מהו אימון בתגובה מתחרה (CRP)? 

אימוון תגובה מתחרה (competing response training).הוא  טכניקה בטיפול התנהגותי שכוללת שני שלבים עוקבים:

• זיהוי התרחשות של הרגל שרוצים לשנות בטיפול, כולל אמצעי מקדים וסימני אזהרה

• יצירה ותרגול של תגובה מתחרה (כלומר, אלטרנטיבית) להתנהגות הבעייתית, במהלך המפגש הטיפולי ובשיעורי הבית שמקבל המטופל.

בשפה המקצועית קיימים שמות שונים לשיטה, אחד מהם Comprehensive Behavioral Intervention for Tics - CBIT.

ֿלא אחת,  בני אדם מפתחים הרגלים בעייתיים שמטרידים אותם ופוגעים בשגרת חייהם.

כך למשל, דנה, אישה בתחילת שנות ה-30 לחייה שגרה באזור המרכז, סובלת מזה שנים מגירוד בלתי נשלט של העור סביב אצבעותיה. ההרגל הזה מנהל אותה ומכיוון שהיא עובדת בעבודה שירותית עם קהל היא מדווחת שהתעוררו אצלה תחושות של חוסר בטחון, חרדה חברתית ובושה. היא מרגישה שכל מי שנכנס למקום עבודתה בוהה בעורה המגורה, המקולף והמדמם של אצבעותיה וגם הניסיונות החוזרים ונשנים שלה להסוות את הפצעים באמצעות פלסטרים ותחבושות, מעוררים מבטים סקרניים לא פחות.

דנה לא לבד.

כמוה יש עוד אינספור אנשים שסובלים מהרגלים שונים ומשונים שמשפיעים על איכות חייהם.

לאור המודעות ההולכת וגדלה למימדי התופעה, התפתחו שיטות טיפול רבות במטרה להקל ולסייע לאדם לתפוס בעלות על חייו ולא לתת להרגליו לנהל אותו.

באימון בתגובה מתחרה,  Competing Response Practice, המטופל רוכש תגובות מתחרות בכל פעם שההרגל הבעייתי צץ.

בשיטת טיפול זו, המטפל מיישם את הפרקטיקה לאחר שהשלים יחד עם המטופל אימון למודעות, כלומר זיהוי את ההרגל הבעייתי, מה גורם לו וכך הלאה, ובאופן זה המטופל לומר ליישם תגובות אחרות, חיוביות ומיטיבות, שעוזרות לו, עם הזמן, להיפטר מההרגל הבעייתי.

היתרון בשיטה זו הוא שהמטופל עובד ביחד עם המטפל לבחור את התגובות המתחרות שמתאימות לו, לגופו ולהרגליו והם בוחרים יחד כיצד להגיב כאשר ההרגל הבעייתי צץ. למשל, מטופל שמבקש לשנות הרגל של מציצת אצבעות או תלישת שיער אובססיבית, פועל יחד עם המטפל כדי למצוא תגובות חלופיות למצבי לחץ בהם ההרגל עולה ושב.

במקרה כזה, אם נוח למטופל להניח את ידיו בצידי הגוף או להיעזר באביזר שיעסיק את תשומת ליבו, הרי שההתנהגויות הללו ייבחרו כתגובות מתחרות מתאימות.

הרעיון הוא להקל כמה שניתן על המטופל ולא לאלץ אותו לפתח תגובות מתחרות שאינן נעימות לו.

איך מתרגלים תגובה מתחרה בטיפול CBT?

במידה שההרגל הבעייתי מתרחש מחוץ לחדר הטיפול, המטפל מלמד את המטופל ליישם את התגובה המתחרה ומשבח (מחזק) אותו על הדיווחים שהוא מעביר לו.

אם ההרגל מתרחש גם בחדר הטיפולים, למשל מתעוררים טיקים, גירודים, גמגום וכדומה, המטפל מעודד ומלווה את המטופל ביישום התגובה המתחרה בסביבה חיה (In Vivo), מחזק אותו על התנהגותו ומבהיר לו כיצד ניתן אף לשפר אותה. העבודה על הטכניקה חוזרת על עצמה בערך 10 עד 12 תרגולי תגובות בכל מפגש טיפולי, עד שהתגובה המתחרה, שנבנתה יחדיו, מוכללת ומיושמת באופן טבעי על ידי המטופל.

המאמן והמטופל נפגשים כמה שצריך, עד יישום חלק של התגובה המתחרה, ולאחר מכן הם נפגשים למפגש מעקב אחת לכמה זמן.

למי מתאים טיפול בתגובה מתחרה?

מחקרים הראו שאימון לתגובה מתחרה יעיל בהפחתת טיקים מוטוריים, כמו נענוע של הראש או הכתפיים, מצמוץ, טיקים בפנים וכדומה;

הטיפול יעיל גם לשינוי הרגלים דחפיים, כמו כסיסת ציפורניים, תלישת שיער, מציצת אצבע, לעיסת בגדים, גירודים ושפשוף עיניים, ואף בגמגום בקרב מבוגרים וילדים.

האימון יכול לסייע בהפחתת התפרצויות זעם בתחרויות ספורט ולעוד מגוון של התנהגויות מטרה במרחב הנורמטיבי. מטפלי cbt יודעים שמרכיב המפתח הוא המוטיבציה של המטופל לשנות את ההרגל, יחד עם נכונות להתחייב לשינוי התנהגות חזרתית אוטומטית.

במקרה כזה, האימון בתגובה מתחרה הוא טיפול קצר מועד ויעיל עד מאוד למגוון רחב של מתמודדים.

אצל אילו מטפלים מומלץ לעבור אימון CRT?

טיפול בתגובה מתחרה יכול להעביר איש/ת מקצוע שעבר הכשרה של טיפול בטכניקה: 

אלה כוללים פסיכולוגים קליניים, חינוכיים והתפתחותיים, רופאים, עובדות סוציאלוית ומטפלים אחרים שהוסמכו בבריאות הנפש..

כמו בכל טיפול, הכשרתו והמיומנות של הקלינאי הם קריטיים לתוצאה.

ההמלצה שלנו היא שרק מטפלים שהוכשרו בעקרונות הטיפול ההתנהגותי הקוגניטיבי וקיבלו הכשרה ספציפית ב- CBIT אמורים לספק טיפול זה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון:

22 בדצמבר 2023 

מקורות:

https://www.barnardhealth.us/behavior-therapy/b-competing-response-practice.html

אימון למודעות

Meditation Awareness

Training – MAT

אימון למודעות (Meditation Awareness Training – MAT) הוא התערבות מבוססת מיינדפולנס מהדור השני (SG-MBIs). 

ב-MAT עובדים עם גישת המדיטציה המכונה 'קשיבות' או 'מיינדפולנס' (Mindfullness), שהיא שיטה פסיכולוגית המכוונת וממקדת את האדם להעניק תשומת לב לחוויות ההווה.

מהי התערבות מבוססת מיינדפולנס מהדור השני?

מיינדפולנס מהדור הראשון (FG-MBIs), מדגיש מודעות פסיבית או 'לא שיפוטית'. 

הרעיון הוא למקד את הקשב ב"כאן ועכשיו" באופן לא ביקורתי ושיפוטי, מה שמהווה תנאי הכרחי ולרוב מספיק לחיות חיים טובים, רגועים ושלווים יותר.

מודל הדור השני - SG-MBI - דוגל במודעות אקטיבית ומובחנת של התנסות. 

התערבויות מבוססות מיינדפולנס מהדור השני מוגדרות כ"תהליך של מודעות מעורבת, מלאה, ישירה ופעילה בהתנסות רוחנית שמתקיימת מרגע לרגע".

הבדל נוסף בין שני הדורות הוא בכך שב- SG-MBI, התערבויות מהדור השני, מלמדים תמיד קשיבות בשילוב טכניקות ועקרונות מדיטטיביים אחרים (כמו מודעות אתית, מדיטציה ממוקדת ארעיות, Emptiness of the Self, מדיטציה מבוססת חמלה ועוד) שנחשבים, באופן מסורתי, למקדמת יעילות של מיינדפולנס.

השתלבות מיינדפולנס בפסיכותרפיה

בעשורים האחרונים ניכר גידול משמעותי במחקר על יישומים של מדיטציית מיינדפולנס כהתערבות רפואית או פסיכותרפויטית שנמצאת ב-Mainstream הקליני. 

תחום הרפואה בכלל ובריאות הנפש בפרט, נעים בשנים האחרונות מכיוון תרופתי שממוקד בטיפול בסימפטומים פיזיולוגיים, לעבר טיפול הוליסטי יותר שלוקח בחשבון את הקשר בין הגוף לנפש.

מה שבעבר כונה "אלטרנטיבי" והבריח מטופלים רבים מהחשש שמדובר בתחום ׳רוחני׳ שאינו מבוסס מדעית, הופך כיום יותר ויותר לחלק אינטגרלי משיטות הטיפול הקונצנזואליות. 

למשל, מחקר שנערך על מדגם של סטודנטים, מלמד כי משתתפים שתרגלו MAT הראו שיפורים משמעותיים ברווחה הפסיכולוגית ובמודעות התנהגותית ביחס לקבוצת ביקורת.

בנוסף, תרגול MAT עשוי להגביר יכולת של ויסות רגשי בקרב סטודנטים להשכלה גבוהה שמתמודדים עם בעיות של לחץ, חרדה ומצב רוח ירוד.

אנשים המקבלים הכשרה במדיטציית מיינדפולנס עשויים להפיק מכך תועלת, תוך שהם משלבים ראיית עולם אתית וחומלת כחלק מתרגול המיינדפולנס.

למי עוד מתאים אימון למודעות?

השילוב בין טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ואימון למודעות המתבסס על קשיבות מדיטטיבית, מתאים למגוון של הפרעות וקשיים.

למעשה השיטה יכולה להתאים לכל מי שחווה קושי בתפקוד חברתי וסביבתי, כמו חרדה חברתית, התנהגויות והרגלים טורדניים, וורקוהוליזם, ביצועים בעבודה ותחושות אחרות של חוסר שקט נפשי.

טיפול ממוקד מדיטציה מאפשר מרחק תפיסתי מדחפים מנטליים ומחשבות טורדניות ומאפשר לסובל מהם לשלוט בהם, להתמקד בחוויות הנפלאות והמסקרנות של הרגע הנוכחי במקום בחוויות העבר או בחרדה לגבי העתיד.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Van Gordon, W., Shonin, E., Sumich, A., Sundin, E. C., & Griffiths, M. D. (2013). Meditation Awareness Training (MAT) for Psychological Well-Being in a Sub-Clinical Sample of University Students: A Controlled Pilot Study. Mindfulness. 

Van Gordon, W., Shonin, E., Dunn, T. J., Garcia-Campayo, J., Demarzo, M., & Griffiths, M. D. (2017). Meditation awareness training for the treatment of workaholism: A controlled trial. Journal of behavioral addictions, 6(2), 212–220

Van Gordon W, Shonin E, Griffiths MD. Towards a second generation of mindfulness-based interventions. Aust N Z J Psychiatry. 2015 Jul;49(7):591-2

מי היה מילטון אריקסון?

מילטון אריקסון (1901-1980) היה פסיכיאטר אמריקאי שהתמחה בהיפנוזה ובטיפול משפחתי והיה למייסד החברה האמריקאית להיפנוזה קלינית. 

אריקסון טיפל בגישה אסטרטגית ונתפס על ידי מומחי המקצוע  כגאון ואשף בטיפול בהיפנוזה, שהיקנה לו שם של אגדה. 

מילטון אריקסון נולד באורום, במדינת נבדה, בקהילת חוואים עניה. 

הוא גדל בוויסקונסין וסבל בילדותו משורת מחלות. הוא לא דיבר עד גיל 4 ומאוחר יותר סבל מדיסלקציה חמורה, מחרשות מוחלטת לטונים ומעיוורון צבעים. 

הוא נישא לאליזבת מור ולזוג נולדו 8 ילדים – 4 בנים ו-4 בנות. הוא מת בגיל 79.

"החיים יגרמו לך כאב ביוזמתם הם.

האחריות שלך היא ליצור אושר".

- מילטון אריקסון

לרבות מחוויות הילדות שלו התייחס כ״הבזקי אור״ של היפנוזה עצמית, כאשר אחד החדים שבהם של התרחש בזמן שלקה בפוליו. במהלך תקופת החולי, חווה מצב היפנוטי והקדיש שבועות רבים לחידוד מודעותו בנוגע לאופן בו התקשורת הגופנית שלו יכולה לעתים לסתור את זו המילולית. 

מאוחר יותר יטען שמאבקיו העיקשים  בקשיים הפיזיים סייעו לו רבות בפתרון בעיות מעשיות עם מטופליו ומודרכיו. אריקסון בילה זמן רב בבגרותו המוקדמת בבדידות, כשהוא מתמקד בלמידת האופן להבנת שפת הגוף. תחום עניין זה יתמיד ויעסיק אותו לאורך כל הקריירה הקלינית בחייו. הפוליו השאיר את אריקסון משותק חלקית, ובשנות ה-50 לחייו הוא פיתח תסמונת פוסט-פוליו, מצב שבלם עוד יותר את ניידותו והכריח אותו להשתמש בכיסא גלגלים. להתמודדות עם עייפות שרירים וכאב, הוא השתמש בטכניקות של היפנוזה עצמית, שבאמצעותן סייע גם למטופליו. 

אילו תיאורטיקנים השפיעו על אריקסון?

במהלך הקריירה עבד אריקסון עם מומחים  מובילים בשדה הטיפול הנפשי, בהם גרגורי בייטסון, מרגרט מיד וג׳יי היילי, כאשר זה האחרון הביא את עבודתו של אריקסון על ההיפנוזה לתשומת הלב של השדה הקליני, עם פרסום ספרו  Uncommon Therapy: The Psychiatric Techniques of Milton H. Erickson, M.D. 

לאחר פרסום הספר הפך אריקסון למומחה מבוקש בתחום ההיפנוזה והטיפול ההיפנותרפי. הוא השפיע על עבודתם של רבים, הרים תרומה עצומה לתחומי רפואה, בהם פסיכיאטריה, פסיכולוגיה ופסיכותרפיה, ותומכיו הקימו בתי ספר ברחבי העולם בהם פעלו על פי משנתו.

בין היתר השפיע על פסיכותרפיה קצרת מועד, טיפול ממוקד פתרון, טיפול אסטרטגי, טיפול משפחתי מערכתי, פסיכולוגיה של הילד, אימון להישגים בספורט והתפתחות ה-NLP (ניתוב לשוני פיזיולוגי). 

כיצד נראית היפנותרפיה אריקסוניאנית?

בטכניקות ההיפנוטיות שלו, אריקסון נסמך על סטוריטלינג ומטאפורות ולעתים שילב היפנוזה במפגשים טיפוליים מסורתיים.

הוא האמין שמטופלים נוטים להתנגד להיפנוזה משום שהם מהססים לשנות את התנהגותם. הוא הקפיד לדבר בשפה שנתנה למטופל שליטה מוחלטת על התכנים בהם ישתף כשהוא מהופנט והשימוש במטאפורות היווה גישה לא מאיימת שאפשרה למטופל לפנות לבעיותיו בלי לגעת בהן ישירות. 

אריקסון טען שגם כאשר המטופל אינו שרוי תחת השאה היפנוטית, מוחו הלא-מודע עדיין קשוב. הוא הדגיש כי מטפלים יכולים להציע למוח הלא-מודע אפשרויוית, גם ללא מודעות המטופל.

 עוד היה ידוע במתיחותיו וברעיונותיו שהופיעו לעתים בהרצאותיו, בספריו ובכתביו, וכן היה חלוץ בשימוש בטכניקות בלבול בהיפנותרפיה: בלבול מעסיק את המוח המודע במחשבה מבלבלת, ובכך מאפשר למטפל גישה ישירה אל המודע. 

דוגמה לטכניקה כזו היא לחיצת היד ההיפנוטית של אריקסון: המהפנט מתחיל ללחוץ יד למטופל ואז משנה את הלחיצה באופן מפתיע, על ידי כך שהוא נוגע בפרק היד או בשעונו של המטופל. שינוי זה בציפיות עשוי ליצור טראנס הדומה לזה שבהיפנוזה, ובכך מתאפשר למהפנט להציע למטופל הצעות. 

איך להביא לשינוי גדול בטיפול קצר?

אריקסון לא היה חסיד של טיפול פסיכולוגי ארוך, ולפעמים ראה מטופל פעם אחת בלבד, במפגש שהביא לשינוי ארוך טווח.

לתפיסתו, תפקידו הראשון של המטפל הוא להקל על אי-הנוחות הפסיכולוגית אותה חווה המטופל ולא לנבור במה שמאחורי הבעיות. 

כמו עם קוביות דומינו, אריקסון האמין כי שינוי קטן יכול להביא לאפקט גדול שישפיע בכל החיים, וכי תפקיד המטפל הוא להיות מנחה אסטרטגי ואקטיבי, בניגוד לתפיסת המטפל הפאסיבי בגישה הדינמית. 

האסטרטגיות של אריקסון התמקדו בפתרונות ובחיפוש אחר פיתוח מיומנויות שיאפשרו למטופלים להמשיך הלאה ברגעים מאתגרים. 

עוד גישה מהפכנית שהציג, שנראית כיום קומון-סנס, היא זו אשר אינה מתעלמת מהשפעתם של בני משפחה אחרים על הטיפול. אריקסון ראה את המטופל כחלק ממערכת רחבה יותר, וכאשר הדבר היה אפשרי – עירב בטיפול בני משפחה רלוונטיים. רבים מבני דורו ראו בכך ״חילול הקודש״. 

הפסיכותרפיה האריקסוניאנית עושה שימוש בכמה טכניקות מקוריות, בהן:

• תקשורת דרך מטאפורה – דבר שיכול לסייע להתגבר על התנגדות ולגרום למטופל להרגיש פחות חשוף

• לאפשר או לעודד נסיגה טיפולית - אריקסון האמין שעל ידי כך שיגרום לכישלון מכוון, יוכל לשלוט בכישלון ובכך לאפשר לו לשרת ככלי טיפולי במקום להיות מכשול מוחץ

• להציג למטופל סמיות כפולה או דילמה תרפויטית חיובית - אריקסון טען כי גישה זו הופכת אנשים לסוגסטיביים יותר

• לעודד התנהגות על ידי ניסיון למנועה - הדבר דומה לפסיכולוגיה הפוכה, כאשר המטפל עשוי, למשל, לשבת בשקט עם מטופל שקט עד שיחל לדבר בעצמו. הדבר מעניק למטופל שליטה ומשחרר את המטפל מהחובה לכפות ציות או התנהגות שולטת

• להדגיש את התכונות החיוביות ולבנות על חוזקות

• המנעות מפסיכואנליזה, מחקירה עצמית או מאינטרוספקציה. פרקטיקה זו מאפשרת למטופל להתמקד במחשבות והתנהגויות ומאפשרת למטפל לשמור על משך טיפול קצר 

אריקסון לא ראה בלא-מודע כוח שלילי בעיקרו, והתייחס אליו כאל דבר שיש לבטוח בו בפעילויות יומיומיות רבות. הוא לא ראה ב״תובנות״ שבשורש בעיות מוקד עיקרי לטיפול. 

מקרי החקר של אריקסון מפורסמים בכך שהם מתארים ״מזורים פלאיים״, והייתה לו השפעה גדולה על ההכרה בהיפנוזה, שנחשבה לסוג של אמונה טפלה, כטכניקה המוכרת כיום כאחד הכלים החזקים ביותר לשינוי.

אריקסון לא היה רק מטפל גדול אלא אף חוקר דגול שהתעמק ביכולות ובגבולות ההיפנוזה ככלי לשינוי.

חלקים גדולים מעבודתו סתרו את הדוגמות הפסיכולוגיות המקובלות, אך לבסוף לא ניתן היה להתעלם מהתוצאות שהניבה דרכו.

אריקסון לא ניסה ליצור מבנה של תיאוריה פסיכולוגית ולמסגר את המטופלים בתוכה. ראשית ראה את המטופל ואז החליט כיצד לעבוד איתו כאדם ייחודי.

למרות שהיה חולה מאוד בזקנתו, המשיך ללמד, להדגים ולתרגל את מיומנויותיו יוצאות הדופן כמטפל. 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

1 באפריל 2022   

מייקל באלינט 

מייקל מוריס באלינט היה פסיכואנליטיקאי ותיאורטיקן, יהודי בן הקהילה בהונגריה.

הוא נולד בשם ברגמן מיהאלי ב-3.12.1896 לאב רופא כללי, ושינה את שמו בניגוד לרצון אביו. 

ב-1919 נכח ביחד עם אליס שקלי-קובאץ׳ בסדרת ההרצאות לרגל כניסתו של שנדור פרנצי לתפקיד יושב הראש הראשון של הפסיכואנליזה בהונגריה, רגע לפני ההפיכה של הרפובליקה הקומוניסטית של בלה קון. 

ב-1921 מייקל ואליס באו בברית הנישואים וטסו אל מהפיכת הנגד בברלין, שם עבד באלינט במעבדת הביוכימיה של אוטו ורבורג (שב-1931 יזכה בפרס נובל). 

ב-1922 החלו בני הזוג בהכשרה אנליטית אצל האנס זקס בברלין, למרות שבאלינט סבר כי הוא דידקטי מדי. ב-1924 שבו לבודפשט והחלו באנליזה בת שנתיים עם פרנצי. בחדר ההמתנה של פרנצי פגש באלינט לראשונה את מלאני קליין. ב-1935, שנתיים לאחר מותו של פרנצי, התמנה באלינט למנהל המכון לפסיכואנליזה של בודפשט. 

בעקבות האנשלוס, סיפוח אוסטריה על ידי הגרמנים ב-1938, השתקעו בני הזוג באלינט בעיר מנצ׳סטר, אך חודשים לאחר הגעתם לאנגליה, התאלמן באלינט, כאשר אליס נפטרה בפתאומיות ממפרצת.

הוריו של באלינט, שנותרו בהונגריה, התאבדו יחד ב-1945 כדי להימנע ממעצר על ידי הנאצים.

באותה שנה, באלינט החליט לעבור ללונדון והשלים תואר M.S. בפסיכולוגיה עם תזה שכותרתה ״הבדלים אינדיבידואליים בינקות המוקדמת״.

אלמנטים עוקבים בנוף הטראומטי של באלינט – יד מעוותת כתוצאה מפציעת מלחמה, נטישת שם אביו, שתי בריחות מביתו ומארצו ומותם הפתאומי של אשתו והוריו תוך שנים ספורות – כל הטראומות הללו הכוללות את העצמי, את האחר ואת הסביבה, יהפכו לנושאי דיון עמוקים בכתביו, שהתפתחו בינות השפעתה של תיאוריית יחסי אובייקט המוקדמת. 

השבר הבסיסי - 3 רמות החוויה של באלינט

מאוחר יותר, באלינט הפך בלונדון לפרשן מוביל של ״הקבוצה העצמאית״, שהורכבה מאמנים, ארכיטקטים ומבקרים.

באלינט המשיך את מחקרו של פרנצי בנושאים כמו סטינג אנליטי, אנליזה של האישיות ובעיקר תפקיד האנליטיקאי בסביבה האנליטית, כשהשיא מצוי בספרו האחרון והחשוב ביותר על רגרסיה נפשית, ״השבר הבסיסי: היבטים תרפויטיים של רגרסיה״ (1968).

החלק הנרחב השני של עבודתו התמקד ביישום חשיבה פסיכואנליטית להבנה ולדיאלוג בין רופאים, באינטראקציה בין-אישית וקבוצתית עם מטופליהם.

באלינט בחן את תהליך ותפקיד האנליטיקאי בייסוד האופי, הטווח והעומק של הפרויקט של הזוג האנליטי. לדברי ז׳ק לאקאן, באלינט התמקד בהבנת יחסי האובייקט הבסיסיים אותם כינה ״אהבה ראשונית כלומר היחסים בין אם לתינוק״ (1988). 

בואו ניכנס לרמות השונת של החוויה, אותן פורש באלינט, שאחת מהן היא רמת השבר הבסיסי:

ב-1958 הגדיר באלינט את ״ The Three Areas of the Mind", מודל חשוב בתיאוריה שלו, בו זיהה והבחין בין שלוש רמות של חוויה, שלכל אחת מהן אופן התייחסותי ספציפי, דרכי חשיבה משלה ואופני טיפול ייחודיים:

אזור הקונפליקט האדיפלי - the area of the Oedipus conflict

באלינט הוא חסיד של קומפלקס אדיפוס. מבחינתו, כל אדם, זוג, משפחה, ארגון ואומה מחויבים להתמודד עם פתרונו, או לכל הפחות עם מורכבותו.

אין הנחות... 

במצב מנטולי אדיפלי, בהמשגה של באלינט, האדם מסוגל לחוויה ולתקשורת משולשת (האדם ועוד שניים) בדגש על הבעיות האדיפליות בין העצמי, האם והאב. 

רמת הקונפליקט האדיפלי היא גם הבהירה, הנהירה והנגישה ביותר מבין השלוש.

נגישותה נובעת מכך שהקשר בין הסובייקט לבין האובייקטים שלו דומה מאוד לשפה של מבוגרים והשנייה ששפה למבוגרים היא אמצעי די מתאים לתאר את מה שניתן לצפייה. במילים אחרות, זהו איזור נפשי מילולי, בשל יותר, מובן ודי ברור. באלינט מצמיד לאזור הקונפליקט האדיפלי את הספרה 3, מה שמציין את הקשר בין האדם לעוד שני אנשים אחרים לפחות.

אזור השבר הבסיסי - the Basic Fault

רעיון מטא-תיאורטי מרכזי בהמשגה הקלינית של באלינט הוא זה של השבר הבסיסי (Basic Fault), מונח שמשמש כדי לתאר חוויה נפוצה יחסית ביחסים מוקדמים בין שני בני אדם, שמשהו בדינמיקה ביניהם היה חסוך, חסר או שגוי, ושלכן נדחה אל תוך התקופה האדיפלית (מגילי 3-6).

פתרון של ה״שבר הבסיסי״ מתרחש בטיפול פסיכולוגי דינמי, לפי באלינט, באמצעות רגרסיה שמתרחשת בתוך המסגרת הטיפולית האנליטית.

כך מוצעת למטופל אפשרות של מה שבאלינט כינה ״התחלה חדשה״:

מתאפיין ביחסים ייחודיים של שניים, דיאדה.

באלינט פיתח את הרעיון של "אזור השבר הבסיסי" כדי לתאר תהליכים טיפוליים שנוגעים למצבים רגרסיביים אצל מטופלים מסוג מסוים, שמתקשים לשאת את התסכול שקיים בטיפול הפסיכואנליטי המסורתי ופרשנויות אינן כלי יעיל עבורם (בעיקר בעלי אישיות סכיזואידית, אישיות נרקיסיסטית, מטופלים מכורים ועוד). 

הקשר הטיפולי מחייב אפוא התאמות בטכניקה האנליטית, כדי להנגיש את התהליכים הנפשיים והבין-אישיים שטמונים ב״איזור השבר הבסיסי״. אזור מנטלי זה מכונה אזור 2, בכדי לציין את הדינמיקה בין סובייקט לאובייקט. חשוב לציין, לא מדובר כאן על תקשורת בוגרת כמו ברמה 3 (האדיפלית).

אין כאן קונפליקט, אלא חוסר שדורש ריפוי.

באלינט מגיש תיאוריית תיקון אופטימית, אך גם מציאותית: ההשפעות של השבר הבסיסי על עיצוב אופיו של המטופל ו"המגעים הפסיכו-ביולוגיים, שעלולים להיות אחראיים להתפתחות של הפרעות נפשיות, ניתנות לשינוי חלקי בלבד, גם כאשר הטיפול מוצלח. במילים אחרות, לא הכל ניתן לתיקון מלא.

אזור היצירה - area of creation 

האזור השלישי מאופיין בכך שאין בו אובייקטים חיצוניים. מטבע הדברים, בהיות האדם בגפו, לא מתקיימים בו יחסי העברה והעברה נגדיתֿ, כך שבהמשגות הפסיכואנליטיות ניתן להבין את האדם רק בחיבור לאוביקט חיצוני. 

בשלב זה או אחר מופיע אובייקט חיצוני בזירה, שיכול להתגלם כיצירת אמנות שהושלמה, עבודת תזה מדעית או פילוסופית, תובנה או הבנה שניתן לבטאה במילים, ניתן לעבוד עם השיטות האנליטיות עליהן מתבסס באלינט. באזור היצירה, לפי באלינט, נמצא האדם במגע נפשי עם פרה-אובייקטים, אובייקטים פרימיטיביים וחלקיים. כדי להסביר את אזור היצירה, מפנה אותנו באלינט להגדרות של וילפרד ביון, לגבי פונקציית אלפא, שתכליתה להמיר אלמנטים נטולי ארגון מסוג ביתא לאלמנטים מסוג אלפא.

התהליך היצירתי אינו צפוי וקשה לתארו, משום שתצפית עליו אינה אפשרית.

כאשר היצירה מצליחה, הופך פרה-אובייקט לאובייקט שלם, ואפשר ׳לתת מילים׳ לחוויה הפנימית. מתן המילים הוא כבר יציאה מאיזור היצירה, אל האיזור האדיפלי. 

כדי להמחיש את החשיבה שלו על אזור היצירה, באלינט כותב על הפרשנות שמטפלים פסיכודינמיים מעניקים לשתיקת המטופל: 

הטיפול הדינמי המסורתי מתייחס לשתיקה כהתנגדות בטיפול, כבריחה מפני משהו.

באלינט מסכים, אך מוסיף משלו - שתיקה מבטאת באותה עת, גם בריחה ממשהו וגם ריצה לקראת משהו, לעבר יעד דמיוני פנימי, שלא חייב להיות אסתטי כדי להיחשב ליצירה מוצלחת ושלמה. 

מעניין. 

״כדי ליהנות מקבוצה אתה זקוק

לפחות לשנתיים של טיפול - כלומר הכשרה״.

-- מייקל באלינט, מתוך האתר של Balint Society

קבוצות באלינט

החל משנת 1948 פיתחו מייקל ואשתו השנייה אניד באלינט, את ״קבוצת באלינט״, שיטה ייחודית ורדיקלית של הבנת רגרסיה בעיסוק הרפואי הסטנדרטי.

המטרה המרכזית של הקבוצות הללו היא לחקור את ההעברה הנגדית של הרופא כלפי המטופל, תוך שימוש באסוציאציות חופשיות בתוך המסגרת הקבוצתית.

ב״הרופא, מטופלו והחולי״ (1957), שעודנו ספר משפיע מאוד ברפואה ברחבי העולם, באלינט מיישם את ״תיאוריית השבר הבסיסי״ לאינטראקציה בין רופאים ומטופליהם, כקו שבר בתקשורת, סדקים בעלי השפעות לא-מודעות, המאפשרים לדינמיקה הלא-מודעת של האינטראקציה לצוף אל פני השטח.

״אחרי אנליזה, המטופל פחות נוירוטי אבל לא יותר בוגר;

אחרי טיפול קבוצתי הוא יותר בוגר אבל לא פחות נוירוטי״

-- מייקל באלינט, 1961

צפו בסרטון קצר של.אגודת באלינט האמריקאית,

שמתאר בקצרה מהן קבוצות באלינט:

באלינט המאוחר והשפעתו על עולם הטיפול

באלינט היה המוציא לפועל הספרותי של פרנצי והביא עמו ללונדון את כתב היד המקורי של ״היומן הקליני״ (ראה אור בעברית בהוצאת ״עם עובד״, 2013) שנכתב בשנתו האחרונה של פרנצי, כמו גם את התכתובת בין פרויד לפרנצי, כשהחצי השני בידיה של אנה פרויד.

פרסום שתי העבודות הללו, שהכילו את ליבת האסכולה הפסיכואנליטית ההונגרית ואת התפתחותה ההיסטורית, פורסמו לאחר מותו.

באלינט נפטר ב-31.12.1970 בעודו מכהן כנשיא החברה הפסיכואנליטית הבריטית. 

התיאוריות שלו על רגרסיה נתמכות על ידי מאמרה החיוני של אליס באלינט מ-1939 ״אהבה לאם ואהבת אם״ וחצי מאה מאוחר יותר על ידי מאמרה של אניד באלינט מ-1989 על ה״חיים היצירתיים״. 

שניהם הוסיפו ממד מפתח לעבודתו, שימרו את להבת הפסיכואנליזה ההונגרית ופיתחו אותה.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

5 בנובמבר 2023  

מקורות:

Salinsky, J.The Balint movement worldwide: present state and future outlook: a brief history of Balint around the world. Am J Psychoanal. 2002; 62 (4): 327-335.

OCD וזיכרון   

 ב-OCD נצפים שינויים בזיכרון, בייחוד ביכולות הלא-מילוליות ובמטא-זיכרון.

עולה כאן שאלה של ביצה ותרנגולת:

האם השינויים הקוגניטיביים הללו הם סיבה להתפתחותן של אובססיות וקומפולסיות או שהם תוצאתן?

מי שסובל מהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) עשוי לחוות קומפולסיות שבמהלכן הוא חוזר על התנהגויות מסוימות שוב ושוב.

למשל בדיקה חוזרת ונשנית האם הדלת הראשית נעולה או חזרה על טקס שטיפת ידיים כתוצאה מחרדה מזיהום ויראלי או חיידקי. 

בגלל האופי הרפטטיבי (חזרתי) של תסמיני ה-OCD, היו שהציעו שמהתמודדים עם הפרעה נוטים פשוט לשכוח שכבר ביצעו את הבדיקה הכפייתית. 

אז מה נכון?

והאם הליקויים הקוגניטיביים משתפרים עם קבלת טיפול? 

האם OCD מתבטאת בפגיעה בזיכרון?

למרות שלא קיימות ראיות מדעיות המעידות כי מתמודדים/ת עם OCD סובלים מבעיות בזיכרון המילולי,  כן ניכרת אצלם פגיעה בזיכרון הלא מילולי - בעיקר זיכרון חזותי, הכולל זיכרון מרחבי. 

זיכרון מילולי נמדד באמצעות שליפת מידע שנאגר מילולית או בצורת מילים.

האם קיים קשר בין אינטליגנציה ל-OCD?

לא קיים קשר בין ציון האינטליגנציה לבין הפרעה אובססיבית קומפולסיבית.

מחקר מטא אנליזה שפורסםלפני שנים ספורות הפריך את המיתוס באשר ליכולות אינטלקטואליות גבוהות מהנורמה בקרב מתמודדים עם הפרעה טורדנית-כפייתית (Abramovitch et al, 2018).

ניתוח המחקרים מלמד כי מרבית הסובלים מההפרעה הם בעלי אינטליגנציה ממוצעת. במקרים מסוימים נמצאו חריגות כלפי ציוני IQ נמוכים יותר, אך משוער שזוהי סטייה הנובעת מביצוע איטי יותר, המאפיין אובססיבים. 

לפי עדויות מחקריות נוספות, לילדים ובני נוער עם OCD, שאובחנו בהיותם מתחת לגיל 18, יש סיכויים נמוכים יותר לעבור את הבגרויות וההסתברות שימשיכו בלימודים להשכלה אקדמית בהמשך הדרך נמוכה יותר, בהשוואה למתבגרים שאינם סובלים מההפרעה.

יש כאן כנראה תגובת שרשרת שמובילה למעגל פוגעני:

ויתור על הרשמה ללימודי תואר ראשון במכללה או באוניברסיטה מוביל לאפשרויות תעסוקה מצומצמות יותר ובממוצע לשכר נמוך במהלך החיים. 

ההפרעה נוטה להשפיע לרעה על היכולת האקדמית של תיכוניסטים מסיבות רבות, למשל פחד מחיידקים, או צורך בביקורים בשירותים בתכיפות גבוהה במטרה לשטוף את הידיים או כדי לבצע טקסים מרגיעים.

היבט נוסף שמכביד על למידה אצל מתבגרים עם OCD מתבטא בצורך טקסי לקרוא או לכתוב משפטים שוב ושוב במשך פעמים רבות, מה שמעכב את הלמידה ומגביר מאוד את תחושת התסכול. 

סוגים של זיכרון

ישנם כמה סוגי זיכרון, שיכולים להיות מאוחסנים גם במילים (זיכרון מילולי) וגם כחוויות חושיות כמו תמונות, צורות, פרצופים, צלילים, טעמים ותחושות (זיכרון לא-מילולי). 

באופן כללי ניתן לומר כי המחקרים עקביים למדי עם הממצא לפיו קיימים ליקויים בתפקודי הזיכרון הלא-מילולי והביצועי (זיכרון עבודה – תכנון, ארגון).

אצל אנשים עם OCD, למשל, בהשוואה לאנשים ללא OCD, קיים קושי בהיזכרות ובמטלת ציור מדויק של צורה גיאומטרית מורכבת שזה עתה ראו  (Johansen & Dittrich, 2013).

זיכרון מרחבי 

OCD נקשר גם לליקויים בזיכרון המרחבי, כמו זיכרון של מיקומים על מפה או זיהוי של חדר מסוים בבניין. 

מחקרים גורסים כי הליקויים הללו בזיכרון הלא-מילולי נגרמים בגלל הדרך בה מידע מקודד במוח. 

ספציפית, ב-OCD נראה כי מידע מסוים מאוחסן ומסודר באופן שעשוי להקשות על הגישה אליו כאשר יש צורך להיזכר בו ולשלוף אותו.  

מה הקשר בין OCD למטא-זיכרון?

מטא-זיכרון הוא מושג המתייחס לידע או למודעות של האדם ביחס לזיכרון שלו ולמידת הביטחון שיש לו לגבי ביצועי הזיכרון זה.

אין זה מפתיע אפוא, שמחקרים מלמדים כי מתמודדים עם OCD, בעיקר אלה שחווים תסמינים הקשורים לבדיקה חוזרת ונשנית, הם בעלי ביטחון נמוך יותר בזיכרונם ביחס לכאלה שאינם סובלים מ-OCD.  זאת ועוד, נראה שככל שתסמיני ה-OCD חמורים יותר, כך מחמיר מצבו של הביטחון המעורער בזיכרון (Konishi et al, 2011).

אך לא תמיד קיימת קורלציה בין רמות הביטחון של אנשים ביכולת הזכרון שלהם לבין הביצועים הממשיים שהם מפגינים במשימות זיכרון. 

זווית זו של OCD וזיכרון מעלה שאלות חשובות שיש לחוקרן, שכן עדיין  הנסתר על הגלוי ונדרש עוד מחקר.

האם OCD היא מנבאת של דמנציה?

בעוד שאובססיות וקומפולסיות מהוות אינדיקטורים לחרדה ואינן נדירות במצבי דמנציה (שיטיון), חשוב לערוך מחקרים נוספים לפני שניתן יהיה להסיק על קשר בין תסמיני OCD לבין סיכון מוגבר לדמנציה.

האם OCD פוגעת בביצועים לימודיים?

קודם כל, נבהיר שגם תלמידים וסטודנטים שקדנים וחרוצים מועדים ללקות ב- OCD.

למרות שלתלמידים ולסטודנטים עם OCD יש בדרך כלל רמת אינטליגנציה ממוצעת ואף גבוהה מהממוצע, הם עשויים להתקשות ללמוד ביעילות דומה לזו של אחרים, זאת מכיוון שהמיקוד והקשב שלהם מופנה לעתים קרובות לעיסוק באובססיות או בטקסים.

במחקר שוודי שסקר מדגם ארצי מרשים של 2 מיליון נבדקים, נמצא כי בהשוואה למשתתפים ללא OCD, אנשים שאובחנו עם ההפרעה היו בעלי סיכוי נמוך יותר להצליח בלימודים במהלך חייהם. 

כותבי המחקר ציינו שיש קושי רב להחזיר את הגלגל לאחור - ברגע שהילדים המתמודדים הפסיקו אותה ללמוד ונשרו מהמסגרת החינוכית הפורמלית נדרשת תמיכה מקצועית, משפחתית ומערכתית מלאה.

מחקר זה מהווה חיזוק נוסף לחשיבות גבוהה של אבחון וטיפול מוקדמים ככל הניתן.

אנחנו יודעים שלפעמים

קשה לך להחליט

במקום ללכת לאיבוד בסבך הספקות

הירשמו לשיחת ייעוץ ממוקדת

ותקבלו המלצה אחת מותאמת אישית.

השיחה עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Abramovitch, A., Anholt, G., Raveh-Gottfried, S. et al. Meta-Analysis of Intelligence Quotient (IQ) in Obsessive-Compulsive Disorder. Neuropsychol Rev 28, 111–120 (2018). https://doi.org/10.1007/s11065-017-9358-0

Johansen T, Dittrich WH. Cognitive performance in a subclinical obsessive-compulsive sample 1: cognitive functions. Psychiatry J. 2013;2013:565191. doi: 10.1155/2013/565191. Epub 2013 Jul 9. PMID: 24236282; PMCID: PMC3820080.

Konishi M, Shishikura K, Nakaaki S, Komatsu S, Mimura M. Remembering and forgetting: directed forgetting effect in obsessive-compulsive disorder. Neuropsychiatr Dis Treat. 2011;7:365-72. doi: 10.2147/NDT.S21047. Epub 2011 Jun 15. PMID: 21822387; PMCID: PMC3148927.

Pérez-Vigil A, Fernández de la Cruz L, Brander G, et al. Association of Obsessive-Compulsive Disorder With Objective Indicators of Educational Attainment: A Nationwide Register-Based Sibling Control Study. JAMA Psychiatry. 2018;75(1):47–55. doi:10.1001/jamapsychiatry.2017.3523

מתי פחד מכישלון הופך להפרעה?

פחד מכישלון, או אתלופוביה / אטיציפוביה (Atychiphobia) הוא פחד מתמיד ולא רציונלי מכישלון.

הוא יכול להופיע כחלק מהפרעה אחרת, כמו הפרעת מצב רוח, הפרעת חרדה או הפרעת אכיל ונוטה לפקוד בסבירות גבוהה יותר פרפקציוניסטים. 

אף אחד לא אוהב להיכשל, אבל אצל המתמודדים עם פוביה מדובר בפחד קיצוני מכישלון, שמגיע לרמה של פגיעה ביכולת התפקוד.

כל אדם חווה פחד מכישלון בצורה קצת שונה, ומידת החומרה נעה על ספקטרום, בין מתונה לבין קיצונית.

 ההפרעה אינה מסווגת בנפרד ב-DSM והיא  נכנסת תחת הקטוגריה של פוביה ספציפית.

מהם התסמינים של פחד מכישלון?

הסימפטומים של פחד מכישלון, שנראים כאילו צצו משום מקום.,יכולים להיות גופניים, קוגנטיביים או רגשיים.

הטריגר המשמעותי ביותר הוא המחשבה מעוררת החרדה על מצבים בהם מרחפת הסכנה להיכשל. 

• התסמינים הגופניים עשויים לכלול קושי לנשום, דפיקות לב מואצות באופן חריג, לחץ או כאב בחזה, רעד, סחרחורת, בעיות בעיכול, גלי חום או קור והזעה.

• התסמינים הרגשיים כוללים תחושה עזה של פאניקה או חרדה, צורך עז לברוח מסיטואציה שמייצרת פחד, הימנעות, תחושת ניתוק, תגובות לא מווסתות לצד תחושת אובדן שליטה וחוסר אונים על המצב המאיים.

איך פחד מכישלון מגשים את עצמו?

אטיכיפובים נוטים גם להכשיל את עצמם, במובן זה שהם כל כך פוחדים מכישלון שהם למעשה מחבלים במאמציהם להצליח.

למשל, הם עשויים פשוט לא להתחיל פרויקט גדול ובכך להיכשל בהכרח, מתוך הרעיון שעדיף להיכשל על ידי דחיית הביצוע על פני להיכשל אחרי השקעת מאמץ רב.

מה גורם לפחד מכישלון?

קשה להצביע במדויק על הסיבות לפחד מכישלון, אבל יש כמה גורמי סיכון הקשורים להתפתחות חששות מכישלון. 

פחד מפני כישלון מוטמע בנו כבר מהילדות המוקדמת:

לא בכוונה, כמובן, אבל הרבה פעמים אנחנו שומעים אמירות הורים מודאגים, כמו ״אל תעשה את זה״, ״עזבי, את קטנה מדי בשביל לנסות״... עד שבשלב מסוים אנחנו מפנימים והופכים לזהירים. לפעמים הזהירות שאנחנו מאמצים מופרזת ובמקום לנקוט פעולה, בזמן שנכון לנקוט בה, אנחנו מחפשים רשות, חיזוק ואישור.

משחק תחרותי יוצר קושי בשלב מסוים: קיים גם פחד לנצח וגם פחד להפסיד. 

כאשר אנו גדלים, הנוסחה הזו נוטה להפוך להיות לא-מודעת ואוטומטית: אנחנו לא ערים לקיומה, אך היא שולטת בנו משל היינו בובה על חוט המנוהלת על ידי פחדים שחלקם לא רלוונטיים וחלקם כן.

פסיכולוגים ומטפלים הכירו בכך שהגורם הבסיסי לחשש מכישלון הוא למעשה פחד מהבושה או המבוכה שעלולים לנבוע מביצוע שאינו עונה לציפיות.

האירוע בפועל, כמו דחיה בראיון עבודה, מהווה טריגר צורב לבעיה האמיתית, שהיא הרגש הנלווה לתחושת ערעור הערך העצמי שהוא גורם. 

מחקר שנערך בסין הראה שאנשים עם חרדה חברתית נוטים פחות להתאמץ בפעולות שנועדו להביא רווח לאחרים, במיוחד אם הפעולות הללו דורשות מהם מאמץ משמעותי.

למה? כי הכישלון, אם יקרה, ייתפס כהוכחה לחוסר היכולת שלהם, ויחשוף אותם לביקורת ושיפוטיות.

הפחד מכישלון משתק במיוחד עבור אנשים עם חרדה חברתית. הם כל כך רגישים לביקורת, עד שהם מעדיפים להימנע ממצבים שבהם הם עלולים להיכשל, גם אם המשמעות היא לוותר על האפשרות לעזור למישהו אחר.

אבל יש גם נקודת אור: המחקר הראה שכאשר מדובר במניעת הפסד עבור אדם אחר, המתמודדים עם חרדה חברתית מתאמצים לא פחות ממי שאינם סובלים מחרדה. במילים אחרות, המוטיבציה למנוע נזק חזקה יותר מהפחד מכישלון.

באופן כללי, סביר יותר לפתח פחד מכישלון נוכח חוויות עבר של כישלון (בעיקר אם הן טראומטיות או היו בעלות השפעות משמעותיות, כמו הפסד עבודה חשובה),במקרים בהם אדם לומד לפחד מכישלון דרך מצבים מסוימים או בקרב פרפקציוניסטים.

כמו כן, יש אפשרות שעדות לכישלון של אחר תורמת לפוביה (״חוויית למידה דרך תצפית, או מודלינג״). למשל, אם אחד ההורים פחד מכישלון, סביר יותר שגם הילד יפתח גישה כזו. זאת ועוד, ניתן לפתח פחד לאחר קריאה או שמיעה אודות חוויה של אחר (״למידה דקלרטיבית״). 

יש אנשים הנוטים יותר לפחדים מסיבה גנטית. לא ידוע על כך רבות, אך שינויים ביולוגיים מסוימים עלולים להתרחש במוח ובגוף בתגובה לגירויים מפחידים. פוביות ספציפיות עלולות להשפיע על מבוגרים וילדים כאחד, אך למרות שילדים יכולים לחוות פחד מכישלון, לרוב פחדים לא רציונליים בגיל צעיר יהיו מפני זרים, רעשים חזקים, מפלצות וחושך. 

פחדיהם של ילדים בוגרים יותר (גילאי 7-16) כבר מעוגנים יותר במציאות וסביר יותר שיחוו פחד מכישלון הקשור לביצועים בבית הספר.

במקרה בו הפחד חמור עד כדי פגיעה בחיי היומיום, ייתכן ומדובר בפחד מכישלון.

פסיכולוג או רופא יכול לאבחן זאת, על ידי בחינת הסימפטומים הנחווים ואודות ההיסטוריה הפסיכיאטרית והרפואית, כדי להשתמש בקריטריונים שונים לאבחון רשמי.

כדי לקבל אבחנה של פוביה, אדם צריך לחוות את הסימפטומים משך 6 חודשים לפחות, כאשר קריטריונים נוספים כוללים ציפייה מוגזמת לקראת מצבים מפחידים, תגובת פחד מיידית או התקף חרדה במצבים מפחידים, הכרה בכך שהפחד חמור ולא רציונלי והימנעות ממצבים ומחפצים שעלולים להביא לחרדה. 

איך להתמודד עם פחד מכישלון?

לא פשוט להתגבר על פחד מפני כישלון, מדובר בלמידה יומויומית ארוכת שנים, אבל בהחלט ניתן לעשות זאת, בעיקר כשאנחנו נחושים להעפיל אל השלב הבא בצמיחה ובהתפתחות האישית.

״עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה...״

נכון, אין פתרונות קסם, וגם המטרה המרכזית אינה להכחיד כל פחד, אלא להיות מוכנים לעמוד מול פחדים, לחקור אותם ולבחור לאילו מהם להתנגד ולהתמודד למרות נוכחותם.

בפלמ״ח קראו לזה חרב״ש: ״חידוש רוח בגייסות שהשתבשו...״ (מתוך הסידרה שרון, פרק 3: חמורו של משיח, כאן).

דמיינו שהייתם יכולים לעשות כל דבר שעולה על רוחכם, בלי פחד וללא רגשות שליליים. לפעמים הייתם מצליחים ולפעמים לא, אבל לפחות ניסיתם. וזה מה שחשוב במגרש המשחקים הגדול של החיים.

לפני שניכנס לכלים וטכניקות להתמודדות עם חרדה מפני כישלון,

קחו כמה דקות להקשיב ולהנות מהשיר של דודו טסה.

נראה שהוא יודע על מה הוא מדבר: 

מדהים, לא?

הנה כמה דרכים פשוטות ויישומיות להפליא להתגבר על פחד מכישלון:

זהו מהו גורם הפחד הבסיסי

מה המקור של הפחד מכישלון? 

פחד זה רגש חמקמק, לא תמיד פשוט לזהות אותו.  אז שבו, קחו כמה נשימות עמוקות ונסו לברר עם עצמכם מתי התהווה הפחד. שימו לב למה שאתם רואים, חשים בגוף, מרגישים ושומעים.

אם תקלטו מה גרם ומניע את הפחד מכישלון, תבינו שהפרשנות שלכם מהעבר רחוקה מלהיות מדויקת בהווה:  אם ההורים שלכם נטו להיות מגוננים בצורה מוגזמת או שהייתה לכם מורה קפדנית במיוחד, תוכלו לראות שהם התנהגו כך משום שרצו את הטוב ביותר עבורכם, או כי הם כאלה בלי קשר ישיר אליכם.

כשמצליחים לראות את האירועים ״מהצד״, בלי הפרשנות האוטומטית שאנחנו נוטים לתת לאירועי עבר, מבינים שמה היה נכון לאתמול כבר ממש לא בטוח תקף להיום. חשוב ביותר לבחון את אמונותיכם השליליות, שכן יש להן השפעה עצומה על האופן בו אתם חיים את חייכם.

פשטו את המציאות

קשה לדמיין מורכבות, ודאי כאשר מדובר על העולם הפנימי שלנו.

אם תנסו לעשות זאת לבד , סביר להניח שתמצאו את עצמכם מקלפים בצל - מסירים עוד שכבה ועוד שכבה ולא מגיעים לפואנטה.

אבל כשמפשטים את המשימות - צצה בהירות, ופתאום - אחרי שמפרקים את הדברים לחלקים קטנים ופשוטים יותר – אפשר לזוז.

אם אינכם יודעים מה לעשות, התייעצו עם אדם קרוב או חפשו מידע.

חשוב להיות נחושים להניע שינוי.  מצאו תשוקה שבוערת בכם, משהו שיש בו גם עכס או רצון להוכיח, ושעטו קדימה באומץ.

זכרו שכישלונות אינם מן הנמנע

כולנו רוצים לחיות חיים ראויים לציון ומלאי תשוקה, משמעות ותכלית. חיים שראוי לחיותם.

כולנו רוצים בכך, וגם מגיע לנו, אבל זה לא יקרה אם ניכנע מהר מדי לפחדים ונישאר באיזור הנוחות.

למעשה, התנסויות בכישלונות הן אחת הדרכים הטובות ביותר להשתבח ולהשתפר. 

תסכול שעולה לאור כישלון הוא ביטוי לצורך להמשיך לגדול, ולפעמים מהווה תאני של ממש לצמיחה.

אם אתם רוצים להגשים ולהתממש, הפכו את הכישלון לחלק אינטגרלי מהחיים:

זה אולי נשמע כמו קלישאה, אבל נסו לחבק את הכאב הזמני הנובע מחוסר ודאות ומאבק שלא צלח.

מה שחשוב זה הפקת הלקחים לעתיד. 

יותר כשלונות, יותר הצלחות

ככל שתכשלו יותר, כך תצליחו יותר. ככה לומדים לנהל חוסר שליטה.

רוב ההפרעות הנפשיות נוצרות על רקע המאמץ חסר הסיכוי להשיג נרקיסיזם טוטלי, אומניפוטנטיות, חיי נצח. 

אל תניחו שאתם יודעים הכל או שהכישלון הוא מכם והלאה. אפילו האנשים המצליחים ביותר נכשלים מדי יום. כך טוענים אנשים שמאוד הצליחו בחיים.

ראו בכל דחייה ביקורת בונה, הזדמנות ייחודית להשתפר.

אין הכוונה להתעלמות מעלבונות ואכזבות, אלא לאתגר של לתת להם לחלוף ואחר כך לחתור לשיפור. 

ההבדל בין אדם מצליח לזה שטרם הצליח הוא ההבנה שכישלון הוא אבן דרך הכרחית, לא גזר דין סופי.

גם אם יש נדמה שתחושת כישלון נשארת לתמיד – אתם יודעים שזה רק רגש. ורגש חולף, כמו ענן בשמיים.

למעשה, סביר להניח שתתקשו להיזכר בכשלונות שלכם, ובטח לא תצליחו לשחזר את מפח הנפש שהופיע יחד איתם. 

בסרטים ובתיאטרון, הגיבור חי בתוך דרמה בה הוא נאבק ועלול להיכשל שוב ושוב, עד שהוא לומד שיעור חיוני. לא ניתן לחזות את העתיד, ולכן איננו יודעים אם כישלון מסוים הוא טוב או רע, אבל אם לומדים ממנו וממשיכים לצעוד, סביר להניח שהוא ישפר את סיכויי ההצלחה העתידיים.

הכישלון בונה בנו את המבנה של האני האידיאלי, חלק חשוב באישיות. זה לא אומר שבהכרח נפסיק לפחד מכישלונות, אלא פשוט שמרגע מסוים נדע שפחד מכישלון הוא רק אפשרות אחת מיני רבות, ושלעיתים יש לנו נטייה להדגיש ולמרקר דווקא אותה, סרט מנטלי שנגמר לפני שהסיפור התחיל, זכרונות מן העתיד.  

שחררו את התודעה

ראו במחשבות שלכם את מה שהן – מחשבות.

רק בגלל שחולפת בכם  מחשבה, אין פירוש הדבר שהיא נכונה.

לא מלמדים אותנו איך אנו יוצרים את החוויות בחיינו, ולכן אנו מגיעים למצב בו אנחנו אסירים בתוך נפשנו שלנו. איך זה עובד? ראשית, אנחנו מרגישים שאנחנו חושבים. אם יש לנו מחשבה שאומרת שאיננו מספיק טובים, אנו מאמינים לה, וחווים את התחושה התואמת לה, כלומר אנו מרגישים שאיננו טובים מספיק. אבל רק מעצם העובדה שחשבנו משהו, ושאנחנו מאמינים למחשבה, לא נובע מכך שהדבר נכון. בנוגע לפחד מכישלון, אם מחשבה אומרת לנו שנכשל, אפשר פשוט לצפות בה ולתת לה להיות. לא חייבים להגיב. כאשר אתם חשים את תחושת הכישלון – קבלו אותה בגופכם. אין ממה לפחד.

שנו פרספקטיבה

מי אמר שכישלון הוא דבר רע? אם הוא נותן תחושה רעה, הוא רע.

האמנם?...

יש לבחון כל אמונה ומחשבה שגורמות לנו להרגיש לא טוב.

איזו טובה צומחת לנו מפחד מפני כישלון?

קל לומר ״היפטרו מאמונות שליליות״, אך הכל אכן מתחיל ממודעות לכך שבאמת קיימת בעיה, והדבר האחרון שכדאי לעשות הוא לכעוס על עצמנו על כך שאיננו מושלמים. לכל אחד מאיתנו פחדיו הייחודיים, אשר לעתים קרובות משרתים מטרות נסתרות, הנחשפות רק במבט לאחור. הפחדים עוזרים לנו לגדול באופן שבו אנו צריכים לגדול: אנו מבינים את האמונות השליליות שלנו כאשר זה צריך לקרות. אל תמהרו, זו אינה תחרות. הסתכלו על כל כישלון כברכה בתחפושת – לא דרך ההצלחות שלנו אנו מחכימים, אלא דרך הכישלונות. בכל פעם שאתם ניצבים בפני קושי – לימדו ממנו וגדלו, מכיוון שהקושי יחלוף.

פתחו יותר מודעות עצמית

לכולנו יש אותם פחדים בסיסיים. בעוד שחלקנו יעברו אותם בקלות, אחרים יתקעו בהם.

השתמשו בפחדים כתמרור משחקי שמציין לכם היכן יש מקום לצמוח.

כולם מפחדים מכישלון, והפחד עלול ליצור תחושה נוראית, כי אנו מדמיינים אותו ככזה.

שימו לב לתמונות ולמחשבות שעולות בכם כאשר אתם חושבים על הפחד מכישלון:

מה אתם רואים? האם אתם רואים את עצמכם נכשלים מול קבוצה גדולה של אנשים, שצוחקים עליכם? המחשבות הללו הן סיפור או תסריט.

תנו להן לרוץ. במובן מסוים, אתם לא מפחדים מהכישלון, אלא מהסרט הזה שממשיך לרוץ לכם בראש.

קבלו את הפחד בברכה

קל להגיד, מורכב יותר לבצע, אבל ככל שתקדימו להתיידד עם הפחדים, ולהניע מה שנכון להניע, כך תוכלו להתקדם מהר יותר.

חשוב לציין כי פחד מכישלון יכול להקשות על קבלת החלטות טובה. לדוגמה, מחקר שפורסם ב-2020 מצא קשר חיובי בין פחד של סטודנטים מכישלון לבין הנטייה שלהם לדחיינות (Zarrin et al, 2020).

לא הפחד עוצר אתכם מללכת אחרי החלומות וההחלטות שלכם בכפוף לפחדים. אתם יכולים לתכנת מחדש את תגובותיכם לפחדים, למחשבות ולדאגות.

האלטרנטיבה היא לוותר, מה שאינו אופציה. אם תהיו נחושים ללכת אחרי החלומות שלכם, הפחדים יהפכו לא משמעותיים.

נקטו בפעולה

כיום יש לנו גישה לכל המידע שאנו רוצים בלחיצת כפתור, וניתן ללמוד ולעשות כל דבר שנותן לנו השראה.

אבל באותו ים של מידע ניתן גם לטבוע, אם לא יודעים לשחות.

המפתח הוא ללמוד מספיק כדי להתקדם לצעד הבא.

כאשר משלבים בין פעולה להדרכה של הלב, התוצאה תהיה למידה, עשייה וצמיחה. זה מה שיביא לפתחכם את החיים שאתם חולמים עליהם.

דמיינו את העתיד

לפעמים דווקא שליליות עוזרת.

דמיינו עתיד בו הפחדים שולטים בחייכם.

איך הוא נראה? לאן תגיעו בעוד 5 שנים? האם בסיום החיים תהיו מלאי בחרטה?

כעת דמיינו חיים שבהם הלכתם אחרי תשוקותיכם, חרף הפחדים, וחייתם את החיים שתמיד חשקתם בהם.

כאשר תסתכלו עליהם אחורה, לא תחושו חרטה. תמיד ייעשו טעויות, ויהיו רגעים מביכים, אבל הם יוסיפו נתזי צבע לקנבס חייכם. אתם יכולים לשבת בבית ולרחם על עצמכם, אבל זה לא ישנה את חייכם. כדי לחיות חיים חפים מחרטה, תצטרכו להיות מוכנים לטעות. חיו בשביל עצמכם, לא בשביל אחרים, זו החוויה שלכם – תהנו ממנה.

הישארו ב״כאן ועכשיו״

רובנו שוקעים בעבר או בעתיד – מתחרטים על מה שעשינו (או לא עשינו) ודואגים מפני הבאות. שימוש בעבר ובהווה הוא טוב אם הדבר נעשה עם מטרה, אך לתת למוח לרוץ באמוק לא יסייע לכם. אין בעיות בהווה, ומרבית הסיכויים שכרגע מצבכם טוב: יש לכם קורת גג, יש לכם אוכל במקרר ואתם מרגישים טוב.

גם בלי קורת גג תהיו בסדר גמור, אלא שמי שיהפוך זאת ללא בסדר הוא המוח שלכם, והסיפורים שיספר סביב המצב. קבלו את המתנה שברגע הנוכחיף נשמו, הריחו, שמעו ותהנו ממי שאתם, כרגע. כבר יש לכם ביד את המפתח לאושר.

לכו עם הפשן שלכם

כך יש סיכוי גדול יותר שתנצחו את הפחדים.

אפשר לבחור להתמיד בעבודה רגילה, אך אלה אינם הגשמה או אושר. לכו עם הלב, עם הרגש. תתרגשו.

אם תחליטו שיהיה קשה להתגבר על הפחד מכישלון, זה אכן יהיה קשה, אך כאשר מתעמתים עם פחד – מגלים שהדבר קל יותר מחשבנו.

במה תבחרו? בפחד או בחיים שאתם חולמים עליהם?

טיפול בפחד מכישלון

הטיפול בפוביות מסוג זה נתפר אישית עבור כל מטופל, ומטרתו המרכזית היא שיפור איכות החיים. אופציות הטיפול עשויות להיות אחת מהבאות או שילוב של כמה מהן: 

• פסיכותרפיה – טיפול בחשיפה, הכולל חשיפה הדרגתית חוזרת ונשנית לכישלון המאיים, בתקווה לשינוי התגובה לאפשרות שיתרחש. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) כולל הן חשיפה והן כלים אחרים לסיוע למטופל להתמודד עם פחד מפני כישלון. 

• תרופות – למרות שלעתים קרובות פסיכותרפיה יעילה כשלעצמה, גם תרופות יכולות לסייע. לרוב, השימוש בהן יהיה כפתרון לטווח קצר לחרדה ולפאניקה הקשורות למצבים ספציפיים. במקרה של פחד מכישלון, התרופות יינטלו, למשל, לפני דיבור בפומבי או פגישה חשובה. תרופות מקבוצת חוסמי בטא חוסמות את האדרנלין מלהעלות את קצב הלב ואת לחץ הדם ומונעות רעידות בגוף. סמי הרגעה מצדם מפחיתים חרדה ועוזרים להירגע. 

• שינויים באורח החיים – תרגול מיינדפולנס עשוי לסייע בהתמודדות עם חרדה או הימנעות הקשורות לפחד מכישלון. טכניקות רגיעה, כמו נשימה עמוקה או יוגה, יכולות גם הן להיות אפקטיביות, וגם התעמלות על בסיס קבוע היא דרך טובה לניהול חרדה בטווח הארוך.

על פחד מכישלון מתונה ניתן להתגבר לבד, באמצעות שינויים באורח החיים, אך אם הפחד קיצוני וגורם לאובדן הזדמנויות בחיים, יש לשקול פגישה ולהתחיל טיפול פסיכולוגי.

קיימים מגוון טיפולים, שנוטים להיות יעילים יותר ככל שמתחילים בהם מוקדם יותר.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

מקורות:

González-Hernández, J., Gómez-López, M., Manzano-Sánchez, D., & Valero-Valenzuela, A. (2023). Motivated and without Fear of Failure: The Strength of Basic Psychological Needs in Youth Spanish Athletes in Team Sports. Journal of human kinetics, 87, 235–245. https://doi.org/10.5114/jhk/162449

Yang, Y., Zhou, Y., Zhang, H., Kou, H., Zhao, J., Tian, J., & Guo, C. (2024). Social anxiety undermines prosocial behaviors when required effort. International Journal of Clinical and Health Psychology, 24(4), 100533. https://doi.org/10.1016/j.ijchp.2024.100533

Zarrin, Sohrab & Gracia, Esther & Paixão, Maria. (2020). Prediction of Academic Procrastination by Fear of Failure and Self-Regulation. Educational Sciences: Theory and Practice. 20. 34-43.

Prediction of Academic Procrastination by Fear of Failure and Self-Regulation. Educational Sciences: Theory and Practice

חרדת קריירה  

רבים מבני ובנות דור ה-Y חווים חרדת קריירה, או חרדה תעסוקתית, מה שאינו מפתיע בעידן של אפשרויות בלתי מוגבלות וחרדת החמצה תמידית (FOMO). 

שאלות שכיחות בקרב ילידי שנות ה-80 וה-90 הן ״האם אני נמצאת בנישה המקצועית הנכונה לי?״, ״האם אני עושה מספיק כדי להתקדם?״ ואפילו ״האם אני טוב מספיק?״.

החל מרמה מסוימת מחשבות כאלה ואחרות יכולות לחזור על עצמן, עד שהאדם המהרהר חווה את השאלות הללו כמו אובססיה, על הגבול של OCD.

״מה תעשה כשתהיה גדול?״

הנתונים מראים שילדי דור ה-Y חווים יותר חרדה ביחס לדורות שקדמו להם – 31% מהם מדווחים על חרדה, ביחס ל-24% בקרב דור הבייבי בום (ילידי המערב ובעיקר ארה״ב לאחר מלחמת העולם השניה) ו-27% אצל דור ה-X (ילידי שנות ה-60 וה-70). 

אם אתם חשים חרדה, מתח ופחד, שייתכן ואתם לא יודעים אפילו את מקורם, כדאי לעצור רגע ולא לתת לרגשות השליליים להשתלט.

החדשות הטובות הן שיש בתוככם את הכלים לתת מענה לחרדה.

הנה 4 צעדים שתוכלו לנקוט כדי לנצח חרדת קריירה:

התבוננו ונתחו את  שורש הפחד

חשבו רגע על מקור החרדה. לכל חרדה יש גרעין מרכזי שמאפיין אותה, מה שמשתקף בדרך כלל בפחד מהתסריט הגרוע ביותר.

תחילה, קחו יומן ורשמו לעצמכם מה בדיוק מפחיד אתכם ומה גורם לכך.

האם אתם מודאגים מבחירה של קריירה הלא נכונה?

האם אתם חוששים שאתם לא ״טובים מספיק״? ה

אם אתם פוחדים לאבד את עבודתכם אחרי שתשיגו את מבוקשכם? 

ברגע שתדעו מה בדיוק מדאיג אתכם, תוכלו להתייחס לכך. 

אם אינכם מצליחים לזהות את שורש הבעיה, אין צורך להיבהל- המטרה אינה לגרום ליותר חרדה. 

במקום זאת, נסו להשקיף על מחשבותיכם בזמן העבודה, או לקראתה, ולהבחין מתי הן הופכות שליליות. 

רוב הסיכויים שיש נקודה ספציפית שגורמת לחרדה ומציתה אותה כל פעם מחדש.

להתמודד עם מקור הבעיה

לאחר שתכירו ותשתפו על מה שמדאיג אתכם, תוכלו להתמודד עמו. קחו יומן שוב וערכו רשימה של 2-3 דברים שתוכלו לעשות ממש עכשיו, ולצדם תכנית לטווח הארוך. 

רוב האנשים מתקשים להגדיר מהן המטרות התעסוקתיות שלהם לטווח ארוך.

החכמים בינינו יודעים להשקיע בכך מאמץ חשיבתי, שניתן לקרוא לו תכנון אסטרטגי, ולא לחכות לראות לאן החיים יובילו אותם. 

יש פה מגוון גורמים שמשחקים תפקיד.

למשל, מחקר מצא כי אנשים שמרגישים חרדה לגבי סוגים מסוימים של חשיבה, כגון יצירתיות, מתמטיקה או חשיבה מרחבית, נוטים להתעניין פחות בקריירה או בפעילויות שלדעתם כרוכות בסוג חשיבה ספציפי זה.

טפלו בעצמכם

מעל לכל, יש חשיבות עליונה לכך שתטפלו בעצמכם, נפשית וגופנית. חרדה ומתח יכולים להיות מרוקנים מאוד ולגבות מחיר בריאותי רציני. שנו יותר, הקצו זמן יומי לרגיעה, התחילו לתרגל מדיטציה, נהלו יומן שבו תרשמו את דאגותיכם, קראו ספר, הרשו לעצמכם אמבטיה ארוכה, אכלו מזון בריא יותר, הגבילו את צריכת הקפאין, היו טובים אל עצמכם, ולא משנה מה – אל תלקו את עצמכם על כך שאתם חרדים. 

תוציאו את זה החוצה

אם ניסיתם הכל אבל החרדה עדיין מקננת שם, דברו עם מומחה בתחום התעסוקתי. זה נכון כפליים אם אתם חושדים שיש לכם הפרעת חרדה.

מטפל CBT, עדיף עם ניסיון והכשרה בתחום ייעוץ קריירה, יוכל לחולל פלאים בבעיה המשולבת של חרדה וקריירה. 

אם אתם חשים שאתם זקוקים לסיוע בפיתוח האישי והמקצועי, פנו אלינו. מכון טמיר פועל בכל הארץ ואפילו מוכר על ידי מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות כמוסד שמכשיר פסיכולוגים תעסוקתיים.  

יש נושאים בחיים, בהם אחרים יכולים לשים באופן מדויק יותר ומהר יותר את האצבע על הבעיה וכידוע אין שום בושה בפנייה לעזרה. 

אם אתם חווים חרדת קריירה, זכרו שיש גם דרכים אחרות לחיות. 

עם דפוס החשיבה והכלים הקליניים הנכונים, תוכלו להתגבר על כך.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

26 באפריל 2023   

מקורות:

Daker, R.J., Slipenkyj, M.S., Green, A.E. et al. Evidence for avoidance tendencies linked to anxiety about specific types of thinking. Sci Rep 13, 3294 (2023). https://doi.org/10.1038/s41598-023-29834-z

עבודת כיסאות בטיפול

מטפלים משתמשים בטכניקות רבות כדי לעזור למטופליהם בבעיותיהם הנפשיות, אחת הנפוצות שבהן היא ״הכיסא הריק״, או עבודת כיסאות.

המדובר הוא בשיטה פשוטה וקלה להבנה, תרגיל של טיפול שיחתי בו המטופל מביע את מחשבותיו ורגשותיו כאילו הוא מדבר אל אדם מסוים, שלמרות שאינו נוכח – הוא מדמיין אותו יושב על כיסא ריק ומכוון אליו את מילותיו ומחוותיו.  

טכניקת הכיסאות פותחה כנראה על ידי פריץ פרלס, ממייסדי גישת הטיפול בגשטלט.

פרלס הציב כיסא ריק מול המטופל והתבקש לדמיין מישהו - את עצמו, את עצמה, או חלקים ממנו או ממנה -  מתיישבים בכסא,ליד, תוך פיתוח דיאלוג רגשי אותנטי. כיום משתמשים בעבודת כיסאות בכמה שיטות טיפול אקטיביות, ביניהן פסיכודרמה, טיפול ממוקד רגש (EFT) וסכמה תרפיה. 

המטפל עשוי להציע את השיטה כאשר המטופל חש צורך לבטא דבר מה כלפי מישהו שאינו זמין – אדם שמת, נמצא רחוק או אינו זמין רגשית. המטפל יציב כיסא בחדר ויבקש מהמטופל להעמיד פנים שאותו אדם יושב עליו kוהפנות אליו כל אשר עולה בדעתו. 

ישנם מטופלים (וגם מטפלים) שטכניקת הכיסאות תיראה להם מעושה ומלאכותית מדי. וסביר שתחילה יתקשו להיכנס לתרגיל עם כל העוצמה, אבל  עם התקדמות והתרגלות לעבודת כיסאות, ההגנות הולכות ומשתחררות והמטופלים המתנסים ירגישו שהם אכן "מדברים אל" האדם המבוקש באופן יותר ויותר אותנטי. 

המטפל מצדו עשוי לשאול שאלות או להציע נושאים לדיון, כדי שהמטופל יחווה את שעליו לחוות ויתמודד עם מה שברצונו להתגבר עליו. 

במידה והמטופל חש חרדה או כעס קיצוניים, המטפל יכול להתערב כדי לסייע לו בזמן אמת נוכח הרגשות הללו. למשל, המטפל יעזור לו לדמיין את מושא הכעס ולהשתמש בתודעת המטופל כדי "להושיב את אובייקט הכעס" על הכיסא הפונה אל המטופל. יש כאן הזדמנות טיפולית לדבר ישירות ובאותנטיות על החשבון הלא סגור, בלי חשש מתגובתו של האחר. 

לאחר שהמטופל אמר את שעל לבו, הוא עשוי לחוש זיכוך (קתרזיס) שיוצר הקלה והשלמה, או אפילו מוכן לדבר עם האדם האמיתי ישירות (אם אפשרי).

 הדבר עשוי גם ללמד את המטופל והמטפל דבר מה חדש על הבעיות של המטופל עם אדם או מצב.

צפו בסרטון הדגמה של סשן, בו עובדים המטפל והמטופל על שיח

עם החלק הכועס של המטופל, באמצעות שימוש בעבודת כיסאות:

מתי משתמשים בטכניקת כיסאות בטיפול?

ניתן לעשות שימוש בטכניקה כמעט בכל מצב, ואולם ישנם תסריטים שמתאימים לה במיוחד, בעיקר טיפול פסיכולוגי בנושא שקשור לקונפליקט עם אדם אחר. 

למשל, במקרה של קושי במערכת יחסים רומנטית, מוטב לבני הזוג לגשת לייעוץ ביחד, או שכל אחד יפנה ליועץ משלו שיסייע לו להתמודד עם הבעיות האישיות בנפרד. 

אם הייעוץ מתקיים לחוד, הכיסא הריק יהיה טכניקה רבת עוצמה לעבודה על הרגשות כלפי הפרטנר.  

המטופל מדמיין אדם עמו הוא חווה סכסוך, או מדמיין חלק מעצמו. ואז, מדבר עם הכיסא הריק. מסביר את רגשותיו מחשבותיו והבנתו את המצב.

עבודת כיסאות בטיפול באובדן

במקרה של ייעוץ פסיכולוגי שנועד לעבד אבל בעקבות מוות של אדם אהוב, הטכניקה יכולה לסייע ״לשוחח״ עם הנפטר על מנת לעבד את השכול ולבטא רגשות כלפי המת, אותם קשה לבטא באופן ספונטני במהלך הלוויה או השבעה. 

לעתים יבקש המטופל לבטא כעס כלפי המת, אותו חשוב 'לשחרר' בתהליך ההתאבלות. 

לעתים אנשים זקוקים לייעוץ אבל לאחר פרידה, כאשר נאבקים להמשיך הלאה וצריכים לעבוד על כמה מהבעיות שקשורות למערכת היחסים. אלא שלעתים אין זה רעיון טוב לפנות אל האקס לשם העיבוד, וגם כאן הכיסא הריק יכול להיות אופציה בריאה. 

טראומות מן העבר יכולות לגרום לקשיים רגשיים בהווה, אך ייתכן והאנשים המעורבים בטראומה מתו זה מכבר או אינם חלק מחיי המטופל. מכיוון שעשוי להיות קשה לפתור רגשות הנוגעים לטראומה מבלי להביע כעס, פגיעה ועצב, הכיסא הריק יכול להיות דרך מוגנת לביטוי הרגשות כלפי הורה מנצל, פוגע מיני שתקף את המטופל/ת או בריון שאיים עליו, במצבים של טראומה מורכבת.

המטופל מקבל סוף סוף הזדמנות לומר את שרצה בזמנו, אך היה המום מכדי להביעו. 

הכנה לשיחה מורכבת 

במצב בו המטופל נמצא בקונפליקט עם אדם אחר ועומד לשוחח עמו בעתיד הקרוב, הוא עשוי לחוש חרד מהסיטואציה או לדאוג שלא יצליח לומר את  שהוא רוצה.

כאן הכיסא הריק מאפשר תרגול מבעוד מועד להשגת תחושה רגיעה ושליטה לקראת השיחה האמיתית. 

חופית ויצמן בבאי, מטפלת בסכמה תרפיה ברמת גן, עמיתת מכון טמיר

איך עבודת כיסאות עובדת? 

כאשר המטופל מתחיל לדבר אל הכיסא, ייתכן שהוא אפילו לא יודע כיצד הוא מרגיש בנוגע ליחסים עם האדם שהוא מדמיין שיושב עליו. הוא אולי יודע שהוא חש שלא בנוח, אך אינו יודע לשיים את הרגשות המדויקים. 

ככל שהוא מדבר, הוא עשוי להתחבר אל הרגשות הללו ולהתחיל לתת בהם שמות:

כעס, פחד, עצב, חוסר תקווה או כל רגש אחר שמשתקף במילים ובמחוות שלו, בין אם המטופל יבחין בהם בעצמו ובין אם המטפל יפנה את תשומת לבו אליהם. 

ברגע שהמטופל מזהה את הרגשות, הוא יכול להתייחס אליהם ולעבוד עליהם. בין אם הוא מרגיש שאינו יכול לבטא עצמו בחופשיות מול אדם מסוים, למשל כזה הקוטע אותו או נמנע משאלותיו, ובין אם האדם האחר פשוט אינו זמין רגשית או אינו בחיים ואחרים שופטים או מגיבים בשליליות נוכח ביקורת עליו – מה שהמטופל חש צורך לומר לא ייעלם מעצמו. הכיסא, לעומת זאת, מאפשר לו לומר את הדברים בחופשיות, ובכך להקל משמעותית על העומס הרגשי ולאפשר לו להמשיך הלאה.

בתוך מערכת יחסים, לעתים קשה לראות אותה באופן אובייקטיבי ולפעמים אנו מפחדים להיות כנים במסגרתה, מה שיכול לגרום לבלבול.

ביטוי עצמי באופן חופשי עשוי לחשוף בעיות שצריכות לקבל מענה, והמטופל אף יכול להבין דברים אודות מערכת היחסים שאותם לא ראה לפני כן, למשל שיש לבצע שינויים קטנים בתוך קשר חיובי, או שהגיע הזמן לסיים קשר לא בריא.

עם התובנות הללו הוא יוכל לקבל החלטות מושכלות יותר.

עוד עשויה השיטה לסייע בפיתוח וחידוד מיומנויות תקשורת ויכולת הבעה עצמית. המטפל והמטופל יכולים לתרגל התנסחות בהירה, שתעזור לבן השיח להבין אותו טוב יותר, ולעבוד על קואורדינציה בין הבעות פנים לרגשות שהן מבטאות. בדיבור אל כיסא ריק המטופל יכול להתנסח בכל דרך שעולה על דעתו, אך המיומנויות החדשות שילמד יכולות לסייע לו בתקשורת בריאה שינהל מחוץ לטיפול. טכניקת הכיסא היא אחת מיני רבות שבהן יכול המטפל להשתמש כדי לסייע למטופל להתמודד עם מערכות יחסים, טראומה, אבל או בעיות נפשיות

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

28 באוגוסט 2022   

מקורות:

אנדר, ע. (2022). עבודת כיסאות כשיטה חווייתית חוצת גישות II: בין טכניקות ומבנה לרוח היצירתית. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=4449

ד"ר ארנון רולניק, השמוש ב"עבודת כסאות" על פי kellogg – דרכים להפוך את הטיפול לחוויתי יותר