התמכרויות התנהגותיות | מומחים וטיפולים (2025)

 

התמכרויות התנהגותיות הן דפוסי התמכרות שאינם מערבים שימוש בחומר פסיכואקטיבי, אלא קשורים בהתנהגויות או פעילויות מסוימות – כמו הימורים, הפרזה בצריכת מדיה חברתית, צפייה בפורנוגרפיה, אכילה כפייתית, קניות כפייתיות, משחקי וידאו ועוד. 

 

למרות שלא מדובר בצריכת חומר פסיכואקטיבי שמגיע מבחוץ, ההתמכרויות הללו פועלות על אותם מנגנוני תגמול במוח ויכולות להסב נזק חמור.

למעשה, ישנן עדויות לפיהן התמכרות להימורים מפעילה אזורים דומים במוח לאלה שמופעלים בהתמכרות לסמים, וגורמת להצפת דופמין המסבה למכור חוויית ריגוש וכמיהה שמתחזקת עם הזמן. 

 

לאורך זמן נוצרת ירידה בשליטה העצמית באותה התנהגות, עד כדי פגיעה בתפקוד. 

 

 

סיווג אבחוני

מחקרים מצביעים על כך שהתמכרויות התנהגותיות חולקות קווי דמיון רבים עם התמכרויות לחומרים – הן מבחינת התסמינים והתהליך (כגון פיתוח סבילות, תסמיני גמילה נפשיים, ודפוס כפייתי), הן מבחינת מנגנוני המוח והגנטיקה, וגם בתגובתן לטיפול. 

כיום ההבנה הרפואית מתקדמת לקראת הכרה בהתמכרויות אלו כהפרעות בפני עצמן:

למשל, הפרעת הימורים כפייתיית נכללת כבר במהדורה החמישית של ה-DSM תחת קטגוריית התמכרויות, וארגון הבריאות העולמי (WHO) הכניס את הפרעת משחקי הווידאו (Gaming Disorder) בסיווג ICD-11.

המשמעות היא שהתמכרויות ללא חומרים זוכות להכרה כמצבים קליניים המחייבים התערבות טיפולית.

 

להתמכרויות התנהגותיות יש השלכות ממש מרחיקות לכת על חיי המכור: 

הן מובילות לפגיעה ביחסים אישיים ומשפחתיים, להידרדרות כלכלית (כמו חובות כבדים עקב הימורים או קניות כפייתיות), לירידה בתפקוד בעבודה או בלימודים, לדיכאון וחרדה, ואף להתנהגויות מפרות חוק במאמץ לממן או להסתיר את ההתמכרות. 

 

 

 

שיעור נמוך של פנייה לטיפול

 

שיעור מצומצם בלבד מהמתמכרים פונים מיוזמתם לטיפול, גם אם כמחצית מהם עשויים ״להתנקות״ בכוחות עצמם עם הזמן.

מיעוט הפנייה לטיפול מקצועי מדגיש את הצורך בהעלאת מודעות ובנגישות של שיטות טיפול יעילות.

 

החדשות הטובות הן שקיימות היום מגוון גישות טיפוליות שיכולות לסייע בהתמודדות עם התמכרויות התנהגותיות – מטיפולים פסיכולוגיים פרטניים וקבוצתיים, דרך תכניות תמיכה וקבוצות לעזרה עצמית (כמו קבוצות 12 הצעדים) ועד טיפול תרופתי, שנדרש לעיתים.

 

 

 

טיפול בהתמכרויות התנהגותיות

 

כשמסתכלים על שיטות טיפול מובילות בהתמכרויות התנהגותיות עולה השאלה:

 

איך יודעים איזה טיפול מתאים לאיזו התמכרות התנהגותית, ולאיזה אדם?

התשובה לרוב אינה חד-משמעית, שכן בחירה בטיפול צריכה לקחת בחשבון את סוג ההתמכרות, חומרתה, מאפייני האישיות של המטופל, גיל המטופל, והקשר הספציפי.

לא פעם, שילוב של מספר גישות בו זמנית או ברצף מניב את התוצאה הטובה ביותר.

 

 

 

 

 

להלן כמה קווים כלליים המתבססים על ניסיון קליני ועל הממצאים שהוצגו:

 

 

 

התמכרות להימורים

 

מחקרים תומכים מאוד ביעילות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ככלי יעיל כטיפול בהתמכרות בהימורים.

רצוי לשלב בו גם ריאיון מוטיבציוני בתחילת הדרך להגברת המחויבות.

במקרים של דחף חזק במיוחד ניתן לשקול טיפול תרופתי, עם תרופות ספציפיות שהצליחו להוביל להפחתת חומרת ההימורים.

קבוצות תמיכה (GA) יכולות לתמוך בשימור ההישגים, אך רצוי לא להסתמך עליהן לבד.

עבור מהמרים עם משפחה, חיוני לשלב טיפול זוגי/משפחתי כדי לשקם אמון וללמד את הקרובים לא "להציל" את המהמר כל פעם (לא לשלם חובותיו למשל).

במקרים עמידים או בעלי רקע רגשי מורכב, ניתן להיעזר גם בטיפול דינמי לבירור גורמי עומק, אך רצוי לאחר ייצוב ראשוני עם CBT. ניהול תמריצים הוא אופציה מועילה בעידוד הימנעות (למשל, חוזה שלא ייכנס לקזינו – תמורת תגמול), אך יש לתכנן זאת בזהירות כדי לא לעורר פיתוי עם כסף.

 

 

התמכרות למדיה חברתית ולאינטרנט

 

המטופלים שסובלים הכי הרבה מהתמכרות למסכים הם מתבגרים או צעירים, ולכן מעורבות משפחתית היא מפתח. טיפול משפחתי או לפחות הדרכת הורים (להגבלת זמן מסך, גבולות, וסדר יום) מומלצים מאוד.

במקביל, CBT לשינוי הרגלי שימוש וחיזוק כישורים חברתיים.

DBT יעיל במיוחד אם יש אלמנט של ויסות רגשי (רבים משתמשים ברשת חברתית כדי לברוח מתחושות בדידות/חרדה).

במקרה של חרדה חברתית נלווית, ישקל טיפול תרופתי או טיפול קבוצתי שמאפשר לתרגל אינטראקציה ישירה.

 

תוכניות מיינדפולנס ודיגיטל דיטוקס צוברות פופולריות – סדנאות שבהן המשתתפים מתנסים בפרקי זמן ללא סמארטפון, מלווים בתרגולי קשיבות.

אלו יכולים להיות טריגר טוב להתנעה, אך לרוב צריך המשך תמיכה טיפולית כדי לא לחזור להרגלים כשנגמר ה"מחנה". מתבגרים עם ADHD בולט עשויים להיעזר בטיפול תרופתי ל-ADHD (ריטלין), ששיפר לעיתים גם את התנהגות הגיימינג. קבוצות תמיכה מקוונות (אירוני ככל שישמע) קיימות להתמכרות לאינטרנט – בפורומים מסוימים צעירים משתפים בהצלחותיהם להפחית זמן מסך, וזה פרדוקסלית שימוש מיטיב ברשת.

 

 

התמכרות למשחקי וידאו (גיימינג)

 

בדומה למדיה חברתית, גם מצב של התמכרות למשחקי מחשב מדובר בצעירים, לכן הכלים דומים:

טיפול משפחתי להצבת גבולות וליצירת פעילות אלטרנטיבית, CBT למטופל להתמודדות עם דחפים ולארגון זמן, ואולי DBT אם יש קושי רגשי/חברתי.

 

קבוצות ייעודיות לגיימרים בגמילה מוקמות חדשות לבקרים. הן מאפשרות לגיימרים להתחבר ולהחליף את זמן המשחק במפגשים חברתיים סביב אותו "חבר משותף" של כולם, ההתמכרות.

מחקרי הערכה ציינו ששילוב של אלמנטים חווייתיים (כמו מחנה נופש ללא מסכים) יכול לחולל שינוי.

במקרים קיצוניים, יש מרכזי טיפול באשפוז מלא לגיימרים (לרוב בסין ובקוריאה, שם הבעיה נפוצה) – שם משלבים שגרה מובנית, פעילות גופנית וטיפול קבוצתי.

תרופות פחות בשימוש, למעט מקרים של תחלואה נלווית, בה נוכחות הפרעות כמו ADHD או דיכאון.

 

 

 

התמכרות למין ולפורנוגרפיה

 

בהתנהגות כפייתית של התמכרות למין בושה והסתרה הם מצבים פנימיים מרכזיים.

רבים ממכורים אלו פונים קודם לקבוצות 12 צעדים (כמו SAA) בשל האנונימיות והאפשרות לחלוק עם מי שמקבל ומבין מה עובר על המכור, בלי שיפוטיות.

השתתפות בקבוצה יכולה להיות מצוינת כטיפול משלים, אך טיפול פרטני חיוני להתמודד עם דפוסים אישיים.

טיפול CBT יטפל בעיוותי חשיבה ("כולם עושים את זה, זה לא מזיק"), בזיהוי טריגרים (שעמום, סטרס, להישאר לבד עם מחשב בלילה) ובניית אסטרטגיות מניעה (כמו התקנת תוכנת סינון, הימנעות מאלכוהול שמחליש עכבות ועוד).

טיפול דינמי וטיפול בטראומה לפעמים עולים תוך כדי הטיפול כרכיב קריטי - כי לעיתים קרובות יש רקע של פגיעה מינית, דימוי עצמי מיני בעייתי או קשיים בזוגיות.

טיפול זוגי מומלץ בחום אם האדם נמצא במערכת יחסים – לשקם אמון, לטפל בתחושות הבגידה של בן/בת הזוג ולחזור לאינטימיות בריאה.

 

יש טיפולים תרופתיים שעשויים להוריד קצת את הדחף המיני הכפייתי, חלק מהתרופות הן off-label וניתנות במקרים קיצוניים של התמכרות למין (מטופלים מספרים שזה "משתיק קצת את הקול בראש" שדוחף לפעולה).

בכל מקרה, יש צורך בהתאמה אישית ועדינות טיפולית רבה כי השילוב בין ״צריכה של התנהגויות אינטימיות״ פוגשת פער ניכר בין הפרסונה והדימוי של המכור בחייו החיצוניים לעומת הכאוס שהוא חווה עם מאבקיו הפנימיים.

 

 

 

התמכרות לאכילה כפייתית/אוכל

 

כאן צריך להבחין -  אם מדובר ממש בהפרעת אכילה (בולימיה, בינג'ים), ישנם טיפולים ייעודיים כמו CBT-E (מודל CBT ייחודי להפרעות אכילה) או טיפולים דיאלקטיים (DBT ידוע כמסייע בוויסות אכילה רגשית).

אך כשזה מוצג כהתמכרות לאוכל – בדגש על תחושת אובדן שליטה מול מאכלים מסוימים (בדגש מתוקים/פחמימות), חלק מהגישות שאולות מעולם ההתמכרויות.

קבוצות כמו Overeaters Anonymous (OA) קיימות ופועלות בדומה ל-AA, עם צעדים ורוחניות, ועוזרות לאנשים רבים לשמור על "פיכחות" מאכילה בולמוסית.

 

טיפול תזונתי וייעוץ דיאטני לרוב משולב, אך נדרש לטפל גם בנפש – טיפול התנהגותי חשוב לבניית הרגלי אכילה וסדר יום (למשל, יומן אכילה ככלי מודעות), טיפול רגשי/דינמי חיוני אם יש נושאים של דימוי גוף, בושה, טראומות או שימוש באכילה כהסחות.

 

בנישה של טיפול תרופתי, אושרה לפני מספר שנים התרופה ויואנס עבור בולמוסי אכילה, ובמקביל לפעמים רופאים רושמים לעיתים מפחיתי דחפים ותאבון או תרופות נגד דיכאון.

ההצלחה התרופתית מוגבלת. לכן כיוון חדש הוא מודל גמילה הדרגתי: למשל FACT – Food Addiction Clinical Treatment, גישה שמציעה הפחתה במקום הימנעות מוחלטת (כי לא ניתן להימנע מאוכל) ויצירת תפריט מותאם שלא כולל "מאכלים בעלי פוטנציאל ממכר" עבור אותו אדם.

 

משלבים כאן את עקרונות הטיפול בהתמכרות (הימנעות מגירוי מסוים) אבל עם גמישות של הפרעת אכילה (לא חייבים להימנע מכל דבר מתוק, רק מהשילוב שלו עם טריגר (נניח גלידה עם מלא שוקולד כזה למעלה כטריגר עבור ״בעלי חולשה לשוקולד״). תוצאות ראשוניות מצביעות שזה עשוי להפחית התקפי אכילה.

בהחלט, טיפול קבוצתי (מקצועי או תמיכתי) עוזר מאוד פה, כי נושא המשקל והאכילה כרוך בבושה. שיתוף עם אחרים מפחית סטיגמה.

 

 

 

התמכרות לקניות/קנייה כפייתית

 

CBT הוא טיפול קו ראשון למכורים לקניות.

עובדים בו על עיוותי חשיבה כמו "אם אקנה את זה ארגיש טוב יותר/אוכיח שאני שווה"), בתוספת ייעוץ פיננסי לפעמים (סדרי עדיפויות כספיים, בניית תקציב עם מישהו שיפקח).

טיפול קבוצתי לרוכשים כפייתיים מאפשר החלפת עצות בין אנשים שחולקים מצוקה דומה  (למשל, "כשאני מרגישה צורך לקנות, אני מחכה עם זה 24 שעות ומבקשת מחבר שיחזיק אצלו את כרטיס האשראי עד אז").

טיפול דינמי עשוי לחשוף סיבות רגשיות – למשל, קנייה כפייתית עשויה לפצות על תחושת ריקנות או לשמש כמקור להעלאת ערך עצמי..

אם מתברר שקיימים בבסיס ההתמכרות דיכאון או חרדה – שוקלים טיפול תרופתי. במחקר קטן, נוגדי אפילפסיה כמו הראו הפחתה בדחף הקנייה, אבל אין מסקנות חותכות.

קבוצות 12 צעדים קיימות (Debtors Anonymous) עבור מי שנקלעים לחובות עובדות על אותם עקרונות של קבלה של חוסר האונים מול הדחף לבזבז, בניית מסגרת הוצאות וייעוץ פיננסי.

 

 

התמכרויות נוספות (כמו עבודה, ספורט, וכו')

 

יש גם "התמכרות לעבודה" או "התמכרות לספורט/חדר כושר" -

אלו לעיתים בעייתיות כי החברה דווקא מעריכה עבודה קשה וספורט. לכן אנשים אלו פחות נוטים לפנות לטיפול אלא אם כן אירע משבר (קריסה בריאותית, אולטימטום משפחתי).

טיפולים אפשריים כוללים CBT להתמכרות לעבודה (איזון חיים-עבודה, תיקון אמונות כמו "אם לא אעבוד 12 שעות אהיה כישלון"), טיפול זוגי אם חיי המשפחה נפגעים.

בהתמכרות לפעילות גופנית – יש דמיון להפרעות אכילה ודיסמופיה גופנית, כך שנשקלת התערבות שכוללת התמקדות בדימוי גוף עם טיפול קוגניטיבי, ובשיקול דעת הפסיכיאטר, לעיתים ניתנות תרופות ל-OCD להפחתת כפייתיות סביב תזונה/אימון. 

 

 

אינטגרציה והתאמה אישית

 

חשוב להדגיש שבפועל, רוב המטופלים מקבלים כמה סוגי התערבויות משולבות.

למשל, אדם עם התמכרות לפורנו עשוי ללכת לפסיכיאטר ולהתחיל תרופות, במקביל לפגישות CBT שבועיות, ולהשתתף בקבוצת תמיכה מקוונת בערבים, וכל זאת תוך כדי שקיפות מול בת הזוג ובתמיכתה.

מדובר אם כך בתכנית רב-מערכתית הפונה להיבטים השונים: הביולוגי, הפסיכולוגי, החברתי והרוחני.

מחקרים העוקבים אחרי תוצאות טיפול בהתמכרויות התנהגותיות מאשרים כי אלו שפנו לכמה מקורות עזרה והמשיכו במעקב לאורך זמן – הצליחו יותר לשמור על שינוי, לעומת אלו שהסתמכו על "פתרון קסם" יחיד.

 

לבסוף, ההתאמה מתחשבת גם בהעדפות האישיות של המטופל. מטופל שמעולם לא התנסה במדיטציה, אולי יירתע ממיינדפולנס ויעדיף CBT מובנה מהדור השני; אחר שמאמין מאוד בכוחה המיטיב של קבוצה יעדיף אולי להתחיל בקבוצת 12 צעדים ורק אחר כך טיפול אישי.

המוטיבציה והנכונות של המטופל לשיטה מסוימת היא גורם מכריע בהצלחתה.

 

 

איך נסכם?

 

התמכרויות התנהגותיות מציבות אתגר מורכב, אך כפי שראינו, קיים ארגז כלים מגוון ועשיר של שיטות טיפול שיכולות לסייע למכורים לחולל שינוי בחייהם. מהסקירה עולה שאין שיטה אחת "מושלמת" המתאימה לכולם; במקום זאת, הצלחה רבה מושגת כאשר מתאימים את הטיפול לפרט, משלבים בין גישות שונות, ומספקים רשת תמיכה הוליסטית – נפשית, חברתית ובמידת הצורך גם תרופתית.

 

חשוב לזכור שכל התמכרות, גם אם אינה לחומר כימי חיצוני, יוצרת שינויים מוחיים והתנהגותיים מאוד עקשניים.

לכן, תהליך ההחלמה לעיתים אינו קל ודורש התמדה, נכונות ותקווה.

יחד עם זאת, סיפורי ההצלחה הרבים מלמדים שזה אפשרי:

אנשים שהתמכרויות להימורים או לפורנו שלטו בחייהם הצליחו להשתחרר מהן, לבנות מחדש את מערכות היחסים, ההורות והקריירה, ולחיות חיים מספקים ובריאים יותר.

באמצעות הטיפול הנכון, מכורים לומדים להחזיר לעצמם את השליטה – להחליף את תעתועי השווא קצרי הטווח בסיפוק עמוק ומהותי יותר, הנובע מהגשמת מטרות וערכים אמיתיים.

 

 

בעשור האחרון חלה התקדמות עצומה בהבנת המנגנונים של התמכרויות התנהגותיות ובפיתוח טיפולים עבורן. מחקרים מתפרסמים תדיר בכתבי עת מובילים, ובכל שנה מתווספים כלים ופרוטוקולים משופרים.

למשל, יש יותר ויותר עבודות על טיפולים במציאות מדומה (VR) לחשיפה בטוחה לטריגרים, או אפליקציות חכמות בטלפון שתומכות בזמן אמת במכורים (דרך התראות, מעקב עצמי ואפילו בינה מלאכותית).

 

במקביל, גוברת המודעות הציבורית לכך שהתמכרות אינה חולשה מוסרית אלא מצב רפואי נפשי אמיתי שניתן לטיפול - דבר המפחית סטיגמות ומעודד פנייה לעזרה.

 

עבור מי שמתמודדים כעת עם התמכרות התנהגותית – המסר הוא שהמצב בהחלט ניתן לשינוי. מומלץ לפנות לאיש מקצוע (פסיכולוג, פסיכיאטר, עו״ס קליני או מטפל מוסמך אחר) כדי להעריך יחד את המצב ולבנות תוכנית טיפול מותאמת. 

 

לפעמים צריך לנסות כמה גישות עד שמוצאים את המתכון הנכון.

התמדה וכנות בתהליך יובילו בהדרגה לשיפור. טיפול בהתמכרות התנהגותית הוא מסע - לעיתים עם מהמורות ומעידות – אבל בסופו מחכה יעד של חיים חופשיים, בהם האדם שולט בהתנהגותו ולא נשלט על ידה.