דיכאון, תיאבון ומשקל | למה דיכאוניים אוכלים יותר מדי או פחות מדי?

 

אחד הסימנים הבולטים של דיכאון הוא שינוי בתיאבון.

 

כשמגיעה אפיזודה דיכאונית, רבים חווים אובדן תיאבון מוחלט, עד כדי תחושה שהכנת ארוחה עשויה להיראות כמשימה בלתי אפשרית. 

מהעבר השני, מתמודדים יכולים לחוש דחף כפייתי לאכול יותר בזמן דיכאון, מה שמתבטא בעלייה במשקל ובעיות בדימוי העצמי, גם בתום האפיזודה הדיכאונית. 

 

השינוי הסימפטומטי בתיאבון במהלך דיכאון נראה כמו ״עקומת U״. כלומר, השינוי ניכר בשני הקצוות - או שאתה ממעט לאכול או שאתה אוכל יותר מדי. 

 

מדוע הגוף והנפש מגיבים בשתי קיצונויות כאלה למה שנראה כאותו מצב? 

 

כדי להבין יותר טוב את העניין הזה צריך להתבונן בכוחות הפסיכולוגיים והנוירולוגיים העומדים בבסיס תיאבון ודיכאון.

 

 

מדעי הפסיכולוגיה והמוח מתקשים עדיין להסביר במדויק מדוע חלק מהאנשים מאבדים את התיאבון כשהם נכנסים לדיכאון, בעוד שאחרים אוכלים יותר.

 

 

דיכאון ותיאבון מופחת

 

כמה מהתסמינים הדומיננטיים של כל מתמודד/ת עם דיכאון הם עייפות ואובדן עניין בפעילויות, גם כאלה שעוררו הנאה וסיפוק בעבר. 

לפעמים אפילו המאמץ לקום מהמיטה או להכין כוס קפה, דורש התגייסות רבה אצל האדם הדיכאוני. 

במצב אנרגטי כל כך דליל, ברור שקשה יותר להקפיד על תזונה מתאימה, משימה שמאתגרת כל אחד, בלי קשר לדיכאון.

מעשה פשוט זה של חבלה עצמית – דילוג על ארוחות פה ושם – יכול במהרה להפוך למעגל אכזרי, כי מחסור ברכיבים מזינים מגביר עוד יותר את החוסר באנרגיה נגישה, מה שמוביל ליותר עייפות ולתחושת דיכאון חזקה יותר.

 

 

שליטה עצמית

 

עבור חלק מהמתמודדים עם דיכאון, הפחתה באכילה, בתיאבון ובמשקל קשורות במאמץ מנטלי השרדותי במטרה לשמר מסוגלות, דווקא במצבים בהם הקרקע הנפשית אינה יציבה. 

המכניזם המוטיבציוני של שליטה עצמית קשור להפרעות אכילה ובפרט לאנורקסיה. 

 

 

הורמונים

 

 פעמים רבות דיכאון יכול להיקשר לחרדה ולרמות גבוהות של מתח, מצבים שקשורים הדוקות להפרשת הורמוני מתח למחזור הדם. 

חרדה ודיכאון כרוניות פוגעות במערכת העיכול ובשחרור הורמונים, כמו גרלין, שמדכא תיאבון. 

 

 

דיכאון ותיאבון מוגבר 

 

אבל ירידה חדה בתיאבון אינה מה שכל אדם עם דיכאון חווה, וכאמור, יש אנשים שמבחינים דווקא בעלייה חדה בתיאבון ומתקשים להפסיק לאכול. 

 

גם לכך יש הסבר פיזיולוגי. כשמרגישים חוסר ערך במסגרת הדיכאון, הצורך להתחבר למקורות הנאה הופך להיות קיומי.  אכילה היא אחת הדרכים הפשוטות ביותר לגירוי שחרור דופמין, נוירוטרנסמיטור חיוני בחיזוק מערכת התגמול המוחית. 

 

אכילה רגשית מתרחשת בגלל שאכילת מזונות משנה את ההרכב הכימי במוח ומעוררת את מרכזי העונג. רובנו יכולים להעיד על כך שחיסול קופסה של גלידה יכול לשפר זמנית את מצב הרוח. אבל קולטני הטעם בפה מופעלים באופן זמני בלבד. תסמיני הדיכאון חוזרים ועמם שבה המשאלה העמוקה להקלה רגשית על סבל נפשי.

האם תרופות נגד דיכאון גורמות להשמנה?

 

למרות שתרופות נוגדות דיכאון תורמות לעליה יחסית נמוכה במשקל בהשוואה לתרופות פסיכיאטריות אחרות (כמו נוגדי-פסיכוזה), אחת מהתלונות השכיחות של מטופלים בתרופות נגד דיכאון היא שהתרופות משמינות: 

מחקרים מראים כי למרות שעלייה במשקל היא תופעת לוואי אפשרית של טיפול בתרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRI, סביר להניח שהיא תתרחש רק כעבור שישה חודשים או יותר ותגיע לשיאה בשנה השניה והשלישית לטיפול. לפי עמדה אחרת, תחושת ההתאוששות מדיכאון עשויה להיות ברת השפעה בעלייה במשקל - זה פשוט עושה לנו יותר חשק לאכול.

 

 

אילו תרופות נגד דיכאון הכי משמינות?

 

אם נתייחס לידע המחקרי הקליני:

 

• סרוקסט (פקסיל) נחשבת באופן מסורתי לתרופה המשמינה ביותר. אבל  מחקר מקיף שנערך לאורך עשר שנים ובחן את משקלם של 300,000 מטופלים, מלמד כי התרופה המשמינה ביותר היא דווקא מירו. 

• סרנדה (לוסטרל) היא התרופה הכי פחות משמינה

• סימבלטה היא תרופה שגורמת לעליית משקל מתונה 

 

ידוע גם כי תרופות כמו אפקסור (ונלה) ונפאזודון, אינן קשורות בעליה במשקל, בעוד בופרופיון (זיבן) קשורה אפילו להפחתת משקל, ובהיותה מעוררת, היא גם תוודא שכבר לא יהיה לכם קושי לקום בבוקר. 

 

 

חשוב לדעת שזה עובד גם הפוך: 

 

ערך ה- BMI של המטופל קשור ליעילות הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון עבור דיכאון קליני, כך עולה ממחקר סיני שפורסם בנובמבר 2020 בכתב העת Journal of Affective Disorders. התרופות שנבדקו במחקר היו סרוקסט ומירו.

 

איך זה מוסבר?

 

אצל אנשים עם משקל גוף גבוה התרופות חייבות לעבור דרך יותר רקמות ונוזלי גוף בהשוואה לאנשים שמשקלם תקין או נמוך, מה שמפחית את האפקט. גורמים אחרים להם ניתן לייחס את המנגנונים הפוטנציאליים האחרים העומדים בבסיס הקשר בין משקל גוף לתגובה נוגדת דיכאון הם התנגדות לאינסולין, ויסות דלקתי במוח, חמצון ומתח חנקתי שנגרם על ידי השמנת יתר.

 

 

מה גורם להבדלים בין עלייה וירידה בתיאבון?

 

מה קובע מה משפיע על כיוון התיאבון אצל אדם המתמודד עם דיכאון?

 

כדי להבין זאת, צריך להתבונן במוח בצורה מפורטת יותר:

 

 

הסטריאטום הגחוני (ventral striatum) ורמות קורטיזול

 

הסטריאטום הוא אחד מגרעיני הבסיס במוח.

עיקר תפקידו בהקשר שלנו הוא ויסות ועיבוד חושי, כמו גם ניהול ושליטה במסלולי תנועה, כמו גם במגוון תהליכי חשיבה. 

 

מחקר שהתחקה אחר ההבדלים בשינויי תיאבון אצל מתמודדים עם דיכאון העלה כי למשתתפים שחוו ירידה בתיאבון היו רמות קורטיזול גבוהות יותר בדם (Simmons et al, 2018).

בנוסף, ערכי הקורטיזול היו בקורלציה הפוכה עם התגובה של הסטריאטום הגחוני לרמזי מזון. 

 

לעומת זאת, משתתפים מדוכאים שחוו תיאבון מוגבר הפגינו חוסר ויסות מטבולי וחיסוני בולט (השינוי נמצא באינסולין, לפטין, CRP, IL-1RA ו-IL-6 וגרלין נמוך).

בנוסף, עוצמת התנגודת לאינסולין אצלם נמצאה בקורלציה חיובית עם תגובה לרמזי מזון.

 

 

חיווט ועונג

 

עם השנים אנחנו לומדים יותר על המורכבויות הביוכימיות בבסיס הקשר בין דיכאון ותיאבון. 

למרות שדיכאון אינו קשור לאזור יחיד במוח, יש כמה אזורים שונים במוח שמופעלים במהלך אפיזודה דיכאונית.

 

מחקרים על חיווט מוחי מצאו כי חלקים שונים שלו שולטים בווריאציות של תיאבון בקרב מטופלים עם דיכאון. ירידות באכילה שקשורות לדיכאון נקשרו לתת-פעילות באזורי מוח כמו ההיפותלמוס, ששולטים במצב הפיזיולוגי של הגוף. 

במצב כזה המוח עסוק פחות בייצור  תחושת רעב, מה שמוביל לחוסר עניין באוכל. לאדישות שחשים מתמודדים עם דיכאון קיימת ״אדישות כימית״ מקבילה במוח. 

 

מצד שני, עלייה באכילה הקשורה לדיכאון נקשרה לפעילות יתר של חיווטי התגמול במערכת התגמול של המוח, השולטת בתחושות העונג וההנאה שלנו. 

 

בזמן דיכאון אכילה תספק אפילו יותר הנאה מהרגיל, מה שהופך את אכילת היתר לבלתי נמנעת.

 

 

איך מווסתים תיאבון?

 

שינוי ביוכימי נשמע כמו עניין רפואי, וזה נכון, אבל לא רק תרופות והתערבויות פסיכיאטריות אחרות יכולות להניע אותו.

שינוי ביוכימי בהקשר של דיכאון תלוי גם בהתנהגויות של המתמודד עם דיכאון. 

 

מודעות לבעיה היא הצעד הראשון בכך. 

כאשר מזהים שינוי בתיאבון, חשוב להעריך את המצב, עצמאית או עם תזונאית מומחית. 

 

להלן כמה כיוונים לטיפול עצמי אותם תוכלו להוביל בעצמכם, או יחד עם בן/ת זוג עם דיכאון:

 

 

דרכים לניהול עצמי של תיאבון במצבי דיכאון

 

• אחת הדרכים להתמודד נכון עם עלייה או ירידה בתיאבון היא בנייה של תכנית ארוחות. את התפריט שרושמת הדיאטנית מומלץ להרכיב עם דיאטנית, אבל אפשר גם לבנות בעצמכם תכנית תזונתית בסיסית, למשל כזו המבוססת על פירמידת מזון. חשיבה מראש יכולה להבטיח שהגוף יקבל את הכמות הנכונה של רכיבים תזונתיים במינימום מאמץ. 

 

• מי שמתקשה להשקיע בבישול בגלל אנרגיה נמוכה יכול להכין ארוחות מראש, בזמן שהוא בטוב. כאשר ענן הדיכאון חוזר להקיף אותך, פשוט מכניסים לדקותיים את האוכל למיקרו.

 

• זיהוי ההקשר בו מתחולל השינוי ברמת התיאבון יכול לתרום הרבה - למשל, האם התיאבון פוחת או מתחזק בתגובה למשבר רגשי? הרעיון הוא לחבר בין הפרת האיזון ברמת התיאבון - כמו אכילת לילה, המנעות מאכילה (צום) או התקפי זלילה  - לבין הטריגר הרגשי. כך, זיהוי של יציאה מאיזון בתיאבון מעלה את ההשערה לגבי החיבור לדיכאון, מה שבתורו מאפשר לנקוט פעולות יעילות למניעה.  מי שמודע לעיתוי יכול לזהות את ״המשבר התזונתי״ שבפתח, וכך להגן על עצמו מבעוד מועד כדי לצמצם דפוס אכילה לא רצוי.

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

 

פגישה טלפונית קצרה

 עם מתאמת טיפול -

 להרשמה (ללא עלות)

 

 

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

שיחת הכוונה לטיפול ומטפל

 עם מתאמת בכירה -

 בזום או במכון (70 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

 

 

 

 

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

 

 

 

מקורות:

 

Gafoor Rafael, Booth Helen P, Gulliford Martin C. (2018). Antidepressant utilisation and incidence of weight gain during 10 years’ follow-up: population based cohort study BMJ 2018; 361 :k1951

 

Simmons, W. K., Burrows, K., Avery, J. A., Kerr, K. L., Taylor, A., Bodurka, J., Potter, W., Teague, T. K., & Drevets, W. C. (2020). Appetite changes reveal depression subgroups with distinct endocrine, metabolic, and immune states. Molecular psychiatry, 25(7), 1457–1468. https://doi.org/10.1038/s41380-018-0093-6

 

Xiao, L., Zhou, J., Galling, B., Chen, R., & Wang, G. (2021). The association of body mass index (BMI) with treatment outcomes in patients with major depressive disorder. Journal of Affective Disorders, 281, 799-804. https://doi.org/10.1016/j.jad.2020.11.059