מכון טמיר לפסיכותרפיה
אפשר לומר המון על זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה.
ניתן ואף חשוב לבקרו, אולם לדעתי, כל מי שמתוודע לכתביו נמלא הערכה עמוקה.
אני זוכר את ההרצאה הראשונה בקורס "מבוא לפסיכולוגיה" באוניברסיטת חיפה בשנת 1997, בה שמעתי את פרופ' שלמה ברזניץ מציג בפנינו את פרויד לראשונה.
בחוויה האישית שלי, אני זוכר את ברזניץ מצטמרר ואת מאות הסטודנטים באודיטוריום של בניין המדרגה, ואני בהם, פעורי פה.
"כולנו גמדים על כתפי הענק", אמר ברזניץ, בעצמו אחד מענקי הפסיכולוגים של דורנו.
הרגשתי שרכשתי לי את פרויד כחבר אמיץ לדרך חיי. לפעמים, בעיתות של חיפוש עצה, אני ״קורא לו,״ אץ רץ אל סימונים מצהיבים שהדבקתי בקצווות של דפי ספריו.
על אף שפרויד איננו ולמרות שהפסיכולוגיה של תקופתנו כבר אינה הפסיכולוגיה של תקופתו, לקרוא את פרויד (עדיף באנגלית, או בתרגום טוב) זה עונג עילאי, אפילו נשגב.
פרויד - נקודות בזמן
6 למאי 1856 - פרויד נולד בשם זיגמונד שלמה פרויד. להורים ממוצא יהודי, אמו אמליה ואביו יעקב, בעיירה פרייברג בצ׳כיה. הקשר הזוגי של יעקב עם אמו של פרויד מממשת את פרק הנישואים השלישי שלו. בעת חתונתם, הייתה אמו של פרויד בת 20 ואביו בן 40.
לפרויד שני אחים חורגים, כך שאחיו הבכור של פרויד צעיר רק בשנה מאמו.
1860 - המשפחה עוברת ללייפציג שבאוסטריה, עקב פשיטת רגל עסקית של האב. פרויד גדל וחי באוסטריה כמעט כל ימיו. למעשה, הוא עקר ללונדון רק בשנה האחרונה לחייו לאחר שברח מווינה הכבושה.
1865 - פרויד מחליט שברצונו ללמוד רפואה ומתחיל ללמוד באוניברסיטת וינה. במהלך העשור הוא מתחיל לחקור את ההשפעה של קוקאין וערך ניסויים עצמיים לגבי התועלות האפשריות שלו ברפואה. לאחר כשנתיים נטש את התחום, בעיקר לאחר שלמד על ההתמכרות הקשה של חברו, קארל קולר, לאבקה הלבנה.
1878 - פרויד משנה את שמו באופן רשמי לזיגמונד ולאחר מכן משלים את מסלולה לימודי הרפואה באוניברסיטת וינה ומתמקד במחקר נוירופיזיולוגי. רק שפרויד לא מגלה עניין מיוחד ברפואה מעשית אלא במדע ובמחקר. עם זאת, הוא נקלע לדילמה מקצועית, כי ידע שבכדי להינשא לארוסתו, מרתה ברנייס, יזדקק לקריירה יציבה.
1880 - ג'וזף ברויר מתחיל לטפל באנה או, היא ברטה פפנהיים, המטופלת הראשונה של הפסיכואנליזה, שסבלה מהיסטריה. אחד ממטבעות לשון שלה הוא "ריפוי בדיבור" (Talking cure).
1886 – פרויד מתחתן עם מרתה ברנאיס כשהוא בן 30, ומקים לראשונה קליניקה פרטית.
1885 – פרויד חוקר וכותב במסגרת פוסט-דוק אצל ז'אן-מרטן שארקו בפריז, בה הוא לומד על היפנוזה ומטפל בטכניקה ההיפנוטית לצד ברויר; לפרויד 6 ילדים, אנה פרויד היא בת הזקונים.
1896 – אביו של זיגמונד, יעקב פרויד נפטר. פרויד כותב שאובדן אביו הוא המאורע הטראומטי ביותר שהשפיע על חייו. הוא מרחיב ומכליל, כשהוא טוען כי מוות של אב הוא טראומה מרכזית בחיי כל גבר.
באותה שנה פרויד השתמש לראשונה במונח ״פסיכואנליזה״.
לאחר מות אביו החל בתקופה ממושכת של אנליזה עצמית, במהלכה קיים חלופת מכתבים ענפה עם חברו וילהלם פליס, רופא ברלינאי שחלק רבות עם פרויד. במכתביו, פרויד מפתח תיאוריה על משמעות נסתרת של חלומות ועל רגשותיו העזים כלפי אמו, שיובילו לבסוף לניסוח מגובש של רעיון התסביך האדיפלי.
1900 - פרויד מפרסם את הספר ״פשר החלומות״, טקסט שמניח את היסודות לחלק ניכר של התיאוריה הפסיכואנליטית. מכירות הספר נעו באיטיות והביקורות היו מאכזבות, אבל הספר עצמו היה לאחת לאבני הפינה המשפיעות ביותר בפסיכולוגיה קלינית והאהוב ביותר על פרויד. ב"פשר החלומות" מתעצבים מושגים מרכזיים בפסיכואנליזה, ביניהם הלא-מודע, תסביך אדיפוס וכמובן פירוש חלומות.
1901 - פרויד מפרסם את ״על הפסיכופתולוגיה של חיי היומיום״. הוא מציג במאמר זה מושגים מקוריים חדשניים, כמו פליטה פרוידיאנית ומציע כי במקרים כאלה נחשפים מחשבות ומניעים נסתרים ולא-מודעים. בהתחשב בכך שהתיאוריה של פרויד שנויה במחלוקת עד ימינו אנו, לא מפתיע כי רעיונותיו נתקלו כבר אז בספקנות רבה בקרב קולגות.
1902 - פרויד מקים בביתו קבוצת דיון שבועית, שמתוכה יקום בהמשך הדרך הארגון הפסיכואנליטי הראשון.
1905 – פרויד כותב ומפרסם את ״3 מאסות על מיניות״ : הדחף היצרי הוא אבן היסוד של התאוריה הפסיכואנליטית. הוא מדבר על הכוחות היצריים שחותרים לפרוץ לתוך התודעה, אל מול כוחות הריסון של ההדחקה ומנגנוני ההגנה. לפי הפסיכונאליזה, שני היצרים הבסיסיים הם הליבידו והתוקפנות. המאמר שלוש מסות על מיניות מעמיק את הפיצול בין הקהילה הרפואית לבין פרויד ויחסיו עם ברויר מתדרדרים. יחד עם זאת, פרויד מתקדם בהפצת רעיונותיו ובעוד הביקורות על דעותיו מצטברות, מתפתח להן גם קהל תומכים, ביניהם קארל יונג ואלפרד אדלר שהראו התעניינות מוגברת בתיאוריה.
1906 – בהיותו בן 50, פרויד מתחיל להתכתב עם קרל יונג. ההיכרות בין פרויד ליונג הצעיר החלה בחלופת מכתבים באפריל 1906. פגישתם הראשונה פנים אל פנים בתקיימה בווינה ב-1907, והשניים התיידדו במהרה. לימים תיאר יונג את התרשמותו הראשונית מפרויד כ״אינטליגנטי להדהים, שנון ויוצא דופן לחלוטין״.
במהלך 7 השנים שלאחר מכן שמרו פרויד ויונג על קשר הדוק, כשפרויד רואה ביונג בן חסות ויורשו בהמשך הפסיכואנליזה. אלא שמערכת היחסים בין השניים התדרדרה עם השנים. בעוד שפרויד ראה את יונג כמחדש ומקורי, הוא לא שבע נחת מאי-ההסכמה של יונג באשר לכמה מעקרונות היסוד של התיאוריה: יונג סבר שפרויד התמקד יתר על המידה בליבידו ככוח מניע וחלק גם על תפיסתו של פרויד לגבי הלא-מודע כמאגר של מניעים מודחקים, מבלי להתייחס אליו כמקור בלתי נדלה ליצירתיות.
הנתק ביניהם התרחש רשמית כאשר יונג פרש מהקונגרס הפסיכואנליטי הבינלאומי, אבל העוינות הלכה והתפתחה כבר בהשתלשלות המכתבים בין השניים.
בנקודה מסוימת כתב יונג לפרויד:
״...הטכניקה בה אתה מתייחס אל תלמידיך, כאל מטופלים, היא טעות גסה, במובן זה שאתה מייצר בנים צייתנים או כלבלבים עזי מצח... אני אובייקטיבי מספיק כדי לראות מבעד לתכסיס הקטן שלך״.
1908 – פרויד מקים יחד עם שנדור פרנצי את החברה הפסיכואנליטית הווינאית. באותה שנה התקיים גם הקונגרס הבינלאומי הפסיכואנליטי הראשון בזלצבורג, בו פרויד היה הדובר המרכזי.
1909 – פרויד מוזמן על ידי סטנלי הול, נשיא אוניברסיטת קלארק, להעביר סדרת הרצאות במסצ'וסטס שבארה"ב, על ההיסטוריה של הפסיכואנליזה. פרויד סירב תחילה, בטענה שלא יוכל לזנוח את עבודתו למשך שלושה שבועות, אבל הול התעקש ואף הציע תשלום ופרויד נענה לבסוף להזמנה ומפליג לאמריקה יחד עם ידידיו שנדור פרנצי וקרל יונג, שהוזמן אף הוא לשאת הרצאות.
בביקור זה, היחיד של פרויד מעבר לאוקינוס, נפגשים פרויד, יונג ופרנצי עם הפסיכואנליטיקאי האמריקאי הראשון אברהם בריל ועם הנוירולוג והאנליטיקאי ארנסט ג׳ונס.
פרויד כותב בהתרגשות על ההרצאות שהעביר בגרמנית:
״כאשר צעדתי אל הבמה, היה הדבר התגשמות לא תאמן של חלום: הפסיכואנליזה לא הייתה עוד תוצר של אשליה – היא הפכה לחלק בעל ערך של המציאות״.
1910 – פרויד מרחיב את המונח "תסביך אדיפוס". באותה שנה הוא כותב ש״הפסיכואנליזה תביא את המודחק בחיי הנפש להכרה המודעת״.
1911 – אדלר מתפטר מהחברה הפסיכואנליטית; מתרחב הקרע בין פרויד ליונג והקשר בינהם מסתיים. פרויד מתחיל לדון באמנזיית ילדות – מחיקה תודעתית של 6 השנים הראשונות לחיים, עם החומרים הכי חשובים בחיים.
1915 – במהלך מלחממת העולם הראשונה, פרויד מפרסם את המאמר "תצפיות על טרנספרס ואהבה"; במקביל, נכתב גם ״מחקרים בהיסטריה״, בעבודה משותפת של פרויד וברויאר. פרויד ממשיג את הלא מודע וטוען כי אין בו סתירה, אלא התקה, יש עיבוי (קונדנסציה).. מבחינתו אין בלא מודע סדר זמנים וקיימת לעיתים תכופות החלפה בין עולם פנימי לחיצוני. לכן, כשמטופל אומר דבר מה ומייד את היפוכו, לא ניתן לפקפק במידת כנותו, להיפך.
1918 – הקונגרס הבינלאומי ה-5, אליו מוזמנת לראשונה גם אנה פרויד.; פרויד מפרסם את תיאור המקרה "איש הזאבים": סרגיי קונסטנטינוביץ' פנקייב, מטופל רוסי של פרויד, כונה ״איש הזאבים״ בשל חלום שחלם בילדותו על זאבים. פנקייב סבל מדיכאון והגיע לפרויד לקבלת עזרה בגישה הפסיכואנליטית המתהווה. למקרהו של פנקייב הייתה השפעה ענקית על פיתוח התיאוריה הפסיכוסקסואלית של פרויד. לאחר טיפול בן שנה הכריז פרויד שהאיש נרפא, אך בעיותיו של פנקייב היו רחוקות מסיום והוא המשיך לחפש אחר טיפול לדיכאון עד סוף ימיו. ב-1979, מעט לפני מותו, הוא קונן בראיון ״...כל הדבר נראה כמו אסון. אני באותו מצב שאיתו הגעתי אל פרויד, ופרויד כבר איננו״.
1919 – פרויד מאבד את בתו סופי, במגיפת השפעת הספרדית; הוא מפרסם את המאמר המאוים /הבעתה (Unheimliche)
1920 – פרויד מייסד את כתב העת הפסיכואנליטי, שמתפרסם ויוצא לאור עד ימינו; הוא מפרסם את הספר "מעבר לעיקרון העונג".
1923- פרויד מפרסם את "האגו והאיד"; באותה שנה הוא מאובחן כסובל מסרטן החיך, ולאחר מכן עובר סדרת ניתוחים קשים; במקביל, הוא מאבד את היינץ, נכדו האהוב, שנפטר משחפת.
פרויד המשיג גם את האגו בשנת 1923. התייחסותו לאגו הייתה כאל ישות שאמורה לפתור את הקונפליקטים של האיד, שחותר להתבטא התנהגותית ודחפית במציאות. תיאורטיקנים של פסיכולוגיית האגו, שכתבו אחריו, גרסו כי לאגו יש תפקודים רבים נוספים.
1926 – פרויד בן 70, השנה בה הוא מפרסם את "עכבות, סימפטומים וחרדה"
1930 – פרויד זוכה בפרס גתה היוקרתי בפרנקפורט, בעבור עשייתו הספרותית; אמו הולכת לעולמה בגיל 95.
1931 – פרויד בן 75 - מחלת הסרטן חוזרת בשנית.
1933- פרויד בן 77 בעת שהיטלר נבחר ועולה לשלטון בגרמניה; שנדור פרנצי נפטר.
1936 – יום הולדת 80; מחלת הסרטן חוזרת בשלישית.
1937 – פרויד מפרסם את "אנליזה סופית ואינסופית". בסוף דרכו ניכרת תחושה של שקיעה. את האופטימיות הנלהבת שאפיינה את כתיבתו, מחליפה פסימיות וספקנות, שמתגברת עם החרפת הלאומנות בגרמניה והאנשלוס של אוסטריה. מתגבשת בו מודעות לכך שטיפול פסיכולוגי הוא הרבה פעמים אינסופי, לצד הרחבה לגבי המשגת הטיפול, שנתפס פחות כתהליך של הסרת סימפטומים, ויותר כדרך חיים שמלווה את האדם ברוב מהלך שנותיו. המושג העמום Fully Analyzed אינו מספק אותו.
1938 – פרויד עובר ניתוח נוסף להסרת הגידול; הנאצים פולשים לאוסטריה; הרייך השלישי נכנס לווינה ופרויד 'מסומן על הכוונת' על שום היותו יהודי ומייסד הפסיכואנליזה. רבים מספריו של פרויד נשרפו והוא ובתו אנה נחקרו על ידי הגסטאפו. ספרו האחרון של פרויד, "משה והמונותיאיזם" יוצא לאור; בעזרת חברתו ותלמידתו, הפסיכואנליטיקאית מארי בונפרטה, פרויד הצליח להימלט מווינה במהלך יוני 1938, יחד עם אשתו ובתו. הם עוברים להתגורר בהמסטד שבלונדון, ברחוב מרספילד גרדנס 20.
חרף מאמציה של בונפרטה, לא עלה בידה לסייע לאחיותיו הגדולות של פרויד, שנספו מאוחר יותר במחנות הריכוז.
1939 – פרויד נכנע לסרטן הפה ונפטר ב-23 לספטמבר 1939, בביתה של אנה פרויד. הסרטן אובחן לראשונה ב-1923 ופרויד נאבק עם המחלה ביותר מ-30 ניתוחים ( ! ), שהאחרון בהם בוצע בספטמבר 1938. הפעם, כאשר הסרטן חזר, קבע הרופא כי הגידול אינו ניתן עוד לניתוח. מצבו של פרויד התדרדר במהלך השנה עד לנקודה בה ביקש מרופאו לרשום לו מנה גדולה של מורפין. הוא נפטר בספטמבר 1939, בגיל 83, לצד ידידו מקס שור.
פרויד - סדרה בנטפליקס
ממש לאחרונה עלתה סדרה חדשה ומושקעת בנטפליקס, "פרויד" שמה.
לדעתי מצוינת, הנה הטריילר:
פרויד בימי מגיפה - ברוח הקורונה
מתוך:
זיגמונד פרויד- מכתבים, הוצאת מודן, 2019
תרגם, האיר וערך:
ד"ר ערן רולניק
מתוך מכתבו של פרויד לפרנצי "נקווה שעליכם המגיפה תפסח":
"כאן מורגש עדיין המתח המחניק. אבל נראה שלהתפרקות הצפויה לא יתלוו רעשי משנה. איתי לא קורה דבר.
ממתין לחזרתו של ראנק שנקבעה ל-5 בנובמבר. גם את החברה [הפסיכואנליטית] טרם כינסתי. זקס חלה בשפעת, כשביקרתי אותו כבר היה ללא חום. אני לא חושב שזו שפעת.
נקווה שייחלץ מזה בזמן. הקליניקה שלי הייתה מצומצמת מאוד בתקופת המגיפה.
ארנסט יוצא למינכן ביום שני, החופשה של אולי בוטלה במסגרת ביטולי החופשות האחרונים. הגדוד שלו יוצב בסרייבו. אני מרוקן לחלוטין ממחשבות.
רק כמה רעיונות בבוקר כשאני מתעורר. אשאיר לשיפוטך אחדים מהם שעוסקים בנוירוזת מלחמה טראומטית.
זה עדיין בצורת חלום: ככל הנראה יש קונפליקט בין שני אידיאלים של האני.
האידיאל הראשון הוא זה שהאדם מורגל בו. האידיאל השני נכפה עליו בזמן מלחמה.
זה האחרון נשען לחלוטין על יחסי אובייקט (מפקדים, לוחמים) וניתן להשוות אותו להטענה באובייקט, כלומר לבחירת אובייקט שאינה אגו-סינטונית.
זו הסיבה שהקונפליקט בא לידי ביטוי כפסיכונוירוזה. מבחינה תיאורטית מה שחשוב כאן זה שעל בסיס הטענת האובייקט הליבידינאלית, מתהווה אני חדש שאמור להחליף את האני הקודם.
מתנהל מאבק בתוך האני, במקום מאבק בין האני לליבידו, אבל בעצם מדובר באותו דבר. ניתן להשוות את זה למה שקורה במלנכוליה שבה נוצר אני חדש, אלא שכאן הוא לא נוצר כאידיאל או על בסיס של הטענת אובייקט שננטשה. פרט לכך, כל מה שמצאתי בקליניקה היומית היו גילויים פרטניים, כמו למשל, תגובה לאובדן ה״מיוחדות״ במקרה של מטופל שהפך לאספן נלהב כתגובה לכך שאביו נישא בשנית. הוא הפסיק להיות הבן היחיד. או שמדובר ברכיב האוראלי של הקומפלקס ההומוסקסואלי כי הרי ילדים באים לעולם כתוצאה מאכילה של מאכלים מיוחדים. אני מברך אותך ואת גיזלה. נקווה שעליכם המגיפה תפסח. שלך, פרויד"
קצת הומור?
פרויד במערכון מתוך "היהודים באים":
80 שנה למותו של פרויד
80 שנה לפטירתו של זיגמונד פרויד - כתבה מתוך ״כאן״ - שיחה עם ד״ר עידית גוטמן, פסיכולוגית קלינית מאוניברסיטת תל אביב ופרופ׳ אורן הרמן מאוניברסיטת בר אילן:
כתיבה:
איתן טמיר, MA בפסיכולוגיה,
פסיכותרפיסט וראש מכון טמיר
מקורות:
יגאל ז"ל, י. (2017). על אימה ובית: מושג האלביתי. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 10/3/2019, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3500
