי לחיות נכון״.

• ״כישלון בביצוע הטקס = אני כישלון״ / ״לא ניקיתי כמו שצריך = אני רוצח את המשפחה שלי״.

• ״להיות קדוש מעונה זה בשירות הגנה על עצמי או על הקרובים לי״

ה-OCD מייצר בעיה ואז מציע פתרון מזויף, דרך טקסים.

דוגמא של שאלה חשובה למטופל:

״האם הטקסים עוזרים לך או ל-OCD שלך?״.

מהן המשמעות והחשיבות של ביצוע הטקס הכפייתי?

פורדון שאלה מתמודדים - ״מה זה אומר עבורך אם הספק שלך יימצא נכון?״

התשובות היו חזקות: 

•  אני אדם רע.

• אני לא מוסרי.

• אני לא אמין.

• אני אדם מסוכן לאחרים.

בלי התחשבות במשמעויות הללו, טיפול במניעת תגובה נתפס כחלקי בלבד, מסוכן, לא מוסרי.

הם סובלים בשקט את החשיפה, אבל אין למידה חדשה לגבי חשיבות הטקסים.

למה יש למתמודדים עם OCD כ״כ הרבה ספקות?

מחקרים נותנים לנו כמה רמזים, שפורדון מנתחת: 

• סגנון התקשרות חרד.

• הוריהם היו ביקורתיים - המסר: ביצוע לא מושלם עלול להוביל לדחייה. מאכזבים

• צורך גבוה יותר באישור. הם לומדים לא לסמוך על השיפוט הפנימי שלהם (סביבה לא מתקפת) ולחפש אישור מבחוץ.

טקסים מקדמים מטרות קריטיות עבור המתמודד.

הם לא מיועדים רק להרגיע אובססיה ספציפית. 

הטקסים הללו מפריעים לקידום מטרות קריטיות אחרות ולכן המתמודדים פונים לטיפול (למשל מאחרים לעבודה בקביעות בגלל המחויבות לטקסים).

האם התרסה מול OCD עוזרת?

ודאי.

זה שיח טיפולי חשוב ביותר.

אפשר לעשות סיכון מחושב. 

זה חלק מהחיים. 

התוצאות לא מושלמות ואין ודאות מלאה לגבי הרבה דברים, אבל העימות האמפתי חיוני לשינוי. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מה זה נרקיסיזם ממאיר? 

נרקיסיזם ממאיר מתייחס לסוג מסוכן של הפרעת אישיות נרקיסיסטית (NPD) שמצוי בחפיפה מסוימת עם פסיכופטיות.

נרקיסיזם ממאיר אינו מזוהה כאבחנה נפרדת, אך רבים מהפסיכולוגים והפסיכיאטרים משתמשים במונח זה כדי לתאר דפוסים אישיותיים קיצוניים:

כוחנות, פוגענות, התעללות והתעמרות באחרים, יכולת לזהות נקודות פגיעות אצל אחרים ולנצלן, חוסר יושר, מקיאווליזם, פרברסיה, פרנויה, סאדיזם, שליטה מכפיפה, תוקפנות, רוע ורשעות נטולי אשמה כלפי אחרים ונרטיב קיצוני של אומץ וביטחון עצמי מתעתע.

רבות מהתכונות הרעילות הללו פחות שכיחות ב-״NPD רגיל״.

דר׳ רמאני, פסיכולוגית קלינית,

מסבירה יפה על דמותו של הנרקיסיסט המליגני, 

תוך תיאור ההתנהגות הנרקיסיסטית הממאירה

כעוינת, מתנשאת, זדונית ומסוכנת: 

מהי הפרעת אישיות נרקיסיסטית?

נתחיל מהסקירה הבסיסית של קריטריונים אבחוניים של הפרעת אישיות נרקיסיסטית. 

ה-DSM-5 מציג 9 תכונות שעוזרות לזהות NPD.

נוכחות של 5 מהן אצל המאובחן נדרשות כדי לקבל אבחנה קלינית של NPD: 

• פנטזיות והתנהגויות גרנדיוזיות, כמו עיסוק נרחב במחשבות על הצלחה אישית, כוח, אטרקטיביות או סקס אפיל.

• מעט או היעדר אמפתיה לרגשות ותחושות של אחרים.

• צורך תמידי בתשומת לב, הערצה והכרה.

• תחושת חשיבות-עצמית מנופחת, כמו נטייה להגזים כישרון או הישגים אישיים.

• אמונה בייחודיות ובעליונות אישית.

• אמונה עמוקה ש״מגיע לי״ (תחושת זכאות).

• נטייה לנצל אחרים למטרת רווח אישי.

• התנהגות יהירה או רברבנית.

• נטייה לקנא באחרים ולהאמין שאחרים מקנאים בו.

אנשים עם NPD ממאיר מתקשים מאוד להתמודד עם שינויים, בעיקר בשיווי המשקל במערכות יחסים. 

הם עשויים לחוש מדוכאים או מושפלים כאשר הם חשים שמזלזלים בהם ובמצבי תסכול בין-אישיים נוטים לקרוס לזעם נרקיסיסטי.  

עוד הם נוטים לנקמנות במצבי פגיעה. שעשויה לכלול ביוש, מסע השמצות, גזלייטינג, התקרבנות תוקפנית ונטיה ״להרעיל את הבאר״ וללכת עם הקונפליקט עד הסוף.

הם ישאירו אחריהם אדמה חרוכה, יהרסו את כולםל יחד איתם תוך העדפה של ׳ברירת שמשון׳ - וזה בדיוק מה שעושה אותם לכל כך מסוכנים. 

כדי לנהל את הריקנות והבדידות, הם נוטים לשימוש בחומרים ולהתמכרויות אחרות. 

התוקפנות ההרסנית כלפי אחרים מקשה עליהם לקיים מערכות יחסים מתמשכות, ודאי זוגיות ומשפחה. 

במערכות יחסים ששורדות בכל זאת קיימים גוונים עזים של נצלנות והיאחזות הדדית בפנטזיה גרנדיוזית שמאדירה את הנרקסיסט. 

מה ההבדל בין נרקיסיזם ממאיר לפסיכופתיה?

אנשים עשויים להשתמש במילים סוציופט או פסיכופת בשיחה שגרתית, כדרך לתיאור אדם שלא אכפת לו מאחרים או שהוא מנצל ומתמרן את הקרובים לו. 

נרקיסיזם ממאיר אינה פסיכופתיה או הפרעת אישיות אנטיסוציאלית.

שתי ההפרעות חולקים תכונות דומות, אבל הפסיכופת אינו בהכרח מודע למעשיו בעוד הנרקיסיסט המליגני מודע להם היטב, כמו גם להשלכות המעשים הללו. 

בנוסף, אפילו במצבים החמורים ביותר של NPD מליגני, קיימת מידה מסוימת של קונפליקטואליות פנימית, בעוד פסיכופתים לא מכירים את הדילמות האלה. 

המאפיין העיקרי של APD הוא התעלמות עקבית מרגשותיהם של אחרים.

הדבר יכול לכלול מניפולציה והונאה, כמו גם התעללות גופנית ורגשית.

רכיב מפתח נוסף הוא היעדר חרטה על עוולות, התנהגות אלימה או תוקפנית.

לרוב, אנשים עם APD מראים סימפטומים של הפרעת התנהגות בילדות, שיכולה לכלול אלימות כלפי אנשים או בע״ח, ונדליזם או גניבה.

לרוב, לאנשים כאלה לא אכפת מההשלכות של מעשיהם.

הגנות סדיסטיות אצל הנרקיסיסט הממאיר

סדיזם הוא חוויה של עונג המופקת גרימת כאב לאחר.

ה-DSM-5 כולל הפרעת סדיזם מיני כמצב נפשי המערב עוררות מינית עקב גרימת כאב לא רצוי לאדם ללא הסכמתו.

אבל הגנות סדיסטיות אינן אבחנה נפשית וגם אינן תמיד מיניות. 

אנשים עם הגנות סדיסטיות עשויים ליהנות מהכאבה לאחרים, ליהנות מצפייה באחרים שגורמים סבל למישהו, לשאוב התרגשות מינית מלראות אחרים חווים כאב, לבלות זמן רב בפנטזיות על גרימת כאב לאחרים גם אם אינם עושים זאת בפועל, לרצות להכאיב לאחרים כשהנרקיסיסט חש עצבני או כעוס, הנאה מהשפלת אחרים – בעיקר בפומבי, לנטות לפעולות או התנהגויות תוקפניות ולהתנהג בדרכים שתלטניות.

יש מומחים הסבורים כי התנהגות סדיסטית עוזרת להבחין בין NPD לנרקיסיזם ממאיר (George and Short, 2018). 

הנרקיסיסט הממאיר מנסה להשיג, באופן שמרוכז בעצמו, את מאוויו ומטרותיו, בעוד מתמודדים עם NPD זקוקים לתדלוק הרגשי כמו אוויר לנשימה והם יכולים להפגין חרטה כאשר פגעו במישהו בדרך.

איך לזהות נרקיססט ממאיר?

נרקיסיזם ובעיות הקשורות לכך כוללים קשיים הנוגעים להבנת רגשות של אחרים.

ישנם סימנים שונים לכך, למשל התנהגות שנועדה לשירות העצמי,

מילים ופעולות מניפולטיביות ודפוס של מערכות יחסים לא-בריאות והרסניות. 

שימור מערכות יחסית משפחתיות ובינאישיות עשוי להיות מאתגר אף יותר עבור אדם עם נרקיסיזם ממאיר, ואין זה נדיר שמערכת היחסים תכלול התנהגות של שליטה, גזלייטינג והתעללות רגשית.

אדם שחי בקרבת נרקיסיסט ממאיר – חשוב שישמור על עצמו וישים לב לסימנים של התעללות.

יש סוגים רבים של התנהגויות מתעללות, חלקן יכולות להיות פחות ברורות מאחרות.

בין הסימנים לכך מצויים הצבעה על ״פגמים״ והנאה מריפוי ידי האחר או הכשלתו בטענה שזה ״לטובתו״,

שקרים או מניפולציות ע״מ להשיג מטרות אישיות והצדקת ההתנהגות מבלי להראות כל אשמה או חרטה אם תשומת לבו של המתעלל מוסבת לכך, זלזול, השפלה או איום בפומבי או בפרטיות,

הנאה מהסבת כאב פיזי לאחר, חוסר עניין בצרכי או ברגשות האחר, התנהגות מסוכנת מבלי להתחשב בכך שאחרים עלולים להיפגע (למשל נהיגה פרועה וצחוק כאשר האחר מבטא את פחדיו בנוגע לכך), אמירת או עשיית דברים אכזריים תוך כדי התענגות על מצוקת האחר והתנהגות תוקפנית כלפי אנשים או חפצים.

מצבו הנפשי של אדם אינו תירוץ להתנהגות מתעללת. חשוב גם לזכור שהתנהגות מתעללת אינה תמיד תוצאה של בעיה נפשית.

טיפול ב- NPD ממאיר

באופן כללי, פסיכותרפיה יכולה לעזור לכל מי שמחפש טיפול בכוונה להתאמץ כדי לשפר את רגשותיו, התנהגויותיו או תגובותיו הרגשיות.

בהחלט אפשרי שאנשים שחיים עם נרקיסיזם ממאיר, או כל סוג אחר של נרקיסיזם, ייפנו לטיפול פסיכולוגי ויעבדו לשינוי התנהגויות שיש להן השפעה שלילית על איכות החיים שלהם או על בני משפחתם, בני הזוג שלהם או חבריהם.

אלא שסביר להניח שנרקיסיסטים לא יחפשו עזרה בעצמם, כי לעתים קרובות הם כלל אינם מבינים שמשהו לא בסדר בתגובות ובהתנהגות שלהם.

עם זאת, יכולים להיות להם סימפטומים אחרים שיגרמו להם ללכת לטיפול, למשל דיכאון, רגזנות או בעיות בניהול כעסים.

במקרים אחרים הם עשויים ללכת לטיפול בצו בית משפט, עקב אולטימטום של בן זוג או קרוב משפחה, או סיבה אחרת, אך כדי שטיפול יהיה אפקטיבי הם חייבים בסופו של דבר לרצות בו בעצמם.

הטיפול עשוי להיות קשה, למטפל ולמטופל, אבל בתנאים המתאימים ניתן להפיק ממנו תועלות נפשיות עמידות, בהן קשרים בינאישיים חזקים יותר, ויסות רגשי מאורגן יותר ויכולת משודרגת לעבוד כדי להשיג מטרות.

האם טיפול פסיכולוגי עוזר לנרקיסיסט ממאיר?

כן. יש שיטות טיפול יעילות לטיפול בנרקיסיזם, גם מליגני. סקירת מחקרים מ-2010 בנושא נרקיסיזם ממאיר העלתה כי טיפול נפשי יכול להיות מאתגר, בעיקר כשביחסים הטיפוליים צצות נטיות תוקפניות או סדיסטיות. ניתן לראות תוצאות יפות גם בטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) ובטיפול זוגי. 

מאמר מ-2015 מלמד כי סכמה תרפיה יכולה לעזור במקרים של NPD ובעיות שקשורות לכך (E Dieckmann, W Behary, 2015).

גישות אחרות שיכולות לשפר את תוצאות הטיפול כוללות טיפול ממוקד העברה (TFP) וטיפול מבוסס מנטליזציה (MBT).

עם זאת, נדרש עוד מחקר על טיפולים בנרקיסיזם.

אין טיפול תרופתי ייחודי להפרעת אישיות נרקיסיסטית, ובכלל להפרעות אישיות.

עם זאת, לעיתים תרופות אנטי-פסיכוטיות Off-label ותרופות נוגדות דיכאון מקבוצת SSRI עשויות לשפר חלק מהסימפטומים, בהם כעס, רגזנות ואימפולסיביות. 

בואו נדבר על נרקיסיזם

במרחב האישי שלכם

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

עדכון אחרון:

26 ביוני 2024

מקורות:

Dieckmann, E., & Behary, W. (2015). Schematherapie: Ein Ansatz zur Behandlung narzisstischer Persönlichkeitsstörungen [Schema Therapy: An Approach for Treating Narcissistic Personality Disorder]. Fortschritte der Neurologie-Psychiatrie, 83(8), 463-477. doi:10.1055/s-0035-1553484

George, F. R., & Short, D. (2018). The Cognitive Neuroscience of Narcissism. Journal of Brain Behaviour and Cognitive Sciences, 1(6).

Goldner-Vukov, M., & Moore, L. J. (2010). Malignant Narcissism: From Fairy Tales to Harsh Reality. Psychiatria Danubina, 22(3), 392-405. PMID: 20856182.

Mitra, P., & Fluyau, D. (2023, March 13). Narcissistic Personality Disorder. In StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK556001/

מהי גרנדיוזיות?

בפסיכולוגיה, המונח גרנדיוזיות מתייחס לתחושת עליונות מנופחת ולא מציאותית.

תחושה זו מתאפיינת בראייה מתמשכת של העצמי כטוב יותר מאחרים ומתבטאת בביקורת, התנשאות וזלזול כלפיהם. 

הנרקיסיסט הגרנדיוזי

נרקיסיסטים, אנחנו יודעים, זקוקים להכרה ולהערצה כדרך להזנה נפשית השרדותית. 

הבעיה היא שהמאגר הנפשי של האחר תמיד מתרוקן, בסוף שכן הנרקיסיסט אינו יודע כיצד להשיב באהבה ובאמפתיה לאחרים (גם כשהוא ממש רוצה). 

לא כל הנרקיסיסטים זהים.

נרקיסיסטים גרנדיוזיים יפגינו דפוס של עליונות ויומרנות השונה מזה שמפגינים סוגים אחרים שלל נרקיסיסטים.

לנרקיסיזם יש מוניטין של עמידות בפני טיפול פסיכולוגי, אבל היכרות עם הסימנים ועם דרכי ההתמודדות יכולה לעזור לנהל את ההפרעה ולהגיע למערכות יחסים שניתן לחיות בהן בטוב. 

נרקיסיזם גרנדיוזי אינו אבחנה נפשית העומדת בפני עצמה.

מדובר על הגדרה המתארת אדם בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית (NPD) שמפגין סימפטומים קצת שונים מהקריטריונים האבחוניים הקלאסיים, או מהפרוטוטיפ של הנרקיסיסט. 

בעוד שבסוגים אחרים של נרקיסיסטים קיימת מידה של חוסר ביטחון ושבריריות, אדם עם נרקיסיזם גרנדיוזי משוכנע מעבר לכל ספק שהוא מיוחד, ייחודי ונישא.

של נעליך מעל רגליך ובוא נקרא... 

תסמיני נרקיסיזם גרנדיוזי

אדם צריך לענות רק על 5 מתוך הקריטריונים הללו כדי להיות מאובחן ב-NPD:

• צורך בהערצה.

• חוסר אמפתיה. קשה להם לאהוב וזה נכון, למרבה הטרגיות, גם כאשר הם מאוד רוצים לאהוב. 

• תחושת חשיבות מופרזת. הם נוטים ליהירות והתרברבות תכופה לגבי הישגיהם. 

• פנטזיות עיקשות על יותר הצלחה, כוח, אושר, אהבה, אינטליגנציה או הופעה חיצונית. למשל, הם בעד נראות נוצצת וראוותנית, עם מכוניות ייחודיות ומותגי יוקרה.  

• אמונה שהאדם כה מיוחד עד שעליו להתרועע רק עם אנשים מיוחדים אחרים.

• אמונה ש״מגיע לי לקבל״ תשומת לב מיוחדת מאחרים (מה שמכונה גם תחושת זכאות).  הם נוטים לבקש יחס או התחשבות מיוחדים.

• נטייה לנצל אחרים או מצבים להגשמת מטרות אישיות. הם חווים מעט מאוד אשמה ובושה. 

• חוסר דאגה, חמלה או אמפתיה לאחרים. הם מעוררים באחרים תחושה שהמחמאות שהם מחלקים אינן אותנטיות.

• התנהגות שחצנית, יהירה או מרוכזת בעצמו. כאשר ייפגשו ברקס מהצד השני, הם יכולים להיות מהירי חימה.

נרקיסיסטים גרנדיוזיים דומים מאוד לאנשים אחרים עם NPD, אבל כמה מהסימפטומים שלהם יכולים להיות בולטים יותר.

למשל, אנשים עם נרקיסיזם גרנדיוזי הם אסרטיביים ומוחצנים יותר מאשר נרקיסיסטים סטנדרטיים.

מכיוון שנרקיסיסטים גרנדיוזיים מאמינים אמונה שלמה ביכולותיהם ובאינטליגנציה שלהם, הם יפגינו חוסר אמון בולט במומחים.

הם הרי יודעים הכל. 

לפי הנרקיסיסט הגרנדיוזי, המומחה לעולם לא יגיע לרמת הידע שלו, כך שכל אחד שאינו מסכים עם הנרקיסיסט תמיד טועה בעיניהם.

כמו אנשים עם הפרעות אישיות אחרות, זיהוי הנרקיסיסט הגרנדיוזי עשוי להיות מאתגר בהתחלה.

הם עשויים להיות חברים מתפקדים בקהילה, מנהיגים עסקיים ואנשיחם מצליחים מאוד, אך עם הזמן ייטו לקרוס לעמדה גרנדיוזיות, שקשה לקבלה במסגרות. 

ברמה הבינאישית, הסימן המובהק ביותר לנרקיסיזם גרנדיוזי הוא היעדר הדדיות. 

אנשים במצב זה יבקשו תמיד זמן, סבלנות, מאמץ, הקרבה וכסף מאחרים בעוד שלעולם לא יתעניינו בהחזרת טובה. יחסים עם אנשים כאלה הם תמיד חד-צדדיים ולא מאוזנים. נרקיסיסט גרנדיוזי יכול להיות אדם מצליח ביותר, כמו מנכ״ל שמוביל חברה או דמות ציבורית שרבים מעריצים.

אנשים כאלה מונעים להשגת דברים גדולים ע״מ להפגין את עליונותם.

מבחוץ, תכונות הנרקיסיסט נראות לעיתים מושכות או מפתות, אבל תחושה זו עשויה להיות זמנית בלבד או כזו שאפשרית רק מרחוק.

כשמתקרבים, מבחינים שנרקיסיסטים גרנדיוזיים דואגים רק לצרכים ולאינטרסים שלהם.

החלטותיהם עשויות שלא להיות לתועלת לקבוצה בכללותה או לארגון.

הוא נוטה לסיסמאות מנהיגותיות וליצירת תכניות מרהיבות, אבל לאורך הזמן הן מתגלות חלולות. 

בחיי העבודה, נרקיסיסט שהוא מנכ״ל בעל חברה לא יהיה אכפת כל כך מהעובדים.

האנוכיות שבנרקיסיזם הגרנדיוזי מבטיח שאנשים אחרים יתגומלו כיאות. 

כל עוד הנרקיסיסט מפיק מהם וחי את סגנון החיים הרצוי מבחינתו, יהיה לו מעט מאוד עניין באחרים, וגם לא יהיה לו אכפת מדעתם עד כדי כך שיתייחס למצב ברצינות. 

גרנדיוזיות מופיעה בדרך כלל עם בוחן מציאות תקין.

בקצה הפסיכוטי של התופעה, מצויים אנשים הסובלים מדלוזיות גרנדיוזיות.

במהלך אפיזודה פסיכוטית הם מתארים תחושות גדולות מהחיים של מגלומניה, עליונות וחוסר פגיעות.

נרקיסיסט גרנדיוזי מול נרקיסיסט פגיע

נרקיסיזם היא אבחנה נפשית עם וריאציות רבות.

בקצה האחד של הספקטרום מצוי הנרקיסיסט הגרנדיוזי, אדם עם ביטחון עצמי, הערכה עצמית ותחושת עליונות מוגזמים ביותר, ובקצה השני מצוי הנרקיסיסט הפגיע, הסובל מביטחון עצמי שברירי וערך עצמי נמוך.

סוג זה, המכונה לעתים נרקיסיסט ביישן, מופנם או סמוי, והוא לרוב שונה מאוד מהנרקיסיסט הגרנדיוזי.

במקום לנהוג על טסלה יקרה, ללבוש בגדים יוקרתיים, לחיות בבית מנקר עיניים ולהיות בעל אישיות רברבנית וחצופה, הנרקיסיסט הפגיע עשוי להיות מופנם ומוכה חרדה, בושה וסימפטומים דיכאוניים. 

מבחינה תפקודית, הנרקיסיסט הפגיע קרוב יותר להפרעת אישיות גבולית (Euler, 2018).

נרקיסיזם גרנדיוזי, לעומת זאת, עשוי להיות מובן טוב יותר כביטוי של פסיכופתיה (Windell, 2004).

אין סוג ״טוב יותר״ של נרקיסיסט: כל אחד מהם הוא גרסה בעייתית של אותו מצב.

סביר שאדם עם נרקיסיזם גרנדיוזי יהיה מאושר יותר, משום שהוא חי בבורות מאושרת בנוגע לאופן בו אחרים תופסים אותו ולאופן בו פעולותיו משפיעות על אחרים.

הוא יכעס ויהפוך מתוסכל רק כאשר יטילו בו ספק או לא יענו על ציפיותיו.

נרקיסיסטים פגיעים, מנגד, עשויים להיות מודאגים ועצובים. הם יהפכו מתגוננים וכועסים ביחס לאחרים כדרך להסוואת הפגיעות שלהם.

קשה לחיות במערכת יחסים או לעבוד עם נרקיסיסט גרנדיוזי.

לא רק שלא יהיה אכפת לו מהשקפותיהם של אחרים אם לא יישרו איתו קו, אלא שגם לא יאמין לשום ביקורת כלפיו. 

אם יגיב, סביר להניח שיכעס מאוד ובכך יגרום לדובר שלא לרצות להעלות את טענותיו שוב. 

הנרקיסיסט הקהילתי (Communal Narcissist)

נרקיסיזם קהילתי / קומיונלי מתאפיין בכל תכונות הגרנדיוזיות המוכרות, בהן כל האנרגיה מופנית לעבר הגברת הערך העצמי על ידי חיפוש אישור מאחרים, אבל עם הבדל חשוב:

בניגוד לנרקיסיזם המסורתי, בו אנשים מחפשים הכרה דרך האדרה עצמית של מאפיינים אישיים, בנרקיסיזם קהילתי יש מופע של בני אדם נטולי אגו לכאורה, שנותנים את הנשמה בלי לצפות לקבל שום דבר בחזרה. נרקיסיסטים קהילתיים חיים על הרעיון הפופוליסטי של "אלטרואיסט בכאילו", גם אם המניעים מאחורי התנהגותם הפרו-חברתית הפוכים ממה שהם מציגים למראית עין.

הם מוכרים לכולנו סיפור של הקרבה למען הזולת, והם לעיתים באמת תורמים לאחרים, אבל הצורך הבסיסי שיוצר את ההתנהגות המושקעת באחר היא לזכות בהערצה ושבחים מהסובבים אותם.

מכירים מישהו.י כזה?

סביר שכן. 

גרנדיוזיות אצל מנהיגים נרקיסיסטיים

לא כל אדם חולם להיות מנהיג.

בבסיס המוטיבציה של מנהיגים לעבור את דרך החתחתים אל הפיסגה מחייבת מידה של נרקיסיזם, שבספרות המקצועית התייחסו אליו כנרקיסיזם חיובי או בריא (Paul Federn, 1970).

בחפיפה מסוימת עם מנהיגים טרנספורמטיביים, שבאים לעשות למען העולם ולמען עצמם, יש גם מנהיגים בעייתיים יותר, כאלה שמתאימים לסיווג האבחוני של ה-DSM כהפרעת אישיות נרקיסיסטית.

האמת שלא צריך לללכת רחוק:

אנשי מקצוע בארה״ב, טענו בתוקף כי הנשיא הקודם של ארה״ב הוא נרקיסיסט מליגני.

מנהיגים נרקיסיסטיים הם גרנדיוזיים, זכאים (׳מגיע להם׳), בטוחים בעצמם, מחפשים סיכונים, מניפולטיביים ועוינים. 

מה עושים?

למרות האתגרים, יש צעדים שיוכלו לשמור על אנשים שמתמודדים עם נרקיסיסט

לזהות את הנרקיסיסט

 בשל השוני בין נרקיסיסט גרנדיוזי לנרקיסיסט פגיע, הטיפול והתגובה להם צריכים להיות שונים. קחו את הזמן לזהות את מאפייני הליבה של האדם שאתם נמצאים איתו באינטראקציה: איך הוא מציג את עצמו? איך הוא מגיב לגיוון? איך הוא מתקשר לאחרים? הנרקיסיסט הגרנדיוזי ייראה לרוב שמח, בטוח בעצמו, קולני ובמרכז תשומת הלב. נרקיסיסט פגיע יכול להתחמק מסיטואציות חברתיות ולהיראות שקט ומופנם יותר. 

להציב ציפיות הגיוניות

מי שרוצה להתמודד עם נרקיסיסט גרנדיוזי צריך להיות הגיוני וריאליסטי. כמו במקרה של הפרעות אישיות אחרות, נרקיסיזם זו תכונת אופי שנוטה להיות סטטית ויציבה לאורך זמן, ובניגוד לדיכאון או חרדה היא אינה נוטה להשתנות. במצבים רבים, הנרקיסיסט לא יהיה מעוניין להשתנות או לעשות את הדברים אחרת, כי לדעתו חייו מושלמים. לחץ גדול מדי על הנרקיסיסט יכול לגרום למתח ותסכול, אז יש להנמיך ציפיות מראש. 

להציע מידע ועזרה

במקום לנסות לפעול באופן סמוי, כדאי ליידע את הנרקיסיסט שהבחנתם במצבו ושהדבר עלול לפגוע בו אם ימשיך לנהוג כך. הבהירו לו שאתם מעוניינים לעזור לו במסירות להתמודד עם הנרקיסיזם הגרנדיוזי, אך גם שיצירת שינוי תלויה בו.

הציבו גבולות והיצמדו אליהם

אנשים עם נרקיסיזם גרנדיוזי הם מניפולטיביים ואנוכיים ביותר. בהינתן הזדמנות, הם עלולים להציב חברים, בני משפחה ועובדים במצבים מסוכנים או כאלה שיגרמו להם למצוקה, מבלי לחשוב על הסיכונים. תנו לנרקיסיסט בחייכם להבין שלא תסבלו יותר את ההתנהגות הזו ותארו בפניו את השלכות המניפולציות שלו. כאן הדבר החשוב ביותר יהיה לעקוב אחר אמצעי הזהירות המתוכננים, אחרת המניפולציה תימשך.

היו מוכנים לעזוב

לעתים הדרך היחידה להתמודד נכונה עם נרקיסיסט גרנדיוזי היא לעזוב אותו, בעיקר אם מדובר בקשר רומנטי.

בין אם מדובר בבן משפחה, בחבר, בקולגה, בבוס או בבן זוג, צריך לדעת מתי נוכחותו בחייכם גורמת ליותר מדי כאב, מתח וקושי.

הנרקיסיסט עשוי שלא להיות מוכן או מסוגל להשתנות, אבל ניתן לשנות את מידת המגע איתו.

בואו נדבר על נרקיסיזם

במרחב האישי שלכם

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

טיפול

כל בעיה נפשית ניתנת לטיפול, אך במקרה של נרקיסיזם הסיכויים לכך נמוכים והפרוגנוזה גרועה. 

ראשית, רק לעתים נדירות הנרקיסיסט הגרנדיוזי יסכים לפנות לטיפול באופן עצמאי, מכיוון שלהשקפתו חייו מצוינים ורוב הבעיות מגיעות מאחרים או מהנסיבות. 

שנית, גם אם הנרקיסיסט מגיע לטיפול, הסיכוי לשינוי משמעותי מוגבל מאוד, משום שהביטחון העצמי ותחושת העליונות בפאסאדה שלו משמשים כהגנה שקשה לקלפה. 

אין סוג טיפול מועדף ל-NPD ואין גישה אחת שמייצרת תוצאות חיוביות באופן עקבי.

ניתן, למשל, לנסות פסיכותרפיה פסיכודינמית, סכמה תרפיה או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

בתחום הפסיכיאטריה, אין תרופות ספציפיות עבור NPD אולם יש תרופות שעשויות לסייע לניהול כמה מההשפעות הנגרמות על ידי ההפרעה.

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון:

17 בפברואר 2024 

חיוך לסיום?

מקורות:

Euler, S., Stöbi, D., Sowislo, J., Ritzler, F., Huber, C. G., Lang, U. E., & Wrege, J. (2018). Grandiose and vulnerable narcissism in borderline personality disorder. Psychopathology, 51(2), 110-121. https://doi.org/10.1159/000486601

Federn, Paul (1929). "Narcissism in the Structure of Ego" (PDF). Mindsplain. Retrieved 2020-11-03.

Jim Windell (2004). What Drives Narcissism?. Retrived from Michigan Psychological Association. 

Nehrlich, A. D., Gebauer, J. E., Sedikides, C., & Schoel, C. (2019). Agentic narcissism, communal narcissism, and prosociality. Journal of personality and social psychology, 117(1), 142–165. https://doi.org/10.1037/pspp0000190