למה מטפלי DBT מעניקים משקל רב לתיקוף?

התפקיד המשולש של תיקוף ב-DBT 

תיקוף הוא כמו נשימה – אינטואיטיבי והכרחי. 

תבדקו ותראו: 

"לא מפתיע שאתה נסער אחרי מה שהוא אמר לך" – והאדם מרגיש מובן. 

"זה הגיוני לגמרי שאתה לא סומך עליו; הוא התנהג בצורה בלתי צפויה" והאדם מרגיש שנותנים לו הכרה. 

"אתה מגלה אומץ בכך שאתה הולך למסיבה לבד" – והאדם מרגיש שהוא מועצם. 

אפילו רק להקשיב, להיות נוכח, להתבונן – זה מעניק תוקף (כמו שנקרא בסיפור האישי שלי בסוף).

רגעים כאלה מחזקים כל מערכת יחסים.

לחצוץ בין רגש לתגובה

תיקוף מסייע למטופל לאזן רגשות בדרך לפתור את הבעיה. 

סוג של ברקס: תיקוף מצוי בליבה ההתנהגותית קוגניטיבית של הטיפול במטרה לתווך בין רגש לבין התנהגות. 

לפי לינהן, התיקוף הוא ה"ציפוי מסוכר" שמאפשר לעכל את "התרופה המרירה" - אותן אסטרטגיות קוגניטיביות התנהגותיות.

דימוי אחר, תיקוף הוא השמן שמאפשר לבוכנות במנגנון של פתרון בעיות לעבוד מדויק ויעיל.

חיזוק הקשר הטיפולי ומניעת נשירה

תיקוף זה הבסיס של אסטרטגיית הקבלה. הוא מחזק את ההתקדמות הקלינית על ידי חיזוק הקשר הטיפולי.  תיקוף הוא אחד הגורמים שמחזיקים את המטופל בטיפול  ומונעים נשירה:

מחקר אקראי שבו הושוהו DBT עם טיפול   (Comprehensive Validation Therapy) CVT הצליח להפחית את הסימפטומים בצורה סבירה, אבל ההשפעה המרשימה ביותר שלו צוינה בשיעור הנשירה של 0% מהטיפול ב-CVT. 

בהתאם לתיאוריה הביו-סוציאלית של DBT, שבה סביבה בלתי מתקפת מקבלת משקל רב כל כך, תיקוף מסייע להפחית את הביטול העצמי תוך הגברה של היכולת לתיקוף עצמי. 

תיקוף משמש כשלב בתהליך חשיפה

בתהליך הטיפולי, תיקוף  ממלא תפקיד חשוב בשינוי תגובות רגשיות. כאשר אדם חווה אירוע מעורר רגשית (כמו ביקורת), התהליך מתרחש בשלבים:

1. תגובה רגשית ראשונית - למשל, תחושת בושה כתוצאה מביקורת

2. תגובה רגשית משנית - במיוחד אצל אנשים עם קשיי ויסות רגשי, הבושה הראשונית עלולה להיות כל כך עוצמתית עד שהיא מובילה ל:

   • רגשות משניים, כגון כעס או עצב.

   • התנהגויות לא מסתגלות, כמו פגיעה עצמית או שימוש בחומרים ממכרים.

כאשר מטפל מצליח לזהות ולתקף את הרגש הראשוני (הבושה במקרה זה), הוא מאפשר למטופל:

• להישאר בקשר עם הרגש הכואב במקום לברוח ממנו.

• ללמוד בהדרגה דרכים חדשות ובריאות יותר לווסת את הרגש המכאיב.

תיקוף הרגש הראשוני מהווה בסיס חשוב להתמודדות בריאה יותר עם רגשות קשים ומפחית את הצורך בתגובות הרסניות.

אנחנו עם בני הבכור, בן שנה וקצת, בלילה, לינה עם חברים באוהל על חוף הים. זה ערב מיוחד – אנחנו ישנים בחוץ, קרובים לגלים, השמים זרועי כוכבים. אנחנו מדליקים מדורה קטנה, הלהבות מרצדות ברוח הקלה, והאור שלהן מחמם את החול סביבנו. הגור הקטן, רואה פעם ראשונה אש. עיניו הגדולות נפערות, והוא ממלמל, נפעם: "ע׳, אץ... ע׳, אץ..." פעם אחר פעם. אני צופה בו, הוא מחפש את מבטי, נדהם מהמפגש הראשוני הזה עם יסוד חיים עתיק כל כך.

הוא מתקרב בזהירות, מסוקרן. הוא שולח יד קטנה לעבר הלהבות, ואז עוצר, מביט בי, מחפש אישור או אולי הסבר. אני מחייך, מתיישב לידו ומושיט יד גם אני, לא קרוב מדי, רק מספיק כדי להרגיש את החום, להנות ממנו אך גם היזהר. הוא מביט בי, ואז באש, ואז שוב בי. הרגע הזה, המפגש שלו עם האש, עם האור והחום, עם הקסם שבדבר כל כך פשוט וראשוני – הוא רגע של לימוד עמוק. אני מניח לרגעים לזרום, לא מתערב, רק נמצא שם איתו, עד שהוא אומר שוב, ברוך ובפשטות: "עש, אץ..."

בכך אני מחזק את קיומו, את הקצב שלו, את הסקרנות שלו. אני משדר לו, ללא מילים, שהוא חשוב, שמה שהוא חווה משמעותי, שהדרך שבה הוא רואה את העולם היא הנכונה. אני תומך בו, מעניק לו ביטחון שקט, ומאפשר לו לחקור. ואני גם שם, מתפעל איתו.

התיקוף בפסיכותרפיה דומה מאוד לזה. הוא דורש ממני לעצור, להיות עם המטופל ברגע הזה, לראות את מה שהוא רואה, לשמוע את מה שהוא שומע, להרפות לחלוטין מסדר היום של השינוי – לפחות לעת עתה. תיקוף מעניק למטופל תחושת נראות, חשיבות והכרה. הוא מאשש את סדר היום שלו, את הקצב שלו, את החוויות שלו. הוא מחזק את הקשר, עוד לפני שנאמרת מילה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון

עם מומחי מכון טמיר