OCD אצל ילדים ובני נוער | איך לעזור לילדך ולך לעבור את זה נכון?

 

 

הפרעה טורדנית כפייתית (OCD)

 אצל ילדים ובני נוער

 

 

 

הפרעה טורדנית כפייתית אצל ילדים ונוער

 

מהי הפרעה טורדנית כפייתית?

 

הפרעה זו, OCD, מאופיינת בקיומן של מחשבות טורדניות ופולשניות והתנהגות כפייתית אשר מופיעה בעקבותיהן, בניסיון לגרש או להרגיע מחשבות אלו.

 

 

אובססיות אצל ילדים

 

מחשבות טורדניות הינן מחשבות או דחפים חודרניים ובלתי רצוניים, אשר גורמים ברוב המקרים למצוקה או חרדה אצל הסובלים מהן.

האדם הסובל ממחשבות טורדניות, שנקראות גם אובססיות, יחוש חוסר שליטה על הופעתן או היעלמותן של מחשבות אלו, ויעשה מאמצים ע"מ להתעלם מהן או להדחיקן בעזרת מחשבות או פעולות אחרות.

מחשבות אלו נושאות לעיתים קרובות אופי בלתי רציונלי, ועל אף מודעותו של האדם לכך שמחשבות אלו נטולות היגיון, הוא יתקשה להפסיק לעסוק בהן.

מחשבות טורדניות עוסקות לעיתים קרובות בפחד מהדבקות בזיהום או מחלה, בחשש מלפגוע באחרים, או חרדה לפגוע בקיום מצוות ומנהגים דתיים ועוד.

 

 

קומפולסיות אצל ילדים  

 

התנהגות כפייתית הינה פעולה פיזית או מנטלית בעלת אופי חזרתי, שהילד הסובל ממנה מרגיש דחף לבצעה בתגובה למחשבה טורדנית.

פעולות פיזיות או מנטליות אלו מקבלות אופי של טקס שלא ניתן לחרוג ממנו, ומטרתו היא להקל על חרדה או למנוע התרחשותו של אירוע איום כלשהו.

עם זאת, לעיתים טקסים אלו אינם קשורים באופן מציאותי לאירוע אותו הוא באים למנוע. לדוגמה, אדם עשוי להקפיד להיכנס לחדרים אך ורק ברגל ימין, בכדי למנוע התרחשותו של אסון כלשהו.

פעולות כפייתיות אחרות קשורות ישירות במחשבות הטורדניות, כמו למשל בדיקה חוזרת ונשנית של סגירת הגז בכדי למנוע את דליפתו והתרחשותו של אסון.

התנהגויות כפייתיות נפוצות הינן שטיפת ידיים חוזרת, בדיקה חוזרת של נעילת דלתות, וסידור מסוים ונוקשה של חפצים. חזרה על מילה מסוימת, ספירה חוזרת ונשנית, ותפילות בלתי פוסקות נחשבות גם הן לפעולות כפייתיות מוכרות. הסובלים מההפרעה יבלו זמן ניכר מהיום בפעולות ובטקסים הכפייתיים, ואלו יגרמו להם טרחה ומצוקה בזכות עצמם.

 

״הרגלים זה דבר מסובך. צריך ללכת בדיוק לפי מה שנקבע. אס קובעים למשל שצריך לגעת בדלת לפני שסוגרים אותה, אז זה מה שעושים. ואם קובעים גם לגעת בידית לפני שמשתמשים בה, אז נוגעים גם בידית. ואם שוטפים ידיים, צריך לשטוף קודם את יד שמאל ורק אחר כך את ימין. אבל קורה לפעמים ששוכחים לחזור על הרגל כזה או אחר, ואם נניח זה קורה בערב, או אפילו לפני השינה, כשיש לא מעט הרגלים שצריך לחזור עליהם, אז אם נזכרים בהם רק אחרי שהולכים לישון, צריך לקום שוב כי הרגלים יכולים בקלות להפוך לכאבי ראש אם לא ממלאים אותם עד הסוף. וכמובן צריך לקום בשקט, כדי שאמא לא תתעורר. ככה זה כשיש הרגלים. מסובך אפילו יותר מהחיים״.

--- אמא קומי / עמ׳ 21, אלדד כהן, הוצאת משכל, יולי 2019

 

 

אבחון OCD אצל ילדים ונוער

 

לפי מדריך האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי - DSM-5 - ב 25% מהמקרים ההפרעה מופיעה לפני גיל 14, והגיל הממוצע להתפרצות ההפרעה באוכלוסיה הכללית (ילדים, נוער ומבוגרים) הוא 19.

נתונים מראים כי אחד מכל 200 ילדים ילקה בהפרעה.

בארצות הברית, השכיחות של OCD בילדים ובני נוער היא כ-3% כפי שנמצא במחקר שנערך על ידי המכון הלאומי לבריאות הנפש (NIMH), בעוד שבאנגליה, השכיחות של OCD בילדים ובני נוער בגילאים 5-15 היא 0.25%.

לפני גיל ההתבגרות אחוז הבנים הסבל ממהפרעה גבוה מאחוז הבנות, אך פער זה משתווה לאחר גיל ההתבגרות. OCD מתפתח אצל ילדים בגיל 10בממוצע, אולם ביטויים ראשונים של התנהגויות כפייתיות נצפים כבר אצל פעוטות עד גיל 3, וקיימים מקרים רבים של ocd בגיל הרך.

 

אצל ילדים מקבלת ההפרעה תוכן דומה לזה האופייני למבוגרים, אך לרוב הם לא יזהו את המחשבות הטורדניות והטקסים הנלווים להם כבלתי רציונליים, וייטו להאמין שבזכות הטקס הם אכן מונעים אסון או מבטלים את התממשותה של מחשבה שלילית.

מחשבות טורדניות האופייניות לילידם הן חשש מהדבקות בזיהום או מחלה, ממוות, מהתרחשותם של אסונות או מעשיית דבר רע או אסור.

כמו כן, ילדים הסובלים מההפרעה עשויים להיות מוטרדים מכך שדברים יעשו באופן מסוים הנכון בעיניהם ויתקשו לגלות כל גמישות בעניין. עשויות להופיע גם מחשבות מטרידות על פגיעה באחרים, או מחשבות מיניות חודרניות שאינן מותאמות לגיל הילד ומסבות לו סבל.

 

הטקסים שמגלים ילדים הסובלים מההפרעות הינם שונים ומגוונים, אך בין הנפוצים ניתן לראות שטיפת ידיים ועיסוק כפייתי בניקיון, חזרה על עשיית דברים שוב ושוב במאמץ לעשותם "נכון" ובעקבות כך קושי בסיום מטלות, חזרה על אותה שאלה ללא הפסק, אמירת מילות קסם, ספירה, בדיקה וארגון חפצים, והתנצלויות ווידויים חוזרים כאמצעי להרגעת מחשבות בעלות אופי מטריד.

 

פעולות רוטיניות אצל ילדים הן דבר נפוץ ונורמלי, ורבים מהילדים משמרים מנהגים קבועים סביב פעולות יומיומית כמו פרידה מההורה בכניסה לגן או השכבה לישון. פעילויות רוטיניות אלו הולכות ופוחתות לאורך ההתבגרות. אצל ילדים הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית הרוטינות ממשיכות מעבר לגיל ההתפתחותי המתאים, גוזלות זמן או מאמץ בלתי סביר ומפריעות לשגרת היום של הילד. רוטינות אלו נושאות אופי של טקס שאין לחרוג ממנו, והילד עשויי להיות עסוק בהוצאתו לפועל שוב ושוב בניסיון לבצעו באופן מושלם. טקסים כפייתים אלו יוצרים לחץ ועומס על המשפחה כולה ופוגעים באורח החיים של בני הבית הנאלצים להתמודד עם קיומם הבלתי מתפשר.

 

הפרעה טורדנית כפייתית במקרים רבים מאובחנת תקופה ארוכה לאחר הופעת הסימפטומים, שכן בתחילה ההורים מתקשים לאפיין את ההתנהגויות המוזרות או המטרידות של ילדם כמצריכות טיפול או אבחון. כיום ישנן דרכי טיפול ספציפיות להפרעה זו, אשר ביכולתן להקל על אורח החיים של הילדים הסובלים ממנה ושל משפחותיהם. ישנה הסכמה בקרב מומחים התחום על כך שטיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא הטיפול היעיל והמועדף במקרי אלו.

 

 

איך להסביר לילדים על אובססיות וקומפולסיות? 

 

אובססיות הן מחשבות, תמונות שעולות בראש או פשוט דחף כמו דגדוג שכזה בגוף. האובססיות הללו חוזרות שוב ושוב מבלי שתרצה בהן וכשהן מבקרות ילדים מרגישים לחץ, חרדה ותחושת אי נוחות.

משום שזה לא נעים להרגיש כך, הילד מתחיל לבצע טקס, ממש כמו בטקס בביה"ס כל הילדים מתבקשים לבוא בחולצה לבנה, תמיד יש נאום של המנהלת, אחרי זה הילדים שרים ורוקדים ולאחר מכן המנהלת משחררת את כולם לכיתות. 

הטקס (התנהגות כפייתית/קומפולסיה) נועד לסלק את ההרגשה הלא נעימה שהביאה עמה האובססיה. למשל, אנשים מספרים שהם עושים את הטקס של לשטוף ידיים מספר פעמים וזה מסלק את התחושה הלא נעימה. האובססיות והקומפולסיות הן כמו חברות, הן כמעט תמיד באות ביחד. האחת מפחידה והשניה מרגיעה.

שימוש במטפורות בשלב זה יסייע להבין יותר את ההפרעה. 

למשל, מטפורה של"אזעקת שווא בתחנת כיבוי אש", או האובססיה היא כמו ילד שעובד עליך לפעמים היא עובדת עליך ואז אתה מפחד בלי שתהיה באמת סיבה לפחד).

   

 

איך יודעים אם הילד סובל מ-OCD?

 

לילדים יש המון העדפות ודאגות שנראות למבוגרים זניחות. רבים מהם, למשל, לא אוהבים שמערבבים להם צבעים שונים של מאכלים. תנו שקט בצלחת... העדפה כזו אינה בהכרח סימפטום של OCD - היא נפוצה ומוכרת בקרב ילדים, ואם נחשוב על זה, היא גם מאוד מובנת ולגיטימית. יחד עם זאת, כאשר הילד מאותת על דאגות רבות שדומות ל"סוגיית הצלחת", כאשר הוא מוטרד יתר על המידה במחשבות שלרוב אינן מטרידות ילדים אחרים (צורת הסידור של ארגז המשחקים, סירוב לאכול במסעדה אם יש מסטיק דבוק מתחת לשולחן, התעסקות כפייתית בניקיון, חווית סכנה ממגע מינימלי עם חברים ועוד) ניתן להתייחס לתסמינים בחשדנות הורית ראויה. 

 

ילד הסובל מ-OCD נמצא במצב רגיש במיוחד, לעיתים אף מורכב ובעייתי יותר מזה של מבוגר. המחשבות הטורדניות, אשר בעקבותיהן מופיעות ההתנהגויות האובססיביות, מפריעות לילד בשגרת חייו. הן תופסות את מרבית האנרגיה הקוגניטיבית שיש לו, הן אינן מותירות מקום לסקרנות המבורכת שבחקירת שפע הגירויים החדשים עולמו והן מצמצמות את העונג הילדי שקיים בפעילויות מהנות ומעשירות ובפעילות חברתית. כמו כולנו, משאביו הנפשיים והשכליים מוגבלים, וכאשר חלק גדול מהם מושקע במרדף טורדני אין-סופי, הוא עלול לשלם מחיר העיכובים התפתחותיים משמעותיים כתוצאה מההשלכות של תסמיני ה- OCD. 

 

ילדים רבים נוהגים לעתים בצורה אובססיבית-קומפולסיבית, אבל אצל ילדים הלוקים בטורדנות כפייתית פתולוגית, משתלטת דרך התנהגות זו בצורה ניכרת על אורח החיים ומפריעה לתפקוד תקין. מלבד זאת, ילדים שסובלים מההפרעה מדווחים על סבל רב, גופני ונפשי, ועל קושי לקיים חיי חברה תקינים.

 

שני הקריטריונים הללו - הפרעה לתפקוד היומיומי ותלונות על סבל רב - הם המבחינים בצורה הטובה ביותר בין OCD אצל ילדים ונוער לבין התנהגות אובססיבית-קומפולסיבית נורמטיבית שחולפת לרוב באופן ספונטני במהלך שנות ההתבגרות.

 

 

אבחון OCD אצל ילדים ומתבגרים

 

אבחון ההפרעה מתבצע עם פסיכולוג/ית ילדים או פסיכיאטר ילדים ונוער. 

קיימת טענה כי קיים קושי בזיהוי ההפרעה בילדות, בהשוואה למבוגרים. 

 

הכלי היעיל ביותר שמעריך את חומרת ההפרעה נקרא (Children’s Yale-Brown Obsessive Compulsive Scale (CY-BOCS. השאלון מחולק לשתי קטגוריות - הראשונה לאובססיות והשניה לקומפולסיות.

 

המאבחן מסתכל ומציינן 5 ממדים מרכזיים:

• משך הזמן היומי בו עסוק הילד בהפרעה

• מידת המצוקה הנפשית שהיא מסבה לו

• מידת הפגיעה של ה-OCD בתפקוד היומי (לימודים, חוגים, משחק ויחסים חברתיים)

• מידת ההתנגדות ההתנהגותית שלו כלפי הסימפטומים האובססיביים

• מידת השליטה הנתפסת שלו לגבי הבעיה.

 

 

ילדים הסובלים מ-OCD מדווחים כי המחשבות הטורדניות מסבות להם חרדה והם מתקשים להסיח את דעתם מהן.

הפעולות הטקסיות, הקומפולסיות, מפחיתות את החרדה רק לזמן קצר אך גורמות סבל וטרחה כשלעצמן. מאמצי הימנעות מהטקסים ההתנהגותיים או המנטליים מעצימה אף יותר את תחושת החרדה וחוסר האונים המתעורר לאור מאמצים אלו עלול להוביל לדיכאון.  

אבל בואו נירגע קצת: מישהו פה לא זוכר שבילדות נהגנו לדלג על הקווים של המדרכה?

האם לא היו גם לכם מחשבות טורדניות כילדים?

נכון שגם אתם חיברתם לפעמים משוואות מחשבתיות מאגיות (אם יקרה X יתרחש Y)?

מחשבות טורדניות, יחד עם התנהגות כפייתית יכולות לשקף דרך התמודדות עם מוראות החיים, אליהם נחשפים ילדינו: פחד מטרור, פחד ממחלות, פחד מאובדן. ברמה מסוימת, התנהגות כזו יכולה להיות טבעית, כאשר תכליתה לעכל ולארגן את אמיתות החיים.

 

בהמשך נגיע לבשורות הטובות שיתארו את דרכי הטיפול:

יש כיום טיפול פסיכותרפי יעיל וממוקד ל-OCD אצל ילדים, טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT- טיפול אמפירי, חד, מוכח, שמראה תוצאות מבטיחות תוך פרק זמן קצר יחסית.  כשהיינו ילדים, שתדעו, CBT היה עדיין בחיתוליו והפתולוגיזציה של אובססיות הייתה הרבה יותר יותר קשה. 

 

קיראו על טיפול CBT לילדים ולמתבגרים <

קראו על SCD- הפרעה בתקשורת חברתית אצל ילדים <

קראו על ADHD- אבחון וטיפול בהפרעת קשב וריכוז <

 

 

PANDAS

 

PANDAS היא סינדרום קליני על ספקטרום ההפרעות של OCD שדורש יותר ויותר הכרה ומחקרים בפסיכולוגיה קלינית של ילדים וברפואת ילדים במהלך השנים האחרונות: PANDAS היא תסמונת זיהומית שפורצת באופן פתאומי בקרב ילדים, וכוללת טיקים מוטוריים ו / או קוליים, אובססיות ו / או טקסים כפייתיים, חרדה גבוהה (בעיקר לגבי פרידה וחרדת בית ספר) התנהגות מתריסה, עצבנות והתפרצויות זעם, קשיי למידה, קשיי שינה ועוד. 

 

למעשה, ההשערה על קשר בין מחלות ילדות להפרעות פסיכיאטריות נבחנת כבר שנים רבות. החל משנות השמונים קיימים דיווחים על ילדים שחלו בדלקות גרון שנגרמו כתוצאה מחשיפה לחיידק סטרפטוקוקוס A והראו התנהגויות כפייתיות כמו טקסי ניקיון ושטיפת ידיים מרובה. 

 

 

ממצאים מחקרים עכשוויים מלמדים על חלוקה אפשרית בין שתי קבוצות של OCD בילדות

 

• גיל התחלה 7 (early onset group).

• גיל התחלה 10 (late onset group).

 

בחלוקה בין שתי הקבוצות מוצאים מאפיינים שונים בעלי חשיבות קלינית: קבוצת ההתחלה המוקדמת קשורה יותר לקומורבידיות עם הפרעות נוירולוגית, כמו תסמונת טורט.

בנוסף, בקרב המקדימים נמצא קשר גנטי  - קרוב משפחה הסובל מהפרעה על הספקטרום של OCD. בנוסף, טיקים אצל ילדים עשויים לנבא עליה בסימפטומים של OCD בהתבגרות המאוחרת.

 

 

OCD אצל בני נוער

 

בני נוער שמתמודדים עם OCD נראים כמי שחיים בצורה נוקשה מאוד - בבית, בבית הספר ובהקשרים אחרים.

 

למשל, יש להם לוח זמנים קפדני שהם מתקשים לסטות ממנו ולו במעט. הם לרוב פרפקציוניסטים מובהקים בלימודים, בספורט, באכילה ועוד, וישנם חוקים רבים של "עשה" ו-"אל תעשה" שאינם מהווים ריטואלים ואף לא הימנעויות הקשורות ישירות ל-OCD והן במהותן הפרעות אגו-סינטוניות בצורה מובהקת. 

חוקים אלו מובילים גם להפעלה של ההורים המודאגים.

 

המתבגרים נוטים להימנעויות שמגיעות גם מהאובססיה המחשבתית המאגית והאגו-דיסטונית וגם מתפיסת עולמם הנוקשה. 

כמחצית מבני נוער הראו אפיזודות קצרות של OCD, המאופיינות בנוקשות מוגברת וטקסים חזרתיים, מספר שנים לפני הופעת ההפרעה. 

גיל התפרצות ההפרעה מאופיין כמודל בצורת B-  כלומר בעל שתי נקודות שיא, האחת בגיל 10-11 ואילו השנייה בבגרות המוקדמת. 

קיימת קומורבידיות (תחלואה נלווית) בולטת, של OCD אצל מתבגרים, עם בעיות נפשיות ורגשיות אחרות, כמו התנהגויות הרסניות, הפרעות התפתחותיות (כולל אוטיזם), דיכאון והפרעות חרדה. 

 

 

OCD ופרפקציוניזם בילדות

 

ילדים פרפקציוניסטים גדלים לעיתים קרובות להיות מבוגרים בלתי מסופקים הנתונים לצורך עצום בהישג, שמתבטא לעיתים קרובות בוורקוהוליזם שכרוך בקשיים בזוגיות ובאינטימיות. בהיעדר לגיטימציה לבטא רגשות קשים, כמו פחד, נזקקות וכעס, נוטים הפרפקציוניסטים לפתח רגישות יתר פסיכוסומטית, מיחושים ומכאובים, דרך מיגרנות, כאבי ראש ובעיות מעיים ועד מחלות אוטו-אימוניות. 

 

לא נעים להתנסות בחוויות חדשות ליד ילד או מתבגר פרפקציוניסט. הילד מפתח סופר אגו נוקשה ורודפני, מבנה פנימי שמאיין כל נצר לספונטניות ומשבית כל אשליה שמאפשרת התלהבות ובעירה פנימית. לא תמיד, אבל לעיתים לוקה הפרפקציוניסט גם בעולם פנטזיה דליל.

 

הקשר בין נטיות פרפקציוניסטיות לבין OCD אצל ילדים ומבוגרים מבוסס מזה שנים. נטיה זו אינה מאפשרת לחוש סיפוק מהישג שאינו מושלם, וכאשר ההישג אכן מושלם התחושה היא של הקלה ולא של התפעלות ואופוריה. נזקיה של הנטיה הפרפקציוניסטית אצל ילדים מתממשים אפילו בתוך המהלך הטיפולי בהפרעה טורדנית כפייתית - צריך להסביר לילדים שהציפייה של המטפל וההורים מהם היא "רק" לעשות כמיטב יכולתם כדי להשתפר. אין שום צורך להיות "המטופל הטוב ביותר" ואין תחרות עם אף אחד או עם עצמנו. 

 

פעמים רבות הורים לילד עם OCD מתקשים להבין מה עובר על הילד, והם זקוקים להדרכת הורים על ידי פסיכולוג ילדים  או הדרכה ממוקדת עם מטפלת רגשית.  בעיה נוספת שמאתגרת את הצלחת הטיפול ב-OCD היא שבמקרים רבים מדי, האבחון בגיל הילדות אינו מדויק. רוב הסימפטומים של OCD מופיעים בגילאי 8-12, אך עלולות לחלוף שנים מרגע ההבחנה של ההורים בסימפטומים הראשוניים ועד לקבלת ההחלטה על הפניה, לבחור לפסיכולוג נוער ולהניע תהליך טיפולי שיישא פירות. 

 

 

רגישות חושית של ילדים ו- OCD

 

טקסים התנהגותיים יכולים לבטא חלק בריא ותקין בהתפתחות ההתנהגותית אצל ילדים ומתבגרים.

 

אך כאמור, קיים גם קו גבול אבחוני שמעיד על היות הטקסים הללו אינדיקציה ראשונית להופעת הפרעה נפשית. 

 

בנוסף למחקרי עבר, בפסיכולוגיית ילדים ובריפוי בעיסוק, מחקר העלה כי כאשר הטקסים מופיעים יחד עם קשיי ויסות חושי, שמתבטאים ברגישויות אוראליות או רגישויות למגע (למשל, תחושת אי- נוחות אצל רופא השיניים, שעלולה להתבטא בפיתוח חרדה דנטלית, רגישות חושית חזקה לריחות או רתיעה ממגע עם מרקם של בדים מסוימים) עלולים להוות סימן אזהרה מקדים להפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) בבגרות.

זאת ועוד, מחקר מ-2023 העלה כי קשיי ויסות חושי היו קשורים באופן בינוני עד חזק לכל מימדי הסימפטומים בדיווח עצמי, וקשורים באופן ייחודי למימד ה-OCD של סימטריה/סדר ולמימדי חרדה של פאניקה וחרדה חברתית.

 

שני מחקרים נערכו במטרה למפות את הקשר בין עיבוד חושי, טקסים ו-OCD. בשלב הראשון, הורים לילדים בגיל הגן התבקשו למלא שלושה שאלונים בנוגע להתנהגות ילדם - רמות הריטואלים, רמות החרדה, עם שאלות בנוגע לתגובתם לזרים, חששות באשר להשלכות של ארועים, היקשרות לבני משפחה והערכת תגובתם לגירויים חושיים יומיומיים, כמו חשיפה למגע ולטעמים או ריחות לא-רגילים. במחקר השני, החוקרים ביקשו מ-314 משתתפים בוגרים לענות על סקר מקוון בהתייחס לנטיות ה-OCD שלהם, רמות החרדה שלהם, ורגישויות העבר או ההווה לגירוי חושי או אוראלי. 

 

ממצאים משני המחקרים העידו על קשר חזק בין נטיות כפייתיות לרגישות יתר.

 

 

טיפול ב-OCD של ילדים ומתבגרים

 

טיפול CBT לילדים עם OCD‎

 

כמו אצל מבוגרים קיימת הסכמה כי טיפול CBT (תרפיה קוגניטיבית-התנהגותית), הוא טיפול הקו הראשון שיש להציע לילדים ובני נוער עם OCD. הטיפול כולל שימוש בטכניקה פסיכולוגית התנהגותית ומבוססת-ראיות, שנקראת חשיפה ומניעת תגובה, או (Exposure and Response Prevention (ERP.

 

CBT-ERP הוכחה כשיטת טיפול יעילה בקרב ילדים ומתבגרים עם OCD והיא חייבת להילקח בחשבון בתכנון הטיפול בהפרעה. 

למרות היעילות המרשימה של השיטה והתיעוד האמפירי הנרחב לצדה (ERP עובדת מצוין עבור כמחצית מהמטופלים המבוגרים עם OCD), היא דורשת הרבה מאמץ, "עקשנות" והשקעה, ולכן תלויה במידת האחריות שהילד או הנער נדרש לקחת (ובשל לקחת) על כתפיו.

ואכן, החרדה הכרוכה בטיפול בחשיפה ומניעת תגובה (ERP), מקשה לעתים קרובות על שיתוף הפעולה מצד ילדים ומתבגרים ומכבידה על ההורים, סוכני השינוי האמיתיים שמטמיעים את התרגול בבית. "מוקש" זה מחייב שימוש בחיזוקים התנהגותיים שמטרתם להעלות את המוטיבציה של הילד להתמיד בטיפול ולהשקיע מאמץ, זמן ואנרגיה בתרגול המשימות בין המפגשים הטיפוליים. 

נוסיף לכך מחקר לפיו היסטוריה משפחתית של OCD בבית, מפחיתה של תגובת הילד לטיפול CBT.

 

יתירה מכך, מחקר דני חדש מצא קשר בין מידת התובנה של בני נוער עם הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית לבין עמידות תוצאות הטיפול לאורך זמן: 

 

בני נוער עם שמתמודדים עם OCD לגבי זיהום וטקסי ניקיון אמנם אינם סובלים יותר מילדים ומתבגרים עם תתי-סוגים אחרים מחשבות טורדניות והתנהגות כפייתית. יחד עם זאת, המחקר מצא כי במידה ויש להם תובנה לקויה לגבי מצבם הנפשי, הם מתקשים יותר להתאושש ולהחזיק את תוצאות השינוי, לאחר שעברו טיפול התנהגותי-קוגניטיבי של 14 מפגשים, (משך הטיפול הסטנדרטי בדנמרק ב- OCD). 

 

 

טיפול קבוצתי

 

טיפול קבוצתי בהפרעה טורדנית כפייתית נמצא יעיל, הן עבור ילדים והן עבור מתבגרים. 

 

CBT קבוצתי עבור ילדים עם OCD יכול לתרום לתחושת נורמליזציה, המאפשרת לילדים לראות שאחרים חווים קשיים דומים, ועל ידי כך להפחית בושה ותחושת בדידות.

הדינמיקה הקבוצתית מספקת מודל לחיקוי ותמיכה עמיתם טבעית, כאשר ילדים לומדים זה מזה אסטרטגיות התמודדות ומעודדים אחד את השני להתמודד עם פחדים.

בנוסף, המפגש הקבוצתי יכול להגביר את המוטיבציה, כאשר ילדים רואים את התקדמות ה אחרים ושואפים לתוצאות דומות.

 

 

 

טיפול משפחתי

 

טיפול משפחתי עשוי להוות מענה טיפולי רלוונטי עבור ילדים הסובלים מ-OCD, זאת על רקע ׳המצוקה ההיקפית׳ שחווה הילד, המאתגרת גם את המשפחה. 

 

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מבוסס-משפחה (FB-CBT) הוא שיטה בה ההורים והילד משתתפים יחד בטיפול ולומדים כלים להתמודדות עם OCD.

השיטה הוכחה כיעילה במיוחד בהפחתת תסמיני OCD אצל ילדים צעירים, במיוחד בגילאים 5-8. אחד היתרונות המרכזיים של שיטה זו הוא שמעורבות ההורים בתהליך מגבירה את הצלחת הטיפול, כיוון שהם תומכים בילד גם מחוץ למפגשים הטיפוליים.

 

במחקר עדכני שבחן את יעילותו של טיפול CBT משפחתי נמצא כי קיים שיפור סימפטומטי בקרב הילדים הסובלים מ-OCD, בדגש על השליש הראשון של הטיפול (McGrath et al, 2023).

כמו כן, נצפתה ירידה משמעותית במצוקת ההורים.

 

 

 

טיפול CBT באינטרנט (ICBT מונחית-מטפל)

 

מחקר שנערך בשירותי בריאות הנפש בשוודיה העריך את יעילותה של תכנית CBT מקוונת לבני נוער הסובלים מההפרעה. 

הנושא הזה קצת מורכב, כי במקביל לכך שבעידן הדיגיטל נעשים מאמצים להגביר את הנגישות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי מקוון (ICBT), אנו יודעים כי זמן מופרז של שימוש במסכים אצל ילדים קשור לסיכון מוגבר לפתח הפרעה טורדנית כפייתית (Nagata el al, 2022).

 

בתכניות טיפול מקוונות ל-OCD, הילד עובד בעצמו עם חומרי טיפול מקוונים ומטלות שיעורי בית אונליין, באופן שמדמה ספרי עזרה עצמית. יחד עם זאת, מרבית התכניות נתמכות על ידי ׳מטפל אמיתי׳, זאת במטרה להבטיח מידה מסוימת של זיקה אנושית שנחוצה לשינוי, אך באופן שאינו מצריך כמעט מפגשים פנים-מול-פנים עם הפסיכולוג. 

 

המחקר העלה כי ICBT מונחית-מטפל היא צורת התערבות מבטיחה עבור בני ובנות נוער עם OCD. הטיפול מוגש בעצימות נמוכה (LICBT) ויש לו פוטנציאל יוצא מן הכלל להגביר את נגישות הטיפול. זה נכון שבמחקר שלנו, הטיפול האינטרנטי הראה תוצאות פחות חזקות בהשוואה לטיפול CBT סטנדרטי למתבגרים, אבל אם מסתכלים על התמונה השלמה ומשכללים את החסכון במשאבים שנחסכו בטיפול פסיכולוגי אונליין, אזי טיפול זה מסתמן כבעל פוטנציאל אלטרנטיבי מצוין (לפחות כהשלמה מומלצת לטיפול CBT שמועבר במפגש פנים אל פנים). 

 

המחקר נופל בקנה אחד עם האינטואיציה - טיפול באמצעות חשיפה ומניעת תגובה (ERP) דורש המון עבודה מצד המטופל, אך הפרוטוקול נהיר, נגיש וניתן ליישום לכל מתמודד בעל מוטיבציה ונכונות. הקשר הטיפולי, והברית הטיפולית שמתבססת בתוכו, עדיין חשובים מאוד ומשפיעים על התוצאות, אבל מערכת היחסים עם המטפל אינה עומדת בליבת השינוי התרפויטי. אינטרנט, בליווי שיח אונליין עם הפסיכולוג, עשוי להיות מענה מדויק ומספק. 

 

 

טיפול תרופתי

 

כמו בטיפול תרופתי ב-OCD אצל מבוגרים, גם עם ילדים ומתבגרים נעשה שימוש פסיכיאטרי בתרופות נוגדות דיכאון, ממשפחת ה-SSRI.

 

יחד עם זאת, מקובל שתרופות נרשמות לילדים ומתבגרים רק  כמה תנאים:

 

• כאשר התמונה הקלינית חמורה יותר

• כשניסיון של טיפול CBT עם הילד לא צלח

• כשאין מטפל הזמין CBT מיומן לטיפול ב--OCD של ילדים

• כאשר הפרעה נלווית (כמו דיכאון) שצפויה להגיב לתרופות

• כאשר לפי שיקול דעתו של ההורה או המטפל קיימת חשיבות מיוחדת לשימוש בתרופות

 

תרופות SSRI ששמותיהן מוכרים לרבים  ( כמו סרוקסט, פרוזק, סימבלתה, לוסטרל, ציפרלקס ועוד) נמצאו יעילות בהפחתת סימפטומים אובססיביים וקומפולסיביים אצל ילדים ומתבגרים, עם מינימום תופעות לוואי שמפריעות לחיים נורמטיביים.

עם זאת, לצערנו, קיימים מקרים רבים בהם ההפרעה עמידה להשפעת התרופות. 

 

ציקלוסרין  - (D-cycloserine (DCS היא תרופה שיעילותה נבחנת לטיפול ב-OCD של ילדים, אך לא של מבוגרים התרופה נמצאה יעילה בהפחתת פחדים. 

מחקר חדש בחן את ההשפעה של הוספת טיפול CBT לשימוש בתרופה. התוצאות לא הראו על שיפור בין שילוב זה לבין שילוב בין תרופות SSRI לטיפול CBT.

 

לעיתים מומלץ להיעזר במינון מצומצם של תרופות נוגדות פסיכוזה, שאין להן התווויה לטיפול בילדים, כמו אריפיפרזול (אריפליי / אבילפיי) או ריספונד (ריספרידון).

צעד כזה מחייב מעקב רפואי צמוד ומשך שימוש מוגבל. 

 

 

 

טיפול מותאם אישית ל-OCD 

  

אין גישה אחת שמתאימה לכל.הילדים עם OCD, לכן המטרה היא לבחור את הטיפול שהכי מתאים לצרכים הייחודיים של כל ילד וילד.

בתחום הפסיכותרפיה, המחקרים על טיפול מותאם אישית מתמקדים בטיפול מותאם אישית בדיכאון, אבל מה שנכון לדיכאון נכון גם ל-OCD.

 

 

הנה כמה גורמים חשובים שרלוונטיים בתהליך בחירת הטיפול ב-OCD לילדים:

 

• חומרת הסימפטומים: אם לילד יש OCD בדרגה קלה או בינונית, יתכן שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) יספיק. במקרים של OCD חמור יותר, כדאי לשלב CBT עם תרופות כמו SSRIs.

• תגובה לטיפול: יש ילדים שמגיבים היטב ל-CBT בלבד, ואחרים זקוקים לשילוב של CBT ותרופות כדי להשיג תוצאות טובות יותר.

• גיל: לילדים צעירים יותר, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי שמערב את המשפחה (FB-CBT) נמצא כיעיל. עבור מתבגרים, ייתכן שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי מבוסס אינטרנט (ICBT) יהיה מתאים יותר.

• העדפות אישיות ומשפחתיות: חשוב להתחשב בהעדפות של הילד ושל ההורים לגבי סוג הטיפול, כמה זמן הוא יימשך, ותדירות הפגישות.

 

 

  

האתגר המשפחתי - לחיות עם ילד שסובל מ- OCD

 

מחקר שפורסם בכתב העת של האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה של ילדים ומתבגרים מעלה כי הקשיים העומדים בפני ילדים שסובלים מ-OCD עלולים ליצור השפעות שליליות גם על התפקוד של המשפחתי.

המחקר מצא שהזמנים המשפחתיים הקשים ביותר הם מועדי הלינה והקימה וכי הורים ואחאים של צעירים הסובלים מ-OCD מדווחים על תחושות חרדה ודיכאון המלוות בתסכול וכעס אצל הצעירים בבני המשפחה ועצב אצל המבוגרים

 

כך כותבת לורה דונובן, בעדות אישית, במאמר מקסים שכתבה ופורסם באתר ATTN : 

"בהתחלה, אבא שלי חשב שאני סובלת מסכיזופרניה ושומעת קולות, אבל כשהסברתי לו יותר טוב את מצבי הוא הבין שכנראה מדובר במשהו אחר, אבל אף אחד מאיתנו לא הבין מה זה. במהלך גיל ההתבגרות הוא היה האדם היחיד בעולם שידע על המחשבות המפחידות שלי, וכשהוא נפטר מסרטן כאשר התחלתי את לימודיי בקולג' הוא לקח עמו אל הקבר את הסוד הכמוס ביותר שלי. במשך שנים חשבתי שאף אחד לא ירצה להתקרב אליי אם ידע על המחשבות המעוותות שמסתובבות לי בראש. אז לא ידעתי זאת, אבל מה שחוויתי נקרא "מחשבות טורדניות" שמתלוות לצורה נדירה יחסית של הפרעת OCD, הנקראת Pure Obsessional . לסובלים מהפרעה זו אין בהכרח קומפולסיות גלויות, אלא בעיקר מחשבות טורדניות בלתי פוסקות, לרוב בעלות טבע אלים או מיני".

 

לסיכום - 

סדרי העולם החדש שנקלעתם אליו עלולים לדחוק הצידה את כל מה שאתם מכירים, ולפגוע באופן חמור בכל תחומי החיים - חיי המשפחה, הזוגיות, החיים החברתיים ותפקודכם בעבודה. בנוסף, אתם עלולים לפתח רגשות שליליים כלפי עצמכם או כלפי הילד או לסבול מבידוד כתוצאה מהרגשה שיש כאן סוד מביש שיש להסתיר מהסביבה.

בקיצור, להיות הורים לילד עם OCD זה לא פיקניק...

מצד שני, אין מקום לייאוש, נהפוך הוא - 

OCD היא בעיה הניתנת לטיפול , וברגע שתדעו מול מה אתם מתמודדים ומה עליכם לעשות, תוכלו להילחם בבעיה ולהגיע למקום המקצועי הנכון כדי לקבל עזרה.

 

 

 

אנחנו כאן כדי לעזור לכם לקבל החלטה: 

צרו עמנו קשר לשיחת התאמה למטפל קוגניטיבי התנהגותי

ב-OCD לילדים, ונתאים יחד במדויק 

את הטיפול, המטפל והעלות.

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

 

להתראות,

 

צוות מכון טמיר

 

  

 

כתיבה:

 

דפנה אברמוביץ', MA,

פסיכולוגית קלינית מומחית

 

עפרה טרוים, MA,

פסיכולוגית קלינית מומחית

 

 

תודות: 

 

קרין אמיתי, MSW,

פסיכותרפיסטית בגישה פסיכודינמית

ומומחי מכון טמיר

  

 

עדכון אחרון:

 

13 בספטמבר 2024

 

 

 

מקורות:

  

בר, א. (2019). OCD עולה כיתה: אבחון וטיפול בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית עם סימפטומים הפוגעים בתפקוד הבית ספרי. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 27/1/2019, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3767

  

כהן אלדד (2019) אמא קומי. הוצאת משכל.

 

נוף, א. (2015). איזה ילד נחשב לאובססיבי? מתוך הארץ בריאות:  https://www.haaretz.co.il/news/health/.premium-1.2750105 

 

רותם, ע׳, (2011). הפרעה טורדנית-כפייתית בילדים ונוער. מתוך  Journal of Israeli Pediatrics, פברואר 2011 February | גיליון מס' 75, אתר מדיקל מדיה: http://www.medicalmedia.co.il/publications/ArticleDetails.aspx?artid=3854&sheetid=253

 

American Friends of Tel Aviv University. (2011, December 28). Childhood hypersensitivity linked to OCD. ScienceDaily. Retrieved September 8, 2023, from https://www.sciencedaily.com/releases/2011/12/111227142541.htm

 

American Psychiatric Association. Diagnostic and statistical manual of mental disorders. 5th ed. Washington, DC: American Psychiatric Publishing; 2013

 

Barlow, D. H. (2014). Clinical handbook of psychological disorders: A step-by-step treatment manual. New York, NY: Guilford Press

 

Beckner, V. L. (2014). Obsessive-Compulsive Disorder. In Encyclopedia of the Neurological Sciences (2nd ed., pp. 623-625). https://doi.org/10.1016/B978-0-12-385157-4.01073-3

 

Cervin M. (2023). Sensory Processing Difficulties in Children and Adolescents with Obsessive-Compulsive and Anxiety Disorders. Research on child and adolescent psychopathology, 51(2), 223–232. https://doi.org/10.1007/s10802-022-00962-w

 

Donovan, L. (2016, March 26). The Mental Illness I Was Too Scared To Even Tell My Therapist About. ATTN:. https://archive.attn.com/stories/6635/intrusive-thoughts-pure-o-explanation

 

Freeman, J. B., et al (2008). Early childhood OCD: Preliminary findings from a family-based cognitive-behavioral approach. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 47(5), 593–602

 

Freeman, J., Sapyta, J., Garcia, A., Compton, S., Khanna, M., Flessner, C., FitzGerald, D., Mauro, C., Dingfelder, R., Benito, K., Harrison, J., Curry, J., Foa, E., March, J., Moore, P., & Franklin, M. (2014). Family-based treatment of early childhood obsessive-compulsive disorder: the Pediatric Obsessive-Compulsive Disorder Treatment Study for Young Children (POTS Jr)--a randomized clinical trial. JAMA psychiatry, 71(6), 689–698. https://doi.org/10.1001/jamapsychiatry.2014.170

 

Gearing, R. E., Schwalbe, C. S. J., Lee, R., & Hoagwood, K. E. (2013). The effectiveness of booster sessions in CBT treatment for child and adolescent mood and anxiety disorders. Depression and Anxiety, 30(9), 800–808

 

Gentile S. Efficacy of antidepressant medications in children and adolescents with obsessive-compulsive disorder: a systematic appraisal. J Clinical Psychopharmacol 2011;31:625–632

 

Heyman I, Fombonne E, Simmons H, et al. Prevalence of obsessive-compulsive disorder in the British nationwide survey of child mental health. Int Rev Psychiatry 2003;15:178–184

 

Jensen, S., et al. (2019) Distinct trajectories of long‐term symptom severity in pediatric obsessive–compulsive disorder during and after stepped‐care treatment. Journal of Child Psychology and Psychiatry

 

Kakhi, S., & Soomro, G. M. (2015). Obsessive compulsive disorder in children and adolescents: duration of maintenance drug treatment. BMJ Clinical Evidence, 2015, 1019

 

Lenhard, F., Andersson, E., Mataix-Cols, D., Rück, C., Vigerland, S., Högström, J., Hillborg, M., Brander, G., Ljungström, M., Ljótsson, B., & Serlachius, E. (2017). Therapist-Guided, Internet-Delivered Cognitive-Behavioral Therapy for Adolescents With Obsessive-Compulsive Disorder: A Randomized Controlled Trial. Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 56(1), 10–19.e2. https://doi.org/10.1016/j.jaac.2016.09.515

 

LEONARD, HENRIETTA L. et al. (1991). Childhood Rituals: Normal Development or Obsessive-Compulsive Symptoms? Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, Volume 29, Issue 1, 17 - 23

 

McGrath CA, Abbott MJ, Mantz SC, O'Brien M, Costa DSJ, Waters F. Change Patterns During Family-Based Treatment for Pediatric Obsessive Compulsive Disorder. J Child Fam Stud. 2023;32(6):1736-1752. doi: 10.1007/s10826-022-02479-8. Epub 2022 Nov 17. PMID: 36415311; PMCID: PMC9668710.

 

Nagata JM, Chu J, Zamora G, Ganson KT, Testa A, Jackson DB, Costello CR, Murray SB, Baker FC. Screen Time and Obsessive-Compulsive Disorder Among Children 9-10 Years Old: A Prospective Cohort Study. J Adolesc Health. 2022 Dec 12:S1054-139X(22)00722-4. doi: 10.1016/j.jadohealth.2022.10.023. Epub ahead of print. PMID: 36517380.

 

Nazeer, A., Latif, F., Mondal, A., Azeem, M. W., & Greydanus, D. E. (2020). Obsessive-compulsive disorder in children and adolescents: epidemiology, diagnosis, and management. Translational pediatrics, 9(Suppl 1), S76–S93. https://doi.org/10.21037/tp.2019.10.02

 

Pittenger, C., Kelmendi, B., Bloch, M., Krystal, J. H., & Coric, V. (2005). Clinical Treatment of Obsessive Compulsive Disorder. Psychiatry (Edgmont), 2(11), 34–43

 

Rapoport JL, Shaw P. Obsessive-compulsive disorder. In: Rutter M, Taylor E, Bishop D, et al, eds. Rutter’s child and adolescent psychiatry. 5th ed. Oxford: Blackwell Publishing, 2008

 

Skapinakis P, Caldwell D, Hollingworth W, Bryden P, Fineberg N, Salkovskis P, et al. A systematic review of the clinical effectiveness and cost-effectiveness of pharmacological and psychological interventions for the management of obsessive-compulsive disorder in children/adolescents and adults. Health Technology Assessment (Winchester, England) 2016;20:1–392

 

Stewart, S. E., Hu, Y. P., Leung, A., Chan, E., Hezel, D. M., Lin, S. Y., Belschner, L., Walsh, C., Geller, D. A., & Pauls, D. L. (2017). A Multisite Study of Family Functioning Impairment in Pediatric Obsessive-Compulsive Disorder. Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 56(3), 241–249.e3. https://doi.org/10.1016/j.jaac.2016.12.012

 

Storch, E. A., Rudy, B. M., Wu, M. S., Lewin, A. B., & Murphy, T. K. (2015). Moderators of Impairment Agreement among Parent-Child Dyads in Pediatric Obsessive-Compulsive Disorder. Journal of psychopathology and behavioral assessment, 37(2), 318–328.

 

Storch EA et al. Efficacy of augmentation of cognitive behavior therapy with weight-adjusted d-cycloserine vs placebo in pediatric obsessive-compulsive disorder: A randomized clinical trial. JAMA Psychiatry 2016 Jun 29

 

Treating OCD in Children and Adolescents - A Cognitive-Behavioral Approach. Martin E. Franklin, Jennifer B. Freeman, and John S. March, 2018. Guilford Press

 

Wilmshurst, L. (2015). Essentials of Child and Adolescent Psychopathology. Hoboken, New Jersey: Wiley

 

Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry. (2010, October 14). New research helps clinicians predict treatment outcomes for children with OCD. https://www.eurekalert.org/news-releases/804574

 

National Institute of Mental Health (NIMH). (n.d.). PANDAS. Retrieved from https://www.nimh.nih.gov/health/publications/pandas