התקפי זעם אצל ילדים ובני נוער | טיפול פסיכולוגי והמלצות

 

התקפי זעם אצל ילדים ומתבגרים

 

מתבגרים וילדים רבים מגיעים יחד עם ההורים לטיפול פסיכולוגי,על רקע של חוסר אונים מתמשך בהתמודדות עם התקפי זעם חוזרים ונשנים בבית.

 

 

מה התסמינים של התפרצות זעם אצל ילדים?

 

אצל פעוטות, בניגוד להתקפי זעם אצל מבוגרים, לא נדרשת סיבה מיוחדת כדי להיכנס להתקף זעם, כזה שעלול להוביל לבכי, צרחות, רקיעות ברגליים, בעיטות, נפילה, הכאה, זריקת חפצים, הטחת הראש ואפילו עצירת נשימה.

מצבים של עייפות, רעב, אי נוחות פיזית או מחלה יגבירו מאוד את הסיכוי להתקף זעם ולחומרתו. 

התקף זעם הוא התפרצות רגשית שיכולה לבוא לידי ביטוי בבכי, צרחות, השתוללות, חוסר יכולת להקשיב לצד השני, קושי להתפייס ולעיתים חוסר שליטה פיזי שעלול להביא גם לתגובות אלימות.

קשה לילדים לנהל ולשלוט בכעסים ובעת התקף זעם הם זקוקים לעיתים לתיווך הורי כדי לשוב למצב רגיעה. לעיתים, התקף זעם מתבטא במונולוג ממושך, דיבור חד צדדי ללא הפסקה.

ילדים ומתבגרים שמתקשים לשלוט בדחפיהם לרוב "יסננו" קללות, יהיו מעורבים באלימות ובהתנהגות מסכנת, לעתים עד להתפתחותן של הפרעות התנהגות.

 

 

טמפר טנטרום:  התפרצויות זעם נורמליות אצל פעוטות 

 

בתחילת הדרך בחיים, נחשבים התקפי זעם לתופעה נורמטיבית.

טמפר טנטרום, התקף זעם ייחודי אצל פעוטות, מתבטא בסערת רגשות אינטנסיבית שכוללת תחושות של כעס, אובדן, אכזבה ותסכול עמוק.  

חשוב להבין שמדובר בהתנהגות טבעית, הנובעת בדרך כלל מצרכים ותשוקות שאינם באים על סיפוקם.

התקפי הזעם שכיחים בעיקר בקרב ילדים קטנים, שכן זהו השלב בו הם מבינים שהם נבדלים מהוריהם ותרים אחר עצמאות.

לא מדובר בהתנהגות של ״ילד מפונק״, כי למרות שחייהם עשויים להיראות קלילים ונוחים, למעשה מתחוללת בתוכם סערה נפשית של ממש:

בניגוד למה שאולי סיפרו לנו בילדות, תינוקות באים לעולם ללא ידע ורק בגיל שנתיים מתחילים ללכת.

הם רוצים לחקור את העולם ולגעת בכל דבר, אבל עדיין אין ברשותם מיומנויות מספקות של מוטוריקה עדינה, שהכרחיות להשגת התוצאות המבוקשות. אצל ההורים הם מחפשים בטחון, נחמה, עזרה ושיתוף בשמחה, למשל מכך שהצליחו לעלות על כיסא גבוה ולעמוד עליו ללא ידיים, אבל במקום לקבל את החיזוק שרצו הם ״זוכים״ לצעקות - ״לא!״, ״עצור!״, ״רע!״, ״רד משם״!״. 

כאשר הפעוט כועס ומאוכזב, הוא נאלץ להתמודד עם רגשות שאין לו מילים עבורם, והוא עדיין לא למד כיצד לשלוט בהם.  אוצר המילים המוגבל מוסיף לתסכול. במצב כזה התקף הזעם נותן מקבל ביטוי ברגשותיו, כאומר: ״אני חווה כאב רגשי עמוק ולא יודע איך להתמודד איתו״. כלומר, הורים, הילד זקוק לעזרה, לפונקציה מתווכת, מרגיעה ומתקפת. 

 

ברמה האבחונית, התקפי זעם אצל ילדים עד גיל 3 הם תופעה שכיחה ואינה מחייבת טיפול מיידי בילד, אך יש לשים לב לתדירותם, במיוחד אם הילד פוגע בעצמו או באחרים בזמן התקף כעס, ובגיל מאוחר יותר – האם התקפי הזעם מתרחשים גם בבית הספר או מחוץ לבית במסגרות חברתיות. 

 

כדאי לקבל הדרכה כיצד לפעול בזמן התקף זעם של ילד או של מבוגר קרוב. בהדרכה להורה נלמד כיצד לתת חיזוקים חיוביים לילד כאשר הוא לא מאבד שליטה והכי חשוב – כיצד להישאר רגועים בזמן התקף כזה, לא לבכות ולא להיכנס למצוקה, כיוון שההורה מהווה דוגמה לילד וחייב להראות שאינו נבהל או מאבד עשתונות. נלמד כיצד למצוא את גבולותיו של הילד, מה הוא יכול לעשות ומה מתסכל אותו וכיצד לתת לו משימות שיוכיחו לו כי הוא יכול להיות בשליטה.  

 

נטע אלמוג, פסיכלוגית חינוכית מומחית, מכון טמיר אבן יהודה

 

מהי IED (הפרעת התפרצות לסירוגין)?

 

המהדורה החמישית של מדריך האבחנות הפסיכיאטריות, ה-DSM, הציעה אבחנה קלינית חדשה, שנקראת הפרעת התפרצות לסירוגין - intermittent explosive disorder. 

 

בשל היותה אבחנה חדשה יחסית הספרות המחקרית אודותיה מצומצמת. מחקר מ-2023 ביקש לבחון מאפיינים מסוימים של מבוגרים הסובלים מאבחנה זו. המשתתפים, שלקחו חלק במחקר גדול יותר, השלימו אבחון מקיף שבחן בין היתר אבחון IED, אבחנות פסיכיאטריות נוספות, היסטוריה משפחתית. הממצאים העלו כי אנשים הסובלים מ-IED חוו יותר אלימות ותוקפנות בעברם, בתוך המשפחה ומול ילדים בבית הספר. נראה כי הדבר נכון גם בהשוואה להפרעות פסיכיאטריות אחרות (Shevidi et al, 2023).

 

הפרעת התפרצות לסירוגין כרוכה באפיזודות פתאומיות חוזרות של התנהגות אימפולסיבית, אגרסיבית ואלימה או של התפרצויות מילוליות כעוסות, שמהוות תגובה החורגת בגסות מכל פרופורציה. עצבנות וזעם בנהיגה, אלימות מילולית ופיזית במשפחה, השלכה של חפצים או התפרצויות זעם אחרות עשויות להוות סימן להפרעת התפרצות לסירוגין.

התפרצויות אלה גורמות למצוקה משמעותית ולהשפעה שלילית על מערכות יחסים, עבודה ולימודים, ועלולות להיות בעלות השלכות חוקיות וכלכליות. הפרעת התפרצות לסירוגין היא הפרעה כרונית אשר יכולה להימשך שנים, למרות שחומרת ההתפרצויות עשויה לפחות עם הגיל. הפרעת התפרצות לסירוגין עשויה להתחיל בילדות, לאחר גיל 6, או במהלך גיל הנעורים. ההפרעה נפוצה יותר אצל צעירים מאשר אצל מבוגרים.

 

התפרצויות הזעם מתרחשות בפתאומיות, בהיעדר התראה או בהתראה קצרת טווח, ונמשכות לרוב פחות מ-30 דקות.

האפיזודות הללו עלולות להתרחש לעתים קרובות או במרווחים של שבועות וחודשים זו מזו. בין האפיזודות עשויות להיות התפרצויות מילוליות חמורות פחות, ואף תחושת רגזנות, אימפולסיביות, אגרסיביות או כעס כרוני משך מרבית הזמן.

התנהגויות אגרסיביות עלולות להגיע אחרי או לצד כעס, רגזנות, אנרגיה מוגברת, מחשבות מהירות, רעידות, צמרמורות, דפיקות לב והיצרות החזה. ההתפרצויות המילוליות וההתנהגותיות אינן מידתיות לסיטואציה, קורות ללא מחשבה על ההשלכות ועשויות לכלול התפרצויות זעם, נאומי תוכחה, ויכוחים בטונים גבוהים, צעקות, סטירות, דחיפות, התגוששות פיזית, נזק לרכוש, איומים ואפילו תקיפת אחרים ובעלי חיים. לאחר ההתפרצות, הילד עשוי לחוש הקלה או עייפות, ומאוחר יותר רגשות חרטה, ייסורי מצפון או מבוכה.

 

 

 

כלים לניהול זעם אצל ילדים

 

ג'יימס גרוס (2007) מציין 5 מיומנויות חשובות עבור ילדים ובני נוער המתמודדים עם התקפי זעם:

 

• בחירת מצבים -  זיהוי ומודעות של מצבים חברתיים שעלולים לעורר רגשות זעם, תוך מאמץ להימנע מהם. 

• שינוי המצב -  פעולות אקטיביות לשינוי המצב הבעייתי, תוך ניסיון למתן את ההשפעה הרגשית. 

• שימוש בהסחת דעת  - הסחה מהגירוי המעורר, או מיקוד בגירוי אלטרנטיבי, במטרה להפחית תגובות רגשיות לא רצויות או להגביר תגובות רגשיות רצויות. 

• שינוי קוגניטיבי - שינוי והתאמת פירושים שהילד נותן אוטומטית לאירועים מעוררי זעם,  או שיפוטיות מכלילה לגבי יכולת הילד להתמודד עמם. 

• התאמת התגובה - יישום של כלים וטכניקות נלמדים אשר בכוחם לשנות את החוויות הפיזיולוגיות, הרגשיות והתנהגותיות של תגובת זעם, לאחר שעלתה כבר אל פני השטח.

 

 

מה הגורמים להתקפי זעם של ילדים?

 

להתקפי זעם יש הסברים וסיבות רבות, חלקם פסיכולוגיים וסביבתיים ואחרים ביולוגיים ונוירולוגיים. 

התקפי זעם תדירים וממושכים, אשר נמשכים דקות ארוכות ומתרחשים בגילים בוגרים יותר (מגיל 5 ומעלה) עשויים להוות סימן לכך שיש לפנות לטיפול מקצועי.

 

ילדים בגילאי גן חובה לרוב יודעים להתמודד בצורה טובה יותר עם מצבי תסכול, והם כבר קצת מיומנים יותר בפתרון בעיות ומצבים חברתיים מורכבים.

לכן, התפרצויות כעס תדירות, אשר פוגעות באיכות חייו של הילד ושל ההורים, עשויות להוות סימן לכך שישנה בעיה מתחת לפני השטח. 

בקרב ילדים, כבר מן הרגע שהם עוברים את שלב התלות המוחלטת בהוריהם ומתנפצת להם תחושת האומניפוטנטיות בה כל צרכיהם מסופקים באופן מיידי, מתחילה ההתמודדות עם תחושות חדשות ולא מוכרות של כעס.

שלב זה מתרחש יחסית מוקדם, ומתחיל לבלוט לעין סביב גיל שנתיים. מצב זה הוא נורמלי, בריא, ועוצמתו היא ברת חלוף.

כאשר ההורים מסייעים לילדיהם לבטא את קשייהם במילים, נותנים תוקף לרגשות התסכול והכע  ואף מגיעים לפשרות עם ילדיהם תוך הצבת גבולות ברורים של מותר ואסור, הכעס של הילד צפוי להישמר במקומם הבריא והטבעי.

כפי שמבוגרים לעיתים כועסים – כך גם ילדים.

 

 

למה ילדים נכנסים בכלל להתפרצות זעם? 

 

חשוב להבין מדוע ילדים מתנהגים באופנים לא יעילים. להלן כמה אפשרויות: 

 

• לפעמים ילדים מתעלמים מהנחיות הוריות כי הם נהנים מפעילות אחרות, כמו צפיה בטלוויזיה, פעילות שהם רוצים להמשיך בה. 

• סירוב לבצע מטלה בגלל סיבה עקיפה - כמו פחד שקשור למה שיקרה אחרי הפעילות הקרובה.

• בדיקת גבולות - "עוד חמש דקות!" - זה לא טוב לנו... בדרך כלל זה נמרח לשעה וחצי, מה שמכעיס את שני הצדדים. חשוב להיות עקביים בהנחיות ובלוחות הזמנים. זה לא מעיד על היעדר גמישות, אלא על בהירות. כשאתם אומרים "לא", זה "לא". הלמידה מתרחשת די מהר אם אתם עומדים על שלכם. 

• צורך בתשומת לב - מובן בהחלט, כולנו רוצים, רק שכדאי ללמד אותם לאמץ דרכים אחרות לקבל תשומת לב. כאשר הילד עושה פעולה הפוכה מהבקשה של ההורה, בדרך כלל מדובר בדרישה להתייחסות. 

• צורך בכח, השפעה ועצמאות - בשמחה, אבל שוב, בדרכים אחרות. חשוב להבהיר את זה ולהציע אלטרנטיבות.  מאבק כח עם ההורים הוא לא הדרך להגביר שליטה. 

• לילדים אין את אוצר המילים הרגשי העשיר של מבוגרים (רוב המבוגרים...). כל כך חשוב לעזור להם לשיים (To name) רגשות שבשלב זה הם עדיין חסרי-שם. 

 

 

שליטה עצמית 

 

 

שליטה על מחשבות 

 

עד כמה אני מסוגל להפנות את הקשב לגירוי המטרה ולמנוע הסחת דעת מגירויי רקע. יכולת הכרחית שמאפשרת לי להתמיד במאמץ להשגת המטרות שלי. מרבית המטרות שלנו דורשות קשב ממוקד על המטרה.

• מנגינה שרצה בראש שלי ללא הפסקה
• דימוי לא נעים שבו אני קופץ מהמרפסת רץ בראשי

 

 

שליטה על התנהגות 

 

חוסר שליטה מתבטא בשני קצוות- בקצה האחד אימפולסיביות, כאשר אנחנו לא מצליחים לשלוט בעצמנו, או קומפולסיביות- כשאנחנו עושים משהו שוב ושוב בלי שהרצון שלנו ממש מעורב (למשל, בדקנו שהתנור סגור לפני שיצאנו אך אנו שבים לבודקו שוב ושוב: 

• אימפולסיביות (לא התכוונתי לעשות את זה)

• קומפולסיביות (אני חייב לעשות את זה)

 

 

שליטה על רגשות 

 

עד כמה אנו יכולים למנוע מעצמנו התפרצות מצד אחד, עד כמה אנו יכולים להרגיע את עצמנו ומה קורה במצבים שאנו מרגישים מעוררים- עוררות מינית- מה קורה לנו שם?

 

• התפרצויות של רגשות שליליים (וחיוביים)

• מצבים מעוררים

• התמקדות

• הפניית קשב למשימה ולהתעלם מהסחות

• התמדה בהגשמת מטרות

 

 

מנטליזציה

 

מנטליזציה מתייחסת ליכולת המתפתחת לראות מה קורה בעולם הפנימי שלי ובעולם הפנימי של האחר.

 

כאשר קיים חוסר בערוץ הקוגניטיבי של המנטליזציה, ילדים ומתבגרים מגיבים אך ורק מתוך הממד הרגשי. אנחנו מזהים סכנה, ולמרוצ שהסכנה הזו עשויה לא להיות אמיתית, אנו נוטים להיבלע בתוכה כשאנחנו משותקים לחלוטין מבחינת שיקול הדעת וקבלת החלטות. 

לדוגמא-  בחור שפוגש את חברה שלו והיא לא מתייחסת אליו. מבחינה רגשית הוא קולט שהיא לא רוצה להיות אתו. בגלל שהערוץ הקוגניטיבי שלו אינו פעיל הוא לא יצליח לעשות אינהיביציה – ויגיב בכעס, בדרמה, כל כולו נבלע וכלוא בתוך התפיסה הרגשית. 

 

כאשר קיימת עוררות רגשית גבוהה יש במקביל הנמכה של הערוץ הקוגניטיבי.  יש אנשים עם נטיה להיכנס למצבים של הנמכה קוגניטיבית הרבה יותר מהר מאחרים.

ילדים עם יכולת מנטליזציה (רפלקציה) מוגבלת מתקשים "לקחת צעד אחורה" ולהגיב באופן גמיש שמותאם למצב. הם יגיבו באופן של 'ייחוס מקובע' וההתנהגות שלהם תהיה יותר חזרתית. 

חוויה רגשית ולא סימבולית (אין חשיבה על חשיבה)

הרגשות מורחבים באופן לא מתאים לקוגניציות: "אני עצוב, כנראה פגעת בי".

כשילד לא מסוגל לעשות מנטליזציה, רואים אותו מגיב להתנהגות באופן רגשי חזק, מבלי שמסוגל לבצע על זה חשיבה. לדוגמא: ילד אחד דורך בטעות על ילד אחר בגן, והילד האחר לא מסוגל להבין שדרכו עליו בטעות. הילד שדרכו עליו כועס, ומבין שהילד השני רצה להכאיב בכוונה.

 

 

מחקרי מוח

 

חוקרים הבוחנים את מקורות הזעם מכיווני מחקר נוירו-קוגנטיביים, רואים בו ביטוי תגובתי לאיום באמצעות תוקפנות לא מעוכבת. 

האזורים הנמוכים ביותר במוח האנושי, אלה שקרובים יותר למרכז, אחראים על תחושת הסכנה (ראו בתמונה למעלה את האמיגדלה). אזורים אלה משותפים לבני האדם ולבעלי חיים אחרים, כמו כלבים וקופים. קליפת המוח והאזורים המפותלים שלה (הנאו-קורטקס והקורטקס הפרה-פרונטלי) התפתחו בשלבים מאוחרים יותר באבולוציה ואחראים על חשיבה, קבלת החלטות, ניטור עצמי וחשיבה על חשיבה (מטא-קוגניציה). מבחינה פונקציונלית, האזורים הגבוהים מעכבים, עושים אינהיביציה, לפעילותם של האזורים הנמוכים. הזעם מגיע כאינפורמציית חירום רגשית מהאמיגדלה וגזע המוח והקורטקס דואג להרגיע אותה ולעכב את ההתנהגות האלימה. 

כשנכנסים למצב של "כביכול סכנה", מאבדים את היכולת לחשוב ופועלים באופן התנהגותי שאינו מושפע מחשיבה ← "הרגשתי את תחושת הסכנה והנה היא פורצת". אחת המטרות של טיפול נפשי בהתפרצויות זעם היא לחזק את היכולת לניהול עצמי, לשליטה עצמית ולוויסות רגשי. מבחינה תיאורטית, אנחנו רוצים ללמד את האיזורים הגבוהים "לקחת את ההגה" ולהרגיע את האיזורים הנמוכים.  

ילדים שמתמודדים עם ADHD עלולים לפתח התפרצויות זעם כיוון שבעיות קשב וריכוז מלוות בקושי להתמודד עם מעברים מסיטואציה אחת לאחרת (למשל, מהקניון לבית, או מהבית לגן).

לחילופין, ילדים עם לקות שפתית עלולים להביע כעסים בעוצמה גבוהה יותר, שכן הם מתמודדים עם קושי לבטא את הצרכים הרגשיים שלהם באופן מילולי גם בגילאים בהם הם כבר מצופים לעשות כן.

כמו כן, התפרצויות זעם תדירות עשויות להעיד על קשיים בוויסות הרגשי, ועל נטייה להגיב באופן חריף לכל אירוע ולתפוס אירועים במונחים של "שחור או לבן", ללא אפשרות להתנחם בפתרונות ביניים או ב"חצאי סיפוקים".

בנוסף, ייתכן וכעסים בלתי נשלטים בקרב ילדים מעידים על לקות בכישורים החברתיים שלהם, ועל חוסר היכולת שלהם לפתור בעיות חברתיות או להבין סיטואציות חברתיות מורכבות.

 

 

טיפול פסיכולוגי בהתקפי זעם

 

איך עוזרים לילד להתגבר על התקפי זעם? 

 

 

פסק זמן 

 

טכניקה התנהגותית פשוטה ויעילה מאוד להפחתת זעם, טנטרום וכעסים. עוצרים לפרק זמן מסוים את הפעילות שעושים כרגע כדי להפחית את העוצמות הרגשיות ולהגביר את היכולת לחשיבה, עיבוד מידע ושיקול דעת. פשוט נותנים לו כמה דקות להירגע ולהפחית את רמות האדרנלין, לטובת פיתוח מודעות עצמית להתנהגות ולהשלכותיה. 

חשוב לדון עם הילד על "מה שהיה" אחרי שמסתיים פסק הזמן. אפשר לשאול אותו למה התנהג כפי שהתנהג, בעיקר באמצעות שאלות סוקרטיות, שמאפשרות לו להגיע לתשובה בעצמו ומכיוונים שונים. 

השיטה עובדת מצוין בעיקר עם ילדים צעירים יותר שמתנגדים להנחיות של ההורים. 

 

 

התקפי כעס וזעם - מתי לפנות לעזרה מקצועית?

 

כאשר זעם בקרב ילדים ובני נוער, ממש כמו אצלנו ההורים, מתרחש לעיתים נדירות מאוד, ניתן לראותו כתופעה שניתן להכיל, ובנקודות מסוימות הוא מבטא אפילו חלק בלתי נפרד מהתפתחות רגשית בריאה.

כל מתבגר ומתבגרת מגיעים לשלב בו עליהם להתמודד בהדרגה עם גוונים שונים של תסכול, כאשר רבים מהתסכולים נובעים מפער בין שאיפה לעצמאות לבין התלות הרבה שלהם בפועל, או בין הצורך לקבל סיפוקים מידיים לבין המגבלות שכופות דרישות המציאות. 

מחד, ייתכן כי ההורים לא מנהלחים נכון את הזעם של הילד, וכך מעודדים אותו לפנות להתקפי זעם כדי לפתור בעיות ותסכולים. במקרים כאלה, ליווי מקצועי של הדרכת הורים עשוי לפתור את הבעיה באמצעות הקנייה של כלי התמודדות יעילים יותר להורים. במקרים רבים, ובעיקר כאשר מדובר בילדים, שינוי ההתנהגות של ההורים היא משמעותית הרבה יותר מאשר טיפול פרטני בילד. כאשר ההורים לומדים כיצד להגיב נכון לילד כועס - איך להכיל אותו מצד אחד אבל ללמד אותו שלהתקפי זעם אין תוצאות חיוביות מצד שני - לרוב נוצר בבית תהליך משמעותי של הקלה בהתפרצויות הזעם.

מאידך, ייתכן ופנייה לטיפול פרטני בילד היא הפתרון הנכון, שכן ישנם גורמים שונים אשר עשויים לעמוד בבסיסם של כעסים בלתי נשלטים בקרב ילדים.

 

 

מילה על טיפול בהתפרצויות זעם בימי הקורונה

 

כולנו עברנו תקופה קשה.

 

אבל זה נכון כפליים עבור מי שסובל מפתיל קצר, מני שמועד להתפרצויות זעם במצבים בהם מכסת הכעס עולה על גדותיה: 

 

אודי, נער בן 17, חווה התפרצות זעם קשה כאשר דרש נואשות לעזוב את הבית ואביו נעל בפניו את הדלת. בנסיבות רגילות אודי היה מביע כעס, רוטן יוצא מהבית לכמה שעות לפגוש חברים, מתקרר קצת וחוזר הביתה.  אבל הפעם, עם מגבלות הבידוד החדשות לפי ההנחיות של משרד הבריאות בעקבות המגיפה פשוט נאסר עליו לעזוב. אודי הרגיש שהוא עומד לאבד את זה לגמרי - הרעש והצעקות של ארבעת אחיו הצעירים הטריף את דעתו והוא הרגיש שהוא עומד להתפוצץ.  אמא שלו והתלונות שלה, חוסר ההבנה מצד אבא ואפילו הכלב שלו שהוציא אותו מדעתו עם נביחות קולניות 24/7, כל שעות היממה, בלי שום סיבה נראית לעין. אודי עשה כל מאמץ להרגיע את הזעם אבל כל ניסיון כזה רק החמיר את המצב.

אודי עשה מהלך נכון כשפנה לטיפול פסיכולוגי אונליין, לשיחה עם פסיכולוג, שנתנה לו כלים ומיומנויות להתמודדות שעזרולו לא להחמיר את המצב ולהקצין א העוצמות הרגשיות.

 

אנחנו מזמינים אתכם - הורים, מתבגרים, בני זוג וילדים - לפנות אלינו לייעוץ ממוקד. בקשת עזרה היא כוח. 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

  

 

קיראו על טיפול CBT לילדים ולמתבגרים >

פסיכולוגים לילדים דרך כללית מושלם <

 

 

כתיבה:  

 

אביגיל וינר, MA,

פסיכולוגית בהתמחות קלינית

 

אופיר ברגמן, MA,

מאבחנת לקויות למידה

 

 

 

עדכון אחרון:

 

17 בדצמבר 2023

 

 

מקורות:

 

Berkowitz L. Aggression: Its causes, consequences, and control. Philadelphia: Temple University Press; 1993

 

Blair, R. J. R. (2012). Considering anger from a cognitive neuroscience perspective. Wiley Interdisciplinary Reviews. Cognitive Science, 3(1), 65–74

 

The Dialectical Behavior Therapy Skills Workbook for Anger - Using DBT Mindfulness and Emotion Regulation Skills to Manage Anger By: Alexander L. Chapman PhD, RPsych, Kim L. Gratz PhD, Marsha M. Linehan PhD, ABPP, 2015. New Harbinger Publications.

 

Cheng, M. (2008). Anger Management: An Anger Management Training Package for Individuals with Disabilities. Journal of the Canadian Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 17(4), 233

 

Dretzke J, Davenport C, Frew E, Barlow J, Stewart–Brown S, Bayliss S, Taylor RS, Sandercock J, Hyde C: The clinical effectiveness of different parenting programmes for children with conduct problems: A systematic review of randomised controlled trials. Child Adolesc Psychiatry Mental Health 3:7, 200

 

Garfinkel, S. N., Zorab, E., Navaratnam, N., Engels, M., Mallorquí-Bagué, N., Minati, L., … Critchley, H. D. (2016). Anger in brain and body: the neural and physiological perturbation of decision-making by emotion. Social Cognitive and Affective Neuroscience, 11(1), 150–158

 

J.J. Gross and Thompson, R.A, (2007). Emotion Regulation: Conceptual Foundations. https://psycnet.apa.org/record/2007-01392-001

 

Kendall PC: Guiding theory for therapy with children and adolescents. In: Child and Adolescent Therapy: Cognitive-Behavioral Procedures. Edited by Kendall P.C., editor. New York: Guilford Press; 2006; pp. 3–30

 

Loeber R, Burke JD, Pardini DA: Development and etiology of disruptive and delinquent behavior. Annu Rev Clin Psychol 5:291–310, 2009

 

Shevidi, S., Timmins, M. A., & Coccaro, E. F. (2023). Childhood and parental characteristics of adults with DSM-5 intermittent explosive disorder compared with healthy and psychiatric controls. Comprehensive Psychiatry, 152367.‏

 

Siegel, A., Bhatt, S., Bhatt, R., & Zalcman, S. S. (2007). The Neurobiological Bases for Development of Pharmacological Treatments of Aggressive Disorders. Current Neuropharmacology, 5(2), 135–147

 

Sukhodolsky, D. G., Kassinove, H., & Gorman, B. S. (2004). Cognitive-behavioral therapy for anger in children and adolescents: A meta-analysis. Aggression and Violent Behavior, 9(3), 247-269

 

Sukhodolsky, D. G., Smith, S. D., McCauley, S. A., Ibrahim, K., & Piasecka, J. B. (2016). Behavioral Interventions for Anger, Irritability, and Aggression in Children and Adolescents. Journal of Child and Adolescent Psychopharmacology, 26(1), 58–64

 

Tarantino, S., De Ranieri, C., Dionisi, C., Citti, M., Capuano, A., Galli, F., … Valeriani, M. (2013). Clinical features, anger management and anxiety: a possible correlation in migraine children. The Journal of Headache and Pain, 14(1), 39.