בני אדם צריכים ללמוד, לקבל ולהסתגל לחיים בתוך ציווליזציה, ובמקביל לנהל צרכים דחפיים, אותם ניתן למצוא אצל בעלי חיים גבוהים. 

אימפולסיביות היא הנטייה לפעול באופן מהיר, לא מתוכנן ולא שקול, מבלי להתחשב מספיק בהשלכות אפשריות. היא מתבטאת ברגישות מופחתת לתוצאות שליליות, בתגובה מיידית לגירויים לפני עיבוד מקיף של המידע, ובהעדפת תגמולים מיידיים קטנים על פני תגמולים כדאיים יותר בעתיד. אימפולסיביות הינה תכונה רב-ממדית המשפיעה על תחומי חיים רבים ומהווה גורם סיכון להתנהגויות מסוכנות והפרעות פסיכיאטריות שונות.

מחקרים מצביעים על כך שאימפולסיביות מהווה גורם משמעותי בנטייה להתנהגויות מסוכנות ובהתפתחות של מגוון הפרעות נפשיות.

היא נחשבת לקריטריון אבחוני לכמה הפרעות על פי מדריכי האבחון הפסיכיאטריים (DSM ו-ICD), ומשחקת תפקיד מרכזי בהפרעות אישיות, התמכרויות, הפרעת קשב, הפרעות אכילה ועוד.

בעוד חוקרים שונים מציעים הגדרות מגוונות לאימפולסיביות, ישנה הסכמה רחבה כי היא כוללת שלושה מאפיינים מרכזיים:

1. רגישות מופחתת להשלכות שליליות של התנהגות.
2. תגובה מיידית ולא מתוכננת לגירויים לפני עיבוד מעמיק של המידע.
3. חוסר התחשבות בהשלכות ארוכות טווח של התנהגות.

מילון מונחים זה מציג את הפנים השונות של אימפולסיביות כפי שהן מוגדרות בספרות המדעית העדכנית.

הוא כולל סיווגים שונים של אימפולסיביות, מודלים תיאורטיים המסבירים את מבנה התכונה, והבסיס המוחי של סוגי האימפולסיביות.

הבנה של מורכבות האימפולסיביות חיונית לפיתוח גישות יעילות למניעה וטיפול בהתנהגויות בעייתיות הנובעות ממנה.

אימפולסיביות פונקציונלית (Functional Impulsivity)

אימפולסיביות שיכולה להיות מועילה במצבים מסוימים הדורשים החלטות מהירות. הוצעה על ידי דיקמן כדי לתאר את הצד החיובי של אימפולסיביות, בניגוד לאימפולסיביות דיספונקציונלית. מאופיינת בנטייה לקבל החלטות מהירות כאשר אסטרטגיה זו אופטימלית בנסיבות מסוימות. (Dickman, 1990; Bakhshani, 2014).

אימפולסיביות דיספונקציונלית (Dysfunctional Impulsivity)

מאופיינת בפעולה עם פחות מחשבה בהשוואה לרוב האנשים בעלי אותה רמת מיומנות וידע.

דיקמן הגדיר זאת כממד הקשור לתוצאות שליליות, בניגוד לאימפולסיביות פונקציונלית.

מהווה רכיב מרכזי בהפרעות פסיכיאטריות שונות המאופיינות בהתנהגויות מסוכנות. (Dickman, 1990; Bakhshani, 2014).

אימפולסיביות זמנית (Temporal Impulsivity)

משקפת קושי להמתין לסיפוק וניכור תלול יותר של תגמולים מושהים. אנשים בעלי אימפולסיביות זמנית מעדיפים תגמולים מיידיים קטנים על פני תגמולים גדולים יותר בעתיד. נמדדת באמצעות הליכים של בחירה היפותטית או דרך מטלות כמו Two Choice Impulsivity Paradigm (TCIP). קשורה לאזורים מוחיים הכוללים את קליפת המוח הקדם-מצחית המדיאלית, קליפת המוח האורביטופרונטלית, האינסולה והאזורים הלימביים. (Herman & Duka, 2019; Verdejo-Garcia & Albein-Urios, 2021).

אימפולסיביות מוטורית (Motor Impulsivity)

מתייחסת לפעולה ללא חשיבה והוצאה לפועל לא הולמת של פעולות מוטוריות. מהווה אחד משלושת הגורמים בסולם האימפולסיביות של Barratt. ניתן לחלקה לשני סוגי משנה: "אימפולסיביות עצירה" (חוסר יכולת לעצור תגובה) ו"אימפולסיביות המתנה" (חוסר יכולת להמתין לאות מתאים). קשורה לפעילות באזורים מוחיים ספציפיים כולל האונה הקדם-מצחית הימנית והגרעינים הבזאליים. (Barratt, 1965; Patton et al., 1995; Herman & Duka, 2019)

אימפולסיביות של קושי לעצור (Stopping Impulsivity)

תת-סוג של אימפולסיביות מוטורית המתייחס לחוסר יכולת לעצור תגובה מוטורית שכבר אינה מתאימה. נמדדת באמצעות Stop Signal Task (SST) (משקף ביטול פעולה) או Go/No-Go (משקף בחירת פעולה וריסון). מחקרי הדמיה מצביעים על מעגל עצבי משותף הכולל את הגירוס הפרונטלי התחתון והאמצעי הימני, הקליפה הסינגולרית הקדמית, האזור המוטורי המשלים הקדמי, האונה הפריאטלית התחתונה הימנית והאונה הטמפורלית האמצעית השמאלית. (Herman & Duka, 2019; Verdejo-Garcia & Albein-Urios, 2021)

אימפולסיביות קוגניטיבית (Cognitive Impulsivity)

מוגדרת כקבלת החלטות קוגניטיביות מהירות מדי. אחד משלושת הגורמים בסולם האימפולסיביות של Barratt, יחד עם גורמים מוטוריים וגורמי אי-תכנון. מאופיינת באי-יכולת להשוות בין תוצאות מיידיות ועתידיות של אירועים, וכתוצאה מכך חוסר יכולת לדחות סיפוקים. מוערכת במטלות של קבלת החלטות וקשורה לאזור הקדם-מצחי הונטרומדיאלי במוח. (Barratt, 1965; Bakhshani, 2014).

אימפולסיביות קשבית (Attentional Impulsivity)

מתייחסת לקשיים בריכוז וקשב. מהווה אחד משלושת הגורמים בסולם האימפולסיביות של Barratt, יחד עם אימפולסיביות מוטורית ואי-תכנון. פאטון ועמיתיו (1995) זיהו זאת כגורם מרכזי בניתוח הגורמים של סולם האימפולסיביות של Barratt. חוסר קשב מספק נחשב לגורם מרכזי באימפולסיביות, המשפיע על תהליכי קבלת החלטות ובחירת פעולות. (Patton et al., 1995; Bakhshani, 2014).

אימפולסיביות רפלקטיבית (Reflection Impulsivity)

נטייה לקבל החלטות מהירות ללא איסוף והערכה מספקים של מידע. נמדדת באמצעות Information Sampling Task (IST) או Matching Familiar Figures Test (MFFT). שתי המטלות מניחות שבחירות מהירות מובילות ליותר שגיאות והחלטות לא אופטימליות. מחקרים וולומטריים מצביעים על כך שאימפולסיביות רפלקטיבית גבוהה יותר קשורה לנפחים גדולים יותר של קליפת הסינגולום הדורסלית השמאלית והפרקונאוס הימני. (Herman & Duka, 2019; Verdejo-Garcia & Albein-Urios, 2021).

אימפולסיביות של איפוק (Waiting Impulsivity)

תת-סוג של אימפולסיביות מוטורית המתאר חוסר יכולת להמתין לאות מתאים לפעולה. נמדדת באמצעות Immediate and Delayed Memory Task (IMT/DMT) או 5-Choice Serial Reaction Time Task (5-CSRTT). במטלות אלו, נבדקים צריכים להמתין ולהגיב לאות כדי לקבל תגמול, כאשר תגובות מוקדמות מצביעות על "אימפולסיביות המתנה". המעגלים המוחיים שבבסיס "אימפולסיביות המתנה" נחקרו היטב בבעלי חיים ושונים מאלה של "אימפולסיביות עצירה". (Herman & Duka, 2019; Verdejo-Garcia & Albein-Urios, 2021).

דחיפות חיובית/שלילית (Positive/Negative Urgency)

נטייה לפעול באימפולסיביות בהשפעת רגשות חיוביים או שליליים בהתאמה. מהווים שניים מחמשת הממדים במודל UPPS-P. דחיפות שלילית קשורה לאזורים מוחיים הכוללים את הגירוס הפרונטלי האמצעי והאינסולה. תרומה מקורית של מודל ה-UPPS-P, המבוססת על תכונת הנוירוטיציזם של מודל "חמש הגדולים" של אישיות. (Whiteside & Lynam, 2001; Cyders et al., 2007; Verdejo-Garcia & Albein-Urios, 2021).

חוסר התמדה (Lack of Perseverance)

קושי להישאר ממוקד במטלות מאתגרות או משעממות. אחד מחמשת הממדים במודל UPPS-P. קשור לקליפה הסינגולרית הקדמית במוח לפי מחקרי הדמיה. מבוסס על ממד המצפוניות (conscientiousness) ממודל "חמש הגדולים" של אישיות. (Whiteside & Lynam, 2001; Verdejo-Garcia & Albein-Urios, 2021).

חוסר עיכוב (Disinhibition)

קושי כללי בוויסות התנהגות פזיזה. אחד משני הגורמים במודל הדו-גורמי של אימפולסיביות. נתמך על ידי אזורים קורטיקליים במוח, בניגוד לרגישות לתגמול הנתמכת על ידי אזורים תת-קורטיקליים. מהווה מרכיב משמעותי באימפולסיביות הקשורה להפרעות שימוש בחומרים. (Gullo et al., 2014; Reise et al., 2013; Verdejo-Garcia & Albein-Urios, 2021)

חוסר תכנון מראש (Lack of Premeditation)

נטייה לפעול מבלי לשקול את התוצאות. אחד מחמשת הממדים במודל UPPS-P. מחקרי הדמיה קושרים זאת לגירוס הפרונטלי התחתון, האינסולה והפוטמן. מבוסס על ממד המצפוניות (conscientiousness) ממודל "חמש הגדולים" של אישיות, בדומה לרכיב אי-התכנון במודל של Barratt. (Whiteside & Lynam, 2001; Verdejo-Garcia & Albein-Urios, 2021)

חיפוש ריגושים (Sensation Seeking)

נטייה לחיפוש חוויות חדשות, מגוונות, מורכבות ואינטנסיביות, ונכונות לקחת סיכונים למען חוויות כאלה. אחד מחמשת הממדים במודל UPPS-P של אימפולסיביות. מחקרים קושרים זאת לאזורים מוחיים הכוללים את הגירוס הפרונטלי האמצעי והגירוס הסופרמרגינלי. חיפוש ריגושים קשור להתנהגויות סיכון כמו שימוש בחומרים ממכרים. (Whiteside & Lynam, 2001; Verdejo-Garcia & Albein-Urios, 2021).

מודל UPPS-P

מודל אימפולסיביות המחלק את התכונה לחמישה ממדים: דחיפות שלילית (נטייה לפעול באימפולסיביות תחת רגשות שליליים), דחיפות חיובית (נטייה לפעול באימפולסיביות תחת רגשות חיוביים), חוסר תכנון מראש (נטייה לפעול ללא שיקול התוצאות), חוסר התמדה (קושי להישאר ממוקד במטלות מאתגרות) וחיפוש ריגושים (חיפוש חוויות חדשות וריגושים). הממדים בנויים על בסיס מודל "חמש הגדולים" של אישיות (Whiteside & Lynam, 2001; Cyders et al., 2007; Verdejo-Garcia & Albein-Urios, 2021).

מודל דו-גורמי (Two-factor model)

מודל אימפולסיביות המבחין בין רגישות לתגמול (הנטייה לחפש סיפוק מיידי) לבין חוסר עיכוב (קושי כללי בוויסות התנהגות פזיזה). הוצע כחלופה פשוטה יותר למודלים מרובי-ממדים כמו Barratt ו-UPPS-P. לפי המודל, רגישות לתגמול נתמכת על ידי אזורים תת-קורטיקליים במוח, בעוד שחוסר עיכוב נתמך על ידי אזורים קורטיקליים. (Gullo et al., 2014; Reise et al., 2013; Verdejo-Garcia & Albein-Urios, 2021).

רגישות לתגמול (Reward sensitivity)

הנטייה לחפש סיפוק מיידי. אחד משני הגורמים במודל הדו-גורמי של אימפולסיביות. נתמכת על ידי אזורים תת-קורטיקליים במוח, בניגוד לחוסר עיכוב הנתמך על ידי אזורים קורטיקליים. משחקת תפקיד משמעותי בהתנהגויות הקשורות להתמכרות ולחיפוש תגמולים מיידיים. (Gullo et al., 2014; Reise et al., 2013; Verdejo-Garcia & Albein-Urios, 2021)

תיאוריית האימפולסיביות של Barratt

מודל המחלק אימפולסיביות לשלושה גורמים: אימפולסיביות מוטורית (פעולה ללא חשיבה), אימפולסיביות קוגניטיבית (החלטה קוגניטיבית מהירה), ואימפולסיביות אי-תכנון (ירידה באוריינטציה כלפי העתיד). אחד המודלים הנפוצים ביותר למדידת אימפולסיביות, המיושם באמצעות סולם האימפולסיביות של Barratt (BIS). ניתוח הגורמים של פאטון ועמיתיו (1995) זיהה שלושה גורמים: פעילות מוטורית מוגברת, קשב מופחת ותכנון מופחת. (Barratt, 1965; Patton et al., 1995; Bakhshani, 2014)

מקורות:

Bakhshani, N.M. (2014). Impulsivity: A Predisposition Toward Risky Behaviors. International Journal of High Risk Behaviors and Addiction, 3(2), e20428.

Barratt, E.S. (1965). Factor analysis of some psychometric measures of impulsiveness and anxiety. Psychological Reports, 16, 547-554.

Cyders, M.A., Smith, G.T., Spillane, N.S., Fischer, S., Annus, A.M., & Peterson, C. (2007). Integration of impulsivity and positive mood to predict risky behavior: Development and validation of a measure of positive urgency. Psychological Assessment, 19(1), 107-118.

Dickman, S.J. (1990). Functional and dysfunctional impulsivity: Personality and cognitive correlates. Journal of Personality and Social Psychology, 58(1), 95-102.

Gullo, M.J., Loxton, N.J., & Dawe, S. (2014). Impulsivity: Four ways five factors are not basic to addiction. Addictive Behaviors, 39(11), 1547-1556.

Herman, A.M., & Duka, T. (2019). Addiction: a neurobiological and cognitive brain disorder. Neuroscience & Biobehavioral Reviews.

Patton, J.H., Stanford, M.S., & Barratt, E.S. (1995). Factor structure of the Barratt impulsiveness scale. Journal of Clinical Psychology, 51(6), 768-774.

Reise, S.P., Moore, T.M., Sabb, F.W., Brown, A.K., & London, E.D. (2013). The Barratt Impulsiveness Scale-11: Reassessment of its structure in a community sample. Psychological Assessment, 25(2), 631-642.

Verdejo-Garcia, A., & Albein-Urios, N. (2021). Impulsivity traits and neurocognitive mechanisms conferring vulnerability to substance use disorders. Neuropharmacology.

Whiteside, S.P., & Lynam, D.R. (2001). The Five Factor Model and impulsivity: Using a structural model of personality to understand impulsivity. Personality and Individual Differences, 30(4), 669-689.

מאמצים של אדם להשתחרר מהתמכרות, כולל ממחשבות, רגשות או דחפים מאתגרים, עלולים לעיתים להחמיר את מצבו.

במקום זאת, ACT מעודד את המטופל המכור לקבל את נוכחותן של אותן חוויות פנימיות – למשל, להכיר בכך שהדחף להמר או לצפות בפורנו יעלה מפעם לפעם – מבלי להילחם בו. 

טיפול בקבלה ומחויבות (Acceptance and Commitment Therapy – ACT) הוא גישה טיפולית חדשנית המשתייכת לגל השלישי של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי.

ACT משלב אלמנטים של מיינדפולנס יחד עם הבהרת ערכים אישיים ומחויבות לשינוי התנהגותי בהתאם לאותם ערכים. 

קבלה אינה ויתור על שינוי, אלא יצירת מרחב נפשי בו אפשר לבחור כיצד להגיב לדחף, במקום לפעול באופן כפייתי.

במקביל, המטפל מסייע למטופל לזהות את הערכים העמוקים שלו בחיים –

מה חשוב ומשמעותי עבורו באמת (לדוגמה: משפחה, בריאות, יושר, הצלחה מקצועית).

הטיפול שואל: “אילו פעולות יקידמו אותך לכיוון הערכים הללו?” ואז מזמין את המטופל להתחייב לבצע פעולות הדרגתיות וקטנות לעבר אותם ערכים.

כך, במקום שהמטרה תהיה “להפסיק להרגיש דחף לשחק במשחקי וידאו”, המטרה היא למשל “להיות אב נוכח יותר עבור הילדים, כי ערך המשפחה חשוב לי”. 

בטיפול ACT מתרגלים קשיבות וקבלה – טכניקות דומות למיינדפולנס, ותרגילי ניתוק קוגניטיבי שבהם המטופל לומד לראות את המחשבות שלו כארועים חולפים ולא כמציאות מוחלטת (“זו רק המחשבה שלי שאני לא מסוגל בלי זה”). בנוסף, נעשה שימוש בדימויים ומשלים כדי לעזור להפנים את רעיונות אלו – למשל דימוי של מזרון חול טובעני: ככל שאתה נלחם בו יותר (נאבק ברגשות) אתה שוקע יותר, ודווקא הקבלה מאפשרת ציפה.

חלק משמעותי הוא נקיטת צעדים בפועל: המטפל והמטופל יוצרים יחד תוכנית בה המטופל מנסה, בצעדים מדורגים, לעסוק יותר בהתנהגויות חיוביות בעלות ערך עבורו, תוך קבלת העובדה שלא תמיד יהיה “מצב מושלם” ללא דחפים.

בכך, ההתנהגות הממכרת הולכת ומאבדת מכוחה, כי האדם בונה חיים מלאים ומשמעותיים יותר בלעדיה.

טיפול ACT להתמכרויות

ACT צבר תאוצה בתור טיפול בהתמכרויות בעשור האחרון, כולל בתחום ההתמכרויות ההתנהגותיות. 

טיפול זה נמצא ככלי יעיל במיוחד במקרים בהם יש רגשות קשים או טראומה ברקע ההתמכרות, שכן הוא מלמד את המטופל המטופל כלים להתמודד עם אותם רגשות מבלי לברוח אל דחפי ההתמכרות. 

בסקירת מחקרים עדכנית (2023) צויין כי "התערבויות פסיכולוגיות כגון ACT עשויות להיות יעיליות להפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) ו/או להפרעת הימורים. 

במחקר נוסף שנערך על ותיקי צבא הסובלים מ-PTSD והימורים כפייתים במקביל התערבות מסוג ACT הביאה לשיפור הן בתסמיני הטראומה והן בהרגלי ההימורים. 

תיאורי מקרה הראו ש-ACT יכול לסייע גם בהתמכרות לפורנוגרפיה. המטופלים שהשתתפו במחקר למדו כלים אשר עזרו להם לזהות את תחושת הבדידות והלחץ המיני שהובילה אותם לצפות בפורנו, לקבל את קיומה ואז לפנות לפעילות אחרת שתומכת בערכים שלהם (כגון להתקשר לחבר או לצאת לריצה) במקום לפנות לצפייה בפורנו. המטופלים דיווחו על ירידה בזמן הצפייה ועלייה בתחושת המסוגלות האישית.

ACT קיבל תמיכה מחקרית גם בטיפול בבעיות אכילה כפייתית- שילוב של ACT אשר מנחיל גישה של קבלה עצמית (במקום שנאה עצמית) יחד עם התחייבות להרגלי אכילה בריאים יותר הביא לשיפור בקרב המטופלות.

יתרונות

• התמקדות בערכים ובמשמעות: בניגוד לגישות המתמקדות ב"להפסיק את ההתמכרות", ACT משנה את מוקד השיח ל"מה חשוב לך בחיים?". גישה חיובית זו יכולה לעורר השראה ולהניע שינוי מתוך רצון לבנות משהו טוב, ולא רק להימנע מרע.

• כלים להתמודד עם רגשות קשים: ACT מעניק למטופל מיומנויות של קבלה, המאפשרות לו לשאת חרדה, דיכאון או טראומה בלי לברוח מיד להתנהגות ממכרת. זה משמעותי במיוחד כאשר ההתמכרות משמשת כבריחה מרגשות – כפי שקורה במקרים רבים של התמכרויות התנהגותיות.

• גמישות ויצירתיות: השימוש במטאפורות, תרגילים חוויתיים וסיפורי משל ב-ACT הופך את הטיפול למעניין ושונה מטיפולים סטנדרטיים אחרים. מטופלים רבים מתחברים לגישה לא-פורמלית זו.

• משלים גישות אחרות: ACT יכול להשתלב עם CBT, מיינדפולנס ושיטות נוספות. למעשה, רבים מהרכיבים שלו (כגון ניתוק קוגניטיבי, זיהוי ערכים) יכולים להעשיר כל תוכנית טיפול בהתמכרות, גם אם לא עושים טיפול ACT “טהור”.

חסרונות

• דורש תפיסה מורכבת: הקונספט של "לקבל את הדחף אך לא לפעול עליו" עלול להיות קשה להבנה למטופלים מסוימים בתחילה. יש הנוטים לפרש את קבלת הדחף כהשלמה איתו וייאוש ממנו. נדרשת הדרכה טובה כדי למנוע פרשנות שגויה.

• מחקר מוגבל יחסית: על אף תוצאות מבטיחות, ACT עודנו יחסית חדש בהקשר של התמכרויות התנהגותיות, ואין עליו אותה כמות ראיות ארוכות טווח שיש על כלי טיפול אחרים. מטפלים שמרניים יותר עשויים להירתע מאימוץ גישה שטרם בוססה מקיף.

• היעדר מבנה נוקשה: הזרימה של מפגשי ACT גמישה ופחות מובנית, מה שמחייב מטפל מיומן כדי לשמור על התקדמות ולא להיגרר לשיחות פילוסופיות לא ממוקדות.

• לא מנסה לשנות ישירות מחשבות מעוותות: בניגוד ל-CBT, כאן לא מתקנים באופן ישיר אמונות שגויות (למשל "אני לא יכול בלי זה") אלא מעוררים קבלה שלהם והפחתת חשיבותם בהיררכיית האישית ("אני מבין שאני מכור לאלכוהול, אך מערכת היחסים שלי חשובה לי יותר מלשתות כעת"). גישה זו יכולה להיות מורכבת יותר בקרב מטופלים מסוימים.

תיאור מקרה

גבר בן 50, בעל עסק עצמאי, סבל מהתמכרות להימורי קזינו מזה כ-20 שנה. הוא ניסה בעבר טיפולים שונים, אך לדבריו, “תמיד נלחמתי בעצמי ובסוף נכנעתי לדחף”. בטיפול ACT התגלה סיפור חייו – הוא גדל בעוני ורצה להוכיח לעולם (ולעצמו) שיצליח להתעשר. ההימורים היו עבורו דרך לחוש רגעי ניצחון (כשזכה) או לברוח מתחושת כישלון (כשאיבד כסף). המטפל עבד איתו על קבלה: הם תרגלו יחד נשימות כשהגבר דמיין את עצמו עומד מול קזינו, והוא למד לשאת את תחושת התשוקה בלי להיכנס פנימה. 

במקביל, ביררו את ערכיו – התברר שערכי המשפחה והיושר חשובים לו מאוד. הייתה לו בת צעירה שאיבדה אמון בו בשל הבטחותיו הכוזבות להפסיק להמר. המטופל הבין שמשפחתו היא הטעם האמיתי בחייו, וביטא רצון “להיות אבא טוב יותר ממה שאבא שלי היה לי”. הם הגדירו צעד מחויבות: לבלות כל שבת בבוקר עם בתו בפעילות משותפת (מה שלא עשה קודם לכן). בהתחלה היה לו קשה ליהנות – מחשבות על “כמה כסף אני מפסיד כשאני לא מהמר” הציפו אותו, אבל בעזרת הטכניקות שלמד הוא נתן למחשבות לחלוף והתמקד ברגעים היקרים עם בתו. 

לאחר מספר חודשים, הוא החל לחוות שינוי עמוק: החשק להמר לא נעלם לגמרי, אבל הוא הרגיש שהוא כבר לא צריך לרדוף אחרי הזכייה הגדולה כדי להרגיש מוצלח – הוא משקיע בעסק שלו, מתקן יחסים עם אשתו, ומשתף בקבוצת תמיכה את סיפורו. כשמלאה שנה לניקיון שלו מהימורים, הוא אמר: “קיבלתי שכנראה לעולם יהיה בי חלק שרוצה להמר, אבל אני בוחר כל יום מחדש לא לתת לחלק הזה לנהל אותי, כי יש לי דברים יותר חשובים לחיות בשבילם”. 

מקורות:

Hayes, S. C., Levin, M. E., Plumb-Vilardaga, J., Villatte, J. L., & Pistorello, J. (2013). Acceptance and commitment therapy and contextual behavioral science: Examining the progress of a distinctive model of behavioral and cognitive therapy. *Behavior Therapy, 44*(2), 180-198. https://doi.org/10.1016/j.beth.2009.08.002  

Hayes, S. C., Strosahl, K. D., & Wilson, K. G. (2012). *Acceptance and commitment therapy: The process and practice of mindful change* (2nd ed.). Guilford Press.  

Hitch, C., Leightley, D., Murphy, D., Trompeter, N., & Dymond, S. (2023). Acceptance and commitment therapy for co-occurring gambling disorder and posttraumatic stress disorder in veterans: A narrative review. *European Journal of Psychotraumatology, 14*(1), 2178203. https://doi.org/10.1080/20008066.2023.2178203  

Lee, E. B., An, W., Levin, M. E., & Twohig, M. P. (2015). An initial meta-analysis of acceptance and commitment therapy for treating substance use disorders. *Drug and Alcohol Dependence, 155*, 1-7. https://doi.org/10.1016/j.drugalcdep.2015.08.004  

Luoma, J. B., Kohlenberg, B. S., Hayes, S. C., Bunting, K., & Rye, A. K. (2008). Reducing self-stigma in substance abuse through acceptance and commitment therapy: Model, manual development, and pilot outcomes. *Addiction Research & Theory, 16*(2), 149-165. https://doi.org/10.1080/16066350701850295  

Stotts, A. L., & Northrup, T. F. (2015). The promise of mindfulness and acceptance-based therapies for substance use disorders. *Current Opinion in Psychology, 2*, 51-55. https://doi.org/10.1016/j.copsyc.2015.01.017  

Twohig, M. P., & Crosby, J. M. (2010). Acceptance and commitment therapy as a treatment for problematic internet pornography viewing. *Behavior Therapy, 41*(3), 285-295. https://doi.org/10.1016/j.beth.2009.06.002

מה זה טיפול בשיטת ACT? | טיפול בקבלה ומחויבות - מכון טמיר לפסיכותרפיה. 

כולנו מכירים את הרגעים האלה - כאשר גל של כעס, חרדה, עצב או תסכול מציף אותנו.

ברגעים אלה, אנחנו נוטים לאחת משתי תגובות קיצוניות:

• הצפה מוחלטת - טביעה בתוך הרגש, אובדן שליטה.

• הימנעות מוחלטת - בריחה מהרגש, הכחשה והתעלמות.

אבל מה אם הייתה דרך האמצע - כזו שמאפשרת לנו להרגיש בלי להיות מוצפים ברגשות?

מהי מיומנות ACCEPTS?

ACCEPTS היא אחת המיומנויות במודולת עמידות במצוקה.

זהו כלי רב-עוצמה שנועד לעזור לנו להתמודד עם רגעי מצוקה באופן יעיל ומאוזן באמצעות הסחה מכוונת.

ראשי התיבות ACCEPTS מייצגים שבע אסטרטגיות מעשיות:

• A - Activities (פעילויות): עיסוק בפעילויות שמסיחות את הדעת.

• C - Contributing (תרומה): עשיית מעשה טוב למען אחרים.

• C - Comparisons (השוואות): השוואת המצב הנוכחי למצבים אחרים.

• E - Emotions (רגשות): העלאת רגשות אחרים מהרגש המציף.

• P - Pushing away (דחיקה): הרחקה (לא הדחקה) של המחשבות המטרידות.

• T - Thoughts (מחשבות): הסטת המחשבות לנושאים אחרים.

• S - Sensations (תחושות): התמקדות בתחושות גופניות.

דרכים מעשיות ליישום ACCEPTS בחיי היומיום

1. פעילויות (Activities)

• צאו לריצה או הליכה קצרה.

• התעמקו במשחק או תשחץ.

• בשלו מתכון חדש.

• עסקו ביצירה או אמנות.

2. תרומה לאחרים (Contributing)

• התנדבו בארגון חברתי.

• עזרו לחבר או שכן בפרויקט קטן.

• תרמו בגדים או חפצים שאתם כבר לא צריכים.

3. השוואות (Comparisons)

• חשבו על זמנים קשים יותר שהצלחתם לחצות בשלום.

• שקלו איך אחרים מתמודדים עם אתגרים דומים.

4. רגשות אחרים (Emotions)

• צפו בסרטונים שמצחיקים אתכם.

• האזינו למוזיקה המעוררת רגשות חיוביים. 

5. דחיקה זמנית (Pushing Away)

• דמיינו שאתם מניחים את המחשבות המטרידות בקופסה ומניחים אותה על מדף.

• אמרו לעצמכם: "לא עכשיו, אתמודד עם זה בזמן המתאים".

6. מחשבות (Thoughts)

• 7 בום - ספרו אחורה מ-100 עד 0, ואמרו בום במקום מספר שיש בו את הספרה 7, או שהוא מכפלה שלו.

• תכננו חופשה דמיונית, מהיציאה מהבית ועד הפרט האחרון.

7. תחושות פיזיות (Sensations)

• תחזיקו קוביית קרח.

• התקלחו במים קרים.

למה ACCEPTS עובד? 

1. האיזון בין הסחת דעת להימנעות.

2. התאמה אישית של המיומנויות.

3. עיתוי מתאים.

4. למידה הדרגתית.

5. הבנת המנגנון מאחורי כל אסטרטגיה.

6. זיהוי דפוסים אישיים.

7. שילוב ACCEPTS עם מיומנויות אחרות.

לסיכום, מיומנות ACCEPTS היא משאב רב-עוצמה שיכול לעזור לנו להתמודד עם רגעי מצוקה בחיינו.

באמצעות יישום מושכל של אסטרטגיות dbt מגוונות, נוכל ליצור איזון בריא בין הסחת דעת לבין עיבוד רגשי.

האתגר האמיתי אינו להימנע מרגשות מכאיבים, אלא ללמוד לחיות עמם באופן שמאפשר לנו להמשיך הלאה - מבלי להגיע לסבל.

חומרים, סיכומים ודפי עבודה מתוך מפגשי הלמידה על טיפול דיאלקטי התנהגותי, שמועברים בזום בימי שני וחמישי.

החומר מועלה ממפגש למפגש: 

מיומנויות עמידות במצוקה - מבוא

• מיומנויות TIPP

• שלבים קבלה רדיקלית

• מבוא לקבלה רדיקלית

• מיומנות STOP

• נשימה סרעפתית

• נשימת קופסה

• הרפיית שרירים מדורגת

• מיומנויות הסחה

• מיומנות ACCEPTS 

• הפניית התודעה (Turning the Mind)

• אמנון טיטינסקי מתרגל עמידות במצוקה - המחשה

• תרגול קבלה רדיקלית בניהול כעס

מונחים ומושגים ב-DBT

מהו טיפול דיאלקטי התנהגותי?

מיינדפולנס

• תודעה נבונה - מצבי תודעה ב-DBT

• תיקוף / ולידציה   מטרות התיקוף

• עקרונות מיינדפולנס ב-DBT

מיומנויות ויסות רגשי

מיומנויות יעילות בין-אישית

סגנון מחוספס (Irreverence) ככלי של מטפלי DBT

התקף בכי הוא אפיזודה של בכי אינטנסיבי שמתרחש באופן לא צפוי, לפעמים בלי טריגר ברור, ומלווה בתחושת חוסר שליטה וקושי להפסיק את הבכי.

בניגוד לבכי "רגיל" שהוא תגובה טבעית למצוקה או התרגשות, התקפי בכי עשויים להופיע פתאומית ולהיות לא מותאמים לסיטואציה.

התפרצויות בכי אינן מוגדרות כהפרעה בספרי האבחון הפסיכיאטריים, אלא כתסמין שעשוי להופיע במגוון קשיים רגשיים ומצבים פסיכולוגיים.

מדובר באפיזודות של בכי אינטנסיבי המאופיינות בתחושת חוסר שליטה, קושי להפסיק את הבכי, לעתים בליווי של תחושת מצוקה גופנית.

דני גיבור

מילים: מרים ילן שטקליס

אינני בוכה אף פעם,

גיבור אני, לא בכיין

אך למה זה אמא, למה

בוכות הדמעות בעצמן

במאמר זה נעזור לך להבין את התופעה של התקפי בכי, מהם הגורמים האפשריים להם, ואיך הם משפיעים על החיים.

נלווה אותך בצעדים הראשונים לקראת טיפול, נציג את האפשרויות הטיפוליות הקיימות, ונעניק לך כלים מעשיים לבחירת המטפל המתאים עבורך - ישנן דרכים יעילות לטפל בהתקפי בכי ולהשיב לעצמך תחושת שליטה ואיזון רגשי.

האם אני סובל/ת מהתקפי בכי?

סמן/י את הסימפטומים שאת/ה חווה:

- [ ] פרצי בכי פתאומיים שקשה לשלוט בהם.

- [ ] תחושה שהבכי "משתלט עליך" ואינך יכול/ה להפסיק.

- [ ] בכי שנמשך פרקי זמן ארוכים (מעל 20 דקות).

- [ ] בכי שאינו תואם את עוצמת האירוע שהתרחש (תגובה מוגזמת).

- [ ] בכי במצבים לא מותאמים חברתית (בעבודה, בפגישות, במקומות ציבוריים).

- [ ] תחושת מבוכה או בושה לאחר אפיזודת הבכי.

- [ ] סימפטומים פיזיים נלווים: קוצר נשימה, דפיקות לב מואצות, רעד.

- [ ] קושי לדבר או להסביר את עצמך במהלך ההתקף.

- [ ] תחושת הקלה רגעית לאחר ההתקף, אך גם תשישות או ריקנות.

- [ ] חשש מתמיד מפני התקף הבכי הבא.

הבחנה בין התקפי בכי למצבים דומים

חשוב להבחין בין התקפי בכי לבין:

•  בכי "נורמטיבי" - בכי כתגובה טבעית ומידתית לאירוע מצער או מרגש.

•  התקף חרדה - אמנם יכול לכלול בכי, אך בשונה מהתקף בכי מאופיין בעיקר בתסמינים פיזיים של חרדה.

•  דיספוריה - מצב רוח ירוד מתמשך, בשונה מהאופי האפיזודי של התקפי בכי.

•  לביליות רגשית - שינויים מהירים במצב הרוח, שיכולים לכלול בכי, אך גם רגשות אחרים.

 מתי פרץ בכי נחשב לבעיה הדורשת התערבות?

אפשר לומר שהתקפי בכי הופכים לבעיה הדורשת התערבות מקצועית כאשר:

1. תדירות - ההתקפים מתרחשים באופן תדיר (מספר פעמים בשבוע).

2. עוצמה - ההתקפים אינטנסיביים ומלווים במצוקה משמעותית.

3. משך - ההתקפים נמשכים זמן רב וקשה להירגע אחריהם.

4. השפעה על תפקוד - ההתקפים פוגעים בתפקוד בעבודה, בלימודים או ביחסים חברתיים.

5. הימנעות - התחלת להימנע ממצבים חברתיים או פעילויות מחשש להתקף.

6. סבל סובייקטיבי - אתה חווה מצוקה משמעותית בשל ההתקפים.

למה מתפתחים התקפי בכי?

כמו הרבה בעיות פסיכולוגיות, התקפי בכי אינם תופעה פשוטה עם סיבה יחידה, אלא תוצר של שילוב גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים.

הבנת הגורמים האפשריים יכולה לסייע בבחירת הטיפול המתאים:

גורמים ביולוגיים

• חוסר איזון ביוכימי - שינויים ברמות של נוירוטרנסמיטרים כמו סרוטונין ודופמין.

•  גורמים הורמונליים - שינויים ברמות הורמונים, במיוחד אסטרוגן ופרוגסטרון אצל נשים.

•  גנטיקה - נטייה תורשתית לרגישות רגשית מוגברת או לווסת רגשי פחות יעיל.

•  עייפות ומחסור בשינה - שמפחיתים את היכולת לווסת רגשות.

גורמים פסיכולוגיים

•  טראומה - חוויות קשות מהעבר שלא עובדו.

•  דחק מצטבר - עומס רגשי שהצטבר לאורך זמן ומתפרץ בצורת התקפי בכי.

•  קשיים בוויסות רגשי - קושי לזהות, לשיים, להבין ולנהל רגשות.

•  דפוסי חשיבה - נטייה למחשבות קטסטרופליות או לפרפקציוניזם.

•  דיכאון וחרדה - הפרעות רגשיות שהתקפי בכי יכולים להיות מופע שלהן.

גורמים סביבתיים

•  לחץ בעבודה או בלימודים - עומס משימות, דדליינים, תחרותיות.

•  קונפליקטים במערכות יחסים - מתחים במשפחה, בזוגיות או עם חברים.

•  שינויים משמעותיים בחיים - מעבר דירה, פרידה, אובדן, לידה.

•  בידוד חברתי - היעדר מערכת תמיכה או תחושת בדידות.

חשוב לזכור שהגורמים להתקפי בכי משתנים מאדם לאדם, והטיפול יהיה מותאם לגורמים הספציפיים במקרה שלך. זיהוי הגורמים הוא חלק משמעותי מתהליך הטיפול.

מתי הזמן הנכון לפנות לטיפול?

הכרה בצורך בעזרה מקצועית היא צעד אמיץ וחשוב בדרך להתמודדות מוצלחת עם התקפי בכי. 

הנה מספר סימנים ברורים שמעידים כי הגיע הזמן לפנות לטיפול:

•  התקפי הבכי הפכו תכופים יותר (יותר מפעם בשבוע).

•  ההתקפים נמשכים זמן רב ומתקשים להירגע אחריהם.

•  התחלת להימנע ממצבים חברתיים או מחויבויות בשל החשש מהתקף.

•  ההתקפים משפיעים על תפקודך בעבודה, בלימודים או במשפחה.

•  אתה חש מוצף, חסר אונים או מיואש מהמצב.

•  התפתחו אצלך תסמינים נוספים כמו הפרעות שינה, חרדה או דיכאון.

•  ניסית אסטרטגיות התמודדות עצמיות ללא הצלחה.

חששות לפני פנייה לטיפול

חששות נפוצים כוללים, ולצידם המציאות:

•  "אני צריך להיות מספיק חזק כדי להתמודד לבד" - פנייה לעזרה היא דווקא סימן לחוכמה וכוח, לא לחולשה.

•  "אנשים יחשבו שאני משוגע" - טיפול נפשי הוא כיום דבר מקובל ונפוץ, בדיוק כמו טיפול רפואי.

•  "זה סתם בזבוז כסף וזמן" - מחקרים מראים שטיפול נפשי יעיל מאוד בהפחתת סימפטומים ושיפור איכות החיים.

•  "אצטרך לחפור בכל הטראומות שלי" - הטיפול מתקדם בקצב שלך ובהתאם לצרכים שלך.

ללא טיפול מתאים, התקפי בכי עלולים:

•  להחמיר בתדירות ובעוצמה.

•  להוביל לפגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי.

•  להתפתח להפרעות נוספות כמו חרדה חברתית, דיכאון או הפרעת פאניקה.

•  להוביל להימנעות הולכת וגוברת, שמצמצמת את מעגל החיים שלך.

•  לפגוע בדימוי העצמי ובתחושת המסוגלות.

גישות טיפוליות להתקפי בכי

ישנן מספר גישות טיפוליות מבוססות-ראיות שהוכחו כיעילות בטיפול בהתקפי בכי. הבחירה בגישה הטיפולית תלויה בגורמים להתקפים במקרה שלך, באופי שלך ובהעדפותיך האישיות.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)

טיפול זה מתמקד בקשר בין מחשבות, רגשות והתנהגויות. המטפל יעזור לך לזהות מחשבות אוטומטיות שליליות שעשויות להתעורר לפני או במהלך התקף (כמו "אני אבד שליטה לגמרי" או "כולם יחשבו שאני חלש/ה"), ולאתגר אותן עם מחשבות מאוזנות יותר. בנוסף, תלמד טכניקות להרגעה עצמית ולוויסות רגשי.

טיפול דינמי ממוקד

גישה זו מתמקדת בהבנת המקורות העמוקים יותר של ההתקפים, כמו קונפליקטים לא פתורים, יחסים מורכבים, או חוויות ילדות. מטרת הטיפול היא לעזור לך להיות מודע יותר לתהליכים פנימיים ולהתמודד עם רגשות שנדחקו הצידה ומוצאים את דרכם החוצה דרך התקפי הבכי.

טיפול דיאלקטי התנהגותי

גישה זו, שפותחה במקור עבור הפרעת אישיות גבולית, מספקת כלים מעשיים לוויסות רגשות עוצמתיים. הטיפול מלמד מיומנויות של מודעות קשובה (mindfulness), יכולת לשאת מצוקה, ויסות רגשי, ויעילות בינאישית. זו גישה מצוינת אם אתה חווה קשיים בוויסות רגשי באופן כללי.

טיפול ממוקד טראומה (EMDR)

אם התקפי הבכי קשורים לחוויות טראומטיות מהעבר, EMDR (Eye Movement Desensitization and Reprocessing) יכול לסייע בעיבוד זיכרונות טראומטיים. הטיפול משלב גירוי דו-צדדי (לרוב תנועות עיניים) עם זיכרון החוויה הטראומטית, מה שמסייע למוח לעבד את החוויה באופן אדפטיבי יותר.

טיפול בביופידבק

גישה זו מתמקדת בהיבטים הפיזיולוגיים של התקפי בכי.

באמצעות מכשירים המודדים תגובות גופניות (כמו קצב לב, נשימה ומתח שרירים), תלמד לזהות סימנים מוקדמים של התקף בכי ולהשיג שליטה טובה יותר על התגובות הגופניות.

 איך בוחרים את המטפל המתאים?

בחירת המטפל המתאים היא אחד הצעדים החשובים ביותר בדרך להתמודדות מוצלחת עם התקפי בכי. להלן מידע וטיפים שיסייעו לך בתהליך הבחירה:

מהן עלויות הטיפול וכיצד מתבצע התשלום? חשוב לברר מראש מהן העלויות לכל פגישה, האם קיימת אפשרות להחזר מקופות חולים או ביטוחים פרטיים, והאם יש אופציות גמישות לתשלום.

כיצד אדע אם המטפל מתאים לי? לאחר מספר מפגשים תוכל להעריך אם אתה מרגיש נוח עם המטפל, אם יש לך תחושת ביטחון ויכולת להיפתח. קשר טיפולי חיובי הוא קריטי להצלחת הטיפול.

אסטרטגיות מעשיות להתמודדות עם התקפי בכי

מעבר לטיפול מקצועי, ישנן מספר טכניקות מעשיות שיכולות לעזור לך לווסת את הרגשות ולהפחית את עוצמת ותדירות ההתקפים.

1. נשימות עמוקות ודגש על הנשימה

טכניקות נשימה עמוקה כמו "4-7-8" (שאיפה ל-4 שניות, החזקת אוויר ל-7 שניות, נשיפה ל-8 שניות) מסייעות בהרגעת מערכת העצבים.

2. זיהוי טריגרים

נהל יומן רגשות כדי לזהות מצבים, מחשבות או אירועים שמובילים להתקפי בכי. מודעות לטריגרים מאפשרת לך להתכונן מראש ולפתח אסטרטגיות להתמודדות.

3. תנועה ופעילות גופנית

פעילות גופנית כמו הליכה מהירה, ריצה או יוגה מסייעת בהפחתת מתח רגשי והפרשת חומרים מרגיעים במוח כמו אנדורפינים.

4. טכניקות הרגעה חושיות

השתמש באמצעים כמו מוזיקה מרגיעה, אמבטיה חמימה, או מגע בחומר רך כדי להרגיע את החושים ולהפחית מתח רגשי.

5. שימוש בטכניקות של מודעות קשובה (Mindfulness)

תרגול מיינדפולנס עוזר לשים לב לרגע הנוכחי ללא שיפוטיות, ומפחית את ההצפה הרגשית.

6. שיחה עם אדם קרוב

פנייה לחבר קרוב או בן משפחה יכולה לספק תמיכה רגשית מיידית ולעזור לך לפרוק רגשות בצורה מבוקרת.

7. קבלה עצמית וחמלה

התקפי בכי אינם עדות לחולשה, אלא חלק מתגובה רגשית טבעית. אימוץ גישה חמלה כלפי עצמך יעזור לך להתמודד בצורה בריאה יותר.

אם אתה מרגיש שהתקפי הבכי משפיעים על חייך, תאמו איתנו שיחת ייעוץ.

אנחנו כאן כדי לעזור לך בכל שלב: 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

מומחי מכון טמיר

פחד מחושך אצל ילדים

פוביית חושך (Nyctophobia) היא פחד אינטנסיבי מהחושך, אשר נפוץ בעיקר בילדים, אך יכול להימשך גם לבגרות.

ניקטופוביה היא פוביה ספציפית המתבטאת בפחד עז ובלתי רציונלי מהחושך, אשר משפיעה על ילדים, מתבגרים וכ-10% מהמבוגרים ברחבי העולם.

ללא טיפול, פחד מחושך עלול להחמיר ולהוביל להתפתחות פחדים נוספים, הפרעות שינה, סיוטים ואף נדודי שינה מתמשכים.

השפעת התרבות על פחד מהחושך

חשוב לבחון גם את ההקשר התרבותי כדי להבין לעומק כיצד החושך משפיע על ילדים, נוער ומבוגרים.

למשל, לסיפורי עם ואגדות יש תפקיד משמעותי בהתפתחות האדם. הרעיון של סיפור סיפורים יכול להוביל ליצירת תת-מודע קולקטיבי שמסביר איך פחדים מופיעים בכל רחבי העולם.

מחקרים הראו שהבדלים אתניים ותרבותיים משפיעים על פחדים ספציפיים, ולא כל האנשים מבטאים פחדים באותה צורה.

למשל, ילדים מהשכונה שלנו, במזרח התיכון, מתמודדים עם שיעור גבוה בהרבה של פחד מהחושך לעומת רוב הילדים האמריקאים הלבנים.

טיפול CBT בפחד מחושך

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) נחשב לשיטה מבוססת ראיות לטיפול בפוביות ספציפיות, והוא כולל חשיפה הדרגתית למקור הפחד, שינוי דפוסי חשיבה שליליים ופיתוח אסטרטגיות התמודדות.

מחקר מטא-אנליזה רחב היקף בחן את היעילות של CBT בפוביות ספציפיות, כולל פוביית חושך, בקרב ילדים ומתבגרים. המחקר כלל 115 ניסויים קליניים אקראיים, בהם השתתפו למעלה מ-7,000 ילדים ובני נוער הסובלים מהפרעות חרדה ופוביות.

ממצאים מרכזיים

• שיפור משמעותי ברמות הפחד: ילדים שעברו CBT חוו הפחתה של יותר מ-60% ברמות החרדה הקשורות לחושך.

• אפקטיביות של CBT קבוצתי ופרטני: לא נמצא הבדל משמעותי בין טיפול פרטני לטיפול קבוצתי – שניהם הובילו לתוצאות חיוביות.

• תוצאות יציבות לאורך זמן: בבדיקות מעקב שנערכו שישה חודשים לאחר סיום הטיפול, 75% מהילדים לא דיווחו על חרדה משמעותית מהחושך, מה שמעיד על האפקטיביות ארוכת הטווח של CBT.

• חשיפה הדרגתית והדרכת הורים: תוכניות שכללו חשיפה הדרגתית לחושך בשילוב עם הדרכת הורים הראו שיפור גבוה יותר בהשוואה לטיפולים ללא מעורבות הורית.

ממצאי המחקר מחזקים את ההבנה כי CBT הוא הטיפול המוביל לפוביית חושך בילדים, במיוחד כאשר הוא משולב עם חשיפה הדרגתית וסיוע הורי. שיפור משמעותי נצפה גם בקרב ילדים שקיבלו טיפול קבוצתי, מה שעשוי להוות פתרון חסכוני וזמין יותר לאוכלוסיות רחבות.

טיפול קצר להקלת פחדי לילה בילדים באמצעות התערבות הורית 

פחדי לילה אצל ילדים צעירים (גילאי 3-8) הם תופעה שכיחה שעלולה להוביל לקשיי שינה, חרדה וסירוב להישאר לבד בחדר חשוך. 

המחקר בחן את הגרסה ההונגרית של ההתערבות "Uncle Lightfoot", תכנית קצרת טווח שנמסרת על ידי הורים ומבוססת על עקרונות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT).

במחקר השתתפו 73 ילדים בגילאי 3-8 עם פחדי לילה משמעותיים. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות:

• קבוצת ההתערבות (n = 36): קיבלה טיפול הורי בן 5 שבועות שכלל חשיפה הדרגתית לחושך, משחקי הרפיה ושינוי דפוסי חשיבה.

• קבוצת רשימת המתנה (n = 37): לא קיבלה טיפול במהלך המחקר.

הערכות התבצעו בשלוש נקודות זמן: לפני הטיפול, לאחריו, ובמעקב של 20 שבועות.

ממצאים מרכזיים

• ירידה משמעותית בפחדים ליליים: ילדים שקיבלו את ההתערבות חוו הפחתה גדולה יותר בחרדה הקשורה ללילה בהשוואה לקבוצת רשימת ההמתנה.

• שיפור בהתנהגות הלילה: ילדים הראו הסתגלות טובה יותר ללינה עצמאית.

• ההשפעה של מעורבות במשחקים טיפוליים: ככל שהילדים בילו זמן רב יותר במשחקי חשיפה והרפיה, כך פחתו חרדת הפרידה ודפוסי ההתנהגות המותאמים-לילה השתפרו.

• השפעה שונה לפי מגדר: נמצא כי אצל בנות הפחד מהחושך פחת באופן משמעותי יותר מאשר אצל בנים.

תוצאות המחקר מספקות תמיכה חזקה ביעילות ההתערבות ההורית לטיפול בפחדי לילה אצל ילדים. השימוש בגישה קצרה ובטוחה להורים עשוי לסייע בהפחתת חרדות הלילה בקרב ילדים צעירים ולשפר את הרגלי השינה שלהם ללא צורך בהתערבות קלינית ממושכת.

חשיפה הדרגתית (Systematic Desensitization)

שיטת החשיפה מתבצעת בשלבים:

• צפייה בתמונות או דמיון של חושך תוך שימוש בטכניקות הרפיה.

• ישיבה בחדר מואר מעט והדרגה בכיבוי האור.

• לינה עם תאורה חלשה מאוד עד שניתן לישון בחושך מוחלט.

המטרה היא ללמד את המוח להפסיק לקשר חושך עם סכנה.

חשיפה אינטנסיבית / הצפה (Flooding)

המטופל נחשף ישירות לחושך מוחלט למשך זמן ממושך, במטרה להפסיק את תגובת הפחד במהירות.

פחות נפוץ בגלל העומס הרגשי הגבוה, אך עשוי להיות יעיל במקרים מסוימים.

טיפול באמצעות מציאות מדומה (VR)

שימוש במשקפי VR כדי להיחשף לחושך באופן מבוקר ובשלבים. שיטה מבטיחה עם פוטנציאל גבוה לטיפול בילדים ומבוגרים, אך נדרש מחקר נוסף לאישור יעילותה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

מומחי מכון טמיר

מקורות:

Levos, J., & Zacchilli, T. L. (2015). Nyctophobia: From imagined to realistic fears of the dark. Psi Chi Journal of Psychological Research, 20(2), 102–110. 

Longe, B. P. A. (2024). Effectiveness of Cognitive-Behavioural Therapy (CBT) For Anxiety Disorders In Children and Adolescents. Advances in Multidisciplinary & Scientific Research Journal Publications.

Wright, S. A. (2022, April 29). What is nyctophobia? Healthline. https://www.healthline.com/health/nyctophobia

כשמתחקים אחר מסלול חייו של בן אדם עם התנהגויות מניפולטיביות, נרקיסיסטיות או חסרות אמפתיה, צריך לקחת חשבון את השורשים שלהן.

מחקר חדש מספק פרספקטיבה חשובה על האופן שבו סביבת הגידול המוקדמת מעצבת את מי שאנחנו הופכים להיות.

מהי הרביעיה האפלה? הטטרד האפל  

ה"טטרד האפל" הוא מונח בפסיכולוגיה המתאר ארבע תכונות אישיות הקשורות להתנהגויות אנטי-חברתיות:

נרקיסיזם, מקיאווליזם, פסיכופתיה וסדיזם (המונח התפתח מתוך המבנה האישיותי המוכר שנקרא השילוש האפל).

מה שמשותף לקלאסטר האישיותי עם ארבע התכונות הללו הוא תחושת חשיבות עצמית מופרזת, נטייה למניפולציה וניצול של אחרים, חוסר אמפתיה והנאה מהסבת סבל לאחרים.

חשוב להבין את האטיולוגיה (הסיבתיות) של הטטרד האפל כדי לעזור בזיהוי דפוסי התנהגות מזיקים ובפיתוח אסטרטגיות קליניות להתמודדות עימם.

לכן, במקום להתמקד בהשלכות השליליות של התכונות הללו, החוקרים נכנסו למנהרת הזמן האפלה ויצאו לתור אחר המקורות.

איך לגדל פסיכופת, נרקיסיסט, סדיסט ומקיאווליסט?

במחקר שכלל 372 משתתפים בגירים נבחנו דפוסי המשמעת ההוריים שחוו בילדותם ומידת הביטוי של תכונות הטטרד האפל באישיותם הבוגרת.

ההבחנה הייתה בין ארבע רמות של משמעת הורית:

• משמעת לא אלימה (מתן הסברים).

• תוקפנות פסיכולוגית (צעקות והשפלות).

• ענישה גופנית קלה (כמו מכות קלות).

• תקיפה קשה (אלימות פיזית חמורה).

התוצאות העלו קשר ברור בין חוויות של תוקפנות פסיכולוגית בילדות לבין פיתוח תכונות של פסיכופתיה וסדיזם בבגרות. ילדים שגדלו בסביבה של צעקות, השפלות ואיומים מילוליים, פיתחו בשכיחות גבוהה יותר קושי באמפתיה ונטייה להפיק הנאה מסבלם של אחרים.

זאת ועוד, חוויות של אלימות פיזית קשה נמצאו קשורות להתפתחות מקיאבליזם, נרקיסיזם ופסיכופתיה. כלומר, התעללות פיזית משמעותית עלולה להוביל לתפיסת עולם צינית יותר, לצורך מוגבר בשליטה ובמניפולציה של אחרים, ולקושי ביכולת להזדהות עם כאבם של אחרים.

מעניין במיוחד היה הממצא שמשמעת לא אלימה וענישה גופנית קלה לא נמצאו קשורות באופן מובהק לאף אחת מתכונות הטטרד האפל. זהו ממצא שמדגיש את ההבדל המשמעותי בין סגנונות הוריים שונים והשפעתם ארוכת הטווח.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא… / שאול טשרניחובסקי

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה,

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ,

רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה אָזְנוֹ עוֹדָהּ רַעֲנַנָּה,

רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה עֵינוֹ טֶרֶם שָׂבְעָה לִרְאוֹת,

כָּל אֲשֶׁר פָּגַע בְּמִשְׁעוֹלֵי־טְלָלִים יֶלֶד

מִתְלַבֵּט, נִכְשָׁל עַל כָּל גּוּשׁ וְעִי־אֲדָמָה,

בְּעוֹד בְּסֵתֶר נַפְשׁוֹ וּלְבֹא־דֵעַ עָרוּךְ

מִזְבֵּחַ, עָלָיו יַקְטִיר מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ

לִמְלֶכֶת־הַשָּׁמַיִם, לְכוֹכָב וּמַזָּלוֹת.

וְאַךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִים וּבְמִלְחֶמֶת־יֵשׁוּת,

וּמְגִלַּת־סֵפֶר חַיָּיו הוֹלְכָה מִתְפָּרֶשֶׁת, –

וּבָאוּ אֶחָד אֶחָד, וְיִגָּלֶה פֵּשֶׁר

כָּל אוֹת וָאוֹת וְסֵמֶל סֵמֶל כָּל הַבָּאוֹת,

שֶׁחֹקְקוּ עָלֶיהָ בְּרֵאשִׁית בְּרִיָּתָהּ, –

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית־נוֹף מוֹלַדְתּוֹ.

איך אפשר להסביר את הקשר בין התעללות לרביעיה האפלה?

הממצאים מתיישבים היטב עם תיאוריות התפתחותיות ואבולוציוניות.

מפרספקטיבה אבולוציונית, תכונות הטטרדה האפלה עשויות להיתפס כאסטרטגיות הישרדות בסביבות קשות או עוינות. כשילד גדל בסביבה בלתי צפויה וכאוטית, עם דמויות הוריות שמהוות איום במקום מקור לביטחון, הוא מפתח מנגנונים שיעזרו לו לשרוד בתנאים כאלה.

• מקיאבליזם, למשל, מתפתח כמנגנון התמודדות עם סביבה לא אמינה. הילד לומד לפקח על סביבתו, להיות צעד אחד לפני כולם, ולהשתמש במניפולציה כדי לנווט בעולם מסוכן. זוהי אסטרטגיה אדפטיבית בהקשר של גידול בסביבה אלימה, אך היא הופכת לבעייתית בהמשך החיים וביחסים בינאישיים.

• באופן דומה, הנרקיסיזם עשוי להתפתח כמנגנון פיצוי. כשהילד חווה פגיעה בתחושת הערך העצמי שלו, תחושת חשיבות עצמית מופרזת עשויה להיות דרך להגן על עצמו. במצבים של אלימות קשה, שבהם הילד חש חסר אונים וחסר ערך, הנרקיסיזם יכול להיות מעין שריון פסיכולוגי מגן.

• הפסיכופתיה והסדיזם, לעומת זאת, משקפים לעתים קרובות תהליכי למידה חברתית. ילדים נוטים לחקות את הדמויות המשמעותיות בחייהם. כשהם עדים לאלימות ולחוסר אמפתיה, הם עלולים להפנים דפוסים אלה כחלק מהרפרטואר ההתנהגותי שלהם. תוקפנות פסיכולוגית מצד ההורים עלולה ללמד את הילד שפגיעה רגשית באחרים היא דרך מקובלת להשגת שליטה ומטרות.

יש לציין שהמחקר אינו טוען לקשר דטרמיניסטי פשוט.

לא כל מי שחווה התעללות יפתח תכונות אישיות אפלות, וישנם גורמים נוספים - גנטיים, סביבתיים וחברתיים - שמשפיעים על התפתחות האישיות.

אבל בהחלט מודגשת כאן ההשפעה העצומה של הסביבה המשפחתית המוקדמת.

השלכות הקשר על טיפול פסיכולוגי

התובנות העולות ממחקר זה הן בעלות השלכות עמוקות לגבי טיפול נפשי.

ראשית, הן מציעות כי במקום לראות בתכונות הטטרדה האפלה כמאפיינים "רעים" מטבעם, ניתן להבינן כתגובות הסתגלותיות לסביבה טראומטית.

גישה זו מאפשרת הבנה אמפתית יותר כלפי אנשים המציגים כאלה תכונות, ועשויה להוביל לגישות טיפוליות יותר יעילות.

בהקשר הטיפולי, הממצאים מדגישים את החשיבות של טיפול ממוקד טראומה.

אם מבנה אישיות כזה מתפתח כתגובה לחוויות ילדות טראומטיות, אזי עיבוד הטראומות עשוי להיות מרכיב מפתח בטיפול.

הממצאים גם מחזקים את החשיבות של התערבויות מוקדמות במשפחות בסיכון, שעשויות למנוע את התפתחות הדפוסים הבעייתיים מלכתחילה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

מומחי מכון טמיר

מקורות:

Furnham, A., & Cuppello, S. (2024). Correlates of the Dark Tetrad. Acta psychologica, 245, 104222. https://doi.org/10.1016/j.actpsy.2024.104222

Galán, M., Pineda, D., Rico-Bordera, P., Piqueras, J. A., & Muris, P. (2025). Dark childhood, dark personality: Relations between experiences of child abuse and dark tetrad traits. Personality and Individual Differences, 238, Article 113089. https://doi.org/10.1016/j.paid.2025.113089

Gómez-Leal, R., Fernández-Berrocal, P., Gutiérrez-Cobo, M. J., Cabello, R., & Megías-Robles, A. (2024). The Dark Tetrad: Analysis of profiles and relationship with the Big Five personality factors. Scientific Reports, 14(1), 4443. https://doi.org/10.1038/s41598-024-55074-w

מיינדפולנס בגישת DBT: הבסיס לשינוי וקבלה

מיינדפולנס עומד בלב הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי (DBT), ומהווה את הבסיס לכל שאר המיומנויות הנלמדות בגישה טיפולית זו. כפי שמתואר בפרדיגמת הקבלה של DBT, מיינדפולנס אינו רק טכניקה או תרגול, אלא תפיסת עולם המקדמת נוכחות מלאה ברגע הנוכחי.

מרשה לינהאן, מפתחת גישת ה-DBT, זיהתה את חשיבות הקבלה והמיינדפולנס כבר בתחילת דרכה. למרות שהתחילה עם פרדיגמת השינוי מ-CBT לטיפול בהתנהגויות אובדניות, היא הבינה שללא קבלה מלאה של המציאות, אסטרטגיות השינוי עלולות להיכשל. המיינדפולנס, שמקורו בתורתו של בודהה לפני יותר מ-2,500 שנה, מספק את השורש העמוק ביותר של "עץ ה-DBT".

העיקרון המרכזי במיינדפולנס הוא פשוט ועמוק כאחד: **הרגע הנוכחי הוא הרגע היחיד**. כשאנו שוהים בעבר, אנו חיים בזיכרונות או סיפורים. כשאנו נמשכים לעתיד, אנו חיים בפנטזיות. המציאות האמיתית נמצאת תמיד כאן ועכשיו.

התכנון הטוב ביותר לעתיד מתרחש כשמביאים את העתיד אל תוך הרגע הנוכחי, לא כשעוזבים את ההווה.

באותו אופן, ניתן להתבונן בעבר מבלי לאבד את העיגון במציאות הנוכחית. הוא כינה את היכולת הזו "נס המיינדפולנס".

מתוך המסורת העשירה של מיינדפולנס, DBT מדגישה חמישה עקרונות מרכזיים:

מודעות לרגע הנוכחי

מודעות לרגע הנוכחי היא היכולת להתמקד במה שקורה כאן ועכשיו, ללא שיפוטיות וללא הסחות דעת. זהו מצב תודעתי שבו אנחנו נוכחים באופן מלא בחוויה המתרחשת - בתחושות הגופניות, במחשבות, ברגשות ובסביבה.

כשאנחנו חיים ברגע הנוכחי, אנחנו מפסיקים לנדוד בין חרטות על העבר לבין דאגות לגבי העתיד. במקום זאת, אנחנו מתמקדים במה שקורה ממש עכשיו. 

דמיינו שאתם אוכלים תפוח - רוב הזמן אנחנו אוכלים "על אוטומט", תוך כדי שיחה, צפייה בטלוויזיה או גלילה בטלפון. מודעות לרגע הנוכחי משמעותה להרגיש את המרקם של התפוח, לטעום את מתיקותו או חמיצותו, להקשיב לצליל הנגיסה, ולהבחין בתחושות שעולות בגוף.

מחקרים פסיכולוגיים מראים שמודעות לרגע הנוכחי מפחיתה מתח, חרדה ודיכאון, ומשפרת ריכוז, זיכרון ואיכות חיים. זו אינה רק טכניקה מדיטטיבית, אלא דרך חיים שמאפשרת לנו לחוות את החיים במלואם ולהגיב למצבים מתוך מודעות במקום מתוך הרגל או דפוס אוטומטי.

אי-היאחזות

אי-היאחזות היא עיקרון מרכזי בבודהיזם המתייחס לשחרור ההיצמדות הרגשית שלנו לאנשים, חפצים, רעיונות ואפילו לזהות העצמית שלנו. היא אינה אדישות או התנתקות רגשית, אלא מצב תודעתי המאפשר לנו להתנסות בחיים במלואם מבלי לנסות לאחוז בהם בכוח.

ההיצמדות, לפי התפיסה הבודהיסטית, היא מקור עיקרי לסבל. כשאנחנו נאחזים בדברים טובים, אנחנו פוחדים לאבד אותם. כשאנחנו נאחזים בדברים רעים, אנחנו מתקשים להשתחרר מהם. וכשאנחנו נאחזים בתפיסה מסוימת של העצמי, אנחנו כולאים את עצמנו בתבנית מוגבלת.

אי-היאחזות במעגל היחסים, למשל, אינה משמעותה לא לאהוב או לא לדאוג. להיפך, היא מאפשרת אהבה עמוקה יותר ובריאה יותר. כשאנחנו אוהבים ללא היאחזות, אנחנו מאפשרים לאדם האהוב להיות מי שהוא, ללא הצורך לשלוט או לשנות אותו כדי להרגיש בטוחים.

בפסיכולוגיה המערבית, אי-היאחזות דומה למושגים כמו קבלה רדיקלית או גמישות פסיכולוגית - היכולת לחוות רגשות ומחשבות מבלי להיאבק בהם או להיסחף על ידם. מחקרים מראים שיכולת זו קשורה לחוסן נפשי גבוה יותר ולרווחה נפשית משופרת.

הוויה הדדית (Interbeing)

אינטר-בינג, או "הוויה הדדית", היא תפיסה עמוקה של הקשר וההדדיות בין כל הדברים. עיקרון זה מלמד אותנו שאין דבר שקיים באופן עצמאי לחלוטין - כל דבר קיים בהקשר של יחסי גומלין עם הסביבה ועם אחרים.

התפיסה הזו מאתגרת את האשליה של האני הנפרד והאוטונומי. הנזיר והפילוסוף טיק נהאט האן הדגים זאת באמצעות דימוי של דף נייר: כשמתבוננים בדף נייר, ניתן לראות בו את השמש, את העץ ממנו נוצר, את הגשם שהשקה את העץ, את החוטב שכרת אותו, ואת המשפחה שלו. באותו אופן, כל אחד מאיתנו הוא תוצר של אינספור קשרים והשפעות.

מחקרים עכשוויים בפסיכולוגיה מראים שתחושת קשר ושייכות היא צורך אנושי בסיסי, ושבדידות וניתוק מזיקים לבריאות הנפשית והפיזית שלנו באותה מידה כמו עישון כבד.

במישור היומיומי, הבנת האינטר-בינג משנה את האופן שבו אנחנו מתייחסים לסביבה, לחברה ולעצמנו. היא מעוררת תחושת אחריות עמוקה יותר כלפי אחרים וכלפי העולם, ומאפשרת לנו לראות שהפגיעה באחר היא, בסופו של דבר, פגיעה בעצמנו.

ארעיות

ארעיות היא ההכרה בטבע המשתנה והחולף של כל החוויות, הרגשות, המחשבות והדברים בחיינו. בבודהיזם, ארעיות (או "אניצ'ה" בפאלי) היא אחת משלוש האמיתות הבסיסיות של הקיום.

להבין ארעיות משמעותה להכיר בכך שכל דבר עובר שינוי מתמיד - הן גופנו, הן מצבי הרוח שלנו, והן העולם סביבנו. הכרה זו אינה בהכרח מקור לייאוש או פסימיות; להיפך, היא יכולה להיות מקור לשחרור ולהערכה עמוקה יותר של הרגע הנוכחי.

כשאנחנו חווים כאב או קושי, ההבנה שמצב זה הוא זמני יכולה להיות מנחמת ומעודדת. כשאנחנו חווים שמחה או הנאה, ההבנה שגם רגע זה יחלוף יכולה להעמיק את ההערכה שלנו כלפיו ולעודד אותנו להיות נוכחים בו במלואו.

בפסיכולוגיה, ההכרה בארעיות קשורה למושגים כמו קבלה ומיינדפולנס. מחקרים מראים שיכולת לזהות את הטבע החולף של רגשות ומחשבות - במקום לראות בהם מציאות קבועה - מפחיתה סימפטומים של חרדה, דיכאון והפרעות רגשיות אחרות.

העולם מושלם כפי שהוא

עיקרון זה, שמקורו בזן בודהיזם, אינו קריאה לקבל סבל, אי-צדק או נזק. במקום זאת, הוא מציע דרך להתייחס למציאות כפי שהיא ברגע הנוכחי, ללא התנגדות מתמדת או שיפוטיות.

להבין ש"העולם מושלם כפי שהוא" אין פירושו להיכנע לנסיבות או להימנע מפעולה לשינוי. פירושו לקבל את הרגע הנוכחי כנקודת המוצא היחידה האפשרית לכל דבר - כולל שינוי ושיפור.

אימוץ עיקרון זה מאפשר לנו להפסיק את המאבק המתמיד עם המציאות ולהפנות את האנרגיה שלנו לכיוון פעולה אפקטיבית. במקום להתמרמר על מה שלא בשליטתנו, אנחנו מתמקדים במה שבשליטתנו.

בטיפול הפסיכולוגי המערבי, גישה זו משתקפת בטכניקות כמו קבלה רדיקלית בטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT), שמלמדת מטופלים לקבל את המציאות הנוכחית שלהם באופן מלא, כצעד ראשון והכרחי לקראת שינוי.

כשאנחנו חווים אתגר או משבר, קבלת המציאות כפי שהיא מאפשרת לנו להתמודד עם המצב בצורה יעילה יותר. במקום לבזבז אנרגיה על הכחשה, כעס או פחד, אנחנו מקבלים את מה שקורה ואז בוחרים כיצד להגיב.

במובן העמוק ביותר, עיקרון זה מזמין אותנו לראות את השלמות הגלומה בלא-שלמות של החיים האנושיים, ולמצוא שלווה גם בתוך אי-הוודאות והשינוי המתמיד.

עקרונות אלו מספקים את היסוד לא רק למטופלים אלא גם למטפלים, שנדרשים לוויסות עצמי אפקטיבי במהלך הטיפול.

יישום קליני

מיינדפולנס ב-DBT איננו תרגול תיאורטי גרידא. הוא מיושם באופן מעשי בטיפול בבעיות נפשיות מורכבות. למשל:

• כשמטופלים חווים שחזורים טראומטיים, טכניקות "עיגון" מבוססות-מיינדפולנס מסייעות להם לחזור להווה.

• כשמטופלים נסחפים בחרדות לגבי העתיד, מיינדפולנס עוזר להם להתמקד בתחושות הגופניות הנוכחיות.

• כשמטופלים שוקעים בחשיבה דיכאונית, פעילויות מכוונות מיינדפולנס מחזירות אותם למציאות.

המטפל הקשוב

אחד ההיבטים המעניינים ביותר בגישת ה-DBT הוא ההדגשה על המיינדפולנס של המטפל עצמו. כפי שהטקסט מציין, "אני יותר יעיל בעזרה למטופלים שלי להשתנות כשאני מתחיל מעמדה מקבלת - ערנית, דרוכה, לא-שיפוטית, ונוכחת לחלוטין."

מטפלים מיומנים יודעים לזהות מתי הם איבדו את הנוכחות ברגע, ויכולים להחזיר את עצמם להווה באמצעות הפניית תשומת הלב לגוף - למגע עם הכיסא, לרגליים על הרצפה, ולמרכז הכובד שיורד לבטן. זוהי מיומנות מרכזית בדרך לקבלה רדיקלית של המציאות.

לסיכום, מיינדפולנס בגישת DBT הוא יותר מכלי טיפולי - הוא בסיס פילוסופי ומעשי המאפשר התמודדות עם מצבים מורכבים. באמצעות מיומנויות מיינדפולנס בסיסיות של צפייה, תיאור והשתתפות מלאה ברגע הנוכחי, מטופלים ומטפלים כאחד מוצאים דרך לקבלה רדיקלית של המציאות - הבסיס האמיתי לכל שינוי משמעותי.

הרעיון שהמטפל נכנס לגיהנום יחד עם המטופל מדגיש את מהות המיינדפולנס ב-DBT: 

היכולת להיות נוכח באופן מלא עם הסבל, לא להימנע ממנו או לנסות לתקן אותו מיד, אלא קודם כל לראות אותו ולקבל את קיומו. רק מתוך קבלה כזו יכול לצמוח השינוי האמיתי.

דף עבודה לתרגול קבלה רדיקלית

- מתוך סדנה לגברים לשליטה בכעסים - 

שאלה 1: הנהג הכועס בכביש

נהג חותך אותך בצורה מסוכנת. אתה מרגיש איך הכעס משתלט, רוצה לצפור, לקלל ואולי אפילו לעצור בצד ולהתעמת.

איך קבלה רדיקלית תעזור לך להתמודד עם הסיטואציה?

א. להראות לנהג השני מה זה – לצפור, לנסוע אחריו ולתת לו להבין שהוא טעה.

ב. להבין שהאירוע כבר קרה, שהכעס לא ישנה אותו, ולבחור לא להיגרר לתגובה אימפולסיבית.

ג. להתעלם לחלוטין ולדחוף את הכעס הצידה כאילו זה לא מפריע לך בכלל.

ד. לשמור על השקט עכשיו, אבל לתת לכעס לצאת מאוחר יותר – אולי עם מישהו אחר.

שאלה 2: הבעל הספקן

אשתך חוזרת מאוחר מהעבודה פעמיים השבוע ונראית מרוחקת. המחשבות מתחילות לדהור – "אולי היא מסתירה משהו?". אתה מרגיש צורך לבדוק, לשאול, לחפש הוכחות.

איך קבלה רדיקלית תעזור לך להתמודד עם התחושות האלה?

א. לפעול מיד – לבדוק את הטלפון שלה, לחפש רמזים, לוודא שאתה לא נאיבי.

ב. לשכנע את עצמך שאין שום בעיה ולמחוק את המחשבות מהראש בכוח.

ג. להיות קשוב לחשדות, להבין שהם תגובה רגשית, לקבל את חוסר הוודאות.

ד. לשאול חבר אם גם לו זה קרה ולחפש אישור לחשד שלך לפני שתתעמת איתה.

שאלה 3: המנהל הלוחץ

המנהל שלך נותן לך ביקורת קשה בפגישה. אתה מרגיש איך הכעס גואה – רוצה להוכיח שאתה צודק, אולי אפילו להרים קול.

איך קבלה רדיקלית יכולה לעזור לך להתמודד?

א. להפסיק אותו באמצע, להסביר למה הוא טועה ולהבהיר שאתה לא מקבל יחס כזה.

ב. לקבל שהביקורת נאמרה, להקשיב לה בלי לתת לרגשות לנהל אותך, ואז לבחור איך להגיב בצורה שקולה.

ג. להנהן בלי להגיד מילה, להעמיד פנים שהכול בסדר, אבל בפנים לבעור.

ד. לזכור את זה לפעם הבאה ולחכות לרגע שבו תוכל להחזיר לו באותה מטבע.

שאלה 4: ההורה הדואג והגננת הכועסת

הורה חושד שבתו חווה חוויה לא נעימה בגן. הוא מגיע לשיחה עם הגננת כדי לברר, אך תוך כדי השיחה היא מתגוננת, נוזפת בו על כך שהוא מרים לטענתה את הקול, וטוענת שהוא מגזים. הוא מרגיש שהכעס משתלט עליו ורוצה להגיב בתקיפות.

איך אפשר לפעול לפי קבלה רדיקלית בסיטואציה הזו?

א. להבהיר לגננת שאין לו שום כוונה להוריד את הטון עד שהוא יקבל תשובות ברורות.

ב. לשנות גישה, להתחנף אליה ולהגיד שהוא בכלל לא כעס, כדי שהיא תהיה יותר נחמדה אליו.

ג. להפסיק את השיחה מיד, כי אם היא כבר מתגוננת אין טעם להמשיך.

ד. לזהות שהכעס טבעי, לקבל את הסיטואציה כמו שהיא, ולהתמקד במטרה.

שאלה 5: הנהג התקוע בפקק

נהג ממהר לפגישה קריטית. הוא יוצא בזמן, אבל תוך כמה דקות נתקע בפקק שלא זז. הדקות חולפות, הלחץ עולה, והוא מרגיש איך הגוף שלו מתוח. הוא רוצה לרטון, להכות בהגה או לשלוח הודעה עצבנית למי שמחכה לו.

מהי הפעלה של קבלה רדיקלית כאן?

א. לצפור שוב ושוב, אולי זה יזיז משהו.

ב. לקבל שאין שליטה על המצב, לנשום עמוק ולחשוב איך להתנהל הכי טוב.

ג. להפסיק לדאוג בכלל ולהתנהג כאילו זה לא משנה, למרות שזה באמת חשוב.

ד. לשלוח הודעה מתוסכלת למי שמחכה לו ולהבהיר שזה לא באשמתו.

שאלה 6: החבר המאחר

חבר שקבעת איתו מאחר בפעם השלישית ברצף. אתה מתעצבן ורוצה להגיד לו שהוא מזלזל בך.

איך תגיב מתוך מקום של קבלה רדיקלית?

א. להבין שהאיחור כבר קרה, לשים לב לרגשות שלך.

ב. לכתוב לו הודעה כועסת ולהבהיר לו שזו פעם אחרונה שאתה מחכה לו.

ג. להעמיד פנים שזה לא מפריע לך, למרות שזה אוכל אותך מבפנים.

ד. לא להגיד כלום עכשיו, אבל לזכור את זה ולשמור טינה להמשך.

הפרעת אישיות אנטי-חברתית (ASPD) נחשבת לאחת ההפרעות הכי קשות לטיפול, בעיקר עקב האופן בו היא מתבטאת ומשפיעה על הקשר הטיפולי.

הסובלים מההפרעה, שנקראת גם הפרעת אישיות דיסוציאלית, מתקשים לחוות אמפתיה, מה שמוביל לכך שהם לא תמיד מבינים או מכירים בהשלכות של התנהגותם על אחרים. כתוצאה מכך, המודעות העצמית לרוב נמוכה, והם מתקשים לזהות צורך בשינוי או בטיפול (הם אכן לא מרבים לפנות לקליניקה על מתוך בחירה).

בנוסף, בעיות אמון משמעותיות יוצרות קושי בפיתוח קשר טיפולי יציב.

מטופלים עם ASPD נוטים לחשוד באחרים, לזהות חולשות ולנצל אותן, מה שמקשה עליהם לשתף פעולה ולהתחייב לתהליך הטיפולי.

אתגר נוסף הוא ההתנגדות לטיפול – רבים מהמאובחנים אינם רואים בהתנהגותם בעיה ולפיכך דוחים את הצורך בטיפול. כאשר אדם אינו מאמין שהוא זקוק לעזרה, קשה מאוד להוביל אותו למחויבות אמיתית לשינוי.

 מטפל עשוי גם לחוות טווח רגשי מורכב – לעיתים הוא נמשך לכריזמה של המטופל ונכנס לתהליך מתוך תקווה או אשליה שיוכל "להציל" אותו, ולעיתים הוא חש תסכול, חשדנות או חוסר אונים מול חוסר האמפתיה וההתנגדות שמפגין המטופל.

המפתח לטיפול מוצלח טמון בגבולות ברורים ובהדרכה מקצועית קבועה. על המטפל לשמור על מודעות עצמית גבוהה, להכיר ברגשותיו אך לא לתת להם להשתלט על הקשר הטיפולי. הבנת הדינמיקה הרגשית אינה מכשול, אלא כלי עבודה שיכול לסייע בניווט הטיפול באופן מקצועי, אחראי ומאוזן.

על אף האתגרים הללו, מחקרים מצביעים על כך שכאשר קיימת מסגרת טיפולית ברורה, עם גבולות מובנים וטכניקות טיפוליות מותאמות, ניתן לסייע גם למטופלים עם ASPD לפתח מודעות עצמית מסוימת ולשפר את התנהלותם.

המפגש המטלטל עם מטופלים אנטי-חברתיים

כאשר אנו, כמטפלים, פוגשים מטופל עם מאפיינים אנטי-חברתיים, אנו עשויים למצוא את עצמנו מתמודדים עם רגשות מורכבים ומאתגרים, שלא תמיד צפינו או היינו מוכנים אליהם.

המפגש הטיפולי עם אדם בעל דפוסי התנהגות מניפולטיביים, נצלניים ולעיתים גם תוקפניים, אינו מפגש ניטרלי – הוא חוויה מטלטלת, שמעוררת תגובות רגשיות עמוקות ולעיתים אף מפתיעות.

חלק מהמטפלים עשויים להרגיש מאוימים או חסרי אונים, בעוד שאחרים עשויים להתפעל מהכריזמה ומהיכולת המילולית של המטופל, מה שעלול לטשטש את הגבולות הטיפוליים. לכן, חשוב לנהל את הרגשות הללו בזהירות ולשמור על מודעות מתמדת, כדי להימנע מהתערבות רגשית מוגזמת או מסכנה של שחיקה מקצועית.

האתגר המרכזי הוא להישאר נוכחים, מקצועיים ותומכים, מבלי ליפול למלכודת של מעורבות יתר או תקווה לא ריאלית לשינוי מהיר. העבודה עם מטופלים אנטי-חברתיים דורשת חוסן נפשי, עקביות בגבולות והתמודדות מודעת עם רגשותינו שלנו – כי בסופו של דבר, הצלחת הקשר הטיפולי תלויה לא רק במטופל, אלא גם ביכולת שלנו להחזיק את התהליך בצורה יציבה ומאוזנת.

בואו נצלול אל התגובות הנפוצות שמטפלים חווים במפגש עם מטופלים אלו:

הספקטרום הרגשי: מפחד ועד משיכה

המפגש עם מטופלים אנטי-חברתיים יכול לעורר מנעד רחב של רגשות, לעיתים מנוגדים. אחת התגובות הראשוניות והאינסטינקטיביות ביותר היא פחד – בין אם מפני אלימות פיזית, במיוחד כאשר המטופל בעל היסטוריה של התנהגות תוקפנית, ובין אם מפני מניפולציה רגשית, שמטופלים רבים עם ASPD מצטיינים בה. חשוב להכיר בפחד הזה, לא להדחיק אותו ולא להתבייש בו – הוא אינו עדות לחולשה, אלא דווקא מנגנון הגנה חשוב, שמאפשר לנו לשמור על דריכות מקצועית ולזהות סיכונים בזמן אמת.

אך הפחד אינו הרגש היחיד שמטפלים עשויים לחוות. בקצה השני של הספקטרום, ישנם מטפלים שחווים משיכה או היקסמות ממטופליהם. הכריזמה, כושר השכנוע והיכולת הדרמטית לספר סיפורים מרתקים, שמאפיינים לעיתים אנשים עם ASPD, עשויים לעורר ריגוש, סקרנות ואף תחושת התלהבות אצל המטפל. לעיתים, כאשר המטפל אינו מודע לרגשותיו, הוא עלול להימשך רגשית ואף להיסחף אחר המטופל, מה שעלול לפגוע בגבולות הטיפוליים וליצור מעורבות יתר מסוכנת.

האתגר הוא לשמור על איזון ולהיות מודעים לתגובות הרגשיות שלנו, מבלי לתת להן להשתלט על הדינמיקה הטיפולית. בין אם מדובר בפחד ובין אם במשיכה, שני הקצוות הללו הם טבעיים – אך הם דורשים מודעות, ניהול נכון והדרכה מקצועית, כדי לוודא שהם אינם משבשים את התהליך הטיפולי, אלא דווקא משמשים כלי להבנת המטופל ולהתנהלות נכונה מולו.

חוסר אונים

אחד האתגרים הרגשיים המורכבים ביותר בטיפול באנשים עם הפרעת אישיות אנטי-חברתית הוא תחושת חוסר האונים שמטפלים חווים כשהטיפול נתקל בהתנגדות, קיפאון או דחייה מתמשכת מצד המטופל. כאשר המטופל אינו מביע חרטה, מסרב לשתף פעולה או מפגין מניפולציות וזלזול, המטפל עלול לחוות תסכול עמוק, כעס, ואפילו ספק ביכולותיו המקצועיות.

חשוב להכיר בכך שתחושות אלו טבעיות, אך אם הן אינן מנוהלות כראוי, יש להן יכולת לערער את הקשר הטיפולי ולפגוע ביכולת המטפל להמשיך בעבודה בצורה מקצועית ויעילה. כדי להימנע מהשפעות שליליות, יש צורך בגישה מודעת ורפלקטיבית, המשלבת תמיכה מקצועית, הדרכה והצבת גבולות ברורים. במקום להתמקד במה שאינו משתנה, יש להפנות את האנרגיה למה שכן ניתן להשפיע עליו, תוך שמירה על עמדה טיפולית יציבה, מאוזנת ולא שיפוטית.

אתגור הזהות המקצועית

העבודה עם מטופלים אנטי-חברתיים אינה רק מבחן לסבלנות וליכולת ההתמודדות, אלא גם אתגר עמוק לזהות המקצועית שלנו. כאשר המטופל מכחיש לחלוטין את בעיותיו, מטיל את האחריות על הסביבה או אף מאשים את המטפל עצמו, אנו עלולים להתחיל לפקפק ביכולתנו להביא לשינוי אמיתי. התחושה הזו יכולה להיות שוחקת ומתסכלת, אך חשוב להבין שהיא אינה עדות לכישלון, אלא דווקא חלק בלתי נפרד מההתמודדות עם אוכלוסייה מאתגרת.

הספק הוא לא סימן לחולשה – אלא למודעות מקצועית. הוא מאותת לנו שאנחנו שואלים את השאלות הנכונות, ושאנחנו מחויבים לבדוק את עצמנו ואת הדרך בה אנו פועלים. במקום להילחם בתחושות הללו, כדאי לרתום אותן ככלי להתפתחות, להעמיק את ההבנה על הדינמיקה עם המטופל ולהישען על תמיכה מקצועית, הדרכה ופיתוח רפלקציה. דווקא מטפל שמסוגל לשאת ספקות ולהתבונן בהם מבחוץ הוא זה שמגלה גמישות, צמיחה ובשלות מקצועית אמיתית.

איך לעבוד נכון עם מטופלים עם ASPD?

התמודדות עם מטופלים עם הפרעת אישיות אנטי-חברתית מחייבת מודעות רגשית גבוהה, שכן הקשר הטיפולי טומן בחובו תגובות העברה נגדית מורכבות שעלולות לערער את המטפל.

זכרו - התמודדות עם תגובות העברה נגדית היא לא סימן לחולשה, אלא דווקא הזדמנות לצמיחה מקצועית ואישית.

כדי להימנע משחיקה מקצועית ומעורבות רגשית מזיקה, חשוב שהמטפלים יקבלו הדרכה מקצועית שוטפת ויקיימו רפלקציה מתמדת על האינטראקציה עם המטופל.

הצבת גבולות נוקשים ושמירה על מסגרת טיפולית ברורה הם קריטיים למניעת מניפולציות ולהגנה על הקשר הטיפולי.

עם זאת, יש לאזן בין ריחוק מקצועי לבין אמפתיה, כדי להימנע מהתנתקות רגשית מוחלטת.

מחקרים מצביעים על כך שגישות מובנות ומבוססות-ראיות, במיוחד אלו המותאמות לטיפול בעבריינים, עשויות להגביר משמעותית את סיכויי ההצלחה ולשפר את תוצאות הטיפול.

לשחרר את פנטזיית ההצלה

כשאנחנו עובדים עם מטופלים אנטי-חברתיים, אחד האתגרים המרכזיים הוא להרפות מהפנטזיה שאנו יכולים להציל אותם. הרצון לעזור, להשפיע ולראות שינוי מוחשי הוא טבעי עבור כל מטפל, אך במקרה של ASPD, האשליה שנוכל "לתקן" את המטופל או להביא אותו להבנה רגשית עמוקה עלולה להיות מלכודת רגשית ומקצועית.

האחריות לשינוי אינה שלנו – אלא של המטופל עצמו. אנחנו יכולים להציב גבולות, להציע כלים ולעודד רפלקציה, אך ההחלטה אם לקחת אחריות על חייו ולבחור בכיוון אחר נמצאת אך ורק בידיו. כאשר אנחנו נשאבים לניסיון "לשנות" את המטופל בכוח, אנו מסתכנים בשחיקה רגשית, בתסכול ובתחושת כישלון מיותרת.

תפקידנו הוא להיות נוכחים, מקצועיים ותומכים בתהליך – לא לקחת עליו בעלות. עלינו לשמור על מסגרת טיפולית יציבה, להגדיר גבולות ברורים, ולזכור שהדרך היחידה להצלחה בעבודה עם מטופלים אנטי-חברתיים היא להיות עקביים, אותנטיים ומודעים לעצמנו – מבלי להיסחף אחר אשליות של גאולה.

ההכרה בתגובות ההעברה הנגדית שלנו והיכולת לנהל אותן היא מפתח מרכזי בדרך להצלחה.

כשאנחנו מצליחים לשמור על איזון בין אמפתיה לגבולות, בין מעורבות לריחוק מקצועי, אנחנו יכולים ליצור מרחב טיפולי בטוח ומצמיח - הן עבור המטופל והן עבורנו.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Black, D. W., & Kolla, N. J. (Eds.). (2022). Textbook of antisocial personality disorder. American Psychiatric Association Publishing