התמכרות לקוקאין | זיהוי, השפעות, טיפול וגמילה מ-Cocaine

 

 

מה זה קוקאין (Cocaine)?

 

קוקאין, המוכר גם בשמותיו קריסטל, גבוה, וקראק (קוקאין מבושל), הוא אחד הסמים המוכרים והמסוכנים ביותר, אשר מופק מצמח הקוקה ולרוב נצרך בצורת אבקה או בצורה גבישית.

 

נכון להיום, למעלה ממליון אמריקאים מכורים לקוקאין - אחד החומרים הממכרים ביותר שנחשב קשה מאוד לטיפול. בישראל, ובעיקר בתל אביב, נפוץ מאוד השימוש בקוק - ישראל מדורגת במקום ה-20 בעולם בהיקף השימוש בקוקאין, ביחס לגודל האוכלוסיה. לפי נתוני הרשות למלחמה בסמים, מוברחים לשוק הישראלי 3 טון מהאבקה הלבנה מדי שנה.

 

המשתמשים בקוקאין מדווחים שקשה לקלוט שאתה מכור  - אתה לא מבין מיידית את ההתמכרות. אחרי תקופה מסוימת של שימוש יש תחושה שאי-אפשר לחיות בלי קוק, למרות שאין תסמיני גמילה פיזיים. העיסוק ב-HIGH והחיפוש אחריו הופך למרכזי. כל קושי בחיים, כל מצוקה, מתקשרת להקלה באמצעות התארגנות על שורה או גרם.  

 

 

מהם הסימנים של התמכרות לקוקאין?

 

התמכרות לקוקאין יכולה להתבטא בהרבה דרכים, שמשתנות מאדם לאדם.

 

להלן מספר אינדיקטורים נפוצים לכך שמישהו מכור לקוקאין:

 

 

סימנים פיזיים

 

שימוש בקוקאין כרוך במגוון תסמינים גופניים, כולל אישונים מורחבים, דימומים מהאף, נזלת, משיכות אף תכופות, ירידה במשקל והתדרדרות בהיגיינה.

 

 

שינויים התנהגותיים

 

התמכרות לקוקאין יכולה להתבטא בשינויים פתאומיים במצב הרוח, עצבנות, חוסר שקט, תוקפנות ואפילו פרנויה.

מי שמכור לקוקאין מועד יותר לחוות קשיים כלכליים, פשוט כי יש תחזוק ההתמכרות מחייב הוצאות כבדות בשוטף. 

 

 

בידוד חברתי

 

התמכרות לקוקאין עלולה לגרום למכור לסגת מפעילויות ומערכות יחסים חברתיות, כיוון שהמכור נוטה לתעדף שימוש בסמים על פני כל דבר מעניין אחר. 

החברים שהמכור בכל זאת ישמור איתם על קשר הם חברים לשימוש.

 

 

סימני תלות, סבילות וגמילה

 

עם הזמן, מי שמכור לקוקאין מפתח סבילות לסם, כלומר נדרשות כמויות גדולות יותר של החומר הפעיל כדי להשיג את ההשפעות הרצויות.

בנוסף, המשתמש יחווה תסמיני גמילה גופניים כאשר הוא מנסה להיגמל, כגון עייפות, דיכאון, חרדה ותשוקות עזות.

 

 

שינויים בתפיסה

 

הלוצינציות (הזיות), חוויות חושיות שאינן מבוססות על המציאות, הן גם סימן אפשרי (אך לא הכרחי) של התמכרות לקוקאין. 

למשל, הלוצינציות ראייה, שמיעה או מגע.

הלוצינציות ויזואליות יכולות לגרום למישהו לראות דברים שלא באמת קיימים, כמו אנשים, בעלי חיים או חפצים.

הזיות שמיעה יכולות לגרום למישהו לשמוע צלילים או קולות שאינם אמיתיים, והזיות מישוש יכולות לגרום למישהו להרגיש דברים שאינם קיימים, כגון חרקים שזוחלים על העור.

 

לא נעים. 

 

 

לעיסה של עלי צמח הקוקה הייתה מנהג רווח ביותר בהרי האנדים במשך אלפי שנים. בסוף המאה ה-19, החלו באירופה להשתמש בתמצית של העלים ליצירת אבקת הקוקאין הידועה שאנו מכירים כיום. בתחילה, חברות התרופות שיווקו את החומר כתרופת פלא של ממש.

 

 

 

מה הייתה ההתנסות של פרויד עם קוק?

 

כחלק מהתהליך של עיבוד החומר הטבעי לתרופה מסחרית, נשלחו דגימות גם למעבדה באוניברסיטת וינה.

 

מי שקיבל אותן היה זיגמונד פרויד, סטודנט צעיר לרפואה, נלהב וסקרן, שפגש את האבקה הלבנה והחל לבחון את השפעותיה על נפשו היצירתית, תוך כדי שהוא בוחן גם את יעילות הקוקאין כחומר להרדמה מקומית בניתוחי עיניים. בעדויות שנמצאו לאחרונה מתאר פרויד את התחושה המלווה את השימוש כ"אופוריה מתמשכת" וכ"תרופת פלא למצבי דכדוך, למניעת עייפות ולדיכוי התיאבון".

 

fein...

באופן מפתיע, פרויד לא מתאר תופעה של התמכרות, אלא מנגנון "בריא" של דחייה ובחילה מהחומר לאחר שימוש אינטנסיבי.

 

בתיעוד שנמצא , מתאר פרויד את ההתנסויות שלו עם החומר, מה שנראה מרתק ביותר נוכח הדימוי המאופק, האחראי והרציני המתועד בביוגרפיות על חייו.

פרויד המליץ לאחד מעמיתיו להשתמש ובשלב מסוים נפטר כתוצאה משימוש יתר. לאחר מותו, מכה פרויד על חטא, ובכתביו מביע אשמה לגבי ההמלצות שנתן לעמיתו על השימוש בקוקאין (מתואר במקרה החלום של אירמה, ״פירוש החלומות״). 

 

בכל אופן, כולנו מוקירים תודה לפרויד, שאכזבתו מהקוקאין אפשרה את המשך היצירה שלו - הפסיכואנליזה וההמשך שלה בפסיכותרפיה פסיכודינמית , המוכר למטופלים, לפסיכולוגים ולמטפלים בכל העולם.

 

 

קוקאין בתנאי לחימה

 

להבדיל אלפי הבדלות, גם הצורר הנאצי, אדולף היטלר, היה מכור כבד לקוקאין וקריסטל מת'.

החומר בושל עבורו במעבדה ייעודית בברלין במהלך מלחמת העולם השנייה.

לאורך השנים היטלר ערבב, בעזרת רופאו האישי, Theodor Morell, גם ספידים ומשככי כאבים אופיאטים שיתדלקו את הטירוף הלאומני. 

עם הפלישה לפולין ובהיעדר יתרון של בעלות הברית בשלב זה במלחמה, צרכו מרבית טייסי חיל האוויר הנאצי (הלווטוואפה) חומרים ממריצים - טבליות "פרוויטין", סוג של מתאמפטמין - שהקפיצו את החיילים לעודף אנרגיה, ולאחר מכן קריזים קשים.

 

בימינו קיימים דיווחים על יצור חומרים סטימולנטים בחסות מדינתית, בסוריה שכנתנו השסועה. גם שם, בשנים בהן חיזבאללה נלחם נגד מתנגדי המשטר, תודלקו הלוחמים בחומר ממריץ שנקרא קופטגון.   

 

שימוש בסמים ממריצים עדיין נפוץ כיום למטרות ממוקדות, כמו תחרויות ספורט, או בשוק שחור אצל סטודנטים. בעולם של טיפול תרופתי בהפרעות קשב, התפתחו תרופות מרשם חוקיות, כמו ריטלין ונגזרותיו, שנועדו להתמודד עם תסמיני של ADHD, אולם לפי דיווחים של סטודנטים, מנהלים ורבים אחרים, שיעור השימוש הלא חוקי בתרופות סטימולנטיות כמשפרות ביצועים מצוי בעליה, מתמדת, עם ריטלין ואדרל שצועדות בראש הרשימה.

 

אז במקור, שימש הקוקאין כתרופה לשיכוך כאבים, המשיך דרך מגיפת הקראק בארה״ב ובהלת ה-Crack Babies שהתגלתה כפייק ניוז, דרך ממשל רייגן שהעדיף לדאוג לקונטראס בניקארגואה במקום לאוכלוסיית השחורים, שנחשבו לפושעים ולא למכורים, ועד ימינו, כשמרבית המשתמשים עושים בקוקאין שימוש סטלני באופן שאינו חוקי ובודאי לא למטרות הקלה במכאובים פיזיים.

 

 

את אבקת הקוקאין ניתן להזריק, להסניף, לעשן או לבלוע. אבל רוב רובם של המשתמשים מסניפים. מטרת ההזרקה היא ספיגה מהירה יותר של החומר במחזור הדם בהשוואה לנטילה בבליעה או בהסנפה, מה שגורם לסם לפעול על גוף האדם במהירות.

הזרקה היא אופן הנטילה המסוכן ביותר, בגלל הסיכון לנטילת מנת יתר אשר תיכנס בבת אחת למחזור הדם ועשויה לגרום לנזקים בלתי הפיכים כדוגמת התקף לב, דימומים מוחיים ושבץ, ואף לעלות לאדם בחייו.

 

 

מהם הסימנים למנת יתר של קוקאין?

 

הסימנים הגופניים כוללים עלייה מהירה בהזעה, בטמפרטורת הגוף או בקצב הלב, קשיי נשימה, כאבים ועקה בחזה, בחילה או הקאה, לצד בלבול, פרכוסים או רעידות.

שימו לב גם לסימנים הנפשיים למנת יתר:

חרדה, פאניקה, פרנויה, הלוצינציות ותזזיתיות.

 

מחקר אפידמיולוגי שפורסם ב-2021 מלמד על עליה ניכרת במספר מקרי המוות ממנת יתר שבהם מעורב קוקאין או  פסיכוסטימולנטים שאינם קוקאין, בעיקר מתאמפטמין.

 

על התמכרויות, פסיכותרפיה וטיפול פסיכולוגי <

 

 

איך קוקאין עובד במוח?

 

קוקאין הוא חומר פסיכואקטיבי ממריץ, שייך למשפחת הסמים המעוררים, סטימולנטים, הפועלים על מערכת העצבים המרכזית של האדם, ממש בדומה לקפאין- רק שהוא מורכב והרסני הרבה יותר.

 

לצד האופוריה שקוק מספק, הנחווית אצל המשתמשים בו כחסר תחליף, הוא מגביר את עוררות הגוף ואת הנמרצות האישית והבין-אישית וגורם לעלייה במצב הרוח ובאנרגיה.

 

ואכן, את המשתמשים בקוקאין במקרים רבים ניתן לזהות בזכות העוררות הגבוהה, הדיבור המהיר והבלתי נשלט, דופק מואץ, לחץ דם גבוה ובעיקר- בהרחבת האישונים המאפיינת את השימוש בסם.   

 

 

קצת פסיכופיזיולוגיה? 

 

קוקאין מעכב ספיגה חוזרת של דופמין, נוראדרנלין וסרוטונין, מוליכים עצביים שקשורים בין היתר במערכת התגמול.

תכונותיו הממכרות של הסם נקשרות בראש ובראשונה בהגברת רמות הדופמין, שבין היתר אחראי על ויסות תנועה ותפקודים קוגניטיביים. 

ספציפית, קוקאין מעכב את הטרנספורטר לספיגה חזרה של דופאמין (DAT) ולכן גורם לעלייה של רמת הדופאמין בסינפסות.

בנוסף, הוא גורם לעיבוד לקוי של דופמין במערכת המזולימבית, שהיא חלק ממערכת העצבים המרכזית ושוכנת באזור המוח האמצעי.

 

המבנה של מולקולת הקוקאין מאפשר מעבר "חלק" ומהיר דרך מחסום הדם מוח (BBB) ולכן יש לקוקאין השפעה מאד מהירה ויעילה.

 

 

השפעות מוחיות נוספות:

 

• מונע ספיגה חזרה של רצפרטורים מסויימים של סרוטונין.

• אגוניסט חלש של רצפטורי סיגמה (רצפטורים אופיאטיים).

• מעכב חלקי) תעלות סידן ולכן מאט התקדמות של פוטנציאל פעולה. ואכן קוקאין משמש להרדמה מקומית.

  

 

למה קוקאין לא מומלץ?

 

גם אם אתם הרפתקנים, מרדנים ומכורים לריגושים, קוקאין הוא רעיון רע.

קודם כל, מדובר בסם ממכר במיוחד, גם בהשוואה לחומרים ממכרים אחרים. שנית, אין עוד הרבה התנהגויות הרסניות ממנו, דווקא בגלל שהוא ממותג אצלנו כחוויה חברתית, יוקרתית, סקסית ואקסלוסיבית.

רבים היו שם לפניכם - ברי המזל הצליחו להיחלץ בשן ועין, אחרים הפכו עבדים לקוקאין ויש המונים שפשוט המשיכו לגלוש במדרון האבקה הלבנה ומתו.

 

 

התמכרות מהירה 

 

מנגנון הסבילות (Tolerance) של הקוקאין מהיר מאוד.

 

מה זה אומר?

בדרך כלל משמעות הדבר היא ש"נגעת נסעת", ככל שמשתמשים בו יותר, כך נדרשת כמות גדולה יותר של חומר על מנת לשחזר את התחושה.

 

לא רק שההתמכרות חזקה יותר, היא גם מהירה הרבה יותר בהשוואה לסמים אחרים, מכיוון שדי בשימוש מועט בו ולמשך פעמים ספורות על מנת ליצור תלות כמעט מיידית שעוצמתה כה חזקה ומורכבת, המוסווית תחת תחושה כה נעימה שמקשה על המשתמש לוותר על ההרגל ההרסני.

כלומר, השימוש בסם כלל אינו זוהר כפי שנחווה בצעדים הראשונים בדרך להתמכרות הקשה.

קוקאין גורם לסנסיטיזציה התנהגותית, כהשפעה של טיפולים חוזרים באגוניסט של D2 (אגוניסט ישיר של דופמין).

 

השימוש בסם פוגע אנושות באיכות חייו של האדם ובשגרת יומו. המכור לקוקאין אינו מסוגל לתפקד בהיעדר הסם, וכמובן שתחת השפעתו- אינו יכול לשמור על התנהלות שגרתית. אט אט הוא נפגעות מערכות היחסים, בעבודה, בלימודים, עד שלא נותר זכר לחיים שהיו לפני השימוש בסם.

 

 

אובדן משמעות

 

משתמשים בקוקאין מכירים את זה היטב:

הם מעידים על תחושה שהם ממש מאוהבים בחומר, זה הדבר היחיד שמעניין אותם, איך מסתדרים, מאיפה מתארגנים...

 

חלומות אחרים בחיים הופך תפלים, אפרוריים, מיותרים...

 

רק מה שחובה לעשות מתבצע. אתגרי העבר הופכים למטלות ההווה.

החיים מתמלאים מהר מאוד בתחושת ריקנות.

 

 

הרס גופני

 

שימוש ממושך בסם יגרום לבעיות שינה, בעיות עיכול, פגיעה הרסנית במערכות הבליעה ועוד מרעין בישין.

 

האופוריה ההתחלתית מאבדת מזוהרה, גם אם השימוש התדיר בסם ממשיך ובעוצמה מתגברת. מעבר לאלה, השפעת הקוקאין עשויה להוביל להתקפי חרדה קשים עד התקפים פסיכוטיים ופרנויה, עיוותי חשיבה , תוקפנות ואפילו הזיות.

חומרים מעוררים - סטימולנטים - אינם מומלצים כאשר מתמודדים עם חרדה. אך מבין כל הממריצים המוכרים, זה שמבטיח חרדה קשה הוא קוקאין.

 

במצבי קיצון עלול המשתמש להגיע למצב של היפראקטיביות חמורה והיפרתרמיה. 

 

  

מוות כתוצאה מהסנפת קוקאין

 

מוות מקוקאין לא חייב להיות כתוצאה ממנת-יתר.

 

למשל, מחקר העלה כי יותר מחמישית מהמבוגרים שהשתמשו בשנה האחרונה בקוקאין נהגו תחת השפעת החומר.

 

נראה ששימוש בסמים ממריצים, בעיקר קוקאין, מאיץ את ההתפרצות של תופעה קשה שנקראת Excited delirium.

מוות כתוצאה מ-Excited delirium בעקבות צריכת קוקאין תועד לראשונה סביב 1985.

ב-2004 אישר מחקר מבוקר כי דפוסים של שימוש כרוני בקוקאין קשורים להתפתחות של תסמונת Excited delirium קטלנית.

מלבד השינויים בספיגת דופמין, קוקאין עלול לבלום גם ספיגה של המוליך העצבי סרוטונין ובעיות בספיגת סרוטונין באזורים מסוימים במוח נצפו אצל קורבנות Excited delirium. 

עם זאת, כמות החומר הפעיל בדמם של מתים מ-Excited delirium בעקבות שימוש בקוקאין היא בד״כ נמוכה. 

למרות השערות ששימוש מופרז של שוטרים באקדח הלם (טייזר) הביאה למקרי מוות פתאומיים של עצורים, בפועל נראה כי מרבית מקרי התמותה התרחשו לפני הלכידה, בחדר מיון או בשהייה לבד בבית.

 

 

 

 

אמור לי מי חברייך... 

 

קוקאין הוא חומר שאף פעם אין ממנו מספיק... התחושה התמידית של המשתמשים, גם אם כולם חברים טובים, היא שהחומר מצוי במשורה - או שהוא נגמר או שהוא עומד להיגמר. ואז מתעוררת בעיה: איך מתארגנים? הרי מדובר בסם יקר במיוחד (300 ש"ח לפחות לגרם), שאנחנו מתמכרים אליו ומאוהבים בו עד כלות, כל כך מאוהבים שהרומן החדש שלנו פוגע אנושות ביכולות ההכנסה.

 

מכאן קצרה דרכם של המשתמשים והמשתמשות לפגיעה חסרת תקנה בכבוד העצמי ובמערכת הערכית:

 

• משתמשות יתחילו לשקול מה יש להן להציע לדילר כשאין ברשותן כסף. גם אם הן לא תתדדרנה לזנות, תלך ותיווצר זיקה בין זרימה במיניות לבין קבלת קוקאין. המשפט "אני לא כזאת" כבר לא יהיה בתוקף. Strawberry Girls, מושג ידוע ומוכר בארה"ב, מתייחס לנשים צעירות שמקיימות יחסי-מין תמורת שימוש בקוקאין עם גבר מזדמן.

• גברים, וגם נשים, יצאו לחפש את הסם בכרי מרעה של עבריינים. תגידו שלום לחברים החדשים שלכם - המונח "עולם תחתון" זה כאן, אתם חלק ממנו.

 

אבי יקיר, MSW, מומחה לטיפול בהתמכרויות בתל אביב

 

 

איך נגמלים מקוק?

 

מה חשוב לדעת לגבי ייעוץ פסיכולוגי על התמכרות לקוקאין?

 

לנצח התמכרות זה הישג עצום, אבל עבור רוב המכורים לתרופות או לאלכוהול, הניקיון הוא רק תחילתו של קרב ארוך נגד ״קרייבינג״ (דודה) והתדרדרות.

בשביל מכורים, ייעוץ פסיכולוגי הוא חלק חיוני מטיפול בהתמכרות לחומרים.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ייעוץ משפחתי וגישות טיפוליות אחרות יכולות לעזור לאנשים שהחלימו מהתמכרות לקוקאין להישאר נקיים.

פסיכותרפיה יכולה לטפל גם במצבים הנפשיים האחרים שלעתים קרובות תורמים לשימוש לרעה בחומרים, אבל חשוב לא פחות לשמור על הגמילה ולמנוע מעידה. 

לתמיכה בדבקות וביעילות של התערבויות כמו קוגניטיביות. מניעת הישנות התנהגותית.

 

גמילה מקוקאין מלווה בדחיינות כרונית, לכן היא דורשת המון כוחות ומחויבות.

רבים פונים לטיפול בהחלטה של רגע, מוטיבציה אימפולסיביות שאינה משפיעה בהכרח על העקביות והמחויבות להתמיד בטיפול.

 

במהלך הגמילה עולים התקפי זעם וחוסר סבלנות. התסמינים פחות מייסרים פיזית, אבל הגמילה מתסכלת ועמוסה במעידות.

עבור חלק מהמשתמשים, תסמיני הגמילה מקוקאין כוללים חרדה, התקפי פאניקה, דיכאון, הזעה, בחילות, כאבים בגוף, עייפות, סחרחורות ותשוקה עזה לסם.

עובדה זו גורמת לרבים שהחלו בתהליך גמילה למעוד ולחזור לשימוש.

  

  

תהליך הגמילה מקוקאין בישראל משלב כמה שיטות טיפוליות:

 

בראש ובראשונה, הדרך הטובה ביותר היא לפנות לאשפוזית, שהיא מסגרת טיפולית (ציבורית או פרטית) בתנאי פנימיה במשך 3 שבועות עד חודש.

 

הגמילה כוללת תהליך אשפוזי קצר, טיפול קבוצתי בגישת NA, מעקב שכולל בדיקות שתן ואחרי הגמילה טיפול פסיכולוגי למניעת הישנות.

 

• האשפוז כולל טיפול תרופתי עם נוגדי חרדה וטיפול תרופתי עם נוגדי-דיכאון, טיפולים קבוצתיים אינטנסיביים (לעיתים עד 4 קבוצות בכל יום) ומעקב פסיכו-סוציאלי. המטרה באשפוזית היא להקל על התשוקה לסם ועל תסמיני הגמילה, בליווי תהליך טיפולי אינטנסיבי שכולל היכרות על הרציונל של תכנית 12 הצעדים.

• לאחר השחרור, מופנים מרבית המטופלים ליחידות העירוניות לטיפול בהתמכרויות, בהן מתקיימים מפגשים אישיים עם עובד סוציאלי קליני (בד"כ עו"סים מתמחים בהתמכרויות יותר ממקצועות אחרים בבריאות הנפש), בדיקות שתן 3 פעמים בשבוע ומעקב פסיכיאטרי.

• במקביל מתחיל מטופל להגיע לקבוצת NA, בה ממליצים לנגמלים החדשים (הנקראים מעתה "מכורים נקיים") להשתתף ב-90 הימים הראשונים לגמילה ב-90 מפגשים קבוצתיים - פגישת NA אחת בכל יום.

• לצד כל אלה, מתחיל תהליך של שיבה לתפקוד בלי הקוקאין. בדרך כלל הוא יכלול אחד או יותר מהייעוצים הפסיכולוגיים המוצעים: טיפול בין-אישי (IPT), ייעוץ תעסוקתי , טיפול משפחתי, שיקומי ולמידה מחודשת של ניהול שגרת חיים תקינה ופיתוח מערכות יחסים בריאות.

• מומלץ שכל התהליך הטיפולי ילווה במודל התנהגותי, בו מכורים מקבלים חיזוק, או מתוגמלים, עבור כל שינוי התנהגותי חיובי שמקדם את מטרות הטיפול. שימוש בעקרונות התנהגותיים בגמילה מקוקאין זוכה לתמיכה רחבה, למשל במאמר מטא-אנליזה שפורסם במהלך מאי 2021 בכתב בעת JAMA.

 

במקרה של קוקאין, כדאי פשוט לא להתחיל. בניגוד לגמילה ממריחואנה, שגם היא מורכבת למדי, גמילה מקוקאין היא אכזרית וממושכת, שהופכת לעיתים סדרי עולם ודורשת כוחות עצומים. 

 

יש הבנה שחלק מהתפקודים והכשרונות שהיו פעם שלך, לא ישתקמו כנראה לעולם. מעכשיו יש לך גם בעיות עיכול, שילוו אותך כנראה לכל אורך החיים.

מדובר בסם שעדיף שלעולם לא תפגוש.

 

 

מה ההבדל בין קוקאין לקראק?

 

קוקאין וקראק הם בין הסמים המסוכנים והנפוצים ביותר. הם אומנם נבדלים זה מזה אך שניהם מזיקים בצורה משמעותית לבריאות וגורמים למחלות לב וריאות, עייפות כרונית, לחץ ודיכאון.

המכורים לסמים הללו סובלים גם מחוסר איזון פסיכולוגי וחברתי ולכן ההחלמה מורכבת וקשה להשגה, בעיקר כאשר קוקאין וקראק זמינים לקניה כמעט בכל מקום, אפילו במסעדות למזון מהיר.

 

התלות שכרורכה בהתמכרות לקראק חמורה וקשה ומחריפה ככל שצריכת הסם מתמשכת והכמיהה אליו הולכת ומתחזקת. הקראק נחשב יקר יחסית ולכן המשתמש עלול לאבד את כל כספו בעקבות ההתמכרות ואף לגנוב. כלומר, השימוש בסם מעלה גם את שיעורי הפשיעה.

השפעותיו של הקראק כוללות נזקים פיזיים, פסיכולוגיים וחברתיים, משפחות שלמות ברחבי העולם נהרסות בעקבות ההתמכרות לסם.    

בעיקרון, מדובר בסמים דומים מאוד, עם זאת ניתן להבדיל ביניהם על ידי הבנת טבעם.

 

 

תרופות חדשות לגמילה מקוקאין

 

נציין כי אנו לא מטפלים בדרכים המצוינות מטה, אם כי אלה עדכונים מחקריים חשובים עליהם ניתן לקבל מידע יישומי אצל פסיכיאטרים מומחים להתמכרויות:

 

• חיסון TA-CD : חיסון זה גורם לגוף לפתח נוגדנים ספציפיים לקוקאין המונעים ממולקולות הקוקאין להיכנס לזרם הדם במוח וכך נמנעת תחושת האופוריה מהסם, וכפועל יוצא מכך ההשפעות המתגמלות של הסם פוחתות משמעותית. בניסוי שנערך בקרב 34 מטופלים המכורים לקוקאין נמצא כי החיסון הפחית את תחושת האופוריה מהקוקאין והאריך את תקופת ההתנזרות מהסם. 

• פרופראנולול (Propranolol) - חוסם בטא , שלרוב משמש לטיפול באנגינה (דלקת גרון), יתר לחץ דם וחרדה. במהלך הגמילה, המטופלים הינם רגישים לאדרנלין ונוראדרנלין, מה שעלול להגביר את תחושת החרדה וחוסר השקט שלהם. כחוסם בטא, פרופראנולול עשוי להפחית את החרדה ואת תסמיני הגמילה הנוספים הנובעים מהכמיהה לסם. בניסוי שנערך בקרב 199 מטופלים שסבלו מתסמיני גמילה חמורים נמצא כי פרופראנולול האריך את תקופת ההתנזרות שלהם מקוקאין. 

• תרופה ותיקה שעשויה לעזור היא Disulfiram המשמשת לרוב לטיפול באלכוהוליזם על ידי עירור תופעות גופניות לא נעימות בעת צריכת אלכוהול. 

• מחקר חדש מלמד כי טיפול חד פעמי באמצעות עירוי קטמין הגביר את הסיכוי שמבוגרים מכורים לקוקאין, שמצויים כבר בטיפול לגמילה שכולל שינויים התנהגותיים ומיינדפולנס, יתמידו בניקיון. המחקר מראה שאותם מטופלים נקיים יקבלו חיזוק נוסף באמצעות הטיפול בקטמין, שעשוי לספק הגנה משמעותית מפני הישנות וכמיהה לקוקאין. 

 

 

התייעצו עמנו

על טיפול בהתמכרות לקוקאין

   

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

עדכון אחרון: 

 

3 בדצמבר 2023  

 

 

כתיבה:

 

איתן טמיר, מדריך על טיפול בהתמכרויות, MA,

ראש המכון, עם מומחי מכון טמיר

 

 

מקורות:

 

Badiani, A., & Spagnolo, P. A. (2013). Role of environmental factors in cocaine addiction. Current Pharmaceutical Design, 19(40), 6996–7008. https://doi.org/10.2174/1381612819999131125221238

 

Baker, J. R., Jatlow, P., & McCance-Katz, E. F. (2007). Disulfiram effects on responses to intravenous cocaine administration. Drug and Alcohol Dependence, 87(2-3), 202–209.

 

Bentzley, B. S., Han, S. S., Neuner, S., Humphreys, K., Kampman, K. M., & Halpern, C. H. (2021). Comparison of treatments for cocaine use disorder among adults: A systematic review and meta-analysis. JAMA Network Open, 4(5), e218049. https://doi.org/10.1001/jamanetworkopen.2021.8049

 

Calipari, E. S., Ferris, M. J., Zimmer, B. A., Roberts, D. C., & Jones, S. R. (2013). Temporal pattern of cocaine intake determines tolerance vs sensitization of cocaine effects at the dopamine transporter. Neuropsychopharmacology, 38(12), 2385–2392.

 

Carroll, K. M., Rounsaville, B. J., & Gawin, F. H. (1991). A comparative trial of psychotherapies for ambulatory cocaine abusers: relapse prevention and interpersonal psychotherapy. American Journal of Drug and Alcohol Abuse, 17, 229–247.

 

Dackis, C. A., & O'Brien, C. P. (2001). Cocaine dependence: a disease of the brain's reward centers. Journal of Substance Abuse Treatment, 21, 111. Freud's Studies on Cocaine, 1884–1887. (1953). Journal of the American Psychoanalytic Association, 1, 581–613.

 

Gancarz-Kausch, A. M., Adank, D. N., & Dietz, D. M. (2014). Prolonged withdrawal following cocaine self-administration increases resistance to punishment in a cocaine binge. Scientific Reports, 4, 6876.

 

Han, B., Compton, W. M., Jones, C. M., Einstein, E. B., & Volkow, N. D. (2021). Methamphetamine use, methamphetamine use disorder, and associated overdose deaths among US adults. JAMA Psychiatry. https://doi.org/10.1001/jamapsychiatry.2021.2588

 

Hanlon, C. A., Beveridge, T. J. R., & Porrino, L. J. (2013). Recovering from cocaine: Insights from clinical and preclinical investigations. Neuroscience and Biobehavioral Reviews, 37(9), 2037–2046.

 

Kampman, K. M. (2005). New medications for the treatment of cocaine dependence. Psychiatry (Edgmont), 2(12), 44–48.

 

Kampman, K. M. et al. (2001). Effectiveness of propranolol for cocaine dependence treatment may depend on cocaine withdrawal symptom severity. Drug and Alcohol Dependence, 63(1), 69–78.

 

Karch, S. B. (2006). A brief history of cocaine, 2nd ed. CRC Press.

 

Kaye, S., & Darke, S. (2004). Injecting and non-injecting cocaine use in Sydney, Australia: Physical and psychological morbidity. Drug and Alcohol Review, 23, 391–398.

 

Kosten, T., Domingo, C., Orson, F., & Kinsey, B. (2014). Vaccines against stimulants: cocaine and MA. British Journal of Clinical Pharmacology, 77(2), 368–374.

 

Kosten, T. R., Domingo, C. B., Shorter, D., Orson, F., Green, C., Somoza, E., Sekerka, R., Levin, F. R., Mariani, J. J., Stitzer, M., Tompkins, D. A., Rotrosen, J., Thakkar, V., Smoak, B., & Kampman, K. (2014). Vaccine for cocaine dependence: a randomized double-blind placebo-controlled efficacy trial. Drug and Alcohol Dependence, 140, 42–47. https://doi.org/10.1016/j.drugalcdep.2014.04.003

 

Luba, R., Carpenter, K. M., Evans, S. M., Slonim, J., & Foltin, R. W. (2023). Impulsivity and treatment outcomes in individuals with cocaine use disorder: Examining the gap between interest and adherence. Substance Use & Misuse, 58(8), 1014–1020. https://doi.org/10.1080/10826084.2023.2201851

 

Myers, M. G., Rohsenow, D. J., Monti, P. M., & Dey, A. (1995). Patterns of cocaine use among individuals in substance abuse treatment. American Journal of Drug and Alcohol Abuse, 21, 223.

 

Nestler, E. J. (2005). The neurobiology of cocaine addiction. Science & Practice Perspectives, 3(1), 4–10.

 

Oliver, S. (2017, June 23). How cocaine influenced the work of Sigmund Freud. VICE. https://www.vice.com/en/article/payngv/how-cocaine-influenced-the-work-of-sigmund-freud

 

Petrakis, I. L., Carroll, K. M., Nich, C., Gordon, L. T., McCance-Katz, E. F., Frankforter, T., & Rounsaville, B. J. (2000). Disulfiram treatment for cocaine dependence in methadone-maintained opioid addicts. Addiction (Abingdon, England), 95(2), 219–228. https://doi.org/10.1046/j.1360-0443.2000.9522198.x

 

Rollin, H. R. (1984). Freud and Cocaine: The Freudian Fallacy. Journal of the Royal Society of Medicine, 77(6), 531.

 

Salas-Wright, C. P., Cano, M., Hai, A. H., Oh, S., Vaughn, M. G. (2021). Prevalence and correlates of driving under the influence of cannabis in the U.S. American Journal of Preventive Medicine, 60(6), e251-e260. https://doi.org/10.1016/j.amepre.2021.01.021

 

Satel, S. L., & Edell, W. S. (1991). Cocaine-induced paranoia and psychosis proneness. American Journal of Psychiatry, 148, 1708–1711.

 

Shorter, D., & Kosten, T. R. (2011). Novel pharmacotherapeutic treatments for cocaine addiction. BMC Medicine, 9, 119.

 

Taylor, W. A., & Gold, M. S. (1990). Pharmacologic approaches to the treatment of cocaine dependence. Western Journal of Medicine, 152(5), 573–577.

 

http://www.differencebetween.com/difference-between-cocaine-and-vs-crack/