מהו טיפול בחשיפה ממושכת? | PE - Prolonged exposure therapy

 

תרפיית חשיפה ממושכת

PE

Prolonged exposure therapy

  

 

 

מהו טיפול בחשיפה הדרגתית?

 

טיפול בחשיפה ממושכת (Prolonged exposure therapy), שנקרא גם טיפול PE,  הוא סוג של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), המשמש כתרפיה עבור מגוון הפרעות חרדה, כולל פוביות, הפרעה טורדנית כפייתית (OCD),  חרדה חברתית והפרעת דחק פוסט-טראומטית.

מפתחת השיטה היא פרופ׳ עדנה פואה, פסיכולוגית ישראלית שחיה בארה״ב. 

  

פואה החלה להתעניין בהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) בשלב מתקדם יחסית בקריירה. 

 

PTSD הומשגה מחדש באותה תקופה ועדיין לא היה בנמצא טיפול שיתמודד ביעילות מספקת עם תסמונת כרונית קשה זו.

הגישה הטיפולית השלטת באותה תקופה ראתה בתסמונת סוג של פוביה שבעטיה התפתחה הימנעות ממקומות, אנשים וגירויים הקשורים בטראומה.

פואה ניסתה להבין מדוע אנשים מסוימים מתגברים על ארוע טראומטי בעוד אחרים לא וכך להבין לעומק את המאפיינים הפוסט-טראומטיים.

היא החלה לעבוד עם נפגעות ונפגעי אונס ולסייע להם למצוא פתרונות ארוכי טווח לדחק ולהשלכותיו.

  

הילה אבישי כהן, MA, פסיכולוגית בהתמחות שיקומית

ומטפלת PE, מכון טמיר בנס ציונה

 

 

האם מוצדק להחזיר מטופלים עם PTSD לשיתוף באירוע הטראומטי בטיפול? 

 

התשובה לשאלה קלינית פשוטה ומסובכת מאוד בעת ובעונה אחת. התשובה הפשוטה היא "לא, אין צורך לדבר על זה"  - לא כל מי שעובר אירוע טראומטי פוטנציאלי יפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית כרונית. יתירה מכך, לפני המחקר של פואה סברו מומחי בריאות הנפש בטיפול בטראומטיזציה, כי חזרה לזיכרון הטראומה עלולה להשיב את הזיכרון הטראומטי ולגרום בסופו של דבר להחמיר את המצב הנפשי על ידי נזקים נוספים שנגרמו מעצם ההתערבות הטיפולית.

 

חשוב לדבר על מה שקשה, בתנאי שזה נעשה בתנאים הטיפוליים הנכונים והמבוקרים: 

בשיטת החשיפה הממושכת (PE), שפואה פיתחה, לומדים המטופלים כיצד לחזור באופן הדרגתי אל החוויה הטראומטית - לזיכרונות, מקומות וגירויים הקשורים בטראומה - ולשחזר אותה לפרטיה על מנת לקבל נקודת מבט שונה על הארוע ולפתח מסוגלות להתמודד איתה. פעמים רבות שינוי נקודת המבט משמעו שחרור מאשמה: נפגעים רבים חשים רגשות אשם על התנהלותם בזמן הארוע. באמצעות החזרה אל הסיטואציה הטראומטית אפשר לראות שהם לא יכלו לעשות שום דבר אחר, וכך ליצור הבניה מחודשת של הטראומה.

 

פואה לימדה את עולם הטיפול כי חשיפה איטית, הדרגתית ובטוחה אל הטראומה יכולה להיות דווקא מיטיבה, בכוחה לחזק את תחושת השליטה ובסופו של דבר לגרום לשיפור המצב הנפשי ואיכות החיים. השיטה נבחנה במחקרים מבוקרים רבים, במקומים שונים בעולם, ונמצאה יעילה לטיפול בפגיעה מינית, התעללות והזנחה בילדות, טראומה על רקע של תאונות דרכים והפרעות של טראומה משולבת.  

 

היא קיבלה מלגה מהמכונים הלאומיים לבריאות על מנת להשוות את החשיפה הממושכת - השיטה החדשה שפיתחה - לשיטות קיימות כמו טיפול פסיכולוגי "רגיל", והמחקר לימד כי חשיפה ממושכת יעילה יותר לטיפול בטראומה. בעקבות זאת הרחיבה את עבודתה והחלה לטפל גם בנפגעים של טראומות נוספות מלבד אונס.

 

פואה לימדה אותנו שהטיפול בחשיפה ממושכת יכול לסייע לא פחות. נכון להיום, PE היא שיטה מקובלת לטיפול מאוד בנפגעי פוסט-טראומה. למעשה, קבוצת המומחים הבינלאומית לטיפול בדיכאון וחרדה, שזכתה להכרה בינלאומית, הגדירה את שיטת PE כהתערבות פסיכו-סוציאלית קו ראשון וכאסטרטגיית הטיפול החשובה ביותר להפחתת תסמיני PTSD.

 

פרופ׳ פואה מכשירה כבר שנים רבות מטפלים על PE במקומות רבים בעולם, גם בישראל, בין היתר במרכזי בריאות הנפש קהילתיים.

היא פרסמה מספר ספרים וכ- 200 מאמרים, ועוד הזרוע נטויה.

כמומחית מובילה בעולם בתחום הפרעת הדחק הפוסט-טראומטית היא הובילה את קבוצת העבודה על הגדרות ההפרעה בעבודה על מהדורת ה-DSM החמישית.

  

לקריאת סקירה מחקרית מקפת על טיפול PE <

חופית ויצמן בבאי, מטפלת בחשיפה ממושכת ברמת גן,

עמיתת מכון טמיר

 

 

איך עובד טיפול PE בטראומה כרונית?

 

נפגעי PTSD נוטים להימנע מאזכור של הטראומה - ושל כל מה שעלול להזכיר אותה - בגלל ההצפה הרגשית והטריגרים שתורמים לה.

ההימנעות מוכללת לתחומי חיים רבים, החל ממערכות יחסים, מתחביבים, ממפגשים חדשים, מנסיעות ולפעמים אפילו מחוויה רגשית בכלל.

הטיפול מבוסס על חשיפה חזרתית של האירוע הטראומטי בדמיון המטופל, באופן מבוקר ומוגן, בכדי להפחית את המחשבות הטורדניות וההמנעות מהם סובלים מתמודדים עם PTSD.

תהליך החשיפה מאפשר למטופל ליצור מובחנות בין האירוע הטראומטי לבין אירועים בהווה, ובהדרגה לחזור ולחוות את המציאות הקיומית כבטוחה. 

 

 אלינור אמסלם דוידוביץ, פסיכולוגית ומטפלת PE, מכון טמיר נס ציונה

  

 

כמה זמן נמשך טיפול בחשיפה ממושכת?

 

חשיפה ממושכת לטיפול בטראומה היא שיטת פסיכותרפיה ממוקדת וקצרה.

כל מפגש בטיפול PE אורך שעה וחצי, כאשר משך הטיפול כולו נמשך לרוב בין 8 ל-15 שבועות.

פרוטוקול ההתערבות המקורי של PE הוגדר כ-9 עד 12 מפגשים, שכל אחד מהם 90 דקות.

 

צפו בסרטון הסבר קצר על הגישה:

 

 

 

האם טיפול בחשיפה ממושכת נמצא מוכח במחקר?

 

PE הוא טיפול מבוסס ראיות.

המחקרים מלמדים כי השיטה מפחיתה זכרונות חודרניים בעירות ובחלימה ומאפשרת השבה של תחושת שליטה על זיכרון הטראומה והשלכותיו.

במחקר חדש קיבלו מבוגרים המתמודדים עם הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) ניתנה לנבדקים אפשרות לבחור בין 2 טיפולים: תרופות נוגדות דיכאון - לוסטרל וסרנדה - או טיפול בחשיפה ממושכת.

התוצאות מלמדות כי המטופלים מעדיפים את הטיפול ב-PE פי שתיים בהשוואה לטיפול התרופתי. בעוד שני סוגי הטיפול מעניקים יתרונות ושיפורים משמעותיים, חשיפה ממושכת סיפקה יתרון מסוים על פני תרופות SSRI.

 

 

שיעור נשירה גבוה

 

טיפול בחשיפה מדורגת נחשב מאתגר ומציף עבור המטופלים שמתמודדים עם מוראות הטראומה. 

 

מטה-אנליזה מקיפה שבחנה את שיעור הנשירה בקרב מטופלים בשיטות פסיכותרפיה מבוססות מחקר בטראומה, מצא כי 28.7% מהמטופלים ב-PE עוזבים את הטיפול בטרם הסתיים (Varker et al, 2021).

 

אחוז הנושרים נמוך יותר בהשוואה ל-PE בשיטות הטיפול האחרות בסקירה,למעט CPT:

 

 

שיעור הנשירה הגבוה בטיפולים בחשיפה ב- PTSD מיוחס בעיקר לחוויה הרגשית העזה שעוברים מטופלים כאשר הם מתבקשים להתמודד עם הזיכרונות הטראומטיים.

בנוסף, חסרון של טיפול PE - המאפיין גם טיפולים מבוססי חשיפה אחרים - הוא הסיכון המוגבר לטראומה משנית בקרב מטפלים.

 

 

האם שימוש בסמים או באלכוהול הוא קונטרה אינדיקציה לטיפול PE?

 

פעם סברו מומחים שכן, היום ברור שלא. למעשה, פורסמו כמה מחקרים שהראו שימוש מוצלח ב-PE במקרים של אנשים עם תחלואה כפולה, כלומר מתמודדים עם הפרעת התמכרות קומורבידית, שמופיעה במקביל להפרעה נפשית אחרת. כאשר שימוש בחומרים הוא הפרעה משנית ל-PTSD, מקובלת היום הדעה יהיה נכון יותר לטפל בשתיהן ביחד.

 

גליה כץ, MSW, מטפלת PE ו-CBT מכון טמיר בבאר יעקב

 

 

שלבים של טיפול בחשיפה ממושכת

 

לפי פרוטוקול שיטת PE, המטופל משתף תחילה את המטפל על הרקע להפרעה והסימפטומים שהוא מתמודד עמם.

 

לאחר מכן המטפל מלמד את המטופל לתרגל טכניקת נשימה להרגעה הנקראת Breathing Retraining

 

 

  

הנה הדגמה קצרצרה:

 

 

לצד תרגול טכניקת הנשימה, המטופל עובר תהליך פסיכו-חינוכי שמבהיר בשקיפות היבטים שונים של ההפרעה ומידע אודות השיטה.

 

• בנקודה זו עורך המטופל, בעזרת המטפל, רשימה של כל ההתנהגויות מהן נמנע עד כה בעקבות הטראומה – מקומות, מצבים, אובייקטים, ריחות ועוד.

במהלך הטיפול הוא מתמודד עם המצבים הללו, צעד לאחר צעד. 

• בשלב הבא מתקיים מפגש עם ההתנהגויות והמצבים מהם נמנע המטופל עד עתה (בתנאי שהם בטוחים) עד שבאמצעות הביטואציה / התרגלות, הם אינם מעוררים עוד את אותה עוצמת מצוקה ומתח.

• כעת עוברים לחשיפה בדמיון - המטופל משחזר באופן שלם את הארוע הטראומטי ומספר עליו לפרטיו, ובין המפגשים מקשיב להקלטות דבריו שלו. המטפל מלווה אותו בתהליך זה ועוזר לו לווסת את רמות החרדה והרגשות החזקים שמתעוררים. חשיפה בדימיון מתרחשת במפגש עם המטופל המתאר את האירוע בפירוט בזמן הנוכחי בהדרכת המטפל. שניהם דנים יחד בתכנים ומעבדים את הרגשות שמעלה החשיפה הדמיונית בפגישה. מטרת ההקלטה היא לאפשר למטופל לעבד את הרגשות ולהתאמן על טכניקות הנשימה בין הפגישות.

• בחשיפה במציאות, שנקראת גם חשיפה in vivo, מתמודד המטופל ב-PE עם גרויים מעוררי חרדה מחוץ לחדר הטיפול, כשיעורי בית. המטפל והמטופל מזהים יחד מגוון של גירויים ומצבים אפשריים שקשורים לפחד הטראומטי, כמו מקומות או אנשים ספציפיים. הם מסכמים עם אילו גירויים להתמודד כחלק מהחשיפה in vivo ומבנים תוכנית לתרגול מעשי בין הפגישות. המטפל מעודד את המטופל לאתגר את עצמו, אך באופן הדרגתית, כדי לחוות הצלחה מסוימת בהתמודדות עם גירויים מאתגרים ולעבד את הרגש הנלווה.

 

ראיון עם ורד אמיצי, מטפלת CBT, על טיפול בטראומה של חיילים <

 

 

יעל קוזי, MSW, מטפלת PE בפוסט טראומה, מכון טמיר בצפון תל אביב

 

 

תיאור מקרה - טיפול ב-PTSD עם PE

 

ניב (שם בדוי), גבר כבן 29, השתחרר בשנה האחרונה מתפקיד פיקודי בצה״ל. הוא סבל מ-PTSD חמור כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב כאשר היה הנהג. טרם פנייה לטיפול, ניב דיווח על תסמינים מתמשכים של פוסט-טראומה, כמו סיוטים חוזרים, פלאשבקים, הימנעות מטריגרים, ערנות יתר, אשמה, בושה ובידוד.

 

הטיפול של ניב כלל טיפול בחשיפה ממושכת (PE) בשילוב עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).  במהלך הפגישות הראשונות עבדו ניב והמטפל על בניית ברית טיפולית חזקה, תוך התמקדות בזיהוי ואתגר האמונות השליליות שלו לגבי התאונה, כמו "זו הייתה אשמתי" ו"אני חלש שלא התמודדתי טוב בזמן אמת". לאחר מכן, המטפל ביקש מניב לדמיין ולשחזר מחדש את האירוע הטראומטי בסביבה בטוחה ומבוקרת, תוך זיהוי ואתגור של כל מחשבה ואמונות שליליות שעלו.

 

ככל שהטיפול התקדם, ניב דיווח שהוא חווה פחות מצוקה כשחשב על התאונה, בהדרגה הוא שב להיות מסוגל לעסוק בפעילויות מהן נמנע מאז התאונה, ובפרט נהיגה. כמו כן, הוא דיווח שחש פחות אשמה ובושה, ואף הצליח  ליצור ולשמר קשרים יציבים וחזקים יותר עם קרוביו.

 

התקדמותו של ניב נוטרה באופן קבוע באמצעות מדדי דיווח עצמי ונמצא כי הסימפטומים שלו ל-PTSD פחתו באופן משמעותי.יתרה מכך, הוא גילה שהוא מסוגל להתמודד עם האירוע הרבה יותר טוב מבעבר.

בסך הכל, הטיפול של ניב צלח, שכן השימוש בטיפול בחשיפה ממושכת בשילוב עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי היה מכריע וסייע לניב להתמודד בצורה מיטיבה עם ה-PTSD.

 

רונה לוזיה טימן, פסיכולוגית ומטפלת PE, מכון טמיר בתל.אביב

 

 

פרופ' עדנה פואה

 

עדנה פואה היא פרופסור לפסיכולוגיה, ישראלית שנולדה, גדלה ולמדה בחיפה ובקריית חיים, וכיום מחלקת את זמנה בין ישראל לארה"ב.

פואה נחשבת לאחת החוקרות הפורות והתורמות בעולם בתקופתנו בתחום הטיפול הפסיכולוגי. היא המפתחת של שיטת החשיפה הממושכת (PE- Prolonged Exposure)  לטיפול בנפגעי תסמונת דחק פוסט טראומטית (PTSD), ומנחה בערך אחת לשנה אנשי מקצוע ישראלים ממרכז חוסן, על טיפול בחשיפה ממושכת למבוגרים ולילדים.

  

פרופ' עדנה פואה עזרה לשיקומם של עשרות אלפי נפגעי קרבות, נפגעי אונס וקורבנות של ארועים טראומטיים אחרים במהלך הקריירה שלה וממשיכה לפעול ולפתח את תחום הטיפול בטראומה. היא זכתה בשני תארי כבוד בתחום הפסיכיאטריה על תרומתה לפסיכותרפיה לנפגעי טראומה (מאוניברסיטת בזל בשוויץ וממכללת PCOM בפילדלפיה) והיא נחשבת לאחת הפסיכולוגיות הקליניות המשפיעות בתקופתנו בתחום הטיפול הקליני- כך לפי כתב העת "טיים מגזין" שכלל אותה ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם בשנת 2010 .

 

 

עמיר פירני, מטפל PE, מכון טמיר תל אביב 

 

 

עדנה נולדה וגדלה בשכונת הדר בחיפה. אחיה נהרג במלחמת העצמאות ואת אביה איבדה בהיותה בת 14. כאשר החליטה ללמוד הוראה בסמינר הקיבוצים, תכננה אמה:

 

"אם בתום הלימודים תרצי ללכת לקיבוץ, לפחות תעבדי שם בתור מורה ולא כחולבת..."

 

-- מתוך ראיון עם עדנה פואה ב"הארץ" 

 

פואה עבדה תקופה קצרה כמורה לחינוך מיוחד במוסד חינוכי ולאחר מכן נרשמה ללימודי פסיכולוגיה וספרות באוניברסיטת בר אילן.

בתחילת שנות העשרים לחייה הגיעה הצעת רה-לוקיישן. היא נדדה יחד עם בעלה, פרופסור לפסיכולוגיה, שנקרא ללמד באוניברסיטת אילינוי. שם גם למדה לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית. את לימודיה המשיכה באוניברסיטת מיזורי, שם סיימה דוקטורט בפסיכולוגיה. סקרנותה לפתרון בעיות יישומיות בנפש האדם הובילה אותה לפעילות משותפת עם הפסיכיאטר הנודע ג'וזף וולפה (Joseph Wolpe) , מהמובילים החלוציים במחקר ובשדה של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, וערכה איתו מחקרים על טיפול בהפרעות חרדה. היא זכתה בנסיון מחקרי משמעותי ובהכרה, והגיעה בשלב הבא ללמד באוניברסיטת טמפל כפרופסור לפסיכולוגיה.

  

 

טיפול בחשיפה ממושכת ב-OCD

 

פואה החלה לחקור טיפול בהפרעה טורדנית- כפייתית (OCD) ובאופן ספציפי בדקה אילו רכיבים בטיפול הם בעלי ההשפעה המשמעותית יותר על המטופל. OCD היא הפרעה עקשנית שמעיבה על חיי היום יום ופוגעת במערכות יחסים של המתמודד, בעיקר עקב העיסוק הרב במחשבות טורדניות ובטקסים הכפייתיים שמטרתם לבטל את המחשבות הללו.

 

הגישה הפסיכודינמית, ששלטה בתחום הטיפול באותן שנים לא הצליחה לתרגם את הידע הפסיכואנליטי לטיפול מבוסס ראיות בהפרעה טורדנית-כפייתית.

לכן, OCD נחשבה בעבר להפרעה כמעט בלתי ניתנת לטיפול.

השינוי הראשון התרחש בשנות ה-60 של המאה הקודמת, בעקבות עבודתו של דר׳ ויק מאייר (Meyer). מאייר השתמש בחשיפה ממושכת לאובייקטים או חפצים שמייצרים את החרדה האופיינית ל-OCD, תוך מניעת ביצוע של טקסים כפייתיים, שיטה שמכונה כיום ERP או Exposure and Ritual Prevention ) EX/RP).

 

שיטה זו הביאה לתוצאות חיוביות במרבית המטופלים, השפעה שנותרה עמידה גם חמש שנים לאחר הטיפול.

 

ימית טלה, MSW, מטפלת בגישת PE, מכון טמיר ברחובות

 

 

אם החשיפה בטיפול הראשוני שהציע דר׳ מאייר היתה חשיפה ״חיה״ (In-vivo), כלומר חשיפה במציאות, הרחיבה פואה את השיטה גם לחשיפה בדמיון, בעיקר באמצעות שימוש בדימיון מודרך.

 

היא חילקה את החשיפה לארבעה מרכיבים שכוללים גם שלב של עיבוד.

 

להלן פירוט מרכיבי הטיפול:

 

• חשיפה "חיה": בחשיפה זו המטופל מתמודד עם מצבים, אובייקטים, מלים, תמונות או גירויים אחרים שמפעילים אצלו מחשבות אובססיביות. למשל, אם האובססיה היא סביב נקיון, ייתכן שמגע בידית האסלה בשרותים ציבוריים גורמת למחשבות אובססיביות על חיידקים. החשיפה נעשית באופן הדרגתי, ממפגש עם גירויים שמביאים למצוקה מתונה ועד גירויים שגורמים לתגובה רגשית חזקה. 

• חשיפה בדמיון: בשלב זה מבקשים מהמטפל לדמיין לפרטים את הגירוי מעורר האובססיה ואת תוצאותיו המדומיינות. למשל אדם שמדמיין תסריט בו המגע בידית האסלה תביא להידבקות במחלת מין מסוכנת וכתוצאה מכך לנידוי על ידי בני משפחה וחברים. לאחר שהמטופל תיאר את התסריט שיש לו בראש, המטפל מתאר שוב את התסריט ומבקש מהמטופל לדמיין את עצמו בתוך הסצינה הזו.

• מניעת הטקס הכפייתי: המטופל מונחה לא לבצע את הטקס שהוא מורגל בו ושאמור לבטל את התסריט הנורא שהוא מדמיין. למשל אותו אדם שתיארנו קודם רגיל לרחוץ את ידיו שוב ושוב אחרי מגע עם ידית האסלה, אך כעת הוא מתבקש להימנע מכך. יש לכך שתי תוצאות חיוביות: האחת היא שאותו אדם מגלה שתחושת המצוקה פוחתת עם הזמן, גם ללא הטקס הכפייתי. השנייה היא שהוא מגלה שהתסריט הנורא שדמיין לעצמו לא התרחש במציאות, מה שאמור להביא לשינוי המחשבה האוטומטית לגבי הטקס ולויתור על ביצועו בעתיד. 

• עיבוד: בשלב האחרון המטפל מעבד עם המטופל את התהליך, עומד על תחושותיו לפני ואחרי החשיפה ואיך ההתנסות הזו מאשרת או לא מאשרת את הציפיות שלו.

 

 

תוצאות המחקרים המבוקרים שערכו פרופ' פואה ועמיתיה בשיטה זו היו מרשימות:

 

מספר מחקרים הוכיחו כי השיטה מסייעת למרבית המטופלים.

תרגולי החשיפה נערכו בחלקם בנוכחות המטפל ובחלקם כשיעורי בית שמבוצעים ע״י המטופל בין המפגשים הטיפוליים.

מדובר בתהליך של תרגול חשיפה לגירויים מציאותיים או חשיפה באמצעות הדימיון והימנעות מהטקסים, תוך עלייה הדרגתית ברמת החשיפה.

המפגשים האחרונים בטיפול מוקדשים לעיסוק במניעת חזרה של ההפרעה, ובשימור ההישגים לטווח ארוך.

הטיפול יכול להיעשות במפגשים חד שבועיים, דו שבועיים או אפילו מדי יום, אם רוצים לערוך את הטיפול בפרק זמן קצר ובאופן אינטנסיבי.

 

 

לאחר שמספר מחקרים הוכיחו את היעילות של טיפול בחשיפה, פנתה פואה לבחון את ההשפעה של כל אחד מהמרכיבים בנפרד:

חשיפה חיה, חשיפה בדמיון ומניעת הטקס הכפייתי.

בהשוואה בין קבוצה של מטופלים שקיבלה רק טיפול בחשיפה חיה, לעומת קבוצת מטופלים שקיבלה טיפול בחשיפה חיה בשילוב עם חשיפה בדמיון:

שתי הקבוצות הגיעו לתוצאות דומות מבחינת השיפור בסימפטומים, אך הקבוצה שקיבלה טיפול רק בחשיפה חיה נטתה יותר להישנות OCD לעומת הקבוצה השניה שטופלה גם בחשיפה בדמיון.

כששני הכלים- חשיפה חיה וחשיפה בדמיון- ניתנו כל אחד בנפרד, נמצא כי השפעתם דומה, הן מבחינת הירידה המיידית בסימפטומים והן מבחינת השפעתם לטווח ארוך.

 

 

בדיקת משמעות הרכיב השלישי בשיטה- מניעת הטקסים- העלתה כי שילוב בין חשיפה ומניעת הטקסים הוא הדרך המועדפת לטיפול ב-OCD.

כשבוחנים טיפול רק באמצעות אחד מהם, נמצאת השפעה חיובית על המטופלים, אך ברמה פחותה משמעותית בהשוואה למטופלים שקיבלו טיפול משולב.

חשוב לציין כי במקביל להתפתחות בתחום הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי למטופלים הסובלים מ-OCD, התפתח גם טיפול תרופתי להפרעה.

לכן היה חשוב להשוות גם בין הטיפול ההתנהגותי בחשיפה ומניעת טקסים לטיפול התרופתי, וכן לשילוב בין השניים.

 

במחקרים שונים נמצא כי האפקט של הוספת טיפול תרופתי לטיפול ההתנהגותי בחשיפה לא שינה משמעותית את התוצאות, או ששינה באופן שולי. לעומת זאת הוספת הטיפול ההתנהגותי המתואר לעיל לטיפול התרופתי, תרמה ליעילות הטיפול התרופתי ולהפחתת הסימפטומים.  

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

עדכון אחרון: 

 

 27 בינואר 2024

 

 

 

 

 

ורוניקה עובדיה, MSW, מטפלת בגישת PE בשוהם, מכון טמיר

 

 

 

כתיבה: 

 

אביגיל וינר, פסיכולוגית, MA,

מתמחה בפסיכולוגיה קלינית

 

חופית ויצמן בבאי, MA,

מטפלת בגישת PE ברמת גן

  

 

טיפול בגישת PE בזכרון יעקב < 

 

 

 

מקורות:

  

Deacon, B.J., & Farrell, N. (2013). Therapist barriers in the dissemination of exposure therapy. In E. Storch & D. McKay (Eds.), Treating variants and complications in anxiety disorders (pp. 363–373). New York: Springer Press.

 

Eftekhari, A., Stines, L. R., & Zoellner, L. A. (2006). Do You Need To Talk About It? Prolonged Exposure for the Treatment of Chronic PTSD. The Behavior Analyst Today, 7(1), 70–83.

 

Foa, E. B., Rothbaum, B. O., Riggs, D. S., & Murdock, T. B. (1991). Treatment of posttraumatic stress disorder in rape victims: A comparison between cognitive-behavioral procedures and counseling. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 59, 715–723.

 

Harned, M. (2018). What is DBT PE? Retrieved from https://dbtpe.org/treatment-overview

 

McLean, C. P., & Foa, E. B. (2011). Prolonged exposure therapy for post-traumatic stress disorder: a review of evidence and dissemination. Expert Review of Neurotherapeutics, 11(8), 1151–1163. Retrieved from https://www.div12.org/wp-content/uploads/2014/11/Prolonged-exposure-therapy-for-post-traumatic-stress-disorder-review-of-evidence-and-dissemination.pdf

 

Penn Medicine. (2014, September 12). Catching up with Edna Foa: From OCD to Her Latest Degree. Retrieved from https://www.pennmedicine.org/news/news-

blog/2014/september/catching-up-with-edna-foa-from

 

שמחון, ק. ב. (2010). פרופ' עדנה פואה מטפלת בסובלים מפוסט-טראומה. בעולם כבר מוחאים כפיים. אתר הארץ.

 

פואה, ע., ועמיתיה. (2014). טיפול בהפרעה פוסט טראומטית באמצעות חשיפה ממושכת (PE) עיבוד רגשי של חוויות טראומטיות. הוצאת פרובוק, תל אביב.

 

U.S. Department of Veterans Affairs. (2023, March 30). Prolonged Exposure (PE) for PTSD. Retrieved from https://www.ptsd.va.gov/understand_tx/prolonged_exposure.asp

 

Varker, T., Jones, K.A., Arjmand, H.-A., Hinton, M., Hiles, S.A., Freijah, I., Forbes, D., Kartal, D., Phelps, A., & Bryant, R.A., et al. (2021). Dropout from guideline-recommended psychological treatments for posttraumatic stress disorder: A systematic review and meta-analysis. J. Affect. Disord. Rep., 4, 100093. doi: 10.1016/j.jadr.2021.100093.