אם אתם מתעניינים בטיפול נפשי - בין אם כמטופלים ובין אם כאנשי מקצוע שמצחצחים את כליהם - סביר שנתקלתם בשם AEDP. 

טיפול AEDP בהחלט מעניין אבל מה אומרים המחקרים העדכניים על יעילותו? 

נסקור כאן מה שידוע לנו על יעילותו של טיפול AEDP, ונבחן האם הוא עומד בציפיות.

 

מהו טיפול AEDP?

 

לפני שנצלול לנתונים, בואו נבין במה מדובר.

AEDP, פסיכותרפיה דינמית חווייתית מואצת, היא גישת טיפול שפותחה על ידי ד"ר דיאנה פושה בסוף המאה ה-20.

הגישה משלבת מחקרים עדכניים ממדעי המוח, את תיאוריית ההתקשרות ומחקרי על שינוי, ושמה דגש מיוחד על כוחה של החוויה הרגשית כמפתח לריפוי עמוק.

בניגוד לגישות טיפוליות המתמקדות רק בהפחתת סימפטומים, AEDP מאמינה ביכולת המולדת של האדם לריפוי עצמי, המתאפשרת דרך מערכת יחסים טיפולית בטוחה ותומכת.

 

המטרה?

לעזור למטופלים "להתחזק מהמקומות השבורים" דרך עבודה עם טראומות, אובדנים ורגשות מכאיבים.

 

הגישה מתוארת כטרנסדיאגנוסטית - כלומר מיועדת לטפל במגוון רחב של קשיים נפשיים, החל מטראומה, דרך דיכאון, חרדה, קשיים בוויסות רגשי ובעיות בינאישיות. 

 

 

 

מה אומרים המחקרים העדכניים?

 

המחקרים שפורסמו בשנים האחרונות (2020-2025) מציעים נתונים מרשימים.

 

במיוחד בולט המחקר של איוואקבה ועמיתיו, שבדקו את יעילות הטיפול ב-AEDP במסגרת פרוטוקול טיפולי מובנה של 16 פגישות.

 

שיפורים משמעותיים אחרי הטיפול

 

 

המחקרים מצאו שמטופלים שעברו טיפול AEDP הראו שיפורים משמעותיים במגוון רחב של מדדים:

 

• כ-74% מהמטופלים חוו שיפור במדד החומרה הכללית של סימפטומים.

• כ-68% הראו שיפור בתסמיני דיכאון.

• כ-63% חוו עלייה בחמלה העצמית.

• יותר מ-50% הראו שיפור ביכולת הוויסות הרגשי ובדפוסי החשיבה השליליים.

 

מה שמרשים במיוחד הוא עוצמת השיפור. החוקרים מדדו "גודל אפקט" גבוה מאוד, המצביע על כך שהשינויים שנצפו היו משמעותיים ולא רק תנודות קטנות בסקאלות המדידה.

 

 

השיפורים נשמרים לאורך זמן

 

שתי שאלות קריטיות בהערכת כל טיפול נפשי היא:

 

האם השיפור יחזיק מעמד?

האם המטופלים יחזרו למצבם הקודם כשהטיפול יסתיים?

 

מחקרים שעקבו אחרי מטופלי AEDP למשך 6 ו-12 חודשים אחרי סיום הטיפול מצאו תשובה מעודדת:

רוב השיפורים נותרו עמידים לאורך זמן. מטופלים לא רק שמרו על ההישגים הטיפוליים, אלא שבחלק מהמדדים השיפור נמשך הרבה אחרי סיום הטיפול.

 

מה שמעניין במיוחד הוא שמטופלים שהתחילו את התהליך עם רמות מצוקה גבוהות יותר, נטו להציג שיפורים גדולים יותר ארוכי טווח.

זה מרמז על כך ש-AEDP יכול להיות במיוחד יעיל עבור אנשים המתמודדים עם קשיים, לא טיפול שמוגבל למקרים פשוטים.

 

 

אחוזי נשירה נמוכים יחסית

 

נקודה נוספת שכדאי לציין היא שיעור הנשירה מהטיפול.

במחקר המרכזי נמצא שרק כ-10% מהמטופלים הפסיקו את הטיפול לפני סיומו - שיעור נמוך משמעותית מהממוצע בפסיכותרפיה, העומד על כ-20%.

זה מרמז על כך שמטופלים מוצאים את הגישה מועילה ואפקטיבית מספיק כדי להמשיך בה.

 

 

למי AEDP עובד הכי טוב?

 

טיפול AEDP יעיל במיוחד במצבים הבאים:

 

 

טראומה

 

AEDP פותחה במקור כדי לטפל בהשפעות של טראומות ילדות וקשיי התקשרות. ולא במקרה - הגישה מציעה דרכים יעילות לעיבוד חוויות טראומטיות, דרך קשר בטוח עם המטפל ונכונות לגעת ברגשות הקשים. המחקרים מראים שיפורים משמעותיים בסימפטומים הקשורים לטראומה, וירידה בהימנעות חווייתית - סימן מובהק להתקדמות ושחרור מהתקיעות של הטראומה.

 

 

דיכאון

 

בערך שליש מהמטופלים בדיכאון חווים שיפור משמעותי אחרי טיפול AEDP. 

הגישה מציעה כלים לחקירה ועיבוד של רגשות דיכאוניים, אתגור של דפוסי חשיבה שליליים וטיפוח השקפה חיובית יותר על העולם, על העצמי ועל העתיד. 

השיפורים נצפו הן מיד אחרי הטיפול והן בבדיקות המעקב, מה שמצביע על יעילות ארוכת טווח.

 

 

חרדה

 

גישת AEDP שמה דגש מיוחד על ויסות חרדה ועל חידוד ועיבוד רגשות ליבה במרחב בטוח.

מטופלים המתמודדים עם חרדה דיווחו על ירידה משמעותית בסימפטומים ועל שיפור ביכולת לווסת ולעכב תגובות רגשיות.

 

חשוב. 

 

קשיים אחרים

 

אחד היתרונות של AEDP הוא האופי הטרנסדיאגנוסטי שלו, כלומר, היכולת לסייע בקשת רחבה של אתגרים נפשיים.

ואכן, המחקרים מראים שיפורים בתחומים כמו ויסות רגשי, חמלה עצמית והערכה עצמית.

 

עם זאת, מעניין לציין שהשיפור בבעיות בינאישיות היה נמוך יחסית (רק כ-19% מהמטופלים הראו שיפור משמעותי).

זה עשוי להעיד על כך שהנושא דורש מחקר ופיתוח בטיפול, או אולי טיפול ממושך יותר.

נעקוב.  

 

  

נאסוף את הנאמר - 

אם אתם שוקלים טיפול AEDP הספרות הקלינית מציעה כמה תובנות חשובות:

 

1. טיפול AEDP מציג יעילות משמעותית, בעיקר עבור בעיות פסיכולוגיות של טראומה, דיכאון וחרדה.

2. השיפורים נוטים להישמר לאורך זמן, עם עדויות לשימור התוצאות לפחות שנה אחרי סיום הטיפול

3. אנשים עם רמות סבל גבוהות יותר עשויים להפיק תועלת רבה יותר מהטיפול.

4. שיעור הנשירה נמוך יחסית, מה שמצביע על חוויית טיפול חיובית.

 

 

כמו בכל דיווח על נתוני יעילות של פסיכותרפיה, חשוב לזכור שכל אדם הוא ייחודי, ומה שעובד בשביל אחרים לא בהכרח יעבוד עבורך. 

ההתאמה בין המטופל למטפל ולגישה הטיפולית היא קריטית להצלחת הטיפול.

  

 

למרות התוצאות המעודדות, חשוב לציין שעדיין יש צורך להוסיף ולחקור. חסרות מטא-אנליזות וסקירות שיטתיות עדכניות של יעילות AEDP, שיכולות לתת תמונה מקיפה יותר מאשר מחקרים בודדים.

גם חשוב לזכור שגישת ה-AEDP, כמו רוב הגישות הטיפוליות, דורשת מטפל מיומן ומוסמך. התוצאות הטובות ביותר מושגות כאשר המטפל מוכשר היטב בגישה ומסוגל להתאים אותה לצרכיו הייחודיים של כל מטופל.

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

 

 

מקורות:

 

Fosha, D. (2000). The transforming power of affect: A model for accelerated change. Basic Books.

 

Iwakabe, S., Edlin, J., Fosha, D., Gretton, H., Joseph, A. J., & Nunnink, S. E. (2020). The effectiveness of accelerated experiential dynamic psychotherapy (AEDP) in private practice settings: A transdiagnostic study conducted within the context of a practice-research network. Psychotherapy, 57(4), 467–479.   

 

Iwakabe, S., Edlin, J., Fosha, D., Thoma, N. C., Gretton, H., Joseph, A. J., & Nakamura, K. (2022). The long-term outcome of accelerated experiential dynamic psychotherapy: 6- and 12-month follow-up results. Psychotherapy, 59(3), 377–389.   

 

Ronen-Setter, I. H. (2025). Arcs of transformation: Taxonomy of affective change using accelerated experiential dynamic psychotherapy. Practice Innovations. Advance online publication. https://doi.org/10.1037/pri0000278

{ "@context": "https://schema.org", "@type": "MedicalWebPage", "headline": "עד כמה טיפול AEDP באמת יעיל? | מה אומרים המחקרים", "description": "סקירה קלינית עדכנית של מחקרים על טיפול AEDP - גישה חדשנית המתמקדת בטיפול רגשי עמוק דרך קשר טיפולי בטוח. המאמר עוסק ביעילותה בטיפול בטראומה, דיכאון וחרדה.", "url": "https://www.tipulpsychology.co.il/short-term/aedp-effectiveness.html", "mainEntityOfPage": { "@type": "WebPage", "@id": "https://www.tipulpsychology.co.il/short-term/aedp-effectiveness.html" }, "inLanguage": "he", "datePublished": "2025-03-23", "dateModified": "2025-03-23", "author": { "@type": "Organization", "name": "מכון טמיר לפסיכותרפיה", "url": "https://www.tipulpsychology.co.il" }, "publisher": { "@type": "Organization", "name": "מכון טמיר לפסיכותרפיה", "url": "https://www.tipulpsychology.co.il", "logo": { "@type": "ImageObject", "url": "https://www.tipulpsychology.co.il/images/logo.png" } }, "about": [ { "@type": "PsychologicalTreatment", "name": "AEDP - פסיכותרפיה דינמית חווייתית מואצת", "alternateName": ["טיפול AEDP", "Accelerated Experiential Dynamic Psychotherapy"], "sameAs": [ "https://www.aedpinstitute.org/", "https://en.wikipedia.org/wiki/Diana_Fosha" ] }, { "@type": "MedicalCondition", "name": "טראומה", "url": "https://www.tipulpsychology.co.il/therapy/adults/ptsd.html" }, { "@type": "MedicalCondition", "name": "דיכאון", "url": "https://www.tipulpsychology.co.il/conditions/%D7%93%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F-%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%99.html" }, { "@type": "MedicalCondition", "name": "חרדה", "url": "https://www.tipulpsychology.co.il/articles/anxiety-disorder.html" }, { "@type": "MedicalCondition", "name": "בעיות בין-אישיות" }, { "@type": "MedicalCondition", "name": "אבל" } ] }

 

חרדת נהיגה מחוץ לעיר

 

יש לא מעט אנשים, נשים וגברים, שמרגישים די נוח בנהיגה בתוך העיר, אבל המחשבה על נסיעה באיילון, כביש 6 או כביש מהיר אחר, מעוררת בהם חרדה משתקת.

 

אפשר להבין כמה המגבלה הזו יכולה להיות מתסכלת. 

חרדת נהיגה, ובמיוחד פחד מנהיגה בכבישים מהירים, היא פוביה ספציפית שכיחה למדי. 

כאן ספק לכם מידע מקיף על חרדת נהיגה בנסיעה בכביש מהיר, תוך התייחסות לתסמינים, לגורמים, לאבחון ולאפשרויות הטיפול, בדגש על CBT.

 

 

 

מהי חרדת נהיגה?

 

חרדת נהיגה, שנקראת גם וֶהוֹפוֹבְּיָה (פחד מנהיגה) או אַמַקְסוֹפוֹבְּיָה (פחד להיות בכלי רכב), מוגדרת כפחד מנהיגה שיכול להתעורר בזמן הנהיגה עצמה או אפילו במחשבה עליה.

ברמות חומרה גבוהות עלולה להופיע הימנעות מלאה מנהיגה או לכפות מגבלות שונות, כמו הימנעות מנסיעה בכבישים בין עירוניים ובאוטוסטרדות. 

חרדת נהיגה בכבישים מהירים מתייחסת ספציפית לפחד ממצבים הכוללים נסיעה במהירות גבוהה ובמספר נתיבים  עבור נהגים רבים, במיוחד אלה שלא התנסו מספיק בנהיגה בכבישים מחוץ לעיר במהלך שיעורי הנהיגה.

 

 

הבדלים מגדריים בחרדת נהיגה 

 

סקר עדכני מצביע על פער מגדרי בחרדת נהיגה: 75% מהנשים דיווחו על חרדה, לעומת 55% מהגברים.

נשים חוות חרדה בעוצמה גבוהה יותר, במיוחד בפעולות מורכבות כמו השתלבות בכביש מהיר או נסיעה לאחור. הממצאים מצביעים לא רק על פער אישי, אלא גם על סטריאוטיפים מגדריים וסוציאליזציה שונה, שעשויים לעצב באופן שונה את חוויית הנהיגה אצל נשים וגברים.

 למרות שהיא יכולה להופיע בכל גיל, נהגים מבוגרים עשויים לחוות עלייה בפחדים מנהיגה עקב שינויים בראייה, בזמני התגובה או בגמישות מוטורית. מעניין לציין כי מחקרים מראים שנשים נוטות לדווח על חרדת נהיגה בשיעורים גבוהים יותר מגברים.

 

שיעור משמעותי באוכלוסיה שחווים חרדת נהיגה מדגישים את החשיבות של הכרה וטיפול יעיל בתופעה זו, במיוחד עבור מבוגרים שעבורם נהיגה היא ביטוי לחיות, עצמאות ואיכות חיים.

 

 

 

התסמינים של חרדת נהיגה

חרדת נהיגה יכולה להתבטא במגוון תסמינים המשפיעים על הגוף, על הרגשות ועל המחשבות.

תסמינים גופניים

 

# תסמינים גופניים של חרדה

 

 

התסמינים הפיזיים, הרגשיים והקוגניטיביים של חרדת הנהיגה קשורים זה בזה ויוצרים מעגל של חרדה. תחושות גופניות כמו דופק מהיר עלולות לעורר מצוקה רגשית ומחשבות שליליות, כגון "אני הולך לקבל התקף לב ולאבד שליטה על הרכב", מה שמגביר עוד יותר את קצב הלב ואת רמת החרדה. מגוון התסמינים הללו יכול להשפיע באופן משמעותי על התפקוד היומיומי ולהוביל להימנעות מנהיגה, אשר בתורה מגבילה את העצמאות ואת איכות החיים.

מה גורם לחרדת נהיגה בכבישים מהירים?

 

 

חרדת נהיגה בכבישים מהירים יכולה להתפתח כתוצאה ממספר גורמים:

חוויות טראומטיות: חוויות שליליות בעבר, במיוחד תאונות דרכים (בין אם הייתם נהגים, נוסעים או עדים), עלולות להוביל להתפתחות חרדת נהיגה 1. אפילו תאונות קלות או תקריות כמעט עלולות להיות טריגר 1. הזיכרון של האירוע הטראומטי יכול להיות חזק מאוד ולעורר תגובות גם כשמתקרבים לרכב או נוהגים בתנאים דומים 12.

התקפי פאניקה: חוויה של התקף פאניקה בזמן נהיגה עלולה להוביל לפחד מהתקפים עתידיים ולקשר בין נהיגה לפאניקה 1. זה עלול ליצור מעגל של פחד, כאשר הציפייה להתקף מובילה ליותר חרדה ועלולה לגרום להתקף נוסף 12.

חוסר ביטחון וחרדת ביצוע: תחושה של חוסר ודאות לגבי יכולות הנהיגה, במיוחד בכבישים מהירים שייתכן ולא התאמנתם בהם רבות במהלך שיעורי הנהיגה 2, עלולה לתרום לחרדה 1. זה יכול להחמיר עקב הפסקה ארוכה מנהיגה 4 או תגובות שליליות מנוסעים או מדריכים 1.

גורמים הקשורים לגיל: שינויים בראייה, בזמן התגובה ובגמישות המקושרים לגיל מבוגר עלולים להגביר את החרדה לגבי נהיגה בטוחה, במיוחד במהירויות גבוהות בכבישים מהירים 7. זה עלול להוביל לתחושה של פחות מסוגלות מאחורי ההגה.

גורמים תורמים נוספים: הפרעות חרדה כלליות או פוביות קיימות (כמו קלסטרופוביה 2 או פחד גבהים 11) יכולות להתבטא כחרדת נהיגה או לתרום לה 2. גם פחד מאובדן שליטה 4, פחד ללכת לאיבוד 4 או פחד מתקלה ברכב 4 יכולים להיות טריגרים 3. אפילו צפייה בתגובה שלילית של מישהו אחר לנהיגה או שמיעה על תאונות 1 או תגובות מפוחדות של דמויות סמכותיות (כמו הורים) יכולות לתרום באמצעות למידה עקיפה 11. פחד מדמויות סמכותיות (כמו שוטרים) בכביש יכול גם הוא לשחק תפקיד עבור חלק מהאנשים 2. בנוסף, תחושת אחריות לשלום הנוסעים עלולה להגביר את החרדה 2.

הגורמים לחרדת נהיגה בכבישים מהירים הם מגוונים ומשתלבים זה בזה. חוויות טראומטיות והתקפי פאניקה הם גורמים משמעותיים, אך גם חוסר ביטחון, שינויים הקשורים לגיל וחרדות אחרות ממלאים תפקיד חשוב. השפעות חיצוניות, כמו צפייה בתאונות או תגובות שליליות, מדגישות את ההקשר החברתי והפסיכולוגי של חרדה זו. הבנת הגורמים השונים חיונית להתאמת אסטרטגיות טיפול יעילות.

איך מאבחנים חרדת נהיגה?

 

 

למרות שחרדת נהיגה אינה מוגדרת כאבחנה נפרדת ב-DSM,  ניתן להתייחס אליה כפוביה ספציפית הקשורה לנהיגה (וֶהוֹפוֹבְּיָה או אַמַקְסוֹפוֹבְּיָה).

איש מקצוע עשוי גם לאבחן הפרעת חרדה כללית שבה חרדת נהיגה היא סימפטום בולט. אבחנה של חרדת נהיגה תינתן על בסיס נוכחות של פחד וחרדה משמעותיים הקשורים בנהיגה, שמשבשים את שגרת היומיום. תהליך האבחון כולל  ראיון קליני להבנת התסמינים, הטריגרים, ביטויי ההימנעות וההשפעה על חיי המתמודד. חשוב להבחין בין חרדת נהיגה לבין הפרעות חרדה אחרות כמו הפרעת חרדה מוכללת או הפרעת פאניקה, כיוון שגישת הטיפול עשויה להיות שונה. לדוגמה, אם החרדה מתמקדת בעיקר במצבי נהיגה, סביר יותר שמדובר בפוביה ספציפית.  נוכחות של התקפי חרדה בעת הנהיגה עשויה לרמז על קשר להפרעת פאניקה. 

 הבנה האם חרדת הנהיגה היא בעיה עיקרית או משנית תנחה את בחירת ההתערבויות הקליניות, ואת הטכניקות הספציפיות המשמשות ב-CBT.

אפשרויות טיפול בחרדת נהיגה (דגש על CBT)

 

 

חשוב לדעת כי חרדת נהיגה ניתנת לטיפול, ומומלץ לפנות לעזרה מוקדם ככל האפשר כדי למנוע מהתסמינים להחמיר ומהתנהגויות ההימנעות להתקבע 2. התערבות מוקדמת יכולה למנוע מהחרדה לעבור הכללה לתחומי חיים אחרים. 

 

קיימות מספר אפשרויות טיפול יעילות לחרדת נהיגה:

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT): CBT 

טיפול CBT נחשב לטיפול הבחירה עבור חרדת נהיגה.

הוא מתמקד בזיהוי ובשינוי דפוסי חשיבה ואמונות שליליות שהתחברו בעבר כאסוציאציה לנהיגה, כמו גם בפיתוח  אלטרנטיבות התנהגותיות שתכליתן לצמצם את השפעת החרדה.

טכניקות CBT כוללות שינוי קוגניטיבי (זיהוי ותיקון מחשבות שליליות) 8 וטכניקות התנהגותיות כמו טיפול בחשיפה הדרגתית (חשיפה איטית ושיטתית לגלי חרדה המופיעים במצבי נהיגה מעוררי אימה). 

חשיפה: 

חשיפה היא אחת הטכניקות היסודיות והיעילות ביותר לטיפול בחרדת נהיגה. מתרגלים בה   בהדרגה כניסה בטוחה למצבי נהיגה מאיימים, תוך הגבלה של התנהגויות הימנעות מגוננות שרק מנציחות את הפחד. תהליך ממיס בהדרגה את החרדה ואת ההתחמקות שכה  מאפיינת אותה. ההליך מאפשר למטופל המתמודד עם חרדה מנהיגה לגלות שהוא מסוגל להפחית את המתח והחרדה מאחורי ההגה מבלי להיכנע לדחף לברוח מהמצב.

 

טכניקות הרפיה: 

שימוש בטכניקות להרפיית שרירים מתקדמת, נשימות עמוקות המרובות בספירת נשיפות ושאיפות ודמיון מודרך, יכולים לסייע בהפחתת תסמיני חרדה. זאת ועוד, טכניקות אלו מפחיתות את מערכת העצבים הסימפטטית, שאחראית על תגובות לחימה ובריחה, בזמן התקפי חרדה. 

ביופידבק: ביופידבק היא טכניקה המסייעת לאנשים להיות מודעים לתגובות הפיזיולוגיות שלהם לחרדה (כמו קצב לב ומתח שרירים) וללמוד לשלוט בהן. זה יכול להיות מועיל במיוחד בניהול התסמינים הפיזיים של חרדת נהיגה.

תרופות: טיפול תרופתי הוא אמצעי טיפולי שמשתמשים בו פחות בחרדת נהיגה, אך במצבים מסוימים הוא הכרחי כדי ל עם טיפול פסיכולוגי.

קורסי ריענון נהיגה: קורסים אלה, במיוחד עבור אוכלוסיה מבוגרת, שיקומית  או מי שלא נהג הרבה זמן, יכולים לעזור בבניית ביטחון עצמי, רענון מיומנויות והתמודדות יעילה עם חרדות הקשורות למיומנויות נהיגה.

המחקרים מוכיחים: CBT בחזית הטיפול בחרדת נהיגה

 

הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT) הוכח כשיטה יעילה במיוחד לטיפול בחרדת נהיגה. יתרונו המרכזי טמון ביכולתו לטפל בו-זמנית בשני היבטים מרכזיים של החרדה: המחשבות השליליות והדפוסים ההתנהגותיים.

CBT פועל לשבירת המעגל המזיק שבו מחשבות שליליות ("אני אאבד שליטה בנהיגה") מעוררות חרדה, שמובילה להימנעות מנהיגה, מה שרק מחזק את הפחד המקורי. הטיפול מלמד לזהות ולאתגר מחשבות לא רציונליות ולהחליפן בתפיסות מציאותיות יותר.

 

לצד CBT, קיימות גישות טיפוליות משלימות שמוכיחות את עצמן:

- טיפול בחשיפה (שהוא במידה רבה חלק מ-CBT) מאפשר לחוות בהדרגה מצבי נהיגה מאתגרים, מה שמביא את המטופל שהמצבים המפחידים אינם מסוכנים כפי שהם נתפסים.

- טכניקות הרפיה כמו נשימות עמוקות ומדיטציה עוזרות להפחית ישירות את התסמינים הפיזיים של החרדה (דופק מהיר, הזעה), מה שמקל על ההשתתפות בטיפול ומשפר את היכולת להתמודד עם מצבי נהיגה מלחיצים.

 

עבור רבים, השילוב של מספר גישות טיפוליות מביא לתוצאות הטובות ביותר, כשהטיפול מותאם אישית לצרכים וקשיים ספציפיים.

 

 

ההשפעות והסיבוכים של חרדת נהיגה

לחרדת נהיגה יכולה להיות השפעה משמעותית על חופש התנועה והעצמאות של האדם 1. היא עלולה להוביל לתלות מוגברת באחרים לצורך תחבורה 3. החרדה עלולה לגרום להימנעות מנהיגה במצבים ספציפיים (כמו כבישים מהירים, בלילה, במזג אוויר גרוע) או להימנעות מוחלטת מנהיגה 1. הימנעות זו עלולה להפוך להתנהגות ביטחון שמחזקת את החרדה בטווח הארוך 4. קיימת אפשרות לבידוד חברתי עקב קושי להגיע לאירועים חברתיים 7, דבר שיכול להיות מאתגר במיוחד עבור מבוגרים שכבר עלולים להתמודד עם בידוד חברתי. חרדת נהיגה עלולה להגביל את אפשרויות התעסוקה הדורשות נהיגה 7 ולהקשות על ביצוע משימות יומיומיות כמו קניות או טיפול במשפחה 3, דבר שיכול לפגוע משמעותית ביכולת לחיות באופן עצמאי. בנוסף, החרדה עלולה להוביל לירידה בביטחון העצמי ולתחושות של תלות באחרים 3. במקרים חמורים, חרדת נהיגה עלולה לפגוע קשות באיכות החיים 4 ואף להוביל להתפתחות של פוביות אחרות 11.

ההשפעות הרחבות של חרדת הנהיגה מעבר לפעולת הנהיגה עצמה הן ברורות. היא פוגעת בתחומי חיים שונים, ומדגישה את החשיבות של טיפול יעיל כדי לשמור על רווחה ועצמאות כללית. הפחד מנהיגה עלול להוביל להימנעות, אשר בתורה מגבילה את ההשתתפות החברתית ואת הזדמנויות התעסוקה. זה יכול להוביל לתחושות של בדידות ולירידה בערך העצמי, וליצור מעגל שלילי. חרדת נהיגה שלא מטופלת עלולה להשפיע באופן משמעותי על החברה בכך שהיא מגבילה את יכולתם של אנשים לתרום לקהילה, לגשת לשירותים חיוניים ולשמור על קשרים חברתיים.

תיאור מקרה

דוד, בן 72, נהג בלי שום בעיה במשך עשרות שנות קריירה. לאחרונה, אחרי שיצא לפנסיה מאוחרת,החלו להתעורר אצלו חששות בכל פעם שהיה צריך לנהוג בכביש מהיר. חוסר הנוחות הפך לחרדה של ממש בעקבות תקרית של כמעט תאונה. מספיק לבלום בשניה האחרונה אבל ומאז הוא חש דופק מואץ, הזעה ופחד משתק ברגע שעלה על כביש מהיר כדי לעשות סידורים או לבקר את משפחתו. החרדה השפיעה על חייו בכך שנאלץ להסתמך על אחרים לצורך תחבורה, והוא חש תחושת אובדן עצמאות. דוד החליט לפנות לעזרה והחל טיפול CBT. במהלך הטיפול, המטפל גילה אמפתיה רבה והחל לעזור לדוד לזהות את המחשבות השליליות שלו לגבי נהיגה בכביש מהיר, כמו "אני אגרום לתאונה" או "אני לא אצליח להתמודד עם המהירות". עם הזמן והמאמץ, דוד למד לנהל את החרדה שלו ובהדרגה החל לנסוע שוב בכבישים מהירים על ידי תיקון מחשבותיו השליליות וחשיפה איטית ומבוקרת למצבי נהיגה בכביש מהיר.

 

 

מתחילים טיפול מותאם אישית

התגברות על חרדת נהיגה בכבישים מהירים היא בהחלט אפשרית בעזרת תמיכה וטיפול מקצועי. אם אתם מזדהים עם הפרופיל שמתואר במאמר, אל תהססו לעשות את הצעד הבא ולפנות לייעוץ אצל מטפל המתמחה בטיפול CBT בהפרעות חרדה. אתם בטוח יודעים את זה אבל נזכיר בכל זאת שפנייה לעזרה נפשית היא סימן של חוסן וכוח, צעד חיובי לקראת חיים נוחים ועצמאיים יותר. הטיפול אצלנו מותאם אישית, לפי הצרכים וסימני השאלה הייחודיים שלכם, תוך התחשבות בגיל ובאתגרים הספציפיים מולם אתם עומדים. התייעצות ראשונית עם איש מקצוע תספק לכם מידע חיוני על אפשרויות הטיפול העומדות בפניכם ותעזור להתחיל את המסע ברגל ימין.

 

מיומנות זו היא חלק מסדרת מיומנויות עמידות במצוקה שנלמדות בטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT).

 מהי מיומנות "Turning the Mind"

 "Turning the Mind"היא מיומנות המשך של קבלה רדיקלית, שעוסקת בפעולה מכוונת של הפניית המחשבה חזרה לקבלה כשאנחנו מוצאים את עצמנו בהתנגדות.

 

זכרו את מטאפורת "מזלג הדרכים" - בכל רגע אנו ניצבים בפני בחירה: דרך אחת: להישאר בהתנגדות, בסבל ובכאב דרך שנייה: לבחור בקבלה רדיקלית הפניית התודעה היא כמו אימון שריר - ככל שנתרגל יותר, כך נהיה מיומנים יותר בהפניית תשומת הלב שלנו חזרה לקבלה.

 

מיומנות זו מהווה גשר ל"Willingness" (נכונות) - היכולת להיות פתוחים ונכונים לקבל את המציאות כפי שהיא.

 

 

 

 

תרגול המיומנות

קחו רגע לחשוב על מצב שמעורר בכם התנגדות כרגע - זכרו רגע שבו הגעתם ל"מזלג דרכים".

 

 

שאלו את עצמכם:

 

• מהם הרמזים או הסימנים שלי להתנגדות?

• איך אני מרגיש/ה בגוף?

• אילו מחשבות עולות לי?

 

 

כעת עברו דרך שלושת השלבים:

 

• זהו את ההתנגדות.

• קבלו החלטה מודעת להפנות את התודעה.

• הפנו את התודעה לכיוון קבלה.

זכרו: מיומנות זו דורשת תרגול מתמשך. עם הזמן, היא תהפוך לטבעית יותר.

 

 

 

טיפים מעשיים ליישום המיומנות

התחילו בקטן

• תרגלו קבלה במצבים קלים יחסית (פקק תנועה, תור ארוך)
• צברו ביטחון והצלחות לפני המעבר למצבים מורכבים

בנו מודעות

• צרו רשימה של "סימני אזהרה" אישיים לאי-קבלה
• בצעו "בדיקות קבלה" קצרות לאורך היום
• הפעילו תזכורות בטלפון הנייד

יישמו מיינדפולנס

• הקדישו 2-3 דקות כל יום למדיטציה ממוקדת בקבלה
• תרגלו נשימה מודעת כשאתם מזהים התנגדות

חזקו עצמכם

• הכירו בכך שקבלה היא תהליך שלוקח זמן
• חגגו צעדים קטנים והצלחות בתרגול

בקשו תמיכה

• שתפו את התהליך עם מטפל או חבר תומך
• הצטרפו לקבוצת תמיכה או סדנת DBT

 

 

 

דוגמאות מעשיות ל"הפניית התודעה"

דוגמה 1: עומס בעבודה

 

מצב: נוספו לך פרויקטים חדשים בעבודה, למרות שאתה כבר עמוס.

 

 

אי-קבלה:

 

• מחשבות: "זה לא הוגן", "הם לא מעריכים אותי"
• רגשות: כעס, תסכול
• התנהגות: התמרמרות, ירידה בביצועים

 

 

הפניית התודעה:

1. זיהוי: "אני מזהה שאני מתנגד למצב."
2. בחירה: "אני בוחר לקבל שזה המצב כרגע."
3. חזרה: "בכל פעם שאני מרגיש כעס, אחזור ואבחר בקבלה."
4. תוכנית: "אקח נשימה עמוקה כשאני מרגיש התנגדות, ואז אחשוב על פתרונות אפשריים."

 

 

דוגמה 2: קושי בריאותי

 

מצב: אובחנת עם בעיה רפואית כרונית.

אי-קבלה:

• מחשבות: "למה זה קורה לי?", "זה לא אמור להיות חלק מהחיים שלי"
• רגשות: פחד, עצב, כעס
• התנהגות: הכחשה, הימנעות מטיפול

הפניית התודעה:

1. זיהוי: "אני מזהה את ההתנגדות שלי למצב הבריאותי."
2. בחירה: "אני בוחרת לקבל שזו המציאות כרגע, גם אם היא קשה."
3. חזרה: "בכל פעם שאני חושבת 'למה אני?', אפנה את התודעה חזרה לקבלה."
4. תוכנית: "אכתוב ביומן רגשות והתקדמות בתהליך הקבלה."

שאלות לתרגול ורפלקציה

1. זיהוי אי-קבלה: באילו תחומים בחייך את/ה מוצא/ת שקשה לך לקבל את המציאות?
   
   
2. סימנים אישיים: מהם הסימנים האישיים שלך לאי-קבלה? (רגשות, מחשבות, התנהגויות)
   
   
3. בחירה בקבלה: מה עשוי לעזור לך לבחור בקבלה במקום בהתנגדות?
   
   
4. תהליך חוזר: באילו מצבים בחייך עליך לחזור ולבחור בקבלה באופן תדיר?
   
   
5. תוכנית אישית: אילו כלים ותזכורות יכולים לסייע לך להפנות את המחשבה לקבלה?
   
   

 

"הפניית התודעה" היא מיומנות שהולכת ומשתפרת עם הזמן והתרגול.

כל פעם שאתם בוחרים בקבלה, אתם מחזקים את יכולתכם להתמודד עם אתגרים ומפחיתים את הסבל הנלווה להתנגדות למציאות.

 

ההתמודדות עם התמכרות היא פרויקט חיים: 

עוד לא הספקנו לחגוג את הגמילה מההגל הרסני אחד וכבר מופיע אחד חדש במקומו.

 

התלות הקודמת מתחלפת בהתנהגות אחרת שמספקת תחושה דומה של הקלה, אך בפועל משאירה את האדם בתוך אותו מעגל של סיפוק רגעי ובריחה מהתמודדות אמיתית.

 

ההתנהגויות אולי משתנות, אבל השורש הרגשי נותר בעינו, ומחייב טיפול בשורש ההתמכרות.

 

 

 

איך נראית החלפת התמכרות?

 

החלפת התמכרות יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות. לפעמים מדובר פשוט במעבר מסוג אחד של חומר ממכר לאחר, ולעיתים ההתמכרות משנה כיוון לחלוטין – מחומרים לתחומים התנהגותיים.

 

• החלפת התמכרות לחומרים בסוג אחר של חומר ממכר: מי שנגמל מאלכוהול עלול לפתח תלות בכדורים הרגעה. מי שהפסיק להשתמש בהרואין עשוי למצוא מפלט במשככי כאבים חזקים. ואילו מעשן שנפטר מהסיגריות עשוי לגלות שהוא מתנחם עכשיו באכילה בלתי נשלטת.
  
  

• כשחומר ממכר מוחלף בהתנהגות כפייתיתהפסקת שימוש באלכוהול או סמים לא תמיד מובילה לשחרור מלא. יש מי שמוצאים את עצמם משקיעים את כל זמנם בעבודה בצורה אובססיבית, אחרים מתפתים להימורים או מוציאים סכומים אדירים על קניות בלתי מבוקרות, ויש מי שהופכים את השימוש ברשתות חברתיות או במשחקי מחשב לבריחה חדשה.

 

• הרגלים "בריאים" שהופכים לקיצוניים: גם פעילויות שנחשבות חיוביות עשויות להפוך לתלות חדשה. מי שמתחיל לעשות ספורט באופן אינטנסיבי כדי למלא את הריק עלול להקצין את האימון לרמה כפייתית. אפילו תרגולי מדיטציה או הקפדה על תזונה יכולים להפוך לאובססיה ולגזול חופש אמיתי.

 

 

 

למה זה קורה?

 

מספר גורמים יכולים להגביר את הסיכון להחלפת התמכרות:

 

• אנשים עם היסטוריה של הפרעות נפשיות, כמו חרדה או דיכאון, נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח התמכרות מלכתחילה, וגם להחליף התמכרות אחת באחרת.

• טראומה בילדות, כולל התעללות או הזנחה, נקשרה גם היא לפגיעות מוגברת להתמכרות ולהעברתה.

• מאפייני אישיות מסוימים, כמו אימפולסיביות וקושי בוויסות רגשי, יכולים אף הם להגביר את הסיכון. ניתן אולי להתייחס לאישיות מתמכרת.

• בנוסף, היעדר מיומנויות התמודדות בריאות עם מצבי לחץ או רגשות שליליים עלול לגרום לאדם לפנות להתנהגויות או חומרים ממכרים כתחליף.

• גורמים גנטיים והיסטוריה משפחתית של התמכרות משחקים אף הם תפקיד.

• השפעות חברתיות וסביבתיות, כמו חשיפה להתנהגויות ממכרות בקרב בני משפחה או חברים, יכולות אף הן לתרום להתפתחות התמכרות ולהחלפתה.

 

 

 

איך שוברים את המעגל?

 

המטרה היא לא רק להיגמל מהתמכרות מסוימת, אלא לשנות את דפוסי החשיבה וההתנהגות שמובילים אליה מלכתחילה. הדרך לעשות זאת כוללת שילוב של כמה היבטים:

 

 

פנייה לטיפול מקצועי

 

טיפול רגשי יכול לעזור בזיהוי הדפוסים שגורמים לאדם להחליף התמכרות אחת באחרת. שיטות כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) מסייעות לשלוט בדחפים ולבנות מיומנויות וויסות רגשי.

 

 

פיתוח הרגלים מאוזנים ובריאים

 

הפתרון הוא לא להימנע לחלוטין מסיפוק והנאה, אלא למצוא דרכים שאינן מבוססות על בריחה או קיצוניות. פעילות גופנית מתונה, תחביבים יצירתיים, קשרים חברתיים מעשירים ופיתוח תחושת משמעות יכולים לעזור ליצור איזון אמיתי.

 

 

תמיכה מסביבת החיים

 

האנשים שמקיפים אותנו משפיעים רבות על הדרך שבה אנחנו מתמודדים. תמיכה מחברים ובני משפחה, השתתפות בקבוצות תמיכה או אפילו שינוי הסביבה הפיזית – יכולים להיות קריטיים בתהליך ההחלמה.

 

 

התמכרות היא לא רק עניין של תלות בחומר או בהרגל מסוים, מדובר בדפוס בסיסי של התמודדות.

הפסקת התמכרות אחת אינה מבטיחה שחרור אמיתי אם לא עובדים על שורש הבעיה.

ההבנה שהפתרון אינו רק להפסיק, אלא לפתח חיים בריאים ומאוזנים מבחינה רגשית, היא המפתח להחלמה אמיתית – לא רק מהתמכרות אחת, אלא מהצורך התמידי למצוא מפלט בהתנהגויות כפייתיות.

 

  

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

   

שיחת ייעוץ ממוקדת 

להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

 

 

 

 

מהו מודל ספקטרום הנרקיסיזם?

 

ספקטרום הנרקיסיזם הוא מודל תיאורטי שמציג נרקיסיזם כמבנה תלת-ממדי:

 

בליבת המודל נמצא ממד "חשיבות-עצמית וזכאות" - הגרעין המשותף לכל סוגי הנרקיסיזם.

 

 

משני צדדי הגרעין מתפצלים שני ממדים נפרדים בזווית של כמעט 90° (כלומר, כמעט ללא קשר ביניהם):

 

• ממד הגרנדיוזיות (נרקיסיזם גרנדיוזי) - מאופיין בהערצה עצמית והתנהגות המכוונת להשגת הערצה חברתית.

• ממד הפגיעות (נרקיסיזם פגיע) - מאופיין ברגישות-יתר, חרדה והערכה עצמית שברירית.

 

 

בנרקיסיזם הגרנדיוזי מוגדרים שני "פנים":

 

• "הפן הבהיר" (admiration) - הקשור לחיפוש ייחודיות והתנהגות מקדמת הערצה.

• "הפן האפל" (rivalry) - הקשור להפחתת ערכם של אחרים ותחרותיות עוינת.

 

 

יריבות (rivalry) מהווה את הגשר המקשר בין שני סוגי הנרקיסיזם שלכאורה אינם קשורים זה לזה: הנרקיסיזם הגרנדיוזי והנרקיסיזם הפגיע. מחקרים מראים שיריבות קשורה באופן חיובי לשני הסוגים - היא מופיעה הן אצל אנשים עם נרקיסיזם גרנדיוזי והן אצל אנשים עם נרקיסיזם פגיע.

 

הרעיון הזה מאשש את מודל ספקטרום הנרקיסיזם, שטוען כי למרות השוני בין שני סוגי הנרקיסיזם, יש להם גרעין משותף הנקרא "חשיבות-עצמית וזכאות".

היריבות, המתבטאת בהפחתת ערכם של אחרים ובחתירה לעליונות, היא ביטוי מובהק של גרעין זה, ולכן מופיעה בשני סוגי הנרקיסיזם.

לכן, היריבות ממוקמת בלב מודל ספקטרום הנרקיסיזם, ומייצגת את ממד החשיבות העצמית המשותף לשני הקטבים הנפרדים של הנרקיסיזם.

 

 

 

"הפן הכחול" של נרקיסיזם

 

"הפן הכחול" של נרקיסיזם מתייחס לנרקיסיזם הפגיע (Vulnerable Narcissism), וזהו כינוי מטאפורי שהוצע במחקר של Rogoza וחבריו.

כינוי זה משלים את התיאורים הקיימים של "הפן הבהיר" (המתייחס להערצה עצמית) ו"הפן האפל" (המתייחס ליריבותיות) של הנרקיסיזם הגרנדיוזי.

 

 

הצבע הכחול נבחר כמטאפורה המשקפת את המאפיינים הרגשיים השליליים המזוהים עם נרקיסיזם פגיע:

 

• נטייה לחרדה ודיכאון.

• רגישות-יתר לביקורת.

• הערכה עצמית נמוכה ושברירית.

• פגיעות נפשית.

• תחושות של בושה וחוסר ביטחון.

• נטייה להתגוננות ולהימנעות חברתית.

 

בניגוד לנרקיסיזם גרנדיוזי שמתבטא כלפי חוץ ובאופן מוחצן, הנרקיסיזם הפגיע מופנם יותר ומלווה במצוקה נפשית רבה.

אנשים עם נרקיסיזם פגיע שומרים על פנטזיות גרנדיוזיות פנימיות, אך בו-זמנית חווים רגשות שליליים עמוקים וחוסר ביטחון, המתבטאים במצבי רוח "כחולים" (דיכאוניים) ובקשיים רגשיים משמעותיים.

 

 

 

 

מקורות:

 

Krizan, Z., & Herlache, A. D. (2017). The narcissism spectrum model: A synthetic view of narcissistic personality. Personality and Social Psychology Review, 22(1), 3–29. https://doi.org/10.1177/1088868316685018

  

Rogoza, R., Żemojtel-Piotrowska, M., Kwiatkowska, M. M., & Kwiatkowska, K. (2018). The bright, the dark, and the blue face of narcissism: The spectrum of narcissism in its relations to the metatraits of personality, self-esteem, and the nomological network of shyness, loneliness, and empathy. Frontiers in Psychology, 9, 343. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2018.00343

 

 

  

שמי עדי, אני עובדת סוציאלית קלינית ומטפלת CBT במכון.

 

הרבה שואלים על טיפול CBT ואני רוצה לכתוב ולשתף על עיוותי חשיבה שאני פוגשת הרבה בעבודתי, עם מטופלים המתמודדים עם חרדת בריאות, ובמיוחד פחד מאיידס.

 

בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) אנחנו מזהים דפוסי חשיבה שמזינים ומשמרים את החרדה.

זיהוי עיוותי חשיבה אלו הוא הצעד הראשון לקראת שינוי.

 

אז הנה חמישה עיוותי חשיבה מרכזיים שבולטים אצל אנשים עם פחד מאיידס: 

 

הסקת מסקנות שגויה

 

"כל סימן גופני הוא הוכחה לאיידס"

 

אני פוגשת מטופלים שמפרשים כל תסמין גופני - כמו כתם אדמדם, אפטה בפה, חום קל, כאב גרון או עייפות - כעדות חד משמעית להידבקות באיידס.

זהו עיוות חשיבה קלאסי שנקרא "הסקת מסקנות שגויה".

מה שחשוב להבין הוא שהגוף שלנו מייצר אינספור תחושות ותסמינים מדי יום שאין להם קשר למחלות חמורות. אדם ממוצע חווה תסמין שפיר כל 4-6 ימים! רוב התסמינים הללו קשורים לעייפות, מתח, שינויים הורמונליים, או גורמים סביבתיים פשוטים.

 

אני מלמדת את המטופלים לנהל "יומן תסמינים" שבו הם מתעדים גם תסמינים וגם את הפירוש החלופי, הלא מאיים שלהם.

למשל: "כאב גרון - ייתכן שזה מהמזגן או מאלרגיה עונתית" במקום "כאב גרון - סימן לאיידס".

 

חשיבה קטסטרופלית

 

"למרות כל הבדיקות השליליות, בטוח שיש לי איידס שפשוט לא התגלה"

 

 

עיוות חשיבה נוסף שאני רואה הוא "חשיבה קטסטרופלית" - הנטייה להניח את התרחיש הגרוע ביותר אפילו כשיש עדויות סותרות.

מטופלים עם פחד לא פרופורציונלי מאיידס עשויים לעבור בדיקות חוזרות ונשנות, ולמרות תוצאות שליליות עקביות, הם ממשיכים להאמין שמשהו "התפספס".

 

בטיפול CBT אני עובדת עם הפרדוקס הזה:

לא ניתן להתחיל להתמודד עם החרדה עד שמקבלים את אמינות הבדיקות. כל עוד המטופל ממשיך לחפש "עוד בדיקה אחרונה", הוא נשאר לכוד במעגל החרדה.

 

אני משתמשת ב"ניסוי התנהגותי", סוג של תרגיל בו המטופל מסכים על מספר סופי של בדיקות ומתחייב לקבל את התוצאות.

לאחר מכן אנחנו מיישמים "מניעת תגובה" - איסור על חיפוש הרגעה נוספת.

 

חשיבה דיכוטומית -  "הכל או כלום"

 

"או שאני משתחרר לגמרי ממחשבות טורדניות על איידס, או שהחיים שלי חסרי משמעות"

 

עיוות חשיבה שכיח הוא חשיבה דיכוטומית או ״חשיבת שחור ולבן״.

מטופלים מרגישים שרק היעלמות מוחלטת של החרדה תוביל לשיפור.

במציאות, שיפור של 25-30% ברמת החרדה יכול להוביל לשינוי משמעותי באיכות החיים.

בטיפול, אני מדגישה שההתקדמות היא תהליך הדרגתי, ממש לא אירוע "הכל או כלום".

 

כאן אני משתמשת הרבה פעמים בסולם סטרס, שאלון עם ציונים של  0-100 לדירוג רמת החרדה במצבים שונים, ואז מציבה עם המטופל יעדים הדרגתיים.

זה מאפשר למטופלים לראות התקדמות גם כשהחרדה לא נעלמה לחלוטין.

 

 

 

פרשנות שגויה של תחושות גופניות

 

"התחושות הגופניות שלי מוכיחות שאני חולה"

 

הגוף שלנו מייצר מגוון רחב של תחושות פיזיולוגיות נורמליות. אצל אנשים עם חרדת בריאות, תחושות אלו מקבלות פרשנות מאיימת.

לדוגמה, דפיקות לב מהירות שעשויות להיגרם מאכילת קפאין, עלייה במדרגות או התרגשות, מפורשות כ"סימן למחלה". פרשנות זו מעלה את רמת החרדה, שבתורה מגבירה את התחושות הגופניות - וכך נוצר מעגל קסמים.

 

אני מלמדת טכניקות "חשיפה אינטרוספטיבית" - חשיפה מכוונת לתחושות גופניות שמעוררות חרדה (כמו סחרחורת קלה על ידי סיבוב בכיסא) כדי ללמד את המטופלים שהתחושות הללו בטוחות ונורמליות.

 

הטיות בפרשנות של דברי הרופא

"אם הרופא אומר שאין לי איידס, זה כי הוא לא מקשיב לי באמת"

מטופלים שסובלים מפוביה מאיידס מפתחים עיוות חשיבה ספציפי בנוגע לאינטראקציה עם הצוות הרפואי. כאשר רופא מציג תוצאות בדיקה שליליות, במקום לחוות הקלה, המטופל חווה זאת כ״דחייה״ או זלזול בסבל שלו.

פרדוקס מטריד נוצר כאן: הרופא מנסה להרגיע את המטופל עם עובדות רפואיות מוצקות (בדיקות שליליות), אבל דווקא ההרגעה הזאת מתפרשת אצל המטופל כ"הוא לא מאמין לי" או "הוא לא רואה כמה אני סובל". תגובה זו מניעה את המטופל לחפש חוות דעת נוספות, לבקש בדיקות חדשות, או לחפש מידע מאיים ברשת – התנהגויות שמזינות את מעגל החרדה.

 

טכניקות CBT שאני מיישמת:

1. זיהוי הנחות סמויות: אני עוזרת למטופלים לזהות את ההנחות הסמויות מאחורי המחשבה "הרופא לא מאמין לי". למשל: "רופא שמתייחס ברצינות לחששות צריך להיראות מודאג" או "אם היו בודקים כמו שצריך, היו מגלים שאני חיובי לאיידס".

2. תרגול שיח פנימי חלופי: אנחנו מפתחים תגובות אלטרנטיביות כמו "העובדה שהרופא נראה רגוע היא סימן חיובי מבחינה רפואית, לא סימן שהוא מזלזל בי" או "הרופא מסתמך על מידע אובייקטיבי - בדיקות מהימנות".

3. משחקי תפקידים: לפעמים אני ממש משתמשת במשחק תפקידים שבו המטופל מתבקש לשבת ב"כיסא הרופא" ולהסביר את הממצאים השליליים למטופל מודאג. שינוי הפרספקטיבה הזה יוצר תובנות חזקות על הדינמיקה.

4. טכניקת "בעד ונגד": אנחנו בוחנים את הראיות התומכות בפרשנות "הרופא מזלזל בי" לעומת הראיות התומכות ב"הרופא מספק מידע רפואי מדויק", ומעריכים איזו פרשנות נתמכת יותר בעובדות.

 

 

 

נסכם? 

 

זיהוי עיוותי החשיבה האלה הוא הצעד הראשון בדרך אל השקט. עם עבודה ממוקדת, מטופלים יכולים ללמוד לזהות את העיוותים הקוגניטיביים בזמן אמת ולהחליף אותם בחשיבה הרבה פחות מוטרדת.

חשוב לי להדגיש: 

הפחד והחרדה הם אמיתיים ומובנים, גם אם הסכנה האובייקטיבית נמוכה. העבודה הטיפולית מכבדת את הסבל, תוך מתן כלים להפחתתו.

תודה על הקריאה!

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

 

 

התפקיד המשולש של תיקוף ב-DBT 

 

תיקוף הוא כמו נשימה – אינטואיטיבי והכרחי. 

 

תבדקו ותראו: 

 

"לא מפתיע שאתה נסער אחרי מה שהוא אמר לך" – והאדם מרגיש מובן. 

"זה הגיוני לגמרי שאתה לא סומך עליו; הוא התנהג בצורה בלתי צפויה" והאדם מרגיש שנותנים לו הכרה. 

"אתה מגלה אומץ בכך שאתה הולך למסיבה לבד" – והאדם מרגיש שהוא מועצם. 

 

אפילו רק להקשיב, להיות נוכח, להתבונן – זה מעניק תוקף (כמו שנקרא בסיפור האישי שלי בסוף).

רגעים כאלה מחזקים כל מערכת יחסים.

 

 

 

לחצוץ בין רגש לתגובה

 

תיקוף מסייע למטופל לאזן רגשות בדרך לפתור את הבעיה. 

סוג של ברקס: תיקוף מצוי בליבה ההתנהגותית קוגניטיבית של הטיפול במטרה לתווך בין רגש לבין התנהגות. 

לפי לינהן, התיקוף הוא ה"ציפוי מסוכר" שמאפשר לעכל את "התרופה המרירה" - אותן אסטרטגיות קוגניטיביות התנהגותיות.

דימוי אחר, תיקוף הוא השמן שמאפשר לבוכנות במנגנון של פתרון בעיות לעבוד מדויק ויעיל.

 

 

חיזוק הקשר הטיפולי ומניעת נשירה

 

תיקוף זה הבסיס של אסטרטגיית הקבלה. הוא מחזק את ההתקדמות הקלינית על ידי חיזוק הקשר הטיפולי.  תיקוף הוא אחד הגורמים שמחזיקים את המטופל בטיפול  ומונעים נשירה:

מחקר אקראי שבו הושוהו DBT עם טיפול   (Comprehensive Validation Therapy) CVT הצליח להפחית את הסימפטומים בצורה סבירה, אבל ההשפעה המרשימה ביותר שלו צוינה בשיעור הנשירה של 0% מהטיפול ב-CVT. 

 

בהתאם לתיאוריה הביו-סוציאלית של DBT, שבה סביבה בלתי מתקפת מקבלת משקל רב כל כך, תיקוף מסייע להפחית את הביטול העצמי תוך הגברה של היכולת לתיקוף עצמי. 

 

 

 

תיקוף משמש כשלב בתהליך חשיפה

 

 

בתהליך הטיפולי, תיקוף  ממלא תפקיד חשוב בשינוי תגובות רגשיות. כאשר אדם חווה אירוע מעורר רגשית (כמו ביקורת), התהליך מתרחש בשלבים:

1. תגובה רגשית ראשונית - למשל, תחושת בושה כתוצאה מביקורת

2. תגובה רגשית משנית - במיוחד אצל אנשים עם קשיי ויסות רגשי, הבושה הראשונית עלולה להיות כל כך עוצמתית עד שהיא מובילה ל:

   • רגשות משניים, כגון כעס או עצב.

   • התנהגויות לא מסתגלות, כמו פגיעה עצמית או שימוש בחומרים ממכרים.

כאשר מטפל מצליח לזהות ולתקף את הרגש הראשוני (הבושה במקרה זה), הוא מאפשר למטופל:

• להישאר בקשר עם הרגש הכואב במקום לברוח ממנו.

• ללמוד בהדרגה דרכים חדשות ובריאות יותר לווסת את הרגש המכאיב.

תיקוף הרגש הראשוני מהווה בסיס חשוב להתמודדות בריאה יותר עם רגשות קשים ומפחית את הצורך בתגובות הרסניות.

 

 

 

אנחנו עם בני הבכור, בן שנה וקצת, בלילה, לינה עם חברים באוהל על חוף הים. זה ערב מיוחד – אנחנו ישנים בחוץ, קרובים לגלים, השמים זרועי כוכבים. אנחנו מדליקים מדורה קטנה, הלהבות מרצדות ברוח הקלה, והאור שלהן מחמם את החול סביבנו. הגור הקטן, רואה פעם ראשונה אש. עיניו הגדולות נפערות, והוא ממלמל, נפעם: "ע׳, אץ... ע׳, אץ..." פעם אחר פעם. אני צופה בו, הוא מחפש את מבטי, נדהם מהמפגש הראשוני הזה עם יסוד חיים עתיק כל כך.

 

הוא מתקרב בזהירות, מסוקרן. הוא שולח יד קטנה לעבר הלהבות, ואז עוצר, מביט בי, מחפש אישור או אולי הסבר. אני מחייך, מתיישב לידו ומושיט יד גם אני, לא קרוב מדי, רק מספיק כדי להרגיש את החום, להנות ממנו אך גם היזהר. הוא מביט בי, ואז באש, ואז שוב בי. הרגע הזה, המפגש שלו עם האש, עם האור והחום, עם הקסם שבדבר כל כך פשוט וראשוני – הוא רגע של לימוד עמוק. אני מניח לרגעים לזרום, לא מתערב, רק נמצא שם איתו, עד שהוא אומר שוב, ברוך ובפשטות: "עש, אץ..."

 

בכך אני מחזק את קיומו, את הקצב שלו, את הסקרנות שלו. אני משדר לו, ללא מילים, שהוא חשוב, שמה שהוא חווה משמעותי, שהדרך שבה הוא רואה את העולם היא הנכונה. אני תומך בו, מעניק לו ביטחון שקט, ומאפשר לו לחקור. ואני גם שם, מתפעל איתו.

 

התיקוף בפסיכותרפיה דומה מאוד לזה. הוא דורש ממני לעצור, להיות עם המטופל ברגע הזה, לראות את מה שהוא רואה, לשמוע את מה שהוא שומע, להרפות לחלוטין מסדר היום של השינוי – לפחות לעת עתה. תיקוף מעניק למטופל תחושת נראות, חשיבות והכרה. הוא מאשש את סדר היום שלו, את הקצב שלו, את החוויות שלו. הוא מחזק את הקשר, עוד לפני שנאמרת מילה.

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

   

שיחת ייעוץ ממוקדת להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

  

 

 

כתיבה:

 

איתן טמיר, MA, ראש המכון

עם מומחי מכון טמיר

 

 

 

חרם כיתתי יכול להיות קטלני.

 

המקרה הטרגי של אדווה וינבלום-עובדיה, נערה בת 13 מהקריות, שהתאבדה על רקע חרם חברתי ממושך, זעזע את החברה הישראלית והמחיש את העוצמה ההרסנית שיש לנידוי חברתי על ילדים.

כולנו מכירים את התופעה - ילד אחד פתאום מוצא את עצמו מחוץ למעגל החברתי.

אף אחד לא משחק איתו בהפסקה, לא מזמינים אותו למסיבות יום הולדת, ואפילו מתעלמים ממנו בכיתה. 

 

 

אבל למה ילדים מחרימים ילדים אחרים? 

 

השאלה מתחדדת בתקופה בה ברור שילדים מקבלים מסרים חינוכיים ופסיכולוגיים ברורים לגבי הבעייתיות של הדרה ונידוי.  

 

ובכן, מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Personality and Social Psychology מספק תובנות שיכולות לעזור להורים, מורים ויועצים להבין טוב יותר את התופעה (Rudert el tal, 2023).

 

בואו נראה מה הוא אומר:

 

 

שני מניעים מרכזיים לחרם

 

החוקרים זיהו שני מניעים עיקריים שמובילים ילדים (וגם מבוגרים) להדיר משתתפים בקבוצה:

 

 

הפרת הנורמות הקבוצתיות

 

כאשר ילד מתנהג באופן שנתפס כחריג מהכללים הלא כתובים של הקבוצה, הוא עלול להיות מנודה.

 

דוגמה: חשבו על שירה, ילדה בכיתה ד' שמשתתפת בשעת חברה כיתתית בה המורה ביקשה מכל התלמידים לשתף בקשיים חברתיים. סוכם שכל התוכן שיעלה במעגל יישאר במעגל. יובל שיתף שהוא מרגיש בודד בהפסקות. למחרת, שירה פנתה למורה אחרת וסיפרה לה בתמימות על מה שיובל אמר, למרות ההבטחה לשמור על סודיות. הפנייה של שירה גרמה ליובל להרגיש נבגד והוא שיתף את חברי הכיתה, שבחרו להתרחק משירה.

 

 

 

חברות על תנאי: כשהשייכות תלויה בתועלת

 

כאשר ילד נתפס כמי כמי שאינו תורם לקבוצה, או אפילו מעכב את השגת מטרותיה, הוא עלול למצוא את עצמו מועמד לחרם קבוצתי.

 

דוגמה: מני, תלמיד כיתה ו', פחות טוב בספורט. בזמן שמרכיבים קבוצות למשחק כדורגל בטורניר של השכבה, אף קבוצה לא רוצה לבחור בו כי הם חוששים ש״הוא יגרום להם להפסיד״.

 

 

 

ההקשר החברתי משפיע על סוג הנידוי

 

המחקר מצביע על משהו מעניין במיוחד: ההקשר החברתי משפיע על סוג הנידוי. במצבים שדורשים שיתוף פעולה, ילדים שמפרים נורמות נמצאים בסיכון גבוה יותר לחרם. לעומת זאת, במצבים תחרותיים או ממוקדי הישגים, ילדים שנתפסים כפחות מוכשרים או יעילים הם אלה שבסיכון גבוה יותר.

דוגמה להמחשה: בשיעור אמנות שמבוסס על עבודת צוות, הילד שלא משתף פעולה או מפריע יהיה בסיכון גבוה לחרם. לעומת זאת, בתחרות הכיתתית בחשבון, הילד שמתקשה בחשבון עלול למצוא את עצמו מודר כשבוחרים קבוצות.

 

אתגר מרכזי של אנשי טיפול וחינוך הוא לזהות התרחשויות לא בריאות בקבוצות גם כאשר הם מתקיימים במרחבים דיגיטליים חמקמקים, כמו קבוצות וואטסאפ וטלגרם. הבעיה הופכת מורכבת עוד יותר כי לרוב, הילדים המוחרמים לא משתפים במה שהם חווים. כשהמערכת כבר נחשפת לסיפור ומתערבת, הנזק הנפשי כבר נעשה, כפי שקרה כנראה במקרה הטרגי של אדווה.

 

 

 

מה אפשר לעשות?

 

המחקר מציע גישה להתמודדות עם חרמות — שינוי ההקשר החברתי. אם אנחנו יודעים שילד מסוים מתקשה בכישורים מסוימים, אפשר ליצור פעילויות שמדגישות את החוזקות שלו. למשל:

 

• לילד שמתקשה בספורט אבל מצטיין באמנות, אפשר להקצות פעילויות קבוצתיות המשלבות יצירה ותנועה.

• לילד שמתקשה בשיתוף פעולה, אפשר לתת תפקיד מוגדר שעוזר לו להבין טוב יותר את הציפיות ממנו בקבוצה.

• יצירת פעילויות מגוונות שמאפשרות לכל ילד להביא לידי ביטוי את החוזקות שלו.

 

פעולה בשלושה מעגלים

 

בעקבות המקרה הטרגי של אדווה, מומחים קוראים לפעולה בשלושה מעגלים מרכזיים:

 

1. מעגלים של תלמידים: בניית מערכות תמיכה ייעודיות במעברים בין בתי ספר, שילוב תכנים חינוכיים על הדרה ובריונות כחלק אינהרנטי במערכת השעות, והפעלת קבוצות מנהיגות נוער שיקדמו דיונים בנושא. ההתאמה חייבת להיות אישית, לארגון, לתרבותו ולצרכיו, אחרת מדובר ב״עוד תכנית לבוידעם״.

2. מעגל של מורים: חייבים הכשרה מקצועית לכלל המורים בנושא זיהוי ומניעת חרמות. המורים אמורים לקבל כלים לזיהוי תופעות ההדרה ודרכים להתערבות יעילה.

3. מעגלי הורים: כדאי שמערכת החינוך תרתום את ההורים למאבק בתופעה. ניתן לקיים סדנאות, בהנחיית מומחים שיעבדו עם הורים  על דרכים לזהות סימני מצוקה ולהפעיל קבוצות דיון פתוחות.

 

 

הבנת המניעים מאחורי חרמות מאפשרת לנו להתמודד איתם בצורה יעילה יותר.

במקום לראות חרם רק כ״התנהגות אכזרית של ילדים״, אפשר להכיר בו כתופעה הגנתית שלפעמים נובעת מדינמיקה קבוצתית שהתעוותה, אך כזו שאפשר וצריך לכוון.

תפקיד המבוגרים בחיי הילדים, בעיקר הדמויות החינוכיות, ההוריות והטיפוליות, אינו מסתכם בעצירת חרמות כשהם קורים, אלא ביצירת סביבה חברתית מתקפת שמפחיתה את ההסתברות של היווצרות תהליך קבוצתי של נידוי והרחקה. 

ויפה שעה אחת קודם, מה שאנחנו פוגשים בקליניקות זה בני אדם בשלבים מאוחרים יותר בחייהם שנותרו עם פצעים עמוקים בנפשם, עקב התנסויות בחוויות מאיימות כילדים ובני נוער. 

חשוב למנוע, חיוני להתערב. 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

   

שיחת ייעוץ ממוקדת להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

  

 

 

כתיבה:

 

מומחי מכון טמיר

 

 

 

מקורות:

  

Rudert SC, Möring JNR, Kenntemich C, Büttner CM. When and why we ostracize others: Motivated social exclusion in group contexts. J Pers Soc Psychol. 2023 Oct;125(4):803-826. doi: 10.1037/pspi0000423. Epub 2023 Mar 9. PMID: 36892895.

 

גל, א'. (2025, 13 במרץ). אדווה בת ה-13 שמה קץ לחייה בשל חרם שעברה: "אצעק את הזעקה של הבת שלי". נגישות - חדשות הקריות. מאתר https://krayot.mynet.co.il/local_news/article/ry8er2dfjg

פחד מחושך אצל ילדים

 

פוביית חושך (Nyctophobia) היא פחד אינטנסיבי מהחושך, אשר נפוץ בעיקר בילדים, אך יכול להימשך גם לבגרות.

ניקטופוביה היא פוביה ספציפית המתבטאת בפחד עז ובלתי רציונלי מהחושך, אשר משפיעה על ילדים, מתבגרים וכ-10% מהמבוגרים ברחבי העולם.

ללא טיפול, פחד מחושך עלול להחמיר ולהוביל להתפתחות פחדים נוספים, הפרעות שינה, סיוטים ואף נדודי שינה מתמשכים.

 

 

בואי אמא

 

... לא, איני פוחד בחושך,

ואיני רועד בכלל.

בואי אמא, בואי אמא,

שבי איתי עד שאגדל.

 

-- לאה נאור

 

 

חשוב לבחון גם את ההקשר התרבותי כדי להבין לעומק כיצד החושך משפיע על ילדים, נוער ומבוגרים.

למשל, לסיפורי עם ואגדות יש תפקיד משמעותי בהתפתחות האדם. הרעיון של סיפור סיפורים יכול להוביל ליצירת תת-מודע קולקטיבי שמסביר איך פחדים מופיעים בכל רחבי העולם.

 

מחקרים הראו שהבדלים אתניים ותרבותיים משפיעים על פחדים ספציפיים, ולא כל האנשים מבטאים פחדים באותה צורה.

למשל, ילדים מהשכונה שלנו, במזרח התיכון, מתמודדים עם שיעור גבוה בהרבה של פחד מהחושך לעומת רוב הילדים האמריקאים הלבנים.

 

 

 

טיפול CBT בפחד מחושך

 

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) נחשב לשיטה מבוססת ראיות לטיפול בפוביות ספציפיות, והוא כולל חשיפה הדרגתית למקור הפחד, שינוי דפוסי חשיבה שליליים ופיתוח אסטרטגיות התמודדות.

 

 

מחקר מטא-אנליזה רחב היקף בחן את היעילות של CBT בפוביות ספציפיות, כולל פוביית חושך, בקרב ילדים ומתבגרים. המחקר כלל 115 ניסויים קליניים אקראיים, בהם השתתפו למעלה מ-7,000 ילדים ובני נוער הסובלים מהפרעות חרדה ופוביות.

 

 

 

ממצאים מרכזיים

 

• שיפור משמעותי ברמות הפחד: ילדים שעברו CBT חוו הפחתה של יותר מ-60% ברמות החרדה הקשורות לחושך.

• אפקטיביות של CBT קבוצתי ופרטני: לא נמצא הבדל משמעותי בין טיפול פרטני לטיפול קבוצתי – שניהם הובילו לתוצאות חיוביות.

• תוצאות יציבות לאורך זמן: בבדיקות מעקב שנערכו שישה חודשים לאחר סיום הטיפול, 75% מהילדים לא דיווחו על חרדה משמעותית מהחושך, מה שמעיד על האפקטיביות ארוכת הטווח של CBT.

• חשיפה הדרגתית והדרכת הורים: תוכניות שכללו חשיפה הדרגתית לחושך בשילוב עם הדרכת הורים הראו שיפור גבוה יותר בהשוואה לטיפולים ללא מעורבות הורית.

 

 

ממצאי המחקר מחזקים את ההבנה כי CBT הוא הטיפול המוביל לפוביית חושך בילדים, במיוחד כאשר הוא משולב עם חשיפה הדרגתית וסיוע הורי. שיפור משמעותי נצפה גם בקרב ילדים שקיבלו טיפול קבוצתי, מה שעשוי להוות פתרון חסכוני וזמין יותר לאוכלוסיות רחבות.

 

 

 

טיפול קצר עם התערבות הורית

 

פחדי לילה אצל ילדים צעירים (גילאי 3-8) הם תופעה שכיחה שעלולה להוביל לקשיי שינה, חרדה וסירוב להישאר לבד בחדר חשוך. 

המחקר בחן את הגרסה ההונגרית של ההתערבות "Uncle Lightfoot", תכנית קצרת טווח שנמסרת על ידי הורים ומבוססת על עקרונות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT).

 

במחקר השתתפו 73 ילדים בגילאי 3-8 עם פחדי לילה משמעותיים. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות:

• קבוצת ההתערבות (n = 36): קיבלה טיפול הורי בן 5 שבועות שכלל חשיפה הדרגתית לחושך, משחקי הרפיה ושינוי דפוסי חשיבה.

• קבוצת רשימת המתנה (n = 37): לא קיבלה טיפול במהלך המחקר.

 

הערכות התבצעו בשלוש נקודות זמן: לפני הטיפול, לאחריו, ובמעקב של 20 שבועות.

 

 

ממצאים מרכזיים

 

• ירידה משמעותית בפחדים ליליים: ילדים שקיבלו את ההתערבות חוו הפחתה גדולה יותר בחרדה הקשורה ללילה בהשוואה לקבוצת רשימת ההמתנה.

• שיפור בהתנהגות הלילה: ילדים הראו הסתגלות טובה יותר ללינה עצמאית.

• ההשפעה של מעורבות במשחקים טיפוליים: ככל שהילדים בילו זמן רב יותר במשחקי חשיפה והרפיה, כך פחתו חרדת הפרידה ודפוסי ההתנהגות המותאמים-לילה השתפרו.

• השפעה שונה לפי מגדר: נמצא כי אצל בנות הפחד מהחושך פחת באופן משמעותי יותר מאשר אצל בנים.

 

תוצאות המחקר מספקות תמיכה חזקה ביעילות ההתערבות ההורית לטיפול בפחדי לילה אצל ילדים. השימוש בגישה קצרה ובטוחה להורים עשוי לסייע בהפחתת חרדות הלילה בקרב ילדים צעירים ולשפר את הרגלי השינה שלהם ללא צורך בהתערבות קלינית ממושכת.

 

 

חשיפה הדרגתית (Systematic Desensitization)

 

שיטת החשיפה מתבצעת בשלבים:

• צפייה בתמונות או דמיון של חושך תוך שימוש בטכניקות הרפיה.

• ישיבה בחדר מואר מעט והדרגה בכיבוי האור.

• לינה עם תאורה חלשה מאוד עד שניתן לישון בחושך מוחלט.

 

המטרה היא ללמד את המוח להפסיק לקשר חושך עם סכנה.

 

 

חשיפה אינטנסיבית / הצפה (Flooding)

 

המטופל נחשף ישירות לחושך מוחלט למשך זמן ממושך, במטרה להפסיק את תגובת הפחד במהירות.

פחות נפוץ בגלל העומס הרגשי הגבוה, אך עשוי להיות יעיל במקרים מסוימים.

 

 

טיפול באמצעות מציאות מדומה (VR)

 

שימוש במשקפי VR כדי להיחשף לחושך באופן מבוקר ובשלבים.

שיטה מבטיחה עם פוטנציאל גבוה לטיפול בילדים ומבוגרים, אך נדרש מחקר נוסף לאישור יעילותה.

 

 

לטיפול בפחד מחושך קיימות מספר גישות טיפוליות מומלצות נוספות, כאשר יעילותן משתנה בין אוכלוסיות שונות.

ביניהן טיפול בחשיפה ממושכת (PE) הכולל חשיפה הדרגתית לחושך בסביבה בטוחה ומבוקרת ובקצב מותאם אישית או טיפול פסיכודינמי המתמקד בחקירת שורשי הפחד מהחושך שמקורם לרוב בחוויות מוקדמות בילדות.

גם טיפול תרופתי בשילוב עם טיפול פסיכולוגי יכול לסייע במקרים של חרדה קשה. מבחינת טיפול עצמי, מדיטציה, נשימות עמוקות והרפיית שרירים יכולות לסייע בהרגעה והפחתת מתחים, כאשר יעילות כל אחת מהגישות תלויה בגורמים שונים כמו חומרת הפחד, גיל המטופל, היסטוריה אישית ומנגנוני ההתמודדות האישיים שלו. 

 

 

הבדלים בפחד מחושך בין ילדים למבוגרים

 

ההבדלים העיקריים בפחד מחושך בין ילדים למבוגרים נובעים בעיקר מהסיבות לפחד, צורת הביטוי שלו וההשפעה על התפקוד היומיומי.

 

 

מקור הפחד

 

אצל ילדים, הפחד נובע לרוב מחוסר יכולת להבחין בין דמיון למציאות ומפחד מהלא נודע. ילדים עשויים לפחד ממפלצות, רוחות רפאים או יצורים דמיוניים אחרים המתחבאים בחושך. הפחד קשור לעולם הדמיון העשיר שלהם.

לעומתם, אצל מבוגרים הפחד נובע מחוסר שליטה ופגיעות בחושך. מבוגרים מבינים שהפחד אינו רציונלי, אך עדיין חווים חרדה עמוקה מהחושך עצמו, לעיתים קרובות בשל אירועים טראומטיים שהתרחשו בחושך.

 

 

אופן הביטוי

 

אצל ילדים, הפחד מתבטא לרוב בצורה מוחצנת, כמו בכי, צעקות, היצמדות להורים, בקשה לישון במיטת ההורים או הרטבת לילה.

אצל מבוגרים, הפחד מתבטא בצורה דומה יותר להפרעות חרדה בוגרות, כמו רעד, קוצר נשימה, הזעה מוגברת, דופק מהיר, תחושות חום/קור קיצוניות ואף תחושת אובדן.

 

 

השפעה על התפקוד

 

אצל ילדים, הפחד עלול להפריע לשגרה היומיומית, לגרום לקושי להירדם לבד, להתעוררות תכופה בלילה ולפחד להיות לבד.

אצל מבוגרים, הפחד עלול לגרום להימנעות משהייה בחושך, הפרעות שינה כתוצאה משינה עם אור דולק, עייפות כרונית ופגיעה משמעותית באיכות החיים. במקרים חמורים, הפחד עלול להתפתח להפרעת חרדה הדורשת טיפול מקצועי.

 

פחד מחושך נחשב לשלב התפתחותי נורמלי ואף הכרחי אצל ילדים, המסייע להם לפתח מנגנוני זהירות ובטיחות.

עם זאת, כאשר הפחד גורם לפגיעה בתפקוד היומיומי או מלווה בתופעות גופניות, יש לשקול פנייה לייעוץ מקצועי. אצל מבוגרים, פחד מחושך נפוץ יחסית ויכול להוביל לפגיעה משמעותית בשגרת החיים ועל כן מומלץ לטפל בו.

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

   

שיחת ייעוץ ממוקדת להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

  

 

 

כתיבה:

 

מומחי מכון טמיר

 

 

 

מקורות:

  

 

Levos, J., & Zacchilli, T. L. (2015). Nyctophobia: From imagined to realistic fears of the dark. Psi Chi Journal of Psychological Research, 20(2), 102–110. 

 

Longe, B. P. A. (2024). Effectiveness of Cognitive-Behavioural Therapy (CBT) For Anxiety Disorders In Children and Adolescents. Advances in Multidisciplinary & Scientific Research Journal Publications.

 

Wright, S. A. (2022, April 29). What is nyctophobia? Healthline. https://www.healthline.com/health/nyctophobia

 

{ "@context": "https://schema.org", "@type": "FAQPage", "mainEntity": [ { "@type": "Question", "name": "מהי ניקטופוביה (פוביה מחושך)?", "acceptedAnswer": { "@type": "Answer", "text": "ניקטופוביה היא פחד עז מהחושך, המתבטא בחרדה במקומות חשוכים, בפחד להיות לבד ובהפרעות שינה. הפוביה משפיעה על איכות החיים, ומופיעה אצל ילדים ומבוגרים כאחד. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי יעיל במיוחד כמענה לפחד, באמצעות חשיפה הדרגתית לחושך, שינוי דפוסי חשיבה שליליים, תרגול מיומנויות גופניות וטכניקות להפחתת חשיבה קטסטרופלית." } }, { "@type": "Question", "name": "מתי פחד מחושך דורש פנייה לטיפול?", "acceptedAnswer": { "@type": "Answer", "text": "פחד מחושך דורש פנייה לטיפול כאשר הופך לפוביה (ניקטופוביה). במקרה של הופעת כמה מהתסמינים הבאים, מומלץ לפנות לאיש מקצוע: פגיעה בתפקוד היומיומי, תלות בקרבה מתמדת, הפרעות שינה קשות, תסמינים גופניים (דופק מואץ, הזעה), מחשבות טורדניות, חרדה מתגברת לקראת החשכה, תגובות קיצוניות, הימנעות מוחלטת ממצבים חשוכים והרטבת לילה." } }, { "@type": "Question", "name": "למה מבוגרים מפתחים פחד מחושך?", "acceptedAnswer": { "@type": "Answer", "text": "פחד מחושך אצל מבוגרים נובע מתחושת חוסר שליטה ומהבנה מוגבלת של מה שמתרחש בחושך. אף על פי שהפחד אינו רציונלי, מנגנונים פסיכולוגיים ואבולוציוניים עדיין מקשרים את החושך לאי-ודאות וסכנה. במצבים חמורים, הפחד מוביל להימנעות, פוגע באיכות החיים וגורם לקשיי שינה. טיפול CBT מספק מענה מהיר להפחתת הפוביה." } } ] }

 

 

אם מיומנויות עמידות במצוקה ב- DBT הן כלי עזר מהיר למניעת התדרדרות רגשית, אזי TIPP היא מצנח החירום שמושכים כשצריך לעצור את הסחף הרגשי.

 

אסטרטגיה זו תוכננה במיוחד ככלי להישרדות במשברים רגשיים, סוג של ערכת עזרה ראשונה רגשית שיכולה לעזור להחזיר אותך למצב בו ניתן לחשוב בבהירות, במקום להגיב אוטומטית ולהתחרט אחר כך.

 

למה TIPP חשובה

 

מיומנות TIPP היא חלק ממודולת עמידות למצוקה ב-DBT.

 

מה שהופך את TIPP לכל כך חשובה הוא החיבור הישיר שיש לה עם הביולוגיה - גישה ישירה לרכיבים הפיזיים של מצוקה רגשית - מה שעוזר להרגיע את התודעה.

 

כשאנחנו חווים רגשות אינטנסיביים, הגוף נכנס כידוע למצב של לחימה, בריחה, או קיפאון.. קצב הלב עולה, הנשימה הופכת שטחית, השרירים מתוחים, והיכולת לחשוב בצלילות נחלשת. 

TIPP פועלת על ידי הפרעה לתגובה הסימפטטית הזו, מה שנותן לתודעה הזדמנות לאפס את עצמה.

 

פירוט מיומנות TIPP 

 

TIPP היא ראשי תיבות:

 

• T: טמפרטורה (Temperature)

• I: פעילות גופנית אינטנסיבית (Intense exercise)

• P: נשימה קצבית (Paced breathing)

• P: הרפיית שרירים הדרגתית (Progressive muscle relaxation)

 

בואו נכיר כל רכיב:

 

 

T: טמפרטורה

 

כאשר אנו חווים רגשות עזים, טמפרטורת הגוף שלנו לעתים קרובות עולה. על ידי שינוי הטמפרטורה שלנו - במיוחד על ידי קירור - אנחנו יכולים להפעיל מה שנקרא "רפלקס הצלילה", אשר באופן טבעי מאט את קצב הלב והנשימה.

 

 

איך להשתמש בטמפרטורה:

 

• התזת מים קרים על הפנים, במיוחד סביב העיניים והלחיים.

• החזקת שקית קרח או קומפרס קר על הפנים.

• מקלחת קרה.

• לתחושות של דיכאון או ריקנות, חימום יכול לעזור במקום - נסו מקלחת חמה, שמיכה נעימה, או משקה חם (לא אלכוהולי).

 

חשוב:

היו ערים למצבים רפואיים שעשויים להיות מושפעים משינויי טמפרטורה, כמו בעיות לב מסוימות או בעיות לחץ דם.

 

I: פעילות גופנית אינטנסיבית

 

פעילות גופנית היא אחת הדרכים היעילות ביותר לשחרר אנרגיה שמצטברת במהלך מצוקה רגשית.

היא עוזרת לחילוף החומרים של הורמוני סטרט כמו אדרנלין וקורטיזול, תוך שחרור אנדורפינים - מרוממי מצב הרוח הטבעיים. 

 

 

איך להשתמש בפעילות גופנית אינטנסיבית:

 

• קפיצות במקום לדקה.

• ריצה במעלה ובמורד המדרגות.

• הליכה מהירה או ריצה קלה.

• ריקוד אנרגטי עם מוזיקה מהירה.

• שכיבות סמיכה, סקוואטים, או תרגילי כוח אחרים.

 

זכרו, המטרה היא לא אימון שלם - 5-10 דקות של תנועה מספיקות ליצירת שינוי משמעותי במצב הרגשי.

 

P: נשימה קצבית

 

דפוס הנשימה שלנו קשור ישירות למצב הרגשי.

כשאנחנו חרדים או כעוסים, אנחנו נוטים לנשום מהר ושטחי מהחזה.

על ידי האטה והעמקה מודעת של הנשימה, אנו משדרים למערכת העצבים שאנחנו בטוחים, מפעילים את התגובה הפארא-סימפטטית.

 

איך להשתמש בנשימה קצבית:

• שאפו אוויר דרך האף למשך 4 שניות.

• החזיקו רגע.

• נשפו דרך הפה למשך 6 שניות, כך שהנשיפה ארוכה יותר מהשאיפה.

• התמקדו בנשימה מהסרעפת (נשימת בטן) ולא מהחזה.

• המשיכו דקה או שתיים.

 

התרגול הפשוט הזה יכול להפחית משמעותית את קצב הלב ולחץ הדם תוך דקה או שתיים.

 

P: הרפיית שרירים הדרגתית

 

מצוקה רגשית גורמת למתח פיזי, אשר אז מחזק תחושות של מצוקה - מעגל קשה. הרפיית שרירים מדורגת שוברת את המעגל הזה על ידי זיהוי ושחרור של מתח אגור.

 

איך להשתמש בהרפיית שרירים הדרגתית:

• התחילו בחלק העליון של הגוף ועבדו עד למטה.

• עבור על כל קבוצת שרירים, מתחו את השרירים למשך 5-7 שניות, שימו לב למתח, ואז שחררו והרפו למשך 10-15 שניות.

• עברו דרך קבוצות השרירים העיקריות: מצח, לסת, כתפיים, זרועות, ידיים, חזה, בטן, ישבן, ירכיים, שוקיים וכפות הרגליים.

• שימו לב להבדל בין מתח לבין הרפיה.

 

נסכם:

TIPP אינה תרופת פלא או פתרון לטווח ארוך, אך היא בהחלט מספקת עזרה ראשונה יעילה וייחודית לאותם רגעים שבהם הכל סוער ומתערער.

על ידי התייחסות ישירה לרכיבים הפיזיים של מצוקה רגשית, TIPP עוזרת ליצור את המרחב שאתם צריכים כדי לגשת ל"תודעה הנבונה" - אותו חלק שיודע להגיב בתבונה ולא באימפולסיביות.

 

מומלץ לתרגל את המיומנות דווקא כשאתם רגועים, כדי שיהיו זמינות עבורכם לשליפה כשתזדקקו להן. 

כמו כל מיומנות, TIPP נעשית יעילה יותר עם תרגול.