מעגל הקסמים השלילי של חרדה חברתית

האינטראקציה בין חרדה חברתית למודעות יתר יוצרת מעגל קסמים אכזרי, המחזק את עצמו ומשמר את ההפרעה לאורך זמן. 

מעגל זה כולל שרשרת של מחשבות, רגשות, תחושות גופניות והתנהגויות הפועלות זו על זו באופן שמחריף את הבעיה. הבנת המעגל הזה חיונית להבנת הקושי העצום של התמודדות עם חרדה חברתית.

המעגל מתחיל בדרך כלל בכניסה למצב חברתי או ציפייה למצב כזה. עצם המחשבה על אינטראקציה חברתית פוטנציאלית מעוררת את הפחד המרכזי מהערכה שלילית.

הפחד הזה מפעיל מיד את מנגנוני מודעות היתר. תשומת הלב מופנית פנימה באופן אינטנסיבי. האדם מתחיל לנטר את עצמו בקפדנות – את מילותיו, תנועותיו, הבעות פניו, ובעיקר, את סימני החרדה הגופניים (דופק, הזעה, רעד, הסמקה). הוא שרוי בתחושה מתמדת שהוא נבחן (אפקט הזרקור).

ההתמקדות העצמית המוגברת הזו, יחד עם הציפייה לשיפוט שלילי, מעצימה את תחושת החרדה. ככל שהאדם מודע יותר לחרדה שלו ולפגמים הנתפסים שלו, כך הוא נעשה חרד יותר. הניסיונות לשלוט בחרדה או להסתירה ("אני חייב להפסיק לרעוד", "אסור שיבחינו שאני מסמיק") לרוב מחריפים אותה עוד יותר, מכיוון שהם מגבירים את המתח ואת תחושת הלחץ.

במקביל, מודעות היתר פוגעת ביכולת להשתתף באופן מלא וטבעי באינטראקציה. המשאבים הקוגניטיביים מופנים כולם פנימה, וזה פשוט מקשה על הקשבה, ריכוז ומענה מותאם (בטח לא מענה ספונטני).

התוצאה עלולה להיות הופעה מגושמת, שתיקות מביכות, או קושי לעקוב אחרי השיחה. גם אם התפקוד החברתי תקין מבחינה אובייקטיבית, האדם תופס אותו כשלילי ומלא פגמים, דרך משקפי הביקורת העצמית הנוקשה ודרך הטיות קוגניטיביות המופיעות בחרדה חברתית,. כל אירוע קטן מתפרש כקטסטרופה.

החוויה הסובייקטיבית של חרדה גבוהה, יחד עם התפיסה (האמיתית או המעוותת) של תפקוד לקוי או שיפוט שלילי, נתפסת כאישור לפחדים הראשוניים.

האדם מסיק: "הנה, ידעתי שאכשל", "ראיתי איך הסתכלו עליי", "אני באמת לא מסוגל/ת להתמודד עם מצבים כאלה".

אחרי סיום האירוע החברתי (שלעיתים קרובות מסתיים בבריחה מוקדמת או בהימנעות מלכתחילה), מתחיל שלב הרומינציה והניתוח העצמי הביקורתי.

האדם "מעלה גירה" את האירוע, מתמקד בכל טעות נתפסת, בכל הבהוב של מבוכה, ומחזק את האמונות השליליות שלו לגבי עצמו ועל יכולותיו החברתיות.

הוא עשוי לדמיין כיצד אחרים ממשיכים לדון ב"כישלון" שלו.

כל סיבוב במעגל הזה מחזק את האמונות השליליות הבסיסיות ("אני כישלון חברתי", "אנשים תמיד שופטים אותי לרעה", "מצבים חברתיים הם מסוכנים") ואת תחושת חוסר האונים.

התוצאה הסופית היא הגברת הנטייה להימנע ממצבים חברתיים דומים בעתיד, או כניסה אליהם עם רמת חרדה גבוהה עוד יותר.

ההימנעות, כאמור, מונעת מהאדם לחוות חוויה מתקנת -  לגלות שאולי הפחדים מוגזמים, שהוא יכול להתמודד, או שאנשים אחרים אינם כה ביקורתיים כפי שהוא חושש. בכך, ההימנעות סוגרת את המעגל ומשמרת את ההפרעה.

מעגל הקסמים הזה הוא הרסני במיוחד מכיוון שהחוויה הפנימית – החרדה, הביקורת העצמית, התפיסה המעוותת – הופכת לעדות המרכזית שהאדם משתמש בה כדי להעריך את המצב החברתי. הוא מסתמך על התחושות הפנימיות שלו כ"הוכחה" לכישלון, גם אם הפידבק החיצוני אובייקטיבית היה ניטרלי או אפילו חיובי. אותות חיוביים מהסביבה עשויים להידחות כלא אמינים ("הם סתם מנומסים") או לא להירשם כלל בגלל ההתמקדות פנימה. כך, המציאות הסובייקטיבית של החרדה והביקורת העצמית גוברת על המציאות החיצונית, והלולאה ננעלת.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר