מהי חרדה כלכלית

חרדה כלכלית היא חרדה קשה, לופתת ומאיימת ביותר, המאפיינת אנשים לא מעטים בשלב מסוים בחייהם הבוגרים, או באופן קבוע לאורך כל החיים.

בניגוד לפוביות גלויות יותר, חרדה כלכלית נחשבת "רוצח שקט", בעיקר בגלל רגשות הבושה והאשמה שהיא מעוררת, הלחץ הנפשי המתמיד שקיים בה והכרוניות שבמקרים רבים מתלווה אליה. 

בניגוד למצופה, חרדה כלכלית אינה קשורה בהכרח למצבו הכלכלי האובייקטיבי של האדם, וגם לא במצב כלכלי ירוד, בחובות, הלוואות, מינוס בבנק או במחסור מציאותי בממון.

לפעמים היא מבטאת חרדה קיומית בסיסית, שבמקורותיה, סיבותיה ודרכי ההתמודדות עמה נדון במאמר זה.

חרדה כלכלית מתבטאת בחרדה מתמדת לגבי פרנסה, הקשורה בעיסוק כפייתי בכסף, בפחד של המתמודד שלא יוכל להשיגו, לא יצליח לשמור עליו ובעיקר- פחד מכך שיאבד.

פחדים אלה אינם מעוגנים בהכרח במציאות חייו של האדם הסובל מהם. במקרים רבים הם מלווים בתליית אושרו של האדם בהון מה שמעלה מתחים רבים סביב סוגיות כספיות.

כשאדם מאמין כי כסף והון הם המפתח העיקרי לאושרו בחיים ולאושרם של ילדיו ואהוביו - אין פלא שהפחד מפני אובדן הכסף נחווה כמחריד ומשתק.

לעיתים נדרש טיפול בחרדות ולעיתים אפשר להסתדר לבד... 

מי מועד יותר לפתח חרדה כלכלית?

מפתיע מעט לשמוע שחרדה כלכלית נפוצה יותר דווקא בקרב אוכלוסיות מבוססות כלכלית, מי שלכאורה לא היינו מצפים מהם לדאגות כלכליות.

נתון תומך לכך הוא שחרדה כלכלית מאפיינת בעיקר את החברה המערבית, היא נוכחת הרבה פחות במדינות עניות יותר ומפותחות פחות.

ואכן, מחקר מעניין שנערך לאחר המשבר הכלכלי בארצות הברית בשנת 2008 (The Great Recession), בו השתתפו 4,600 מבוגרים, העלה כי רמות לחץ הדם ורמות הסוכר בדם של המשתתפים, שני אינדיקטורים גופניים המעידים על לחץ וחרדה, עלו באופן משמעותי במהלך המשבר ולאחר סיומו. 

בשנים האחרונות נפתחים בישראל יותר ויותר עסקים עצמאיים קטנים ובינוניים, שמתאפיינים תנודתיות בהכנסות ובנזילות כספית, זאת לצד גידול משמעותי במספר הפרילנסרים, עובדים במשרות חלקיות או עובדים שמשלבים משרות שונות. כתוצאה מכך מתעוררת חרדה כלכלית (בציפייה לטלפון מהבנק...) שמגיעה עם התנודתיות הקיצונית בהכנסות.  

בנוסף, הנטיה הגוברת להתחייבות ברכישות בכרטיסי אשראי, הלוואות ו'הגדלת המסגרת', יוצרות כולן חובות מצטברים שמהווים גורם לחץ משמעותי ביותר בתחום הכספי.

קשר בין אמונות קונספירציה לחרדה כלכלית

מחקר מעניין שהתפרסם בכתב העת Political Psychology מצא שאמונה בתיאוריות קונספירציה בהקשר של הקורונה קשורה בהגברה של תחושת חוסר הביטחון הכלכלי (Adamus et al, 2025).

ניתוח נתונים מ-17 מדינות באירופה הראה שאנשים שמחוברים לתיאוריות קונספירציה דיווחו על דאגות כלכליות גבוהות יותר.

מחקר המשך בסלובקיה עקב אחרי 925 אנשים במשך יותר משנה וגילה את כיוון הסיבתיות:

האמונה בתיאוריות קונספירציה הובילה להגברת החרדה הכלכלית לאורך זמן, ולא להיפך.

כלומר, לא המצב הכלכלי דחף אנשים להאמין בקונספירציות, אלא האמונה בקונספירציות עצמה היא שהובילה לתחושת חוסר ביטחון כלכלי.

לחץ כלכלי פוגע בנפש

אפשר לדבר הרבה על ההשפעות השליליות של חרדה כלכלית על הגוף ועל הנפש. 

אבל יש מחקרים שמלמדים על המחירים הישירים שכרוכים בה: 

למשל, מחקר שנערך בביה״ס לבריאות הציבור באוניברסיטת ניו יורק (סטייט) מצא קשר ישיר בין לחץ כלכלי מוגבר לבין עלייה בשתיית אלכוהול ובעישון סיגריות, במיוחד בקרב גברים מבוגרים.

רמה גבוהה של לחץ נמצאה כחזאי גם לשימוש מופרז באופיאטים, כמו תרופות משככות כאבים.

לעיתים קרובות ההתמכרות נוצר מעגל קסמים בו ההתמכרות שנוצרה על ידי החרדה הכלכלית, גורמת בעצמה להגברת הלחץ הנפשי. 

האם כסף עושה אותנו מאושרים?

תוצאות מחקריו של פרופ' דניאל כהנמן, שהלך לאחרונה לעולמו, מלמדות על מציאות מפתיעה:

נתחיל מהברור מאליו - 

האושר החוויתי בחיים  - תחושת האושר בהווה ולא שביעות הרצון מהתבוננות על חייך  -  נמצאת בקשר חיובי עם הכנסה משפחתית.

באופן לא מפתיע, מי שעני סובל הרבה יותר ממי שיש לו כסף. ברור שמי שיש לו כסף לחיות חיים סבירים מרגיש טוב יותר ממי שאין לו מספיק כדי לכלכל את עצמו ולמלא צרכים בסיסיים.

מה שכהנמן חידש הוא שהאושר מגיע לתקרה כאשר ההכנסה המשפחתית החודשית מגיעה ל-6,000$ בערך . מעל סכום זה, האושר הסובייקטיבי כבר אינו עולה עם עליית ההכנסות. 

חרדה כלכלית בשירות העצמי

כמו בהרבה קשיים נפשיים, גם בחרדות כלכליות יש גורמים והיבטים לא מודעים.

לגורמים הללו יש השפעה ניכרת על הקשר שלנו עם כסף: 

'לחיות על הקשקש'

עיסוק מתמיד בהישרדות כלכלית תורם לחוויה של חיים על הקצה, מציאות נפשית שמתאפיינת בריגוש מתמיד ובסטרס כרוני.

השניים הללו, ריגוש קיצוני וסטרס מתמיד, נשמעים קצת בעייתיים, אולם עבור רבים מהווה האיזון בין מתח חריף וריגוש פנימי, מציאות מושכת ומחייה. 

החוויה ההישרדותית יכולה לבטא שחזור של תבניות פסיכולוגיות מוכרות שעוצבו במשפחת המקור, או נרכשו בהתנסויות לאורך שנות החיים.

אותה הישרדותיות מעמידה את האדם בדריכות מתמדת שמתבטאת בקבלת החלטות בתנאי חירום, תמיד במצבי גבול כלכליים אשר מחייבים תעוזה, תושיה ואילוץ קיומי להמציא את עצמך כל פעם מחדש. 

אהבה עצמית - "האם מגיע לי שקט כלכלי?"

בהמשך לנטיה להתמכרות לריגושים, חלק מהאנשים שמתמודדים עם פחדים כלכליים מתקשים לבסס ביטחון כלכלי קבוע ויציב בגלל היעדר אמונה שמגיע להם כסף.

אהבה עצמית ושנאה עצמית הם אמנם מושגים פסיכולוגיים קצת עמומים, אבל בהחלט ניתן לקשר בין חתירה להתפתחות במימדים של רווחה אישית  - כמו זוגיות, הורות, קריירה וכסף - לבין אמונה חיובית, אהבה עצמית וחמלה כלפי האדם שאני. 

עבור ברי המזל מדובר בברירת המחדל, כי ברור לנו שרווחה אישית זה טוב.

אולם רבים אחרים מכירים את הנטיה לחבלה עצמית, שמתבטאת בדרך כלל בפחד מהצלחה ובביצוע פעולות הרסניות שמובילות לסוף ידוע מראש.

אם זיהיתם דפוס כזה, פנו לטיפול פסיכולוגי ממוקד, שכן בדרך כלל די קשה לשנות בעצמנו נטיות כל כך בסיסיות. 

מה התסמינים של חרדה כלכלית?

• האדם אינו נוטה להוציא כסף גם על דברים חשובים והכרחיים וחוסך היכן שלא כדאי או אין צורך. אנשים בסביבה עלולים לפרש, ברמה ההתנהגותית, חרדה כלכלית כנטיה לקמצנות. בדרך כלל זה לא המקרה, וגם אם כן, קמצנות היא ביטוי של החרדה ולא גורם אישיותי שיצר אותה. 

• האדם אינו חי בהלימה למצבו הכלכלי. הוא חי כאילו חסר לו כסף למרות שלעיתים כלל לא חסר, ולהיפך. כלומר, אדם אמיד, או אפילו עשיר, שחי חיי צניעות אדוקים וספרטניים וגוזר על עצמו ולעיתים גם על משפחתו סבל מסוים, למרות שאין סיבה ממשית לכך.

• האדם אינו מצליח לווסת את עיסוקו בפיננסים. הוא מוטרד כל העת בעיסוק אובססיבי סביב הכסף שהרוויח או הפסיד, הכסף שהוא עתיד לקבל ופרשנותו לגבי כימות הכסף ומה ניתן לעשות אתו.  

• האדם חושב באופן כפייתי כיצד יוכל להשיג עוד כסף ולהגדיל את ההון הקיים. כפי שראינו במחקריו של כהנמן, אין בכך תועלת אמיתית. איכות החיים של מי שמרוויח מספיק אינה גבוהה מהותית מאדם עשיר מאוד. 

• בדומה לחרדות רבות אחרות- העיסוק סביב כסף מעורר בשיאו תגובות חירום פיזיולוגיות שמזכירות התקפי חרדה -  תגובות סימפטטיות של לחץ אקוטי, כמו הזעת יתר, דפיקות לב וקשיי שינה הופכים לשיגרת היום יום. במקרים רבים עלולות להופיע גם מחלות פסיכוסומטיות.

• האדם מתייחס לכסף כקריטריון משנה גורל וכמפתח לאושר -  הוא תולה בכמות הכסף הרבה יותר ממה שיש בו אובייקטיבית. אהבה, למשל, לא ניתן לרכוש בכסף. גם לא מערכות יחסים אמיצות וקרובות. מעניין שלפי מחקר חדש, עולה כי 'לאנשים נחמדים' יש ממש חורים בין הידיים: אנשים חמים, נותנים, נדיבים ונעימים, אשר מתאפיינים בציון גבוה ברכיב האישיות agreeableness,  עסוקים פחות בכסף ונוטים להוציאו ביד רחבה. יש כמובן מחיר בלהיות לארג', כי ה'טובים' נוטים להימנע מכל תכנית חיסכון לעתיד ושקועים לעיתים קרובות בחובות מיותרים... 

• מתעוררות פנטזיות שקשורות בזכיה בסכומי כסף בלתי צפויים - למשל, קבלת ירושה מפתיעה שתהפוך את החיים, או זכיה בהגרלת לוטו או טוטו (מה שעלול להתבטא במשיכה להמר ואפילו התמכרות להימורים). חשוב לציין כי הידע הקליני בפסיכולוגיה מלמד כי זכיה לא צפויה בסכום כסף גדול, 'מכה חד פעמית', אינה מספקת את הסחורה המצופה: הזוכים נוטים לבזבז את התשורה ולשוב לבייסליין הכלכלי הקודם. 

כיצד אדם הסובל מחרדה כלכלית יכול להקל על מצבו בכוחות עצמו?

• חשוב להתייעץ עם אדם שסומכים עליו או עם בעל מקצוע באשר לדרכים יעילות לניהול הממון הקיים. חשוב להבטיח את המשך קיומו בקרנות, קופות גמל, קרן פנסיה ועוד. שמירת הכסף באופנים רשמיים מבטיחה לאדם שכספו יישמר לימים קודרים יותר. מה שמקנה חווית ביטחון עצמי ותחושת שליטה. 

• חשוב לנהל מעקב בריא אחר הכסף, מה שבמרבית המקרים מוכיח לאדם כי חרדתו משוללת יסוד. כלומר, כשהאדם רואה שכספו מתנהל באופן תקין, אינו נע בתנודות חדות מידי, הוא מקבל תמונה מציאותית יותר המשרה ביטחון ומורידה את רמות החרדה. תכנון כלכלי נכון חייב לנכוח בסדר היום של כל משק בית. כיום קיימות שלל אפליקציות, במחשב או בנייד, המיועדות לניהול כלכלי ופותחו במיוחד למשקי בית פרטיים. אפליקציות כאלה יכולות לקבוע, למשל, מתי לשלם חשבונות או ליצור תשלום אוטומטי עבור החשבונות הקבועים, לעזור בתכנון הוצאות והכנסות מרמת הקניות השבועיות ועד רמת חשבונות הבנק, ובניהול כספי המשפחה. ישנן אפליקציות שמסייעות בתכנון פריסת חובות בהתאם לנתונים הפיננסיים שמוזנים אליהן. בין אם משתמשים באפליקציות או עורכים תכנון באופן ידני באמצעות עט ונייר- חשוב שכל אדם יידע לעקוב אחר חסכונותיו וחובותיו ולנהל אותם בצורה מחושבת. הדבר הגרוע ביותר הוא כנראה לא לעשות דבר- כיוון שהלחץ הכספי מביא להשפעות שליליות על המצב הנפשי ועל הבריאות הגופנית.

• כמו בכל הפרעת חרדה, חשוב לשמור על אורח חיים בריא ולהשתדל ככל האפשר שלא להיקלע לעיסוק מתמיד בחרדה. כלומר, על האדם לשמור על שגרת יום תקינה של עבודה, פעילות משפחתית וחברתית וכן פעילות ספורטיבית. שגרת החיים היא במקרים רבים זו שמצילה את האדם מעיסוקו הלא אדפטיבי ומעורר האימה.

• מקורותיה של חרדה לגבי כסף באמונות ואסוציאציות שנרכשו בשנים המוקדמות בחיינו. המידע הזה חיוני כדי לנסות ולהפריד בין ההווה לבין העבר, תהליך שאם אתם מתקשים לעבור לבד או עם אנשים קרובים, חשוב לעבוד על ההפרדה הזו בטיפול. היא מספקת הקלה עצומה. אמונות יסוד שנרכשו בגילאים מוקדמים משפיעות עלינו ללא הרף, כפי שציין אלברט אליס בגישת ה-REBT שפיתח, בה ציין 12 דפוסי חשיבה שגויים. חשוב לקרוא על עיוותי חשיבה (עיוותים קוגניטיביים) וללמוד על תרומתם של אלו להעצמת פחדים פיננסיים. לדוגמא: לרבים מאיתנו פשוט קשה לחיות בלי מינוס בבנק, למרות שיתכן ואנחנו מתפרנסים טוב ולכאורה אמורים אפילו לפתוח תכניות חיסכון.

סיבה אפשרית לכך, שרלוונטית מאוד בישראל במשפחות של מהגרים, עשויה לנבוע מגדילה במשפחה דלת-אמצעים, בה נשמעה בתכיפות הנחה לפיה: "עשירים הם אומללים ועניים הם מאושרים". במהלך טיפול פסיכולוגי מאותגרות הנחות כאלה והרלוונטיות שלהן נבדקת מחדש על ידי המטפל והמטופל, בעיקר כאשר הן מפריעות כיום לחיות חיים מכבדים ואמידים. איתן טמיר

• במקרים בהם החרדה אינה שוככת מעצמה ויוצרת סבל רב  ומתמשך, לצד אורח חיים לא בריא ולא מציאותי בקרב האדם וקרוביו, חשוב מאוד לפנות לטיפול בחרדה, בדיוק כפי שנהוג לעשות במצבים של הפרעות חרדה וקשיים רגשיים מסוגים נוספים. הטיפול הנפשי, בין אם טיפול CBT ובין אם טיפול רגשי, מסייע לאדם לקבל ראייה מציאותית יותר לגבי חייו ומצבו הכלכלי, ולזנוח את תמונת המצב המאיימת והכפייתית בה החזיק קודם לכן. יתרה על כן, הטיפול מסייע לאדם להבין שהכסף אינו תעודת ביטוח לחיים (ושבכלל, לרוב אין דרך להשיג וודאות כלכלית מלאה לחיים, ושזה בסדר). המטפל מסייע למטופל למצוא דרכים לבנות את חייו בהווה באופן יעיל, סביב עיסוקים בריאים, ולקבל את מה שאין למטופל שליטה לגביו.

על אף שחרדה נוטה לחזור להישנות בתקופות חיים שונות, לפי מידת הלחץ הנפשי עמה אנו מתמודדים, והיא נוטה לקבל ביטוי שונה בחיים, הטיפול הנפשי בחרדה באופן כללי, ובחרדה כלכלית בפרט, נחשב ליציב ביותר.

הטיפול הפסיכולוגי מקנה לאדם כלים להתמודדות עם החרדה, המחשבות המטרידות ותחושת האיום, במיוחד אלה שאינן מעוגנות במציאות, אשר יישארו עימו לאורך חייו ויעזרו לו להתמודד עם החרדה, אם וכאשר תחזור.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

ונקנח בחיוך - 

החרדות של משיח לקראת פשיטת רגל באורחן.

איכשהו כל אחד/ת מוצא בקטע הזה חלק מעצמו:

מקורות:

Adamus, M., Chayinska, M., Šrol, J., Adam-Troian, J., Ballová Mikušková, E., & Teličak, P. (2025). All you'll feel is doom and gloom: Multiple perspectives on the associations between economic anxiety and conspiracy beliefs. Political Psychology, 00, 1–16. https://doi.org/10.1111/pops.70003

Kahneman, D., & Deaton, A. (2010). High income improves evaluation of life but not emotional well-being. Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America, 107(38), 16489-16493. https://doi.org/10.1073/pnas.1011492107

Matz, S. C., & Gladstone, J. J. (2018). Nice Guys Finish Last: When and Why Agreeableness Is Associated With Economic Hardship. Journal of Personality and Social Psychology.

Seeman, T., Thomas, D., Stein Merkin, S., Moore, K., Watson, K., & Karlamangla, A. (2018). The Great Recession worsened blood pressure and blood glucose levels in American adults. Proceedings of the National Academy of Sciences, 201710502.

Shaw, B. A., Agahi, N., & Krause, N. (2011). Are changes in financial strain associated with changes in alcohol use and smoking among older adults? Journal of Studies on Alcohol and Drugs, 72(6), 917-925.

Proceedings of the National Academy of Sciences ,March 2018, 201710502

https://www.reddit.com/r/personalfinance/comments/60abj2/financial_anxiety/

https://www.debt.org/advice/emotional-effects/

https://www.psychiatry.org/news-room/apa-public-opinion-polls

איך יועץ קריירה עוזר לנועץ?

יועצי קריירה יכולים לעזור בהשגת יעדים בקריירה, אבל איך ניתן לדעת האם אני צריך ייעוץ קריירה או לא?

דבר ראשון יש לגבש את התשובה לשאלה – בשביל מה אני צריך ייעוץ קריירה?

הנה כמה סיבות בגינן אנשים פונים לייעוץ קריירה, כדי שתוכלו לבחון האם ואיך ניתן להרוויח מהתהליך:

חקירה לגבי מקומי בעולם התעסוקה

סיבה מרכזית בגינה פונים אנשים לייעוץ קריירה או ייעוץ תעסוקתי היא כי הם מגיעים לצומת בקריירה ורוצים שינוי, או מתפכחים לגבי העשייה הנוכחית שלהם ומבינים שזה לא מה שהיו רוצים להמשיך לעשות או שתמיד רצו לעשות משהו אחר.

אולי הם פשוט איבדו את ההתלהבות שהביאה אותם מלכתחילה לעסוק באותו התחום (קראו כאן תיאור מקרה מעניין של טיפול תעסוקתי בקריירה).

יועץ הקריירה יכול לעזור למקד מה הם הכוחות הטבעיים האישיים שלי ואיך למקסם אותם בעולם העבודה. היועץ יכול גם לעזור להבין אילו מקצועות אחרים בכלל קיימים בחוץ?

שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

• האם אני מרגיש שאני ממצה את הפוטנציאל שלי?

• האם אני מרגיש בטוח בעבודה שלי?

• האם אני יודע מהם הערכים המובילים אותי?

• האם אני מרוצה בעבודה הנוכחית?

• האם אני יודע מהם היכולות והכישורים הטבעיים שלי?

• האם אני יודע איך להשתמש ביכולות ובנסיון שצברתי כדי לקדם את עצמי בעבודה?

ניהול קריירה

יכול להיות שאתם מרוצים בעבודה שלכם אבל הייתם רוצים להתקדם ולהתפתח משם. אולי אתם מרגישים שהבוס לא מספיק רואה את היכולות שלכם, אולי בדיוק קידמו מישהו אחר לתפקיד ששמתם עליו עין ואתם לא בטוחים איך לנהל את הקריירה שלכם מפה והלאה. לצבור בטחון דרך חיזוק הפרופיל והפונקציה שלכם בעבודה יכולה לעזור להשיג את ההצלחה לה אתם ראויים ושואפים.

שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

• האם אני עושה את ההתפתחות הרצויה לי בקריירה שלי?

• האם יש הזדמנויות להתפתחות והתקדמות בתוך הארגון בו אני עובד?

• האם יש לי תכניות להגיע אליהן?

• האם אני יודע כיצד להתכונן לקידום?

• האם אני יודע כיצד להשיג את המירב מישיבות, כנסים, פגישות ואפשרויות ליצירת קשרים?

• האם יש לי מנטור או יועץ שיעזור או יכוון אותי כיצד להתמודד עם סיטואציות מורכבות בעבודה?

תמיכה בתהליך חיפוש עבודה

כתלות ביועץ שתבחרו, יש גם כאלו שיכולים לעזור בתהליך חיפוש העבודה. החל מייעוץ לגבי קורות החיים, איך לעבור ראיונות, ועד לחיפוש אילו משרות קיימות בשוק. לפעמים רק עצם זה שיש לכם מישהו שמדריך אתכם באיזורים האלו יכול לעשות את תהליך חיפוש העבודה ליותר נסבל ובטוח ליותר אפקטיבי.

שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

• האם אתם יודעים כיצד להגיע להזדמנויות עבודה נחשקות?

• האם אתם בטוחים שאתם יודעים איך לעבור ראיונות עבודה בהצלחה?

• האם אתם חושבים שקורות החיים שלכם "ישיגו" לכם ראיון?

• האם אתם יודעים כיצד להתמודד עם דחייה ולהמשיך קדימה?

• האם אתם יודעים לנהל מו"מ לגבי שכר באופן מוצלח?

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

1 במרץ 2023   

מהו מבחן השלכתי?

מבחן ה- TAT מבוסס על ההשערה השלכתית.

מבחנים השלכתיים מניחים כי הדרך בה נבחן תופס ומגיב לגרוי עמום חושפת צרכים, רגשות, רצונות וקונפליקטים פנימיים.

רבים מכם מכירים בוודאי שאלוני אישיות, בהם הנבדק מתבקש להשיב על שאלות ספיציפיות הנוגעות להעדפותיו, למשל האם הוא מעדיף לקרוא ספר או לצאת לטיול.

יתכן ויצא לכם גם להשיב לשאלונים שבהם אתם מתבקשים לדרג את עצמכם על רצף או סולם כלשהו למשל, בין עצוב לשמח, או לקבוע האם היגד מסוים הוא ״נכון״ או ״לא נכון״ לגביך (למשל, מבחן האישיות MMPI, או מבחן CPI בצבא).

במבחן פסיכולוגי השלכתי, לעומת זאת, מתמודד הנבדק מול גירוי ויזואלי שאינו לגמרי מוגדר.

המאובחן, ילד, מתבגר או מבוגר, מתבקש לתת תגובה ורבלית, לספר סיפור אודות הגירוי.

למי מותר להעביר מבחן TAT?

מבחנים להערכת האישיות מועברים

אך ורק על ידי פסיכולוגים קליניים מומחים,

או מתמחים בפסיכולוגיה

תחת הדרכה של מדריך מוסמך

בפסיכודיאגנוסטיקה

מטעם מועצת הפסיכולוגים

 אבחון פסיכודיאגנוסטי שלם - מבחנים, עלויות, מטרות <

מהו מבחן TAT?

מבחן TAT פותח בשנת 1933, במטרה למיין אנשים, בייחוד בצבא האמריקאי.

את מבחן ה-TAT, מבחן התפסת נושא, פיתחו שני פסיכואנליטיקאים מאוניברסיטת הרווארד, ב-1933, Henry a. Murray ו- Christiana D. Morgan.

מוריי לא השתמש בשיטה מובחנת או מוגדרת לניתוח סיפורי הנבדקים. הוא השתמש באלמנט התימתי, על פי הסיפורים של הנבדקים. במילים אחרות, התגובה של הנבדק היא לא רק תפיסתית אלא פרשנית.

כך, הם ראו ב-TAT כלי אבחוני שמטרתו לחשוף את הדינמיקות הלא מודעות והפחות גלויות בנפשו של האדם הנבדק והתמקדו בעיקר בחקר המניעים והצרכים להישג, כח, אינטימיות ופתרון בעיות.

ה-TAT נחשב למבחן השלכתי פופולארי ונמצא בשימוש נרחב באבחונים קליניים ותעסוקתיים בכל העולם. הוא נחשב משני בחשיבותו רק למבחן כתמי הדיו, הרורשאך.

כמובן שהוא מועבר כחלק מבטרייה אבחונית שלמה הכוללת מבחנים נוספים ואינו עומד בפני עצמו ככלי אבחון יחיד.

בארץ משתמשים עבור מבוגרים ב-TAT ועבור ילדים ב-CAT ובמבחן רוברטס, אותו לומדים בעיקר פסיכולוגים קליניים באוניברסיטת חיפה. ֿ

התפתחות המבחן 

Christiana D. Morgan, פסיכולוג, פסיכיאטר ותיאורטיקן מגישת האגו, ניתח שנים ארוכות על ה-TAT ופיתח מהדורות שגם השתנו במהלך השנים.

הוא גם שכלל והמציא כלים דומים כמו ה-CAT, המבחן המקביל לילדים (ראו בהמשך המאמר).

אח"כ המשיך בפיתוח כלים לאוכלוסיות מסוימות. המגמה שהחל בה – לבנות כלים שמיועדים לאוכלוסיות, תרבויות, או תפקידים מסוימים – הרחיבה את היצע הכלים הפסיכודיאגנוסטיים, אבל עם הזמן התעוררה בעיה, בה נבדקים התאימו את התשובות למה שמצופה מהם ביחס לסיטואציה. כלומר, המבחן הפך להיות קונקרטי מדי, מה שפגע באיכות ההשלכתית שלו. 

Bellak לקח בחשבון את העמדה הבסיסית של ה-TAT, לפיה לכל כרטיס יש משמעות מסוימת, שאמורה לבדוק עולם תוכן מסוים ואיזור מסוים בתפקוד של האדם. זו המשמעות של המושג ניתוח תימתי. אותו הדבר ב-CAT, בכל אחת מהתמונות יש נושא שהתמונה מעלה והסיפור אמור לענות, כך או אחרת, על הנושא הזה.

השיטה של ווסטן (Westen), פותחה בשנות התשעים ועד היום יש לה עוד ועוד מהדורות. 

מה כולל ה-TAT?

מבחן TAT כולל תמונות בשחור לבן, המוצגות לנבחן שמתבקש לספר סיפור על כל אחת מהן, שנראה לו הגיוני ומחובר לתמונה, ושיש בו התחלה, אמצע וסוף.

המבחן מכיל גם כרטיס ריק, שמאפשר השלכה חופשית ונטולת קווי מתאר.

כאמור, פסיכולוגים קליניים מכנים מבחנים מסוג זה, מבחני אישיות השלכתיים, מפני שבאופן לא מודע הנבחן משליך תכנים משמעותיים מעולמו הפנימי על הסיפורים אותם הוא יוצר. 

מבחן CAT

מבחן דומה ל-TAT פותח גם עבור  ילדים עד גיל 10, והוא נקרא C.A.T.

המבחן כולל סדרה של 10 תמונות עמומות הילד מתבקש ליצור סיפור. 

במקום בני אדם מופיעים בתמונות בעלי חיים, שקרובים יותר לעולמם של ילדים.

התמונות מצוירות ופחות 'מאיימות' וניתן ללמוד מהן הרבה על האובייקטים המופנמים, על מערכות יחסים בבית, תמות רגשיות מרכזיות, כמו הישגיות, דחייה, בדידות, בקשה וקבלת עזרה.

פסיכולוג הילדים בוחר את הכרטיסים המועדפים באבחון, לפי שיקול דעתו. 

ביקורת על מבחן ה-TAT

כמו עם הרבה מבחנים השלכתיים אחרים, כמו הרורשאך או מבחן הציורים, נראה שהפסיכולוגיה הקלינית המחקרית הולכת ומתנערת מהשימוש בהם. 

בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה בירושלים, למשל, כבר לא יידרשו הסטודנטים במגמה הקלינית להעביר ולנתח מבחני רורשאך כחלק מהפרקטיקום בפסיכודיאגנוסטיקה, החל משנת הלימודים 2020-21.ֿ

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

ירון כהן צמח (2019). למה הילד עם הכינור עצוב? מגזין דה מרקר: https://www.themarker.com/magazine/.premium-1.6976841

Coates, S. (1955). THE THEMATIC APPERCEPTION TEST. British Medical Journal, 1(4917), 833

Kitron, D. G., & Benziman, H. (1990). The Children's Apperception Test: Possible applications for adults. Israel Journal of Psychiatry and Related Sciences, 27(1), 29-47

Drew Westen (1991) Clinical Assessment of Object Relations Using the TAT, Journal of Personality Assessment, 56:1, 56-74

http://www.minddisorders.com/Py-Z/Thematic-Apperception-Test.html

פייסבוק ניתחו מיליונים של פרופילים

כדי לענות על שאלה זו בדיוק...

מסתבר שפייסבוק לא עושה שימוש בנתונים שלנו רק למטרות פרסום ורווח אלא יש גם כמה ניתוחים מעניינים שאפשר לעשות עם המידע.

למשל, עד כמה סביר שבחירת קריירה דומה לזו שבחרו ההורים שלנו?

חוקרים מפייסבוק עשו מחקר מעניין לגבי ההשפעה של בחירה תעסוקתית אצל ההורים על ילדיהם ולגבי הדמיון בין מקצועות של אחים. לצורך השאלה הראשונה הם דגמו 5.6 מיליון זוגות של הורים וילדים דוברי אנגלית שציינו מקצועות בחשבונות הפייסבוק שלהם. מכאן, הם חישבו את הסיכוי של ילד לעסוק באותו מקצוע כמו האם או האב.

התוצאות מראות למשל שיש 5% סיכוי שלאדם שהוא עו"ד יהיה בן שהוא רופא... 

"מחלומות האושר שלך

כומשים חיי"

-- זלדה

החוקרים גם העריכו העברה של מקצועות בין דורות ובין מגדרים. כך, הם מצאו כי לאבות מדענים יש בנות שבוחרות להיות מדעניות פי 3.9 לעומת היחס הכללי (בין הורים לילדים) ואילו לאמהות שעוסקות במשפטים יש בנים שבוחרים במקצוע משפטי פי 6.6. מהיחס הכללי. 1 מתוך 4 בנים של אנשי צבא מתגייס לצבא בעצמו.

אבל למרות שיש סיכוי יחסי גבוה יותר שילד ילך בעקבות מסלול התעסוקה בו הוריו בחרו, הסיכויים הללו לא אומרים שבהכרח זה מה שיקרה...

כדי לקבוע עד כמה סביר שאחים יבחרו במקצוע דומה, החוקרים בחנו 2.37 מיליון אחים מאותו מגדר והתייחסו בפרט לתיאומים ולאחים ביניהם יש הפרש של שנתיים לכל היותר, בהשוואה לכל זוג אנשים מאותו מגדר שיש ביניהם הפרש של עד שנתיים בגיל.

באופן לא מפתיע נמצא כי נטייתם של תאומים לבחור באותו מסלול קריירה היא 24.7% לעומת 15% אצל כאלו שאינם תאומים, ו-8.6% מזוגות האנשים שהם מאותו מגדר ומאותו גיל אך אינם אחים. הסבר אפשרי הוא כי סביר יותר שתאומים נחשפו לאותה הסביבה בדיוק ואותו סגנון הורות בעוד ככל שמתווספים אחים נוספים סגנון ההורות אליהם נחשפים עשוי להשתנות.

עם זאת, חשוב לזכור כי מכיוון שהנתונים לא כללו את כל מי שלא ציין מקצוע בפרופיל שלו, המדגם עשוי לא לייצג את האוכלוסיה הכללית.

לסיכום, ניתן לומר כי בני אותה משפחה נוטים באופן יחסי גם לבחור באותו מקצוע, וזה נכון באופן מיוחד לגבי תאומים. עם זאת, במונחים אבסולוטיים מרבית הילדים בוחרים בדרך שלהם, שהיא שונה מזו של אחיהם או הוריהם.

לקריאה נוספת ומפורטת יותר על המחקר,

כולל דיאגרמות מפורטות המראות קשרים בין מקצועות:

https://research.facebook.com/blog/2016/03/do-jobs-run-in-families/ 

אם אתם מרגישים בשלים

לתהליך של טיפול תעסוקתי,

התקשרו אלנו להכוונה.

ההבדל בין ה"אגו" (או כפי שתורגם לעברית – האני) לבין ה"עצמי" אינו רק הבדל סמנטי, או צורת התייחסות שונה לאותו דבר בראי התיאוריות השונות.

כל אחת מהמילים היא גרעין של תפיסת סובייקט שונה, המעניקה תשובה אחרת לשאלה – "מיהו האדם" ומה מבנה הנפש אשר עומד בבסיסו.

להיכרות מעמיקה עם שני המושגים עצמם:

האגו (Ego)

העצמי (Self) 

האם האדם הוא הרכב של פונקציות נפשיות אשר שואפות להביא לאיזון פנימי?

או שמא האדם הוא יציר החוויה הסובייקטיבית שלו?

והאם ייתכן כי שתי האפשרויות נכונות, והעניין תלוי בנקודת המבט וברובד ההסתכלות?

הן ה"אגו" והן ה"עצמי" משמשים כמושגים עשירים, בעזרתם ניתן להסביר פתולוגיות, בריאות נפשית, תיאוריות דינמיות והתנהגות אנושית. אך כל אחד מהם נושק להיבטים אחרים בעולמו הפנימי של האדם.

מהו האגו?

בהתחקות אחר היווצרותם של שני המושגים הללו, ניתן לפרוש בגסות את ההבדל ביניהם:

האגו, שהחל את דרכו התיאורטית כחלק מהבנה הסטרוקטורלי של פרויד, הוא פונקציה נפשית המתווכת בין הדחפים, הסופר-אגו, ודרישות המציאות.

הוא רכיב בתוך מבנה הנפש של האדם, הכולל אוסף של תפקודים שונים שמהותם הסתגלות למציאות ושמירה על התפקוד.

העצמי של קוהוט

העצמי, שהחל את דרכו כמושג פסיכואנליטי מרכזי אצל תיאורטיקנים כמו דונלד ויניקוט, וגובש בהמשך בפסיכולוגיית העצמי של קוהוט, אינו מבנה, אלא חוויה סובייקטיבית של האדם את עצמו.

העצמי אינו סטרוקטורה בתוך מבנה הנפש, אלא חוויה אשר מתהווה מתוך המגע עם הסביבה החיצונית ועם הנפש הפנימית.  

היינץ קוהוט ניסה לייצר מעבר מאגו ל-self, לפיו העצמי הוא ארגון יותר גדול מהאגו, שבכוחו להסביר היבטים מגוונים אותם ייחס פרויד לאגו.

כאשר קוהוט התייחס לעצמי, הכוונה היא לחלקים שהאדם מרגיש שהם שלו, חלקים שהוא מייחס לעצמו (כאן הרגשתי ככה וככה).

הדחפים זה כל מה שאנו יודעים על המערכת הפיזיולוגית, המערכת התגובתית של FFF, מערכות תפיסה וקוגניציה- מערכות שעומדות לרשות האורגניזם, האגו מגייס אותן לטובתו. הדחפים אינם רק כוח שהמערכת מנסה לווסת כדי שלא יתפרצו.

מתוך כך, ניתן להבין את התיאוריות אשר מתבססות על שני המושגים הללו, ואת האופן בו הן מתייחסות להיבטים מעט שונים של נפש האדם. התיאוריות אשר העמידו את מושג האגו במרכזן (כגון פסיכולוגיית האגו), חקרו את האגו כפונקציה נפשית, ואת האופן בו התפקוד שלו קשור לבריאות נפשית או חולי. כך למשל, מאהלר הכירה בתנועה ההתפתחותית של האגו אשר מוביל את האדם לעבר הגשמת הצרכים של אוטונומיה, ספרציה ואינדיבידואציה.

אנה פרויד, לחלופין, שרטטה את מנגנוני ההגנה של האגו והתמקדה בפונקציות ההגנתיות שהוא מפעיל, כגון הדחקה, השלכה, סובלימציה, היפוך תגובה ועוד.

מושג האגו של פרויד הפך לאבן יסוד של התיאוריות הפסיכואנליטיות. הוגים רבים עשו בו שימוש כדי לתאר את אותו מנגנון מופשט שמחבר בין חלקי הנפש השונים, הדחפים, הערכים, המציאות, יחסי האובייקט וההגנות. אך האגו, על אף מרכזיותו בעולם הפנימי, נותר בכל התיאוריות בגדר סטרוקטורה מוגדרת, שאין בה די כדי לתאר חוויה שלמה יותר של עצמיות.

קוהוט, לעומתו, התייחס לאופן בו נבנה עצמי קוהסיבי ועמיד מתוך חוויות בריאות של אמפתיה, שיקוף, אידאליזציה, וחווית "זולת-עצמי" מיטיב מהסביבה.

פיליפ ברומברג, לעומתם, דן ב"עצמי-מרובה", מושג אשר מתאר את חווית העצמי הכרוך כל העת ביחסים אינטר-סובייקטיביים, ואת האופן בו העצמי בא לידי ביטויים שונים בתוך מערכת היחסים שלו עם סביבות שונות.

דור המודלים של ה"Self" עושה מעבר מעולם המבנים הנפשיים לעולם החוויה הסובייקטיבית, ומתייחס למונח "עצמי" כמונח הוליסטי יותר, שאינו ניתן לרדוקציה שכן הוא כולל את החוויה בכללותה.

על אף שמבחינה לשונית, המרחק בין "אני" לבין "עצמי" נדמה קטן, במחשבה רחבה יותר ניתן להבין את הצורך להפריד בין המושגים הללו אשר מתארים עולמות שונים.

ניתן לחשוב על זה בצורה הבאה: כאשר אנו אומרים "פגעו לי באגו", למעשה אנחנו מתכוונים שחווינו פגיעה נרקיסיסטית שלנו את עצמנו, כלומר, פגעו לנו ב"עצמי".

וכאשר אנחנו מדברים על עצמנו במונחים של מנגנוני הגנה, למעשה אנחנו מדברים על פונקציות האגו שלנו, שהן רק מרכיב אחד מתוך החוויה השלמה.

האני והעצמי לפי יונג

קרל יונג הציע שישנם שני מוקדים שונים לאישיות:

האגו, המרכיב את מרכז התודעה, והעצמי, השוכן במרכז האישיות. האישיות מקיפה לא רק את התודעה אלא גם את האגו ואת השכל הלא-מודע. ניתן לדמיין זאת כמעגל עם נקודה במרכזו: המעגל כולו הוא העצמי, בעוד שהנקודה הקטנה במרכז היא האגו.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

1 באפריל 2022   

מתוך "בין טיפול קצר מועד

לייעוץ תעסוקתי" 

עפרה נבו והדס ויסמן

במהלך השנים טכניקות מתחומי הפסיכותרפיה הוטמעו לתוך הייעוץ התעסוקתי. היועץ המקצועי / התעסוקתי, צריך למצוא את שביל  הזהב בין שני קטבים:

בין הציפייה המוגדרת והצרה של הנועץ למידע שינתן לו ממבחנים בעוד הוא מקבל תפקיד פאסיבי של מקבל עיצות, לבין הנטייה של היועץ להתייחס לבעיות נפשיות.

המוקד של הייעוץ התעסוקתי הפסיכודינאמי הוא מחד להסתפק בבחינה רציונליסטית של בעיותיו של הפונה ומאידך להמנע מטיפול בנושאים שאינם תעסוקתיים.

הפונים לייעוץ תעסוקתי מחפשים שינוי אישי דרך ההחלטה המקצועית.

תפקידו של היועץ, להישאר צמוד למוקד של הבחירה המקצועית ולעזור לנועץ לראות את התלבטויויותיו והמחסומים לקבלת החלטות כחלק מהתפתחותו. המקרים המתוארים בספרות  לרוב עוסקים במאבק לעצמאות, אינדיוידואציה, גדילה ושינוי אשר קשורים בהחלטות מקצועיות.

עקרונות מרכזיים של טיפול דינמי קצר מועד וייעוץ תעסוקתי

פסיכותרפיה קצרת מועד, מסיבות מגוונות, קיבלה כיום מעמד של טיפול מועדף עבור רוב המטופלים. קיימים מספר עקרונות משותפים המהווים נקודות מפגש בין טיפול דינאמי קצר מועד לבין ייעוץ תעסוקתי-התפתחותי:

1. שינויים בטווח החיים- הנחת היסוד בשניהם היא כי מטופלים מסוגלים לעשות שינויים, הפרט נתפס כמשתנה ומתפתח לאורך כל החיים.

2. זמן תחום ומוגבל – חשיבות נושא הזמן הינה בלב טיפול קצר המועד, וייעוץ תעסוקתי מטבעו הנו ייעוץ למספר פגישות מועטות.

3. החשיבות של הברית הטיפולית – הקשר הטיפולי מהווה מרכיב תרפוייטי מרכזי משותף, היכולת ליצור קשר חיובי ולתת אמון במטפל הכרחית להצלחת הטיפול , וחשיבות הקשר מודגש גם בספרות לגבי הייעוץ התעסוקתי.

4. הערכה מוקדמת מהירה – קיימת חשיבות להערכת המטפל לגבי המידה שבה המטופל מתאים לטיפול קצר מועד. בייעוץ התעסוקתי תהליך ההערכה מהווה חלק בלתי נפרד מהייעוץ עצמו.

5. מיקוד – אחד המאפיינים של טיפול קצר מועד הוא המיקוד בבעיה אחת או מספר מצומצם של קונפליקטים מרכזיים. המטרה של הייעוץ התעסוקתי הדניאמי היא לעזור לפרט לגלות את התמה המרכזית ולקשרה לנושא התעסוקתי.

6. אקטיביות ודידקטיביות מצד המטפל – גישה אקטיבית אופיינית לייעוץ תעסוקתי , והיא גם משמשת את המטפל קצר המועד כדי לשמור על המוקד בשיחה והנושאים בהם הוחלט יחד לטפל. שניהם למשל יכולים לכוון את השיחה, לחקור בצורה אקטיבית , לנסח תכניות פעולה, לתת "שיעורי בית", ללמד פתרון בעיות ולהציע למטופל תמיכה והכוונה.

7. גמישות טיפולית – גמישות פסיכולוגית בבחירת ההתערבות מאפיינת הן את  היועץ התעסוקתי המשלב בעבודתו טכניקות שונות, והן את מטפל שבוחר את ההתערבויות שלו בצורה גמישה.

8. התייחסות לסיום הטיפול – מעצם היות הזמן אחד ממרכיבי הטיפול, מהווה נושא סיום הטיפול חלק בלתי נפרד בשני סוגי התהליכים.

המוקד בייעוץ תעסוקתי קלאסי הוא קבלת החלטה על מסלול קריירה. הנועץ מגיע עם ציפיות מוגדרות של עיסוק בבחירת חלופות תעסוקתיות ובהתאמתן של החלופות השונות לפרט.

מודל העבודה של היועץ התעסוקתי מתייחס לשני מוקדים: התעסוקתי והאישי (הדינאמי). אחת מהדרכים לשלב בין שני המוקדים היא לנסח סוגייה מרכזית המכילה בתוכה את הכאב הכרוני כפי שהוא שזור בשלב ההתפתחותי שבו הנועץ נמצא סביב קבלת החלטה תעסוקתית.

האתגר, הוא שמירה על האיזון העדין בין עבודה דינאמית על הסוגיה המרכזית והמוקד התעסוקתי. המשקל שינתן לשני המוקדים יקבע לפי המקרה עצמו. ניתן לנסח חוזה עבודה הכולל התייחסות לבעיה האישית שבמוקד ההתלבטות התעסוקתית. בשלב זה רצוי גם לתאם ציפיות בנוגע לאורך הייעוץ עצמו. זמן מוגבל פעמים רבות מביא לתהליכים מזורזים של תובנה וקבלת החלטות ולהאצת תהליכים טיפוליים.

הספרות מצביעה על כך שהפונים לייעוץ  תעסוקתי מדווחים על בעיות אישיות לא פחותות מאשר הפונים לייעוץ אישי אולם הם בוחרים לפנות לייעוץ תעסוקתי  ומצפים לפתור את בעיותיהם האישיות דרך בחירה בקריירה. בייעוץ, מבחנים ושאלוני אישיות מאפשרים התיייחסות ייחודית לסוגייה המרכזית ומצליחים למקד את תשומת הלב של הנועץ לנושאים חשובים העומדים בבסיס ההתלבטות התעסוקתית.

לסיכום, ניתן ללמוד מכאן על כלים אופרטיביים למודל עבודה משולב של ייעוץ תעסוקתי דינאמי – התפתחותי.

על דוגמאות לתהליכי ייעוץ המיישמים את המודל המשולב ניתן להרחיב בקריאה:

נבו עפרה, ויסמן הדס, בין טיפול קצר מועד לייעוץ תעסוקתי: הצעה למודל עבודה.  אדם ועבודה, 9,  29-54, 2000.

יועצת חינוכית

ופסיכולוגית ילדים:

מה ההבדלים?

ראשית נאמר:

אם ברצונכם לעמוד על ההבדלים ולהבהירם, אנו מזמינים אתכם להתקשר אלינו לשיחה טלפונית במכון טמיר. אחרי הכל, זו חלק מהפרקטיקה היומיומית שלנו:

במכון טמיר עובדים יחדיו פסיכולוגים קליניים לילדים בתל אביב, גם בטיפול אונליין וגם במרכז שלנו ביגאל אלון, שמצויים בשיתוף פעולה ובקשר שוטף עם יועצות חינוכיות בבתי ספר רבים העיר ובאיזור המרכז. 

עכשיו נמשיך:

את מרבית זמננו בשני העשורים הראשונים לחיים אנו מעבירים בתוך מערכת החינוך.

החל מאתגרי הגיל הרך ועד משבר גיל ההתבגרות, מעביר הילד את הנתח המשמעותי ביותר של יומו בתוך מוסדות הלימוד, במסגרות אשר הופכות למשמעותיות מאין כמוהן עבורו. בתוך מערכת החינוך מתרחשים רבים מתהליכי ההתפתחות החשובים ביותר. ילדים רוכשים בהן את הכלים ללמוד, את הידע הבסיסי שילווה אותם בחייהם ואת המיומנויות אותן יישמו בבגרותם. אך מעבר להיבט החינוכי, בתי-הספר משמשים עבור רובם גם חממה להתפתחות רגשית וחברתית. רבים מגלים את תחומי העניין שלהם, את דפוסי ההתקשרות שלהם את הכישרונות והקשיים שלהם בגילאים הללו, ולכן אין ספק כי תקופה זו היא בעלת פוטנציאל רב לצמיחה אך גם למשברים.

בשל כך, צוותי מוסדות החינוך בימינו אינם מונים רק מורים שתפקידם להעביר את חומרי הלימוד בכיתות. לצד ההיבטים הדידקטיים של בתי-הספר, ישנה הכרה הולכת וגוברת בחשיבות המענה שמספק מוסד הלימודים לצרכים הרגשיים של התלמידים, ובחשיבות של הסיוע וההכרה הן בקשיים והן בייחודיות של כל תלמיד ותלמיד. לכן חשוב להכיר בבעלי התפקידים השונים שאמונים על היבט זה במערכת החינוך. מחד ישנם היועצים החינוכיים ומאידך הפסיכולוגים, וכל אחד מהם מציע מענה אחר לילדים על אף שלעתים תפקידיהם נראים מקבילים.

היועץ החינוכי הוא למעשה הנציג של תחום בריאות הנפש בתוך המסגרת החינוכית. תפקידו לייעץ לבתי-הספר כיצד ליצור סביבה תומכת רגשית לילדים ולמתבגרים, כיצד לאפשר לילדים לבטא את עצמם בתוך המסגרת ולמצוא את ייחודם, ותפקידו לסייע לצוות המקצועי לרכוש כלים להתמודדות עם משברים , בעיות רגשיות ועוד. כך, מצד אחד, פועל היועץ החינוכי מול הצוותים המקצועיים של בתי-הספר ומספק להם הכשרה. עליו לפתח עבורם תכניות התערבות מועילות למצבים שעלולים להתעורר ולתרום אותם ליצירת דיאלוג עם התלמידים במסגרתו יוכלו לאתר את נקודות החוזק והקושי שלהם.

תחנות השפ"ח (שירות פסיכולוגי חינוכי) בישראל:

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Shefi/gapim/psychology/tachanot/

מצד שני, היועץ החינוכי עובד באופן פרטני עם התלמידים הזקוקים לו. הוא מסייע לתלמידים להתמודד עם קשיים (בין אם משבריים או מתמשכים) שעשויים להפריע להם במסגרת הלימודים. כמו כן, היועץ החינוכי פועל כמעין "מתאם" של כל גורמי הטיפול הקשורים לבעיה של הילד, והוא פועל ומקשר בין ההורים, המנהל, צוות המורים וגורמים מטפלים נוספים. על כן, היועצים החינוכיים הם חיוניים עבור ילדים במצבי סיכון, ילדים לקויי למידה, ילדים עולים חדשים או ילדים מחוננים – כל אלו שהמסגרת הבית-ספרית הרגילה עשויה לפספס אותם, להקשות עליהם או לפסוח על כשרונם.

בעוד שהיועץ החינוכי מהווה חלק ממערכת החינוך ופועל מטעם בית-הספר, כלומר, מתוך הארגון עצמו, הפסיכולוג החינוכי אינו כפוף לבית-הספר מבחינה ארגונית, ומכאן גם נגזר תפקידו. פסיכולוגים חינוכיים לרוב עובדים במסגרת השירות הפסיכולוגי האזורי, והם בעל סמכות להעניק טיפול פרטני, שלא במסגרת בית-הספר, למי שזקוק לכך. כמו כן, הפסיכולוג החינוכי הוא בעל הסמכות לערוך אבחונים פסיכולוגיים, בעיקר אבחון פסיכודידקטי, ואבחוני לקות למידה, בניגוד ליועץ החינוכי שאינו מוסמך לעשות כן.

מי שרשאי לעבוד כפסיכולוג חינוכי הוא אדם שסיים תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית ועבר ארבע שנות התמחות, שלאחריהן קיבל רישיון ממשרד הבריאות לעשות במקצוע. היועץ החינוכי, לעומתו, הוא מי שסיים תואר שני לפחות בייעוץ חינוכי, והוא מחזיק גם בתעודת הוראה ובהסכמה ממשרד החינוך.

שני בעלי התפקידים, גם היועץ וגם הפסיכולוג, תפקידם להיות אמונים על הרווחה הנפשית של התלמידים במערכת החינוך. שניהם מסייעים לתלמידים ולילדי הגן להשתלב במסגרת החינוכית, לעבור תהליכי התפתחות נורמטיביים עם בני גילם ולהתמודד עם מצבים רגשיים והסתגלותיים, אך ההבדל טמון בהכשרתם ובמסגרת עבודתם: בעוד שהיועץ החינוכי עובד מטעם בית-הספר ואחראי לראייה מערכתית ופנים ארגונים של רווחת התלמידים, הפסיכולוג הוא מי שאמון על טיפול פרטני ואבחון של הילדים, ולאו דווקא על התנהלות מוסדות הלימוד מולם.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

טיפול פונקציונלי-אנליטי

FAP - Functional analytic

כשהבהביוריזם וההתייחסותיות

נפגשו באוניברסיטת וושינגטון

שורה של תגליות מהפכניות פרי ידם של חוקרים כמו פבלוב וסקינר הביאה לעליית קרנו של הזרם הביהביוריסטי בפסיכולוגיה, אשר טען באופן נחרץ:

ההתנהגות האנושית כולה היא תוצר של התניות, למידה וחיזוקים. לדידם, הביהביוריזם גילה את עקרונות היסוד של חוקי הלמידה, לפיהם התנהגות שזוכה לחיזוק תגבר, והתנהגות שמלווה בענישה תפתח, ושכל למידה היא תוצר של התניות.

ווטסון, אחד מהחוקרים הביהביוריסטים, אף נודע באמירתו כי אם יתנו לו 12 תינוקות, יוכל להפוך כל אחד מהם לאיזה מומחה שירצה, רופא, עורך דין או אמן, ללא קשר לכישוריו – שכן כל התכונות האנושיות הן תוצאה של למידה.

מקורות הגישה 

מאז, תגליות רבות התווספו לתחום המחקר הפסיכולוגי, והביהביוריזם נודע בתור זרם שיכול להסביר רק נדבך אחד, מסוים, בהתנהגות האנושית.

עם זאת, עקרונות היסוד שהוכיחו החוקרים ההתנהגותיים הפכו לעקרונות העומדים בבסיסן של טכניקות טיפול רבות עד היום.

מהו טיפול פונקציונלי אנליטי?

טיפול פונקציונלי-אנליטי (FAP - Functional analytic psychotherapy) הוא שיטת פסיכותרפיה ממשפחת הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מהגל השלישי שהתפתחה באוניברסיטת וושינגטון, במקביל ל-DBT , על ברכי עקרונות הביהביוריזם הרדיקלי. FAP פותחה בשנות ה-80 על ידי הפסיכולוגים קולנברג וטסאי.

זהו טיפול אשר שם דגש על בעיות במערכות יחסים ויצירת קשרים בין אישיים טובים, על כן הוא עוסק במיוחד בהתנהגות של המטופל בתוך מערכת היחסים הטיפולית, כלומר, בינו לבין המטפל. דגש זה מחבר באופן מעניין בין טיפול התנהגותי קצר מועד לטיפול התייחסותי .

למיי מתאימה השיטה?

טיפול FAP נועד עבור מטופלים שמתמודדים עם קשיים הקשורים באופן מובהק למערכות היחסים בחייהם. המטופלים עשויים לסבול מסיטואציות בהן הם נמצאים בחברת אנשים, או לחילופין לסבול מבדידות, אך בכל אחד מהמקרים הם מתמודדים עם כאב נפשי אשר נגרם בשל היעדר היכולת שלהם ליצור קשרים משמעותיים. מתוך כך, הטיפול הפונקציונלי-אנליטי שם דגש על מערכת היחסים הטיפולית כאמצעי לשינוי מקסימלי אצל המטופל, ובייחוד על התגובות המיידיות של המטפל להתנהגות הרצויה של המטופל.

מהן הנחות העבודה של FAP?

טיפול FAP מתבסס על הנחות היסוד של הטיפול ההתנהגותי אודות היכולת לייצר התניות קלאסיות ואופרנטיות:

כאשר גירוי חיובי יופיע בסמוך להתנהגות רצויה, התנהגות זו תתחזק באופן טבעי שכן היא מביאה לתוצאה רצויה ונעימה. שיטת הטיפול מיישמת את אותו עיקרון בחדר הטיפולים. בהנחה שאדם מתנהג כפי שהוא מתנהג לאור החיזוקים שקיבל על התנהגותו במערכות יחסים קודמות, ניתן לשנות את התנהגותו באמצעות חיזוקים במסגרת הטיפולית – מה שיעזור לו ליישם את הכלים שרכש גם מחוצה לה.

ראשית, על המטפל להבין יחד עם המטופל מהן ההתנהגויות הרצויות שאותן חשוב לחזק.

כיוון שהדגש מושם בעיקר על עידוד יצירת מערכות יחסים משמעותיות, ההתנהגויות הרצויות הן אלו אשר יוצרות קרבה, אומץ, מודעות, אמפתיה ופתיחות.

על המטפל להפנות תשומת לב קשובה להתנהגויות מסוג זה, ולהיענות להן באופן מיידי בחיזוקים חיוביים טבעיים ומעודדים. למשל, באמירה כמו "זה שאתה נחשף בפני עכשיו גורם לי להרגיש הרבה יותר קרוב ומחובר אליך".

בהתאם לעקרונות ההתהגותיים וחוקי הלמידה, ככל שההתנהגות והחיזוק יתרחשו בצמידות זמנים ועקבי יותר, כך ההתנהגות הרצויה תהפוך לתדירה יותר. כך, ככל שבמהלך הטיפול יתרחשו יותר אירועים של קרבה, הקשבה ופתיחות אשר ייענו בחיזוקים חיוביים מצד המטפל, יפנה המטופל לאותן התנהגויות גם ביחסיו המתקיימים מחוץ לחדר הטיפולים, ויחזק את יכולתו לקיים מערכות יחסים משמעותיות בחייו.

המחקר מעיד על הצלחת הטיפול בהתמודדות עם הפרעות אישיות ואף עם הפרעה טורדנית כפייתית.

מהי הביקורת המרכזית על השיטה?

הביקורת כלפי השיטה היא בעיקר ב'רתימת העגלה לפני הסוסים', כלומר התקדמות תיאורטית ומעשית בטרם תוקפה השיטה בכלים אמפריים מקובלים של טיפולים פסיכולוגיים מבוססי ראיות.

מחקרים על FAP (מתוך ויקיפדיה) <

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

2 ביולי 2022   

מקורות:

Dobson Keith S. Handbook of cognitive-behavioral therapies. 2nd Edition Guilford Press; New York; London: 2001

Dunn M. Cognitive analytic therapy. In: Dryden W, editor. In Dryden’s Handbook of Individual Therapy. Sage; London: 2007. p. 584.

Ellis A, editor. Theoretical and Empirical Foundations of Rational-Emotive Therapy. Brooks/Cole; Monterey: 1979

Kanter, J. W., Manbeck, K. E., Kuczynski, A. M., Maitland, D. M., Villas-Bôas, A., & Ortega, M. A. R. (2017). A comprehensive review of research on Functional Analytic Psychotherapy. Clinical psychology review.

Tsai, M., Gustafsson, T., Kanter, J., Plummer Loudon, M., & Kohlenberg, R. J. (2017). Saying good goodbyes to your clients: A functional analytic psychotherapy (FAP) perspective. Psychotherapy, 54(1), 22.

Tsai, M., Yard, S., & Kohlenberg, R. J. (2014). Functional analytic psychotherapy: A behavioral relational approach to treatment. Psychotherapy, 51(3), 364-371

מהי דסנסיטיזציה שיטתית?

הקהיה שיטתית,  שנקראת גם טיפול בחשיפה הדרגתית, או דסנסיטיזציה שיטתית (Systematic desensitization), היא שיטת טיפול התנהגותית בחרדה, כמו גם לטיפול בפוביות, באמצעות התניה נגדית (Counter Conditioning).

השיטה פותחה ב-שנות ה-50 של המאה הקודמת על ידי הפסיכיאטר הדרום-אפריקאי ג׳וזף וולפה.

טכניקה טיפולית זו מתבססת על שילוב בין הרפיה ודמיון מודרך לבין חשיפה הדרגתית ושיטתית לגירוי מעורר החרדה.

מטרתה לסייע למטופל להכחיד את ההתניה הקלאסית שנרכשה בעבר ומחוללת פחדים בהווה ולהמיר אותה בהתניית-נגד שמחברת בין הגרוי המאיים לבין מצב הרגיעה.

טיפול בדסנסיטיזציה מחייב תרגול ועבודה מצד המטופל, אבל ההצלחה מובטחת בשיעור גבוה מאוד של המקרים, אספקט שמתגמל מטופלים רבים שרוצים לראות תוצאות.

האבא והאמא של הטיפול ההתנהגותי

בשנות ה-50, חקר ג׳וזף וולפה (כותבים Wolpe, אבל הוגים בסגול), פסיכיאטר דרום-אפריקאי התנהגותי יצירתי, דרכים חדשות ויעילות לטיפול בחרדה.

את המחקרים ערך יחד עם מארי קובר ג׳ונס, הפסיכולוגית הראשונה שפיתחה טיפול בפוביות בקרב ילדים באמצעות הגישה ההתנהגותית, שוולפה שכלל את הטכניקה שלה.

שניהם, וולפה וג׳ונס, נחשבים למייסדים של הטיפול ההתנהגותי מבוסס המחקר בפסיכולוגיה.

תחילה, מצאו כי בעלי חיים מצליחים להתגבר על פחדים באמצעות חשיפה הדרגתית ושיטתית לגירויים מאיימים ומעוררי חרדה.

לאחר מכן, ניסה וולפה ליישם את העיקרון גם על בני אדם, ומצא כי יש ביכולתו לסייע להם להתגבר על פוביות באמצעים התנהגותיים דרך יישום עקרונות היסוד של הגישה הביהביוריסטית.

עם הזמן הוא הצליח לפרסם לא פחות מ-210 הצגות מקרה של טיפולים בחרדות, בשיעור הצלחה של 90%, ובלי הישנות של התסמינים הקליניים.

במקביל, מרי קובר ג׳ונס טיפלה והציגה את המקרה הקליני המפורסם ביותר בטיפול ההתנהגותי המוקדם לילדים:

המקרה של פיטר והארנב

פיטר היה ילד בן שלוש, שהגיע לטיפול אצל קובר-ג׳ונס, עם פחד פתולוגי ומוגזם מארנבים.

ג׳ונס יצרה בטיפול מצב, בו המטופל הצעיר ישב וצפה ממרחק בטוח בארנב כלוא, תוך כדי שפיטר מתענג ומנשנש את הממתק האהוב עליו.

אט אט, בהדרגה, צמצמה המטפלת את מרחק הכלוב מהילד והפחד הלך ופחת, עד שלבסוף היה ביכולתו לשחק עם הארנב ללא חשש.

זוהי התורה על רגל אחת :-)

קראו על טיפול בחשיפה <

שלבי הטיפול בדסנסיטיזציה

שלב ראשון: זיהוי, מיפוי וארגון הפחדים

הרעין הוא די פשוט:

בונים היררכיה של פחדים, כאשר 10 הוא הגירוי המאיים ביותר ו-1 הוא גירוי שמעורר מעט חשש.

מכאן ממשיך המטופל לדרג את המצבים על סקלה, כיד הדימיון החופשי ובהדרכת המטפל, כאשר התנאי היחיד הוא פריסת גירויים מחרידים המתאפיינים בסדר עולה של מידת החרדה הנתפסת.

לפעמים השלב הזה קצת משעמם.

לכן, מבחינה מוטיבציונית, מטפלים רבים נעזרים בדימויים ובמטאפורות, או שהם מבקשים מהמטופל למנות 5 סיבות טובות העומדות מאחורי החלטתם לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהצליח להכחיד את הפחד.

שלב שני: הקניית כלים וטכניקות להרגעה עצמית

המטרה כאן היא לצייד את המטופל במיומנויות של שליטה וויסות רגשיים.

אלה כוללות מגוון אמצעים המושאלים מתוך ארגז הכלים של טיפול התנהגותי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי , למשל, דמיון מודרך, תרגילי נשימה, הרפיית שרירים (PMR), מידע פסיכו-חינוכי, תשאול סוקרטי ועוד.

המטפל מקנה את הידע ומהמטופל מתאמן ומתרגל, במפגשים ובעיקר בבית בין מפגש אחד למשנהו.

שלב שלישי: התניה נגדית (Counter-conditioning)

כעת משלבים בין השלב הראשון לבין השלב השני ויוצרים התניה חדשה, אסוציאציה בין המצב הרגשי והגופני של הרגיעה (שנלמד בשלב השני) לבין הגרויים מעוררי החרדה במעלה ההיררכיה (שהוגדרו בשלב הראשון).

הטיפול עובד באמצעות טכניקה של חשיפה, וכשיעורי בית נדרש המטופל לתרגל חשיפה עצמית על בסיס יומי, כך שנדרשת עבודה, מחויבות והשקעה של המטופל בין הפגישות (פה לא רק מקשיבים!).

התהליך מתרחש בהדרגתיות זהירה, בבקרה מקצועית, ברגישות מותאמת אישית ובשיטתיות מתמדת ומחייבת.

המטפל גמיש עם הציפיות ועובד בקצב ובזמן המתאימים למטופל.

מה מוגדר כהצלחה בהקהיה שיטתית?

מעבר לפשטות היישומית ולידיעה שהוא עובד, טיפול התנהגותי מצליח להמחיש למטופל את יכולותיו לראות את התקדמותו באופן ברור, תוצאתי ונהיר.

ואכן, דסנסיטיזציה לפחד, שהיא מטרת הטיפול, מושגת כאשר מידת החרדה של המטופל פוחתת ב-50% ויותר.

הצלחה מושלמת תהיה אימוץ של הרציונל הטיפולי לאורך החיים:

כאשר המטופל לומד להכליל וליישם את ההתניה בין חשיפה לחרדה לבין מצבי רגיעה, הוא מסוגל בעצם להתמודד עם המון אתגרים ופעילויות שבאופן טבעי ייטה להימנע מהם.

אחרי הטיפול בדסנסיטיזציה שיטתית רוכש המטופל אלטרנטיבה מעשית לאותה המנעות, טכניקה התנהגותית לחיים, שלצידה ידיעה התנסותית לגבי יעילות הרציונל והתרגול בהפחתת פחדים.

מחקרים רבים העלו כי דסנסיטיזציה היא שיטה יעילה ביותר, גם בימינו, להתמודדות עם פוביות ספציפיות.

הקהיה שיטתית היא כיום חלק בלתי נפרד בארגז הכלים של CBT, שמיושם על-ידי מטפלים התנהגותיים וקוגניטיביים-התנהגותיים, אבל על-ידי כל מי שעובד עם אוכלוסיות שמתמודדות עם חרדה, בכל גיל:

רופאים (ובפרט רופאי שיניים), אחיות, מורות, יועצות חינוכיות, קלינאיות תקשורת, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפסיטים, פרמדיקים, שוטרים ועוד.

השיטה עומדת בבסיס מגוון שיטות CBT מתקדמות יותר שמסייעות למטופלים להתמודד עם הפרעות חרדה, ואף נמצאה יעילה בטיפול בחרדת בחינות בקרב סטודנטים ותלמידי תיכון.

חסרונות

שנים רבות חלפו מאז פותחה השיטה על ידי וולפה והמחקר הפסיכולוגי התקדם הלאה.

הביקורת המרכזית לגבי הקהיה שיטתית, שמבטאת גם את חסרונה, היא שהמטופל אינו מאמץ דרכי התמודדות עצמאיות כדי לנצח את החרדה לאורך החיים.

ההתניה של הטכניקה מעוררת ציפיה להרפיה עמוקה שרק באמצעותה ניתן יהיה להתמודד ביעילות לאחר תום הטיפול.

נכון להיום, ההעדפה הקלינית, במקרים רבים, היא לטיפול באמצעות חשיפה במציאות ולא חשיפה בדמיון.

ביקורת נוספת היא שחרדה לא קשורה תמיד לטריגר מלחיץ או שלילי

בעוד שישנם מקרים בהם החרדה מקושרת לאירועים ספציפיים או מתעוררת בתקופות סטרסוגניות, לא תמיד קיים קשר ישיר וחד-כיווני של סיבה ותוצאה בין אירוע מקדים לבין תחושת חרדה.

למעשה, חרדה היא ממלכת חוסר הוודאות.

אילו ניתן היה לצפות אותה באופן מלא, היא הייתה פחד, או פוביה ספציפית.

הבעיה בניבוי חרדה היא פריצתה האקראית, ללא קשר קבוע עם גורם לחץ נקודתי.

חרדה, ובעיקר חרדה כללית (GAD), מתאפיינת גם במחשבות ובדאגות לגבי העתיד, שלמען האמת, תמיד יש על מה לדאוג לגביו.

מקורות:

Hoerger, M., Chapman, B., & Duberstein, P. (2016). Realistic Affective Forecasting: The Role of Personality. Cognition & Emotion, 30(7), 1304–1316

Osborn, E. L. (1986). Effects of participant modeling and desensitization on childhood warm water phobia. Journal of Behavior Therapy and Experimental Psychiatry, 17(2), 117-119

Tryon W.W (2005). Possible mechanisms for why desensitization and exposure therapy work.  Clinical Psychology Review Volume 25, Issue 1, Pages 67-95

Wolpe, Joseph. The Practice of Behavior Therapy. Pergamon Press, 1969 

Wolpe, Joseph and Arnold Lazarus. Behavior Therapy Techniques. Oxford: Pergamon Press,1966

עדכון אחרון:

22 בדצמבר 2023 

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מה זה קתרזיס (Catharsis)?

משמעות המילה היוונית קתרזיס היא זיכוך, הזדככות (טיהור), או מירוק.

במקור, שימשה המילה לתיאור חוויית הקליימקס של צופים בטרגדיות יווניות. 

תחושת הקתרזיס התעוררה לרוב לקראת סוף המחזה, כאשר הגיבור עבר אירוע טראומטי. עוצמת הארוע מילאה את הצופים ברגשות פחד, שבתורם מובילים לשחרור רגשי.

בשיח של ימינו, נוכל לפגוש קתרזיס מבידור.

למשל, כשאנו צופים במשחק כדורגל, בתכנית ריאליטי, או ב״צחוק המוהאהא״ של הנבל בסרטים מצוירים.

כיצד השתמשה הפסיכואנליזה בקתרזיס?

המונח קתרזיס זכה לשימוש נרחב בעולם הפסיכולוגיה.

לפי זיגמונד פרויד, כשהמערכת הנפשית עוברת פורקן קתרטי, היא מחזירה לעצמה את האיזון האנרגטי הנדרש.

הנחה זו מתיישבת עם הראיה הפרוידיאנית, שפעלה ברוח התקופה המדעית בה נתפסו מערכות פיזיקליות כחותרות להשגת הומוסטאזיס, או שיווי משקל.

לפי ״מודל סיר הלחץ״ , כאשר אנו מצליחים לפרוק אנרגיה עודפת ניתן ליצור היטהרות ולהשיב את שיווי המשקל הנפשי.

אם לא, עלולה להתעורר פסיכופתולוגיה, אשר מתבטאת בחסימה בין האפקט (הרגש) לבין התגובה.

אבריאקציה וקתרזיס הם שני מושגים מרכזיים בפסיכואנליזה הקלאסית, המתארים תהליכים של שחרור ופורקן רגשי.

בעוד קתרזיס מתייחס לתהליך כללי של זיכוך רגשית דרך חוויה רגשית, אבריאקציה ממוקדת יותר בשחזור של חוויה טראומטית לצורך עיבודה מחדש.

עם זאת, שני המושגים קשורים זה בזה, שכן גם אבריאקציה יכולה להוביל לקתרזיס ולשחרור של מתחים רגשיים.

״פרשנויות, כמו איזמל הפסל, ישמשו לכוון אל ההגנות הכלואות ואז לכרסם בהן ולהפחיתן, תוך חשיפת המציאות הנפשית הפנימית של המטופל. מציאות פנימית נפשית זו, המונעת בהכרח על ידי פנטזיית חיפוש עונג, מרחיקה את המטופל מהתמודדות עם מה שאליו התייחס פרויד כ׳קיר הלבנים של המציאות׳, אשר יאתגר את הפנטזיות הלא מקובלות וישחרר את האנרגיה הסבוכה לטובת פרויקטים מציאותיים יותר״.

- סטיבן מיטשל. פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המוכרת לנו

מודל סיר הלחץ

בגרסה הראשונית של הטיפול הפסיכואנליטי, המכונה כיום מודל הדחף, הוגדר קתרזיס כשחרור תוקפנות במטרה להפחית מצוקה נפשית.

האדם נתפס כייצור דחפי ומטרת הטיפול הייתה להביאו לכדי טיהור ופורקן התוקפנות בדרכים אדפטיביות, לא סימפטומטיות ושאינן פוגעות בו ובסובביו.  

פרויד, אבי הגישה הפסיכואנליטית, גרס כי הדחקה מוגזמת של תוקפנות עלולה להוביל לסימפטומים גופניים ונפשיים מהם סובל האדם.

התוקפנות מכילה את מגוון הדחפים, המיניות, התסכולים, החרדות והמכאובים המצויים בנפש, ובמצבי עומס צריך למצוא להם פורקן.

ההנחה הייתה כי מתן פורקן לתוקפנות תאפשר למטופל להשתחרר מהמכאובים הישנים, להכיר בהם ובמקורותיהם ולחוות מחדש את הקושי, דרך מפגש עם כאב נפשי עצום המאפשר תיקון.

כל תהליך פסיכותרפי מציע נוכחות מיטיבה של מטפל, המבסס תנאים מספיק בטוחים כדי שהמטופל ירגיש בטוח וחופשי במצב הטיפולי (קבלה, חיסיון, אמון וקשר בין-אישי במסגרת הטיפולית.)

זה נכון לימינו, אבל המחשבה הפסיכואנליטית המקורית הייתה שטיפול נפשי כשלעצמו מהווה מקור קריטי לקתרזיס, מקום בטוח בו פורק המטופל רגשות, דחפים ואגרסיות.

המטופל מדבר על אירועים בחייו, בעבר ובהווה, מתבונן בהם ומעבד אותם, ובכל מקדם תחושת פורקן. 

לפי הרציונל הזה, קתרזיס מביא להפחתה בעוצמות הרגש, ומציע דרך למיצוב מתוקן של החוויה ושל הרגשות, ולשינוי בעקבותיו.

הפורקן הרגשי במסגרת הטיפול מאפשר להעלות חלקים מהעולם הפנימי אל המודע.

עצם המודעות לכך שהמכאובים הם שגרמו לסבל ולתוקפנות אמורה להוביל לתובנה חדשה ולהפחתה בכאב.

ההבנה מה גרם לתוקפנות, התוודעות לעולם הפנימי שלרוב נסתר מן העין, אמורים להקל על סבל, רגשות אשם וחרדות, ולאפשר צעד ראשון בדרך לריפוי.

מפורקן דחף לקשר טיפולי

פרויד נטש די מהר את רעיון הקתרזיס.

למגינת לבו, הממצאים לגבי היעילות לא היו עקביים וקשה היה לשחזרם בווריאציות מחקריות מחוץ לקליניקה. 

במקום פורקן קתרטי עבר פרויד לטכניקה של אסוציאציות חופשיות. 

עוד בחייו של פרויד, ובוודאי לאחר מותו, נערכו ופורסמו מחקרים ותיאורי מקרה המתייחסים להתנסויות קליניות ברציונל סיר הלחץ.

אלה חשפו את החסרונות המלווים את הטיפול בשיטה ההיפנוטית - למשל, העובדה כי אינה מתאימה לבעיות של רוב המטופלים, שלא כל מטופל ניתן לסוגסטיה (תנאי הכרחי להיפנוזה) והעובדה כי במקרים רבים המטופל אינו זוכר את תכני ההתנסות ההיפנוטית.

הפסיכואנליזה עברה לטיפול נפשי דינמי, המבוסס על קשר בין-אישי, שבכוחו להוביל את המטופל לבטא רגשות. 

אולם הפורקן כשלעצמו אינו נתפס עוד כאמצעי מרכזי להשגת השינוי הטיפולי (ניתן למצוא עדיין טכניקות קתרזיס 'פרועות' בסדנאות רוחניות לא מפוקחות, למשל בחלק מסדנאות Rebirthing, או נשימה מעגלית).

שינוי קונספטואלי זה בפסיכואנליזה איפשר מעבר לתהליך קתרזיס אדפטיבי יותר, כזה ללא שחזור של החוויה ההרסנית ובלי ערעור מנגנוני ההגנה, שתפקידם החיוני הוא לשמור על האגו.  

פסיכואנליטיקאים מרכזיים, בעיקר מלאני קליין, מייסדת גישת יחסי אובייקט ואנה פרויד, שהובילה את פסיכולוגיית האגו, העבירו את המוקד מ"פסיכולוגיה של אדם אחד" ל"פסיכולוגיה של שני אנשים": 

האדם לא נתפס עוד כמערכת אנרגטית גרידא, שתכליתה לפרוק דחפים תוקפניים ומיניים, אלא כאורגניזם שוחר אובייקט, שסורק ומחפש תמיד אחר מערכות יחסים. 

בדפוסים של מערכות יחסים ניתן למצוא כל מה שמסביר בריאות נפשית, מופרעות ופוטנציאל טיפולי לריפוי.

מהו קתרזיס בטיפול פסיכולוגי בן זמננו?

הגישות הפסיכואנליטיות בנות זמננו עדיין רואות את התהליך הטיפולי כאתגר מכאיב ומעמת.

אולם בניגוד לשיטה הקתרטית המקורית של פרויד, שחזור הדינמיקות הכואבות מתקיים באופן סימבולי ומתבטא בעיקר במערכות היחסים בהווה ובניתוח יחסי ההעברה.

הרציונל הקתרטי עדיין מופעל בטיפולים פסיכולוגיים רבים, בעיקר בטיפולים בילדים, בטיפולים באמנות ובפסיכודרמה.

עם זאת, מטפלים אינם נותנים דרור  לדחפים פרועים ולתוקפנות.

הכיוון הטיפולי חותר יותר לסובלימציה ופחות נעזר בקתרזיס, בדרך מקובלת שאינה פוגעת באדם או בסובביו.

ביקורת על שימוש בקתרזיס

למרות שקיימת תמיכה מחקרית בתועלת של ביטוי רגשות מתפרצים (למשל, מחקר שמתאר את התרומה של קללות לשחרור רגשי), קיימות ביקורות רבות כלפי מטפלים שעובדים באינטנסיביות רבה מדי עם תהליכי קתרזיס, בייחוד כאשר היא אינה מותאמת דיה לצרכי המטופל או לעיתוי המתאים בתהליך הטיפולי. 

מקורות:

"תקללו חופשי: מחקר חדש מבהיר שתסבלו פחות כאב נפשי וגופני אם תקללו".  2017,  מתוך ניוז 1 חדשות מחלקה ראשונה, בלוג של איתן טמיר

Hubble, D. V. (1960). Catharsis. British Medical Journal, 1(5186), 1625.

Jackson, S. W. (1994). Catharsis and abreaction in the history of psychological healing. Psychiatric Clinics of North America, 17(3), 471-491.

Kettles, A. (1995). Catharsis: A literature review. Journal of Psychiatric and Mental Health Nursing, 2(2), 73-81.