פחד מאיידס | אתם לא לבד! על טיפול בפחד וחרדה מ-HIV

​​

פחד להידבק באיידס

חרדה מ-HIV

איידס היא מילה מוכרת כמעט לכל אדם, ועם זאת- מפתיע כמה מעט מרביתנו יודעים עליה.

מה זה איידס?

מחלת האיידס (HIV) מתבטאת בכשל של המערכת החיסונית כתוצאה מהידבקות בנגיף ה-HIV.

מאז זיהויה הראשון בשנות השמונים, מחלת האיידס הייתה מקור לחרדה עמוקה. בשנים הראשונות, כשהמחלה הייתה עדיין תעלומה רפואית והובילה למוות ודאי, היא השתרשה בתודעה הציבורית כסכנה מיידית ובלתי נשלטת. התיוג החברתי, המידע המוגבל לגבי דרכי ההדבקה והיעדר טיפול יעיל, יצרו אווירה של פחד, פאניקה וסטיגמה.

עם השנים, פיתוחים רפואיים שינו דרמטית את התמונה. פיתוח תרופות אנטי-רטרו-ויראליות הפך את האיידס ממחלה קטלנית למחלה כרונית הניתנת לניהול. כיום, טיפול מונע אחרי חשיפה (PEP) וטיפול למניעת הידבקות לפני חשיפה (PrEP) מספקים הגנה משמעותית, והבדיקות המהירות והמדויקות מאפשרות אבחון מוקדם ומניעת הדבקה. 

למרות זאת, החרדה מהידבקות ב-HIV נותרה עמוקה בקרב רבים, כפי שנראה בהמשך, במקרה של דן.

על פחד ממחלות והתמודדות עמו <

איך נדבקים באיידס? עובדות ומיתוסים

רבים חוששים מאוד מהידבקות בנגיף ה-HIV ולכן נמנעים מלבוא במגע עם נשאים. 

עם זאת, חשוב להדגיש כי ישנן דרכים ספורות בהן ניתן להידבק בנגיף, ביניהן קיום יחסי מין לא מוגנים, שימוש במזרקים משומשים, בעירוי דם משומש, מגע בפצעים פתוחים של הנשאים והעברה לתינוק דרך הריון.

דרכים אחרות, כמו מגע רוק, מגע ידיים, נשימה - אינן מאפשרות את העברת הנגיף.

רבים החוששים להידבק בנגיף האיידס פוחדים ממוות. אחרים, פוחדים מתופעות הלוואי של הטיפול התרופתי. ישנם פחדים רבים נוספים, כמו ליפול לנטל על המשפחה, הסטיגמה החברתית שעלולה לדבוק באדם עם איידס, או רגשות האשם הכרוכים בהדבקה של אחרים בנגיף, מה שנמצא מחוץ לטווח השליטה המלא של האדם.

הפחד מהידבקות בנגיף האיידס אמנם לגיטימי, וצריך להקפיד על הגיינה רפואית ועל יחסי מין מוגנים על מנת להימנע ממנו. עם זאת, כאמור, במידה ועושים את הצעדים הפשוטים וחסרי ההשקעה הללו- אין שום סיכוי להידבק בנגיף. למרות זאת, תופעת הפחד מהידבקות באיידס, אשר הופכת אצל רבים הסובלים מהפחד לחרדה ממשית, הינה נפוצה ביותר על אף היותה חסרת עגינה במציאות.

פחד מוגדר כחרדה או כפוביה כאשר הוא קיצוני ופוגע בתפקוד התקין של האדם. כאשר האדם נמנע מלעשות דברים בעקבות הפחד, בדגש על דברים שאין סיבה רציונלית לא לעשות, ייתכן שהפחד עלה על גדותיו והפך לחרדה. 

אם החשש מהאפשרות של הידבקות ב-HIV מטריד באופן מופרז ולא פרופורציונאלי, עד כדי כך שאתה מתקשה להתמודד עם חיי היומיום, יתכן שיש לך הפרעת חרדה, שלפעמים מתוארת כפוביה מאיידס.

תסמינים של חרדה מאיידס

אנשים הסובלים מחרדת הידבקות בנגיף ה-HIV עשויים לבטא זאת במספר התנהגויות אופייניות:

• הימנעות מלבוא במגע עם אנשים זרים וחרדה גדולה כאשר נוצר מגע מקרי.

• הימנעות ממגע בעצמים, כדוגמת ידית באוטובוס, כפתור המעלית, שולחן המסעדה, העט בקופת חולים- מתוך המחשבה שאולי נגע בהם נשא של הנגיף.

• נטייה לתסמינים פסיכוסומטיים, כלומר תסמינים חסרי הסבר רפואי, המאפיינים את נגיף האיידס. למשל, האדם עשוי לסבול מבחילות, הקאות וחולשה ולחשוד בכך שנדבק בנגיף.

• האדם מבצע בדיקות לקיום הנגיף אחת לכמה זמן. חשוב לציין כי מדובר בבדיקה שמרבית האנשים לא עושים בהיעדר סיבה ממשית לכך, כמו למשל קיום יחסי מין לא מוגנים או מגע ישיר בפצע פתוח של אדם הנושא את הנגיף.

• עיסוק כפייתי במחלה כשאין סיבה לכך, פחד ממנה והעלאת חששות לא רציונליים.

חרדה מאיידס מופיעה במקרים רבים יחד עם תסמיני OCD, הפרעה טורדנית כפייתית, אשר גורמת לאדם צורך לבצע בתדירות כפייתית פעולות אשר מנסות להשקיט את החרדה, אך ללא הצלחה. למשל, אדם הסובל מחרדת איידס עשוי לשטוף ידיים או להתקלח לאחר מגע כמעט בכל דבר, עד לכדי פגיעה בבריאות עורו, ולחוש מצוקה אדירה כאשר אין באפשרותו לעשות זאת.

פוביה מאיידס, ובמיוחד זו שהתפתחה לכדי הפרעה טורדנית כפייתית, פוגעת משמעותית באיכות חייו של האדם ובשלוותו, ולכן מצריכה התייחסות וטיפול.

דן, חייל משוחרר בן 25, פנה לטיפול כחודשיים לאחר שחרורו משירות כלוחם בדובדבן. בשיחת הייעוץ הראשונה, שיזם במהלך טיול עם הצוות בדרום אמריקה, תיאר דפוס חרדתי מתמשך הממוקד בחשש מהידבקות במחלות, בעיקר מחלות מין. דן מתאר את עצמו כאדם מצפוני, מחובר לרגשות, בעל מודעות עצמית גבוהה, אך מוצא את עצמו בדפוס טורדני סביב פגיעה בבריאות. לאחר קיום יחסי מין לא מוגנים, למשל, הוא נכנס למעגל של חרדה שאינו נפסק עד לקבלת אישור רפואי. החרדה מתבטאת גם בעיסוק יתר בתסמינים גופניים שונים, שאינם קשורים ישירות למחלה או למיניות, כמו פריחות בעור, או גירוד חולף. 

התופעה מוכרת לו עוד לפני השירות הצבאי, איך הטרידה פחות בעבר כשהרגיש בנוח לשתף חבר טוב ולקבל אישור והרגעה. דן מודע לכך שיש רסיס של אמת בדאגות שלו, הוא לא ״משוגע״, אך מבין שהתגובה מוגזמת ושמישהו אחר היה זורם בקלות רבה יותר במקרה כזה. ניסיון טיפולי קודם אצל פסיכולוגית קלינית לא צלח, ככל הנראה בשל גישה טיפולית פסיכודינמית, שלא התאימה לצרכיו הספציפיים.

לאחר שיחת הייעוץ במכון, החל דן טיפול ממוקד בחרדת בריאות, עם יעל, מטפלת CBT מנוסה. בתחילה, למד לזהות את המחשבות האוטומטיות שמעוררות את החרדה ואת דפוסי ההימנעות וההתנהגויות הכפייתיות המשמרות אותה. בהדרגה, תוך שימוש בחשיפה הדרגתית והרחבת טווח הסובלנות לאי-ודאות, החל דן להפחית את תדירות הבדיקות הרפואיות ואת הצורך באישור חיצוני. כעבור שלושה חודשי טיפול, דיווח על ירידה משמעותית ברמת החרדה ועל יכולת טובה יותר להתמודד עם מחשבות מטרידות לגבי סיכון בריאותו. שינוי משמעותי נוסף היה היכולת לזהות מתי הדאגה היא פרופורציונלית למצב ומתי היא מוגזמת.

טיפול בחרדה מאיידס

אנשים עם פחד ופוביה מ- HIV מטופלים לעיתים קרובות בשילוב בין פסיכותרפיה לתרופות.

הטיפול עשוי לכלול מפגשים טיפוליים אחד על אחד, טיפול קבוצתי או ייעוץ משפחתי.

כמו במקרה של דן, טיפול הקו הראשון לבעיה הוא טיפול CBT.

במקרים מסוימים יש מקום לליווי הטיפול בשיחות בטיפול פסיכיאטרי ממוקד.

אצל מטופלים שאובחנו כסובלים מהפרעת חרדה, ישנן עדויות לכך שתרופות מרשם כמו לוסטרל / סרנדה וציפרלקס עוזרות.

כאמור, ורק אם עולה הצורך, פונים לייעוץ ומעקב עם פסיכיאטר. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):