ניהול עיוותי חשיבה בפחד מאיידס | CBT בפעולה

שמי עדי, אני עובדת סוציאלית קלינית ומטפלת CBT במכון.

הרבה שואלים על טיפול CBT ואני רוצה לכתוב ולשתף על עיוותי חשיבה שאני פוגשת הרבה בעבודתי, עם מטופלים המתמודדים עם חרדת בריאות, ובמיוחד פחד מאיידס.

בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) אנחנו מזהים דפוסי חשיבה שמזינים ומשמרים את החרדה.

זיהוי עיוותי חשיבה אלו הוא הצעד הראשון לקראת שינוי.

אז הנה חמישה עיוותי חשיבה מרכזיים שבולטים אצל אנשים עם פחד מאיידס: 

הסקת מסקנות שגויה

"כל סימן גופני הוא הוכחה לאיידס"

אני פוגשת מטופלים שמפרשים כל תסמין גופני - כמו כתם אדמדם, אפטה בפה, חום קל, כאב גרון או עייפות - כעדות חד משמעית להידבקות באיידס.

זהו עיוות חשיבה קלאסי שנקרא "הסקת מסקנות שגויה".

מה שחשוב להבין הוא שהגוף שלנו מייצר אינספור תחושות ותסמינים מדי יום שאין להם קשר למחלות חמורות. אדם ממוצע חווה תסמין שפיר כל 4-6 ימים! רוב התסמינים הללו קשורים לעייפות, מתח, שינויים הורמונליים, או גורמים סביבתיים פשוטים.

אני מלמדת את המטופלים לנהל "יומן תסמינים" שבו הם מתעדים גם תסמינים וגם את הפירוש החלופי, הלא מאיים שלהם.

למשל: "כאב גרון - ייתכן שזה מהמזגן או מאלרגיה עונתית" במקום "כאב גרון - סימן לאיידס".

חשיבה קטסטרופלית

"למרות כל הבדיקות השליליות, בטוח שיש לי איידס שפשוט לא התגלה"

עיוות חשיבה נוסף שאני רואה הוא "חשיבה קטסטרופלית" - הנטייה להניח את התרחיש הגרוע ביותר אפילו כשיש עדויות סותרות.

מטופלים עם פחד לא פרופורציונלי מאיידס עשויים לעבור בדיקות חוזרות ונשנות, ולמרות תוצאות שליליות עקביות, הם ממשיכים להאמין שמשהו "התפספס".

בטיפול CBT אני עובדת עם הפרדוקס הזה:

לא ניתן להתחיל להתמודד עם החרדה עד שמקבלים את אמינות הבדיקות. כל עוד המטופל ממשיך לחפש "עוד בדיקה אחרונה", הוא נשאר לכוד במעגל החרדה.

אני משתמשת ב"ניסוי התנהגותי", סוג של תרגיל בו המטופל מסכים על מספר סופי של בדיקות ומתחייב לקבל את התוצאות.

לאחר מכן אנחנו מיישמים "מניעת תגובה" - איסור על חיפוש הרגעה נוספת.

חשיבה דיכוטומית -  "הכל או כלום"

"או שאני משתחרר לגמרי ממחשבות טורדניות על איידס, או שהחיים שלי חסרי משמעות"

עיוות חשיבה שכיח הוא חשיבה דיכוטומית או ״חשיבת שחור ולבן״.

מטופלים מרגישים שרק היעלמות מוחלטת של החרדה תוביל לשיפור.

במציאות, שיפור של 25-30% ברמת החרדה יכול להוביל לשינוי משמעותי באיכות החיים.

בטיפול, אני מדגישה שההתקדמות היא תהליך הדרגתי, ממש לא אירוע "הכל או כלום".

כאן אני משתמשת הרבה פעמים בסולם סטרס, שאלון עם ציונים של  0-100 לדירוג רמת החרדה במצבים שונים, ואז מציבה עם המטופל יעדים הדרגתיים.

זה מאפשר למטופלים לראות התקדמות גם כשהחרדה לא נעלמה לחלוטין.

פרשנות שגויה של תחושות גופניות

"התחושות הגופניות שלי מוכיחות שאני חולה"

הגוף שלנו מייצר מגוון רחב של תחושות פיזיולוגיות נורמליות. אצל אנשים עם חרדת בריאות, תחושות אלו מקבלות פרשנות מאיימת.

לדוגמה, דפיקות לב מהירות שעשויות להיגרם מאכילת קפאין, עלייה במדרגות או התרגשות, מפורשות כ"סימן למחלה". פרשנות זו מעלה את רמת החרדה, שבתורה מגבירה את התחושות הגופניות - וכך נוצר מעגל קסמים.

אני מלמדת טכניקות "חשיפה אינטרוספטיבית" - חשיפה מכוונת לתחושות גופניות שמעוררות חרדה (כמו סחרחורת קלה על ידי סיבוב בכיסא) כדי ללמד את המטופלים שהתחושות הללו בטוחות ונורמליות.

הטיות בפרשנות של דברי הרופא

"אם הרופא אומר שאין לי איידס, זה כי הוא לא מקשיב לי באמת"

מטופלים שסובלים מפוביה מאיידס מפתחים עיוות חשיבה ספציפי בנוגע לאינטראקציה עם הצוות הרפואי. כאשר רופא מציג תוצאות בדיקה שליליות, במקום לחוות הקלה, המטופל חווה זאת כ״דחייה״ או זלזול בסבל שלו.

פרדוקס מטריד נוצר כאן: הרופא מנסה להרגיע את המטופל עם עובדות רפואיות מוצקות (בדיקות שליליות), אבל דווקא ההרגעה הזאת מתפרשת אצל המטופל כ"הוא לא מאמין לי" או "הוא לא רואה כמה אני סובל". תגובה זו מניעה את המטופל לחפש חוות דעת נוספות, לבקש בדיקות חדשות, או לחפש מידע מאיים ברשת – התנהגויות שמזינות את מעגל החרדה.

טכניקות CBT שאני מיישמת:

1. זיהוי הנחות סמויות: אני עוזרת למטופלים לזהות את ההנחות הסמויות מאחורי המחשבה "הרופא לא מאמין לי". למשל: "רופא שמתייחס ברצינות לחששות צריך להיראות מודאג" או "אם היו בודקים כמו שצריך, היו מגלים שאני חיובי לאיידס".

2. תרגול שיח פנימי חלופי: אנחנו מפתחים תגובות אלטרנטיביות כמו "העובדה שהרופא נראה רגוע היא סימן חיובי מבחינה רפואית, לא סימן שהוא מזלזל בי" או "הרופא מסתמך על מידע אובייקטיבי - בדיקות מהימנות".

3. משחקי תפקידים: לפעמים אני ממש משתמשת במשחק תפקידים שבו המטופל מתבקש לשבת ב"כיסא הרופא" ולהסביר את הממצאים השליליים למטופל מודאג. שינוי הפרספקטיבה הזה יוצר תובנות חזקות על הדינמיקה.

4. טכניקת "בעד ונגד": אנחנו בוחנים את הראיות התומכות בפרשנות "הרופא מזלזל בי" לעומת הראיות התומכות ב"הרופא מספק מידע רפואי מדויק", ומעריכים איזו פרשנות נתמכת יותר בעובדות.

נסכם? 

זיהוי עיוותי החשיבה האלה הוא הצעד הראשון בדרך אל השקט. עם עבודה ממוקדת, מטופלים יכולים ללמוד לזהות את העיוותים הקוגניטיביים בזמן אמת ולהחליף אותם בחשיבה הרבה פחות מוטרדת.

חשוב לי להדגיש: 

הפחד והחרדה הם אמיתיים ומובנים, גם אם הסכנה האובייקטיבית נמוכה. העבודה הטיפולית מכבדת את הסבל, תוך מתן כלים להפחתתו.

תודה על הקריאה!

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):