פסיכולוגים מומלצים לטיפול בבני נוער בתל אביב | המלצות

 

טיפול פסיכולוגי לבני נוער

בתל אביב ובכל הארץ

 

 

מהו טיפול פסיכולוגי למתבגרים?

 

טיפול פסיכולוגי לבני ובנות נוער מספק ייעוץ, מידע ותמיכה לצעירים, בדרך כלל בגיל ההתבגרות או מעט צעירים יותר.

טיפול פסיכולוגי לנוער עשוי להתמקד בכל נושא שמעלה ומציף חששות או קונפליקטים הקשורים ללימודים, מעורבות משפחתית, מיניות וזהות מגדרית, או קשרים עם בני ובנות נוער אחרים, בני הגיל.

התהליך הפסיכותרפי עשוי לשמש גם כדי להתמודד עם דימוי עצמי נמוך, קשיי ויסות רגשי ותחושות חוסר מסוגלות בתחומים שונים, אותם חווים לעתים קרובות אנשים צעירים.

 

פסיכותרפיה למתבגרים ובמתבגרות מחייבת מיומנויות טיפוליות ספציפיות:

מתבגרים מסרבים להודות בחולשתם, הם אינם מודים שצריכים עזרה, מתייחסים למבוגרים בחשדנות ורגישים מאוד לחוסר אותנטיות.

 

פסיכולוגים קליניים המטפלים במתבגרים מספרים שטיפול פסיכולוגי בבני נוער אינו אתגר פשוט: 

המטפלים הדינמיים והקוגניטיבים התנהגותיים בנוער נדרשים להיות יצירתיים, בעלי ידע קליני מתאים בתיאוריות של טיפול בילדים ומתבגרים, בקיאים בהדרכות הורים, בקשר עם מסגרות חינוכיות ובעלי יכולת אבחנה חדה לגבי השלב ההתפתחותי בו מצויים המטופלים. 

 

אצלנו במכון טמיר יודעים איך לעשות את זה נכון. יש לכך המלצות מאומתות, כמו גם הסמכה של משרד הבריאות כמוסד המכשיר פסיכולוגים קליניים.

 

    

תפקיד המשפחה חשוב במיוחד בטיפול במתבגרים-

גם אם הטיפול צריך להציע מקום נפרד ואוטונומי בה יגבש המתבגר או המתבגרת את זהותו, הרי שבהיותו מתבגר הוא תלוי בהוריו (לפחות חלקית), והללו יכולים לצאת נשכרים מהדרכה להורות על הקניית מיומנויות הוריות להתמודדות נכונה עם ילדיהם בגיל זה.

 

 

 

מתי לפנות לפסיכולוג נוער?

 

מומלץ לפנות לעזרה מקצועית כאשר קיים קושי רגשי מתמשך, מופשט, מנטרל, לא מוסבר או לא פרופורציונלי, שיכול לרמז על קיומה של בעיה נפשית במקום על ׳תהליך התבגרות נורמלי׳. 

במצב כזה יעשו ההורים נכון אם יפנו לפסיכולוג נוער או לרופא ילדים, המומחים בטיפול במתבגרים.

 

 

 

 

 

מהן ההפרעות הנפשיות השכיחות בגיל ההתבגרות?

 

גיל ההתבגרות הינו שלב מעבר בין ילדות לבגרות ומלווה בשינויים פיזיים, קוגניטיביים ופסיכולוגיים. מבחינה גופנית- מתרחשת גדילה מהירה לגובה, עלייה במשקל ושינויים במבנה הגוף ותפקודו.

השינויים הגופניים כוללים התפתחות מינית מואצת המלווה בתנודות של מצב הרוח ובמודעות מוגברת למראה חיצוני.

 

מבחינה פסיכולוגית, המתבגר שכבר איננו ילד אך עדיין איננו מבוגר, מצוי בחסות הוריו, אולם מנסה להיפרד מתלותו בהם ולעצב לעצמו זהות עצמאית, זאת הוא עושה באמצעות תלות מוגברת בקבוצת השווים - חברים בני הגיל שהופכים להיות המדד העיקרי לפיו הוא שופט את עצמו ומעצם השתייכותו לקבוצה - נגזרת גם הערכתו העצמית.

 

יהודית לוי, MSW, מטפלת בבני נוער, נאות אפקה, מכון טמיר ת״א

 

 

תמיד היה קשה להיות מתבגר/ת (זוכרים?...)

 

אבל נראה שבתקופה זו בני נוער מתמודדים עם אתגרים חסרי תקדים, בתרבות של סיפוק מהיר וקל, הצפה טכנולוגית, התמכרות למסכים, מטח מידע ודיסאינפורמציה (פייק ניוז), לחצים חברתיים ומעל לכל - בדידות, חוסר תקווה, חוסר שייכות והרגשה של היעדר תכלית וכיוון.

 

בעיות נפשיות שמתבטאות בדימוי גוף, דיכאון, חרדה, אלימות, פציעות בלתי מכוונות, התאבדות ושימוש בחומרים אסורים (כמו סמי פיצוציות) הופכים נפוצים יותר בקרב הנוער. 

 

השיעור של תקיפות מיניות מצוי בעליה, כמו גם התנהגויות מסוכנות כמו ״סטוצים״ והוללות, המביאות לעליה בהריונות אצל נערות,  מחלות מין וגם בהפלות. 

 

על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, פגיעה עצמית היא בין 5 האיומים הבריאותיים העיקריים בקרב מתבגרים ומתבגרות (WHO, 2014).

 

 

 

מאפייני גיל ההתבגרות

 

המאפיינים הייחודיים לתהליך ההתבגרות טומנים בחובם גם סיכונים ייחודיים ברמה הפסיכולוגית והגופנית:

 

משום מרכזיותו של דימוי הגוף בגיל זה, בני נוער [ובייחוד נערות] כופים על עצמם דיאטות הרזיה בלתי מבוקרות, למרות שמשקל גופם תקין לחלוטין, הם עסוקים מאוד במראם החיצוני, ולעיתים קרובות- נתונים לתנודות חריפות במצב הרוח, להרגשה של חוסר ערך, ריקנות ועצבות.

 

רגשות אלו נחשבים כיום נורמטיביים בגיל ההתבגרות, אולם לא תמיד הנער או הנערה יודעים כיצד להתמודד עימם לבדם:

בניסיון לפרוק את תחושת חוסר השקט (הגופני והפסיכולוגי), יש בני נוער המאמצים התנהגויות שיש בהן סיכון- כגון שימוש באלכוהול ובסמים, התנהגויות של פגיעה עצמית או קיום יחסי מין לא מובחנים.

לעיתים, התנהגויות סיכוניות אלה, מהווים מעין "מבחני התבגרות" להשתייכות הקבוצתית, שמפורשת, כאמור, כמשמעותית ביותר בגיל ההתבגרות.

לעומתם ,יש המון נערים ונערות, החווים בגיל ההתבגרות תהפוכות רגשיות שבאות לידי ביטוי בבדידות ובניתוק חברתי - בין אם כתוצאה ממאפיינים אישיותיים או על רקע של קשיי יזימה של קשרים חברתיים חדשים ושימור של קשרים קיימים.

לא אחת, מרוב תסכול, ההורים ובני הנוער מתייאשים מהמימד הטיפולי - שיחתי ובוחרים בטיפול תרופתי, שנמצא בעליה בקרב מתבגרים .

 

נועה רוזן, MSW, פסיכותרפיסטית, טיפול רגשי לילדים ונוער בת״א

 

אילו הפרעות נפשיות אופייניות לבני העשרה? 

 

הבעיות הפסיכולוגיות השכיחות ביותר הן הפרעות קשב וריכוז, חרדה ודיכאון נעורים, אך יש מחלות נפשיות שגיל ההתבגרות הוא התקופה שבה הן צצות לראשונה. 

אבל יש גם אחרות, כמו הפרעות אכילה, כמו אנורקסיה ובולימיה, שכיחות מאוד בגיל ההתבגרות.

גם הפרעות אישיות נוטות להתפתח בגיל העשרה, וגם הפרעות התנהגות. 

ובשיעור נמוך יותר, סכיזופרניה, מחלה נפשית כרונית, שמקורה בשילוב בין נטיה גנטית לבין גורמים סביבתיים, כמו חשיפה לווירוסים מסוימים, תזונה לקויה ועוד.

תסמיני המחלה כוללים חוסר עניין בפעילות חברתית, בידוד, התדרדרות הדרגתית  בתפקוד החברתי, פסיכוזה, ירידה בלתי מוסברת בציונים, פרנויה וחשדנות. 

 

 

דיכאון בגיל ההתבגרות

 

מרבית בני העשרה חווים תקופה של דיכאון, בשלב זה או אחר, במהלך שנות ההתבגרות.

אצל חלקם, הדיכאון עלול להימשך, להחמיר ואף להוליד מחשבות אובדניות.

להיסטוריה המשפחתית יש תפקיד נרחב בדיכאון בשנות הנעורים, אך גם הזנחה רגשית, ניצול פיזי או רגשי, מוות של קרוב, ביקורת שלילית ובריונות, כולל בריונות רשת, עשויים לגרום לכך.

 

 

סימנים לדיכאון אצל בני נוער

 

התבודדות, עגמומיות, חוסר עניין בפעילויות אהובות, תחושת חוסר מובנות, גישת ״למי אכפת?״, הפרעות שינה, בעיות אכילה ועצבנות מוגברת עשויים להיות כולם סממנים התחלתיים של דיכאון שמתרחש במהלך משבר גיל ההתבגרות.

קיומם של סימני אזהרה עשויים לשמש דגלים אמוים עבור הורים, שיבחינו בהם בזמן ויגיבו היטב.

תקשורת פתוחה וסבלנות עשויים לעשות את העבודה, אך במקרה שהסימנים אינם חולפים, יש לפנות לייעוץ מקצועי.

 

 

הורות בגיל ההתבגרות

 

הורים מוצאים עצמם במערבולת הגיל הסוער והמבלבל הזה וחווים מצוקות רגשיות מבלי שיהיה להם מענה טבעי ומותאם.

ובכלל, "לאן נעלם הילד/ה החמוד/ה שהכרתי"?

ההורים עומדים חסרי אונים נוכח התקפי הזעם, הסרבנות וגילויי המרד שמציבים המתבגרים-  בעוד שהנחיות ההורים, ניסיון חייהם והמלצותיהם נדחים בביטול על ידי המתבגר שמשוכנע כי הוריו אינם מבינים עוד מאומה.

ועם זאת, בראייה מקצועית, ניתן לומר שתגובת המתבגר/ת היא מותאמת:

הוא שואף לגדול, וכדי לעשות כן הוא חייב להשתחרר מהוריו.

השלב ההתפתחותי בו הוא מצוי, דורש לעיתים התערבות פסיכותרפית מקצועית. 

 

  

קיראו על טיפול CBT לילדים ולמתבגרים !

פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים מומלצים לטיפול נפשי עבור חיילים

טיפול פסיכולוגי לילדים ובני נוער ברחובות 

 

 

מה זה הורה הליקופטר? 

 

"הורות הליקופטרית" היא דימוי המתייחס לסגנון הורי מגונן בו נוקטים הורים לבני ובנות נוער.

 

לאחרונה התווסף כינוי חדש לתופעה הפסיכולוגית של הורות מגוננת מדי - ״הורה מחרשה״, דימוי לסלילת הדרך המופרזת, עליה עמלים הורים עבור התפתחות החיים של ילדם. גם הורה ההליקופטר וגם הורה המחרשה ייאלצו להתמודד, לפי מחקרים, עם מחירי ההשלכות של פינוק מוגזם, בומרנג שמתבטא בדיכאון, בדידות וחרדות אצל הילדים המתבגרים. 

 

הורה ההליקפוטר "חג מעל ילדו" וצופה אחר כל צעד ושעל שהוא עושה, מפקח עליו, מנקה בעקבותיו, עוזר לו גם במטלות בהן הוא אמור להתמודד בעצמו ועושה כל שלאל ידו כדי למנוע ממנו התמודדות עם תסכולים. המחיר, כמובן, מתבטא ביצירת חסכים בתרגול האוטונומיה, מסוגלות חיונית ביותר של אנשים בוגרים.

בנוסף, הורות מגוננת קשורה להשמנת-יתר אצל הילדים, קשיי ויסות רגשי, הססנות וחרדה לקראת קבלת החלטות וחוסן נפשי נמוך. 

 

דפוס היחסים בין מתבגר להורה "הליקופטר" מתבטא בצורה הבולטת ביותר בגיל ההתבגרות, אך עשוי להימשך אך תוך הבגרות הצעירה. הוא מתבטא בהתערבות יתר בבית הספר ובאוניברסיטה, קבלת החלטות כלכליות או תעסוקתיות במקום הילד ואף דריסת רגל משמעותית בבחירת בן או בת הזוג.

 

השליטה המוגזמת של ההורים גולשת לעיתים לשימוש במניפולציות רגשיות שיוצרות רגשות אשם אצל הילד, בעיקר כאשר הוא מנסה להתנער ממעורבותם. 

 

 

נראה כי בבסיס ההורות ההליקופטרית עומד קושי לשחרר את המתבגרים אל החיים, כאשר לעיתים נובע קושי זה מדרכי ההתמודדות של ההורים עצמם עם כישלונות, לצד הערכה לא מודעת של הצלחת הילד כנגזרת של חוויות חייו. מבחינה פסיכולוגית, ההורה ההליקופטר מבטא מעין תגובת נגד הנובעת מחוויות של כאב, כישלון או חוסר השגחה שהם חוו בעצמם מהוריהם. במקרים אחרים, ההורים חווים קושי בנפרדות בינם לבין ילדם ומרגישים שכישלון שלו משקף באופן בלעדי את כישלונם שלהם. כאשר הדימוי העצמי והחרדות שלהם מבוססים על בחירותיו של הילד, הוא משמש להם מעין מראה נרקיסיסטית תמידית המציגה את הערך העצמי כהורים וכבני אדם. 

 

גם בשלבים המתקדמים של גיל ההתבגרות שיש משהו לא תקין ביחסי התלות הקיימים ביניהם. הורים רבים מספרים לעצמם שילדם מיוחד וזקוק עקב כך לעזרה מיוחדת. כתגובה מתמשכת לכך, משלימים הילדים עם הנוכחות האינטנסיבית של הוריהם בחייהם וחשים חוסר ביטחון ואף חרדה כאשר הם ניצבים לבד מול האתגרים שהחיים מזמנים עבורם.

 

 

הרהורים ומחשבות על משמעותה של התעודה במעבר לחטיבה עליונה

 

כתיבה:  

 

עדי מילאה, MA, 

יועצת חינוכית וביבליותרפיסטית

 

 

התעודה היא כלי הערכה שנועד לכמת את הישגיהם של התלמידים במקצועות השונים. יחד עם זאת, אם נתבונן יותר לעומק, נגלה כי התעודה במחצית הראשונה של כיתה י' היא גם ראי לאופן ההתמודדות עם תביעות המציאות בעולמם של המתבגרים.

 

 

 

 

 

בבואנו להעריך את תפקודיהם של התלמידים, חשוב שנזכור (כהורים וכאנשי חינוך) שהתלמידים שלנו עדיין בתהליכי הסתגלות מהחטיבה לתיכון:

ממקום אינטימי וקטן למקום גדול. שינוי ברמת למידה משהורגלו וכן מבחנים שבנויים אחרת,  עניינים חברתיים שמעסיקים אותם מאוד. הם מחפשים את מקומם החברתי, ורבים מהם עסוקים בעד כמה אני מקובל, ואיך אחרים תופסים אותי. בפן הלימודי ישנה תחרותיות גדולה, השוואה בינם לבין חבריהם,  ולעיתים לכל זה מתלוות התמודדויות עם אהבות , חלקן אהבות נכזבות או נסתרות שאינן מותירות פניות ללמידה.

כל אלה גורמים ללחץ, ניתן אפילו לכנות זאת מכבש לחצים, שעל חלקם משפיע על הפניות ללמידה.

מועדים לקושי רב יותר ולהתמודדות מורכבת יותר תלמידים לקויי למידה.

לתלמידים בעלי לקות למידה המעבר עוד יותר קשה, מאחר שבנוסף לכל מה שציינתי ישנה התמודדות עם קשיים לימודיים שנובעים מהלקות.  בשביל לחוש שייכות הם זקוקים לכך שנראה אותם, נבין אותם ונחפש דרך יצירתית לעזור להם לבטא את יכולותיהם.

חשוב לעזור לתלמידים הללו להתמודד באופן מסתגל: לא להיכנע ללקות. הרבה פעמים הדרך שלהם היא לברוח, להימנע. אם הם מתמודדים עם כישלונות, הם הרבה פעמים יעדיפו לא להתאמץ, מאחר שעדיף להיכשל בשל חוסר מאמץ מאשר להתמודד עם הידיעה שהתאמצתי ובכל זאת נכשלתי ( למידת חוסר אונים). כאן יש לנו מקום משמעותי בעידוד ובתמיכה. האמון שלנו ביכולותיהם משפיע מאוד על הישגיהם. חשוב גם שמוריהם ידעו על צורכיהם בכך. התלמידים הללו הרבה פעמים מסתובבים עם הרגשה של שונות, נחיתות.  תפקידנו, בעיניי, הוא לעזור להם לראות את החוזקות שלהם דווקא מהמקום שכביכול חלש. למשל, אחת הבוגרות, באמצעות שיחות רבות בהיותה בתיכון המחשתי לה כיצד המקום הזה המתקשה, הסובל מלקויות למידה מורכבות, גרם לה להיות לוחמת אמיתית, אחת שלא מוותרת לעצמה, משקיעה ולא נכנעת, מתמידה. אלה כישורים שבכל פעם מחדש התפעלתי מהם.  אני חושבת שהם זקוקים להתפעלות הזו מהחתיכה החסרה שהופכת אותם לאדם שלם יותר.

בגיל ההתבגרות הזהות הולכת ומתגבשת, לאט לאט אני מבין "אוקי, כבר לא אהיה מטר ושמונים" או "כנראה, במקצוע הזה קשה לי יותר".

ההכרה הזו חשובה, היא עוזרת להיות מודעים לעצמנו, לגבש את הזהות שלנו, גם אם היא כואבת.

המודעות הזו, אם נעשה תהליך נכון, עשויה להכווין אותם למקומות הנכונים להם. זו הזדמנות לעזור להם לגבש זהות אמיתית.

על מה הם באמת באמת חולמים? מה הם רוצים?

מעבר לכך, נרצה לעזור להם לקבל את עצמם ללא סייג, ללא תנאי.  

אם נשכנע אותם (ונשתכנע בעצמנו!) שאין דבר כזה אדם נעלה ופחות נעלה, כולנו שווי ערך מעצם היותנו בני אדם. אני שווה ערך ללא תלות בהישג כזה או אחר, כמובן, שאם יש הישג זה נחמד ומספק, וטוב גם לשאוף, לחלום ולכמוה, אך הערך העצמי שלי הוא ללא תלות בהישג כזה או אחר, הוא נובע מעצם היותי אדם חד פעמי, שאין שני לו, שמסתובב בעולם הזה. לראות ולחבק את המכלול הזה שקרוי "אני".

הידיעה הזו, ההבנה הזו היא חשובה מאין כמוה ותמנע מהם סבל מיותר.

הרבה פעמים מתבגרים אומרים לי "אבל בסופו של דבר כולם מסתכלים רק על הציון שלי", ופה אני מנסה להסביר להם שהציון הוא לא הדבר החשוב, אלא הדרך שעשו, מידת ההשקעה שלהם, האם באמת התאמצו והשקיעו?. הכישורים שרכשו במהלך הדרך הם החשובים: יכולת ארגון הזמן, ההתמדה והחריצות, היכולת לתמרן בין לימודים לבין תחומים אחרים,

אלה הדברים שגם יישארו איתם בהמשך באופן העמוק ביותר. הם צריכים שנזכיר להם מה חשוב בסופו של דבר, זקוקים למילה המרגיעה שלנו ששוברת תסריט כגון:

"אם הציון שלי בתעודה הוא 50, אז המגן יהיה 50, ואז בבגרות יהיה לי 50 ואז לא אתקבל לאוניברסיטה ולא אהיה שווה כלום".

כיצד נעזור להם לשנות את התסריט החד מימדי הזה? בכך שנחליף מחשבה לא ראציונלית במחשבה ראציונלית. הציונים הם הפיכים.

"מה במקרה הכי גרוע יקרה? תצטרך שוב להיבחן בהמשך במתמטיקה? האם זה אסון"?.

הרבה פעמים הנטיה בגיל ההתבגרות היא של חשיבה דיכוטומית של שחור ולבן, מחשבות כמו "אם לא הצלחתי במתמטיקה אני לא שווה כלום".

הם זקוקים למבוגר המשמעותי שיעזור להם לראות את התמונה השלמה והרחבה, המגוונת יותר:

"לא, ציון במתמטיקה הוא לא כל מה שמגדיר אותך. אתה הרבה מעבר לציון במתמטיקה. אתה הרבה יותר מורכב מזה".

בנוסף, ציון במתמטיקה יכול להעיד על רמת השקעה בתקופה מסוימת, מידת הפניות ללמידה.

באמצעות השיחה נרצה לעזור להם להחזיר את מיקוד השליטה מחיצוני לפנימי, זה לא מחוץ לשליטתם, אלא תלוי בהם, "בוא נחשוב יחד מה ניתן לעשות אחרת?, מה יוכל לעזור לך?".

לעיתים האמון שלנו בהם, מאפשר להחזיר את מיקוד השליטה מחיצוני לפנימי. 

  

 

 

 

 

אגוצנטריות בגיל ההתבגרות

 

על פי פיאז'ה האגוצנטריות מסתיימת כאשר נגמר שלב הילדות אך המציאות מראה שזה לא בדיוק נכון, היא פשוט משנה אדרת ומופיעה בצורה שונה. 

 

פסיכולוג הילדים והנוער, דיויד אלקינד מתייחס להיבטים של אגוצנטריות של מתבגרים:

• התגבשות יכולת אמפתית – מה אחרים חושבים ומרגישים. זה אולי יפתיע, אבל לפי אלקינד ילדים בגיל ההתבגרות מאד אמפתים. הם מבינים שכמוהם, כל אחד עשוי לחשוב אחרת.

• השינויים הפיזיולוגיים מביאים את המתבגרים להתמקד בתפיסה שלהם את עצמם – בעיקר כיצד הם נראים ומתנהגים. מה שמביא אותם להאמין כי אחרים מתמקדים בהם באותו אופן. 

• לצד ההבנה הזו מתחילה לעלות אגוצנטריות חזקה בגלל השינויים החדים שהם עוברים. בראי המתבגר: השינויים הפיזיים מכריחים אותי להתייחס לעצמי. כך, אני מודע למה שעובר עלי ואני גם מודע למה שעובר על אחרים ולכן מתפתחות שתי תבניות מחשבתיות:

 

 

שתי תבניות חשיבה: קהל מדומה ומעשייה אישית

 

• קהל מדומה (Imaginary audience): הציפייה שכלל הסובבים יתבוננו בי ויבקרו את מעשיי (כולם יראו/רואים שיש לי פצעון, שאני יפה) . בגלל שאני עסוק בזה, כולם עסוקים בזה. בגלל שהנער עסוק בעצמו הוא עושה זאת בשני אופנים ספציפיים: או הערצה עצמית או ביקורת עצמית. כשאני חושב על מה אחרים חושבים עליי אז הם חושבים באותו האופן- או שמבקרים או שמעריצים. המתבגר מעריץ את עצמו ומבקר את עצמו, ומצפה שכך אחרים ינהגו כלפיו. מצב רוחו של הקהל תואם למצב רוחו של המתבגר . אם המתבגר מרגיש טוב עם עצמו אז הוא חושב שרואים אותו בצורה חיובית. ולהיפך. 

• מעשיה אישית (Personal fable): המתבגר בונה סיפור מתוך אירועי חייו, בו הוא רואה את עצמו כגיבור הנאבק למען מטרות נעלות בעולם מוזר ומנוכר. כאן, האגוצנטריות באה לידי ביטוי בתחושת המיוחדות. אף אחד לא יכול לחוות את מה שאני חווה. התחושה הזו נוצרת כי החשיבה היא שהעולם שלי הוא מאד ייחודי והעולם החיצוני לא. אני גם חסין ממשהו שיקרה לי כי אני מיוחד. הנרטיב שהנער מספר לעצמו נועד לשמר ערך עצמי ועוזר לגבש את הזהות. תחושה שאני אדם ייחודי ומיוחד אם כולם מרוכזים ב "אף אחד לא הרגיש כמוני אף פעם" ו-"לי זה לא יקרה"

• ערך עצמי נמוך יכול להתפרש גם כייחודיות. דווקא הדיכאון הוא הדרך בה הנער מספר כמה הוא מיוחד וכך הוא בונה את הייחודיות שלו.

 

 

 

״האם אני מקובל/ת?״ - שאלה שלא חולפת מן העולם

 

מושגים חברתיים הולכים ובאים ושוב הולכים, אבל המונח הקלאסי ״מקובל״ נשאר פה לתמיד.

שאלת הפופולריות מלווה את המתבגרים שלנו היום בדיוק כפי שליוותה אותנו לפני 20, 30 ו-40 שנה, והמילה מקובל נותרה מקובלת על כולם. 

מחקרי עבר זיהו שני סוגים של בני נוער פופולריים:

בני נוער פופולריים דרך תוקפנות - אלה נוטים יותר לעוינות כאמצעי לחתור למרכז המעגל החברתי

בני נוער פופולריים דרך פרו-חברתיות -  מתבגרים שמשתפים פעולה ומתנהגים בחיוביות סטראוטיפית

מחקר חדש שנערך על ידי צוות פסיכולוגים מהאוניברסיטאות פלורידה ומונטריאול, זיהה קבוצה שלישית:

בני נוער פופולריים שנוקטים בגישה בי-אסטרטגית - מתבגרים בקבוצה זו אימצו את דרך האמצע. הם לא תוקפניים מדי ולא נחמדים מדי. כשצריך, הם משתמשים בתוקפנות, ולהיפך, הם מפגינים התנהגות פרו-סוציאלית בעת הצורך. לפחות עד עתה, נראה שזו הטקטיקה המוצלחת מבין השלוש. 

 

 

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְּנוֹ

 

לעתים, הסיבה לכך שבני נוער נותרים ילדותיים בתפיסתם היא שמעולם לא נדרש מהם להתבגר, הווה אומר- לקחת אחריות.

לא מעט הורים נוטים לקחת על עצמם את האחריות המלאה לילדיהם, אבל אם אתם אוהבים את בנכם, חשוב שתרשו לו לחוות קשיים ולנסות להתמודד עמם בכוחות עצמו.

זו הזדמנות חולפת: הנער עדיין חי בבית, תחת עינכם הפקוחה, במקום בטוח בו ניתן להתנסות ולתרגל מיומנויות של העולם האמיתי - תחילה בשרות הצבאי ואחר כך בחיים העצמאיים - שבו באמת ייאלץ להסתדר בכוחות עצמו.

סמכו עליו שיסתדר עם משימות ומטלות, ואל תפחיתו מערכו.

אם אתם בספק לגבי יכולותיו, גם הוא יתקשה להאמין בכוחותיו שלו. 

 

מיה גינסברג, MSW, מטפלת בבני נוער, מכון טמיר בגבעתיים

 

חשיפה לבריונות והפרעות נפשיות בגיל ההתבגרות

 

חשיפה לבריונות הינה תופעה שכיחה יחסית.

 

עם זאת, מעט ידוע על תהליך ההתפתחות שלה והשפעותיה על הפרעות נפשיות.

 

מחקר שנערך בארה"ב בחן את סוגי החשיפה השונים לבריונות בקרב ילדים בגילאי 6-13 על מנת למצוא קשר בין סוגי החשיפה להתפתחות בעיות נפשיות בגיל ההתבגרות.

המחקר נמשך כ-7 שנים ומצא כי בני נוער שנפגעו מבריונות חמורה וקשה היו בעלי סיכון גבוה יותר לפתח סימפטומים חמורים של הפרעות נפשיות מסוימות.

ייחודיות המחקר הינה בזיהוי דפוסים שונים של פגיעה מבריונות הנבדלים זה מזה בחומרתם ובמשכם (אחד הממצאים הצביע על ירידה כללית בפגיעה מבריונות עם העלייה בגיל).

יותר ממחצית מהילדים שהשתתפו במחקר חוו חשיפה לבריונות בעוצמה בינונית, במיוחד בילדות המוקדמת.

תוצאות המחקר מלמדות כי קריאה בשמות גנאי או חרמות הן תופעות יחסית נורמטיביות ולא נמצאו קשורות לנטייה מוגברת לפתח הפרעות נפשיות.

לעומת זאת, כ-15% מהילדים שנחשפו לבריונות ברמות החמורות ביותר היו בסיכון גבוה לפתח סימפטומים דיכאוניים, דיסתימיה או חרדה ונטיות אובדניות בגיל ההתבגרות, לכן, קיימת חשיבות רבה במניעה של תופעת הבריונות עוד לפני הכניסה לבתי הספר.

 

 

התחלה מוקדמת של יום הלימודים עלולה להגביר את הסיכון לדיכאון וחרדה בגיל ההתבגרות

 

המתבגרים שלכם מתלוננים על כך שהם מתחילים ללמוד מוקדם מדי בבוקר?

 

יכול להיות שיש צדק בטענותיהם:

 

מחקר חדש מראה כי לזמן ההתחלה של יום הלימודים יש קשר ישיר לבריאותם הנפשית של בני הנוער.

המחקר מראה כי נערים שמתחילים את יום הלימודים לפי שמונה וחצי בבוקר עלולים להיות בסיכון מוגבר להפרעות דיכאון או חרדה.

הגורם לכך הוא ככל הנראה איכות השינה שנפגעת כתוצאה מההשכמה המוקדמת. זאת גם כאשר מבודדים משתנים אחרים שעלולים לפגוע באיכות השינה.

 

 

הירשמו לשיחת יייעוץ לטיפול עבור מתבגרים/ות

והדרכת הורים מתאימה:   

  

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

  

 

 

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

 

כתיבה:

 

ריטה רוזמרין MSW מדריכה, תל אביב

 

עדי מילאה, יועצת חינוכית, MA, חיפה 

 

סמדר שטינברג MA, ביבליותרפיסטית, הרצליה

 

אביגיל וינר, MA, פסיכולוגית, חיפה

 

 

מקורות:

  

Earle, A. M., & LaBrie, J. W. (2016). The Upside of Helicopter Parenting: Engaging Parents to Reduce First-Year Student Drinking. Journal of Student Affairs Research and Practice, 53(3)

 

Buis JM and Thompson DN. (2000). Adolescent egocentrism: a comparison among adolescents and adults. Journal of Adolescence. Volume 23, Issue 3, June 2000, Pages 343-354

  

Handbook of Attachment: Third Edition: Theory, Research, and Clinical Applications. Edited by Jude Cassidy and Phillip R. Shaver, 2018. Guilford press

  

Elkind D.(1967). Egocentrism in adolescence. Child Dev. 1967 Dec;38(4):1025-34

  

Hancock, K. J., Lawrence, D., & Zubrick, S. R. (2014). Higher Maternal Protectiveness Is Associated with Higher Odds of Child Overweight and Obesity: A Longitudinal Australian Study. PLoS ONE, 9(6), e100686

 

Hartl, A. C., Laursen, B. , Cantin, S. and Vitaro, F. (2019), A Test of the Bistrategic Control Hypothesis of Adolescent Popularity. Child Development

 

Jack S. Peltz, Ronald D. Rogge, Heidi Connolly, Thomas G. O'Connor. A process-oriented model linking adolescents' sleep hygiene and psychological functioning: the moderating role of school start times. Sleep Health, 2017

 

Ungar M (2009) Overprotective parenting: Helping parents provide children the right amount of risk and responsibility. Am J Fam Ther 37: 258–271 

 

Schiffrin H, Liss M, Miles-McLean H, Geary K, Erchull M, et al. .. (2013) Helping or hovering? The effects of helicopter parenting on college students' well-being. J Child Fam Stud: 1–10

 

https://www.guilford.com/books/DBT-Skills-Manual-for-Adolescents/Rathus-Miller/9781462515356/reviews

  

http://www.apa.org/monitor/feb05/jealousy.aspx 

 

https://www.frontiersin.org/articles/10.3389/fpsyg.2016.00859/full