האם הפלה היא טראומה נפשית? | הריון, אובדן ועיבוד אבל

  

 

 

המודעות מתגברת בשנים האחרונות לגבי הקשיים הנפשים שכרוכים בהריון ולידה. רבים אף מתארים טראומה של ממש, תסמונת פוסט טראומטית אחרי לידה.

לפי מחקר שנערך לאחרונה, לא פחות מ-45% מהאמהות הטריות חוות טראומת לידה.

ידוע שכל האמהות הטריות מותשות פיזית אחרי לידה. בדרך כלל לוקח לגוף בין שישה לשמונה שבועות להתאושש בעקבותיה.

עד אחת מכל שבע אמהות טריות מפתחת דיכאון לאחר לידה לאחר הלידה, תלוי עד כמה קשה הייתה ההתנסות.

 

בנוסף, יש אמהות שעלולות לפתח PTSD. חלק מהן עשויות לחוות צמיחה פוסט טראומטית, תלוי בסוג הלידה במשך הזמן מאז התרחשה הלידה הטראומטית ניבאו 38% מהשונות בצמיחה הפוסט טראומטית.

 

 

טראומה ודיכאון אחרי הפלה

 

מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת JAMA Psychiatry מעלה כי נשים שביצעו הפלה הראו תוצאות טובות יותר במדדי בריאות הנפש בהשוואה לנשים שבקשתן לביצוע הפלה נדחתה.

לצורך המחקר גויסו 956 נבדקות מעל גיל 15 מ- 30 קליניקות שונות להפלות ברחבי ארצות הברית. הנבדקות רואיינו בפעם הראשונה שבוע לאחר שפנו לקליניקה לצורך ביצוע ההפלה ולאחר מכן בכל שישה חודשים במהלך חמשת השנים הבאות. המחקר השווה בין המצב הנפשי של הנשים שאושר להן לעבור הפלה לבין אלה שלא אושר להן בשל גיל ההיריון. הנשים שלא אושר להן לעבור הפלה בקליניקה אליה פנו חולקו לאחר מכן לקבוצת הנשים שילדו, עברו הפלה טבעית או עברו הפלה בקליניקה אחרת.

 

החוקרים מצאו כי הנשים שפנייתן לביצוע הפלה נדחתה בקליניקה הראשונה אליה פנו ובאופן ספציפי אלה שבשלב מאוחר יותר עברו הפלה בקליניקה אחרת או הפילו באופן טבעי הראו את הרמות הגבוהות ביותר של חרדה והנמוכות ביותר של הערכה עצמית וסיפוק כללי, שבוע לאחר קבלת הודעת הדחייה.

 

ההבדלים של קבוצה זו לעומת קבוצת המחקר השנייה של הנשים שפנייתן לביצוע הפלה אושרה צומצמו לחלוטין לאחר 6 עד 12 חודשים. 

 

החוקרים מציינים שלממצאים אלה תרומה משמעותית לגוף הידע בתחום זה בכך שהם מחזקים את הרעיון כי הפלות אינן מגדילות את הסיכון למצוקה פסיכולוגית בקרב נשים.

 

 

והנה מגיעה מחלוקת: 

 

 

רוב הנשים אינן סובלות מהפרעות נפשיות כתוצאה מהפלה

 

סקירה עדכנית ומקיפה בה עובדו מעל 200 מחקרים שבחנו את ההשפעות של הפלה, מבחירה ושלא מבחירה, על בריאותן הנפשית של נשים, העלתה כי מרבית הנשים אינן מתמודדות עם הפרעות נפשיות שפרצו ישירות בעקבות הפלה.

 

יחד עם זאת, המחלוקת המחקרית לגבי השלכות פסיכולוגיות של הפלות לא נפתרה במלואה.

 

 

לפי APA, איגוד הפסיכולוגים האמריקאי, קיימים מספר גורמי סיכון שבכוחם להשפיע על פריצת קשיים פסיכולוגיים בעקבות הפלה: 

 

• הפסקת הריון רצוי.

• לחץ סביבתי מאחרים משמעותיים להפסיק את ההריון.

• התנגדות להחלטה לבצע הפלה מצד בני זוג, בני משפחה ו / או חברים.

• היעדר תמיכה חברתית.

• הערכה עצמית נמוכה.

• ראיית עולם פסימית.

• שליטה עצמית נמוכה.

• היסטוריה אישית של בעיות נפשיות טרם ההריון.

• סטיגמה בחברה והתרבות הרלוונטית.

• הימנעות והכחשה כאסטרטגיות התמודדות.

• תחושות של מחויבות עמוקה להריון.

• אמביוולנטיות גבוהה לגבי ההחלטה על ההפלה.

• תפיסת מסוגלות עצמית נמוכה להתמודד עם השלכות ההפלה.

 

 

הפלה ודיכאון

 

דיכאון הוא מצב בריאותי נפשי והפרעת מצב רוח. אנשים מדוכאים עשויים להיות בעלי הסימפטומים הבאים:

 

 

• תחושה של מצב רוח ירוד או עצב.

• קושי לחשוב, להתמקד ולבצע החלטות.

• רגזנות.

• חוסר אנרגיה.

• שינה מעוטה או מופרזת.

• אובדן עניין בסקס או בפעילויות שבעבר נתפסו כמהנות.

• תחושות של אשמה או הערכה עצמית נמוכה.

 

 

דיכאון עלול להקשות על ביצוע מטלות היומיום וסיבוכיו עשויים להגיע לכדי התמוטטות עצבים וקריסה של מערכות יחסים ואובדן עבודה.

ישנם אנשים שאף יפתחו סימפטומים פסיכוטיים בעקבות הדיכאון.

 

אבלות נחווית לאחר אובדן אדם אהוב, והוא יכול להוביל לעצב ולסימפטומים הדומים לאלה של דיכאון.

לאחר סיום או אובדן היריון עשויים להופיע רגשות של אבל, עצב, אובדן וחרטה, אך אם התסמינים הללו משתפרים עם הזמן - לא סביר שהאדם מדוכא.  לא כל שכן אם הם נמשכים או מחמירים.

 

תמיכה מצד משפחה, חברים או קבוצה קהילתית עשויה להיטיב עם כל אדם שחווה מצוקה לאחר סיום היריון, ולמנוע מרגשות האבל והעצב להתפתח לדיכאון.

 

תופעות לוואי רגשיות אינן נדירות במקרים של הפלה או סיום היריון, בין אם מכוון ובין אם לאו, ולעתים יתווסף לכך דיכאון. 

 

עם זאת, טרם הובהר הקשר שבין סיום היריון לדיכאון. רק לעתים רחוקות ההחלטה לסיים היריון היא פשוטה, ואינה תמיד הברירה המועדפת על ההרה.

גם במקרים שבהם הדבר נעשה מבחירה חופשית וגם בכאלה שלא, התהליך עשוי להביא לרגשות מעורבים בסיומו. כמחצית מההריונות בארה״ב אינם מתוכננים, אך הדבר מהווה רק את אחת הסיבות להפסקת היריון.

 

סיבות אחרות כוללות, בין היתר, גורמים חברתיים וכלכליים, לחצים במערכות יחסים ובעיות גופניות או נפשיות של ההורה או העובר.

תהא הסיבה אשר תהא, התגובה הרגשית לסיום ההיריון יכולה לנוע מהקלה, רוגע ושמחה לעצבות, אבל, אובדן וחרטה.

 

אם הרגשות השליליים חמורים וממושכים, הדבר עשוי להצביע על דיכאון.

 

 

נושא ההפלות שנוי במחלוקת וכך גם שאלת המצב הנפשי לאחריו, אך חשוב לזכור שכל אשה חווה זאת אחרת ולכן תגיב אחרת. עבור רבות, סיום היריון עשוי להיות מאורע חיים מלחיץ שמעורר תגובות פסיכולוגיות ורגשיות.

כל אובדן היריון יוביל להפרעה במחזור ההורמונלי. 

הרגשות השליליים הנחווים לאחר סיום יזום של היריון עשויים להיגרם, לפחות חלקית, בעקבות השינויים הללו, הדומים לשינויים שמתרחשים לאחר אובדן היריון ספונטני. הרגשות השליליים האופייניים לכך הם אשמה, כעס, בושה, ייסורי מצפון או חרטה, אובדן ההערכה או הביטחון העצמי, תחושת בידוד ובדידות, בעיות שינה וחלומות רעים, בעיות במערכות יחסים ומחשבות אובדניות.

 

זאת ועוד, יש נשים וגברים שיחושו תחושות של אבל, לחץ או אובדן, שאיתן יתקשו להתמודד.

אם מעורבות בעניין מחשבות על התאבדות או פגיעה עצמית, יש לפנות לעזרה מיד.

 

 

אמונות דתיות, בעיות במערכות יחסים וסטיגמה חברתית עשויות להקשות על ההתמודדות, בעיקר כאשר אין למתמודד עם מי לדבר על שאירע.

במרבית המקרים התחושות הללו ישככו בחלוף הזמן, אך אם ישנם עניינים נוספים, כמו תחושת בידוד או היסטוריה של בעיות נפשיות, ישנו סיכוי גדול יותר לדיכאון.

 

 

חשוב לדעת: בדיכאון ניתן לטפל

 

הטיפולים המקובלים הם פסיכותרפיה רגשית-תמיכתית, כמו קבוצת תמיכה ייעודית לנשים לאחר הפלה, או בייעוץ פרטני עם מטפל/ת.

 

ייעוץ – כולל טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ותרופות, למשל כאלה הנוגדות דיכאון.

 

 

גם גורמים בסגנון החיים יכולים לעזור: תזונה בריאה, התעמלות קבועה, הפחתת לחץ ככל הניתן ותרגול טכניקות הירגעות, כמו יוגה ומדיטציה.

 

 

כדי להפחית את הסיכון לדיכאון, לפני ההחלטה על הפסקת היריון כדאי לנקוט בפעולות הבאות:

 

• לדבר עם אנשים שבהם ניתן לבטוח.

• לשקול את כל האפשרויות זו מול זו.

• לחפש עזרה רפואית.

• לשאול אנשי מקצוע כמה שיותר שאלות.

• לנסות להימנע מבידוד ולהימנע מכניעה ללחצים לעשות דבר מה שהאשה אינה רוצה לעשות, בין אם להפסיק את ההיריון ובין אם להמשיך בו.

 

 

כמו הליכים רפואיים אחרים, סיום היריון עשוי להיות כרוך גם בסיכון פיזי.

 

לכן, חיוני לקבל טיפול במוסדות מוכרים ומאנשי מקצוע בעלי הכשרה וניסיון נאותים. הקשר בין סיום היריון לבין דיכאון שנוי במחלוקת, כמו גם הגורמים המדויקים לדיכאון בכלל.

 

 

מחקרים על בריאות הנפש והפלות

 

מחקר מ-2015 הצביע על כך שנשים עם היסטוריה של בעיות נפשיות לפני ההיריון היו בסיכון גבוה יותר לחוות רגשות שליליים לאחר סיומו, ומחקר מוקדם יותר הסיק שהסיכוי לכך מוגבר באופן בינוני עד גבוה.

 

מחקר אורך אחר, שנמשך 30 שנה ותוצאותיו דווחו ב-2008, העריך כי הפלה מעלה את סיכוייהן של נשים להתמודד בהמשך החיים עם הפרעה נפשית. 

 

ב-2008 פרסמה האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה תנאים שנראה כי מגבירים את הסיכון לדיכאון לאחר תוצאות שונות של היריון, ביניהן הפלה יזומה, עוני, היסטוריה של אלימות או בעיות נפשיות, היסטוריה של שימוש בסמים ואלכוהול ולידות קודמות שלא היו רצויות.

 

עוד זיהה האיגוד את גורמי הסיכון הבאים לדיכאון לאחר הפסקת היריון:

תפיסה של סטיגמה וחוסר תמיכה חברתית, היסטוריה של בעיות נפשיות, תכונות אישיות כמו הערכה עצמית נמוכה ונתונים הקשורים להיריון עצמו, למשל האם האישה רצתה בו או לא.

הגורם המשמעותי ביותר הוא ככל הנראה נוכחותן הקודמת של בעיות נפשיות לפני ההיריון.

 

האיגוד האמריקאי להיריון הוסיף את הגורמים הבאים ככאלה העלולים להגביר את הסיכון לדיכאון: סיום ההיריון בעקבות כפייה או שכנוע על ידי אחרים, קונפליקט מוסרי או אתי הנובע מאמונה דתית או השקפות אישיות, סיום ההיריון בשלבים מאוחרים שלו, היעדר תמיכת בן זוג או קרובים משמעותיים אחרים וסיום ההיריון כתוצאה מאי-תקינות העובר.

גם גורמים גנטיים וסביבתיים, כמו אובדן אדם אהוב, עלולים להגביר את הסיכון לדיכאון, וכן יכולת מופחתת להתמודדות עם לחצי החיים, מגדר (נשים נוטות יותר לדיכאון) וחשיפה לגורמי לחץ יומיומיים (למשל חוסר ביטחון כלכלי או זוגי).

 

 

ממחקר שפורסם ב-2009 עלה כי הסיכון לבריאות נפשית ירודה זהה בין אם ההחלטה שנלקחה הייתה לבצע הפלה ובין אם להמשיך בהיריון.

 

 

מחקר מ-2016 הסיק שהסבירות לפתח סימפטומי דחק פוסט טראומטיים עד 4 שנים לאחר סיום ההיריון אינם גבוהים יותר ביחס לאלה שלא הותר להן לעשות זאת בשל שלב מתקדם של ההיריון. מחקר שבדי מצא שמעט נשים חוות תסמונת דחק פוסט טראומטית לאחר סיום היריון, אך הן היו כאלה שחוו טראומה שאינה קשורה לתהליך. ב-2018 מצאו חוקרים בדנמרק שבעוד שנשים שחוו הפלה נמצאות בסבירות גבוהה יותר לשימוש בתרופות נוגדות דיכאון, סביר להניח שהסיבות לכך נעוצות בגורמים אחרים שאינם הפסקת ההיריון. החוקרים הסיקו ש״מדיניויות המבוססות על התפיסה שהפלה מזיקה לבריאותן הנפשית של נשים עשויה להיות מוטעית״. 

 

 

מחקר אחר בדק נשים שרצו לסיים את ההיריון אך לא יכלו לעשות זאת ומצא שחלקן חוו תוצאות בריאותיות מסכנות חיים, כמו רעלת היריון ודימומים. אי לכך, יש לשקול את הסיכון שבדיכאון לאחר סיום ההיריון אל מול הסיכונים הבריאותיים שבהמשכתו.

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

 

פגישה טלפונית קצרה

 עם מתאמת טיפול -

 להרשמה (ללא עלות)

 

 

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

שיחת הכוונה לטיפול ומטפל

 עם מתאמת בכירה -

 בזום או במכון (70 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

 

 

 

עדכון אחרון:

 

7 במאי 2024

 

 

 

מקורות:

 

Biggs MA, Upadhyay UD, McCulloch CE, Foster DG. Women’s Mental Health and Well-being 5 Years After Receiving or Being Denied an AbortionA Prospective, Longitudinal Cohort Study. JAMA Psychiatry. 2017;74(2):169–178 

 

Reardon D. C. (2018). The abortion and mental health controversy: A comprehensive literature review of common ground agreements, disagreements, actionable recommendations, and research opportunities. SAGE open medicine, 6, 2050312118807624