טיפול זוגי נחשב לשיטת טיפול יעילה ומבוססת מחקרית לטיפול במצוקה זוגית ושיפור איכות הקשר בין בני זוג.

אבל מה אנחנו יודעים לגבי יעילותן של התערבויות זוגיות?

סקירה עדכנית מסכמת את הידע לגבי מידת היעילות של טיפול זוגי:

מחקרים מראים שהאדם הממוצע שעובר טיפול זוגי נמצא במצב טוב יותר בסיום הטיפול מאשר 70%-80% מהאנשים שלא קיבלו טיפול. זה שיעור שיפור שמתחרה או אף עולה על הטיפולים היעילים ביותר להפרעות נפשיות אישיות.

מספר גישות טיפוליות ספציפיות, כמו טיפול זוגי קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול זוגי התנהגותי אינטגרטיבי, וטיפול זוגי ממוקד רגש, נחשבות לטיפולים מבוססים היטב ויעילים לטיפול במצוקה זוגית.

טיפול זוגי נמצא יעיל גם לטיפול בבעיות ספציפיות בזוגיות כמו קשיים מיניים, בגידות, ואלימות בין בני זוג. בנוסף, מחקרים מראים שטיפול זוגי יכול להועיל גם בטיפול בבעיות רגשיות, התנהגותיות ובריאותיות של בן הזוג היחיד, כמו דיכאון, חרדה, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, ובעיות שתייה.

עם זאת, חשוב לציין שיש עדויות לכך שהאפקטיביות של הטיפול במסגרות קליניות רגילות, שבהן הטיפול לא מנוטר בקפידה, עשויה להיות נמוכה יותר מאשר במחקרים מבוקרים.

כמו כן, יש עדויות לכך שאצל כמחצית מהזוגות, ההשפעה של רוב הטיפולים הזוגיים דועכת לאחר מספר שנים של מעקב.

בסך הכל, טיפול זוגי נחשב לכלי טיפולי יעיל לשיפור מערכות יחסים ולטיפול במגוון בעיות זוגיות ואישיות. עם זאת, כמו בכל התערבות טיפולית, יש גם אתגרים ומגבלות שיש לקחת בחשבון.

מחקרים מראים שהשפעתו של הטיפול הזוגי משתווה, ולעתים אף עולה, על זו של טיפולים אישיים מקובלים. קצת כמו לקבל שני טיפולים במחיר אחד - שיפור היחסים והקלה בסימפטומים אישיים.

אבל כמו כל דבר טוב בחיים, גם לטיפול זוגי יש את האתגרים שלו. למרות ההצלחה המיידית, ההשפעה דועכת עם הזמן, מה שמדגיש את החשיבות של תחזוקה מתמשכת של היחסים.

מעניין במיוחד לראות כיצד הטיפול הזוגי התפתח והתאים את עצמו לעידן הדיגיטלי. בעקבות מגפת הקורונה, טיפול זוגי מקוון הפכו לנורמה, ולהפתעת רבים, הם מתגלים כיעילים לא פחות מפגישות פנים אל פנים. זה פותח אפשרויות חדשות לזוגות שבעבר התקשו להגיע לטיפול בשל מגבלות זמן או מרחק.

בסופו של דבר, המסר העולה מהמחקר הוא שטיפול זוגי הוא כלי רב-תכליתי ויעיל, אבל כמו כל כלי, האפקטיביות שלו תלויה במידה רבה באופן שבו משתמשים בו. עם הכוונה נכונה וגישה פתוחה, טיפול זוגי יכול להיות לא רק מציל יחסים, אלא גם מעצים ומשנה חיים.

מה משותף לכל טיפול זוגי שעובד?

למרות המגוון הרחב של גישות טיפוליות בעולם הטיפול הזוגי, מסתבר שיש מכנה משותף משמעותי בין כולן, מה שהמומחים מכנים "גורמים משותפים".

חלק מהגורמים האלה דומים למה שנמצא בטיפולים אישיים - למשל, יצירת ברית טיפולית חזקה בין המטפל לזוג המטופלים, הפחת תקווה, והקשבה למשוב.

מעבר למאפיינים משותפים לכל טיפול פסיכולוגי,  יש גם סט גורמים שייחודיים לטיפול זוגי.

אלה כוללים שמירה על מסגרת התייחסות זוגית, סגנון טיפול אקטיבי, שבירת דפוסי יחסים לא פונקציונליים ותמיכה בדפוסים בריאים, ומאמץ ליצור ברית טיפולית באשר ליחסים עצמם.

בטיפולים זוגיים שונים ניתן למצוא גם אסטרטגיות התערבות משותפות, ארגז כלים נרחב שכל מטפל זוגי משתמש בכלים מתוכו, גם אם בדרכים קצת שונות.

למשל, כמעט כל הגישות מנסות לקדם אמפתיה והבנה הדדית בין בני הזוג, לעודד משא ומתן ביניהם, להתמקד בחוזקות של הקשר, לחדש חיבור רגשי חיובי, ולפתח מודעות לתרומה האישית של כל אחד מהם לבעיה המשותפת.

אסטרטגיות נפוצות כוללות גם מעקב וזיהוי דפוסים, הקשבה פעילה, חינוך פסיכולוגי שמקדם יכולת מנטליזציה (היכולת להבין את מצבו הנפשי של האחר), עידוד של "ריכוך" בתקשורת, ויצירת חוויות שמחזקות את הקשר הרגשי בין בני הזוג.

פנו  להתאמה אישית של טיפול ומטפל/ת זוגי:

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Lebow, J., & Snyder, D. K. (2022). Couple therapy in the 2020s: Current status and emerging developments. Family process, 61(4), 1359–1385. https://doi.org/10.1111/famp.12824

קניות כפייתיות (Compulsive buying) היא תופעה בה אדם ממשיך לקנות גם כאשר ברור שהקניות פוגעות בו מבחינה כלכלית, זוגית או רגשית. 

מדובר בהתנהגות קומפולסיבית, התמכרות דחפית לקניות, בה אדם מתקשה לשלוט בדחפים, והקניות הופכות לאמצעי בריחה וניתוק מהכאב שמעוררת המציאות.

ההערכה היא כי בארה"ב, כ-6% מהאוכלוסייה סובלים מנטייה כפייתית לקניות, כאשר 80% מהם הן נשים.

עם זאת, השימוש בקניות באתרי אינטרנט עלול להגדיל את הבעיה גם בקרב גברים, בשל הנגישות המהירה למוצרים.

קניה כפייתית היא תופעה שקשורה להתמכרויות התנהגותיות, כמו אכילה כפייתית והימורים, ולעיתים היא מופיעה עם בעיות נפשיות נלוות, כמו דיכאון וחרדה. 

הבעיה מתפתחת בדרך כלל בסביבות גיל 30, כאשר אנשים מתחילים להיות עצמאיים מבחינה כלכלית.

דפוסים של קנייה כפייתית

ד״ר שהרם אשמט, מומחה לטיפול בהתמכרויוית, מציע במאמר ב- Psychology today כמה דינמיקות פסיכולוגיות ודפוסי התנהגות העומדים בבסיס קנייה אימפולסיבית:

קניות מתוך כניעה לדחף

קונים כפייתיים לעיתים קרובות רוכשים מוצרים בלי לחשוב מראש.

אנשים שקונים מתוך דחף נוטים לבצע רכישות מבלי לחשוב לעומק על הצורך האמיתי במוצר, העלות או ההשלכות הכלכליות של הקנייה.

הדחף לקנות מופיע בעוצמה, לעיתים ללא הודעה מוקדמת.

הוא יכול להתעורר במגוון מצבים - החל ממפגש עם מוצר מגרה בחנות ועד פרסום אונליין.- מה שמגביר אצל רוכשים את הפעולה האימפולסיבית. 

קונים כפייתיים עשויים להסתיר את הרגלי הקנייה שלהם מהסביבה. חלקם מתביישים להודות שיש להם בעיה, ולכן מעדיפים לא לפגוש את החולשה שלהם במבטיהם של הקרובים.

הם עלולים להגיע למצב שבו מוצרים רבים שהם קנו נשארים סגורים באריזה, מבלי שנעשה בהם שימוש כלל.

עם הזמן, עשויות להצטבר בביתם ערמות של פריטים שלא נפתחו, מה שמעצים את תחושת האשמה והכישלון שהם חווים.

תופעה זו יכולה להוביל לא רק לבעיות כלכליות חמורות ולבעיה של אגרנות יתר אלא גם לפגיעה במערכות יחסים ובתחושת הערך העצמי.

מעבר לכך, הדחף לרכוש עשוי להיות מונע מהצורך בריגוש רגעי או כדי למלא חלל רגשי.

הקניות מעניקות סיפוק מיידי, אך הוא נעלם מהר מאוד, ומשאיר את הקונה הכפייתי עם תחושת חרטה וייאוש.

אופוריה בתהליך הרכישה

החוויה המרגשת של קניות אינה נובעת רק מהבעלות שמספקת קניית המוצר, אלא בעיקר מפעולת הרכישה עצמה.

עבור קונים כפייתיים, עצם ההחלטה לקנות והמעשה של הוספת פריט לעגלה או לתיק הוא זה שמביא אחריו סיפוק המיידי.

הרגע בו המוצר נרכש, ללא קשר לשימוש העתידי בו, הוא שיא הריגוש.

קליימקס ההתרגשות מאפיין התנהגויות מתמכרות רבות, היא מספקת מעין "היי" רגעי, תחושת הנאה והגשמה עצמית.

אנשים הסובלים מקניות כפייתיות עלולים למצוא את עצמם מחפשים את התחושה הזו שוב ושוב, גם אם הם לא באמת זקוקים למוצרים שהם רוכשים.

קניות כאסטרטגיה לוויסות רגשות שליליים

טיפול בקניות (Retail therapy) הוא מסע רכישה שתכליתו המרכזית היא לשפר את מצב רוחו של הקונה. זה מתרחש בגלל שאנשים נהנים מהקניה או כנחמה בתקופות של דיכאון או סטרס.

ואכן, רבים משתמשים בקניות כאמצעי להתמודד עם רגשות קשים כמו בדידות, חוסר שליטה או תחושות של ערך עצמי נמוך.

הקנייה מאפשרת להם לחוות הקלה מיידית וסיפוק רגעי, שמספקים תחושת שליטה מדומה בחיים.

עם זאת, כאמור, ההקלה שמגיעה בעקבות הרכישה היא בדרך כלל זמנית מאוד. לאחר ההתרגשות הראשונית,

רבים חווים תחושות של חרדה או אשמה על ההוצאות המיותרות ועל הצורך המוגבר לשלוט בהרגלים אלו.

כך נוצרת מעין מעגליות, בה רגשות שליליים מובילים לקניות, שמספקות הקלה רגעית, אך משיבות את האדם חזרה לנקודת המוצא של מתח ואשמה.

תחושת אשמה וצער

לאחר ביצוע רכישה, אנשים המתמודדים עם קניות כפייתיות לרוב חווים תחושות אשמה ואחריות מוגברת על ההוצאות המיותרות שביצעו.

הם עשויים להרגיש שפעלו בצורה לא שקולה ולא אחראית, מה שעלול להוביל לתחושות דיכאון או סטרס מוגבר, ולעיתים אף להחמרת ההתמכרות לקניות בניסיון לחפש נחמה מחודשת.

כך נוצר מעגל שבו רגשות האשמה רק מעצימים את הצורך להמשיך ולקנות, למרות הידיעה הברורה שמדובר בהתנהגות מזיקה.

אשליות בתהליך התשלום

השימוש בכרטיסי אשראי מטשטש את תחושת הכאב שיכולה להתלוות להוצאה של כסף מזומן.

במקום להרגיש את ההשפעה המיידית של ההוצאה, אנשים נוטים להתמקד בהיבטים החיוביים של הקנייה עצמה – ההתלהבות מהמוצר החדש או מהחוויה עצמה.

הכרטיסים יוצרים אשליה של ניתוק בין הרכישה לבין התשלום, מה שיכול להוביל להוצאות מוגזמות ולא מתוכננות.

עכשיו כשפרטי הכרטיס מוזנים באפליקציות של אפל ואנדרואיד, האשליה מהתלת בנו אף יותר. 

אז כפי שראינו, קניה קומפולסיבית היא הרבה יותר מהתמכרות לדחף לרכוש דברים – מדובר בניסיון למלא חלל רגשי או להתמודד עם תחושות של חוסר שליטה.

זו התנהגות שעלולה להוביל להשלכות כלכליות, חברתיות ורגשיות כבדות משקל.

הכרה בבעיה היא הצעד הראשון לשינוי. ואחת הבעיות אצל המכור לקניות היא שתשלום לפסיכולוג זה עוד סוג של קנייה. 

במילים אחרות, הרבה רציונליזציות שמובילות להמנעות ודחיינות בפנייה לעזרה באמצעות טיפול נפשי בהתמכרויות.

שימו לב לזה.

״אני תמיד אומרת

שקניות זולות יותר מפסיכיאטר״

-- תמי פיי בייקר

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים

 20 דקות, 140 ש״ח

מענה לכל שאלה

(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):

מקורות:  

Heshmat, S. (2018, June 12). 5 patterns of compulsive buying: How do you know you have an addiction? Psychology Today. https://www.psychologytoday.com/us/blog/science-choice/201806/5-patterns-compulsive-buying

גלובוס היסטריקוס - שם מוזר למצב שמטריד רבים מאיתנו:

אותה תחושה מעיקה של גוש בגרון, שלא הולכת לשום מקום, גם כשאנחנו מכחכחים את עצמנו לדעת.

כדי להבין יותר על התופעה המסתורית הזו, דיברנו עם גלי, מטפלת CBT המתמחה בטיפול בהפרעות פסיכוסומטיות במכון. 

עם הניסיון הרב שלה בתחום גלי מציעה זווית ייחודית על הבעיה - כזו שמשלבת בין הגוף והנפש. הנה השיחה המרתקת שלנו:

גלובוס היסטריקוס נשמע כמו מונח מפחיד. מה זה בדיוק?

גלי: אתה צודק, השם אכן נשמע מאיים, אבל המציאות פחות מפחידה. גלובוס היסטריקוס, או בשמו העדכני יותר גלובוס פרינגאוס, הוא תחושה של גוש או לחץ בגרון שאינה מלווה בכאב. זו תופעה שכיחה למדי, שיכולה להיות מתמשכת או להופיע לסירוגין. חשוב להבין שלמרות השם ההיסטורי, אין לזה קשר להיסטריה או לבעיות נפשיות. זהו מצב פיזי אמיתי שמשפיע על כ-4% מהפונים למרפאות אף-אוזן-גרון, ועד 46% מהאוכלוסייה הכללית מדווחים שחוו תחושה כזו בשלב כלשהו בחייהם.

מה גורם לתופעה הזו?

גלי: זו שאלה מורכבת, כי למעשה אין לנו תשובה חד משמעית. המחקר בתחום מצביע על מספר גורמים אפשריים. הגורם המוביל שנחקר הוא רפלוקס קיבתי-ושטי, או בשמו הפחות רשמי - צרבת. מחקרים מראים שבין 23% ל-68% ממקרי הגלובוס עשויים להיות קשורים לרפלוקס. אבל זה לא הכל. יש גם אפשרות של בעיות בתפקוד השריר הטבעתי העליון של הוושט, הפרעות בתנועתיות הוושט, ואפילו גורמים אנטומיים כמו בלוטת תריס מוגדלת או עצמות צוואר בולטות. 

בנוסף, וזה החלק שמעניין אותי במיוחד כמטפלת CBT, יש גם היבט פסיכולוגי. מחקרים מצאו שאנשים עם גלובוס נוטים להראות רמות גבוהות יותר של מתח נפשי, חרדה, ותחושות סומטיות. יש גם עדויות לקשר בין אירועי חיים מלחיצים להופעת התסמינים. למעשה, עד 96% מהמטופלים מדווחים על החמרה בתסמינים בתקופות של עומס רגשי גבוה.

זה נשמע מורכב. איך בכלל מאבחנים את זה?

גלי: האבחון והטיפול בהפרעה מתבצעים ע״י רופא מומחה. האבחון אכן מורכב ומצריך גישה רב-תחומית.

הצעד הראשון הוא תמיד שיחה מעמיקה עם המטופל ובדיקה גופנית יסודית. בדרך כלל, הרופא יבצע בדיקת אנדוסקופיה של האף והגרון כדי לשלול בעיות אנטומיות או גידולים. 

במקרים מסוימים, במיוחד אם יש חשד לרפלוקס, ייתכן שיבוצעו בדיקות נוספות כמו בדיקת pH ממושכת או בדיקת אימפדנס רב-ערוצית. אלה בדיקות שמאפשרות לנו לראות אם יש החזר חומצי או לא חומצי מהקיבה לוושט ולגרון.

חשוב לציין שהאבחון הוא גם תהליך של שלילה. המאבחנים רוצים לוודא שאין מצבים רפואיים אחרים שעלולים לגרום לתסמינים דומים. זה כולל שלילה של גידולים, בעיות בבלוטת התריס, או הפרעות תנועה של הוושט.

ומה לגבי הטיפול? יש דרך להיפטר מזה?

גלי: הטיפול בגלובוס היסטריקוס הוא מאתגר כי אין פתרון אחד שמתאים לכולם. הגישה הטיפולית משתנה בהתאם לגורם המשוער ולחומרת התסמינים.

אם יש חשד לרפלוקס, הטיפול הראשוני כולל בדרך כלל תרופות לדיכוי חומצה, בעיקר מעכבי משאבת פרוטונים (PPIs). אלה ניתנים בדרך כלל למשך 3 עד 6 חודשים. במקביל, ממליצים על שינויים בתזונה ובאורח החיים, כמו הפחתת צריכה של מאכלים המגבירים רפלוקס, הימנעות מארוחות כבדות לפני השינה, הפסקת עישון ועוד.

אבל הטיפול לא מסתכם רק בתרופות. יש לנו כלים נוספים:

1. טיפול בדיבור: זה כולל תרגילי הרפיה לשרירי הגרון והצוואר, תרגילי קול ולימוד היגיינה קולית. מחקרים הראו שטיפול כזה יכול לשפר משמעותית את התסמינים.

2. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): כאן אני נכנסת לתמונה. ה-CBT יכול לעזור בהתמודדות עם החרדה והמתח שמלווים את התסמינים, וללמד טכניקות להרפיה ולהתמודדות עם מחשבות שליליות.

3. תרופות נוגדות דיכאון: במקרים מסוימים, במיוחד כשיש רקע של חרדה או דיכאון, תרופות אלה עשויות לעזור.

4. במקרים נדירים, כשיש בעיה אנטומית ברורה, כמו בעיה בבלוטת התריס, ייתכן שיומלץ על התערבות כירורגית.

חשוב לזכור שהטיפול הוא תהליך, ולפעמים לוקח זמן עד שרואים תוצאות. סבלנות והתמדה הם מפתח להצלחה.

נשמע כמו דרך ארוכה. כמה זמן בדרך כלל לוקח עד שרואים שיפור?

גלי: אתה צודק, זה יכול להיות תהליך ארוך, וחשוב שאנשים יבינו את זה כדי לא להתייאש. המהלך הטבעי של גלובוס היסטריקוס משתנה מאוד מאדם לאדם. 

יש לנו כמה מחקרי מעקב ארוכי טווח שנותנים לנו תמונה טובה. באחד המחקרים שעקב אחרי מטופלים למשך כ-7 וחצי שנים, נמצא שאצל 45% מהמטופלים התסמינים נמשכו לאורך כל תקופת המעקב. זה נשמע מדכא, אבל חשוב לזכור שזה אומר שאצל 55% חל שיפור משמעותי או החלמה מלאה.

מחקר אחר, שעקב אחרי מטופלים למשך 5 שנים, מצא תוצאות מעודדות יותר. בקבוצה הזו, 60% מהמטופלים חוו שיפור משמעותי או היעלמות מלאה של התסמינים. 

מעניין לציין שהמחקר הזה גם זיהה כמה גורמים שמנבאים סיכוי טוב יותר להחלמה: גברים, אנשים שסבלו מהתסמינים פחות משלושה חודשים, ואלה שלא דיווחו על תסמינים נוספים בגרון, היו בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להחלמה.

אבל חשוב להדגיש - גם אם התסמינים נמשכים, יש דרכים רבות לנהל אותם ולשפר את איכות החיים. זה בדיוק המקום שבו טיפול CBT יכול לעזור, בלימוד אסטרטגיות התמודדות והפחתת המצוקה הנפשית שמלווה את התסמינים.

לסיום, מה המסר העיקרי שהיית רוצה להעביר לאנשים שמתמודדים עם גלובוס היסטריקוס?

גלי: המסר העיקרי שלי הוא - אתם לא לבד, ויש תקווה. גלובוס היסטריקוס הוא מצב שכיח הרבה יותר ממה שאנשים חושבים, והוא ניתן לטיפול. כן, זה יכול להיות מתסכל ומפחיד, אבל חשוב לזכור שזה מצב שפיר שאינו מסכן חיים.

הדבר החשוב ביותר הוא לא להתבייש ולפנות לעזרה מקצועית. אבחון מוקדם וטיפול מתאים יכולים לעשות את כל ההבדל. אל תחכו שזה "יעבור מעצמו".

בנוסף, אני ממליצה לאמץ גישה הוליסטית להתמודדות. זה כולל טיפול רפואי, כמובן, אבל גם עבודה על הפן הנפשי - למידת טכניקות הרפיה, התמודדות עם מתח וחרדה, ואולי אפילו שינויים קטנים באורח החיים.

ולבסוף, היו סבלניים עם עצמכם. ההחלמה היא תהליך, ולפעמים יש עליות וירידות. זה בסדר. כל צעד קטן הוא התקדמות, וכל יום שבו אתם מתמודדים עם האתגר הזה הוא ניצחון. אתם חזקים יותר ממה שאתם חושבים, ועם הזמן והטיפול הנכון, רוב האנשים מצליחים להשיג שיפור משמעותי באיכות החיים שלהם.

האם וכיצד לספר לאנשים על האבחנה?

למרות היותה של ADHD הפרעה שמסווגת פסיכיאטרית, יש לאחרונה משהו מאוד מקבל ביחס לאדם מבוגר המתמודד עם הפרעת קשב. 

הרבה ידוענים חושפים בגילוי לב את התמודדותם עם הפרעות קשב וריכוז, האמיצים שבהם, כמו אברי גלעד ויאיר ניצני, מנסים לתמוך כך במתמודדים אחרים במטרה לצמצם את ההסתרה, הסטיגמה והבושה, מחירים שהם תוצר עקיף של ההפרעה.

מסתבר שגם בעבר הרחוק הייתה ADHD נפוצה אצל מבוגרים, גם אצל מוכשרים ומשני עולם שבהם - לפי מחקר חדש שניתח את אישיותם של תורמים מרכזיים מתקופת הרנסנס, עולה כי ליאונרדו דה-וינצ׳י סבל מהפרעת קשב וריכוז, וכנראה גם מדיסלקציה. אבחון אישיות מפרספקטיבה של 500 שנה נשמע אמנם קצת פאר פצ׳ד, אבל המאמר מציג עדויות שתומכות בכך (למשל, שלא סיים יצירות רבות, כמו את ציור ״המונה ליזה״) שכיום היה ודאי נעזר דה וינצ׳י בטיפול שיחתי ותרופתי. 

לצד העליה החדה בשיעור האבחון של ADHD בקרב מבוגרים, מסתמנת תחושה ציבורית אוהדת ומפרגנת כלפי המתמודדים, אולי בגלל שמבוגרים רבים מצליחים להבין סוף סוף את מקורות הקשיים שחוו לאורך כל החיים - בלמידה, בעבודה ובמערכות יחסים. אספקט נוסף הוא ההכרה והמחקרים שמתאספים להם, על הקשר בין ההפרעה אצל מבוגרים לבין יכולות חיוביות ייחודיות, כמו יצירתיות מפותחת, חשיבה מסועפת ויכולות מנהיגות וניהול. 

אז לספר או לא לספר על ה-ADHD שלי?

סביר להניח שהשיתוף במידע על האבחנה והטיפול לא יעורר התרחקות או דחיה מצד אחרים, אבל כמו בכל מידע רפואי, חלה עליו סודיות ופרטיות עליהם זכותכם לשמור.

לא מדובר בהפרעה קשה או מחלה מדבקת שלא הגון להסתירה. סביר שלא יקרה מצב בו פרטנר/ית יכעסו על מניעת המידע לגבי האבחנה מהכרטיס שהופיע באתר ההיכרויות. אז אפשר ורצוי לשתף בעיתוי המתאים.  מומלץ גם לשקול עם מי משתפים ובאיזה אופן.

אם אנשים קרובים, שאוהבים אותך, מתקשים להבין את פשר ההפרעה והשלכותיה, כוון אותם למקורות ידע באינטרנט, ספרים, אתרים קהילתיים ועוד. 

הפרעה בעיבוד החושי היא הפרעה נוירולוגית שמתבטאת בפגיעה ביכולת העיבוד של גירויים חיצוניים מהסביבה ולתרום לתגובות התנהגותיות וליקויי למידה.

SPD (Sensory Processing Disorder) היא הפרעה בעיבוד החושי הכוללת קושי בעיבוד המידע החושי המגיע מהסביבה. אנשים עם SPD עלולים להרגיש מוצפים או לא מודעים לגירויים חושיים כמו קולות, מגעים, טעמים וריחות, מה שמוביל לתגובות לא מותאמות לגירויים אלה.

SMD (Sensory Modulation Disorder) הוא סוג ספציפי של SPD שבו הקושי טמון בוויסות התגובה לגירויים חושיים. אנשים עם SMD מגיבים בצורה מוגזמת או מועטה מדי לגירויים, כך שהתגובות שלהם אינן מותאמות למצב. למשל, מגע קל יכול להכאיב או קולות רגילים עשויים להציף.

תסמינים של ויסות חושי אצל מבוגרים עשויים לכלול:

• אי נוחות במגע אנושי, כמו חיבוקים.

• נטייה לבררנות לגבי ביגוד.

• רגישות יתר לריחות או טעמים.

• חוסר שקט במהלך סערות, זיקוקים או קולות חזקים אחרים.

• עצבנות כשאנשים מנגנים מוזיקה רועשת.

• כתב יד קשה לקריאה.

• תחושת אי נוחות בציבור. 

תסמינים נוספים כוללים קושי בקואורדינציה, שיווי משקל ומוטוריקה עדינה, קושי להתמקד, להישאר מאורגן ולהשלים משימות, מתח שרירים, עייפות או סרבול.

הפרעת רגישות חושית מוכרת זה מכבר כאחד המאפיינים של הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים ובני נוער, ומהווה גם סימפטום שכיח באוטיזם, אך שכיחותה ומאפייניה בקרב מבוגרים המתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז טרם נחקרו לעומק  (Shimizu, 2014). 

רק לאחרונה קישרו חוקרים בין הפרעות קשב וריכוז לבין הפרעה בעיבוד החושי אצל מבוגרים.

הפרעת ויסות חושי מוגדרת כמצב בריאותי המאופיין בקושי להגיב באופן מותאם לגירויים חושיים במערכות החישה השונות.

היא כוללת שלושה סוגים עיקריים:

• תגובתיות-יתר לגירוי חושי - אנשים עם תגובתיות-יתר מגיבים לגרייה חושית בעוצמה גבוהה יותר ולמשך זמן ארוך יותר מהרגיל. הם חווים גירוי חושי רגיל כלא נעים, מפריע ואף כואב. התגובות שלהם יכולות לכלול הימנעות מהגירוי, אימפולסיביות, אגרסיביות, חוסר גמישות, קושי בהירגעות, חרדה ומעורבות חברתית נמוכה. התגובה מועצמת במיוחד כשהגירוי לא צפוי.

• תת-תגובתיות לגירוי חושי - אנשים עם תת-תגובתיות נראים כאילו הם מתעלמים מגירויים חושיים בסביבתם או מגיבים אליהם פחות. זמן התגובה שלהם איטי יותר, והם זקוקים לגירוי חזק או ממושך יותר כדי להגיב. הם עשויים להיראות פסיביים, מופנמים, וחסרי מוטיבציה ליזום יחסים חברתיים או לחקור את הסביבה.

• חיפוש חושי - אנשים עם חיפוש חושי מאופיינים בשקיקה לכמות, עוצמה, משך ומגוון לא רגילים של גרייה חושית. הם מעורבים באופן פעיל בפעילויות המספקות גרייה זו, ומתקשים בהשתתפות בפעילות שקטה ורגועה. ההתנהגות שלהם עשויה להיות היפראקטיבית, אימפולסיבית, תובענית, בלתי זהירה, חסרת שליטה ומאופיינת בקושי לשמור על גבולות.

ההפרעה יכולה לפגוע בתפקוד בחיי היום-יום של מבוגרים, כולל בתחומים כמו עבודה, לימודים, פנאי והשתתפות חברתית.

ההפרעה מתחילה בדרך כלל מתחילה בילדות, אבל לפעמים האדם לא שם לב אליה עד שהוא הופך למבוגר. מבוגרים עם ההפרעה עשויים לחוות את העולם בצורה שונה – הם יכולים להרגיש אדישים למראות, קולות, טעמים, ריחות ומגעים סביבם, או לחילופין להרגיש מוצפים מגירויים.

הפרעות ויסות חושי יכולות להחמיר עם הגיל, במיוחד במקרים של פציעות או עם תהליך ההזדקנות הטבעי.

ככל שהגוף מתפקד פחות ביעילות עם השנים, בעיות רקע, כמו קשיים בשיווי משקל או מגושמות עלולות להחמיר, ולגרום לקשיים מוגברים בהתמודדות עם גירויים חושיים ביומיום.

ההשפעות כוללות:

• קושי ביחסים אינטימיים עם בן/ת זוג.

• השלכות על יחסים קרובים עם חברים, עמיתים לעבודה ומשפחה.

• קושי בנהיגה, טיסה ופעילויות יומיומיות אחרות.

• רמות גבוהות יותר של דיכאון, חרדה וקשיי הסתגלות.

• ירידה באיכות חיים ובמעורבות חברתית.

מה ההבדל בין רגישות-יתר חושית לבין הפרעה בעיבוד החושי?

ובכן, ההבדל אינו איכותי אלא כמותי:

כשרגישות יתר סנסרית חריפה דיה עד כדי פגיעה בתפקודים הניהוליים, בקשב ובריכוז - היא תוגדר כהפרעה בעיבוד החושי.

החדשות הטובות הן שישנן דרכים להתמודד הפרעה בעיבוד החושי ולהפחית את רמות הסטרס החרדה והלחץ.

חשוב לשים לב ולתעד את המצבים והגירויים שמעוררים את הרגישות החושית - קולות ייחודיים, בדים, חומרים סינתטיים, ריחות, גירודים מעצבנים של אנשים על המכנסיים... כך ניתן יהיה להימנע מהם להבא וגם להבין שלא מדובר בהתקף עצבים שהגיע משום מקום.

למשל, אם קשה לכם עם רעש אנושי במקומות הומי אדם, מתכננים לפני וקובעים עם החבורה במקום שקט יחסית. אם אתם רגישים לבדים דוקרניים, קוהים מראש כמה גופיות כותנה מפנקות ולובשים מתחת לסווצ'ר. פתרונות פשוטים יכולים להפוך את החיים לנוחים הרבה יותר ולחסוך תחושות מיותרות של לחץ ומצוקה.

אבחון

שאלון מיוחד שפותח בישראל נועד להבין איך אנשים מגיבים לדברים שהם חווים בחיי היומיום. יש בו 58 שאלות על מצבים רגילים, כמו צחצוח שיניים או איפור.

השאלות בודקות אם דברים מסוימים מפריעים או גורמים הנאה. למשל, יש שאלה אם נעים לשהות במקום עם אור חזק, או אם מפריע להסתפר. 

על כל שאלה עונים פעמיים - פעם אחת על עוצמת החוויה, ופעם שנייה על התדירות שלה.

המטרה היא לזהות אם יש לאדם רגישות מיוחדת לגירויים מסוימים. לדוגמה, יתכן ששני אנשים לא אוהבים ללבוש סוודר מצמר, אבל לאחד זה מפריע הרבה יותר.

בסיום השאלון מתקבלים שני ציונים - אחד על מידת ההפרעה ואחד על מידת ההנאה מגירויים שונים. 

ציונים גבוהים מדי עשויים להצביע על "הפרעת ויסות חושי".

מילוי השאלון לוקח בערך 10 דקות. הוא משמש אנשי מקצוע להבין טוב יותר איך אדם חווה את העולם סביבו, ויכול לעזור באבחון ובטיפול.

טיפול 

מבוגרים הסובלים מקשיי ויסות חושי יכולים לפנות לעזרה מקצועית, אבל ביחס לילדים האפשרויות די מוגבלות.

בעוד שילדים יכולים לקבל טיפול בעיקר דרך מרפאים בעיסוק, בשביל מבוגרים זה יכול להיות די מאתגר - גם כי רוב המטפלים עובדים עם ילדים וגם כי קשה יותר למצוא תורים זמינים.

עם זאת, מבוגרים מתמודדים בכוחות עצמם ומצליחים לנהל את ההפרעה בעזרת אסטרטגיות פיצוי שפיתחו במהלך השנים.

חשוב לדעת שהפרעות מסוימות, כמו sensory-based motor disorder ו-sensory discrimination disorder, דורשות התערבות של אינטגרציה חושית.

לכן, אף על פי שרבים מצליחים להתמודד לבד, עדיין מומלץ לעבור הערכה וטיפול אצל מרפא בעיסוק.

מהי מיזופוניה? <

מה זה HSP? רגישות יתר <

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

מומחי מכון טמיר

מקורות:

טרבלסי, מ. הפרעת ויסות חושי בבריאות הנפש [חוברת מידע]. אוניברסיטת תל-אביב, פרויקט גמר בריפוי בעיסוק. 

Heller, S. (2020, October 9). Common questions about sensory processing disorder. ADDitude.   https://www.additudemag.com/understanding-sensory-processing-disorder/

Shimizu, V. T., Bueno, O. F. A., & Miranda, M. C. (2014). Sensory processing abilities of children with ADHD. Brazilian Journal of Physical Therapy, 18(4), 343–352.

שימוש בקנאביס הופך לחלק אינטגרלי יותר ויותר מהחיים, בארץ ובעולם.

בארצות הברית, 23% מהאוכלוסייה מעל גיל 18 – כ-58.8 מיליון איש – דיווחו על שימוש בקנאביס בשנה האחרונה. 

השימוש בקנאביס מצוי בעלייה מתמדת, בין השאר בשל חקיקה מקלה לשימוש רפואי ושימוש פנאי, כמו גם בשל תפיסת סיכונים מופחתת וירידה בסטיגמה סביב הצמח. 

נזקים של עישון קנאביס 

למרות שחלק מהמשתמשים אינם חווים השפעות מזיקות משמעותיות, רבים אחרים עלולים לסבול מתופעות לוואי קשות, כמו פגיעות קוגניטיביות, תסמינים פסיכיאטריים, מצוקה נשימתית, תאונות דרכים ועלייה בבעיות רפואיות. בנוסף, בין 18% ל-26% מהמשתמשים בקנאביס מפתחים התמכרות לקנאביס, הפרעה שמשפיעה על כ-6.9% מהמבוגרים, ונקשרת לירידה קוגניטיבית, פגיעה בהשכלה ובתעסוקה, ושימוש מוגבר בחומרים.

מתנגדי הלגליזציה טוענים שעישון קנאביס מוביל לתופעות שליליות המשפיעות על כל תחום כמעט - בית הספר, מקום העבודה, יחסים בין-אישיים ויכולות קוגניטיביות. מעבר לכך, השימוש בקנאביס עלול לפגוע בבריאות המשתמשים ובסביבתם, וכתוצאה מכך להעמיס על מערכת הבריאות.

מחקרים מראים שככל שהשימוש בקנאביס נמשך לאורך זמן ובמינונים גבוהים יותר, כך גוברת התלות בו.

תלות זו נלווית לירידה בתפקודים קוגניטיביים כגון יכולת הזיכרון ולמידה של פריטים חדשים.

אחת הסיבות לכך היא פגיעה בהיפוקמפוס, אזור במוח האחראי על תפקודי הזיכרון. בנוסף, נמצא שגיל תחילת השימוש בקנאביס משפיע על הסיכון להופעת תופעות פסיכוטיות וירידה ביכולות החשיבה והזיכרון, כאשר נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר לפגיעה בזיכרון הוורבאלי בהשוואה לגברים.

פגיעה במחויבות לעבודה

מחקר שנערך בנורבגיה על כ-2,000 עובדים מצא כי שימוש בקנאביס גורם לירידה משמעותית בתחושת המחויבות למקום העבודה, מה שמעורר דאגות לגבי השפעות הקנאביס על התפקוד המקצועי.

עוד נמצא שההשפעות הפסיכואקטיביות של קנאביס תלויות זמן, וכי לא ידוע בוודאות מהו סף השימוש שיגרום לנזק בלתי הפיך. עם זאת, ברור כי השימוש בקנאביס מוביל להתמכרות ולהשפעות שליליות עמוקות על החשיבה והקוגניציה, שמהן ההחלמה יכולה להיות קשה, גם אחרי הפסקת השימוש.

בדומה לעישון טבק, עישון קנאביס לאורך זמן עלול להוביל לגמילה די קשה. מי שמעשנים קנאביס וגם טבק מפתחים "תלות כפולה", שהופכת את תהליך הגמילה למאתגר אף יותר. תסמיני הגמילה כוללים עצבנות, תפקוד ירוד, חוסר שקט פסיכומוטורי ואף דיכאון. עבור משתמשים בקנאביס רפואי בלבד, הגמילה צפויה להיות קלה יותר, אך עדיין מצריכה השגחה ותמיכה רפואית.

יותר היעדרויות מהעבודה 

רבים מתארים עישון וויד כאמצעי להירדמות קלה יותר בלילה, אבל שוכחים לציין השכמה קשה יותר בבוקר.

מחקר שנערך לאחרונה בכתב העת American Journal of Preventive Medicine מצא קשר מובהק בין שימוש בקנאביס והפרעת שימוש בקנאביס לבין היעדרויות מהעבודה. המחקר כלל ניתוח של נתונים מ-46,500 משתתפים, עובדים במשרה מלאה, שהשתתפו בסקר הלאומי לשימוש בסמים ובריאות בין השנים 2021 ל-2022.

ככל שההפרעה בשימוש בקנאביס הייתה חמורה יותר, כך המשתתפים במחקר נטו להיעדר מהעבודה בתדירות גבוהה יותר. 

המחקר סיווג את חומרת ההפרעה לשלוש רמות: קלה, בינונית וחמורה, והתוצאות הראו עלייה הדרגתית בהיעדרויות ככל שהחומרה גדלה. משתתפים שסבלו מהפרעה קלה נטו להיעדר פחות בהשוואה לאלו שסבלו מהפרעה חמורה, אך עדיין יותר מאנשים ללא ההפרעה כלל.

לפי הממצאים, כ-16% מהמשתתפים דיווחו על שימוש בקנאביס בחודש האחרון. בקרב אלו, המשתמשים בקנאביס בחודש האחרון נעדרו מהעבודה יותר ימים עקב מחלה או פציעה (ממוצע של יום וחצי) בהשוואה לאלו שמעולם לא השתמשו בקנאביס (ממוצע של יום אחד). גם ההיעדרות היזומה ("לא רציתי להיות שם") הייתה גבוהה יותר בקרב משתמשי קנאביס – ממוצע של 0.65 ימים בהשוואה ל-0.30 ימים בקרב אלו שלא השתמשו מעולם בקנאביס.

הממצאים מראים שקנאביס עלול לגרום לבעיות מוטיבציה ושינויים קוגניטיביים, מה שעשוי להסביר חלק מההיעדרויות.

החוקרים ממליצים על פיתוח מדיניות מניעה במקום העבודה, הכוללת חינוך וסינון כדי למזער את ההשפעות השליליות של השימוש בקנאביס על הפרודוקטיביות בעבודה ובריאות הציבור.

תהליך הגמילה, גם אם קשה, אפשרי. לעיתים מומלץ לעבור לשימוש בקנאביס רפואי ללא טבק, כמו טיפות סאביטקס, כדי להקל על הפסקת העישון. ליווי צמוד של צוות רפואי הכולל פסיכולוגים ורופאים עשוי להקל על התהליך ולספק תמיכה נפשית ותרופתית בתקופה הקריטית של הגמילה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Yang, K. H., Mueller, L., El-Shahawy, O., & Palamar, J. J. (2024). Cannabis use, use disorder, and workplace absenteeism in the U.S., 2021–2022. American Journal of Preventive Medicine, 000(000), 1–8. https://doi.org/10.1016/j.amepre.2024.07.021

דיסוציאציה, אותה תחושה של ניתוק מהמציאות ומהגוף, היא תגובה נפשית שכיחה במצבי לחץ וטראומה. 

לשם התמודדות עם מצב זה, פותחו מספר טכניקות המבוססות על עבודה עם הגוף, שמטרתן לסייע למטופלים לחזור לרגע הנוכחי ואל החוויה הגופנית המוכרת והבטוחה.

 להלן חלק מהטכניקות של טיפול בדיסוציאציה, שעוזרות להשיב את החיבור:

Grounding: החזרה לקרקע המציאות

המטרה של טכניקת Grounding היא להחזיר את המטופל לקרקע המציאות ולרגע הנוכחי ולהפחית את תחושת הניתוק. 

בטכניקה זו, המטופלים מתבקשים להשתמש בחושים כדי להתחבר לסביבה המיידית ולהתרכז בה. זה כולל תיאור של הסביבה באמצעות פרטים חושיים, כמו תיאור המגע של הכיסא עליו הם יושבים, או זיהוי חפצים שונים בחדר לפי צורות או צבעים. 

לדוגמה, המטופל עשוי להתבקש לזהות עשרה צבעים שונים שנמצאים בחדר, להתרכז בקולות שהוא שומע או לתאר את המרקם של אובייקט שהוא נוגע בו.

מטרת התרגילים היא להעביר את המיקוד מהתחושות הפנימיות האינטנסיביות ומהניתוק הרגשי, ולהחזיר את הקשר עם המציאות החיצונית. 

באמצעות Grounding, המטופל יכול לעגן את עצמו בהווה ולהפחית את החרדה והפאניקה שנגרמים מהניתוק.

מודעות חושית: חיזוק התחושה הפיזית

בטכניקה זו, מטופלים מתמקדים בחיזוק הקשר עם ההווה באמצעות החושים.

מודעות חושית  מתמקדת בחוויות סנסוריות מיידיות, שמטרתן לעגן את המטופל לרגע הנוכחי ולהפחית את תחושת הניתוק מהמציאות.

המטופלים מתבקשים להשתמש בחושים כדי להתמקד בסביבה הקרובה.

למשל, הם יכולים להרגיש את מרקם הכיסא שבו הם יושבים, לשים לב לריחות בסביבה, או לשמוע צלילים מסוימים.

דוגמאות ספציפיות כוללות:

• חוש המגע (Tactile): המטופל יכול להחזיק כדור לחץ או חפץ קטן אחר ביד ולתאר את תחושת המגע שלו.

• חוש הריח (Olfactory): המטופל יכול להריח בושם או קרם ולהתמקד בתחושות הריח.

• חוש הטעם (Taste): המטופל יכול לאכול משהו קטן כמו סוכרייה או לשתות תה, ולהתמקד בתחושות הטעם והחום.

• חוש הראייה (Visual): המטופל יכול להתמקד באובייקטים צבעוניים בחדר או להתבונן בפרחים.

• חוש השמיעה (Auditory): המטופל יכול להקשיב למוזיקה מרגיעה או לצלילים טבעיים כמו תקתוק שעון.

המטרה של חיזוק המודעות החושית היא לסייע למטופלים לעגן את עצמם במציאות הנוכחית ולהקטין את תחושת הדיסוציאציה על ידי התמקדות בתחושות הפיזיות ובסביבה המיידית שלהם.

תרגילי רגיעה: ויסות מתח רגשי

תרגילי הרפיה הם רכיב מרכזי בטיפול בדיסוציאציה, והם מסייעים בדרכם בהפחתת מתח רגשי וגופני.

תרגילים אלו כוללים מגוון רחב של טכניקות, כמו תרגילי נשימה עמוקה שמטרתם להאט את קצב הלב ולהרגיע את המערכת העצבית, וכן הרפיית שרירים מתקדמת, שבה המטופל לומד לשחרר מתח מכל קבוצת שרירים בגוף בהדרגה.

בנוסף, פעילות גופנית מתונה, כגון הליכה או יוגה, נחשבת לכלי יעיל לשחרור לחצים ולהגברת תחושת הרוגע והאיזון.

באמצעות שילוב של טכניקות אלה (יש גם אחרות) מטופלים יכולים להתמודד טוב יותר עם תחושת הנתק ולהשיב לעצמם את תחושת השליטה על הגוף והנפש.

מודעות קוגניטיבית: חזרה לשאלות בסיסיות

במהלך הטיפול, המטופלים מתבקשים להשיב על שאלות פשוטות שמטרתן להחזיר אותם להווה, כמו: "מה התאריך היום?" או "איפה אני נמצא?".

המטרה של שאלות כאלה היא להחזיר את המטופל למודעות למציאות הנוכחית, ובכך להפחית את תחושת הניתוק ולהשיב את התחושה של שליטה במציאות ובזמן.

לכן, מודעות קוגניטיבית מתמקדת בהבנה ובהתמקדות בהווה דרך שאלות שמחברות את המטופל למציאות ולסביבה המיידית שלו.

טכניקות אלו, המבוססות על חיבור מחודש לגוף ולסביבה, מאפשרות למטופלים דיסוציאטיביים להתמודד עם תחושות הניתוק ולהחזיר את השליטה לחייהם.

העבודה עם הגוף בטיפול בדיסוציאציה מסייעת להם להתמודד עם הרגשות הקשים ולחזור לתפקוד יומיומי בריא.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Subramanyam, A. A., Somaiya, M., Shankar, S., Nasirabadi, M., Shah, H. R., Paul, I., & Ghildiyal, R. (2020). Psychological Interventions for Dissociative disorders. Indian journal of psychiatry, 62(Suppl 2), S280–S289. https://doi.org/10.4103/psychiatry.IndianJPsychiatry_777_19

מה זה אדם רגיש מאוד (HSP)?

אדם רגיש מאוד (HSP – Highly Sensitive Person) הוא מי שיש לו רגישות גבוהה יותר לגירויים פיזיים, רגשיים או חברתיים, בשל מערכת עצבים שמעבדת מידע בצורה עמוקה ואינטנסיבית.

תכונה זו נקראת גם רגישות יתר חושית (SPS – Sensory Processing Sensitivity).

בעוד שלכל אחד מאיתנו יש סף רגישות אינדיבידואלי, אנשים רגישים מאוד חווים גירויים בעוצמה גבוהה ועמוקה יותר.

בעבר HSP נתפסו כ"רגישים מדי", אבל למעשה ברור כיום כי מדובר בתכונה הכוללת יתרונות ואתגרים, זה לצד זה.

המונח נטבע לראשונה בשנות ה-90 על ידי הפסיכולוגים איליין ארון וארתור ארון, וזכה מאז לתשומת לב מחקרית וציבורית נרחבת.

מה ההבדל בין HSP ל-SPS?

רגישות יתר לעיבוד חושי היא התכונה המרכזית שמאפיינת אנשים רגישים מאוד, והיא מתבטאת בכך שהם קולטים ומעבדים מידע חושי ברמה עמוקה במיוחד. הקשר הזה בין רגישות חושית לעומק נפשי הופך אותם לאנשים שמבינים את העולם בממדים נוספים, ומעניקים משמעות רבה לכל חוויה.

עם זאת, רגישות זו דורשת מהם להתמודד עם עומס רגשי גבוה, ולהיות מודעים לאיזון בין עיבוד למנוחה.

למעשה, SPS הוא הבסיס הביולוגי של HSP, אך HSP מתייחס לאדם עצמו ולתכונות האישיותיות הנלוות לרגישות זו.

המונחים HSP (Highly Sensitive Person) ו-SPS (Sensory Processing Sensitivity) קשורים לרגישות גבוהה, אך יש ביניהם הבדל עיקרי:

• HSP מתאר אנשים בעלי רגישות גבוהה לגירויים רגשיים, חברתיים וחושיים. מדובר בתכונה מולדת שנמצאת אצל כ-20% מהאוכלוסייה, וכוללת עיבוד עמוק של מידע, אמפתיה גבוהה ונטייה לעוררות יתר מגירויים חיצוניים.

• SPS (רגישות יתר חושית) – מתאר את המנגנון הנוירולוגי שעומד מאחורי HSP. זהו מצב שבו המוח מעבד מידע חושי בצורה אינטנסיבית יותר, מה שגורם לרגישות גבוהה לאור, לרעש, למגע ולגירויים סביבתיים אחרים.

מה ההבדל בין SPS ל-SPD?  

SPD היא הפרעה רשמית, בעוד SPS אינה מוגדרת ככזו.

SPD היא מצב נוירולוגי הנובע מהפרעה מוחית, המתבטאת בקושי בזיהוי ובארגון של גירויים חושיים. 

רגישות גבוהה בעיבוד חושי (SPS) היא תכונה ביולוגית הנובעת ממערכת עצבים רגישה במיוחד. אף שהיא חולקת מאפיינים מסוימים עם הפרעה בעיבוד חושי (SPD), מדובר בתופעות שונות.

האם אנשים רגישים במיוחד (HSPs) חווים יותר בדידות ובידוד חברתי?

כן, אנשים רגישים במיוחד חווים יותר בדידות רגשית, אך לא בדידות חברתית. 

מחקר מ-2025 בחן את הקשר בין היותו של אדם רגיש במיוחד (HSP) - כלומר בעל רמה גבוהה של רגישות עיבוד חושית (SPS) - לבין תחושות של בדידות ובידוד חברתי.

במחקר השתתפו 3,250 משתתפים בגילאי 18-80 שמילאו שאלון בן 16 שאלות.

השאלון סיווג אותם ל-3 רמות רגישות: נמוכה, בינונית או גבוהה.

הממצאים הראו ש-HSPs חווים יותר בדידות רגשית, אך מקיימים קשרים חברתיים נורמטיביים, בהיקף דומה לאוכלוסיה הכללית.

מה ההבדל בין HSP לבין נוירודיברגנטיות או אוטיזם?

קיימת אמנם חפיפה מסוימת בין HSP לבין מבני אישיות אחרים, אך ישנם הבדלים משמעותיים:

אנשים רגישים מאוד חווים רגשות וגירויים בצורה אינטנסיבית, אך בדרך כלל מצליחים להסתגל לסביבה החברתית.

לעומת זאת, אנשים עם נוירודיברגנטיות עשויים להתקשות במצבים חברתיים או בתקשורת עם אחרים. ההבחנה נעשית באמצעות הבנת ההקשרים וההשפעה על התפקוד היומיומי.

להיות HSP לא אומר שאתה סובל מהפרעה נפשית כלשהי.

רגישות גבוהה היא תכונה מוכרת

המתלווה בהשפעות חיוביות ומאתגרות כאחד.

למעשה, זה די הפוך: רוב האנשים הרגישים שפגשתי

לא היו מוותרים אפילו לרגע על היתרונות.

איתן טמיר

מה הגורמים לרגישות גבוהה?

רגישות גבוהה מושפעת מגורמים שונים, כולל סביבה, גנטיקה, חוויות ילדות מוקדמות ועוד.

למשל, חוויות ילדות שליליות או היעדר חום הורי עשויות להגביר את הנטייה לרגישות גבוהה בבגרות.

לגנטיקה יש גם תפקיד, בעיקר במערכת הדופמין, והיא עשויה להפוך תכונה זו לתורשתית.

בהיבט אבולוציוני, משוער כי תכונה זו מגבירה את סיכויי ההישרדות, שכן אנשים רגישים מאוד נוטים להיות דרוכים מפני סכנות פוטנציאליות. עם זאת, דריכות מתמדת ללא איום ממשי עלולה להוביל לחרדה.

למה אנשים רגישים מאוד נוטים להימנע ממצבים עמוסי תוקפנות ואיך זה משפיע?  

אנשים רגישים מאוד חווים תוקפנות בצורה מלחיצה ואינטנסיבית, לכן הם נוטים להימנע ממצבים כאלה כדי לשמור על רוגע פנימי.

הימנעות זו מאפשרת להם להישאר מחוברים לעצמם ולסביבתם הקרובה, אך עלולה בהקשרים מסוימים להוביל לבידוד חברתי ולהגבלה של התנסויות.

איך למנף את היצירתיות של אנשים רגישים מאוד?

היצירתיות של אנשים רגישים מאוד היא מתנה נפלאה, שמאפשרת להם להביא לידי ביטוי את עולמם הפנימי העשיר והמורכב.

על ידי הפניית היצירתיות לתחומים שהם אוהבים, ניתן לבנות קריירה שמספקת את הצורך שלהם בביטוי אישי ובקשר עמוק עם אחרים.

כמו כן, יצירתיות יכולה לשמש אותם ככלי להתמודדות עם מצבים קשים ולהבנה עצמית טובה יותר.

כיצד HSP's יכולים להתמודד נכון עם הצפה רגשית?

תחושת הצפה רגשית היא תופעה מוכרת בקרב אנשים רגישים מאוד, אך ישנם כלים להתמודד עמה בצורה בריאה.

טכניקות כמו מדיטציה, מיינדפולנס, זמן איכות לבד, או אפילו כתיבה יכולים לעזור להם לפרוק את העומס הרגשי ולשמור על איזון פנימי.

חשוב לזכור שההצפה היא תוצר של רגישות רבה, ולא של חולשה.

איך לזהות סימנים של רגישות מוגברת?

אנשים רגישים מאוד נוטים להיות מודעים במיוחד לרגשות ולתגובות של עצמם ושל אחרים, ומתאפיינים ביכולת לראות את הדקויות והניואנסים בסביבה שלהם.

כדי לזהות את הרגישות, ניתן לשים לב לתחושות של הצפה, תגובות רגשיות עוצמתיות, או רגישות מוגברת למוזיקה ואמנות.

אילו שיטות ואסטרטגיות טיפוליות מתאימות במיוחד לאנשים רגישים מאוד, וכיצד הן יכולות לשפר את איכות חייהם?

שיטות טיפול כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), מיינדפולנס, וכן טיפול דינמי, יכולות להיות מועילות במיוחד עבור אנשים רגישים מאוד.

שיטות אלו מאפשרות להם להתמודד עם אתגרי היומיום בצורה מבוקרת ומחזקת, ולמצוא איזון בין תחושות ההצפה לבין הצורך בביטוי עצמי.

טיפול מותאם אישית יכול לעזור להם לפתח כלים להעצמה אישית ולהוביל חיים מספקים ומאוזנים יותר.

האם HSP חולק תכונות של נרקיסיסט פגיע?

חוקרים מצאו קשר מעניין בין תכונת הרגישות הגבוהה לבין מאפיינים של נרקיסיזם רגיש, או נרקיסיזם פגיע.

החוקרים בחנו את קווי הדמיון והשוני בין HSP לבין נרקיסיזם פגיע, על ידי ניתוח מאפייני האישיות שלהם בקרב משתתפי המחקר.

נרקיסיזם פגיע מתאר אנשים שעסוקים בעצמם, מרגישים לעיתים פגיעים מאוד, ועם זאת סבורים שמגיע להם יחס מיוחד לאור רגישותם או ייחודם.

במחקר נמצא כי אנשים רגישים מאוד נוטים לפעמים לפתח תחושות דומות:

הם מרגישים שונים מהכלל, ולעיתים אף מתייחסים לרגישותם ככישרון ייחודי או "כוח על". עם זאת, התכונה הזו יכולה להתבטא גם בתחושת נחיתות ודימוי עצמי נמוך.

הממצאים הראו קשר חזק בין רגישות גבוהה לנרקיסיזם פגיע, במיוחד בתת-מאפיינים של גירוי יתר (שגורם להם להימנע מסביבות עמוסות) ורגישות לגירויים חברתיים (כמו ביקורת מאחרים).

החוקרים מדגישים כי רגישות גבוהה אינה קשורה בתכונות נרקיסיסטיות מרכזיות תחושת זכאות או גישה מתנשאת כלפי אחרים.

מקורות:

Highly sensitive persons feel more emotionally lonely than the general population. Meckovsky, F., Novak, L., Meier, Z., Tavel, P., Malinakova, K. Scientific Reports (2025). DOI: 10.1038/s41598-025-87138-w, https://www.nature.com/articles/s41598-025-87138-w 

אורטיקריה (בעברית סרפדת או חרלת), היא מצב רפואי המאופיין בהופעה חוזרת של פריחה מגרדת בצורת כתמים או בהתנפחות של העור, ולעיתים קרובות בשילוב שני המצבים גם יחד.

תסמינים אלו נמשכים למעלה משישה שבועות, ויכולים להופיע ולהיעלם שוב ושוב. 

הם מתבטאים כתפרחת עורית הכוללת נגעים אדומים ונפוחים, שיכולים להיות בודדים או רבים.

גודלם משתנה מנקודה קטנה-בינונית ועד נגעים בקוטר של 10 עד 15 ס״מ.

הנגעים יכולים להופיע בכל אזור בגוף, להתפזר על פני שטחים גדולים, ולרוב הם נודדים ממקום למקום על פני הגוף במשך 24 שעות.

המחלה אינה נפוצה במיוחד, ופוגעת בפחות מ-10% מהאוכלוסייה במהלך החיים, כשמתוכם רק כ-25% יפתחו אורטיקריה כרונית. אצל חלק מהמטופלים, המחלה חולפת תוך שלושה חודשים, וב-80% מהמקרים היא נעלמת תוך שנה. עם זאת, אצל יותר מ-10% מהחולים, הסרפדת נמשכת חמש שנים או יותר. 

המחלה שכיחה יותר בקרב נשים פי שניים מאשר גברים, והיא נפוצה בעיקר בקרב מבוגרים מעל גיל 20. אצל ילדים, שיעור המחלה נע בין פחות מאחוז לכמעט 5%. 

הגירוד הקשה שגורמת האורטיקריה הכרונית זכה לכינוי המפוקפק "הגירוד של השטן" (The Devil's Itch) בשל הסבל הרב שהוא גורם למטופלים.

העולם הרפואי עובר בשנים האחרונות תהליך של אינטגרציה בין תחומי רפואה, כאשר מחקרים מצביעים על קשר הדוק בין תסמונות ומחלות עור לבין מצבים פסיכיאטריים.

הקשר בין מצב נפשי למצב העור הופך להיות מובן יותר, ורופאים שוקלים גישות רב-תחומיות לאבחון ולטיפול. 

בקשר הזה נעסוק כאן בהקשר של אורטיקריה. 

ברוב המקרים, אורטיקריה היא תסמין של אלרגיה עורית ואינה מהווה סכנה חמורה.

עם זאת, כאשר היא מופיעה יחד עם סימפטומים נוספים לתגובה אלרגית כללית, המצב עשוי להיות מסוכן ודורש טיפול חירום מיידי.

חשוב להיות ערניים להופעת סימני אלרגיה נלווים ולפנות לטיפול רפואי במקרה הצורך.

היבטים פסיכולוגיים של אורטיקריה

אורטיקריה כרונית משפיעה משמעותית על איכות החיים והתפקוד הפסיכולוגי של המתמודדות/ות.

חוסר האונים נוכח התסמינים שחוזרים שוב ושוב עלול להוביל למתח נפשי, חרדה ותסכול מתמשכים. 

המחלה יכולה להחמיר עקב לחץ נפשי, ולעיתים קרובות טיפולים קונבנציונליים אינם מספקים מענה טוב דיו.

דוגמא להשלכות של לחץ נפשי על הדינמיקה של המחלה בקורונה, בעיקר בסגרים הממושכים שלה. באותה עת נרשמה עלייה ברמות הפחד, החרדה והדיכאון בקרב הציבור, וחולי אורטיקריה כרונית חוו החמרה בסימפטומים כתוצאה מכך. מחקרים הראו קשר חיובי בין חומרת המחלה לבין פחד מוגבר מקורונה, דיכאון וחרדה.

קשר בין אורטיקריה לטראומה

מחקר מ-2019 בחן את הקשר בין פוסט-טראומה (PTSD) לאורטיקריה, מצביע על כך שהסובלים מטראומה נפשית עלולים לחוות החמרה בתסמיני אורטיקריה.

המחקר מראה כי מתח נפשי כתוצאה מ-PTSD יכול להוביל להחמרת התפרחת והגירויים בעור, ולהגביר את התחושות של הצפה רגשית וכאב פיזי.

במילים אחרות, הטראומה הנפשית לא רק משפיעה על מצבם הנפשי של הנחשפים לטראומה נפשית, אלא גם על מצבים פיזיים כמו אורטיקריה, מה שמדגיש את הצורך בטיפול משולב שמטפל גם בנפש וגם בגוף.

במחקר המתואר, החוקרים מצאו כי כאשר חולים עם אורטיקריה ופוסט-טראומה נוקטים באסטרטגיות התמודדות ממוקדות-רגש, כגון הימנעות או הדחקה, הם למעשה מחמירים את מצבם הפיזי והנפשי. אסטרטגיות אלו, שמטרתן המידית היא להקל על המצוקה הרגשית, גורמות להחרפה בתסמיני האורטיקריה.

כאשר מטופלים בוחרים להימנע ממצבים שמעוררים אצלם רגשות קשים, או כשהם מדחיקים את הזיכרונות והתחושות הקשורות לטראומה שחוו, הם לא מתמודדים עם הגורמים הבסיסיים של הלחץ הנפשי שלהם. מצב זה גורם להצטברות של מתח וחרדה פנימיים, אשר מתבטאים בסופו של דבר בצורה פיזית – בהחמרת התפרחת והגירוי העורי. ההימנעות וההדחקה אולי מספקות הקלה זמנית, אך לטווח הארוך הן פוגעות ביכולתם של המטופלים להתמודד עם הטראומה בצורה בריאה ומאוזנת, ובכך למעשה מחמירות את מצבם הנפשי והפיזי.

המחקר מדגיש את החשיבות של בחירה באסטרטגיות התמודדות בריאות ומודעות. לדוגמה, פנייה לטיפול פסיכולוגי שמטרתו לעזור למטופלים לעבד את רגשותיהם בצורה ישירה ובריאה יכולה להוביל לשיפור משמעותי במצבם הכללי. במילים אחרות, התמודדות ישירה עם הרגשות, במקום הימנעות מהן, מאפשרת למטופלים לשבור את המעגל הסגור של החמרה במצב הנפשי והפיזי, ולמצוא דרכים יעילות יותר לניהול הלחץ והאורטיקריה.

קשר בין אורטיקריה להפרעות שינה

הקשר בין אורטיקריה כרונית להפרעות שינה מתבטא בכך שהשתיים יכולות להשפיע ולהחמיר זה את זה בצורה מעגלית.

מחקר העלה כי לאחיות הסובלות מאינסומניה (נדודי שינה) יש סיכוי גבוה משמעותית לפתח אורטיקריה כרונית בהשוואה לאחיות שאינן סובלות מאינסומניה.

המנגנון המוצע לכך כולל השפעות שליליות של הפרעות שינה על תפקוד מערכת החיסון והגברת דלקתיות בעור, מה שמוביל להחמרת האורטיקריה.

בנוסף, האורטיקריה עצמה, עם תסמיניה המגרדים והמציקים, פוגעת באיכות השינה, מה שמחמיר את מצב החולה ויוצר מעגל של החמרה הדדית בין ההפרעות.

תמיכה פסיכולוגית ופסיכותרפיה יכולים לסייע לא רק בהקלה על תסמיני הגירוד, אלא גם בשיפור התמודדותם הנפשית של המטופלים עם המחלה.

תמיכה זו עשויה להפחית את המתח והחרדה שמלווים את ההתמודדות היומיומית עם אורטיקריה כרונית, ולסייע בשיפור איכות החיים הכוללת.

שילוב טיפול פסיכולוגי בניהול אורטיקריה

הטיפול באורטיקריה כרונית כולל שילוב של גישה ביופסיכוסוציאלית, המשלבת תמיכה פסיכולוגית וחינוך מטופלים לצד הטיפול התרופתי המסורתי.

בסיס הטיפול התרופתי נותר אנטיהיסטמינים, אך לעיתים נדרשת גישה רחבה יותר כדי להתמודד עם כל ההיבטים של המחלה.

שילוב של כלים פסיכולוגיים, כמו טכניקות הרפיה, מיינדפולנס ודמיון מודרך מצליחים להפחית את רמת המתח והחרדה, ולהשיג שליטה טובה יותר במחלה.

השילוב של תמיכה פסיכולוגית והעברת מידע פסיכו-חינוכי, לצד טיפול תרופתי, חשוב לשליטה יעילה יותר במחלה ולהארכת ההפוגה בין התלקחויות.

הנה כמה המלצות להתמודדות פסיכולוגית עם אורטיקריה כרונית על רקע נפשי:

לשקול טיפול פסיכותרפי

טיפול CBT יכול לסייע בניהול המצוקה הנפשית והפחתת תסמיני האורטיקריה. טיפול זה עוזר להתמודד עם אמונות לא רציונליות ומחשבות מעוותות, שיכולות להחמיר את המצב הנפשי והפיזי.

לשקול ייעוץ פסיכיאטרי

ייעוץ במעקב פסיכיאטרי על מנת לוודא שהטיפול הפסיכותרפי מתקדם כראוי ושקיימת תמיכה הנדרשת גם מהצד הרפואי.

להשקיע בתרגול יומיומי

השתתפות פעילה בטיפול, כולל ביצוע שיעורי בית כמו תרגול דמיון מודרך וכתיבה ביומן, יכולה לעזור להפנים את הכלים שנרכשו בטיפול. 

פיתוח הבנה רגשית עמוקה

ככל שגוברת המודעות להשפעות הרגשיות על המצב הפיזי, כך ניתן לנהל טוב יותר את המחלה ולמנוע התפרצויות.

תהליך זה כולל הכרה בקשר ההדוק בין הנפש לגוף ושיפור ההתמודדות עם מצבי לחץ.

לתרגל טכניקות הרפיה להפחתת סטרס

חשוב להיות מודע לקשר בין לחץ נפשי להתפרצות התסמינים הפיזיים. ניהול נכון של הלחץ באמצעות טכניקות הרפיה, מדיטציה, ומיינדפולנס יכול לסייע בשיפור מצב הרוח והפחתת התסמינים. 

דמיון מודרך

משפחה נרחבת של טכניקות, תחת שיטה טיפולית בה מדמיינים תמונות, תחושות, טעמים וריחות ללא חוויה חושית בפועל.

דמיון זה יכול להיות בצורה אסוציאטיבית,, בה המטופל מאפשר לדמיון לזרום באופן חופשי בראשו, או מודרכת, כשהתוכן ניתן מראש והמטופל עוקב אחר ההנחיות.

אימון יעקובסון (הרפיית שרירים מתקדמת)

תרגול PMR עוזר להגיע למצב של הרפיה על ידי זיהוי ההבדל בין מתח לבין הרפיה.

במהלך האימון המטופל מותח ומרפה לסירוגין שרירים שונים, מהראש ועד הרגליים, מה שמאפשר לחוש באופן מודע את הרפיית השרירים, אפילו אם לא הייתה לפני כן מודעות כזו.

תרגול מיינדפולנס

מבוסס על חוויה מודעת של גירויים מהסביבה או מתחושות פיזיולוגיות של המטופל.

ניתן לתרגל מיינדפולנס במגוון דרכים, כל עוד המיקוד הוא ב"כאן ועכשיו" וללא שיפוטיות.

האימון עוזר בהבנת הרלוונטיות של הגירויים ומסייע בהרגעה ובהרפיה.

טיפול פסיכותרפי באישה עם אורטיקריה- תיאור מקרה

מקרה קליני מעניין מציג את השפעתו של טיפול פסיכולוגי על אורטיקריה ספונטנית כרונית. המקרה עוסק באישה בת 32 שפנתה לפסיכיאטר בשל תסמינים פיזיים ונפשיים שהחלו להופיע בעקבות טראומה לא מעובדת מהעבר.

האישה, שהייתה במערכת יחסים במשך שלוש שנים, סבלה מהתקפי חרדה חריפים, דפיקות לב מואצות, מתח בשרירים, סחרחורות ואורטיקריה חריפה שהתבטאה בפריחה חמורה בעור.

למרות הבדיקות הרפואיות, לא נמצאו חריגות בתוצאות, ורופא העור שהבחין בתסמיני האורטיקריה הפנה אותה לפסיכיאטר.

האבחנה שניתנה הייתה של הפרעת חרדה מוכללת (GAD), עם התחשבות באפשרות של PTSD.

עקב ניסיונותיה להיכנס להיריון, האישה סירבה לטיפול תרופתי והעדיפה טיפול פסיכותרפי.

הטיפול שנבחר היה טיפול התנהגותי רציונלי-אמוטיבי (REBT), שהתמקד בניתוח אמונות דיספונקציונליות ובבנייה מחדש של אמונות בריאות ורציונליות.

במהלך ארבעת חודשי הטיפול, חלה ירידה ניכרת ברמת החרדה שלה, והאורטיקריה נעלמה כמעט לחלוטין.

מקרה זה מדגיש את החשיבות של טיפול פסיכותרפי בהפחתת תסמינים גופניים הנגרמים כתוצאה ממצבים נפשיים.

בעוד שטיפול תרופתי נחשב לאמצעי יעיל לטיפול בחרדה, הטיפול הפסיכותרפי מוכיח את יעילותו הן בהפחתת החרדה והן בשיפור מצב העור.

הקשר ההדוק בין הגוף לנפש מאפשר לטפל ביעילות במחלות גופניות הנגרמות עקב מצבים נפשיים, ומראה שהרפואה הולכת לכיוון הוליסטי יותר המשלב טיפול בגוף ובנפש כאחד.

בואו נדבר

על הדברים החשובים באמת  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

מקורות:

Chung, M. C., & Kaminski, E. R. (2019). Posttraumatic Stress Disorder and Chronic Idiopathic URTICARIA: the Role of Coping and Personality. The Psychiatric quarterly, 90(1), 47–62. https://doi.org/10.1007/s11126-018-9599-y

Liao, K.-M., Ho, C.-H., Lee, H.-F., Yu, C.-H., Wang, J.-J., & Liang, F.-W. (2019). Risk factors of chronic urticaria among nurses with insomnia: A nationwide population-based study. Medicine, 98(49), e18059. https://doi.org/10.1097/MD.0000000000018059

Tomaszewska, K., Słodka, A., Tarkowski, B., & Zalewska-Janowska, A. (2023). Neuro-Immuno-Psychological Aspects of Chronic Urticaria. Journal of clinical medicine, 12(9), 3134. https://doi.org/10.3390/jcm12093134

Saini, S. S., & Kaplan, A. P. (2018). Chronic Spontaneous Urticaria: The Devil's Itch. The journal of allergy and clinical immunology. In practice, 6(4), 1097–1106. https://doi.org/10.1016/j.jaip.2018.04.013

Vojvodic, P., Vlaskovic-Jovicevic, T., Vojvodic, J., Vojvodic, A., Sijan, G., Dimitrijevic, S., Peric-Hajzler, Z., Matovic, D., Wollina, U., Tirant, M., Thuong, N. V., Fioranelli, M., & Lotti, T. (2019). Psychotherapy Role in Treatment of Chronic Spontaneous Urticaria in a 32 Years Old Female Patient. Open access Macedonian journal of medical sciences, 7(18), 3118–3120. https://doi.org/10.3889/oamjms.2019.773

רעש גדול מדי?

לא בשבילנו:

פחד מקולות חזקים, המכונה ליגירופוביה, סונופוביה או פונופוביה, הוא פוביה ספציפית שבה אנשים חווים פחד מופרז ובלתי רציונלי מרעש חזק.

עבור מי שסובל מליגירופוביה, רעש חזק עלול לעורר תגובה מיידית שנעה מבהלה מיידית, דרך חרדה קלה ועד פאניקה מוחלטת.

לעיתים קרובות, הם מארגנים את חייהם בצורה שמאפשרת להם להימנע לחלוטין מקולות חזקים.

כשפוביה מתחילה לשבש את חיי היום-יום, זה הזמן לפנות לעזרה מקצועית.

מטפלים יכולים לאבחן את הבעיה ולהציע מגוון טיפולים שיעזרו להתמודד עם הפחד.

נעסוק כאן בתסמינים, באבחון ובטיפול בפוביה מקולות חזקים – איך לזהות את הבעיה ואיך לטפל בה כדי לחזור לשגרה.

תסמינים

כולנו נבהלים או מתעצבנים מרעש חזק מדי, למשל מאופנוע שמזכיר אזעקה. 

אבל עבור מי שסובל מליגירופוביה, התגובה הרבה יותר קיצונית שיכולה להתרחש בזמן הרעש, לפניו, או אפילו לאחר שהוא הסתיים.

 חלק מהרעשים החזקים, כמו אלה שמשמיעים זיקוקים, עשויים להיות נסבלים ביתר קלות כיוון שהם קשורים לאסוציאציות נעימות, חוויות שרוב האנשים יכולים להתחבר אליהן.

הסובלים מליגירופוביה, לעומת זאת, חווים תגובה ממש אינטנסיבית לכל סוג של רעש חזק (או בציפייה לקראתו), לא משנה מה ההקשר או הגורם שמסביר אותו.

התסמינים משתנים בעוצמתם מאדם לאדם, ויכולים לכלול:

• פחד עז

• קוצר נשימה

• דופק מואץ

• הזעה

• סחרחורת

• התקף חרדה

• צרחות (קול גבוה בחזרה)

• התעלפות

• כאבים בחזה

כדי להימנע מהתמודדות עם רעשים חזקים, אנשים עם פוביה זו עשויים לשנות את שגרת יומם. אך גם התסמינים וגם ההימנעות יכולים ליצור מתח משמעותי ולהפריע להם בתפקוד היומיומי.

אבחון

ליגירופוביה נחשבת לפוביה ספציפית – פחד קיצוני ובלתי רציונלי ממשהו שאינו מהווה סכנה ממשית. אדם הסובל מפוביה זו יגיב בתסמינים קשים בכל פעם שייחשף לגורם הפחד, ולעיתים אפילו המחשבה על החשיפה מספיקה כדי לעורר את התגובה הפובית.

כאשר אדם פונה לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש לאבחון, הוא יישאל שאלות לגבי מצבו הבריאותי הכללי, תנאים נוספים שעלולים להיות קיימים והיסטוריה בריאותית משפחתית. בהתאם לאיש המקצוע, ייתכן שיתבקש למלא גם טפסים נוספים הנוגעים לבריאות הנפשית.

לפי המדריך האבחוני DSM-5-TR, כדי לאבחן פוביה צריכים להתקיים הקריטריונים הבאים:

• ישנו פחד מוגזם מאובייקט או מצב מסוים.

• התגובה לפחד מתרחשת באופן מיידי בנוכחות הגורם המפחיד.

• הפחד גורם לאדם להימנע מהגורם המפחיד או לסבול אותו במצוקה קיצונית.

• הפוביה גורמת למצוקה משמעותית או מגבילה את יכולתו של האדם לחיות את חייו כרגיל.

• התסמינים נמשכים לפחות שישה חודשים.

• התסמינים לא ניתנים להסבר טוב יותר על ידי מצב בריאותי אחר.

טיפול בפוביה מרעשים

יש כמה דרכים לגשת לבעיה, בדרך ללהשיב אל כנו את השקט הנפשי.

אחת הגישות המרכזיות היא טיפול התנהגותי קוגניטיבי, או CBT, שכולל שיחות טיפוליות שמטרתן לאתגר את המחשבות וההתנהגויות הלא מסתגלות שקשורות לפוביה. בטיפול הזה עובדים יחד עם המטופל כדי לשנות את התפיסה שלו לגבי רעשים חזקים והתגובה המיידית שלו אליהם.

טיפול CBT כולל שימוש בטכניקה הדרגתית של חשיפה, בה המטופל נחשף לגורם הפחד – במקרה הזה, רעשים חזקים – בתנאים מבוקרים.

החשיפה יכולה להתבצע באמצעות דמיון, מציאות מדומה או במציאות עצמה, מה שעוזר למטופל להתרגל לרעש ולהפחית את החרדה.

בנוסף טיפולים חדישים יותר של גישה CBT, כמו טיפול ACT, נמצאו יעילים לטיפול בפחד מרעשים. 

גם טכניקות הרפיה ומדיטציית מיינדפולנס משחקות תפקיד חשוב, בכך שהן מלמדות את המטופל איך להרגיע את עצמו ולשלוט בתגובות החרדה שלו.

במקרים מסוימים, כשיש צורך בכך, תרופות עשויות להיכנס לתמונה כדי להקל על תסמינים מסוימים או לטפל בבעיות נוספות כמו דיכאון או חרדה נלווית.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים

 20 דקות, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Marino, F., Doria, G., Lopresti, A., Gismondo, S., Failla, C., & Pioggia, G. (2024). Case report: Advances in treating ligyrophobia with third-generation ACT approach. Frontiers in Psychiatry, 15, Article 1425872. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2024.1425872

Stines, Y. (2024, August 5). What is the fear of loud noises? Ligyrophobia. Verywell Health. https://www.verywellhealth.com/what-is-ligyrophobia-5244074

Whelan, C. (2020, April 10). Understanding the fear of loud noises (phonophobia). Healthline. https://www.healthline.com/health/phonophobia