הפרעות אכילה | סוגים, תסמינים ועדכונים חשובים

 

הפרעות אכילה

סוגים, סיבות, סימפטומים ומחקרים

 

 

הפרעות אכילה הן לא רק עניין של אוכל -

הן תוצר מורכב של שילוב בין גורמים פסיכולוגיים, חברתיים, תרבותיים וביולוגיים.

העמקת ההבנה של מנגנוני ההפרעות הללו ושל דרכי הטיפול בהפרעות אכילה בהן חיונית לצמצום היקף הבעיה לשיפור איכות החיים של הסובלים ממנה.

 

 

 

אפידמיולוגיה   

 

סטטיססטית, אחד מכל שמונה צעירים עד גיל 20 יסבול מהפרעת אכילה אחת לפחות, כך שכ -5 מיליון אמריקאים מתמודדים מדי שנה עם הפרעות אכילה .

 

למרות שהפרעות אכילה מופיעות בשני המינים בכל גיל, הן שכיחות יותר בקרב מתבגרות ונשים צעירות. 

הפער המגדרי נוטה לכיוון בקרב נשים צעירות, פרט להפרעת אכילה כפייתית, השכיחה יותר בקרב גברים ומבוגרים.

 

 

 

סוגים של הפרעות אכילה

 

להלן סוגי הפרעות האכילה המוכרות לפי DSM-5-TR:

 

• אנורקסיה נרבוזה (Anorexia Nervosa) 

• בולימיה נרבוזה (Bulimia Nervosa) 

• הפרעת פיקה (Pica)

• הפרעת צריכת מזון המנעותית/מוגבלת (Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder - ARFID) 

• הפרעת זלילה כפייתית (Binge Eating Disorder - BED) 

• הפרעות אכילה והזנה אחרות המוגדרות (Other Specified Feeding and Eating Disorder - OSFED) –  (כוללת מצבים כמו הפרעת היטהרות)

 

 

 

אבחון הפרעות אכילה 

 

מבחינה אבחונית, קיימת הבחנה בין הפרעות האכילה השונות על פי שלושה ממדים:

 

• משקל- תת משקל, תקין או יתר. באנורקסיה תת משקל בבולימיה זה משקל תקין/יתר. 

• התקפי זלילה- אכילה בולמוסית או Binge eating. התקף זלילה מוגדר כאכילת כמות גדולה של מזון בפרק זמן מוגדר. יותר ממה שהיינו מצפים שאדם רגיל יאכל בשעתיים. קיים קושי לשלוט או להפסיק. מדובר באכילה לא הגיונית בניגוד לסדר נורמלי ובניגוד לכל תרבות של אכילה. המאפיין הפסיכולוגי המרכזי בהתקפי הזלילה זו תחושת חוסר השליטה. 

• השיטה בה משתמשים לשלוט במשקל- מה נעשה כדי לשלוט במשקל? יש דרכים מגוונות להגביל כניסת מזון- לא מכניסים אוכל, צמים, ספורט אינטנסיבי או הקאות, אסטרטגיות היטהרות, שימוש במשלשלים ובמשתנים, חוקן וכל התנהגות אחרת שיכולה להוציא את מה שנאכל

 

ה-APA, איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי, פרסם כלי להערכת הפרעות אכילה עבור מטפלים.

הוא כולל סינון, הערכה, אבחון ותכנון טיפול עבור מתמודדים/ות עם אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה, BED והפרעות אכילה אחרות.

 

נתאר בקצרה את הפרעות האכילה המרכזיות.

למעוניינים, ניתן למצוא מאמר נרחב יותר על כל אחת מההפרעות בקישור המצורף אליה: 

 

 

אנורקסיה

 

אנורקסיה נרבוזה - (צַיְמָנוּת בעברית) היא הפרעה נפשית מסוכנת. 

 

מדריך האבחנות והסטטיסטיקה (DSM-V) של האגודה הפסיכיאטרית האמריקנית מונה את המאפיינים הקליניים ואת הסימפטומים לאבחנה של אנורקסיה. שכיחותה של האנורקסיה באוכלוסיה היא 19 מקרים מתוך 100,000 והיא שכיחה יותר בקרב נשים (ראו בהמשך המאמר תת-פרק על הפרעות אכילה אצל גברים).

 

בין הסימפטומים והמאפיינים העיקריים ניתן לכלול מרדף אחר רזון וסירוב לשמור על משקל גוף מינימאלי, סירוב לאכול המלווה בפחד עז מפני עלייה במשקל, אל-וסת אצל נערות ונשים, דימוי גוף מעוות באופן קיצוני שבו מרגישה החולה שמנה למרות הרזון הקיצוני שפעמים רבות אף מסכן חיים וכן התעסקות כפייתית בערך הקלורי ובכמות המזון הנכנסת לגוף. חוקרים מייחסים לאנורקסיה היבט תרבותי וחברתי מרכזי, כאשר ברקע קיימים נתונים אפידמיולוגיים מדאיגים על עלייה מתמדת האבחון ההפרעה בכל העולם.

 

מבחינה טיפולית, טיפול תרופתי אנטי-דיכאוני יסייע מאוד כאשר לצדו טיפול קוגניטיבי התנהגותי ממוקד להפרעות אכילה (CBT-E) או טיפול פסיכולוגי קצר מועד. 

 

 

סימנים שמדליקים אור אדום: 

 

ירידה חריפה במשקל, הכחשה מתמדת של תחושת רעב והעלאת תירוצים יצירתיים מדוע לא לאכול, שקרים לגבי כמות המזון שנצרכה, פעילות גופנית מופרזת ואינטנסיבית גם כאשר קיימת בעיה פיזית להתאמן, כמו פציעה  (לעיתים עד כדי התמכרות), חיוורון בפנים ולעיתים התעלפויות,  קשיים בקשב ובריכוז, אשמה, פחדים, כאב נפשי, פגיעה במוטיבציה לפעילויות מהנות, המנעות מבית ספר או מהעבודה בגלל סיבות שקשורות למראה הגופני, נסיגה פרוגרסיבית מיחסים וממצבים חברתיים, הצצות תכופות מהרגיל במראה,  עיסוק בשקילה חזרתית, לבוש בכמה שכבות ביגוד כדי לטשטש את הרזון והמנעות מאכילה בציבור. 

 

צעירות מתארות את הקשר

בין פוסט-טראומה לאנורקסיה   -

מתוך "כאן":   

 

 

 

בולימיה

 

בולימיה (בעברית זַלֶּלֶת) מאופיינת באפיזודות נשנות של אכילה מוגזמת, המכונות בולמוסי אכילה.

 

לאחר הבולמוס מגיעות התנהגויות מפצות, של טיהור, שנועדו למנוע את העלייה במשקל. כמו הקאה מכוונת, שימוש בחומרים משלשלים, הרעבה עצמית או פעילות גופנית מוגזמת.

בין אחוז ל-3% מבני הנוער סובלים מבולימיה מדי שנה כשאצל רובם התסמונת מתפתחת במהלך גיל ההתבגרות.

עקב העובדה שההתנהגויות הבולימיות כרוכות בהסתרה מאומצת, ומכיוון שמרבית המתמודדות והמתמודדים נשארים במשקל תקין, הורים רבים מגלים על התסמונת רק שנים רבות לאחר תחילתה.

 

 

סימנים שמדליקים אור אדום:

 

דילוג על ארוחות, הסתרת אוכל במקומות לא סטנדרטיים (למשל במגירה, או מתחת למיטה, בעיות שיניים שנובעות מהחסכים התזונתיים מהם סובלת הבולימית, התנפחות בלוטות הלימפה באיזור הצוואר ו/או הלסת, הופעת התנהגויות של פגיעה עצמית והכחשתן,

גם נסיגה חברתית וחוסר עניין בין-אישי, אשמה, חרדה, בושה וייאוש, שינויים בקול, עייפות מתמדת, תנודתיות במשקל הגוף, פיתוח יבלות על הידיים (כתוצאה מהקאות תכופות), נשירת שיער, סממנים של הקאה - בעיקר ריח של קיא מהפה- היעלמות מהירה אחרי סיום הארוחה כדי להגיע לשירותים ו/או סיום מהיר מדי של הצלחת (שמעיד על השלכת המזון או הסתרתו) ועיסוק כפייתי באימונים גופניים ובמשקל הגוף.

כל אלה עשויים להיות תמרורי אזהרה. 

 

  

ֿדרנקורקסיה - הפרעת אכילה חדשה?

 

דפוס התנהגות חדש ומטריד שצץ בקרב מתבגרות ונשים צעירות נקרא ״דרנקורקסיה״ (Drunkorexia). דפוס זה משלב בין אנורקסיה, בולימיה ושימוש לרעה באלכוהול. מדובר על צעירים וצעירות שמדלגים על אכילה ביום ובערב, במטרה להפחית את העליה במשקל שנגרמת כתוצאה מצריכת אלכוהול בלילה.

כך עולה ממחקר שפורסם במאי 2020 בכתב העת Australian Psychologist.

לפי החוקרים, ניתוח של דפוסי השתייה, לאורך 3 חודשים, של 480 סטודנטיות באוניברסיטאות באוסטרליה בגילים 18 עד 24, מלמד שכמעט 83% מהן עסקו בהתנהגויות שמתארות את התופעה, כמו דילוג מכוון על ארוחות, או טיהור או פעילות גופנית אחרי בינג׳ של שתייה כדי להיפטר מהקלוריות באלכוהול. מבחינת סיווג, זה לא מופיע היום ב-dsm5, גם לא כהרחבה של הפרעת אכילה קיימת (specifier).

 

 

 

הפרעת פיקה-  PICA DISORDER

 

תסמונת פיקה מאפיינת את גיל הילדות והינקות עד גיל שנתיים וחצי, מה שמאפיין ילדים אלו הוא שהם אוכלים כל מזון, בתנאי שאינו אכיל.

הם אוכלים נייר טואלט, מוצצים קרח, מנשנשים חול ולועסים חימר, אבל ארוחה מהצלחת לא ממש נמצאת אצלם בתפריט.

לא רק ילדים עם תסמונת פיקה מגלים סקרנות ו"תיאבון" לחומרים לא אכילים, אולם כאשר הכמויות גדלות וההתנהגות מקבלת גוון קומפולסיבי, ההרגל הופך להפרעה.

כתוצאה מאכילת חומרים לא מזינים, פעוטות וילדים הסובלים מתסמונת פיקה מפתחים חסכים וחוסרים תזונתיים שעלולים לגרום עיכובים התפתחותיים (בעיקר אנמיה על רקע מחסור בברזל).

 

עד היום לא ברור לגמרי מהן בדיוק הסיבות להפרעה:

תיאוריות אבולוציוניות מעלות השערה מעניינת על ניסיונות להשלים חסכים שחסרים בדם.

  

השערה ביולוגית מתייחסת לתשוקות למאכלים ספציפיים שחוותה האם במהלך ההיריון.

כאבחנה מבדלת, jחשוב לדעת שבליעה של חומרים לא-תזונתיים שאינם מזון שכיחים גם ב- ASD - הפרעה על הספקטרום האוטיסטי, נכות אינטלקטואלית (פיגור שכלי), סכיזופרניה או הפרעות גופניות מסוימות (כמו תסמונת קליין-לוין). במקרים כאלה, יש לציין את פיקה כאבחנה נוספת רק אם התנהגות האכילה חמורה מספיק כדי להצדיק התייחסות קלינית נוספת.

 

 

הפרעת צריכת מזון המנעותית/מוגבלת (ARFID)

 

תסמונת ARFID מאפיינת ילדים עד גיל 6:

הילד מראה התנהגויות של אכילה בררנית וסלקטיבית ולרוב נמנע מאוכל מסוגים מסוימים ובזמנים מסוימים. 

ואולם, ישנם ילדים המפגינים הרגלי אכילה מחמירים יותר, כמו הגבלת התזונה למרקמים מסוימים בלבד, או שהם מודאגים מאוד מהשפעתה המזיקה, כביכול, של האכילה.

כאשר המצב מחמיר נדרשת תשומת לב רפואית.

ילדים שמפגינים סלקטיביות מחמירה באוכל מאובחנים כיום עם הפרעת הימנעות או הגבלת מזון (AFRID). למרות שהפרעה זו חולקת כמה מאפיינים עם אנורקסיה ובולימיה, ילדים שחיים עם AFRID אינם בעלי דימוי גוף שלילי ואינם שואפים לרדת במשקל.

הטיפול בסינדרום ARFID יעיל ואפשרי, בעיקר במקרים בהם ההפרעה אינה פורצת בפתאומיות וההמנעות מאכילה איננה קיצונית. 

בררנות באכילה נפוצה אצל ילדים, שחלקם משתחררים ממנה ספונטנית (בלי טיפול) כאשר הם מתבגרים.

לעיתים נדרשת הזנה באמצעות אינשור.

 

 

BED - הפרעת זלילה כפייתית

 

BINGE-EATING DISORDER  הפרעת אכילה כפייתית מתאפיינת בהתמודדות עם התקפי זלילה בעלי אופי כפייתי ובלתי נשלט. בניגוד לבולימיה, לא קיימים ב-BED טקסי היטהרות, שלשולים והקאות, ובניגוד להשמנת יתר, ב-BED קיים רכיב כפייתי מאוד חזק שמהווה אתגר טיפולי ממעלה ראשונה.

 

מבחינה אבחונית, הפרעת אכילה כפייתית מופיעה ב-DSM-5 בקטגוריה של EDNOS - הפרעות אכילה לא טיפוסיות או לא ספציפיות (ראו בהמשך).

 

 

סימנים שמדליקים אור אדום:

 

אכילה בהיחבא, הסתרה של עטיפות מזון שההורים מוצאים בחדר, קצב אכילה מהיר מהרגיל, דילוג חוזר ונשנה על ארוחות ומצד שני אכילה גם כשלא רעבים, בושה, דיכאון, חרדה, אשמה, פגיעה מתמשכת בערך העצמי, אובדן של תחושת השליטה העצמית, המנעות חברתית ומשפחתית, אובדן עניין בעיסוקים ותחביבים אחרים לטובת עיסוק קומפולסיבי במשקל ובשקילה, אכילה עד שמתפוצצים ולאחר מכן מרגישים גועל ובוז עצמי. 

 

 

ביגורקסיה / אנורקסיה הפוכה

 

אנורקסיה והפרעות אכילה נוספות, מיוחסות באופן סטריאוטיפי לנשים.

ואכן, ב-DSM, ספר הפרעות הנפש של הארגון הפסיכולוגי האמריקאי (APA). השכיחות של מרבית הפרעות האכילה הינה גבוהה בהרבה בקרב נשים.

לאחרונה, זוהתה וסווגה הפרעת אכילה חדשה, הנפוצה הרבה יותר בקרב גברים שמכונה "אנורקסיה הפוכה" "דיסמורפיה של שרירים" או "ביגורקסיה" . אחרים מתייחסים אליה כ-Anorexia Athletica.

למעשה, מדובר בעיסוק אינטנסיבי ואובססיבי בהגדלת מסת השריר של הגוף באופן הפוגע בתפקוד היומיומי התקין עד כדי כך שהדבר הופך למטרה המרכזית ולעיתים היחידה בחייהם של הסובלים מההפרעה.

המחקר אודות הפרעה זו נמצא עדיין בחיתוליו והיא טרם סווגה ב-DSM. החוקרים בתחום מעריכים שכ-10% ממפתחי הגוף, אלו שנראה שהם "גרים" בחדר הכושר, ומראים ממש התמכרות לאימונים , סובלים מההפרעה.

 

 

סימנים שמדליקים אור אדום: 

 

שימוש מופרז בחומרים להפרשת נוזלים, הקאות יזומות, דיאטות שגובלות בהרעבה, שימוש בתכשירים משלשלים, צריכה מוגזמת של אבקות חלבון ואימונים בעלי אופי כפייתי. 

 

 

סינדרום אכילה בלילה (NES)

 

אכילה לילית היא מצב מוכר ונורמטיבי, אך היא עלולה להיות גם מסוכנת ובצורתה הקיצונית יותר, היא מוגדרת כתסמונת אכילה לילית (NES- Night Eating Syndrome) , הגדרה שזכתה להכרה על ידי אנשי המקצוע בשנים האחרונות. 

 

הסינדרום מזכיר במידה רבה את התקפי הזלילה הבלתי נשלטים המאפיינים הפרעת אכילה כפייתית (BED) רק שההתקפים מתרחשים בשעות הלילה בלבד.

היקף האכילה מצטמצם במהלך היום ובשעות הערב מופיעה היפרפגיה - אכילת יתר שאינה קשורה ברעב. 

ההבחנה בין אכילה לילית נורמטיבית לבין תסמונת NES היא כמות האכילה, תדירותה והיותה בלתי נשלטת.

לתסמונת מתלוות הפרעות נפשיות נוספות, או תסמינים חלקיים מהן:

דיכאון, הפרעות שינה, תחושה שחייבים לאכול על מנת להירדם, חוסר תיאבון בשעות הבוקר ועוד.  

מחקר מעניין מלמד כי אכילה לילית לאורך זמן (התעוררות בלילה, מנצ'יז במקרר וחזרה לשינה) עלול לגרום לפגיעה מוחית מתמשכת בזכרון, באמצעות נזק לאיבר מוחי חשוב שאחראי בין היתר על עיבוד זכרונות - ההיפוקמפוס. המחקר התקיים אמנם עם עכברים, אך הדרך להקשה לבני אנוש קצרה למדי. 

 

  

העלאת גירה (הפרעת רומינציה)

 

העלאת גירה הינה הפרעת אכילה בתקופת הילדות, שמתאפיינת בלעיסה, פליטה, ובליעה חוזרת של אותה כמות אוכל, כאשר אין קושי או בעיה פיזיולוגית במערכת העיכול. 

היא שכיחה יותר בקרב פעוטות וילדים צעירים, וגם באנשים הסובלים מפיגור שכלי, אך חשוב לציין שלא רק. 

 

ההפרעה עלולה לגרום לירידה במשקל או בהתפתחות התקינה בשל קושי לעלות במשקל כמצופה, להביא לחסרים תזונתיים, ואף לסכן חיים. ֿ

המקור להפרעה אינו תמיד ידוע, אך הופך עם הזמן להרגל שמתקבע, ואף קשור לפיתוח חרדה מהקאות (אמטופוביה). התבוננות בהיסטוריה של מטופלים, מעידה כי לא פעם היה אירוע שהיווה טריגר טרם התפתחות ההפרעה. טריגרים אלו עשויים להיות מחלה כלשהי במערכת העיכול, או גורמי לחץ אחרים.

 

 

הקריטריונים להעלאת גירה כוללים:

 

• העלאת גירה במשך חודש אחד לפחות, לאחר תקופה של תפקוד נורמלי

• ההפרעה אינה מתרחשת על רקע בעיה או פגיעה פיזיולוגית במערכת העיכול. מסיבה זו אבחון יכלול גם שורה של בדיקות רפואיות

• אבחנה מבדלת - הפרעה זו אינה מתרחשת במקביל להפרעות אכילה אחרות כגון אנורקסיה ו/או בולימיה.  העלאת הגירה, אינה רצונית וללא מודעות לסיבות העומדות מאחוריה – כלומר בניגוד להפרעות אכילה אחרות, היא אינה מערבת חרדות סביב משקל או דימוי גוף.

 

הטיפול משתנה בהתאם לחומרה של הסימפטומים ולגיל.

טיפול התנהגותי מאוד נפוץ ויעיל:

כשהגיל מאפשר אפשר ללמד טכניקות של נשימה סרעפתית על מנת למנוע את העלאת הגירה, וזו הופכת להתנהגות נרכשת שמחליפה את ההרגל של העלאת גירה.

 

בגילאי ינקות נהוג לתת גירוי לא נעים כמו מיץ לימון חמוץ בכל פעם שהעלאת גירה מתרחשת או על ידי הסטת תשומת הלב ומניעת העלאת הגירה.

 

במקביל, עבודה טיפולית כוללת אלמנטים פסיכו-חינוכיים אודות ההפרעה, שימוש בטכניקות נוספות להרגעה ובירור ומתן מענה לסוגיות של חרדות או דיכאון שקשורים להתמודדות עם ההפרעה או עומדים בבסיסה.

 

 

הפרעות אכילה לא ספציפיות (EDNOS)

 

בדומה לסוגים אחרים של הפרעות נפשיות, גם בהפרעות אכילה קיימת אבחנה שמתקבלת כאשר אדם עומד בקריטריונים רבים של הפרעות האכילה האחרות, אך לא בכולם.

 

 

EDNOS מאובחנת במצבים שונים, למשל:

 

• נשים עם כל הקריטריונים לאנורקסיה, למעט אובדן וסת סדירה.

• כל הקריטריונים לאנורקסיה מתקיימים אלא שלמרות ירידה משמעותית במשקל, המשקל הנוכחי נמצא בטווח הנורמלי.

• כל הקריטריונים לבולימיה מתקיימים למעט נוכחות של התנהגויות מטהרות בתדירות של פחות מפעמיים בשבוע או למשך פחות משלושה חודשים.

• התנהגויות ויסות משקל קבועות אך במשקל גוף תקין, לאחר אכילת כמויות קטנות של אוכל (למשל הקאה יזומה אחרי פרוסת לחם).

• לעיסה חזרתית של מזון ויריקה שלו בלי לבלוע.

  

 

 

האם יש לי הפרעת אכילה?

 

כאשר נפגשים בוגרי קבוצות 12 הצעדים, שהצליחו לשנות את חייהם הודות לעבודה נפשית מאומצת, מתלוצצים חברי קבוצת OA (אכלני יתר כפייתיים) על כך שהדרך שלהם קשה בהרבה מדרכם של חברי קבוצת AA (אלכוהוליסטים אנונימיים).

למה? כי האלכוהוליסטים "פשוט" עושים מאמץ מרוכז ונפרדים לתמיד מהאריה המאיים, בעוד שאכלני היתר צריכים להוציא אותו לטיול 3 פעמים ביום...

 

 

ועכשיו לשאלה -  האם את/ה סובל/ת מהפרעת אכילה?

 

הקריטריונים האבחוניים המשרטטים את אותם קווי גבול שמבחינים בין עיסוק מוגזם באכילה לבין הפרעת אכילה של ממש, מוגדרים היטב, במפורש ובגלוי ב-DSM-5 וב-ICD-11, שניהם מדריכים פסיכודיאגנוסטיים שמתארים הפרעות נפשיות בשפה אבחונית, שפה של סימפטומים וסימנים.

אפשר לקרוא על כל אחת מההפרעות ועל תסמיניה במאמרים שלנו באתר ובמידת הצורך לגשת לפסיכולוג, פסיכיאטר או רופא המשפחה כדי להיבדק יותר לעומק. 

 

 

ניתן לזהות אכילה בעייתית על ידי מספר שאלות שמשרתות קלינאים.

 

למשל:

 

• האם את/ה מרוצה מדפוס האכילה שלך?

• האם אי פעם אכלת בסתר?

• האם המשקל שלך משפיע על איך שאת/ה מרגיש/ה כלפי עצמך?

• האם היו בני משפחה הסובלים מהפרעת אכילה?

• האם יש לך או הייתה לך הפרעת אכילה?

 

 

השאלה הכי חשובה

 

יחד עם זאת, נראה שרוב מי שמתמודד עם Issues בענייני אוכל, מצוי בנקודה מסוימת על הספקטרום, הרצף של הפרעות האכילה.

 

לכן השאלה המורכבת באמת מבחינתך יכולה לקבל מענה סובייקטיבי, אישי, שדורש הרבה מודעות עצמית, נכונות, חמלה עצמית ולקיחת אחריות.

 

מידע חשוב על מידת הבעייתיות יכול להגיע גם ממשובים שניתנים לך מחברים ומבני משפחה בסביבה הקרובה.

למעשה, אחת מהבעיות המרכזיות של זיהוי, איתור ומניעה של הפרעת אכילה היא הכחשה - 

להכחשה יש המון כוח כי המכחיש אינו ער אליה (הכחשה היא כידוע מנגנון הגנה לא מודע).

 

 

שנית, הסימפטום שלך מספק עבורך תועלת כלשהי.

 

איזו תועלת?

 

עבור חלק מהמתמודדים תהא תועלת זו תחושה מתגמלת של שליטה עצמית, רבים יתייחסו אל התסמינים כפתרון יעיל בדרך להיראות טוב ואילו אחרים ייראו בה רע הכרחי, התמכרות התנהגותית שתכליתה לשמור על המשקל והבריאות.

 

כאן בא העולם הרפואי והפסיכולוגי ומתווכח, בצדק, עם הדיעה האישית: לעיתים קרובות מדי אנחנו סובלים ולא יודעים שאנחנו סובלים. לפעמים אנחנו משוכנעים שאין ברירה, בעוד שבמציאות קיימות שיטות ודרכים בריאות להשגת אותה מטרה. ולבסוף, לעיתים קרובות, מה שנראה לנו כסוד כמוס ואישי, חוויה נפשית שייחודית רק לנו, הוא בעצם דילמה עמה מתמודדים מליוני אנשים.

 

אז אנא, אם יש לך ספק, זה בדיוק הזמן להיות גדולים ואמיצים מספיק כדי לפנות לקבלת עזרה. 

 

 

נעשה הפסקת תרבות?

 

צפו ב-2 דקות עם גב׳ שוני סטרטינר,

שנאלצת להמשיג מחדש את תפיסת דימוי הגוף שלה.

 

מבריק:

 

 

  

 

הפרעות אכילה אצל גברים

 

למרות שהפרעות אכילה מאפיינות יותר נשים מאשר גברים, ניכרת עליה חדה בשיעור המאובחנים בהשוואה למאובחנות:

נכון להיום, 25% מהסובלים מאנורקסיה, 36% מבולימיה ו-40% מהפרעת אכילה כפייתית (BED) הם גברים, כאשר ברקע קיימת המנעות אישית או משפחתית מלפנות לטיפול פסיכולוגי עקב הבושה שכרוכה בכך והדיכאון המתלווה. 

הערכות צנועות יותר 10%-15% מהחולים באנורקסיה או בולימיה הם גברים.

 

 

מאפיינים ייחודיים של אנורקסיה אצל גברים

 

לצד המאפיינים הטיפוסיים, בעיקר שאיפה לרזון בדומה לנשים,, אנורקסיה אצל גברים מתבטאת גם בדחף לחיטוב הגוף ולהעלאת מסת שריר, תוך מאמץ מקביל להפחתת מסת שומן.

הפרעות אכילה מסוימות, כמו היטהרות ודיאטות קיצוניות, נוטות להתפתח בקצב מהיר יותר אצל גברים בהשוואה לנשים.

 

הגיל השכיח בו פורצות הפרעות אכילה בקרב בנים הוא 20+ ולא בשנות העשרה, כפי שאינטואיטיבי לחשוב.

 

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

 

 

   

כתיבה:

 

דפנה אברמוביץ', MA,

פסיכולוגית קלינית מומחית

 

קרין אמיתי, MSW,

עו״ס קלינית

 

אופיר ברגמן, MA,

מאבחנת לקויות למידה

 

שייקו ברנדווין, MA,

פסיכולוג חינוכי מומחה

 

סמדר שטינברג, MA,

ביבליותרפיסטית וזוכת פרס ספיר

 

 

 

 

 

מקורות:

 

בכר, א. (2001). הופעת הפסיכולוגיה של העצמי: הזדמנויות ודילמות בטיפול באנורקסיה ובבולמיה. בתוך: הפחד לתפוס מקום. אנורקסיה ובולמיה: טיפול לפי גישת הפסיכולוגיה של העצמי. הוצאת עם עובד, תל אביב

 

וייס, מ. (2015). הפרעות אכילה – איך בוחרים טיפול מתאים?. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 15/7/2018, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3270

 

חסון רוזנשטיין, מ. (2015). הפרעות אכילה ו(חוסר) שיתוף פעולה בטיפול. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 15/7/2018, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3353

 

לצר, י׳, גילת, י׳ וטמיר, א׳. (2001). שירות ער"ן כמקור עזרה לאנשים הסובלים מהפרעות אכילה. מגמות. כרך מא גיליון 3, דצמבר 2001

 

סידון, י׳ (2018). כ־400 אלף ישראלים סובלים מהפרעות אכילה. מתוך אתר כלכליסט

 

תסמונת אכילה לילית. מאת ד"ר שרון עירון שגב. מתוך אתר העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה.

 

רוזמן, מ, קליינמן-זלצמן, נ', חסון- פרנקל, ר'. (1990).זהות אישית: עבודה קבוצתית עם מתבגרים. תל אביב: רמות

 

 

Facts about eating disorders: What the research shows, Eating Disorders Coalition

 

Beccia, A. L., Dunlap, C., Hanes, D. A., Courneene, B. J., & Zwickey, H. L. (2018). Mindfulness-based eating disorder prevention programs: A systematic review and meta-analysis. Mental Health and Prevention, 9, 1–12. https://doi.org/10.1016/j.mhp.2017.11.001

 

Bays, J. C. (2009). Mindful Eating: A Guide to Rediscovering a Healthy and Joyful Relationship with Food (Includes CD) (First Edition Used Edition). Shambhala Publications.

 

Brownell, K. D., & Walsh, B. T. (Eds.). (2018). Eating Disorders and Obesity: Third Edition: A Comprehensive Handbook. Guilford Press.

 

Champion, L., & Power, M. J. (2012). Interpersonal Psychotherapy for Eating Disorders. Clinical Psychology & Psychotherapy, 19(2), 150–158.

 

Cooper, Z., & Fairburn, C. G. (2011). The Evolution of “Enhanced” Cognitive Behavior Therapy for Eating Disorders: Learning From Treatment Nonresponse. Cognitive and Behavioral Practice, 18(3), 394–402.

 

Fairburn, C. G., Cooper, Z., Shafran, R., Bohn, K., Hawker, D., Murphy, R., & Straebler, S. (2008). Enhanced cognitive behavior therapy for eating disorders: The core protocol. In C. G. Fairburn (Ed.), Cognitive behavior therapy and eating disorders. Guilford Press.

 

Fairburn, C. G., Cooper, Z. C., Bohn, K., O'Connor, M. E., Doll, H. A., & Palmer, R. L. (2007). The severity and status of eating disorder NOS: Implications for DSM-V. Behaviour Research and Therapy, 45, 1705–1715.

 

Fishman, H. C. (1982). Family Considerations in Liaison Psychiatry: A Structural Approach to Anorexia Nervosa in Adults. Psychiatric Clinics of North America, 2(2).

 

Groff, S. E. (2015). Is enhanced cognitive behavioral therapy an effective intervention in eating disorders? A review. Journal of Evidence-Informed Social Work, 12(3), 272-288.

 

Hicks White, A. A., Pratt, K. J., & Cottrill, C. (2018). The relationship between trauma and weight status among adolescents in eating disorder treatment. Appetite, 129, 62-69.

 

Johnson, B. E. (1990). Pica. In H. K. Walker, W. D. Hall, & J. W. Hurst (Eds.), Clinical Methods: The History, Physical, and Laboratory Examinations (3rd edition, Chapter 148). Boston: Butterworths. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK255/

 

Kirkpatrick, S. L., et al. (2017). Cytoplasmic FMR1-Interacting Protein 2 Is a Major Genetic Factor Underlying Binge Eating. Biological Psychiatry, 81(9), 757–769.

 

Le Grange, D., Crosby, R. D., Rathouz, P. J., & Leventhal, B. L. (2007). A randomized controlled comparison of family-based treatment and supportive psychotherapy for adolescent bulimia nervosa. Archives of General Psychiatry, 64, 1049-1056.

 

Madden, S., et al. (2015). A randomized controlled trial of in-patient treatment for anorexia nervosa in medically unstable adolescents. Psychological Medicine, 45(2), 415-427.

 

Milan, W., De Rosa, M., Milan, L., & Capasso, A. (2012). Night eating syndrome: an overview. Journal of Pharmacy and Pharmacology, 64, 2-10.

 

Minuchin, S., Rosman, B. L., & Baker, L. (1978). Psychosomatic Families: Treating Anorexia in Context.

 

Mitchison, D., Hay, P., Slewa-Younan, S., & Mond, J. (2014). The changing demographic profile of eating disorder behaviors in the community. BMC Public Health, 14, 943.

 

Murphy, R., Straebler, S., Cooper, Z., & Fairburn, C. G. (2010). Cognitive Behavioral Therapy for Eating Disorders. The Psychiatric Clinics of North America, 33(3), 611–627.

 

National Collaborating Centre for Mental Health (UK). (2004). Eating Disorders: Core Interventions in the Treatment and Management of Anorexia Nervosa, Bulimia Nervosa and Related Eating Disorders. Leicester (UK): British Psychological Society (UK). (NICE Clinical Guidelines, No. 9.) Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK49304/

 

Ornstein, R. M., Essayli, J. H., Nicely, T. A., Masciulli, E., & Lane‐Loney, S. Treatment of avoidant/restrictive food intake disorder in a cohort of young patients in a partial hospitalization program for eating disorders. International Journal of Eating Disorders.

 

Powell‐Jones, A., & Simpson, S. (2020). Drunkorexia: An investigation of symptomatology and early maladaptive schemas within a female, young adult Australian population. Australian Psychologist.

 

Safer, L., et al. (2017). Dialectical Behavior Therapy for Binge Eating and Bulimia. Guilford Press.

 

Schilder, P. (1935). The Image and Appearance of the Human Body.

 

Strother, E., Lemberg, R., Stanford, S. C., & Turberville, D. (2012). Eating Disorders in Men: Underdiagnosed, Undertreated, and Misunderstood. Eating Disorders, 20(5), 346–355.

 

Turgon, R., Ruffault, A., Juneau, C., et al. (2019). Eating Disorder Treatment: a Systematic Review and Meta-analysis of the Efficacy of Mindfulness-Based Programs. Mindfulness, 10, 2225–2244. https://doi.org/10.1007/s12671-019-01216-5

 

Wilfley, D. E., Kolko, R. P., & Kass, A. E. (2011). Child and Adolescent Psychiatry Clinics of North America, 20(2), 271-85.

 

Zimmerman, J., & Fisher, M. (2017). Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder (ARFID). Current Problems in Pediatric and Adolescent Health Care, 47(4), 95-103.

  

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4856687,00.html 

 

   

מרפאות ציבוריות לטיפול בהפרעות אכילה:

 

מאגר העמותה הישראלית לטיפול, חקר ומניעה של הפרעות אכילה