מכון טמיר לפסיכותרפיה
אבריאקציה, בעברית פרקון, היא מונח יסודי מהתיאוריה הפסיכואנליטית, לפיו הנפש פועלת כמערכת לחצים וחוזרת לאיזון באמצעות פורקן אנרגיה.
מי שטבעו את המושג הם זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, וג'וזף ברויר, נוירולוג צרפתי.
חקרו לעומק את יעילות הטיפול באמצעות היפנוזה והתאימו אותה כטיפול במקרים בלתי פתירים של היסטריה (בד״כ נשים שסבלו מתסמינים סומטופורמיים ללא מקורות אורגניים).
לפי המודל הפסיכואנליטי המקורי, התנסויות טראומטיות לא מעובדות נותרו כלואות בתצורה גולמית ולא מודעת בנפש.
תכני הטראומות והקונפליקטים הלא מודעים שנגרמו בעטיים כרוכים במתחים תמידיים ומהווים מכשול שפוגע ברווחה הנפשית.
אבריאקציה נועדה לספק פורקן לחוויות ולרגשות הלכודים דרך שחזור הזיכרון הטראומטי בסביבה טיפולית בטוחה.
לפי התיאוריה הפסיכואנליטית, שפיתוחים שונים שלה תקפים בימינו בטיפולים פסיכודינמיים, הנפש מגנה עלינו מפני איומים וחרדות הנובעים מחוויות טראומטיות.
כאשר אדם חווה אירוע מציף בכאב, הנפש נוטה "לאחסן" את הרגשות הכרוכים בו במרחבים לא מודעים, מתוך הנחה שמודעות ישירה אליהם עלולה לגרום נזק.
אבל למרות ניסיונות ההדחקה וההסוואה, התכנים המודחקים אינם נעלמים, אלא ממשיכים להשפיע בצורה עקיפה, למשל דרך פלאשבק מאירוע טראומטי, תסמינים פסיכוסומטיים או שחזור כואב ביחסים דרך חזרה כפייתית.
מטרת הטיפול האנליטי היא לאפשר עיבוד מחודש של החוויה באופן מותאם ובטוח (מה שהיינו מתייחסים אליו היום כסוג של טיפול בחשיפה הדרגתית). דרך עבודה זו, הכוללת אבריאקציה, מתאפשרת תנועה של הזיכרון הטראומטי מהלא מודע אל המודע, תוך מיקומו מחדש כחלק מהאוטוביוגרפיה האישית, ללא השפעה הרסנית על ההווה.
אבריאקציה בטיפולים פסיכולוגיים
אפשר לנסות לחבר בין הרציונל הפסיכואנליטי לגבי שימוש באבריאקציה לבין המכניזמים של טיפולים פסיכולוגיים בטראומה בתקופה שלנו.
הגישה הפסיכונאליטית מבינה את התוצאות החיוביות של טיפול כביטוי של שחרור האנרגיה שנקשרה בטראומה, בעוד שהעולם הקוגניטיבי התנהגותי מייחס את השיפור לארגון מחודש של הטראומה לכדי זיכרון שלם ואינטגרטיבי יותר.
ראשית, יוצרים קשר טיפולי מכיל ובטוח, בו המטופל חש אמון במטפל וביכולתו להכיל את החוויה המכאיבה. המרחב הטיפולי מהווה סביבה מוגנת בה המטופל יכול לעבד בהדרגה את האירוע הטראומטי ואת הרגשות הכרוכים בו, תוך קבלת תמיכה, תיקוף ואישור מהמטפל.
המטפל מעודד את המטופל להיזכר בקצב שלו באירוע, לחוות מחדש את הרגשות הנלווים לו ולבטאם בנוכחותו. שחזור החוויה יכול להתבצע בדרכים שונות, החל מדיבור וסיפור המאורעות ועד הזדהות עמוקה יותר עם הזיכרון בעזרת טכניקות כמו היפנוזה או דרמה תרפיה. הזיכרון עולה על פני השטח, הרגשות מקבלים ביטוי גלוי, והמטופל חווה תהליך משחרר של שחרור רגשי וקתרזיס.
בהדרגה, בעזרת התהליך האבריאקטיבי / העיבוד הקוגניטיבי, האירוע הטראומטי וההתנסות הקשה זוכים לעיבוד רגשי וקוגניטיבי.
עם התקדמות הטיפול הם הופכים לחלק אינטגרלי מסיפור החיים, והצורך להדחיק / להרחיק אותם מהמודעות פוחת משמעותית.
אבריאקציה בטיפולים רוחניים ומשלימים
מעבר לטיפול פסיכולוגי, פותחו עם השנים תהליכים פחות מקצועיים, למשל חדר זעם או סדנה לשחרור כעס, שנועדו לעזור למשתתפים לשחרר רגשות חסומים:
התהליך מציע מרחב בטוח לבטא בחופשיות כעס ורגשות כאובים אחרים. גישה זו נעוצה בהבנה שכעס עובר הרבה פעמים דמוניזציה, ולכן נתפס כשלילי.
אבל מעבר לצורך לשלוט ולווסת כעס, יש מחיר להתכחשות לרגשות.
הרעיון מאחורי ההתערבות הוא שביטוי כעס טומן בחובו כוח רגשי חזק שיכול לעורר שינוי ושינוי אישי, בעיקר אצל נשים.
בדומה לתרגול נשימה מעגלית בסדנאות ריברסינג (rebirthing) הרציונל והיתרון הטיפולי הפוטנציאלי של טקסי זעם טמונים באפשרות להקל על עלומו הפנימי של האדם באמצעות שחרור רגשי עמוק. מנחי הקבוצה מעודדים את המשתתפים לתת ביטוי מלא לכעס, לתסכול ולרגשות נוספים שדוכאו ונתפסים כמביישים חברתית. מעשית, ביטוי הכעס מתבצע בסביבה מבוקרת, בטוחה ותומכת, המאפשרת למשתתפים לחוות ולשחרר רגשות בלי לחשוש משיפוטיות או השלכות.
דרך מכניזם של אבריאקציה, טקס הזעם אמור לעזור למשתתפים ״לנקות את המערכת הרגשית מרעלים״ הקשורים לכאורה לכעס מדוכא. הדימוי המתבקש הוא התפרצות געשית שיכולה מחד להיות הרסנית, אך מאידך עשויה ליצור קרקע פוריה להתפתחות וצמיחה אישית.
המטרה היא לאפשר לגיטימציה לרגשות סוערים וכך לתעל כעס למקור של כוח והעצמה ולקדם שחרור פסיכולוגי. אין אמנם מחקר הערכה, אבל רבים מהמשתתפים מדווחים שזה עובד עבורם. מעבר לקתרזיס עצמו, נראה שלתהליך הפסיכולוגי המתקיים בסדנאת כעס יש ערך טרנספורמטיבי בכך שהוא מאפשר להישמע ולקבל תיקוף על רגשות פחות אטרקטיביים, בסביבה קהילתית תומכת.
מקורות:
Somer, E. (1995). טראומה, טראנס והפרעת זהות דיסוציאטיבית. היפנוזה, 8-15.
Jackson S. W. (1994). Catharsis and abreaction in the history of psychological healing. The Psychiatric clinics of North America, 17(3), 471–491.
Schimelpfening, N. (2024, January 1). What is abreaction? Verywell Mind. https://www.verywellmind.com/understanding-abreaction-1065382