מיסוך ADHD | פסאדה, הסתרה ופיצוי בהפרעת קשב

מהו מיסוך ADHD?

מיסוך ADHD  הוא מצב בו מתמודד/ת עם הפרעת קשב,ריכוז והיפראקטיביות מתאמץ ליצור נראות לפיה אינו לוקה בהפרעה. מה שמכונה בפסיכולוגיה חברתית ״ניהול רושם״. 

המונח נטבע לראשונה ע״י הפסיכולוג והחוקר ראסל ברקלי, בספרו Taking Charge of Adult ADHD (2015),מהדורה חדשה יצאה ב-2021.

לפי בארקלי, תופעת המיסוך מתרחשת בקרב לא פחות משליש מהמתמודדים עם ADHD. 

מיסוך ADHD מתבטא בכך שהאדם מנסה להסתיר ולהסוות את התסמינים עם הוא מתמודד, בעיקר ע״י חיקוי התנהגותי של אחרים, שאינם לוקים בהפרעה. 

כלומר, מיסוך ADHD הוא התנהגות מכוונת מטרה, שתכליתה לפצות על קשיים ביצועיים, קוגניטיביים, התנהגותיים ותפקודיים, כדי להתאים ולהתקבל בחברה ולהימנע מסטיגמה. 

פסאדה כהגנה במצבים נפשייים

חשוב לציין כי הנטייה למסך, לפצות ולכסות על קשיים ויכולות מוגבלות אינה מאפיינת רק הפרעות קשב.  

היא שכיחה בהרבה הפרעות נפשיות.

למשל, בבולימיה, עושות נערות מאמצים להסתיר את העדויות לזלילה ולהיטהרות.

גברים המתמודדים עם דיכאון סמוי, נוטים לטשטש את הדיכאוניות בחייהם האישיים ולהפגין כלפי חוץ מצג תקין ומתפקד. 

סוגים של מיסוך

סוגי מיסוך ה-ADHD כוללים הסתרת היפראקטיביות באמצעות רוגע, ישיבה שקטה ליד השולחן מבלי להתפתל במושב או תגובה בכיתה כמצופה, למרות תחושה של ״כאוס״ במוח. 

המיסוך עשוי גם לכלול התמקדות-יתר במורה, בשולחן או בפעילות כדי להימנע מהסחות דעת או אימפולסיביות. 

בנוסף, מבוגרים עם ADHD ו-IQ גבוה מראים פחות עדויות לליקויים בתפקודים ניהוליים בהשוואה לאלה עם ADHD ו-IQ ממוצע, מה שמצביע על כך שדרגה גבוהה יותר של יכולת אינטלקטואלית עשויה לפצות על ליקויים בתפקודים ניהוליים, ולהוביל לקושי לתת אבחנה קלינית מדויקת (Milioni et al, 2017).

לא נערכו מחקרים מקיפים על מיסוך ADHD ואחת הבעיות בקביעת השכיחות האמיתית של התופעה היא שמי שעושה זאת יתבייש להודות ב״זיוף״.

מיסוך ADHD, אם כן, היא הסתרת סימפטומים באמצעות התנהגות נלמדת שיכולה להיות בריאה או לא בריאה.

אנשים רבים עם ADHD שוברים מוסכמות חברתיות באמצעות התנהגותם ועלולים לחוש אשמה או להיתקל בלעג.

בשנים בהן למדתי בבית הספר היסודי, הייתה לנו פשוט ״כיתה טיפולית״, ילדים שקובצו יחד עם צרכים שהיו מוגדרים כיום כ״מיוחדים״.

מיסוך ADHD יכול לשמש כמנגנון התמודדות שלפעמים יכול לעזור לאנשים להסתדר כשהם צריכים ומנסים לנסוך היגיון בעולם שסביבם.

אבל בטווח הארוך יהיה קשה לנהל את ההתנהגות הזו עצמה. 

דוגמאות למיסוך ADHD

• האדם שקט ונוקט בזהירות יתר כדי להימנע מלדבר יותר מדי או  להפריע לאנשים; בודק באופן אובססיבי את הימצאותם של חפציו כדי לוודא שהוא אינו מאבד אותם.

• מגיב כמצופה במהלך השיעור במקום בהתאם לתחושתו הפנימית; נראה ״בסדר״ ואינו מראה סימנים לבעיה, כשבמציאות הוא נאבק לשמור על מערכות יחסים.

• מסתיר היפראקטיביות באמצעות רוגע כדי שאנשים יחשבו שהכל בסדר, כשבפועל הוא חווה קושי להתרכז, משום שהמוח שלו קופץ מדבר לדבר מהר מכדי שיוכל לעבד מה כל אחד מהסובבים אומר בכל רגע נתון.

• אינו מצליח להירגע לקראת פגישות, מה שמוביל להגעה מוקדמת מדי כדרך להבטיח שלא יאחר עקב ״עיוורון לזמן״; מקשיב ומתמקד יותר מדי בדובר כדי שלא להחמיץ שום פרט.

• רושם דברים באופן מוגזם כדי שלא לשכוח אותם מאוחר יותר עקב בעיות זיכרון הקשורות ל-ADHD.

• אובססיבי בארגון מסמכים וביצירת אמצעים שיוודאו שכל דבר יימצא. 

• מרסן רגשות עזים עד כדי תחושה של חולי פנימי מבלי לדעת מדוע (מה שעלול להוביל לדיכאון).

• מעדיף לחת יום מחלה במקום לעמוד בפני מצבים שמזמינים מצוקה או חרדה (למשל, בהעברת מצגת בשיעור).

• חש עצבני כשהוא מאלץ את עצמו להתרכז במשהו שאינו מעניין אותו משך זמן ארוך.

• נוטל על עצמו אחריות רבה מדי כדי לפצות על דברים בעצמו שהוא תופס כפגמים.

• מנסה להתמודד עם העולם ע״י פיתוח נטיות פרפקציוניסטיות.

• עושה דבר מה בצורה מוגזמת עד שהוא מותש, כדי שאחרים יראו עד כמה הוא מסוגל וכמה ניתן לסמוך עליו, למרות שבפנים הוא מאוד מתקשה. עם התנהגויות כאלה עלולה להופיע אפילו מחאה אצל המגזים, למרות שיצר את הסיטואציה במו ידיו.

• הסתרת תחושת הצפה שנגרמת מהמחויבויות שלו, מה שמוביל לרגשות בושה ואשמה.

• אצל ילדים עם ADHD, שימוש בדמי כיס כדי ״לרכוש״ את חברותם של ילדים אחרים. הכל במטרה שהחריגות הכרוכות בהפרעת הקשב לא תבלוטנה .

• מדכא התנהגויות חושיות כמו הקפצת הרגל, כדי לא להפריע לאחרים, למרות שהוא עשוי לחוש אי-נוחות מישיבה סטאטית.

מה הבעיה עם מיסוך ADHD?

החבאת הסימפטומים עלולה להוביל לעיכוב באבחון; מי שממסך ADHD עשוי שלא להיות מודע לכך שיש לו ADHD שאינו מאובחן, מה שיכול להוביל אותו לפתח דיכאון וחרדה.

מי שממסך תסמיני ADHD היטב עשוי שלא להאמין כשאומרים לו שמשהו אינו כשורה או שהוא מצוי בקושי; מי שממסך ADHD עשוי להימצא בסיכון גבוה יותר לפתח בעיות של שימוש בחומרים כדי להתמודד עם תחושתו האמיתית, מה שעלול להוביל לבעיות בריאותיות חמורות עוד יותר בעתיד.

מיסוך ADHD מחליף מתח חיצוני במתח פנימי, ומי שממסך ADHD יכול שלא להיות מאובחן משך שנים עקב הסוואת המאבק בהצלחה; מי שממסך ADHD יכול להקשות להבחין מה אמיתי ומה מסיכה, ועלול להרגיש שהוא אינו יכול להיות עצמו ולהפוך למישהו אחר כדי שיאהבו אותו. 

התמודדות

כאשר מזהים שמתרחש מיסוך של ADHD, אפשר להתחיל ללמוד דרכים חדשות להתמודדות מבלי להפוך למישהו אחר. 

למעשה, הממסך לשעבר עשוי להיות מופתע לגלות עד כמה החיים יכולים להיות מהנים לאחר שלומדים מיומנויות ניהול חדשות במקום להחביא את הקושי.

הנה כמה רעיונות מהם מומלץ להתחיל:

• לזהות אילו צורות של התנהגויות ממסכות ADHD הן בריאות ואילו פוגעות בממסך (למשל ללמוד כיצד לשמור על בית נקי בצורה סבירה, במקום לדאוג שהכל יהיה מושלם).

• ללמוד איך להתמודד עם רגשות במקום להימנע מהם.

• לחפש מטפל או מאמן שמבין עם מה המטופל מתמודד.

• להבין שאנשים שמתמודדים עם ADHD אינם לבד בחוויית החיים שלהם.

חשוב ליצור קשר עם אנשים שעוברים את אותם קשיים, למשל להצטרף לקבוצת תמיכה עבור אנשים שחיים עם ADHD או קהילה אונליין שמהווה מרחב בטוח לביטוי עצמי ללא שיפוטיות.

למרות שמיסוך ADHD הוא דרך התמודדות שמקלה על הקושי באופן רגעי, היא אינה מועילה להתמודדות עם מה שבאמת צריך לקבל מענה ותשומת לב. ע״י הבנה של דרך ההתמודדות הזו, זיהוי העובדה שההתנהגות חורגת מפרופורציה ולמידת כלים חדשים להתמודדות עם לחץ, אפשר להתחיל לחיות את החיים בצורה מלאה יותר.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

26 בספטמבר 2023

מקורות:

Taking Charge of Adult ADHD. Proven Strategies to Succeed at Work, at Home, and in Relationships. By Russell A. Barkley, Christine M. Benton. 2021, Routledge.

Milioni, A. L., Chaim, T. M., Cavallet, M., de Oliveira, N. M., Annes, M., Dos Santos, B., Louzã, M., da Silva, M. A., Miguel, C. S., Serpa, M. H., Zanetti, M. V., Busatto, G., & Cunha, P. J. (2017). High IQ May "Mask" the Diagnosis of ADHD by Compensating for Deficits in Executive Functions in Treatment-Naïve Adults With ADHD. Journal of attention disorders, 21(6), 455–464. https://doi.org/10.1177/1087054714554933