תסמונת סוואנט היא מצב נדיר יחסית שתואר לראשונה כבר ב-1783.

התסמונת נקשרה תודעתית להפרעות תקשורת על הספקטרום האוטיסטי יש גם גאונות חריגה, העומדת בניגוד למוגבלות ממנה הוא סובל. 

אבל לא כל הסוואנטים הם אוטיסטים, ולא כל האנשים עם אוטיזם הם סוואנטים.

סוואנטים מפגינים יכולות יוצאות דופן בהרבה תחומים, כאשר השכיחים בהם הם מוזיקה, אמנות, חישוב לוחות שנה, מתמטיקה ומיומנויות מכניות או מרחביות (כמו יצירת מפה מנטלית).

הנה דסטין הופמן ותום קרוז ב״איש הגשם״, מציגים את חוויית הסאוונט ומורכבותה (וקוטפים על זה 4 פרסי אוסקר):

יכולות יוצאות דופן

לרוב, תסמונת סוואנט מאובחנת בשנות הילדות.

ההשערה לגבי המצאות הסינדרום אצל הילד עולה באבחון פסיכודיאגנוסטי, כאשר קיים פער יוצא דופן בין יכולות קוגניטיביות מסוימות, בעיקר זיכרון פנומנלי, לבין ציון ה-IQ של הילד או רמת התפקוד הכללית שלו.

בערך 10% מכלל הילדים המתמודדים עם אוטיזם סובלים מתסמונת סוואנט, אבל השיעור עולה ל-25% מכאשר בוחנים ילדים אוטיסטים עם מנת משכל גבוהה מ-35.

בנים מאובחנים בסינדרום סוואנט פי 3 מבנות.

סביר שמקור ההבדל המגדרי הוא שיותר בנים סובלים מאוטיזם ביחס לבנות.

ֿ

בין סוואנט לאוטיזם עם אינטיליגנציה גבוהה

״סוואנט״ ו״אוטיסט מוכשר״ זה לא אותו הדבר. 

אוטיסט שיכול לחשב היטב, לנגן בכלי נגינה או להפגין יכולות גבוהות ןעדיין לא להיות מוגדר כסוואנט.

יש המון אוטיסטים רבי-כישורים, אבל תסמונת סוואנט היא נדירה וקיצונית. 

מפתה לראות בתסמונת סוואנט דבר מה חיובי, כי סוואנטים הם באמת אנשים מרשימים עם יכולות שכליות גבוהות בהרבה מהרגיל, אבל כישורים קוגניטיביים ייחודיים אינם מעידים בהכרח על איכות חיים גבוהה.

במקרים מסוימים הם אף מקשים עליהם.

למשל, יש ביניהם אמנים או מוזיקאים שיכולים למכור את האמנות שלהם (כמעט תמיד דרך הוריהם או אמרגנים).

עם זאת, ברוב המקרים מיומנויות הסוואנטים הן ״מיומנויות ספלינטר״, כלומר כאלה שהן אמנם אמיתיות ומשמעותיות, אך אינן שימושיות בחיי היומיום. לדוגמה, היכולת לדקלם ספר טלפונים מהזיכרון היא אכן פנומנלית, אך אין לה שום שימוש אחר.

האם סגולה של סוואנט עמידה לאורך החיים?

הסגולה הייחודית הקשורה לתסמונת סוואנט אצל ילד ספציפי קיימת ותקפה בדרך כלל לכל אורך חייו.

פורסם לפחות מקרה אחד בו דווח על פגיעה במיומנות הייחודית במצבים בהם הושגה התקדמות בתחומים אחרים, אבל נראה שזה די נדיר. 

רמת המיומנות נוטה להשתפר לאורך החיים, בעיקר כאשר מתרגלים אותה שוב ושוב. 

התייעצו איתנו

על התמודדות עם ASD

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA,

ראש המכון 

מקורות:

What Is a Savant? By Lisa Jo Rudy, Updated on October 30, 2022.  https://www.verywellhealth.com/what-is-an-autistic-savant-260033

Treffert DA. The savant syndrome: an extraordinary condition. A synopsis: past, present, future. Philos Trans R Soc Lond B Biol Sci. 2009 May 27;364(1522):1351-7. PMID: 19528017; PMCID: PMC2677584.

טיפוס A

הביטוי ״טיפוס A״ הוצע בשנות החמישים של המאה הקודמת ע״י שני קרדיולוגים, מאייר פרידמן וריי רוזנמן.

הרעיון שלהם היה לנסח מאפיינים של דפוס התנהגותי ואישיותי המקושר להישגיות גבוהה, לתחרותיות ולחוסר סבלנות ולעוד היבטים, שקשורים ללחץ נפשי ואולי גם למחלות לב.  

טיפוס A הובחן מטיפוס B (ההיפך מ-A), שאת שניהם ניתן למצוא על שני קטבים של ספקטרום אישיותי, כאשר רוב האנשים נופלים איפשהו לאורך הספקטרום, ולא באחד הקצוות.

התכונות החיוביות של אישיות ״טיפוס A״ כוללות:

• שליטה עצמית גבוהה.

• מוטיבציה להשגת תוצאות.

• תחרותיות מקדמת מטרה.

• יכולת גבוהה למולטיטסקינג.

מנגד, התכונות היותר בעייתיות שמגיעות עם חבילת האישיות של ״טיפוס A״ כוללות:

• תחרותיות כרונית, גם כשלא חייבים להילחם על כל דבר. מדובר באנשים שנוטים לבקר ולהלקות את עצמם כשהם לא מצליחים ״לנצח״.

• חוסר סבלנות -מרגישים שהם במרוץ נגד השעון..

• עוינות ותוקפנות -  קל להכעיס אותם ובמצבי תסכול הם ייטו לראות את הגרוע ביותר באחרים, באופן שיפוטי מאוד וללא חמלה.

• מוכוונות להישגים  -טיפוס A נוטים לבסס את הערך העצמי שלהם על הישגים חיצוניים. הצורך התמידי להוכיח את עצמם תורם לקושי שלהם לאזן בין עבודה לחיים אישיים.

שיר, יוצרת קולנוע מצליחה בת 37, תמיד הייתה בעלת מוטיבציה וחרוצה. עם זאת, תכונות האישיות שלה. גרמו לה לעתים קרובות להרגיש לחוצה ומוצפת. היא הייתה נחושה לשנות זאת ולכן פנתה לעזרה של מטפלת, עדי, שתעזור לה לנהל את הדפוסים הבעייתיים.

שיר נפגשה עם עדי במהלך שנה, אחת לשבוע. למפגשים טיפוליים.

בהתחלה, שיר התקשתה להרפות מהנטיות הפרפקציוניסטיות שלה ומהצורך להיות תמיד בשליטה, אך עם הסיוע של עדי, היא החלה להבין אט אט את שורשי ההתנהגות שלה. היא למדה בטיפול כיצד לנהל את הלחץ והחרדה בדרכים בריאות יותר.

היו הרבה כלים טיפוליים שנלמדו לאורך התהליך, אבל אחד המרכזיים בהם שעדי היה מדיטציית מיינדפולנס. שיר החלה כל פגישה בלקיחת מספר נשימות עמוקות, תוך התמקדות לא שיפוטית ברגע הנוכחי. התרגול עזר לה להרגיע המחשבותיה, לזהות ולאתגר את דפוסי החשיבה השליליים שלה, שהרבה פעמים עמדו בבסיס הסטרס. 

היבט חשוב נוסף בפגישות הטיפול שלהם היה המשמעות ששיר העניקה לעבודה. עדי עזרה לשיר להבין שהעבודה שלה חשובה מאוד, אך אינה מגדירה אותה. בפועל עובדו שאלות להציב גבולות ולתעדף את רווחתה האישית. שיר למדה גם להאציל אחריות ולסמוך על הקולגות שלה, אשר אפשרו לה לקחת צעד אחורה ולא להרגיש צורך מתמיד לנהל בעצמה כל היבט של הפרויקטים שלה.

עם הזמן שיר הבחינה בשינוי משמעותי בהתנהגותה. היא הצליחה לנהל טוב יותר את הלחץ והחרדה שלה, וגם היחסים שלה עם עמיתיה השתפרו. היא גם גילתה שהיא יותר פרודוקטיבית ויצירתית, שכן היא הייתה מסוגלת לגשת לעבודתה במוח צלול יותר ובגישה נינוחה יותר.

הטיפול של שיר עם עדי היה חוויה משנה חיים. היא למדה שזה בסדר לשחרר את השליטה ושהטיפול בעצמה חשוב לא פחות מהעבודה שלה. על ידי התמקדות במיינדפולנס ובמודעות עצמית, שיר הצליחה לנהל את נטיותיה מסוג A ולחיות חיים מאוזנים ומספקים יותר.

לסיכום, טיפול יכול להיות כלי רב עוצמה עבור אנשים המעוניינים לבצע שינויים חיוביים בחייהם. באמצעות עבודה עם מטפל מיומן, אנשים יכולים להגיע להבנה מעמיקה יותר של התנהגותם וללמוד אסטרטגיות התמודדות חדשות לניהול מתח וחרדה. בדיוק כמו שיר, כל אחד יכול להפיק תועלת מהטיפול ולבצע שינויים משמעותיים כדי לשפר את רווחתו.

האם אישיות ״טיפוס A״ מזיקה לבריאות הנפש והגוף? 

יש ראיות לכך שתכונת העוינות, בעיקר, של אנשים עם אישיות A תורמת להתפתחות מחלת לב כלילית (CHD).

למשל, במחקר בו השתתפו גברים, נמצא שיותר מכפול מהמשתתפים עם אישיות ״טיפוס A״ פיתחו CHD, זאת בהשוואה לאנשים עם ״אישיות B״.  בסוף המחקר, התברר ש-70% מהגברים שפיתחו CHD היו בעלי אישיות ״טיפוס A״.

יחד עם זאת, חשוב לסייג -

מחקרי המשך מדייקים בטענה שמה שהכי קובע לגבי ההשפעות הבריאותיות של סוג האישיות הוא האופן בו אנשים מתמודדים עם התכונות עמן הם חיים ולאו דווקא התכונות עצמן.

איך ״טיפוסי A״ יכולים להתמודד טוב יותר עם מתח נפשי באמצעות שינוי אורח חיים, כמו תזונה, פינוי זמן לעצמם ופעילות גופנית, לצד טכניקות להתמודדות עם לחץ נפשי.

מהן התכונות האישיותיות של ״טיפוס B״?

לעתים קרובות מנגידים בין אנשים עם אישיות ״טיפוס A״ לאנשים עם אישיות ״טיפוס B״.

אפיונים של טיפוס B:

• גישה רגועה לחיים.

• תחרותיות נמוכה.

• רמה נמוכה של תסכול.

• היעדר מוטיבציה להוכיח את עצמם.

בהשוואה בין ״טיפוס A״ ל״טיפוס B״ אין ״מנצחים״.

כמו כל סוג אישיות, לאנשים שמתאימים ל״טיפוס A״ או ל״טיפוס B״ יש הן תכונות חיוביות והן פגמים שעליהם הם צריכים לעבוד.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

טיפול פסיכולוגי ופסיכותרפי ביהוד והאזור 

מכון טמיר לפסיכותרפיה פעיל כבר מ-2012. 

אנחנו ממוקמים במרפאה בתל אביב, ובמקביל אנו עובדים עם כ-180 קלינאים/ות נבחרים מכל הארץ, גם בסביון, יהוד ואור יהודה. 

מבין כלל האתגרים הלא פתורים בבריאות הנפש, מצאנו כי ההתאמה בין מטופל וצרכיו לבין מטפל ומיומנויותיו היא מלאכת מחשבת, תהליך מורכב שדורש הרבה ניסיון, ידע מקצועי ומידע שוטף. 

אנחנו עובדים על זה כבר הרבה זמן וממשיכים כל הזמן, מתוך אמונה עמוקה כי חיבור מדויק בין פונה, איש מקצוע ושיטת טיפול נכונה הוא הכרחי בדרך לחולל שינוי פסיכולוגי.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

באילו בעיות אנו מטפלים באזור יהוד?

מטפלי המכון מציעים פסיכותרפיה ממוקדת, במגוון סוגיות קליניות.

אנו מציעים טיפול CBT (קיצור של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי), לצד טיפול דינמי קצר או טיפול דינמי מתמשך יותר. 

להלן חלק מהקשיים בהם מנוסים מטפלי המכון ביהוד: 

• התמכרויות והתנהגויות מתמכרות.

• הפרעות חרדה.

• הפרעות אישיות. 

• דיכאון ונגזרותיו.

• הפרעות קשב.

• ויסות כעסים

• חרדה חברתית.

• שיפור מיומנויות חברתיות, כמו תקשורת אסרטיבית.

• יחסי הורים וילדים. 

• בעיות בתחום המיניות.

• פגיעה מינית.

• משברי חיים.

להתראות!

מהי אנורקסיה לא טיפוסית?

כשרובנו חושבים על אנורקסיה נרבוזה סביר שנדמיין אנשים כחושים עם משקל נמוך מאוד, שלד ועצמות או משהו דומה. 

אבל ישנו גם סוג שונה ומתעתע של אנורקסיה נרבוזה, בה המטופל/ת לא נראה רזה במיוחד.

הפרעה זו נקראת אנורקסיה נרבוזה לא טיפוסית ויש בה את כל הסימפטומים של אנורקסיה פרט לתת-משקל.

מאפייני ההפרעה 

אנורקסיה נרבוזה לא טיפוסית מופיעה בעיקר אצל מתבגרות ומתבגרים שירדו משמעותית במשקל אך מבחינה רפואית אינם נחשבים כסובלים מתת-משקל. 

מתמודדת עם אנורקסיה לא טיפוסית עדיין עונה על הקריטריונים העיקריים של אנורקסיה נרבוזה, כמו פחד מעלייה במשקל או מהשמנה, הפרעה בדימוי הגוף ו״אובדן משקל משמעותי״ פרט לעובדה שלמרות אובדן משקל משמעותי, היא נמצאת בטווח המשקל הנורמלי או מעליו.

המתמודדות מדווחות גם על הערכה עצמית נמוכה וכמעט מחציתן מדווחות כי פגיעה עצמית ומחשבות התאבדות אינן זרות להן.

בדומה לאנורקטיות אחרות, הן נוטות לנסיגה חברתית ולהתמודדות עם בעיות נפשיות קשורות, לרוב דיכאון או חרדה. 

רוב המתמודדות עם אנורקסיה לא טיפוסית סבלו לאורך חייהן מעודף משקל, מאובססיביות לגבי רזון, ממגוון דיאטות ומפעילות גופנית מופרזת.

הדבר יכול לקרות בגלל שמטופלים אלה מתחילים מקטגוריית משקל גבוהה יותר, אבל בהתבסס על מסלול אובדן המשקל שלהם וההתנהגויות הנמנעות שהם מפגינים, הם בעצם נמצאים במצב של תת-תזונה, באופן דומה מאוד לזה בו נמצאים אנשים הסובלים מאנורקסיה נרבוזה.

אנורקסיה לא טיפוסית נוספה ל-DSM-5 ב-2013. כסוג של הפרעת האכלה ואכילה ספציפית אחרת (OSFED).

עד למהדורה האחרונה של ה-DSM-5 אחד מהקריטריונים ההכרחיים לאבחון היה ״משקל גוף שנמוך מ-85% מהמשקל הצפוי״.

ואולם, מה שפחות מוכר הוא שהפרעות הקשורות לצריכת מזון מוגבלת, המאופיינות בהגבלות דיאטטיות או באובדן משקל, יכולות להתגלות גם אצל אנשים במשקלים גבוהים יותר.

ככלל, הספרות המקצועית תומכת בתזונה מאוזנת ולא בדיאטה קיצונית.

מצד שני, התרבות מעבירה אלינו ציפיות לגבי משקל ומראה, כאשר הפחתת משקל נתפסת לרוב כהישג מנטלי ובריאותי.

הניסיון למצוא מענה מהיר, שיזכה את האדם ב״תגמול הרזון״ עלול להעמידו בפני סיכון די גבוה לפתח הפרעת אכילה הקשורה לצריכת מזון מוגבלת.

מעבר לכך, חשוב להזכיר שהפרעות אכילה יכולות להתפתח אצל כל אדם, בכל משקל. 

זה לא מה שזה נראה

אפילו שחלק מהמתבגרים והילדים (וסביר להניח שאפילו המבוגרים) עשויים להיראות בריאים או במשקל נורמלי,  הם עלולים לסבול מלקות גופנית או רגשית משמעותית על רקע הפרעת אכילה או אכילה לא סדירה. 

מחקרים הראו כי מטופלים שאיבדו אחוז גבוה יותר מה-BMI המקורי שלהם סבלו מבעיות רפואיות שהיו חמורות בדיוק כמו אצל מטופלים עם BMI נמוך יותר שבסך הכל איבדו פחות משקל.

לממצאים האלה ואחרים יש לפחות 4 השלכות מעניינות:

• יתכן שאנחנו ׳מחווטים׳ מדי וממוקדים ב״משתנים קשים״, כמו משקל או BMI. במצב כזה הפרעות אכילה עלולות לעבור בקלות רבה מדי ״מתחת לרדאר״ ולהתפספס אבחונית. גם כאשר ההפרעה מאובחנת, אך באיחור, יהיו לכך השלכות על המטופלת, שכן זיהוי מוקדם הוא המנבא הטוב ביותר להחלמה מלאה מהפרעת אכילה.

• סיבוכים גופניים של הרעבה-למחצה ואובדן משקל, שמהווים דגל אדום אצל אנשים שמשקלם נמוך, פעמים רבות זוכים להתעלמות כאשר מדובר במטופלות שמשקל גופן גבוה יותר.

• גם במשקל ממוצע, חשוב שמטפלים יטו אוזן למחשבות ולהתנהגויות הקשורות להפרעות אכילה, זאת לצד בדיקות גופניות המאשרות או שוללות תת-תזונה. 

• כאשר שמעריכים אדם עם תסמיני אכילה ו/או אובדן משקל, יש לקחת בחשבון את היסטוריית המשקל של המטופל הבוגר (או במקרה של מתבגרים - את כל עקומת הגדילה ההתפתחותית) במקום נתון בודד.

החיים עם אנורקסיה לא טיפוסית לא פשוטים. 

מחד, זו הפרעה נפשית וגופנית חמורה ולעיתים קטלנית אך מצד שני, כמו בולימיה, אנורקסיה לא טיפוסית אינה ניכרת ויזואלית כמו אנורקסיה, מה שגורר מצב בו הדגל האדום אינו מונף בזמן (או לא מונף כלל).

ההפרעה עלולה להשתלט על חיי היומיום של המתמודדת, נפשית ופיזית.

3 דוגמאות:

• תודעתית, מחשבות על האוכל ועל הגוף ״ייתקפו״ ללא הרף (למשל, חישוב קלוריות, חשיבה על דרכים להימנע ממצבים המגרים אכילה או אובססיביות לגבי משקל הגוף).

• פגיעה בתפקוד חברתי, יצרנות ויצירתיות בעבודה או בלימודים.

• מערכות יחסים עם חברים ובני משפחה. 

מתי להתייעץ מקצועית?

אנשי מקצוע, רופאים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, עוברים 

מטפלים בהפרעות אכילה עשויים לעתים קרובות לראות אנשים במשקלים שבד״כ ייחשבו ל״נורמליים״ אך יש להם הפרעות של צריכת מזון מוגבלת, ביחד עם היעדר וסת, מה שיכול להוות תופעת לוואי נפוצה של ירידה מתחת למשקל הגוף האידיאלי.

אלא שאנשי מקצוע רבים, גם מנוסים, לא לוקחים בחשבון כי היעדר וסת במשקלים גבוהים יותר עלול לנבוע מהגבלות תזונה.

אם אתם או אדם שקרוב אליכם מתמודד/ת עם אנורקסיה לא טיפוסית, או בכלל. עם הפרעות אכילה, חשוב לדבר עם רופא או איש מקצוע רלוונטי אחר.

הרבה פעמים תופעות הלוואי יכולות כשלעצמן עלולות לגבות מחירים נפשיים וגופניים גבוהים. 

עדכון אחרון:

8 בדצמבר 2022 

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Freizinger M, Recto M, Jhe G, Lin J. Atypical Anorexia in Youth: Cautiously Bridging the Treatment Gap. Children (Basel). 2022 Jun 5;9(6):837. doi: 10.3390/children9060837. PMID: 35740774; PMCID: PMC9221982.

Lebow J, Sim LA, Kransdorf LN. Prevalence of a history of overweight and obesity in adolescents with restrictive eating disorders. J Adolesc Health. 2015;56(1):19-24. doi:10.1016/j.jadohealth.2014.06.005

Can Anorexia Nervosa Affect People of Higher Weights? Atypical Anorexia in Normal and Higher Weight Individuals By Lauren Muhlheim, PsyD, CEDS Updated on November 13, 2020. Medically reviewed by Rachel Goldman, PhD, FTOS. https://www.verywellmind.com/anorexia-nervosa-in-individuals-of-higher-weights-1138302

Caroline Miller. What Is Atypical Anorexia Nervosa? The patient has a pattern of obsessive, dangerous weight loss but is not underweight. https://childmind.org/article/what-is-atypical-anorexia-nervosa/

כולנו חווים לעיתים ״ענייני בטן״, שאת. הסיבתיות מאחורי חלק מהם ניתן לייחס לעולם הרגש. 

רגשותינו ומחשבותינו משפיעים ישירות על מערכת העיכול שלנו.

הדבר עובד גם בכיוון ההפוך, כשמרגישים ערפול ועייפות אחרי שאוכלים יותר מדי סוכר וג׳אנק פוד.

הקשר הזה יכול לעזור להסביר למה יש עצירות כשנלחצים או מוטרדים, ומדוע תסמיני חרדה גופנית מחמירים כשהעיכול אינו פועל כשורה.

חרדה ועצירות

עצירות כוללת צואה קשה שלא פשוט לדחוק החוצה, נפיחות, כאבי בטן וחוסר אנרגיה.

קלינית, עצירות מוגדרת כפחות מ-3 יציאות בשבוע, והיא מצב שכיח למדי המשפיע על 1 מכל 6 אנשים. גורמים נפוצים לעצירות כוללים: 

• חוסר פעילות גופנית.

• התייבשות.

• תזונה דלה בסיבים.

• תרופות, כולל סמי הרגעה, אופיואידים ותרופות שונות להורדת לחץ דם.

• בעיות רפואיות, כולל תת-פעילות בלוטת התריס וסוכרת.

חרדה גם היא דבר נפוץ, ועל פי ההערכות לוקים בה 40 מיליון אמריקאים (יותר מ-19% מהאוכלוסייה). מחקר מ-2021 מצא שחרדה ועצירות מתרחשים ביחד לעתים קרובות. ללא ספק יש קשר בין חרדה ועצירות, אבל טרם ברור מהו בדיוק. האם חרדה גורמת לעצירות, או שהכיוון הוא דווקא הפוך?

האם מתח מחמיר עצירות?

״המוח השני״

שמענו על מספר קיבות, אבל גם למוח יש כפילים. 

אחד מהם הוא מה שמכונה ״ציר המעיים-מוח״.  - 

מיליארדים של תאי עצב המרפדים את המעי שולחים למוח אותות בנוגע למכלול האורגניזמים במעי, לעיכול ולבריאותו הכללית של המעי.

המוח שולח גם הוא אותות אל המעי.

למשל, רק המחשבה על הארוחה הבאה גורמת לבטן לשחרר מיצי עיכול כהכנה לכך.

כשאנחנו במתח רב, המוח מפעיל תגובת ״הלחם, ברח או קפא״ ומשחרר הורמונים כמו קורטיזול ואפינפרין, שמשפיעים ישירות על העיכול ועל תפקוד המעי. הורמונים אלה מנתבים מחדש את זרימת הדם מהמעי לאיברים חיוניים, כמו המוח והלב.

לפי מחקר מ-2014, הדבר יכול לגרום להאטת העיכול ולהביא לעצירות.

זאת ועוד, לעתים קרובות חרדה שמה אותנו במצב ״הלחם, ברח או קפא״ קבוע, מה שעלול להוביל לעצירות כרונית.

ויש דרכים נוספות שבהן מתח יכול להחמיר עצירות. מתח מפריע למכלול האורגניזמים של המעי וגורם לחוסר איזון בקטריאלי.

כשחיידקים מזיקים משתלטים, הם עלולים. גרום לדלקת במעיים, מה שעשוי להאט את העיכול ולגרום לעצירות.

כשאנו לחוצים - השרירים נוטים להימתח, כולל אלה שבמעיים, אשר עוזרים להניע אוכל במערכת ולהאיץ את העיכול. אבל כשהם מתוחים הם אינם נרפים ומתכווצים כראוי, והדברים יכולים לנוע אחורה.

האם ייתכן שמדובר בתסמונת המעי הרגיז (IBS) או במחלות מעי דלקתיות (IBD)?

תסמונת המעי הרגיז היא הפרעה שיכולה לגרום לעצירות תכופה ולתסמינים לא נעימים אחרים, בהם:

• כאבים והתכווצויות בבטן.

• שלשול.

• גזים ונפיחות.

• עייפות.

בערך 1 מ-10 אמריקאים חיים עם. התסמונת.

בעוד שהסיבות המדויקות לה אינן ידועות, יש כמה גורמים שעשויים לשחק תפקיד ב-IBS, בהם זיהום בקטריאלי, דלקת, תפקוד ירוד של מערכת החיסון ושינוי בציר המעיים-מוח.

גם מתח יכול לגרום ל-IBS.

אנשים עם IBS מדווחים לעתים קרובות שבעיות העיכול שלהם ניצתות בתקופות של מתח אינטנסיבי.

הדבר עשוי להיגרם מדלקת גוברת או מרמות גבוהות של הורמוני לחץ. ראיות חזקות מצביעות גם על רמות נמוכות של המוליך העצבי סרוטונין.

לצד תפקידו במצב הרוח, סרוטונין משפיע גם על מהירות מעבר המזון במעי.

גופנו מפיק 90% מהסרוטונין שלו בתאים מיוחדים במעיים. דלקת שמקורה במתח וחוסר איזון בקטריאלי יכולה לגרום לתאים הללו לייצר פחות סרוטונין ולעיכול להאט.

מעניין. שרמות נמוכות של סרוטונין מופיעות יחד עם. חרדה.

מחקר מ-2017 דן באפשרות שהדבר מסביר מדוע אנשים עם IBS הם בעלי סבירות גבוהה יותר לחיות עם חרדה.

דיכאון הוא בעיה נפשית נוספת שקשורה לסרוטונין נמוך – קשור גם הוא ל-IBS.

תסמונת המעי הרגיז עם עצירות (IBS-C)

אם מתח וחרדה מחמירים עצירות, יכול להיות שמדובר בתסמונת המעי הרגיז עם עצירות, שעבורה יש כמה טיפולים שיכולים לעזור לשלוט בתסמינים:

• טכניקות לניהול מתח, כמו מדיטציה.

• דיאטה FODMAP, במסגרתה לא אוכלים ירקות, פירות וקטניות מסוימים ומוצרי חלב אחרים שיכולים לעורר תסמיני IBS.

• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), שיכול לעזור להפחית את המחשבות השליליות והחרדה.

• נוגדי דיכאון יכולים לעזור להעלאת רמות הסרוטונין ולחדש את ניעות המעיים.

• תרופות מאושרות לטיפול ב-IBS, כמו לוטרונקס (אלוסטרון) ואמיטיזה (לוביפרוסטון).

מחלות מעי דלקתיות (IBD)

מחלות מעי דלקתיות הן משפחה של הפרעות כרוניות הנגרמות כתוצאה מרמות גבוהות של דלקת במעי.

למרות שמצב זה שונה מ-IBS, שניהם חולקים תסמינים במערכת העיכול, כולל עצירות.

אבל מ-IBD יכולים לנבוע סימפטומים שמבטאים לא רק במעיים, למשל כאבים במפרקים, בעיות בעור ועייפות קיצונית.

כמו עם IBS, מתח יכול לעורר גם IBD, שיכול גם הוא להופיע במקביל לחרדה ודיכאון.

לפי מחקר מ-2015, עד לשליש מהאנשים עם IBD יש גם תסמיני חרדה ולרבע מהם יש גם תסמיני דיכאון.

טיפולים נפוצים ב-IBD הם תרופות אנטי-דלקתיות חזקות ומדכאי חיסון.

האם עצירות יכולה לגרום לחרדה?

בעוד שמתח וחרדה יכולים להחמיר עצירות, ייתכן וגם הכיוון ההפוך נכון – עצירות עשויה להוביל לחרדה. כשמערכת נסוגה, היא לא נפטרת מהפסולת כמו שצריך, ונגרמת דלקת. הדבר גורם למעי לשלוח אותות למוח, מה שעלול לעורר מחשבות חרדתיות. גם הדאגה מתי תתרחש תנועת המעיים הבאה יכולה לגרום לחרדה לעלות, מה שעלול להוביל למעגל קסמים שבו המתח והחרדה ממשיכים ומחמירים את העצירות.

עצירות ובעיות נפשיות אחרות

עצירות יכולה לקרות במקביל לבעיות נפשיות אחרות, בהן:

• דיכאון.

• סכיזופרניה.

• הפרעות אישיות.

• הפרעת התמכרות לאלכוהול.

• הפרעה דו-קוטבית.

מחקר מ-2016 מצא שכ-57.7% מהאנשים שסבלו מדיכאון דיווחו על תסמיני עצירות על פני תקופה של שנתיים. הדבר אינו מפתיע לאור הקשר בין המוח למעיים.

 יש כמה טכניקות שעשויות לעזור להוריד את המתח ולהניע את העניינים, רבות מהן בגדר שינויים פשוטים שניתן לנסות בבית.

פסיכותרפיה

CBT משכך מתח ע״י זיהוי דפוסי חשיבה שליליים והחלפתם בחיוביים. סוג נוסף של תרפיה המכונה ביופידבק מאמן מחדש את השרירים להירגע ולהתכווץ באופן המתאים כדי לסייע לתנועות מעיים.

תרופות

משלשלים יכולים לעזור בהתקפים של עצירות חמורה ולסייע בהפחתת חלק מהחרדה הקשורה למצב. אך משלשלים הם פתרון לטווח קצר, שכן הם יכולים לגרום לתלות. נוגדי דיכאון, לרבות מעכבי קליטה חוזרת בררניים של סרוטונין (SSRI), עשויים גם הם להקל על אנשים עם עצירות הקשורה ל-IBS. הדבר יעזור לאזן את רמות הסרוטונין במעי ובמוח, לשליטה בחרדה ולחידוש תנועות המעיים הבריאות.

תזונה

שינויים בדיאטה יכולים לעזור להקל על עצירות.

הפחיתו את הסוכר - אכילה מרובה של סוכר יכולה להקשות על התמודדות עם מתח ולהגביר את החרדה, כך לפי מחקר מ-2019. סוכר יכול גם להזין בקטריות שגורמות לדלקת במעיים ומחמירות עצירות.

אכלו יותר סיבים - סיבים מוסיפים נפח לצואה ומרככים אותה, מה שמאפשר לה לעבור בקלות רבה יותר. סיבים מסיסים שמצויים בפירות ובירקות הם מזון גם עבור הבקטריות הטובות שבמעיים. הדבר מאפשר לבקטריות המועילות להתרבות ולדחוק החוצה את אלה המזיקות, שתורמות  לעצירות.

סגנון חיים

ישנם כמה שינויים בסגנון החיים שניתן לנסות על מנת להקל על עצירות.

מדיטציה מבוססת-מיינדפולנס

סוג של מדיטציה שבמהלכה מתבוננים במחשבות וברגשות כשהם צצים. הדבר מלמד אותנו לא לשפוט או להגיב להם, אלא פשוט להבחין בהם מופיעים ואז לתת להם ללכת. מחקר מ-2013 מצא שמיינדפולס עשוי לעזור להפחית את רמות הורמון המתח קורטיזול, המאט עצירות.

פעילות גופנית

יכולה להפחית מתח ומחוללת פלאים לחרדה. מחקר מ-2020 מציע שהתעמלות קלה עד מתונה, כמו ריצה, שחייה או רכיבה על אופניים, יכולה להפחית מעט את תסמיני החרדה. התעמלות יכולה גם לעזור להפחית עצירות ע״י שיפור חוזק שרירי הליבה, מה שיכול לסייע לדברים להתקדם. פעילות לב-ריאה, כמו ריצה או רכיבה על אופניים, היא הבחירה הטובה יותר, אבל אפילו הליכה קצרה ונמרצת יכולה להועיל להקלה על עצירות. 

יוגה

יכולה לעזור לשחרר מתח בשרירים, בעיקר שרירי הליבה המעורבים בעיכול. הדבר יכול להאיץ את מעבר הצואה ואת חידוש העיכול הבריא.

נשימות

נשימה סרעפתית עמוקה מצוינת להפחתת רמות הלחץ ולהקלה על מתח. השימוש בסרעפת לכיווץ והרפיית שרירי הליבה מסייע גם הוא לגירוי המעיים.

אם מקור העצירות הוא ב-IBS, יש לדבר עם מומחה רפואי כדי שירשום תרופות מתאימות.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

שינה היא תהליך מורכב, ולעתים תפיסתנו את טיב השינה שלנו - או אפילו את היותנו ישנים או ערים - עשויה להיות שגויה.

אינסומניה היא הפרעת שינה הכוללת קושי מתמיד בהתחלת השינה, בהימשכות השינה או באיכותה.

אינסומניה פרדוקסלית, מנגד, קרויה ע״ש הפרדוקס המרכזי שלה, לפיו אנשים במצב זה מאמינים שהם היו ערים מרבית הלילה, למרות שבפועל ישנו מספר שעות שקרוב לנורמלי.

מהי אינסומניה פרדוקסלית?

שמה הרשמי של אינסומניה פרדוקסלית הוא תפיסה שגויה של מצב השינה (Sleep State Misperception, או SSM).

היא נקראת גם אינסומניה סובייקטיבית, או פסאודו אינסומניה.

אינסומניה פרדוקסלית היא הפרעת שינה הגורמת לאנשים לחוש ערים אפילו כשהם ישנים, מה שמוביל להערכת חסר של מספר השעות שישנו בכל לילה.

גם אנשים עם אינסומניה רגילה (המכונה לעיתים  ״אינסומניה אובייקטיבית״ בספרות המקצועית) חווים פער בין תפיסת זמן השינה שלהם לבין כמות הזמן שישנו בפועל, אבל הפער הזה בולט במיוחד אצל אנשים עם אינסומניה פרדוקסלית.

כלומר, למרות שהם ישנים משך זמן ממוצע יחסית וחווים רמות עייפות סבירות במהלך היום, הם מדווחים על סימפטומים זהים לאינסומניה אובייקטיבית.

גם רמות המתח אצל מתמודדים עם אינסומניה פרדוקסלית עולות במידה דומה לזו של מתמודדים עם אינסומניה אובייקטיבית. 

אינסומניה פרדוקסלית מול שינה פרדוקסלית

שני המונחים נראים דומים וזהקצת מבלבל, אבל שינה פרדוקסלית מתייחסת למצב השינה של ריצודי עיניים מהירים (REM), ולא להפרעה כמו אינסומניה פרדוקסלית.

שנת REM היא מצב השינה בו מופיעים רוב החלומות.

מומחי שינה מתייחסים לעתים לשנת REM כשינה פרדוקסלית, כי במהלכה המוח אקטיבי ביותר, בעוד הגוף ישן.

סימפטומים של אינסומניה פרדוקסלית

המתממודדים/ות עם אינסומניה פרדוקסלית מדווחים על תחושת מודעות למה שקורה סביבם בלילה ועל כך שהם ישנים רק מספר שעות מועט, אם בכלל, למרות שמשך השינה המעשי שלהם מספק כדי שלא יופיעו אצלם תסמינים של חוסר שינה.

עוד סימפטום אפשרי של אינסומניה פרדוקסלית הוא חוויה של חוסר שינה ללא לקות תפקודית משמעותית ביום המחרת.

ואולם, יש אנשים הסובלים מההפרעה שאכן מדווחים על עייפות במהלך היום.

אינסומניה פרדוקסלית יכולה לגרום עם הזמן להפרעות שינה, עקב המצוקה הנגרמת מכך שהאדם סבור שאינו ישן טוב.

מה גורם לאינסומניה פרדוקסלית?

מומחים אינם בטוחים מה גורם לאינסומניה פרדוקסלית, למרות שיש כמה כיווני חקירה שעשויים להניב תשובות.

למשל, כמה מחקרים מראים שלמצב זה עשויות להיות גם סיבות פיזיולוגיות, כמו עלייה ברמות החמצן בגוף במהלך השינה והגברה של חילוף החומרים.

אינסומניה פרדוקסלית עשויה להיות קשורה גם לתכונות אישיות מסוימות, כמו נוירוטיות.

יתכן שאנשים נוירוטיים נוטים לחרדה ולרמות עוררות גבוהות יותר, אבל המחקר סביב קשר זה עדיין נמשך.

תיאוריה אחרת היא שאינסומניה פרדוקסלית עשויה להיגרם בשל הבדלים במבנה העצבי של השינה, שלא ניתן לזהות אותם באמצעות השיטות הקיימות כיום. 

בהשוואה הן לאנשים שאין להם אינסומניה והן לאנשים עם אינסומניה אובייקטיבית, מחקרים מראים שאלה שיש להם אינסומניה פרדוקסלית מדגימים פעילות מוחית שעברה שינוי, המצביעה על עוררות במהלך שינה.

אינסומניה פרדוקסלית והפרעות אחרות

אינסומניה פרדוקסלית עשויה להתרחש לצד הפרעות אחרות, הן כאלה הקשורות לשינה והן כאלה שלא.

דום נשימה חסימתי בשינה (OSA): הפרעת נשימה בשינה שהסובלים ממנה הם בעלי סיכוי גבוה יותר לבצע הערכת יתר או חסר של משך הזמן בו ישן, ביחס לאנשים שלא סובלים מ-OSA.

דיכאון

למרות שאינסומניה היא תסמין נפוץ של דיכאון, יש אנשים עם דיכאון קליני שחווים גם אי-התאמה בין אורך השינה האובייקטיבי שלהם לזה הסובייקטיבי.

הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)

בעוד שכ-70% מהאנשים עם PTSD חווים אינסומניה, מחקרים מראים שיש הבדל קטן בלבד בין שינה של אנשים עם PTSD לזו של אנשים בקבוצת בקרה, מה שמצביע על כך שלאינסומניה פרדוקסלית עשוי להיות חלק בקשיי שינה הקשורים ל-PTSD.

תסמונת המעי הרגיז

מחקרים מראים שאנשים עם התסמונת עשויים להיות בעלי נטייה גדולה יותר להערכת חסר של משך השינה שלהם.

איך מאבחנים אינסומניה פרדוקסלית?

אינסומניה פרדוקסלית נחשבת קשה לאבחון. מטופל שמדווח שהוא חווה אינסומניה, לרוב אינו מופנה לבדיקת שינה אלא אם אינו מגיב לטיפול או שהרופא מאמין שיש לו הפרעות שינה אחרות. זאת ועוד, אינסומניה פרדוקסלית מאובחנת לאנשים רק אם אין להם סיבה נפשית או גופנית אחרת לביצוע שיפוט מוטעה אודות השינה שלהם.

מכיוון שאבחון אינסומניה פרדוקסלית דורש אישור לכך שאדם ישן כשהוא חושב שהוא ער, לרוב מתבצע אבחון לאחר בדיקה במעבדת שינה.

בדיקת שינה, או פוליסומנוגרפיה, מאפשרת לרופאים לאשר באופן אובייקטיבי מתי אדם ישן או ער, דבר שניתן לאחר מכן להשוות אותו לדיווח העצמי של אותו אדם על אורך השינה השלו.

מלבד זאת, אפשר לאבחן אינסומניה פרדוקסלית באמצעות אקטיגרפיה, סוג של ניתוח שינה שכולל לבישת מכשיר הדומה לשעון יד בזמן ההימצאות בבית.

במקרים מסוימים תופנו לבדיקת EEG שנועדה למדוד את פעילות המוח במהלך השינה.

עושים זאת באמצעות סנסורים המחוברים לקרקפת.

טיפולים לאינסומניה פרדוקסלית

למרות שאין פרוטוקול טיפולי סטנדרטי לאינסומניה פרדוקסלית, קיימות כמה אופציות טיפוליות פוטנציאליות.

מי שחושד שיש לו אינסומניה פרדוקסלית, צריך לדבר עם רופא/ת המשפחה קופת החולים, כדי שמומחה יוכל לרשום לו את הטיפול המתאים ביותר ברגע שיתקבל אבחון.

אפשרות אחת היא טיפול תרופתי, כולל סמי הרגעה ותרופות אנטי-פסיכוטיות, לטיפול באינסומניה פרדוקסלית, אך עלולות להיות להן תופעות לוואי, ואין קונצנזוס קליני בנוגע לאפקטיביות שלהן.

אופציה נוספת היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בהפרעות שינה (CBTI) , שמשתמש בשילוב של טכניקות טיפוליות לזיהוי דפוסי מחשבה והתנהגות שליליים והחלפתם באלטרנטיבות מועילות.

אלה כוללים הדרכה על היגיינת שינה, הגבלת שינה, שליטה בגרויים וטכניקות הרפיה ייחודיות לקשיי שינה.

מחקרים המתמקדים בשימוש ב-CBT עבור אנשים עם אינסומניה מצביעים על כך שהדבר יכול לשפר הן את איכות השינה ואת זמן השינה הנתפס, מה שהופך זאת לטיפול יעיל פוטנציאלי גם עבור אינסומניה פרדוקסלית.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA,

ראש המכון ומטפל CBTI

מקורות:

Wasey W, Saleh S, Abernathy K, Sapra A, Bhandari P. Paradoxical Insomnia in a Frustrated Patient Treated With Hypnotics for Ten Years. Cureus. 2021 Jul 7;13(7):e16234. doi: 10.7759/cureus.16234. PMID: 34367831; PMCID: PMC8344385.

https://www.sleepfoundation.org/insomnia/paradoxical-insomnia

מהי הפרעת זהות דיסוציאטיבית? 

דיסוציאציה היא תהליך מנטלי לא מודע שמייצר ניתוק מהמחשבות, הזיכרונות, הרגשות, הפעולות או תחושת הזהות של אדם.

הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID - Dissociative Identity Disorder), היא ההפרעה הדיסוציאטיבית החמורה ביותר. 

פנומנולוגית, המתמודד עם ההפרעה יחווה מעת לעת ניתוק תודעתי, ולהרגיש כאילו זהות פנימית אחת או יותר מנסה להשתלט עליו.

במקרים מסוימים יש לזהויות האלה שמות, מאפיינים, גינונים וקולות ייחודיים (מה שהופך את ההפרעה לחומר גלם מצוין עבור תסריטאים). 

ההפרעה כונתה בעבר הפרעת אישיות מרובת פנים, או במינוח העממי ״פיצול אישיות״. 

ההערכה היא כי ההפרעה מופיעה בקרב אחוז מהאוכלוסייה (שזה המון).

הפרסום הראשון בספרות המקצועית הופיע ב-1811 ובו תיאור מקרה שבמרכזו מטופלת אנגליה ששמה היה מארי ריינולדס. 

הסתרת נפשך

הסתרת את נפשך ממני

ולא היה בי עוד קול הנהר המלא,

העולה על גדותיו.

נותקו חיי מהזמר

ואעמוד בכוך ניכלמת

בלי שמש ובלי ירח ובלי נר.

הסתרת את נפשך ממני

והלחם שעל השולחן יבש

ויהי ניקודים

הסתרת את נפשך ממני

ולא היה בי קול, עוד קול.

-- זלדה

מי בסיכון ל-DID?

מחקרים מצביעים על כך שהגורם ל-DID הוא כנראה תגובה פסיכולוגית למתחים בינאישיים וסביבתיים, בעיקר במהלך הילדות המוקדמת, כשהתעללות או הזנחה רגשית עלולות להפריע להתפתחות האישיות.

לאנשים שמפתחים הפרעות דיסוציאטיביות, רובם ככולם, יש היסטוריה של טראומות חוזרות, מכניעות ולעתים קרובות גם מסכנות חיים בשלב התפתחותי רגיש בילדותם, לרוב לפני גיל 6. 

חשוב לזכור כי הפרעה דיסוציאטיבית יכולה להתפתח גם במצבי הזנחה או התעללות רגשית מתמדת, בלי נוכחות גלויה של התעללות גופנית או מינית. 

איך מזהים DID?

DID מאופיינת בנוכחות של לפחות שתי זהויות או מצבי אישיות נבדלים או מפוצלים, ששולטים בהתנהגות האדם.

מי שרוצה לקבל המחשה דרמטית (ופשטנית) של מופעי ההפרעה, יוכל לזהותה בתרבות הפופולרית. למשל, DID מוכרת לנו היטב בהמון סרטים הוליוודיים, כמו מועדון קרב (Fight club).  

עכשיו נרחיב לעולם האבחוני -

בנוסף לאישיות המפוצלת, ב-DID קיים גם קושי להיזכר במידע אישי מהותי, אמנזיה ברמה שקשה להסביר כשכחה נורמטיבית.

ב-DID מופיעים פערים בזיכרון האוטוביוגרפי לצד בעיות עם מודעות עצמית ותפיסה.

למרות שלא כל מי שלוקה ב-DID חווה את ההפרעה באותו אופן, עבור חלקם הזהויות השונות יהיו גיל, מין או גזע ובמקרים רבים יציבה ומחוות מובחנות או אופני דיבור נבדלים.  

כאשר אחת הזהויות חושפת את עצמה ושולטת בהתנהגות ובחשיבה מתרחש תהליך מהיר של ״חילוף״, מהלך מנטלי שיכול לארוך שניות, דקות או ימים.

תסמינים גופניים של DID עשויים לכלול כאבי ראש, אמנזיה, אובדן זמן, טרנסים, חלימה חריגה בהקיץ ו״חוויות חוץ גופיות״.

המתמודדים ידווחו במקרים רבים על מצבי פוגה דיסוציאטיביים, או חוויות שבהן האדם שוטט בלי כל זיכרון לגבי מה שהתרחש. 

עוד שני מאפיינים פסיכולוגיים מרכזיים ב-DID הם דפרסונליזציה-דראליזציה ואמנזיה. 

דפרסונליזציה ודראליזציה

דפרסונליזציה היא תחושת ניתוק מהגוף, שפעמים רבות מתייחסים אליה כאל ״חוויה חוץ גופית״.

 דראליזציה היא תחושה שהעולם אינו אמיתי, או נראה מעורפל או רחוק.

אמנזיה

בגדול, אמנזיה היא כישלון להיזכר במידע אישי משמעותי, באופן כה נרחב שלא ניתן להתייחס אל הדבר כשכחנות רגילה.

יכולות גם להיות מיקרו-אמנזיות שבהן שיחות שהאדם השתתף בהן אינן זכורות לו, או שהתוכן של שיחות משמעותיות נשכח באחת.

באמנזיה שבאופן טיפוסי מקושרת ל-DID, מצבי זהות שונים זוכרים היבטים שונים של מידע אוטוביוגרפי.

לרוב, יש אישיות ״מארחת״, המזדהה בשמו האמיתי של האדם. באופן אירוני, בד״כ אישיות זו אינה מודעת לנוכחותן של האישיויות האחרות.

דפרסונליזציה-דראליזציה ואמנזיה כוללים תחושת בלבול לגבי השאלה ״מי אני?״.

דוגמה לבלבול בזהות היא כשאדם מתקשה להגדיר את הדברים שמעניינים אותו בחיים או את העמדות הפוליטיות, הדתיות, המקצועיות ועוד.

כיום ידוע שמצבים דיסוציאטיביים אלה אינם אישיויות בשלות לגמרי, אלא מייצגים תחושת זהות מפורקת.

ספקות לגבי ההפרעה

עד לפני עשור-שניים, וקצת גם היום, נשמעים קולות מקצועיים המפקפקים בקיומה של ההפרעה.

בעוד שהוליווד והמדיה החברתית הביאו את תשומת הלב ל-DID, הקהילה המדעית נותרה לא משוכנעת בקיומה.

למעשה יש מומחים שרואים בה תופעה אופנתית שגדלה כל כך בשנים האחרונות, עד שאפשר לתהות האם מדובר ב״מגיפה״ בפסיכיאטריה של ילדים ומתבגרים.

אפשר להבין,  יש כאן הכרה מקצועית בקיומן של יישויות נפרדות בנפש האדם, מה שמאתגר הסכמות רבות לגבי המאפיינים של אישיות האדם. 

יחד עם זאת, מחקרים עכשוויים אימתו שהפרעת זהות דיסוציאטיבית היא מצב פסיכיאטרי אמיתי ומוכח מדעית.

אבחנה

אבחנה של DID לוקחת זמן.

למעשה, ההערכה היא שמתמודדים.ות ההפרעה מבלים כ-7 שנים בבריאות הנפש לפני שהם מקבלים אבחנה מדויקת, משום שרשימת התסמינים שגורמים לאדם עם DID לחפש טיפול דומה מאוד לרשימות התסמינים של אבחונים פסיכיאטריים אחרים.

למעשה, לרבים עם DID יש גם אבחנות נוספות, למשל הפרעת אישיות גבולית או הפרעות אישיות אחרות, וכן דיכאון וחרדה. 

קריטריונים

ה- DSM-5-TR, המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות, מספק את הקריטריונים הבאים לאבחון DID:

1. נוכחות של לפחות 2 זהויות או מצבים אישיותיים נבדלים, כל אחד מהם בעל דפוס מתמיד יחסית של תפיסה והתקשרות וחשיבה על הסביבה והעצמי.

2. חייבת להתרחש אמנזיה, המוגדרת כפערים בהיזכרות באירועים יומיומיים, מידע אישי חשוב ו/או מאורעות טראומטיים.

3. האדם חייב להיות במצוקה עקב ההפרעה או בעל קושי לתפקד בתחום חיים משמעותי אחד לפחות בעקבותיה.

4. ההפרעה אינה חלק מפרקטיקה תרבותית או דתית נורמטיבית.

5. התסמינים לא נגרמו כתוצאה מהשפעות פיזיולוגיות ישירות של חומר (למשל בלקאאוט או התנהגות כאוטית כשהאדם היה שיכור) או ממצב רפואי כללי. 

האישיויות הנבדלות עשויות לשרת תפקידים מגוונים בסיוע לאדם להתמודד עם דילמות בחיים.

למשל, 2-4 אישיויות בממוצע נוכחות באבחון הראשוני של המטופל, ולאחר מכן כ-13-15 אישיות בממוצע הופכות מוכרות במהלך הטיפול.

טריגרים סביבתיים או מאורעות חיים גורמים למעבר פתאומי מאישיות אחת לאחרת.

תחלואה נלווית

לצד דיסוציאציה ואישיות מרובה או מפוצלת, המתמודדים עם DID עשויים לחוות מספר בעיות פסיכיאטריות.

הנה כמה מהן (ניתן לקרוא על כל אחת בהרחבה בקישור מתוכה):

• דיכאון.

• תנודות במצב הרוח.

• מחשבות אובדניות ובמקרים רבים גם ניסיונות.

• התנהגויות של פגיעה עצמית.

• הפרעות שינה (בעיקר אינסומניה, ביעותי לילה וסהרוריות).

• הפרעות חרדה, למשל התקפי חרדה או פוביות.

• תגובות אופיניות לטראומה נפשית - פלאשבקים, תגובות אינטנסיביות לטריגרים.

• התמכרויות, בעיקר לאלכוהול וסמים.

• התנהגות כפייתית וטקסים החוזרים על עצמם.

• תסמינים דמויי-פסיכוזה (לרוב הלוצינציות שמיעתיות וחזותיות).

• הפרעות אכילה.

גורמים

האטיולוגיה של ההפרעה מיוחסת לשילוב בין כמה גורמים, בהם טראומה נפשית חמורה בשנות הילדות.

לרוב מדובר בטראומה מורכבת, הכוללת התעללות גופנית / מינית  / רגשית או גם וגם. 

הפן הדיסוציאטיבי של ההפרעה מובן ע״י פסיכולוגים ופסיכיאטרים כמנגנון הגנה שמטרתו להסתגל למציאות שהנפש לא מצליחה לשאת או להיטמע בעצמיות המודעת. 

הממצאים מראים כי במשפחות בהן ההורים מפחידים ואינם צפויים, הילדים עשויים להפוך דיסוציאטיביים. 

איך מטפלים?

אין קווים מנחים רשמיים ומבוססי ראיות לטיפול ב-DID.

 חלק מהבעיה היא שהערכת יעילותם של טיפולים בהפרעה מתבססת על תיאורי מקרים, חלקם אפילו שנויים במחלוקת.

יחד עם זאת, למרות שאין מרפא ל-DID, טיפול ייעודי וממוקד (לרוב ארוך טווח) יכול לסייע, בהינתן ההתחייבות של המטופל כלפיו.

הנה כמה מהטיפולים היעילים ביותר:

פסיכותרפיה

הכוונה היא לטיפול בשיחות, על גישותיו השונות לטיפול בטראומה נפשית.

בכל הטיפולים קיימת התייחסות לטריגרים המעוררים את הפיצול ב-DID ובחלק מהם יוזמנו גם בני משפחה.

היפנותרפיה

בשילוב עם פסיכותרפיה, היפנוזה קלינית יכולה להנגיש זיכרונות מודחקים, להגביר שליטה בבעיות התנהגותיות הנלוות ל-DID ובמקרים מסוימים לעזור למזג את הזהויות הפעילות לאישיות מרכזית אחת.

טיפול CBT

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) יכול ללמד את המטופל המתמודד עם DID כיצד לתקשר ביעילות בין הזהויות.

הוא גם עוזר למטופל למצוא אסטרטגיות התמודדות אדפטיביות יותר מאשר "החלפת אישיות" בעת מצוקה.

ניתן לשפר זאת על ידי לימוד תרגילי הרפיה, לקיחת פסק זמן, מודלינג מצד המטפל והשגת שליטה על עיוותים קוגניטיביים לגבי העצמי והעולם.

טיפול בהבעה ויצירה

ישנן ראיות לכך שתרפיות כמו טיפול באמנות או בתנועה עוזרות לאנשים להתחבר אל חלקים בנפשם שהם סגרו כדי להתמודד עם טראומה.

ֿ

טיפול תרופתי

אין טיפולים תרופתיים ספציפיים ל-DID, מה שהופך טיפולים פסיכותרפיים למענה העיקרי להפרעה.

כיוון שתסמינים של הפרעות דיסוציאטיביות מאפיינים לעתים קרובות גם הפרעות אחרות, כמו חרדה או דיכאון, פסיכיאטרים נעזרים לעיתים בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה כליווי לטיפול הוורבלי.

כמו בהרבה הפרעות נפשיות כרוניות אחרות, מערכת תמיכה חזקה יכולה להפוך את החיים עם DID להרבה יותר מוחזקים וטובים.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Boyer SM, Caplan JE, Edwards LK. Trauma-Related Dissociation and the Dissociative Disorders:: Neglected Symptoms with Severe Public Health Consequences. Dela J Public Health. 2022 May 31;8(2):78-84. doi: 10.32481/djph.2022.05.010. PMID: 35692991; PMCID: PMC9162402.

Dorahy MJ, Brand BL, Şar V, et al. Dissociative identity disorder: An empirical overview. Australian & New Zealand Journal of Psychiatry. 2014;48(5):402-417. doi:10.1177/0004867414527523

Gillig PM. Dissociative identity disorder: a controversial diagnosis. Psychiatry (Edgmont). 2009 Mar;6(3):24-9. PMID: 19724751; PMCID: PMC2719457.

Goodwin J. Mary Reynolds: a post-traumatic reinterpretation of a classic case of multiple personality disorder. Hillside J Clin Psychiatry. 1987;9(1):89-99. PMID: 3308663.

Mitra P, Jain A. Dissociative Identity Disorder. [Updated 2022 May 17]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2022 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK568768/

Rogers J. Switching into a dissociated state. Nat Rev Neurosci. 2023 Jan 9. doi: 10.1038/s41583-022-00671-9. Epub ahead of print. PMID: 36624203.

Dissociative Identity Disorder (Multiple Personality Disorder) Written by WebMD Editorial Contributors. Medically Reviewed by Smitha Bhandari, MD on January 22, 2022: https://www.webmd.com/mental-health/dissociative-identity-disorder-multiple-personality-disorder

כל מבוגר שלישי בערך חווה אינסומניה כרונית, הפרעת שינה שמאופיינת בקשיים מתמידים להירדם או לישון רצוף.

יתרה מכך, 1 מ- 5 מקרים של נדודי שינה קצרי טווח הופכים לנדודי שינה כרוניים, מצב שיכול להימשך שנים.

ואולם, לאלה מאיתנו שאינה חווים אינסומניה, התהפכות במיטה אחרי יום מתוח עשויה להיות חוויה מוכרת.

לעתים קרובות מה שאחראי על הקשיים בשינה הם מתח וחרדה.

בתקופות של סטרס מתמשך, הגוף מפעיל את תגובת הלחץ שלו, שראשיתה בשטף של הורמונים שגורמים לתחושת דריכות ומעוררים שינויים פיזיולוגיים נוספים. הנשימה הופכת מהירה ושטחית יותר, קצב הלב ולחץ הדם עולים והעיכול מואט. כשתגובת הלחץ של הגוף מופעלת, הניסיון להירדם או להישאר במצב שינה כמעט ואינו אפשרי.

לשמחתנו ידוע כבר הרבה זמן שיש דרך פשוטה מאוד שמצליחה לכבות די מהר את תגובת הלחץ.

הפעלה של תהליך טבעי הפוך, המכונה ״תגובת הרפיה״, עוזר להרגיע את הנפש ואת הגוף ולעזור לעצמנו לשקוע בשינה בטבעיות.

תרגילי הרפיה המסייעים להירדמות

יש אינספור דרכים להפעיל את תגובת ההרפיה של הגוף, אבל המטרה תמיד זהה:

התרגילים הללו מאפשרים למערכתמורידים את קצב הלב ומפחיתים את לחץ הדם, מאטים ומעמיקים את הנשימה ויוצרים תחושה מוגברת של רווחה. מחקרים מראים שהשינויים הללו עוזרים  להירדם, מה שממחיש שטכניקות הרפיה יכולות להפחית את הסימפטומים.

טיפים להתנסות בתרגילי הרפיה

כמה דברים שיש לזכור לפני שמנסים את התרגילים שיוצעו להן:

• בעוד שהתרגילים הללו יכולים להיות כלי מועיל בפני עצמם, הם עשויים להיות אפקטיביים יותר בשילוב עם שיפורים אחרים בהיגיינת השינה, כמו שמירה על לו״ז שינה עקבי וטיפוח הרגלים מקדמי שינה במהלך היום.

• בדיוק כמו בלמידת כל מיומנות חדשה, תרגילי הרפיה זקוקים לתרגול. שימוש חזרתי ומתמשך בתרגילי הרפיה הוא לרוב אפקטיבי יותר משימוש חד-פעמי או לטווח הקצר.

• למרות שיש פיתוי לחפש אחר טכניקות ההרפיה הטובות והאפקטיביות ביותר, הכי חשוב למצוא מה עובד בשבילכם. הדבר עשוי לדרוש ניסוי וטעייה, כך שאם תרגיל אחד אינו עובד - יש לנסות אחר.

למרות שהתרגילים הללו בטוחים עבור מרבית האנשים, לאחרים עשויה להועיל שיחה עם רופא לפני שינסו את הטכניקות. הדבר חשוב במיוחד למי שסובל מאפילפסיה או מבעיה פסיכיאטרית, או שיש לו היסטוריה של טראומה.

תרגילי נשימה

נשימות איטיות ועמוקות הן אחת הדרכים הקלות והבסיסיות ביותר להפעלת תגובת ההרפיה הטבעית של הגוף.

אם אתם מוצאים את עצמכם שוכבים ערים במיטה, קחו 10 נשימות עמוקות.

דבר זה לבדו יכול להתחיל להאט את הנשימה וליצור תחושת רוגע. אם אתם מחפשים תרגילי נשימה/

הנה כמה תרגילים שתוכלו לנסות:

נשימה סרעפתית

מכונה גם ״נשימה בטנית״ ומפעילה את השריר הגדול שבבסיס הריאות. לא רק שתרגיל זה יכול להפחית מתח ולקדם הרפיה, הוא יכול גם לחזק את הסרעפת ולהגביר את יעילות הנשימה שלנו. נסו זאת כך:

1. כשאתם במצב שכיבה, הניחו יד אחת על החזה העליון ואת השנייה על החלק העליון של הבטן, ממש מתחת לכלוב הצלעות. הידיים שלכם יעזרו להבטיח שאתם נושמים רק דרך הבטן במהלך התרגיל.

2. נשמו דרך האף, כך שהבטן תידחף כנגד ידכם. היד השנייה והחזה אמורים להישאר ללא תזוזה, ככל הניתן.

3. תוך שאתם ממשיכים להחזיק את החזה ללא תזוזה, הדקו את שרירי הבטן ונשפו דרך שפתיים קפוצות (כמו שאתם מחזיקים אותן כשאתם שורקים).

4. חזרו על התהליך.

מכיוון שרבים מאיתנו אינם רגילים להפעיל את הסרעפת כשאנו נושמים, תרגיל זה דורש מעט תרגול. נסו להתחיל בכמה דקות בלבד של נשימה סרעפתית כשאתם נכנסים למיטה, ואז הגדילו בהדרגה את משך הזמן, למיקסום התועלות.

נשימת 4-7-8

טכניקה זו היא מעט מתקדמת יותר, והיא עוזרת לשלוט במהירות הנשימה. אופציה זו עשויה שלא להיות הטובה ביותר עבור מי שאינו חש בנוח לעצור את נשימתו, אבל באופן כללי היא נחשבת בטוחה וקלה.

היא עובדת כך:

1. הניחו את קצה הלשון על גג הפה, ממש מאחורי השיניים (ושמרו אותה שם משך כל התרגיל).

2. שאפו דרך האף משך 4 שניות.

3. החזיקו את הנשימה למשך 7 שניות.

4. נשפו דרך הפה משך 8 שניות ואפשרו לנשיפה להשמיע קול טבעי, כמו נשיפה בנר.

בדיוק כמו תרגילי נשמה אחרים, התחילו בתרגול הטכניקה משך דקות ספורות לפני השינה. כשתתרגלו לקצב, הרגישו חופשיים להגדיל את משך הזמן שבו תתרגלו אותה.

תרגילי ויזואליזציה

דרך נוספת להפעיל את תגובת ההרפיה הטבעית של הגוף היא להשתמש בתרגילי ויזואליזציה.

טכניקות אלה מסתמכות על שימוש בדימויים מנטליים כדי ליצור תחושת רווחה בגוף, שיכולה להפחית מתח ולעזור להירדם.

סריקת גוף

סוג של מדיטציה שכוללת תשומת לב איטית וממוקדת על חלקים שונים של הגוף. כשתשכבו בנוחות במיטה, נסו את הצעדים הבאים:

1. התחילו בלקיחת כמה נשימות עמוקות, אפשר שהן יהיו סרעפתיות או לפי נשימת 4-7-8, כדי להכניס את הגוף למצב רפוי.

2. שימו את תשומת הלב על כפות הרגליים שלכם והבחינו בתחושות בבהונות, ואם יש בחלקי גוף אלה מתח כלשהו.

3. אם אתם מבחינים בחוסר נוחות, הכירו בכך ונסו לשחרר כל מחשבה על סיפורים שיש לכם. דמיינו את המתח עוזב את גופכם דרך הנשימה.

4. כשאתם מוכנים, העבירו את המיקוד לשרירי השוקיים וחזרו על תהליך ההבחנה בתחושות, שחרור המחשבות או הסיפורים והוויזואליזציה של המתח עוזב את הגוף דרך נשימתכם.

5. העבירו באופן שיטתי את תשומת הלב לכל חלק של הגוף, אחד-אחד, מכפות הרגליים ועד למצח, עד שתסרקו את כל הגוף.

אימון אוטוגני

באימון אוטוגני משתמשים באותם צעדים כמו בסריקת הגוף, אך מוסיף הצהרות עצמיות על הכובד והחום של כל חלק בגוף.

הרעיון הוא שעם התקדמות התרגול תוכלו להתחיל להרגיע חלקים שונים של הגוף בכל זמן.

כך זה עובד:

1. התחילו מכמה דקות של תרגילי נשימה כדי להיכנס למצב רפוי.

2. בשלב הבא, הביאו את תשומת הלב לכפות הרגליים, ואז חזרו באיטיות 6 פעמים על המשפט: ״כפות הרגליים שלי כבדות מאוד, אני רגוע/ה לגמרי״.

3. התמקדו שוב בכפות הרגליים, ואז חזרו באיטיות 6 פעמים: ״כפות הרגליים שלי חמות מאוד, אני רגוע/ה לגמרי״.

4. חזרו על התהליך כשאתם מעבירים את תשומת הלב לכל חלק בגופכם, מכפות הרגליים ועד לראש, וחוזרים על אותם משפטים אודות הכבדות והחום.

אם אתם מוצאים שדעתכם מוסחת מלזכור כל משפט או לספור כמה פעמים אתם אומרים אותו, תוכלו להקליט את עצמכם עוברים את כל התהליך ולהשמיע את ההקלטה בשעת השינה. תוכלו גם למצוא הקלטות אודיו או וידאו אונליין, אם אתם מעדיפים שמישהו אחר ידריך אתכם באימון האוטוגני.

הרפיית שרירים פרוגרסיבית (PMR)

שיטת PMR מבוססת על הרעיון שקשה להיות מתוח כשהשרירים רפויים.

תרגיל זה מבוצע ע״י כיווץ שיטתי של 16 קבוצות שרירים שונות, אחת-אחת.

ראשית, רשמו לכם את כל קבוצות השרירים או הקליטו את עצמכם אומרים כל אחת מהן, עם מרווח של 45 שניות בין קבוצה לקבוצה, כדי לאפשר לעצמכם מספיק זמן לעבור את התהליך.

קבוצות השרירים כוללות ידיים, פרקי כפות הידיים והאמות, שרירי הזרוע, מצח, מסביב לעיניים ולאף, לחיים ולסת, סביב הפה, החלק האחורי של הצוואר,

החלק הקדמי של הצוואר, חזה, גב, בטן, מותניים וישבנים, ירכיים, רגליים תחתונות.

שוכבים על משטח נוח ומתקדמים לפי הצעדים הבאים:

1. שאפו אוויר וכווצו את קבוצת השרירים הראשונה משך 5-10 שניות.

2. נשפו והרפו מהר את קבוצת השרירים.

3. הישארו רפויים משך 10-20 שניות לפני שתמשיכו לקבוצת השרירים הבאה.

חזרו על התהליך עד שתעברו על כל 16 קבוצות השרירים. כשתסיימו, התמקדו בשמירה על כל קבוצות השרירים רפויות, תוך שתשקעו בשינה.

היפנוזה עצמית

דומה להרפיית שרירים פרוגרסיבית, עם צעד נוסף של התמקדות במחשבה ספציפית ברגע שמגיעים להרפיה מלאה.

הרעיון הוא שהרפיית שרירים פרוגרסיבית שמה את הגוף במצב היפנוטי, כלומר האדם רפוי ופתוח יותר לסוגסטיה. דבר שעשוי להועיל הוא להחליט על הסוגסטיה שתרצו לפני שתתחילו בתרגול הטכניקה.

יש כאלה שמתמקדים במילה פשוטה, כמו ״להירגע״ או ״לשחרר״, בעוד שאחרים עשויים לחזור על משפט כמו ״אני רפוי ורגוע״.

אפשר גם להקליט את עצמכם אומרים את המשפטים הללו ופשוט להקשיב להם בזמן שאתם עובדים על הרפיית השרירים הפרוגרסיבית. יש גם קלטות וסרטונים אונליין עם משפטים מוקלטים מראש עבור הירדמות. ברגע שהחלטתם על הסוגסטיה או המשפט,

התחילו כך:

1. שכבו נח על המיטה.

2. היכנסו אל תוך ״מצב היפנוטי״ עם פרק זמן קצר של הרפיית שרירים פרוגרסיבית, תוך כיווץ והרפיה של שרירים שונים בגוף.

3. ברגע שאם רגועים לגמרי, חזרו באיטיות על המשפט שבחרתם.

אחרי תשלטו בהיפנוזה עצמית, נסו להוסיף עוד חושים לסוגסטיה המחשבתית שלכם:

דמיינו את עצמכם במקום בטוח והתמקדו במראות, בריחות ובתחושות גופניות סביבכם שמרגיעים אתכם.

תסריט נפוץ הוא לדמיין את עצמכם בשדה פרחים, מריחים ריחות טבע שאתם אוהבים ןחשים את קרני השמש מלטפות את העור.

ביופידבק

ביופידבק, או משוב גופני, מעט מורכב יותר ליישום ביחס לתרגילי ההרפיה הקודמים שתיארתי, פשוט כי את השיטות הקודמות ניתן לבצע עצמאית, בעוד ביופידבק נשען על טכנולוגיה (גם אם פשוטה וזולה, לא מדע טילים).

בביופידבק עושים שימוש במכשור אלקטרוני שיודע כיצד לנטר תהליכים גופניים אוטונומיים, כלומר מה שקורה לנו בפנים באופו אוטומטי ולא מודע, כמו גלי מוח, דופק, נשימות וטמפרטורת העור.

באמצעות ניטור התהליכים הללו מתחילים לחוות תחושת שליטה, גם אם חלקית, על אזורים גופניים שאין לנו לכאורה כל השפעה עליהם. 

כיוון, שכידוע, הכל בראש, חוויית השליטה מגבירה את היכולת לנהל שינה, לבדוק מה עוזר, לתקן ולשנות לפי הצרכים האינדיבידואליים, בקיצור לשבת על ההגה. 

למרות שביופידבק נמצא יעיל במגוון הקשרים ובעיות, העדויות האמפיריות לגביו מוגבלות כטיפול בנדודי שינה.

סביר מאוד שהשיטה יעילה, אבל חסרים מחקרים בסיסיים שיעריכו את היעילות של ביופידבק לאינסומניה, כמו הערכה של תופעות פלצבו לא ספציפיות והשפעתן על השיפור בשינה. 

מי שמעוניין לנסות ביופידבק, ניתן לדבר עם רופא השינה או איתנו על כלים זמינים. 

יש היום מכשירים לבישים, כמו שעון חכם, רצועת חזה או צמיד כושר שנותנים יופי של משוב. 

בודקים את התוצאות בזמנים שונים לאורך היום ולומדים אילו התנהגויות משפיעות על משתני הליבה של הגוף.

כדאי לעשות את התהליך עם מטפל/ת CBT, אבל אפשר גם בטיפול עצמי. הרעיון הוא לפתח אסטרטגיות אישיות להפחתת לחץ הדם וקצב הלב, להאט את הנשימה ולהגביר את הקשר בינינו לבין הגוף שלנו.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

עדכון אחרון:

23 בדצמבר 2023 

כתיבה:

איתן טמיר, MA,

ראש המכון 

מקורות:

Insomnia Overview: Epidemiology, Pathophysiology, Diagnosis and Monitoring, and Nonpharmacologic Therapy. Supplements and Featured Publications, A Managed Care Review on Insomnia: Treatment Guidelines, Emerging Therapies, and the Need for Safe, Effective Options , Volume 26, Issue 4, Am J Manag Care. 2020;26:S76-S84. https://doi.org/10.37765/ajmc.2020.42769

Melo DLM, Carvalho LBC, Prado LBF, Prado GF. Biofeedback Therapies for Chronic Insomnia: A Systematic Review. Appl Psychophysiol Biofeedback. 2019 Dec;44(4):259-269. doi: 10.1007/s10484-019-09442-2. PMID: 31123938. 

https://medicine.umich.edu/sites/default/files/content/downloads/Relaxation-Skills-for-Anxiety.pdf

מהו טיפול באמצעות הגבלת שינה (SRT)?

לאנשים עם אינסומניה יש קושי להירדם או לחזור לישון במהלך הלילה. 

טיפול בהגבלת שינה מתבסס על רציונל פרדוקסלי -

הגבלת הזמן בו האדם האינסומני מנסה להירדם במיטה עשויה להוביל לפחות התעוררויות ולשינה יציבה ויעילה יותר.

המטרה של טיפול הגבלת שינה (Sleep Restriction Therapy) הוא לעזור למתמודדים עם קשיי שינה לישון טוב יותר, זאת באמצעות הפחתת מספר השעות שהם מבלים במיטה.

ההנחה היא שככל שאדם יבלה יותר זמן בשכיבה במיטה ללא יכולת להירדם, כך הוא יחוש יותר שלילי, מתוח ולחוץ.

אמונות שליליות אלה גורמות לאנשים לחוש אימה מהזמן שבו הם שוכבים במיטה ערים, מה שמקשה הרבה יותר על הירדמות ושינה יציבה.

אנשים יכולים למצוא עצמם שוכבים במיטה ערים משך שעות, מתוסכלים ותוהים איך לישון טוב יותר. SRT הוא טיפול התנהגותי שמתייחס לדפוס זה של דאגה. שיטה זו מהווה חלק מטיפול קוגניטיבי-התנהגותי לאינסומניה (CBT-I).

כיצד SRT עובד?

הרעיון הוא שע״י הגבלת הזמן שמבלים ערים במיטה ניתן לקצר את פרק הזמן שלוקח להירדם, ובכך לשפר את איכות השינה באופן כללי. גישה זו עוזרת ע״י:

• בניית דחף שינה הומאוסטטי: ככל שמבלים פחות זמן במיטה, כך הופכים עייפים יותר. הדבר בונה לחץ שינה, או דחף שינה, המגביר את הסיכוי לשנת לילה טובה.

• איפוס השעון הביולוגי: SRT מיישר מחדש את התזמון ההתנהגותי של השינה, כלומר את הזמן שבו אדם מנסה לישון, עם השעון הביולוגי של הגוף. הדבר עוזר לעקוב אחר הטריגרים הגופניים של ישנוניות וערנות.

• הפחתת העוררות הגופנית והקוגניטיבית: SRT מפחיתה את העוררות הקדם-שנתית ומגבירה את לחץ השינה לפני שנכנסים למיטה. עוררות קדם-שנתית מתייחסת לתהליכים גופניים ומנטליים, כמו דפיקות לב מהירות ומחשבות דוהרות, שעשויות לעצור אדם מלהירדם.

• הפחתת דפוסי חשיבה שליליים: מחקר מ-2019 מצא גם הוא ש-SRT מפחית משמעותית חשיבה לא סתגלנית, דיכאון ועוררות יתר, ומוביל לשינה טובה יותר בקרב נשים לאחר המנופאוזה.

שלבי הטיפול

ניהול SRT משתנה מאדם לאדם, באופן התלוי בגורמים אישיים, כמו:

• גיל.

• היסטוריה רפואית.

• גורמים הקשורים לסגנון החיים.

• מצבים רפואיים קיימים אחרים.

מטפל ב-SRT עשוי להמליץ על הצעדים הבאים:

צעד 1:

זיהוי סך כל זמן השינה באמצעות יומן שינה.

המטפל יבקש מהמטופל לנהל יומן שינה במשך שבוע-שבועיים, בו יתעד את משך הזמן שהוא מבלה במיטה ויעריך כמה זמן הוא ישן בכל יום מתוך הזמן שבילה במיטה. נוסף על כך, יהיה עליו לרשום גורמים שעשויים להפריע לו לישון, בהם:

• פעילות גופנית.

• שימוש בטלפון סלולרי.

• צריכת קפה.

• צורך ללכת לשירותים.

• הפרעות שינה אחרות.

צעד 2:

קביעת חלון השינה. מומחה השינה יקבע את זמן המקסימום שהמטופל יכול לבלות במיטה, בהתבסס על סך שעות השינה הממוצע, או חלון השינה, במהלך שבוע. למשל, אם אדם נכנס למיטה ב-10 בלילה ומתעורר ב-8 בבוקר, אבל ישן רק 6 שעות - יש להגביל את חלון השינה שלו ל-6 שעות, כך שילך לישון ב-11:30 בלילה ויקום ב-5:30. עם זאת, אנשי המקצוע ממליצים שלא להגביל את הזמן במיטה לפחות מ-5 שעות, לא משנה מהו זמן השינה הממוצע.

צעד 3:

קביעת זמן הקימה. על המטופל לבחור את השעה בה הוא רוצה לקום בכל בוקר – אותה שעה בכל יום – ולהיצמד אליה לא משנה כמה ישן בלילה.

צעד 4:

קביעת שעת הכניסה למיטה. המטופל יכול לקבוע את השעה שבה ייכנס למיטה ע״י ספירה אחורה מזמן הקימה, כך שהדבר יתאים לחלון השינה שלו. למשל, מי שהחליט לקום כל יום ב-7:00 בבוקר וחלון השינה שלו הוא 6 שעות, צריך להיכנס למיטה ב-1:00 בלילה.

צעד 5:

היצמדות ללו״ז במשך כשבועיים. המטופל צריך להתחייב לעקוב אחר הלו״ז משך כשבועיים, תוך מעקב אחר הזמן שהוא מבלה במיטה ובשינה.

צעד 6:

חישוב ניקוד יעילות ממוצע. המטופל יכול לחשב את ניקוד יעילות השינה שלו ע״י חילוק הזמן שישן (בדקות) בזמן שבילה במיטה (בדקות) ולהכפיל את התוצאה ב-100, על מנת לקבל את התוצאה באחוזים.

צעד 7:

התאמת חלון השינה. מומחה השינה ישתמש בניקוד יעילות השינה הממוצע השבועי כדי לקבוע את הצורך בהתאמת חלון השינה של המטופל. כשיעילות השינה גבוהה מ-90%, או מ-85% בקרב בוגרים מבוגרים, מומחה השינה יכול להגדיל את הזמן במיטה ב-15-30 דקות. משך הזמן שבו יהיה מותר לאדם לשהות במיטה יהיה קצר ב-15-30 דקות כשציון יעילות השינה שלו הוא 80-85%. מומחה השינה יעקוב אחר כל שינוי משך שבוע לפחות לפני שיבצע התאמה נוספת. הדבר ממשיך עד שאין עוד צורך בשינוי נוסף, כי המטופל כבר הגיע לכמות השינה המומלצת לו, או לכמות השינה שמספיקה לו לתפקוד אופטימלי במהלך היום.

טיפים ל-SRT

אדם המשתמש ב-SRT יכול לעשות צעדים נוספים כדי להתגבר על אינסומניה, בהם:

• הימנעות מתנומות: תנומות במהלך שעות הערות יפחיתו את הדחף לישון ויקשו על שינה כאשר יגיע הזמן להיכנס למיטה.

• שימוש באור: אור הוא אחד מהבַּקָּרים העוצמתיים ביותר של שעון הגוף. ניתן להשתמש באור בהיר – טבעי או מלאכותי – במשך היום, ובאור מעומעם/ללא אור בכלל בערב. חשיפה לאור יכולה לעזור לאפס את מחזור הערות-שינה.

• תרגול היגיינת שינה טובה: יש לכוון לאימוץ הרגלים ופרקטיקות שיעזרו לקדם שינה, למשל התעמלות קבועה, הימנעות מניקוטין וקפאין והימנעות מארוחות כבדות בסמוך לשעת השינה.

• לזכור שכוח רצון, עקביות והתמדה הם חיוניים: לקום ולישון בשעות קבועות בכל יום יכול להיות דבר מאתגר. אימוץ דפוס החשיבה הנכון למן ההתחלה יכול לעזור למקסם את הסבירות ש-SRT יהיה אפקטיבי.

• אימוץ שגרה: רוטינה עקבית יכולה לעזור להכין את הגוף לשינה. אפשר להתחיל מהוספת הרגלים שמסמנים לגוף שהגיע הבוקר, למשל מקלחת ויציאה החוצה.

• שימוש במיטה רק לשינה ולסקס: יש להימנע מלעבוד, לצפות בסרטים ולבלות זמן בגלישה במדיה החברתית בזמן ששוכבים במיטה.

• יצירת סביבת שינה נוחה: שינה בחדר קריר, שקט וחשוך יכולה לסמן לגוף שהגיע הזמן לישון על ידי עוררות של שחרור מלטונין, ההורמון שמקדם שינה.

• לצפות לעלייה בישנוניות במהלך היום, בעיקר בתחילת ה-SRT: הכי טוב לא לתפעל מכונות כבדות או לנהוג כאשר הדבר קורה.

יעילות

SRT הוא חלק חיוני ב-CBT-I והוא טיפול אפקטיבי לאנשים עם אינסומניה, בין אם משך השינה שלהם קצר ובין אם הוא טיפוסי.

מחקר אף הדגים כיצד הגבלת שינה משפרת משמעותית את יעילות השינה בקרב מטופלים אונליין ובמרפאות חוץ.

מחקר מ-2021 הראה ש-SRT מציע שיפור בטווח הקצר בהמשכיות שינה ובחומרת אינסומניה אצל אנשים עם אינסומניה כרונית.

כמה זמן לוקח ל-SRT לעבוד?

אין זמן קבוע לכך, אבל לרוב מדובר ב-2-8 שבועות שבהם המטופל מחויב ודבק באופן עקבי בטכניקות הקוגניטיביות התנהגותיות ובלו״ז השינה הקבוע.

מאיפה מתחילים?

הגבלת שינה היא לרוב חלק מטיפול CBT-i, אבל היא יכולה לשמש גם כטיפול עצמאי.

SRT לא מתאימה לכל אחד, ובכל מקרה נדרשת התייעצות עם רופא שינה לפני מתחילים בטיפול.

אז אם עברתם בדיקה רפואית, שכוללת לעיתים מעבדת שינה,

וההמלצה שקיבלתם היא לעבור טיפול CBT-i (או הגבלת שינה כחלק ממנו), פנו לייעוץ אצלנו: 

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

What is sleep restriction therapy, and how does it work? Medically reviewed by Kendra Kubala, PsyD, Psychology — By Rachel Ann Tee-Melegrito on May 29, 2022. In Medical news today: https://www.medicalnewstoday.com/articles/sleep-restriction-therapy

Kyle SD, Miller CB, Rogers Z, Siriwardena AN, Macmahon KM, Espie CA. Sleep restriction therapy for insomnia is associated with reduced objective total sleep time, increased daytime somnolence, and objectively impaired vigilance: implications for the clinical management of insomnia disorder. Sleep. 2014 Feb 1;37(2):229-37. doi: 10.5665/sleep.3386. PMID: 24497651; PMCID: PMC3900612.

Maurer LF, Schneider J, Miller CB, Espie CA, Kyle SD. The clinical effects of sleep restriction therapy for insomnia: A meta-analysis of randomised controlled trials. Sleep Med Rev. 2021 Aug;58:101493. doi: 10.1016/j.smrv.2021.101493. Epub 2021 Apr 21. PMID: 33984745.