אורטיקריה (סרפדת / חרלת) | גוף-נפש וטיפול פסיכולוגי

 

 

אורטיקריה (בעברית סרפדת או חרלת), היא מצב רפואי המאופיין בהופעה חוזרת של פריחה מגרדת בצורת כתמים או בהתנפחות של העור, ולעיתים קרובות בשילוב שני המצבים גם יחד.

תסמינים אלו נמשכים למעלה משישה שבועות, ויכולים להופיע ולהיעלם שוב ושוב. 

 

הם מתבטאים כתפרחת עורית הכוללת נגעים אדומים ונפוחים, שיכולים להיות בודדים או רבים.

גודלם משתנה מנקודה קטנה-בינונית ועד נגעים בקוטר של 10 עד 15 ס״מ.

הנגעים יכולים להופיע בכל אזור בגוף, להתפזר על פני שטחים גדולים, ולרוב הם נודדים ממקום למקום על פני הגוף במשך 24 שעות.

 

המחלה אינה נפוצה במיוחד, ופוגעת בפחות מ-10% מהאוכלוסייה במהלך החיים, כשמתוכם רק כ-25% יפתחו אורטיקריה כרונית. אצל חלק מהמטופלים, המחלה חולפת תוך שלושה חודשים, וב-80% מהמקרים היא נעלמת תוך שנה. עם זאת, אצל יותר מ-10% מהחולים, הסרפדת נמשכת חמש שנים או יותר. 

המחלה שכיחה יותר בקרב נשים פי שניים מאשר גברים, והיא נפוצה בעיקר בקרב מבוגרים מעל גיל 20. אצל ילדים, שיעור המחלה נע בין פחות מאחוז לכמעט 5%. 

  

הגירוד הקשה שגורמת האורטיקריה הכרונית זכה לכינוי המפוקפק "הגירוד של השטן" (The Devil's Itch) בשל הסבל הרב שהוא גורם למטופלים.

העולם הרפואי עובר בשנים האחרונות תהליך של אינטגרציה בין תחומי רפואה, כאשר מחקרים מצביעים על קשר הדוק בין תסמונות ומחלות עור לבין מצבים פסיכיאטריים.

הקשר בין מצב נפשי למצב העור הופך להיות מובן יותר, ורופאים שוקלים גישות רב-תחומיות לאבחון ולטיפול. 

 

בקשר הזה נעסוק כאן בהקשר של אורטיקריה. 

 

 

ברוב המקרים, אורטיקריה היא תסמין של אלרגיה עורית ואינה מהווה סכנה חמורה.

עם זאת, כאשר היא מופיעה יחד עם סימפטומים נוספים לתגובה אלרגית כללית, המצב עשוי להיות מסוכן ודורש טיפול חירום מיידי.

חשוב להיות ערניים להופעת סימני אלרגיה נלווים ולפנות לטיפול רפואי במקרה הצורך.

 

 

 

היבטים פסיכולוגיים של אורטיקריה

 

אורטיקריה כרונית משפיעה משמעותית על איכות החיים והתפקוד הפסיכולוגי של המתמודדות/ות.

חוסר האונים נוכח התסמינים שחוזרים שוב ושוב עלול להוביל למתח נפשי, חרדה ותסכול מתמשכים. 

המחלה יכולה להחמיר עקב לחץ נפשי, ולעיתים קרובות טיפולים קונבנציונליים אינם מספקים מענה טוב דיו.

דוגמא להשלכות של לחץ נפשי על הדינמיקה של המחלה בקורונה, בעיקר בסגרים הממושכים שלה. באותה עת נרשמה עלייה ברמות הפחד, החרדה והדיכאון בקרב הציבור, וחולי אורטיקריה כרונית חוו החמרה בסימפטומים כתוצאה מכך. מחקרים הראו קשר חיובי בין חומרת המחלה לבין פחד מוגבר מקורונה, דיכאון וחרדה.

 

 

 

קשר בין אורטיקריה לטראומה

 

מחקר מ-2019 בחן את הקשר בין פוסט-טראומה (PTSD) לאורטיקריה, מצביע על כך שהסובלים מטראומה נפשית עלולים לחוות החמרה בתסמיני אורטיקריה.

המחקר מראה כי מתח נפשי כתוצאה מ-PTSD יכול להוביל להחמרת התפרחת והגירויים בעור, ולהגביר את התחושות של הצפה רגשית וכאב פיזי.

במילים אחרות, הטראומה הנפשית לא רק משפיעה על מצבם הנפשי של הנחשפים לטראומה נפשית, אלא גם על מצבים פיזיים כמו אורטיקריה, מה שמדגיש את הצורך בטיפול משולב שמטפל גם בנפש וגם בגוף.

 

במחקר המתואר, החוקרים מצאו כי כאשר חולים עם אורטיקריה ופוסט-טראומה נוקטים באסטרטגיות התמודדות ממוקדות-רגש, כגון הימנעות או הדחקה, הם למעשה מחמירים את מצבם הפיזי והנפשי. אסטרטגיות אלו, שמטרתן המידית היא להקל על המצוקה הרגשית, גורמות להחרפה בתסמיני האורטיקריה.

כאשר מטופלים בוחרים להימנע ממצבים שמעוררים אצלם רגשות קשים, או כשהם מדחיקים את הזיכרונות והתחושות הקשורות לטראומה שחוו, הם לא מתמודדים עם הגורמים הבסיסיים של הלחץ הנפשי שלהם. מצב זה גורם להצטברות של מתח וחרדה פנימיים, אשר מתבטאים בסופו של דבר בצורה פיזית – בהחמרת התפרחת והגירוי העורי. ההימנעות וההדחקה אולי מספקות הקלה זמנית, אך לטווח הארוך הן פוגעות ביכולתם של המטופלים להתמודד עם הטראומה בצורה בריאה ומאוזנת, ובכך למעשה מחמירות את מצבם הנפשי והפיזי.

 

המחקר מדגיש את החשיבות של בחירה באסטרטגיות התמודדות בריאות ומודעות. לדוגמה, פנייה לטיפול פסיכולוגי שמטרתו לעזור למטופלים לעבד את רגשותיהם בצורה ישירה ובריאה יכולה להוביל לשיפור משמעותי במצבם הכללי. במילים אחרות, התמודדות ישירה עם הרגשות, במקום הימנעות מהן, מאפשרת למטופלים לשבור את המעגל הסגור של החמרה במצב הנפשי והפיזי, ולמצוא דרכים יעילות יותר לניהול הלחץ והאורטיקריה.

  

 

קשר בין אורטיקריה להפרעות שינה

 

הקשר בין אורטיקריה כרונית להפרעות שינה מתבטא בכך שהשתיים יכולות להשפיע ולהחמיר זה את זה בצורה מעגלית.

מחקר העלה כי לאחיות הסובלות מאינסומניה (נדודי שינה) יש סיכוי גבוה משמעותית לפתח אורטיקריה כרונית בהשוואה לאחיות שאינן סובלות מאינסומניה.

המנגנון המוצע לכך כולל השפעות שליליות של הפרעות שינה על תפקוד מערכת החיסון והגברת דלקתיות בעור, מה שמוביל להחמרת האורטיקריה.

בנוסף, האורטיקריה עצמה, עם תסמיניה המגרדים והמציקים, פוגעת באיכות השינה, מה שמחמיר את מצב החולה ויוצר מעגל של החמרה הדדית בין ההפרעות.

 

 

תמיכה פסיכולוגית ופסיכותרפיה יכולים לסייע לא רק בהקלה על תסמיני הגירוד, אלא גם בשיפור התמודדותם הנפשית של המטופלים עם המחלה.

תמיכה זו עשויה להפחית את המתח והחרדה שמלווים את ההתמודדות היומיומית עם אורטיקריה כרונית, ולסייע בשיפור איכות החיים הכוללת.

 

 

 

שילוב טיפול פסיכולוגי בניהול אורטיקריה

 

הטיפול באורטיקריה כרונית כולל שילוב של גישה ביופסיכוסוציאלית, המשלבת תמיכה פסיכולוגית וחינוך מטופלים לצד הטיפול התרופתי המסורתי.

בסיס הטיפול התרופתי נותר אנטיהיסטמינים, אך לעיתים נדרשת גישה רחבה יותר כדי להתמודד עם כל ההיבטים של המחלה.

שילוב של כלים פסיכולוגיים, כמו טכניקות הרפיה, מיינדפולנס ודמיון מודרך מצליחים להפחית את רמת המתח והחרדה, ולהשיג שליטה טובה יותר במחלה.

 

 

השילוב של תמיכה פסיכולוגית והעברת מידע פסיכו-חינוכי, לצד טיפול תרופתי, חשוב לשליטה יעילה יותר במחלה ולהארכת ההפוגה בין התלקחויות.

 

 

הנה כמה המלצות להתמודדות פסיכולוגית עם אורטיקריה כרונית על רקע נפשי:

 

 

לשקול טיפול פסיכותרפי

 

טיפול CBT יכול לסייע בניהול המצוקה הנפשית והפחתת תסמיני האורטיקריה. טיפול זה עוזר להתמודד עם אמונות לא רציונליות ומחשבות מעוותות, שיכולות להחמיר את המצב הנפשי והפיזי.

 

 

לשקול ייעוץ פסיכיאטרי

 

ייעוץ במעקב פסיכיאטרי על מנת לוודא שהטיפול הפסיכותרפי מתקדם כראוי ושקיימת תמיכה הנדרשת גם מהצד הרפואי.

 

 

להשקיע בתרגול יומיומי

 

השתתפות פעילה בטיפול, כולל ביצוע שיעורי בית כמו תרגול דמיון מודרך וכתיבה ביומן, יכולה לעזור להפנים את הכלים שנרכשו בטיפול. 

 

 

פיתוח הבנה רגשית עמוקה

 

ככל שגוברת המודעות להשפעות הרגשיות על המצב הפיזי, כך ניתן לנהל טוב יותר את המחלה ולמנוע התפרצויות.

תהליך זה כולל הכרה בקשר ההדוק בין הנפש לגוף ושיפור ההתמודדות עם מצבי לחץ.

 

 

לתרגל טכניקות הרפיה להפחתת סטרס

  

חשוב להיות מודע לקשר בין לחץ נפשי להתפרצות התסמינים הפיזיים. ניהול נכון של הלחץ באמצעות טכניקות הרפיה, מדיטציה, ומיינדפולנס יכול לסייע בשיפור מצב הרוח והפחתת התסמינים. 

 

 

דמיון מודרך

 

משפחה נרחבת של טכניקות, תחת שיטה טיפולית בה מדמיינים תמונות, תחושות, טעמים וריחות ללא חוויה חושית בפועל.

דמיון זה יכול להיות בצורה אסוציאטיבית,, בה המטופל מאפשר לדמיון לזרום באופן חופשי בראשו, או מודרכת, כשהתוכן ניתן מראש והמטופל עוקב אחר ההנחיות.

  

 

אימון יעקובסון (הרפיית שרירים מתקדמת)

 

תרגול PMR עוזר להגיע למצב של הרפיה על ידי זיהוי ההבדל בין מתח לבין הרפיה.

במהלך האימון המטופל מותח ומרפה לסירוגין שרירים שונים, מהראש ועד הרגליים, מה שמאפשר לחוש באופן מודע את הרפיית השרירים, אפילו אם לא הייתה לפני כן מודעות כזו.

 

 

תרגול מיינדפולנס

 

מבוסס על חוויה מודעת של גירויים מהסביבה או מתחושות פיזיולוגיות של המטופל.

ניתן לתרגל מיינדפולנס במגוון דרכים, כל עוד המיקוד הוא ב"כאן ועכשיו" וללא שיפוטיות.

האימון עוזר בהבנת הרלוונטיות של הגירויים ומסייע בהרגעה ובהרפיה.

 

 

 

טיפול פסיכותרפי באישה עם אורטיקריה- תיאור מקרה

 

מקרה קליני מעניין מציג את השפעתו של טיפול פסיכולוגי על אורטיקריה ספונטנית כרונית. המקרה עוסק באישה בת 32 שפנתה לפסיכיאטר בשל תסמינים פיזיים ונפשיים שהחלו להופיע בעקבות טראומה לא מעובדת מהעבר.

 

האישה, שהייתה במערכת יחסים במשך שלוש שנים, סבלה מהתקפי חרדה חריפים, דפיקות לב מואצות, מתח בשרירים, סחרחורות ואורטיקריה חריפה שהתבטאה בפריחה חמורה בעור.

למרות הבדיקות הרפואיות, לא נמצאו חריגות בתוצאות, ורופא העור שהבחין בתסמיני האורטיקריה הפנה אותה לפסיכיאטר.

 

האבחנה שניתנה הייתה של הפרעת חרדה מוכללת (GAD), עם התחשבות באפשרות של PTSD.

עקב ניסיונותיה להיכנס להיריון, האישה סירבה לטיפול תרופתי והעדיפה טיפול פסיכותרפי.

 

הטיפול שנבחר היה טיפול התנהגותי רציונלי-אמוטיבי (REBT), שהתמקד בניתוח אמונות דיספונקציונליות ובבנייה מחדש של אמונות בריאות ורציונליות.

במהלך ארבעת חודשי הטיפול, חלה ירידה ניכרת ברמת החרדה שלה, והאורטיקריה נעלמה כמעט לחלוטין.

 

מקרה זה מדגיש את החשיבות של טיפול פסיכותרפי בהפחתת תסמינים גופניים הנגרמים כתוצאה ממצבים נפשיים.

בעוד שטיפול תרופתי נחשב לאמצעי יעיל לטיפול בחרדה, הטיפול הפסיכותרפי מוכיח את יעילותו הן בהפחתת החרדה והן בשיפור מצב העור.

 

הקשר ההדוק בין הגוף לנפש מאפשר לטפל ביעילות במחלות גופניות הנגרמות עקב מצבים נפשיים, ומראה שהרפואה הולכת לכיוון הוליסטי יותר המשלב טיפול בגוף ובנפש כאחד.

 

 

 

 

בואו נדבר

על הדברים החשובים באמת  

 

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים 

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

 

 

כתיבה:

 

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

 

 

 

מקורות:

 

 

Chung, M. C., & Kaminski, E. R. (2019). Posttraumatic Stress Disorder and Chronic Idiopathic URTICARIA: the Role of Coping and Personality. The Psychiatric quarterly, 90(1), 47–62. https://doi.org/10.1007/s11126-018-9599-y

 

Liao, K.-M., Ho, C.-H., Lee, H.-F., Yu, C.-H., Wang, J.-J., & Liang, F.-W. (2019). Risk factors of chronic urticaria among nurses with insomnia: A nationwide population-based study. Medicine, 98(49), e18059. https://doi.org/10.1097/MD.0000000000018059

  

Tomaszewska, K., Słodka, A., Tarkowski, B., & Zalewska-Janowska, A. (2023). Neuro-Immuno-Psychological Aspects of Chronic Urticaria. Journal of clinical medicine, 12(9), 3134. https://doi.org/10.3390/jcm12093134

Saini, S. S., & Kaplan, A. P. (2018). Chronic Spontaneous Urticaria: The Devil's Itch. The journal of allergy and clinical immunology. In practice, 6(4), 1097–1106. https://doi.org/10.1016/j.jaip.2018.04.013

  

Vojvodic, P., Vlaskovic-Jovicevic, T., Vojvodic, J., Vojvodic, A., Sijan, G., Dimitrijevic, S., Peric-Hajzler, Z., Matovic, D., Wollina, U., Tirant, M., Thuong, N. V., Fioranelli, M., & Lotti, T. (2019). Psychotherapy Role in Treatment of Chronic Spontaneous Urticaria in a 32 Years Old Female Patient. Open access Macedonian journal of medical sciences, 7(18), 3118–3120. https://doi.org/10.3889/oamjms.2019.773