טיפול בהתמכרות לריטלין ואטנט | מעודכן 2025

  

טיפול בהתמכרות לריטלין

 

גמילה וניקיון מהתמכרות לסטימולנטים הם תהליך מורכב אבל אפשרי.

אין פתרון בזק, אין גלולת קסם נגד ההתמכרות, ולרוב בנדרש שילוב של כמה מרכיבים טיפוליים, המותאמים לכל אדם.

 

אחרי שזיהינו את הדגלים האדומים של התמכרות לסטימולנטים, נדבר על מה לעשות כדי לעזור.

 

 

נסקור 3 גישות טיפול בהתמכרויות ונבחן את יעילותן: 

 

• טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי (CBT).

• טיפול רגשי-דינמי.

• תמיכה משפחתית וחברתית.

 

 

רגע לפני, נתייחס לחומרת הבעיה. מחקר בריטי חדש שפורסם ב־JAMA Psychiatry חושף (O’Nions et al, 2025): 

 

• 25% מהאמריקאים שנוטלים תרופות להפרעת קשב עושים בהם שימוש לרעה ו־9% עונים על קריטריונים לאבחנה של הפרעת שימוש בתרופות ממריצות (PSUD). הנתונים נוגעים בעיקר לאמפטמינים וריטלין, שנרשמים יותר ויותר למבוגרים עם ADHD.

  המחקר מדגיש שגם מי שנוטל את התרופה שלו “לפי ההנחיות” עלול לפתח התמכרות – במיוחד כשמדובר באמפיתמינים. 73% מהמאובחנים עם התמכרות לסטימולנטים השתמשו רק בתרופה שנרשמה להם.

• נשים בגילאי 18-25 היו בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר לשימוש לרעה (37%).

 

 

*********

 

בשונה מסוגים אחרים של התמכרות, אין היום תרופה שיכולה באמת להרגיע את התשוקה לסטימולנטים או להקהות את תסמיני הגמילה.

נעשו אמנם ניסיונות למצוא תרופה כזאת, עם נוגדי דיכאון, תרופות לא ממכרות להפרעת קשב ותוספים למיניהם-  אבל אף אחת לא הולידה עד כה את המענה המיוחל.

 

בגלל זה, עיקר העבודה של גמילה מתרופות סטימולנטיות ל-ADHD מתמקדת בטיפול פסיכולוגי, תהליך פסיכותרפי שמבקש לשנות את האדם מבפנים: להתחקות אחרי הדרך בה הוא חושב, מרגיש, חי.

 

מחקרים עדכניים מראים שזה יכול לעבוד, במיוחד כשיש מטפל טוב בהתמכרויות כזה שעושה אתכם את הדרך לאורך זמן, איש/ת מקצוע יעיל וממוקד, ובאותה עת יסודי ואינטגרטיבי. 

 

 

 

 

 

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)

 

פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית (CBT) היא גישה טיפולית שלא עוצרת רק לשאול למה, היא שואפת להזיז משהו.

 

במקום להתעמק בלי סוף בעבר, או להניח שהבנת המקורות והגורמים יובילו לשינוי, היא מתמקדת בכאן ועכשיו:

 

• מה עובר לך בראש?

• איך זה משפיע על ההתנהגות?

• איך אפשר להתחיל לשנות את זה- צעד אחרי צעד.

 

החשיבה של מכורים מסתובבת לא מעט פעמים בלופ אינסופי. משפטים כמו "אני לא יכול לתפקד בלי הכדור", או "אם אני אפסיק - הכל יתפרק", מקבלים מעמד של אמת.

 

גם אמירה פנימית כמו "כישלון אחד במבחן וזה הסוף" נשמע כמו גזר דין, לא כמו מחשבה מטרידה. העבודה בטיפול CBT היא להתעכב ליד ההנחות האוטומטיות האלה, בלי שיפוטיות - אבל עם סקרנות.

מטפל CBT יבדוק, למשל, האם כל ההצלחות של המטופל באמת קרו רק בגלל התרופה, או שהעיקר זה יכולות משלו, שהיו שם גם לפני לשימוש ויהיו אחריו. הוא עוזר למטופל לבנות מחדש, לאט ובהדרגה את המסוגלות העצמית, האמונה שהוא יצליח גם בלי.

 

סדר וארגון 

 

במקביל המטפל והמטופל מתחילים לארגן מחדש את הסביבה הפנימית והחיצונית.

הם עורכים מיפוי של טריגרים - מה מפעיל את הדחף? האם זה העיתוי, כמו ערב לפני בחינה? או אירוע כואב רגשית, כמו ריב עם הבת זוג? אולי זו שבת של ריקנות, שאין בה כלום, אבל נוכחותה מאיימת בלי סיבה ברורה. אחרי שמזהים, בוחנים כל מצב כזה, מחפשים מענה אחר, מותאם ויעיל. במקרים שהבאנו: 

יום לפני ראיון עבודה חשוב - לומדים להרגיע את הגוף והראש, עם נשימות, הבניה קוגניטיבית, שגרה שמייצרת ביטחון.

אם זה שעמום וריק שנופל עלינו בסופ״ש, נחפש דרך חדשה למלא אותו, או ללמוד איך לקבל עם מצב כזה בלי להיתפס לבהלה. אפשרית ומומלצת גם פעילות יזומה על העולם, כמו אימון גופני, תחביב שמזיז משהו בפנים, מפגש שמעניק משמעות.

 

כל דופמין שמגיע ומקורו אינו בסם, אלא מהתנהגות חיובית שמקורה בחיים עצמם, מחזק את המכור. 

 

 

 נועם, סטודנט מבריק עם נטייה לדחות דברים לרגע האחרון, מצא את עצמו נשאב לשימוש יומיומי בריטלין, עד שלא הצליח לתפקד בלעדיו. בטיפול CBT התמקדו איתו בזיהוי מחשבות אוטומטיות כמו "אני לא יכול ללמוד בלי הכדור", ובבניית מסוגלות עצמית מחדש. בעזרת תרגול כלים כמו מיינדפולנס, סדר יום מובנה, וטכניקות ריכוז טבעיות – נועם החל ללמוד מחדש לסמוך על עצמו.

 

 

 

איך עובד תהליך השינוי?

 

בסופו של דבר, טיפול CBT להתמכרויות לא רק משנה מחשבות. הוא עוזר לבן אדם לסמוך על עצמו גם כשהכדור המעורר לא שם.

 

השיטה מציעה כלים פרקטיים לשליטה בדחפים. למשל טכניקה כמו "גלישה על הדחף" (Urge Surfing) שבה לומדים שבמקום להיכנע מיד לצורך בכדור, מחכים 10 דקות, מתרגלים מיומנות הסחה, נותנים לגל הכמיהה לחלוף קצת ובינתיים העוצמה יורדת.

 

עוד מרכיב חשוב ביותר הוא ניהול זמן ומיומנויות למידה:

מלמדים את המטופל לבנות שגרה ולו״ז כך שיוכל לתפקד בלי צורך בבינג׳ אינטנסיבי של מאמץ מרוקן על אטנט.

 

הרבה אנשים שתלויים בריטלין נעזרים בתרופה כדי לפצות על התנהלות כאוטית.

כידוע, לבלגן יש מחיר נפשי, ו-CBT מלמד איך לבנות סדר יום מאוזן, מדויק ומותאם אישית, וגם להתוודע לטכניקות ריכוז טבעיות (כמו פומודורו – ללמוד 25 דקות, 5 דקות הפסקה) ולאמץ כלי עזר לא תרופתיים (כמו רשימת משימות, תזכורות חיוניות והגיינה סביבתית מגירויים).

 

 

 

מניעת הישנות 

 

יעד מרכזי בכל טיפול בהתמכרויות. ובפרט ב-CBT הוא מניעת הישנות (Relapse Prevention), המושג דרך קיבוע השינוי והצטיידות בתכניות מגירה למצבים שקרובים למעידה.

המטפל והמטופל מדמים סיטואציות עתידיות בסיכון גבוה, למשל, שנה אחרי הגמילה, קולגה מציע למטופל כדור כי ״כולם במשרד לוקחים כדור לפני שמגיע תורם להציג בישיבת צוות״.

 

מה עושים? בונים תוכנית לעתיד:

איך הוא יכול לענות (לעצמו ולחבר), למי יפנה במקום, אולי יעזוב את האירוע. מתכוננים להתמודדות, כדי שהמטופל ירגיש שיש בידיו ארגז כלים מלא לרגעי מבחן, כזה שמבטיח שלא ייפול שוב בפח.

 

אחרי שמושג שינוי, המטופל שמסיים תהליך יכול להתחיל לפתח שיקול דעת בשל לגבי היעזרות בכדור במצבים ספציפיים.  כל זמן שרופא מעורב. 

 

מחקרים מצביעים על כך ש-CBT יעיל בהפחתת שיעור הנשירה מטיפול ובהגברת רצף ההימנעות מסמים.

גם אם הוא לא תמיד מספיק לבדו, הוא לרוב מרכיב חיוני בהחלמה.

 

 

 

טיפול פסיכודינמי, רגשי ותמיכתי

 

מעבר לטכניקות הקונקרטיות ששיטת CBT מציעה, רבים מהתלויים בריטלין  זקוקים למשהו יותר עמוק. לא מספיק להם ללמוד כלים במרחב הטיפולי, הם צריכים להרגיש, להבין, לעבד ולהתיר קונפליקטים שמחפשים מענה.

טיפול פסיכודינמי, שמתקיים בשיחות שבועיות ארוכות טווח, עשוי לפתוח צוהר לשאלת מיליון הדולר:

 

למה נמשכתי מלכתחילה להתמכרות?

 

דרך עבודה טיפולית פותחים יחד כאבים אמיתיים, שהודחקו כי כאבו מדי: 

פצע רגשי על הזנחה שלא קיבל מענה, תחושת נחיתות מול אחאים, צורך עמוק להיות ״יותר״ ממה שאני, או פשוט להאמין שמגיע לי ושיש לי באמת מקום.

 

האם התרופה המעוררת היא הדרך היחידה לעמוד בציפיות - לא רק של ציון מבחן באוניברסיטה, אלא של הפרכת מסר הורי שרמז (גם בלי מילים) שבלי הצטיינות אין אהבה?

 

 

בטיפול רגשי, נועם התחיל להבין שהריצה להצטיינות אקדמית לא הייתה רק עניין של שאיפה - אלא דרך להשתיק את תחושת הערך העצמי הרעועה, לרצות דמויות משמעותיות, ולהבטיח ערובה לקבלת אהבה. דרך עיבוד רגשי כואב, כולל חוויות מהעבר כמו משפט של אביו שנחרט בו – "רק תסיים את זה ואני אהיה מרוצה" – נוצרה תזוזה פנימית. הכדור, שבעבר שימש כתחליף לאישור רגשי, איבד בהדרגה את כוחו.

 

 

טיפול דינמי בהתמכרות פוגש אזורי נפש קשים, אבל דווקא מהמקום הזה אפשר לעבור טרנספורמציה שקשה לעשות בדרכים קליניות אחרות.

כשזה מתחיל להשתחרר, הכדור מתחיל לאבד מכוחו על המטופל. הוא רק מאיץ קוגניטיבי, בלי תלות רגשית. הוא לא משכך כאב ילדות עמום וכבר לא מנהל את ההווה.

 

כל מי שמתמודד עם התמכרות מכיר מקרוב רגשות של אשמה, בושה וכישלון. בטיפול רגשי יש מקום בטוח לעבד את הרגשות האלה בסביבה בטוחה. לפעמים מספיק שהמטפל משמש רק ״עד״ למה שבאמת עברת, עם מה שניסית להסתיר ולהדחיק, ובמקום זה להרגיש, ולתת לעצמך להתחיל להתרפא.

 

מטפל דינמי טוב יעזור לך להבין שאתה לא ״אדם רע״, אלא אדם שנפגע - ומגיעה לו עזרה. בסוף, ההלקאה העצמית של המכור היא פקטור מרכזי בשימור ההתמכרות. בטיפול בגישה אנליטית אפשר לערער על הגנות לא אדפטיביות (כמו ״זו אשמתי, אני גרוע״) ולעבור לעמדה מפוכחת, גם פסיכולוגית וגם פיזיולוגית.

 

 

ישנן גם גישות טיפול קבוצתיות, כמו קבוצה טיפולית למכורים, שבה אנשים חולקים את סיפוריהם ותומכים זה בזה.

לעיתים משלבים גם התערבויות של טיפול משפחתי כל אלה עוזרות למכורים לא להרגיש לבד.

 

 

חשוב להדגיש: לא פעם, תהליך הגמילה מערב נסיגות וטעויות.

חלק מהמכורים יחוו "נפילות" – אפיזודה שבה חזרו להשתמש – גם באמצע הטיפול. זה לא אומר שהכל נכשל.

בטיפול טוב יראו בכך הזדמנות ללמוד:

מה הוביל לנפילה, איך למנוע את הבאה. לא מוותרים על המטופל אלא מנתחים איתו באופן ענייני מה השתבש בתוכנית, ומשנים בהתאם.

התמכרות נתפסת ברפואה כ"מחלה כרונית הנוטה להתלקח" – דהיינו, גם אחרי תקופת הצלחה יכולה להגיע מעידה.

לכן יש חשיבות להישאר במסגרת תמיכתית לאורך זמן ולא לחשוב ש"חודש נקי משמע אני בריא לגמרי".

 

 

 

תמיכה סביבתית ומשפחתית 

 

אף אדם הוא לא אי, בטח לא מישהו שמתמודד עם שינוי כזה גדול בחייו.

מעורבות ותמיכה של המשפחה יכולה להיות קלף מנצח בתהליך הגמילה.

למעשה, מחקרים מראים שמעורבות משפחתית בתהליך הטיפול מפחיתה נזקים ומשפרת את תוצאות הטיפול בהתמכרויות (Family-focused practices in addictions: a scoping review protocol).

המשפחה, בהנחה שהיא מתפקדת יחסית ובריאה, יכולה לספק רשת ביטחון: לעזור להשגיח שהמטופל לא חוזר לסורו, לעודד אותו ברגעי משבר, ולהיות שותפה בשינוי אורחות החיים הדרוש.

 

 

 

לאורך תהליך הגמילה, הוריו של נועם ואחיו למדו איך לסייע לו באמת, ואיפה בדיוק הוא זקוק להם:

הם הסכימו, למשל, להפחית ממנו עומסים לימודיים ולתמוך בו כלכלית בתקופה מוגדרת עם מועד סיום, כדי שלא ייאלץ לעבוד בזמן ההתנקות. במקביל, הקלו עליו בציפיות משפחתיות מכבידות.

גם האקסית שלו, שנותרה לצידו למרות הקושי, הצטרפה לפגישות ייעוץ זוגי. עם הזמן, הסביבה הקרובה שלו הפכה מנטל לרשת תמיכה.

 

 

המשפחה עצמה חייבת הכוונה.

לא כולם יודעים אינסטינקטיבית איך לעזור לאדם המכור, גם אם הוא מאוד אהוב.

יש הורים שנוקטים יד קשה – מאיימים, כועסים, מציבים אולטימטום, ויש כאלה שהולכים לקיצוניות שנייה של הגנת יתר, מנקים אחריו את הבלגן, מתקשרים למרצים לבקש דחייה במועד ההגשה, מסדרים לו את החיים כדי שיתפקד איכשהו.

שתי הגישות הללו עלולות לעכב החלמה -

הראשונה מייצרת מרד ובושה, והשנייה מאפשרת למכור להימנע מעול האחריות.

במסגרת הטיפול במכון או בקליניקה, ניתן לערוך מפגשי ייעוץ משפחתיים שבהם בני המשפחה לומדים כיצד למצוא את האיזון.  להיות תומכים אבל מציבי גבול, אמפתיים אך לא במובן של לתרץ את ההתמכרות.

 

המשפחה גם לומדת על מחלת ההתמכרות -  מדובר בבעיה רפואית ונפשית, לא ב"ילד עצלן" או "בן זוג חסר אופי".

הבנה זו חשובה מאין כמוה ליצירת סביבה מתקפת ותורמת להחלמה. 

 

 

מעבר למשפחה הגרעינית, גם סביבה חברתית רחבה יותר משמעותית.

חלק מהטיפול עשוי לכלול שינוי סביבה – לעזור למכור להתרחק מחברים שממשיכים להשתמש או שמושכים אותו לחזור להתנהגות התמכרותית.

לפעמים אפילו שינוי פיזי (למשל לעבור תקופה חזרה לבית ההורים או לסאבלט) יכול לעזור בהתנתקות מהרגלים ישנים.

אי אפשר תמיד "להחליף חברים", אבל אפשרית השקעה מודעת בבנייה של מעגל תמיכה חדש של קבוצת חברים נקיים, או הצטרפות לקבוצת תמיכה (כמו 12 הצעדים, או פורום אונליין של נגמלים) - אלה מעניקים תחושת השתייכות בדיוק במקום בו ההתמכרות השתלטה ועשתה מחטף פסיכולוגי על החיים החברתיים.

 

בנוסף על הטיפול האישי והמשפחתי, חשוב לתת את הדעת גם לשיקום היבטים תפקודיים בחיים:

סיוע בלימודים (אולי דרך מרכז תמיכה לסטודנטים עם לקויות למידה, אם אכן יש לו ADHD אז לספק כלים מתאימים ללא תלות בסם), או הכוונה תעסוקתית מחדש.

המטרה היא להראות למטופל שהוא יכול להצליח בתחומי החיים גם בלי התרופה, באמצעות התאמות סבירות.

 במקרים שבהם ההתמכרות באה יד ביד עם הפרעת קשב, שוקלים גם פתרונות תרופתיים שאינם ממכרים (כמו תרופות לא מעוררות ל-ADHD) כדי לא להשאיר את האדם ללא מענה ללקויות בפונקציות הניהוליות. חשוב לעשות זאת תחת מעקב פסיכיאטרי צמוד כדי לא לעורר שוב את מעגל ההתמכרות.

 

 

ניתן לומר שהגישה המומלצת היא אינטגרטיבית:

לשלב טיפול במחשבות ובהתנהגות (CBT), ברגשות ובעומק הנפשי (פסיכודינמי/תמיכתי) ובמערכת התמיכה (משפחה/קבוצה).

לעיתים מוסיפים גם רכיבים כמו ניהול תרופתי של תסמינים נלווים (אם יש דיכאון, לתת נוגדי דיכאון; אם יש חרדה, טיפולים מתאימים – אך בזהירות עם תרופות הרגעה ממכרות כמובן).

גם שינוי באורח החיים הוא חלק מהטיפול, ובהם עידוד לפעילות גופנית סדירה, תזונה נכונה ושינה – כל אלה עוזרים למוח להחלים, משפרים מצב רוח ומצמצמים תשוקה לסם.

 

 

נועם התחיל לרוץ בהמלצת המטפל שלו, וגילה שזה עוזר לו לפרוק מתחים ולהרוויח ״היי״ טבעי אחרי 5 ק"מ. את שעות הערב, שהיו פעם מוקדשות ללמידה כפייתית על ריטלין, הוא מחליף עכשיו בקריאת ספר או צפייה בסדרה – לומד מחדש איך להרפות ולהירגע באופן טבעי. צעדים קטנים כאלה, בהדרכה נכונה, מצטברים לשינוי גדול.

 

 

מוזמנים.ות להתייעץ איתנו, יש לנו מה לומר ונעשה את המיטב שיהיה מדויק עבורכם.

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

כתיבה:

 

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

 

 

 

 

מקורות:

 

 

Carroll, K. M., & Onken, L. S. (2005). Behavioral therapies for drug abuse. The American Journal of Psychiatry, 162(8), 1452–1460. https://doi.org/10.1176/appi.ajp.162.8.1452

 

Chan, B., Freeman, M., & Kondo, K. (2019). Pharmacotherapy for stimulant use disorders: A systematic review. VA Evidence Synthesis Program. U.S. Department of Veterans Affairs. https://www.hsrd.research.va.gov/publications/esp/stimulants.cfm

 

De Crescenzo, F., Ciabattini, M., D'Alò, G. L., De Giorgio, G., Del Giovane, C., Cassar, C., ... & Cipriani, A. (2018). Comparative efficacy and acceptability of pharmacological treatments for attention-deficit/hyperactivity disorder in children, adolescents, and adults: A systematic review and network meta-analysis. The Lancet Psychiatry, 5(9), 727–738. https://doi.org/10.1016/S2215-0366(18)30269-4

 

Hersey, M., Bacon, A. K., Bailey, L. G., Coggiano, M. A., Newman, A. H., Leggio, L., & Tanda, G. (2021). Psychostimulant use disorder, an unmet therapeutic goal: Can modafinil narrow the gap? Frontiers in Neuroscience, 15, 656475. https://doi.org/10.3389/fnins.2021.656475

 

Lee, N. K., Jenner, L., & Harney, A. (2019). Treatment approaches for problematic stimulant use: A systematic review of the evidence. Drug and Alcohol Review, 38(1), 100–113. https://doi.org/10.1111/dar.12863

 

O’Nions, E., El Baou, C., John, A., Lewer, D., Mandy, W., McKechnie, D. G. J., … Stott, J. (2025). Life expectancy and years of life lost for adults with diagnosed ADHD in the UK: Matched cohort study. The British Journal of Psychiatry, 1–8. https://doi.org/10.1192/bjp.2024.199

 

Rawson, R. A., Gonzales, R., Brethen, P., & Anglin, M. D. (2002). Treatment of methamphetamine dependence: A review of the literature. Journal of Psychoactive Drugs, 34(2), 145–155. https://doi.org/10.1080/02791072.2002.10399947

 

Shearer, J. (2007). Psychosocial approaches to psychostimulant dependence: A systematic review. Journal of Substance Abuse Treatment, 32(1), 41–52. https://doi.org/10.1016/j.jsat.2006.06.009

 

Sofuoglu, M., & DeVito, E. E. (2020). Cognitive enhancement as a treatment for stimulant use disorders. Neuropsychopharmacology, 45(13), 2111–2120. https://doi.org/10.1038/s41386-020-00796-w