מכון טמיר לפסיכותרפיה
מהו זעם נרקיסיסטי?
זעם נרקיסיסטי הוא תגובת כעס קיצונית, שמאפיינת אנשים שסובלים מהפרעת אישיות נרקיסיסטית.
התגובה תופיע בעיקר לאחר פגיעה בין-אישית, בו נוצר עלבון חזק שמאיים לערער על הערך העצמי של הנרקיסיסט.
הזעם הנרקיסיסטי יכול להתבטא כהתפרצות כעס, אך גם כשתיקה רועמת ומענישה.
במקרים נדירים קיימת סכנה סמויה בה זעם נרקיסיסטי עלול זעם רצחני.
אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית המפגינים נטיות אלימות, מחזיקים לעיתים מעשי נקמה אלימים בראש, כאלה שנועדו להשיב את תחושת העליונות והשליטה שלהם על אחרים.
הם מיומנים ומורגלים יותר במניפולציות על אחרים ובהסתרת טבעם האמיתי, מה שמגביר סיכון בגלל קושי בזיהוי.
ד״ר רמאני, פסיכולוגית קלינית,
מסבירה בערוץ היוטיוב (המומלץ) שלה על זעם נרקיסיסטי:
"גַּם הָאֶגְרוֹף הָיָה פַּעַם
כַּף יָד פְּתוּחָה וְאֶצְבָּעוֹת"
-- יהודה עמיחי
טיפול בפגיעות נרקיסיסטיות
השאלה האם ניתן לטפל בנרקסיזם היא שאלה שמהדהדת שנים רבות בפסיכואנליזה.
עצם הבחירה בפסיכותרפיה או טיפול פסיכולוגי, היא אקט אנטי נרקיסיסטי במהותו, כי היא מבטאת את ההשלמה בכך שאני זקוק לעזרה מאדם אחר ומוכן להיות בעמדה נזקקת ותלותית.
הכאב הטמון בתלות באובייקט הוביל את הנרקסיסט לבחירה פנימית שלא להיות אף פעם תלוי ונזקק.
אינדיקטור מרכזי לשינוי אישיותי תהליכי אצל גברים נרקיסיסטים בטיפול פסיכולוגי, מתבטא בתנועה הדרגתית של התגברות על הפחד מפני נדיבות כלפי האחר.
הראייה הדינמית לגבי זעם נרקיסיסטי
מלאני קליין
על פי מלאני קליין, ביטויי נרקסיזם בטיפול נפשי יופיעו כהתקפות על דמות המטפל, דיוולואציה (הפחתה) של תפקידו ונסיונות לרוקן את המשמעות שלו עבור המטופל.
הנרקסיסט לא רוצה לאהוב את המטפל שלו, הוא פוחד להיות תלוי בו, ההכרה בכך ש"למטפל יש משהו שאין לי" היא כואבת.
הנרקסיסט מסרב להכיר במטפל כאובייקט טוב, הוא לוקח את הפרשנויות שהמטפל נותן לו והופך אותן לתובנות שלו.
על פי קליין, המטופל הנרקסיסט נותר בעמדה הסכיזופרנואידית, הוא מפצל את עולמו הפנימי על מנת לשמר את האידאליזציה העצמית וכך מכחיש את ה-envy שהוא חש מול טובו של האחר.
ביטוי מרכזי בתאוריה של קליין הוא הכרת התודה אשר מבטאת את הקבלה כי יש אובייקט אחר שיש לו טוב שאני יכול לקחת.
נוויל סימינגטון
נוויל סימינגטון, פסיכואנליטיקאי אוסטרלי, מסביר זעם נרקיסיסטי כתוצר של ביטול הנפרדות, באמצעותו הנרקסיסט מתמזג עם האחר, מבטל את היחסים איתו וכך נמנע מהכרה בטובו של האחר.
סימינגטון מאמין שכיוון שנרקסיזם הוא בחירה, יש אפשרות גם לבחור אחרת בעקבות טיפול. לדבריו, כאשר מטופל מתחיל להכיר בחלקים הנרקסיסטים שבו, החלקים הללו מתחילים לאבד אחיזה. הוא מציע למטפל להיות במגע עם המחשבות והרגשות שעולות בו בטיפול עם הנרקסיסט ולתת להן ביטוי. על ידי כך הוא ינכיח את האחרות שלו בחדר ויתחיל את תהליך הנפרדות.
סימינגטון מדבר על ה-lifegiver -האובייקט החיצוני שהתינוק מזהה כמקור ההזנה והאהבה.
שאלת המפתח היא האם התינוק בוחר ב-lifegiver או מפנה לו עורף.
בחירה ב-lifegiver מעניקה לו קיום במציאות הנפשית של התינוק והוא יהפוך למה שקליין תכנה אובייקט מופנם.
על פי סימינגטון, הפניית העורף בדרך כלל תיגרם ע"י חסך או טראומה שיצרו אסטרטגיה מסוימת של התייחסות לאובייקט, אך כל עוד המנגנון הנרקסיסטי פועל בעוצמה, אין גישה לטראומה כי ה-self מנתק ומדכא חלקים מעצמו.
סימינגטון טוען כי נרקסיזם הוא מבנה בסיסי עליו נשענת כל תפיסת החיים של המטופל ולכן הרס הקיים והבנייה מחדש מעוררים חרדה עצומה והתנגדות לשינוי.
התנגדות לטיפול קשורה עם נרקסיזם גם אצל פרויד וגם אצל קליין - יש התנגדות לחלק שרוצה להתמסר למטפל ולטיפול.
על פי פרויד, אדם נרקסיסט עסוק בדחפי האני שלו ולא בדחפי האובייקט, הליבידו שלו מושקע בעצמו במקום באובייקט חיצוני.
לפיכך, פרויד טען כי לא מתקיימת נוירוזת ההעברה אשר הכרחית לטיפול הפסיכואנליטי ולכן לא ניתן לטפל בנרקיסיסטים.
קליין לעומתו גורסת כי מתקיימת העברה, אך היא צבועה ב-envy (צרות עין) הרסני שמשחית את כל הטוב של האובייקט ולכן לא מתאפשרת הפנמה של אובייקט טוב.
על פי קליין, הדרך לעבוד עם הטרנפרנס השלילי היא להיות במגע עם החלקים של המטופל שמשחיתים את המטפל. לחבר את המטופל לצרכי התלות שלו, לאפשר לו להודות בנזקקות, בקנאה, בפחד, בזעם וצרות העין. ההכרה בחלקים האלו ולקיחת בעלות עליהם, היא ההיפך מהפיצול וההשלכה החוצה של כל דבר שלא ניתן לשאת אותו בפנים.
עידן, גבר בן 31, אובחן לאחרונה עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית.
לאורך חייו התמודד עידן עם קשיים בכל תחום: גם התעסוקתי, גם החברתי, גם המשפחתי וגם הזוגי. הוא ממש נלחם על מנת לשמור על יחסים יציבים ובריאים, דרך ניסיון לווסת את תחושת החשיבות העצמית הגרנדיוזית שלו, חוסר האמפתיה והקושי לקבל ביקורת. עידן דיווח על תחושות של זכאות (שמגיע לו) וצורך בהערצה מוגזמת מאחרים, מה שהוביל לקונפליקטים בחייו האישיים והמקצועיים.
בתחילת הטיפול עידן נאבק לראות איך התכונות הנרקיסיסטיות משפיעות לרעה על מערכות היחסים שלו ואיך הן מובילות אותו שוב ושוב להאשים אחרים בבעיותיו. עם הזמן, הוא החל להבין את מורכבות ההפרעה וכך גדלה ההבנה והמוטיבציה לשינוי.
בטיפול, המטפל שילב בין טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) לבין טיפול דינמי כדי לתת מענה לאמונות הליבה ודפוסי החשיבה של עידן שתרמו לתכונותיו הנרקיסיסטיות. באמצעות CBT, עידן למד להכיר ולאתגר את דפוסי החשיבה השליליים שלו, כמו הנחה שאחרים מקנאים בו או שהוא זכאי ליחס מיוחד. בטיפול הדינמי, עידן חקר את חוויות העבר ואת מערכות היחסים שלו בילדות כדי להבין טוב יותר כיצד הן עיצבו את האמונות וההתנהגויות הנוכחיות שלו.
במהלך הטיפול עידן התקדם משמעותית בחייו האישיים והמקצועיים. הוא דיווח על יכולת מוגברת להתמודד עם ביקורת, הכלה אמפתית ומנטליזציה מתפתחת כלפי הסביבה ושיפור מערכות היחסים שלו עם חברים, משפחה ועמיתים לעבודה. כמו כן, הוא דיווח על הפחתה בתחשות הזכאות ופיתוח של נדיבות רגשית.
מזעם נרקסיטסטי להפנמה מתמירה
היינץ קוהוט, מפתח גישת פסיכולוגיית העצמי, ראה את הנרקסיזם כתנאי הכרחי לבריאות נפשית: הוא טען שהפרעות נרקסיסטיות הן דווקא עדות להיעדר נרקסיזם בילדות.
כדי להיות עמיד לפגיעה נרקסיסטית, יש צורך בחוויה נרקסיסטית מתמשכת ומספקת בילדות. בעוד שפרויד ראה את הנרקיסיזם (ההשקעה הליבידינאלית בעצמי) כשלב התפתחותי בלבד, קוהוט ראה את קיומם של צרכים נרקיסיסטים לאורך כל החיים. צרכים אלו הם החמצן הנפשי שלנו, דלק להתפתחות העצמי.
הצרכים הנרקיסיסטיים אמורים להיות מסופקים על ידי ההורים, באמצעות Mirroring, שמאפשר הערכה עצמית בריאה וריאליסטית ואידיאליזציה שמאפשרת מטרות בריאות וריאליסטיות (הילד מתפעל מדברים ולאט לאט עושה תיקוני מציאות ומפתח מטרות ריאליסטיות). כששני אלה תקינים, ההורים מתפקדים כזולת עצמי (selfobject)- ההורה משעה את הסובייקטיביות שלו, מניח אותה בצד ומעמיד את עצמו לרשות הנרקיסיזם של הילד כדי שיוכל לגדול, לצמוח, לרכוש אמונה בעצמו ומטרות. כדי להיות מסוגל כהורה לתת Mirroring וגם הרשאה לאידיאליזציה, ההורה צריך להיות מסוגל לשים את עצמו בצד. לא תמיד מתחשק להורה להתלהב מהציור של הילד שלו, אבל האתגר הוא להתכוונן לצרכיו של ילדיו. כאשר ההורה מעמיד את עצמו לשירות העצמי המתפתח של ילדו הוא פועל - כself object-עצמי-אובייקט, כלומר ההורה הופך לעצמי שלא קיים בפני עצמו אלא עצמי שמעמיד את עצמו לשירות האובייקט. זוהי עבודה קשה ביותר. ככל שההורה צעיר יותר, פחות בשל, הוא אינו מסוגל לשאת כשל אמפטי (בו מפספסים את הלך הרוח של הילד). ככל שההורה גדל הוא מפתח יותר מסוגלות להתמודד עם כשלים אמפטיים, מה שמאפשר לילד לעבור מזעם נרקיסיסטי להפנמה מתמירה.
הפנמה מתמירה היא מושג מקביל של קוהוט למחווה הספונטנית של ויניקוט. היא מתייחסת לתחושת הילד שהוא צבר מספיק תחושת מופלאות, כך שכאשר ההורה מאכזב אותי וכושל, הילד מסיק: "אני אבין את עצמי, אני אשבח את עצמי". האלטרנטיבה בצד השני היא זעם נרקסיסטי.
הצורה ב- self-object אינו נעלם אף פעם, אבל החיים לא מושלמים ולעיתים אנשים שאוהבים אותנו כושלים ואנחנו פוגשים כשל אמפתי שמתבטא בפגיעה ועלבון. אם בת הזוג / האמא מספיק נוכחת שם עבורנו ויש תחושת ביטחון- תתרחש הפנמה מתמירה. אם היא לא נוכחת דיה ואין מספיק ביטחון- יתעורר זעם נרקסיסטי.
תחושת הזכאות (ENTITLEMENT) של הנרקיסיסט <
מחקר מעניין ניסה להרחיב את המודל של קוהוט בנוגע לזעם נרקיסיסטי, תוך ניסוח השערה כי זעם כזה יכול לבטא תוקפנות מופנמת בהקשר של פגיעות נרקיסיסטית ותכונות המאפיינות הפרעת אישיות גבולית.
מטרת המחקר הייתה לבחון את יחסי הגומלין בין נרקיסיזם פתולוגי, תכונות המאפיינות אישיות גבולית, בושה ותוקפנות תכונתית, מושגים המתקשרים לתופעת הזעם הנרקיסיסטי שהציג קוהוט.
בסך הכל 399 משתתפים מילאו שאלוני דיווח עצמי שהעריכו תכונות אישיות (גרנדיוזיות נרקיסיסטית ופגיעות, ותכונות גבוליות), בושה ותוקפנות.
תוצאות המחקר הראו כי בושה מתווכת בין תכונות פתולוגיות (פגיעות נרקיסיסטית ותכונות גבוליות) לבין תוקפנות תכונתית, בעוד שהקשר בין גרנדיוזיות נרקיסיסטית לתוקפנות היה ישיר.
זעם - ספרו של מייקל אייגן
מייקל אייגן, פסיכואנליטיקאי פורה וחכם עד מאוד, כותב בספרו "Rage" על מקרים טיפוליים קצרים של התמודדות עם זעם, בחיים, בזוגיות, בעבודה ובהורות.
הוא מציע רעיונות מקוריים להתבוננות על חימה, זעם וכעס מתפרץ בחיינו, החל ממקורותיו ועד למחירים שמשלם המתמודד ואוהביו.
אייגן מתעכב על המצב הקיומי בו זעם הופך להיות חלק מדרך חיים, כלומר אדם עם פתיל קצר.
מה זה אומר לנו?
שהאדם הזועם מאמין בטעות שהזעם האגור בתוכו הוא אינהרנטי ונתפס חלק מהציוד הנפשי של האדם, מהזהות, מהאישיות.
ככל שחולף הזמן, ואין מסגרת טיפולית שתכיל נכון את עוצמת הזעם, עלול האדם לפקפק יותר ויותר ביכולתו לשינוי. עם הזמן הוא מתרגל להיות אדם חצי זועם, תינוק מגודל שמאמין ש"ככה הוא".
אייגן ביקר בארץ ב-2014 והעביר הרצאה פסיכולוגית מצוינת בתל אביב על ספרו "העצמי הרגיש".
בתקופת הקורונה קיים אייגן ערב אונליין בזום עם מטפלים בישראל.
טיפול פסיכולוגי בזעם נרקיסיסטי
במקרים של פגיעה שמגיעה עד עומק הנפש ומעוררת תגובה התנהגותית חריפה, לעיתים גם אלימה, מומלץ טיפול פסיכולוגי דינמי ממוקד, ולעיתים טיפול מתמשך יותר.
המציאות מלמדת כי בסביבתו של המטופל הזועם נדיר למצוא אדם קרוב שיוכל לספק את המסה הנדרשת של הכלה, הבנה, אכפתיות, מסירות ותובנה ברמה הנדרשת לשינוי.
האדם הופך ליישות זועמת ומעורבות מקצועית חיונית כאן ביותר.
בואו נדבר על נרקיסיזם
במרחב האישי שלכם
עם ראש המכון / מומחה ספציפי-
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר
כתיבה:
לילך דומב ירושלמי, עו"ס קלינית (MSW), בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת בר אילן,
בעלת ניסיון של יותר מעשור בעבודה כמטפלת פרטנית וקבוצתית טיפול נפשי באינטרנט או בקליניקה.
איתן טמיר, MA, ראש המכון
עדכון אחרון:
19 בדצמבר 2023
מקורות:
Kimberly Holland (2019). What Is Narcissistic Rage, and What’s the Best Way to Deal with It?. in Healthline Website: https://www.healthline.com/health/mental-health/narcissistic-rage
Johnston, J. E. (2023, January 28). NARCISSISM: The Hidden Danger of the Homicidal Narcissist. The Human Equation. Reviewed by Lancaster, V.
