תרגול טכניקות גופניות במצבים דיסוציאטיביים | דוגמאות

דיסוציאציה, אותה תחושה של ניתוק מהמציאות ומהגוף, היא תגובה נפשית שכיחה במצבי לחץ וטראומה. 

לשם התמודדות עם מצב זה, פותחו מספר טכניקות המבוססות על עבודה עם הגוף, שמטרתן לסייע למטופלים לחזור לרגע הנוכחי ואל החוויה הגופנית המוכרת והבטוחה.

 להלן חלק מהטכניקות של טיפול בדיסוציאציה, שעוזרות להשיב את החיבור:

Grounding: החזרה לקרקע המציאות

המטרה של טכניקת Grounding היא להחזיר את המטופל לקרקע המציאות ולרגע הנוכחי ולהפחית את תחושת הניתוק. 

בטכניקה זו, המטופלים מתבקשים להשתמש בחושים כדי להתחבר לסביבה המיידית ולהתרכז בה. זה כולל תיאור של הסביבה באמצעות פרטים חושיים, כמו תיאור המגע של הכיסא עליו הם יושבים, או זיהוי חפצים שונים בחדר לפי צורות או צבעים. 

לדוגמה, המטופל עשוי להתבקש לזהות עשרה צבעים שונים שנמצאים בחדר, להתרכז בקולות שהוא שומע או לתאר את המרקם של אובייקט שהוא נוגע בו.

מטרת התרגילים היא להעביר את המיקוד מהתחושות הפנימיות האינטנסיביות ומהניתוק הרגשי, ולהחזיר את הקשר עם המציאות החיצונית. 

באמצעות Grounding, המטופל יכול לעגן את עצמו בהווה ולהפחית את החרדה והפאניקה שנגרמים מהניתוק.

מודעות חושית: חיזוק התחושה הפיזית

בטכניקה זו, מטופלים מתמקדים בחיזוק הקשר עם ההווה באמצעות החושים.

מודעות חושית  מתמקדת בחוויות סנסוריות מיידיות, שמטרתן לעגן את המטופל לרגע הנוכחי ולהפחית את תחושת הניתוק מהמציאות.

המטופלים מתבקשים להשתמש בחושים כדי להתמקד בסביבה הקרובה.

למשל, הם יכולים להרגיש את מרקם הכיסא שבו הם יושבים, לשים לב לריחות בסביבה, או לשמוע צלילים מסוימים.

דוגמאות ספציפיות כוללות:

• חוש המגע (Tactile): המטופל יכול להחזיק כדור לחץ או חפץ קטן אחר ביד ולתאר את תחושת המגע שלו.

• חוש הריח (Olfactory): המטופל יכול להריח בושם או קרם ולהתמקד בתחושות הריח.

• חוש הטעם (Taste): המטופל יכול לאכול משהו קטן כמו סוכרייה או לשתות תה, ולהתמקד בתחושות הטעם והחום.

• חוש הראייה (Visual): המטופל יכול להתמקד באובייקטים צבעוניים בחדר או להתבונן בפרחים.

• חוש השמיעה (Auditory): המטופל יכול להקשיב למוזיקה מרגיעה או לצלילים טבעיים כמו תקתוק שעון.

המטרה של חיזוק המודעות החושית היא לסייע למטופלים לעגן את עצמם במציאות הנוכחית ולהקטין את תחושת הדיסוציאציה על ידי התמקדות בתחושות הפיזיות ובסביבה המיידית שלהם.

תרגילי רגיעה: ויסות מתח רגשי

תרגילי הרפיה הם רכיב מרכזי בטיפול בדיסוציאציה, והם מסייעים בדרכם בהפחתת מתח רגשי וגופני.

תרגילים אלו כוללים מגוון רחב של טכניקות, כמו תרגילי נשימה עמוקה שמטרתם להאט את קצב הלב ולהרגיע את המערכת העצבית, וכן הרפיית שרירים מתקדמת, שבה המטופל לומד לשחרר מתח מכל קבוצת שרירים בגוף בהדרגה.

בנוסף, פעילות גופנית מתונה, כגון הליכה או יוגה, נחשבת לכלי יעיל לשחרור לחצים ולהגברת תחושת הרוגע והאיזון.

באמצעות שילוב של טכניקות אלה (יש גם אחרות) מטופלים יכולים להתמודד טוב יותר עם תחושת הנתק ולהשיב לעצמם את תחושת השליטה על הגוף והנפש.

מודעות קוגניטיבית: חזרה לשאלות בסיסיות

במהלך הטיפול, המטופלים מתבקשים להשיב על שאלות פשוטות שמטרתן להחזיר אותם להווה, כמו: "מה התאריך היום?" או "איפה אני נמצא?".

המטרה של שאלות כאלה היא להחזיר את המטופל למודעות למציאות הנוכחית, ובכך להפחית את תחושת הניתוק ולהשיב את התחושה של שליטה במציאות ובזמן.

לכן, מודעות קוגניטיבית מתמקדת בהבנה ובהתמקדות בהווה דרך שאלות שמחברות את המטופל למציאות ולסביבה המיידית שלו.

טכניקות אלו, המבוססות על חיבור מחודש לגוף ולסביבה, מאפשרות למטופלים דיסוציאטיביים להתמודד עם תחושות הניתוק ולהחזיר את השליטה לחייהם.

העבודה עם הגוף בטיפול בדיסוציאציה מסייעת להם להתמודד עם הרגשות הקשים ולחזור לתפקוד יומיומי בריא.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Subramanyam, A. A., Somaiya, M., Shankar, S., Nasirabadi, M., Shah, H. R., Paul, I., & Ghildiyal, R. (2020). Psychological Interventions for Dissociative disorders. Indian journal of psychiatry, 62(Suppl 2), S280–S289. https://doi.org/10.4103/psychiatry.IndianJPsychiatry_777_19