מהי התמכרות התנהגותית / התנהגות ממכרת? 

התמכרות התנהגותית מוגדרת כמצב קליני המאופיין בתלות, לא בחומר פסיכואקטיבי חיצוני, אלא בהתנהגות ספציפית או בתחושה הנגזרת מביצועה. בניגוד להתמכרות לחומרים, בה התלות היא בחומר כימי שמשפיע ישירות על המוח, בהתמכרות התנהגותית מוקד הבעיה הוא העיסוק הכפייתי בהתנהגות עצמה.

לא תמיד צריך סמים כדי להתמכר.

בהתמכרות התנהגותית, האדם נאחז בהתנהגות שמספקת לו הקלה, בריחה או ריגוש. הפעולה חוזרת שוב ושוב, שואבת את הזמן והאנרגיה, גם כשהיא פוגעת בתפקוד - ממש כמו כל התמכרות אחרת. 

כשההתנהגות חוזרת שוב ושוב, היא מתחילה להשתרש במערכת כולה. זה מתחיל כניסיון להרגיע, והופך להרגל שמארגן את הזמן, מסדר את סדר היום ולפעמים אפילו מגדיר זהות. בתוך כל הבלגן, ההתנהגות הזו מצליחה ליצור חוויית רצף. אפילו שהיא זמנית ושברירית, יש להתנהגות המתמכרת יכולת להעניק למשתמש מבנה פנימי עמום. 

ככל שההרגל מתבסס הולך ומתבהר המחיר. הקלה רגעית מחזיקה את הראש מעל המים, אבל משאירה את הכאב בדיוק באותו מקום. מערכות יחסים מתחילות להישחק והתפקוד נפגע. 

התנהגות מתמכרת אינה נמדדת לפי מה האדם עושה,

אלא בעיקר לפי מה שהיא עושה לאדם

התנהגות ממכרת נבחנת לא רק לפי הדחף או התדירות, אלא לפי ההשפעה שלה על החיים. גם כשקיים דפוס ברור שחוזר על עצמו, השאלה החשובה באמת היא מה קורה בעקבותיו.

האבחנה בהתמכרות התנהגותית לא נעשית רק לפי עוצמת הדחף או התדירות. מה שמכריע הוא ההשפעה של ההתנהגות על החיים. כשהפעולה מתחילה לפגוע בתפקוד בעבודה, בקשרים, בבריאות או ביציבות הכלכלית, היא כבר לא משמשת כמרחב מפלט אלא ככוח שמערער את היסודות.

התהליך האבחוני כולל שני שלבים:

• בשלב הראשון מזהים את דפוסי ההתנהגות החוזרים והכפייתיים.

• בשלב השני בוחנים אם הם גורמים לנזק ממשי, מתמשך, באחד מתחומי החיים המרכזיים.

הניסיון הקליני מלמד שדווקא הפגיעה התפקודית היא שמבחינה בין התנהגות שמושכת את הקשב לבין התמכרות שמפרקת את האדם מבפנים.

ההבנה מה קורה לאדם מתחילה לחלחל כשהוא שואל מה הצורך שעומד מאחורי ההתנהגות, ולא רק מהי ההתנהגות. ברגע שרואים מה הפעולה הזו מנסה לווסת, מה היא מחזיקה ומה היא נועדה להרגיע, אפשר להתחיל להתקדם. השינוי המיוחל אינו רק בהרגל, אלא באופן בו אדם מתקרב לעצמו.

במקום לדחוק את ההתנהגות, כדאי לעצור ולהקשיב לה. יש בה הרי רמז למה שמבקש תיקון, מסר חיוני שמספר על חסך, או פגיעה או הצפה. כשהדחף מקבל שם והכאב שהוא עונה עליו נחשף, משתנה לחלוטין היחס כלפיו. במקום מאבק יומיומי מול פעולה, נוצר תהליך שמבקש להחזיר לאדם את האפשרות לקחת בעלות על הרגשות שלו, בלי לברוח, להחזיק כאב מבלי לשחזר אותו, לבנות מבפנים מקום בטוח להיעטף בו. 

התמכרויות התנהגותיות הן דפוסי התמכרות שאינם מערבים שימוש בחומר פסיכואקטיבי, אלא קשורים בהתנהגויות או פעילויות מסוימות – כמו הימורים, הפרזה בצריכת מדיה חברתית, צפייה בפורנוגרפיה, אכילה כפייתית, קניות כפייתיות, משחקי וידאו ועוד. 

למרות שלא מדובר בצריכת חומר פסיכואקטיבי שמגיע מבחוץ, ההתמכרויות הללו פועלות על אותם מנגנוני תגמול במוח ויכולות להסב נזק חמור.

למעשה, ישנן עדויות לפיהן התמכרות להימורים מפעילה אזורים דומים במוח לאלה שמופעלים בהתמכרות לסמים, וגורמת להצפת דופמין המסבה למכור חוויית ריגוש וכמיהה שמתחזקת עם הזמן. 

לאורך זמן נוצרת ירידה בשליטה העצמית באותה התנהגות, עד כדי פגיעה בתפקוד. 

מומחים מומלצים לטיפול בהתמכרויות

הכירו את המטפלים בהתמכרויות התנהגותיות במכון טמיר

מומחים לטיפול בהתמכרויות - מכון טמיר

עמיר פירני

MSW

מכון טמיר תל אביב

אבי יקיר

MSW

מכון טמיר תל אביב

איילת בורוכוב

MSW

מכון טמיר תל אביב

הילה בוצ׳ן

MSW

מכון טמיר נתניה

מרגנית כרמי מדינה

MSW

מכון טמיר כפר סבא

יעל אלמוג

MSW

מכון טמיר יהוד

איילת כהן-תדהר

MSW

מכון טמיר הרצליה

מאיה בלום

MSW

מכון טמיר באר שבע

צביקה סטולר

MSW

מכון טמיר חיפה

שירה לבנת בן זאב

MSW

מכון טמיר גבעתיים

ד״ר נועם זילברמן

Phd

מכון טמיר תל אביב

דניאל זיסלמן

MSW

מכון טמיר כפר סבא

גליה כץ

MSW

מכון טמיר באר יעקב

ולדי פירר

MSW

מכון טמיר גני תקוה

דלית גטניו

MSW

מכון טמיר רחובות

בתאל חוסלקר

MSW

מכון טמיר תל אביב

אוריין גלעדי

MSW

מכון טמיר באר יעקב

דרור זבולון

MSW

מכון טמיר ראשון לציון

כרמי לחיאני דואק

MSW

מכון טמיר תל אביב

נועה לאור מצליח

MSW

מכון טמיר חדרה

נועם סלפטר

MA

מכון טמיר תל אביב

מירב דנקונה

MA

מכון טמיר תל אביב

אייל גינזבורג

MSW

מכון טמיר תל אביב

ד״ר אודי דוד

MSW

תל אביב

הגר ילוז

MSW

תל אביב

אילנה קאופמן כהן

MSW

מכון טמיר נתניה

לורה בורס-אזולאי

MSW

תל אביב

נורית אלנהורן

MSW

מכון טמיר באר שבע

עינת סוקול

MSW

מכון טמיר רחובות

דנה בלקינד

MSW

מכון טמיר פרדס חנה

ד״ר אהרון שבי

MSW

מכון טמיר גדרה

אורן שפר

MA

מכון טמיר תל אביב

שיחת ייעוץ בזום פגישה בתל אביב

סיווג אבחוני

מחקרים מצביעים על כך שהתמכרויות התנהגותיות חולקות קווי דמיון רבים עם התמכרויות לחומרים - הן מבחינת התסמינים והתהליך (כגון פיתוח סבילות, תסמיני גמילה נפשיים, ודפוס כפייתי), הן מבחינת מנגנוני המוח והגנטיקה גם בתגובתן לטיפול. 

כיום ההבנה הרפואית מתקדמת לקראת הכרה בהתמכרויות אלו כהפרעות בפני עצמן:

למשל, הפרעת הימורים כפייתיית נכללת כבר במהדורה החמישית של ה-DSM תחת קטגוריית התמכרויות, וארגון הבריאות העולמי (WHO) הכניס את הפרעת משחקי הווידאו (Gaming Disorder) בסיווג ICD-11.

המשמעות היא שהתמכרויות ללא חומרים זוכות להכרה כמצבים קליניים המחייבים התערבות טיפולית.

אדם שמקדיש שעות ארוכות למשחקי מחשב אינו בהכרח מכור. אם הוא עובד, לומד, מקיים קשרים ומרגיש מסופק מחייו, ייתכן שמדובר בתחביב תובעני אך לא בהתמכרות. לעומת זאת, כשצעיר מתחיל להיעדר מהעבודה, דוחה התחייבויות, מתרחק מהחברים ומעביר את הלילות מול המסך תוך כדי עייפות ובדידות הולכות ומעמיקות, זו כבר תמונה אחרת.

המשחק כבר לא נועד להנאה אלא להפגת מצוקה. הוא משקיט ומסיט את המודעות, אבל באותו מהלך גם מרחיק אותו מהחיים שסביבו. ככל שהפעולה חוזרת, הקשרים נחלשים, תחושת השליטה דועכת, והמרחב הפנימי הולך ונסגר.

האבחנה לא תלויה בכמות השעות אלא במה שהולך לאיבוד. לא כמה הוא משחק, אלא כמה הוא מפסיד כשהוא ממשיך.

הבדלים בין התמכרות לחומרים להתנהגויות מתמכרות

התמכרות, בין אם היא מתבטאת בשימוש בחומרים משני תודעה ובין אם בהתנהגות חוזרת, פועלת על אותם אזורים במוח.

מערכות התגמול שאחראיות לעונג, להנעה וללמידה, מגיבות בתבנית ביולוגית דומה כשהאדם צורך סם או כשהוא חוזר שוב ושוב על פעולה שמביאה הקלה. החומר הפעיל והמעשה הפשוט - שניהם מפעילים את המוליך העצבי דופמין ושניהם מלמדים את המוח לחפש שוב את הדבר הזה.

אבל יש הבדל בדרך בה זה קורה:

חומרים פסיכואקטיביים פועלים ישירות על מערכת העצבים. הם חוצים את מחסום דם-מוח, משנים את הפעילות הכימית ויוצרים אפקט מהיר ועוצמתי.

לעומתם, התנהגויות ממכרות לא משנות את הכימיה מבחוץ. הן משתמשות במנגנונים הפנימיים של המוח. לא החומר מפעיל את התגמול, אלא החוויה.

ההבדל הזה לא רק תיאורטי. בהתמכרות לחומרים יש לעיתים תגובות גופניות חדות. הגוף מגיב. תסמיני גמילה, שיבוש במערכת הפיזיולוגית, צורך בהתערבות רפואית. בהתמכרות התנהגותית, השיבוש מתרחש מתחת לפני השטח. אין בהכרח סימנים חיצוניים, אבל יש דחף ומתח וכמובן שיש פעולה שחוזרת שוב, גם כשהיא מזיקה.

בגלל זה גם הטיפול שונה. כשמדובר בחומרים, נדרשת לעיתים התערבות גופנית ראשונית.

כשמדובר בהתנהגות, העבודה מתמקדת בקשר שנבנה בין הדחף לבין התחושה שהוא מייצר. 

שני הסוגים משבשים את הפעילות המוחית. שניהם יוצרים תלות. אבל רק אחד מהם ניכר לעין.

התמכרות התנהגותית פועלת מבפנים. ובגלל שהיא פחות נראית  קשה יותר לזהות אותה וקשה יותר להשתחרר ממנה.

טיפול בהתמכרויות התנהגותיות

שיעור מצומצם בלבד מהמתמכרים פונים מיוזמתם לטיפול, גם אם כמחצית מהם עשויים ״להתנקות״ בכוחות עצמם עם הזמן.

מיעוט הפניות לטיפול מקצועי מדגיש את הצורך בהעלאת מודעות ובהנגשה של שיטות טיפול יעילות.

החדשות הטובות הן שקיימות היום מגוון גישות טיפוליות שיכולות לסייע בהתמודדות עם התמכרויות התנהגותיות – מטיפולים פסיכולוגיים פרטניים וקבוצתיים, דרך תכניות תמיכה וקבוצות לעזרה עצמית (כמו קבוצות 12 הצעדים) ועד טיפול תרופתי, שנדרש לעיתים.

כשמסתכלים על שיטות טיפול מובילות בהתמכרויות התנהגותיות עולה השאלה:

איך יודעים איזה טיפול מתאים לאיזו התמכרות התנהגותית, ולאיזה אדם?

התשובה לרוב אינה חד-משמעית, שכן בחירה בטיפול ובמטפל חייבת לקחת בחשבון את סוג ההתמכרות, חומרתה, מאפייני האישיות של המכור, גילו וההקשר הספציפי.

לא פעם, שילוב של מספר גישות בו זמנית או ברצף מניב את התוצאה הטובה ביותר.

להלן כמה קווים כלליים המתבססים על ניסיון קליני ועל הממצאים שהוצגו:

התמכרות להימורים

מחקרים תומכים מאוד ביעילות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ככלי יעיל כטיפול בהתמכרות בהימורים.

רצוי לשלב בו גם ריאיון מוטיבציוני בתחילת הדרך להגברת המחויבות.

במקרים של דחף חזק במיוחד ניתן לשקול טיפול תרופתי, עם תרופות ספציפיות שהצליחו להוביל להפחתת חומרת ההימורים.

קבוצות תמיכה (GA) יכולות לתמוך בשימור ההישגים, אך רצוי לא להסתמך עליהן לבד.

עבור מהמרים בעלי משפחה, חיוני לשלב טיפול זוגי/משפחתי כדי לשקם אמון וללמד את הקרובים לא "להציל" את המהמר כל פעם (לא לשלם חובותיו למשל).

במקרה של התמכרות עמידה או כאשר המכור בעל רקע רגשי מורכב, ניתן להיעזר גם בטיפול דינמי, אבל רצוי אחרי ייצוב ראשוני עם CBT.

ניהול תמריצים הוא אופציה מועילה בעידוד הימנעות (למשל, חוזה שלא ייכנס לקזינו – תמורת תגמול), אך יש לתכנן זאת בזהירות כדי לא לעורר פיתוי עם כסף.

התמכרות למדיה חברתית ולאינטרנט

המטופלים שסובלים הכי הרבה מהתמכרות למסכים הם מתבגרים או צעירים, ולכן מעורבות משפחתית היא מפתח. טיפול משפחתי או לפחות הדרכת הורים (להגבלת זמן מסך, גבולות, וסדר יום) מומלצים מאוד.

במקביל, CBT לשינוי הרגלי שימוש וחיזוק כישורים חברתיים.

DBT יעיל במיוחד אם יש אלמנט של ויסות רגשי (רבים משתמשים ברשת חברתית כדי לברוח מתחושות בדידות/חרדה).

במקרה של חרדה חברתית נלווית, ישקל טיפול תרופתי או טיפול קבוצתי שמאפשר לתרגל אינטראקציה ישירה.

תוכניות מיינדפולנס ודיגיטל דיטוקס צוברות פופולריות - סדנאות שבהן המשתתפים מתנסים בפרקי זמן ללא סמארטפון, מלווים בתרגולי קשיבות.

אלו יכולים להיות טריגר טוב להתנעה, אך לרוב צריך המשך תמיכה טיפולית כדי לא לחזור להרגלים כשנגמר ה"מחנה".

מתבגרים עם ADHD בולט עשויים להיעזר בטיפול תרופתי ל-ADHD (ריטלין), ששיפר לעיתים גם את התנהגות הגיימינג.

קבוצות תמיכה מקוונות (אירוני ככל שישמע) עוזרות להתמכרות לאינטרנט. פורומים מסוימים צעירים משתפים בהצלחות להפחית זמן מסך.

באופן פרדוקסלי זו דוגמה לשימוש מיטיב ברשת.

התמכרות למשחקי וידאו (גיימינג)

בדומה למדיה חברתית, גם מצב של התמכרות למשחקי מחשב מדובר בצעירים, לכן הכלים דומים:

טיפול משפחתי להצבת גבולות וליצירת פעילות אלטרנטיבית, CBT למטופל להתמודדות עם דחפים ולארגון זמן, ואולי DBT אם יש קושי רגשי/חברתי.

קבוצות ייעודיות לגיימרים בגמילה מוקמות חדשות לבקרים. הן מאפשרות לגיימרים להתחבר ולהחליף את זמן המשחק במפגשים חברתיים סביב אותו "חבר משותף" של כולם, ההתמכרות.

מחקרי הערכה ציינו ששילוב של אלמנטים חווייתיים (כמו מחנה נופש ללא מסכים) יכול לחולל שינוי.

במקרים קיצוניים, יש מרכזי טיפול באשפוז מלא לגיימרים (לרוב בסין ובקוריאה, שם הבעיה נפוצה) – שם משלבים שגרה מובנית, פעילות גופנית וטיפול קבוצתי.

תרופות פחות בשימוש, למעט מקרים של תחלואה נלווית, בה נוכחות הפרעות כמו ADHD או דיכאון.

התמכרות למין ולפורנוגרפיה

התמכרות למין ולפורנוגרפיה נראית מבחוץ כמו עודף תשוקה (היפרסקסואליות) אבל היא מבטאת לרוב ניסיון לווסת מצוקה פנימית. בושה, הסתרה, והפערה כואב בין מה שהמכור מציג לבין מה שהוא חווה -הם לב הבעיה.

כשאדם פונה שוב ושוב לצריכת פורנוגרפיה, הוא אינו מובל תמיד ע״י תשוקה. לפעמים זו העייפות מהיום, תחושת בדידות או המחשבה שלא יצליח להירדם בלי לברוח רגע פנימה.

בטיפול CBT בהתמכרות מתבוננים על עיוותי חשיבה כמו "כולם עושים את זה" או מזהים טריגרים כמו שעמום, סטרס או בדידות ובונים כלים שמונעים את ההתדרדרות עוד לפני שהדחף מתעורר.

קבוצות 12 הצעדים כמו SAA מציעות מקום לנשום. האנונימיות והקבלה הלא שיפוטית מאפשרות לאדם לחלוק את מה שבדרך כלל לא נאמר. אבל כדי לגעת בשורש — צריך גם מרחב טיפולי אישי.

כשעולה רקע של פגיעה מינית, דימוי גוף בעייתי או קשרים אינטימיים טעונים — טיפול דינמי או התמקדות בטראומה הופכים לחלק קריטי מהעבודה. לא כדי לנתח את העבר, אלא כדי לשחרר את האחיזה של הזיכרון בגוף.

במערכת יחסים זוגית, הטיפול לא נגמר באדם עצמו. אמון, אינטימיות, קרבה — כולם זקוקים לשיקום. טיפול זוגי נכון לא רק מרפא את הפצע, אלא בונה מקום חדש שבו אפשר שוב להיפגש.

בחלק מהמקרים, יש מקום גם לטיפול תרופתי שמפחית את הדחף המיני הכפייתי. לפעמים זו השתקה קלה של אותו קול דוחק בראש, שמבקש שוב ושוב לברוח דרך הגוף.

טיפול בהתמכרות למין לא מתחיל מהמעשה, אלא בכאב שמוליד אותו.

ההתנהגות לעיתים מבלבלת, היא נראית כמו בחירה, אבל בפנים היא נובעת מצורך להרגיש שייכות, להעלות ערך עצמי או להקל על בדידות.

חשוב להקשיב למה שהמטופל עושה, אבל לא פחות מכך למה שהוא מנסה לא להרגיש.

דווקא שם, בינות לפעולה הכפייתית, נמצא אותו חלק שזקוק להכרה כדי להתחיל להשתחרר.

התמכרות לאכילה כפייתית/אוכל

נרצה או לא נרצה, אוכל הוא חלק מהחיים, והוא מגיע עם בונוס של נחמה. אדם שחוזר הביתה בסוף יום מתיש ומתפנק עם קוביית שוקולד או צלחת פסטה לא נחשב למכור. גם כשהאוכל מהווה דרך לפרוק מתח או לסמן סיום של יום, אין התמכרות.

כשהאכילה מתרחשת בלי תחושת רעב ועם קושי לעצור, זה כבר משהו אחר. לא הגוף מבקש תזונה, אלא הנפש שמבקשת הרגעה.

בהתמכרות לאוכל (לרוב לפחמימות) הביסים לא נמדדים בקלוריות, אלא בכמה הם מצליחים להסיח את הדעת מכאב, תחושת ריק, בדידות, או מתח שנצבר ללא מילים. תכלית האכילה היא למלא מקום שאין לו מילים, להחזיק מבפנים את מה שקשה לשאת.

ההבחנה לא נשענת על מה שאוכלים או מתי, אלא על התחושה שאחרי. האם הייתה בחירה, או רק דחף. האם יש תחושת שובע, או רק עוד סיבוב סביב הריקנות.

כאן צריך להבחין -  אם מדובר ממש בהפרעת אכילה (בולימיה, בינג'ים), ישנם טיפולים ייעודיים כמו CBT-E (מודל CBT ייחודי להפרעות אכילה) או טיפולים דיאלקטיים (DBT ידוע כמסייע בוויסות אכילה רגשית).

אך כשזה מוצג כהתמכרות לאוכל – בדגש על תחושת אובדן שליטה מול מאכלים מסוימים (בדגש מתוקים/פחמימות), חלק מהגישות שאולות מעולם ההתמכרויות.

קבוצות כמו Overeaters Anonymous (OA) קיימות ופועלות בדומה ל-AA, עם צעדים ורוחניות, ועוזרות לאנשים רבים לשמור על "פיכחות" מאכילה בולמוסית.

טיפול תזונתי וייעוץ דיאטני לרוב משולב, אך נדרש לטפל גם בנפש – טיפול התנהגותי חשוב לבניית הרגלי אכילה וסדר יום (למשל, יומן אכילה ככלי מודעות), טיפול רגשי/דינמי חיוני אם יש נושאים של דימוי גוף, בושה, טראומות או שימוש באכילה כהסחות.

בנישה של טיפול תרופתי, אושרה לפני מספר שנים התרופה ויואנס עבור בולמוסי אכילה, ובמקביל לפעמים רופאים רושמים לעיתים מפחיתי דחפים ותאבון או תרופות נגד דיכאון.

ההצלחה התרופתית מוגבלת. לכן כיוון חדש הוא מודל גמילה הדרגתי: למשל FACT – Food Addiction Clinical Treatment, גישה שמציעה הפחתה במקום הימנעות מוחלטת (כי לא ניתן להימנע מאוכל) ויצירת תפריט מותאם שלא כולל "מאכלים בעלי פוטנציאל ממכר" עבור אותו אדם.

משלבים כאן את עקרונות הטיפול בהתמכרות (הימנעות מגירוי מסוים) אבל עם גמישות של הפרעת אכילה (לא חייבים להימנע מכל דבר מתוק, רק מהשילוב שלו עם טריגר (נניח גלידה עם מלא שוקולד כזה למעלה כטריגר עבור ״בעלי חולשה לשוקולד״). תוצאות ראשוניות מצביעות שזה עשוי להפחית התקפי אכילה.

בהחלט, טיפול קבוצתי (מקצועי או תמיכתי) עוזר מאוד פה, כי נושא המשקל והאכילה כרוך בבושה. שיתוף עם אחרים מפחית סטיגמה.

התמכרות לקניות/קנייה כפייתית

אישה שנכנסת לחנות ובוחרת לעצמה בגד חדש מדי פעם לא נחשבת למכורה. גם אם יש בזה משהו אימפולסיבי, כל עוד הבחירה נעשית בשיקול דעת, לא פוגעת ביציבות הכלכלית או בתחושת השליטה, אין כאן עדות לתלות.

אבל כשקנייה מתחילה לשמש כתגובה קבועה לתחושת ריקנות או מתח, וכשההקלה שמגיעה רגע אחרי הרכישה מוחלפת מהר מאוד בתחושת אשמה, הקנייה כבר לא נועדה לספק צורך חומרי אלא להסדיר כאב רגשי.

בנקודה הזו, האדם לא קונה כי הוא רוצה, אלא כי הוא מוכרח. ההיגיון נדחק הצידה, התקציב נשבר, הארון מתמלא אבל בפנים ממשיך להתרוקן.

ההבחנה נעשית לא לפי מספר הפריטים אלא לפי התחושה שמלווה את הפעולה.

האם זו בחירה או בריחה? האם היא יוצרת סדר או משאירה כאוס.

התמכרות מתחילה לא כשקונים יותר מדי, אלא כשמשתמשים בקנייה כדי לשכוח את מה שכואב להרגיש.

CBT הוא טיפול קו ראשון למכורים לקניות.

עובדים בו על עיוותי חשיבה כמו "אם אקנה את זה ארגיש טוב יותר/אוכיח שאני שווה"), בתוספת ייעוץ פיננסי לפעמים (סדרי עדיפויות כספיים, בניית תקציב עם מישהו שיפקח).

טיפול קבוצתי לרוכשים כפייתיים מאפשר החלפת עצות בין אנשים שחולקים מצוקה דומה  (למשל, "כשאני מרגישה צורך לקנות, אני מחכה עם זה 24 שעות ומבקשת מחבר שיחזיק אצלו את כרטיס האשראי עד אז").

טיפול דינמי עשוי לחשוף סיבות רגשיות – למשל, קנייה כפייתית עשויה לפצות על תחושת ריקנות או לשמש כמקור להעלאת ערך עצמי..

אם מתברר שקיימים בבסיס ההתמכרות דיכאון או חרדה – שוקלים טיפול תרופתי. במחקר קטן, נוגדי אפילפסיה כמו הראו הפחתה בדחף הקנייה, אבל אין מסקנות חותכות.

קבוצות 12 צעדים קיימות (Debtors Anonymous) עבור מי שנקלעים לחובות עובדות על אותם עקרונות של קבלה של חוסר האונים מול הדחף לבזבז, בניית מסגרת הוצאות וייעוץ פיננסי.

התמכרויות נוספות (כמו עבודה, ספורט, וכו')

יש גם "התמכרות לעבודה" או "התמכרות לספורט/חדר כושר" -

אלו לעיתים בעייתיות כי החברה דווקא מעריכה עבודה קשה וספורט. לכן אנשים אלו פחות נוטים לפנות לטיפול אלא אם כן אירע משבר (קריסה בריאותית, אולטימטום משפחתי).

טיפולים אפשריים כוללים CBT להתמכרות לעבודה (איזון חיים-עבודה, תיקון אמונות כמו "אם לא אעבוד 12 שעות אהיה כישלון"), טיפול זוגי אם חיי המשפחה נפגעים.

בהתמכרות לפעילות גופנית – יש דמיון להפרעות אכילה ודיסמופיה גופנית, כך שנשקלת התערבות שכוללת התמקדות בדימוי גוף עם טיפול קוגניטיבי, ובשיקול דעת הפסיכיאטר, לעיתים ניתנות תרופות ל-OCD להפחתת כפייתיות סביב תזונה/אימון. 

אינטגרציה והתאמה אישית

חשוב להדגיש שבפועל, רוב המטופלים מקבלים כמה סוגי התערבויות משולבות.

למשל, אדם עם התמכרות לפורנו עשוי ללכת לפסיכיאטר ולהתחיל תרופות, במקביל לפגישות CBT שבועיות, ולהשתתף בקבוצת תמיכה מקוונת בערבים, וכל זאת תוך כדי שקיפות מול בת הזוג ובתמיכתה.

מדובר אם כך בתכנית רב-מערכתית הפונה להיבטים השונים: הביולוגי, הפסיכולוגי, החברתי והרוחני.

מחקרים העוקבים אחרי תוצאות טיפול בהתמכרויות התנהגותיות מאשרים כי אלו שפנו לכמה מקורות עזרה והמשיכו במעקב לאורך זמן – הצליחו יותר לשמור על שינוי, לעומת אלו שהסתמכו על "פתרון קסם" יחיד.

לבסוף, ההתאמה מתחשבת גם בהעדפות האישיות של המטופל. מטופל שמעולם לא התנסה במדיטציה, אולי יירתע ממיינדפולנס ויעדיף CBT מובנה מהדור השני; אחר שמאמין מאוד בכוחה המיטיב של קבוצה יעדיף אולי להתחיל בקבוצת 12 צעדים ורק אחר כך טיפול אישי.

המוטיבציה והנכונות של המטופל לשיטה מסוימת היא גורם מכריע בהצלחתה.

איך נסכם?

התמכרויות התנהגותיות מציבות אתגר מורכב, אך כפי שראינו, קיים ארגז כלים מגוון ועשיר של שיטות טיפול שיכולות לסייע למכורים לחולל שינוי בחייהם. מהסקירה עולה שאין שיטה אחת "מושלמת" המתאימה לכולם; במקום זאת, הצלחה רבה מושגת כאשר מתאימים את הטיפול לפרט, משלבים בין גישות שונות, ומספקים רשת תמיכה הוליסטית – נפשית, חברתית ובמידת הצורך גם תרופתית.

חשוב לזכור שכל התמכרות, גם אם אינה לחומר כימי חיצוני, יוצרת שינויים מוחיים והתנהגותיים מאוד עקשניים.

לכן, תהליך ההחלמה לעיתים אינו קל ודורש התמדה, נכונות ותקווה.

יחד עם זאת, סיפורי ההצלחה הרבים מלמדים שזה אפשרי:

אנשים שהתמכרויות להימורים או לפורנו שלטו בחייהם הצליחו להשתחרר מהן, לבנות מחדש את מערכות היחסים, ההורות והקריירה, ולחיות חיים מספקים ובריאים יותר.

באמצעות הטיפול הנכון, מכורים לומדים להחזיר לעצמם את השליטה – להחליף את תעתועי השווא קצרי הטווח בסיפוק עמוק ומהותי יותר, הנובע מהגשמת מטרות וערכים אמיתיים.

בעשור האחרון חלה התקדמות עצומה בהבנת המנגנונים של התמכרויות התנהגותיות ובפיתוח טיפולים עבורן. מחקרים מתפרסמים תדיר בכתבי עת מובילים, ובכל שנה מתווספים כלים ופרוטוקולים משופרים.

למשל, יש יותר ויותר עבודות על טיפולים במציאות מדומה (VR) לחשיפה בטוחה לטריגרים, או אפליקציות חכמות בטלפון שתומכות בזמן אמת במכורים (דרך התראות, מעקב עצמי ואפילו בינה מלאכותית).

במקביל, גוברת המודעות הציבורית לכך שהתמכרות אינה חולשה מוסרית אלא מצב רפואי נפשי אמיתי שניתן לטיפול - דבר המפחית סטיגמות ומעודד פנייה לעזרה.

עבור מי שמתמודדים כעת עם התמכרות התנהגותית – המסר הוא שהמצב בהחלט ניתן לשינוי. מומלץ לפנות לאיש מקצוע (פסיכולוג, פסיכיאטר, עו״ס קליני או מטפל מוסמך אחר) כדי להעריך יחד את המצב ולבנות תוכנית טיפול מותאמת. 

לפעמים צריך לנסות כמה גישות עד שמוצאים את המתכון הנכון.

התמדה וכנות בתהליך יובילו בהדרגה לשיפור. טיפול בהתמכרות התנהגותית הוא מסע - לעיתים עם מהמורות ומעידות – אבל בסופו מחכה יעד של חיים חופשיים, בהם האדם שולט בהתנהגותו ולא נשלט על ידה. 

אם אתם מתעניינים בטיפול נפשי - בין אם כמטופלים ובין אם כאנשי מקצוע שמצחצחים את כליהם - סביר שנתקלתם בשם AEDP. 

טיפול AEDP בהחלט מעניין אבל מה אומרים המחקרים העדכניים על יעילותו? 

נסקור כאן מה שידוע לנו על יעילותו של טיפול AEDP, ונבחן האם הוא עומד בציפיות.

מהו טיפול AEDP?

לפני שנצלול לנתונים, בואו נבין במה מדובר.

AEDP, פסיכותרפיה דינמית חווייתית מואצת, היא גישת טיפול שפותחה על ידי ד"ר דיאנה פושה בסוף המאה ה-20.

הגישה משלבת מחקרים עדכניים ממדעי המוח, את תיאוריית ההתקשרות ומחקרי על שינוי, ושמה דגש מיוחד על כוחה של החוויה הרגשית כמפתח לריפוי עמוק.

בניגוד לגישות טיפוליות המתמקדות רק בהפחתת סימפטומים, AEDP מאמינה ביכולת המולדת של האדם לריפוי עצמי, המתאפשרת דרך מערכת יחסים טיפולית בטוחה ותומכת.

המטרה?

לעזור למטופלים "להתחזק מהמקומות השבורים" דרך עבודה עם טראומות, אובדנים ורגשות מכאיבים.

הגישה מתוארת כטרנסדיאגנוסטית - כלומר מיועדת לטפל במגוון רחב של קשיים נפשיים, החל מטראומה, דרך דיכאון, חרדה, קשיים בוויסות רגשי ובעיות בינאישיות. 

מה אומרים המחקרים העדכניים?

המחקרים שפורסמו בשנים האחרונות (2020-2025) מציעים נתונים מרשימים.

במיוחד בולט המחקר של איוואקבה ועמיתיו, שבדקו את יעילות הטיפול ב-AEDP במסגרת פרוטוקול טיפולי מובנה של 16 פגישות.

שיפורים משמעותיים אחרי הטיפול

המחקרים מצאו שמטופלים שעברו טיפול AEDP הראו שיפורים משמעותיים במגוון רחב של מדדים:

• כ-74% מהמטופלים חוו שיפור במדד החומרה הכללית של סימפטומים.

• כ-68% הראו שיפור בתסמיני דיכאון.

• כ-63% חוו עלייה בחמלה העצמית.

• יותר מ-50% הראו שיפור ביכולת הוויסות הרגשי ובדפוסי החשיבה השליליים.

מה שמרשים במיוחד הוא עוצמת השיפור. החוקרים מדדו "גודל אפקט" גבוה מאוד, המצביע על כך שהשינויים שנצפו היו משמעותיים ולא רק תנודות קטנות בסקאלות המדידה.

השיפורים נשמרים לאורך זמן

שתי שאלות קריטיות בהערכת כל טיפול נפשי היא:

האם השיפור יחזיק מעמד?

האם המטופלים יחזרו למצבם הקודם כשהטיפול יסתיים?

מחקרים שעקבו אחרי מטופלי AEDP למשך 6 ו-12 חודשים אחרי סיום הטיפול מצאו תשובה מעודדת:

רוב השיפורים נותרו עמידים לאורך זמן. מטופלים לא רק שמרו על ההישגים הטיפוליים, אלא שבחלק מהמדדים השיפור נמשך הרבה אחרי סיום הטיפול.

מה שמעניין במיוחד הוא שמטופלים שהתחילו את התהליך עם רמות מצוקה גבוהות יותר, נטו להציג שיפורים גדולים יותר ארוכי טווח.

זה מרמז על כך ש-AEDP יכול להיות במיוחד יעיל עבור אנשים המתמודדים עם קשיים, לא טיפול שמוגבל למקרים פשוטים.

אחוזי נשירה נמוכים יחסית

נקודה נוספת שכדאי לציין היא שיעור הנשירה מהטיפול.

במחקר המרכזי נמצא שרק כ-10% מהמטופלים הפסיקו את הטיפול לפני סיומו - שיעור נמוך משמעותית מהממוצע בפסיכותרפיה, העומד על כ-20%.

זה מרמז על כך שמטופלים מוצאים את הגישה מועילה ואפקטיבית מספיק כדי להמשיך בה.

למי AEDP עובד הכי טוב?

טיפול AEDP יעיל במיוחד במצבים הבאים:

טראומה

AEDP פותחה במקור כדי לטפל בהשפעות של טראומות ילדות וקשיי התקשרות. ולא במקרה - הגישה מציעה דרכים יעילות לעיבוד חוויות טראומטיות, דרך קשר בטוח עם המטפל ונכונות לגעת ברגשות הקשים. המחקרים מראים שיפורים משמעותיים בסימפטומים הקשורים לטראומה, וירידה בהימנעות חווייתית - סימן מובהק להתקדמות ושחרור מהתקיעות של הטראומה.

דיכאון

בערך שליש מהמטופלים בדיכאון חווים שיפור משמעותי אחרי טיפול AEDP. 

הגישה מציעה כלים לחקירה ועיבוד של רגשות דיכאוניים, אתגור של דפוסי חשיבה שליליים וטיפוח השקפה חיובית יותר על העולם, על העצמי ועל העתיד. 

השיפורים נצפו הן מיד אחרי הטיפול והן בבדיקות המעקב, מה שמצביע על יעילות ארוכת טווח.

חרדה

גישת AEDP שמה דגש מיוחד על ויסות חרדה ועל חידוד ועיבוד רגשות ליבה במרחב בטוח.

מטופלים המתמודדים עם חרדה דיווחו על ירידה משמעותית בסימפטומים ועל שיפור ביכולת לווסת ולעכב תגובות רגשיות.

חשוב. 

קשיים אחרים

אחד היתרונות של AEDP הוא האופי הטרנסדיאגנוסטי שלו, כלומר, היכולת לסייע בקשת רחבה של אתגרים נפשיים.

ואכן, המחקרים מראים שיפורים בתחומים כמו ויסות רגשי, חמלה עצמית והערכה עצמית.

עם זאת, מעניין לציין שהשיפור בבעיות בינאישיות היה נמוך יחסית (רק כ-19% מהמטופלים הראו שיפור משמעותי).

זה עשוי להעיד על כך שהנושא דורש מחקר ופיתוח בטיפול, או אולי טיפול ממושך יותר.

נעקוב.  

נאסוף את הנאמר - 

אם אתם שוקלים טיפול AEDP הספרות הקלינית מציעה כמה תובנות חשובות:

1. טיפול AEDP מציג יעילות משמעותית, בעיקר עבור בעיות פסיכולוגיות של טראומה, דיכאון וחרדה.

2. השיפורים נוטים להישמר לאורך זמן, עם עדויות לשימור התוצאות לפחות שנה אחרי סיום הטיפול

3. אנשים עם רמות סבל גבוהות יותר עשויים להפיק תועלת רבה יותר מהטיפול.

4. שיעור הנשירה נמוך יחסית, מה שמצביע על חוויית טיפול חיובית.

כמו בכל דיווח על נתוני יעילות של פסיכותרפיה, חשוב לזכור שכל אדם הוא ייחודי, ומה שעובד בשביל אחרים לא בהכרח יעבוד עבורך. 

ההתאמה בין המטופל למטפל ולגישה הטיפולית היא קריטית להצלחת הטיפול.

למרות התוצאות המעודדות, חשוב לציין שעדיין יש צורך להוסיף ולחקור. חסרות מטא-אנליזות וסקירות שיטתיות עדכניות של יעילות AEDP, שיכולות לתת תמונה מקיפה יותר מאשר מחקרים בודדים.

גם חשוב לזכור שגישת ה-AEDP, כמו רוב הגישות הטיפוליות, דורשת מטפל מיומן ומוסמך. התוצאות הטובות ביותר מושגות כאשר המטפל מוכשר היטב בגישה ומסוגל להתאים אותה לצרכיו הייחודיים של כל מטופל.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Fosha, D. (2000). The transforming power of affect: A model for accelerated change. Basic Books.

Iwakabe, S., Edlin, J., Fosha, D., Gretton, H., Joseph, A. J., & Nunnink, S. E. (2020). The effectiveness of accelerated experiential dynamic psychotherapy (AEDP) in private practice settings: A transdiagnostic study conducted within the context of a practice-research network. Psychotherapy, 57(4), 467–479.   

Iwakabe, S., Edlin, J., Fosha, D., Thoma, N. C., Gretton, H., Joseph, A. J., & Nakamura, K. (2022). The long-term outcome of accelerated experiential dynamic psychotherapy: 6- and 12-month follow-up results. Psychotherapy, 59(3), 377–389.   

Ronen-Setter, I. H. (2025). Arcs of transformation: Taxonomy of affective change using accelerated experiential dynamic psychotherapy. Practice Innovations. Advance online publication. https://doi.org/10.1037/pri0000278

{ "@context": "https://schema.org", "@type": "MedicalWebPage", "headline": "עד כמה טיפול AEDP באמת יעיל? | מה אומרים המחקרים", "description": "סקירה קלינית עדכנית של מחקרים על טיפול AEDP - גישה חדשנית המתמקדת בטיפול רגשי עמוק דרך קשר טיפולי בטוח. המאמר עוסק ביעילותה בטיפול בטראומה, דיכאון וחרדה.", "url": "https://www.tipulpsychology.co.il/short-term/aedp-effectiveness.html", "mainEntityOfPage": { "@type": "WebPage", "@id": "https://www.tipulpsychology.co.il/short-term/aedp-effectiveness.html" }, "inLanguage": "he", "datePublished": "2025-03-23", "dateModified": "2025-03-23", "author": { "@type": "Organization", "name": "מכון טמיר לפסיכותרפיה", "url": "https://www.tipulpsychology.co.il" }, "publisher": { "@type": "Organization", "name": "מכון טמיר לפסיכותרפיה", "url": "https://www.tipulpsychology.co.il", "logo": { "@type": "ImageObject", "url": "https://www.tipulpsychology.co.il/images/logo.png" } }, "about": [ { "@type": "PsychologicalTreatment", "name": "AEDP - פסיכותרפיה דינמית חווייתית מואצת", "alternateName": ["טיפול AEDP", "Accelerated Experiential Dynamic Psychotherapy"], "sameAs": [ "https://www.aedpinstitute.org/", "https://en.wikipedia.org/wiki/Diana_Fosha" ] }, { "@type": "MedicalCondition", "name": "טראומה", "url": "https://www.tipulpsychology.co.il/therapy/adults/ptsd.html" }, { "@type": "MedicalCondition", "name": "דיכאון", "url": "https://www.tipulpsychology.co.il/conditions/%D7%93%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F-%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%99.html" }, { "@type": "MedicalCondition", "name": "חרדה", "url": "https://www.tipulpsychology.co.il/articles/anxiety-disorder.html" }, { "@type": "MedicalCondition", "name": "בעיות בין-אישיות" }, { "@type": "MedicalCondition", "name": "אבל" } ] }

חרדת נהיגה מחוץ לעיר

יש לא מעט אנשים, נשים וגברים, שמרגישים די נוח בנהיגה בתוך העיר, אבל המחשבה על נסיעה באיילון, כביש 6 או כביש מהיר אחר, מעוררת בהם חרדה משתקת.

אפשר להבין כמה המגבלה הזו יכולה להיות מתסכלת. 

חרדת נהיגה, ובמיוחד פחד מנהיגה בכבישים מהירים, היא פוביה ספציפית שכיחה למדי. 

כאן ספק לכם מידע מקיף על חרדת נהיגה בנסיעה בכביש מהיר, תוך התייחסות לתסמינים, לגורמים, לאבחון ולאפשרויות הטיפול, בדגש על CBT.

מהי חרדת נהיגה?

חרדת נהיגה, שנקראת גם וֶהוֹפוֹבְּיָה (פחד מנהיגה) או אַמַקְסוֹפוֹבְּיָה (פחד להיות בכלי רכב), מוגדרת כפחד מנהיגה שיכול להתעורר בזמן הנהיגה עצמה או אפילו במחשבה עליה.

ברמות חומרה גבוהות עלולה להופיע הימנעות מלאה מנהיגה או לכפות מגבלות שונות, כמו הימנעות מנסיעה בכבישים בין עירוניים ובאוטוסטרדות. 

חרדת נהיגה בכבישים מהירים מתייחסת ספציפית לפחד ממצבים הכוללים נסיעה במהירות גבוהה ובמספר נתיבים  עבור נהגים רבים, במיוחד אלה שלא התנסו מספיק בנהיגה בכבישים מחוץ לעיר במהלך שיעורי הנהיגה.

הבדלים מגדריים בחרדת נהיגה 

סקר עדכני מצביע על פער מגדרי בחרדת נהיגה: 75% מהנשים דיווחו על חרדה, לעומת 55% מהגברים.

נשים חוות חרדה בעוצמה גבוהה יותר, במיוחד בפעולות מורכבות כמו השתלבות בכביש מהיר או נסיעה לאחור. הממצאים מצביעים לא רק על פער אישי, אלא גם על סטריאוטיפים מגדריים וסוציאליזציה שונה, שעשויים לעצב באופן שונה את חוויית הנהיגה אצל נשים וגברים.

 למרות שהיא יכולה להופיע בכל גיל, נהגים מבוגרים עשויים לחוות עלייה בפחדים מנהיגה עקב שינויים בראייה, בזמני התגובה או בגמישות מוטורית. מעניין לציין כי מחקרים מראים שנשים נוטות לדווח על חרדת נהיגה בשיעורים גבוהים יותר מגברים.

שיעור משמעותי באוכלוסיה שחווים חרדת נהיגה מדגישים את החשיבות של הכרה וטיפול יעיל בתופעה זו, במיוחד עבור מבוגרים שעבורם נהיגה היא ביטוי לחיות, עצמאות ואיכות חיים.

התסמינים של חרדת נהיגה

חרדת נהיגה יכולה להתבטא במגוון תסמינים המשפיעים על הגוף, על הרגשות ועל המחשבות.

תסמינים גופניים

# תסמינים גופניים של חרדה

התסמינים הפיזיים, הרגשיים והקוגניטיביים של חרדת הנהיגה קשורים זה בזה ויוצרים מעגל של חרדה. תחושות גופניות כמו דופק מהיר עלולות לעורר מצוקה רגשית ומחשבות שליליות, כגון "אני הולך לקבל התקף לב ולאבד שליטה על הרכב", מה שמגביר עוד יותר את קצב הלב ואת רמת החרדה. מגוון התסמינים הללו יכול להשפיע באופן משמעותי על התפקוד היומיומי ולהוביל להימנעות מנהיגה, אשר בתורה מגבילה את העצמאות ואת איכות החיים.

מה גורם לחרדת נהיגה בכבישים מהירים?

חרדת נהיגה בכבישים מהירים יכולה להתפתח כתוצאה ממספר גורמים:

חוויות טראומטיות: חוויות שליליות בעבר, במיוחד תאונות דרכים (בין אם הייתם נהגים, נוסעים או עדים), עלולות להוביל להתפתחות חרדת נהיגה 1. אפילו תאונות קלות או תקריות כמעט עלולות להיות טריגר 1. הזיכרון של האירוע הטראומטי יכול להיות חזק מאוד ולעורר תגובות גם כשמתקרבים לרכב או נוהגים בתנאים דומים 12.

התקפי פאניקה: חוויה של התקף פאניקה בזמן נהיגה עלולה להוביל לפחד מהתקפים עתידיים ולקשר בין נהיגה לפאניקה 1. זה עלול ליצור מעגל של פחד, כאשר הציפייה להתקף מובילה ליותר חרדה ועלולה לגרום להתקף נוסף 12.

חוסר ביטחון וחרדת ביצוע: תחושה של חוסר ודאות לגבי יכולות הנהיגה, במיוחד בכבישים מהירים שייתכן ולא התאמנתם בהם רבות במהלך שיעורי הנהיגה 2, עלולה לתרום לחרדה 1. זה יכול להחמיר עקב הפסקה ארוכה מנהיגה 4 או תגובות שליליות מנוסעים או מדריכים 1.

גורמים הקשורים לגיל: שינויים בראייה, בזמן התגובה ובגמישות המקושרים לגיל מבוגר עלולים להגביר את החרדה לגבי נהיגה בטוחה, במיוחד במהירויות גבוהות בכבישים מהירים 7. זה עלול להוביל לתחושה של פחות מסוגלות מאחורי ההגה.

גורמים תורמים נוספים: הפרעות חרדה כלליות או פוביות קיימות (כמו קלסטרופוביה 2 או פחד גבהים 11) יכולות להתבטא כחרדת נהיגה או לתרום לה 2. גם פחד מאובדן שליטה 4, פחד ללכת לאיבוד 4 או פחד מתקלה ברכב 4 יכולים להיות טריגרים 3. אפילו צפייה בתגובה שלילית של מישהו אחר לנהיגה או שמיעה על תאונות 1 או תגובות מפוחדות של דמויות סמכותיות (כמו הורים) יכולות לתרום באמצעות למידה עקיפה 11. פחד מדמויות סמכותיות (כמו שוטרים) בכביש יכול גם הוא לשחק תפקיד עבור חלק מהאנשים 2. בנוסף, תחושת אחריות לשלום הנוסעים עלולה להגביר את החרדה 2.

הגורמים לחרדת נהיגה בכבישים מהירים הם מגוונים ומשתלבים זה בזה. חוויות טראומטיות והתקפי פאניקה הם גורמים משמעותיים, אך גם חוסר ביטחון, שינויים הקשורים לגיל וחרדות אחרות ממלאים תפקיד חשוב. השפעות חיצוניות, כמו צפייה בתאונות או תגובות שליליות, מדגישות את ההקשר החברתי והפסיכולוגי של חרדה זו. הבנת הגורמים השונים חיונית להתאמת אסטרטגיות טיפול יעילות.

איך מאבחנים חרדת נהיגה?

למרות שחרדת נהיגה אינה מוגדרת כאבחנה נפרדת ב-DSM,  ניתן להתייחס אליה כפוביה ספציפית הקשורה לנהיגה (וֶהוֹפוֹבְּיָה או אַמַקְסוֹפוֹבְּיָה).

איש מקצוע עשוי גם לאבחן הפרעת חרדה כללית שבה חרדת נהיגה היא סימפטום בולט. אבחנה של חרדת נהיגה תינתן על בסיס נוכחות של פחד וחרדה משמעותיים הקשורים בנהיגה, שמשבשים את שגרת היומיום. תהליך האבחון כולל  ראיון קליני להבנת התסמינים, הטריגרים, ביטויי ההימנעות וההשפעה על חיי המתמודד. חשוב להבחין בין חרדת נהיגה לבין הפרעות חרדה אחרות כמו הפרעת חרדה מוכללת או הפרעת פאניקה, כיוון שגישת הטיפול עשויה להיות שונה. לדוגמה, אם החרדה מתמקדת בעיקר במצבי נהיגה, סביר יותר שמדובר בפוביה ספציפית.  נוכחות של התקפי חרדה בעת הנהיגה עשויה לרמז על קשר להפרעת פאניקה. 

 הבנה האם חרדת הנהיגה היא בעיה עיקרית או משנית תנחה את בחירת ההתערבויות הקליניות, ואת הטכניקות הספציפיות המשמשות ב-CBT.

אפשרויות טיפול בחרדת נהיגה (דגש על CBT)

חשוב לדעת כי חרדת נהיגה ניתנת לטיפול, ומומלץ לפנות לעזרה מוקדם ככל האפשר כדי למנוע מהתסמינים להחמיר ומהתנהגויות ההימנעות להתקבע 2. התערבות מוקדמת יכולה למנוע מהחרדה לעבור הכללה לתחומי חיים אחרים. 

קיימות מספר אפשרויות טיפול יעילות לחרדת נהיגה:

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT): CBT 

טיפול CBT נחשב לטיפול הבחירה עבור חרדת נהיגה.

הוא מתמקד בזיהוי ובשינוי דפוסי חשיבה ואמונות שליליות שהתחברו בעבר כאסוציאציה לנהיגה, כמו גם בפיתוח  אלטרנטיבות התנהגותיות שתכליתן לצמצם את השפעת החרדה.

טכניקות CBT כוללות שינוי קוגניטיבי (זיהוי ותיקון מחשבות שליליות) 8 וטכניקות התנהגותיות כמו טיפול בחשיפה הדרגתית (חשיפה איטית ושיטתית לגלי חרדה המופיעים במצבי נהיגה מעוררי אימה). 

חשיפה: 

חשיפה היא אחת הטכניקות היסודיות והיעילות ביותר לטיפול בחרדת נהיגה. מתרגלים בה   בהדרגה כניסה בטוחה למצבי נהיגה מאיימים, תוך הגבלה של התנהגויות הימנעות מגוננות שרק מנציחות את הפחד. תהליך ממיס בהדרגה את החרדה ואת ההתחמקות שכה  מאפיינת אותה. ההליך מאפשר למטופל המתמודד עם חרדה מנהיגה לגלות שהוא מסוגל להפחית את המתח והחרדה מאחורי ההגה מבלי להיכנע לדחף לברוח מהמצב.

טכניקות הרפיה: 

שימוש בטכניקות להרפיית שרירים מתקדמת, נשימות עמוקות המרובות בספירת נשיפות ושאיפות ודמיון מודרך, יכולים לסייע בהפחתת תסמיני חרדה. זאת ועוד, טכניקות אלו מפחיתות את מערכת העצבים הסימפטטית, שאחראית על תגובות לחימה ובריחה, בזמן התקפי חרדה. 

ביופידבק: ביופידבק היא טכניקה המסייעת לאנשים להיות מודעים לתגובות הפיזיולוגיות שלהם לחרדה (כמו קצב לב ומתח שרירים) וללמוד לשלוט בהן. זה יכול להיות מועיל במיוחד בניהול התסמינים הפיזיים של חרדת נהיגה.

תרופות: טיפול תרופתי הוא אמצעי טיפולי שמשתמשים בו פחות בחרדת נהיגה, אך במצבים מסוימים הוא הכרחי כדי ל עם טיפול פסיכולוגי.

קורסי ריענון נהיגה: קורסים אלה, במיוחד עבור אוכלוסיה מבוגרת, שיקומית  או מי שלא נהג הרבה זמן, יכולים לעזור בבניית ביטחון עצמי, רענון מיומנויות והתמודדות יעילה עם חרדות הקשורות למיומנויות נהיגה.

המחקרים מוכיחים: CBT בחזית הטיפול בחרדת נהיגה

הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT) הוכח כשיטה יעילה במיוחד לטיפול בחרדת נהיגה. יתרונו המרכזי טמון ביכולתו לטפל בו-זמנית בשני היבטים מרכזיים של החרדה: המחשבות השליליות והדפוסים ההתנהגותיים.

CBT פועל לשבירת המעגל המזיק שבו מחשבות שליליות ("אני אאבד שליטה בנהיגה") מעוררות חרדה, שמובילה להימנעות מנהיגה, מה שרק מחזק את הפחד המקורי. הטיפול מלמד לזהות ולאתגר מחשבות לא רציונליות ולהחליפן בתפיסות מציאותיות יותר.

לצד CBT, קיימות גישות טיפוליות משלימות שמוכיחות את עצמן:

- טיפול בחשיפה (שהוא במידה רבה חלק מ-CBT) מאפשר לחוות בהדרגה מצבי נהיגה מאתגרים, מה שמביא את המטופל שהמצבים המפחידים אינם מסוכנים כפי שהם נתפסים.

- טכניקות הרפיה כמו נשימות עמוקות ומדיטציה עוזרות להפחית ישירות את התסמינים הפיזיים של החרדה (דופק מהיר, הזעה), מה שמקל על ההשתתפות בטיפול ומשפר את היכולת להתמודד עם מצבי נהיגה מלחיצים.

עבור רבים, השילוב של מספר גישות טיפוליות מביא לתוצאות הטובות ביותר, כשהטיפול מותאם אישית לצרכים וקשיים ספציפיים.

ההשפעות והסיבוכים של חרדת נהיגה

לחרדת נהיגה יכולה להיות השפעה משמעותית על חופש התנועה והעצמאות של האדם 1. היא עלולה להוביל לתלות מוגברת באחרים לצורך תחבורה 3. החרדה עלולה לגרום להימנעות מנהיגה במצבים ספציפיים (כמו כבישים מהירים, בלילה, במזג אוויר גרוע) או להימנעות מוחלטת מנהיגה 1. הימנעות זו עלולה להפוך להתנהגות ביטחון שמחזקת את החרדה בטווח הארוך 4. קיימת אפשרות לבידוד חברתי עקב קושי להגיע לאירועים חברתיים 7, דבר שיכול להיות מאתגר במיוחד עבור מבוגרים שכבר עלולים להתמודד עם בידוד חברתי. חרדת נהיגה עלולה להגביל את אפשרויות התעסוקה הדורשות נהיגה 7 ולהקשות על ביצוע משימות יומיומיות כמו קניות או טיפול במשפחה 3, דבר שיכול לפגוע משמעותית ביכולת לחיות באופן עצמאי. בנוסף, החרדה עלולה להוביל לירידה בביטחון העצמי ולתחושות של תלות באחרים 3. במקרים חמורים, חרדת נהיגה עלולה לפגוע קשות באיכות החיים 4 ואף להוביל להתפתחות של פוביות אחרות 11.

ההשפעות הרחבות של חרדת הנהיגה מעבר לפעולת הנהיגה עצמה הן ברורות. היא פוגעת בתחומי חיים שונים, ומדגישה את החשיבות של טיפול יעיל כדי לשמור על רווחה ועצמאות כללית. הפחד מנהיגה עלול להוביל להימנעות, אשר בתורה מגבילה את ההשתתפות החברתית ואת הזדמנויות התעסוקה. זה יכול להוביל לתחושות של בדידות ולירידה בערך העצמי, וליצור מעגל שלילי. חרדת נהיגה שלא מטופלת עלולה להשפיע באופן משמעותי על החברה בכך שהיא מגבילה את יכולתם של אנשים לתרום לקהילה, לגשת לשירותים חיוניים ולשמור על קשרים חברתיים.

תיאור מקרה

דוד, בן 72, נהג בלי שום בעיה במשך עשרות שנות קריירה. לאחרונה, אחרי שיצא לפנסיה מאוחרת,החלו להתעורר אצלו חששות בכל פעם שהיה צריך לנהוג בכביש מהיר. חוסר הנוחות הפך לחרדה של ממש בעקבות תקרית של כמעט תאונה. מספיק לבלום בשניה האחרונה אבל ומאז הוא חש דופק מואץ, הזעה ופחד משתק ברגע שעלה על כביש מהיר כדי לעשות סידורים או לבקר את משפחתו. החרדה השפיעה על חייו בכך שנאלץ להסתמך על אחרים לצורך תחבורה, והוא חש תחושת אובדן עצמאות. דוד החליט לפנות לעזרה והחל טיפול CBT. במהלך הטיפול, המטפל גילה אמפתיה רבה והחל לעזור לדוד לזהות את המחשבות השליליות שלו לגבי נהיגה בכביש מהיר, כמו "אני אגרום לתאונה" או "אני לא אצליח להתמודד עם המהירות". עם הזמן והמאמץ, דוד למד לנהל את החרדה שלו ובהדרגה החל לנסוע שוב בכבישים מהירים על ידי תיקון מחשבותיו השליליות וחשיפה איטית ומבוקרת למצבי נהיגה בכביש מהיר.

מתחילים טיפול מותאם אישית

התגברות על חרדת נהיגה בכבישים מהירים היא בהחלט אפשרית בעזרת תמיכה וטיפול מקצועי. אם אתם מזדהים עם הפרופיל שמתואר במאמר, אל תהססו לעשות את הצעד הבא ולפנות לייעוץ אצל מטפל המתמחה בטיפול CBT בהפרעות חרדה. אתם בטוח יודעים את זה אבל נזכיר בכל זאת שפנייה לעזרה נפשית היא סימן של חוסן וכוח, צעד חיובי לקראת חיים נוחים ועצמאיים יותר. הטיפול אצלנו מותאם אישית, לפי הצרכים וסימני השאלה הייחודיים שלכם, תוך התחשבות בגיל ובאתגרים הספציפיים מולם אתם עומדים. התייעצות ראשונית עם איש מקצוע תספק לכם מידע חיוני על אפשרויות הטיפול העומדות בפניכם ותעזור להתחיל את המסע ברגל ימין.

מיומנות זו היא חלק מסדרת מיומנויות עמידות במצוקה שנלמדות בטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT).

 מהי מיומנות "Turning the Mind"

 "Turning the Mind"היא מיומנות המשך של קבלה רדיקלית, שעוסקת בפעולה מכוונת של הפניית המחשבה חזרה לקבלה כשאנחנו מוצאים את עצמנו בהתנגדות.

זכרו את מטאפורת "מזלג הדרכים" - בכל רגע אנו ניצבים בפני בחירה: דרך אחת: להישאר בהתנגדות, בסבל ובכאב דרך שנייה: לבחור בקבלה רדיקלית הפניית התודעה היא כמו אימון שריר - ככל שנתרגל יותר, כך נהיה מיומנים יותר בהפניית תשומת הלב שלנו חזרה לקבלה.

מיומנות זו מהווה גשר ל"Willingness" (נכונות) - היכולת להיות פתוחים ונכונים לקבל את המציאות כפי שהיא.

תרגול המיומנות

קחו רגע לחשוב על מצב שמעורר בכם התנגדות כרגע - זכרו רגע שבו הגעתם ל"מזלג דרכים".

שאלו את עצמכם:

• מהם הרמזים או הסימנים שלי להתנגדות?

• איך אני מרגיש/ה בגוף?

• אילו מחשבות עולות לי?

כעת עברו דרך שלושת השלבים:

• זהו את ההתנגדות.

• קבלו החלטה מודעת להפנות את התודעה.

• הפנו את התודעה לכיוון קבלה.

זכרו: מיומנות זו דורשת תרגול מתמשך. עם הזמן, היא תהפוך לטבעית יותר.

טיפים מעשיים ליישום המיומנות

התחילו בקטן

• תרגלו קבלה במצבים קלים יחסית (פקק תנועה, תור ארוך)
• צברו ביטחון והצלחות לפני המעבר למצבים מורכבים

בנו מודעות

• צרו רשימה של "סימני אזהרה" אישיים לאי-קבלה
• בצעו "בדיקות קבלה" קצרות לאורך היום
• הפעילו תזכורות בטלפון הנייד

יישמו מיינדפולנס

• הקדישו 2-3 דקות כל יום למדיטציה ממוקדת בקבלה
• תרגלו נשימה מודעת כשאתם מזהים התנגדות

חזקו עצמכם

• הכירו בכך שקבלה היא תהליך שלוקח זמן
• חגגו צעדים קטנים והצלחות בתרגול

בקשו תמיכה

• שתפו את התהליך עם מטפל או חבר תומך
• הצטרפו לקבוצת תמיכה או סדנת DBT

דוגמאות מעשיות ל"הפניית התודעה"

דוגמה 1: עומס בעבודה

מצב: נוספו לך פרויקטים חדשים בעבודה, למרות שאתה כבר עמוס.

אי-קבלה:

• מחשבות: "זה לא הוגן", "הם לא מעריכים אותי"
• רגשות: כעס, תסכול
• התנהגות: התמרמרות, ירידה בביצועים

הפניית התודעה:

1. זיהוי: "אני מזהה שאני מתנגד למצב."
2. בחירה: "אני בוחר לקבל שזה המצב כרגע."
3. חזרה: "בכל פעם שאני מרגיש כעס, אחזור ואבחר בקבלה."
4. תוכנית: "אקח נשימה עמוקה כשאני מרגיש התנגדות, ואז אחשוב על פתרונות אפשריים."

דוגמה 2: קושי בריאותי

מצב: אובחנת עם בעיה רפואית כרונית.

אי-קבלה:

• מחשבות: "למה זה קורה לי?", "זה לא אמור להיות חלק מהחיים שלי"
• רגשות: פחד, עצב, כעס
• התנהגות: הכחשה, הימנעות מטיפול

הפניית התודעה:

1. זיהוי: "אני מזהה את ההתנגדות שלי למצב הבריאותי."
2. בחירה: "אני בוחרת לקבל שזו המציאות כרגע, גם אם היא קשה."
3. חזרה: "בכל פעם שאני חושבת 'למה אני?', אפנה את התודעה חזרה לקבלה."
4. תוכנית: "אכתוב ביומן רגשות והתקדמות בתהליך הקבלה."

שאלות לתרגול ורפלקציה

1. זיהוי אי-קבלה: באילו תחומים בחייך את/ה מוצא/ת שקשה לך לקבל את המציאות?
   
   
2. סימנים אישיים: מהם הסימנים האישיים שלך לאי-קבלה? (רגשות, מחשבות, התנהגויות)
   
   
3. בחירה בקבלה: מה עשוי לעזור לך לבחור בקבלה במקום בהתנגדות?
   
   
4. תהליך חוזר: באילו מצבים בחייך עליך לחזור ולבחור בקבלה באופן תדיר?
   
   
5. תוכנית אישית: אילו כלים ותזכורות יכולים לסייע לך להפנות את המחשבה לקבלה?
   
   

"הפניית התודעה" היא מיומנות שהולכת ומשתפרת עם הזמן והתרגול.

כל פעם שאתם בוחרים בקבלה, אתם מחזקים את יכולתכם להתמודד עם אתגרים ומפחיתים את הסבל הנלווה להתנגדות למציאות.

ההתמודדות עם התמכרות היא פרויקט חיים: 

עוד לא הספקנו לחגוג את הגמילה מההגל הרסני אחד וכבר מופיע אחד חדש במקומו.

התלות הקודמת מתחלפת בהתנהגות אחרת שמספקת תחושה דומה של הקלה, אך בפועל משאירה את האדם בתוך אותו מעגל של סיפוק רגעי ובריחה מהתמודדות אמיתית.

ההתנהגויות אולי משתנות, אבל השורש הרגשי נותר בעינו, ומחייב טיפול בשורש ההתמכרות.

איך נראית החלפת התמכרות?

החלפת התמכרות יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות. לפעמים מדובר פשוט במעבר מסוג אחד של חומר ממכר לאחר, ולעיתים ההתמכרות משנה כיוון לחלוטין – מחומרים לתחומים התנהגותיים.

• החלפת התמכרות לחומרים בסוג אחר של חומר ממכר: מי שנגמל מאלכוהול עלול לפתח תלות בכדורים הרגעה. מי שהפסיק להשתמש בהרואין עשוי למצוא מפלט במשככי כאבים חזקים. ואילו מעשן שנפטר מהסיגריות עשוי לגלות שהוא מתנחם עכשיו באכילה בלתי נשלטת.
  
  

• כשחומר ממכר מוחלף בהתנהגות כפייתיתהפסקת שימוש באלכוהול או סמים לא תמיד מובילה לשחרור מלא. יש מי שמוצאים את עצמם משקיעים את כל זמנם בעבודה בצורה אובססיבית, אחרים מתפתים להימורים או מוציאים סכומים אדירים על קניות בלתי מבוקרות, ויש מי שהופכים את השימוש ברשתות חברתיות או במשחקי מחשב לבריחה חדשה.

• הרגלים "בריאים" שהופכים לקיצוניים: גם פעילויות שנחשבות חיוביות עשויות להפוך לתלות חדשה. מי שמתחיל לעשות ספורט באופן אינטנסיבי כדי למלא את הריק עלול להקצין את האימון לרמה כפייתית. אפילו תרגולי מדיטציה או הקפדה על תזונה יכולים להפוך לאובססיה ולגזול חופש אמיתי.

למה זה קורה?

מספר גורמים יכולים להגביר את הסיכון להחלפת התמכרות:

• אנשים עם היסטוריה של הפרעות נפשיות, כמו חרדה או דיכאון, נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח התמכרות מלכתחילה, וגם להחליף התמכרות אחת באחרת.

• טראומה בילדות, כולל התעללות או הזנחה, נקשרה גם היא לפגיעות מוגברת להתמכרות ולהעברתה.

• מאפייני אישיות מסוימים, כמו אימפולסיביות וקושי בוויסות רגשי, יכולים אף הם להגביר את הסיכון. ניתן אולי להתייחס לאישיות מתמכרת.

• בנוסף, היעדר מיומנויות התמודדות בריאות עם מצבי לחץ או רגשות שליליים עלול לגרום לאדם לפנות להתנהגויות או חומרים ממכרים כתחליף.

• גורמים גנטיים והיסטוריה משפחתית של התמכרות משחקים אף הם תפקיד.

• השפעות חברתיות וסביבתיות, כמו חשיפה להתנהגויות ממכרות בקרב בני משפחה או חברים, יכולות אף הן לתרום להתפתחות התמכרות ולהחלפתה.

איך שוברים את המעגל?

המטרה היא לא רק להיגמל מהתמכרות מסוימת, אלא לשנות את דפוסי החשיבה וההתנהגות שמובילים אליה מלכתחילה. הדרך לעשות זאת כוללת שילוב של כמה היבטים:

פנייה לטיפול מקצועי

טיפול רגשי יכול לעזור בזיהוי הדפוסים שגורמים לאדם להחליף התמכרות אחת באחרת. שיטות כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) מסייעות לשלוט בדחפים ולבנות מיומנויות וויסות רגשי.

פיתוח הרגלים מאוזנים ובריאים

הפתרון הוא לא להימנע לחלוטין מסיפוק והנאה, אלא למצוא דרכים שאינן מבוססות על בריחה או קיצוניות. פעילות גופנית מתונה, תחביבים יצירתיים, קשרים חברתיים מעשירים ופיתוח תחושת משמעות יכולים לעזור ליצור איזון אמיתי.

תמיכה מסביבת החיים

האנשים שמקיפים אותנו משפיעים רבות על הדרך שבה אנחנו מתמודדים. תמיכה מחברים ובני משפחה, השתתפות בקבוצות תמיכה או אפילו שינוי הסביבה הפיזית – יכולים להיות קריטיים בתהליך ההחלמה.

התמכרות היא לא רק עניין של תלות בחומר או בהרגל מסוים, מדובר בדפוס בסיסי של התמודדות.

הפסקת התמכרות אחת אינה מבטיחה שחרור אמיתי אם לא עובדים על שורש הבעיה.

ההבנה שהפתרון אינו רק להפסיק, אלא לפתח חיים בריאים ומאוזנים מבחינה רגשית, היא המפתח להחלמה אמיתית – לא רק מהתמכרות אחת, אלא מהצורך התמידי למצוא מפלט בהתנהגויות כפייתיות.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

מומחים מומלצים לטיפול בהתמכרויות

הכירו את המטפלים בהתמכרויות התנהגותיות במכון טמיר

מומחים לטיפול בהתמכרויות - מכון טמיר

עמיר פירני

MSW

מכון טמיר תל אביב

אבי יקיר

MSW

מכון טמיר תל אביב

איילת בורוכוב

MSW

מכון טמיר תל אביב

הילה בוצ׳ן

MSW

מכון טמיר נתניה

מרגנית כרמי מדינה

MSW

מכון טמיר כפר סבא

יעל אלמוג

MSW

מכון טמיר יהוד

איילת כהן-תדהר

MSW

מכון טמיר הרצליה

מאיה בלום

MSW

מכון טמיר באר שבע

צביקה סטולר

MSW

מכון טמיר חיפה

שירה לבנת בן זאב

MSW

מכון טמיר גבעתיים

ד״ר נועם זילברמן

Phd

מכון טמיר תל אביב

דניאל זיסלמן

MSW

מכון טמיר כפר סבא

גליה כץ

MSW

מכון טמיר באר יעקב

ולדי פירר

MSW

מכון טמיר גני תקוה

דלית גטניו

MSW

מכון טמיר רחובות

בתאל חוסלקר

MSW

מכון טמיר תל אביב

אוריין גלעדי

MSW

מכון טמיר באר יעקב

דרור זבולון

MSW

מכון טמיר ראשון לציון

כרמי לחיאני דואק

MSW

מכון טמיר תל אביב

נועה לאור מצליח

MSW

מכון טמיר חדרה

נועם סלפטר

MA

מכון טמיר תל אביב

מירב דנקונה

MA

מכון טמיר תל אביב

אייל גינזבורג

MSW

מכון טמיר תל אביב

ד״ר אודי דוד

MSW

תל אביב

הגר ילוז

MSW

תל אביב

אילנה קאופמן כהן

MSW

מכון טמיר נתניה

לורה בורס-אזולאי

MSW

תל אביב

נורית אלנהורן

MSW

מכון טמיר באר שבע

עינת סוקול

MSW

מכון טמיר רחובות

דנה בלקינד

MSW

מכון טמיר פרדס חנה

ד״ר אהרון שבי

MSW

מכון טמיר גדרה

אורן שפר

MA

מכון טמיר תל אביב

שיחת ייעוץ בזום פגישה בתל אביב

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

נרקיסיזם וחרם חברתי: מי דוחה את מי ומה זה אומר?

החוויה הנרקיסיסטית של נידוי חברתי

דמיינו שאתם נכנסים לחדר מלא באנשים מוכרים - עמיתים לעבודה, חברים ותיקים - אבל משהו מרגיש לא נכון.

המבטים מתחמקים, השיחות מדלגות מעליכם, והניסיונות להשתלב זוכים במקרה הטוב להתעלמות ובמקרה הרע לעוקצנות מרומזת.

המסר ברור: אתם לא רצויים.

תחושת הנידוי אינה זרה לאף אחד, זו טרדה שעוברת בגנים.

חרם חברתי, או בשמו הרשמי אוסטרקיזם, הוא תופעה אוניברסלית שמפעילה כאב רגשי, עם עוצמה שדומה לכאב גופני.

הוא משפיע על אותם אזורים במוח האחראים על עיבוד כאב פיזי - כלומר, ההרגשה של דחייה חברתית אינה מטאפורית, היא ממשית מבחינה נוירולוגית.

מה קורה כאשר נרקיסיסטים - אנשים עם צורך גבוה בהכרה, אישור והערצה - חווים נידוי כזה?

מחקר שהתפרסם ב־2025 מצא כי אנשים עם תכונות נרקיסיסטיות (ובפרט כאלה עם נטייה ליריבות תחרותית) לא רק מפרשים רמזים חברתיים עמומים כסימנים לדחייה — אלא גם חווים בפועל יותר נידוי חברתי, לעיתים אף ללא סיבה ממשית.

הממצא הזה, מבוסס על ניתוח של מעל 77,000 משתתפים, מחזק את ההבנה שנרקיסיזם וחרם חברתי מזינים זה את זה ברמה קוגניטיבית והתנהגותית.

מחקר אחר שהתפרסם במקביל ב-Journal of Personality and Social Psychology מחזק את הקשר בין נרקיסיזם לנידוי, ומראה תמונה ממש מעניינת.

״הקנאה והתאווה והכבוד 

מוציאין את האדם מן העולם״

-- מסכת אבות ד', כ"ח

למה נרקיסיסטים נדחים חברתית?

האם נרקיסיסטים נידחים משום שהתנהגותם מרחיקה אחרים, או שהם רגישים במיוחד לנידוי גם כשהוא אינו מכוון נגדם?

המחקר מזהה כמה מנגנונים פסיכולוגיים שמסבירים את הקשר בין נרקיסיזם לחוויות של חרם חברתי.

התנהגות שמעוררת דחייה 

אנשים עם רמות גבוהות של נרקיסיזם אנטגוניסטי/תחרותי (כלומר, נרקיסיזם המאופיין בתחושת עליונות, יריבות ותחרותיות אגרסיבית) נוטים להפעיל התנהגויות שמעוררות סלידה מהסביבה.

התנהגות זו יכולה להתבטא ביהירות, זלזול באחרים, אובססיה לניצחון בכל שיחה, או פשוט ביצירת אווירה תחרותית שממנה אנשים מעדיפים להתרחק.

מחקרים מראים שאנשים עם נרקיסיזם יריבותי הם בעלי סיכוי גבוה יותר להידחות על ידי קבוצות, זאת בניגוד לאנשים עם נרקיסיזם גרנדיוזי, שדווקא נתפסים ככריזמטיים וזוכים בפופולריות - לפחות בטווח הקצר.

נרקיסיזם פגיע ותכונות גבוליות יכולים להגביר את הרגישות לדחייה בין אישית ולהפחית את הסובלנות לעמימות, בעוד שנרקיסיזם גרנדיוזי קשור לרגישות נמוכה יותר לדחייה.

מהו נרקיסיזם אנטגוניסטי?

נרקיסיזם אנטגוניסטי הוא דפוס התנהגות המאופיין בעוינות ותחרותיות קיצונית. אנשים בעלי נטייה זו שואפים לעליונות על חשבון הזולת, תוך שהם מתעלמים לחלוטין מרווחת האחר כדי להגשים את המטרה. הם רואים את עצמם כעליונים ומונעים מהצורך להיות "הכי טובים", בכל מחיר, תוך הפגנת חוסר אמפתיה ואדישות לפגיעה שהם גורמים בדרך להצלחה.

רגישות יתר לדחייה – "כולם נגדי!"

במקביל, נרקיסיסטים נוטים להיות רגישים יותר לסימני דחייה, גם כשהם לא מכוונים. אפילו מבט חולף, תגובה מאוחרת להודעה, או הזמנה שהתעכבה מעט עשויים להיתפס בעיניהם כהוכחה לכך שמדירים אותם.

במילים אחרות, הם נכנסים למצב מגננה עוד לפני שהותקפו, מה שמוביל אותם לעיתים לתגובה מוגזמת שעלולה דווקא לגרום להתרחקות אמיתית של אחרים.

המחקר מ־2025 אף מצא שנרקיסיסטים נוטים לייחס כוונות של הדרה גם כשהסיטואציה עמומה, לדוגמה, איחור בהודעה או חוסר תגובה בפרק זמן קצר.

כך נבנית תודעה חברתית מעוותת, שבמקרים רבים אינה עולה בקנה אחד עם כוונות הסביבה.

מעגל קסמים – "אני נדחה, אז אני נעשה יותר נרקיסיסטי"

סביר שהממצא המעניין ביותר הוא שהקשר בין נרקיסיזם לנידוי הוא דו-כיווני:

לא רק שנרקיסיסטים חווים יותר חרם חברתי, אלא שאנשים שנחווים כמנודים על ידי החברה עשויים לפתח תכונות נרקיסיסטיות בתגובה.

הממצאים תומכים במודל מעגלי, שבו תחושת הדרה עצמה עשויה להעצים נטייה נרקיסיסטית קיימת, במיוחד כשמדובר באנשים בעלי צורך גבוה בשליטה ובאישור.

האדם שנפגע מדחייה עלול לפתח צורך מוגבר להוכיח את עצמו, להדגיש את הישגיו או להגביר את נוכחותו ברשתות החברתיות, באופן שמזין עוד יותר את התגובה השלילית כלפיו.

כאשר אדם חווה דחייה חוזרת, הוא נוטה לפתח צורך חזק יותר להוכיח את עצמו, להדגיש את הישגיו ולנסות לשלוט בנרטיב החברתי – מה שיכול להפוך אותו לנרקיסיסטי יותר עם הזמן.

נרקיסיזם, רשתות חברתיות ותרבות ה-FOMO

בעידן הרשתות החברתיות, שבו כל אינטראקציה חברתית היא פומבית ומתועדת, הקשר בין נרקיסיזם לחרם נעשה משמעותי יותר מאי פעם.

כמה פעמים מצאתם את עצמכם נפגעים כי חבר לא עשה לכם לייק? כי לא הוזמנתם לאירוע וראיתם את כולם נהנים בלי ידיעתכם?

נרקיסיסטים – כמו רבים מאיתנו – חווים את זה בעוצמה כפולה. אבל במקום לשחרר, הם מגיבים באופן שמעצים את תחושת הדחייה שלהם:

הם עשויים לנסות להבליט את עצמם עוד יותר, להגיב בתוקפנות או להתעלם בחזרה – מה שרק מושך אש ומחזק את הריחוק החברתי.

איך להתמודד עם דחייה חברתית?

הנה כמה עצות, שלא מתאימות רק לנרקיסיסטים, אלא עבור כל אחד מאיתנו. 

חשוב להכיר בכך ששהפרשנות שלנו יכולה לפעמים להתעוות ולהתל בשיקול הדעת:

בדקו את המציאות

לפני שאתם קופצים למסקנה שמישהו מדיר אתכם, נסו לשאול את עצמכם: האם יש סיבה אובייקטיבית לחשוב ככה? אולי מדובר בצירוף מקרים, בעומס אישי או בסיטואציה שלא קשורה אליכם בכלל.

אל תבואו רק ממקום של צורך בהכרה

הצורך בהתייחסות הוא טבעי, אבל חשוב לוודא שהוא לא הופך להיות המנוע הבלעדי של קשרים חברתיים.

מערכות יחסים נבנות על אמפתיה והתעניינות כנה בזולת - לא על רצון להרשים.

אל תשיבו באותו מטבע

אם נדמה לכם שמישהו מתרחק, הגיבו בגישה חיובית ופתוחה במקום בנסיגה או תוקפנות הגנתית.

לפעמים, החום שאתם מקרינים הוא הדרך להמיס קרח.

שמרו על ה-center

אל תבססו את הערך העצמי על הערכה חיצונית בלבד. זו השקעה שנידונה לכישלון. 

בסופו של דבר, אנשים עם ביטחון עצמי בריא פחות מאוימים במצבים שאינם רצויים.

כשאתם מרגישים שייכים לעצמכם, אתם פחות תלויים באישור של אחרים.

הבבואה שמשקפת בדידות

הנרקיסיסט מחפש תשומת לב והכרה, אבל בסופו של דבר הוא זה שנדחק לשוליים.

חלק מהזמן בגלל הסביבה, אבל לא אחת זה קורה בגלל הדינמיקה הנפשית שלו עצמו.

כל כך הרבה צורך באישור פנימי ע״י אישור חיצוני, אולי הגיע הזמן לשאול את עצמנו: 

האם אני מחפש חיבור אמיתי – או שאני עסוק בלהוכיח את עצמי?

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

מקורות:

Green, A. (2025, March 7). For narcissistic people, the gap between perception and reality may go far deeper than we thought. The Conversation. https://theconversation.com/for-narcissistic-people-the-gap-between-perception-and-reality-may-go-far-deeper-than-we-thought

מהו מודל ספקטרום הנרקיסיזם?

ספקטרום הנרקיסיזם הוא מודל תיאורטי שמציג נרקיסיזם כמבנה תלת-ממדי:

בליבת המודל נמצא ממד "חשיבות-עצמית וזכאות" - הגרעין המשותף לכל סוגי הנרקיסיזם.

משני צדדי הגרעין מתפצלים שני ממדים נפרדים בזווית של כמעט 90° (כלומר, כמעט ללא קשר ביניהם):

• ממד הגרנדיוזיות (נרקיסיזם גרנדיוזי) - מאופיין בהערצה עצמית והתנהגות המכוונת להשגת הערצה חברתית.

• ממד הפגיעות (נרקיסיזם פגיע) - מאופיין ברגישות-יתר, חרדה והערכה עצמית שברירית.

בנרקיסיזם הגרנדיוזי מוגדרים שני "פנים":

• "הפן הבהיר" (admiration) - הקשור לחיפוש ייחודיות והתנהגות מקדמת הערצה.

• "הפן האפל" (rivalry) - הקשור להפחתת ערכם של אחרים ותחרותיות עוינת.

יריבות (rivalry) מהווה את הגשר המקשר בין שני סוגי הנרקיסיזם שלכאורה אינם קשורים זה לזה: הנרקיסיזם הגרנדיוזי והנרקיסיזם הפגיע. מחקרים מראים שיריבות קשורה באופן חיובי לשני הסוגים - היא מופיעה הן אצל אנשים עם נרקיסיזם גרנדיוזי והן אצל אנשים עם נרקיסיזם פגיע.

הרעיון הזה מאשש את מודל ספקטרום הנרקיסיזם, שטוען כי למרות השוני בין שני סוגי הנרקיסיזם, יש להם גרעין משותף הנקרא "חשיבות-עצמית וזכאות".

היריבות, המתבטאת בהפחתת ערכם של אחרים ובחתירה לעליונות, היא ביטוי מובהק של גרעין זה, ולכן מופיעה בשני סוגי הנרקיסיזם.

לכן, היריבות ממוקמת בלב מודל ספקטרום הנרקיסיזם, ומייצגת את ממד החשיבות העצמית המשותף לשני הקטבים הנפרדים של הנרקיסיזם.

"הפן הכחול" של נרקיסיזם

"הפן הכחול" של נרקיסיזם מתייחס לנרקיסיזם הפגיע (Vulnerable Narcissism), וזהו כינוי מטאפורי שהוצע במחקר של Rogoza וחבריו.

כינוי זה משלים את התיאורים הקיימים של "הפן הבהיר" (המתייחס להערצה עצמית) ו"הפן האפל" (המתייחס ליריבותיות) של הנרקיסיזם הגרנדיוזי.

הצבע הכחול נבחר כמטאפורה המשקפת את המאפיינים הרגשיים השליליים המזוהים עם נרקיסיזם פגיע:

• נטייה לחרדה ודיכאון.

• רגישות-יתר לביקורת.

• הערכה עצמית נמוכה ושברירית.

• פגיעות נפשית.

• תחושות של בושה וחוסר ביטחון.

• נטייה להתגוננות ולהימנעות חברתית.

בניגוד לנרקיסיזם גרנדיוזי שמתבטא כלפי חוץ ובאופן מוחצן, הנרקיסיזם הפגיע מופנם יותר ומלווה במצוקה נפשית רבה.

אנשים עם נרקיסיזם פגיע שומרים על פנטזיות גרנדיוזיות פנימיות, אך בו-זמנית חווים רגשות שליליים עמוקים וחוסר ביטחון, המתבטאים במצבי רוח "כחולים" (דיכאוניים) ובקשיים רגשיים משמעותיים.

מקורות:

Krizan, Z., & Herlache, A. D. (2017). The narcissism spectrum model: A synthetic view of narcissistic personality. Personality and Social Psychology Review, 22(1), 3–29. https://doi.org/10.1177/1088868316685018

Rogoza, R., Żemojtel-Piotrowska, M., Kwiatkowska, M. M., & Kwiatkowska, K. (2018). The bright, the dark, and the blue face of narcissism: The spectrum of narcissism in its relations to the metatraits of personality, self-esteem, and the nomological network of shyness, loneliness, and empathy. Frontiers in Psychology, 9, 343. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2018.00343

שמי עדי, אני עובדת סוציאלית קלינית ומטפלת CBT במכון.

הרבה שואלים על טיפול CBT ואני רוצה לכתוב ולשתף על עיוותי חשיבה שאני פוגשת הרבה בעבודתי, עם מטופלים המתמודדים עם חרדת בריאות, ובמיוחד פחד מאיידס.

בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) אנחנו מזהים דפוסי חשיבה שמזינים ומשמרים את החרדה.

זיהוי עיוותי חשיבה אלו הוא הצעד הראשון לקראת שינוי.

אז הנה חמישה עיוותי חשיבה מרכזיים שבולטים אצל אנשים עם פחד מאיידס: 

הסקת מסקנות שגויה

"כל סימן גופני הוא הוכחה לאיידס"

אני פוגשת מטופלים שמפרשים כל תסמין גופני - כמו כתם אדמדם, אפטה בפה, חום קל, כאב גרון או עייפות - כעדות חד משמעית להידבקות באיידס.

זהו עיוות חשיבה קלאסי שנקרא "הסקת מסקנות שגויה".

מה שחשוב להבין הוא שהגוף שלנו מייצר אינספור תחושות ותסמינים מדי יום שאין להם קשר למחלות חמורות. אדם ממוצע חווה תסמין שפיר כל 4-6 ימים! רוב התסמינים הללו קשורים לעייפות, מתח, שינויים הורמונליים, או גורמים סביבתיים פשוטים.

אני מלמדת את המטופלים לנהל "יומן תסמינים" שבו הם מתעדים גם תסמינים וגם את הפירוש החלופי, הלא מאיים שלהם.

למשל: "כאב גרון - ייתכן שזה מהמזגן או מאלרגיה עונתית" במקום "כאב גרון - סימן לאיידס".

חשיבה קטסטרופלית

"למרות כל הבדיקות השליליות, בטוח שיש לי איידס שפשוט לא התגלה"

עיוות חשיבה נוסף שאני רואה הוא "חשיבה קטסטרופלית" - הנטייה להניח את התרחיש הגרוע ביותר אפילו כשיש עדויות סותרות.

מטופלים עם פחד לא פרופורציונלי מאיידס עשויים לעבור בדיקות חוזרות ונשנות, ולמרות תוצאות שליליות עקביות, הם ממשיכים להאמין שמשהו "התפספס".

בטיפול CBT אני עובדת עם הפרדוקס הזה:

לא ניתן להתחיל להתמודד עם החרדה עד שמקבלים את אמינות הבדיקות. כל עוד המטופל ממשיך לחפש "עוד בדיקה אחרונה", הוא נשאר לכוד במעגל החרדה.

אני משתמשת ב"ניסוי התנהגותי", סוג של תרגיל בו המטופל מסכים על מספר סופי של בדיקות ומתחייב לקבל את התוצאות.

לאחר מכן אנחנו מיישמים "מניעת תגובה" - איסור על חיפוש הרגעה נוספת.

חשיבה דיכוטומית -  "הכל או כלום"

"או שאני משתחרר לגמרי ממחשבות טורדניות על איידס, או שהחיים שלי חסרי משמעות"

עיוות חשיבה שכיח הוא חשיבה דיכוטומית או ״חשיבת שחור ולבן״.

מטופלים מרגישים שרק היעלמות מוחלטת של החרדה תוביל לשיפור.

במציאות, שיפור של 25-30% ברמת החרדה יכול להוביל לשינוי משמעותי באיכות החיים.

בטיפול, אני מדגישה שההתקדמות היא תהליך הדרגתי, ממש לא אירוע "הכל או כלום".

כאן אני משתמשת הרבה פעמים בסולם סטרס, שאלון עם ציונים של  0-100 לדירוג רמת החרדה במצבים שונים, ואז מציבה עם המטופל יעדים הדרגתיים.

זה מאפשר למטופלים לראות התקדמות גם כשהחרדה לא נעלמה לחלוטין.

פרשנות שגויה של תחושות גופניות

"התחושות הגופניות שלי מוכיחות שאני חולה"

הגוף שלנו מייצר מגוון רחב של תחושות פיזיולוגיות נורמליות. אצל אנשים עם חרדת בריאות, תחושות אלו מקבלות פרשנות מאיימת.

לדוגמה, דפיקות לב מהירות שעשויות להיגרם מאכילת קפאין, עלייה במדרגות או התרגשות, מפורשות כ"סימן למחלה". פרשנות זו מעלה את רמת החרדה, שבתורה מגבירה את התחושות הגופניות - וכך נוצר מעגל קסמים.

אני מלמדת טכניקות "חשיפה אינטרוספטיבית" - חשיפה מכוונת לתחושות גופניות שמעוררות חרדה (כמו סחרחורת קלה על ידי סיבוב בכיסא) כדי ללמד את המטופלים שהתחושות הללו בטוחות ונורמליות.

הטיות בפרשנות של דברי הרופא

"אם הרופא אומר שאין לי איידס, זה כי הוא לא מקשיב לי באמת"

מטופלים שסובלים מפוביה מאיידס מפתחים עיוות חשיבה ספציפי בנוגע לאינטראקציה עם הצוות הרפואי. כאשר רופא מציג תוצאות בדיקה שליליות, במקום לחוות הקלה, המטופל חווה זאת כ״דחייה״ או זלזול בסבל שלו.

פרדוקס מטריד נוצר כאן: הרופא מנסה להרגיע את המטופל עם עובדות רפואיות מוצקות (בדיקות שליליות), אבל דווקא ההרגעה הזאת מתפרשת אצל המטופל כ"הוא לא מאמין לי" או "הוא לא רואה כמה אני סובל". תגובה זו מניעה את המטופל לחפש חוות דעת נוספות, לבקש בדיקות חדשות, או לחפש מידע מאיים ברשת – התנהגויות שמזינות את מעגל החרדה.

טכניקות CBT שאני מיישמת:

1. זיהוי הנחות סמויות: אני עוזרת למטופלים לזהות את ההנחות הסמויות מאחורי המחשבה "הרופא לא מאמין לי". למשל: "רופא שמתייחס ברצינות לחששות צריך להיראות מודאג" או "אם היו בודקים כמו שצריך, היו מגלים שאני חיובי לאיידס".

2. תרגול שיח פנימי חלופי: אנחנו מפתחים תגובות אלטרנטיביות כמו "העובדה שהרופא נראה רגוע היא סימן חיובי מבחינה רפואית, לא סימן שהוא מזלזל בי" או "הרופא מסתמך על מידע אובייקטיבי - בדיקות מהימנות".

3. משחקי תפקידים: לפעמים אני ממש משתמשת במשחק תפקידים שבו המטופל מתבקש לשבת ב"כיסא הרופא" ולהסביר את הממצאים השליליים למטופל מודאג. שינוי הפרספקטיבה הזה יוצר תובנות חזקות על הדינמיקה.

4. טכניקת "בעד ונגד": אנחנו בוחנים את הראיות התומכות בפרשנות "הרופא מזלזל בי" לעומת הראיות התומכות ב"הרופא מספק מידע רפואי מדויק", ומעריכים איזו פרשנות נתמכת יותר בעובדות.

נסכם? 

זיהוי עיוותי החשיבה האלה הוא הצעד הראשון בדרך אל השקט. עם עבודה ממוקדת, מטופלים יכולים ללמוד לזהות את העיוותים הקוגניטיביים בזמן אמת ולהחליף אותם בחשיבה הרבה פחות מוטרדת.

חשוב לי להדגיש: 

הפחד והחרדה הם אמיתיים ומובנים, גם אם הסכנה האובייקטיבית נמוכה. העבודה הטיפולית מכבדת את הסבל, תוך מתן כלים להפחתתו.

תודה על הקריאה!

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

התפקיד המשולש של תיקוף ב-DBT 

תיקוף הוא כמו נשימה – אינטואיטיבי והכרחי. 

תבדקו ותראו: 

"לא מפתיע שאתה נסער אחרי מה שהוא אמר לך" – והאדם מרגיש מובן. 

"זה הגיוני לגמרי שאתה לא סומך עליו; הוא התנהג בצורה בלתי צפויה" והאדם מרגיש שנותנים לו הכרה. 

"אתה מגלה אומץ בכך שאתה הולך למסיבה לבד" – והאדם מרגיש שהוא מועצם. 

אפילו רק להקשיב, להיות נוכח, להתבונן – זה מעניק תוקף (כמו שנקרא בסיפור האישי שלי בסוף).

רגעים כאלה מחזקים כל מערכת יחסים.

לחצוץ בין רגש לתגובה

תיקוף מסייע למטופל לאזן רגשות בדרך לפתור את הבעיה. 

סוג של ברקס: תיקוף מצוי בליבה ההתנהגותית קוגניטיבית של הטיפול במטרה לתווך בין רגש לבין התנהגות. 

לפי לינהן, התיקוף הוא ה"ציפוי מסוכר" שמאפשר לעכל את "התרופה המרירה" - אותן אסטרטגיות קוגניטיביות התנהגותיות.

דימוי אחר, תיקוף הוא השמן שמאפשר לבוכנות במנגנון של פתרון בעיות לעבוד מדויק ויעיל.

חיזוק הקשר הטיפולי ומניעת נשירה

תיקוף זה הבסיס של אסטרטגיית הקבלה. הוא מחזק את ההתקדמות הקלינית על ידי חיזוק הקשר הטיפולי.  תיקוף הוא אחד הגורמים שמחזיקים את המטופל בטיפול  ומונעים נשירה:

מחקר אקראי שבו הושוהו DBT עם טיפול   (Comprehensive Validation Therapy) CVT הצליח להפחית את הסימפטומים בצורה סבירה, אבל ההשפעה המרשימה ביותר שלו צוינה בשיעור הנשירה של 0% מהטיפול ב-CVT. 

בהתאם לתיאוריה הביו-סוציאלית של DBT, שבה סביבה בלתי מתקפת מקבלת משקל רב כל כך, תיקוף מסייע להפחית את הביטול העצמי תוך הגברה של היכולת לתיקוף עצמי. 

תיקוף משמש כשלב בתהליך חשיפה

בתהליך הטיפולי, תיקוף  ממלא תפקיד חשוב בשינוי תגובות רגשיות. כאשר אדם חווה אירוע מעורר רגשית (כמו ביקורת), התהליך מתרחש בשלבים:

1. תגובה רגשית ראשונית - למשל, תחושת בושה כתוצאה מביקורת

2. תגובה רגשית משנית - במיוחד אצל אנשים עם קשיי ויסות רגשי, הבושה הראשונית עלולה להיות כל כך עוצמתית עד שהיא מובילה ל:

   • רגשות משניים, כגון כעס או עצב.

   • התנהגויות לא מסתגלות, כמו פגיעה עצמית או שימוש בחומרים ממכרים.

כאשר מטפל מצליח לזהות ולתקף את הרגש הראשוני (הבושה במקרה זה), הוא מאפשר למטופל:

• להישאר בקשר עם הרגש הכואב במקום לברוח ממנו.

• ללמוד בהדרגה דרכים חדשות ובריאות יותר לווסת את הרגש המכאיב.

תיקוף הרגש הראשוני מהווה בסיס חשוב להתמודדות בריאה יותר עם רגשות קשים ומפחית את הצורך בתגובות הרסניות.

אנחנו עם בני הבכור, בן שנה וקצת, בלילה, לינה עם חברים באוהל על חוף הים. זה ערב מיוחד – אנחנו ישנים בחוץ, קרובים לגלים, השמים זרועי כוכבים. אנחנו מדליקים מדורה קטנה, הלהבות מרצדות ברוח הקלה, והאור שלהן מחמם את החול סביבנו. הגור הקטן, רואה פעם ראשונה אש. עיניו הגדולות נפערות, והוא ממלמל, נפעם: "ע׳, אץ... ע׳, אץ..." פעם אחר פעם. אני צופה בו, הוא מחפש את מבטי, נדהם מהמפגש הראשוני הזה עם יסוד חיים עתיק כל כך.

הוא מתקרב בזהירות, מסוקרן. הוא שולח יד קטנה לעבר הלהבות, ואז עוצר, מביט בי, מחפש אישור או אולי הסבר. אני מחייך, מתיישב לידו ומושיט יד גם אני, לא קרוב מדי, רק מספיק כדי להרגיש את החום, להנות ממנו אך גם היזהר. הוא מביט בי, ואז באש, ואז שוב בי. הרגע הזה, המפגש שלו עם האש, עם האור והחום, עם הקסם שבדבר כל כך פשוט וראשוני – הוא רגע של לימוד עמוק. אני מניח לרגעים לזרום, לא מתערב, רק נמצא שם איתו, עד שהוא אומר שוב, ברוך ובפשטות: "עש, אץ..."

בכך אני מחזק את קיומו, את הקצב שלו, את הסקרנות שלו. אני משדר לו, ללא מילים, שהוא חשוב, שמה שהוא חווה משמעותי, שהדרך שבה הוא רואה את העולם היא הנכונה. אני תומך בו, מעניק לו ביטחון שקט, ומאפשר לו לחקור. ואני גם שם, מתפעל איתו.

התיקוף בפסיכותרפיה דומה מאוד לזה. הוא דורש ממני לעצור, להיות עם המטופל ברגע הזה, לראות את מה שהוא רואה, לשמוע את מה שהוא שומע, להרפות לחלוטין מסדר היום של השינוי – לפחות לעת עתה. תיקוף מעניק למטופל תחושת נראות, חשיבות והכרה. הוא מאשש את סדר היום שלו, את הקצב שלו, את החוויות שלו. הוא מחזק את הקשר, עוד לפני שנאמרת מילה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון

עם מומחי מכון טמיר

חרם כיתתי יכול להיות קטלני.

המקרה הטרגי של אדווה וינבלום-עובדיה, נערה בת 13 מהקריות, שהתאבדה על רקע חרם חברתי ממושך, זעזע את החברה הישראלית והמחיש את העוצמה ההרסנית שיש לנידוי חברתי על ילדים.

כולנו מכירים את התופעה - ילד אחד פתאום מוצא את עצמו מחוץ למעגל החברתי.

אף אחד לא משחק איתו בהפסקה, לא מזמינים אותו למסיבות יום הולדת, ואפילו מתעלמים ממנו בכיתה. 

אבל למה ילדים מחרימים ילדים אחרים? 

השאלה מתחדדת בתקופה בה ברור שילדים מקבלים מסרים חינוכיים ופסיכולוגיים ברורים לגבי הבעייתיות של הדרה ונידוי.  

ובכן, מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Personality and Social Psychology מספק תובנות שיכולות לעזור להורים, מורים ויועצים להבין טוב יותר את התופעה (Rudert el tal, 2023).

בואו נראה מה הוא אומר:

שני מניעים מרכזיים לחרם

החוקרים זיהו שני מניעים עיקריים שמובילים ילדים (וגם מבוגרים) להדיר משתתפים בקבוצה:

הפרת הנורמות הקבוצתיות

כאשר ילד מתנהג באופן שנתפס כחריג מהכללים הלא כתובים של הקבוצה, הוא עלול להיות מנודה.

דוגמה: חשבו על שירה, ילדה בכיתה ד' שמשתתפת בשעת חברה כיתתית בה המורה ביקשה מכל התלמידים לשתף בקשיים חברתיים. סוכם שכל התוכן שיעלה במעגל יישאר במעגל. יובל שיתף שהוא מרגיש בודד בהפסקות. למחרת, שירה פנתה למורה אחרת וסיפרה לה בתמימות על מה שיובל אמר, למרות ההבטחה לשמור על סודיות. הפנייה של שירה גרמה ליובל להרגיש נבגד והוא שיתף את חברי הכיתה, שבחרו להתרחק משירה.

חברות על תנאי: כשהשייכות תלויה בתועלת

כאשר ילד נתפס כמי כמי שאינו תורם לקבוצה, או אפילו מעכב את השגת מטרותיה, הוא עלול למצוא את עצמו מועמד לחרם קבוצתי.

דוגמה: מני, תלמיד כיתה ו', פחות טוב בספורט. בזמן שמרכיבים קבוצות למשחק כדורגל בטורניר של השכבה, אף קבוצה לא רוצה לבחור בו כי הם חוששים ש״הוא יגרום להם להפסיד״.

ההקשר החברתי משפיע על סוג הנידוי

המחקר מצביע על משהו מעניין במיוחד: ההקשר החברתי משפיע על סוג הנידוי. במצבים שדורשים שיתוף פעולה, ילדים שמפרים נורמות נמצאים בסיכון גבוה יותר לחרם. לעומת זאת, במצבים תחרותיים או ממוקדי הישגים, ילדים שנתפסים כפחות מוכשרים או יעילים הם אלה שבסיכון גבוה יותר.

דוגמה להמחשה: בשיעור אמנות שמבוסס על עבודת צוות, הילד שלא משתף פעולה או מפריע יהיה בסיכון גבוה לחרם. לעומת זאת, בתחרות הכיתתית בחשבון, הילד שמתקשה בחשבון עלול למצוא את עצמו מודר כשבוחרים קבוצות.

אתגר מרכזי של אנשי טיפול וחינוך הוא לזהות התרחשויות לא בריאות בקבוצות גם כאשר הם מתקיימים במרחבים דיגיטליים חמקמקים, כמו קבוצות וואטסאפ וטלגרם. הבעיה הופכת מורכבת עוד יותר כי לרוב, הילדים המוחרמים לא משתפים במה שהם חווים. כשהמערכת כבר נחשפת לסיפור ומתערבת, הנזק הנפשי כבר נעשה, כפי שקרה כנראה במקרה הטרגי של אדווה.

מה אפשר לעשות?

המחקר מציע גישה להתמודדות עם חרמות — שינוי ההקשר החברתי. אם אנחנו יודעים שילד מסוים מתקשה בכישורים מסוימים, אפשר ליצור פעילויות שמדגישות את החוזקות שלו. למשל:

• לילד שמתקשה בספורט אבל מצטיין באמנות, אפשר להקצות פעילויות קבוצתיות המשלבות יצירה ותנועה.

• לילד שמתקשה בשיתוף פעולה, אפשר לתת תפקיד מוגדר שעוזר לו להבין טוב יותר את הציפיות ממנו בקבוצה.

• יצירת פעילויות מגוונות שמאפשרות לכל ילד להביא לידי ביטוי את החוזקות שלו.

פעולה בשלושה מעגלים

בעקבות המקרה הטרגי של אדווה, מומחים קוראים לפעולה בשלושה מעגלים מרכזיים:

1. מעגלים של תלמידים: בניית מערכות תמיכה ייעודיות במעברים בין בתי ספר, שילוב תכנים חינוכיים על הדרה ובריונות כחלק אינהרנטי במערכת השעות, והפעלת קבוצות מנהיגות נוער שיקדמו דיונים בנושא. ההתאמה חייבת להיות אישית, לארגון, לתרבותו ולצרכיו, אחרת מדובר ב״עוד תכנית לבוידעם״.

2. מעגל של מורים: חייבים הכשרה מקצועית לכלל המורים בנושא זיהוי ומניעת חרמות. המורים אמורים לקבל כלים לזיהוי תופעות ההדרה ודרכים להתערבות יעילה.

3. מעגלי הורים: כדאי שמערכת החינוך תרתום את ההורים למאבק בתופעה. ניתן לקיים סדנאות, בהנחיית מומחים שיעבדו עם הורים  על דרכים לזהות סימני מצוקה ולהפעיל קבוצות דיון פתוחות.

הבנת המניעים מאחורי חרמות מאפשרת לנו להתמודד איתם בצורה יעילה יותר.

במקום לראות חרם רק כ״התנהגות אכזרית של ילדים״, אפשר להכיר בו כתופעה הגנתית שלפעמים נובעת מדינמיקה קבוצתית שהתעוותה, אך כזו שאפשר וצריך לכוון.

תפקיד המבוגרים בחיי הילדים, בעיקר הדמויות החינוכיות, ההוריות והטיפוליות, אינו מסתכם בעצירת חרמות כשהם קורים, אלא ביצירת סביבה חברתית מתקפת שמפחיתה את ההסתברות של היווצרות תהליך קבוצתי של נידוי והרחקה. 

ויפה שעה אחת קודם, מה שאנחנו פוגשים בקליניקות זה בני אדם בשלבים מאוחרים יותר בחייהם שנותרו עם פצעים עמוקים בנפשם, עקב התנסויות בחוויות מאיימות כילדים ובני נוער. 

חשוב למנוע, חיוני להתערב. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

מומחי מכון טמיר

מקורות:

Rudert SC, Möring JNR, Kenntemich C, Büttner CM. When and why we ostracize others: Motivated social exclusion in group contexts. J Pers Soc Psychol. 2023 Oct;125(4):803-826. doi: 10.1037/pspi0000423. Epub 2023 Mar 9. PMID: 36892895.

גל, א'. (2025, 13 במרץ). אדווה בת ה-13 שמה קץ לחייה בשל חרם שעברה: "אצעק את הזעקה של הבת שלי". נגישות - חדשות הקריות. מאתר https://krayot.mynet.co.il/local_news/article/ry8er2dfjg