מכון טמיר לפסיכותרפיה
חרם חברתי
איך מתמודדים עם חרם חברתי על ילד?
מה ההשלכות של נידוי חברתי?
האם מתערבים בחרם
ואיך עושים את זה נכון?
רעננה והמדינה כולה חווה בימים אלה סערת רגשות בעקבות התאבדותו הטרגית של ילד בן 13 שחגג לאחרונה בר מצווה ולמד בכיתה ז' בבית ספר אמית כפר בתיה. הילד נטל את חייו לאחר שעל פי הדיווחים חווה התעללות חברתית וחרם מבני גילו.
במאמר זה נתמקד בחרם חברתי על ילדים ובני נוער, בעיקר בכיתות ובקבוצות התייחסות אחרות, ובדרכי ההתמודדות עמו.
מה זה חרם חברתי?
חרם מוגדר כדחיה, או נידוי חברתי, המאורגן ומתוכנן על ידי רוב בקבוצה חברתית, כלפי חבר אחד או יותר בתוכה.
חרם חברתי מתבטא בעיקר בנידוי של משתתף מחוץ לקבוצה לה הוא שייך, תוך הימנעות מקשר עמו, לעיתים עד כדי פגיעה בכבוד האדם.
סוגים של חרם חברתי מופיעים לכל אורך ההיסטוריה, כלפי פרטים, תתי-קבוצות, עדות ועמים שלמים. הביטויים העיקריים של חרם חברתי כוללים בידוד, רכילות, ביוש, הפצת מידע שקרי או אמיתי במידה חלקית, תוך שימוש בהבדלה, ענישה, הדרת אדם ממעגל חברתי והרחקתו, הפצת רמזים עמומים ומוטים לרעה בצורה מיתממת ועוד.
חשוב לראות שאנחנו חיים לפחות עשור ב- Cancel Culture, או "תרבות הביטול". תרבות הביטול מתייחסת לתגובה רדיקלית במדיה החברתית, בה ההמון פוגע קשות באדם בפרופיל גבוה, שקיימת לגביו ביקורת מוסרית, בד״כ מינורית, לעיתים בגלל אמירה שנויה במחלוקת. למעשה, תרבות הביטול היא חרם מקוון, אינטנסיבי וגלובלי והיא פוגעת במיוחד באנשים שהצלחתם ועשייתם תלויה ברשתות חברתיות.
צפו בפרק מצוין מתוך "סליחה על השאלה" של תאגיד כאן,
על חרם ובריונות אצל ילדים
(שימו לב בעיקר לזווית ולדרכי ההתמודדות של הילדים והמתבגרים):
חרם חברתי כתופעה אנושית
חרם היא מילה הטעונה בפחד, בהזדהות ובכאב.
היא מייצגת את אחד הפחדים הנפשיים הקדומים ביותר לאדם - הדרה, דחיה, נידוי והיעדר קבלה חברתית מכאיבים והרסניים, לעיתים יותר מכל חוסר אחר.
אקט החרם מופיע במקורות היהודיים (ראו ציטוטים במקורות המאמר) ונוכח, כנראה, בכל תקופה שמתועדת היסטורית.
מה השכיחות של מקרי חרם בבתי ספר?
לפי מחקר שהתקיים במרכז טאוב, ב-60% מהכיתות בבתי ספר התרחש לפחות תהליך של חרם נקודתי כלפי אחד מהתלמידים/ת.
תקופת השיא של חרמות כיתתיים היא השנתיים האחרונות של בית הספר היסודי - כיתות ה-ו - לאחר מכן מסתמנת ירידה הדרגתית בשיעור תהליכי חרם בכיתה.
ילד שמתנסה בדחיה חברתית מרגיש חריג, פגוע, לא רצוי ולא אהוב, התנסות שמהדהדת גם אצל ההורים.
במכון טמיר מתקבלות מדי חודש פניות רבות של הורים, מורות, יועצות ובני נוער, מרביתם מנסים למצוא מענה פסיכולוגי ממוקד ליציאה מסבך החרם.
מטרת המאמר היא לעזור לכם, הורים וגורמי תמיכה נוספים, לעזור לילד לעבור את התהליך הקבוצתי הקשה הזה בשלום:
מצד אחד, ילד שמתמודד לאורך זמן עם נידוי חברתי וחרם בקבוצה חברתית עלול לסחוב עימו את השפעות הזיכרון הטראומטי למערכות יחסים בשנות הנעורים וחייו הבוגרים. מצד שני, באמצעות התערבות הורית נכונה, מושקעת ומדויקת, הילד יכול לצמוח ולהתפתח מתוך האירוע, ואף להתחזק מתוך ההתנסות ולהרגיש בטוח יותר.
חשוב לזכור שכולנו סוחבים זיכרונות כואבים ומציפים מתקופות ילדות והתבגרות רחוקות - מה שמחייב עיבוד מוקדם לפני שניגשים לטפל בבעיה.
בואו נקרא:
הפסיכולוגיה של החרם הקבוצתי
מבחינה פסיכולוגית, ההיבט הקשה ביותר בחרם אינו ש"לא מדברים איתי", אלא שגורמים לי "להרגיש שאני לא קיים".
חווית ההתעלמות מצד אחרים מעוררת תחושות אימה ומצוקה עצומות כי למרות שיש המון אחרים סביבי, אף אחד מהם אינו רואה אותי ואינו מתייחס אלי.
במושגים של דונלד ויניקוט, הילד פוגש חרדת כיליון.
אכזריות של ילדים
כולנו יודעים, מניסיון החיים וכדבר הקלישאה, ש״ילדים הם אכזריים״.
זה נכון - שיימינג מאורגן או חרם כיתתי שמתארגן בגיל בית הספר היסודי כבר ייתקל במידה זו או אחרת של התנגדות מוסרית בקבוצה חברתית שנות התיכון.
אבל הנטייה ל׳עליהום׳ אינה חולפת באף גיל.
היא אנושית להחריד.
שמחה לאיד
מחקרים מלמדים אותנו שילדים מראים סימנים של שמחה לאיד כבר בגיל 4, בעיקר כאשר הם מאמינים ש״מגיע לילד אחר״ לשלם מחיר על התנהגות שלילית.
בנוסף, כאשר חוקרים בדקו משיכה לאלימות בתנאי מעבדה, נמצא כי ילדים בני 6 יעדיפו להוציא כסף על צפיה בבובה שמתאכזרים אליה בפסיכופתיות (כי לא הייתה חברותית) במקום לקבל מדבקות אטרקטיביות.
עונש כואב שניתן לאחר עדיף אפילו על חיזוק אישי.
המשמעות היא שחווית ההתאגדות בקבוצת הרוב, בעיקר כאשר קיימת הצדקה מוסרית, מתועדפת על פני תגמול עצמי.
ליה רינג, MSW, מטפלת בהתמודדות עם חרם, פתח תקווה
שינאת חינם
חרם מערב לעיתים שינאה עיוורת, בעיקר במדיה החברתית.
שינאה היא רגש אנושי שקשה לנו מאוד לקחת עליו בעלות בזמן אמת וגם בדיעבד.
שינאת חינם, או שינאת זרים, הינה זרז מרכזי בפסיכולוגיה של עונשים קולקטיביים וחרמות קבוצתיים.
מחקר MRI שפורסם ב-2008 זיהה דפוס פעילות מוחי ספציפי וייחודי שנרשם בשנאה.
דפוס זה מובחן ושונה מרגשות קשים סמוכים, כמו פחד, קינאה, כעס, תוקפנות ותחושת סכנה וחרדה.
נראה ששנאת האחר מגיעה מאיזורים תת-קורקטיקליים, שמערבים פחות תהליכי חשיבה, כאשר ההיענות וההיסחפות לשינה משותפת כמעט אוטומטית ומיידית.
גורמים קבוצתיים של חרם חברתי
נידוי קבוצתי, Mobbing, מצוי עמנו כבר מתחילת קיומה של הקבוצה האנושית.
איך שעירות לעזאזל מציתה חרם בקבוצה?
מעבר לרמה האינדיבידואלית, חרם מושתת על מנגנון קבוצתי לא-מודע, שנקרא שעירות לעזאזל (Scapegoating).
הפסיכולוגיה והסוציולוגיה השאילו את המושג ״שעיר לעזאזל״ מטקס סימבולי שצווה ה׳ על עם ישראל בתורה: השעיר (עז או כבשה) מושלך לתהום, על ידי כהני העדה, כבקשת מחילה על חטאי העם.
במסגרת תהליכים פסיכולוגיים של שעירות לעזאזל, מושלכים תכנים רגשיים שקשה לתקשר אותם בין חברי וחברות הקבוצה, כלפי אובייקט בולט וחריג, באופן זה או אחר.
בונאזי (1983) מבחין בין שעירות לעזאזל אקספרסיבית, המתואר כתוקפנות נרחבת שנועדה לשחרר מתח רגשי, לבין שעירות לעזאזל אינסטרומנטלית, שהיא מחושבת ומתוחכמת יותר, ותכליתה לטשטש פגמים במערכת או להדוף האשמה ולקבור אותה עמוק בתוך המערכת.ֿ
אם אנחנו מדברים על חרם בית ספרי, אזי הגורמים המקדמים תהליך כזה קשורים בקושי קומוניקטיבי בתוך הקבוצה הכיתתית, מעין דרך לנקז את התוקפנות באמצעות הכפשה והשמצה של ילד אחד בתרומת לחץ קבוצתי, באופן שלא יסכן את לכידות הרוב. עדיף ליצור ׳אנחנו׳ ו׳הם׳ ובלבד שלא נצטרך לדבר על סוגיות קשות מדי (למשל, תחרותיות מושתקת בקבוצה כולה, מיניות מאיימת, כעס כלפי הסמכות ועוד).
אבל לתהליך הזה יש מחיר כבד, אותו משלמים כל המעורבים בסביבת הילד - מעבר לבית ספר אחר ובמקרים קיצוניים וחריפים גורם החרם למעבר יישוב של המשפחה כולה.
לא רק קורבן החרם והמקורבים אליו נפגעים. תהליך של שעירות לעזאזל ממשיך להתקיים בקבוצה גם אחרי שההקורבן סוכל והוצא מהתמונה.
אם לא תיפתר בעיית התקשורת הקבוצתית, החרם יהפוך לסימפטום נודד, כמו רוח רפאים בחיי הקבוצה, כאשר בכל זמן מה נבחר אובייקט חדש שנסקל על ידי הרוב.
הדרך להתמודדות היא רק לפרק את הבעיה, לתת לה מילים ולהרכיב מחדש.
דר׳ חיים וינברג מתאר
את מאפייני התהליך הסוציודינמי:
מה ההבדל בין חרם אצל מבוגרים לחרם אצל ילדים?
למרות שחרם היא מושג שנקשר אצל רובינו עם שנות הילדות וההתבגרות, שעירות לעזאזל בקבוצות מופיעה בכל שלב בחיים, מהפעוטון ועד לבית האבות.
זהו למעשה ביטוי פרימיטיבי של צורך חברתי בקורבן זמין, סביבו ניתן להתאסף, להתלכד ולהתגבש במצבים שמאיימים על שלמות הקבוצה.
אצל מבוגרים קיימים בדרך כלל מנגנונים אישיותיים וגורמי תמיכה שמסייעים להבין את התהליך ולהתמודד איתו בפרופורציה המתאימה.
במקרה הטוב, מבוגרים הם גם ביקורתיים יותר מילדים, ויודעים להרים דגל אדום כשהם מרגישים את צביעות ההמון.
אבל אצל ילדים ובני נוער, הקבוצה המדירה היא מרכז העולם החברתי.
בשנות הילדות, חרם הוא תהליך קשה וראשוני להתמודדות, שכולל חרדה, בושה ואשמה.
קשה להפריז בעוצמת הפוטנציאל כפקטור שמשפיע על התפתחות האישיות. אם האירוע הטראומטי אינו מעובד, הוא עלול להפוך לספק אישיותי עמוק שילווה את הנפגע לכל אורך חייו וישתחזר במסגרות קבוצתיות שונות.
למה ילדים פגיעים יותר?
יחסית למבוגרים, יש לילדים ניסיון חיים מצומצם וקצר, ארסנל המיומנויות והכלים הבין-אישיים באמתחתם מוגבל ועומדים לרשותם מעט מנגנוני הגנה בשלים.
סינדרום אשמת השורדים
גם המחרימים, ילדים ומתבגרים שהתבגשו לקבוצה הפוגעת, מתמודדים עם חרטה, אשמה וחרדה קשה, עד כדי רמה של טראומה מוסרית.
כמו בספר ״בעל זבוב״, בו קבוצת ילדים נקלעה לאי בודד, הפוגעים בתהליכי חרם על ילדים לא הפנימו עדיין את הגבולות המוסריים ואת החמלה הנדרשת כלפי האחר, שטרם הבשילו במלואם.
היעדרו של מבוגר אחראי שיווסת את הדחפים בקבוצה, כמו מורה, הורים או יועצת, הופכים את החרם לכלי קבוצתי פרימיטיבי, מליגני ומסוכן.
הזדהות ההורים עם הילד המוחרם
הורים לילד שעובר חרם כיתתי מוצאים עצמם במצוקה קשה.
הם כואבים את כאב ילדם כאילו היה כאבם שלהם ואף יותר מכך.
אין דבר כואב יותר מלראות את ילדך סובל ולעמוד חסר אונים מול הפגיעה.
ההורים נעלבים ופגועים בשבילו, ולעיתים חסרי אונים כמותו.
הם מרגישים צורך עז להציל את הילד וחווים כעס מוקצן כלפי המעורבים והוריהם, גם על ילדים שהם ״רק״ בעמדת צופים או משתפי פעולה פאסיביים בחרם.
הילדים השותפים לחרם הכיתתי, ההורים שחינכו אותם והצוות המקצועי בבית הספר שלא זיהה וניהל את המקרה בזמן הופכים בעצמם לאובייקטים רעים, גם אם כבני אדם אינדיבידואליים לא היו פוגעים כך באף אחד.
האם יש ילדים מועדים יותר להיות קורבנות לחרם?
למעלה ממחצית מהילדים שמתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) חווים דחייה חברתית משמעותית, זאת בהשוואה ל-15% מאוכלוסיית הילדים הכללית בבית הספר היסודי.
ילדים עם ADHD, כמו ילדים שמתמודדים עם הפרעות אחרות על ספקטרום הוויסות הרגשי, נוטים להגיב בעוצמה רבה יותר לפגיעה רגשית ולוקח להם זמן רב יותר לשוב לאיזון המקורי (מצב ה-Baseline הרגשי טרום הפגיעה).
תגובתיות זו רלוונטית במיוחד לילדים אימפולסיביים, המתמודדים עם קשיי ויסות רגשי והתקשורת שלהם עם הסביבה עדיין אינה יעילה דיה בהתמודדות עם מצבי לחץ וחרדה קיצוניים.
איך מתמודדים עם חרם על ילד?
דרכי ההתמודדות במצב של חרם חברתי על ילדכם, דורשת קודם כל קור רוח וקבלה בסיסית שלא תוכלו לפתור את כל הבעיה בעצמכם.
להלן כמה דרכי התמודדות וכלים הוריים שבכוחם לעזור לילד לצאת מהמצב הקשה ואפילו ללמוד ולהתחזק ממנו:
-
נסו לפעול בזמן אמת, בתוך הקונפליקט ובהתאם לגילו של הילד. כל פעולה מחייבת מחשבה מקדימה ותכנון שמוביל לעבר מטרה שתגדירו מראש. להורים בעלי נטיה אימפולסיבית, אנו ממליצים בחום להתייעץ ולשקול את מעשיהם לפני שמבצעים מהלך כלשהו, שכן לעיתים מתעורר בנו דחף לפעול מתוך עלבון ומצוקה אישיים שלא יתרמו דבר ויתכן שאף יזיקו להמשך החיים החברתיים של הילד בתום המשבר.
-
עזרו לילד לתת מילים לרגשות ולמחשבות - פונקציה פסיכולוגית הורית חשובה נקראת תיקוף (ולידציה), דרכה הילד לומד עם הזמן כיצד לתקף את רגשותיו ומחשבותיו בעצמו, מיומנות אנושית חשובה מאין כמוה שנקראת תיקוף עצמי.
-
הקריאו סיפורים או המליצו על ספרים (תלוי בגיל הילד/הנער) שעוסקים באופן ממוקד בפתרון קונפליקטים, בדחיה ושיקום מתוכה ובהתמודדות חברתית. שוחחו עם הילד על חווית הקריאה. נסו לסמן יחד את הנקודות שנמצאות באמצע הציר, בין שינאה כלפי התוקפים לבין האשמת הקורבן. דונו כיצד התמודדו גיבור/ת הספר עם הקושי.
-
נסו למלא את החלל החברתי שנפער בעולמו של הילד. צריך לחשוב על דרכים יצירתיות לפעילויות בשעות אחר הצהריים של הילד - במשחק, באהבה, בבילוי עם צעירים אחרים בני גילו (אחים, בני דודים, חברים לחוגים, חברים של שכנים). חשוב לעזור לילד ליצור עולם חברתי אלטרנטיבי שמתקיים מעבר לקבוצת הכיתה. במרבית המקרים תוכלו לראות שישנן קבוצות, כמו חוגים או תנועת נוער, בו הילד מרגיש יותר טוב מבחינה חברתית. בנוסף, למרות הגיל הצעיר, קיימות בוודאי התנסויות חברתיות בעברו בהן הרגיש מוערך ואהוב במסגרות קבוצתיות.
-
הביעו הבנה והזדהות, אך לא רחמים או שיפוטיות. אפילו אם אתם מזהים שהילד שלכם הוא טרף קל (למשל, בגילאים צעירים בנים שפחות אוהבים משחקים "גבריים" עשויים להיות דחויים חברתית, הן מצד הבנים והן מצד הבנות), אסור לשדר לו שיש הצדקה להתעללות החברתית שמעבירים אותו חברי כיתתו. כאשר הדיבור העצמי של הילד על עצמו הוא ביקורתי ושלישי, התגובה האוטומטית שלנו תהיה לעצור אותו, לתת לו אישור והבטחה שלא כך הדבר ולשכנע אותו שהוא טועה. כולנו מעבירים מסר קבוע לכל ילד, במודע או שלא במודע. לעיתים המסר הזה מתקבע בתודעתו והופך לחלק מתפיסתו והערך העצמי שלו.
-
אי אפשר לנתק כיום בין חרם קבוצתי לבין תרומת המרחב האינטרנטי (בו החל החרם או שהוא מועצם במסגרתו). תופעות קשות כמו בריונות ברשת, שיימינג ופגיעה קבוצתית ברשת תדירות באופן יומיומי, בכל בית ספר, כמעט בכל כיתה. באינטרנט קיימת אשליה קיצונית של התרת גבולות, בעיקר באפליקציות חברתיות אנונימיות, המפיגות עכבות התנהגותיות בסיסיות שנמצאות בבסיסן של מערכות יחסים פנים אל פנים. תכונותיו של העדר, אותו המון שתיאר זיגמונד פרויד בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת, קיבלו מאפיינים הרבה יותר ממאירים ודליקים (מוזמנים לקרוא מאמר שכתבתי בפסיכולוגיה עברית על הנושא). מחקר שפורסם בשנת 2023 מצא כי לבריונות ברשת יש קשרים ייחודיים עם בעיות נפשיות, לקיחת סיכונים והתנהגות של פגיעה עצמית הכוללים שימוש רב יותר בסמים ופגיעה עצמית רבה יותר. באופן לא מפתיע נמצא באותו המחקר כי אחוז גבוה יותר של ילדים סובל מבריונות הן בבית הספר והן ברשת, לעומת בריונות ברשת בלבד וכי ילדים הסובלים מבריונות בשני המימדים סובלים מרמות המצוקה הגבוהות ביותר (Ossa et al, 2023).
-
פגיעה שנעשתה בקבוצה תתוקן בקבוצה - מענה מתקן רלוונטי במיוחד לטראומה חברתית זו הוא קבוצה טיפולית לנפגעי חרם, כמו במיזם התמיכתי של עמותת "ים של חברים" במודיעין. המנחים עושים שימוש בקבוצה ככלי מרכזי לריפוי ולחיזוק הקשרים החברתיים של הילדים שנפגעו. טיפול קבוצתי מעניק לנפגעי חרם הזדמנות לריפוי - להיפגש עם אחרים שחוו חוויות דומות, וליצור ביניהם קשרים חדשים. במפגשים החברתיים, הילדים מתחברים, משחקים, מדברים, ואוכלים יחד – כל זאת באווירה שמאפשרת להם להרגיש שוב חלק מקבוצה ולשקם את הביטחון העצמי שנפגע. החיבור עם אחרים שעברו הדרה מספק להם מרחב בטוח שבו הם יכולים להרגיש שייכים, לקבל תמיכה רגשית ולהבין שהם לא לבד. המפגשים הקבועים והמונחים על ידי הקבוצה מסייעים לילדים לפתח מחדש כישורים חברתיים ולאחות את קרעי הטראומה בנפשם.
-
שמרו על קור רוח. לא להיבהל ולא להבהיל את הילד. אם צריך, הישענו על בן/בת הזוג. זהו בכנות את נקודות התורפה שמסעירות כל אחד מכם, ותנו להורה שני להוביל כאשר הן נלחצות ומופעלות. שדרו לילד מסר אותנטי (לאחר שתסכימו עם מסר זה בעצמכם): מבחינתכם מדובר בפאזה חולפת שתעברו יחדיו ושתעמדו לצידו תמיד בתבונה וברגישות. זאת, לצד נקיטת משנה זהירות שלא להמעיט בערך סבלו. במילים אחרות - "אנחנו קולטים כמה קשה לך עכשיו. אנחנו תמיד בעדך ונעזור לך להתמודד בדרך הכי טובה שיש כדי שהחרם יסתיים, ומהר".
-
תנו דוגמא אישית. אם זה נראה לכם מתאים נכון, שתפו את הילד בקשיים שקשורים בניכור חברתי, אותם עברתם בעצמכם במהלך הילדות, ההתבגרות והבגרות (זוכרים את המילה "מקובל"?) . אם החלטתם לשתף, ספרו לו את התהליך במלואו: כיצד התפתח החרם? מה הרגשתם? מה עזר להתמודד? היכן זיהיתם את נקודת התפנית? תארו את הדברים בדרך המתאימה לו ומתוך ההיכרות המעמיקה שלכם איתו. תנו לו דוגמאות, עזרו לו להבין שמרבית בני האדם מרגישים לעיתים בודדים או שהם דחויים חברתית באופן זמני ושבמובן מסוים אלה חלק מכללי המשחק.
-
נסחו מחדש את התסריט. אחרי שגיליתם עניין, אחרי שהבנתם את הסיפור מהזוויות השונות שלו והבנתם יחד את הקושי, הגיע הזמן לעבוד בצוותא, יחד עם הילד ולא בנפרד.אנחנו חיים בעולם של נראטיבים והם אלו שנחרטים כזיכרון שנטמע בתוך העצמי . לכן חשוב שההורים והילד ייצרו משמעויות וביטויים חדשים להשתמש בהם כדי לתאר את המצב. חשוב לזכור גם שהמחקר העכשווי מתייחס לחומרת הטראומות של ילדים גם כפונקציה של המשמעות שהם ייחסו לאירוע הטראומטי. הגיוני.
-
חשוב לדעת כי קשר בטוח בין הילד או הילדה לבין ההורים מספק ערסל פסיכולוגי להתמודדות עם משבר שקשור לחרם קבוצתי, כמו גם להשפעות האירוע בהמשך החיים בקבוצה - בתיכון, בצבא, בעבודה ובכל מרחב בו מתקיימת דינמיקה בין מספר אנשים. היו זמינים עבורם, אפילו אם בני נוער מעבירים את התחושה שלא אכפת להם מה דעתכם - הם זקוקים לכם יותר מתמיד. נסו להיות זמינים לשיחה רגועה כשהילד זקוק לכך, וזכרו שגם אם השיחה מתחילה מתכנים שגרתיים, היא תמיד יכולה להפתיע ולהתפתח לשיחה משמעותית הרבה יותר.
-
במאמר ובו המלצות של פסיכולוגים שמתמחים בפיתוח חוסן בקרב ילדים בסיכון, מודגש ערכן הרב התערבויות התנהגותיות, של קידום הורות חיובית, העצמה והעלאת הוויסות הרגשי של הילדים וההורים. גורמי ההגנה הפוטנציאליים שמעודדים חוסן אצל ילדים, אלה שאנחנו רוצים לצייד אותם בהם, כוללים כישורים פרו-חברתיים ומיומנויות בין-אישיות, שליטה עצמית, שיתוף פעולה ואחריות. מעבר לכוחות האישיים של הילד, קיימים גורמי תמיכה משפחתיים שתורמים לחוסן בקרב ילדים שעברו חרם. הורים שחיים ברווחה נפשית ואינם מתמודדים עם התמכרויות, דיכאון והפרעות נפשיות אחרות, הם גם גורם שמנבא התגברות של הילד על המשבר.
-
מוזר ורחוק ככל שזה נשמע כעת, פתרון מוצלח של התנסות בחרם ונידוי חברתיים בשנות הילדות, עשויים להוות קרקע ללמידה פסיכו-חברתית חשובה ביותר: למעשה, כדי ללמוד לחיות בקבוצות, עלינו לפתח יכולת וחוסן נפשי כלפי האפשרות להיות מנודים ומודרים, או לפחות להיפגע מהן. במובן זה חשוב מאוד לעזור לילד להתמודד עם המשבר תוך שהוא מנכס לעצמו את הכוחות עמם תיקן את הסיטואציה, מבלי שנשען באופן בלעדי על גורמי הסמכות (ההורים והמורים). ילדים ובני נוער שמאמצים סיפור (נרטיב) של קורבניות מועדים לפתח אלטרנטיבות ואסטרטגיות בין-אישיות לא יעילות לתקשורת חברתית בשנות ההתבגרות והבגרות, כמו נטיה להתבודד או לפרוש לגמרי מהקבוצה ברגעים קשים, להשתמש בטקטיקות מניפולטיביות (כמו ״הפרד ומשול״), לפתח תלותיות מופרזת, ללמוד שעליו להסתפק במערכות יחסים דיאדיות בלבד (כמו קשר עם חבר טוב אחד, או קשר רומנטי עם בת זוג), לצד המנעות מלאה מהשתייכות למעגלים קבוצתיים (כמו להיות חלק מחבר׳ה). כל אדם שמשתייך לקבוצה ער לתנודתיות שמובנית בתוכה - כמו גלגל ענק, פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה. יכולת זו, לעמוד בפני שינויים ולנהל את התסכול שמתלווה אליהם, עשויה להתחזק עם סיומו של המשבר הקבוצתי, בתנאי שהילד מייחס את מרבית ההצלחה למסוגלות הפסיכולוגית שלו. הגישה הפסיכואנליטית רואה את המעבר מקשר בין שניים לבין קשר של שלושה (ויותר) כאתגר התפתחותי משמעותי, שבאופן מסורתי מסכם בהצלחה את הקומפלקס האדיפלי.
-
המחקר והפרקטיקה מלמדים אותנו פעם אחר פעם שילדים ובני נוער אינם נשענים בעיתות מצוקה על נחישות וכוח רצון. מה שהם מחפשים בתוכם זה את קולו האמין והבוטח של ההורים, זה שסומך עליהם, מעצים ומאמין ביכולותיהם להתמודד עם מצבי לחץ קשים. רצוי שהקול הזה יישמע ממקור הורי אותנטי ופנימי, שמאמין ואוהב את הילד. זה נכון גם הפוך: מחקר חדש שופך אור על אחת הסיבות העיקריות לסיום מערכות יחסים אצל ילדים ובני נוער - כאשר ההורים מוטרדים לגבי קשיים נפשיים משלהם, בעיקר דיכאון, עולה שיעור הפרידות המערכות היחסים של ילדיהם עם חברים קרובים.
-
מיומנויות פתרון קונפליקטים: ההורה יכול לעזור לילד לשכלל את היכולת התקשורתית בהתאמה לגיל הילד -לשאול - מה קרה? מה חווית? מסוגלות חברתית תמיד הולכת יד ביד עם יכולת התמודדות עם קונפליקטים. חרם היא סיטואציה קשה מנשוא, אבל מפרספקטיבה של זמן, יש כאן הזדמנות ללמוד מיומנויות לפתרון קונפליקטים - צריך ללמד את הילדים שלנו איך פותרים קונפליקטים, ולא איך להפטר מהם, כי הם תמיד יהיו שם. אגוצנטריות היא ממד קוגניטיבי טבעי שמתפתח ומשתחרר עם השנים -היא מתבטאת בקושי של הילד לראות דברים מחוץ לפרספקטיבה הסובייקטיבית שלו. במובן מסוים, אגוצנטריות היא ההיפך ממנטליזציה, שהיא היכולת לראות גם את מה שעובר בתודעה של האחר. אפשר וצריך לעזור לו משם. למשל, ניתן להתייחס (בזהירות) לנקודת המבט של כל המשתתפים המעורבים בהחרמה והנידוי.
-
להורים, ליועצות חינוכיות ולמורים מחנכים יש תפקיד קריטי בוויסות ועצירת תהליכים כל כך הרסניים. אנחנו כאן כדי לתת הדרכה לצוותים חינוכיים וטיפוליים, מדריכי תנועות נוער וכמובן הורים. חשוב ליידע את כל הצוות הרלוונטי בבית הספר. בשלב ראשון לעדכן את המורה, לאחר מכן את היועצת החינוכית, מנהלת בית הספר, פסיכולוג בית הספר מטעם השפ"ח וכל בעל סמכות חינוכית ופסיכולוגית רלוונטית. הצוות החינוכי אחראי במידה רבה לאווירה הכיתתית, למיגור תופעות כדוגמת החרם וכן אחראי לדאוג לפרט שנקלע למצוקה. במידה ויש הורים נוספים בכיתה עימם אתם מיודדים, שווה לדבר איתם וליצור לעצמכם מעגל תמיכה.
-
במקרי חרם מורכבים שאינם פתירים, למשל כאשר הילד עצמו מואשם בהתנהגות אנטי חברתית , כמו גניבה, יש להתייעץ עם רכזת השכבה ולזכור שתמיד קיימת אפשרות של מעבר לכיתה מקבילה.
תודה על הקריאה,
צוות מכון טמיר תל אביב, ירושלים, חיפה, באר שבע והמטפלים העמיתים בכל הארץ
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
עם ראש המכון / מומחה ספציפי-
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
עדכון אחרון:
31 באוגוסט 2024
כתיבה:
איתן טמיר, MA, ראש המכון
תודות:
דורון עמרן, MSW
גיא פינקלשטיין, MA
יונתן / יונה וולך, ״דברים״, 1966
אֲנִי רָץ עַל הַגֶּשֶׁר
וְהַיְלָדִים אַחֲרַי
יוֹנָתָן
הֵם קוֹרְאִים
קְצָת דָּם
רַק קְצָת דָּם לְקִנּוּחַ הַדְּבַשׁ
אֲנִי מַסְכִּים לְחוֹר שֶׁל נַעַץ
אֲבָל הַיְלָדִים רוֹצִים
וְהֵם יְלָדִים
וַאֲנִי יוֹנָתָן
הֵם כּוֹרְתִים אֶת רֹאשִׁי בַּעֲנַף
גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹסְפִים אֶת רֹאשִׁי
בִּשְׁנֵי עַנְפֵי גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹרְזִים
אֶת רֹאשִׁי בִּנְיָר מְרַשְׁרֵשׁ
יוֹנָתָן
יוֹנָתָן הֵם אוֹמְרִים
בֶּאֱמֶת תִּסְלַח לָנוּ
לֹא תֵּאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁאַתָּה כָּזֶה.
מקורות:
אלבלינג, ש. (2023, מרץ 17). עושים סוף לחרמות בבתי הספר: המיזם שמחבר בין ילדים שעברו נידוי חברתי. mynet מודיעין. https://modiin.mynet.co.il/local_news/article/hydu900bl3
אלקובי, א. , אברהם, י. , זיו, ו. , אשד, ט. (2019). פרוטוקול לטיפול בחרם החברתי בגיל החביון. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3792
כורם, ע' וגילת, י' (2023). חרם בקרב תלמידים: מאפייני התופעה והשלכותיה האופרטיביות על עבודת היועץ החינוכי. הייעוץ החינוכי, כד, 281-263.
https://www.shaanan.ac.il/wp-content/uploads/2023/02/koremgilat.pdf
נטע הלפרין. "אצל מבוגרים החרם נעשה בצורה מתוחכמת. איש לא רוצה לייחס לעצמו רוע". 7.4.2022, מגזין הארץ, https://www.haaretz.co.il/family/.premium-MAGAZINE-1.10681222
שעירות לעזאזל במקרא:
(1). "וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה" (עזרא י' ח).
(2). "ולקח את שני השעירים והעמיד אותם לפני ה' פתח אהל מועד. ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל" (ויקרא ט"ז ח)
פרופ' יוסי שביט וערן חכים (2017). חרם בין תלמידים. מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל:
Werner E., Smith R. Overcoming the Odds: High-risk Children from Birth to Adulthood. London, UK: Cornell University Press. 1992
Treating Traumatic Stress in Children and Adolescents: Second Edition: How to Foster Resilience through Attachment, Self-Regulation, and Competency. Margaret E. Blaustein and Kristine M. Kinniburgh, 2018. Guilford press
Bonazzi, G. (1983). Scapegoating in Complex Organizations: The Results of a Comparative Study of Symbolic Blame-Giving in Italian and French Public Administration. Organization Studies, 4(1), 1–18. https://doi.org/10.1177/017084068300400101
Clinical Practice of Cognitive Therapy with Children and Adolescents: Second Edition: The Nuts and Bolts. Robert D. Friedberg and Jessica M. McClure, 2018. Guilford press
Lösel F., Bender D. Aggressive, Delinquent, and Violent Outcomes of School Bullying: Do Family and Individual Factors Have a Protective Function? J. Sch. Violence. 2014;13:59–79
Luthar, S. S., & Eisenberg, N. (2017). Resilient Adaptation Among At-Risk Children: Harnessing Science Toward Maximizing Salutary Environments. Child development, 88(2), 337–349. https://doi.org/10.1111/cdev.12737
Ossa, F. C., Jantzer, V., Neumayer, F., Eppelmann, L., Resch, F., & Kaess, M. (2023). Cyberbullying and school bullying are related to additive adverse effects among adolescents. Psychopathology, 56(1-2), 127-137.
http://www.apa.org/monitor/2017/09/cover-resilience.aspx
https://www.heysigmund.com/building-resilience-children
