למה ריטלין גורמת לתלות? הסיבות להתמכרות

איך זה שתרופות שנועדו לעזור מסוגלות לגרום לתלות והתמכרות? 

התשובה משלבת בין השפעה ביולוגית חזקה על המוח לבין נסיבות ונטיות פסיכולוגיות שמגבירות את הסיכון.

השילוב בין התמכרות פסיכולוגית להתמכרות פיזית נותן לריטלין ודומיו מקום של כבוד בארון החומרים הפסיכואקוטיביים.

מנגנון ה"פיתוי" הביולוגי – תגמול ועונג במוח

התרופות הממריצות מפעילות בעוצמה את מערכת התגמול הטבעית שלנו. בעת פעילות מהנה (כמו אכילת אוכל טעים או הצלחה בהישג כלשהו) מופרש דופמין במוח וגורם לנו להרגיש סיפוק. אבל שימוש בחומרים ממכרים – כולל סטימולנטים – גורם למוח להציף עצמו בדופמין ברמה גבוהה בהרבה מהרגיל. כתוצאה מכך מתקבלת אצל המשתמש תחושת אופוריה והתעלות (גם אם קלה יחסית, בריטלין ואדרל במינונים טיפוליים, זו עדיין תחושה של "הכול קל יותר ואני במיטבי").

המוח לומד במהירות לקשר בין הכדור לבין תחושת העונג וההישג, וכך נוצר חיזוק חיובי חזק להתנהגות של נטילת התרופה. לכל אחד מאיתנו יש נטייה טבעית לחזור על דברים שגורמים לנו להרגיש טוב – ותרופה ממריצה, כשהיא נלקחת שלא לצורך רפואי מיידי, בהחלט גורמת בהתחלה להרגיש טוב.

אבל ההשפעה הזו היא קצרת טווח. אחרי כמה שעות, כשהתרופה מתפוגגת, רמת הדופמין יורדת וההרגשה החיובית נעלמת. 

מה יעשה אדם כדי להחזיר אותה? נכון - ייטול עוד כדור.

כך נוצר מעגל של "רוצה עוד": 

כל פעם שהאדם נוטל את התרופה, הוא מקבל תגמול נעים; כשההשפעה חולפת, הוא משתוקק לחזור על החוויה. המוח מתחיל לצפות לתגמול ומפתח תשוקה (Craving) חזקה. זה מתכון ביולוגי בסיסי להתמכרות, שקיים למעשה בכל סם - מגראס ועד הרואין - אך כאן הוא ממומש באמצעות תרופה חוקית וזמינה יחסית.

מעבר לכך, שימוש ממושך מוביל את המוח לנסות לשמור על איזון מול ה"הצפה" של הדופמין. בתגובה לכמויות הגבוהות, ייתכן שהמוח מפחית רגישות לקלט הדופמין – תהליך שגורם לכך שבהדרגה, אותה כמות של תרופה משפיעה פחות מבעבר. כלומר, מתפתחת סבילות (Tolerance): המשתמש עלול לגלות שכדי לחוות שוב את אותן תחושות מועילות, הוא זקוק למינון גבוה יותר. זהו מנגנון ביולוגי נפוץ בהתמכרויות. כך אדם מוצא עצמו עובר מנטילת כדור אחד ליום לשניים או שלושה, או מחוזק רגיל לחזק במיוחד, וכדומה.

ההתניה הביולוגית אינה נעצרת רק בתחושת ה"רווח" מהתרופה, אלא גם במה שקורה כשאין אותה. ככל שהגוף והמוח מתרגלים לנוכחות היומיומית של החומר, כך בעת הפסקה חדה מגיעות תחושות נסיגה לא נעימות (ניגע בהן בהרחבה בהמשך). החשש מההרגשה הרעה בלי התרופה הוא חיזוק שלילי להתמכרות – כלומר, האדם לוקח שוב את הכדור לא כדי להרגיש טוב, אלא כדי לא להרגיש רע. גם נועם החל לשים לב שביום שבו ניסה לא לקחת ריטלין, הוא צנח לעייפות כבדה ודכדוך, ולא הצליח להתמקד בשום דבר – מה שמיהר לשכנע אותו לחזור ליטול את הכדור "רק עוד פעם אחת". כך ממשיכה ההתמכרות להתגלגל.

חשוב לזכור שישנם הבדלים אישיים:

לא כל מי שנוטל סטימולנט יפתח תלות חזקה. גורמים גנטיים וביולוגיים יכולים להשפיע – יש אנשים שפשוט פגיעים יותר להתמכרות (למשל, אם יש רקע משפחתי של התמכרויות, ייתכן שרגישות מערכת התגמול שלהם שונה). גם מצב נפשי קיים משפיע: אדם עם דיכאון או חרדה עשוי לחוש שהתרופה "מרימה" לו את המצב רוח באופן שחומרים אחרים לא עושים, ולכן להימשך אליה יותר. למעשה, אנשים עם הפרעות נפשיות כמו דיכאון, PTSD או ADHD לא מטופל, נמצאים בסיכון מוגבר להשתמש בסטימולנטים לרעה – לעיתים כדי להרגיש הקלה נפשית או כמעין "תרופת הרגעה עצמית". באופן אירוני, גם מי שסובל מ-ADHD עלול להתנסות במינונים מוגזמים או באופן לא מפוקח של התרופות שקיבל, בנסותו לפצות על קשיים – וכך למצוא עצמו במסלול להתמכרות.

הגורמים הפסיכולוגיים – מפתה להרגיש פתאום מצליח

אם הביולוגיה מספקת את ה"דלק" להתמכרות, הנפש והסביבה מספקות לא פעם את ה"גפרור" הראשון. ישנן מספר סיבות פסיכולוגיות בולטות שמובילות אנשים לשימוש יתר בסטימולנטים:

• שיפור ביצועים ותחושת מסוגלות: הפיתוי העיקרי הוא התוצאה המיידית: פתאום הלמידה קלה, העבודה זורמת, המשימות מסתיימות בזמן. עבור מישהו שחווה קודם כישלונות או קושי בלימודים, ההבדל עשוי להיות דרמטי לביטחון העצמי. רבים מתארים שעם התרופה הם מרגישים "גרסה טובה יותר" של עצמם – חכמים, פרודוקטיביים וממוקדים. זהו חיזוק פסיכולוגי אדיר. מי שסבל מתחושת חוסר מסוגלות או דימוי עצמי נמוך בתחום הלימודי או התעסוקתי, עלול להתקבע בהרגשה שהוא זקוק לכדור כדי להצליח. התרופה נעשית סוג של "קב מנטלי" לחיזוק הערך העצמי: בלי היא מרגיש בינוני ומאכזב, ועם – מצוין. המחשבה על ויתור תרצין מזוהה אצלו עם ויתור על ההישגים והביטחון שרכש.
  
  

• התמודדות לקויה עם לחץ ורגשות: סטימולנטים משמשים אצל חלק מהאנשים כדרך לברוח מתחושות לא נעימות. סטודנט שנלחץ מעומס חומר וחרד שייכשל, לוקח אטנט כדי להרגיש בשליטה; אישה בתקופת משבר בחייה מגלה שוויואנס נותן לה "בוסט" של מרץ ושמחה שמסיח אותה מדאגות; אדם שמתמודד עם עייפות ודיכדוך שותה קפה חזק, ואז ממשיך לכדור ממריץ כדי "להתיישר". כלומר, התרופה הופכת לכלי להדחקת רגשות קשים או להימנעות מהתמודדות אמיתית. במקום ללמוד טכניקות לניהול חרדה, פתרון בעיות או איזון חיים בריא – האדם פשוט בולע כדור ומרגיש על הגל. דפוס כזה של התמודדות לא אדפטיבית מזין את עצמו: כל פעם שבאה מצוקה או אתגר, הפתרון הזמין הוא בקופסה הקטנה. לאורך זמן, היכולת להתמודד ללא כימיקלים נשחקת, והתרופה מקבלת תפקיד מרכזי יותר ויותר בחיי האדם.
  
  

• לחץ חברתי וסביבתי: אי אפשר להתעלם מההקשר החברתי. בסביבות תחרותיות מאוד - כמו פקולטות מבוקשות, יחידות מיוחדות בצה״ל או מקומות עבודה תובעניים, שימוש ב"עזרים לשיפור למידה ועבודה" יכול להפוך לנורמה סמויה. אם לחצי מהחברים בחוג יש מרשם לריטלין או שהם משיגים כדורים לפני מבחנים, סטודנט אחר עשוי להרגיש ״לא תחרותי״ אם לא ייעזר גם הוא. מזכיר קצת קורסים לפסיכומטרי, שהפכו עם השנים ל״חובה״ אצל כל נבחן. בסביבה שבה ההישגים הם מעל לכל, המחשבה היא ש"כולם משתמשים באטנט, אז אני חייב כדי לא להישאר מאחור". הסטימולנט זוכה להילה של סם פלא ליצרנות, והסכנות מטשטשות להן. גם נורמות תרבותיות עשויות לתרום - בעידן של "כמה שיותר מהר ויעיל", וגם YOLO שמחזק, רבים מרגישים לחץ תמידי להיות בביצועי שיא, והתרופה נתפסת כעוד כלי מתבקש להגשמת הדרישות.
  
  

• אימפולסיביות ונטייה לסיכונים: פרדוקסלית, חלק מהאנשים שנמשכים לשימוש לא מושכל בסטימולנטים הם דווקא אלה עם נטיות אישיות של חיפוש ריגושים וסיכונים. הנטייה לנסות חומרים שונים, לבדוק את גבולות הגוף, "לשפר" ביצועים באופן מלאכותי - כל אלה שכיחים יותר אצל אנשים אימפולסיביים וסקרנים מסיכון. מחקרים אכן מצביעים על כך שרמות גבוהות של אימפולסיביות ותכונת "חיפוש ריגושים" קשורות לשימוש לרעה בסטימולנטים. כלומר, מי שמטבעו פחות חושש מהשלכות ומחפש את הפיק הבא, עלול ליפול בקלות להתנסות מוגזמת.
  
  

כל הגורמים הללו – הביולוגיים והפסיכולוגיים – משתלבים ליצירת סופה מושלמת כשהתרופה זמינה ובהישג יד.

בהתחלה, האדם נהנה מהיתרונות: ציונים גבוהים, שבחים ממורים, יעילות בעבודה, ירידה בהסחות הדעת.

נועם הרגיש פעם ראשונה כמו סטודנט למופת:

הוא הצליח לשבת שעות בספרייה ולסכם חומר למבחן בלי לקום כל 10 דקות, וקיבל לראשונה פידבק חיובי מהמרצים.

"איזה מזל שמצאתי את זה," חשב לעצמו, "איך לא חשבתי על זה קודם?!" בתחושה הזו טמון זרע התלות - ברגע שהמוח והנפש השתכנעו שההצלחה באה בזכות הכדור, קשה להרפות ממנו.

עם הזמן, ההנאה והתגמול מפנים מקום לדרישות הולכות וגוברות: צריך יותר תרופה כדי להשיג את אותו אפקט, הציפייה הפסיכולוגית הופכת לתלות, והאדם מתחיל לחוש שהוא חייב את החומר כדי לתפקד. כאן אנו עוברים מהשלב של שימוש לרעה (Abuse) לשלב של תלות והתמכרות (Addiction) ממש.

בשלב הזה מופיעים סימנים אופייניים – פיזיים, נפשיים והתנהגותיים – שמשפיעים על כל תחומי חייו של המכור.

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מומחים מומלצים לטיפול בהתמכרויות

הכירו את המטפלים בהתמכרויות התנהגותיות במכון טמיר

מומחים לטיפול בהתמכרויות - מכון טמיר

עמיר פירני

MSW

מכון טמיר תל אביב

אבי יקיר

MSW

מכון טמיר תל אביב

איילת בורוכוב

MSW

מכון טמיר תל אביב

הילה בוצ׳ן

MSW

מכון טמיר נתניה

מרגנית כרמי מדינה

MSW

מכון טמיר כפר סבא

יעל אלמוג

MSW

מכון טמיר יהוד

איילת כהן-תדהר

MSW

מכון טמיר הרצליה

מאיה בלום

MSW

מכון טמיר באר שבע

צביקה סטולר

MSW

מכון טמיר חיפה

שירה לבנת בן זאב

MSW

מכון טמיר גבעתיים

ד״ר נועם זילברמן

Phd

מכון טמיר תל אביב

דניאל זיסלמן

MSW

מכון טמיר כפר סבא

גליה כץ

MSW

מכון טמיר באר יעקב

ולדי פירר

MSW

מכון טמיר גני תקוה

דלית גטניו

MSW

מכון טמיר רחובות

בתאל חוסלקר

MSW

מכון טמיר תל אביב

אוריין גלעדי

MSW

מכון טמיר באר יעקב

דרור זבולון

MSW

מכון טמיר ראשון לציון

כרמי לחיאני דואק

MSW

מכון טמיר תל אביב

נועה לאור מצליח

MSW

מכון טמיר חדרה

נועם סלפטר

MA

מכון טמיר תל אביב

מירב דנקונה

MA

מכון טמיר תל אביב

אייל גינזבורג

MSW

מכון טמיר תל אביב

ד״ר אודי דוד

MSW

תל אביב

הגר ילוז

MSW

תל אביב

אילנה קאופמן כהן

MSW

מכון טמיר נתניה

לורה בורס-אזולאי

MSW

תל אביב

נורית אלנהורן

MSW

מכון טמיר באר שבע

עינת סוקול

MSW

מכון טמיר רחובות

דנה בלקינד

MSW

מכון טמיר פרדס חנה

ד״ר אהרון שבי

MSW

מכון טמיר גדרה

אורן שפר

MA

מכון טמיר תל אביב

שיחת ייעוץ בזום פגישה בתל אביב