טיפול ICP 

קיימים לפחות 500 סוגי פסיכותרפיה.

המגוון האדיר של הגישות ונקודות המבט השונות נותנות את האפשרות לכל מטפל לבחור ולאמץ את הגישה שמתאימה לו. עם זאת, לימוד כל גישה עלול להוביל לדילמות רבות, הגדולה מבינהן היא "באיזו לבחור?".

הפתרון לבעיה זו, עשוי להימצא בגישה אינטגרטיבית, כלומר להתייחס באופן כוללני יותר כלפי מודלים פסיכותרפיסטיים שונים.

בהתאם לכך יותר ויותר פסיכותרפיסטיים מזדהים עם הגישה האינטגרטיבית. בסקר שנערך עם מלעלה מ 1000 פסיכותרפיסטיים, נמצא כי רק 15% ציינו שהם משתמשים רק בגישה תיאורטית אחת לתרגול.

ניסיון מעשי בפועל ומחקר הובילו למוטיבציה למזג אלמנטים מגישות שונות וליצור מודל חדש של פסיכותרפיה.  

איך התחיל הרעיון של ICP?

קלינאיים שמים לב שגישות פסיכותרפיות מובנות נוטות לעזור למטופלים עד נקודה מסוימת.

מעבר לכך, המטופלים חווים גם אתגרים שבתוכם הם מעוניינים לשמר את השיפור שהיה להם עד כה.

ייתכן שהסיבה לכך היא שטיפולים נוטים להתמקד בשיפור תסמינים או הפרעות, בעוד שאנשים רבים מחפשים טיפול כדי להתמודד עם אתגרי החיים בצורה יעילה יותר ולמצוא משמעות גדולה בחייהם.

בהתאם לממצאים אלה,

מחקרים מצאו כי המטופלים שהפיקו את התועלת הרבה ביותר מטיפול שהסתיים, מקבלים מהטיפול את הדברים הבאים:

• תקשורת או יחסים מבוססים עם עצמם 

• מערכות יחסים טובה ובריאה יותר עם דמויות משמעותיות בחיים 

• שיפרו ביצועים בעבודה ובלימודים 

• מצאו משמעות לחיים  

שורה חדשה של מחקרים מראה שרוב המתמודדים שהתגברו על דיכאון או חרדה נהגו להתמודד עם קונפליקטים שלהם בעבר והם הצליחו יותר בתכנון עתידם וכך הגיעו למקום שלו יותר בהווה.

מהי פסיכותרפיה של לכידות פנימית (ICP) ? 

ֿ

גישת ICP היא גישה אקלקטית חדשה שמטרתה לשלב את השיטות הטובות ביותר מנקודות מבט שונות, אך היא ייחודית בהמשגה של אופי הפסיכופתולוגיה והטיפול בה.

בהמשגה זו, נקודות המבט של המטופלים מקובצות לפי הגורמים החשובים קטגוריות, הנקראות מערכות.

מערכות מורכבות מהיחסים חשובים שיש לאדם, שעשויים להשפיע ישירות על הבריאות והרווחה הפסיכולוגית של האדם.

בטיפול ICP קיימות ארבע מערכות ליבה :

1. תוך אישי

2. בין אישי

3. מקצועי

4. רוחני 

בפרספקטיבה של ICP, כל המערכות קשורות זו בזו באופן שהתפתחות או שינוי בגורם אחד משפיע על האחרים. לדוגמה, המערכת המקצועית יכולה להיות מושפעת מהקשר שיש לאדם עם אחרים (המערכת הבין אישית) ולהיפך. בניית יחסים בריאים עם כל מערכת בהווה עשויה להיות לא אפשרית ללא טיפול בקונפליקטים מהעבר, או ללא תכנון מתאים לעתיד. בהתאם לכך, אלמנט הזמן הוא האלמנט המכריע בפרספקטיבה זו. 

לכידות פנימית, זהו מצב נפשי שבו המטופלים נוטים לקיים יחסים טובים עם כל המערכות. לכידות פנימית היא המטרה של גישת ICP, והיא מצביעה על תקשורת בריאה יותר בין האדם לארבעת מערכות התפקוד האנושי. הלכידות הפנימית מתוארת כמצב שבו האדם מסוגל לתקשר בפתיחות עם כל מערכת ולקבל את העבר, לטפל ולמצוא פתרונות לקונפליקטים הפתוחים הקשורים לעבר. בנוסף הלכידות מתוארת כבסיס ליצירת קשרים בריאים עם כל אחת מארבעת המערכות בהווה ולבסס ציפיות אמיתיות וניתנות להשגה ליחסים העתידיים עם כל מערכת. 

פסיכופתולוגיה מנקודת המבט של ICP

בהזדמנויות רבות הלכידות הפנימית עשויה להיפגע. הפרספקטיבה של ICP אינה מתמקדת רק בגורם אחד כדי לזהות את מקור הבעיה המטופל מביא עימו, שכן לבעיה יש כמה מקורות.
החוויה השלילית, דרכי החשיבה שאינן מיטיבות, חוסר היכולת ליצור ראייה ותפיסה אובייקטיבית, תחושת דיכאון, אי תקשורת של בעיות. האופן שבו החוויות ואירועים נתפסים ומתפרשים יכול להשפיע על כל אחד מהגורמים והמערכות השומרים על הלכידות הפנימית. חוסר תפקוד בגורם או במערכת אחת יכול להשפיע גם על מערכות תפקוד אחרות. הנטייה שלנו לדכא את התכנים הרגשיים של העבר בלי לעבוד ולהתמודד עם האירוע, יוצרת מצב של הכחשת המציאות בהווה ותוכניות לא בריאות לעתיד שעשויות להיות מקור פוטנציאלי להתמודדות פסיכולוגית. עם זאת, כאשר מתבססת לכידות פנימית, הפרט יכול להתמודד באופן אדפטיבי עם חוויות ואירועים השליליים. 

מטרות ותהליך ICP

מטרת העל של פסיכותרפיה של הלכידות הפנימית היא לעזור לאנשים להגיע ללכידות פנימית.
התהליך כולל 10 שלבים וכל אחד מהם הוכח כחשוב בהשגת המטרה הכללית.

תהליך ICP כולל 

• לדעת- להכיר את המטופלים 

• הבנה- להבין את הנושאים, הבעיות והאתגרים שכל מטופל מביא איתו למפגש 

• הערכה- איסוף מידע והערכת המטופל. הערכת הקשיים והבעיות שהוא מביא עימו

• ניתוח- על המטפלת לנתח כל גורם שמובא למפגשים

• לקבל- קבלת העבר וההווה כפי שהם 

• אתגר- הפגישה הטיפולית היא זמן לאתגר את החשיבה הלא רציונלית של הלקוח. לאתגר את הציפיות הלא מציאותיות והתנהגויות שאינן מוצדקות 

• תכנון- תכנון הפעולות, המשקפות את האיזון בין הציפיות של הלקוחות מהטיפול לבין הפוטנציאל שלהם

• התערבות- יישום טכניקות התערבות שונות 

• הערכה מחדש- יש להעריך את התקדמות הטיפול 

• שחרור- המטופל משתחרר עם השגת היעדים והלכידות הפנימית מתבססת 

מכניזם השינוי והטכניקה של ICP

כדי שאדם יבנה קשר חיובי עם עצמו ועם אחרים, היא צריך לבסס לכידות פנימית עם עצמו.

לצורך כך ישנן כ- 30 טכניקות שהוכחו כיעילות במקרים קליניים, במאמר זה נתאר בקצרה 4 טכניקות מרכזיות: 

1. לנוע על פני הזמן- הלקוח מתבקש לתאר את הבעיה משלוש נקודות מבט שונות. הוא צריך לענות על שאלות כמו "כיצד זה נחווה עבורך?" , "איך אתה מרגיש עכשיו?" , "איך היית רוצה שדברים יראו בעתיד?" 

2. חיפוש תרחישים שעובדים- טכניקה זו כוללת חיפוש אחר תרחישים ששימשו בעבר להתמודדות עם מצבי לחץ שהוכחו כיעילים. המטפל מעודד את המטופל לשחזר מקרה שיכול לעזור לו להתמודד עם אתגרים חדשים 

3. לעיתים קרובות לקוחות מייחסים את תחושת "הכישלון" שלהם לכישורים וליכולות שאין להם. באמצעות טכניקה טיפולית זו, המטפל מעביר את תשומת הלב של הלקוח לכישורים וליכולות שיסייעו ללקוח בהשגת מטרתו

4. רשימה, משקל, כתובת- טכניקה זו מחייבת את המטופל לפרט את כל האתגרים, הקשיים והבעיות שאיתן הוא מתמודד ולשקלל אותם, החל מהאתגר הקל ביותר ועד לאתגר הקשה ביותר.
   לאחר שהלקוח מפרט ומשקלל את הבעיות, המטפל נדרש להתחיל לטפל בהן באותו הסדר- מהקל ביותר לקשה ביותר.

לסיכום, התפתחות הפסיכותרפיה המודרנית מדברת בעד גישות אינטגרטיביות. השילוב כרוך בנכונות ללמוד מכל הגישות ולא לשמור בלעדיות לגישה אחת.

הפסיכותרפיה של הלכידות הפנימית, מתבטאת בנטייה להביא את היתרונות מכל גישה. עם זאת, כמו כל גישה אקלקטית גם גישת ה ICP נוטה לשינויים והתפתחות.

עדכון אחרון:

22 בספטמבר 2022 

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מה ההבדל בין פסיכיאטר לפסיכולוג?

במידה ואתם מחפשים עזרה מבעל מקצוע בכל הנוגע לטיפול רגשי ייתכן שאתם תוהים האם עליכם לחפש פסיכולוג, פסיכיאטר או שילוב של שניהם. 

זו שאלה חשובה שיש להתעכב עליה, שכן קיימים הבדלים רבים בין המקצועות השונים, עליהם נפרט במאמר זה.

מטופלים חדשים נוטים לפנות לראשונה ליועץ או למטפל עבור קבלת הערכה ראשונית של מצבם הנפשי. בחירה זו יכולה להתאים עבור אנשים רבים, במיוחד אם המקרה אינו חמור, אך עבור אחרים - ייתכן שפניה למטפל או יועץ לא תספיק. 

אם הקושי ממנו סובלים נובע מאי איזון כימי במוח, טיפול בדיבור לא יהיה לכשעצמו לא יוכל לייצר שינוי מספק.

במקרים אלו עדיף לפנות לפסיכיאטר, אשר יוכל לספק גם טיפול תרופתי, גם הערכה מקצועית ואבחון, וגם להמליץ על סוג הטיפול הרגשי הנדרש במידת הצורך.

אלו יכולים לחסוך זמן רב בטיפול הלא נכון, או בטיפול שהשפעתו מוגבלת.

פסיכיאטריה מתארת ענף ספציפי במסגרת שירותי הרפואה, אשר מתמקד במניעה, אבחון וטיפול במצבים שונים הנוגעים לבריאות הנפש. ככלל, תחום זה מבוסס על הרעיון שישנם גורמים ביולוגים, כמו גנטיקה, אשר מובילים להיווצרותן של בעיות נפשיות ורגשיות. יחד עם זאת, הפסיכיאטריה לוקחת בחשבון שיש משקל רב גם לגורמים סביבתיים, אך הדגש במסגרת הטיפול הפסיכיאטרי יהיה מתוך נקודת מבט ביולוגית, ובהתאם פסיכיאטרים עוברים הכשרה והתמחות הכוללים התמקצעות בתחומים הבאים:

• נוירולוגיה

• פסיכולוגיה

• ביוכימיה

• גנטיקה

• מדעי החברה

• פסיכופרמקולוגיה (ענף המתמקד באפקט של תרופות מסוימות על מצב הרוח ועל בריאות הנפש)

פסיכיאטרים הינם בעלי תואר ד"ר לרפואה (MD), ובעלי התמחויות ספציפיות בהתאם לתחום בהם התמקדו בשנות ההתמחות שלהם, אשר נערכת במחלקות בבתי חולים ומרפאות לבריאות הנפש ונמשכת כחמש שנים.

בין תחומי ההתמחות השונים:

• טיפול בהתמכרויות 

• פסיכיאטריה של ילדים ונוער 

• פסיכיאטריה גריאטרית

• פסיכיאטריה פלילית 

• פסיכיאטריה של מבוגרים

מה פסיכיאטר עושה?

פסיכיאטרים מסייעים באבחון ובטיפול בהפרעות נפשיות, הם לוקחים בחשבון גם היסטוריה רפואית ומעריכים האם יש תרומה גם לגורמים רפואיים שאינם קשורים לכאורה, שעשויים להוביל להתפתחות הסימפטומים הנפשיים (כמו מחלות שאיתם המטופל מתמודד או תרופות שלוקח באופן קבוע). 

התואר הרפואי שלהם מאפשר להם גם להעניק מרשמים ולהפנות לבדיקות רפואיות, שעשויות לשפוך אור על המצב עמו מתמודד המטופל. 

פסיכיאטרים עובדים במסגרות הבאות:

• במגזר הפרטי, בקליניקה הפרטית שלהם או במכונים פרטיים

• בתי חולים 

• בתי חולים פסיכיאטרים

• מרכזים לבריאות הנפש באוניברסיטאות

• בתי אבות

• בתי סוהר

• מרכזי גמילה

• הוספיס

במה פסיכיאטר יכול לסייע לך ?

במהלך ההערכה הפסיכיאטרית, המטופל יישאל שאלות הנוגעות למצבו הרפואי ולסימפטומים הרגשיים שבגללם פנה להערכה. במידת הצורך הפסיכיאטר/ית יפנו לבדיקות נוספות או יעזרו בהערכות פסיכולוגיות על מנת לקבוע אבחנה.

בהתאם לאבחנה שנקבעה הפסיכיאטר יוכל להמליץ על טיפול תרופתי מתאים ויתן המלצות להמשך טיפול - יוכל להמליץ על שילוב של טיפול רגשי ותרופתי, על טיפול תרופתי בלבד או על טיפול רגשי בלבד.
יוכל להמליץ על סוגי טיפול (CBT/DBT/ דינאמי/ קבוצתי/משפחתי/דיאדי ועוד) ועל המשך מעקב פסיכיאטרי לליווי הטיפול התרופתי.

טיפול תרופתי יכול להינתן עבור מגוון רחב של מצבים נפשיים הכוללים, בין היתר:

• הפרעות חרדה 

• הפרעות קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD)

• הפרעה ביפולארית (מאניה דיפרסיה)

• דיכאון מז'ורי

• הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD)

• סכיזופרניה

• התמכרויות

הטיפול התרופתי הניתן במסגרת הערכות פסיכיאטריות הינו בגדר המלצה, ובמרבית המקרים ילווה בהמלצה לטיפול רגשי.
במידה ואכן נוטלים טיפול תרופתי לאחר קבלת המרשם - חשוב לשמור על מעקב פסיכיאטרי על מנת לאמוד את השפעת התרופה, להתאים מינון במידת הצורך ולוודא שהיא פועלת כראוי ובצורה תקינה. במידה ולא ממשיכים במעקב פסיכיאטרי יש לוודא שנמצאים לכל הפחות במעקב רפואי אצל רופא משפחה, בדומה לכל טיפול תרופתי (יש צורך בעריכת בדיקות תרופתיות לבחינת השפעת התרופה על הגוף).

בכל הנוגע להערכה פסיכיאטרית של ילדים הפסיכיאטר/ית יערוך הערכה נפשית מקיפה הלוקחת בחשבון גם גורמים נוירו-התפתחותיים, גורמים רגשיים, קוגניטביים, סביבתיים (חינוך, חברה, משפחה) וגורמים גנטיים.

איזה סוג טיפול הפסיכיאטר יכול לספק?

פסיכיאטר יכול לספק טיפול תרופתי מאחת או יותר מהקבוצות הבאות:

• נוגדי דיכאון 

• תרופות אנטי פסיכוטיות 

• מייצבי מצב רוח 

• תרופות הרגעה

• סטימולנטים (תרופות ממריצות)

מעבר לכך, לעתים פסיכיאטרים מספקים גם את אחד מהטיפולים הבאים:

• טיפול בנזעי חשמל - טיפול בנזעי חשמל כולל הפעלת זרמים חשמליים על אזורים ממוקדים במוח. לרוב ישמש במקרים של דיכאון עמיד והפרעה דו קוטבית, לאחר שכל טיפול אחר לא הראה שיפור בסימפטומים

• סוגים אחרים של גירוי מוחי -  גם גירוי עצב הוואגוס (VNS) וגם גירוי מגנטי למוח (TMS) יכולים לסייע בטיפול בתסמיני דיכאון חמורים. עם TMS, סליל המונח על הקרקפת של המטופל ומעביר פולסים מגנטיים למוח שלך. עם VNS, גנרטור מושתל בחזה של המטופל, ממש מתחת לעור, ומספק פולסים חשמליים מתמשכים לעצב הוואגוס שלך.

• טיפול באור (Light therapy) -  גישה זו כוללת שימוש באור מלאכותי לטיפול בסימפטומים של דיכאון. לעתים קרובות זה מומלץ לדיכאון עונתי, במיוחד כאשר המטופל גר במקום שאינו מקבל הרבה אור שמש.

מה בין פסיכיאטר לפסיכולוג?

בהשוואה לפסיכיאטרים, פסיכולוגים נוטים להתמקד בגורמים חברתיים, תרבותיים וסביבתיים, ומתרחקים באופן יחסי מהתמקדות בגורמים ביולוגיים. 

בהתאם, שיטת הטיפול בה פסיכולוגים משתמשים הינה טיפול בדיבור, להבדיל מטיפול תרופתי, אשר מבנה מרחב בו ניתן לפרוק ולעבד מצוקות וקשיים רגשיים. פסיכולוגים יכולים לספק גם הדרכה וכלים להתמודד עם הסימפטומים. 

טיפול בדיבור יכול להופיע במספר אופנים:

• טיפול פרטני (אחד על אחד)

• טיפול זוגי

• טיפול משפחתי

• טיפול קבוצתי

הגישות לטיפול פסיכולוגי הן רבות:

• טיפול הומניסטי 

• טיפול בילדים (המשלב לעתים טיפול במשחק)

• טיפול פסיכודינמי 

• טיפול ממוקד רגש (EFT)

• טיפול באמנות

• גישות טיפול מבוססות מיינדפולנס

• סכמה תרפיה

• גישות קוגניטביות התנהגותיות (CBT/DBT/ACT)

במה שונה תהליך ההכשרה?

פסיכולוג קליני בישראל (או שיקומי, חינוכי, ארגוני, התפתחותי) מוכר כפסיכולוג מוסמך לטיפול לאחר שמשלים תואר שני בפסיכולוגיה במוסד מוכר ללימודים.
לאחר מכן פסיכולוגים עוברים 4 שנות התמחות (במרפאות ובמחלקות אשפוזיות) שלאחריהן הם הופכים מפסיכולוג מתמחה לפסיכולוג מומחה. 

פסיכיאטרים עוברים מסלול שונה מאוד ומגיעים מבית ספר לרפואה והתמחות בפסיכיאטריה ועל כן מוגדרים כד"ר (MD).

מתי לפנות לפסיכיאטר? 

• במידה והמטופל נמצא בטיפול רגשי והפסיכולוג המליץ על כך
  
  
• במקרים בהם יש חשד לאבחנה כלשהי לאחר הופעת סימפטומים נפשיים שנמשכים זמן מה (מצב רוח שונה מאוד מהרגיל, סימנים של פסיכוזה, התנהגות לא רגילה, קושי נפשי מתמשך, קשיים בתפקוד כמו קשיים בשינה ועוד).
  
  
• במידה ורופא המליץ על כך לאור מצב בריאותי כלשהו
  
  

אני עדיין לא בטיפול, איך לבחור מבין השניים?

לעיתים קרובות ניתן להבין מה קודם למה באמצעות בחינת הסימפטומים שהופיעו- במקרים בהם מדובר על מצוקות זמניות שהתעוררו עקב קשיים בעבודה, בזוגיות, בחיי המשפחה, או שהמטופל מעוניין "לפרוק" עול רגשי שמוטל עליו, לשוחח עם מישהו, להתייעץ או להתבונן עם איש מקצוע על דפוסי המחשבה וההתנהגות - מומלץ יהיה לפנות לפסיכולוג. 

פנייה לפסיכיאטר תתאים יותר במקרים שבהם עולה מורכבות נפשית כלשהי שטיפול בדיבור אינו מספיק עבורה כמו במקרים של:

• דיכאון חמור

• הפרעות מצב רוח

• חשד להפרעת אובססיבית קומפולסיבית (OCD)

• סכיזופרניה

• סימנים של פסיכוזה

• ירידה משמעותית בתפקוד

• כל סממן משמעותי להתפתחותן של הפרעות אישיות

• חשד להפרעות אכילה 

• כל מקרה שיש בו צורך בהתערבות מיידית (כגון אובדנות או משבר נפשי עמוק)

שיקולים לוגיסטיים בבחירת פסיכולוג או פסיכיאטר

• גם טיפולים פסיכולוגיים וגם טיפולים פסיכיאטרים הינם זמינים במסגרת קופות החולים, לעתים אלו כרוכים ברשימות המתנה אך מבוטחי קופות החולים זכאים להם בסבסוד מלא/ חלקי

• גם בבחירת פסיכולוג וגם בבחירת פסיכיאטר יש לבחור בעל מקצוע עם ניסיון רלוונטי לסיבה שבגללה פונים להערכה פסיכיאטרית/ טיפול פסיכולוגי 

• במידה ופונים לטיפול באופן פרטי וקיים ביטוח פרטי - מומלץ לבדוק מולם מה הזכאות הנכללת במסגרת הפוליסה, ייתכן שאתם זכאים להחזר

• הערכה פסיכיאטרית לרוב נמשכת לפחות מפגש אחד (ולעתים יותר) בעלויות של כמה אלפי שקלים במרבית המקומות המספקים את השירות, לעומת טיפול פסיכולוגי שעלותו נעה סביב כמה מאות שקלים למפגש, אך הינו ארוך טווח ונמשך לרוב לפחות כמה חודשים

שורה תחתונה?

פסיכיאטרים ופסיכולוגים מספקים שירותים שונים לחלוטין תחת אותו הענף - בריאות הנפש.

פסיכיאטרים מספקים הערכות ואבחונים, המלווים לא פעם בהתאמת טיפול תרופתי, בעוד שפסיכולוגים מעניקים טיפול רגשי בדיבור, בתהליכים שהינם ארוכי טווח ומטרתם לספק תמיכה רגשית והנעה של תהליכים טיפוליים מעמיקים ורחבים יותר.

לא פעם, ההמלצה תהיה על טיפול משולב - פסיכיאטרי ופסיכולוגי, מתוך האמונה כי השילוב של טיפול תרופתי ורגשי יכול להניב את התוצאה המקיפה והטובה ביותר עבור המטופל.

טיפול בתנועה למבוגרים

טיפול בתנועה היא גישה פסיכותרפויטית העושה שימוש בתנועה על מנת לקדם אינטגרציה בין החלקים הרגשיים, הקוגניטיביים, החברתיים והגופניים של האדם. טיפול בתנועה מחזיק יתרונות ברורים בכל הנוגע לשיפור בריאות הנפש באמצעות הפחתת חרדה ולחץ והקלה בסימפטומים של מתח ודיכאון.

טיפול זה משתמש בתנועה ובאמצעים נוספים של תקשורת שאינה מילולית, נוסף על טיפול בדיבור, על מנת לתת מענה למצוקות פסיכולוגיות והתנהגותיות שלעתים אינן מתבטאות באופן שפתי בלבד. במילים פשוטות - טיפול זה מעניק לגוף קול במקומות שבהם ישנן חוויות או רגשות חסרי שם או ביטוי מילולי. 

טכניקות

טיפול בתנועה נראה שונה עבור כל אחד כתלות במידה שבה הוא מרגיש בטוח, בעל גישה מלאה ופתוחה לגופו, ובעל היכרות אישית עם ביטוי אותנטי ומחובר לגוף. תהליך של טיפול בתנועה יכול לנוע על מנעד שבין טיפול שמרביתו בשיח ובדיבור לבין טיפול שמרביתו תנועה וריקוד.

במפגש של טיפול מסוג זה המטפל עשוי :

• לסייע למטופל לחקור ולמצוא מובן ומשמעות בחיבור שבין תנועה לרגש

• לעודד ולסייע למטפל ללמוד "לקרוא" את האותות שגופו משדר לו הכוללות תחושות כלליות מן הגוף ושימת לב לאופן הנשימה

• להדריך את המטופל להביע את עצמו באמצעות תנועות ואלתור

• להציע התערבויות טיפוליות מילוליות או תנועתיות שיכולות לסייע בתהליך ההחלמה

• ללוות את העיבוד של הרגשות המתעוררים במהלך הטיפול מתוך התנועה.

מטפלים בתנועה עשויים להשתמש בטכניקה המוכרת כ"שיקוף" (mirroring) , הכוללת חיקוי של תנועותיו של האחר. טכניקה זו יכולה לסייע למטופל להרגיש מחובר יותר לאחרים ולייצר תחושות אמפתיה כלפיהם. 

מטפלים בתנועה מספקים למטופלים את המרחב לחוות תחושת בחירה, אימות והתמודדות עם תחושותיהם הפנימיות. הם גם מציעים דרכים מלאות חמלה ותמיכה לבסס תחושת שליטה ואוטונומיה במסגרת הגוף. 

עבור אילו קשיים נפשיים מתאים טיפול בתנועה?

טיפול בתנועה למבוגרים יכול לשמש לטיפול במספר קשיים פיזיולוגיים או רגשיים.

הטיפול יכול לסייע בשיפור תחושת הערך העצמי והינו שימוש עבור אנשים המתמודדים עם קשיים הנוגעים לדימוי הגוף. מקרים נוספים בהם שיטת טיפול זו יכולה לסייע:

• חרדה

• דלקת מפרקים 

• כאב כרוני

• בעיות תקשורת

• דמנציה

• דיכאון 

• הפרעות אכילה

• ערך עצמי נמוך

• הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD)

• פוסט טראומה מורכבת (C-PTSD)

היתרונות של טיפול בתנועה

1. מקדם רוגע - באמצעות שימוש בטיפול במנועה, המטפל יכול לספק אסטרטגיות מבוססים על מנת לווסת את הגוף, מה שמייצר תחושת רוגע מוגברת 

2. מודעות עצמית - בטיפול בהפרעות אכילה, בנייה של מודעות עצמית יכולה לסייע לאנשים להרגיש מחוברים יותר לאותות שהם מקבלים מגופם. הדגש שניתן לגוף במסגרת טיפול בתנועה מאפשר למטופל/ת לדעת לזהות תחושות רעב ושובע, כמו גם את הרגשות שמתפתחים סביב כך. 

3. טכניקות התמודדות- טיפול בתנועה יכול לשמש כמצע לפיתוח טכניקות התמודדות לשימוש מחוץ לחדר הטיפולים. מתוך הטיפול ניתן ללמוד לחקור ולקרוא סימנים שהגוף שולח לנו בעתות מצוקה ולחץ, ומתוך כך לזהות טריגרים וליישם טכניקות מתאימות להרגעה. 

יעילות ומחקרים

• מחקר סקירה מ2019 מצא כי טיפול בתנועה משמש כהתערבות טיפולים מועילה בדיכאון אצל מבוגרים [1]

• סקירה נוספת מ2019 מצאה כי טיפול בתנועה אפקטיבי בטיפול במצבי חרדה ולחץ ומשפר יכולות בינאישיות, יכולות קוגניטיביות ואיכות חיים כללית [2]

• מחקר פיילוט שנערך בשנת 2020 מצא כי טיפול בתנועה הינה אופציה טיפולית משלימה ואפקטיבית לטיפול בהפרעות אכילה, אשר משפרת בפרט את תחושות שביעות הרצון מהגוף ותפיסת הגוף של המטופלים [3]. 

דגשים לגבי טיפול בתנועה

• נוחות ותחושת ביטחון - עבור אנשים שחוו טראומה, יצירת מרחב בטוח והתקדמות איטית בטיפול הם גורמים חיוניים. כאמור, טיפול מסוג זה נמצא אפקטיבי בפרט לטיפול בטראומה, אך התהליך שלו כולל התקדמות הדרגתית בביסוס מרחב הביטחון של המטופל ויציאה מאזור הנוחות, חוויה אשר עשויה להיות מורכבת עבור אנשים מסוימים. 

• מגבלות בריאותיות - מטפלים חייבים גם לקחת בחשבון את המגבלות הפיזיות והבריאותיות של המטופל. בהתאם למצבים רפואיים מסוימים ההצגה או הביטוי של הריקוד או התנועה עשויים להשתנות, ותפקידו של המטפל לפגוש את המטופל במקום בו הוא נמצא, ולהגיב בהתאם.

חשוב לציין כי אין להשתמש בטיפול בריקוד בפני עצמו עבור מצבים מסוימים. הפרעות אכילה כגון אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה והפרעת אכילה בולמוסית הן בעיות בריאות נפשיות חמורות הדורשות טיפול מקצועי של מטפל רגשי, דיאטנית או פסיכיאטר, ובמרבית המקרים - שילוב של מספר גורמים.

חיבור מחדש של הגוף עם הרגשות מאפשר למטופל לחוות ולהביע את עולמו הפנימי, לזהות משמעות בהתנהגויות ובקשרים ולפתח את בריאות הנפש שלו. 

מקורות:

Karkou V, Aithal S, Zubala A, Meekums B. Effectiveness of dance movement therapy in the treatment of adults with depression: A systematic review with meta-analyses. Front Psychol. 2019;10:936. doi:10.3389/fpsyg.2019.00936

Koch SC, Riege RFF, Tisborn K, Biondo J, Martin L, Beelmann A. Effects of dance movement therapy and dance on health-related psychological outcomes. A meta-analysis update. Front Psychol. 2019;10:1806. doi:10.3389/fpsyg.2019.01806

Savidaki M, Demirtoka S, Rodríguez-Jiménez R-M. Re-inhabiting one’s body: A pilot study on the effects of dance movement therapy on body image and alexithymia in eating disorders. Journal of Eating Disorders. 2020;8(1):22. doi:10.1186/s40337-020-00296-2

פסיכוזה על רקע שימוש באלכוהול

הפרעה פסיכוטית הנגרמת על ידי אלכוהול (AIPD) יכולה להופיע במצבים של שתיית יתר או הפסקה של שתייה לאחר שימוש כבד באלכוהול.

מאמר ממוקד זה בוחן את הקשר בין אלכוהול לבין פסיכוזה. נתייחס כאן לגורמים, התסמינים, הסיבוכים, דרכ הטיפול ןהפרוגנוזה עבור המתמודדים/ות.

אלכוהול וסכיזופרניה

סכיזופרניה היא מחלה פסיכוטית כרונית המשפיעה על כ-1% מהמבוגרים ברחבי העולם.

ההפרעה כרוכה בהלוצנציות או דלוזיות ולעיתים גם הפרעות בחשיבה, בהתנהגות ובדיבור.

אלכוהול אינו גורם לסכיזופרניה

 ויחד עם זאת, במצבים מסוימים, שימוש באלכוהול עלול להוביל ל-AIPD, מצב המכונה לפעמים פסיכוזה הקשורה לאלכוהול.

מחקרים בנושא מציעים כי למתמודדים עם סכיזופרניה מצויים מסיכון גבוה פי 3 לצריכת אלכוהול מוגברת, זאת לעומת מי שאינם סובלים מהמחלה. 

יש לזה כמה סיבות:

• טיפול עצמי - אנשים רבים המתמודדים עם סכיזופרניה פונים לשימוש תכוף באלכוהול בעבור הפוגה או הקלה מהסימפטומים או תופעות הלוואי שנובעות מהטיפול התרופתי שלהם

• רקע סוציו-אקונומי - ישנם מחקרים שמצאו קשר בין מצב סוציו אקנומי נמוך דוגמת עוני, בעיות קוגניטיביות ותפקודים חברתיים ירודים לבין צריכת אלכוהול מוגברת. 

• גנטיקה או טראומה - בעיות מוחיות מסוימות, כגון פגיעת ראש או בעיות במערכת התגמול במוח, עשויות להוות גם הן גורם מטרים להתפתחות של סכיזופרניה ושל שימוש מוגבר באלכוהול.

מילה לגבי הקשר בין פוסט טראומה לבין תלות באלכוהול: 

מחקר מצא כי מתמודדים עם PTSD נוטים יותר לשתות אלכוהול כדרך להתמודד עם התסמינים הקשים של ההפרעה (Cruz et al, 2024).

הסיבה לכך היא כנראה שפעילות מוגברת של נוירונים ספציפיים במוח, המייצרים את הורמון הלחץ CRF, מגבירה את הרצון לאלכוהול.

המחקר גם מצא שעיכוב הפעילות של אותם נוירונים מפחית את צריכת האלכוהול אצל שורדי טראומה.

סימפטומים

גם סכיזופרניה וגם הפרעת פסיכוזה הנגרמת על ידי אלכוהול (AIPD)  הינן הפרעות פסיכוטיות, ולכן חולקות מספר סימפטומיים זהים. 

הסימפטומים של הפרעה זו מתעוררים לרוב לאחר תקופה של צריכת אלכוהול ממושכת, אלו כוללים בין היתר:

• הלוצינציות 

• דלוזיות 

• פראנויה

• פחדים, חרדות וחסור אונים

אבחנה מבדלת

חשוב לציין שיש כמה הבדלים מהותיים בין AIPD לסיכוזפרניה:

• אנשים עם AIPD לרוב סובלים מרמות חרדה גבוהות יותר, כמו גם מסימפטומים של דיכאון, זאת לעומת אנשים עם סכיזופרניה.

• מתמודדים עם סכיזופרניה לרוב נוטים להציג יותר סימפטומים של חוסר ארגון בדיבור או בהתנהגות לעומת AIPD.

• פסיכוזה הקשורה לאלכוהול חולפת באופן ספונטני עם הפסקת השימוש באלכוהול ועשויה להתחדש במהלך חשיפה חוזרת לאלכוהול. סכיזופרניה היא מצב כרוני.

סיבוכים 

הרעלת אלכוהול חמורה עשויה להוביל למספר סיבוכים:

• דלקת בכבד

• כשל בכבד, אצל אנשים עם מחלת כבד כרונית

• שינויים בקצב הלב הנורמטיבי

• דום לב

• פגיעה בפעילות הלב

• שבץ מוחי

גורמים

האטיולוגיה של של פסיכוזה הקשורה לאלכוהול אינה ברורה עד הסוף.

קיימות כמה השערות לתיאור מקורות ההפרעה,  אבל אף אחד מהם לא מסביר בלעדית את הסיבה להתפתחות הלוצינציות, חריפות או כרוניות, אצל מטופלים עם  הפרעת שימוש באלכוהול.

נוירוטרנסמיטורים

בהיבט הביוכימי,קיימות שתי השערות עיקריות - האחת נוגעת לשינויים בפעילות של דופמין כגורם מכריע בהתפתחות ההפרעה והשנייה נוגעת לשינויים בסרוטונין. 

תסמונת ורניקה-קורסקוב

אלכוהוליסטים כרוניים נוטים לסבול ממחסור בתיאמין (ויטמין B1) 

ידוע כי מחסור בתיאמין מוביל לתסמונת ורניקה-קורסקוב (Wernicke-Korsakoff syndrome), המתאפיינת בממצאים נוירולוגיים, בעיקר פגיעה בתפקודים קוגניטיביים. 

נדרש עוד מחקר בנושא על מנת להרחיב את הבנתנו בנוגע להשפעה הפוטנציאלית של אלכוהול על התפרצות הפסיכוזה.

הרעלת אלכוהול, גמילה מאלכוהול ושימוש לרעה באלכוהול, כולם יכולים להוביל לפסיכוזה הנגרמת על ידי אלכוהול.

טיפול

על הטיפול להתחיל בסמוך לקבלת אבחנה של AIPD.

חשוב קודם שגורם רפואי יזהה האם אכן נעשה שימוש באלכוהול שגרם לשינויים הפסיכולוגיים.

אם לאדם יש נטייה להפוך אגרסיבי או אלים, ייתכן שיהיה צורך בתרופות הרגעה שיינתנו על ידי רופא

חוקרים מדגישים כי התנזרות מאלכוהול היא חלק מרכזי בתוכנית הטיפולית.

ישנן מספר אופציות לטיפול עבור אנשים הסובלים מצריכת אלכוהול מוגברת.

• פסיכותרפיה - המטפל עוזר למטופל להבין כיצד ומדוע המחשבות והרגשות שלו משפיעים באופן ישיר על צריכת האלכוהול שלו. המטפל עשוי לספק עצות ודרכי התמודדות עם אותן מחשבות ורגשות, על מנת למזער את הסיכון הטמון בשתיית אלכוהול. 

• גמילה מאלכוהול- כאשר מכור לאלכוהול מפסיק לחלוטין לשתות למשך זמן ממושך, והוא עושה זאת בסביבה בטוחה ומבוקרת. ישנו דגש חשוב על כך שיעטוף את האדם שנגמל צוות מומחים, שיוכל לעזור לו להתמודד עם תסמיני הגמילה.

• קבוצות תמיכה - קבוצות תמיכה כמו אלכוהוליסטים אנונימיים יכולות לעזור לאנשים עם התמכרות לאכוהול. הקבוצה מאפשרת דיון פתוח ולא שיפוטי על ההתמכרות והן מעניקות לאדם גישה לרשת של אנשים תומכים ומבינים.

עדכון אחרון:

23 במרץ 2024

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Cruz, B., Vozella, V., Borgonetti, V. et al. (2024). Chemogenetic inhibition of central amygdala CRF-expressing neurons decreases alcohol intake but not trauma-related behaviors in a rat model of post-traumatic stress and alcohol use disorder. Molecular Psychiatry. https://doi.org/10.1038/s41380-024-02514-8

Stankewicz HA, Richards JR, Salen P. Alcohol Related Psychosis. [Updated 2022 Jul 12]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2022 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK459134/

Victor M, Collins GH. The Wernicke-Korsakoff Syndrome and Related Neurologic Disorders Due to Alcoholism and Malnutrition. 2nd ed. Philadelphia, Pa: FA Davis; 1989.

מה משבר רבע החיים?

מומחי הנפש מחלקים את החיים לתקופות התפתחותיות מסוימות, משברים נורמטיביים, שקיימים מעבר להבדלים אינדיבידואליים. 

בכל תקופה כזו יש טווח זמן, מטרות רלוונטיות והתקדמות נפשית ומנטלית המתבססת על תקופות קודמות. 

את משבר אמצע החיים, למשל, ניתן לתאר כתקופה המופיעה בד״כ בעשור החמישי, אחרי 40 שנים, בהן עמדנו בפני המון ציפיות מהעולם סביב.

אדם בשנות ה-40 עבר כבר לא מעט משברים קודמים, כמו משבר גיל ההתבגרות, משבר הכניסה לאזרחות וניתן לצפות כי משברים רבים עוד לפניו.

אריק אריקסון, פסיכולוג חכם, תרם לנו את המודל הפסיכו-סוציאלי, לפיו כל מעגל החיים כולל 8 מצבים, שבכל אחד מהם יש שתי אפשרויות התפתחותיות קוטביות (השלב האחרון, למשל, הוא ״השלמה מול ייאוש״).

לכל דור יש מה להגיד על הדור שמגיע אחריו, אבל באמת נראה שהדור האחרון הביא עמו שינויים מואצים יותר. 

בשנים האחרונות ניכר שחרדה, דיכאון, ייסורים ובלבול הפכו למעין נורמה בקרב צעירים בשנות העשרה המאוחרות ובשנות ה-20-30 לחייהם, כאשר צעירים אלה שוטפים את הקליניקות עם ביטחון מעורער ותחושה כללית של תלישות ושמשהו איתם אינו כשורה. 

בדיוק כמו אמצע החיים, גם ״רבע החיים״ יכול להביא עמו משבר, נוכח הניסיון ליצור הפרדה מול ההורים ולעצב תחושת זהות. אבל הדור שנכנס כיום אל עולם הבגרות ניצב בפני אתגרים חדשים, ולפעמים מתישים, כאשר צעירים רבים נאבקים לאפשר לעצמם מימון לימודים גבוהים או מחליטים פשוט לא לפנות לכאלה, ו״המשבר הקיומי״ שבעבר היה מגיע לאחר סיום התואר - מתחיל יותר ויותר מוקדם. ללא המסלול ה״קבוע״ של לימודים גבוהים, נישואים וגידול משפחה, לעתים בני הדור הצעיר נופלים למצב של נעורים מורחבים. קרוב לשליש מהמבוגרים המשתייכים לדור ה-Z חיים עם הוריהם או קרובי משפחה אחרים ומתכננים להישאר שם, ורבים מהם כה טרודים בעניינים כספיים יומיומיים – מכובד ההלוואות לתשלום שכר לימוד ועד ליוקר המחייה – עד שהם מרגישים שאינם יכולים אפילו לשקול מה הם רוצים לעשות עם חייהם. לעתים קרובות שיתוק זה מוחרף ע״י חרדת האקלים ההולכת וגוברת ומגפת הקורונה המתמשכת, שבעקבותיה צעירים רבים איבדו קרובי משפחה וחברים, או חוו אובדנים קטנים יותר, כמו אובדן חוויית לימודים קונבנציונלית או התחלת עבודה ראשונה לאחר הלימודים. לדברי המומחים, מי שנכנס אל עולם הבגרות זקוק להדרכה ברורה בנוגע לאופן בו יוכל לצאת מהבלבול.

הנה כמה טיפים:

קחו את עצמכם ברצינות

כל כמה חודשים עצרו כדי לבדוק איפה אתם בחייכם ואם אתם מרגישים תקועים או לא מרוצים. זהו את ההיבטים שבהם אתם רוצים לחולל שינוי והקשיבו לדברים שלגביהם אתם סקרנים באופן טבעי - אולי יש מקום שתמיד רציתם לבקר בו או שפה שרציתם ללמוד, אולי יש תחביב חדש שאתם רוצים לנסות או שאולי מתחשק לכם לחקור חלק של ההיסטוריה המשפחתית. תנו כבוד לחיים הפנימיים שלכם והרשו לעצמכם להיות ״אנוכיים״. חקירה עצמית דורשת עבודה, לא רק ״הדבקת תוויות״.

סבלנות

היום כבר לא מתייחסים ברצינות לרעיון לפיו כשאדם מגיע לגיל 18 הוא מוכן בשלמות לצאת אל הבגרות. קחו את הזמן.

לא הכל עובד קצר ומהר כמו פוסט בטוויטר.

שאלו את עצמכם מה חסר

בקבוצת ״רבע החיים״ יש אנשים שנוטים ליציבות ויש כאלה ויש כאלה שהאוריינטציה שלהם היא משמעות: הראשונים הם כאלה שהסביבה תופסת כיציבים – הם מתעדפים תחושות של ביטחון, הצלחה ובניית משפחה, אבל נלוות לכך תחושות של ריקנות וזיוף ושל חוסר; מנגד, האחרונים הם אנשים שלרוב הם אמנים – יש להם תשוקה ליצירה אבל קשה להם להתמודד עם היומיום, והם מוצאים את מה שהחברה מצפה מהם לעשות ככזה שמציף אותם ואינו מתאים להם. המטרה של ״משבר רבע החיים״ היא להפוך לאדם שלם, כך שגם אלה וגם אלה צריכים לספוג תכונות שמאפיינות את ה״סוג״ האחר כדי להתאזן. ה״יציבים״ צריכים להכניס לחייהם יותר תשוקה ותכלית, ואילו אלה שמונחים ע״י משמעות צריכים למצוא ביטחון, אולי באמצעות שגרה קבועה שתכלול גם מקום ליצירה.

יודה

תהליך ההבנה העצמית יכול להיראות חסר תכלית בעולם לא-יציב. בנקודה זו כדאי להסתכל על דמותו של יודה, מאסטר הג׳דיי מסרטי ״מלחמת הכוכבים״, המהווה השראה לתחושת שקט פנימי גם נוכח כאב קיצוני ואפוקליפסה. במילים אחרות, גם כשנראה שבחוץ אין יציבות רבה, מתמודדי ״משבר רבע החיים״ יכולים לנסות ליצור לעצמם יציבות. ייסוד הרגלים שיעזרו לקרקוע כבר בגיל צעיר הוא חשוב ביותר, שכן תקופות מעבר חושפות אותנו לשחיקה. מי שיש לו ארגז כלים מעשי של פרקטיקות דאגה עצמית (למשל אדם שמונה באופן קבוע דברים שהוא אסיר תודה עליהם, מתרגל נשימות עמוקות, מתחזק תזונה בריאה או מתעמל בקביעות) יוכל להיעזר בהן למציאת בהירות.

אל תפחדו לחולל שינוי גדול

חשוב לזהות איזה חלקים של חיינו יש ביכולתנו לשנות. אי אפשר לשנות בוס מרגיז, אבל אפשר אולי לתכנן שינוי בקריירה. למרות שהדבר אינו תמיד קל, על צעירים לשקול את הסיכונים שבהנצחת המצב הנוכחי – הישארות בעיר קטנה שאין בה הרבה אפשרויות, המשך בקריירה שאינה גורמת שום ריגוש וכו׳, אל מול היתרונות שבלנסות משהו חדש. למרות הבלבול והמגבלות, בסופו של דבר מדובר בשלב הכי חופשי בחיים, תקופה שבה קל יותר לעבור לעיר חדשה או להחליף עבודה.

בחרו מתי לפנות אל ההורים ומתי לפתור עצמאית

משבר רבע החיים הוא מסע מתלות לעצמאות, בו הצעיר לומד להסתמך על עצמו, לאחר שגדל בתרבות של הורות מגוננת. גם לצעיר שעדיין חי בבית הוריו יש דרכים שבהן מערכת היחסים שלו עם ההורים יכולה להתפתח, בצורה תעזור לו להיות עצמאי יותר, בין היתר ע״י שיחה אודות ההיסטוריה המשפחתית וזיכרונות מהעבר או שאלות על האופן בו ההורים גודלו. המטרה היא לעשות מעבר מיחסים של היררכיה ליחסים של חברות, לא רק ליצור מרחק פיזי. אין פירוש הדבר לעולם לא להזדקק שוב לעזרת ההורים, אלא לעשות עבודה עצמית כדי להבין שזה הזמן שבו אנו צריכים לדאוג לעצמנו.

צעירים ברבע החיים עשויים להרגיש לחץ לסיים במהרה כל שלב בחייהם, והם משתוקקים לתחושת ההישג שמגיעה עם השלמת כל משימה. ללמוד להקשיב לעצמנו הוא תהליך שנמשך כל החיים, ובמקום לחפש תיקונים מהירים, צעירים צריכים לחשוב על מטרות ארוכות טווח: להתחיל בתרפיה שנמשכת מעבר לכמה מפגשים בלבד, לבנות תזונה בריאה והרגלי התעמלות ולהתקדם לעבר הסתמכות עצמית. המטרה היא לא לסמן ״וי״ על תחנות בחיים אלא לנוע קדימה עם הפיתולים.

עצות עבור הורים לבוגרים צעירים

סיפרו לנו שכאשר גיל ההתבגרות יחלוף, יגיע החופש המיוחל.

מה ששכחו להזכיר זה שגיל ההתבגרות מסתיים היום לקראת גיל 30...

אם אתם מרגישים שקשה לו, שיש שם דיכאון או חרדה, להלן כמה המלצות:

• חפשו אחר שינויים: שימו לב לשינויים בהרגלי השינה והאכילה, להתקפי זעם, לתנודות במצב הרוח, לאובדן עניין בפעילויות שנהג ליהנות מהן בעבר, וגם לפוסטים שלו ברשתות החברתיות.

• שמרו על ערוצי תקשורת פתוחים: אם אתם מבחינים במשהו חריג, פתחו בשיחה. זה אמור להיות אפשרי יותר משנות העשרה. במקרה שהילד לא רוצה לדבר, הציעו לו עזרה במציאת אדם שניתן לבטוח בו, ושאיתו יוכל לשתף את הדברים שמציקים לו.

• חפשו אחר תמיכה מקצועית: הערכה וטיפול נפשיים עשויים לסייע לילד שביטא מחשבות אובדניות. אפשר להתחיל מלדבר על כך עם רופא הילדים או מומחה לבריאות הנפש.

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

שיטת CRAFT להעצמה קהילתית והכשרה משפחתית (Community Reinforcement and Family Training) פותחה במטרה לעזור לבני משפחה של מכורים ללמוד כיצד לנווט את האדם היקר להם לעבר ניקיון.

המטרה המרכזית של הגישה היא להביא את המתמודד להכיר בבעיה הטמונה בהתמכרות ולפתח מוטיבציה פנימית לטפל בעצמו, היא עוזרת לו גם לתעדף את בריאותו הנפשית והגופנית.

גישה זו עובדת מצוין כאשר המכור מסרב לפנות או לשתף פעולה עם טיפול בהתמכרות, או שהוא מתקשה להודות באובדן השליטה עמו הוא מתמודד (״אני אוהב את החיים עם הסם, אם יתאים לי אני יכול להפסיק״).

בניגוד לגישות סמוכות המתמקדות בקונפרונטציה, כמו התערבות משפחתית,  שיטת CRAFT מעודדת את קרובי המכור לחזק אותו כאשר הוא בוחר בניקיון או מתקדם לעברו ולהימנע מעימות ישיר. 

אחד האתגרים ב-CRAFT, שנחשב גם לביקורת מרכזית כלפי יישומיות הגישה, הוא שבני משפחה חייבים ללמוד לתת למכור להיכשל.

זה אכן מורכב ועלול במקרים מסוימים להוביל ל״אפקט בומרנג״, כלומר החרפה במצב הקליני עקב כעס של המטופל על המהלכים שנוקטים הקרובים. 

ההיסטוריה של שיטת CRAFT

CRAFT פותחה ע״י רוברט ג׳. מאיירס ו-וויליאם ר. מילר בסוף שנות ה-70.

היא מהווה גרסה מתקדמת של התערבות מוקדמת יותר שנקראת CRA – גישת העצמה קהילתית (Community Reinforcement Approach).

לפי גישת CRA, לאחרים המשמעותיים בסביבת המתמודד יש משקל רב בהשפעה על תדירות השימוש. מאיירס ומילר הרחיבו את הרעיון של גיוס הקהילה להתערב כי לעזור למכור להניע שינוי טיפולי.

מאיירס כתב מאז ספרים רבים בנושא והרחיב את הגישה ע״י שעזר למטפלים אחרים ללמוד איך לעבוד עם אדם אהוב שמכור. 

כיום, מופעלות תוכניות הכשרה רבות לטיפול בשיטת CRAFT.

מתי משתמשים ב-CRAFT?

כשמבינים שאדם שמתמודד עם התמכרות בחייו נמצא בסיכון לפגוע בעצמו או באחרים, זה הזמן לשקול את שיטת CRAFT.

שיטת CRAFT אינה התערבות במובן המסורתי של טיפול נפשי בהתמכרות. 

מפתחי השיטה רואים בה גישה מכבדת והומנית יותר, אותה ניתן לראות כתהליך התפתחותי שמתקדם באמצעות תובנה. 

איך CRAFT עובדת?

השיטה מתבססת על חיזוק חיובי, ממש לפי הרציונל של התניה אופרציונלית / אינסטרומנטלית (חיזוק, עונש וכל מה שביניהם).

לשים לב לזמנים שבהם המכור אינו משתמש, ולחזק אותו באמצעות תגובה שעושה לו טוב, זאת במטרה לחזק את ההתנהגות החיובית בעתיד לבוא.

בעיקר, השיטה מעודדת:

• להבין מתי יש למכור את הפיתוי הכי גדול להשתמש בחומר. האם כשהוא עצוב? האם בזמן מסוים ביום? הדבר יכול לעזור לאדם הקרוב להבין אם הוא גורם לטריגר באופן לא מכוון.

• לתקשר בצורה בהירה יותר עם המשתמש בכל היבט של חייו.

• להשתמש בחיזוק חיובי בעקביות כדי לעודד התנהגות פרו-חברתית ללא שימוש בחומר.

• להימנע ממתן חיזוקים חיוביים במצבים בהם האדם המכור מועד ומשתמש. זאת ועוד, הרעיון הוא לתת לו להתמודד לבד עם ההשלכות.

• בעבודה עם מטפל בעל הכשרה ב-CRAFT, יש ללמוד ממנו את העיתוי האופטימלי להעלאת האופציה לטיפול מול המכור, ואז ללמוד איך להגיב מיידית אם הוא מסכים.

• לתמוך במהלך הטיפול ולפתח עמדה סבלנית, גם במצבים בהם המטופל נושר מהטיפול טרם סיומו.

השפעותיה של שיטת CRAFT

קיימים מחקרים המלמדים כי השיטה יעילה בעידוד מתמודדים עם התמכרות להודות שיש להם בעיה ולחפש טיפול.

למשל, מחקר מצא כי כאשר 62 משפחות נרשמו ל-CRAFT תחת פיקוח קליני כדי לקבוע את יעילות השיטה, 74% מהן הצליחו להביא את המכור לטיפול.

מחקר אחר הראה תוצאות דומות, כאשר 67% מהמכורים חיפשו טיפול, זאת בהשוואה לכ-29% מהמכורים שמשפחותיהם הסתמכו על קבוצות תמיכה של מכורים אנונימיים.

עוד יש לציין שהדבר עשוי לקחת זמן. במחקרים שהוזכרו לעיל התבצע מעקב בן 6 חודשים אחרי בני המשפחה עד שהיה מעבר לשלב השני, בו המכור התחיל לקבל עזרה בפועל.

מורכבויות של השימוש ב-CRAFT

היבט חיוני של השיטה הוא לעודד משפחות לקחת צעד אחורה ולאפשר לתוצאות קשות להתרחש כשהמכור משתמש בחומר.

בעצם, תוכנית CRAFT רוצה שבני משפחה יתנו למכור להתמודד עם מוראות ההתמכרות וללמוד ׳דרך הרגליים׳ שהוא מזיק לעצמו ולאחרים.

למשל לאפשר לו להרגיש תסמינים הקשורים בגמילה, להחסיר ימי עבודה או לפספס אירועים משפחתיים.

הרציונל הזה יכול לגרום למכור לחוש כעס או טינה כלפי בני המשפחה.

הנזק יכול להיות משמעותי במיוחד אם המכור הוא מפרנס ויש לו תחומי אחריות משפחתיים.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

  נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Brittany Loggins (2021). What Is the CRAFT Approach to Substance Abuse Intervention? In verywellmind: https://www.verywellmind.com/the-craft-approach-to-substance-abuse-intervention-5191125

הפרעות חרדה הן מהתופעות הנפוצות ביותר בתחום בריאות הנפש.

העניין הוא שחרדה היא תופעה אידיוסינקרטית,

כלומר מה שמשותף לכל חרדה הוא שהאדם שחווה אותה עובר חווית אימה או דאגה המלווה בחוסר שליטה לגבי מה שעומד לקרות.

זהו.

מכאן זה סרט אישי שיכול להתבטא במגוון די רחב של תגובות. 

חרדה אצל גברים 

סטטיסטית, נשים סובלות מחרדה יותר מגברים, אבל גברים עדיין מושפעים ממנה במידה רבה:

לפי נתוני NMIH כ- 23% מהנשים בארה"ב סובלות מחרדה בכל שנה, ו14.3% מהגברים.

בשל הבדלים חברתיים וביולוגיים, החוויות של גברים מול חרדה שונות מאלה של נשים מבחינת אסטרטגיות ההתמודדות, תפיסת הבעיה ודרכי פנייה לעזרה.

מהן הפרעות חרדה?

הפרעות חרדה מאופיינות במתח ופחדים שמפריעים לתפקוד.

בין הפרעות החרדה:

• חרדה מוכללת.

• הפרעת פאניקה.

• חרדה חברתית.

• חרדת נטישה.

• הפרעה טורדנית כפייתית (OCD).

• הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD).

למרות שכיחותן של הפרעות חרדה בקרב גברים, יש מעט יחסית ספרות מקצועית על תחום זה, ומעט מחקרים באיכות גבוהה.

נדון כאן בהבדלים מגדריים של ביטויי חרדה,אופן הפנייה לקבלת טיפול ומה ניתן לעשות כדי לעזור לגברים להתמודד נכון עם עם הבעיה, מבלי להיתקע בגלל ציפיות, הסללה וסטריאוטיפים.

סימפטומים

סקירה מ2021 של 25 מחקרים שבחנו חרדה בקרב גברים מצאו שחרדה מתבטאת בסימפטומים שונים אצל גברים ונשים.

החוקרים מצאו שכשגברים מדווחים על חרדה, היא חמורה יותר, ומתבטאת לעתים קרובות יותר בתסמינים פיזיים כמו כאב ראש, חוסר תיאבון ורעידות, לצד תחושות של אובדן שליטה, לעומת נשים בנות גילם.

הם מצאו גם שחרדה אצל גברים נוטה להתמקד ברגשות של חוסר שליטה ותחושה שאם לא מצליחים להשתלט על החרדה אז הם כישלון. גברים נוטים יותר לתאר את הסימפטומים שלהם כנוכחים כל הזמן, ועמידים לאורך כל חייהם.

בעוד שחרדה קלה יוצרת שיפור בביצועים קוגניטיביים, חרדה קשה דווקא מפחיתה תפקוד קוגניטיבי. מחקרים נוספים מצביעים על כך שהפרעות חרדה קשורות לאיכות חיים ירודה והפחתה בתפקוד חברתי.

סגנונות התמודדות

מחקרים מסוימים מראים שיש הבדלים באסטרטגיות הויסות הרגשי שמאפיינות גברים לעומת נשים. לפי מחקרים אלו, גברים לעתים יותר קרובות נוקטים בגישה של פתרון בעיות, בעוד שנשים לרוב מחפשות תמיכה רגשית.

למרות שאסטרטגיית התמודדות של פתרון בעיות יכולה להיות יעילה במצבים ברי השפעה הניתנים לשינוי, היא עשויה להיכשל אם המצב אינו כזה. כשזה קורה, לגברים סיכוי גבוה יותר לפנות להתנהגות נמנעת ולשימוש עצמי בחומרים.

לעתים קרובות גברים משתמשים בטבק, אלכוהול, תרופות וסמים במרשם או לא במרשם כדי להפחית או לשלוט בסימפטומים של חרדה.

גברים מדמיינים את המקרה הגרוע ביותר ומשכנעים את עצמם שעדיף להם להימנע לגמרי מסיטואציה מסוימת כדי שזה לא יקרה.

מדוע גברים פונים לאסטרטגיה של פתרון בעיות יותר מנשים?

נראה שהדרך השונה בה מלמדים בנים ובנות להתמודד עם רגשות קשים משחקת תפקיד בסגנון ההתמודדות אצל מבוגרים.

למשל, נשים מוסללות להתמקד במצבים רגשיים, הרבה יותר מגברים, וגברים מוסללים להתמקד בפתרון בעיות, עם ציפייה לשליטה עצמית ברגשות קשים.

פנייה לעזרה

יש סיכוי נמוך שגברים יפנו לגורמים המקובלים לטיפול בחרדה שלהם, וסיכוי נמוך שהם יחפשו לעצמם טיפול מלכתחילה. התכונות הגבריות הסטיריאוטיפיות משחקות תפקיד בהנמכת הסיכוי שגברים ידברו על הקשיים שלהם, יפנו לתמיכה ועזרה, ויתמידו בטיפול שהתחילו,.

מחקר אחד מצא שהרתיעה של גברים צעירים מפנייה לעזרה בנוגע לחרדה נובעת מחששות של חיסיון, חשש מסטיגמות ודעות קדומות, שיפוטיות מהסביבה ומעצמם, וההנחה שפנייה לעזרה לא תעזור.

אותו מחקר מצא שגברים צעירים מדווחים על חוסר הבנה של הפרעות חרדה, וזה מקור למודעות הנמוכה לאפשרויות הטיפול הזמינות להם.

התחילו לתפוס את שיעור פנייתם של גברים לעזרה כנמוכים מדי רק בכמה עשרות שנים האחרונות. אם מסתכלים עם ההיסטוריה, שיעור הפנייה לטיפול של גברים היה הנורמה, ונשים נתפסו כמפריזות בפנייה שלהן לטיפול נפשי. בעוד שזה לא ייחודי לחרדה, גברים נוטים לדחות את הפנייה לעזרה ולהתמודד לבד עם סימפטומים שנחשבים מינוריים, מחשש שהם יבזבזו את זמנו של המטפל או ממחשבה שפנייה לעזרה מהווה כישלון שלהם כגברים.

זה חלק מהאתגר בלהבין איך גברים חושבים על חרדה ואספקטים אחרים של בריאות נפשית או פיזית. עבור גברים רבים,

חרדה היא משהו שהם יפנו לעזרה לגביו רק אם היא מפריעה להם למלא את תפקידם בעבודה ובתחומי אחריות אחרים. גם אז, גברים נוטים לתפוס את החרדה שלהם כמשהו שעליהם פשוט להתמודד איתו בניגוד למשהו שאיש מקצוע עשוי לטפל בו,.

לעודד גברים לפנות לטיפול

מנקודת מבט פרואקטיבית, גברים יכולים לחזק את החוסן הנפשי שלהם אם הם יעבדו על לתקשר ולהביע את הרגשות שלהם בצורה בריאה, יווסתו את רמות הסטרס בחיים שלהם, וישפרו את הביטחון העצמי. 

מערכות יחסים בריאות מהוות מקום עבור גברים להביע את עצמם מבחינה רגשית, ולהתמקד בבסיס של תזונה בריאה, שינה טובה, ופעילות גופנית. זה מה שנותן לגברים את האיזון הרגשי הנחוץ להגברה של הרווחה הנפשית והחמלה כלפי עצמי. 

הסרת הסטיגמה סביב בריאות נפשית תוכל לעזור לגברים רבים לפנות לטיפול.

בהינתן הסטיגמה הקיימת סביב בריאות נפשית, יש אנשים שמחזיקים בדעה המזיקה שפנייה לעזרה או התמודדות עם חרדה היא סימן לחולשה, ושפנייה לטיפול רגשי היו מיותרת.

ייתכן שיעזור לאנשים להבין שחרדה יכולה גם להיות אדפטיבית, ולשרת אותנו במצבים מסוימים, כמו שיפור ביצועים או הגברת מוטיבציה תחת לחץ. כשהחרדה מתחילה להזיק לנו ולהפריע לתפקוד שלנו, חשוב לפנות לטיפול. הדרך הכי טובה לשמר הפרעת חרדה היא להתחמק ממנה. זה דורש הרבה כוח והרבה אומץ לעמוד מול הפחדים שלך ולפנות לטיפול, זו לא חולשה.

יותר ויותר גברים מדברים בגלוי על החרדה שלהם, משתפים את הסיפורים שלהם, וזה הרבה פעמים מזמין גברים נוספים לקחת צעד ולדבר בגלוי על רגשותיהם ותחושותיהם.

שינוי התפיסה לגבי הפתיחות הזו כך שתיתפס כצעד אמיץ שמראה כמה כוח נדרש כדי להפגין פגיעות, נמצא בלב העשייה מסביב לעולם, ויש יותר כוח בלשתף אחרים ממה שאנחנו לרוב מבינים.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Fisher K, Seidler ZE, King K, Oliffe JL, Rice SM. Men's anxiety: A systematic review. J Affect Disord. 2021 Dec 1;295:688-702. doi: 10.1016/j.jad.2021.08.136. Epub 2021 Sep 2. PMID: 34517242.

Kelly MM, Tyrka AR, Price LH, Carpenter LL. Sex differences in the use of coping strategies: predictors of anxiety and depressive symptoms. Depress Anxiety. 2008;25(10):839-46. doi: 10.1002/da.20341. PMID: 17603810; PMCID: PMC4469465.

סוגיות תרבותיות באבחון וטיפול בהפרעות פסיכיאטריות

פסיכיאטרים התעניינו במימדים קרוס-תרבותיים בפסיכוזה מאז שאמיל קרפלין (Emil Krapelin) פרסם במאה הקודמת את טקסט המכונן Vergleichende Psychiatrie (פסיכיאטריה השוואתית).

קרפלין סיפק את ההשוואה הידועה הראשונה בין הביטויים השונים של סימפטומים פסיכוטיים בקרב אוכלוסיות שונות. 

הפסיכיאטריה של ימינו, גם בעולם המערבי, לא צריכה להתרחק על מנת להיתקל במטופלים ובמטפלים עם גיוון אתני.

עקב תנועות של הגירה ברחבי העולם, ובפרט לארה"ב ולאירופה, ניתן למצוא מטופלים מרקעים אתניים שונים ומגוונים במסגרת כל קליניקה סטנדרטית, פרטית וציבורית כאחד.

מתוך כך, ניתן להבין שיש חשיבות רבה לפיתוח סט יכולות לאבחון וטיפול רגיש-תרבותית, החיוני להתקדמות ולהתפתחות של הבנתנו של נפש האדם, באופן שנכון ורלוונטי למנעד רחב של מטופלים.

שיקולים תרבותיים והשפעתם על האופן בו אנו מעניקים טיפול נפשי

את דרכו של המטופל במסגרת שירותי בריאות הנפש ניתן לחלק ל-4 חלקים: פנייה לקבלת עזרה באמצעות יצירת קשר עם מטפל או גורם טיפולי במסגרת בריאות הנפש, קבלת אבחנה של הפרעה נפשית, תחילת טיפול דוגמת פסיכותרפיה או טיפול תרופתי ולבסוף - יישום הטיפול המומלץ [1]. הבדלים תרבותיים בקרב מטופלים ומטפלים שונים משפיעים על כל שלב בתהליך המתואר: 

1. פנייה לקבלת עזרה- קבוצות אתניות הנמצאות במיעוט בהשוואה לאחרים עשויות לראות בסימפטומים הפסיכוטיים שלהם כגורם לבושה ולסטיגמה [2], ונוטים יותר לחוסר אמון בקהילה הפסיכיאטרית בהתבסס על חוויות אישיות (שלהם או של קרוביהם) של גזענות, אשר מעכבת את המגע הראשוני שלהם עם גורמים טיפוליים ממערכת בריאות הנפש [3].
   
   

2. אבחון של הפרעה פסיכיאטרית - מבחינה סטטיסטית נמצא כי פסיכיאטרים בעלי נטייה גבוהה יותר לאבחן אנשים מקבוצות מיעוט אתניות בהפרעות פסיכוטיות מאשר מהפרעות מצב רוח, בהתבסס על אותם הסימפטומים (פי 1.35 יותר מקבוצות רוב אתניות) [4]. בהתאם, פסיכיאטרים שאינם מעורים ברקע התרבותי של המטופלים שלהם בעלי סיכוי גבוה יותר לאבחן אבחנה שאינה נכונה.
   
   

3. התאמת טיפול - מחקרים הראו שלפסיכיאטרים ישנה נטייה להציע לבני מיעוט אתני יותר תרופות בשימוש ארוך טווח הניתנות באמצעות זריקה, ופחות תרופות אנטי פסיכוטיות מדור שני, אשר ניתנות באופן אוראלי (דרך הפה). בנוסף, נראה נטייה פחותה להציע למטופלים אלו פסיכותרפיה כאופציה לטיפול.
   
   

4. דבקות בטיפול ומעקב - אף שמטופלים מכל הקבוצות האתניות מביעים במידת מה התנגדות לטיפול תרופתי, מטופלים מקבוצות מיעוט אתניות בעלי הסתברות גבוהה יותר להפסיק את הטיפול התרופתי שנרשם להם, עקב חשש מהאפקט השלילי הפוטנציאלי. בנוסף, כתוצאה מהטיות בתחום פסיכיאטרים נוטים לעקוב פחות אחר פרמטרים מטבוליים עבור מטופלים מקבוצות מיעוט אתניות עם הפרעות פסיכוטיות, הנוטלים תרופות אנטי-פסיכוטיות. 

ביטויים תרבותיים (Cultural Formulation)

ניתן לראות שהאופן שבו אנשים מבינים ומפרשים את חוויותיהם יכול להשפיע גם על ההערכה הפסיכיאטרית והאבחון וגם על בחירת שיטת הטיפול והיכולת להחזיק בו. אם כן, הטיות תרבותיות מעצבות גם את האופן שבו מטופלים מבינים את עצמם וגם את האופן שבו אנשי מקצוע מעולמות הטיפול מפרשים זאת.

ניסיון לתקן את ההטיות הללו ניכר בהתבוננות במעבר למהדורות החדשות של הDSM-5 ו-DSM-5-TR, בהם הופיעו לראשונה סדרה של ראיונות חצי-מובנים המכונים "Cultural Formulation Interview" (או CFI) שמטרתם איסוף מידע וסיוע באבחון הפרעות נפשיות, תוך התחשבות בחוויותיו של המטופל וסביבתו החברתית והתרבותית.

נכון להיום מחקרים קליניים שנערכו בניסיון לבחון את מהימנות ותוקף השאלונים הללו מציגים תוצאות מעורבות בבחינת מטופלים המתמודדים עם פסיכוזה, ונדרשת התקדמות נוספת בתחום בריאות הנפש בהתאמת התהליך האבחוני והטיפולי של מטופלים מכל הקבוצות האתניות. 

כתיבה:

מאיה לוי, תלמידת MA בפסיכולוגיה קלינית,

המרכז האקדמי רופין,

בוגרת התכנית הרב-תחומית במדעי הרוח

בדגש על לימודי פסיכואנליזה,

נשים ומגדר, אוניברסיטת תל אביב

 \

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

מבוסס על המאמר:

Neil Krishan Aggarwal, June 28, 2022. Cultural Issues in Diagnosing and Treating Psychotic Disorders. In Psychiatric Times: https://www.psychiatrictimes.com/view/cultural-issues-in-diagnosing-and-treating-psychotic-disorders

Singh SP, Grange T. Measuring pathways to care in first-episode psychosis: a systematic review. Schizophr Res. 2006;81(1):75-82.

Schoer N, Huang CW, Anderson KK. Differences in duration of untreated psychosis for racial and ethnic minority groups with first-episode psychosis: an updated systematic review and meta-analysis. Soc Psychiatry Psychiatr Epidemiol. 2019;54(10):1295-1298.

Misra S, Etkins OS, Yang LH, Williams DR. Structural racism and inequities in incidence, course of illness, and treatment of psychotic disorders among Black Americans. Am J Public Health. 2022;112(4):624-632.

Linscott RJ, van Os J. An updated and conservative systematic review and meta-analysis of epidemiological evidence on psychotic experiences in children and adults: on the pathway from proneness to persistence to dimensional expression across mental disorders. Psychol Med. 2013;43(6):1133-1149.

מרב בר-זיו סיבוני

שמי מרב בר-זיו סיבוני, אני עובדת סוציאלית קלינית, מטפלת זוגית, פרטנית ומשפחתית, עמיתת מכון טמיר, מטפלת במבוגרים ובזוגות בירושלים, במעלה אדומים וברחובות.

השכלה

• BSW תואר ראשון בעבודה סוציאלית, באוניברסיטה העברית בירושלים.

• MSW תואר שני בעבודה סוציאלית במסלול טיפול ישיר במגמת משפחה וילדים, באוניברסיטה העברית בירושלים.

• לימודי תעודה- טיפול זוגי ומשפחתי, מסלול דו שנתי במכון באר בירושלים.

• לימודי תעודה- טיפול זו בגישת EFT טיפול זוגי מבוסס רגש, בהנחיית אסנת כהן גנור.

ניסיון מקצועי

כיום מטפלת בזוגות יחידים ומשפחות בקליניקה פרטית בירושלים וברחובות.

בעבר טיפלתי במסגרת מכון "מגן" וביחידה העירונית לטיפול במשפחה בירושלים במסגרות אלו טיפלתי באוכלוסיה מגוונת סביב נושאים שונים וביניהם קשיים בזוגיות, הדרכות הורים, התמודדות עם שכול ואובדן, טיפול פרטני דינמי ועוד.

במקביל ניהלתי צוות במחלקה לסדרי דין של עיריית ירושלים ולפני כן עבדתי כעו"ס לסדרי דין במחלקה. במסגרת זו ליוויתי משפחות המתמודדות עם משבר גירושין, קיימתי קשר עם ההורים והילדים וכן גיבשתי המלצות לבתי משפט ולבתי הדין הרבניים.

כמו כן, עבדתי בשירות מבחן לנוער בירושלים, שם פגשתי קשת רחבה של נערים ונערות  אשר עברו על החוק ומבקשים לשוב למוטב. הכלים הטיפוליים בהם השתמשתי היו טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טיפול דינמי, הדרכות הורים ועוד.

בנוסף עבדתי כקב"נית ומנהלת מרפאה במסגרת שירות קבע בצה"ל,  ובמסגרת זו צברתי ידע וניסיון קליני רב בתחום בריאות הנפש.

אני מאמינה

אני מאמינה בכוח שבכל אדם להתפתח גם מתוך מצוקה וכאב. ומאמינה שעל פי רוב למדנו איך להתמודד עם העולם, איך להגיב ואפילו מה מותר או אסור להרגיש בשנים המוקדמות לחיינו, בתוך המשפחה בה גדלנו, ואת הידע הזה אנו נושאים איתנו לחיים גם כשהוא משרת אותנו וגם כשכבר לא. 

אני יודעת שלעיתים המשפחה, הזוגיות וההורות, הינם מקומות מאתגרים שמאלצים אותנו להתמודד עם חוויות של תסכול וכאב אבל אני מאמינה שאלו הם גם המקומות המספקים ביותר לגדול בהם ולהתפתח.

אני מאמינה כי כל טיפול מתחיל בבניית בטחון בקשר. 

המפגש הטיפולי הוא המקום הבטוח בו ניתן לחקור את הרגש ואת הכאב ללא שיפוטיות וביקורת ולהבין מה מניע אותי כיום, כיצד אני יכולה לנהל את הרגש, למצוא את הכוחות הפנימיים שלי לעשות שינוי וללמוד באיזו דרך לצעוד כדי למצוא את עצמי בתוך מערכות יחסים שונות, לחוות יותר סיפוק ופחות כאב הן במערכות יחסים זוגיות ומשפחתיות והן כפרט. 

אני מאמינה שכל פרט זוג או משפחה מגיעים לטיפול עם בעיה או קושי שגורמים לעיתים לתחושת מצוקה ומבקשים לשנות משהו. מטרת הטיפול היא, בסופו של דבר, להפחית את תחושות הכאב והמצוקה, אולם לכל אדם ולכל זוג יש את הדרך שלו ואת הקצב שלו, ובתוך חדר הטיפול אנו מבררים ביחד ומהי הדרך המיטיבה ביותר לכל אחד ואחת, להגיע לנקודה הזו.

 =

מניעת התאבדות

סטטיסטית, התאבדות מדורגת כסיבת המוות העשירית בשכיחותה.

מצד שני, לפי דיווח של סוכנות AP, מספר ההתאבדויות בארה"ב הגיע ב-2022 לשיא חסר תקדים. 

בישראל מתאבדים כ-500 בני אדם כל שנה, אבל הנחת העבודה היא כי מדובר על הערכת-חסר, שכן נסיבות המוות לעיתים קרובות מטושטשות מסיבות שונות. 

התאבדות אינה פוסחת על אוכלוסיות שונות. אנשים ממגדרים שונים, גילאים ועדות שונות חשופים לסיכון זה.

מלחמת חרבות ברזל העלתה דרמטית את הצורך בהשקעה במניעת אובדנות.

לדברי ד"ר קרן גינת, מנהלת המרכז לבריאות הנפש מזור, קיימת מצוקה גדולה במערך בריאות הנפש בישראל, שכן למרות הבטחות הממשלה, לא הוקצו משאבים נוספים ולא נוספו תקנים לאור המצב.

ביה"ח מזור, למשל, משרת כ-850 אלף תושבים וסובל ממחסור בפסיכיאטרים. היא קוראת להקצאת משאבים דחופה כדי למנוע קריסה ועלייה בשיעורי ההתאבדויות בקרב אוכלוסיות מוחלשות. 

יש הרבה גורמים שתורמים להתאבדות והמטרה של מניעת התאבדות היא להפחית גורמים המגבירים סיכון ולהגביר גורמים המקדמים חוסן.

מניעת אובדנות מעמידה אתגר מקצועי לא פשוט בפני פסיכיאטרים ואנשי מקצוע אחרים בבריאות הנפש.

על אתגר זה נדבר כאן.

עד כמה מניעת התאבדות באמת עובדת?

יש את האמירה המוכרת ש״מי שבאמת רוצה להתאבד יעשה את זה״.

המשפט הזה שגוי מכמה כיוונים, אבל הכיוון המרכזי הוא שלמעט מקרים של המתת חסד, כל אדם חווה אמביוולנטיות מסוימת לגבי התאבדות.

זו לא פעולה טבעית. 

מטה-אנליזה שפורסמה ביוני 2020 בכתב העת JAMA Psychiatry מלמדת על חשיבות המניעה בהפחתת אובדנות. 

ניתוח של 14 מחקרים מעלה כי התערבויות קצרות למניעת התאבדות עבור מטופלים בסיכון אובדני, קשורות להפחתת ניסיונות התאבדות עתידיים ולעליית בסיכוי להשתתפות בטיפול פוסט-משברי (עם זאת תכנית המניעה לא נמצאה קשורה בהפחתת תסמיני דיכאון).

ההתייחסות הלאומית למניעה ולטיפול מיידי במגיפת ההתאבדות הולכת ומקבלת עדיפות חשובה בעולם המערבי:

בממשלת בריטניה, למשל, יש תפקיד ממלכתי חדש - שר לטיפול בבעיית האובדנות.

נציין שאין זו סתם הנפצה - התאבדות מהווה את סיבת המוות המרכזית בקרב גברים מתחת לגיל 45 בממלכה הבריטית.

סימני אזהרה

לפי NIH, יש כמה דגלים אדומים המעידים על כך שאדם מצוי בסיכון מיידי לבצע ניסיון התאבדות.

• דיבור על רצון למות או להתאבד.

• דיבור על תחושת ריקנות או חוסר תקווה או שאין סיבה לחיות.

• הרגשת מלכוד ושאין פתרון לסיטואציה הנוכחית.

• תחושת כאב נפשי או פיזי בלתי נסבלים.

• דיבור על היות נטל עבור אחרים.

• נסיגה ממשפחה וחברים.

• חלוקת רכוש חשוב ופרטי.

• פרידה מחברים ומבני משפחה.

• יזימה של ארגון וסדר, לדוגמא עריכת צוואה.

• נטילת סיכונים שעלולים להוביל למוות, כגון נהיגה מהירה.

• דיבור או חשיבה על מוות לעיתים קרובות.

• שינויים קיצוניים במצב הרוח.

• תכנון וחיפוש דרכים להתאבד- למשל, אגירת כדורים או קניית אקדח.

• דיבור על תחושת אשמה ובושה.

• שימוש באלכוהול או בסמים לעיתים תכופות.

• התנהגות סוערת וחרדה.

•  שינויים בהרגלי אכילה ושינה.

• ביטוי זעם או דיבור על נקמה.

חשוב לציין כי התאבדות אינה תגובה נורמלית ללחץ.

מחשבות או פעולות אובדניות הן סימן למצוקה קיצונית ואסור להתעלם מהן.

אם סימני האזהרה הללו חלים עליך או על אדם שאתה מכיר, יש לפנות לעזרה בהקדם האפשרי, בפרט אם התנהגות זו חדשה ולא אופיינית.

איך מדברים עם אדם במשבר אובדני?

חובה לפנות לגורמי מקצוע מוסמכים בבריאות הנפש, למד״א או למשטרה במצבי סיכון אובדניים.

יש כמה צעדים שיכולים לסייע כעזרה ראשונה נפשית עבור אדם המתמודד עם משבר נפשי קשה. 

הנה כמה מהם:

לשאול ישירות

ניתן לשאול את האדם "האם אתה חושב להתאבד?".

בניגוד לאינטואיציה, שאלה ישירה על כוונת התאבדות אינה מגבירה את הסיכון ואת המחשבות האובדניות.

נהפוך הוא, היא פותחת צוהר לשיחה אותנטית.

הפחתת הנגישות לאמצעים קטלניים

חשוב לצמצם את הגישה של האדם במשבר לחפצים או למקומות מסוכנים בהם הוא עלול יכול לפגוע בעצמו.

זה לא תמיד פשוט, אבל מניעת הקשר בין האדם לאמצעים הקטלניים היא לעיתים קריטית ויכולה לעשות את ההבדל.

היו שם

הקשיבו היטב לאדם במשבר, כך תוכלו לתקף מה שהוא מרגיש וחושב. 

מומלץ גם לעודד את המתמודד ליצור קשר עם שירותי סיוע נפשי טלפוניים, כמו ער״ן, או לפנות לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש.

הישארו מחוברים 

בחנו האם מתאים לכם והציעו לשמור על קשר עם המתמודד, גם תוך כדי המשבר וגם לאחריו.

ידוע כי שיעור מקרי המוות עקב ניסיונות התאבדות פוחתים כאשר מישהו נמצא ותומך באדם בסיכון.

גורמי סיכון להתנהגות אובדנית

 משפחה וחברים הם הסביבה הקרובה, וזו שבכוחה לזהות את סימני האזהרה של התאבדות.

הם אלה שיכולים לעשות את הצעד הראשון במתן עזרה במציאת טיפול רגשי לאדם הקרוב אליהם.  

התנהגות אובדנית היא מורכבת ואין לכך סיבה אחת. ישנם כמה גורמי סיכון עיקריים והם: 

• דיכאון, הפרעות נפשיות נוספות ושימוש בסמים.

• כאב כרוני.

• היסטוריה של ניסיונות התאבדות.

• היסטוריה משפחתית של הפרעה נפשית או שימוש בסמים.

• היסטוריה משפחתית של התאבדות.

• חשיפה לאלימות במשפחה, לרבות התעללות פיזית או התעללות מינית.

• נגישות לאקדחים וכלי נשק אחרים (בעיקר בשילוב עם אלכוהול).

• שחרור מהכלא או כניסה עתידית לכלא.

• אפקט הדבקה: חשיפה ישירה או עקיפה להתנהגות אובדנית של בני משפחה, חברים, עמיתים או מפורסמים. 

• חשיפה לקנאביס: דו״ח מ-2023 מלמד על עליה חדה בקשר בין חשיפה בקנאביס לבין התנהגות אובדנית.

רוב המתמודדים עם גורמי סיכון אלו לא ינסו להתאבד, מה שמקשה על זיהוי המקרים בהם כן יתרחש ניסיון. 

זיהוי מוקדם כמניעה 

ניבוי אובדנות הוא מאתגר למדי. 

מצד אחד, למתאבדים רבים לא הייתה אבחנה פסיכיאטרית קודמת בבריאות הנפש.

משמעות הדבר היא שלמרות שהם היו בסיכון גבוה לפגיעה עצמית הם איכשהו 'התפספסו' ונשמטו.

מהצד השני, בערך מחצית ממי שמנסים להתאבד או מתים כתוצאה מהתאבדות הכחישו שהתמודדו עם חשיבה אובדנית בתקופה שלפני המשבר (McHugh et al, 2019).

יש גם את חלון הזמנים המוגבל בתהליך האובדני - אדם שמתאבד מותיר פרק קצר למדי להתערבות:

מחקר שבחן 28 מטופלים שאושפזו בעקבות ניסיון התאבדות העלה שכמחצית מהמטופלים דיווחו כי פרק הזמן שחלף בין ׳מחשבה להתאבד היום׳ לבין הניסיון האובדני בפועל ארך 10 דקות או פחות.

מטופלים עם תהליך אובדני ממושך יותר הראו גם כוונה אובדנית גבוהה יותר. אימפולסיביות, מאידך, לא הייתה קשורה למשך התהליך האובדני. 

מה בכל זאת מומלץ ומוסכם כדרכי התמודדות של אנשים קרובים? 

לפקוח עיניים ולכרות אוזן

80% מהמתאבדים קיבלו טיפול רפואי במהלך השנה שקדמה להתאבדות, ו-50% בממוצע ביקרו אצל רופא 4 שבועות לפני מותם.

מכאן שקיימת חשיבות רבה לפיתוח וליישום תכניות מניעה בקרב מטופלים הפונים לעזרה בשירותי הבריאות השונים המוצעים לציבור.

אלה כוללים מוקדים לרפואה דחופה, ביקור אצל רופא המשפחה בקופת החולים, אחיות ורופאים במיון כללי ובמיון פסיכיאטרי ועוד.

בינה מלאכותית 

הפסקת מחשבות אובדניות יכולה לעבוד דרך חיפוש אונליין.

גוגל, למשל, משתמשת בבינה מלאכתית (AI) כדי למנוע התאבדות.

טכנולוגיית MUM, ראשי תיבות של Multitask Unified Model, מבקשת למנוע החיפוש להבין את הכוונה מאחורי מה שאנחנו מחפשים בגוגל.

זה רלוונטי לענייננו כי השימוש באלגוריתם כזה יודע להבחין בין חיפוש אחר מידע על התאבדות עבור גולש שכותב סמניריון על התאבדות, לעומת חיפוש אחר מידע על איך או היכן לבצע התאבדות.

בארה"ב, וכיום גם אצלנו בעברית, כאשר מישהו מחפש מילות מפתח הקשורות ב״כוונה להתאבד״ והמערכת מבינה כי תכלית החיפוש היא לבחון שאלות מעשיות שמעידות על היות הגולש במשבר ובסיכון להתאבדות, תוצאות החיפוש הראשונות שיופיעו יהיו קווי חירום, כמו קו החיים הלאומי למניעת התאבדות בארה״ב או ער״ן בישראל. 

היבטים תרבותיים של מניעת אובדנות 

חשוב להתאים אסטרטגיות למניעת התאבדות עבור קבוצות תרבותיות ספציפיות וליישמן ברמת הקהילה.

המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) דיווח בסוף 2023 על עלייה משמעותית בשיעורי ההתאבדויות בארצות הברית בין השנים 1999 ל-2020.

הנתונים מלמדים כי אוכלוסיות של ילידים אמריקאים/אלסקה (AIAN) וגברים לבנים חוו את העלייה הגדולה ביותר בשיעורי ההתאבדות.

שיעורי ההתאבדות עלו ב-65% בקרב נשים ילידות, 35% אצל גברים ילידים ו-29% בגברים לבנים.

שיטות ההתאבדות הנפוצות ביותר בקרב כל הקהילות היו כלי ירייה ותלייה, עם עלייה של כמעט 200% בהתאבדות בתלייה בקרב נשים AIAN.

הנחת העבודה היא כי אי שיוויון ואפליה עלולים לתרום לעליה בסיכון להתאבדות.

אסטרטגיות מבוססות קהילה למניעת התאבדות יכולות להיות גורם תרפויטי שמציע החזקה של הנרטיב הטראומטי בהיסטוריה של הקהילה הספציפית. 

אצלנו בישראל, למשל, אנשים שהם דור שני ושלישי לשורדי השואה, או אוכלוסיות אחרות המתמודדות עדיין עם טראומות מהקמת המדינה, כמו ילדי תימן החטופים.  

מניעה שניונית באמצעות טיפול פסיכולוגי

מניעה שניונית מתייחסת לאתגר של מניעת התאבדות אצל מי שכבר ניסה להתאבד בעבר. 

אוכלוסיה זו מצויה בסיכון גבוה יותר לאובדנות ולכן נחקרת יותר, מה שמקנה יתרון מסוים מבחינת דריכות וקשב מקצועי. 

ידוע, למשל, כי מטופלים המתמודדים עם דיכאון ושוחררו מבתי חולים פסיכיאטריים מצויים בסיכון הגבוה ביותר להתאבדות בשלושת הימים הראשונים אחרי השחרור. 

מחקר שנערך בפינלנד מצא כי למעלה ממחצית מהמתאבדים סבלו מדיכאון, וכמעט 40% מהם היו לאחרונה באשפוז (Aaltonen et al, 2024).

שיעור ההתאבדויות גבוה במיוחד בשלושת הימים הראשונים לאחר השחרור, בשיעור גבוה פי 330 משיעור ההתאבדות באוכלוסיה.

הסיכון ירד בהדרגה החל מהיום הרביעי, אבל עדיין דרש תשומת לב ומעקב.

גורמים שהגבירו את הסיכון להתאבדות כללו ניסיון התאבדות קודם באמצעות ירי או תלייה, דיכאון חמור או פסיכוטי, מחלה חמורה עם פגיעה בתפקוד, היסטוריה של ניסיונות התאבדות, מין זכר וגיל מעל 40. 

המחקר גם הצביע על כך שהמשך טיפול וגישה לטיפול פסיכיאטרי מחוץ לבית החולים בימים הראשונים לאחר השחרור הם חיוניים להפחתת הסיכון. הממצאים מדגישים את החשיבות של תשומת לב מיוחדת וטיפול ממוקד בתקופה המידית לאחר השחרור מאשפוז פסיכיאטרי, כדי למנוע נזק ולהציל חיים.

טיפול מדויק עשוי לסייע במניעה

יש כמה סוגים של טיפולים פסיכותרפיים המסייעים למי שביצעו ניסיון התאבדות במניעה של ניסיון נוסף.

נתייחס לשניים מהם:

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT)

CBT היא שיטת טיפול שמתאימה כיום למרבית הבעיות הנפשיות, כאשר עבור כל הפרעה מפתחים החוקרים פרוטוקול נפרד.

הטיפול עוזר למטופל למצוא דרכים חדשים להתמודד עם חוויות מלחיצות.

ב-CBT לומדים לזהות דפוסי חשיבה ולשקול אלטרנטיבות, כאשר מתעוררות אצל האדם מחשבות אובדניות.

טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT)

DBT הינה שיטת טיפול בשיחות שמפחיתה התנהגות אובדנית בקרב ילדים, מתבגרים ומבוגרים כאחד. ֿ

טיפול דיאלקטי התנהגותי מפחית את שיעור ההתאבדות בקרב מבוגרים עם הפרעת אישיות גבולית, הפרעות נפשיות המתאפייניות במצבי רוח משתנים, קשיים קשים בזהות ובדימוי העצמי והתנהגות בעייתית שלעיתים קרובות מובילה להתנהגויות אימפולסיביות.

באמצעות מיוומנויות של קבלה ושינוי יכול מטפל DBT לעזור למטופל הפוסט-אובדני לזהות את רגשותיו ולתקף אותם.

בנוסף המטופל לומד ומתרגל מיומנויות שיעזרו לו להתמודד בצורה יעילה יותר עם סיטואציות משבריות המתאפיינות בקשיי ויסות רגשי.

מניעה דרך התבססות על כוחות המטופל 

הגישה לניהול סיכונים בקרב מטופלים שהשתחררו מאשפוז פסיכיאטרי הייתה עד לא מזמן די מוגבלת. 

היא התמקדה בחסרונות ובקשיים וייתכן שפספסה את החיבור למשאבים האנושיים המצמצמים סיכון אובדני. 

גישה חדשנית בשם PROTECT, שפותחה ונבדקה מחקרית ע״י צוות קלינאים מאוסטרליה, מטה את הכף לעבר שימוש בחוזקות, בכוחות ובגורמי התמיכה של המטופל.

המטרה של התערבוות מניעתית זו היא בעיקר לבסס את אמונת המטופל במסוגלות הפסיכולוגית שלו להתמודד ולהתגבר על דחפים אובדניים.

איך זה עובד?

הפרוטוקול של PROTECT מועבר ע״י צוות בית החולים, באמצעות שיחות חצי-מובנות.

התכנית מסמנת שלוש נקודות ציון בזמן לאחר השחרור, בהן מתמקדת ההתערבות:

• שעה: איש/ת המקצוע דן עם המטופל בבייסיקס, העניינים הכי פרקטיים הכרוכים ביציאה מבית החולים, למשל, איך יתנייד פיזית למקום המגורים בו ישהה, מה צפוי לחכות לו שם והאם יש למטופל טלפון ניד, מטען, ארנק, תיק רפואי,עם מכתב סיכום האשפוז, מרשמים להמשך טיפול תרופתי, תרופות לימים הראשונים ועוד.

• יומיים: איש הצוות והמטופל דנים במטרות לטווח קצר, שוב, ברמה הפרגמטית - גישה למזון, קורת גג וכסף; בנוסף, מתקיימת שיחה לגבי האנשים עמם ישהה המטופל ופעילויות מתוכננות (לו״ז בונה יציבות).

• שבוע: כאן נבחנים גורמי סיכון פוטנציאליים למצוקה ולמשבר אפשר עמם עלול המטופל להתמודד בתהליך ההסתגלות. נסקרות אסטרטגיות להפחית סיכונים אלו ולמנוע את הדרדרות המצב.

עזרה עצמית כאמצעי למניעת התאבדות

אנשים שנחלצו בעצמם ממשברים אובדניים, אותם נכנה כאן מנטורים, עברו על בשרם מחשבות וכוונות אובדניות, והם עשויים להיות דמויות מפתח בהצלת חיים. 

המתמודדים לשעבר מסייעים במניעת התאבדות על ידי שיתוף בחוויות האישיות, לצד עזרה בהכנת תוכניות חירום עבור מטופלים. 

במחקרו של Zagorski (2022) נמצא כי מנטורים כאלה יכולים להציע תמיכה רגשית עמוקה וייחודית וליצור חיבור נפשי שמסייע להפחית סיכון להתאבדות, במיוחד אחרי שחרור מאשפוז פסיכיאטרי.

הכשרה עבור המנטורים הפוסט-משבריים

לפני שפגשו את הנעזרים, המנטורים עברו הכשרה ספציפית שנועדה לצייד אותם בהיכרות מעמיקה עם האתגרים העומדים לפני מי שנמצאים בסיכון אובדני. 

ההכשרה נועדה לוודא שהמנטורים יוכלו להציע תמיכה מקצועית ואיכותית תוך שמירה על גבולות אישיים ונפשיים והיא כללה:

• הדרכה בנושא מניעת התאבדות - הם לומדים כיצד לסייע למטופלים להכין תוכניות בטיחות אישיות ולתמוך בהם לאחר שחרורם מבית החולים.

• קבלת משוב והדרכה שוטפת - לאורך המחקר, המנטורים קיבלו משוב דו-שבועי על איכות התוכניות שהכינו עם המטופלים, וכן הונחו לפעול לפי פרוטוקול מסוים.

• תמיכה מקצועית שוטפת - המנטורים קיבלו הדרכה וליווי שבועי על התמודדות עם טריגרים ומצבים מורכבים וקיצוניים, בכדי לשמור על בריאותם הנפשית. 

למרות החשש שמתמודדים לשעבר, בעלי היסטוריה של מחשבות אובדניות, עלולים להזיק בצורה כלשהי למטופלים, התוצאות דווקא מצביעות על כך שהחיבור בין המנטורים למטופלים מסייע ביצירת תוכניות ביטחון יעילות יותר בהשוואה לתוכניות שלוו ע״י אנשי מקצוע.

בנוסף, ישנן עדויות שהמטופלים שעבדו על התוכנית יחד עם המנטורים פנו פחות למיון פסיכיאטרי בשלושת החודשים שלאחר מכן.

במסגרת תוכנית ההתערבות, שנקראת PREVAIL, מנטורים מלווים את המטופלים לאורך 12 שבועות לאחר שחרורם מבית החולים, ומציעים תמיכה ארוכת טווח, חיזוק רשתות חברתיות ועזרה בהגדרת מטרות.

התוכנית זכתה למשוב חיובי מהמטופלים, והמחקר ממשיך להרחיב את התוכנית כדי לבדוק את יעילותה ולזהות אתגרים פוטנציאליים ביישום שלה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

תודות:

דנית מכלוף, תלמידת תואר שני

בפסיכולוגיה קלינית לילדים ונוער, אונ׳ רייכמן

עם מומחי המכון 

מקורות:

אובדנות בישראל. משרד הבריאות. 1.4.2021. מקור: https://www.gov.il/he/departments/publications/reports/suicides 

Method-Specific Suicide Mortality in the United States in the 21st Century. Annals of Internal Medicine. https://doi.org/10.7326/M23-2533

Aaltonen, K., Sund, R., Hakulinen, C., Pirkola, S., & Isometsä, E. (2024). Variations in suicide risk and risk factors after hospitalization for depression in Finland, 1996-2017. JAMA Psychiatry. https://doi.org/10.1001/jamapsychiatry.2023.5512

Deisenhammer EA, Ing CM, Strauss R, Kemmler G, Hinterhuber H, Weiss EM. The duration of the suicidal process: how much time is left for intervention between consideration and accomplishment of a suicide attempt? J Clin Psychiatry. 2009 Jan;70(1):19-24. Epub 2008 Oct 21. PMID: 19026258.

Graves JM, Dilley JA, Klein T, Liebelt E. Suspected Suicidal Cannabis Exposures Reported to US Poison Centers, 2009-2021. JAMA Netw Open. 2023;6(4):e239044. doi:10.1001/jamanetworkopen.2023.9044

Kar Ray M, Theodoros T, Wyder M, Nghiem S, Chiu J, Morrison T, Steginga A, Sorrensen R, Kinsella K, Lombardo C. Proactive Detection (PROTECT) and Safety Planning to Shorten Emergency Department Stays for Psychiatric Patients. Psychiatr Serv. 2022 Jul 7:appips202100659. doi: 10.1176/appi.ps.202100659. Epub ahead of print. PMID: 35795980. 

McHugh CM, Corderoy A, Ryan CJ, Hickie IB, Large MM. Association between suicidal ideation and suicide: meta-analyses of odds ratios, sensitivity, specificity and positive predictive value. BJPsych Open. 2019 Mar;5(2):e18. doi: 10.1192/bjo.2018.88. Erratum in: BJPsych Open. 2019 Mar;5(2):e24. PMID: 30702058; PMCID: PMC6401538.

Stobbe, M. (2023, August 11). US suicides hit an all-time high last year. AP News. https://apnews.com/article/suicides-record-2022-guns-48511d74deb24d933e66cec1b6f2d545

Suicide Prevention, In NIH website: https://www.nimh.nih.gov/health/topics/suicide-prevention

Zagorski, N. (2022). Peer specialists can aid in suicide prevention. Psychiatric News, 57(10). https://doi.org/10.1176/appi.pn.2022.10.10.31