שאלת את עצמך פעם איך זה שהמטפל/ת שלך זוכר מידע שסיפרת לפרטי-פרטים?

מילא מפגישה לפגישה, אבל איך יתכן שהוא זוכר כל כך טוב גם אם לא נפגשתם כמה חודשים? 

מניסיוני כמטופל, יכולתו של המטפל לשלוף שם של מישהו שסיפרתי לו עליו, או להתייחס לפתע לחלק מחלום ששיתפתי בו לפני חודשיים, מחזקת את האמון והקשר הטיפולי ומהווה ביטוי למושקעות המטפל, גם בי וגם בטיפול שלי.

מניסיוני כמטפל, כל הדברים שתקראו עוד מעט מורגשים יום יום בעבודה, אפילו שלא תמיד אנחנו מודעים אליהם.

כתיבה:

א׳.

מטפל במכון טמיר בתל אביב

ובכן, בין אם למטפל שלך יש זיכרון פנומנלי ובין אם לאו, ישנם כמה עזרים טבעיים שתומכים ביכולת השליפה של מידע ששיתפת במהלך פגישות קודמות. 

אדבר כאן על 5 מהן: 

למידה תלוית מצב 

אפקט האחרוניות

הרשומה הרפואית

מיינדפולנס

תרגול שליפה חוזרת

למידה תלוית-מצב בשירות זיכרון המטפל

היתרון הקוגניטיבי המשמעותי ביותר שמאפשר למטפל לזכור מידע מאוד מפורט מתבסס על התנהגות פשוטה: 

קיום המפגש בכל שבוע, באותו מקום, באותו חדר, באותו יום ובאותה שעה.

קוראים לזה למידה תלויית-מצב (State-Dependent Learning): 

למידה תלויית-מצב היא תופעה מבוססת מחקר בפסיכולוגיה קוגניטיבית, לפיה אנו זוכרים הרבה יותר טוב כאשר מצבנו הפיזי או הנפשי זהה בזמן הקידוד (קליטת המידע) ובזמן השליפה (היזכרות במידע).

במילים אחרות, המטפל לא צריך לשנן את הפרטים במהלך השבוע - 

עצם הישיבה מולך על הכורסא, באותו חדר ובאותה שעה, מקפיצה לתודעתו רסיסים של אינפורמציה מהפגישה הקודמת ומפגישות נוספות מהעבר.

לא רק תוכן מילולי עולה בתודעתו, עולים גם רגשות, תחושות, מחוות לא-מילוליות, אסוציאציות שעלו אצלו תוך כדי הפגישות ואפילו השערות לגבי הכיוון הטיפולי.

המשמעות היא, כנראה, שאם המפגש הטיפולי יעבור למועד שונה, מקום שונה, או מדיום שונה (זום, נניח), יכולת הזכירה של המטפל תפחת.

תַּת הַכָּרָה נִפְתַּחַת כְּמוֹ מְנִיפָה*

היתרונות של תהליך שליפת המידע בלמידה תלויית-מצב עובדים עבור כולנו.

למשל, אם למדת חומר למבחן כשהיית תחת השפעת קנאביס, הסיכוי שתזכור אותו במדויק גבוה יותר כשתהיה שוב תחת השפעת קנאביס.

למידה תלוית מצב עובדת כמו קסם גם במצבים אחרים:

בנוכחות אנשים קרובים, תחת השפעת תרופה, אלכוהול, כאב, רעב, שובע, עייפות ואפילו מתחת למים. 

התופעה זוהתה כבר ב-1937, במחקר על התניה קלאסית עם כלבים, ומאז אוששה בעשרות מחקרים על בני אדם. 

אפקט האחרוניות (Recency Effect)

הפסיכולוג הרמן אבינגהאוז היה הראשון לזהות את אפקט המיקום הסדרתי (Serial-position effect):

הנטיה לזכור הכי טוב פריטים ראשונים ואחרונים מתוך סדרה של מספרים או מילים ולזכור הכי גרוע את הפריטים באמצע.

למשל, כאשר נבדקים מתבקשים להיזכר בכל סדר בפריטים מתוך רשימה שלמדו (מטלת זיכרון חופשי), הם נוטים להיזכר באלה שהופיעו בסוף הרשימה, ונזכרים בפריטים אלו בצורה הטובה ביותר.

תופעה זו כונתה בשם אפקט האחרוניות (Recency Effect) והיא נחשבת להטיה קוגניטיבית ידועה, במעבדה ובחיים.

בקוטב השני בהתפלגות הזכירה של אבינגהאוז קיים אפקט הראשוניות (Recency Effect), הנטיה לזכור יותר פריטים שהופיעו בתחילת הרשימה. 

אפקט המיקום הסדרתי רלוונטי לשיפור זיכרון של מטפלים בשני היבטים מרכזיים:  

זכירה של רושם ראשוני

תחושות, רגשות ומחשבות של המטפל כלפיך, שעלו ברגעים הראשונים של מפגש ההערכה (האינטיק). 

זכירה של חומרים ששיתפת בסיום המפגש האחרון

חשוב לדעת שמפגשים טיפוליים מתאפיינים באפקט סף הדלת (Doorknob Phenomenon), תופעה שמתרחשת כאשר מטופלים ממתינים עד הדקה ה-90 של המפגש - לעיתים קרובות בזמן שהמטפל כבר מאותת על סיומו,  כדי לשתף במידע חיוני ביותר.

לענייננו, האינטראקציה בין אפקט סף הדלת לבין אפקט האחרוניות משרתת נהדר את זיכרון המטפל.

היא גורמת לו לזכור את המידע החיוני ביותר. 

כתיבת רשומה רפואית ורשומה אישית

כל פסיכותרפיסט מחויב לפי חוק, לרשום סיכום של כל פגישה טיפולית, לתעד את הרשומה בצורה מסודרת ולשמור אותה בחיסיון רפואי מלא (למעט מקרים של חובת דיווח) לאורך 7 שנים לפחות. 

לצד הרשומה הרפואית הפורמלית קיימת גם רשומה אישית, בה כותב המטפל מחשבות, השערות ואסוציאציות שמשרתות אותו לקידום הטיפול. 

כתיבת הרשומה אחרי הפגישה, וקל וחומר עיון בה לפני פגישה טיפולית מתקרבת, מעוררים את זיכרון הפרטים אצל המטפל ובאמצעות אלבורציה מסייעות להיזכר במה שנכתב ואף במה שלא נכתב.

זה עובד.  

מיינדפולנס (קשיבות)

מחקרים מלמדים כי גם משתתפים בלי שום ניסיון בתרגול מיינדפולנס יכולים לשפר את יכולת הזכירה שלהם תוך 8 שבועות של תרגול.

הוכח גם כי די בשבועיים של תרגול כדי שנוכל להתרכז יותר, לשפר ציונים במבחני הישג סטנדרטיים (כמו פסיכומטרי) ולחדד את תפקוד זיכרון העבודה.

האמת היא שמטפלים עובדים עם מיינדפולנס הרבה לפני שהשיטה נכנסה לאופנה.

הסיבה לכך היא שכל מטפל טוב עושה כל מאמץ כדי לשהות ברגע הנוכחי, בהווה, עם קשב אמפטי ודריכות לתוכן ולתהליך שמתרחשים במפגש -

אין יותר מיינדפולנס מהמצב הזה...

בכל סוג של טיפול פסיכולוגי, יהא זה טיפול דינמי או טיפול CBT, המטפל ״מתרגל מיינדפולנס״.

בימינו זה נכון כפליים, כאשר מיינדפולנס מוכיחה את עצמה כשיטה טיפולית פשוטה ליישום, שמשפרת איכות חיים ומטפלים משתמשים בה באותה מידה שהם ממליצים עליה בפני מטופלים. 

שליפה חוזרת מחזקת למידה וזיכרון 

מכיר את זה שהפסיכולוג חוזר בכובד ראש על המילים האחרונות שאמרת עם סימן שאלה? 

זה ממש הפך לבדיחה על מטפלים.

המחקרים מלמדים שתרגול של אמירת התוכן או כתיבתו, מסייעים מאוד לזכירתו בעתיד.  

חשוב לציין שמטפלים לא חוזרים על מה שאמרת במטרה לזכור את הנאמר, אבל זה בהחלט תורם ליכולת הזכירה.  

תרגול שליפה (Retrieval Practice) הוא אסטרטגיית למידה חזקה ומוכחת (למרות שמשום מה שליפה לא נחשבת למיומנות פופולרית לשיפור הזיכרון).

מה דעתך?

מוזמנים/ת לשתף בתגובות כאן

או בפייסבוק

״ללא זיכרון,

ללא תשוקה,

ללא הבנה״ 

-- וילפרד ביון

מקורות:

Girden, E., & Culler, E. (1937). Conditioned responses in curarized striate muscle in dogs. Journal of Comparative Psychology, 23(2), 261–274. https://doi.org/10.1037/h0058634

Karcpicke, J.D. (2016). A powerful way to improve learning and memory. Practicing retrieval enhances long-term, meaningful learning.  APA Website:  https://www.apa.org/science/about/psa/2016/06/learning-memory

Murre JM, Dros J. Replication and Analysis of Ebbinghaus' Forgetting Curve. PLoS ONE. 2015;(10)7:e0120644.  doi:10.1371/journal.pone.0120644

Radulovic, J., Jovasevic, V., & Meyer, M. A. (2017). Neurobiological mechanisms of state-dependent learning. Current opinion in neurobiology, 45, 92–98. https://doi.org/10.1016/j.conb.2017.05.013 

ז'וליה קריסטבה היא פסיכואנליטיקאית בולגריה, פמיניסטית חלוצה, פרופסור לבלשנות באוניברסיטת פריז, בלשנית וסמיוטיקאית. 

קריסטבה היא כותבת עכשווית שמחברת בעשורים האחרונים בין שפה, ספרות, פסיכואנליזה ומגדר. 

חייה האישיים 

קריסטבה נולדה בבולגריה ב-29 ליוני 1941, בשם Yuliya Stoyanova Krasteva.

היא נולדה במהלך המלחמה, אל תוך דרמה גיאופוליטית, שלוש שנים לפני ההשתלטות הסובייטית על המדינה ב- 1944. 

קריסטבה גדלה בסביבה משפחתית קשובה למוסיקה, ספרות, אמנות ודת.

מכיוון שהמשפחה לא חברה למפלגה הקומוניסטית, נמנעה מקריסטבה גישה למערכת החינוך של "הבורגנות האדומה" המיוחסת.

עם זאת, היא התחנכה בשני בתי ספר ממלכתיים בהם הוטמעה "האורתודוקסיה המרקסיסטית" ובבתי ספר לצרפתית, בהם רכשה השכלה אינטלקטואלית עמוקה. 

מגיל 23 עברה לחיות בצרפת.

העניין של קריסטבה בבלשנות הושפע מרולאן בארת ולוסיאן גולדמן והיא למדה באופן מקיף הן את שיטת הטיפול הפסיכואנליטית והן אנליזה לקאניאנית.

עבודתה המוקדמת של קריסטבה הושפעה מרעיונות סמיוטיים-סטורקטורליסטיים, בעוד עבודתיה המאוחרות יותר משלבות בין פסיכואנליזה לגישה הפמיניסטית.

ברעיונותיה ניכרות השפעות מגוונות של הוגים כמו ז׳אק לאקאן, מישל פוקו ומיכאיל בכטין.

אינטר-טקסטואליזציה

קריסטבה היא פוסט-סטרוקטורליסטית שמאמינה כי טקסט אינו יכול להיות אובייקטיבי.

מתוך הנחה זו פיתחה את התיאוריה של האינטר-טקסטואליות.

לפי תיאוריה זו, הקורא מביא אל הקריאה את הסובייקטיביות והדימיון שלו ולכן משנה את משמעות הטקסט, שבעצמו נכתב על בסיס טקסטים קיימים.

הטקסט האישי, החברתי והתרבותי, לפי קריסטבה, אינו בר-הפרדה ממבנים אידאולוגיים שמקורם בשיח בהם נכתב.

התקשורת בין הכותב לקורא מתקיימת תמיד בתוך הקשר של מילים וקיומן בטקסטים שנכתבו זה מכבר. 

לדידה, ״כל טקסט מובנה מפסיפס של ציטוטים״ וכי ״כל טקסט הוא ספיגה ושינוי של טקסט אחר״. 

אינטר-טקסטואליות התפתחה לצד התפתחות המודרניזם, עם פרסומיהם של כותבים דגולים כמו ג׳יימס ג׳ויס, מרסל פרוסט ופראנץ קפקא.

תיאוריית הסלידה (Theory of Abjection)

תיאוריית הסלידה של  קריסטבה, כפי שהיא מוצגת בספרה כוחות האימה (Powers of Horror), מדגישה את מרכזיות הדחייה הנגרמת מחוויה גופנית בחיי האדם, ומסבירה התנהגויות וגישות לסביבה שלנו.

הפנומנולוגיה של הסלידה דומה לזו של גועל, והיא מתבטאת בתגובה אנושית (כמו חרדה והקאה) לאיום בהתמוטטות של משמעות, הנגרמת על ידי אובדן ההבחנה בין סובייקט לאובייקט, או בין העצמי לבין האחר. 

תרומתה של קריסטבה לפרדיגמה הפסיכואנליטית

בשנות ה-80 המאוחרות כתבה כמה מעבודותיה המבוססות על נרקיסיזם, כמו ״סיפורי אהבה״ ו״שמש שחורה״.

שני ספרים אלו מורכבים בקטעים מתוך ניסיונה המעשי כפסיכואנליטיקאית.

באותה תקופה פרסמה גם כתבים כמו ״זרים לעצמנו״, המתמקדים בשונות וגיוון בזהות העצמית.

קריסטבה השוותה בין אנתרופולוגיה לבין פסיכולוגיה. היא הסיקה כי שני התחומים מחברים בין ״החברתי״ לבין ״הסובייקטיבי״.

שני התחומים אינם מייצגים זה את זה אלא מצילים את הקבוצה ואת הסובייקט.

בהבחנתה בין שני התחומים היא טוענת גם שהחברות שלנו נבנו באותו באופן שבו אדם זונח את אימו ״חסרת הערך״ בחיפוש אחר זהותו, כלומר שהתרבויות שלנו מאבדות את תכונותיהן הנשיות והאימהות כדי להתפתח לכדי ישות.

ראייתה הפמיניסטית של קריסטבה

כפמיניסטית צרפתייה נקשר שמה של קריסטבה עם סימון דה בובואר ולוס איריגארי, והיא אכן נתפסת כדמות משפיעה על התנועה הפמיניסטית הגלובלית, בעיקר באנגליה ובארה״ב.

על תרומתה הפילוסופית והספרותית לתרבות העניקה לה ממשלת צרפת ב-1990 את אות ״אבירת מסדר האמנויות והספרות״.

תרומתה של קריסטבה בשנות ה-2000 

בשנים האחרונות חשיבתה טבעה קריסטבה מושג חדש אותו כינתה ״סמיואנליזה״ – שילוב בין תורת הסימנים (סמיוטיקה) ופסיכואנליזה.

עוד שרטטה הבחנה ברורה בין סמיוטיקה לסימבוליקה של השפה, מה שהיווה תרומה חשובה ביותר לתחום הבלשנות והפילוסופיה של השפה.

בעוד שהסמיוטיקה קשורה לגוף האימהי ומתכתבת עם הנימה והקצב, סימבוליקה היא מה שאנו יכולים לכנות ״חוקי התחביר של השפה״.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

5 באפריל 2022   

פסיכולוגים לילדים בקריות 

פנייה לטיפול פסיכולוגי לילדים מחייבת בשלות הורית והכרה בצורך בעזרה מקצועית. 

איך עובד טיפול פסיכולוגי עם ילדים?

השאלה היא מה המטרה. 

היא זו שמכתיבה את צורת העבודה.

בטיפול פסיכולוגי עם ילדים, הלמידה מתקיימת באמצעות עשייה.

בגדול, קלינאים שמטפלים בילדים מדברים בשפתם, לעיתים קרובות באמצעות משחק.

המטפל /ות מתקשר עם הילד דרך רגש ומחשבה, בהתאם לקצב האישי שלו ובחתירה לעבר פתרון בעיות.

ילדים צעירים יותר מציירים, משחקים ומדברים.

לילדים ובני נוער בוגרים יותר, המטפלת עובדת בשיתוף פעולה, עם פעילויות ורעיונות המתמקדים בלימוד המיומנויות הדרושות לילד.

הילדים מדברים דרך רגש ופתרון בעיות, תבליך שניתן להכללה לחיים האמיתיים. 

מטפלים לילדים מחזקים ותומכים בהתנהגויות חיוביות שהילדים מפגינים, ודאי כאשר הן מבטאות התקדמות בהתאם לתכנית הטיפולית. 

הם עוזרים לילדים להאמין בעצמם, לזהות את נקודות החוזק ו״לספוג״ אותן פנימה לאגו. 

כאשר הטיפול כולל גם היבטים קוגניטיביים התנהגותיים, המטפל מזהה עיוותי חשיבה ומתקן אותם דרך הקניית דפוסי חשיבה יעילים והרגלי התנהגות בריאים.

מעורבות ההורים בטיפול לילדים

טיפול פסיכותרפי לילדים מחייב את נוכחותה של צלע שלישית:

ההורים.

בלעדיכם לא יתאפשר שינוי ובמקרים רבים תמצאו שמצב הילד/ה ישתפר כאשר תשנו דפוס התנהגות שלכם. 

מעורבות ההורים בהנעת השינוי גבוהה עד הגעת המטופל לגיל ההתבגרות (סביב 12 ומעלה), מצב בו היא עשויה להיות פחות קריטית. 

מתי לפנות לטיפול פסיכולוגי לילד/ה?

ילדים ובני נוער זקוקים לטיפול רגשי במצבים בהם הם מתקשים להתמודד לבד עם בעיות ואתגרים תואמי גיל.

אינדיקטור אחר לפנייה לטיפול היא מצב בו הילד  זקוק לעזרה כאשר בעיות בחיים משפיעות על מידת ההצלחה שלהם, על הרגשתם או על התנהגותם.

אם הדברים אינם משתפרים ספונטנית, ילדים עשויים להרוויח הרבה בטיפול פסיכולוגי והמצב לרוב משתפר.

אבחון פסיכודידקטי

גם כאן, חשוב לעבור אבחון פסיכודידקטי עים פסיכולוגים מנוסים , מושקעים, שייתנו את המענה הכי מתאים ומדויק. 

אנו מקיימים אבחון פסיכודידקטי בקריות, בעלות של 3,300 ש״ח, כמו שצריך. מ-א׳ ועד ת׳.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

המודל הביו-פסיכו-סוציאלי הוא מודל בין-תחומי, בוחן את קשר הגומלין בין ביולוגיה, פסיכולוגיה וגורמים חברתיים וסביבתיים.

המודל בוחן באופן ספציפי כיצד היבטים אלו ממלאים תפקיד בנושאים הנעים בין מודלים של בריאות וחולי, ובהקשר הנפשי, פסיכוכפתולוגיה ודרכי טיפול אינטגרטיביות ויעילות.  

הפסיכיאטר ג׳ורג׳ אנגל טבע את המושג ב-1977, שהפך במהרה לציון דרך בהבנת הרפואה כמדע. 

המודל עורר שינוי בחשיבה הרפואית, שבא לידי ביטוי במתן בהנמקה הקושרת בצורה הדוקה יותר את הרפואה והמדע. 

בפסיכולוגיה, בעיקר בפסיכולוגיה רפואית, נקיטת פרפסקטיבה הוליסטית ע״י  הקלינאי עשויה לשפר את הקשר הדיאדי בין מטפלים למטופלים.

עמדה כזו מאפשרת ראייה רב-ממדית של הבעיה, התייחסות עמוקה יותר לסובייקטיביות של המטופל וגיוס של טכניקות מגוונות המותאמות אישית לצרכי המטופל. 

מהי נקודת מבט ביופסיכוסוציאלית?

מעבר לתיאוריה ולחיבור בין המשגה רפואית למדע אמפירי, למודל הביופסיכוסוציאלי יש הבטים פרגמטיים.

בואו נתייחס למודל בהקשר של הפרעות חרדה:

מומחים לטיפול בחרדה מסבירים אטיולוגיה של הפרעות חרדה באמצעות המודל הביו-פסיכו-סוציאלי.

לפי המודל, קיימת אינטראקציה בין גורמים רבים, שהחיבור ביניהם מתבטא כחרדה פתולוגית.

ניתן לסווג באופן פשטני את הגורמים לחרדה באמצעות שלוש קבוצות עיקריות:

• גורמים ביולוגיים - מהזווית הביולוגיית יעריך הקלינאי בעיות רפואיות וגנטיות במשפחה, גיל, אבני דרך התפתחותיות ומאפיינים פיזיולוגיים.

• סיבות פסיכולוגיות - שאלות פסיכולוגיות מעריכות את הבריאות הנפשית לפי משתנים פנימיים של האדם כמו מחשבות, התנהגויות ורגשות. 

• סיבות סביבתיות או חברתיות.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

22 באוקטובר 2022   

מקורות:

Bolton D. Looking forward to a decade of the biopsychosocial model. BJPsych Bull. 2022 Jul 4:1-5. doi: 10.1192/bjb.2022.34. Epub ahead of print. PMID: 35781123.

Matthew D. Jacofsky, Psy.D., Melanie T. Santos, Psy.D., Sony Khemlani-Patel, Ph.D. & Fugen Neziroglu, Ph.D. of the Bio Behavioral Institute, edited by C.E. Zupanick, Psy.D. and Mark Dombeck, Ph.D.:  The Biopsychosocial Model: Causes of Pathological Anxiety

מהי תחלואה נלווית?

קומורבידיות (באנגלית: Comorbidity), שמוכרת בעברית כתחלואה נלוווית, היא מושג מעולם הרפואה שמתאר מצב בו צמד מצבים קליניים, מחלות, הפרעות נפשיות, נטיות או התנהגויות מסוימות, מופיעות יחד או מתווספות זו לזו.

משמעות המילה ״מורבידיות״ היא תחלואה, ו״קו״ היא יחד. 

מי פיתח את המושג קומורבידיות?

המושג קומורבידיות נכנס לשימוש בשנת 1970 ע"י חוקר אמריקאי בשם אלוואן פיינשטיין, מי שנחשב לאבי האפידימיולגיה בבריאות הנפש.

פיינשטיין דיבר על כך שבמצבי קומורבידיות, כלומר, במקרים בהם האדם סובל משני מצבים שנוטים להופיע במקביל, או יד ביד, שונים מאוד ממצבים בהם סובל המטופל רק מאחת מהבעיות, והשוני מתבטא בשלושת ההיבטים הרלוונטיים יותר לתהליך המקצועי – אופי האבחון שונה, אופי הטיפול המתאים אחר ותוצאותיו משתנים.

מחקרים מצביעים על כך שמעל ל-60% מהאבחנות הפסיכיאטריות כוללות יותר מקושי רגשי אחד, אך לרוב מתייחסים בעיקר לקושי המהותי והדחוף יותר (למשל, כאשר אנו עדים להתקף פסיכוטי אצל אדם הסובל גם מדיכאון, כמובן שיש דחיפות ובהילות לטפל בהתקף הפסיכוטי ובגורמים לו, והדיכאון הופך להיות משני להפרעה הראשית). 

תסמינים פסיכוטיים בסכיזופרניה או בהפרעות פסיכוטיות אחרות, כגון הפרעה דלוזיונלית, יכולים להיות שונים באופן סובייקטיבי מאלו שהתסמינים של דיכאון פסיכוטי. למרות שהביטויים הקליניים של דיכאון ופסיכוזה נראים שונים למדי, יש ראיות לחפיפה משמעותית באטיולוגיה (הגורמים) שלהן.

התיאור הקלאסי של הזיות בסכיזופרניה, שהוגדר על ידי הפסיכיאטר הנודע קורט שניידר (Kurt Schneider)Kurt Schneider) , כ-First-Rank Symptoms, כולל הפרעות חשיבה עם תמות של "שליטה מבחוץ" באמצעות שליטה של אחרים במחשבה, שידור מחשבות ושתילה שלהן ונסיגה קוגניטיבית עמוקה פנימה.

גם מבחינת תסמינים וסימפטומים, בעולם בריאות הנפש קיימת חפיפה רבה בין מאפייני ההפרעות השונות, מה שלעיתים מקשה על אבחון ההפרעה המדויקת, או על הזיהוי שמדובר בשני מצבים נפרדים הדורשים התייחסות נבדלת. לא אחת ניתן לשמוע שלל אבחונים שקיבלו מטופלים לאורך השנים:

"באשפוז הפסיכיאטרי אבחנו אותי עם דיכאון פסיכוטי, בביטוח לאומי אני אישיות בורדרליין ועכשיו אני סכיזופרן פרנואידי".  

דוגמא ספציפית לקומורבידיות בעולם בריאות הנפש היא קיומן של בעיות התמכרות יחד עם דיכאון קליני, כאשר במקרים אלה לרוב הדיכאון הוביל להתמכרות, או קיומן של בעיות התמכרות אשר הובילו לסימפטומים פסיכוטיים ולהתפרצות מחלת הסכיזופרניה. האשפוז הפסיכיאטרי נמצא בשנים האחרונות תחת עיניים ביקורתיות פקוחות, של המטופלים ובני המשפחה, של אמצעי התקשורת, של עמותות קהילתיות ושל פסיכולוגים וחוקרים שבוחנים מחדש את היעילות של אשפוז יום אמבולטורי ושל אשפוז במחלקה סגורה.

למשל, מחקר שפורסם לאחרונה מונה גורמי סיכון לטעויות רפואיות מזיקות ולהשלכות מזיקות של הטיפול, כאשר שני הפקטורים המרכזיים שמירקרו החוקרים הם גיל המטופלים ומשך האשפוז, שניהם קשורים חיובית לשגיאות קליניות.

סוגים של קומורבידיות

• קיומם של שני מצבים רפואיים שהובילו זה לזה ותלויים זה בקיומו של זה. במצבים אלה לרוב מצב אחד יהיה חמור יותר ביחס לשני.

• קיומם של שני מצבים רפואיים שאינם תלויים זה בזה, פשוט נוטים קורלטיבית (כלומר, נסיבתית) להופיע יחד.

• קיומם של שני מצבים שנובעים מאותו גורם, שיכול להיות תורשתיות, שימוש בחומרים מסוכנים, אבנורמליות מוחית ועוד.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Valderas, J. M., Starfield, B., Sibbald, B., Salisbury, C., & Roland, M. (2009). Defining comorbidity: implications for understanding health and health services. Annals of family medicine, 7(4), 357–363. https://doi.org/10.1370/afm.983 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מהי אקולליה?

אקולליה היא התנהגות ורבלית שמתבטאת בחזרה על מילים, ביטויים ומשפטים שנאמרים על ידי אחרים.

אקולליה יכולה להיות מיידית, כאשר אדם חוזר על משהו מיד לאחר ששמע אותו, או מושהית, כאשר הוא חוזר על מה ששמע רק שעות או ימים לאחר מכן. 

לעתים, אנשים הלוקים באקולליה לא מסוגלים לתקשר באופן יעיל, משום שהם נאבקים לבטא את מחשבותיהם, חלקם מצליחים רק לחזור על שאלות ולא לענות עליהן. 

ישנם גם מקרים של אקולליה מתונה, שהיא חזרה בשאלה על מילים שדיברו אחרים, לעתים קרובות בשינוי כינוי הגוף (קצת כמו שפסיכולוגים חוזרים על הדבר האחרון שהמטופל אומר עם שאלה :-)).

מאפייני ההפרעה ותחלואה נלווית

כל הילדים חווים אקולליה כאשר הם לומדים לדבר.

בעוד שאקולליה מייצגת חיקוי ויכולה להיות חלק מהשפה האופיינית לילדים מגיל שנה וחצי ועד 30 חודשים, בגיל 3 אקולליה כבר אמורה להיות מינימלית, אם בכלל תתקיים.

רוב הילדים יפתחו חשיבה עצמאית כשיגדלו ויתגברו על האקולליה באופן טבעי, אך מקצתם ימשיכו לחזור על מה שהם שומעים.

ילדים שסובלים מאוטיזם מתקשים לתקשר מילולית ביעילות, ואקולליה היא אחד מהסימפטומים המאפיינים את התנהגותם.

ואולם, ילדים עם אוטיזם או עיכוב התפתחותי מרבים ללקות באקולליה, בעיקר אם הם חווים עיכוב התפתחותי בדיבור. 

ילדים עם לקויות תקשורת ייצמדו להבעה מהדהדת משך זמן ארוך הרבה יותר. 

על מנת להימנע מאקולליה קבועה בקרב ילדים, על ההורים לעודד צורות אחרות של תקשורת ולחשוף את הילד לטווח רחב של מילים וביטויים. 

זאת ועוד, ילדים עם אוטיזם עשויים להשתמש באקולליה לצורך פורקן חושי, כדרך להרגיע את עצמם כשהם חרדים או מאותגרים ע״י הצפה חושית. 

במקרה כזה, אקולליה היא צורה של גירוי עצמי או חישחוש (פעולה חזרתית), דבר האופייני לאוטיסטים, אך יכול להיות נוכח גם בקרב ילדים ללא אבחנה של אוטיזם. 

עוד מתרחשת אקולליה במקרים רבים של תסמונת טורט ומצבים נוירולוגיים אחרים, בהן סוגים שונים של דמנציה, אפזיה הקשורה לשבץ, סכיזופרניה, קטטוניה או אפילפסיה. 

אבחנה מבדלת

מה מבחין בין אקולליה לתופעות דומות?

 בעוד שאקולליה היא חזרה על מילים שאומרים אחרים, פאלילליה היא חזרה אוטומטית של על מילים שהאדם אומר.

בהקשר זה יש לשים לב לכך שאקולליה היא התנהגות ורבלית, לא דפוס חזרתי קולי.

עוד תופעות רלוונטיות לאבחנה מבדלת הן פרסברציה - המגמה לחזור על פעולה, ובכלל זה דיבור, מבלי לעצור במקום המתאים.

אקופרקסיה היא טיק שמאופיין בחזרה לא-רצונית על התנהגות או תנועות של אדם אחר, ו-ורביגרציה – החזרה שוב ושוב על מילים מתוך ביטויים ללא יכולת להביע את המילה הבאה במשפט או בשטף החזרתי חסר המשמעות. 

טיפול באקולליה

המפתח במתן עזרה לילד הסובל מאקולליה הוא פיענוח המשמעות שמאחורי הבעיה ותגובה שתסייע לילד ללמוד.

ניתן לעשות זאת ע״י ״עבודה בלשית״ לפירוש דבריו של הילד או לפנות לעזרה מקצועית אצל לקלינאי תקשורת.

הקלינאית עשויה לבחור התערבות התנהגותית המכונה cues-pause-point, השכיחה במקרים של אקולליה.  

בטיפול זה המטפל מבקש מהמטופל לענות על שאלה נכונה לאחר שיסמן לו מתי הזמן להשיב.

מקורות:

McMorrow, M. J., Foxx, R. M., Faw, G. D., & Bittle, R. G. (1987). Cues-pause-point language training: teaching echolalics functional use of their verbal labeling repertoires. Journal of applied behavior analysis, 20(1), 11–22. https://doi.org/10.1901/jaba.1987.20-11

Patra KP, De Jesus O. Echolalia. [Updated 2022 Feb 19]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2022 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK565908/

סינדרום טרומן, שמוכר גם כדלוזיית המופע של טרומן, הוא סוג של מחשבת שווא בה האדם מאמין כי חייו הם תוכנית ריאליטי מבוימת, בה הוא נצפה 24/7 במצלמות.

העולם, לפי תפיסה זו, סובב סביב המתמודד. 

את סרטו של פייר וויר, המופע של טרומן, ניתן לפרש כמסר חברתי נוקב כלפי תרבות הריאליטי, שברמה הפסיכולוגית מתבטאת בנטייה שלנו לשאת עינינו בהערצה לעבר סלברטאים לרגע שצצים על מרקע הטלוויזיה, ובשנים האחרונות גם במדיה החברתית.

הסרט מתמקד בחייו של הגיבור,  טרומן בורבנק (ג'ים קארי), שלאט לאט, עם התקדמות העלילה, מגלה שהוא חי בעצם בתוכנית ריאליטי מיום הולדתו, כוכב בעל כורחו, שמנסה למצוא כל דרך לתקף את האינטואיציה שלו סביב סיפור חייו ולמצוא דרך להימלט מהאולפן הענק שהוקם כדי לתעד כל רגע בקיומו.

איך המופע של טרומן קשור לחשיבה דלוזיונית?

הרעיון של הסרט פרנואידי מטבעו וקשה להישאר אדיש כלפיו. 

הסיפור הולך ומתהווה בתודעת הגיבור והצופים ומלמד כי כל אדם שטרומן מכיר - הוריו, אשתו, חברו הטוב וכל דמות אחרת - הם בעצם שחקנים שמגלמים תפקיד.

את העלילה טווה ביצירתיות במאי, שיושב בחדר הקונטרול ומתכנן את נרטיב חייו של טרומן, שמחד חייב להיות מספיק מציאותי כדי שטרומן לא יחשוד שמהתלים בו ומאידך נועד להיות דרמטי דיו כדי לרתק ולבדר את הצופים, לאורך שנים, כתכנית טלוויזיה בפריים-טיים. ההפקה מורכבת מאלפי ניצבים, בהשקעה עצומה. 

עכשיו דמו לעצמכם רגע שהכל מתנהל סביבכם באופן מלאכותי, מנוהל ומבוים: 

איך היית מרגיש/ה אילו היית חושד שצופים בך בכל שעות היום והלילה?

אצל רובנו (כנראה) המחשבה הזו דיגדגה בצורה זו או אחרת מתישהו בתודעה.

זה רעיון מוכר.  

העניין הוא שאם אתם מתחילים להתייחס למחשבה הזו כ״אמת״, החוויה מחרידה, רודפנית וחסרת נחת. 

מה אמיתי?

מה מבוים? 

עם חוויה כזו נאלץ להתמודד אדם שסובל מתסמונת טרומן, שמופיעה כחלק מהפרעה נפשית, כמו סכיזופרניה פרנואידית.

מדובר במצב דלוזיוני, פסיכוטי, שכמו פרנויות אחרות אינו ניתן באמת להפרכה.

מה גורם לתסמונת טרומן?

• אחת ההשערות לגבי מקורותיה של תסמונת טרומן היא שהמתמודדים חווים דלוזיה פסיכוטית של זיהוי שגוי, בדומה לתסמונת קפגרא, מחשבת שווא בה האדם סבור כי אדם אהוב עליו מוחלף על ידי כפיל.

• הסבר אפשרי אחר הוא שמתמודדים עם דלוזיית טרומן סובלים משילוב בין דלוזיה של זיהוי שגוי לבין דלוזיית רדיפה, מחשבות יחס וגרנדיוזיות, בצילה של הטיה תרבותית שנובעת מפנטזיות נרקיסיסטיות על ׳15 דקות של תהילה׳ (רבים מהמטופלים מדברים על השפעת הסרט בראיון האבחוני. האם יתכן שיש כאן אינטראקציה מעניינת בין צפייה בסרט, או בכלל בריאליטי, לבין טריגרים לפריצת פסיכוזה?). 

• .יש הטוענים שמדובר במצב דיסוציאטיבי קיצוני, שמתבטא בדראליזציה. מטפלים שעבדו עם סובלים מתסמונת טרומן אכן מדווחים על מטופלים שהאמינו כי הפסיכיאטרים שטיפלו בהם באשפוז הם שחקנים.  

• לבסוף, קיימת סבירות שתופעה פסיכוטית זו היא ביטוי של מחלת נפש, למשל סכיזופרניה שמזדחלת לאטה לקראת פריצה מלאה. 

במהלך הסרט הבמאי נושא מבט אל המצלמה באומרו: 

״אם הוא (טרומן) יהיה נחרץ מספיק לגלות את האמת, אין שום דרך שנוכל לעצור אותו״. 

זה בדיוק מה שפרנואיד לא צריך לשמוע. 

לסיכום, אני חושב שהסרט הגאוני הזה מציע לכולנו נקודת ראות ייחודית, היישר מתוך עולמו הפנימי של המתמודד עם מחשבות שווא. 

צפו בסרטון קצר של PBS,

על אלברט, אמריקאי בן 26

והראשון שאובחן

כסובל מדלוזיית טרומן:

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

1 באפריל 2022   

מקורות:

Gold J, Gold I. The "Truman Show" delusion: psychosis in the global village. Cogn Neuropsychiatry. 2012 Nov;17(6):455-72. doi: 10.1080/13546805.2012.666113. Epub 2012 May 29. PMID: 22640240.

Young, R (2013). The 'Truman Show' Delusion: When Patients Think They're On TV. https://www.npr.org/transcripts/226921251

דיויד בקהאם, כדורגלן העל האנגלי, שיתף לאחרונה שהוא מתמודד עם OCD סביב ניקיון. 

אמיץ, אבל בקהאם בהחלט לא לבד. 

במאמר זה נדון בטורדנות כפייתית סביב התנקות, מה עומד מאחוריהם ואיך מטפלים: 

קומפולסיות (טקסים) של ניקיון בהפרעה טורדנית-כפייתית

התנהגויות של התנקות גופנית יזומה מופיעה במרבית התרבויות האנושיות, כמו גם בעולם החי.

זה לא מקרי - מחקרים פסיכולוגיים אחרונים אכן מזהים קשר בין התנהגויות ניקיון לבין ויסות והפחתת חרדה. 

למעשה, הקשר בין OCD לניקיון תלוי בקיומן של אובססיות (מחשבות חודרניות חזרתיות) הקשורות בזיהום וקומפולסיות (טקסי ניקיון ושטיפה שחוזרות על עצמן).

ב-OCD, הפרעת טורדנית-כפייתית, אובססיות וקומפולסיות שזורות זו בזו ועשויות להניע דחפיות חזקה לנקות דברים שוב ושוב.

סרטון אחד שווה אלף מילים...: 

ב--DSM-5-TR (המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות) OCD מתוארת כהפרעה הגורמת לאנשים לחוות מחשבות ותמונות מנטליות מטרידות שאינן חולפות.

בתגובה למחשבות הלא רצויות הללו, אנשים עם OCD עלולים להרגיש דחף אינטנסיבי לבצע פעולת מסוימות, שעשויים להיות התנהגויות פיזיות (כמו סידור אובייקטים בסדר מסוים) או מנטליות (כמו תפילה בדרך מסוימת).

יש אנשים שמרגישים שהשלמת הפעולות הללו תנטרל את האיום, תגרום למחשבה אובססיבית להיפסק או תקל על החרדה שיוצרות מחשבות לא רצויות.

ה--DSM-5-TR מדגיש שפעולות כפייתיות יכולות לגזול זמן רב ולהפריע לחיים החברתיים, האקדמיים והמקצועיים.

זאת ועוד, הצורך לבצע ריטואלים ופעולות כפייתיות באופן מדויק עלול לגרום לחרדה קשה. לכן, OCD היא הרבה יותר מתשוקה לעבוד ולחיות בסביבה נקייה או העדפה לסדר, והיא כוללת לעתים צורך מתיש ומטריד לנקות שוב ושוב אזורים ופריטים מסוימים.

למרות שה--DSM-5-TR אינו מפרט תתי-סוגים של OCD, יש חוקרים שמחלקים אובססיות וקומפולסיות לאשכולות של סימפטומים, כלומר תסמינים שחולקים חרדות וטקסים דומים:

זיהום וניקיון

יש אנשים בעלי פחד קיצוני מזיהום ע״י חיידקים, נוזלי גוף או חומרים אחרים, כולל מזהמים מופשטים, כמו רשעות או מזל רע, ויש כאלה שאפילו מפחדים לזהם אחרים.

אובססיה מסוג זה יכולה להוביל לקומפולסיה של ניקיון, כאשר האדם עשוי להאמין שע״י ניקוי אובייקטים או חללים בסדר או תדירות מסוימים הוא יכול להימנע או להחלים מזיהום.

סימטריה וסדר

יש אנשים שהופכים מוטרדים בנוגע לסידור חפצים בסדר מסוים, לעתים קרובות בגלל סוג של חשיבה המבוססת על הכשל הלוגי המכונה ״בשם המשאלה״.

למשל, אנשים עם OCD עשויים לחשוב שאם לא יסדרו חפצים מסוימים בצורה מסוימת, מישהו יזיק להם היום, או שאם הם ינקו את הכיור 5 פעמים בבוקר, אח שלהם לא יחלה היום.

מחקרים מצאו שפעמים רבות אנשים עם אובססיה לסימטריה וקומפולסיות לסדר מתקשים לבטא כעס בדרכים בריאות ועשויה להיות להם היסטוריה אישית של טראומה.

ספק לגבי פגיעה ובדיקה

יש אנשים שיש להם מחשבות חודרניות ופחדים בנוגע לפגיעה באנשים אחרים או להיפגעות בעצמם.

אימה מוגזמת מפני החשש להיות אחראיים לפגיעה יכולה להוביל להתנהגויות של בדיקה כפייתית, למשל לוודא שוב ושוב שהגז כבוי.

אנשים שחווים קומפולסיות בדיקה מתארים תחושת חוסר שלמות אלא אם כן ביצעו את הריטואלים או ההתנהגויות. קומפולסיות נפוצות אחרות כוללות מנטרות חוזרות, תפילות או מילות בטיחות לשם הדיפת סכנה או הפחתת חרדה. באופן הדומה לקומפולסיות של סימטריה וסדר, קומפולסיות של בדיקה קשורות לכעס וטראומה.

מחשבות אובססיביות וריטואלים מנטליים

יש אנשים שחווים מחשבות חודרניות תכופות על דברים שמפירים את תפיסת המוסר והיושרה שלהם.

פעמים רבות המחשבות הלא רצויות הללו כוללות מיניות, אלימות ודימויים דתיים.

למרות שלרוב אין לאנשים עם אשכול הסימפטומים הזה היסטוריה של אלימות, הם מבזבזים זמן ואנרגיה רבים בניסיון לדכא או למחוק את המחשבות הללו.

הניסיון לרמוס את המחשבות יכול להוביל לחרדה גדולה אף יותר, מה שנוטה לייצר מעגל לא בריא, לופ של מחשבות לא רצויות. 

2 מ-4 האשכולות הסימפטומטיים הללו - זיהום וניקיון וסימטריה וסדר - הם בעלי קשר ברור למטלות ניקיון.

 
תסמיני OCD אינם מתבטאים בלעדית באובססיות ובקומפולסיות, אלא גם בחרדה משמעותית.
המטופל עשוי להרגיש מתוח בנסיבות שבהן הוא מרגיש חוסר שליטה ואי-ודאות.

מי שיש לו OCD וזיהום או ניקיון הם נושאים חשובים לו, עשוי לחוש גועל או פחד מחפצים או חומרים מסוימים, כמו אבק, מחלה, הפרשות גופניות, אשפה או כימיקלים, להאמין שהוא או אחרים יכולים להזדהם באורח ״פלאי״ או באופן רוחני, למשל ע״י אמירה של שמות או מספרים מסוימים, להרגיש דחף חזק לשטוף ידיים או להתקלח בתדירות גבוהה, להשתמש בתהליך או ריטואל ספציפי מאוד של שטיפה עצמית או של הסביבה, להחליף בגדים כמה פעמים ביום, להימנע ממקומות או אנשים שעלולים להיות מזוהמים, לבצע טקסי טיהור מדויקים, לסרב לאפשר לאחרים להיכנס אל תוך החללים הבטוחים שלו או לפגוע בעורו או בגופו ע״י ניקוי מוגזם.

מי שיש לו OCD וחשוב לו לשמור על סימטריה או סדר מדויק עשוי לחוות חרדה רצינית אם דברים מסוימים אינם מסודרים ״נכון״, להרגיש דחף לחזור על מה שקורה בצד אחד של הגוף גם בצד השני של הגוף, לפחד מכך שאם משהו אינו מאוזן או אינו שווה יתרחש אסון, לבצע ריטואלים של מגע והקשות או לספור דברים באופן שגרתי.

דוגמאות להתנהגויות של אובססיביים לניקיון

• ניגוב ידיים לעיתים קרובות באמצעות מגבות נייר, מגבונים אנטיבקטריאליים או אלכוג׳ל.

• שימוש מוגזם בחומרי חיטוי וניקוי.

• שימוש במגבת חדשה ונקייה לכל מקלחת.

• צחצוח שיניים כפייתי: צחצוח כל שורת שיניים כמה פעמים, מריחה חוזרת של משחת שיניים על המברשת, לעוד סיבוב, יחד עם ספירה ותנועות קצביות, לצד יריקות-יתר בזמן צחצוח.

• טקסי גילוח: גילוח של אותו אזור בעור כמה פעמים, בדיקה חזרתית שהעור מספיק חלק, בדיקת סימטריה של תוצאות הגילוח והחלפה תדירה של סכיני גילוח.

• החלפת בגדים בכניסה וביציאה מהבית.

• דרישה להסרת נעליים מכל מי שנכנס הביתה. 

• השלכה לפח של בגדים מוכתמים, מבלי לנסות לכבס אותם. 

• הפעלה של המון מכונות כביסה כדי לוודא ניקוי מלא של בגדים ומצעים. 

• לא להרים פריטים שנפלו על הרצפה.

• לנעול רק נעליים עם סקוטשים, כדי להימנע ממגע עם שרוכים שבאו במגע עם הריצפה ויתכן שהזדהמו.

• הגעלת כלי בישול. מדיח לא מספיק. 

• הימנעות מאוויר ממזגנים, שעלול להעביר עובש, אבק וחיידקים.

• ביקורת עצמית קיצונית.

• הימנעות ממגע ישיר עם האסלה (לא רק ציבוריים, גם בבית).

• שימוש מוגזם באקונומיקה ובחומרי ניקוי חזקים אחרים.

• בישול יתר של מזון במטרה להרוג חיידקים.

• שימוש בלעדי במגבות נייר ולא במגבות בד.

• חבישת כפפות ומגבות נייר חד״פ כדי למנוע מגע ישיר בעור חשוף באובייקטים שעלולים להיות מזוהמים. 

• הימנעות ממגע פיזי עם אחרים (כמו לחיצת יד או חיבוקים). תופעה קומפולסיבית בשגרה, שהתנרמלה בתקופת הקורונה.

• הימנעות ממגע עם ילדים ובעלי חיים.

• שימוש במרפקים, ציפורניים או אמצעים עקיפים אחרים לפתיחת דלתות או הפיכת מתגי אורות.

• עצירת נשימה כדי למנוע שאיפה של מזהמים באוויר.

• הימנעות מאנשים שמזכירים או מראים תסמינים כלשהם של מחלה גופנית.

• הימנעות מישיבה בציבור או מאכילה בפומבי.

מניעה

לא ניתן למנוע OCD, למרות שברור וידוע כי אבחון והתערבות מוקדמים ככל כניתן תורמים לכך שהמטופל יבזבז פחות זמן ואנרגיה על התמודדות עם הקשיים שההפרעה יכולה לייצר.

גורמים

לכ-2% מהאוכלוסייה הכללית יש OCD.

למרות שההפרעה נוטה להופיע בגיל צעיר יותר בקרב גברים, בגילי אמצע החיים ליותר נשים יש תסמיני OCD.

אלה הם הגורמים הידועים כיום להפרעה:

גנטיקה

חוקרים ממשיכים לבחון את האפשרות שגנטיקה משפיעה על התפתחות OCD.

כיום ידוע שאנשים שיש להם הורה או אח עם OCD נמצא בסיכון גבוה יותר לפתח את ההפרעה. כמה מחקרים מצאו שממדי הסימפטומים של OCD הכוללים ניקיון וסדר נוטים במיוחד להיות משפחתיים.

מבנה מוחי

חוקרים מוצאים הבדלים מוחיים סטרוקטורליים אצל מתמודדים עם OCD, לצד שוני באופן הפעולה של המוח.

למשל, מחקר מ-2017 מצא שאצל אנשים עם OCD יש קישוריות ופעילות גדולות יותר בחלקים של המוח הקשורים להיווצרות הרגלים ובחלקים שמעבדים רגשות, בעיקר פחד.

סריקות מוח חשפו גם שוני בקולטני האסטרוגן ובכמות החומר הלבן והאפור במוחות של אנשים עם ממדי סימפטומים של זיהום וניקיון.

הבנת השוני במבנים נורוילוגיים חשובה, כי היא עשויה להצביע על כיוונים לטיפול בהפרעה.

סביבה

חוקרים התנהגותיים יודעים מזה זמן רב שמתח וטראומה קשורים לסיכון גבוה יותר לפיתוח OCD.

למשל, מחקר מ-2015 על יותר מ-20,000 תאומים שוודיים הצביע על כך ששני סוגים של טראומות ילדות נמצאים בסבירות גבוהה יותר להוביל לסימפטומים של OCD:

התעללות בילדות והתמודדות עם פיצול משפחתי.

אבחון

פסיכולוג קליני או פסיכיאטר יכולים לאבחן את ההפרעה ע״י ראיון בנוגע לדפוסי מחשבות והתנהגות או ע״י שאילת שאלות אודות הסימפטומים המופיעים ב-DSM-5.

בדיקה גופנית יכולה לעזור לרופא לקבוע אם מה שגורם לתסמינים הוא בכלל בעיה גופנית.

טיפול ב-OCD הקשור לניקיון

מחקרים רבים נעשו בנושא OCD ואנשי המקצוע מצאו מספר טיפולים שיכולים להפחית את הסימפטומים ולשפר את התפקוד היומיומי. 

המתמודדים/ות עם הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) יכולים להפיק תועלת מתרופות ו/או מפסיכותרפיה, שמלמדת אותם להתמודד עם טריגרים שמציתים פחדים אובססיביים, ולעזור להם ללמוד איך לנהל את הדחף לבצע את קומפולסיות הניקיון והשטיפה. 

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)

טיפול קוגניטיבי התנהגותי אפקטיבי עבור רבים עם OCD. ב-CBT המטפל יכול לסייע בהפחתת החרדה ע״י זיהוי דפוסי חשיבה שמעוותים את ראיית המציאות וגורמים למתח.

המטפל יכול לעזור למטופל ללמוד איך להבנות מחדש את המחשבות בדרכים פרודוקטיביות, כאשר מחקרים הראו ש-CBT מחזק קשרים במוח, בעיקר באזורים שעוסקים ביכולת לשלוט במחשבות ולאזן רגשות.

חשיפה ומניעת תגובה (ERP)

טיפול הבחירה ב- OCD הוא חשיפה ומניעת תגובה (ERP), שהוא וריאציה של טיפולCBT.

בטיפול ERP המטפל והמטופל עובדים ביחד לזיהוי טריגרים חיצוניים ופנימיים שמלחיצים את המטופל וגורמים לו לרצות לנהוג בכפייתיות.

המסגרת הטיפול, המטופל שסובל מ- OCD נחשף הדרגתית בפני מצבים בהם עולות האובססיות, תוך שהמטפל מסייע לו לא להימנע מביצוע טקס הניקיון הכפייתי. 

המטופל מתאר את המחשבת האובססיביות ואת ההתנהגויות הקומפוליסיביות שלו ומתאר מה הוא מפחד שיקרה אם יבחר שלא לבצע את הקומפולסיות.

המטפל מצדו מסייע לו לתרגל עמידה הדרגתית מול מצבים מלחיצים, גם בדמיון וגם במציאות, מבלי להשתמש בקומפולסיות שלו.

מחקר פורץ דרך מלמד על הפוטנציאל של טיפול במציאות מדומה (iVRET) עבור מתמודדים עם OCD המתבטא בהתנהגויות הימנעות מלכלוך וזיהום.  החוקרים גילו כי חשיפה וירטואליות הדרגתית לסביבות מטרגרות מפחיתה באופן ניכר את התנהגויות ההימנעות והטקסים (Ferraioli et al, 2024).

במהלך הטיפול, המשתתפים התמודדו עם תרחישים וירטואליים ייחודיים כמו כיור מלא כלים מלוכלכים במטבח או שירותים מזוהמים. בהתחלה, רבים הפגינו הימנעות משמעותית, אבל עם התקדמות הטיפול חלה ירידה הדרגתית בהתנהגויות אלו. מעניין במיוחד היה השיפור ביכולת המטופלים לבצע פעולות יומיומיות שנמנעו מהן בעבר.

החוקרים מדגישים כי היתרון הגדול של iVRET הוא האפשרות לתרגל התמודדות עם מצבים מעוררי חרדה בסביבה בטוחה ונשלטת, מה שמאפשר למטופלים לפתח בהדרגה אסטרטגיות התמודדות יעילות ולהפחית התנהגויות הימנעות המאפיינות OCD בחיי היומיום.

תרופות

טיפול תרופתי ב-OCD עשוי להיות הכרח להצלחה.

יתכן שהפסיכאטר המטפל ירשום תרופות נוגדות-דיכאון להפחתת תסמיני ה-OCD.

בין התרופות הנפוצות לטיפול בהפרעה זו מצויות אנאפרניל, פלובוקסאמין, פקסיל, פרוזאק וזולופט.

אם נוטלים אחת מהתרופות הללו לטיפול ב-OCD, חשוב לדבר עם הרופא לפני שמשנים את המינון. אסור להפסיק לקחת את התרופות בבת אחת, כי יש מקרים שבהם הדבר עלול לגרום לחזרת התסמינים, לשינויים חמורים במצב הרוח או לסיכון מוגבר למחשבות אובדניות.

גירוי מוחי עמוק (DBS)

הרופא עשוי להמליץ עליו אם טיפולים קונסרבטיביים יותר אינם עוזרים. ב-DBS הרופא משתיל באזורים מסוימים במוח אלקטרודות שמייצרות פולסים חשמליים, אשר עוזרים לשנות את המחשבות וההתנהגויות.

גרייה מוחית מגנטית (TMS)

עוד שיטה שניתן לשקול במידה וטיפולים אחרים אינם עוזרים. במהלך TMS, הרופא מניח על ראשו של המטופל סליל אלקטרומגנטי היוצר זרם מגנטי שמתקשר עם תאים עצביים במוח, בניסיון להפחית את תסמיני ה-OCD.

פרוגנוזה של OCD שקשור לניקיון

ניתן לטפל בסימפטומים של OCD עם קומפולסיות ניקיון או לסדר ויש צפי טוב עבור אנשים שמחפשים טיפול.

התוצאות הטובות ביותר נרשמות כאשר אנשים מאובחנים מוקדם ומתחילים מיד בתכנית טיפול איתנה.

לעתים OCD פוחת מעצמו, באופן ספונטני, בעיקר אם ההפרעה החלה בילדות.

במקרים אחרים אנשים זקוקים לטיפול ארוך טווח ע״מ להשאיר את הסימפטומים תחת שליטה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

עדכון אחרון: 

16 ביולי 2024

מקורות:

Ferraioli, F., Culicetto, L., Cecchetti, L., Falzone, A., Tomaiuolo, F., Quartarone, A., & Vicario, C. M. (2024). Virtual reality exposure therapy for treating fear of contamination disorders: A systematic review of healthy and clinical populations. Brain Sciences, 14(5), 510. https://doi.org/10.3390/brainsci14050510

Lee, S. W. S., Millet, K., Grinstein, A., Pauwels, K. H., Johnston, P. R., Volkov, A. E., & van der Wal, A. J. (2022). Actual cleaning and simulated cleaning attenuate psychological and physiological effects of stressful events. Social Psychological and Personality Science. https://doi.org/10.1177/19485506221099428

Seay, S. J. (2011). OCD & contamination: Washing & cleaning compulsions/rituals. http://www.steveseay.com/ocd-contamination-washing-cleaning-compulsions-rituals/

Stanborough, R. J. (2020). OCD: When cleaning is a compulsion. https://www.healthline.com/health/mental-health/ocd-cleaning

מהי חשיבה קטסטרופלית? 

חשיבה קטסטרופלית, או בשמה השני 'קטסטרופיזציה', היא הנטיה לפרש אירועים באופן מוגזם, קיצוני ומרחיק לכת.

כולנו מכירים מי ש׳עושים מעכבר הר׳, שיוצאים מפרופורציית ההיגיון, ומרביתנו מסוגלים להיזכר באירועים בהם עשינו את זה בעצמנו:

מחשבות כמו ׳אם לא אשיג את העבודה הזו אני לא אמצא עבודה טובה אחרת בחיים׳, ׳אם לא ילך לי בדייט הזה אני אשאר בודדה לנצח׳, הן דוגמאות למחשבות קטסטרופליות, הנוטות לשים משקל רב מדי על אירוע בודד, שבראייה רחבה על החיים, אין לו באמת השפעה אובייקטיבית כל כך דרמטית.

חשיבה קטסטרופלית היא סוג של עיוות חשיבה - דפוס קוגניטיבי מוגזם או לא הגיוני.

הפסיכולוג אלברט אליס, טבע את הביטוי לראשונה בשנת 1957 כשפיתח את הטיפול הרציונלי-רגשי (REBT), שהיה סנונית ראשונה לטיפול הקוגניטיבי התנהגותי המודרני.

מודל ה-ABC של אליס כלל אירוע מפעיל, אמונות לא רציונליות וההשלכות של אמונות אלו.

לפי התיאוריה שלו הרגשות והתפיסות שלנו אינן נוצרות על ידי האירוע עצמו - אלא ע״י האופן בו אנו חושבים על האירוע. 

בעלי נטיה לחשיבה קטסטרופלית נוטים לדמיין השלכות מעוררות אימה לאירועים.

הם נשאבים לחשיבה פסימית לגבי העתיד ומתארים בעיני רוחם את הגרוע ביותר, גם כאשר אין סיבה רציונלית לכך. 

אל הקליניקה הפסיכולוגית הם מגיעים לעיתים על רקע של טריגרים קבועים כמו התמודדות עם חרדת בריאות וקשיים פסיכוסומטיים שמועצמים ומוגברים על ידי חשיבה קטסטרופלית, או טריגרים מצביים, כמו דאגות לגבי העתיד במשברים המוניים, כמו מלחמת חרבות ברזל או הקורונה. 

יתרה מכך, הם נוטים להכללת יתר של אירועים שליליים, ׳אם אכשל הפעם- אני לא אצליח לעולם׳, מתקשים לראות את ארעיות המצב ואינם מבצעים שיפוט תקין למידה בה המצב מתאר אותם ואת חייהם.

הם נוטים לפחד מהחיים עצמם, מפתחים גישה חרדתית מאוד, שלעיתים עלולה להוביל להתקפי חרדה.

ככלל, לחשיבה קטסטרופלית מופעלת על ידי התפיסה של האדם לגבי מה שקורה עכשיו או לגבי מה שעלול לקרות בעתיד.

מצבים שמפעילים קטסטרופיזציה מתחלקים בדרך כלל ל-3 קטגוריות של טריגרים:

• האופן בו אנו מפרשים מידע מעורפל או עמום.

• האופו בו אנו מתמודדים עם אובדן של מישהו או משהו בעל ערך.

• פחד לא רציונלי, או חרדה.

הנטייה לדמיין סצנות קיצוניות מוכרת לרבים, למשל חרדה מאסונות טבע על רקע שינויי האקלים, כך שאינה שייכת בלעדית לסובלים מחשיבה קטסטרופלית.

כולנו פוגשים בזה לפעמים, אך לאחר ש"התקררנו" קצת- לרוב נוכל לזהות את ההגזמה, את השיפוט הלקוי, ולהתאים אותו לתמונה שיותר מותאמת לסיטואציה.

בניגוד לכך, אנשים עם חשיבה קטסטרופלית אינם מזהים בהכרח את ההגזמה, הם חווים את הפחד מהסצינה הנוראית בדמיונם, וכל רציונליזציה שהם מנסים לעשות אינה מפחיתה את החרדה.

הם מתקשים מאוד לווסת את הרגשות שמתעוררים ואת האימה שהם חווים, אינם מסוגלים לשנות את השיפוט המעוות ומסתבכים עם חרדה מועצמת וגוברת.

מה גורם לחשיבה קטסטרופלית?

לא ברור מה הגורם המדויק:

יתכן שמדובר במנגנון התמודדות שנלמד ממשפחת המקור או מאנשים חשובים אחרים לאורך שנותיו המוקדמות של המתמודד.

הסיבה יכולה לנבוע גם בתוצאה מחוויה נקודתית, או שהיא קשורה לביוכימיה במוח. 

ניתן לראות קטסטרופיזציה כתת-סוג של עיוות חשיבה רחב יותר, כמו מגניפיקציה (Magnification), עיוות חשיבתי שמתייחס לבעיות יומיומיות מנקודת ראות מוגזמת ולא פרופורציונלית, שאינה תואמת את המציאות. 

אנשים הסובלים מהפרעת OCD נוטים לחוות מחשבות טורדניות (אובססיות) - דחפים, תמונות או מחשבות לא רצויות וחוזרות - וכן התנהגויות כפייתיות (קומפולסיות) - פעולות חוזרות ונשנות שמטרתן להפחית את החרדה.

למרות שהקשר בין חשיבה קטסטרופלית ל-OCD מורכב ורב-מימדי, עיוות חשיבה זה קשור קשר הדוק ל-OCD ויכול להשפיע על ההפרעה בשני אופנים לפחות:

• החרפת OCD: חשיבה שלילית וקיצונית לגבי תוצאות של המנעות מהתגובה ההתנהגותית הכפייתית עלולה להגביר את החרדה והפחד, ובכך להוביל להגברת הפעולות הקומפולסיביות.

• התפתחות OCD: חשיבה קטסטרופלית יכולה לשמש גורם תורם ל- OCD. דאגות מוגזמות לגבי אירועים עתידיים עלולות להוביל להתפתחות של מחשבות טורדניות ובהמשך להתנהגויות כפייתיות.

לדוגמה, אדם הסובל מ-OCD הממוקד במחשבות טורדניות לגבי לכלוך וחיידקים.

חשיבה קטסטרופלית תגרום לו לדמיין שכל מגע עם לכלוך יסבך אותו עם מחלה, מה שיוביל לאימוץ פעולות כפייתיות כמו שטיפת ידיים מרובה.

מהי קטסטרופיזציה של כאב (Pain catastrophizing)?

אחד הביטויים הרווחים של חשיבה קטסטרופלית הוא קטסטרופיזציה של כאב, נטיה להתמקד בכאב צפוי או עכשווי ובכך להחמיר בעוצמתו. התופעה שכיחה בקרב מתמודדים עם מחלות פרקים, פיברומיאלגיה ומחלות אחרות שמושפעות על ידי סטרס והיא נמצאה קשורה לקשיים נפשיים, כמו דיכאון.

איך מטפלים בחשיבה קטסטרופלית?

ישנן שיטות של טיפול נפשי שעשויות לסייע במקרים כאלה, אחת המתאימות בהן היא טיפול CBT.

טיפול CBT, טיפול קוגניטיבי התנהגותי מושתת על ההנחה שהקשיים מהם סובל האדם נובעים מאמונות שגויות בהן הוא מחזיק וממבני חשיבה לא אדפטיביים שיוצרים התנהגות הרסנית. לכן, הטיפול מתמקד בשינוי דפוסי החשיבה הבעייתיים, והחלפתם באחרים שמותאמים יותר למציאות החיים ושבתורם יובילו להתנהגות אדפטיבית יותר.

כוחו של טיפול CBT בחשיבה קטסטרופלית הוא לסייע למטופל לערער על מבנה החשיבה הקטסטרופלי ההרסני ולהקנות לו דרכים נוספות לפרש את אירועי חייו.

חשיבה קטסטרופלית היא טבעית בעיקר בזמן הראשון לאחר שאירע אירוע. בהלה לאחר כישלון, פרידה או פיטורין היא טבעית, לגיטימית ואפילו בריאה, אך היא צריכה לחלוף לאחר זמן מסוים של עיכול ועיבוד ההתרחשות.

כאשר היא אינה חולפת ומפריעה לאדם לממש את עצמו, להאמין בעצמו או בעולמו- חשוב לא להיכנע לה וללמוד כיצד להתמודד עימה נכון.

מהי טכניקת התסריט הנורא מכל?

ישנן דרכים וכלים לטיפול עצמי להפחתת קטסטרופיזציה, אחת היעילות בהן היא לדמיין את תרחיש הקיצון: 

דמיינו את התרחיש הגרוע ביותר, נסו להסתכל עליו באופן אובייקטיבי ככל הניתן, כמו סרט וידאו שאתם צופים בו, ותארו במחשבה מה תעשו בפועל אם זה מה שיקרה.

מבחינה נפשית, השליטה במצב מוחזרת אליכם ואתם עוברים מעמדה פסיבית לעמדה פרואקטיבית, שאיננה מחייבת תגובה רגשית.  תכנון של מענה מתאים בטרם עת יפחית משמעותית את החרדה.

באופן אירוני, חשיבה קטסטרופלית יכולה לשמש כמנגנון התמודדות. אחרי הכל, אם אתה תמיד מצפה לגרוע מכל, הסיכוי שתתאכזב די נמוך. רק שלמשוואה הזו יש מחיר יקר, שמגביר את תחושות החרדה, ההימנעות, הבידוד וההתשה הנפשית.

הקדישו זמן לחשוב מה תעשו אם מה שאתם הכי פוחדים ממנו יקרה, מומלץ אפילו לרשום את זה בכתב:

מה יהיו ההיבטים המעשיים במצב קיצון?

איך תיראה התמונה הרגשית?

הטכניקה הזו ממש יעילה להתמודדות עם אכזבות לאורך החיים, שמטבע הדברים כולנו נפגשים איתן מדי פעם.

למשל, קידום בקריירה שציפיתם לו ומתעכב, ראיון עבודה שאותה מאוד רציתם ומישהו אחר נבחר, או מערכת יחסים יקרה מפז שעלתה על שרטון.

כאשר חשיבה קטסטרופלית משתלטת על החיים וגוררת התנהגות הרסנית, או המנעות, יש מקום לנסות ולשנות אותה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Darnall BD, Sturgeon JA, Kao MC, Hah JM, Mackey SC. From Catastrophizing to Recovery: a pilot study of a single-session treatment for pain catastrophizing. J Pain Res. 2014 Apr 25;7:219-26. doi: 10.2147/JPR.S62329. PMID: 24851056; PMCID: PMC4008292.

Dobson D, Dobson KS. Evidence-Based Practice of Cognitive Behavioural Therapy. Guilford Press; 2009

Emily Moore, Heather Adams, Tamra Ellis, Pascal Thibault & Michael J. L. Sullivan (2018) Assessing catastrophic thinking associated with debilitating mental health conditions, Disability and Rehabilitation, 40:3, 317-322

Lonczak HS. Catastrophizing and decatastrophizing: a PositivePsychology.com guide. Positive Psychology. December 7, 2021. Accessed February 2, 2022. https://positivepsychology.com/catastrophizing/

Seto, H., & Nakao, M. (2017). Relationships between catastrophic thought, bodily sensations and physical symptoms. Biopsychosocial Medicine, 11, 28

https://www.medicalnewstoday.com/articles/320844.php

http://cogbtherapy.com/cbt-blog/cognitive-distortions-definition-of-catastrophizing

https://psychcentral.com/lib/what-is-catastrophizing/