הצגת פריטית לפי טגיות הפרעות עיבוד חושי

קושי בוויסות ועיבוד חושי

אצל ילדים (SPD)

 

 

 

מה זה עיבוד חושי?

 

תהליך העיבוד החושי הוא למעשה תהליך ארגון המידע המתקבל בחושינו השונים, כך שנוכל להקצות משאבים למידע החשוב, ולהתעלם ממידע חשוב פחות.

עיבוד חושי הוא תהליך אוטומטי אצל מרבית האנשים, הוא איננו נלמד, אלא מולד, מתפתח באופן טבעי ואינו מצריך מאמץ.

 

תהליך העיבוד החושי דואג לארגן לנו את החוויה בפרופורציות מתאימות, כך שהתחושות השונות שאנו חווים ברגע מסוים לא יפריעו לנו להמשיך להתנהל בסביבתנו.

 

ההערכה היא כ- 15% מהילדים סובלים מקשיי עיבוד חושי ברמות שונות.

 

בנושא זה נתמקד כאן: 

 

 

קשיים בעיבוד חושי

 

לכולנו יש חושים, לכן כולנו רגישים לקשיי עיבוד חושי.

המוח לא תמיד מצליח לארגן את החוויה כמו שצריך ולווסת את התחושות לכדי חוויה תפיסתית מאוזנת.

מדובר במצב נפוץ יחסית בקרב ילדים, המכונה הפרעה בעיבוד חושי (SPD), שבעבר כונתה Sensory Integration Dysfunction.

 

אחת משלוש הקטוגריות של SPD נקראת הפרעת ויסות חושי (Sensry Modulation Disorder, או SMD).

ההפרעה מתרחשת כאשר מידע שמגיע מאחד או יותר משמונת החושים אינו מעובד ומאורגן ביעילות בתוך המוח.

 

 

סוגים של הפרעת ויסות חושי (SMD)

 

בעוד לכולנו יש רגישות מסוימת לתחושות מסוימות וקהות קלה לאחרות, הסובלים מקושי בויסות חושי נמצאים באחד משלושה סיווגים מרכזיים:

 

• עודף תחושתיות - Sensory Over-Responsivity  -SOR - כמו פיתוח רגישות יתר טקטילית, במגע עם אוביקטים שונים

• תחושתיות חסר - Sensory Under-Responsivity - SUR

• שוחרי תחושה - Sensory Seeker/Craver - SC

 

שלושת הסוגים הללו מתארים מצבים שמפריעים לילד המתמודד לתפקד באופן תקין עקב בעיות ויסות תחושתיות. 

 

כל אדם יכול לסווג קולות שאינם נעימים לו, מרקמים שאינו אוהב, טעמים שמעדיף וכן הלאה.

ועם זאת, סביר שרק תחושות קיצוניות במיוחד (כמו צפצוף טורדני ומתמשך של מכונית שנשמעת מבעד לחלון, או כמו רעש של שיפוצים) תפרענה לשגרת החיים וליכולת להמשיך את ההתנהלות התקינה והריכוז בה.

אנו שונים זה מזה בדברים שמפריעים לנו וברגישויות שלנו, וזה טבעי לגמרי.

 אנשים (ובעיקר ילדים) הסובלים מקושי בעיבוד חושי חווים תחושות בצורה קיצונית,  לא חשים אותה כלל או חשים אותה יתר על המידה.

 

בנוסף לקשיים של ההפרעה עצמה, SPD מעוררת לעיתים קרובות בעיות רגשיות, התנהגותיות, חברתיות, קשביות ומוטוריות.

בעיות שניוניות אלה יכולות ללבוש מגוון צורות ולהיראות אחרת בהתאם להקשר.

 

 

מהם התסמינים של הפרעת ויסות חושי?

 

קושי בויסות חושי יכול להתבטא במגוון דרכים:

ילדים שגם רעשי רקע של מזגן מציקים להם (קראו כאן על מיסופוניה, רגישות יתר לרעשים), אור מנורה שגרתי מפריע להם, רגישות יתר לריחות (שנקראת גם אי-סבילות סביבתית - environmental intolerance), מגע עם מים - מה שייגמר בסירוב להתקלח - אנשים המסתובבים בחדר לידם או מתחככים בהם בלי כוונה.

 

כל אלה אינם מפריעים לילדים אחרים, אך מהווים מטרד בלתי נסבל עבור אלה הסובלים מקושי בעיבוד חושי.

 

 

שני סוגי תגובה להצפה חושית

 

למעשה, עומס חושי מתרחש כאשר משהו, בדרך כלל גורם סביבתי, מגרה יתר על המידה את אחד או יותר מחמשת החושים האנושיים.

גירויים שונים מתחרים על הקשב המוגבל, מה שמאפשר למוח לעבד את המידע שהוא מקבל.

 

כאשר זה קורה, האדם החווה עומס חושי עלול להגיב יתר על המידה באחד משני קטבים: 

התפרצות, או להיפך -  תת-תגובתיות על ידי ״כיבוי המערכת״.

 

ילדים הסובלים מהפרעה בעיבוד התחושתי עשויים לבטא את המצוקה בהתפרצויות זעם , כעס, בכי, הימנעות ממקומות חדשים או ממקומות שעלולים לגרות את תחושתיות היתר של הילד, בתוקפנות ועוד.

הם נוטים גם לסרב לעשות פעילויות יומיומיות הקשורות בחושים הרלוונטיים (לסרב לאכול, להתקלח, לנסוע ברכב).

את הקושי בעיבוד החושי ניתן לזהות כשהילד מנסה לברוח ממקום שנחווה עבורו כמטריד או מנסה לכסות את איבר החישה דרכו חווה תחושה שמפריעה לו (מכסה את העיניים, את האוזניים, את האף).

 

כאשר מתרחש המקרה ההפוך - של חוסר רגישות תחושתית (תת-תגובתיות) -  הילד למעשה מרגיש בעוצמה נמוכה יותר גירויים שילדים אחרים חווים בצורה שגרתית, או שאינו מרגיש בהם כלל.

הילדים נוטים להיות מגושמים יותר, מסורבלים, מתוסכלים ותוקפניים.

 

בנוסף, הם עשויים לחפש גירויים בצורה מסוכנת - יחפשו כל הזמן לקפוץ, לרוץ, להתעסק עם חפצים, ולא להגיב לגירויים שגרתיים כמו מגע, קריאה בשמם וכדומה.

 

קושי בעיבוד חושי, משני הסוגים שתוארו, מתבטא בקרב ילדים רבים בהסחות דעת, קשיי ריכוז ובהמשך- בהפרעות קשב וריכוז.

הם לעיתים איטיים מאוד בתגובותיהם אך לצד זאת חסרי מנוחה, מתקשים לארגן את עולמם בצורה המצופה מהם בהתחשב בגילם, אגרסיביים ופגיעים.

 

הילדים למעשה חווים את העולם בצורה מוגברת או מופחתת, המוח אינו מארגן את החוויה בצורה שלמה וקוהרנטית, מה שמקשה על הילד להתרכז במשחק, בשיחה, ובהמשך גם בשיעור בבית הספר.

בנוסף, קושי מסוג זה מייצר תסכול הן עבור הילד והן עבור הוריו, מה שעלול לפגוע גם במערכות היחסים במשפחה.

 

 

איך מאבחנים SMD?

 

הפרעת ויסות חושי מוכרת בסיווג האבחוני של בריאות הנפש והפרעות התפתחותיות בילדות ובגיל הרך (DC: 0-3R), אך אינה מסווגת כהפרעה נפשית בב-ICD-10 או ב-DSM-5.

במבט אבחוני ראשון, הם יכולים להראות כבעלי עיכוב התפתחותי, אולם אין זה בהכרח המצב.

מומלץ לפגוש רופא ילדים, שביכולתו לאבחן ולהעריך את הטיפול המתאים. 

 

חשוב לציין כי למרות ש- SMD בהחלט משפיעה על כישורי השמיעה, הראייה והמוטוריקה ועל היכולת עיבוד המידע של הילד, היא אינה נחשבת, נכון להיום, למוגבלות שנכנסת תחת המטריה של צרכים מיוחדים.  

הגדרה זו מאפשרת לילד זכאות לתנאי חינוך מיוחד, כמו הקלות במבחנים, חונכות ושירותים נלווים.

 

 

מה גורם להפרעת ויסות חושי?

 

מחקרים ראשוניים מצביעים על כך שהפרעת ויסות חושי נוטה לעבור בתורשה.

אם זה נכון, יתכן שהמאפיינים הגנטיים של SMD (שלא זוהו עדיין) מקודדים לחומר הגנטי של הילד.

בנוסף, נמצא קשר בין ההפרעה אצל ילדים לבין סיבוכים לפני הלידה ובהריון של האם.

לבסוף, קיימת השערה שגורמים סביבתיים עשויים להיות מעורבים.

 

 

מה הקשר בין SPD לבין הפרעה על הספקטרום האוטיסטי?

 

ידוע שאוטיזם מתקשר עם הפרעות שונות בעיבוד החושי.

האם ילד שסובל מ-SPD יכול להיות מאובחן גם כמתמודד על הרצף האוטיסטי?

אנחנו יודעים היום שהפרעה בעיבוד החושי (SPD) היא הפרעה עצמאית, נפרדת מאוטיזם.

קיימים הבדלים במבנים המוחיים, נוירולוגיים, בין ילדים שסובלים מאוטיזם לבין ילדים שסובלים מהפרעה בעיבוד החושי.

 ילד יכול להיות מאובחן עם הפרעה בעיבוד החושי בלבד, ולא עם אוטיזם, ולהפך.

  

מחקר שבחן צעירים השסובלים מתסמונת טורט העלה כי קיים קשר בין רגישות יתר חושית לבין טיקים.שמאפיינים את הסינדרום.

טיקים מופיעים בשכיחות גבוהה באוטיזם. 

 

 

מה הקשר בין SPD ל-ADHD?

 

הפרעת קשב וריכוז מקשה על ילדים (ומתבגרים ומבוגרים) רבים לווסת רגשות והתנהגויות, אפילו באתגרים שנראים די פשוטים לאחרים.

כאשר ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז חווים עוררות-יתר, הם מתקשים להתמקד כאשר גורמים סביבתיים או תחושות פנימיות מציפות את תודעתם.

 

קשה להם גם "להחליף הילוך" ביעילות ובמהירות, מבחינת הפעילות בה הם מעורבים.

כאשר מתרחש אירוע בלתי צפוי, קשה להם הרבה יותר לפענח גירויים חדשים ולהסתגל לשינויים בסביבה, מה שמגביר אף יותר את תחושת ההצפה. 

 

המחקר מלמד אותנו שילדים הסובלים מ-ADHD מתקשים יותר לווסת את תגובותיהם הרגשיות ולעבד קלט חושי בהשוואה למבוגרים.

 

תסמינים נפוצים של עומס חושי כוללים:

 

• בעיות מיקוד וקשב.

• אי שקט.

• נטייה מוגברת לדאגנות.

• עצבנות קיצונית ותסיסה.

• התקפי חרדה.

• קשיי שינה.

• הימנעות ממקומות ספציפיים, כמו המטבח או האמבטיה.

 

 

טראומה 

 

מחקר מ-2023 בדק אוכלוסייה של ילדים ישראלים בתקופת מבצע "שומר חומות".

המחקר מצא כי ציון גבוה בשאלון של תגובתיות חושית גבוה (High sensory responsiveness) קשור בתסמיני טראומה.

עוד נמצא כי הסיכון לפתח תסמיני טראומה הוכפל עבור כל עלייה בציון תגובתיות חושית גבוהה. לא נמצא קשר עבור תגובתיות חושית נמוכה.

 

 

קשר ל-HSP 

 

המושג ״אנשים רגישים מאוד״ (HSP) פותח ע״י הפסיכולוגית איליין ארון בכדי לתאר אנשים המציגים רגישות בולטת לגירויים שונים.

להערכת ארון, משהו כמו 15-20% מהאנשים הם רגישים מאוד.

לתיאור חווייתם של אנשים כאלה, חוקרים משתמשים לעתים קרובות במונח ״רגישות בעיבוד חושי״, אך בעוד שהדבר אינו מופיע כאבחנה ב-DSM-5 (מדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות), המדריך כולל כידוע הפרעה בעיבוד חושי (SPD), שעשויה להיחוות ע״י חלק מהאנשים הרגישים מאוד.

 

 

טיפול ב-SPD וב-SMD

 

חשוב להעניק להפרעות בעיבוד ובוויסות החושי מענה טיפולי הולם, וכמו תמיד כשמדובר בילדים - טיפול מוקדם יותר הינו יעיל יותר.

לרוב, הטיפול יערב גם התמודדות עם קושי בוויסות רגשי לסוגיו, כולל הדרכת הורים וטיפול פסיכולוגי רגשי ישיר עם הילד שמתמודד עם SPD / SMD, בכמה גישות טיפוליות.

הטיפול מנסה להתאים את סביבת הילד לצרכיו הייחודיים, אך תוך כדי יחתור לקדם את יכולת העיבוד החושי של הילד בעזרת אסטרטגיות חושיות ואסטרטגיות ריכוז והתמקדות.

 

עיבוד חושי איננו גזרת גורל ואינו מצביע בהכרח על התפתחותה של הפרעת קשב עתידית.

 

בעזרת טיפול מתאים ובשלב מוקדם - יוכל הילד לפתח אסטרטגיות התמודדות עם תחושותיו הייחודיות, ולתפקד בצורה שגרתית בחייו.

 

 

הורים יקרים, אם אתם מרגישים צורך להתייעץ,

 

חשוב לציין: אנו עובדים עם ילדים מגיל 4 ומעלה.

עבור ילדים צעירים יותר ההמלצה שלנו

היא לפנות לתחנה להתפתחות הילד

 

במידת הצורך תוכלו להיפגש עם מטפלת ילדים מומחית בתל אביב,

בירושלים, הרצליה, חיפה, באר שבע ובקליניקות של מכון טמיר בכל הארץ.

 

 

 

מקורות:

 

Charny S, Cao G, Gafter L, Bar-Shalita T, Lahav Y. Sensory modulation and trauma-related symptoms during rocket attacks. Eur J Psychotraumatol. 2023;14(2):2213110. doi: 10.1080/20008066.2023.2213110. PMID: 37227216; PMCID: PMC10215018.

 

Kong M, Moreno MA. Sensory Processing in Children. JAMA Pediatr. 2018;172(12):1208. doi:10.1001/jamapediatrics.2018.3774

 

Lane, S. J., & Reynolds, S. (2019). Sensory Over-Responsivity as an Added Dimension in ADHD. Frontiers in integrative neuroscience, 13, 40. https://doi.org/10.3389/fnint.2019.00040

 

Subtypes of SPD (2021). In  STAR Institute for Sensory Processing.  https://sensoryhealth.org/basic/subtypes-of-spd

 

Smitha Bhandari, MD (2021).  Sensory Processing Disorder. In WebMD: https://www.webmd.com/children/sensory-processing-disorder

 

  

 

מהי מיסופוניה (Misophonia)?

 

מיזופוניה היא הפרעה נוירולוגית המתאפיינת בתגובות רגשיות שליליות חזקות לצלילים ספציפיים. אנשים עם מיזופוניה חווים כעס, חרדה, דחק או סלידה בתגובה לגירויים קוליים מסוימים, בעיקר אלו הקשורים לפעולות אנושיות יומיומיות.

הצלילים המעוררים תגובות אלו כוללים לעיסת מזון, בליעה, נשימות, הקלדה, כחכוח בגרון, גרירת רהיטים, טפטופים ועוד. עוצמת התגובה יכולה לנוע מרמה מתונה ועד לתגובות קיצוניות של זעם, פאניקה, המנעות או דחף לברוח מהמקום.

 

מיזופוניה משפיעה משמעותית על איכות החיים, יחסים חברתיים ותפקוד יומיומי, כאשר הסובלים מהמצב עשויים לפתח התנהגויות הימנעות ממצבים חברתיים או סביבות שבהן הם עלולים להיחשף לגירויים המעוררים.

בשנים האחרונות גוברת ההכרה במיזופוניה כהפרעה נפרדת, והמחקר בתחום מתפתח לכיוון הבנת המנגנונים העצביים העומדים בבסיסה ופיתוח גישות טיפוליות יעילות.

 

 

מה מקור המונח מיזופוניה?

 

המונח "מיזופוניה" נטבע על ידי פאבל ומרגרט יסטרבוף בשנת 2001, המשלב את המילים היווניות μίσος (mísos, "שנאה") ו-φωνή (phōnḗ, "קול/צליל") לכדי "שנאת צליל".

הם הציגו את המונח במאמר על היפראקוסיס, תוך ציון שחלק מהמטופלים הראו סלידה מצלילים ספציפיים ולא רגישות כללית לצליל.

הם הרחיבו על מיזופוניה כמצב נפרד בפרסומים הבאים באותה שנה, וקבעו אותה כתופעה נפרדת מהיפראקוסיס כללי או פונופוביה.

היא מוכרת כתסמין רפואי רשמי, אך עדיין אינה מסווגת כהפרעה או מחלה ב-DSM או ב-ICD, ועם זאת ממצאים נוירולוגיים תומכים בהיותה הפרעה נפרדת.

 

 

מיזופוניה אינה מוכרת לרבים, אבל השכיחות שלה גבוהה יותר ממה שנהוג לחשוב.

ההערכה היא כי 15% מהמבוגרים סובלים ממיסופוניה וכי היא שכיחה יותר אצל נשים בהשוואה לגברים.

מחקרים מראים שכ-20% מהאוכלוסייה עשויים לחוות תסמינים המזכירים מיזופוניה משמעותית מבחינה קלינית. האתגר טמון בהבחנה בין רתיעה יומיומית מצלילים (המשפיעה על עד 37% מהאנשים) לבין התגובות הרגשיות הקיצוניות המאפיינות מיזופוניה.

חוקרים עובדים כדי לקבוע קריטריונים אבחוניים ברורים יותר באמצעות פיתוח שאלונים ממוקדים המבוססים על עדויות ממקור ראשון מאנשים הסובלים ממיזופוניה.

 

 

מאפיינים של מיסופוניה:

 

• במידת החומרה הגבוהה של מיסופוניה מתעוררת תגובת חירום גופנית אקוטית של מערכת העצבים האוטונומית (לחימה בריחה, Fight Flight) שעלולה לעורר התקף חרדה.

• הסובלים ממיזופוניה לרוב מודעים לכך שהצלילים שמטריפים אותם אינם מעוררים דבר בקרב אחרים בסביבתם.

• מיסופוניה גורמת לסובלים ממנה להרגיש בודדים ומבודדים, בעיקר כי אנשים בסביבתם אינם מודעים לבעיה או למידת המצוקה שהיא גורמת.

 

 

 

 

חשוב לדעת: 

מיזופוניה היא תופעה אמיתית שמשפיעה משמעותית על איכות החיים.

אם אתם חווים את התסמינים המתוארים, מומלץ לפנות לאיש מקצוע המתמחה בתחום.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וגישות אחרות עשויים לסייע להפחית את עוצמת התגובות ולשפר את איכות החיים.  

 

הירשמו לשיחת ייעוץ ממוקדת

ותקבלו המלצה אחת מותאמת אישית.

 

השיחה עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

  

 

 

 

 

 

איך מאבחנים מיזופוניה?

 

מיזופוניה איננה מוגדרת כמצב נוירולוגי או פסיכיאטרי ולא קיימים עדיין קריטריונים רפואיים מוסכמים למתן האבחנה.

 

היא מוכרת בשיח הרפואי אבל אינה מופיעה כסיווג נפרד ב-DSM או ב-ICD.

 

לכן נכון להיום אין קריטריונים ולא ניתן לאבחן אותה רשמית. כדי להעריך מצב של מיזופוניה יתקיים ראיון רפואי מקיף ובדיקה של אודיולוג, שמטרתם לשלול אובדן שמיעה, טנטון והיפראקוזיס (אי סבילות כללית לרעשים).

 

 

 מצבים לאבחנה מבדלת ביחס למיסופוניה

 

• פונופוביה - בפונופוביה יש פחד מצלילים חזקים, בעוד שבמיסופוניה התגובה היא לצלילים ספציפיים ללא קשר לעוצמתם.

 

• טינטון (Tinnitus) - למרות דמיון מסוים עקב היפרקונקטיביות בין מבנים שמיעתיים ולימביים, מיסופוניה נבדלת בכך שהיא מופעלת על-ידי צלילים חיצוניים שנוצרים על-ידי אנשים, ולא צלילים פנימיים מופשטים.

 

• היפראקוזיס (Hyperacusis) - מצב של רגישות יתר לעוצמת צלילים, כאשר צלילים רגילים נתפסים כחזקים או כואבים מדי. בעוד שבהיפראקוזיס הרגישות היא לעוצמת הצליל בלי קשר למקור שלו, במיסופוניה התגובה הרגשית השלילית היא לצלילים ספציפיים (בעיקר מאנשים) ללא קשר לעוצמתם.

 

• הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) - יש אמנם קשר, אבל ב-OCD החרדה קשורה לטקסים או מחשבות אובסיסיות, לא לתגובה לצלילים.

 

• סינסתזיה - מצב נוירולוגי בו גירוי בחוש אחד מעורר באופן אוטומטי תחושה בחוש אחר (למשל, "לראות" צלילים או "לטעום" צבעים), להבדיל ממיסופוניה בה צלילים ספציפיים מעוררים תגובות רגשיות שליליות.

 

• מיזוקינסיה - רגישות יתר לתנועות ספציפיות. בעוד שמיסופוניה מתמקדת בעיקר בטריגרים שמיעתיים, מיזוקינסיה מתרכזת בגירויים חזותיים כמו תנועות חוזרות של אחרים, למרות שיש חפיפה בין שתי ההפרעות.

 

• פוביות ספציפיות - בעוד שבפוביות יש פחד מוגזם, במיסופוניה התגובה היא בעיקר כעס או גועל.

 

• הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) - למרות שיש רגישות לגירויים, ב-PTSD הם קשורים לאירוע טראומטי ספציפי.

 

• חרדה חברתית - הימנעות במיסופוניה ממוקדת בצלילים ספציפיים, לא במצבים חברתיים באופן כללי.

 

• הפרעת התפרצות לסירוגין (IED- Intermittent Explosive Disorder) - בעוד שבשתי ההפרעות יש התפרצויות זעם, במיסופוניה התגובה ממוקדת בצלילים ספציפיים.

 

• הפרעות על הספקטרום האוטיסטי - למרות רגישות חושית דומה, באוטיזם הרגישות היא חלק ממכלול רחב יותר של סימפטומים.

 

• הפרעות בעיבוד חושי - במיסופוניה יש תגובה רגשית ספציפית לצלילים, לא רגישות חושית כללית.

 

• תסמונת טורט - חלק מהדיווחים האחרונים הציעו קשר, אך בטורט יש טיקים מוטוריים וקוליים.

 

• הפרעת חרדה מוכללת - במיסופוניה החרדה ממוקדת סביב צלילים ספציפיים ולא בדאגות כלליות אחרות.

 

• הפרעת אישיות סכיזוטיפלית - במיסופוניה אין את התפיסות והמחשבות המוזרות המאפיינות סכיזוטיפליות ואת הספקטרום הסכיזופרני בכלל.

 

 

לינוי, בת 37, מאוד אוהבת את משפחתה. גם את שני ילדיה ובעלה ומחוברת גם לבני משפחתו. המשפחה נפגשת בהרכב מלא פעם בשבועיים, בשבת, אצל ההורים במזכרת בתיה. אבל למשפחה הזו, שיהיו בריאים, יש 14 נכדים, כולם בגילים 3-10. השעתיים שקודמות לארוחת הצהריים הפכו עבור לינוי לסיוט קבוע: הרעש שמפיקים הילדים בלתי נסבל. היא נעה בין חרדה ובהלה פנימית לבין מאבק לשליטה בהתקף זעם שעמד לפקוע בה. בשלב מסוים החלה להגיע לשבתות המשפחתיות עם אוזניות גדולות לאטימת רעש, מענה חלקי בלבד שהעניק לה מראה חריג, פספוס של קשקושי גיסות שבונה יחסים וגם הרמת גבה של הצד הביקורתי יותר במשפחה, שייחס לה מידה של התנשאות, כמו אינה רוצה לקחת חלק ולהתערבב. לינוי קראה רק אשתקד על מיזופוניה וחשה הקלה עצומה עם הידיעה שיש כל הרבה בני אדם שמבינים אישית מה היא עוברת. היא פנתה לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שלא מחק אמנם את הבעיה, אבל סיפק לה הסבר מחקרי (ולגיטימציה), לימד אותה טכניקות וכלים שתרגלה לאורך השבוע ובעיקר הפחית את הספקות המיותרים עם קרובי המשפחה שהיא אוהבת.

 

 

 

האטיולוגיה (הגורמים) של ההפרעה

 

הגורמים למיזופוניה הם כנראה שילוב בין פקטורים נוירולוגיים, סביבתיים, פסיכולוגיים, תרבותיים, תורשתים וגנטיים.

בהתבסס על הפרעות ותיקות יותר, נראה הגיוני שגם האטיולוגיה של מיסופווניה מורכבת מרצף של גורמים נוירולוגיים, סביבתיים ותורשתיים.

 

הסברה הרווחת עד לשנים האחרונות הייתה כי מיזופוניה היא תסמונת תרבותית שעוברת בתורשה מבלי להיות גנטית, כלומר קיימת העברה בין-דורית, גם אם היא רק פסיכולוגית.

ואכן, מחקר מאושש את ההשערה כי מיסופוניה נוטה לעבור במשפחה.

 

באותה עת, יש חוקרים המייחסים למיסופוניה סיבתיות גנטית.

הם טוענים שאנשים עם OCD, הפרעה שיכולה להיות גנטית, נוטים יותר להתמודד במקביל גם עם מיסופוניה.

 

 

מיזופוניה במוח

 

פעילות משולבת מוגברת של כמה אזורי מוח יכולה להוביל לתגובה הרגשית והגופנית העזה שחווים אנשים עם מיזופוניה כשהם נחשפים לצלילים מסוימים.

 

בנוסף, נמצאו רמות גבוהות יותר של מיאלין, חומר שומני המבודד תאי עצב, במוחם של אנשים עם מיזופוניה. עדיין לא ברור אם זו סיבה או תוצאה של ההפרעה.

 

צוות חוקרים מאוניבריסיטת ניוקאסל פרסם ב-2021 מחקר חשוב, עם ממצאים חדשניים:

החוקרים מצאו כי במוחותיהם של המתמודדים/ות עם מיסופוניה קיימת תקשורת לא תקינה בין אזורי המוח השמיעתיים והמוטוריים, מה שניתן לתאר כקישוריות עם רגישות יתר.

ספציפית, התקשורת הלקויה בין הקורטקס השמיעתי לבין האזורים של הקורטקס הפרה-מוטורי הגחוני, שאחראים על תנועת הפנים, הפה והגרון (Kumar et al, 2021).

 

יש הטוענים כי התגובה הרגשית החזקה לצלילים ספציפיים אינם הבעיה העיקרית במיזופוניה, הם רק ה"ערוץ" דרכו משתקפים הטריגרים בצורה מוגברת במוח.

צוות חוקרים (Kumar et al, 2021) שניתח נתוני fMRI גורס כי האזור המוחי העיקרי המעורב מיזופוניה אחראי על חיקוי ושיקוף של פעולות של אחרים, כמו לעיסה או נשימה.

החוקרים גם מצאו קשר חזק במיוחד בין האזור במוח שמעבד צלילים לבין האזור שאחראי על תנועות הפה:

האזור של תנועות הפה מגיב חזק יותר לצלילים מעצבנים, אבל האזור של עיבוד צלילים עצמו דווקא מגיב כרגיל.

בנוסף, ככל שהצלילים נתפסים כמטרידים יותר כך גוברת הפעילות באזור של תנועות הפה.

 

 

גורמי סיכון

 

גורמי סיכון למיסופוניה כוללים התמודדות עם בעיה נפשית או בעיית שמיעה.

בנות בשלב טרום התבגרות נוטות לפתח את ההפרעה בשיעור גבוה יותר בהשוואה לקבוצות אחרות.

ישנם מספר טריגרים פוטנציאלים למיסופוניה, כתוצאה מהם האדם הסובל ייטה להגיב בתחושות של פחד, רתיעה או כעס.

 

 

סיבוכים

 

סיבוכים שכיחים במיזופוניה מתבטאים בהמנעות ממצבים בהם קיים הרעש המטריד, שינוי ממשי בחיים שנועד לצמצם את המגע עם חוויות שעלולות לעורר סימפטומים.

למשל, הימנעות מיחסים עם חברים או בני משפחה ואפילו הימנעות משינה משותפת עם בן/בת הזוג.

 

 

 

קשר בין מיזופוניה למצבים נפשיים אחרים

 

 

מיזופוניה והפרעות חרדה

 

מיסופוניה וחרדה הולכות ביחד בדרך כלל.

 

ברמה החווייתית מיסופוניה יכולה לנוע על רצף, בין קלה לחומרה.

ברמות חומרה גבוהות של אירוע מיסופוני האדם יכול לחוות אפילו התקף פאניקה מלא.

השערה מעניינת מציעה כי מיזופוניה יכולה להיות מתוארת בתסמין שמופיע בקרב המתמודדים עם הפרעת חרדה מוכללת (GAD), הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) אצל מתבגרים, הפרעת קשב וריכוז, הפרעות על הספקטרום האוטיסטי, תסמונת X השביר והפרעת אישיות סכיזוטיפלית (Ferreira, 2013).

 

ההפרעה קשורה ככל הנראה לפעילות אבנורמלית של המערכת הלימבית והקשרים התפקודיים שלה עם הקורטקס השמיעתי ומערכת העצבים האוטונומית (ANS).

העובדה שחלק מהתופעות הקשורות במיסופוניה דומות לאלו המאפיינות את תסמונת טורט (כמו עוויתות סנסוריות, סימפטומים טורדניים-כפייתיים ועוד) מעלה אפשרות שאיתור של מקרי מיסופוניה נוספים בקרב מתמודדים עם תסמונת טורט יגלה קשר בין השניים.

 

מחקרים נוספים זיהו תסמיני מיזופוניה בשילוב עם בעיות בדימוי גוף, רגישות מוגברת לחרדה, קשיי עמידות במצוקה רגשית, דיכאון, דיסוציאציה, קשיים בניהול כעסים, עיכוב התנהגותי והפרעות חרדה (McKay et al, 2017).

 

גם אנשים בעלי רגישות גבוהה (HSP) רגישים יותר לכאוס ורעש.

זה נכון שאף אחד לא נהנה מרעשים מעצבנים, אבל בעלי רגישות יתר המומים ומבולבלים יותר מפעילות יתר ועוררות גבוהה.

 

 

מיזופוניה, לחץ וטראומה

 

מה הקשר בין מיסופוניה לטראומה?

אנשים שסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) מפתחים לעיתים קרובות תגובה מופרזת לצלילים, פחד מצלילים חזקים (פונופוביה), סלידה מצלילים ספציפיים (מיסופוניה) וקושי בסובלנות ונפח הצלילים אינם נתפסים כרועשים במיוחד עבור אנשים לא טראומטיים.

 

מחקר עדכני בחן את הקשר בין מיסופוניה לבין מתח וטראומה. החוקרים סקרו 143 מבוגרים עם מיסופוניה והעלו בחכתם כי לחץ נפשי גבוה יותר בחיי היומיום קשור לתסמיני מיסופוניה חמורים יותר (Guetta et al, 2024).

המאפיין הברור ביותר של פוסט טראומה שנמצא קשור למיסופוניה קשה יותר הוא תחושה סובייקטיבית של עוררות יתר.

גם הימנעות נמצאה קשורה, אך לרוב היא אינה נגרמת ישירות על ידי טראומה או PTSD עצמה.

 

אבחנה של PTSD, שיעור גבוה אירועים מלחיצים, או רקע של טראומות מרובות לאורך החיים לא נקשרו ישירות לחומרת המיסופוניה.

ההמלצות הן שטיפול במיסופוניה יתמקד בקשיים ספציפיים הקשורים ללחץ, כמו מתח נתפס ודריכות יתר ולא בטראומה פר אקסלנס.

 

 

מיזופוניה והפרעות אישיות

 

עוד מחקר על קומורבידיות של מיזופוניה מלמד כי אנשים עם תסמינים חמורים יותר דיווחו על רמות גבוהות יותר של חרדה ודיכאון, וכן על יותר סימפטומים של הפרעות אישיות, בייחוד הפרעת אישיות נמנעת והפרעת אישיות גבולית.

בנוסף, נמצא כי חרדה מתווכת באופן חלקי את הקשר בין מיזופוניה לתסמינים של הפרעות אישיות.

 

 

מיסופוניה ותוקפנות

 

מחקר שנערך על מתמודדים עם מיסופוניה מצא כי 29% מהנבדקים ביטאו תוקפנות מילולית כששמעו את רעש הטריגר שלהם, כאשר 17% נוספים כיוונו את התוקפנות שלהם כלפי חפצים בסביבה.

חלק מצומצם אך משמעותי באותו מדגם (14%) דיווחו כי הם גילו תוקפנות פיזית כלפי אחרים כאשר נשמע הרעש הספציפי שמצית אותם.

 

מעניין שמיזופוניה נחווית הכי קשה בנוכחותם של אנשים ספציפיים, כמעט תמיד בני משפחה.

הסיבה לכך היא כנראה שהתסמינים הנוירולוגיים הולכים יד ביד עם היבטים פסיכולוגיים.

למשל, סיגנל מהעבר שמצית זיכרון מודע או לא מודע של חוויית בדידות, פחד וכאב במשפחת המקור.

 

הצליל של מישהו מרעיש עם השפתיים או לוחץ על עט יכול לעורר במיזופוני דחף תוקפני אינטנסיבי.

 

תגובות פיזיות ורגשיות אלה לצלילים תמימים ויומיומיים דומים למדי לתגובה הגופנית של ״לחימה או בריחה״ ויכולים להוביל לתחושות של חרדה, בהלה והתקפי זעם.

 

 

עוד הפרעות נפשיות וגופניות הקשורות ברגישות-יתר לרעשים:

 

• מיגרנות.

• הפרעת קשב וריכוז (ADHD) - הספרות המקצועית אינה מוכיחה כי ADHD ומיסופוניה כרוכות זו בזו, אך הם מציעים קשר אפשרי. למשל, במחקר שנערך ב- 2017 עלה כי מחצית מ -301 המשתתפים (החיים עם מיזופוניה) מתמודדים עם הפרעה נפשית מאובחנת נוספת.. מבין 150 המשתתפים, 12% (18 איש) סבלו מהפרעת קשב וריכוז. במחקר שפורסם ב- 2020, עם מדגם רחב יותר, 5% מ- 575 המיזופונים שהשתתפו (31 אנשים) סבלו גם מהפרעות קשב וריכוז.

• הפרעה ביפולרית (מאניה דיפרסיה).

• סכיזופרניה.

• הפרעת טיקים / תסמונת טורט - מיסופוניה יכולה להיות תופעה אטיולוגית,שעשויה להסביר קשיי ויסות רגשיים שמגיעים בפתאומיות אצל ילדים, מתבגרים ומבוגרים שסובלים מהפרעות טיק ויש לשקול את השילוב כחלק מהערכה קלינית מקיפה.

• פיברומיאלגיה - מחקר שפורסם באוגוסט 2021 זיהה קשר בין מחלת פיברומיאלגיה לבין רגישית-יתר לרעשים.

 

 

מהם הרעשים הכי מטרידים?

 

בסקר שפורסם לאחרונה (Krauthamer, 2014) נבדקו הרעשים הספציפיים המעוררים סימפטומים אצל המתמודדים עם מיזופוניה. המשתתפים בסקר קיבלו רשימת גירויים והתבקשו לסמן לצד כל אחד מהם - האם הוא טריגר או לא? ובכן - שני הגירויים שמעוררים הכי הרבה את התסמונת הם רעש של אכילה ורעש של לעיסה.

רעשים נוספים הם רעשי הרחה, נחירות וגם ליקוקים - מעניין שכולם רעשים המקושרים אף הם לפה ולאף.

שני טריגרים שאינם שמיעתיים הם "תנועות עצבניות וחסרות סבלנות" והקפצת הרגל או היד- שתי תנועות חזרתיות שנתפסות באופן ויזואלי.

 

חשוב לציין שמדובר בצלילים שנחווים בדרך כלל כלא מפריעים עבור אחרים, אך האדם שלוקה במיסופוניה לא שומע כמעט כלום מלבד הצליל.

 

 

שאלה נוספת לגבי הטריגרים סיווגה אותם לחמישה חושים:

 

• שמיעה

• ראייה

• ריח

• טעם

• מגע

 

לגבי כל אחד מהחושים, נבדק האם הוא עורר אי פעם את התגובות הסימפטומטיות הקשות.

הנתונים מלמדים כי חוש השמיעה הוא החוש המעורר ביותר את התסמונת- 95% מהמשיבים ציינו אותו.

בנוסף כ-68% השיבו שגירוי ויזואלי מעורר אצלם סימפטומים וחשו פחות רגישות כזו לגבי ריח, טעם או מגע.

עם זאת, העובדה כי מעל מאה מהנבדקים חשו עצבנות וכעס עקב מגע, מלמדת כי אולי קיים גם קשר בין רגישות לרעש לבין רגישות למגע- שרצוי עוד ללמוד על טיבו.

 

 

מספר הטריגרים

 

הסקר בחן את השפעתם של 27 גירויים שיכולים להוות "טריגר" לתגובה רגשית.

 

כמה טריגרים יש לכל אחד מהסובלים מהתופעה בממוצע?

 

• נמצא כי למרבית המשתתפים היו פחות מ-13 טריגרים שגרמו להפעלת התגובה הרגשית.

• כל אדם הסובל מהתופעה יש לפחות שני טריגרים שיוצרים אצלו תגובה רגשית.

• ממצא מעניין נוסף הוא שככל שהגיל הממוצע עולה, כך עולה גם מספר הטריגרים.

 

 

 

טיפול במיסופוניה

 

הטיפול המקובל והיעיל הוא כפי הנראה התנהגותי, כזה שמשלב רכישה ואימון באסטרטגיות התמודדות יעילות. אם כי חשוב לציין שהראיות עדיין אינן מבוססות דיין.

חלק מהגישות הקליניות לטיפול במיסופוניה כוללות טיפול בטנטון tinnitus retraining therapy (TRT), טיפול קוגניטיבי התנהגותי, הוספת רעשי רקע ממסכים בסביבת המטופל והתניית-נגד מהתגובה השלילית.

 

אפשר לשער כי ההצלחה החלקית של טיפול התנהגותי קוגניטיבי בשינוי מחשבות טורדניות שמובילות למצבי חרדה, כעס ובושה נפוצים ומתועדים היטב במחקר האקדמי ובספרות הפסיכולוגית.

עם זאת, אין כמעט מחקרים אמפיריים התומכים בשימוש ב-CBT כטיפול יעיל לתגובת הזעם הפיזיולוגית המתרחשת במוח שלנו בתגובה להפעלת תחושתית.

מחקר ראשון שבדק יעילות של טיפול CBT במיסופוניה פורסם ב-2017.

ממצאי המחקר מלמדים כי טיפול CBT הוביל להפחתה משמעותית בתסמינים של מיסופוניה בקרב 48% מהמשתתפים.

המשתנים שניבאו את עוצמת יעילות הטיפול היו חומרת המיסופוניה ונוכחותה של תחושת גועל.

אז צריך לומר, ההפרעה חדשה יחסית בעולם הפסיכולוגי, ונכון להיום עדיין אין ריפוי מלא למיזופוניהו ללא טיפול, הפרוגנוזה של מיזופוניה די עגומה (התגובות המיזופוניות הולכות ומחמירות וההשפעה השלילית על חייו של האדם הולכת וגוברת בהדרגה), אבל, אנחנו בכל זאת יודעים על שיטות טיפול שמסייעות להתמודדות לא רע בכלל עם הסימפטומים של התופעה.

 

הנה כמה מהן:

 

 

טיפול בטיניטוס (TRT- TINNITUS RETRAINING THERAPY)

 

טנטון הוא סינדרום נוירולוגי, בו נשמעים צלצולים מטרידים באחת או שתי האוזניים. ידוע כי ההפרעה קשורה באובדן שמיעה.

טיפול TRT בטנטון משלב בין טיפול בקול ולמידה על המנגנונים היוצרים את ההפרעה, לצד הכוונה וייעוץ מדויק כיצד לשוב להתנהלות יומיומית שאינה מעוררת את הסימפטומים.

טיפול זה - (Tinnitus Retraining Therapy (TRT - מבוסס בעיקר על עבודתו של פרופסור ג'סטרבוף שטבע לראשונה את המושג מיסופוניה.

מבקרים טוענים כי שיטת TRT יעילה רק למי שסובל מרגישות לכלל הרעשים - היפראקוזיס - ולא למי שסובל מרגישות סלקטיבית - מיסופוניה.

 

 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT)

 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי מסייע בשינוי צורות חשיבה והתנהגות ומתמקד באופן משימתי ב"כאן ועכשיו" של חיי המטופל. בטיפול במיסופוניה CBT מסייע להתמודד עם התגובה לרעש והסימפטומים שנובעים מההצפה הרגשית בעקבות הרעש ולהבין את פעילות המוח והגוף בזמן החוויה הטורדנית.

 

ב-2023 פורסם מחקר מבוסס ראיון גדול יחסית, שבודק את היעילות של פרוטוקול טיפולי קבוצתי CBT/PMT משולב למיסופוניה בבני נוער (Rappoldt et al, 2023).

מדובר על פרוטוקול טיפול בילדים ונוער (במחקר 8-18). המחקר הנוכחי נועד לכוון ספציפית למיסופוניה במסגרת קבוצתית. נעשה שימוש ב-CBT כדי לנטרל תסמיני ליבה במיסופוניה, על ידי מיקוד לאסוציאציות, קוגניציות והתנהגויות לא מסתגלות.

 

בנוסף, הפרוטוקול שילב טיפול פסיכומוטורי (שיטת טיפול המשתמשת בתפיסה ותנועה של הגוף במטרה להפחית סימפטומים פסיכולוגיים שונים) שכלל תרגולים כמו אימון לקשב ותרגול הרפייה שמסייעים בהפחתת העוררות שמאפיינת אנשים עם מיסופוניה.

החוקרים חילקו את המשתתפים לשתי קבוצות על פי הגיל- 8-13 ו-13-18. קבוצת הטיפול קיבל מענה של פרוטוקול משולב וקבוצת הביקורת נכנסה לרשימת המתנה. ההורים התבקשו להצטרף לפגישות 1,5, 6 ופגישת המעקב. כמו כן ההורים קיבלו מענה של הדרכת הורים נפרדת ופסיכואדיוקציה ולקחו חלק פעיל בתרגולים בבית. בקבוצה הצעירה ההורים הוזמנו ל-15 הדקות האחרונות לעדכונים ובקבוצה הבוגרת נשלח להם מייל עם העדכונים.

כל קבוצה כללה 6-8 ילדים / מתבגרים. המפגשים היו מפגשים שבועיים במשך 7 שבועות (שעה וחצי CBT ושעה וחצי PMT). בנוסף, לאחר 3-4 שבועות נערך מפגש מעקב של שעה וחצי.

 

 

טיפול ACT

 

טיפול בקבלה ומחויבות (ACT) במיזופוניה מציע כיוון טיפולי שמדגים את החשיבות של התאמה אישית בטיפול במיזופוניה, ובפרט את היעילות של טיפולי הגל השלישי ב-CBT.

תיאור מקרה מתאר נער בן 17 המתמודד עם תגובות חזקות של כעס וגועל בתגובה לטריגרים קוליים, תופעה שהשפיעה לא מעט על חייו היומיומיים ועל מערכות היחסים שלו.

 

הטיפול, שנמשך עשרה מפגשים, משלב בתבונה את עקרונות הקבלה והמחויבות עם אלמנטים מעולמות ה-CBT וה-DBT. במהלך המפגשים, המטופל למד להתבונן בחוויותיו דרך עדשת המיינדפולנס, מיומנות שאפשרה לו לפתח מודעות עמוקה יותר לרגע הנוכחי ולהפחית את התגובתיות האוטומטית לטריגרים המציקים.

 

העבודה הטיפולית התמקדה בשלושה מישורים מרכזיים: פיתוח מודעות קשובה, עבודה על קבלה רגשית, ובניית מחויבות לשינוי מבוסס-ערכים. דרך תרגול מיינדפולנס, המטופל למד להיות נוכח בחוויותיו מבלי להיאבק בהן. במקביל, העבודה על קבלה רגשית אפשרה לו לפתח יחס חדש לתחושות הקשות, תוך פיתוח גמישות פסיכולוגית משמעותית.

 

התוצאות מרשימות:

ירידה של 50% בחומרת התסמינים, כפי שנמדד בסולם A-MISO-S, מדרגה בינונית של 14 לדרגה 7.

מעבר למספרים, נצפה שיפור משמעותי באיכות החיים של המטופל ובתפקודו היומיומי.

משמעות הממצאים מדגישה את הפוטנציאל הטמון בגישה אינטגרטיבית, המשלבת קבלה עם שינוי התנהגותי.

 

 

פרוטוקול ניהול מיזופוניה (MMP)

 

קול הוא מרכיב עיקרי בפרוטוקול ניהול מיזופוניה (MMP), שפותח על ידי ד"ר מרשה ג'ונסון.

מילוי ערוץ השמע בצליל (כמו צליל של מפל מים) מפחית את עוצמת תגובת הרפלקס לצליל הטריגר המיזופוני.

 

 

טיפול EMDR

 

מאמר המתאר מספר תיאורי מקרים בהם טיפול בגישת EMDR עשוי אף הוא לסייע למיזופונים (Jager et al, 2021).

טיפול EMDR מתמקד בזיכרונות המטרידים רגשית אשר קשורים למיזפוניה, שעיבודם עשוי להפחית את התסמינים.

נציין כי אלה הן תוצאות ראשוניות לבד.

נדרשים עוד מחקרי RCT עם מדגם גדול מספיק כדי לבסס היטב את יעילתו של טיפול EMDR עבור מיסופוניה.

 

 

כלים לעזרה וטיפול עצמי

 

דגמנו כמה שיטות התמודדות מתוך את misophonia-uk.org . מוצעות שם טכניקות נוספות. הטכניקות מסייעות למתמודדים עם ההפרעה.

קחו מה שמתאים, נסו מה שחדש, ועדכנו אותנו, שכולנו נדע.

 

 

חשיבות האבחון

 

לאבחון הרפואי יש חשיבות גבוהה לסובלים ממיזופוניה. האישור הרשמי לכך שישנה הפרעה פסיכולוגית ממשית יכולה להיות מניע ותגמול פסיכולוגי משמעותי להתמודדות, וכן לסייע בהסברה לסביבה על פשר ההפרעה והסימפטומים הקשורים בה.

בכל מחלה פיזית, קל וחומר הפרעת גוף-נפש, יש הקלה מסוימת מהרגע שבו ניתן אבחון אישי ואבחנה כללית.

בלי האבחנה, מתמודדים עם הפרעות גוף-נפש נאלצים להתמודד כמעט תמיד עם הרמת גבה כזו או אחרת במפגש עם רופאים מומחים.

אז כן, אבחון עוזר - לכו לבדוק אם יש לכם מיזופוניה!

 

 

מיסוך הרעשים

 

ניתן להשתמש ברעשים בתדירויות שונות המושמעים דרך אוזניות על מנת למסך רעשים מפריעים. גם מכשירים שמשמיעים 'רעש לבן' יכולים לעזור. ראו כאן.

את הקבצים הללו ניתן לקנות להוריד מהאינטרנט אך דורש התנסות ובדיקה של כל אחד באופן אינדיבידואלי- לראות איזה רעש עוזר, אם בכלל, ולהשתמש בו במצבים מעוררי מצוקה.

 

 

ניהול יומן וניטור

 

תיעוד וניטור המצבים הספציפיים בהם מתעוררים הסימפטומים של מיסופוניה:

האם זה קורה בנוכחות אנשים מסוימים?

אילו זרזים מעוררים את הסימפטומים?

מה השעות במהלך היום בהן התדירות גבוהה יותר?

מהן התחושות לפני, במהלך ולאחר המקרה?

מה משפר ומה מחמיר את המצב?

הניטור מסייע לקבל שליטה על ההפרעה באמצעות אקסטרנליזציה, החצנה, מה שמאפשר להתייחס אליה כחלק נפרד מאיתנו.

 

 

שיחות

 

שיחה על ההפרעה, דווקא עם האנשים שמעוררים אותה, יכולה להיות מאד משמעותית.

צריך להביא בחשבון שלא כולם יתייחסו לכך בסובלנות וכי חלק מהקרובים עלולים להפגין חוסר רגישות, אך מרבית האנשים ודאי ירצו לסייע להקל על המתמודדים, גם אם לעתים הם גורמים לה באופן לא מכוון.

רצוי לשתף בהפרעה חברים ובני משפחה ולהעלות למודעות את הרעשים הבעייתיים ואת הסימפטומים.

 

 

השתתפות בקבוצת תמיכה

 

מפגש קבוצתי נותן המון, בהתמודדות עם כמעט כל קושי בחיים.

הקבוצה מאפשרת חשיפה לחוויות של מתמודדים אחרים.

התקשורת עם חברי וחברות הקבוצה היא דרך מעצימה נוספת להתמודד עם המצב ולאסוף טיפים ועצות מחברים לצרה.

קבוצות תמיכה נערכות בין היתר באתרים ייעודיים ברשת. במכון טמיר אנו עובדים על הקמת קבוצה כזו בתל אביב.

 

 

סינכרוניזציה

 

שימוש ברעשי רקע המושמעים ברדיו, טלוויזיה או באזניות, היא רק דרך אחת למיסוך רעשים.

שיטה נוספת היא חיקוי של הקולות המעוררים את המצוקה, דווקא ברגעים הקשים ביותר של תגובת הסטרס.

גם סינכרוניזציה, כלומר השתתפות של ממש בהפקת הקולות הבעייתיים, יכולה לסייע.

למשל, מי שמתעצבן מרעש של אכילה או לעיסה, ישב לאכול יחד בארוחה יזומה, או, מי שסובל מקולות לעיסה, ילעס מסטיק בנוכחות אחרים.

בעצם מדובר על טכניקה של חשיפה לאירוע הסנסורי שמעורר את המצוקה. בניגוד לטיפול בחרדות שכיחות, בהן הטכניקה של טיפול בחשיפה מאוד מוכחת במחקרים הקליניים, במיסופוניה עדיין אין תמיכה ליעילותה.

למעשה, חשיפה לגירויים שמפריעים עלולה אפילו להעצים את הכעס והגועל.

 

אם אתם בסביבה קבוצתית, קח כמה דקות פסק זמן -

לפעמים הפתרון המהיר והפשוט ביותר הוא להתרחק מהסיטואציה שמציתה את הרגישות לרעש.

התרחקות מאפשרת לעבוד על הפחתת הסטרס והמתח, במגוון דרכים, כמו טכניקות נשימה, תרגול מיינדפולנס או הרפיית שרירים פרוגרסיבית.

חזור לסיטואציה כשאתה מרגיש יותר ב׳סנטר׳ שלך

 

 

מחקרים על מיזופוניה

 

מבטיחים לעדכן על מחקרים חדשים שמגיעים אל שולחן צוות המכון.

 

בינתיים, הנה מחקר מרתק, שתומך בהיותה של המיסופוניה הפרעה נוירולוגית לכל דבר:

 

 

מיזופוניה כפירוש שגוי של גרויים שמיעתיים

 

יתכן שרגישות יתר לרעשים נוצרו בעקבות פירוש לא נכון של גירוי תגובתי בעבר, ה"טריגר" להפרעה, שנחווה בזמנו כסכנה או איום.

הרגשות שנחווים במצב של שמיעת הרעש בהווה הם רגשות כעס או דחיה, שנשארו אצל האדם הסובל מההפרעה בתגובה לרעש דומה לרעש ה"טריגר" לאורך החיים.

החוקרים בניסוי המתואר התמקדו בעיקר בתפקידם של שני חלקים באמיגדלה- אותו מבנה מוחי שאחראי לתגובה הרגשית לגירויים וכן מעורב בתהליכי זיכרון:

• האמיגדלה הלטרלית

• האמיגדלה האמצעית

 

הממצאים הראשוניים מלמדים שאצל מי שנוטה לתגובה קיצונית לגירוי חושי, קיים סיכוי נמוך להתפוגגות הקשר בין הגירוי המזיק לבין התגובה הפיזיולוגית.

הממצאים מציעים שהסימפטומים של מיסופוניה הם אכן תולדה של תופעה פיזיולוגית ולא פסיכולוגית.

 

 

רעש רקע פוגע ביכולת הלמידה של מתמודדים עם מיזופוניה

 

שבעים ושניים סטודנטים שהשתתפו במחקר קראו טקסט בנושא מיגרנות במשך שש דקות.

לאחר מכן הם התבקשו לתאר מה הם זוכרים, לענות על כמה שאלות לגבי הטקסט, ולהשלים שאלון שהעריך את מידת הרגישות שלהם למיסופוניה.

 

עבור מחצית מהמשתתפים, החוקרים השמיעו רעש רקע - הם לעסו מסטיק בקול רם לאורך הניסוי (ממש אכזרי...). נמצא כי משתתפים שנאלצו לשמוע את קולות הלעיסה וקיבלו ציון גבוה בשאלון המיסופוניה הצליחו פחות ללמוד ולשלוף מידע, בהשוואה לשלושת התנאים האחרים.

 

בין אם מיסופוניה היא הפרעה פסיכוסומטית ובין אם לאו, יש אנשים שכל רעש קטן 'מעיף להם את הפיוז', הם באמת יוצאים מהכלים ברגע שרעש מסוים, קבוע או חד פעמי, עובר דרך תעלת השמע שלהם.

 

 

 

תיאור טיפול פסיכולוגי במיזופוניה

 

מטופלת מספרת על טיפול CBT במיסופוניה

 

לפני כ-10 חודשים הגעתי לטיפול במכון טמיר בתל אביב, על רקע בעיה שאיתה התמודדתי מגיל 12, בעיה זאת ידועה גם בשם "מיזופוניה" - הפרעה נוירופסיכיאטרית נדירה יחסית, המתבטאת ברגשות שליליים שמופעלים לאחר שמיעה של קול ספציפי (מתוך ויקפדיה). למרות שהגדרה זאת כיום איננה רישמית ועדיין לא קיבלה תוקף רפואי.

 

ובכן, הסיפור שלי, או לפחות הזיכרון הראשון שלי עם "מיסופוניה", מתחיל אי-שם בגיל 12 כאשר אני יושבת במסעדה עם המשפחה, מרירה ועצבנית עם 2 הידיים על האוזניים שלי. כשאבא שלי מנסה לברר מה נסגר איתי, אני עונה לו - "אני לא מסוגלת לשמוע לעיסות"!

 

כשאמרתי שאני לא מסוגלת לשמוע לעיסות, באמת התכוונתי לזה -כשהייתי שומעת את את אחד מבני המשפחה שלי לועסים, הייתי מתפוצצת - הלב היה דופק, העצבים עולים, ובסופו של דבר או יותר נכון אחרי כמה שניות של סבל אמיתי וטהור- הייתי קמה והולכת ובמקרים גרועים יותר - צועקת עליהם שיפסיקו לאכול.

 

עם השנים, כשההורים והמשפחה כבר ידעו על הבעיה "הקטנה" שלי, הרשתי לעצמי כבר לקחת את זה לשלב הבא- לשבת עם אטמי אוניים בארוחות שישי, לאסור על בני המשפחה ללעוס ברעש או בכלל ללעוס לידי. בהתחלה, תמיד התעקשתי והסברתי שהבעיה היא אך ורק עם הלעיסות של בני המשפחה, אבל מבלי ששמתי לב - גם הלעיסות של החברים הקרובים התחילו להפריע לי, וגם הם, כמו המשפחה - ידעו שאסור לאכול לידי. ובשלב הבא, כמובן, הלעיסות של כולם הפריעו לי ללא יוצא מהכלל.

 

למרבה הצער, לא יכולתי לדרוש מכל בני אדם להפסיק ללעוס (אחרי הכל זה פעולה די הכרחית לקיום) ומכאן והלאה הבעיה תפסה חלק מהותי בחיי היום יום - כשישבתי ברכבת ומישהו פתח שקית ביסלי או נגס בתפוח, כשניגשתי למבחן ומישהו 'נישנש' אגוזים, כשהייתי בכיתה ומישהו לידי אכל סנדוויץ', כשאכלתי עם חברים, בני זוג, המשפחה שלהם, כשהלכתי לסרט וכל הקהל אכל פופקורן, ובעצם כמעט בכל מקום - תמיד היתה הסכנה שמישהו יתחיל ללעוס.

 

בשלב הצבאי של חיי הבעיה הייתה בשיאה, ומצאתי את עצמי נמנעת ממצבים חברתיים בידיעה שכנראה יהיה שם אוכל (בכל זאת, צבא), באותה תקופה בצבא בה הרגשתי יותר מתמיד איך בעיה כל כך קטנה הפכה להיות מהותית ומשפיעה בחיי -וכך החלטתי ללכת לטיפול.

 

הפגישות הראשונות בעיקר עסקו בלנסות להסביר את הבעיה, ולהבין מה מקורה. אמנם באספקטים מסוימים היא יכולה להזכיר בעיות מוכרות כמו OCD, ADHD, רגישות תחשותית, ועוד. אך היא איננה מתיישבת באופן מובהק עם אף אחת מהן.

ובאותו הזמן, הבעיה שלי היא לגמרי אמיתית - מבחינתי רעש הלעיסה היה הדבר הכי נורא שיכולתי להיחשף אליו בחיי היום יום. צברתי כל כך הרבה כעסים על כל מי שלקח חלק בגרימת הרעש - אנשים זרים ברכבת, אנשים ברחוב, במסעדה, חברים, חברות ובעצם - כולם.

בתור התחלה - ניסינו למצוא דרכים שאוכל להרגיע את עצמי בזמן שאני נחשפת לרעש הלעיסה - נשימות, מדיטציה, וכדומה - דרכים אלו, כצפוי, לא עזרו.

בהמשך, התחלנו לחשוב על מעין 'מנטרות' שאני יכולה לומר בניסיון לשכנע את עצמי שרעש הלעיסה הוא כמו כל רעש אחר בעולם - "זה רק לעיסה" "ככה זה נשמע" "כשאני לועסת זה גם נשמע ככה", "אין בזה שום דבר מזיק".

בשלב זה, כבר התחלתי להרגיש שאולי זה יותר הכיוון, אותם משפטים שאמרתי לעצמי בזמן החשיפה לרעש, באמת גרמו לי להבין - שזה עוד רעש, כמו כל רעש בעולם, ואין בו שום דבר מיוחד.

התחלנו להבין בטיפול כיצד הבעיה מתחברת עם מוטיבים חזקים באופי שלי - הצורך בהיגיינה, אסתטיקה, הרגישות למגע ולריח. בפן של הריכוז - הקושי להתרכז כשיש הרבה רעשים, ובאופן ספציפי חוסר היכולת המוחלטת להתרכז בכל דבר כאשר יש את רעשי הלעיסה ברקע.

 

 

ניסינו להבין אם זה יכול להיות קשור להפרעת קשב וריכוז (adhd/add)., אך לא הגענו לתשובה סופית (בשביל זה צריך ללכת לפסיכיאטר, נוירולוג ואבחון רישמי) אך עם זאת הבנו שההגדרה לא ממש קריטית. הגענו למספר תובנות פשוטות לגבי, שבעיני אין ממש צורך לנסות לקטלג אותן עם כל מיני בעיות פורמליות -

 

1. קשה לי להתרכז כשיש הרבה רעשים סביבי

2. יש לי רגישות כללית לרעשים - בין אם זה חזק מדי, או בין אם זה רעש של שקית שיכול להסיח את דעתי, ובין אם זה כמובן - רעש הלעיסה.

3. אסתטיקה וכל הנגזר ממנה - ריח, מראה, התנהגות מנומסת (נימוס הוא ערך עליון אצלי באופן שהוא קצת מעל הממוצע) ועוד.

 

אותן תובנות, שבדיעבד לא היו חדשות לי, גרמו לי להבין שהבעיה שלי היא לא כזו 'מסתורית', אלא פשוט נובעת מקווי האופי שלי, שאותם כנראה שלא אוכל לשנות, ומעבר לכך, לא מעוניינת לשנות אותם- הם לא מה שפוגע לי בתפקוד היומיומי.

 

בטיפול סיפרתי, שבמשך השנים ניסיתי להסביר לאנשים מהיכן נובעת הבעיה - טענתי שמגעיל אותי שאנשים אוכלים ב"ברבריות", דוחפים את היד לקורנפלקס, מתנהגים בחזירות, אוכלים בחוסר נימוס ועוד אינסוף משפטים שיפוטיים.

 

הבנו יחדיו שאותם הסברים שסיפרתי לאנשים רק העצימו אצלי בראש את הבעיה ואת הכעס על רעש הלעיסה ועל האנשים שעושים את אותו הרעש. אבל בעצם אותו הסבר, היה הסבר שקרי שנועד לתת בסיס הגיוני לבעיה בכדי שאנשים יוכלו להבין אותה, לפני שאני בכלל הצלחתי להבין בעצמי.

 

בהמשך הטיפול, מצוידת ב'מנטרות', עברנו לשלב החשיפות, בו קיבלתי משימות חשיפה שבועיות כגון - ארוחות עם אמא, עם המשפחה, עם החבר. התחלנו עם דברים קלים כמו מרק ועם הזמן עלינו לחשיפות מאתגרות יותר שכללו אכילת טוסטים, פוקפורן ומאכלים נוספים שמהם נרתעתי במיוחד.

 

בטיפולים ניתחנו את מה שהרגשתי בזמן החשיפה - מתי הכי כעסתי, איך הרגשתי, מה חשבתי, מתי הצלחתי להירגע (אם בכלל). בזכות אותם 'ניתוחים' הצלחנו להבין את דפוסי המחשבה שלי, ולהתחיל להחליף אותם במנטרות שיותר תואמות את המציאות הפשוטה - "זה סתם עוד רעש" ומפסיקות את הכעס והמחשבות השיפוטיות - "איך הוא אוכל" "איזה מגעיל הוא" "איזה רעש דוחה" ועוד.

 

מצאתי את עצמי, עם הזמן, יושבת בסיטואציות שהרבה שנים לא הייתי נינוחה בהן - סרט בקולנוע עם קהל שלם שאוכל פוקפורן, ארוחה משפחתית בלי להרכיב אטמי אוזניים - מצליחה להרגיע את עצמי ולא לצאת מכלל שליטה. ההתחלה היתה קשה במיוחד בסיטואציה של ארוחה משפחתית- בכל זאת, כוחו של הרגל, והייתי מאוד מורגלת לקום ולשים אטמים בסיטואציות בהן היו לעיסות מסביבי. אך ברגע שעברה דקה בה התמודדתי עם הרעש, הוצאתי את המחשבות השיפוטיות והטורדניות והחלפתי אותן עם אותן מנטרות- הופתעתי לראות שאני עדיין בסדר למרות שאני יושבת בארוחה משפחתית, ושאולי....רעש הלעיסה הוא לא כזה נורא כמו שהתרגלתי לחשוב.

 

בשלבים מתקדמים גם נחשפנו בזמן הטיפול לרעשי הלעיסה - ובאופן מוזר, דווקא ב'סשן המדומה' של סצנת הלעיסה, הרעש כלל לא הפריע לי.

הדבר המוזר הזה שקרה בזמן הטיפול, שבמשך 10 דקות הייתי צריכה להקשיב לרעש הלעיסות שהיו גם באופן מכוון רועשות במיוחד - ולחלוטין לא הפריע לי , הוא אחד הדברים שהכי גרמו לי להבין שאני מסוגלת שלא תהיה לי בעיה עם לעיסות, כי אם כשזה מכוון זה לא מפריע לי - אז למה שזה יפריע לי גם כשזה קורה באופן ספונטני? - ברכבת, בסרט, בארוחה וכו'.

 

וכך באופן די טבעי ופשוט, התחלתי להתרגל לרעיון. כשאני אומרת להתרגל - אני לא מתכוונת שרעש הלעיסה פשוט לא הפריע לי, אבל הצלחתי להשתלט על "המפלצת" הקטנה שבתוכי ולא לצאת מכלל שליטה, ולהתחיל לאמץ את ההבנה שרעש הלעיסה הוא בסך הכל עוד רעש 'מן המניין' ואין צורך לייחס לו חשיבות ספציפית, גם אם יש לי נטיה לשים לב אליו יתר על המידה.

כיום, מספר חודשים אחרי הטיפול, אני ממשיכה להתמודד עם רעש הלעיסה, אך הוא לא מהווה בשבילי חלק מהותי בחיי היום יום. במקרים מסויימים, אני אפילו לא שמה לב שמישהו לועס לידי. במקרים אחרים אני שמה לב וממשיכה הלאה בשלי, ומידי פעם אני מוצאת את עצמי מעט נרתעת, אבל מצליחה להירגע בעזרת אותם כלים שאימצתי במשך הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי.

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

כתיבה:

 

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

 

 

 

מקורות:

 

Baguley, D. M., & McFerran, D. J. (2011). Hyperacusis and disorders of loudness perception. In A. R. Møller, B. Langguth, D. DeRidder, & T. Kleinjung (Eds.), Textbook of Tinnitus (pp. 13-23). Springer, New York, NY.

 

Bernstein, R., Angell, K., & Dehle, C. (2013). A brief course of cognitive-behavioral therapy for the treatment of misophonia: A case example. The Cognitive Behaviour Therapist, 6, E10.

 

Cassiello-Robbins, C., Anand, D., McMahon, K., Brout, J., Kelley, L., & Rosenthal, M. Z. (2021). A Preliminary Investigation of the Association Between Misophonia and Symptoms of Psychopathology and Personality Disorders. Frontiers in Psychology, 11, 519681. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2020.519681

 

Cavanna, A. E., & Seri, S. (2015). Misophonia: current perspectives. Neuropsychiatric Disease and Treatment, 11, 2117-2123.

 

Curtis, L. (2023, June 14). What Is Misophonia? Health.com. https://www.health.com/misophonia-7504905

 

Dealing with Misophonia: Therapies and Coping Strategies. Misophonia UK. http://www.misophonia-uk.org/dealing-with-misophonia.html

 

Dresden, D. (2023, March 16). What is misophonia? MedicalNewsToday. https://www.medicalnewstoday.com/articles/320682

 

Dryden-Edwards, R., & Stöppler, M. C. (2022). Misophonia. MedicineNet. https://www.medicinenet.com/misophonia/article.htm

 

Edelstein, M., Brang, D., Rouw, R., & Ramachandran, V. S. (2013). Misophonia: physiological investigations and case descriptions. Frontiers in Human Neuroscience, 7, 296.

 

Erfanian, M., Brout, J. J., Edelstein, M., Kumar, S., & Mannino. (2017). Investigating misophonia: A review of the literature, clinical implications and research agenda reflecting current neuroscience and emotion research perspectives. European Psychiatry, 41, S681.

 

Ferreira, G. M., Harrison, B. J., & Fontenelle, L. F. (2013). Hatred of sounds: misophonic disorder or just an underreported psychiatric symptom? Annals of Clinical Psychiatry, 25(4), 271.

 

Guetta, R. E., Siepsiak, M., Shan, Y., Frazer-Abel, E., & Rosenthal, M. Z. (2024). Misophonia is related to stress but not directly with traumatic stress. PLoS ONE, 19(2), e0296218. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0296218

 

חוטר, נ. (2019). מלתעות. מאקו. http://www.mako.co.il/health-weekend/Article-482cb92f31f7861006.htm

 

Jager, I., de Koning, P., Bost, T., Denys, D., & Vulink, N. (2020). Misophonia: Phenomenology, comorbidity, and demographics in a large sample. PloS one, 15(4), e0231390.

 

Jager, I., Vulink, N., de Roos, C., & Denys, D. (2021). EMDR therapy for misophonia: a pilot study of case series. European Journal of Psychotraumatology, 12(1), 1968613.

 

Jastreboff, P. J., Gray, W. C., & Gold, S. L. (1996). Neurophysiological approach to tinnitus patients. Otolaryngology-Head and Neck Surgery, 17(2), 236-240.

 

Krauthamer, J. T. (2014, April). Descriptive Statistics of Misophonia. https://www.allergictosound.com/research/descriptive-statistics-misophonia/

 

Kumar, S., Dheerendra, P., Erfanian, M., Benzaquén, E., Sedley, W., Gander, P. E., Lad, M., Bamiou, D. E., & Griffiths, T. D. (2021). The Motor Basis for Misophonia. Journal of Neuroscience, 41(26), 5762-5770. https://doi.org/10.1523/JNEUROSCI.0261-21.2021

 

Kumar, S., Tansley-Hancock, O., Sedley, W., & Winston. (2017). The brain basis for misophonia. Current Biology, 27(4), 527-533.

 

McKay, D., Kim, S. K., Mancusi, L., Storch, E. A., & Spankovich, C. (2017). Profile analysis of psychological symptoms associated with misophonia: a community sample. Behaviour Therapy.

 

Moawad, H. (2017, January 27). Misophonia: Triggers & Management. NeurologyLive. https://www.neurologylive.com/view/misophonia-triggers-management

 

Neacsiu, A. D., Szymkiewicz, V., Galla, J. T., Li, B., Kulkarni, Y., & Spector, C. W. (2022). The neurobiology of misophonia and implications for novel, neuroscience-driven interventions. Frontiers in Neuroscience, 16, 893903. https://doi.org/10.3389/fnins.2022.893903

 

Neal, M., & Cavanna, A. E. (2012). P3 selective sound sensitivity syndrome (misophonia) and Tourette syndrome. Journal of Neurology, Neurosurgery & Psychiatry, 83, e1-e1.

 

Neal, M., Cavanna, A. E., & Cavanna, A. (2013). Selective Sound Sensitivity Syndrome (Misophonia) in a Patient With Tourette Syndrome. Journal of Neuropsychiatry and Clinical Neurosciences, 25(1). http://neuroagility.com/wp-content/uploads/Neal2013-Selective_sound_sensitivity_syndrome_Misphonia_in_a_patient_with_Tourette_syndrome.pdf

 

Rappoldt, L. R., van der Pol, M. M., de Wit, C., Slaghekke, S., Houben, C., Sondaar, T., Kan, K. J., van Steensel, F. J. A. (Bonny), Denys, D., Vulink, N. C. C., & Utens, E. M. W. J. (2023). Effectiveness of an innovative treatment protocol for misophonia in children and adolescents: Design of a randomized controlled trial. Contemporary Clinical Trials Communications, 33, 101105.

 

Rosenthal, M. Z., Campbell, J., & Altimus, C. (2023). Editorial: Advances in understanding the nature and features of misophonia. Frontiers in Neuroscience, 17, 1267682. https://doi.org/10.3389/fnins.2023.1267682

 

Sanchez, T. G., & Silva, F. E. D. (2018). Familial misophonia or selective sound sensitivity syndrome: evidence for autosomal dominant inheritance? Brazilian Journal of Otorhinolaryngology, 84(5), 553-559. https://doi.org/10.1016/j.bjorl.2017.06.014

 

Schneider, R. L., & Arch, J. J. (2017). Case study: A novel application of mindfulness- and acceptance-based components to treat misophonia. Journal of Contextual Behavioral Science, 6(2), 221-225. https://doi.org/10.1016/j.jcbs.2017.04.003

 

Schröder, A. E., Vulink, N. C., van Loon, A. J., & Denys, D. A. (2017). Cognitive behavioral therapy is effective in misophonia: An open trial. Journal of Affective Disorders, 217, 289-294.

 

Seaborne, A., & Fiorella, L. (2018). Effects of background chewing sounds on learning: The role of misophonia sensitivity. Applied Cognitive Psychology, 32, 264-269.

 

Webber, T. A., Johnson, P. L., & Storch, E. A. (2014). Pediatric misophonia with comorbid obsessive-compulsive spectrum disorders. General Hospital Psychiatry, 36(2), 231.e1-231.e2. https://doi.org/10.1016/j.genhosppsych.2013.10.018

 

גוטנמכר, מ. (2016). סבלה מתסמונת נדירה שגרמה לה לשמוע הכל והתאבדה. מאקו. https://www.mako.co.il/health-news/international/Article-4946c1879378851006.htm

 

Misophonia Institute. (n.d.). Audiologists - Misophonia Management Protocol. Retrieved from https://misophoniainstitute.org/audiologists-misophonia-management-protocol/

Allergic to Sound. (2017, February 6). Latest LeDoux Lab Misophonia Study Findings (January 2017). https://allergictosound.com/articles/latest-ledoux-lab-misophonia-study-findings-january-2017/

Allergic to Sound. (2018, February 20). Cognitive Behavioral Therapy is Effective in Misophonia: An Open Trial. https://allergictosound.com/research/cognitive-behavioral-therapy-effective-misophonia-open-trial/

 

Bernstein, R. E., Angell, K. L., & Dehle, C. M. (2013). A brief course of cognitive behavioural therapy for the treatment of misophonia: A case example. The Cognitive Behaviour Therapist, 6, e10. https://doi.org/10.1017/S1754470X1300

 

Brout, J.J. (2016). What was the original theory of misophonia. In Psychology Today, posted August 29th 2016. 

 

Cavanna, A. E. (2014). What is misophonia and how can we treat it? Expert review of neurotherapeutics, 14(4), 357–359. https://doi.org/10.1586/14737175.2014.892418.

 

Cavanna, A. E., & Seri, S. (2015). Misophonia: Current perspectives. Neuropsychiatric Disease and Treatment, 2117. https://doi.org/10.2147/NDT.S81438

 

Dozier, T. H. (2015). Treating the initial physical reflex of misophonia with the neural repatterning technique: A counterconditioning procedure. Psychological Thought, 8(2), 189–210. https://doi.org/10.1073/pnas.94.8.4119

 

Jastreboff, M.M. & Jastreboff, P.J. (2001). Hyperacusis. Audiology Online. Published June 18, 2001. https://www.audiologyonline.com/articles/hyperacusis-1223

 

Jastreboff, M.M., & Jastreboff, P.J. (2001). Component of decreased sound tolerance: Hyperacusis, misophonia, phonophobia. ITHS News Letter, 2, 5-7.

 

Jastreboff, P., & Jastreboff, M. (2014). Treatments for decreased sound tolerance (hyperacusis and misophonia). Seminars in Hearing, 35(02), 105–120. https://doi.org/10.1055/s-0034-1372527

 

McGuire, J. F., Wu, M. S., & Storch, E. A. (2015). Cognitive‐behavioral therapy for 2 youths with misophonia. The Journal of Clinical Psychiatry,76(5), 1–478. https://doi.org/10.4088/JCP.14cr09343

 

Rouw, R., & Erfanian, M. (2018, preprint 2017). A large-scale study of misophonia. Journal of Clinical Psychology, 74(3), 453-479.

 

Schröder, A., van Diepen, R., Mazaheri, A., Petropoulos‐Petalas, D., Soto de Amesti, V., Vulink, N., & Denys, D. (2014). Diminished N1 auditory evoked potentials to oddball stimuli in misophonia patients. Frontiers in Behavioral Neuroscience, 8(123), 1–6. https://doi.org/10.3389/fnbeh.2014.00123

 

 

מהו טנטון?

 

טנטון הוא רעש קבוע באוזניים ללא מקור אקוסטי חיצוני.

הביטוי הקליני הכי נפוץ של ההפרעה הוא צפצופים באוזניים. 

 

המחקר מראה קשר הדוק בין טינטון לבין חרדה:

כמעט מחצית מהמתמודדים/ות עם טינטון כרוני חווים גם סימני חרדה. הקשר הזה ממש לא מפתיע - הגוף שלנו מגיב למצבי לחץ בדרכים שונות, וכשאנחנו חרדים, מערכת העצבים עוברת למצב של דריכות יתר. במצב כזה, תסמיני הטינטון נוטים להתגבר, מה שבתורו מגביר את החרדה - וכך נוצר מעגל שקשה לצאת ממנו.

ממצאי האגודה הפסיכולוגית האמריקאית מדגישים שחרדה מתבטאת לא רק במחשבות מטרידות, אלא גם בשינויים פיזיולוגיים כמו עלייה בלחץ הדם ומתח שרירים. שינויים אלה עשויים להשפיע על מערכת השמיעה ולהחמיר את תחושת הצלצולים באוזניים.

 

במאמר זה נדבר על טיפולים התנהגותיים בטנטון, המתמקדים בתגובה הרגשית של המטופל.

אלה הם הטיפולים המבוססים והיעילים ביותר להפחתת התסמינים המעיקים של ההפרעה. 

 

גישות טיפול התנהגותיות הוכחו באופן עקבי כמפחיתות את המצוקה, החרדה והדיכאון הקשורים לטנטון וכמשפרות את איכות החיים הכללית של מטופלים.

 

ההיגיון מאחורי טיפולים התנהגותיים הוא כי טנטון ״חמור״ מוגדר ע״י המחיר הרגשי שהוא גובה ולא ע״י המאפיינים האקוסטיים שלו. 

 

מחקרים מעידים על קורלציה מועטה בלבד בין עוצמת הטנטון לבין המצוקה עליה מדווח המטופל. 

 

מה שגורם למצב להעיק באמת הוא התגובות הפסיכולוגיות והקוגניטיביות של המטופלים לטנטון. 

 

לכן, התגובה הרגשית של המטופל היא המפתח לתפיסת הטנטון כמעיק או כ״לא סיפור גדול״.

 

 

״משהתארך העניין הרגשתי שאני מחוויר והולך ויחלתי שיילכו.

ראשי כאב ודימיתי לשמוע באוזני טנטון: והם ישבו והמשיכו לפטפט. הטנטון נהפך לקול עיקש יותר:

הוא נמשך ואף נעשה ברור יותר: דיברתי בחופשיות רבה כדי להיפטר מן ההרגשה: אך זה נמשך ואף היה מוגדר יותר עד כי, לבסוף, הבחנתי כי הרעש לא היה באוזני.

אין ספק שהחוורתי מאוד; אך דברי קלחו וקולי גבר והלך. אף-על-פי-כן הרעש התעצם מה יכולתי לעשות? זה היה קול נמוך, עמום, מהיר, כקול שעון עטוף בצמר גפן.

 

---אדגר אלן פו, הלב המסגיר, תרגום: גיורא לשם

 

 

מטרת הטיפולים ההתנהגותיים היא לעזור למטופל לשלוט בתגובות שלו לטנטון ובכך להפחית את השפעת המצב כפי שהיא נתפסת על ידו. 

 

מטופלים שנותנים תשומת לב רבה לטנטון וחסרות להם טכניקות התמודדות רגשיות, לרוב יהיו מדוכאים יותר, יחושו יותר מצוקה ויהיו להם יותר מגבלות בשל תפיסתם את המצב. 

 

טיפולים התנהגותיים מספקים מיומנויות להפחתת תשומת הלב הפנימית לטנטון, לשיפור ההתמודדות ולתכנון דפוסי חשיבה והתנהגות אלטרנטיביים להסחת דעתו של המטופל מהרעש, שהאמת יכול לשגע פילים. 

 

בד״כ, תכנית הטיפול היא להגביר את הפעילות הנעימה, ללמוד טכניקות הרפיה ולהוסיף מיומנויות קוגניטיביות שיחליפו חשיבה שלילית. 

 

טיפולים אלה יכולים להיות מועברים בקבוצה או אחד על אחד, ויש אפילו ראיות חזקות לכך שהם יעילים כאשר הם מועברים מרחוק, בזום או הטלפון. 

 

הראיות לתוצאות הטיפולים ההתנהגותיים בטנטון מוצקות.

ניתוח-על של 8 מאמרים שנערך ב-2010 הראה שיפור משמעותי בדיכאון ובאיכות חיים שדווח עצמונית אצל מטופלים שהשלימו תכנית טיפול.

 

סקירת ספרות מחקרית מ-2014 הראתה שהטיפולים הללו מפחיתים משמעותית ובאופן עקבי את חומרת הטנטון, את הלקות שהוא גורם, את הפחדים הקשורים אליו ואת הדיכאון והחרדה הנילווים אליו.

עוד נמצא שהשיפור שחשו מטופלים אחרי טיפול פסיכולוגי היה יציב ולטווח ארוך, עם תועלת עמידה ומתמשכות גם בחלוף 15 שנים אחרי שהטיפול הסתיים.

 

לטיפולים ההתנהגותיים הבאים לטנטון עשויות להיות וריאציות שונות מעט, אך באופן כללי הם כוללים פסיכו-חינוך שמעביר המטופל מידע חיוני בנושא, ניתוח של הטריגרים הרגשיים, חדר המחשבות, התחושות והאמונות של המטופל אודות הטנטון, טכניקות הרפיה שימושיות, זיהוי התגובות הרגשיות של המטופל לטנטון ומעקב אחר התנהגויות ההימנעות: 

 

 

 

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)

 

טיפול CBT משמש לטיפול במגוון בעיות, בהן טנטון, והוא זוכה להמלצה החזקה ביותר כטיפול קו ראשון.

הטיפול אורך בדרך כלל בין 8 ל-24 מפגשים שבועיים. הטיפול מובנה וממוקד, כאשר כל פגישה מתמקדת בהיבטים אחרים של שינוי מחשבות והתנהגויות הקשורות לטינטון​.

 

גישת פסיכותרפיה זו עוזרת לנו לשנות את הדרך בה אנחנו חושבים, מבינים ומגיבים לטינטון. במקום להילחם ברעש או להיכנע לו, לומדים להתמודד איתו בצורה בריאה יותר.

 

 

  

מה שיעור ההצלחה?

 

טיפול CBT לטינטון משיג שיפור ממוצע של 11% בהשפעת הטינטון על איכות החיים של המטופלים.

חשוב להבין שהטיפול לא מפחית את עוצמת הצלילים הנשמעים באוזניים, אלא מפחית את המצוקה והקשיים הרגשיים הנובעים מהטינטון.

מטרת הטיפול היא לאתר מחשבות שליליות ולא מציאותיות הקשורות לטינטון, ואז להתמיר אותן למחשבות חיוביות יותר ומציאותיות, מה שמאפשר למטופלים לנהל את חייהם באורח מאוזן יותר למרות נוכחות הצלילים.

 

 

 

הפחתת מתחים באמצעות מודעות קשובה (MBSR)

 

טיפול המדגיש את הקשיבות (מיינדפולנס), שהיא מודעות אקוטית ולא-שיפוטית לתחושות הגופניות, התפיסות החושיות, התגובות הרגשיות והתהליכים הקוגניטיביים. במקום להילחם או להתעלם מהטנטון (לעתים קרובות לשווא), 

ה-MBSR מלמד מטופלים לקבל, לחבק ולשלוט בחוויותיהם לגמרי, ובכך לשים עצמם בעמדה טובה יותר לניהול המצב. השיטה יכולה גם לתת מענה לתחושות שליליות של כעס ואדישות, שלעתים קרובות מאוד נלוות לטנטון. 

טיפול בקבלה ומחויבות (ACT)

 

כמו שיטות אחרות מבוססות קשיבות, ה-ACT מדגיש את הצורך בהפחתת הימנעות חווייתית מהטנטון. המטופל לומד לחוות באופן מלא, ישיר ולא-שיפוטי את המחשבות, התפיסות והרגשות שלו. ע״י קבלה מלאה גם של מחשבות ותחושות קשות, המטופל יוכל לשלוט טוב יותר בתגובות הללו. 

 

 

 

טיפול בפעילות טנטון (TAT)

 

וריאציה של CBT המתמקדת  בעיקר בניהול טנטון. 

 

ה-TAT עוקב אחר גישה מבוססת למידה מתגברת לחקירת 4 אזורי השפעה של הטנטון:

 

 1. מחשבות ורגשות.

 2. שמיעה ותקשורת.

 3. שינה. 

4. ריכוז. 

 

לרוב התהליך עושה שימוש גם במעט טיפול בקול, למטרות מיסוך.

 

 

 

טיפול בהכשרה מחדש לטנטון (TRT)

 

משטר טיפולי המשלב בין השימוש בייעוץ CBT מסורתי לבין תוספת מיסוך קול כדי להרגיל את המטופל לטנטון. ר

 

כיב הייעוץ מכוון להבהרת הטנטון ע״מ לעזור למטופל לסווג מחדש את הצלצול שהוא תופס כאות ניטרלי רגשית. עוד משתמשים בקול בעל טווח תדרים רחב ברמה נמוכה כדי לעזור למטופל להתרגל לנוכחות הטנטון. 

 

 

ניהול טנטון מתקדם (PTM) 

 

הטיפול פותח ע״י המכון הלאומי של מנהל הווטרנים למחקר שמע שיקומי, ומהווה גישה טיפולית לטנטון הכוללת השכלה מקיפה של המטופל, טיפול התנהגותי ולעתים גם טיפול בקול.

 

 יש לקחת בחשבון גם טיפולי בריאות מולטי-דיסציפלינריים. 

 לרוב טיפולים התנהגותיים לטנטון דורשים מהמטופל לפגוש הן מומחה בטיפול התנהגותי והן איש מקצוע בתחום השמיעה. הדבר עשוי לדרוש תיאום בין רופאים, מה שמגדיל את מורכבות ועלות הטיפול.

 

זמן ומאמץ – טיפולים התנהגותיים נוטים לכלול מפגשים קליניים מרובים על פני חודשים, או אפילו שנים.

התוצאות הן מצטברות ולרוב טיפול מוצלח ידרוש השלמה של כל הפגישות.

 

התחייבות – כל מערכות ניהול הטנטון דורשות מהמטופל לאמץ את משטר הטיפולים בראש פתוח ובציפייה חיובית.

 

הדבר נכון במיוחד לטיפולים התנהגותיים, שמסתמכים רבות על מעורבות פעילה ושקופה של המטופל.

 

 

מה לגבי תרופות?

 

חשוב לדעת - אין היום תרופה שמרפאת טינטון. יש תרופות שיכולות לעזור עם תסמינים נלווים כמו חרדה או דיכאון, אבל הן לא מטפלות בטינטון עצמו.

למעשה, ההנחיות המקובלות ממליצות להימנע משימוש בתרופות לטיפול בטינטון בגלל תועלת מוגבלת ותופעות לוואי אפשריות.

 

 

 

איך נראית הפגישה הראשונה של טיפול CBT בטנטון?

 

שאלתם, אז הנה:

 

הפגישה הראשונה נועדה לא רק להבין את מצבו של המטופל, אלא גם לעורר תחושת תקווה ולהציג את הטיפול כמשאב פרקטי שיכול לשפר את חייו.

 

בפגישה הראשונה של טיפול CBT לטינטון, שעשוי להיות גם מפגש האינטיק,  מתמקדים בכמה מטרות עיקריות כדי להניח בסיס לתהליך הטיפול

 

בשלב הראשון נבנה קשר ראשוני בין המטפל למטופל. המטפל מקשיב לסיפורו האישי של המטופל, שומע כיצד הטינטון משפיע על חייו, מברר מתי הוא מחמיר או מוקל, ומתעניין בתגובות הרגשיות והמחשבות הקשורות למצב.

לאחר מכן מתבצע פסיכו-חינוך, העברת ידע בו המטפל מסביר מהו טינטון, מה עשוי לגרום לו, וכיצד הוא משפיע על המוח ומערכת העצבים. ההסברים מתמקדים בקשר בין טינטון לחרדה, על מנת להפחית אי-ודאות ולספק הבנה ראשונית על המעגלים הרגשיים שמזינים את המצב.

בשלב הבא מתבצע זיהוי דפוסים ראשוניים. המטפל מבקש מהמטופל לתאר מחשבות, רגשות והתנהגויות המופיעות כשהטינטון מורגש בצורה חזקה. מטרת הניתוח הזה היא להתחיל להבין את מנגנוני התגובה האישיים של המטופל.

 

לאחר מכן, המטפל והמטופל מגדירים יחד מטרות לטיפול. לדוגמה, שיפור יכולת ההתמודדות עם הצליל או הפחתת ההשפעה של הטינטון על חיי היומיום.

 

במהלך הפגישה המטפל עשוי להציג טכניקה פשוטה להרפיה, כמו נשימות עמוקות, או להדגים כיצד יפעלו בהמשך לשנות את התפיסות והתגובות לטינטון. זהו שלב שבו המטופל מקבל טעימה מהטכניקות שישמשו בתהליך.

 

המפגש כולל גם הצגת מבנה הטיפול, שמסביר מה יכלול התהליך כולו: עבודה על מחשבות, רגשות, התנהגויות ולמידת כלים מעשיים. המטפל מדגיש את חשיבות מעורבותו של המטופל, כולל ביצוע משימות בית ומעקב עצמי.

 

משם ממשיכים.

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

  

 

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

 

 

 

כתיבה:

 

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

 

 

 

מקורות:

 

 

Ciminelli, P., Machado, S., Palmeira, M., Carta, M. G., Beirith, S. C., Nigri, M. L., Mezzasalma, M. A., & Nardi, A. E. (2018). Tinnitus: The Sound of Stress?. Clinical practice and epidemiology in mental health : CP & EMH, 14, 264–269. https://doi.org/10.2174/1745017901814010264

 

Fuller, T., Cima, R., Langguth, B., Mazurek, B., Vlaeyen, J. W., & Hoare, D. J. (2020). Cognitive behavioural therapy for tinnitus. The Cochrane database of systematic reviews, 1(1), CD012614. https://doi.org/10.1002/14651858.CD012614.pub2

 

Jun, H. J., & Park, M. K. (2013). Cognitive behavioral therapy for tinnitus: evidence and efficacy. Korean journal of audiology, 17(3), 101–104. https://doi.org/10.7874/kja.2013.17.3.101

   

Panagiotopoulos NI, Istikoglou CI, Liappas I, Kentroti D, Andreou E, Rizavas I, Vlissides D. Cognitive- behavioral psychotherapy of patients with tinnitus. Psychiatriki. 2022 Jun 10;33(2):124-138. doi: 10.22365/jpsych.2021.017. Epub 2021 May 28. PMID: 34052789.

 

Tsang, B. K. T., Collins, G. G., Anderson, S., & Westcott, M. (2024). Tinnitus update: what can be done for the ringing?. Internal medicine journal, 54(7), 1066–1076. https://doi.org/10.1111/imj.16414

 

 

תסמונת הרגישות הגבוהה מדברת על אנשים בעלי מבנה אישיות המאופיינים ברגישות גבוהה ביחס לרמת הרגישות הממוצעת.

הרגישות הזו באה לידי ביטוי הן בהיבט רגשי והן בהיבט חושי. אלו הסובלים מהתסמונת מושפעים מאוד מהסובב אותם, באופן מוגבר יותר ביחס לנורמה. 

לאדם הבוגר הלוקה בתסמונת - אדם רגיש מאוד - ניתן להסביר באופן ברור מה הדבר אומר ומהן ההשפעות של תסמונת זו, אבל כשמדובר בילדים, התיווך לסביבה ולהם עצמם, הופך מאתגר יותר.

 

לפני שמדברים על התיווך עצמו, נסתכל קודם על ההיבט האבחוני. הרבה פעמים אבחון התסמונת לא יהיה קל היות והדבר עצמו אינו ברור לסביבה. ילדים הרי פחות יודעים לתווך את רגשותיהם, התיווך לא נעשה בצורת דיבור אלא דרך הבעת התחושות. אותם ילדים רגישים מאוד יכולים להביע את עצמם באמצעות בכי, אך הבכי אינו מתורגם בהכרח לעניין של רגישות יתר, אלא מתורגם באופנים שונים. אפשרי שהבכי יתורגם לגחמה רגעית, לכעס על שלא קיבלו דבר מה מסוים. אפשרי שהתרגום יהיה כקשיי פרידה. בכלל, כל תגובה או חוסר תגובה מצד הילד עשויה להיות מפורשת באופן שגוי בשל השלב ההתפתחותי שהילד נמצא בו. ומה קורה כשפירוש ההתנהגות של הילד הינו שגוי? הדבר עשוי להוביל לתסכולים רבים ולהשלכות שונות.

 

החוג החברתי משחק תפקיד גדול אצל ילדים, וכאשר ילד אינו מובן בצורה מסוימת הוא עשוי לחוות תסכול שיביא לסגירות. הפן החברתי הוא פן חשוב ביותר, הילד יכול להרגיש שהוא מתויג באופן מסוים שאינו תואם אותו, להרגיש שהסביבה אינו מבינה אותו, דבר שעשוי להוביל לתחושה של בדידות. יחד עם התחושות הלא נעימות שהמצב עצמו מביא עמו, יש לזכור שמדובר בכל זאת בילד בעל רגישות גבוהה, וייתכן כי התחושות שהוא גם ככה חווה יתעצמו רק מעצם היחס השגוי של הסביבה. 

 

ילדים הם עם שיש לו חוקים משלו, חוקים שאולי אנו, המבוגרים, לא מספיק מכירים ולא מספיק יודעים איך להתמודד עם הדורות הצעירים יותר. אותם ילדים רגישים מאוד יכולים להיות מתויגים כביישנים, ככאלו שקשה לייצר איתם אינטראקציה ולפתח עמם קשר. אם נכנסים לראשו של ילד, כשהוא רואה ילד סגור יותר, למה שיתעקש על לנסות לשלב אותו בחברה כשיש ילדים אחרים שקל יותר לייצר עמם תקשורת? ואם מדובר בילדים רגישים מאוד שגם מפחיתים בדיבור, הם יכולים להיות מתויגים כאגואיסטים, כאלו ששאר החברים לא מעניינים אותם וכך לפתח אנטגוניזם כלפיהם. הם יכולים להיות מתויגים בכ"כ הרבה דרכים שונות, שלא מבטאות בסופו של דבר קמצוץ ממה שהם.

 

תחשבו לעצמכם כמה קשה זה להיות לא מובן, להרגיש שאתם לא מצליחים להעביר לאדם שמולכם את מה שעובר עליכם. רק מעצם עניין זה אפשר להבין כמה חשוב להכיר את המונח הזה, להיות מודעים לו בשביל לנסות ולהפחית את הסבל שילדים שהינם רגישים מאוד חווים, רק מעצם היותם לא מובנים או ברורים לסביבתם. חשוב להיות קשובים לילד, לבחון את התנהגותו והתנהלותו במצבים מסוימים, ואם אכן עולה החשש שמא מדובר ברגישות יתר, שווה לבוא להתייעץ על-מנת לנסות ולהתאים טיפול שיסייע בהתמודדות הילד מול העולם הגדול.

 

 

כתיבה:

 

 

דנה פיינר, MSW, עו״ס קלינית,

מכון טמיר תל אביב

 

 

מה זה אדם רגיש מאוד (HSP)?

 

אדם רגיש מאוד (HSP – Highly Sensitive Person) הוא מי שיש לו רגישות גבוהה יותר לגירויים פיזיים, רגשיים או חברתיים, בשל מערכת עצבים שמעבדת מידע בצורה עמוקה ואינטנסיבית.

תכונה זו נקראת גם רגישות יתר חושית (SPS – Sensory Processing Sensitivity).

 

בעוד שלכל אחד מאיתנו יש סף רגישות אינדיבידואלי, אנשים רגישים מאוד חווים גירויים בעוצמה גבוהה ועמוקה יותר.

בעבר HSP נתפסו כ"רגישים מדי", אבל למעשה ברור כיום כי מדובר בתכונה הכוללת יתרונות ואתגרים, זה לצד זה.

  

המונח נטבע לראשונה בשנות ה-90 על ידי הפסיכולוגים איליין ארון וארתור ארון, וזכה מאז לתשומת לב מחקרית וציבורית נרחבת.

 

 

 

 

מה ההבדל בין HSP ל-SPS?

 

רגישות יתר לעיבוד חושי היא התכונה המרכזית שמאפיינת אנשים רגישים מאוד, והיא מתבטאת בכך שהם קולטים ומעבדים מידע חושי ברמה עמוקה במיוחד. הקשר הזה בין רגישות חושית לעומק נפשי הופך אותם לאנשים שמבינים את העולם בממדים נוספים, ומעניקים משמעות רבה לכל חוויה.

עם זאת, רגישות זו דורשת מהם להתמודד עם עומס רגשי גבוה, ולהיות מודעים לאיזון בין עיבוד למנוחה.

 

למעשה, SPS הוא הבסיס הביולוגי של HSP, אך HSP מתייחס לאדם עצמו ולתכונות האישיותיות הנלוות לרגישות זו.

 

המונחים HSP (Highly Sensitive Person) ו-SPS (Sensory Processing Sensitivity) קשורים לרגישות גבוהה, אך יש ביניהם הבדל עיקרי:

 

• HSP מתאר אנשים בעלי רגישות גבוהה לגירויים רגשיים, חברתיים וחושיים. מדובר בתכונה מולדת שנמצאת אצל כ-20% מהאוכלוסייה, וכוללת עיבוד עמוק של מידע, אמפתיה גבוהה ונטייה לעוררות יתר מגירויים חיצוניים.

• SPS (רגישות יתר חושית) – מתאר את המנגנון הנוירולוגי שעומד מאחורי HSP. זהו מצב שבו המוח מעבד מידע חושי בצורה אינטנסיבית יותר, מה שגורם לרגישות גבוהה לאור, לרעש, למגע ולגירויים סביבתיים אחרים.

 

מה ההבדל בין SPS ל-SPD?  

 

SPD היא הפרעה רשמית, בעוד SPS אינה מוגדרת ככזו.

SPD היא מצב נוירולוגי הנובע מהפרעה מוחית, המתבטאת בקושי בזיהוי ובארגון של גירויים חושיים. 

 

רגישות גבוהה בעיבוד חושי (SPS) היא תכונה ביולוגית הנובעת ממערכת עצבים רגישה במיוחד. אף שהיא חולקת מאפיינים מסוימים עם הפרעה בעיבוד חושי (SPD), מדובר בתופעות שונות.

 

 

 

האם אנשים רגישים במיוחד (HSPs) חווים יותר בדידות ובידוד חברתי?

 

כן, אנשים רגישים במיוחד חווים יותר בדידות רגשית, אך לא בדידות חברתית. 

מחקר מ-2025 בחן את הקשר בין היותו של אדם רגיש במיוחד (HSP) - כלומר בעל רמה גבוהה של רגישות עיבוד חושית (SPS) - לבין תחושות של בדידות ובידוד חברתי.

במחקר השתתפו 3,250 משתתפים בגילאי 18-80 שמילאו שאלון בן 16 שאלות.

השאלון סיווג אותם ל-3 רמות רגישות: נמוכה, בינונית או גבוהה.

הממצאים הראו ש-HSPs חווים יותר בדידות רגשית, אך מקיימים קשרים חברתיים נורמטיביים, בהיקף דומה לאוכלוסיה הכללית.

 

 

 

מה ההבדל בין HSP לבין נוירודיברגנטיות או אוטיזם?

 

קיימת אמנם חפיפה מסוימת בין HSP לבין מבני אישיות אחרים, אך ישנם הבדלים משמעותיים:

אנשים רגישים מאוד חווים רגשות וגירויים בצורה אינטנסיבית, אך בדרך כלל מצליחים להסתגל לסביבה החברתית.

לעומת זאת, אנשים עם נוירודיברגנטיות עשויים להתקשות במצבים חברתיים או בתקשורת עם אחרים. ההבחנה נעשית באמצעות הבנת ההקשרים וההשפעה על התפקוד היומיומי.

 

 

 

להיות HSP לא אומר שאתה סובל מהפרעה נפשית כלשהי.

רגישות גבוהה היא תכונה מוכרת

המתלווה בהשפעות חיוביות ומאתגרות כאחד.

למעשה, זה די הפוך: רוב האנשים הרגישים שפגשתי

לא היו מוותרים אפילו לרגע על היתרונות.

 

איתן טמיר

 

 

 

 

מה הגורמים לרגישות גבוהה?

 

רגישות גבוהה מושפעת מגורמים שונים, כולל סביבה, גנטיקה, חוויות ילדות מוקדמות ועוד.

למשל, חוויות ילדות שליליות או היעדר חום הורי עשויות להגביר את הנטייה לרגישות גבוהה בבגרות.

לגנטיקה יש גם תפקיד, בעיקר במערכת הדופמין, והיא עשויה להפוך תכונה זו לתורשתית.

בהיבט אבולוציוני, משוער כי תכונה זו מגבירה את סיכויי ההישרדות, שכן אנשים רגישים מאוד נוטים להיות דרוכים מפני סכנות פוטנציאליות. עם זאת, דריכות מתמדת ללא איום ממשי עלולה להוביל לחרדה.

 

 

 

למה אנשים רגישים מאוד נוטים להימנע ממצבים עמוסי תוקפנות ואיך זה משפיע?  

 

אנשים רגישים מאוד חווים תוקפנות בצורה מלחיצה ואינטנסיבית, לכן הם נוטים להימנע ממצבים כאלה כדי לשמור על רוגע פנימי.

הימנעות זו מאפשרת להם להישאר מחוברים לעצמם ולסביבתם הקרובה, אך עלולה בהקשרים מסוימים להוביל לבידוד חברתי ולהגבלה של התנסויות.

 

איך למנף את היצירתיות של אנשים רגישים מאוד?

היצירתיות של אנשים רגישים מאוד היא מתנה נפלאה, שמאפשרת להם להביא לידי ביטוי את עולמם הפנימי העשיר והמורכב.

על ידי הפניית היצירתיות לתחומים שהם אוהבים, ניתן לבנות קריירה שמספקת את הצורך שלהם בביטוי אישי ובקשר עמוק עם אחרים.

כמו כן, יצירתיות יכולה לשמש אותם ככלי להתמודדות עם מצבים קשים ולהבנה עצמית טובה יותר.

  

כיצד HSP's יכולים להתמודד נכון עם הצפה רגשית?

 

תחושת הצפה רגשית היא תופעה מוכרת בקרב אנשים רגישים מאוד, אך ישנם כלים להתמודד עמה בצורה בריאה.

טכניקות כמו מדיטציה, מיינדפולנס, זמן איכות לבד, או אפילו כתיבה יכולים לעזור להם לפרוק את העומס הרגשי ולשמור על איזון פנימי.

חשוב לזכור שההצפה היא תוצר של רגישות רבה, ולא של חולשה.

 

 

איך לזהות סימנים של רגישות מוגברת?

 

אנשים רגישים מאוד נוטים להיות מודעים במיוחד לרגשות ולתגובות של עצמם ושל אחרים, ומתאפיינים ביכולת לראות את הדקויות והניואנסים בסביבה שלהם.

כדי לזהות את הרגישות, ניתן לשים לב לתחושות של הצפה, תגובות רגשיות עוצמתיות, או רגישות מוגברת למוזיקה ואמנות.

 

 

 

אילו שיטות ואסטרטגיות טיפוליות מתאימות במיוחד לאנשים רגישים מאוד, וכיצד הן יכולות לשפר את איכות חייהם?

 

שיטות טיפול כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), מיינדפולנס, וכן טיפול דינמי, יכולות להיות מועילות במיוחד עבור אנשים רגישים מאוד.

שיטות אלו מאפשרות להם להתמודד עם אתגרי היומיום בצורה מבוקרת ומחזקת, ולמצוא איזון בין תחושות ההצפה לבין הצורך בביטוי עצמי.

טיפול מותאם אישית יכול לעזור להם לפתח כלים להעצמה אישית ולהוביל חיים מספקים ומאוזנים יותר.

 

 

 

האם HSP חולק תכונות של נרקיסיסט פגיע?

 

חוקרים מצאו קשר מעניין בין תכונת הרגישות הגבוהה לבין מאפיינים של נרקיסיזם רגיש, או נרקיסיזם פגיע.

החוקרים בחנו את קווי הדמיון והשוני בין HSP לבין נרקיסיזם פגיע, על ידי ניתוח מאפייני האישיות שלהם בקרב משתתפי המחקר.

 

נרקיסיזם פגיע מתאר אנשים שעסוקים בעצמם, מרגישים לעיתים פגיעים מאוד, ועם זאת סבורים שמגיע להם יחס מיוחד לאור רגישותם או ייחודם.

 

במחקר נמצא כי אנשים רגישים מאוד נוטים לפעמים לפתח תחושות דומות:

הם מרגישים שונים מהכלל, ולעיתים אף מתייחסים לרגישותם ככישרון ייחודי או "כוח על". עם זאת, התכונה הזו יכולה להתבטא גם בתחושת נחיתות ודימוי עצמי נמוך.

הממצאים הראו קשר חזק בין רגישות גבוהה לנרקיסיזם פגיע, במיוחד בתת-מאפיינים של גירוי יתר (שגורם להם להימנע מסביבות עמוסות) ורגישות לגירויים חברתיים (כמו ביקורת מאחרים).

החוקרים מדגישים כי רגישות גבוהה אינה קשורה בתכונות נרקיסיסטיות מרכזיות תחושת זכאות או גישה מתנשאת כלפי אחרים.

 

 

 

 

מקורות:

 

 

Highly sensitive persons feel more emotionally lonely than the general population. Meckovsky, F., Novak, L., Meier, Z., Tavel, P., Malinakova, K. Scientific Reports (2025). DOI: 10.1038/s41598-025-87138-w, https://www.nature.com/articles/s41598-025-87138-w 

 

 

 

 

הפרעה בעיבוד החושי היא הפרעה נוירולוגית שמתבטאת בפגיעה ביכולת העיבוד של גירויים חיצוניים מהסביבה ולתרום לתגובות התנהגותיות וליקויי למידה.

 

 

SPD (Sensory Processing Disorder) היא הפרעה בעיבוד החושי הכוללת קושי בעיבוד המידע החושי המגיע מהסביבה. אנשים עם SPD עלולים להרגיש מוצפים או לא מודעים לגירויים חושיים כמו קולות, מגעים, טעמים וריחות, מה שמוביל לתגובות לא מותאמות לגירויים אלה.

 

SMD (Sensory Modulation Disorder) הוא סוג ספציפי של SPD שבו הקושי טמון בוויסות התגובה לגירויים חושיים. אנשים עם SMD מגיבים בצורה מוגזמת או מועטה מדי לגירויים, כך שהתגובות שלהם אינן מותאמות למצב. למשל, מגע קל יכול להכאיב או קולות רגילים עשויים להציף.

 

 

תסמינים של ויסות חושי אצל מבוגרים עשויים לכלול:

 

• אי נוחות במגע אנושי, כמו חיבוקים.

• נטייה לבררנות לגבי ביגוד.

• רגישות יתר לריחות או טעמים.

• חוסר שקט במהלך סערות, זיקוקים או קולות חזקים אחרים.

• עצבנות כשאנשים מנגנים מוזיקה רועשת.

• כתב יד קשה לקריאה.

• תחושת אי נוחות בציבור. 

 

  

תסמינים נוספים כוללים קושי בקואורדינציה, שיווי משקל ומוטוריקה עדינה, קושי להתמקד, להישאר מאורגן ולהשלים משימות, מתח שרירים, עייפות או סרבול.

 

 

 

 

הפרעת רגישות חושית מוכרת זה מכבר כאחד המאפיינים של הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים ובני נוער, ומהווה גם סימפטום שכיח באוטיזם, אך שכיחותה ומאפייניה בקרב מבוגרים המתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז טרם נחקרו לעומק  (Shimizu, 2014). 

רק לאחרונה קישרו חוקרים בין הפרעות קשב וריכוז לבין הפרעה בעיבוד החושי אצל מבוגרים.

 

  

 

הפרעת ויסות חושי מוגדרת כמצב בריאותי המאופיין בקושי להגיב באופן מותאם לגירויים חושיים במערכות החישה השונות.

 

 

היא כוללת שלושה סוגים עיקריים:

 

• תגובתיות-יתר לגירוי חושי - אנשים עם תגובתיות-יתר מגיבים לגרייה חושית בעוצמה גבוהה יותר ולמשך זמן ארוך יותר מהרגיל. הם חווים גירוי חושי רגיל כלא נעים, מפריע ואף כואב. התגובות שלהם יכולות לכלול הימנעות מהגירוי, אימפולסיביות, אגרסיביות, חוסר גמישות, קושי בהירגעות, חרדה ומעורבות חברתית נמוכה. התגובה מועצמת במיוחד כשהגירוי לא צפוי.

 

• תת-תגובתיות לגירוי חושי - אנשים עם תת-תגובתיות נראים כאילו הם מתעלמים מגירויים חושיים בסביבתם או מגיבים אליהם פחות. זמן התגובה שלהם איטי יותר, והם זקוקים לגירוי חזק או ממושך יותר כדי להגיב. הם עשויים להיראות פסיביים, מופנמים, וחסרי מוטיבציה ליזום יחסים חברתיים או לחקור את הסביבה.

 

• חיפוש חושי - אנשים עם חיפוש חושי מאופיינים בשקיקה לכמות, עוצמה, משך ומגוון לא רגילים של גרייה חושית. הם מעורבים באופן פעיל בפעילויות המספקות גרייה זו, ומתקשים בהשתתפות בפעילות שקטה ורגועה. ההתנהגות שלהם עשויה להיות היפראקטיבית, אימפולסיבית, תובענית, בלתי זהירה, חסרת שליטה ומאופיינת בקושי לשמור על גבולות.

 

 

ההפרעה יכולה לפגוע בתפקוד בחיי היום-יום של מבוגרים, כולל בתחומים כמו עבודה, לימודים, פנאי והשתתפות חברתית.

 

 

ההפרעה מתחילה בדרך כלל מתחילה בילדות, אבל לפעמים האדם לא שם לב אליה עד שהוא הופך למבוגר. מבוגרים עם ההפרעה עשויים לחוות את העולם בצורה שונה – הם יכולים להרגיש אדישים למראות, קולות, טעמים, ריחות ומגעים סביבם, או לחילופין להרגיש מוצפים מגירויים.

 

הפרעות ויסות חושי יכולות להחמיר עם הגיל, במיוחד במקרים של פציעות או עם תהליך ההזדקנות הטבעי.

ככל שהגוף מתפקד פחות ביעילות עם השנים, בעיות רקע, כמו קשיים בשיווי משקל או מגושמות עלולות להחמיר, ולגרום לקשיים מוגברים בהתמודדות עם גירויים חושיים ביומיום.

 

 

 

ההשפעות כוללות:

 

• קושי ביחסים אינטימיים עם בן/ת זוג.

• השלכות על יחסים קרובים עם חברים, עמיתים לעבודה ומשפחה.

• קושי בנהיגה, טיסה ופעילויות יומיומיות אחרות.

• רמות גבוהות יותר של דיכאון, חרדה וקשיי הסתגלות.

• ירידה באיכות חיים ובמעורבות חברתית.

  

 

 

מה ההבדל בין רגישות-יתר חושית לבין הפרעה בעיבוד החושי?

 

ובכן, ההבדל אינו איכותי אלא כמותי:

כשרגישות יתר סנסרית חריפה דיה עד כדי פגיעה בתפקודים הניהוליים, בקשב ובריכוז - היא תוגדר כהפרעה בעיבוד החושי.

החדשות הטובות הן שישנן דרכים להתמודד הפרעה בעיבוד החושי ולהפחית את רמות הסטרס החרדה והלחץ.

חשוב לשים לב ולתעד את המצבים והגירויים שמעוררים את הרגישות החושית - קולות ייחודיים, בדים, חומרים סינתטיים, ריחות, גירודים מעצבנים של אנשים על המכנסיים... כך ניתן יהיה להימנע מהם להבא וגם להבין שלא מדובר בהתקף עצבים שהגיע משום מקום.

למשל, אם קשה לכם עם רעש אנושי במקומות הומי אדם, מתכננים לפני וקובעים עם החבורה במקום שקט יחסית. אם אתם רגישים לבדים דוקרניים, קוהים מראש כמה גופיות כותנה מפנקות ולובשים מתחת לסווצ'ר. פתרונות פשוטים יכולים להפוך את החיים לנוחים הרבה יותר ולחסוך תחושות מיותרות של לחץ ומצוקה.

 

 

 

אבחון

 

שאלון מיוחד שפותח בישראל נועד להבין איך אנשים מגיבים לדברים שהם חווים בחיי היומיום. יש בו 58 שאלות על מצבים רגילים, כמו צחצוח שיניים או איפור.

השאלות בודקות אם דברים מסוימים מפריעים או גורמים הנאה. למשל, יש שאלה אם נעים לשהות במקום עם אור חזק, או אם מפריע להסתפר. 

על כל שאלה עונים פעמיים - פעם אחת על עוצמת החוויה, ופעם שנייה על התדירות שלה.

 

המטרה היא לזהות אם יש לאדם רגישות מיוחדת לגירויים מסוימים. לדוגמה, יתכן ששני אנשים לא אוהבים ללבוש סוודר מצמר, אבל לאחד זה מפריע הרבה יותר.

 

בסיום השאלון מתקבלים שני ציונים - אחד על מידת ההפרעה ואחד על מידת ההנאה מגירויים שונים. 

ציונים גבוהים מדי עשויים להצביע על "הפרעת ויסות חושי".

 

מילוי השאלון לוקח בערך 10 דקות. הוא משמש אנשי מקצוע להבין טוב יותר איך אדם חווה את העולם סביבו, ויכול לעזור באבחון ובטיפול.

 

 

 

טיפול 

 

מבוגרים הסובלים מקשיי ויסות חושי יכולים לפנות לעזרה מקצועית, אבל ביחס לילדים האפשרויות די מוגבלות.

בעוד שילדים יכולים לקבל טיפול בעיקר דרך מרפאים בעיסוק, בשביל מבוגרים זה יכול להיות די מאתגר - גם כי רוב המטפלים עובדים עם ילדים וגם כי קשה יותר למצוא תורים זמינים.

עם זאת, מבוגרים מתמודדים בכוחות עצמם ומצליחים לנהל את ההפרעה בעזרת אסטרטגיות פיצוי שפיתחו במהלך השנים.

 

חשוב לדעת שהפרעות מסוימות, כמו sensory-based motor disorder ו-sensory discrimination disorder, דורשות התערבות של אינטגרציה חושית.

לכן, אף על פי שרבים מצליחים להתמודד לבד, עדיין מומלץ לעבור הערכה וטיפול אצל מרפא בעיסוק.

 

 

מהי מיזופוניה? <

מה זה HSP? רגישות יתר <

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

  

 

 

 

 

  

 

כתיבה:

 

מומחי מכון טמיר

 

 

  

 

 

מקורות:

 

טרבלסי, מ. הפרעת ויסות חושי בבריאות הנפש [חוברת מידע]. אוניברסיטת תל-אביב, פרויקט גמר בריפוי בעיסוק. 

 

Heller, S. (2020, October 9). Common questions about sensory processing disorder. ADDitude.   https://www.additudemag.com/understanding-sensory-processing-disorder/

 

Shimizu, V. T., Bueno, O. F. A., & Miranda, M. C. (2014). Sensory processing abilities of children with ADHD. Brazilian Journal of Physical Therapy, 18(4), 343–352.

 

 

 

מיזופוניה היא מצב בו אנשים מגיבים בתגובות רגשיות חזקות לקולות ורעשים יומיומיים ספציפיים, כאלה שאנשים אחרים עשויים כמעט לא לשים לב אליהם.

 

בין הצלילים הנפוצים ביותר שמציתים תגובות אלה ניתן למצוא לעיסה, נשימה, קליקים של עט, ניקוי גרון, או נחירה קלה.

מי שחווים מיזופוניה מתארים תחושות של עצבנות, כעס, חרדה או גועל חזק, ולעיתים התחושות הללו מגיעות לדרגה כזו שהם חשים צורך להתרחק ממקור הקול, שהוא לרוב אנושי.

תחושת חוסר השליטה הזו עלולה להשפיע על חיי היומיום, על מערכות יחסים, וגם על הבריאות הנפשית.

 

כיום אין טיפול ברור וחד-משמעי למיזופוניה, אך יש מספר דרכי התמודדות שיכולות לעזור. בין הטיפולים הנפוצים נמצא טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT), שמטרתו לעזור לאדם לזהות את תגובותיו הרגשיות ולפתח כלים להתמודד עימן בצורה יותר מותאמת. לצד זאת, טכניקות להרפיה ושליטה בנשימה, כמו מיינדפולנס, עשויות לסייע להפחית את העוצמה של התגובות האוטומטיות לצלילים. חוקרים רבים מדגישים גם את החשיבות של תמיכה חברתית – הכרה מצד הסביבה בכך שהאדם סובל מתופעה אמיתית יכולה להפחית את עוצמת המצוקה ולעזור לאנשים להתמודד עם המיזופוניה בחיי היומיום. 

 

 

 

מהו ויסות רגשי ואיך הוא קשור למיזופוניה?

 

ויסות רגשי הוא היכולת שלנו להבין, לנהל ולהגיב לרגשות שלנו בצורה פרופורציונלית ומותאמת למצב.

 

 

מחקר שנערך באוניברסיטת מיסיסיפי, שהתפרסם ב-Journal of Psychiatric Research, מצביע על קשר ברור בין רגישות יתר לקולות לבין קושי בוויסות רגשי.

המחקר כלל מעל 4,000 משתתפים שמילאו סדרת שאלונים להערכת רמת המיזופוניה, רמת הלחץ והיכולת לוויסות רגשותיהם. מהתוצאות עולה, כי אנשים עם מיזופוניה ברמה קלינית – כלומר, אנשים הסובלים מהתסמינים בצורה משמעותית שמפריעה לתפקוד – מתמודדים עם קשיים ניכרים בוויסות רגשי. אנשים אלה מתקשים לעיתים קרובות להכיר ברגשותיהם, לזהות אותם בצורה מדויקת, ואף להתמודד איתם באופן חיובי ומותאם.

 

מיזופוניה אינה משפיעה רק על רגשו פנימה, אלא גם על שגרת החיים של מי שסובלים ממנה.

החוקרים מצאו כי למיזופוניה יש השפעה נרחבת על תחומים רבים בחיים, החל מתפקוד בעבודה, דרך פעילויות חברתיות ופרטיות ועד מערכות יחסים קרובות. עבור אנשים עם מיזופוניה, ישנה נטייה להימנע מסביבות או מקומות שבהם נשמעים קולות שמציתים את הרגישות שלהם, מה שעלול ליצור תחושת ניתוק חברתית ובדידות. יתרה מכך, ההימנעות הזו יכולה להוביל לפגיעה בביטחון העצמי, תחושת חוסר אונים, וקשיים נוספים בקשרים החברתיים ובחיים האישיים.

 

 

במחקר ציינו החוקרים שלושה תחומים עיקריים שמאופיינים בקשיים אצל אנשים הסובלים ממיזופוניה:

 

בהירות רגשית

 

רבים מהסובלים ממיזופוניה מדווחים על קושי בזיהוי והבנת תחושותיהם. הם מתקשים להבין מאיפה נובע הכעס או הגועל כלפי קולות מסוימים.

ניתן אולי להמחיש את זה מעולם תוכן מסוכן יותר - כשקבוצת חיילים שומעת יריות, קשה לדעת פעמים רבות מהיכן הן מגיעות.

 

 

מיקוד במטרות

 

אנשים עם קושי בוויסות רגשי עשויים לחוות הסחת דעת חמורה ונטייה להיפגע מהקולות, מה שמפריע להם להתרכז במשימות.

כך, לדוגמה, אדם בעבודה יכול לאבד את הריכוז כולו אם רגע מציק נשמע בסביבה.

חלק ניכר מהמצוקה הוא הציפייה להגעת הרעש, buildup שמגביר את הקושי הרגשי.

 

 

קושי לשאת תחושות שליליות

 

קושי לקבל את הרגשות השליליים שעולים עשוי להוביל לתגובות רגשיות חזקות עוד יותר, וזה מעגל די בעייתי.

אנשים עלולים לחוש לא רק כעס כלפי המרעישים אלא גם תסכול כלפי עצמם או מבוכה, שמחריפה את המצב.

 

 

לסיכום, מיזופוניה היא דוגמה מעניינת למצב נפשי המשלב תגובות רגשיות, חושיות והתנהגותיות, והשילוב הזה מחייב המשך חקר על ידי אנשי מקצוע.

במחקר הנוכחי ציינו החוקרים כי יש צורך לבחון את התופעה גם בקרב אוכלוסיות עם קשיים רגשיים אחרים, כמו דיכאון וחרדה, כדי להבין טוב יותר את ההבדלים וכיצד ניתן להציע מענה טיפולי ממוקד.

 

מחפשים מידע נוסף על מיזופוניה?

אם אתם חשים רגישות יתר לקולות ומחפשים כלים להתמודדות, כדאי לפנות למומחה או לקרוא מידע נוסף על טכניקות ויסות רגשי.

הפיתוח של כלים אלה יכול לשפר את איכות החיים ולהפחית את ההשפעה של קולות טריגריים על החיים היומיומיים שלכם.

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

 

 

 

 

 

  

מקורות:

 

 

Dixon, L. J., Goodman, A. M., Welch, B., & Altstein, L. (2023). Misophonia may be linked to emotion dysregulation. Journal of Psychiatric Research, 157, 45-54. https://doi.org/10.1016/j.jpsychires.2023.03.006