נוירוביולוגיה בין-אישית (Interpersonal Neurobiology) הוא תחום מחקר אינטגרטיבי ונרחב, המאגד כמה תחומי ידע, ביניהם פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, ביולוגיה, בלשנות, מתמטיקה, פיזיקה ועוד.

הגישה מפגישה בין התחומים הללו תוך שהיא חותרת לאפיין את הצרכים הנפשיים האנושיים, בשילוב משתנים מוחיים.

מוביל הגישה הוא פרופ׳ דן סיגל, פסיכיאטר ילדים ונוער, שכתב כמה ספרים על הגישה, בעיקר דרך התמקדות בעולמם הפנימי של מתבגרים.

לפי גישה זו אנחנו מתעצבים להיות מי שאנחנו הודות למערכות היחסים שלנו.

בהתאם לקשרים המשמעותיים בחיים, המוח מחווט את עצמו כל פעם מחדש (Re-wiring).

הגישה מתחקה אחר שאלות בין-תחומיות, כמו כיצד משתנה המוח בעקבות שינוי טיפולי?, או מה הקשר בין כאב גופני לבין כאב חברתי?

ניתן לשייך את עמדת המוצא של הנוירוביולוגיה הבין-אישית לקבוצת תיאוריות טיפוליות המדגישות ׳פסיכולוגי של שני אנשים׳, במקום של אחד. למשל, הגישה בין-אישית והגישה ההתייחסותית.

מקורות:

Interpersonal Neurobiology for Studying Healthy Minds. By Jenev Caddell, PsyD. https://www.verywellmind.com/what-is-interpersonal-neurobiology-2337621

Sturgeon JA, Zautra AJ. Social pain and physical pain: shared paths to resilience. Pain Manag. 2016;6(1):63-74. doi:10.2217/pmt.15.56

מה חשוב לדעת על פוביה מנחשים?

פוביה מנחשים, או ophidiophobia,  הינה פוביה נפוצה שיכולה להתפתח בעקבות חוויות שליליות קודמות, כמו הכשת נחש. 

גם צפייה בתגובתו המפוחדת של אדם אחר והפנמתה, או היעדר מידע לגבי נחשים יכולה לתרום להתפתחות פוביה ספציפית זו.

מעניין יהיה עבורכם לדעת, למשל, שמה שהכי מפחיד נחשים זה מפגש עם גרויים לא מוכרים.

בגדול, אנחנו כנראה מבהילים אלה את אלה. 

פוביות מובילות למגוון רחב של תסמינים והן משפיעות על איכות חייו של האדם.

כמו פוביות אחרות, פוביות מבעלי חיים גורמות פחד וחרדה ברמות הגבוהות ביותר, אשר בתורם תורמים לפיתוח התנהגויות בטחון.

התנהגויות בטחון אלו נועדו להבטיח שהאדם הפובי לא ייפגש חלילה עם האוביקט או המצב המאיים והן מתבטאות בעיקר דרך המנעות. 

פוביה ספציפית היא סוג של הפרעת חרדה, המשפיעה על לא פחות מ-15%-3% מהאוכלוסיה בעולם.

לפי מחקר מהתקופה האחרונה, פוביה מנחשים היא הפוביה הנפוצה בעולם. 

הסוגיה שנויה קצת למחלוקת, כאשר מומחים רבים טועים שפוביה מעכבישים מובילה בראש מדרג האימה. 

תסמינים

חשוב לציין שאפשר לא לאהוב נחשים בלי לסבול מפוביה מלאה מהם.

פוביה מנחשים תכלול את חלק רוב התסמינים הבאים:

• חווית אימה, פחד או פאניקה לגבי נחשים 

• אי יכולת להסתכל על נחשים במציאות ואף להסתכל על תמונה 

• שינוי שגרת היום כדי להימנע מנחשים 

• חושב הרבה על נחשים 

• מפחד מכל הנחשים, כולל אלה שאינם מזיקים 

• חווה מחשבות על נחשים שגורמות לחרדה קשה

• תחושת דאגה ופחד כאשר רואים נחש

• החשיבה על נחשים עולה רק כאשר יש נחש בסביבה

• תחושת חוסר ביטחון מלהיות קרוב לנחש או לגעת בו.

• ישנה התמודדות מסויימת עם ראיית נחשים במתחמים סגורים (כמו גן חיות).

• חוסר אהבה לנחשים או סלידה מהם.

אם אדם בעל פוביה מנחשים נתקל בנחש, הוא עלול לחוות רמות גבוהות של חרדה עד כדי התקף חרדה חמור. 

התסמינים של התקף חרדה הם:

• רעד 

• הזעה

• קוצר נשימה

• צמרמורת 

• גלי חום 

• דופק מהיר 

• כאבים ולחץ בחזה 

• בחילה 

• תחושת חנק 

• חולשה 

• פרפרים בבטן 

• חוסר תחושה של אזורים בגוף

• יובש בפה

• כאבי ראש

• סחרחורת 

סקירת ספרות חשובה מלמדת כי פוביה מנחשים קשורה ומובילה גם לבעיות בריאותיות נוספות, כמו מיגרנות, בעיות לב, דלקות פרקים ומחלות בלוטת התריס.

בנוסף, מאחר שחרדה יכולה להשפיע גם על המערכת החיסונית של האדם, אנשים שמתמודדים עם פוביות עלולים להרגיש חולים בתכיפות גבוהה מהרגיל או לסבול מבעיות במערכת העיכול. 

גורמים

מסקירה ספרותית בתחום ולה הגורמים המובילים לקיומה של פוביה ספציפית אינם ידועים. עם זאת, אדם יכול לפתח פוביה נחשים כתוצאה מחוויה שלילית עם נחשים. בנוסף אנשים יכולים לפתח את הפוביה גם כאשר הם נחשפים לתגובה שלילית של אדם אחר לנחשים ומפנימים אותה. 

מחקרים בדקו את התגובה של ילדים לפחדים נפוצים, המחברים סוקרים שתי דרכים דרכן הפוביה מתפתחת.
הדרך הראשונה מסתמכת בעיקר על מידע מילולי. אדם רוכש את הפחד באמצעות מדיה חברתית, אזהרות של הורים או מבוגרים בעלי סמכות נוספים כמו מורים וקרובי משפחה.

הדרך השנייה מסתמכת על למידה חברתית. אדם יכול לרכוש את הפחד דרך שמיעת חוויות של אנשים אחרים או דרך ראיית תגובתו  של בן משפחה למצב מפחיד. חוויה זו עלולה להשפיע במיוחד על למידה מוקדמת של פחד אצל ילדים צעירים. 

פוביות ספציפיות מופיעות בדרך כלל בשלב מוקדם בחיים ויכולות להימשך שנים או אפילו עשרות שנים. 

האם זה אבולוציוני ? 

ישנם מומחים שמאמינים שפוביה מנחשים מתפתחת כתוצאה מהתניה קלאסית עקב התנסויות מוקדמות ותיאור שלילי של נחשים בתרבות, בדת ובתקשורת. עם זאת, מומחים אחרים טוענים שפוביה מנחשים מבוססת על פחד אבולוציוני, ושבני האדם פיתחו מערכת אדפטיבית של תגובות פחד בגלל הסיכונים הגדולים במפגש עם נחשים. זהו עדיין נושא שנוי במחלוקת, ועדיין לא הגיעו להכרעה סופית. 

מאמר שפורסם בשנת 2020 מצביע על כך שלמרות שבני אדם אינם נולדים עם פחד מנחשים, לאנשים עשויה להיות נטייה ביולוגיות לקשר אנשים לפחד. 

מאמר שפורסם בשנת 2016 תומך בתיאוריה זו. תינוקות וילדים אינם מפחדים מנחשים. אך יש נטייה חזקה לבני אדם ללמוד לפחד מנחשים. במחקר הם הציגו לילדים תמונות וביקשו מהם לסווג כל תמונה כ"נחמדה" או "מרושעת". הילדים תייגו את כל התמונות של נחשים כ"רשעות", אם היו לנחשים ראש בצורת משולש.
החוקרים מעלים השערה, שלפיה פרימטים פיתחו סלידה מצורות משולשות כמו שיניים חדות, טפרים וקרניים, שכן הן יכולות להזיק. ואכן לנחשים ארסיים רבים יש ראשים בצורת משולש, דבר אשר מעלה את הפחד מהם. 

אבחון

איש מקצוע בתחום בריאות הנפש יכול לאבחן פוביה מנחשים על סמך התבחינים הבאים:

• פחד בולט מנחשים 

• הנחש כמעט תמיד גורם לפחד וחרדה 

• הפחד או החרדה עולים על האיום הממשי שהנחש מהווה 

• אדם נמנע באופן פעיל מנחשים, או שהוא סובל מפחד וחרדה בעת מפגש עם נחש 

• הפחד הינו מתמשך, ונמשך 6 חודשים לפחות 

• הפחד גורם למצוקה קשה ומשפיע על תחומים אחרים בחייו של האדם 

• הפרעות נפשיות נוספות אינן מסבירות את התסמינים 

המאבחן עשוי גם לבקש מהאדם למלא שאלון שנקרא Snake Questionnaire (שאלון SNAQ) המורכב מ- 30 שאלון ומטרתו היא לאבחן פוביה מנחשים. 

אפשרויות טיפול 

ישנן אפשרויות טיפול שונות לפוביה מנחשים. צעד ראשון והכרחי הוא להתייעץ על כך עם מטפל מוסמך. 

טיפול CBT

ישנן כמה טכניקות CBT שעוזרות בשינוי המחשבות של האדם.

בשיטה זו, אדם עשויות ללמוד לזהות קשרים בין התנהגותו, מחשבותיו ורגשותיו. למידה זו מאפשר ניהול של דפוסי חשיבה באמצעות שימוש במיומנויות מעשיות. 

מטפל CBT ייעזר במגוון שאלות סוקרטיות, למשל:

• תוכל לתאר לי מה יש בנחשים שגורם לך לפחד?

• איך הפחד שלך מנחשים משפיע על חיי היומיום?

• אילו מחשבות או תמונות ספציפיות עוברות לך בראש כשאתה חושב על נחשים?

• האם היה לך פעם מפגש שלילי עם נחש בעבר?

• האם יש מצבים בהם הפחד שלך מנחשים חזק יותר?

• האם אי פעם ניסית להתעמת עם הפחד שלך מנחשים בעבר? אם כן, איך זה נגמר?

• האם יש דברים שאתה נמנע לעשות בגלל הפחד שלך מנחשים?

• איך הגוף שלך מגיב פיזית כשאתה נתקל בנחש או אפילו כשאתה חושב על נחש?

• אתה יכול לחשוב על יתרונות כלשהם שיופיעו אם תתגבר על הפחד מנחשים?

• מה יידרש לדעתך כדי שתצליח להתגבר על הפחד מנחשים?

מחקרים בנושא בדקו את תגובותיהם של תלמידים למפגש עם זוחלים כחלק מטיול במסגרת בית הספר.

החוקרים עודדו את התלמידים לעסוק וללמוד על בעלי חיים. החוויה המעשית והשימוש ביומן המתאר את החוויות אפשרו לתלמידים לחשוב מחדש על עמדותיהם ותחושותיהם בנושא לזוחלים. 

מיינדפולנס 

מיינדפולנס יכול להיות מועיל בטיפול בחרדות ופוביות

טיפול בהיפנוזה 

למרות החוסר במחקרים שתומכים ביעילות הטיפול בהיפנוזה , שיטה זו נמצאה יעילה עבור אנשים מסוימים. 

תרופות 

תרופות עשויות לסייע להפחתת הפוביות בטווח הקצר, מה שיכול לגרום גם להפחתת החרדה. 

ניתן לשקול גם טיפול תרופתי, שכן תרופות יכולות לעזור להפחית את החרדה בטווח הקצר. 

רופאים יכולים לתת תרופות נוגדות דיכאון, תרופות הרגעה, חוסמי בטא (תרופות שמאיטות את קצב הלב ומפחיתות את הלחץ דם). 

קבוצות תמיכה לפוביות 

אדם יכול למצוא קבוצה המתמקדת בפוביה הספציפית שלו.

אגודת החרדה והדיכאון, מפרטת על קבוצות תמיכה קיימות.

בנוסף היא נותנת טיפים כיצד להקים קבוצת תמיכה חדשה. 

לסיכום, פוביה מנחשים היא פוביה נפוצה שבה האדם מתקשה לחשוב, לדבר או להיתקל בנחש.

הפחד יכול לגרום לשינוי שגרה, כמו פחד מלצאת החוצה מחשש שיתקל בנחש.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Dinh, H. T., Nishimaru, H., Le, Q. V., Matsumoto, J., Setogawa, T., Maior, R. S., Tomaz, C., Ono, T., & Nishijo, H. (2021). Preferential Neuronal Responses to Snakes in the Monkey Medial Prefrontal Cortex Support an Evolutionary Origin for Ophidiophobia. Frontiers in behavioral neuroscience, 15, 653250. https://doi.org/10.3389/fnbeh.2021.653250

Zsido AN, Arato N, Inhof O, Janszky J, Darnai G. Short versions of two specific phobia measures: The snake and the spider questionnaires. J Anxiety Disord. 2018 Mar;54:11-16. doi: 10.1016/j.janxdis.2017.12.002. Epub 2017 Dec 30. PMID: 29306023. 

האם הילד/ה שלך מתמודד/ת עם לחץ?

כהורה, אחד הדברים המאתגרים ביותר הוא כשהילד שלך חווה לחץ.

לעיתים ניתן לזהות מצבי לחץ אצל הילד; הוא יתנהג אחרת, יבכה יותר מהרגיל או שהאינסטינקטים ההוריים שלך יסמנו לך שמשהו "כבוי" אצלו. במצבים אחרים זה לא יהיה ברור, ואז אתם עלולים לחוש מבולבלים. אחרי הכל, לרוב הילדים אין את היכולת להתיישב ליד הוריהם ולספר להם שהם לחוצים. יתרה מכך, לחץ אצל ילדים לא תמיד מתבטא באותן הדרכים כפי שמתבטא אצל מבוגרים. 

אם שאלתם את עצמכם "האם הילד שלי מתמודד עם לחץ?" - אתם לא לבד.

בפסקאות הבאות נפרט כיצד מתבטא לחץ אצל ילדים: סימנים ותסמינים, גורמים ללחץ ודרכי התמודדות. 

תסמינים של לחץ אצל ילדים 

כולנו חווים לחץ בחיינו, אך כמבוגרים, בדרך כלל אנחנו יכולים לזהות שאנחנו מתוחים - להבחין במתח בגופנו, כאבי ראש, דפיקות לב מואצות ותחושות כלליות של אי שקט. בדיוק כמו מבוגרים, גם ילדים חווים לחץ בתגובה למצבים מורכבים בחייהם, אלך לרוב אין את המילים לבטא את מה שהם מרגישים, וייתכן שהם לא יוכלו לזהות שהתחושה שמדובר בלחץ. כהורים, חשוב שנלמד לזהות את הסימנים והתסמינים הללו בכדי שנוכל לעזור להם להתמודד.

תסמינים גופניים

• קשיים בשינה: למרות שהילד עייף, הוא עשוי להתקשות להירדם או לחילופין להישאר לישון יותר שעות. 

• שינויים בהרגלי האכילה: ייתכן שילדכם אוכלים פחות באופן ניכר, או שהם אוכלים הרבה יותר.

• ילדים שחווים לחץ נוטים יותר לסיוטים ולהרטבות לילה. 

• תלונות על כאבי ראש וכאבי בטן.

תסמינים התנהגותיים

• יתכן שילדכם לא יהיה מעוניין להשתתף בפעילויות שהוא בדרך כלל נהנה מהן.

• ילדים גדולים יותר עשויים להתקשות להשלים שיעורי בית כשהם לחוצים, או לסרב לעשות את מטלות הבית.

• רגרסיה להתנהגויות שאינן תואמות את גילו של הילד. בגילאים צעירים, עלולים להתעורר הרגלים חדשים כמו מציצת אצבע, חיטוט באף וכסיסת ציפורניים.

• התנהגות תוקפנית ואף בריונית.

• ירידה ניכרת בציונים וביכולות הלמידה.

תסמינים רגשיים

• תנודות מהירות במצב הרוח - משמחה לעצבים ולהיפך.

• ילדים גדולים יותר עשויים להיות כועסים ולהתווכח יותר. 

• ילדים לחוצים עשויים להיצמד יותר להוריהם ועלולים להרגיש שאינם מסוגלים לנסות דברים חדשים או להכיר אנשים חדשים.

• יתכן קושי לווסת את רגשותיהם.

• ילדכם עלול לחוות דאגה וחרדה בעוצמה מוגברת.

  
  
  
  
  

מה גורם ללחץ אצל ילדים?

אם ילדכם מפגין סימני מתח, תרצו לעשות כל שביכולתכם כדי לעזור לו להרגיש טוב יותר. אחד הדברים הראשונים והחשובים ביותר הוא לנסות להבין מדוע הוא חש לחץ - זהו הצעד הראשון לעזור לו להתמודד ולפתור את המצוקה.

כמה גורמים אפשריים ללחץ בילדים כוללים:

• חיי שגרה עמוסים מדי - יותר מדי פעילויות ומעט זמן למנוחה.

• לחץ לימודי או חברתי בבית הספר.

• קושי להיפרד מההורים (חרדת פרידה).

• לחץ כלכלי במשפחה או הורה שחווה לחץ בעבודה.

• דאגה לגבי בריאותו של אדם קרוב.

• גירושין או פרידת הורים.

• מוות של אדם קרוב. 

• מעבר לבית ספר חדש.

• חיים בבית או שכונה לא בטוחים.

• התבגרות ושינויים אחרים בגוף. 

• בעיות במעגלים החברתיים של הילד, כמו ויכוחים ולחץ חברתי. 

• בריונות.

• דאגה ופחד מאירועים מעוררי חרדה, למשל עקב הדרמה הלאומית שלנו במלחמת חרבות ברזל. מחקר שהובילה פרופ׳ דורית ארם שופך אור על הפסיכולוגיה של משפחות שפונו מבתיהן בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר. למרות האתגרים הכרוכים במעברים תכופים, תנאי מגורים צפופים בבית מלון, צמצום שעות העבודה וההכנסה ולחץ אצל ילדים, המחקר מצא כי התנהגויות הוריות חיוביות יכולות להגביר את הרווחה ההורית והכללית של משפחות אלו. המחקר בחן חמישה עקרונות של הורות טובה: שותפות, מנהיגות, התנהגות אוהבת, עידוד עצמאות וקביעת כללים. הורים שפעלו על פי התנהגויות אלו דיווחו על שביעות רצון והערכת אושר גבוהים יותר, בתפקיד ההורי ובכלל. שיתוף פעולה בין ההורים גם נקשר לרמות נמוכות יותר של לחץ אצל ילדים. 

רבים מגורמי הלחץ נובעים מחוויות שהילד חווה ישירות.

עם זאת, לילדים יש נטיה לספוג ולהיות מושפעים מלחץ של אנשים הסובבים אותם ובשל כך לחוש מתח.

בהתאם לכך, חשוב להיות מודעים ללחץ שאתם חווים כהורים, ולאופן בו הוא משפיע על הילד. 

איך להתמודד?

לחץ בחיים הוא דבר שכולנו חווים מדי פעם, כולל ילדים, עם זאת זה לא משהו צריך להילקח כמובן מאליו. במובנים מסוימים, לחץ יכול לעזור לילדים לגדול ולפתח חוסן. מצד שני, לחץ כרוני וממושך עלול לגרום לבעיות ממושכות בחיים.

מחקר בנושא שפורסם ב American Sociological Association  מצא שילדים שהוריהם התמודדו עם קשיים נפשיים היו מועדים יותר לחוות מצוקה כמבוגרים. רמת המצוקה בבגרות היתה תלויה במשך הזמן שהילדים נחשפו לגורם הלחץ של ההורים המתמודדים וגם בחומרת הקשיים הנפשיים של ההורים.

מחקרים אחרים, מצאו שילדים שחווים "לחץ רעיל" (לחץ שהוא ממושך, חמור ואינו מווסת על ידי הורה או דמות תומכת אחרת) עלול להיות בעל אפקט מתמשך על בריאותו הפיזית והנפשית של הילד בבגרותו.

כהורים יש לכם תפקיד חשוב באופן בו ילדכם מנהל את הלחץ שלו. פעמים רבות אין איך למנוע את הסיטואציה המלחיצה מראש, אך ניתן לעזור לילד להתמודד איתה, ללמוד ממנה ולצאת ממנה מחוזקים.

כמה רעיונות לדרכים בהן ניתן לעזור לילדכם להתמודד עם לחץ:

אפשרו להם מרחב בטוח ולא שיפוטי לשתף את תחושותיהם

הקשיבו להם בצורה טובה, תנו לילדכם לשתף את מה שמרגיש בלי לנסות להשתיק אותו לתקן אותו או לשנות את התחושות.

ילדים צעירים לעיתים יצטרכו עזרה בשיום התחושות והבנה של הדרכים בהם לחץ משפיע על גופם

הגדירו עם הילד שגרת יום מבחינת ארוחות ושעות שינה. שגרה יכולה להוות גורם מרגיע בזמני לחץ

וודאו שהילד שלכם ישן מספיק, מבלה בפעילויות בחוץ וניזון מארוחות בריאות

הקציבו זמן ביום בו תוכלו לתת לילד את מלוא תשומת הלב שלכם בין אם דרך משחק, שיחה או הקשבה לרגשותיהם

הכינו את ילדכם מראש לסיטואציות מלחיצות, עזרו לו להבין למה עליו לצפות וענו על שאלותיו

אם מדובר בילד בוגר יותר, עודדו אותו לכתוב את תחושותיו או לנהל יומן

הכניסו מדיטציה ומיינדפולנס לשגרת היום של הילד שלכם; ישנן אפליקציות מדיטציה רבות המיועדות לילדים.

מתי לחפש עזרה מקצועית?

לפעמים קשה להתמודד לבד, ורמות הלחץ של הילד מגיעות לנקודה שהם צריכים איש מקצוע שיעזור להם לעבור את התקופה. סימנים שיכולים להעיד שילדכם זקוק לטיפול הם:

ילדכם החל להתרחק ממכם או מחבריו

בנוסף למתח, ילדכם חווה גם תסמינים של חרדה או דיכאון

ילדכם מתקשה לשלוט בכעס שלו

ילדכם מתקשה לתפקד בבית הספר או בסיטואציות חברתיות.

הורים לעיתים יחפשו עזרה מקצועית לעצמם, כאשר הם מתקשים לעזור לילדיהם. חוסר היכולת לעזור לילד שלך עלול להוביל מתח ודאגה. לכן תמיכה חיצונית תוכל לעזור לכם סביב התקופה הקשה שהילד עובר.

ישנם תסמיני לחץ אצל ילדים שהם מובנים מאליהם, אך במרבית הזמן יהיה קשה להבחין האם הילד שלכם חווה לחץ. אם אתם מכירים את התסמינים ללחץ בקרב ילדכם, אך אתם עדיין לא בטוחים שזה אכן מה שהוא חווה, כדאי להתייעץ עם רופא הילדים שלכם בנושא. 

יש ילדים שאצלם לא מדובר רק בלחץ, אלא גם בהתמודדות עם קשיי למידה, ADHD, או קשיים נפשיים אחרים שמובילים לסימפטומים של לחץ. לחצים חמודים כמו מוות של אדם קרוב, גירושים או בריונות בבית הספר, לעיתים יצרכו עזרה נוספת של גורם מקצועי.

השורה התחתונה היא שאתם לא צריכים להתמודד עם זה לבדכם, יש עזרה בחוץ עבורכם ועבור ילדכם. 

גילט טריפ (Guilt Trip), או הטלת אשמה, הוא מניפולציה פסיכולוגית בה אדם אחד מנסה לשנות את התנהגותו של אדם אדם אחר, באמצעות אשמה או אחריות. 

אשמה היא מניע עוצמתי למדי בהתנהגות אנושית.

לעתים קרובות היא מציקה ולא נעימה, אבל יש לה תפקיד חשוב באתיקה ומוסר בין בני אדם.

כשאנשים חווים אשמה, הם יכולים לתקן את טעויותיהם ולהימנע מחזרה על אותן שגיאות בעתיד.

אלא שאנשים יכולים להשתמש באשמה ככלי להשיג מה שהם אוצים מהאחר, דרך שינוי האופן בו הוא חושב, מרגיש או מתנהג.

אם מישהו גרם לך פעם להרגיש רע לגבי משהו שעשיתם (או לא עשיתם) והשתמש בתחושה הזו כדי שתעשו משהו בשבילו – חוויתם גילט טריפ.

גילט טריפינג הוא אחיין צעיר של של גזלייטינג, דרך התעללות שמיושמת באמצעות הכחשת המציאות של אדם כדי לגרום לו לפקפק בעצמו.

בניגוד לגזלייטינג, הטלת אשמה היא ״רק״ ניסיון לגרום למישהו להרגיש אשם על התנהגותו.

סימנים

גילט טריפ יכול להיות מכוון או לא מכוון, ויש סיכוי שגם אתם עשיתם גילט טריפ לאחרים בעבר. לפעמים ההתנהגות הזו קלה לזיהוי, אבל היא יכולה גם להיות מעודנת יותר וקשה להבחנה.

כמה סימני מפתח לכך שמישהו עושה לכם גילט טריפ:

• הזכרת טעויות שעשיתם בעבר.

• אחסון ושליפה תכופה של מחוות שעשו עבורכם בעבר, בעיקר כאשר בולטות בהן הקרבה, ויתור עצמי למען האחר והתמסרות שאין עמה ציפייה לתמורה.

• הפגנת כעס לצד הכחשה שקיימת בעיה.

• רמיזה או אמירה על כך שאתם נוקטים אוזלת יד מכוונת.

• סירוב לדבר או נקיטה בטיפול בשתיקה.

• הבהרה דרך שפת הגוף, קול או הבעת פנים שקיימת הסתייגות לגבי ההתנהגות.

• העברת מסר של זכאות (Entitlement) פסיכולוגית.

• התנהגות פאסיבית-אגרסיבית.

• הערות סרקסטיות ומיקרו-אגרסיות.

חשוב לציין כי דפוס תקשורת מעוות זה יכול להופיע בכל קשר, אם כי סביר שתפקוד מערכות יחסים שמתאפיינות בתלות הדדית רגשית -  רומנטיות, משפחתיות, הוריות ומקצועיות.

סוגים של גילט טריפ

הפעלת גילט טריפינג יכולה להישען על הנחות קיימות, כאלה שהאחר כבר מרגיש אשם בגללן.

אבל לא חייבים רקע,  אפשר פשוט לייצר מציאות כזו. 

גילט טריפ יכול לבוא בווריאציות מגוונות.

אפשר לומר שהאסטרטגיה הנבחרת תלויה במטרה הסופית שהיא תכלית ההתנהגות.

כמה מהמטרות האפשריות של גילט טריפ כוללות:

• השגת משהו ממישהו  – המטרה העיקרית היא בד״כ לתרום לכך שאדם יעשה משהו שבאופן רגיל ימנע מלעשותו.

• הימנעות מקונפליקט – שימוש בגילט טריפ כדי להימנע מלפתוח ישירות סוגיה קונפליקטואלית. הדבר מאפשר לאדם להשיג  את מבוקשו בלי קונפרונטציה. 

• מוסרנות וצדקנות – גילט טריפ לא קשור בכהוא זה לערכים או למוסר, אבל כן נעשה שימוש  בסופר אגו, המצפון והמחויבות האנושית של האדם המתופעל. 

• סחיטת רגש חיובי – גילט טריפ הוא קורבני מטבעו. מצב קורבני נתפס לעיתים כערובה שמבטיחה אמפתיה, התנצלות, ויתור או הזנה נרקיסיסטית בקשר מתעלל. 

גילט טריפינג בהורות

ילדים יעשו הכל כדי שלא יאונה דבר להורים שלהם.

בהתחלה זה דחף הישרדותי, בהמשך היא מתגלמת לתלות שמתפתחת עם הזמן לאהבה, כבוד וחמלה.

הורה יכול/ה להשיג המון - כמעט כל דבר - אם הוא מעורר בילד תחושה שמעשיו פוגעניים והרסניים.

לא תמיד הורים מעוררים אשמה בכוונה, אבל חשוב להיות ערים לכוח הפסיכולוגי העצום הנתון בידי ההורה.

תנאי בסיסי לאהבה הורית כלפי ילד הוא לא לעשות בכוח הזה שימוש לרעה.

ההשפעות של גילט טריפ

גרימה לרגשות אשם כדי לשנות התנהגות של אדם יכולה להיות בעלת השלכות רבות.

בין אם האשמה נגרמת במכוון ובין אם לא, היא מונעת תקשורת וחיבור בריאים.

כמה מההשפעות המידיות ביותר של צורה זו של מניפולציה, טפלול פסיכולוגי סמוי, כוללות:

נזק למערכות יחסים

גילט טריפ יכול לגבות מחיר ממערכות יחסים קרובות.

יצירת רגשות אשם עשויה להצליח לגרום לפרטנר לבצע את מבוקשו של הצד המתמרן, אבל יש לכך מחיר, והדבר יכול לפגום באמון ולגרום לאחר להבין שעליו להיות דרוך מול מניפולטיביות בקשר.

אשמה כרונית מובילה גם לרגשות בושה וזו יכולה לפגוע בדימוי העצמי.

טינה

גילט טריפ  בונה כעס, ובצדק. 

אשמה היא רגש שיש חשוב שמה שעומד מאחוריו בד״כ זה התחשבות בזולת.

אם את/ה חי עם בנאדם שמפעיל אצלך פעם אחר פעם טריפ אשמה שכזה, הגיוני שתרגיש מתסוכל, מרומה וכעוס.

תגובתיות

חשוב לציין כי ״שתילת אשמה״ היא טכניקת שכנוע מוכרת.

רמות נמוכות של אשמה נוטות לספק לאנשים מוטיבציה לפעול לפי המסר שמועבר, אבל לעתים קרובות רמות גבוהות של אשמה נכשלות כי הן מעוררות קונטרה, תגובה הפוכה.  

אדם במצב של תגובתיות יתנהג בצורה שמטרתה להשיב לעצמו את החופש, או לפחות תחושה של חופש.

אחת הדרכים היא לעשות בדיוק ההיפך ממה שמנסים לגרום לו לעשות.

פגיעה באיכות החיים

תחושות מופרזות של אשמה קשורות לעצב, חרטה, דאגה, מתח בשרירים וקשיי שינה.

היא קשורה גם למצבים נפשיים, כולל חרדה, דיכאון והפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD). 

זאת ועוד, סוג זה של מניפולציה סמויה עלול לתרום לפיתוח תסביך אשמה, בעיקר אצל ילדים, שמתבטא באמונה שהולכת אתו לאורך החיים כאילו הוא עצמו רע מיסודו.

איך להתמודד נכון עם גילט טריפ?

יש כמה טקטיקות שיכולות לעזור להתמודד עם גילט טריפ, הנה כמה מהן:

• להכיר בבקשה – תנו למבקש לדעת שאתם מבינים את חשיבות הדבר עבורו והגיבו באמפתיה. הראו לו שאתם מבינים שמענה לצרכיו עשוי לעזור לו להרגיש טוב יותר ושאתם לא מתעלמים מכך.

• לשתף ברגשות– הסבירו לפרטנר שאתם מבינים שהוא מנסה לגרום לכם להרגיש אשמים כדי שתיענו לבקשתו. הסבירו לו איך סוג זה של מניפולציה גורם לכם להרגיש, שהדבר יכול להוביל לטינה ושסוגים ישירים יותר של תקשורת יהיו אפקטיביים יותר.

• להציב גבולות - גבולות עוזרים לעמת את האחר מול מניפולציה לא ראויה. גם אם בסופו של דבר מחליטים להיענות, חשוב להסביר שהציפייה להבא היא לדפוק בדלת ולא להיכנס דרך החלון...

דברים אחרים שתוכלו לעשות הם להגן על ההערכה העצמית שלכם ובמידת הצורך להתרחק.

סביר יותר שתיפלו לגילט טריפ אם מראש יש לכם הערכה עצמית ירודה.

מצאו אסטרטגיות לבניית ערככם העצמי.

אם מישהו מנסה לתמרן אתכם לחוש אשמה, הפחיתו את התקשורת איתו ובמצבים מסוימים אפילו שקלו לסיים את מערכת היחסים.

מי שמנסה לתמרן אתכם שוב ושוב ולעורר רגשות רעילים של בושה או אשמה אינו ראוי לאהבתכם. 

פנייה לעזרה מקצועית

אם אתם חווים רגשות אשם או תסמינים קשורים כמו חרדה, מתח או דיכאון, דברו אתנו על אופציות לטיפול פסיכותרפי, לסיוע בניהול תסמינים ולשיפור איכות החיים.

בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי,  למשל, תעבדו עם המטפל/ת  על הפחתת תחושות אשם לא מותאמות, ע״י זיהוי מחשבות שליליות ועיוותי חשיבה שעלולים לתרום לתחושות של אשמה.

המטפל גם יעזור ללמוד איך לזהות סימנים של גילט טריפ ולתרגל אסרטיביות במטרה לחתוך את המניפולציה הרגשית הזו מוקדם.

לבסוף, חשוב תמיד לזכור שיש פה עניין של שיקול דעת.

לפעמים ה״טריפר״ מבקש לעצמו מקום בקשר, אישור, תיקוף והקשבה.

אם יש אהבה, חשוב למצוא את המקום המבוקש ןלפרגן אותו. במקביל, הכרחי לסמן בבהירות שהטלת אשמה אינה אדרך לגיטימית.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Brooks R. Guilt trip. Occup Health Saf. 2001 Oct;70(10):22. PMID: 11692562.

Johnson SH. The guilt trip: when parents blame themselves--or others. J Pract Nurs. 1981 Jan;31(1):25-8, 41. PMID: 6904503.

לפי NAMI, יותר ממיליון אמריקאים מתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית. 

SAMHSA מציגה נתונים לפיהם 21-59% מאותם מתמודדדים יפתחו לאורך החיים גם הפרעת התמכרות.

הפרעה דו-קוטבית היא בעיה נפשית המתבטאת בשינויים קיצוניים במצב הרוח.

אדם המתמודד עם הפרעה דו-קוטבית מצוי בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעת התמכרות לחומרים.

לפי נתונים אפידמיולוגיים עכשוויים, למעלה ממחצית מהמתמודדים/ות עם הפרעה דו-קוטבית (56%) נושאים עמם היסטוריה של שימוש בסמים, כאשר 44%  פיתחו גם תלות באלכוהול. 

נדבר פה על תחלואה כפולה בין השתיים האלה, מצב בו הפרעה דו-קוטבית והפרעת התמכרות מתקיימות במקביל.

איך התמכרויות והפרעה ביפולרית פוגשות זו את זו?

מחקר עדכני מצא כי הפרעת התמכרות לאלכוהול (AUD) שכיחה ביותר בקרב מתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית והפרעת התמכרות.

עם זאת, אצל ביפולריים קיימת גם נטיה לשימוש תדיר בסמים, כמו ניקוטין, קנאביס או קוקאין.

פשוט יותר לאבחן הפרעת התמכרות מאשר לאבחן הפרעה דו קוטבית.

אנשים שחוו אפיזודות מאניות או היפומאניות, עוד לפני ההתמכרות, נוטים יותר לזהות שקיימת בעיה נפשית בסיסית. עם זאת, כאשר ההפרעה מתפתחת כתוצאה מהתמכרות, קשה יותר לדעת. 

 חוקרים עדיין לא הבינו עד הסוף את היחסים בין הפרעה דו-קוטבית ל-הפרעת התמכרות, אבל ידוע על כמה כיוונים שיכולים להסביר את הקומורבידיות הגבוהה: 

טיפול עצמי

בניסיון לווסת את השינויים במצב הרוח ובאנרגיה, מתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית עשויים להשתמש לרעה בסמים או באלכוהול. 

למשל, אדם עם מצב זה עשוי להשתמש בקנאביס להפחתת תחושות מאניות או לקחת קוקאין כדי להרגיש מלא אנרגיה במהלך תקופות דיכאוניות. הדבר יכול להוביל אותו להישען על סמים כדי להרגיש ״נורמלי״.

הבדלים במבנה המוח

מחקר מעניין בדק את הקשר בין אנומליה מוחית אצל מתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית ואצל מכורים (Lippard, et al, 2017). הם גילו כי הבדלים מבניים בקליפת המוח הפרה-פרונטלית עשויים להיות אחראים הן להפרעה דו-קוטבית והן להפרעת התמכרות.

מעניין שהאזור הזה במוח חיוני לכמה תפקודים:

• קשב.

• שליטה בדחפים.

• זיכרון.

• גמישות קוגניטיבית (היכולת לסגל את ההתנהגות לסביבה הנוכחית).

גנטיקה

גם הפרעה דו-קוטבית וגם הפרעת התמכרות נוטות להיות בין-דוריות, מה שמוביל את החוקרים לשער כי בבסיס שתיהן עומדים גורמים גנטיים דומים.

מחקר שהתחקה אחר הכיוון הזה מצא שקיימת היתכנות למשתנים גנטיים משותפים להפרעה דו-קוטבית ולהפרעת התמכרות ( Reginsson et al, 2017), אבל צריך ללבדוק את זה יותר לעומק.

האם תרופות להפרעה דו-קוטבית ממכרות?

תרופות מאזנות מצב רוח

כשלעצמן, תרופות להפרעה דו-קוטבית אינן ממכרות, אבל יכולה להיגרם פה השפעה עקיפה:

אם אדם מפסיק לקחת אותן, קיימת סכנה להישנות ההפרעה, כלומר שהסימפטומים הדיכאוניים ו/או המאניים יחזרו. 

בנזודיאזפינים

לפעמים אנשים משתמשים בבנזודיאזפינים ובתרופות מקבוצה Z לטיפול בסימפטומים של הפרעה דו-קוטבית. 

בנזודיאזפינים הן תרופות נוגדות חרדה, שיכולה להיות סימפטום של הפרעה דו-קוטבית, בעוד שתרופות מקבוצה Z מטפלות באינסומניה, שיכולה להופיע כחלק מהעוררות האינטנסיבית של אפיזודה מאנית.

הבנזודיאזפינים מצלצלים מוכר, רושמים את התרופות הללו יותר מדי::

• קסנקס (אלפראזולאם).

• אסיוואל / דיאז / ואליום (דיאזפאם).

• לוריוון / אטיבן  (לוראזפאם).

• דורמיקום (מידאזולאם).

בנזודיאזפינים הם ממכרים ביותר, וחברות תרופות שיווקו תרופות מקבוצת Z כאלטרנטיבה לא ממכרת.

אבל מחקרים עדכניים מעידים כי גם לתרופות מקבוצת Z יש פוטנציאל לניצול לרעה ולפיתוח תלות. 

מחקר מהשנים האחרונות מצביע על כך שגם לבנזודיאזפינים וגם לתרופות מקבוצת Z יש סיכונים בשימוש לטווח ארוך בקרב אנשים עם הפרעה דו-קוטבית.

 פירוש הדבר הוא שמי שיש לו הפרעה דו-קוטבית צריך להגביל את השימוש בתרופות אלה.

תרופות מקבוצה Z כוללות:

• נוקטורנו (זופיקלון).

• סונאטה (זלפלון).

• סטילנוקס (זולפידם).

איך מטפלים בהתמכרות אצל אדם שסובל גם מהפרעה דו-קוטבית?

הפרעה דו קוטבית היא גורם סיכון להתמכרויות לחומרים ולהתנהגויות מתמכרות. 

בעוד שהימצאות של הפרעת התמכרות והפרעה דו-קוטבית ביחד מקשה על הטיפול, חיפוש מוקדם אחר טיפול יכול להועיל. 

נראה שהדרך המתאימה ביותר לטיפול באנשים עם הפרעה דו-קוטבית והפרעת התמכרות היא טיפול מותאם אישית (Preuss et al, 2021)..

בחירת האמצעים הטיפוליים תתבסס על הערכת הנתונים האינדיבידואליים של המטופל.

חוקרים מציעים כי שימוש בליתיום ואלפרואט לטיפול באדם עם הפרעה דו-קוטבית והפרעת התמכרות לקנאביס או התמכרות לקוקאין.

מדענים מצאו גם שהתרופה סיטיכולין יכולה להפחית שימוש בקוקאין אצל אנשים עם הפרעה דו-קוטבית, אך השפעות הטיפול עשויות לפחות עם הזמן. 

טיפול פסיכולוגי

טיפול פסיכולוגי, או פסיכוסוציאלי, יכול לסייע לטפל בבעיות נפשיות שמתקיימות במקביל להפרעת התמכרות,.

למשל, טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוא אמצעי פסיכותרפי בו ניתן לסייע לסובלים מהתמכרות והפרעה דו-קוטבית.

טיפול CBT ממוקד במחשבות וברגשות עמם מתמודדים אנשים במצבים אלו.

על ידי בחינת המחשבות והרגשות המובילות להתנהגויות מאניות ודיכאוניות, אנשים מכורים עם הפרעה דו קוטבית יכולים להבין טוב יותר את התנהגותם.

הטיפול גם מכין אותם לעליות והמורדות במצב הרוח, כדי שיוכלו לנהל את התנהגותם ביעילות רבה יותר. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מניעה

אדם עשוי להיות מסוגל להפחית את הסיכויים לפתח הפרעת התמכרות לצד הפרעה דו-קוטבית ע״י מעקב טיפולי שוטף.

איזון היא מילת המפתח בהפרעה ביפולרית.

ניקיון היא מילת המפתח בהפרעת התמכרות.

נטילת תרופות לטיפול בהפרעה דו-קוטבית לפי הנחיות איש מקצוע מתחומי הבריאות יכולה לעזור להשיג איזון ביוכימי ולשמור על ויסות ושליטה.

הדבר עשוי גם לסייע להפחית את הצורך בטיפול עצמי עם סמים ואלכוהול. אם אדם יודע שקיימת אצלו נטייה להתמכרות, חשוב שישמור על עצמו ויימנע ככל הניתן מפיתויים, למשל לא להיכנס לברים, או לבחור להסתובב עם אנשים שאינם משתמשים. 

פרוגנוזה

הפרעה דו-קוטבית והפרעת התמכרות זה לצד זה הוא מצב שעשוי להיות קשה.

אבל אם נצמדים לתכנית טיפול, המטופל יכול לסייע לניהול הסימפטומים.

אנשים שלוקים בשתי ההפרעות ביחד עשויים להיות בעלי נטייה גבוהה יותר למעידה בחזרה, כך שחשוב לעקוב אחר תכנית הטיפול.

 אם יש לו קושי להיצמד לטיפול, חשוב ששמטופל ישתף את הפסיכיאטר המטפל.

אם אתה סבור שלהתמכרות שלך יש גם היבטים נפשיים לא אופייניים חשוב לפנות לאיש/ת מקצוע לאבחון אפשרי של אבחנה כפולה.

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Reginsson GW, Ingason A, Euesden J, Bjornsdottir G, Olafsson S, Sigurdsson E, Oskarsson H, Tyrfingsson T, Runarsdottir V, Hansdottir I, Steinberg S, Stefansson H, Gudbjartsson DF, Thorgeirsson TE, Stefansson K. Polygenic risk scores for schizophrenia and bipolar disorder associate with addiction. Addict Biol. 2018 Jan;23(1):485-492. doi: 10.1111/adb.12496. Epub 2017 Feb 23. PMID: 28231610; PMCID: PMC5811785.

Lippard, E. T., Mazure, C. M., Johnston, J. A., Spencer, L., Weathers, J., Pittman, B., Wang, F., & Blumberg, H. P. (2017). Brain circuitry associated with the development of substance use in bipolar disorder and preliminary evidence for sexual dimorphism in adolescents. Journal of neuroscience research, 95(1-2), 777–791. https://doi.org/10.1002/jnr.23901

Preuss, U.W.; Schaefer, M.; Born, C.; Grunze, H. Bipolar Disorder and Comorbid Use of Illicit Substances. Medicina 2021, 57, 1256. https://doi.org/10.3390/medicina57111256

Wingård L, Taipale H, Reutfors J, Westerlund A, Bodén R, Tiihonen J, Tanskanen A, Andersen M. Initiation and long-term use of benzodiazepines and Z-drugs in bipolar disorder. Bipolar Disord. 2018 Nov;20(7):634-646. doi: 10.1111/bdi.12626. Epub 2018 Feb 16. PMID: 29450954.

מהי צמיחה פוסט טראומטית?

צמיחה פוסט-טראומטית (PTG) היא תופעה פסיכולוגית לפיה מתמודדים עם מצוקה פסיכולוגית בעקבות טראומה יכולים לצפות לעתים דווקא לצמיחה חיובית בעקבותיה. 

התאוריה פותחה ע״י הפסיכולוגים ריצ׳רד טדסקי ולורנס קלהון במהלך שנות ה-90 והיא גורסת כי לאחר שחוו אירוע טראומטי, אנשים מדווחים על שלוש דרכים עיקריות בהן השתפר התפקוד הפסיכולוגי שלהם:

1. מערכות יחסים משופרות בדרך כלשהי. לדוגמה, אנשים מתארים שהם באים להעריך יותר את החברים והמשפחה שלהם, מרגישים תחושת חמלה מוגברת כלפי אחרים וכמיהה למערכות יחסים אינטימיות יותר.

2. אנשים משנים את השקפותיהם על עצמם. למשל, התפתחות בחוכמה, כוח אישי והכרת תודה, אולי יחד עם קבלה גדולה יותר של הפגיעות והמגבלות שלהם.

3. אנשים מתארים שינויים בפילוסופיית החיים שלהם. למשל, למצוא הערכה רעננה לכל יום חדש ולהעריך מחדש את ההבנה שלהם לגבי מה שחשוב באמת בחיים, להיות פחות חומרני ויותר מסוגל לחיות בהווה.

מחקרים שפורסמו מאז המשגת המונח אוששו זה אחר זה את קיומה של צמיחה פוסט טראומטית בקרב שורדי משברים טראומטיים מגוונים.

למשל, PTG בעקבות גירושים, שכול ואובדן, התמודדות עם סרטן, התעללות מינית והגירה בעת מלחמה.

הערכות מצביעות על כך ש-30-70% מכלל השורדים של אירועים טראומטיים ידווחו על שינויים חיוביים כאלה ואחרים בחייהם (Linley & Joseph, 2004).

שאלון PTGI

כדי להעריך אם ועד כמה אדם משיג צמיחה אחרי טראומה, פסיכולוגים משתמשים במדדים שונים של דיווח עצמי.

כדי למדוד צמיחה פוסט-טראומטית, טדסקי וקלהון ביקשו ממשתתפי במחקר שערכו לדווח על הרגשתם בהווה בחמישה תחומים, ולהשוותם להרגשה המקבילה טרם הטראומה:

אחד מאלה, שאלון צמיחה פוסט-טראומטית (PTGI), פותח ע״י טדסקי וקלהון (Journal of Traumatic Stress, 1996) ומחפש אחר תגובות חיוביות ב-5 תחומים:

• הערכה לחיים.

• מערכות יחסים עם אחרים.

• אפשרויות חדשות בחיים.

• חוזקות אישיות.

• שינוי רוחני.

הסולם עבר שינוי שהרחיב את סולם ״השינוי הרוחני״,בעיקר כדי לשקף הבדלים בין-תרבותיים בתפיסת רוחניות.

"הצמיחה הפוסט טראומטית שלי" -

סיפור אמיתי:

מהם הגורמים שתורמים לצמיחה פוסט טראומטית?  

ישנם גורמים שנמצאו מקדמים בצמיחה פוסט-טראומטית (Henson et al, 2021).

להלן המרכזיים בהם:

• שיתוף ברגשות שליליים.

• יכולת לעיבוד קוגניטיבי של מחשבות חזרתיות ורומינציות. ככל שהמתמודד חושב יותר על האירוע, כך גובר הסיכוי שיוכל לראות שינוי חיובי בעקבותיו. בהתחלה, המחשבות הללו עשויות להיות חודרניות ולא רצויות אולם עם הזמן החשיבה הופכת להיות מבוקרת ורפלקטיבית יותר. 

• אסטרטגיות התמודדות חיוביות (למשל, היכולת לעשות הערכה מחודשת לאירוע מלחיץ כך שניתן יהיה לזהות אותו גם כבעל ערך.

• תכונות אישיות ספציפיות, כמו נעימות (agreeableness).

• הבנת מקור הטראומה כשילוב בין כמה גורמים.

• תפיסה של האירוע הטראומטי כחלק מרכזי ואינטגרלי מהחיים.

• יכולת גבוהה להתאוששות מנטלית.

• פעולות המקדמות צמיחה.

גורמים נוספים נמצאו כמתווכים ולא כמשפיעים ישירים על התופעה הם יכולת לחפש תמיכה חברתית, זמינות מעגלי תמיכה בינאישיים, אופטימיות ועוד.

האם צמיחה פוסט-טראומטית יכולה לעבור בגנטיקה? 

ל-PTG יכול להיות גם בסיס גנטי, אבל החוקרים רק מתחילים לבדוק זאת. 

אחד הקשיים במחקרי גנים עבור PTG הוא המורכבות האופרציונלית של המושג. 

למשל, מה שמנבא PTG זה סטרס ודיספונקציה פסיכולוגיים, אבל גם תכונות אישיות חיוביות, כמו נטיה לאופטימיות ואוריינטציה חיובית לעתיד, מאפיינים שאמורים לכאורה להיות עם בסיס גנטי שונה, אפילו הפוך. 

למשל, במחקר שבחן מידע שנאסף בעבר אצל יותר מ-200 ניצולי ההוריקן קטרינה העלה כי וריאנטים בגן RGS2  באינטראקציה משמעותית עם רמות של חשיפה להוריקן, כמנבא ל-PTG אצל השורדים (Dun et al, 2014)

הגן RGS2 נקשר להפרעות הקשורות לפחד, כמו PTSD, הפרעת פאניקה וחרדה.

החוקרים מסייגים -  חשוב לנהוג במידה של זהירות בפרשנות התוצאות, שכן בינתיים לא נערכה רפליקציה מתקפת.

ביקורת על צמיחה פוסט טראומטית

מרבית המחקרים שבחנו את התופעה של צמיחה פוסט-טראומטית פשוט שאלו מטופלים האם הם סבורים שעברו שינוי חיובי.

זה בעייתי.

כלומר, איש אינו מטיל ספק בכך שחלק מהמתמודדים עם פסיכוטראומה חווים טרנספורמציה חיובית לאחריה, אולם יתכן שבעיות ומגבלות מחקריות הובילו אותנו להערכה מופרזת באשר לסיכוי שזה יקרה.

למעשה, קיימים מעט מדי מחקרים קליניים שהעריכו מתמודדים עם טראומה לפני ואחרי התרחשותה (pre-post(- שתי מדידות נפרדות שההשוואה ביניהן תוכל להעיד על שינויים נפשיים לכיוון זה או אחר.

האם צמיחה פוסט-טראומטית היא תופעה אמיתית?

מחקר לא קונפורמי בחן בדיוק את השאלה הזאת וממצאיו עולים בקנה אחד עם הרעיון שצמיחה פוסט-טראומטית היא בעיקר אשליה הנובעת מהערכה חיובית מחודשת של הטראומה לעומת המצב הקודם בחיים (Owenz, M., & Fowers, 2019).

נכון, המחקר נערך על מדגם חלקי של צעירים שהתמודדו עם פרידה רומנטית, אבל המסקנות בהחלט מעוררות עניין וספק שמזמינים העמקה עתידית בחקר התופעה. 

מילה על צמיחה פוסט-טראומטית בשנות הקורונה

ככלל, מחקרים רבים מעידים על ירידה בשביעות הרצון בעיצומה של המגיפה, בהשוואה לשנים לפניה. 

פגיעה זו ניכרת בעבודה, בזמן הפנוי, בכושר, בבריאות הנפשית ובעניינים כלכליים.

כאשר בחנו קיום של אלמנטים טובים בתוך הרע, נמצא קשר בין PTG, לבין התמודדות, הכרת תודה ובריאות נפשית. היתרונות השכיחים ביותר של המשבר כללו זמן ממושך יותר עם משפחה וחברים, קצב חיים מואט והקפדה גבוהה יותר על הבריאות הגופנית (Kowalski et al, 2021).

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

עדכון אחרון: 

18 בדצמבר 2023

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

כהן, מ. (2010). מהצמדות לחוויה הטראומטית לצמיחה פוסט-טראומטית: דיון בדוגמאות קליניות. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id

סדן, ע. (2012). מעבר לטראומה והחלמה. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2714

Dunn EC, Solovieff N, Lowe SR, Gallagher PJ, Chaponis J, Rosand J, Koenen KC, Waters MC, Rhodes JE, Smoller JW. Interaction between genetic variants and exposure to Hurricane Katrina on post-traumatic stress and post-traumatic growth: a prospective analysis of low income adults. J Affect Disord. 2014 Jan;152-154:243-9. doi: 10.1016/j.jad.2013.09.018. Epub 2013 Oct 1. PMID: 24161451; PMCID: PMC3873605.

Charlotte Henson, Didier Truchot, Amy Canevello (2021). What promotes post traumatic growth? A systematic review. European Journal of Trauma & Dissociation, Volume 5, Issue 4, https://doi.org/10.1016/j.ejtd.2020.100195

Kowalski, R. M., Carroll, H., & Britt, J. (2021). Finding the silver lining in the COVID-19 crisis. Journal of Health Psychology. https://doi.org/10.1177/1359105321999088

Linley, P.A. & Joseph, S. (2004). Positive change processes following trauma and adversity: A review of the empirical literature. Journal of Traumatic Stress, 17, 11–22.

Owenz, M., & Fowers, B. J. (2019). Perceived post-traumatic growth may not reflect actual positive change: A short-term prospective study of relationship dissolution. Journal of Social and Personal Relationships, 36(10), 3098–3116. https://doi.org/10.1177/0265407518811662

Tedeschi RG, Calhoun LG. The posttraumatic growth inventory: measuring the positive legacy of trauma. J Trauma Stress. 1996;9:455–71

נישואים ומערכות יחסים ארוכות טווח דורשים הרבה עבודה כדי להצליח.

למרות שלא מדובר בהפרעה נפשית או במחלה בריאותית, כשאחד מבני הזוג סובל מתסמונת אספרגר, מערכת היחסים יכולה להיות אפילו יותר מאתגרת.

בהינתן שאספרגר הופך את הקשרים הרגשיים והחברתיים לקשים ביותר, לא מפתיע שמערכות יחסים בהן אחד מהצדדים מצוי על הספקטרום יכולות להיות עמוסות מתח, אי-הבנות ותסכול מצטבר.

יחסים עם אדם עם אספרגר יכולים להיות מלאי אהבה, אבל הם עשויים לדרוש מאמץ וקשב ספציפי לאפיונים הייחודיים של אדם עם הפרעת תקשורת על הספקטרום.

כדי להבין איך אספרגר עלול לסבך קשר זוגי, חשוב לדעת איך התסמונת משפיעה על הלוקים בה.

יום האספרגר הבינלאומי 2024

כמדי שנה, בכל העולם, יצוין ב- 18 בפברואר יום האספרגר הבינלאומי.

מטרת היום הגלובלי היא להגביר את המודעות לאתגרים הקשורים בתסמונת אספרגר.

עד 2013, תסמונת אספרגר סווגה בנפרד מאוטיזם, אבל מאז היא מסווגת כחלק מהספקטרום האוטיסטי. הספקטרום מתייחס למגוון רחב של סימפטומים ורמות חומרה הקשורים להתפתחות המוח ומשפיעים על אופן התפיסה והתקשורת עם אחרים.

מה שמבחין אספרגר מאוטיזם קלאסי הוא חומרה קלה ביותר של הסימפטומים והעדר עיכוב שפתי.

למתמודדים.ות עם הסינדרום יש עניין באינטראקציה חברתית, אבל למי שלא מכיר הם נראים במקרים מסוימים חריגים חברתית או כמי שאינם בקיאים בחוקים החברתיים המקובלים.

מה זה אספרגר?

תסמונת אספרגר היא הפרעה התפתחותית הנמצאת על הספקטרום האוטיסטי ונחשבת להפרעת אוטיזם בתפקוד גבוה.

נתונים סטטיסטיים של המרכזים האמריקאים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) מצביעים על כך שכיום 1 מכל 68 ילדים סובל מסוג מסוים של הפרעה על הספקטרום האוטיסטי (ASD).

מחקר נוסף שפרסם ה-CDC מראה שאבחון ASD שכיח פי 4 בקרב בנים.

המתמודדים עם אספרגר דומים יותר למי שסובל מאוטיזם בתפקוד גבוה.

אנשים עם אוטיזם בתפקוד נמוך יותר יכולים להיות בעלי לקות חמורה בהתפתחות השפה והיכולת להיקשר לאחרים.

אספרגרים מושפעים פחות, אבל לעתים קרובות חווים קשיים בחיבור חברתי ורגשי - קשה להם לקרוא סימנים מילוליים ולא-מילוליים כמו שפת גוף והבעות פנים, ועשויה להיות להם בעיה ליצור קשר עין.

לפעמים הם לא קולטים ״איך״ משהו נאמר, רק ״מה״ נאמר, והם יכולים להיות חסרי אמפתיה (יכולת להבין את רגשות הזולת) ובהיסח הדעת לומר או לעשות דברים שאינם הולמים ועלולים לפגוע ברגשות של אחרים. 

למרות שכל אדם עם אספרגר הוא ייחודי, ניתן להבחין בכמה מאפיינים משותפים:

• אינטליגנציה גבוהה מהממוצע. אנשים על הספקטרום האוטיסטי הגבוה מצליחים להתמודד בחיים, ללמוד, להיות בזוגיות ולהיות בעלי קריירה.

• עניין נלהב במיוחד אפילו  אובססיה כלפי חפץ מסוים. למשל, התעניינות בלתי רגילה במטוסים ופיתוח מומחיות בנושא.

• פיתוח ריטואלים קשיחים, שהם הרבה יותר מפעולה לאור הרגלים.

• קושי בשינויים או מעברים. למרות שקיימת בהחלט אפשרות למצוא עבודה במשרה מלאה או משרה חלקית.

• רגישויות חושיות מוגברות.

המורכבות של קשר זוגי עם אספרגר

יחד עם החריגות והבעייתיות של הפעלת מיומנויות חברתיות, לאנשים עם אספרגר יש בד״כ מעט חברים. 

המתמודד מתקשה להתחבר לאחרים אבל גם מקשה על מי שמחובר אליו להתגייס למענו. 

אם כך, הפרטנר שאינו לוקה באספרגר כועס ופגוע בשל חוסר הרגש וההבנה של בן הזוג, ויכול לומר בתסכולו משפטים כמו ״אתה אף פעם לא קולט״. 

בתגובה, בן הזוג הלוקה באספרגר אכן ״לא תופס את זה״, אבל בהחלט מרגיש את הביקורת והדחייה, שבעטיין הוא מתרחק, כועס ומתגונן.

עם הזמן, הנתק הרגשי עלול לכרסם באינטימיות, כשלעתים קרובות הפרטנר ״הנורמלי״ חש לא אהוב, מותש ומדוכא.

זוגות כאלה חווים כמה אתגרים נוספים, בהם: 

•  מתח בסיטואציות חברתיות – מכיוון שאדם עם אספרגר חווה קשיים במיומנויות חברתיות, בן הזוג תמיד מוכן ״לקפוץ פנימה״ ולהציל אותו ממבוכה. במצב כזה ההתרועעות בחברה הופכת לעבודה קשה מדי ובני הזוג מפסיקים לעשות זאת או מתחילים לחיות חיים נפרדים. לפעמים הפרטנר הסובל מאספרגר משתמש באלכוהול כדי להפחית את העכבות ולהרגיש ״נורמלי״ יותר בחברה. 

• בעיות מיניות –  סקס הוא אחד מעמודי התווך של זוגיות טובה. אבל כדי שיהיה סקס טוב חייבים תקשורת במצבים אינטימיים (למשל, להגיד לפרטנר מה עושה לי טוב או להבין מתי הפרטנר נהנה או לא על בסיס רמזים של שפת הגוף). המתמודדים עם אספרגר מתקשים שם ויש מחירים. 

• בעיות בהורות – לעתים קרובות כשילדים נכנסים לתמונה הדבר מהווה את סוף הקשר. ההורה שאינו סובל מאספרגר חש הרוס מחוסר האמפתיה שההורה השני מפגין כלפי הילד, לרבות התעלמות, הערות ארסיות וחוסר זיהוי של צרכי הילד. ההורה עם האספרגר יכול, למשל, להגיב בקשיחות רבה מדי, או להיפך.  

דרכי התמודדות

תקשורת ישירה

עשו זאת בדיבור או בכתב, ללא הבעת רגש או רמזים. אין כאן מקום לציפייה שהצד השני יבין לבד, זה רק יוביל לתקשורת פאסיבית אגרסיבית.

פניה לטיפול

אפשר להתחיל בטיפול אישי לכל אחד מבני הזוג או לפנות ישר לטיפול זוגי.

אי אפשר ״לתקן״ את בן הזוג עם האספרגר, אבל יכול לתת הרבה.

אם אתם אוהבים את בן הזוג, קראו מה שאתם יכולים על אספרגר ולמדו כמה שיותר על הדינמיקה של מערכת היחסים.

טיפול יכול גם לעזור ללמוד איך להתמודד עם מערכת היחסים במקום ״לשרוד״ בה. 

חיפוש תמיכה

שקלו להצטרף לקבוצת תמיכה, במעגל פיזי או אונליין.

מקום טוב להתחיל את החיפוש יכול להיות פניה לבית לורן ברמת גן. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

דיכאון הוא בעיה נפשית שמשפיעה על מצב הרוח, הפרעה שכיחה מאוד שנמצאת בעלייה מתמדת.

הוא יכול לגרום לרגשות עזים, בהם עצב, הערכה עצמית נמוכה, מוטיבציה נמוכה או תחושות אשמה או חוסר ערך, כמו גם לחוסר רגש או תחושה. 

סטטיסטית, דיכאון נפוץ יותר אצל נשים, כמעט פי 2 ביחס לגברים. 

לפי נתוני ה-CDC המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן, 10.4% מהנשים מעל גיל 20 סבלו מדיכאון בתקופה נתונה בת שבועיים בין 2013השנים  ל-2016, בהשוואה ל-5.5% מהגברים. 

אולם ההבדל האפידמיולוגי הזה בין נשים וגברים תקף בטווח הגילים 14-25 ונוטה לפחות עם הגיל.  

תסמינים של דיכאון  

התסמינים של דיכאון קליני דומים מאוד בשני המינים.

הם כוללים:

• אובדן הנאה מפעילויות או מערכות יחסים (אנהדוניה).

• רגזנות.

• אומללות ודאגה ברוב הזמן.

• חוסר מוטיבציה שיכול לגרום לקושי להשלים משימות יומיומיות.

• עצבות. 

• היעדר אנרגיה.

• קושי להתרכז.

• שינויים בתיאבון.

• שינויים במשקל.

• שינויים בשינה, כמו אינסומניה או היפרסומניה (יותר שינה ממה שצריך).

• חוסר מנוחה או אגיטציה.

• קשיים פסיכו-מוטוריים.

• מחשבות על מוות, פגיעה עצמית או התאבדות.

בעוד שלא זוהו סימני דיכאון ייחודיים לנשים, כן קיימים גורמים ספציפיים וייחודיים שמשפיעים על בריאותן הנפשית של נשים.

הביטויים הכי בולטים הם דיכאון אחרי לידה והפרעה דיספורית קדם-וסתית (PMDD), אבל יש עוד.

נקדים ונאמר שחשוב להיזהר מפני הטיה מגדרית:

ייחוס של הביבטים מסוימים בדיכאון למין הנשי עלול להיות תוצאה של סקסיזם עקיף, שמנציח את הדעה הסטריאוטיפות שנשים הן רגשניות יותר ולכן חלשות יותר מגברים. 

סוגי דיכאון אצל נשים

יש סוגי דיכאון שמשפיעים רק על נשים, בהם: 

דיכאון קדם-לידתי

דיכאון פרינטלי מתרחש במהלך ולאחר ההריון. הסוג הנפוץ ביותר שלו הוא דיכאון שלאחר לידה. בעוד שאנשים רבים חווים תקופה קצרה של דיכאון ופגיעות רגשית אחרי לידה (דכדוך לאחר לידה, או Baby Blues).

דיכאון אחרי לידה

דיכאון שלאחר לידה הוא עז וממושך יותר ויכול לגרום לסימפטומים דומים לאלה של סוגים אחרים דיכאון, כולל תחושת עצבות וחוסר מוטיבציה. בנוסף על כך, האישה החווה אותו יכולה להרגיש שהיא אמא רעה, להתנתק מהתינוק או לחוות בעיות היקשרות אליו, לרצות להתרחק ממנו או לפגוע בו.

גורמי הסיכון לדיכאון שלאחר לידה כוללים:

היסטוריה קודמת של דיכאון או בעיות נפשיות אחרות, הריון טראומטי או בסיכון גבוה, גישות שליליות כלפי הריון, הריון קודם, בעיות כלכליות, חוסר תמיכה חברתית, בעיות במערכת היחסים, הריון בגיל צעיר (לפני גיל 19), חשיפה לאלימות ביתית, היעדר הכוח לקחת החלטות בבית וחוסר בתמיכה של הפרטנר.

חשוב לציין שגם גברים יכולים לחוות דיכאון שלאחר לידה, למרות שנערכו פחות מחקרים בנושא.  ההורה שאינו היולד יכול להיתקל בגורמי לחץ כמו בעיות כלכליות, מניעת שינה ואתגרים במערכת היחסים. 

הפרעה דיספורית קדם-וסתית (PMDD)

הפרעה דיספורית קדם-וסתית היא צורה חמורה של תסמונת קדם-וסתית (PMS) שגורמת לשינויים עזים במצב הרוח.

הסימפטומים בד״כ מופיעים לפני קבלת הווסת ואז מצטמצמים בהדרגה כשהיא מתחילה או כשהיא נגמרת, והם כוללים תנודות במצב הרוח, מצב רוח מדוכא, קשיי ריכוז, אינסומניה או שינה מופרזת, תסמינים גופניים, כמו נפיחות או כאבי ראש, וחרדה או תחושת ״על הקצה״.

כדי לאבחן PMDD, הסימפטומים חייבים להיות קשורים ישירות לווסת ולא התעצמות של תסמיני דיכאון שכבר נוכחים. 

מה ההבדל בין דיכאון נשי לגברי?

בעוד שכל מגדר יכול לחוות את תסמיני הדיכאון הללו, יש מחקרים שמציעים כי ישנם תסמינים שנשים ייטו לדווח עליהם יותר מגברים.

כדי להתאים לסטנדרטים קשיחים של גבריות, גברים נוטים יותר להסתיר את רגשותיהם או לסמם את עצמם כדי להתמודד איתם. 

גם נשים מבטאות כעס, מסתירות רגשות או מנסות להתמודד באמצעות שימוש בחומרים, אבל בקרבן הסבירות לכך נמוכה יותר.

יש כמה הסברים אפשריים להבדל הזה: 

גורמים ביולוגיים

מחקר מ-2020 מציין שהשונות בשיעורי הדיכאון בין המינים מופיעה סביב גיל 12 (Macdonald et al, 2020).

הדבר עשוי לרמז שהורמוני מין גבריים או נשיים משפיעים על כך, שכן ייצורם מתגבר סביב תחילת ההתבגרות. ייתכן שלהורמונים האלה יש השפעות שונות על הכימיה במוח ועל מערכת העצבים, אך עדיין לא ברור אם הבדלי מין ביולוגיים משחקים תפקיד בהתפתחות דיכאון. 

גורמים סביבתיים

 הסבר נוסף לשונות המגדרית בשיעורי הדיכאון מתבסס על אפליה והתעללות.

ה-CDC מדווח שיותר נשים חוות תקיפה מינית ביחס לגברים וש-1 מכל 3 נשים שחוו אונס מדווחת שהתקיפה הראשונה קרתה בין גיל 11 ל-17.

נשים וילדות גם נמצאות בסבירות גבוהה יותר לחוות הטרדה מינית וחפצון.

מחקר מ-2020 שנערך על סטודנטים בנפאל מצא שהטרדה מינית היתה גורם סיכון לדיכאון, ומחקר נוסף מאותה שנה מציע שחפצון-עצמי (כשאדם מתחיל לראות את גופו שלו כאובייקט מיני) יכול גם הוא להיות גורם סיכון לכך. זאת ועוד, יש לחצים סוציו-אקונומיים שנשים ניצבות בפניהם בתדירות גבוהה יותר מגברים. למשל, לפי ה-Mental Health Foundation הבריטי סביר יותר שנשים יהפכו למטפל עיקרי ויחיו בעוני. 

חוקרים נורבגים בחנו את ההשפעה של לחץ נפשי כגורם אפשרי לדיכאון אצל נערות. הם גילו שגם בנות וגם בנים מתמודדים עם רמות דומות של מתח, אבל הן נוטות להשפיע חזק יותר על בנות (Morken et al, 2023).

תת-אבחון ותת-דיווח

מחקר מ-2021 מציע שייתכן ויש תת-דיווח של דיכאון אצל גברים, ושסביר יותר שגברים יחפשו טיפול רק כשהדיכאון הופך לחמור, כלומר מקרים קלים עד בינוניים עשויים שלא להיות מיוצגים בסטטיסטיקות.

בולטות של התסמינים

מחקרים מראים שנשים נוטות יותר לבטא עצב בפתיחות גבוהה יותר בהשוואה לגברים.

במחקר מ-2020 צוין כי בשל תפקידים מגדריים מסורתיים, מקובל יותר חברתית שנשים יבכו ויהיו פגיעות יותר מגברים, בעוד שסביר יותר שגברים יבטאו כעס, ינסו להסתיר את רגשותיהם או יתמודדו עם רגשות ע״י שימוש בחומרים, מתוך ציפייה חברתית להפגין חוזק. 

"אני מנסה לדבר עמכם על תהום של עצב, כאב שאינו ניתן להעברה, הבולע אותנו מדי פעם, לעתים תכופות לאורך זמן, עד אובדן הטעם בכל דיבור שהוא, בכל מעשה שהוא, אובדן טעם החיים עצמו […] בעת הדיכאון, אם קיומי עתיד להתערער, הרי שחוסר המובן שלו אינו טרגי: הוא נראה לי מובן מאליו, זועק לעין ומחויב המציאות. מאין באה שמש שחורה זו? מאיזו גלקסיה מטורפת ממסמרות אותי קרניה המעיקות והבלתי נראות לקרקע, למיטה, לאֵלֶם, לוויתור?".

-- ז'וליה קריסטבה, 1987, מתוך "שמש שחורה"

דיכאון והתאבדות אצל נשים

דברים רבים יכולים להשפיע על הסיכון להתאבדות, ודיכאון הוא גורם סיכון פוטנציאלי לכך. 

באופן כללי, נשים נוטות יותר לניסיונות התאבדות מגברים, אך לגברים יש סבירות גבוהה יותר למות בהתאבדות, למרות הניסיונות המועטים יותר. 

יש כמה תיאוריות שמנסות להסביר זאת: 

תמיכה – יש סבירות גבוהה יותר שנשים ידברו ויחפשו עזרה בנוגע לדיכאון וניסיונות התאבדות, מה שיכול לגרום לסובבים לעשות צעדים למניעת ההתאבדות. 

שיטה – נשים נוטות יותר ליטול תרופות כדי להתאבד, בעוד שגברים נוטים יותר להשתמש בשיטות קטלניות, כמו שימוש בנשק. מכיוון שיש יותר סיכוי שרופאים יוכלו להציל אדם ממינון יתר של תרופה, זו עשויה להיות הסיבה להישרדותן של נשים. 

ביולוגיה – סקירה מ-2020 הראתה שיש חוקרים שמאמינים שהורמוני מין גבריים המכונים אנדרוגנים יכולים להשפיע על התנהגות אובדנית של גברים. הורמונים אלה קשורים לתוקפנות ויש ראיות שמציעות שרמות גבוהות שלהם קשורות למוות בהתאבדות. כך או כך, לא משנה מהן הנסיבות, מחשבות על התאבדות או פגיעה עצמית הן תסמינים חמורים של מצוקה, ואדם שחווה אותם צריך לחפש תמיכה ממומחה לבריאות הנפש. 

טיפול ותמיכה

מחקר מ-2019 דיווח שטיפול מוקדם עשוי להפחית את חומרת הדיכאון. 

אם את מרגישה לא טוב וחווה תסמיני דיכאון חשוב לשקול לדבר עם רופא/ה או מטפל/ת. 

הטיפול יכלול פסיכותרפיה (טיפול בשיחות), תרופות נגד דיכאון או שילוב שלהן. 

מי שמכיר אדם הנמצא בסיכון מידי לפגיעה עצמית, להתאבדות או לפגיעה באחר צריך לשאול אותו אם הוא שוקל להתאבד, להקשיב לו ללא שיפוטיות, להתקשר למוקד חירום, להישאר איתו עד להגעת איש מקצוע ולנסות להזיז מהישג יד כל נשק, תרופות או חפצים מסוכנים אחרים. ניתן לטפל בדיכאון ואין צורך להתמודד איתו לבד.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מטפלות.ים בדיכאון לפי יישובים

תל אביב 

ירושלים

באר שבע

חיפה

אשקלון

אשדוד

רחובות נס ציונה

ראשון לציון

מודיעין מכבים רעות

חולון

רמת גן

פתח תקווה

ראש העין

אריאל

קריית אונו

הרצליה

כפר סבא

רעננה

נתניה

חדרה, קיסריה ופרדס חנה

זכרון יעקב

צפון הארץ וכרמיאל

נהריה

ובשפות עברית, אנגלית, ערבית ורוסית, פנים אל פנים או אונליין.

מקורות:

ז'וליה קריסטבה (1987). שמש שחורה, דיכאון ומלנכוליה. הוצאת רסלינג.

Albert P. R. (2015). Why is depression more prevalent in women?. Journal of psychiatry & neuroscience : JPN, 40(4), 219–221. https://doi.org/10.1503/jpn.150205

Macdonald JA, Greenwood CJ, Francis LM, Harrison TR, Graeme LG, Youssef GJ, Di Manno L, Skouteris H, Fletcher R, Knight T, Williams J, Milgrom J, Olsson CA. Profiles of Depressive Symptoms and Anger in Men: Associations With Postpartum Family Functioning. Front Psychiatry. 2020 Nov 23;11:578114. doi: 10.3389/fpsyt.2020.578114. PMID: 33329118; PMCID: PMC7719778.

Morken, I.S., Viddal, K.R., von Soest, T. et al. Explaining the Female Preponderance in Adolescent Depression—A Four-Wave Cohort Study. Res Child Adolesc Psychopathol 51, 859–869 (2023). https://doi.org/10.1007/s10802-023-01031-6

Patten SB, Wang JL, Williams JV, et al. Descriptive epidemiology of major depression in Canada. Can J Psychiatry. 2006;51:84–9

איך נהיה פתאום מלחמה, משבר גרעיני ודיבור על מלחמת העולם השלישית? אנחנו הרי עדיין מתאוששים מהקורונה. אחרי שנתיים של קפיצה מווריאנט קורונה אחד למשנהו, המצב באוקראינה מוצא אותנו על הקצה.

חלק מהאנשים חווים כעס, אחרים חוסר תקווה, חוסר אונים או חוסר תחושה נוכח ההצפה הרגשית. 

כן, החיים לא מפסיקים להפתיע ויש להם קצב משלהם:

רוסיה פלשה לאוקראינה ב-24 לפברואר 2022 מול מיליארדי עיניים של עולם לא מאמין.

לא רק זה, כמה ימים אחרי תחילת הלחימה שלף ולדימיר פוטין, את קלף יום הדין וסיפר לכולנו שהמוכנות הגרעינית של הצבא הרוסי הועלתה לרמה גבוהה.

אגב, הפעם האחרונה שזה קרה הייתה לפני 60 שנה במשבר מפרץ החזירים בקובה.

בשני המקרים, אז והיום, העולם נתפס אימה וחרדה קיצונית נוכח האיום בהשמדה בין-מדינתית, שמאיים בעצם על האנושות כולה.

ככל שמתפתח הקונפליקט הנוכחי, התחלנו להתמודד גם עם תחושות מטרידות של אי-ודאות ועם מחשבות קטסטרופליות.

הפלישה הרוסית לאוקראינה והדאגות ממלחמה דורשות התמודדות משמעותית, אבל אם מבינים איך שטף המידע על הקונפליקט משפיע עלינו מנטלית, יש מה לעשות כדי להגן על בריאותנו הנפשית ולשמור על קור רוח.

להלן כמה דרכים להחליף את חרדת הציפייה במשהו חיובי ומועיל: 

צאו בחוץ

התנתקו מפייסבוק, מטוויטר ויוטיוב.

צאו להליכה עם הכלב ותשאירו את הניד 20 דקות בבית.

זו הזדמנות לנשום אוויר צח שמביא השפעה מרגיעה ומאפשר לנו להיות קשובים ונוכחים ברגע, מה שיכול להפחית מתח, חרדה ודיכאון.

בתוך המאבק בפחד - ההכרה ברגשות האלה, נטרול הטריגרים והגירויים המעוררים חרדה והרגיעה בטבע יכולים לעשות בדיוק את העבודה המתבקשת להרגעת הנפש. 

כמה שיותר זמן עם אנשים שאתם אוהבים

בטלפון או פנים אל פנים, לא קריטי, העיקר ליזום ולתחזק מגע בינאישי עם אנשים שטוב לכם איתם ולהם טוב אתכם.

הרעיון הוא לא להיפגש כדי ״לדבר על זה״, כלומר לשתף במה שעובר עלינו רגשית. זה מאולץ. אפשר פשוט להיפגש לדרינק או לעשות ״פרלמנט״ על פוליטיקה (בדוק, לא חסרים פה מומחים...). 

העיקר שתהיה במפגשים כאלה הקשבה ותיקוף של דעות ורגשות.  

במובן של תמיכה חברתית יש לפחות יתרון אחד למלחמה בהשוואה לקורונה:

הדרישה לריחוק חברתי אינה קיימת ואנחנו יכולים להישען ולתמוך זה בזה פנים אל פנים. 

בנוסף, בניגוד לקורונה, רובנו חולקים קונצנזוס אחיד למדי לגבי המשבר:

פוטין הוא ״האיש הרע״ שתקף את האנדרדוג שוחר החירות.

אפילו אם המציאות הגאו-פוליטית מורכבת יותר, קל לנו יותר להבין את הדינמיקה ולהתחבר אליה.

עם הקורונה זה היה הרבה יותר מסובך.

לווירוס לא היו מטרות וסדר יום, ולא היה לנו אויב משותף שניתן להצביע עליו יכול להיות שהעניין הזה תרם לריבוי תיאוריות הקונספירציה בקורונה, שקיומן איפשר ״לעשות סדר״ בדברים, אפילו אם ההסברים מעוותים ופרנואידיים.

הגבלת חשיפה לחדשות 

חשוב להישאר בעניינים לגבי מה שקורה בחוץ,  אבל כותרות סנסציוניות וסרטונים מ״כתבנו בשטח״, עם אזהרות טריגר שמקדימים אותם רק מציתים המון פחד.

מעבר לזה קטעי וידאו כאלה מציעים מעט מאוד מידע אינפורמטיבי שעוזר להבין את תמונת המצב (זה מבלי לציין את שפע חומרי הפייק ניוז שמאפיין את המלחמה). 

הזרם המתמשך של מידע מציף ומגביר מצוקה ואנחנו יודעים בוודאות שצריכה מוגברת של חדשות שליליות עלולה לגרום לתגובות פסיכופיזיולוגיות מזיקות בחלקן.

העובדה שהמשבר מתגלגל ומתפתח כל יום מקשה עוד יותר על ההתנתקות.

מרביתנו לא מצפים כמו פעם להתכנסות המשפחתית של מהדורת החדשות בערב. אנחנו חורשים וטוחנים פוסטים במדיה החברתית בכל הזדמנות פנויה.

זה ממלא את המציאות המנטלית שלנו ברעשים וירטואליים שאין בהן דבר פרט לשימור אווירה שלילית, פאניקה וחוויית אסון. 

חיוני ובריא להפסיק מדי פעם את הצריכה של מדיה חברתית ודיווחי החדשות.

אפשר לקבוע לעצמכם זמנים מוגדרים.

מומלץ גם להעיף את ההתראות מכל מיני יישומונים שמתחרים על תשומת הלב הרגשית שלנו. 

צרו קשר עם אנשים שנפגעו ישירות 

חמלה למי שנפגעו מהמצב הביטחוני באוקראינה  היא דרך מצוינת להפחתת מתח במשק הבית הרגשי שלנו. 

אנשים שעלו ארצה מאוקראינה לאורך העשורים האחרונים מזועזעים מהמצב, אצל חלקם מתעוררות טראומות מן העבר בעיקר עבור מי שמתמודדים עם הפרעת פוסט-טראומה (PTSD).

הציעו אוזן קשבת וכתף תומכת.

זה יכול לעשות הבדל עצום עבור מי ש׳נמצא בתוך׳ המשבר.

אפשר לסייע גם דרך תרומת כסף דרך ארגונים שמסיעים לתושבי אוקראינה. 

התרחקו מחשיבה קטסטרופלית

זה נכון שהאפשרות של מלחמה גרעינית קיימת, אבל בכל זאת, יש הבדל בין לנפנף בנשק להשמדה המונית לבין שימוש בו.

ההיסטוריה הקרובה מלמדת כי נשק גרעיני הוא דווקא אמצעי מרסן שיוצר ויסות והתרעה הדדית בין מעצמות ולכן הסבירות לעימות עולמי מבוסס גרעין אינו סביר כל כך. 

עם קטסטרופיזציה ומחשבות של ״מה יקרה אם...״ קשה להתווכח, יש להן אנרגיה משלהן. הן מכניסות אותנו ללופ של מחשבות טורדניות שליליות ולחרדה שלפעמים קשה לעצור. 

אנחנו יודעים שאין כל תועלת בדאגה אובססיבית, בעיקר כאשר הקונפליקט לא באזור שלנו והשפעתנו עליו נמוכה. למרות שחברה אנחנו עושים את המיטב. למשל בנט שמדלג בין פוטין, זלנסקי ושולץ או ההתגייסות של אזרחים לקלוט פליטים מהמדינה האוקראינית המרוסקת.

בנוסף, למרות שנראה כאילו פוטין ירד קצת מהפסים, מנהיגי אירופה וארה״ב עובדים בשיתוף פעולה כדי למצוא דרך שתעצור את שליט רוסיה, בעיקר באמצעות סנקציות כלכליות שתפחתנה את הסיכון לעימות בין-מדינתי רחב יותר.

תרגלו הכרת תודה

האפשרות של קונפליקט מטרידה ומחרידה, זה הגיוני וברור. 

יחד עם זאת, לשם שינוי, אנחנו רחוקים יחסית מאזור העימות ומקונפליקט שמצוי בבסיסו וחיים בסביבה די בטוחה. דברים יכולים להחריף, אבל נכון להיום אנחנו במקום שאפשר לנשום בו -  יש לנו גישה למזון, לקורת גג ולטיפול רפואי.

קחו אוויר. 

אפשר גם להכיר תודה הזו על הדברים הבסיסיים שנראים ביומיום מובנים מאליהם. 

צפו בפסיכולוגית אמריקאית שממליצה בערך כמונו,

בתוספת המושג המעניין Doomscrolling או Doomsurfing.

מדובר בהשקעת כמות מופרזת של זמן מסך

המוקדש לצריכת חדשות שליליות:

תרגלו מדיטציה ומיינדפולנס

מיינדפולנס (קשיבות), כמו גם פעילויות אחרות הממוקדות בקשר גוף נפש, יכולות להעביר את הפוקוס התודעתי מציפייה לגרוע ביותר לעמדה של קבלה ורוגע יחסי. 

תרגול מיינדפולנס יכול לעזור לנו להרגיש נוכחים יותר ברגע, תוך הכרה ברגשות, במחשבות ובתחושות שקיימים בחוויית הביטחון בהווה. אם קיים רק הווה, ברור שאין טעם או מניע לשלוט במה שיתרחש בעתיד.

אם אתם מוטרדים לגבי התרחבות המלחמה תרגלו נשימות עמוקות. אנשים דתיים ומסורתיים יכולים להיעזר בתפילה למטרה דומה וכדי לאפשר לעצמם להרגיש קצת יותר מקורקעים ומוגנים. ךמעשה, כל חיבור דרך אמונה רוחנית יכול לתרום להקלה על עוצמת החרדה, חוסר האונים והדיכאון. 

דברו איתנו אם זה מציף מדי רגשית

כולנו יחד בתוך פאזת הטרור הזו, שהלוואי ותסתיים במהרה ותועבר אל דפי ההיסטוריה. 

עד אז, חשוב לדעת כי לאנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש - עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים - ובייחוד כאלה שמנוסים בטיפול בחרדות במצבי עימות ביטחוני, יש מה לתת לכם כדי לעזור: גם בדיבור עם ילדים על המלחמה, גם לפתח בעצמכם חוסן נפשי וגם ללמוד כלים לטיפול בחרדות.

אם אתם או אדם שאתם אוהבים מרגישים מוחלשים עקב העימות הבטחוני באוקראינה, שקלו לתאם מפגש אחד או יותר עם מטפל/ת נפשי מוסמך, שיוכל להציע אסטרטגיות מותאמות אישית לניהול החרדה סביב המשבר. 

כשאנחנו בכל מקרה על הקצה, מנטלית ופיזית, מעכלים עדיין את סאגת הקורונה,עיבוד של משבר מיידי נוסף מעמיס חרדה ופחד.