מה זה מקיאווליזם?

בפסיכולוגיה של האישיות, מקיאווליזם היא תכונת אופי של אדם שמרוכז באינטרסים שלו, תוך שהוא מתמרן, מרמה ומנצל אחרים כדי להשיג את מטרותיו. 

מקיאווליזם היא אחת הצלעות ב״טריאדה האפלה״, השתיים האחרות הן נרקיסיזם ופסיכופתיה.  

"מלחמות אינן נעלמות;

ניתן רק לדחותן לתועלתם של האחרים."

-- ניקולו מקיאוולי, הנסיך

מי היה ניקולו מקיאוולי (משמו נגזר המונח)?

מקור המונח מקיאווליזם בניקולו מקיאוולי הידוע לשמצה, דיפלומט ופילוסוף מתקופת הרנסנס, שספרו הידוע ביותר, ״הנסיך״, רלוונטי להבנת אישיות הפוליטיקאי גם בימינו. בספר הזה מופיעות הדעות שלו שמנהיג חזק צריך להיות נוקשה כלפי הנתינים והאויבים שלו, ושתהילה והישרדות מצדיקים כל אמצעי, אפילו כאלה שנחשבים לא מוסריים וברוטליים. 

איך התפתחה מקיאווליזם כתכונה פסיכולוגית?

למרות שהמונח  ״מקיאווליזם״  נטבע כבר בסוף המאה ה-16והיה פופולרי לתיאור אמנות ההטעיה והמרפקנות בדרך למנהיגות פוליטית, רק בשנות ה-70 של המאה ה-20 הוא הפך למונח פסיכולוגי, כשהפסיכולוגים ריצ׳ארד קריסטי ופלורנס ל׳ גאיס פיתחו את ״סקלת המקיאווליזם״, שנקראת כיום ״מבחן מאך איי. וי.״.

אישיות מקיאווליסטית שכיחה יותר בקרב גברים בהשוואה לנשים אבל היא יכולה להופיע באוכלוסיות לא קליניות, כולל אצל ילדים.

מה המאפיינים של אישיות מקיאווליסטית?

 לאדם עם תכונת המקיאווליזם יהיו כמה מהנטיות הבאות:

• מתרכז בלעדית באמביציות ובאינטרסים שלו.

• מתעדף כסף וכוח על פני מערכות יחסים.

• מלא קסם אישי וכריזמה.

• מנצל ומתמרן אחרים כדי להתקדם.

• משקר ומרמה כשצריך.

• מרבה להתחנף.

• נטול ערכים מוסריים.

• ניתפס מרוחק או שקשה להכיר אותו באמת.

• ציני לגבי טוב לב ומוסריות. ככלל, מקיאווליסטים נוטים להשתמש יותר באירוניה ובציניות.

• מסוגל להזיק לאחרים כדי להשיג את המטרות שלו.

• בעל רמות נמוכות של אמפתיה.

• נוהג להימנע מהתחייבויות וקשר רגשי.

• יכול להיות מאוד סובלני בגלל טבע מחושב.

• אינו חושף את כוונותיו האמיתיות.

•  נוטה למגעים מיניים מזדמנים.

• יודע לקרוא היטב מצבים חברתיים ובין-אישיים.

• חסר חום באינטראקציות חברתיות.

• לא תמיד מודע להשלכות מעשיו. 

• מתקשה לזהות את רגשותיו.

הנה ראיית העולם המקיאווליסטית

בסרטון אנימציה קצר ומצוין ב-TED:

כיצד מאבחנים מקיאווליזם?

סקלת המקיאווליזם היא מבחן שמורכב מסדרת שאלות.

אנשים שמקבלים ציון של יותר מ-60 (מתוך 100) נחשבים ב״מאך גבוה״ ואלה שמתחת ל-60 הם ב״מאך נמוך״.

אנשים במאך גבוה מתרכזים ברווחה שלהם ומאמינים שכדי להתקדם הם חייבים לרמות אנשים.

הם לא סומכים על טוב האדם וחושבים שלהסתמך על אחרים זה נאיבי. הם מתעדפים כוח על אהבה וחיבור.

אנשים במאך נמוך נוטים להראות אמפתיה לאחרים, והם ישרים ומאמינים לאחרים ובטוב האדם. הם חושבים שאם מצייתים למוסר גבוה - מצליחים בחיים. אבל אנשים שמדורגים יותר מדי נמוך בסקלה יכולים להיות כנועים.

מקיאווליזם היא אמנם רק תכונה אחת מתוך ״השילוש האפל״, אבל מספיק אחת מהן כדי להיות בן אדם שקשה להיות בסביבה שלו, וכשכל התכונות נמצאות ביחד באדם אחד זה די מסוכן לרווחה הנפשית של הסובבים.

חוץ מקשר ברור בין התכונות האלה והעובדה שהרבה פעמים הן באות ביחד, הקשר עדיין לא הובהר מחקרית. 

הפרעות אישיות שיכולות לבוא עם מקיאווליזם כוללות הפרעת אישיות אנטיסוציאלית (ASPD) והפרעת אישיות נרקיסיסטית (NPD). מחקר מלפני כמה שנים הראה שגם דיכאון נפוץ אצל אנשים עם תכונת המקיאווליזם. 

כל ה-3 תכונות האלה קשורות לניסיון לשים את עצמך לפני כולם כדי לקבל את מה שאתה רוצה, אבל לכל אחת יש פוקוס שונה:

• מקיאווליזם הכי קשור למניפולציה למען רווח אישי. 

• נרקיסיזם מתמקד באמונה שמגיע לך שיעריצו אותך ויתייחסו אליך אחרת.

• סוציופתיות מתמקדת בקור, נצלנות וחוסר רגישות לצרכים של אחרים. 

הבעיה עם תכונות אישיות זדוניות היא שלא סביר שמי שיש לו אותן יחפש טיפול נפשי או ירצה להשתנות.

המקייאווליסט בטיפול פסיכולוגי

מקיאווליסטים לרוב פונים לטיפול פסיכולוגי רק אם אחרים דוחפים אותם לכך, עם או בלי אולטימטום, או אם ביצעו פשע וביהמ״ש שולח אותם לייעוץ נפשי מקצועי.  

המקיאווליסט מוצא את עצמו בשלב זה או אחר במפגש עם מגבלות החוק, ולפיכך הטיפולים מתאפיינים בעיקר במניעה שניונית, למשל עם קציני מבחן או טיפול שיקומי.

מחקר עדכני מגלה כי מתוך 3 תכונות האישיות האפלות, מקיאווליזם בולטת במיוחד בקשר שלה לפשע.

תכונה זו היא החזאית המשמעותית ביותר לעבריינות חוזרת ולעבירות מוקדמות יותר בחיים. 

האם המקייוואליסט טריטבילי, כלומר בר-טיפול? 

כדי שפסיכותרפיה תהיה יעילה, המטופל צריך להיות ישר ולאפשר יחסי אמון עם המטפל, אבל  המטופל המקיאווליזם נוטה להיות שקרן ואינו בוטח באחרים. 

ובכל זאת, עם מטפל בקיא יכולה להיות התקדמות: 

מטפל טוב עם ניסיון בתכונות ״השילוש האפל״ יראה כל מטופל כאינדיבידואל וייקח בחשבון את ההיסטוריה הייחודית שלו, כולל ההתניה שהוא חווה והמצב הייחודי שלו בחיים. 

מטפל מיומן יכול גם לזהות ולעזור לטפל בבעיות קשורות אחרות, למשל דיכאון או חרדה. 

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) הוא סוג טיפול שמומלץ לפעמים לאנשים עם תכונות אישיות זדוניות.

טיפול זה גורס שהדרך שאנחנו חושבים מכתיבה את ההתנהגות שלנו, אז ע״י זיהוי והחלפה של המחשבות והרגשות המעוותים אפשר לשנות התנהגות. 

אנחנו חיים היום בעולם בו מנהיגים מקיאוולייסטיים הופכים דומיננטיים יותר ויותר, 

מנהיגים אכזריים וציניים כמו פוטין, ארדואן, שי ולשעבר טראמפ היו מעוררים אצל ניקולו מקיאוולי סיפוק עמוק לגבי הכרוניות של הטבע האנושי.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

מקורות:

Dionigia, Duradonib and Vagnolic (2022). Humor and the dark triad: Relationships among narcissism, Machiavellianism, psychopathy and comic styles. Personality and Individual Differences. Volume 197.
https://doi.org/10.1016/j.paid.2022.111766

Hardyns, W., Ponnet, K., Hauspie, T., & Pauwels, L. J. R. (2022). How well do the Dark Triad characteristics explain individual differences in offending in a representative non-clinical adult sample? Current Research in Behavioral Sciences, 3, 100084.

Ináncsi T, Láng A, Bereczkei T. A Darker Shade of Love: Machiavellianism and Positive Assortative Mating Based on Romantic Ideals. Eur J Psychol. 2016 Feb 29;12(1):137-52. doi: 10.5964/ejop.v12i1.1007. PMID: 27247697; PMCID: PMC4873071.

Međedović, J. (2024). Machiavellianism as a crucial Dark Tetrad trait for the prediction of life-course criminal behavior. Current Psychology, 43, 30474–30484. https://doi.org/10.1007/s12144-024-06500-9

הפסיכיאטר רוברט ג׳יי ליפטון כתב על המושג חותם מוות (Death imprint) במחקריו על ההישרדות הפסיכולוגית של ניצולי אלימות קיצונית.

תרומתו נחשבת לאבן דרך בהיסטוריה של חקר PTSD.

ליפטון עבד עם תושבי יפן שנפגעו בשתי המתקפות הגרעיניות של ארה״ב ב-1945, עם שורדי מחנות ההשמדה של הנאצים ועם חיילים נפגעי טראומה קרבית ממלחמת ויאטנם.

בספרו בחזרה מהמלחמה (1973) מציין ליפטון את המצב המנטלי של חותם מוות, בו עדות קרובה למוות יוצרת תמונות חדות של מוות בתודעה שהאדם נידון לחיות עמן ואי אפשר למחוק אותן. 

ההשפעה הבלתי נמנעת של חותם המוות היא שהניצול יתעמת שוב ושוב עם התמונות הללו בכל שלב בחייו, מרגע הטראומה והלאה. 

האנתרופולוג היהודי ארנסט בקר , שחקר לעומק את ההכחשה כדרך להתמודדות עם המוות, סבר שכולנו נרדפים ע״י דימויים של מוות בעקבות המודעות הקיומית לעובדה שהוא יגיע מתישהו. בספרו הכחשת המוות, הוא מציע עמדה אינטגרטיבית שנמצאת בהלימה עם רעיון אינסטינקט המוות בפסיכולוגיה הפסיכודינמית לגבי הדרך בה אנו מתמודדים עם מידע כל כך קשה לעיכול -באמצעות שימוש במנגנוני הגנה, בעיקר הדחקה והכחשה של תפיסת המוות למעמקי הלא-מודע שלנו.

אם אתם מכירים ילדים או הורים בעצמכם, תוכלו לראות שבטווח הגילים 5-9 ילדים שואלים המון שאלות על מוות, סופיות וחידלון.

כהורים, אין לנו כמובן תשובה מספקת שתרגיע את חרדתם, אבל בשלב מסוים מתקבעת תפיסת המוות אצל ילדים - המידע על סופיות החיים מתערבל וצץ בהמשך החיים בצורה סימבולית ומוסווית בחלומות, באמנות, במשחק, בפליטות פה, בסובלימציה, בהומור וביצירה אנושית.

נושא המוות ממשיך להופיע לאורך השנים באופן הגנתי, בגישות ובהתנהגויות שמכוונות להגן על עצמנו מפני פגיעה ונזק.

הדיכוי הזה של דימויי המוות והחרדה שבאה בעקבותיו מאפשרים לנו להמשיך לפעול בעולם מבלי להיות מוטרדים מהסוף המתקרב. 

בשיח הפסיכולוגי של היום, מצב של חותם מוות, בו אדם מתעמת כל הזמן עם זיכרונות ודימויים קיצוניים של מוות ואלימות, יפול בקצה החמור של הספקטרום בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). אדם עם חותם מוות כרוני יתקשה מאוד לתפקד בחברה בצורה נורמלית וממש נמצא על הסף של פסיכוזה קלינית, כשתמונות חדות וחודרניות בראשו הורסות לו את היכולת להכחיש ביעילות את תודעת המוות ברמה שמאפשרת התנהלות תקינה. 

אם נחשוב על זה, חיים בצל המודעות המתמדת למוות יכולים להיות די טרגיים.

לא משנה אם נקרא לזה ״חותם מוות״, PTSD או ״הפרעה ביכולת להכחיש״, הטיפול במצב כזה חייב לכלול אנשי מקצוע מומחים לטיפול בטראומה שהמטרה שלהם תהיה לעזור לאדם לעבד לאט-לאט ובהדרגה את החומר הטראומטיו הלא נתפס  שמטריד אותו ולאפשר לו לשוב לתפקד ברמה בה הוא יוכל שוב להדחיק במידה הנדרשת. 

האבחון והטיפול במצב פוסט-טראומטי חמור כל כך מוסבר היום גם במונחים של הפרעות ביוכימיות במוח, שנגרמות כתוצר של החוויה הטראומטית, והטיפול במקרים רבים כולל ליווי פסיכיאטרי כלשהו. 

אבל הגישה של בקר, שהיה חשדן יותר כלפי טיפול תרופתי למטרות נפשיות, מדגישה שגם מישהו עם ״חותם מוות״ ו-PTSD חמור נשאר לגמרי ״אחד משלנו״ במובן שהוא עושה כל שביכולתו ומתאמץ להתמודד בהצלחה עם חוויות של אלימות והרס קיצוניים עם כלים מנטליים שיש לכולנו.

בתפיסה נוגדת סטיגמה, בקר עמד על ההתייחסות למתמודדים כאנשים שווים, כמו כל אחד אחר.

מקורות:

Ernest Becker (1973). The denial of death. by Free Press in New York.

Robert Jay Lifton (1973). Home from the War: VIETNAM VETERANS Neither Victims nor Executioners

ניתוח פסיכוכירורגי (psychosurgery) מתבצע במאה ה-21 רק במצבים קליניים עמידים לטיפול תרופתי ופסיכותרפי.

מדובר בהליך רפואי פולשני במידה מזערית, אך בהיותו פולשני נחשב למענה שלא רצים להשתמש בו. 

עם זאת חשוב לציין שהניתוחים נחשבים בטוחים יחסית ובמקרים ריבם שווים ביחס לתוצאות.

במרבית המקרים מטרת הניתוח היא הפחתה של תוקפנות ואימפולסיביות, מחלת פרקינסון, אפילפסיה, הפרעת OCD קשה ובמקרים חריגים גם באנורקסיה. 

קיימות 4 פרוצדורות כירורגיות מרכזיות:

• סינגולוטומיה קדמית (anterior cingulotomy)

• טרקטוטומיה תת-זנבית (subcaudate tractotomy)

• לוקוטומיה לימבית (limbic leucotomy)

• קפסולוטומיה קדמית (anterior capsulotomy)

בכל ארבעת הניתוחים הללו מבצע המנתח חיתוך יזום במערכת הלימבית או במבנים מוחיים סמוכים, כך שניתן להתייחס אליהם גם כ״ניתוח במערכת הלימבית״. 

ההיסטוריה של ניתוחי מוח 

פסיכוכירורגיה התמקדה בעבר בטיפול בפסיכוזה או בהפרעות נפשיות קשות אחרות.

הטכניקה פותחה לראשונה על ידי אנטוניו אגש מוניש, נוירולוג פורטוגלי שנחשב לאבי הפסיכוכירורגיה המודרנית ומפתח ניתוח הלובוטומיה (שנעשה באמצעות קידוח חור בגולגולת, בתהליך שנקרא דאז Trepanning).

התערבות ניתוחית מוחית בוצעה לראשונה בשנת 1935 על ידי עמיתו של מוניש, אלמיידה לימה. 

הפופולריות ושל ניתוחי מוח פרחה לשנים ספורות, אבל ננטשה בגלל שימוש לא הולם ולא מספיק סלקטיבי בניתוחים כאלה למגוון אינדיקציות קליניות, ללא התבססות על ראיות אמפיריות לתוצאות מספקות.

היעדר קריטריונים מוסכמים לאבחון מדויק עבור הרבה הפרעות פסיכיאטריות, יחד עם תיעוד לקוי, הובילו למחלוקת סוערת סביב תחום זה. 

איך מתבצעים כיום ניתוחים פסיכוכירורגיים?

הניתוח מתקיים בהרדמה כללית, תוך שימוש בשיטות סטריאו-טקטיות, בהן פיסת מוח זעירה נחתכת או מוסרת.

סינגולוטומיה

סינגולוטומיה, או סינגולוטומיה קדמית, הוא ניתוח שאמור לנתק את מסלולי הכאב במוח. 

המטרה היא לגרום הרס מזערי נקודתי בפיתול החגורה הקדמי כדי לנתק את קשר הסינגולום.

גרימת הרס קדמי ונפח כללי נמוך של הרס נקשר לתוצאות יותר טוב. 

התהליך הזה נראה מבטיח במקרים של OCD עמיד לטיפול, כי הוא מביא לשיפור משמעותי בסימפטומים ולמעט מאוד השפעות קוגניטיביות שליליות. 

לעיתים משלבים מנתחי מוח בין סינגולוטומיה לבין קפסולוטומיה בשתי ההימספרות (שני הצדדים).

שילוב כזה יכול להפחית אגרסיביות ולשפר את המצב הכללי של המטופל, עם יחסית מעט סיבוכים. 

טרקטוטומיה תת-זנבית 

טרקטוטומיה תת-זנבית (SCT) מתמקדת בהרס המסלולים הביפרונטליים מול הגרעין הזנבי באמצעות שתלי איטריום רדיואקטיביים שמחברים את הסיבים מהקורטקס הפרונטלי והאמיגדלה להיפותלמוס, כדי לווסת את עוצמת התגובה הרגשית. 

לא נצפתה הנמכה קוגניטיבית אבל כן דווח על אובדן זיכרון וגם כמה משימות שבוצעו ברמה ירודה, אבל תופעות הלוואי הללו זמניות ונחשבות לכאלה שקורים יותר בגלל בצקת שלאחר ניתוח באונה הקדמית מאשר לנזק מוחי קבוע. שיעור התגובה הוא 70-100%. 

לוקוטומיה לימבית

לוקוטומיה לימבית היא שיטה פולשנית מזערית שבה נעשה שילוב בין סינגולוטומיה ל-SCT כדי להשפיע על מערכת העצבים האוטונומית ועל תגובות המטופל. 

נצפה שיפור ב-80% מהמטופלים. 

קפסולוטומיה קדמית

ניתוח זה מתבצע לרוב בלייזר וכולל חיתוך בחלק הקדמי של הקופסית הפנימית ונועדה להפריע לקרינה הפרונטו-תאלמית. 

דווח על 78% שיפור בסימפטומים של OCD עמיד.

התוצאות של ההליכים האלה תוארו כמצוינות בכמה מחקרים קטנים על מטופלים עם הפרעות אפקטיביות או OCD עמידים לתרופות. 

יותר ממחצית מהמטופלים הראו תוצאות הרבה יותר גבוהות במדדים של רווחה וביצוע משימות. ב-OCD - סינגולוטומיה, טרקטוטומיה תת-זנבית, לוקוטומיה לימבית וקפסולוטומיה השיגו תוצאות טובות אצל 56%, 50%, 61% ו-67% בהתאמה, ובהפרעות אפקטיביות 65%, 68%, 78% ו-55% בהתאמה.

בסה״כ עלה שקפסולוטומיה קדמית או לוקוטומיה לימבית יכולות להיות עדיפות ל-OCD, ולסינגולוטומיה יש הכי פחות השפעות שליליות.

הדימיון בשיעורי ההשפעה מציע שהניתוחים האלה לא ספציפיים בתועלות שלהם ולכן אולי אפשר להשתמש בהם לספקטרום של הפרעות נפשיות, עם צפי לאחוזי הצלחה גבוהים במקרים שבהם ההפרעה מתמידה למרות שניתן טיפול רפואי מתאים.

לפי מחקר אחד, אפילו בסטנדרטים הכי מחמירים - 25-50% מהמתמודדים עם OCD עמיד מפיקים תועלת קלינית מניתוח כירורגי, ובקריטריון יותר כללי אפשר למדוד שינוי ניכר ב-50-70% מהמטופלים.

צפו בכתבה שמתארת מקרה של מנותח מוח, ממקור ראשון:

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

1 באפריל 2022   

מקורות והמלצות קריאה:

https://www.news-medical.net/?tag=/Psychosurgery

מהי מגלומניה?

מגלומניה, או שיגעון גדלות, היא מצב פסיכופתולוגי שמאופיין בדפוס ארוך טווח של פנטזיות הזויות על עושר,  דלוזיות גרדניוזיות, או כל-יכולות (אומניפוטנציה).

היא מבטאת רכיב חשוב בהפרעת אישיות נרקיסיסטית ומתבטאת כאובססיה לצורך בהערצה ובהתנהגויות גרנדיוזיות או בזבזניות, אולם לעיתים יכולה להגיע גם למצבים פסיכוטיים, כחלק מהפרעות נפשיות, כמו הפרעת ביפולרית.

מגלומנים הם אנשים עם דימוי עצמי מופרז שחושבים שהם עוצמתיים וחשובים, אך מתחת לפני השטח רובץ מבנה פסיכולוגי רעוע ושברירי. 

בד״כ הם משוכנעים שכל דבר שהם חושבים או אומרים הוא הברקה ובמקביל הם מזלזלים קשות באחרים מתוך אמונה שהם נחותים יותר.

מגלומניה היא מצב פסיכולוגי שלפי ה-DSM-5-TR, כלול בסימפטומים של הפרעת אישיות נרקיסיסטית, אבל כדי לקבוע אם אדם מגלומני כחלק מהפרעת אישיות, הפסיכולוג / הפסיכיאטר חייב לבחון האם קיימות אצלו פנטזיות של עוצמה וכל-יכולות, בעטיין הוא משוכנע בערך הכי טוב שיש ויכול להיות.

בניגוד לאגומניה, שמתאפיינת בגאוותנות, חשיבות עצמית ויהירות יתרה, מגלומניה היא מצב פסיכופתולוגי של ממש. 

מגלומניה ומנהיגות

הרבה פעמים מייחסים תכונות נרקיסיסטיות לדמויות היסטוריות כמו נפוליאון (שיש אפילו תסמונת מגלומנית על שמו - תסביך נפוליאון), בניטו מוסליני, אדולף היטלר וג׳וזף סטאלין.

המזרח התיכון הוא כר פורה למנהיגים מגולמנים: כאשר סדאם חוסיין משאיר לכולם אבק, אבל גם אנואר סאדאת, למשל, התייחס לעצמו בשלהי חייו כנצר לשושלת הפרעונים.

במאה ה-21 מייחסים רבים (ובהם אנשי מקצוע) תכונות מגלומניות לנשיא ארה״ב לשעבר, דונלד טראמפ. 

גם אצלנו, נדמה שיש מי ששוגה מדי פעם בייחוס אומניפוטנציה אלמותית למנהיגים פוליטיים בשר ודם:

״יש אחד בורא עולם

ויש אחד שקוראים לו יאיר לפיד״

חה״כ אורנה ברביבאי 

ברמת המנהיגות הגלובלית, התכונות הללו הן תמיד רוח גבית עבור מנהיגים השואפים ׳להשתלט על העולם׳ (במפורש או כדימוי). 

כשבוחנים היטב את התנהגותם מוצאים רציונליזציה משותפת מעניינת:

כל אחד מהם מאמין באמת ובתמים שהוא היחיד שיכול להציל את מולדתו וכי עלייתו כמנהיג הכרחית עבורה. 

אמונה זו חיזקה את החיפוש האינסופי אחר תדלוק של תחושת כוח ומסוגלות, למרות המחירים הכבדים שהם ומונהגיהם משלמים. 

ככלל, מגלומנים שטוענים באימפולסיביות שהם הכובשים הכי גדולים, מתוך אמונה שיש בידיהם כוח אבסולוטי, חווים תסמינים פתולוגיים יותר, שהם במידה רבה טראגיים, כי הם חותרים תמיד להשיג את מה שאף פעם לא יושג.  

ההיסטוריה מראה שוב ושוב כי בהינתן התנאים הגאו-פוליטיים המתאימים, מנהיגים מגלומנים מסוכנים ביותר מצליחים לרכוש את אהדת עמם ומוכנים להוביל תהליכים הרסניים ביותר בדרכם להשיג ולשמר כוח פוליטי.

מגלומן לא רק יאמין שהוא מסוגל לעשות מה שאיש אינו יכול לעשות.

בגלל תחושת אחריות מופרזת הוא גם יטה להאשים את עצמו על תוצאות מעשיו.

מגלומנים מנסים לקבל אישור מהחברה על הדימוי העצמי המוגזם שלהם, כי מבחינתם האישור יתקף את היותם בעמדת כוח.

למרות שהם מחצינים ביטחון עצמי עצום, חסרה להם חיבה ובתוך תוכם הם מרגישים תחושת ריקנות ורגשות נחיתות. 

תכונות אישיות של מגלומנים

שחצנות ויהירות

מגלומנים מסתובבים עם האף למעלה, מאמינים שהם חיוניים יותר בהשוואה לאחרים בסביבה, בעיקר מתחרים פוטנאצאליים.

יש להם אמונה עמוקה ומושרשת שאי אפשר להרוס אותם: מבחינת המגלומן, הוא מסוגל לפתור כל בעיה, תוך שימוש באמצעים מניפולטיביים שמאפשרים להם להגיע לעמדת כוח.

תחושת כל-יכולות

הרבה פעמים הם בוחנים אנשים אחרים כדי להשוות אותם לעצמם, מדברים על עצמם בגוף שלישי ומתאמצים להראות לכולם שהם יותר טובים. 

קושי להודות בטעויות 

מאפיין זה ממש מקשה על המגלומן לקחת אחריות, ללמוד מניסיון ולהפיק לקחים להמשך.

מגלומנים כן מפנימים היכן כדאי להיזהר, אולם למידה כזו מתרחשת לרוב בגלל פגיעה נרקיסיסטית ניכרת.

המציאות סותרת לבסוף את אשליית אי-הפגיעות שמאפיינת של המגלומן וההתנסות טופחת על פניו,

האדרה מול ביטול האחר

אמרנו כבר שמגלומניות היא אחד המאפיינים של אישיות נרקיסיסטית.

אחד המנגנונים המופעלים כאן הוא תנועה תנודתית בין אידיאליזציה לדימוי העצמי ודוואלואציה לאחר.

מודעות חזקה לתגובות מהסביבה

זוכרים את הנאומים בעצרות הבחירות של טראמפ?

בהנחה שהוא סובל ממידה מסוימת של מגלומניה, חשוב לראות כיצד הוא נעצר מדי פעם ומתייחס תגובות שנזרקות מהקהל או כיצד הוא נוזף בעיתונאים ששאלו Nasty question, כלומר שאלה שמכוונת אותו להתייחס למגרעה אישית או לטעות מנהיגותית. 

כמו כולנו, מגלומנים לא אוהבים דחייה, אלא שהם בטוחים שהדוחים הם הבעיה, לא הם עצמם.

יוהרה

מגלומנים נשענים על אגו מנופח שגדל כתוצאה מתחושת העליונות. הם מסרבים להכיר בכך שבתוך תוכם קיימים חלקים חרדים ומפוחדים, שמחפשים וזקוקים להכרה ולאהבה, ובגלל זה הם מעליבים ומשתמשים באומניפוטנציה הבדויה שלהם כמנגנון הגנה.  

מצד שני, בגלל הפחד העצום מרגשי נחיתות, הם עושים צחוק ובזים לכל מי שהם מרגישים שמאיים להם על האגו, ישירות או בעקיפין. 

מאחורי המסכה הפסאודו-בטוחה מסתתר אדם חסר ביטחון באופן קיצוני שמרגיש בדיוק את ההיפך ממה שהוא נאבק לשדר לעולם. בהגזמה ובהפגנה פומוזית של היכולות וההישגים שלהם, המגלומנים מראים, בלי ערנות לכך, דימוי עצמי חלש ויכולת דלה להתמודד עם תסכול. 

היהירות שלהם יכולה לגרום להם לבדידות כי אנשים פשוט בורחים מהם. לפעמים הם מבודדים את עצמם ותחושות העליונות שלהם יכולות לגרום להם להרגיש ״אנשים רגילים״, כמו כולם. הבדידות הזו, בתורה, מובילה לרגשות של ריקנות שיכולים לפגוע בהם.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

הפרעת PTSD משפיעה מאוד על איכות השינה של המתמודדים ולמעשה ניתן לומר שכמעט כל מי שסובל מ-PTSD מתמודד עם בעיות שינה כלשהן.

ֿשתי הבעיות העיקריות הן סיוטים וקשיי הירדמות.

סיוטים מתבטאים כחלומות מפחידים, שלפעמים גורמים לאנשים לצעוק או לבעוט בזמן השינה. לפעמים הסיוטים הללו הם כמו לחיות מחדש את החוויה הקשה שגרמה ל-PTSD.

קשיי הירדמות זו בעיה נוספת. זה אומר שקשה להירדם או להישאר ישנים לפחות שלוש פעמים בשבוע. הרבה פעמים, אנשים שסובלים מסיוטים גם מתקשים להירדם שוב אחרי שהם מתעוררים מסיוט.

יש עוד בעיות שינה שקשורות ל-PTSD, כמו:

• להתעורר בפחד.

• התקפי חרדה בלילה.

• תזוזות לא רגילות של הגפיים בזמן השינה.

כשיש בעיות שינה לאורך זמן, זה יכול להשפיע על מצב הרוח, הזיכרון והריכוז, כמו גם להגביר את הסיכון לבעיות בריאות כמו לחץ דם גבוה, דיכאון, סוכרת, בעיות בכליות, מחלות לב, שבץ והשמנה.

לכן, טיפול בבעיות השינה הוא חלק חשוב מהטיפול ב-PTSD, ובפרט בסיוטים.

תרפיית דמיון חזרתי (IRT)

טיפול בדמיון חזרתי (IRT) הוא סוג של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) שמטרתו הספציפית היא להפחית את הכמות, התדירות והעוצמה של סיוטי לילה אצל מטופלים/ות שמתמודדים עם תסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). 

חלומות בעתה הם אחד הסימפטומים הכי נפוצים בהפרעה פוסט טראומטית. 

למעשה, ההערכה היא כי 19-71% מקורבנות שנחשפו לטראומה ואובחנו עם PTSD סובלים מסיוטים תכופים, לעומת 2-5% בלבד מכלל האוכלוסייה.

ההתעוררות מסיוטים מתרחשת בד״כ בחלק המפחיד ביותר בעלילה, בגלל שבד״כ שהעוצמה של הסיוט נבנית עד שמי שחולם מרגיש יותר מדי חרד, והחרדה מעירה אותו בבהלה. 

איך טיפול IRT עובד?

טיפול IRT עוזר למטופל לדמיין מחדש את הסיוטים, עם סיום שונה, פחות מחריד, כדי ״לתכנת״ מחדש את התסריט של הסיוט כך  שכאשר יקרו שוב – הם יעוררו פחות פחד. 

בתחילת IRT המטפל נותן רקע על שינה וסיוטים, כדי לבנות בסיס לניהול שלהם, ואחרי זה הוא עובד עם המטופל כדי: 

א. ליצור סיום מפורט ולא מפחיד לסיוטים החוזרים. 

ב. לרשום ואז לחזור על הסיוטים עם הסיום החדש. 

ג. ללמוד איך לנטר את הסיוטים כדי להבין עד כמה הטיפול משפיע. 

הרבה פעמים אנשים עם PTSD כבר שקלו בעצמם כיצד יכולה לסייע להם פעולה של החייאה מחודשת של הסיוטים כך שיהיו פחות מפחידים, מציאות שיכולה לעזור להפוך את התחלת הטיפול לנוחה יותר ומלאת תקווה, אולם זה אינו תנאי הכרחי להצלחת הטיפול.

סביר להניח שהעבודה הטיפולית תתחיל עם הסיוטים הפחות נוראיים, בכדי לבנות בהדרגה תחושת ביטחון ולעזור למטופל להפסיק לפחד מהסיוטים כאשר הם מופיעים בזמן ערות. 

המטרה היא לא לעורר תגובות רגשיות רבות עוצמה, להיפך, האתגר הוא לעזור למטופל לחוות את הסיוטים עם כמה שפחות רגש. 

בד״כ המטפל יתחיל עם תהליך החזרה באמצעות אמירות מרגיעות, למשל ״עכשיו אנחנו נחזור על החלום״ ולא על ה״סיוט״. 

צריך להתחיל מקטן, ״לזחול לפני שלומדים ללכת״, ואז להתקדם. 

חשוב לציין ש-IRT הוא טיפול פסיכולוגי מוגבל בזמן, שכן הוא מתמקד רק בסיוטים, שהם רק סימפטום בודד של PTSD. 

אנשים שיש להם כמה סימפטומים של ההפרעה צריכים לשקול טיפול עם בסיס רחב יותר, כמו טיפול בחשיפה ממושכת (PE) או טיפול בעיבוד קוגניטיבי (CPT). 

IRT יכול להיות מועבר אחד על אחד או בעבודה קבוצתית. 

למרות שהמטרה של הטיפול היא בד״כ להשיג סופים פחות מפחידים לחלומות, אנשים שונים עם PTSD רוצים לקבל מהטיפול דברים שונים, למשל יש כאלה ירצו לשנות את כל הסיוט או חלק גדל ממנו, ואחרים ירצו לדמיין מחדש רק פרטים קטנים. 

המטפל יעבוד עם המטופל כדי לבחור את הגישה שהכי תתאים לצרכים שלו.

האם לסיוטים יש תפקיד בהקלה על טראומה?

גישה מתפתחת לטיפול בפוסט טראומה פונה לשימוש בהפעלה מחדש המאפשרת עיבוד של זיכרונות טראומטיים במהלך השינה.

חוקרים גילו כי על ידי הצגת רמזים הקשורים לזיכרונות טראומטיים בזמן שהמטופלים ישנים, ניתן לשפר את פעילות המוח הקשורה לעיבוד זיכרון, מה שעשוי להפחית תסמינים פוסט-טראומטיים (van der Heijden et al,. 2024).

במחקר השתתפו 33 מתמודדים.ות עם PTSD שעברו טיפול ב-EMDR, ואחריו הפעלת זיכרון ממוקדת (TMR) במהלך השינה.

התוצאות הראו שחולים שקיבלו TMR חוו ירידה משמעותית בהתנהגויות הימנעות, סימפטום מרכזי של PTSD.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

De Pietro, M., & Washington, N. (2024, August 7). What to know about PTSD and sleep apnea. Medical News Today. https://www.medicalnewstoday.com/articles/ptsd-and-sleep-apnea

Krakow, B; Zadra, A (2010). Imagery rehearsal therapy: Principles and practice. . Sleep Medicine Clinics, Vol 5(2), Jun 2010, 289-298

Lancee J, Spoormaker VI, Krakow B, van den Bout J. A systematic review of cognitive-behavioral treatment for nightmares: Toward a well-established treatment. Journal of Clinical Sleep Medicine. 2008;4(5):475-480

van der Heijden, A. C., van der Werf, Y. D., van den Heuvel, O. A., Talamini, L. M., & van Marle, H. J. F. (2024). Targeted memory reactivation to augment treatment in post-traumatic stress disorder. Current Biology, 34(15), 3735–3746. https://doi.org/10.1016/j.cub.2024.07.019

מה זה היקיקומורי?

Hikikomori היא צורה חמורה של נסיגה והסתגרות חברתית, שנצפתה כבר סוף שנות ה -90 בקרב בני נוער ובוגרים צעירים ביפן, אך שכיחה כיום בקרב צעירים ברחבי העולם כולו: 

מקרים של היקיקומורי דווחו בארה״ב, דרום קוריאה, הונג קונג, הודו, אוסטרליה ועוד מדינות באירו-אסיה.

התופעה הלכה והתפשטה עם התפתחות האינטרנט, כאשר צעירים כמו ״נעלמים״ מהעולם הבין-אישי המציאותי ומחוברים באינפוזיה לאינטרנט ולמשחקי מחשב בחדרם לעיתים לאורך יותר מ-12 שעות ביממה. 

באופן אירוני למדי, דווקא כלים טכנולוגיים שהאיצו ושיפרו תקשורת ויחסים בין בני אדם יוצרים השפעה הפוכה לחלוטין.

חוקרים ופסיכולוגים סבורים כיום כי היקיקומורי היא הפרעה הראויה להגדרה ייחודית, ברורה ועקבית, מה שיוביל לשיפור דרכי הטיפול ברחבי העולם.

צפו בסרטון על הסינדרום, מתוך כתבה ב״כאן 11״:

הגדרה פסיכיאטרית פשוטה ומוסכמת עשויה להגביר את ההכרה בהפרעה, את המחקר לגביה ואת תהליכי האבחון והסיווג.  

מחקר שפורסם ב-2019 על ידי צוות חוקרים מאוניברסיטת אקיטו ביפן, מלמד כי היקיקומורי קשור בקשיים ביחסים בין אישיים ובמקרים מסוימים בסיכון בהתאבדות. המתמודדים עם היקיקומורי נוטים להיות גברים, יש להם רקע של נשירה מלימודים והם בעלי היסטוריה קודמת של טיפול פסיכיאטרי. 

היקיקומורי שכיחה גם בגיל המעבר, ולא רק בבגרות הצעירה ובהתבגרות, ולפי הערכות שעולות מתוך סקר ממשלתי יפני, לא פחות מ-613,000 תושבים בגיל העמידה (40-64) ביפן מתמודדים עם התופעה. 

ההערכה הי כי אחוז מהאוכלוסיה ביפן לוקה בתסמונת. 

אבחון היקיקומורי

לתופעה הזאת יכולות להיות השלכות בריאותיות חמורות וצריכים קריטריונים חדשים כדי לאבחן אותה.

הצעד הראשון להתמודדות עם היקיקומורי הוא להבין את התופעה. במונח ״היקיקומורי״ משתמשים כדי לתאר גם את המצב וגם את האדם שיש לו אותו, והתופעה משפיעה בעיקר על בני 20-27 אבל יכולה לקרות גם אצל אנשים יותר מבוגרים.

החומרה של המצב מאובחנת לפי התדירות בה הנבדק יוצא מהבית:

למשל, מי שיוצא 1-3 פעמים בשבוע יאובחן עם היקיקומורי חמור, מתון או קל, ומי שיוצא 4 פעמים או יותר לא יאובחן עם הסינדרום.

הפרישות החברתית יכולה להימשך 3-6 חודשים ואפילו יותר.

אנשים במצב הזה לא באמת נמנעים מאינטראקציה חברתית כלשהי אבל אין להם הרבה כזו.

למרות שנסיגה חברתית קשורה בד״כ  לחרדה ומצוקה, אנשים עם היקיקומורי מרגישים דווקא שלווה בבידוד, לפחות בהתחלה, אבל אחרי כמה זמן הם מתחילים להרגיש בדידות ומצוקה.

כאמור, בד״כ המצב הזה יותר נפוץ אצל גברים מאשר נשים, ביחס של 4:1, והוא יותר נפוץ אצל בכורים במשפחות ברמה סוציואקונומית גבוהה יחסית.

רוב האנשים במצב הזה חיים עם משפחת המקור, ורק 11% מהמקרים מהם חיים לבד.

תחלואה נלווית

הרבה פעמים יש חפיפה בין היקיקומורי להפרעות נפשיות אחרות, או ששני המצבים קורים ביחד, למשל חרדה, דיכאון או הפרעת אישיות.

יש כמה גורמים שכנראה אחראיים לתפוצה המתרחבת של המצב הזה, כולל גלובליזציה, שימוש גובר במדיה החברתית והתפתחות הטכנולוגיה.

בניגוד לעבר, היום ילדים מבלים יותר זמן בתוך הבית, דבוקים למסכים, והרבה פעמים אין להם את המיומנויות שצריך לאינטראקציות חברתיות.

הרבה אנשים שחיים בבידוד אפילו לא מדברים הרבה עם אנשים במדיה החברתית או שיש להם קשרים פחות תובעניים.

מדענים גם גילו סימנים ספציפיים בדם שהם מאמינים שקיימים אצל כל האנשים עם היקיקומורי.

לגברים עם המצב הזה יש רמות יותר נמוכות של חומצת שתן ולנשים יש יותר כולסטרול ״טוב״ (HDL).

טיפול

כדי לעזור למישהו עם היקיקומורי אפשר להציע תמיכה משפחתית, כי בגלל שבהתחלה רוב האנשים במצב הזה רוצים להיות לבד, לא סביר שהם יחפשו תמיכה.

אם אתם רואים סימנים של ההפרעה אצל אדם קרוב, חשוב שתתערבו, אבל זה לא יהיה קל וצריך סבלנות.

יש אנשים, בעיקר בני נוער, שיהיו תוקפניים אם תנסו להוציא אותם מהבידוד.

• קראו יותר חומר מקצועי שמצטבר על היקיקומורי, חשוב לא לבלבל בין תופעה זו לבין הפרעות פסיכיאטריות אחרות.

• הקשיבו לבן אדם מבלי לשפוט אותו ועודדו אותו לקבל עזרה מקצועית.

• תמיכה אישית של פסיכולוגים ואנשי מקצוע אחרים יכולה לעזור להתמודד עם המצב, וגם לקיים הערכה שוטפת של טריגרים דרך טיפול אישי ו/או קבוצתי.

• עוד אופציה היא טיפול באמצעות בעלי חיים, מגע בין-אישי ורגשי שעשוי להיות תחנה בדרך להרחבת הקשרים החברתיים.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

1 באפריל 2022   

לא טוב היות האדם לבדו

"לא טוב היות האדם לבדו

אבל הוא לבדו בין כה וכה

והוא מחכה והוא לבדו

והוא מתמהמה והוא לבדו"

-- נתן זך ז״ל

מקורות:

Kato, T.A., Kanba, S. and Teo, A.R. (2019), Hikikomori : Multidimensional understanding, assessment, and future international perspectives. Psychiatry Clin. Neurosci., 73: 427-440 

Takahiro A. Kato, Shigenobu Kanba,  Alan R. Teo. Defining pathological social withdrawal: proposed diagnostic criteria for hikikomori. World Psychiatry, 2020; 19 (1): 116

חרדות חורף 

חורף מעורר אסוציאציות שונות אצל אנשים שונים. 

רבים ממש אוהבים אוויר קר, שלוליות וסקי ומרגישים התחדשות כשהם מתכרבלים במיטה בלילות ארוכים וימים קצרים.

אבל בשביל חלק ניכר במידה מפתיעה של בני האדם החורף מעורר חוויית בדידות, חשש, עצבות ומשאלה שיגיע כבר האביב. 

במאמר זה נפנה את הזרקור לחוויות הרגשיות הנלוות לעונת החורף, החל מהנאה מגשם, שלג וברד ועד לחרדות ופוביות שמתעוררות ספציפית בעונה זו.

נבחן את הדרכים בהן החורף משפיע אחרת על אנשים -  חלקם מוצאים בו בשורה של התחדשות ואחרים חווים בו תחושות של בדידות וחשש.

בפסיכיאטריה יש לנו דיכאון חורף, שרובנו מכירים, אבל יש גם פוביות וחרדות שאופייניות במיוחד לעונה הגשומה, כמו פחד מקור, משלג, ומפני ברקים ורעמים.

נסקור את ההשפעות הפסיכולוגיות והחברתיות של פוביות אלו בחיי היומיום ולבסוף נדון בשיטות הטיפול המומלצות, מטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ועד לשימוש בטכנולוגיות חדשניות, ונבין כיצד ניתן לעזור למי שקשה לו.

הנה כמה פוביות חורפיות: 

פוביה מקור (Cryophobia)

מטבע הדברים, הביטוי החריף ביותר של פחד מקור מתרחש בחודשי החורף.

יש אנשים שמתמודדים עם חרדה מטמפרטורות נמוכות ואחרים שחוששים לגעת בעצמים קרים. 

קריופוביה יכולה לנבוע מסיבות רבות אבל הרבה פעמים היא קשורה לתפיסה סובייקטיבית של ״קור״ ולאסוציאציות שליליות שקשורות לתחושה הפיזית של קור. כל אדם חווה אחרת טמפרטורות ויש לו ״סף קור״ שונה. 

עם זאת, פוביה מקור יכולה להתרחש גם בלי חוויות עבר קיצוניות כמו כוויות קור. יש אנשים שפשוט תופסים קור בצורה רגישה יותר מהנורמה, ויש המפרשים את התחושה הלא נוחה כגרוי מאיים.

תפיסה שלילית כללית עלולה, לאורך זמן, להסלים לכדי פוביה מלאה.

פחד משלג (Chionophobia) 

פחות שכיח אצלנו, אבל בעולם התופעה די מוכרת:

פוביה משלג קשורה לעתים קרובות לפוביות אחרות - אנשים שפוחדים מקור, ממזג אוויר קיצוני או ממים יכולים לפתח גם פחד מסופות שלגים אפילו כשהם בבית.

אנשים שפוחדים לנהוג, להיות לכודים או לחטוף זיהום בד״כ פוחדים רק כשהם חייבים לצאת בשלג. הפחד נע מקל לחמור ויכול היות קיצוני ומגביל אצל אנשים שחיים במדינות קרות. 

כמו ברוב הפוביות, גם פוביה משלגים מונעת מחרדה ומסווגת כפוביה בסביבה הטבעית.

על פי מחקר שנערך על ידי האגודה המטאורולוגית האמריקאית, היא נחשבת לתת-הסוג הטבעי השני בשכיחותו מבין הפוביות בסביבה הטבעית.

המתמודדים מקדישים תשומת לב יתרה לדיווחים ותחזיות מזג אוויר, מסרבים לצאת הבית במזג אוויר מושלג וחווים לעיתים התקפי חרדה.

פוביה מברקים ורעמים (Astraphobia)

אסטרפוביה היא פחד קיצוני מפני רעמים וברקים. פוביה זו יכולה אמנם להשפיע ע לבני בכל הגילאים, אולם היא שכיחה יותר בקרב ילדים ואף בעלי חיים.

כתבנו מאמר נפרד על פחד מברקים ורעמים - מוזמנים לקרוא. 

פחד מרוחות (Anemophobia)

פוביה זו יכולה לקרות בכל עונה בשנה, אבל אצל הרבה אנשים חומרת הפחד חזקה יותר בחורף כאשר נושבת רוח קרה, או כשיש רוח פרצים, או שהם מפחדים מחדרים שחשופים לרוח.

לאנמופוביה יכולות להיות כל מיני סיבות - החל פחד מאובדן שליטה ועד לפחד ממחלות, או חרדת בריאות.  

בתיאור מקרה שפרסמו Gülcü ו-Üstün ב-2023 מתואר טיפול CBT בילד בן שש שסבל מפוביה מרוחות, מצב שמדווח רק לעתים נדירות בילדים ובמתבגרים. הילד חווה פחד עז ובהלה מכל משב רוח, גם הקל ביותר, מה שהוביל אותו לשינויים התנהגותיים כמו סירוב לצאת מהבית לבד, התדרדרות בציונים בבית הספר והקפדה על נעילת כל הדלתות בבית ובכיתה. 

במהלך האבחון הוא היה צלול ומשתף פעולה, עם מאפיינים התפתחותיים והתנהגותיים מותאמים לגילו. פרט לפחד מרוח, לא היו לו פחדים אחרים או מצבים רפואיים שדרשו טיפול תרופתי.
הוא סבל מגמגום, שהופיע בגיל זה גם אצל אמו וחלף באופן ספונטני.

מתוצאות האבחון עולה כי הילד עונה לקריטריונים האבחוניים של פוביה ספציפית לפי של DSM-5. הוא טופל בציפרלקס, 2מ"ג בטיפות דרך הפה ובחלוף זמן מה הועלה המינון ל-5 מ"ג ליום. בנוסף הוא פגש פסיכותרפיסט מומחה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). הטיפול ארך 12 פגישות, תוך התמקדות בפסיכו-חינוך, זיהוי רגשות, הבניה קוגניטיבית מחדש, חשיפה ומניעת הישנות.

ההתערבות המשולבת ממש עזרה: 

מדדי החרדה של הילד פחתו והתגובות שלו לרוח השתפרו משמעותית. הוא החל להשתתף שוב בפעילויות מחוץ לבית ולקח חלק בנינוחות בשיעורים בכיתה. בנוסף, ככל שפחתה החרדה, הגמגום שלו חלף לחלוטין.

פחד מנהיגה בחורף 

נהיגת חורף גורמת לעצבנות ופחד אצל הרבה אנשים, אבל יש כאלה שאצלם זה כבר לא זהירות אלה אימה מוחלטת.

בד״כ הפחד הזה הכי חמור כאשר קיימת חרדה מנהיגה כללית יותר, או בשילוב פחד אחר שקשור לחורף, אבל הוא יכול גם להופיע ללא סוג אחר של חרדה.

מי שלא מכיר טוב את תנאי הנהיגה בחורף, למשל אנשים שעושים רה-לוקיישן למדינה סקנדינבית, נוטים במיוחד להיות בסיכון לפתח פוביה זו. 

פחד להינעל (Cleithrophobia)

בניגוד לקלסטרופוביה, בה מתמודדים סובלים מחרדה מחללים קטנים, אנשים עם קלייטרופוביה פוחדים במיוחד להינעל או להיתקע בתוך חלל קטן (זוכרים את הקטע מתוך Kill Bill בו הסרט מתחיל בהינעלות בתוך קבר? כזה).

החרדה הזו יכולה להתעורר במהלך כל השנה אבל היא חמורה בעיקר בחורף, בגלל הסיכון הקטן הממשי להיתקע במקום מחסה בזמן סופת גשמים. 

קדחת הבקתה

קדחת הבקתה (Cabin Fever) מתייחסת לאוסף של סימפטומים שיכול לקרות כשאנחנו תקועים במקום אחד תקופה ארוכה.

מצב כזה תואר בספר המפורסם ״הניצוץ״ של סטיבן קינג ואח״כ בסרט שנעשה בעקבותיו.

בגדול, השורש של קדחת הבקתה הוא בד״כ פחד חזק מבידוד. אלימות, כמו בסרט, היא יחסית נדירה ובד״כ קורה בגלל מצב קיים קודם, אבל כן נפוץ להרגיש רגזנות, חוסר מנוחה, דיכאון וחוסר מוטיבציה. 

פחד מהזוהר הצפוני (Auroraphobia)

כאן מדובר על פוביה ספציפית שרירה וקיימת, חרדה מהַזֹּהַר הַצְּפוֹנִי (Aurora Boreali)

אבל מי רואה אותה אצלנו? צריך לנסוע רחוק, אז היא לא ממש נפוצה...

היא כן שכיחה יותר כאשר היא מתבטאת כפוביה יותר נרחבת מתופעות אסטרונומיות, כמו פגיעה של אסטרואיד בכדור הארץ, או חרדת אקלים.

במהלך ההיסטוריה היה קשר חזק בין אסטרונומיה לאסטרולוגיה ופחדים אסטרונומיים מסוימים שמבוססים על נבואות זעם או פוביות אפוקליפטיות.

במקרים אחרים מקור הפחדים האלה הוא בחרדה כללית מהלא-נודע, וספציפית מטופלים גם בתחום של פסיכולוגיה סביבתית.

טיפול בפוביות חורף

כמו כל הפוביות, גם פוביות חורף שונות ביותר זו מזו בחומרה ובהשפעה על מי שסובל מהן.

יש אנשים שיספיקו להם לימוד וחשיפה למה שמפחיד אותם כדי להרגיע את הדאגות שלהם, ויש מקרים יותר חמורים שיצריכו טיפול פסיכולוגי, שהמומלץ מכולם לעל פוביה הוא טיפול CBT.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Fritscher, L. (2020, February 21). Understanding Chionophobia or the Fear of Snow. Verywell Mind. https://www.verywellmind.com/chionophobia-2671736

 Gülcü Üstün NS. A 6-year-old child with wind phobia. Indian J Psychiatry. 2023 Apr;65(4):487-488. doi: 10.4103/indianjpsychiatry.indianjpsychiatry_612_22. Epub 2023 Apr 11. PMID: 37325107; PMCID: PMC10263096.

לך תסביר איך זה שיש מקום עם וייב טוב, ומקום עם וייב רע.

התפיסה של ״וייב חיובי״ ו״וייב שלילי״ היא אחת החוויות האנושיות שהכי קשה לדייק אותן, ובאותה עת היא גם די מוסכמת על רובנו.  

התחושה שמשהו ״מרגיש נכון״ או שמשהו ״פשוט לא מרגיש טוב״ מיוחסת לגורמים שנעים מרפלקסים חזקים ועד לקליטה לא-מודעת של הבעות פנים עדינות, מאניירות בין-אישיות וטונים קוליים. 

למרות שיש תשובות שמוצעות לשאלה למה אנשים קולטים סימנים סביבתיים שליליים וחיוביים, עדיין אין תשובה ל- ״למה יש מקומות שמרגיש לנו שיש בהם ׳משהו׳ חיובי בעוד שבאחרים יש ׳משהו׳ שלילי?״.

תשובה של ״אי אפשר להסביר, זה משהו באנרגיות...״ אינה מספקת אותנו.

אז חיפשנו הסבר. 

האלגוריתם האנושי של קליטת וויב

אחד ההסברים הנוירולוגיים המובילים לפיתוח תחשת וייב מוסכמת הוא היכולת של המוח לעבד קלט חושי מגוון במהירות קוגניטיבית עצומה ולהגיע מתוך העיבוד המורכב הזה למסקנות. 

במילים אחרות, אנחנו מצוידים במכונה משוכללת ביותר שמזינה עצמאית נתונים ורמזים סביבתיים לתוך מערבל מנטלי שמנפיק עבורנו המלצה מסכמת, אולי אפילו מסקנה. 

האלגוריתם המנטלי הזה, שבפסיכולוגיה החברתית מכונה יוריסטיקה, מנתח ושופט היבטים שאנחנו לא תמיד מודעים וערים אליהם: 

• המקום מואר ביום שמש אביבי (חיובי)

• מישהו חטף לנו את החניה, רגע לפני שנכנסנו אליה, בדיוק כשהגענו לבקר במקום (שלילי)

• האם פגשנו את בבואת עצמנו במראה במעלית? (חיובי או שלילי)

ובכן, ההסבר הזה נכון מאוד, רק שאינו ממצה.

הוא לא מצליח להבהיר מדוע מרבית האנשים יגיעו לאותה מסקנה לגבי וייב של מקום מסויים.

הוא גם לא מסביר למה אותו אדם יחווה את המקום עם אנרגיה דומה בביקורים שונים. 

אולי זה הכל ביהביוריזם?

אסוציאציות נלמדות

ככלל, אנחנו נוטים לשפוט, בלי יותר מדי ראיות, כחלק מ״כלכלה קוגניטיבית״ שחוסכת לנו מאמץ. 

באותו אופן בו אנו שופטים האם סביבה מסוימת היא טובה לנו או רעה, אנחנו בונים סטריאוטיפים על אנשים ששייכים לקבוצות שונות.  העניין הוא שמבט עמוק יותר פנימה מלמד על התניה שנרכשה מבלי דעת ואורבת מימים ימימה בתודעתנו, ממתינה לגירוי המתאים כדי להתגלם עם המציאות. ובאמת, אחרי שאנחנו מתחברים או שוללים מקום מסוים, אנחנו מגלים שמשהו בו קשור למאורעות חיוביים או שליליים מהעבר האישי, אסוציאציה שמייצרת הרגשה תואמת לחוויה בהווה. 

הנה דוגמא:

כשחיפשנו לפני קצת יותר משנתיים קליניקה חדשה למכון טמיר בתל אביב, עברנו דרך שלל מתווכים ומרחבים, בעיקר משרדים, בניסיון למצוא את הסביבה האופטימלית לטיפולים פסיכולוגיים, אבחונים, קבוצות וישיבות צוות. 

ידענו רק שאנחנו זקוקים למקום גדול יותר, כאשר תנאי הכרחי היה שהוא מקדם תחושה של יציבות, יעילות וחיוביות.

האמת היא שברוב המוחלט של הנכסים שראינו, הספיקה לנו דקה או שתיים, אולי פחות, כדי ״לדעת״ האם קיימת היתכנות שהמקום יהפוך להיות מכון טמיר החדש -  האם הוא פוטנציאלי ומתאים עבורנו או שהוא מדכדך ומוריד?

בסוף התפנה המשרד בקומה מעלינו ועברנו אליו....

בראייה לאחור, המשרד החדש נבחר, כנראה, על בסיס הקרבה הפיזית והדימיון שהזכיר את האנרגיה החיובית של המשרד הקודם, בו שהינו 6 שנים...״

עד כאן דברים שיכולנו להבין ודי מוכרים, ודאי למי שבא מתחום הפסיכולוגיה. 

מכאן זה נהיה יותר מחדש:

שאריות מולקולריות של רגשות

הסבר אפשרי שלישי שמציע המדע מאחורי הוויב הוא חקר של ״שאריות רגשיות״ (Emotional Residue).

כאן מתרכזים החוקרים בשאלה ״האם הסביבה מכילה באופן אינהרנטי עקבות של רגשות קודמים?״

נשמע קצת כמו מדע בידיוני, אבל המחקר מלמד שמערכת העצבים קולטת בחלל פיזי אותות כימיים (Chemosignals) שבסופו של דבר קשורים איכשהו לתחושה של וייב חיובי או שלילי. ״איכשהו״ זה אומר שאין לאיש מושג ירוק איך הכימו סיגנלים האלה עובדים, אבל כן ידוע שקיימים שהם נוכחים בזיעה ובדמעות ושהם יכולים להישאר בסביבה גם אחרי שהאדם יצא מהחדר.

יש ניסויים שתיארו את התגובה האנושית לכימו סיגנלים, אפילו כשלא היו כבר מגע או קירבה למקור האותות. 

למשל, מחקר שבוצע בהולנד מצא כי כימו סינגלים שייצרו אנשים שהרגישו פחד גרמו לתגובה מעניינת אצל מתנדבים שנחשפו לסיגנלים הללו.

המתנדבים החלו לחפש את הסימנים על ידי רחרוח וסריקה באמצעות העיניים ופיתחו הבעות פנים שמבטאות פחד. 

באותו ניסוי, חשיפה לכימו סינגלים שייצרו אנשים שחשו גועל גרמו לנבדקים להבעות פנים של גועל ועד להימנעות של ממש מהסימנים. 

מהצד השני, ניסוי שבוצע יותר מאוחר העלה שגם חשיפה לשמחה עושה לנו טוב על הלב: 

לריח גוף שנאסף מאנשים שדיווחו על שמחה עורר שמחה אצל נבדקים שנחשפו אליהם. 

המסלול המדויק שבו הסימנים הכימיים הללו מעובדים במוח רחוק מלהיות ידוע, אבל מעניין לשאול כמה זמן נמשכת ההשפעה של הכימו סיגנלים והאם אפשר ומתי אפשר ״להשתחרר״ מהשפעת השאריות הרגשיות.

לסיכום, הביטויים ״אנרגיות טובות״ ו״אנרגיות שליליות״ נפוצים, אבל השורשים שלהם עדיין די אניגמטיים. 

לא ידוע אם המסקנות האלה מגיעות מהחלטות מוטות ומהירות, למידה של התניה קלאסית או שבבסיסן מכניזם ביוכימי מדויק שקיים בסביבה.  אבל יש עוד ועוד ראיות שמרמזות שרגשות אנושיים יכולים להיות מדבקים, ויותר מזה - שאנשים יכולים להשאיר אותם אחריהם - אנרגיה ״מורידה״ או ״מרימה״ - גם אחרי שהם כבר לא שם.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

1 באפריל 2022   

מקורות:

de Groot JH, Smeets MA, Kaldewaij A, Duijndam MJ, Semin GR. Chemosignals communicate human emotions. Psychol Sci. 2012;23(11):1417-24

Heidi Moawad (2018)/ How Real Are Vibes: The Good and the Bad? neurologylive: https://www.neurologylive.com/view/how-real-are-vibes-good-and-bad

המלצות על פסיכולוג/ית ילדים בחיפה

טיפול רגשי לילדים בחיפה והקריות

במכון טמיר בחיפה ובקריות, תקבלו הכוונה מדויקת כדי לספק לילד שלכם ולכם מגוון עשיר ומקצועי של שירותים קליניים ברמה הגבוהה ביותר:

כאן תפגשו פסיכולוג/ית ילדים, מומחה או מטפלת רגשית מנוסה, ובמידת הצורך, תוכוונו לאבחון פסיכודיאגנוסטי או לאבחון פסיכודידקטי. 

צוות מכון טמיר בחיפה ובקריות מורכב מקבוצת פסיכולוגים לילדים, מטפלים רגשיים, מטפלים באמנות, מטפלי CBT, מדריכי הורים, מאבחנים ומטפלים שישקיעו את המקסימום כדי שתשיגו את המטרות הטיפוליות, מהר ככל הניתן. 

טיפול פסיכולוגי לילדים בחיפה

פסיכולגים ומטפלים רגשיים לילדים מעניקים טיפול פרא-רפואי לילדים ובני נוער שמתמודדים עם בעיות רגשיות, פסיכולוגיות ונפשיות.

הטיפול עצמו דומה לטיפול שנותנים פסיכותרפיסטים למבוגרים, אולם ברור שמטפלי ילדים עוברים הכשרה ייחודית לעבודה עם אוכלוסיה צעירה. 

פסיכותרפיה לילדים עוזרת להם להכניס היגיון במחשבות ורגשות עצובים, כועסים, כואבים, ומבלבלים, וזה בד״כ משפיע לטובה על היחסים בבית ועל ההתנהגות, כי הילד הופך פחות מוטרד או יכול להתרכז יותר טוב.

במצב כזה רוב הילדים יכולים לנצל יותר הזדמנויות בביה״ס, בחברה, בחוגים, ביחסים עם אחים ועוד.

פסיכותרפיסטים ופסיכולוגים לילדים מיומנים בלעזור לילד להבין רגשות שקשה יותר לדבר עליהם בקול, דרך טיפול במשחק, ציור ודיבור על אירועים וחוויות.

טיפול פסיכולוגי לילדים והדרכת הורים בחיפה

פסיכולוגיה קלינית לילדים היא תחום טיפולי שדורש ידע, מומחיות וניסיון רבים. 

אנו מקבלים מדי שבוע המון פניות של הורים מחיפה והקריות, שמתלבטים ומחפשים את הטיפול והמטפלת המתאימה לילד, בבית הספר היסודי, בני נוער בתיכון ואפילו חיילים בשירות חובה ומבוגרים צעירים. 

רולה חילו-דביאת, היא פסיכולוגית קלינית מומחית של המכון בשכונת הדר, מטפלת מנוסה עם ילדים, בני נוער ומבוגרים, וכמובן הדרכת הורים: 

רולה חילו-דביאת, פסיכולוגית קלינית מומחית

ומנוסה בטיפול בילדים והדרכת הורים

הם עובדים פרטנית עם הילד ולפעמים גם ייפגשו לייעוץ קצר עם הורים שמודאגים ממצבו הנפשי של ילד בגיל הרך או בבית הספר היסודי (לילדים צעירים מגיל 5 אנו ממליצים לפנות לפסיכולוגית התפתחותית). לצד המפגשים עם הילד, מוצעים גם להורים או למטפלים העיקריים בילד (למשל משפחה אומנת) מפגשי הדרכת הורים.

פסיכותרפיה לילדים מוצעת כאשר צפים אל פני השטח קשיים פסיכולוגיים, חברתיים או רגשיים שנמשכים הרבה זמן, או כשכולם מבולבלים לגבי הבעיה ואף אחד אינו מצליח להבין לגמרי את הקושי של הילד.

פסיכותרפיה יכולה לעזור במגוון בעיות ואתגרים נפשיים שילדים פוגשים בחיים, כולל חרדה, דיכאון, בעיות התנהגות, איומים, היפראקטיביות, הערכה עצמית נמוכה, פגיעה עצמית וסימפטומים פוסט-טראומטיים שמאפיינים ילדים.

ילדים יכולים להגיב לאירועי חיים שמוכרים לכולנו, או שהבעיות יכולות לצוץ בלי סיבה ברורה. בטיפול פסיכולוגי לילדים, שיכלול במקרים מסוימים גם אבחון פסיכודיאגנוסטי, יכולים לעזור לילדים לזהות ולהתמודד עם לקויות פיזיות ולקויות למידה וגם לעזור לילדים על הספקטרום האוטיסטי.

איך עובד טיפול פסיכולוגי לילדים?

ההערכה מתחילה בסדרה של פגישות קצרות שעוזרות לקבל תמונה של הבעיות ולהכין תכנית טיפול, אם צריך. להחלטה מה לעשות מגיעים בשיחה עם ההורים והילד. חשוב שכולם יבינו את הסיבות לתכנית הטיפול ויסכימו לכך. 

כמה זמן נמשך הטיפול?

אורך הטיפול יכול להימשך מכמה מפגשים עד שנתיים. לפעמים מפגשים בודדים יפתרו את הבעיה ולפעמים לוקח יותר זמן. יש ילדים שהקשיים שלהם שמצריכים טיפול אינטנסיבי, 3 פעמים בשבוע. 

דיקלה ברששת סנדו, מטפלת רגשית לילדים, חוף הכרמל

המפגשים נמשכים 50 דקות ופגישות משפחתיות שעה עד שעה וחצי. בד״כ פוגשים את הילד לבד.

ילדים יותר גדולים בד״כ יכולים לדבר על הקשיים שלהם, וצעירים יותר יכולים לשחק או לצייר או לשחק בפגישות.

לפעמים ילדים מתקשים לתקשר במילים או משחק והמטפל יכול להתבונן איך הם מגיבים לפגישות ואיך הם מתקשרים איתו, כדי להבין מה פשר ההתנהגות שלהם. פסיכותרפיסטים של ילדים מנסים לראות את הילד בכל שבוע באותה שעה ובאותו חדר, כי שגרה צפויה תומכת בעבודה. פסיכותרפיסטים של ילדים קטנים גם נפגשים עם ההורים כדי לתת משוב על הפגישות. 

מבחינת יעילות, לפעמים פסיכותרפיה עושה שינוי מהיר, אפילו במקרים של סימפטומים הכי בעיתיים.

אבל מטרת הטיפול היא לא רק להיפטר מסימפטומים לא רצויים אלא גם לעזור לילד להשתמש יותר טוב בהזדמנויות ובמערכות יחסים בעתיד.

אצל ילדים מאוד קטנים, המטרה היא לעזור לחזור למסלול התפתחות בריא.

מחקרים הראו שפסיכותרפיה אפקטיבית במיוחד לטיפול בדיכאון, חרדה, הפרעות התנהגות והפרעות התפתחותיות, ויש ראיות לתוצאות טובות אצל ילדות שנוצלו מינית וילדים שסבלו ממחסור והזנחה.

מחקרים גם מצאו שהשיפור מחזיק לאורך זמן או מוגבר בטווח הארוך. בטיפול פסיכולוגי יש סיכון שבטווח הקצר התחושה תהיה יותר רעה וההתנהגות תחמיר, לפני שהן ישתפרו, כי לפעמים המפגשים מעוררים בילד תחושות, מחשבות וזיכרונות לא קרואים, שיכולים לגרום לו לזלזל או ביקורתי כלפי המטפל או אפילו לא לרצות להגיע למפגשים. הרבה פעמים ילדים עובדים קשה בטיפול וזה יכול לקחת מהם הרבה אנרגיה רגשית. רוב הילדים, כולל אלה ששליליים לגבי הטיפול, נקשרים לעבודה במפגשים וקשה להם בחופשות או אם פגישה מתבטלת.

פסיכותרפיה לילדים לא מתאימה לכולם ואפשר לדבר עם המטפל על אלטרנטיבות. פסיכותרפיה לטווח ארוך מוצעת כשההערכה מעלה שזה הטיפול הכי מועיל לבעיות האישיות של הילד, ואפשר לעבור על תכנית הטיפול ולוודא שהיא מתאימה לו. אבל יש מקרים שבהם תרופות יכולות לעזור, ורופא יכול לרשום אותן, ויש גם אנשים שלא ירצו שום התערבות של אנשי מקצוע ויבחרו לנהל את הבעיות בעצמם.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר