מהי פסיכולוגיה אבולוציונית?

פסיכולוגיה אבולוציונית היא דיסציפלינה מדעית של לימודים ומחקר, אשא ניגשת להבנת התנהגות אנושית דרך עדשה שכוללת השפעות אבולוציוניות, ומשלבת בין מחקר פסיכולוגי וביולוגי. 

פסיכולוגים אבולוציוניים מחפשים הסברים לתופעות בין-אישיות, אישיות, כמו רגשות, מחשבות ותגובות, בהתבסס על התיאוריה של צ׳ארלס דרווין על הברירה הטבעית, בדומה לאופן בו ביולוגים אבולוציוניים מסבירים את התכונות הפיזיות של אורגניזם. 

תומכיה של גישה פסיכולוגית זו מניחים שקבוצות אנוזשיות ששרדו פיתחו דרכים לפתור אותן,  זאת באמצעות אינסטינקטים ואינטליגנציה מולדים שנתנו להם את היכולת למצוא וליישם את הפתרונות המוצלחים ביותר.

בכך הם צברו יתרונות, כמו בריאות טובה יותר או חיים ארוכים יותר, מה שאפשר להם להוליד יותר צאצאים בתהליך הברירה הטבעית.

בגדול, כל התנהגות אנושית כמעט יכולה להיות מובנת כסיבה, כאשר כל ההתנהגויות מכוונוות לתוצאה אחת יחידה: הישרדות המין. 

למשל, לפי הפסיכולוגיה האבולוציונית, אבות אבותינו שהיו בעלי יתרונות פסיכולוגיים העבירו את התכונות ההתנהגותיות הללו לדורות הבאים, מה שיצר אוכלוסיית צאצאים עם אותן התנהגויות סתגלניות.

יכולות פסיכולוגיות כמו קריאה נכונה של כוונותיהם של אחרים, יצירת חברויות ורכישת אמון ידועות ככאלה שעוזרות לאדם במהלך חייו.

עוד דוגמה - בבחירת בני זוג, גברים נוטים להתייחס יותר לתכונות הניתנות לצפייה (כמו יופי), בעוד שנשים מתעניינות יותר במצב הסוציו-אקונומי של הגבר, ביכולת ההורית שלו ובפוטנציאל לרכישת משאבים, כלומר כסף.

כסף הוא איתות המרמז על יכולתו של הגבר להגן על הילדים ולפרנס את המשפחה. כך, הפסיכולוגיה האבולוציונית רואה גברים עם יכולת כלכלית ונכונות לההקים משפחה כבעלי יתרון סלקטיבי, בהשוואה לגברים שאין יכולת ונכונות כזו..

פסיכולוגים אבולוציוניים מאמינים כי מיומנויות אלה נטועות עמוק במעגלים העצביים המורכבים במוח, וכי הן עוברות בתורשה.

לעתים קרובות, נטיות התנהגותיות מולדות אלה מרוככות ע״י קלט תרבותי, במשפחה או בגורמים אינדיווידואליים, אבל העיקרון של הפסיכולוגיה האבולוציונית הוא שהמנגנונים העצביים הבסיסיים שלנו מעוצבים ע״י כוחות אבולוציוניים. 

הגישה האבולוציונית בפסיכולוגיה מאוגדת פחות מאחרות.

היא מתחילה את דרכה בהגותו של זיגמונד פרויד (שהיה במקור פיזיולוג) ומתבטאת כיום המניפסט התיאורטי של פסיכולוגים עכשוויים, כמו ג׳ורדן פיטרסון.

הפסיכולוגיה עוסקת גם בסוגיות של אישיות, בחירה, חופש ועוד. 

פרופ' יובל נוח הררי התייחס ב'קיצור תולדות האנושות' (עמ' 116) לחיבור המתוסבך בין אבולוציה לפסיכולוגיה (בעיקר העכשווית):

"לפי מדע הביולוגיה, בני אדם לא "נבראו" אלא התפתחו בתהליך אבולוציוני... אין דבר כזה "זכויות" בטבע. יש רק תכונות... ומהן התכונות שהתפתחו בתהליך האבולוציוני? בין התכונות שיש לבני אדם ולבעלי חיים אחרים בהחלט אפשר למנות את התכונה "חיים". אבל "חירות"? אין בשפה הביולוגית מילה כזו. כמו "שוויון", כמו "זכויות" וכמו "חברות בערבון מוגבל", גם "חירות" היא מושג שבני אדם המציאו וקיים אך ורק בשפתם ובדמיונם של בני האדם. מנקודת מבט ביולוגית, אין הרבה משמעות לאמירה שאדם החי תחת שלטון דמוקרטי הוא "חופשי" ושאדם החי תחת שלטון רודני "אינו חופשי". ומה לגבי "אושר"? רוב המחקרים על בעלי חיים מכירים רק בקיומן של הנאות, שניתנות להגדרה ומדידה בצורה אובייקטיבית".

יש כמה עקרונות משותפים המאפיינים את הפסיכולוגים האבולוציוניים. 

למשל: 

עקרונות בסיסיים של הפסיכולוגיה האבולוציונית

המצפן של המוח מכוון להסתגלות

המוח הוא מערכת פיזיולוגית שמנחה התנהגות (ועוד הרבה פעולות אחרות) והתנהגויות אלה הן קודם כל סתגלניות לסביבה (עם זה יסכימו כנראה כל הגישות בפסיכולוגיה וברפואה).

מטרת המוח שלך היא לנתח מידע מהסביבה כמו שמחשב היה מעבד מידע. המוח הוא מערכת פיזיקלית, והמסלולים שלו לעיבוד מידע מכוונים עדין באמצעות הברירה הטבעית.

פרופ׳ יובל נוח הררי תרם כאן גם היכולת של בני אנוש לשתף פעולה בקבוצות מרוחקות זו מזו. 

החיווט העצבי (Wiring) במוח עוזר לפתור בעיות בצורה נאותה

הדרכים הספציפיות בהן בנוי החיווט העצבי במוח בנוי כווננו ועדיין מכווננים לאורך דורות, ע״י כוחותיה של הברירה הטבעית.

כשאנחנו מתנסים בהתנהגות חדשה, נדרשת התאמה מוחית, כך שבזמן שאנחנו עסוקים בהתנהגות זו, נוירונים מתחילים להיפגש ולהעביר את המסר.

המסלול הנוירלי מתחזק ככל שהתנהגות ספציפית זו חוזרת בעתיד, מה שגם הופך אותה לקלה יותר לביצוע.

רוב ההתנהגויות הפסיכולוגיות הן דטרמיניסטיות

בדומה לראייה הפסיכואנילטית, הרבה מבנים פנימיים שלנו נקבעים ומתעצבים לפני שהבשלנו לחשיבה בוגרת על בחירות בחיים. 

מה לעשות, הפסיכולוגיה האבולוציונית מניחה שהנטייה הכל כך אנושית של סכסוכי שכנים אינה קשורה רק בנסיבות ההווה. היא נטועה, יאמר איש האבולוציה, בצורך טריטוריאלי הישרדותי המשותף לכל בני האדם, כבר מאות אלפי שנים.  

אנחנו מאמינים באמת ובתמים שקבוצת ה״הם״ פחות טובה מקבוצת ה״אנחנו״, אבל זה בדיוק מה שמרגישה הקבוצה השנייה כלפינו (וניתן אף לנבא זאת מראש, בהשמה רנדומלית של משתתפים). 

שפה, תקשורת ושת״פ בקבוצות גדולות מצויות בלב האבולוציה האנושית 

הנפש מתבססת על שינויים סתגלניים שמקורם בעידן הפלייסטוקן. ברמותיה הבסיסיות ביותר, פסיכולוגיה אבולוציונית מסבירה מיומנויות שאנו מחשיבים לפשוטות יחסית ולנפוצות בקרב רוב האנשים, כמו שפה.

 בשלב מסוים בהיסטוריה, האדם הקדמון פיתח מיומנויות שפה מעבר לנהמות והצבעה.

היכולת לתקשר מחשבות מורכבות הועילה להישרדותו, וכתוצאה מכך התפתחו יכולות רכישת שפה, שהשתכללו בתהליך הברירה הטבעית.

 פסיכולוגים אבולוציוניים רואים מיומנויות שפה מתקדמות כיתרון התורם לביטחון, להישרדות ולרבייה.

השפות שאנו לומדים תלויות בשפת האם והחברה בה גדלנו, מה שמדגים את חשיבות הקלט התרבותי. 

פוביות לפי הראייה האבולוציונית

פוביות, כידוע, הן פחדים לא-רציונאליים שחורגים מהגנה מפני סכנה.

אבל אם נחשוב על זה, ניווכח שלא כל דבר או מצב יכולים להפוך לפוביה. 

פחד מנחשים או עכבישים הרבה יותר שכיחים מפוביה מאקדח (אם היא קיימת בכלל) למרות שמידת הסכנה הטמונה בו כיום לא פחות גבוהה.

יש היגיון בכך שאבותינו יחפשו בזהירות אחר יצורים ארסיים לפני שיתקעו את ידיהם בשיח גדול. 

בחלוף הזמן, היכולת לזהות ולהגיב במהירות ליצורים קטנים, מתפתלים שקטים הפכה לתגובה אוטומטית, אינסטינקטיבית, המכונה תגובת בהלה (Startle response).  

זאת ועוד, פעוט או קופיף נאיבי (כלומר, גור שנולד במעבדה) שמעולם לא שמעו על הדריכות המתבקשת לאור הסכנה מול בעלי חיים מסוימים, יגיבו בדרמטיות למראה אחד מהם, מה שמוסבר לפי הפסיכולוגיה האבולוציונית במידע חיוני להישרדות, שעובר גנטית מדור לדור. 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון:

1 בספטמבר 2023

מקורות:

Hampton S. Darwinian psychology, old and new. Passau Schr Psychologiegesch. 2005;13:225-41. PMID: 19244679.

Jonason P. K. (2017). The Grand Challenges for Evolutionary Psychology: Survival Challenges for a Discipline. Frontiers in psychology, 8, 1727. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2017.01727

מהו מיסוך ADHD?

מיסוך ADHD  הוא מצב בו מתמודד/ת עם הפרעת קשב,ריכוז והיפראקטיביות מתאמץ ליצור נראות לפיה אינו לוקה בהפרעה. מה שמכונה בפסיכולוגיה חברתית ״ניהול רושם״. 

המונח נטבע לראשונה ע״י הפסיכולוג והחוקר ראסל ברקלי, בספרו Taking Charge of Adult ADHD (2015),מהדורה חדשה יצאה ב-2021.

לפי בארקלי, תופעת המיסוך מתרחשת בקרב לא פחות משליש מהמתמודדים עם ADHD. 

מיסוך ADHD מתבטא בכך שהאדם מנסה להסתיר ולהסוות את התסמינים עם הוא מתמודד, בעיקר ע״י חיקוי התנהגותי של אחרים, שאינם לוקים בהפרעה. 

כלומר, מיסוך ADHD הוא התנהגות מכוונת מטרה, שתכליתה לפצות על קשיים ביצועיים, קוגניטיביים, התנהגותיים ותפקודיים, כדי להתאים ולהתקבל בחברה ולהימנע מסטיגמה. 

פסאדה כהגנה במצבים נפשייים

חשוב לציין כי הנטייה למסך, לפצות ולכסות על קשיים ויכולות מוגבלות אינה מאפיינת רק הפרעות קשב.  

היא שכיחה בהרבה הפרעות נפשיות.

למשל, בבולימיה, עושות נערות מאמצים להסתיר את העדויות לזלילה ולהיטהרות.

גברים המתמודדים עם דיכאון סמוי, נוטים לטשטש את הדיכאוניות בחייהם האישיים ולהפגין כלפי חוץ מצג תקין ומתפקד. 

סוגים של מיסוך

סוגי מיסוך ה-ADHD כוללים הסתרת היפראקטיביות באמצעות רוגע, ישיבה שקטה ליד השולחן מבלי להתפתל במושב או תגובה בכיתה כמצופה, למרות תחושה של ״כאוס״ במוח. 

המיסוך עשוי גם לכלול התמקדות-יתר במורה, בשולחן או בפעילות כדי להימנע מהסחות דעת או אימפולסיביות. 

בנוסף, מבוגרים עם ADHD ו-IQ גבוה מראים פחות עדויות לליקויים בתפקודים ניהוליים בהשוואה לאלה עם ADHD ו-IQ ממוצע, מה שמצביע על כך שדרגה גבוהה יותר של יכולת אינטלקטואלית עשויה לפצות על ליקויים בתפקודים ניהוליים, ולהוביל לקושי לתת אבחנה קלינית מדויקת (Milioni et al, 2017).

לא נערכו מחקרים מקיפים על מיסוך ADHD ואחת הבעיות בקביעת השכיחות האמיתית של התופעה היא שמי שעושה זאת יתבייש להודות ב״זיוף״.

מיסוך ADHD, אם כן, היא הסתרת סימפטומים באמצעות התנהגות נלמדת שיכולה להיות בריאה או לא בריאה.

אנשים רבים עם ADHD שוברים מוסכמות חברתיות באמצעות התנהגותם ועלולים לחוש אשמה או להיתקל בלעג.

בשנים בהן למדתי בבית הספר היסודי, הייתה לנו פשוט ״כיתה טיפולית״, ילדים שקובצו יחד עם צרכים שהיו מוגדרים כיום כ״מיוחדים״.

מיסוך ADHD יכול לשמש כמנגנון התמודדות שלפעמים יכול לעזור לאנשים להסתדר כשהם צריכים ומנסים לנסוך היגיון בעולם שסביבם.

אבל בטווח הארוך יהיה קשה לנהל את ההתנהגות הזו עצמה. 

דוגמאות למיסוך ADHD

• האדם שקט ונוקט בזהירות יתר כדי להימנע מלדבר יותר מדי או  להפריע לאנשים; בודק באופן אובססיבי את הימצאותם של חפציו כדי לוודא שהוא אינו מאבד אותם.

• מגיב כמצופה במהלך השיעור במקום בהתאם לתחושתו הפנימית; נראה ״בסדר״ ואינו מראה סימנים לבעיה, כשבמציאות הוא נאבק לשמור על מערכות יחסים.

• מסתיר היפראקטיביות באמצעות רוגע כדי שאנשים יחשבו שהכל בסדר, כשבפועל הוא חווה קושי להתרכז, משום שהמוח שלו קופץ מדבר לדבר מהר מכדי שיוכל לעבד מה כל אחד מהסובבים אומר בכל רגע נתון.

• אינו מצליח להירגע לקראת פגישות, מה שמוביל להגעה מוקדמת מדי כדרך להבטיח שלא יאחר עקב ״עיוורון לזמן״; מקשיב ומתמקד יותר מדי בדובר כדי שלא להחמיץ שום פרט.

• רושם דברים באופן מוגזם כדי שלא לשכוח אותם מאוחר יותר עקב בעיות זיכרון הקשורות ל-ADHD.

• אובססיבי בארגון מסמכים וביצירת אמצעים שיוודאו שכל דבר יימצא. 

• מרסן רגשות עזים עד כדי תחושה של חולי פנימי מבלי לדעת מדוע (מה שעלול להוביל לדיכאון).

• מעדיף לחת יום מחלה במקום לעמוד בפני מצבים שמזמינים מצוקה או חרדה (למשל, בהעברת מצגת בשיעור).

• חש עצבני כשהוא מאלץ את עצמו להתרכז במשהו שאינו מעניין אותו משך זמן ארוך.

• נוטל על עצמו אחריות רבה מדי כדי לפצות על דברים בעצמו שהוא תופס כפגמים.

• מנסה להתמודד עם העולם ע״י פיתוח נטיות פרפקציוניסטיות.

• עושה דבר מה בצורה מוגזמת עד שהוא מותש, כדי שאחרים יראו עד כמה הוא מסוגל וכמה ניתן לסמוך עליו, למרות שבפנים הוא מאוד מתקשה. עם התנהגויות כאלה עלולה להופיע אפילו מחאה אצל המגזים, למרות שיצר את הסיטואציה במו ידיו.

• הסתרת תחושת הצפה שנגרמת מהמחויבויות שלו, מה שמוביל לרגשות בושה ואשמה.

• אצל ילדים עם ADHD, שימוש בדמי כיס כדי ״לרכוש״ את חברותם של ילדים אחרים. הכל במטרה שהחריגות הכרוכות בהפרעת הקשב לא תבלוטנה .

• מדכא התנהגויות חושיות כמו הקפצת הרגל, כדי לא להפריע לאחרים, למרות שהוא עשוי לחוש אי-נוחות מישיבה סטאטית.

מה הבעיה עם מיסוך ADHD?

החבאת הסימפטומים עלולה להוביל לעיכוב באבחון; מי שממסך ADHD עשוי שלא להיות מודע לכך שיש לו ADHD שאינו מאובחן, מה שיכול להוביל אותו לפתח דיכאון וחרדה.

מי שממסך תסמיני ADHD היטב עשוי שלא להאמין כשאומרים לו שמשהו אינו כשורה או שהוא מצוי בקושי; מי שממסך ADHD עשוי להימצא בסיכון גבוה יותר לפתח בעיות של שימוש בחומרים כדי להתמודד עם תחושתו האמיתית, מה שעלול להוביל לבעיות בריאותיות חמורות עוד יותר בעתיד.

מיסוך ADHD מחליף מתח חיצוני במתח פנימי, ומי שממסך ADHD יכול שלא להיות מאובחן משך שנים עקב הסוואת המאבק בהצלחה; מי שממסך ADHD יכול להקשות להבחין מה אמיתי ומה מסיכה, ועלול להרגיש שהוא אינו יכול להיות עצמו ולהפוך למישהו אחר כדי שיאהבו אותו. 

התמודדות

כאשר מזהים שמתרחש מיסוך של ADHD, אפשר להתחיל ללמוד דרכים חדשות להתמודדות מבלי להפוך למישהו אחר. 

למעשה, הממסך לשעבר עשוי להיות מופתע לגלות עד כמה החיים יכולים להיות מהנים לאחר שלומדים מיומנויות ניהול חדשות במקום להחביא את הקושי.

הנה כמה רעיונות מהם מומלץ להתחיל:

• לזהות אילו צורות של התנהגויות ממסכות ADHD הן בריאות ואילו פוגעות בממסך (למשל ללמוד כיצד לשמור על בית נקי בצורה סבירה, במקום לדאוג שהכל יהיה מושלם).

• ללמוד איך להתמודד עם רגשות במקום להימנע מהם.

• לחפש מטפל או מאמן שמבין עם מה המטופל מתמודד.

• להבין שאנשים שמתמודדים עם ADHD אינם לבד בחוויית החיים שלהם.

חשוב ליצור קשר עם אנשים שעוברים את אותם קשיים, למשל להצטרף לקבוצת תמיכה עבור אנשים שחיים עם ADHD או קהילה אונליין שמהווה מרחב בטוח לביטוי עצמי ללא שיפוטיות.

למרות שמיסוך ADHD הוא דרך התמודדות שמקלה על הקושי באופן רגעי, היא אינה מועילה להתמודדות עם מה שבאמת צריך לקבל מענה ותשומת לב. ע״י הבנה של דרך ההתמודדות הזו, זיהוי העובדה שההתנהגות חורגת מפרופורציה ולמידת כלים חדשים להתמודדות עם לחץ, אפשר להתחיל לחיות את החיים בצורה מלאה יותר.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

26 בספטמבר 2023

מקורות:

Taking Charge of Adult ADHD. Proven Strategies to Succeed at Work, at Home, and in Relationships. By Russell A. Barkley, Christine M. Benton. 2021, Routledge.

Milioni, A. L., Chaim, T. M., Cavallet, M., de Oliveira, N. M., Annes, M., Dos Santos, B., Louzã, M., da Silva, M. A., Miguel, C. S., Serpa, M. H., Zanetti, M. V., Busatto, G., & Cunha, P. J. (2017). High IQ May "Mask" the Diagnosis of ADHD by Compensating for Deficits in Executive Functions in Treatment-Naïve Adults With ADHD. Journal of attention disorders, 21(6), 455–464. https://doi.org/10.1177/1087054714554933

איך עובד משחק תפקידים בטיפול?

משחק תפקידים טיפולי (Therapeutic Role-Playing) הוא טכניקה המאפשרת למטופל לתרגל התנהגויות חדשות במצב של סימולציה. 

בטיפול פסיכולוגי בו משתמשים המטפל והמטופל במשחק תפקידים, המטפל נכנס לדמות של אדם אחר, בד״כ אדם המעורר קונפליקט בחיי המטופל, כמו הורה, אח, בת זוג או מעסיק.

אחר כך משחקים: 

המטופל מנהל אינטראקציה מול האתגרים שהציב המטפל, תוך שימוש במיומנויות התנהגותיות שנלמדו במהלך הטיפול.

לאחר סיום משחק התפקידים, מקיימים המטופל והמטפל ׳תחקיר׳ בו שניהם דנים במשוב לגבי מה שהתרחש בסימולציה ובאלטרנטיבות יעילות לשיפור האינטראקציה.

טכניקה זו נמצאה יעילה במגוון קשיים פסיכולוגיים, בייחוד עבור מתמודדים עם חרדה חברתית, חרדת בריאות או קשיים עם סמכוות (כחלק מאימון באסרטיביות), בדרך כלל במסגרת טיפול CBT.

איך משחק תפקידים עוזר?

מטופלים רבים פונים לטיפול בחרדה עם חששות ופחדים בין־אישיים, שמונעים מהם להשתתף במגוון פעילויות.

למשל, אדם הסובל מפחד לדבר מול קהל עשוי להתקדם בטיפול באמצעות תרגול התנהגויות החדשות שנרכשו במהלך הטיפול.

כך, משחק תפקידים טיפולי יכול לסייע למטופל להתגבר על פחד הקהל, באמצעות לימוד מיומנויות התנהגותיות יעילות. 

לעיתים קרובות המידה בה משחק תפקידים טיפולי מסייע לאדם תלויה בחומרת הבעיה.

איש מקצוע טוב בתחום בריאות הנפש יוכל להתאים עבור המטופל תוכנית טיפולית, שעשויה לכלול משחק תפקידים טיפולי.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

הדומה והשונה בין התקפי פאניקה להתקפי כעס

אם נחשוב על זה, חרדה וכעס הם שני רגשות קשורים למדי.

חוקרים שביצעו מחקרים על התקפי זעם בקרב מתמודדים עם דיכאון וחרדה הסיקו על קיום קווי דמיון מסוימים בין התקפי זעם להתקפי חרדה: 

• שניהם מעוררים תגובות חירום פיזיולוגיות די דומות, מבחינה פיזית ורגשית.

• שניהם נחווים ע״י המתמודד כפתאומיים ואינטנסיביים.

• שניהם יכולים להיות מופנים החוצה (גם התקפי חרדה) או  פנימה (גם התקפי זעם).

הנה תיאור הסימפטומים של התקפי זעם והתקפי פאניקה, לצד הסבר על ההבדלים העיקריים ביניהם.

סימפטומים עיקריים של התפרצויות זעם

התקפי זעם מאופיינים בארבעה או יותר מתססמינים הבאים:

• כאבים בחזה, הידוק או אי נוחות. 

• סחרחורת או הזעה מוגברת.

• פחד לאבד שליטה.

• תחושה שהאדם רוצה לתקוף אחרים.

• תקיפה פיזית של אחרים.

• תחושה שהלב פועם.

• גלי חום או קור.

• פחד או חרדה עזים.

• רעד.

• קוצר נשימה.

• זריקה או הרס של חפצים.

• עקצוץ או גירוד בעור.

אפשר לראות את קווי הדמיון בין הסימפטומים של התקף זעם להתקף פאניקה.

עם זאת, החוקרים גם מציינים כמה הבדלים.

למשל, התקפי זעם מתרחשים לרוב במצבים בהם האדם חש לכוד רגשית, ולא כתוצאה מפחד וחרדה הקשורים להתקפי פאניקה. 

כמו כן, ישנם קריטריונים ייחודיים להתקפי זעם, הכוללים:

• תגובה מוגזמת של כעס לגירויים מזעריים.

• כעס לא מותאם המופנה כלפי אחרים.

• תחושת עצבנות במהלך ששת החודשים האחרונים.

• לפחות התקף זעם אחד בחודש האחרון.

דברים רבים יכולים לעורר התקפי זעם, כולל מתח, בעיות כלכליות, לחצים תעסוקתיים וחברתיים, קשיים במשפחה ובמערכות יחסים, חוסר שינה, ואפילו תסכול בנוגע להפרעת פאניקה, אגורפוביה או סוג אחר של הפרעת חרדה.

התקפי כעס יכולים להיות גם סימפטומים של מצבים בריאותיים, למשל:

• שימוש לרעה באלכוהול: אלכוהול עלול להקשות על השליטה ברגשות.

• הפרעת קשב וריכוז (ADHD): אנשים עם ADHD חווים לעיתים קרובות עוצמה רגשית רבה יותר.

• הפרעה דו־קוטבית: בהפרעה דו־קוטבית מאניה יכולה לגרום לכעס קיצוני שעשוי להתעורר מגירוי מזערי.

• דיכאון: אנשים רבים עם דיכאון חווים התקפיז עם כתוצאה ממטרדים שכיחים.

• אבל: לאחר אובדן של אדם אהוב, זה שכיח שאנשים יחוו התקפי זעם.

לעומת זאת, התקפי פאניקה יכולים להיות בלתי צפויים, יוצאי דופן או נרמזים על ידי חשיבה או חשיפה לדבר שהאדם חושש ממנו. למשל, אנשים עם פוביה (כדוגמת פחד מטיסות, פחד ממקומות סגורים או פחד מדיבור בפני קהל) לעיתים קרובות חווים התקפי פאניקה. 

כעס עשוי להעצים ולהחמיר את הסימפטומים של התקפי הפאניקה.

התמודדות עם התקפ זעם

אם מרגישים שחווים התקפי כעס והם מפריעים לעבודה או למערכות יחסים – כדאי לדבר על כך עם רופא או עם גורם מטעם שירותי בריאות הנפש.

ביחד אפשר לפנות  לסדנה לניהול כעסים, שעשויה לכלול: זיהוי טריגרים, התנהגויות ותגובות, וכן לימוד ותרגול של טכניקות הרפיה, כגון:

• תרגילי נשימה עמוקה.

• מדיטציה.

• הרפיית שרירים פרוגרסיבית (PMR).

• ויזואליזציה.

• יוגה.

שגרה טובה של טיפול־עצמי יכולה גם כן לסייע. טיפול־עצמי עשוי לכלול לדוגמה פעילות גופנית, אכילה נכונה, ניהול הרגלי שינה ובניית רשת תמיכה מיטבית.

טיפול תרופתי

רופא, בד״כ פסיכיאטר או נוירולוג, עשוי לסייע להפחית את הסימפטומים גם באמצעות מתן תרופות.

ישנן תרופות מסוימות, כדוגמת תרופות נוגדות דיכאון, שמשמשות לא רק לטיפול יעיל בהתקפי פאניקה, אלא גם מסייעות לניהול התקפי כעס.

ניתן להיעזר גם בהשתתפות בקבוצות תמיכה פיזיות או מקוונות, וכן בטיפול לאורך זמן.

באמצעות טיפול, האדם יכול ללמוד להתמודד עם הפאניקה ועם התקפי הכעס בדרך בריאה.

כך, דרך הקפדה על טיפול ואימוץ אורח חיים בריא – ניתן לתפוס שתי ציפורים במכה והשתחרר מהקושי. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון:

23 בדצמבר 2023 

גורמי סיכון

של הפרעת פאניקה

הגורמים להפרעת פאניקה איננם ידועים במלואם. 

כמו בהרבה הפרעות נפשיות אחרות, מומחים מתחום בריאות הנפש מסכימים על סלט של גורמים, אינטראקציה אפיגטנית רב-גורמית המשלבת גורמים סביבתיים, ביולוגיים ופסיכולוגיים.

בקיצור, לא יודעים... 

חיבור מעורר מחשבה:

התקפי חרדה, ובכלל חרדה, מתקיימת ״בזכות״ אי-הידיעה.

אם ניתן לצפות את הגעתה היא נראית יותר כמו פחד.  ֿ

כל האימה בהתקפי חרדה היא ההפתעה מפני הגעתה משומקום.

מעניין שכפי שלא מבינים ממה נגרמת פאניקה, כך קשה גם לנבא אותה. 

בין גורמים סיבתיים לגורמי סיכון של הפרעת פאניקה

יחד עם זאת, לאורך השנים זוהו לא מעט גורמי סיכון שמגבירים את ההסתברות להופעת התקפי חרדה ולפריצת של הפרעת פאניקה ואגורפוביה. 

כאמור, מחקרים מצאו כי גורמי סיכון כאלה קשורים מתאמית להתפתחות הפרעת פאניקה, כלומר הם לא בהכרח  הגורמים לפאניקה, אבל קשורים מכיוון לא מפוענח (קראו כאן מאמר נפרד על האטיולוגיה של ההפרעה).

אז הנה כמה מגורמי הסיכון שנמצאו קשורים להפרעת פאניקה:

גיל

גיל ההתפרצות השכיח של הפרעת פאניקה הוא בטווח שבין שנות ההתבגרות המאוחרת לבין הבגרות המוקדמת.

עם זאת, למרות שהפרעת פאניקה מתפתחת במרבית המקרים בין הגילים 18 ל- 35 – היא יכולה להתפתח בכל עת במהלך החיים. 

לאורך החיים אפשר גם לחוות הפרעת פאניקה לסירוגין.

למשל, ייתכן שאדם יסבול מהתקפי חרדה בלילה או ביום, חוזרים ובלתי צפויים במשך מספר חודשים, ולאחר מכן לא יחווה סימפטומים במשך שנים.

מגדר

נשים נוטות לפתח יותר הפרעות חרדה מאשר גברים.

בפרט, הפרעת פאניקה שכיחה יותר בקרב נשים – נשים נמצאות בסיכון גבוה פי שניים לפתח הפרעת פאניקה מאשר גברים.

עקב כך, מומחים ממליצים על בדיקה של תסמיני חרדה במהלך בדיקות שגרתיות, אצל נערות מעל גיל 13 מעלה וכמובן לנשים.

אישיות

מחקר הראה כי קיימת קורלציה בין ילדים עם דפוסי אישיות המאופיינים בחשש, חרדה או עצבנות, לבין התפתחות הפרעת פאניקה בתקופה מאוחרת יותר בחיים.

כתוצאה מכך, ישנן דרכים שבהן הורים יכולים לסייע להפחית את הסיכון שילדיהם יפתחו הפרעת חרדה.

סביבה משפחתית

ישנן תכונות משפחתיות מסוימות אשר נמצאו קשורות להפרעת פאניקה. במיוחד, הורים שמבטאים חרדה, תובעניים מדי ועם ציפיות פרפקציוניסטיות – עלולים להיות בסיכון ללדת ילדים שיפתחו הפרעות חרדה בשלב מאוחר יותר בחייהם.

אולם, נראה כי מבוגרים עם הפרעת פאניקה גדלו בבתים עם דינמיקות משפחתיות מגוונות.

גנטיקה

קיים קשר חזק בין הפרעת פאניקה לבין דפוסים משפחתיים. כך, אנשים שיש להם קרוב משפחה ביולוגי שמתמודד עם הפרעת פאניקה – נוטים עד פי 8 לפתח בעצמם הפרעת פאניקה. מספרים אלו יכולים להשתנות בהתאם לגיל הופעת ההפרעה.

אם בן משפחה פיתח הפרעת פאניקה לפני גיל 20, קרובי משפחה ביולוגיים מדרגה ראשונה נוטים עד פי 20 לפתח הפרעת פאניקה.

למרות נתונים סטטיסטיים אלו, מחקרים הצביעו כי ליותר ממחצית מהאנשים עם הפרעת פאניקה – אין קרובי משפחה שפיתחו גם כן הפרעת פאניקה.

אירועי חיים

הוצע כי אירוע חיים מלחיצים עלולים לגרום לפיתוח הפרעת פאניקה. אירועי חיים מלחיצים יכולים לכלול חוויות חיים קשות, כדוגמת מוות של אדם אהוב, אובדן עבודה או גירושין. גם מעברי חיים – כגון חתונה, מעבר דירה, לידה או פרישה – יכולים לגרום ללחץ רב.

מחקרים גם הצביעו על כך שלחוויה של אירוע טראומטי – כמו להיות קורבן להתעללות מינית או פיזית – יש מתאם גבוה עם הפרעת פאניקה. 

ייתכן גם שאדם יחווה התקפי פאניקה במהלך אירוע חיים מלחיץ, אך לאחר מכן לא יחווה אותם שוב. למשל, אדם שנפל קורבן לפשע או חווה אסון טבע, עלול לחוות התקף פאניקה במהלך אותו אירוע. עם זאת, על מנת להיות מאובחן עם הפרעת פאניקה – אדם צריך לחוות התקפי פאניקה חוזרים ובלתי צפויים.

תחלואה נלווית

אנשים רבים עם הפרעת פאניקה מתמודדים גם עם רגשות של דאגה כללית, חרדה ועצב, ועשויים להתמודד עם קשיים נפשיים אחרים.

דוגמאות להפרעות נלוות אחרות הן:

• דיכאון.

• הפרעת חרדה מוכללת (GAD).

• הפרעה אובססיבית־קומפולסיבית (OCD).

• הפרעת דחק פוסט־טראומטית (PTSD).

• פוביה ספציפית.

• חרדה חברתית.

אדם עם הפרעת פאניקה נמצא גם בסיכון לפתח אגורפוביה, מצב שמערב חששות מפני התקף פאניקה במקום או במצב שיציאה ממנו עלולה להיות מאתגרת ואף משפילה.

התקפי פאניקה מתמשכים יכולים אמנם לגרום לאגורפוביה בכל עת. אולם אדם עם הפרעת פאניקה בדרך כלל מפתח אגורפוביה במהלך השנה הראשונה שבה הוא חווה התקפי חרדה חוזרים ונשנים.

נסיים בסרטון עם אשלי וקסמן בקשי, שמספרת על התקף חרדה קשה שעברה בטיול במדריד.

נכון,  בדרך כלל אנחנו מביאים סרטונים מצחיקים או מקצועיים,

הפעם נחרוג ממנהגנו ונתמקד בכוכבת רשת ממש אותנטית ודי מקסימה...

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מהו יגון משולל זכויות?

כשאנו מאבדים דבר שאנחנו אוהבים, אנחנו מתאבלים. 

היכן שקיים אובדן, קיים גם אבל. זה חלק ממעגל החיים. 

אלא שלפעמים אין לגיטימציה לאבל, גם לא מבפנים וגם לא מבחוץ.

למשל, תחושה שלא צריך להתאבל על אובדן עבודה כל עוד המשפחה עדיין שלמה ובריאה, או תהיות שמא אנחנו ״עצובים מדי״ בגלל אובדן של כלב, אחרי שמישהו מבהיר לנו שאחרי הכל – לא איבדנו ילד, חלילה.

חשוב לדעת שלא משנה מהו האובדן – האבל בתוקף. 

ועדיין, לפעמים החברה אינה מזהה סוגים מסוימים של אבל ובכך הופכת ביטויי עצב או ניווט בתהליך ההחלמה למאתגרים עוד יותר. 

אבל לא-מוכר, הידוע גם כאבל או עצב חבוי, מתייחס לכל סוג של אבל שאינו מוכר או אינו תקף ע״פ הנורמות החברתיות.

לרוב, אבל כזה ימוזער או לא יובן ע״י אחרים, מה שיהפוך את עיבודו ואת ההתמודדות איתו למאתגרים במיוחד. 

גם טראומה עלולה להיות משוללת, כיוון שהאדם שעבר טראומה (כמו תקיפה מינית או אלימות במשפחה) עלול לחשוש שאחרים לא יבינו, או שאחרים ימזערו את חשיבות ועוצמת החוויה הטראומטית שלהם  (Hall & Hall, 2017).

אבל לא-מוכר נוטה להופיע ב-5 דרכים עיקריות (אך אינו בהכרח מוגבל להן): 

מערכות יחסים שאינן מוכרות

אדם שהחליט מסיבה כלשהי להשאיר מערכת יחסים שהיה מעורב בה מחוץ לידיעתם של אחרים, עשוי שלא לדעת כיצד לבטא עצב כאשר בן הזוג מת.

למשל, רק בשני העשורים האחרונים החלה להתפתח מודעות רבה יותר כלפי בנות זוג של חללי צה״ל, עם.הקמת עמותה לתמיכה נפשית עבורן. 

עוד מקרה שהחברה עשויה להתקשות להבין הוא אבל על אדם שהמתאבל לא הכיר.

דוגמאות לכך הן אנשים מהקהילה הלהט״בית שמצויים ״בארון״ ואיבדו פרטנר, פוליאמורים שאבדו את הפרטנר שאינו העיקרי (בעיקר כשאף אחד לא ידע על מערכת היחסים האחרת), אובדן של פרטנר מזדמן, ״יזיז״ או פרטנר לשעבר (בעיקר כשהיחסים נותרו קרובים), מוות של חבר אונליין או חבר לעט, או מוות של מישהו שהמתאבל לא הכיר מעולם, למשל אח שלא הכיר או הורה נעדר. 

אובדן שנתפס פחות משמעותי

רבים אינם רואים פרידות או ניכור כאובדן משמעותי, למרות שאפשר לאבד מישהו לצמיתות גם אם הוא עדיין בחיים.

סוג זה של אובדן יכול גם הוא לגרום למצוקה עמוקה ומתמשכת.

סוגים של אובדן שאינו נגרם כתוצאה ממוות הם אימוץ שאינו צולח, דמנציה או אלצהיימר, אובדן רכוש, הפיכה שלטונית במדינת המוצא או גירוש ממנה, אובדן הביטחון, העצמאות או שנות חיים שבהן נחוו התעללות או הזנחה (למשל, תקופת הילדות), אובדן הניידות או הבריאות. 

החברה נוטה גם למזער אבל הקשור לאובדנים מסוימים, כמו מוות של מנטור, מורה, תלמיד, מטופל, חיית מחמד, קולגה או אדם שהוא ״כמו משפחה״, למשל ילד של חבר. 

אבל משולל זכויות בצוותים רפואיים

ומה קורה אם את/ה למשל עובד בבית אבות, במחלקה אונקולוגית, במחלקת מונשמים בקורונה או בהוספיס?

אבל לא מוכר אצל צוותים רפואיים יכול לתרום למה שמוגדר בדרך כלל כשחיקה מקצועית. 

לעיתים מדובר בחולים שטופלו שבועות וחודשים ובמקרים רבים הרופא - מתאבל שאינו מוכר - צריך להיות מי שמוסר את הבשורה המרה למשפחה.

לא חסרות דוגמאות בהן הצער והסבל של רופאים ואחיות נשללים ע״י המערכת עצמה, בתואנה מרומזת או גלויה על היעדר חוסן נפשי מתבקש (Lathrop, 2017).

אובדן המוקף בסטיגמה

בנסיבות שבהן האובדן מוביל לשיפוט וביקורת, המתאבל עשוי לקבל מסר שהוא אמור להתאבל לבדו.

למרבה הצער, יש סוגים של אובדן שמושכים אליהם יותר סטיגמה מחמלה, תגובה שעלולה לגרום למתאבל לחוש אשמה או מבוכה במקום שינחמו אותו.

זאת ועוד, יש אנשים שרוצים להציע אהבה או תמיכה אך אינם יודעים איך להגיב לאבל הקשור לדברים שלא תמיד מדברים עליהם, כמו עקרות, מוות בהתאבדות או ממנת יתר, הפלה טבעית או מלאכותית, לידה שקטה (תהליך אבל שעובר גם על גברים) ניכור ע״י בן זוג שסובל מהתמכרות, אובדן תפקוד קוגניטיבי, מגוון בעיות נפשיות, או אובדן של אדם אהוב שהורשע ונכנס לכלא.

כאב נפשי אחרי הפלה יזומה יכול להיות טראומטי ולבטא דוגמה מורכבת לאבל לא-מוכר:

אם החברה מתעלמת מהאבל והאדם החווה אותו עלול שלא לתקף את האבל של עצמו, כי האובדן נבע מהחלטה שהוא לקח. 

הדרה מתהליך האבל

מי שאיבד אדם אהוב שלא היה פרטנר רומנטי או בן משפחה קרוב עשוי להיתקל ברמיזות שזכותו להתאבל על האובדן משוללת.

בפועל, נורמלי לחלוטין להתאבל על אובדן של כל אדם שעמו היה קשר משמעותי, כולל חבר טוב, בן משפחה מורחבת, חבר לכיתה או לצבא, או בן זוג לשעבר.

הנחה שגויה נוספת היא שקבוצות מסוימות ״נעדרות יכולת להתאבל״, בהן ילדים, אנשים עם לקות קוגניטיבית או שאיבדו את התפקוד הקוגניטיבי (למשל עקב דמנציה) מתמודדים עם קשיים התפתחותיים או אנשים עם בעיות נפשיות חמורות.

אבל שאינו מתיישב עם נורמות חברתיות

לכל תרבות יש ״חוקים״ לא-רשמיים משלה לניהול תהליך האבל.

המניפסט הלא כתוב הזה כולל ציפיות מסוימות, רובן אינן מדוברות, לגבי האופן בו מתאבלים אמורים לעבד אבל עקב האובדן שחוו. 

למשל, החברה מצפה ממתאבלים לבכות, או לפחות להפגין עצב בדרכים אחרות, לפרוש מאירועים חברתיים, לאבד תיאבון, לישון המון, להתבודד, לאבד תשוקה לחיים. 

מי שמבטא אבל בדרכים אחרות קצת מבלבל את הסביבה.

זה משפיע על רובנו - נניח, אדם שאינו מזיל דמעה בהלוויה של אדם יקר. זה מצב שמעורר אצל חלק מהמשתתפים הנחה מוטעה על כך שהאבל אינו כואב את האובדן.

אצלנו, וגם במדינות אחרות (כמו בריטניה), נהוג להזמין נשים מקוננות הנוכחות בהלוויה ומגבירות את ביטויי הכאב (מתוך המשפחה או בתשלום). 

ניתן לראות את הקינון היזום כצעד כניסה לתוך תהלךיך האבל, אבל בהקשר שלנו הוא מתקף ציפייה חברתית למצוקה רגשית גלויה. 

עוד דרכי התאבלות שהחברה נוטה לא לתקף הן כעס וביטוי זעם, הקהיה רגשית, השתקעות טוטאלית בעבודה או שימוש אינטנסיבי בסמים ואלכוהול כדרך להתרחק מהכאב. 

במציאות, אנשים מבטאים רגשות במגוון דרכים, כך שההנחה שכולם יגיבו לאובדן בצורה דומה גורמת תורמת לביטול החוויה האישית של המתאבל. 

המחירים הפסיכולוגיים של אבל לא מוכר

לצד רגשות אופייניים המיוחסים לאבל, כמו עצב, כעס, אשמה וחוסר תחושה רגשית, אבל לא מוכר עלול לתת רוח גבית לבעיות פסיכולוגיות וגופניות נוספות:

• אינסומניה.

• התמכרויות.

• חרדה.

• דיכאון.

• תסמינים גופניים של חרדה כמו מתח בשרירים, כאב שאינו מוסבר או מצוקה בבטן.

• ירידה בביטחון העצמי ובושה.

חוויות אחרות שיכולות להיות קשורות לאבל לא-מוכר הן בעיות במערכות יחסים, קושי להתרכז, הצפה רגשית או תנודתיות במצב הרוח.

מובן מאליו שאנשים שאינם מצפים מאדם להתאבל, כנראה לא יבינו את הצורך שלו בתמיכה בשעה שהוא מעבד את האובדן, מה שיכול להקשות על קבלת חופשה מהעבודה או מהלימודים.

כשאחרים מבטלים את האבל או רומזים שהאדם אינו צריך להרגיש ״כל כך עצוב״, הוא עשוי להתחיל לתהות אם הם צודקים.

ע״י הפנמת המסרים הללו,  תהליך האבל נשלל מבפנים, מה שמוביל לספק ואלשמה ביחס לתגובה ה״לא נאותה״ שלו, קושי מוגבר בהתמודדות עם המצוקה וגם בקושי בהתמודדות עם אובדנים עתידיים.

קראו המלצות 

 על טיפול במכון טמיר

עדכון אחרון: 

7 בפברואר 2024 

מקורות:

In Doka, K. J. (1989). Disenfranchised grief: Recognizing hidden sorrow. Lexington, Mass: Lexington Books.

Glaser Chodik, N., & Baum, N. (2023). The experience of men following stillbirth: the case of Israeli bereaved fathers. Journal of reproductive and infant psychology, 1–16. Advance online publication. https://doi.org/10.1080/02646838.2023.2237541

Hall, M., & Hall, S. (2017). Managing the psychological impact of medical trauma: A guide for mental health and health care professionals. Spring Publishing Company.

Lathrop D. (2017). Disenfranchised Grief and Physician Burnout. Annals of family medicine, 15(4), 375–378. https://doi.org/10.1370/afm.2074

מתמודדים/ות עם אנורקסיה תופסים את גופם באופן מעוות ויש להם פחד עז מפני עלייה במשקל. עם הזמן, התנהגותם עלולה להוביל לסיבוכים חמורים. 

סביר להניח ששמעתם על הפרעת האכילה אנורקסיה נרבוזה, שהסובלים ממנה מגבילים באופן קיצוני את צריכה המזון שלהם. 

מהי אנורקסיה אתלטיקה?

אנורקסיה אתלטיקה היא סוג של אנורקסיה נרבוזה, המשפיעה על אתלטים. 

גברים ונשים עם אנורקסיה אתלטיקה אוכלים רק כמות מוגבלת של קלוריות, חרף הרמה והאינטנסיביות הגבוהה של פעילותם הגופנית.

התנהגות זו מובילה לגוף צנום מאוד ולמשקל נמוך. 

המתמודדים עם ההפרעה הם ספורטאים שאיבדו לפחות 5% ממסת הגוף (הבריאה) באמצעות הגבלת קלוריות ופעילות גופנית, תוך שהם נוטים להסביר הפחתה זו כתהליך נורמלי בהקשר של הספורט.

 לרוב, אנשים עם אנורקסיה אתלטיקה עונים על כמה מהקריטריונים להפרעות אכילה אחרות, אך לא על כולם, ולכן פעמים רבות ההפרעה מסווגת כהפרעת אכילה שאינה מוגדרת (EDNOS). 

אתלטים עם אנורקסיה אתלטיקה עשויים להיות בעלי נטייה גדולה יותר לפציעות שרירים ועצם, וכפי שנראה בהמשך, עלולים לחוות סיבוכים אחרים, כמו חסרים תזונתיים והיעדר וסת. 

סימפטומים

צריכה קלורית מוגבלת

בדומה לאנשים עם אנורקסיה נרבוזה, אנשים עם אנורקסיה אתלטיקה מגבילים את צריכים הקלוריות שלהם, כך שהם מאבדים משקל או שומרים על משקל נמוך.

באנורקסיה אתלטיקה לעתים קרובות הגבלת הקלוריות נעשית ע״י דיאטה שעוצבה במיוחד לשם כך, אך היא עשויה לכלול גם הקאות (היטהרות) ושימוש לרעה בחומרים משלשלים או משתנים.

הגבלת צריכת הקלוריות עשויה להיות בעלת השפעות ניכרות, בהן אנרגיה נמוכה או עייפות, בעיות בריכוז או במיקוד, סחרחורות, רגזנות, צורך בזמן מנוחה ארוכה יותר בין אימונים או תחרויות ופציעות תכופות יותר. 

פעילות גופנית גבוהה

אנשים עם אנורקסיה אתלטיקה משתתפים בפעילות גופנית גבוהה באימונים קבועים, במגוון תחומים: ריקוד,

ריצה, חדר כושר, אמנויות לחימה ועוד. 

פעילות מוגזמת זו מוסיפה מתח לגופם ולכן ברמה הוגפנית מגבירה סיכון לפציעה. 

התמקדות בביצועים

תחרותיות וחתירה להתקדמות היא טבעית ואף חיונית אצל ספורטאים.

אבל הכל עניין של מינונים. אצל אנורקטים אתלטים נראה חיבור חזק לדימוי גוף מעוות או פחד מעלייה במשקל, לצד אמונה שכיחה שהם סובלים ממשקל יתר, כאשר למעשה הם רזים מאוד.

בדומה לאנורקסיה רגילה, גם כאן קיימת אי שביעות רצון ממשקל הגוף ומצורתו, אבל ההתנהגויות הבעייתיות, כמו דיאטה מגבילה והתעמלות מוגזמת, מגיעות מתוך מוטיבציה לשיפור הישגים.

פרפקציוניזם

קשה להצליח בענף ספורט מקצועי בלי מידה כזו אחרת של חתירה לשלמות.

המתמודדים/ות עם אנורקסיה אתלטיקה נוטים להחזיק בגישה פרפקציוניסטית בחיים, ובפרט לגבי שימור נקודות שיא,בקריירה, שלאחר השגתן צפויות מתישהו להתדרדר.

גישה זו יכולה להתעצם כשהם מצליחים בפעילות הגופנית לאחר שהגבילו את צריכת הקלוריות והגבירו את הפעילות הגופנית.

אפשר להבין לכן, כיצד מגויסת כ״כ הרבה רציונליזציה שתומכת בהתנהגות הפתולוגית ומנציחה אותה. 

וסת לא סדירה

נשים עם אנורקסיה אתלטיקה עלולות לחוות מחזור לא סדיר או היעדר מוחלט של הווסת.

תסמין זה נובע ממסת הגוף הנמוכה, הקשורה לאנורקסיה אתלטיקה. 

גורמים

סביר שהלחץ להישאר במצב גופני מסוים משחק תפקיד גדול בהתפתחות אנורקסיה אתלטיקה.

דרך אחת שבה הלחץ הזה מתבטא היא הערות או נזיפות על צורת או משקל הגוף, שיכולות להגיע מכיוונים שונים, בהם מאמנים, חברים לקבוצה, הורים/בני משפחה אחרים והמדיה.

זאת ועוד, הדחיפה לענות על סטנדרטים מסוימים של משקל וצורת גוף יכולה להיות קשורה לענף הספורט עצמו ולהתבטא בדרכים רבות, בהן קריטריונים של שיפוט, שקילות ומדים לוחצים או חושפניים.

לחצים אלה יכולים להוביל את האתלט לאמץ שליטה נוקשה במשקל ואמצעי אימון קשוחים. מטרתו הופכת לשימור מה שהוא תופס כסוג גוף אידיאלי עבור הפעילות שבחר, כמו גם מענה על ציפיות הסביבה. 

גורמי סיכון

השכיחות המדויקת של אנורקסיה אתלטיקה אינה ידועה, אך נראה ששכיחותן של הפרעות אכילה גבוהה יותר בקרב אתלטיות מאשר בקרב אתלטים.

למרות זאת, גם אתלטים גברים נמצאים בסיכון. מחקר הראה שיותר משליש מהאתלטיות שנבדקו דיווחו על גישות וסימפטומים ששמו אותן בסיכון לאנורקסיה נרבוזה.

בענפי ספורט שבהם מתחרים בקבוצות משקל (היאבקות, חתירה, מרוצי סוסים) ובענפים אסתטיים (פיתוח גוף, התעמלות, שחייה, צלילה) 33% מהגברים ו-62% מהנשים סובלים מהפרעת אכילה.

במחקר שנערך ב-2019, בו 755 ספורטאי עילית איסלנדיים התבקשו לענות על שאלון בנוגע לדימוי הגוף שלהם ולסימפטומים של הפרעות אכילה, נמצא ש-9.5% מהמגיבים היו מעל ערך הנורמה העליון לתסמיני הפרעת אכילה. אנשים המשתתפים בספורט או בפעילות שלרוב מתקשרים לרזון או למשקל מסוים, סביר יותר שיפתחו אנורקסיה אתלטיקה.

מלבד הענפים שנמנו, הסיכון לכך גבוה יותר גם בהחלקה אמנותית על הקרח, ריצה, בלט וסוגי ריקוד אחרים, עידוד ואגרוף. גורמים אישיים אחרים, כמו גנטיקה ואישיות, תורמים לסיכון לפתח אנורקסיה אתלטיקה, אך נדרש עוד מחקר בנושא.

מושג רלוונטי נוסף הוא אורתורקסיה, מצב המתרחש כאשר אדם מתקבע על אכילה בריאה, למשל בודק באופן כפייתי תוויות של מאכלים ואת הערכים התזונתיים שלהם, מוריד לחלוטין מהדיאטה שלו קבוצות מזון שלמות, אוכל רק מזונות שהחליט שהם בריאים או שמתקבל על הדעת לאכול אותם, חווה חרדה או מצוקה כשאין בנמצא מזונות כאלה, מבלה זמן רב בתכנון קניית מצרכים או ארוחות או מראה עניין מוגבר בערך הבריאותי או התזונתי של מזונות שאחרים אוכלים.

שלא כמו במקרה של אנורקסיה אתלטיקה, אדם עם אורתורקסיה מנסה לקדם בריאות גופנית אופטימלית באמצעות בחירת מזונות, למרות שגם כאן יכולות להיות נוכחות דאגות שקשורות לדימוי גוף, וגם אורתורקסיה עלולה להוביל לאובדן משקל או תת-תזונה מסוכנים, כתוצאה מההגבלות הדיאטטיות. 

טיפול

אין טיפול ייחודי לאנורקסיה אתלטיקה, אך סביר להניח שיכלול כמה דיסציפלינות שונות. 

טיפול פסיכותרפי

בטיפול פסיכולוגי מדברים.

המטופל מגיע לפגישות שבועיות עם איש/ת מקצוע, כמו עו״ס קליני, פסיכולוג או פסיכיאטר, לטיפול בהפרעת האכילה הספציפית.

במהלך הטיפול, האתלט יתבקש לבחון את דפוסי החשיבה וההתנהגות שתורמים למצבו, והמטפל יעזור לו לפתח ולתרגל אסטרטגיות התמודדות לשיפור מצבו. 

טיפול בתזונה ובכושר

חשוב שיינתן מענה ישיר להתנהגויות המאפיינות את האנורקסיה אתלטיקה שיש להן פוטנציאל להזיק.

הדבר יצריך ייעוץ עם תזונאית, מאמן אישי או שניהם, שיוכלו לעזור להתמקד במיטוב צריכת החומרים המזינים תוך מניעת הדיאטה הקיצונית או האמצעים לאובדן משקל, התאמת כמות וסוג האימונים של האתלט והשבת המשקל לתחום הבריא או לימוד דרכים בריאות לניהולו. 

טיפול רפואי

מתן מענה לסיבוכים גופניים שמקורם באנורקסיה אתלטיקה, לרבות פציעות או אוסטאופורוזיס. 

צפי

לרוב, בטיפול באנורקסיה אתלטיקה הפרוגנו;ה לטווח הארוך היא טובה.

גילוי וטיפול מוקדמים הם חשובים, כי המצב יכול לגרום לשלל סיבוכים רפואיים, בהם חסרים תזונתיים, וסת לא סדירה או היעדר וסת, פגיעות בעצם או בשריר (שברים, קרעים ברצועות), דלקת מפרקים כתוצאה מנזק במפרקים עקב פעילות גופנית מוגזמת, אוסטאופורוזיס וחוסר איזון אלקטרוליטי, שעלול להוביל להפרעות מסוכנות בקצב הלב.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Herbrich L, Pfeiffer E, Lehmkuhl U, Schneider N. Anorexia athletica in pre-professional ballet dancers. J Sports Sci. 2011 Aug;29(11):1115-23. doi: 10.1080/02640414.2011.578147. Epub 2011 Jul 21. PMID: 21774749.

Kristjánsdóttir, H., Sigurðardóttir, P., Jónsdóttir, S., Þorsteinsdóttir, G., & Saavedra, J. (2019). Body Image Concern and Eating Disorder Symptoms Among Elite Icelandic Athletes. International journal of environmental research and public health, 16(15), 2728. https://doi.org/10.3390/ijerph16152728

Sundgot-Borgen J, Torstveit MK. Prevalence of eating disorders in elite athletes is higher than in the general population. Clin J Sport Med. 2004 Jan;14(1):25-32. doi: 10.1097/00042752-200401000-00005. PMID: 14712163.

ג׳ורדן פיטרסון הוא פרופסור לפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת טורונטו ומרצה לשעבר בהרווארד, סופר פורה ופרשן תקשורתי רב השפעה.

פיטרסון נולד בקיץ 1962 וילדותו עברה באלברטה, קנדה, שם המשיך לאוניברסיטה בה סיים תואר ראשון במדעי המדינה ובפסיכולוגיה.

בהמשך עבד על דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת מקגיל ועבר לארה"ב לתקופה של מחקר והוראה באוניברסיטת הרווארד. ב- 1998 פיטרסון החליט לחזור לביתה, וקיבל תקן כפרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת טורונטו.

ב-1999 הוא פרסם את "מפות המשמעות: הארכיטקטורה של האמונה", עבודה אינטגרטיבית ומקורית ששילבה בין פסיכולוגיה, מיתולוגיה, דת, ספרות, פילוסופיה ומדעי המוח כדי ליצור מסמך מעמיק של מערכות אמונה וטבע המשמעות.

ב- 2016 החל פיטרסון להשמיע את קולו במדיה החברתית, כאשר הביע ביוטיוב את חששותיו לגבי הצעת החוק "זהות מגדרית וביטוי", שנועד להבטיח הגנה מפני אפליה לאנשים על הקשת המגדרית.

הוא נגרר לסכסוך עם המוסד האקדמי סביב סירובו העקרוני - פרנציפ של ממש מבחינתו - להשתמש בכינויי גוף מועדפים ע״י תלמידים על הקשת המגדרית, שפה שהוא ״שונא״, לדבריו (למשל, סטודנטית על הקשת הטרנסית המבקשת שיפנו אליה בלשון נקבה).

הביקורת של פיטרסון התמקדה בסיכון ל"כפייה מילולית" שהצעת החוק תביא על החובה להשתמש בכינויים מגדריים מוכתבים. נקודת מבט זו התרחבה עד מהרה לביקורת רחבה יותר לגבי ההיסחפות המשתקת של שיח הפוליטיקלי קורקט ושל פוליטיקת זהויות. ההדהוד הציבורי הפנה את הזרקור ישירות אל פיטרסון והכניס אותו לתפקיד שמעורר מאז ועד היום תערובת של מחיאות כפיים סוערות וביקורת חריפה.

ב-2018 כתב פיטרסון את ספרו השני, "12 כללים לחיים: תרופה נגד כאוס".  הספר מצא את דרכו לרשימות רבי המכר במדינות רבות וזכה להכרה בכל העולם. תהילת ההצלחה אף הובילה אותו לסיור מכירות גלובלי.

עם זאת בשנתיים לאחר מכן נאלץ להתמודד עם אתגרים בריאותיים, בין היתר כתוצאה מגמילה מבנזודיאזפינים.

הנה הסרטון הידוע שפירסם את פיטרסון ב-2016,

במהלך שיחה עם סטודנטים באוניברסיטת טורונטו: 

פיטרסון כקלינאי

כמטפל, הוא סבור שרוב המטופלים צריכים שפשוט יאמרו להם להתבגר, לקחת אחריות ולחיות חיים מכובדים, תפיסה שבראייתו איבדה מכוחה מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת.

הוא טוען שקיימת תבונה טבעית, חוצת-דורות, שחשוב להקשיב לה.

מבחינתו מדובר בחוכמה עתיקה שעברה מדור לדור בגנטיקה עממית, עם אמיתות שנשכחו בחברה המודרנית, הוא נשמע קצת כמו תומכי המדיטציה, שטוענים ששכחנו לנשום.   

טיעוניו מתבססים לא אחת על תפיסתו של קרל גוסטב יונג, והם כוללים דמויות מיתיות, ארכיטיפים, כמו הצל וייצוגים נוספים מתוך הלא-מודע חברתי.

אם מקשיבים להרצאותיו ניתן לשמוע אותו משבח, לעיתים אפילו מגונן, על עמדותיו של יונג מול הביקורת שנמתחת עליו על ידי המיינסטרים בפסיכולוגיה.  

הגבר המסורתי לפי פיטרסון

פיטרסון מאמין שגברים חייבים להתבגר.

גבר לא אמור לעשות קניות דרך הרשימה שהכינה אשתו בבית.

אם כבר, פיטרסון מעדיף ללכת לצוד בעצמו - הוא מצדד בדיאטה קרניבורית ומקפיד לאכול אך ורק מזון מן החי.

דרך הרצאות שהוא מעלה בערוץ יוטיוב עם 7.5 מיליון עוקבים הוא הפך למנהיג תקופתי שמעביר מסרים הנעים בין שיחת העצמה בסגנון עזרה עצמית (״נקה את החדר שלך״, ״עמוד זקוף״) למשהו פוליטי שיש בו משום נסיגה לערכים פריארכליים.

בהקשר של מלחמת חרבות ברזל ואירועי 7 באוקטובר, פיטרסון מחזיק תקווה כי בחלוף זעם יכול להגיע התקרבות אפשרית כין ישראל לשכנותיה.

לו יהי.

ביקורת

המבקרי של פיטרסון טוענים כי מרבית רעיונותיו נובעים מחרדה מכרסמת סביב פרוגרסיביות מגדרית, כאשר הוא עצמו טוען כי ״רוחו הגברית מותקפת״.  

חלק מהטיעונים שלו, למשל הטיעון לפיו ניתן למנוע תוקפנות גברית באמצעות מונוגמיה כפויה, עלול לעודד אוכלוסיות גברים חלשות להתנהגויות אלימות (כמו אינסל).  

בנוסף, חשוב לראות שעל אף תרומתו המשפיעה, פיטרסון מבטא בעיקר קול מחאה ולא תיאוריה של ממש.

פיטרסון הולך לפוליטיקה? 

האמת היא שזה די מתבקש, למרות שפיטרסון די מתכחש בינתיים. 

הוא החל להיות מעורב בפוליטיקה, עם טיעונים אנטי-פרוגרסיבים חריפים, אבל גם פחות מעשיים. 

אפשר לומר שהוא רוכב  על תנועת המטוטלת, אשר מגיבה בריבאונד לתנועה החברתית החדה אחרי Me-too.  

בדומה לעמדות הרפובליקניות כיום בארה״ב, פיטרסון סבור ש״השמאל הקיצוני״ רוצה לבטל את ההיררכיות, שהן בראייתו הסדר הטבעי של העולם. 

בספרו הוא ממחיש את הרעיון באמצעות ההיררכיה החברתית של לובסטרים, שעד מהרה הפכו לחביבים על תומכיו.

ב- 2021 פרסם פיטרסון את ספרו השלישי, "מעבר לסדר: 12 חוקים נוספים לחיים".

במקביל החליט עזב את התפקידים האקדמיים באוניברסיטת טורונטו והחל להשקיע בשידור פודקאסט קבוע.

בשנה שלאחר מכן הוא שיתף פעולה עם כלי התקשורת השמרני, The Daily Wire, וגם קיבל את התפקיד היוקרתי של קנצלר במכללת רלסטון. ע

עם אוסף עצום של הרצאות ודיונים, הנגישים בעיקר בפלטפורמות כמו יוטיוב ופודקאסטים, התוכן מעורר המחשבה של פיטרסון ממשיך להאיר עיניים ולאתגר מיליונים ברחבי העולם.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

פיטרסון מצא את עצמו שוקע בתחילת 2022,

בראיון לתכנית של ראסל הוואורד, הזו סיפר על התמודדותו עם דיכאון קשה:

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

13 בינואר 2024  

מקורות:

Nellie Bowles (2018).  Jordan Peterson, Custodian of the Patriarchy. In NYT: https://www.nytimes.com/2018/05/18/style/jordan-peterson-12-rules-for-life.html

מהי החלמה ספונטנית?

החלמה ספונטנית (Spontaneous Recovery) היא תופעה בה התנהגות שנלמדה ולכאורה כבר נכחדה מופיעה מחדש בפתאומיות.

מקור המונח החלמה ספונטנית בפסיכולוגיה של הלמידה והיא רלוונטית לתגובה שנרכשה באמצעות התניה קלאסית או אופרנטית. 

כתיבה:

איתן טמיר, MA,

ראש המכון 

דוגמא מהבית להתאוששות ספונטנית של תגובה מותנית: 

נניח שהשתמשתם בהתניה קלאסית כדי לאלף את הכלב שלך לצפות לאוכל בכל פעם שהוא שומע טיקטוק.

כשטקטקטם, הכלב רץ למטבח ולמד להתיישב בציפייה ובהתרגשות ליד קערת האוכל שלו.

לאחר התניה של התגובה, אתם מפסיקים לפתוח לו שולחן אחרי הטקטוק. עם הזמן, התגובה הנעלמת והכלב מפסיק להגיב לסיגנל.

אתם מפסיקים לגמרי לטקטק, אבל כמה ימים אחר כך מנסים שוב.

פתאום, Out of nowhere הכלב עף לחדר ומחכה ליד הקערה שלו.

אם כך, ניתן להגדיר החלמה ספונטנית כהופעה חוזרת של התגובה המותנית לאחר תקופת מנוחה, או תקופה של תגובה מופחתת. 

הנה הנבדקת מספר 1 שלי, הכלבה דורה,

בפוזה משותפת במכון טמיר:

החלמה ספונטנית בהתניה קלאסית

סביר שאתם מכירים את הניסויים המפורסמים של פבלוב עם והכלבים שלו. 

בכל מקרה, זה מה שהוא עשה:

בניסוי המקורי, פבלוב יצר התניה אצל הכלבים - 

הוא גרם להם לרייר כתוצאה משמיעת צליל. 

איך הוא עשה זאת?

הצליל הוצמד שוב ושוב כשהוצג האוכל, כך שבסופו של דבר, הוא הוביל את הכלבים לריור לבדו, ללא התוספת של המזון. 

פבלוב ציין גם כי כאשר הצליל לא יוצמד יותר עם הצגת המזון תתרחש להכחדה, כלומר היעלמות של תגובת הריור.

אבל, אז התגלתה תופעה מעניינת: 

פבלוב גילה שאחרי מנוחה של שעתיים, תגובת הריור הופיעה משום מקום כאשר הוצג הצליל.

בעיקרו של דבר, הכלבים שחזרו את הלמידה באופן ספונטני והפגינו את התגובה שנכחדה זה מכבר. 

מה קורה אחרי תגובת ההחלמה הספונטנית?

אם הגירוי המותנה והגירוי הבלתי מותנה אינם מזווגים עוד, ההכחדה תתרחש מהר מאוד לאחר החלמה ספונטנית.

התגובה המותנית שמופיעה מחדש אינה מופחתת באינטנסיביות שלה בהשוואה לתגובה המקורית.

מחזורי הכחדה רבים ואחריהם התאוששות מביאים בדרך כלל לתגובות חלשות יותר ויותר.

זה כמו שקית פופקורן שהוצאתם מהמיקרו.

יכול להיות שייקפצו עוד גרעין תירס או שניים, אבל בגדול התהליך הסתיים... 

מהו מכניזם הפעולה של החלמה ספונטנית?

על מנת להבין בדיוק מהי החלמה ספונטנית וכיצד היא פועלת, חשוב להבין כיצד מתרחשת התניה קלאסית?

התניה קלאסית כרוכה ביצירת קשר בין גירוי ניטרלי לגירוי בלתי מותנה המייצר תגובה באופן טבעי ואוטומטי.

רתיעה בתגובה לצליל חזק או ריור בתגובה לריח של אוכל של אמא על האש הן שתיהן דוגמאות לגירויים בלתי מותנים.

כלומר, התגובה שלנו לדברים האלה מתרחשת אוטומטית ללא כל למידה, וזו הסיבה שהיא מכונה "התגובה הבלתי מותנית".

לאחר זיווג שוב ושוב של דבר כלשהו עם הגירוי הבלתי מותנה, הגירוי הניטרלי הקודם יתחיל להפעיל את אותה תגובה, ובשלב זה הוא הופך להיות ידוע כ"גירוי מותנה".

התגובה הנלמדת לגירוי המותנה מכונה כעת "התגובה המותנית".

למה חשוב להכיר את התופעה של החלמה ספונטנית?

בסדר, החלמה ספונטנית.

למה כל כך משמעותי להכיר את המושג?

בואו נראה דוגמא מהבית:

הורים מלמדים את הילד ללכת לישון כשהאור כבוי.

בתקופה האחרונה, כבר חודשים רבים שהילד כבר לא נרדם עם כיבוי האור.

יום אחד, ראו איזה פלא, הילד מתחיל להירדם כאשר האור נכבה שוב.

הכחדה אינה תופעה זהה לאי-למידה.

התגובה עשויה אמנם להיעלם, אבל זה לא אומר שהילד שכח ממנה לחלוטין. 

מקורות:

Jennifer Betts. Examples of Spontaneous Recovery: Psychology in Daily Life. In https://examples.yourdictionary.com/examples-of-spontaneous-recovery.html

Kendra Cherry (2020). Spontaneous Recovery in Psychology. In  https://www.verywellmind.com/spontaneous-recovery-2795884  

Spontaneous recovery. APA Dictionary of Psychology. https://dictionary.apa.org/spontaneous-recovery

מהי תסמונת אכילה בלילה?

תסמונת אכילה לילית (NES) היא מצב המשלב אכילת יתר בלילה עם בעיות שינה.

מי שסובל מ-NES אוכל כמויות גדולות לאחר ארוחת הערב, מתקשה לישון ואוכל גם כשהוא קם במהלך הלילה. 

התסמונת משפיעה על מעט יותר מ-1% מהאוכלוסייה.

סימפטומים

אנשים עם NES מפגינים כמה תסמינים בולטים:

• אוכלים לפחת רבע מצריכת הקלוריות היומית שלהם אחרי ארוחת הערב.

• קמים לאכול בלילה לפחות פעמיים בשבוע.

• חסרי תיאבון בבוקר.

• בעלי דחף חזק לאכול בין ארוחת הערב לשעת השינה.

• חווים אינסומניה במהלך 4-5 לילות בשבוע.

• מאמינים שאכילה נחוצה כדי להירדם או כדי לחזור לישון.

• סובלים ממצב רוח מדוכא שמחמיר במהלך שעות הלילה.

אבחנה מבדלת

NES שונה מאכילה כפייתית (BED), שבה נפוץ יותר לאכול הרבה בישיבה אחת. מי שיש לו NES סביר יותר שיאכל כמויות קטנות יותר במהלך הלילה.

תסמונת NES שונה גם מהפרעת אכילה הקשורה בשינה, כי מי שסובל ממנה יזכור בבוקר שאכל במהלך הלילה. 

הסתמונת שכיחה יותר בקרב מתמודדים/ות עם הפרעות אכילה אחרות, במיוחד הפרעת זלילה כפייתית (BED) ובולימיה נרבוזה (BN), בהשוואה לאוכלוסייה הכללית (Kucukgoncu et al, 2015).

יתר על כן, אנשים הסובלים מאכילה לילית נוטים להתמודד במקביל עם הפרעות אכילה נוספות (Colles et al, 2007).

אטיולוגיה

הגורמים ל-NES אינם ברורים, אך רופאים חושבים שהיא עשויה להיות קשורה לבעיות במעגל השינה-ערות ולהורמונים מסוימים.

שינויים בלו״ז ובשגרת השינה אינם אחראיים לכך.

מי שסובל מהשמנת יתר או שיש לו הפרעת אכילה אחרת נמצא בסיכון גבוה יותר לפתח NES. היסטוריה של דיכאון, חרדה ושימוש בחומרים ממכרים נפוצה יותר בקרב אנשים עם NES.

התסמונת משפיעה על 1 מכל 10 הסובלים מהשמנת יתר. מחקרים מצאו גם שעשוי להיות קשר בין NES לגנטיקה, שכן ייתכן ולגן המכונה PER1 יש חלק בשליטה על שעון הגוף, וליקוי בו עשוי לגרום ל-NES, אך עדיין דרוש מחקר נוסף בנושא. 

אבחנה

אבחון של NES יתבצע לאחר שרופא יתשאל על הרגלי השינה והאכילה.

התהליך יכול לכלול שאלון מפורט וייתכן שגם יידרש מבדק שינה המכונה פוליסומנוגרפיה, שמודד גלי מוח, רמות חמצן בדם וקצב לב ונשימה.

לרוב, פוליסומנוגרפיה נערכת בבי״ח או במעבדת שינה.

כדי לקבל אבחנה של NES צריכה להתרחש אכילת יתר בלילה במשך 3 חודשים לפחות, כל עוד דפוסי האכילה והשינה אינם נובעים משימוש בחומרם ממכרים, ממקור רפואי, מתרופות או מסיבה פסיכיאטרית אחרת.

השפעות בריאותיות

למרות הקשר בין NES להשמנת יתר, לא ברור אם השמנת יתר גורמת ל-NES או שהיא תוצאה שלה. מה שכן ידוע הוא שההפרעה מקשה על ירידה במשקל.

לא כל המחקרים הראו שמי שסובל מ-NES אוכל יותר, ולא כל מי שיש לו NES סובל מהשמנת יתר. בעיות בשינה הנגרמות מ-NES עשויות לתרום גם לעלייה במשקל. מי שהשינה שלו אינה טובה, סביר להניח שיסבול ממשקל עודף. 

דרכי טיפול

נראה כי תרופות נוגדות דיכאון וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) מסייעים לסובלים מ-NES.

במחקר נמצא שתרגילי הרפיה עוזרים להעביר את התיאבון מהלילה לבוקר.

כמה מחקרים מצאו שתרופות נוגדות דיכאון מביאות לשיפור בנושא האכילה בלילה, במצב הרוח ובאיכות החיים.

טיפול באור (פוטותרפיה), באמצעות אור מיוחד למשך כ-15 עד 30 דקות בכל יום עשוי אף הוא לסייע.

מנורה כזו עוזרת לשנות את הקצב הצירקדי, כך שהמטופל מרגיש ישנוני יותר בלילה.

ניתן גם ליטול מלטונין או חומרים שיעלו את רמות המלטונין. לפני כל פעולה, יש להתייעץ עם רופא.

יחד עם זאת, אין מספיק מחקר בנושא ונראה שהסינדרום הזה עקשני למדי.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

עדכון אחרון:

16 בדצמבר 2023 

מקורות:

Colles SL, Dixon JB, O’Brien PE. Night eating syndrome and nocturnal snacking: association with obesity, binge eating and psychological distress. Int J Obes (Lond) 2007;31(11):1722–1730.

Kucukgoncu, S., Midura, M., & Tek, C. (2015). Optimal management of night eating syndrome: challenges and solutions. Neuropsychiatric disease and treatment, 11, 751–760. https://doi.org/10.2147/NDT.S70312

O'Reardon JP, Peshek A, Allison KC. Night eating syndrome : diagnosis, epidemiology and management. CNS Drugs. 2005;19(12):997-1008. doi: 10.2165/00023210-200519120-00003. PMID: 16332142.