מכון טמיר לפסיכותרפיה
במאמר קצר זה נדון בהעברה (Transference) ובהעברה נגדית (Countertransference):
מהי ההגדרה של העברה והעברה נגדית?
זיגמונד פרויד , אבי הפסיכואנליזה, הגדיר העברה כ"ביטוי של דפוסים לא מודעים, לא פתורים וסותרים של המטופל במסגרת מערכת היחסים הטיפולית".
העברה נגדית הגדיר פרויד כ"תגובות לא מודעות מצד המטפל, בדרך כלל כתגובה להעברה של המטופל".
בתחילת הדרך, פרויד ראה בהעברה הנגדית מכשול בטיפול והמליץ שהמטפל ינתח את התחושות הללו באנליזה האישית שהוא עובר בעצמו. כיום נוהגים מרבית המטפלים באוריינטציה פסיכואנליטית להתייחס לחומרים העולים בהעברה הנגדית כמידע חשוב בתהליך הטיפולי, הרלבנטי להבנת עולמו הפנימי של המטופל.
״פרויד ראה בטרנספרנס את עיקר התהליך האנליטי, המספק גישה למשאלותיה הנסתרות והאסורות של המטופלת, אותן היא ביטאה וניסתה לרצות יחד עם האנליטיקאי... הוא מצא שלרוב, בעיות הילדות המרכזיות ביותר אינן עולות בדיון אלא בצורה מוסווית, ביחסים האנליטיים״
- סטיבן מיטשל. פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המוכרת לנו
למשל, מטפלים מהגישה ההתייחסותית רואים העברה נגדית כיצירה משותפת של המטפל והמטופל (ראו בהמשך המאמר).
תיאורטיקנים בני זמננו טוענים כי בחינת ההעברה הנגדית על ידי מטפלים מאפשרת העמקה של האמפתיה כלפי המטופל, פיתוח תובנות שאי אפשר להגיע אליהן בדרך אחרת ותחושת שותפות של השניים בחווית הכאב הנפשי.
לחשיבות יחסי ההעברה והעברה נגדית, בין מטפל למטופל, מושם דגש רב וייחודי בגישה הפסיכואנליטית.
למעשה, דגש זה הוא ההבדל, ב-ה' הידיעה, שמבחין בין התפיסה האנליטית לבין הפרדיגמה הטיפולית ההתנהגותית והקוגניטיבית התנהגותית.
בעוד בגישות ההתנהגותיות מסתמך המטפל באופן כמעט בלעדית על נתונים עכשוויים המועברים מילולית על ידי המטופל, בגישה הפסיכואנליטית חווים השניים את התופעה הבין-אישית באופן חי בחדר.
הכלים העיקריים בהם משתמשים המטפלים כדי לעבוד עם תכנים של העברה הם הידע, האינטואיציה והרגישות שנרכשו לאורך ההכשרה ושמשתפרת באמצעות פסיכותרפיה והדרכה קלינית שהם עוברים בעצמם.
לא רק הקשבה
חשוב להבין שקשה ומורכב לטפל תוך שימוש בהעברה- על המטפל להפנות את הלא מודע שלו באופן מלא ללא מודע של המטופל ולהקשיב באופן משוחרר.
ויש לכך מחירים, מהרגע שמחליטים לעבוד עם חומרי העברה, נשמט יתרון מרכזי של המטפל ביחסים - היותו ממוקם מחוץ למעגל החיים של המטופל, ניטרלי לכאורה.
כאשר עובדים עם העברה והעברה נגדית, המטפל הופך לחלק ממעגלי החיים הנפשיים של המטופל.
מהי נוירוזת העברה (Transference neurosis)?
המושג נוירוזת העברה נטבע על ידי זיגמונד פרויד.
יש הטוענים כי שיאה של האנליזה מגיע כאשר הנוירוזה של המטופל באה לידי ביטוי ב"כאן ועכשיו" בתוך יחסי ההעברה.
בנקודת זמן מסוימת בטיפול, ההעברה כל כך עוצמתית שהביטוי שלה מסמל את המקור לסימפטום: למשל, אם הנוירוזה של המטופל היא OCD, הוא מתייחס אל המטפל באופן אובססיבי-קומפולסיבי קונקרטי ומתלונן שחדר הטיפול מלוכלך. במצב כזה העבודה הטיפולית על ההעברה היא עבודה ישירה על הסימפטום הפתולוגי והזדמנות מעולה להתמודד איתו ישירות.
גרינסון (1965) מציין 2 מאפיינים בולטים דרכם ניתן לזהות העברה:
-
דפוס חזרתי שמשתחזר מהעבר.
-
דפוס שאינו תואם את מהות היחסים בין המטפל למטופל בהווה.
מייקל אייגן, פסיכואנליטיקאי וכותב עכשווי מוביל בגישת הטיפולית ההתייחסותית, מתאר כאן את הסבך שמעבר למילים, ביחסים העדינים שבין מטפל ומטופל ותופס את הקומוניקציה הבלתי המילולית המתקיימת ביניהם:
״השתכנעתי עם הזמן כי חלק ניכר ממה שקורה בטיפול פסיכולוגי, הדבר החשוב ביותר לעיתים קרובות, הנו לא מילולי- הנו תמיד מחוץ להשגתן של מילים. אין הדבר מקטין בשום אופן את השימוש במילים. יש אנשים שחייבים להדפק על השערים במילים, שמנסים לומר הכל. לעיתים הם לוקחים את המילים אל מעבר לסף או שהמילים לוקחות אותם אל מעבר לסף, בפותחן ערוצי חוויה.
מילים אכן מובילות להיבטים חדשים של המציאות, אך ברוב העבודה הטיפולית בפסיכותרפיה יש נימה או אווירה או ״הרגשה״ בחדר שהיא חשובה יותר. ככלות הכל, מילים אינן כוללות רק חילופי מידע - הן חלק מ״חילופי' מצבי הוויה׳.
קיים היבט 'מפעפע' בטיפול פסיכולוגי שאסור להמנע ממנו.
אנשים הם רגישים, והם חשים את ההשפעות ההדדיות, אך לעתים קרובות אינם יודעים מה לעשות עמן.
הפסיכולוג הוא מעין מומחה להכנסת האחר פנימה, להרגשת השפעת האחר, לשהייה בדימויים ובמחשבות המתעוררים על ידי הרגשת האחר.
המטופל חש לא רק את המטפל, אלא גם כיצד הוא (המטופל) משפיע על המטפל. מה עושה המטפל עם השפעה זו? באיזו מידה הוא יכול לתת לה להיבנות? לאן היא תיקח אותו...״
(מתוך הספר ״קשרים חבולים״, מייקל אייגן, 2014)
קראו על תרומותיהם של תיאורטיקנים אנליטיים נוספים לתהליכי העברה והעברה נגדית:
היינריך ראקר - ״העברה והעברה נגדית״
היינריך ראקר נכנס לעובי הקורה בספרו ״העברה והעברה נגדית״.
ראקר שילב את המורכבות של תסביך אדיפוס בתוך המשגת ההעברה וההעברה הנגדית בתהליך הטיפולי.
המטפל והמטופל מצויים לא רק בדיאדה, אלא במשולש, והיכן שקיים משולש במערכות יחסים לא ניתן לוותר על קומפלקס אדיפוס כמקור חכם וכהסבר אפשרי להרבה מהתופעות בטיפול דינמי.
אם, למשל, מטפל גבר עובד עם מטופלת אשה שמגדירה את מטרת הטיפול כמאמץ מרוכז בדרכה ליצירת קשר זוגי מחייב ומשמעותי. אל הטיפול היא מגיעה עם חרדה מרווקות והמטפל עוזר לה להתמודד עמה ולהרגיעה.
הטיפול מתקדם ובשלב השני המטופלת יוצאת לדייטים ומצליחה לבנות נכונות להתנסות ולבנות זוגיות עם מישהו.
מכיוון שגם המטפל אינו פטור מצרכים נפשיים, מודעים ולא מודעים, ראקר מעלה את מורכבות היחסים בין המטפל, המטופלת והגבר הפוטנציאלי שייזכה בלבה של המטופלת.
באלינט: המטפל אינו לוח חלק
אליס ומייקל באלינט (1939) הטילו ספק בעמדתו האובייקטיבית של האנליטיקאי.
הם הפנו את תשומת הלב והשיח לעובדה שלמטפל יש צורך משלו לטפל באופן שמותאם לאישיותו.
הזוג באלינט הציעו כי העברת המטופל תופיע בכל מקרה, ללא תלות בהעברה הנגדית של המטפל, כך שהכרה בעמדה טיפולית סובייקטיבית אינה פוגעת בהתקדמות הטיפול האנליטי.
קרנברג: שני סוגים של העברה נגדית
אוטו קרנברג (1965) המשיג שני ערוצים להבנה של העברה נגדית:
-
העברה נגדית בגישה הקלאסית: העברת הנגד של המטפל נתפסת בעיקרה כחסימה תקשורתית וכמענה לא מודע לחומר הרגשי שמשליך המטופל. היא נתפסת יותר כ״רעש״ שמפריע לטיפול הדינמי.
-
העברה נגדית בגישה הטוטאלית: ההעברה הנגדית היא אמצעי לחקור את הבנת הלא מודע של המטפל והמטופל ולהציע פרספקטיבה רחבה, ויניקוטיאנית והתייחסותית יותר.
העברה בטיפול דינמי קצר מועד
דיוויד מאלאן ופיטר סיפנאוס קידמו את התפתחותן של שיטות טיפול דינמיות קצרות מועד וממוקדות , בהן נעשה שימוש ניכר בהעברה.
סיפנאוס הדגיש את השימוש בעימות ובשאלות מעוררות חרדה כדי לשמור על רמת מתח גבוהה יחסית ובכך לקצר את אורך הטיפול.
מאלאן, מהתורמים הפורים ביותר בטיפול דינמי קצר מועד, היה מי שהכניס את השימוש של ״משולש הקונפליקט״ ו״משולש האדם״ (איור למטה), שעוזרים להגדיר ולתחום את מרחב החקירה הנפשי כך שניתן יהיה לשמור על פוקוס ברור. מאלאן פיתח את הרעיון של פירוש ניסיון כדי לעזור לבסס אצל המטופל התאמה לפסיכותרפיה דינמית קצרה.
מחקרים על העברה
עולם המחקר גם מנסה למדוד ולבחון את מקום העברה בתוך הטיפול עם שאלונים ומחקרים המתמקדים בנושא.
כך למשל מחקר מ-2023 בחן את הקשר בין דפוס ההתקשרות של המטופל לבין העברה נגדית חיובית ושלילית מול המטפל.
המשתתפים היו מבוגרים שמטופלים בגישה פסיכודינמית לאורך לפחות 32 מפגשים.
נמצא כי עבור מטופלים עם סגנון התקשרות לא בטוח בתחילת הטיפול, הייתה תנודתיות רבה יותר בהעברה הנגדית השלילית, זאת לעומת מטופלים עם התקשרות בטוחה.
העברה בטיפול קבוצתי
המרחב הקבוצתי האנליטי מזמן שלל ביטויים של יחסי העברה, העברת נגד והעברה מרובה (Multiple Transference).
יתרונה של הדינמיקה הקבוצתית בקבוצה הטיפולית הוא בשחזור העברתי עצמתי של יחסים בין אחים, ולא רק שחזור של יחסים בין הורה לילד, המתקיים בפסיכותרפיה אינדיבידואלית, בטיפול אחד על אחד.
כאשר המטפל הקבוצתי ער לרב-המימדיות של יחסי ההעברה בקבוצה, מתאפשרת עבודה מרתקת על חומרים נבחרים מתוך עולמם הפנימי של המשתתפים כפי שהם משתקפים בתהליכי מירורינג במרחב הקבוצתי .
הביטויים של העברה בקבוצה רבים מאוד ומספקים חומרים לעבודה טיפולית על חוויה רגשית מתקנת לדפוסים והתנסויות כואבות ומתסכלות של מטופלים במשפחת המקור. הפרשנות לגבי ההבדלים בין ההווה לבין העבר מציעים דרך להבחין בין החסכים שנכפו במסגרת המשפחתית לבין הפוטנציאל ל״לידה פסיכולוגית מחדש״ במסגרת הקבוצה הטיפולית.
פוקס: 4 רמות של העברה בקבוצה האנליטית
S.H. פוקס (1964), אבי האנליזה הקבוצתית, היה ספקני למדי לגבי השימוש בהעברה נגדית של המטפל הקבוצתי (ה-Conductor, בשפתו).
הוא תיאר כיצד הקבוצה האנליטית פועלת ב-4 ממדים מובחנים זה מזה בעומקם ובמידת בשלותם:
הרמה העכשווית (The current level)
לפי פוקס זוהי הרמה המפותחת ביותר, בה ממוקמות חוויות יומיומיות בקבוצה ביחס לעולם החיצוני.
ברמה העכשווית, הקבוצה נחווית כייצוג של דעת הקהל וחיי הקהילה (מה שמזכיר את השפעת ״הלא מודע החברתי״ בקבוצה). המנחה נתפס כמנהיג הקהילה וכדמות הסמכות.
רמת ההעברה (The transference level)
ברמה זו הקבוצה עובדת עם יחסי אובייקט בשלים, לאורם נתפסים המשתתפים האחרים כאובייקטים שלמים, בעלי יכולת אכפתיות והכרה הדדית.
פוקס מרחיב ומתאר שלב זה כמצב בו המנחה נחווה כאם או אב והמשתתפים האחרים כאחאים.
הרמה ההשלכתית (The projective level)
צוללים עוד קצת - הרמה ההשלכתית, לפי פוקס, מתארת מצב בין-אישי של יחסים פרימיטיביים, נרקיסיסטיים, יחסי אובייקט חלקיים.
משתתפים בקבוצה משקפים היבטים מפוצלים ולא מודעים מתוך העצמי של המשתתף. גם הקבוצה כשלם, שמשקפת ברמה זו את האמא, נוטה לגלם אצל המשתתף היבטים מפוצלים של עצמו.
הרמה הראשיתית (The primordial level)
זוהי הרמה הקבוצתית הפרימיטיבית ביותר מבחינה התפתחותית.
בולטים בה ייצוגים ראשוניים, כפי שניסחו פרויד ויונג (כארכיטיפים בלא מודע הקולקטיבי).
איך מתבטאת העברה בטיפול פסיכולוגי לילדים?
כמו בטיפול עם מבוגרים, גם במהלך טיפול פסיכולוגי עם ילדים נחשף המטפל לתכנים מגוונים ואינטנסיביים של רגשות, דחפים ומחשבות הנובעים מהעברה והעברה-נגדית.
אלא שבניגוד לעבודה עם מבוגרים, הילד תלוי וקשור להורים במהלך הטיפול עצמו, מה שיוצר העברה מקבילה - אחת עם ההורים ושניה עם המטפל.
הקבלה זו מחייבת מעורבות של ההורים בתהליך הטיפולי, אם בטיפול עצמו ואם באמצעות הדרכת הורים.
ראיה כזו עשויה להיות רבת ערך: הן בקידום ההבנה של המטפל לגבי סוגיות שמקשות על הילד ובפענוח היבטים בעולמו, שבכוחם לחזק את את היחסים הטיפוליים.
בשנים האחרונות התייחסו גיל ורובין (2005) לאתגר של הבנת ההעברה הנגדית במהלך הטיפול בילד, תוך שהם מבחינים בהיבטים ספציפיים המובחנים מהעברה נגדית עם מבוגרים.
הם מציעים לעבוד עם ההעברה הנגדית באמצעות משחק יצירתי והדרכה. למשל, כאשר הילד בוחר בשתיקה, והמטפל חווה חוסר נוחות, חשוב שהמטפל יקשיב לשתיקה, יבחן את תגובתו אליה ולא ייכנע לרצון להפר אותה.
הרצאה של אבי שרוף, המנהל הקליני של המכון:
העברה והעברה נגדית בפסיכותרפיה עם ילדים -
המשגות ישנות והבנות חדשות:
מהי העברה שלילית?
פרויד (1912) מבחין בין העברה חיובית והעברה שלילית, כדי להסביר את הקשר שבין העברה להתנגדות:
-
העברה חיובית: רגשות חיוביים, תחושות והתייחסויות של חיבה (גם העברה ארוטית- ראו בהמשך - תחושות רומנטיות כלפי המטפל). כאשר זו ברמה בינונית היא טובה לטיפול, שכן היא תורמת ויוצרת שיתוף פעולה.
-
העברה שלילית: רגשות, תחושות והתייחסויות עוינים, תוקפניים שאופיים שלילי. כאשר זו קיצונית היא יכולה להקשות על הטיפול, למשל, פחד של המטופל שהמטפל לא יאהב אותו אם יספר לו דברים.
בהעברה שלילית בטיפול, מתבטאים תחושות ורגשות שליליים על המטופל כלפי המטפל. בעבר הייתה ההתייחסות אליה פחות משמעותית ולעיתים היא הובנה כהתנגדות לתהליך הטיפולי. בגישות דינמיות עכשוויות, רואים ערך רב ברגשות קשים בתוך מערכת היחסים הטיפולית, גם אם לא פשוט להתמודד עמם - עוינות, זלזול או צרות עין - כולם מהווים חומר תקשורתי מודע ולא מודע איתו ניתן לעבוד בדרך להשגת מטרות הטיפול. כאשר המטפל עובד עם הדרכה מקצועית וידע תיאורטי מבוסס, הוא יכול להתייחס להעברה השלילית (ברובה או בכולה) כייצוג מורכב מתוך עולמו הפנימי של המטופל, שבעזרת עיבודו ניתן לקדם את הטיפול.
לעיתים יכולה להתקיים גם העברה נגדית שלילית, בה גם המטפל מפתח ריחוק, סלידה או חוסר סבלנות כלפי המטופל.
במצב זה, ישנה חשיבות למודעות ולחקירה של התופעה, על מנת למנף את הרגשות השליליים לכיוון התפתחותי.
למשל, אובדן עניין של המטפל במטופל עשוי לשמש אינדיקציה חשובה וללמד על תגובות דומות שהוא מעורר בקרב אנשים עמם הוא נמצא בקשר בעולמו.
יתכן שכמו המטפל, מרבית האנשים שחשים את השעמום עם המטופל מעדיפים להימנע ממתן משוב אמיתי ובוחרים פשוט להתרחק ממנו.
במצב כזה, מונחת בפני המטפל הזדמנות נדירה להכיר ממקור ראשון את עמדתם המסויגת של קרובים למטופל ולתכנן פרשנות שתתייחס לכך, כדי להעלות את מודעותו וללמוד מה מומלץ לשפר.
מהי העברה ארוטית?
כבר בימי פרויד, מתועדים מקרים טיפוליים בפסיכואנליזה בהם התעוררה העברה והעברה נגדית אירוטית.
העברה ארוטית היא תופעה שכיחה, היא בעלת משמעות ובהתנהלות נבונה ומקצועית של המטפל היא יכולה לשרת את התהליך.
העברה ארוטית מתייחסת לשלב בטיפול בו מתעוררת במטופל פנטזיה מינית או רומנטית כלפי המטפל.
התנאים הפסיכולוגיים שמציע הטיפול, האינטנסיביות, הקירבה האישית בשיח הטיפולי והביטחון שנבנה לאורך הדרך, יכולים להביא למצב בו המטפל ייתפס כאוביקט אהבה נכסף, והמטופל יתאהב בו ובאמונה שרק כך יושג עבורו אושר אמיתי ובלתי מותנה.
במקרים כאלה נדרש המטפל לעזור למטופל להבין ולקבל את גבולות מערכת היחסים המקצועית בין השניים.
לאור החשיבות הרבה של ניתוח התסביך האדיפלי בפסיכותרפיה פסיכודינמית, קיימת חשיבות להכרה בהעברה ארוטית ולפירושה, במטרה לפענח ולנסות לפתור חסכים ופיקסציות בשלבים התפתחותיים מוקדמים יותר.
לכן, מטפל דינמי לא יתייחס להעברה ארוטית כאירוע שלילי, אלא כתהליך בדרך ליחסי אהבה אמיתיים ובשלים בחיי המטופל, בחיים האמיתיים.
העברה אירוטית הפוכה מתעוררת כאשר המטפל חש רגשות אהבה ותשוקה כלפי המטופל.
המטפל מחויב להיות מודע למצב זה, כדי להימנע מחיזוק הפנטזיה הרומנטית עם המטופל.
היענות להעברה נגדית אירוטית מפרה באופן חמור את כללי האתיקה המקצועית ויותר מכך, מסכנת את המטופל ופוגעת באופן חריף במצבו הנפשי.
מהי העברה פרברטית (Transference perversion)?
Horacio Etchegoyen מתייחס לטרנספרנס הייחודי שמתפתח עם מטופלים פרוורטים בטיפול פסיכולוגי.
הוא מציע להבחין בין המונחים הטכניים של נוירוזת הטרנספרנס לבין השלכותיהם הפתולוגיות.
המבנה הפרוורטי נשען על יחסי אובייקט נרקיסיסטיים, שמנסים באופן עקבי ומתמשך לבנות אחדות אשלייתית בין אובייקט לסובייקט, והם משפיעים על ההעברה שנוצרת בטיפול עם הפרברט.
בטי ג'וזף טענה שהדרך לפתור את הפרברסיה היא באמצעות פירושה בהקשר של הטרנספרנס הטיפולי, כיוון שמטופלים אלו נוטים לעוות את היחסים האנליטיים ולאתגר את הסובלנות של המטפל.
הארוטיזציה של הטרנספרנס, השימוש במלל ובשתיקה על מנת לעורר ריגוש אצל המטפל ופאסיביות על מנת לגרות את חוסר סבלנותו ולגרום לו לפעול (act out), באמצעות פרשנויות (או פסאודו פרשנויות).
מדובר למעשה לא רק בהגנה מפני דחפים או רגשות כואבים, אלא בסוג של התקפה על המטפל, נותר רק דיאלוג ריק, שמטרתו לרגש ולהרוס בו זמנית את הטיפול.
איך מתבטאת העברה בפסיכולוגיית העצמי?
היינץ קוהוט, שפיתח את פסיכולוגיית העצמי, ניסח מחדש את מושג ההעברה בפסיכואנליזה. בעוד שלפניו מושג זה ראה את המטפל כדמות ש״מתעוררת לחיים״ מתוך חוויות מוקדמות של המטופל, אצל קוהוט העברה מתייחסת למה שהמטופל צריך למצוא במטפל לאור החסך שהותירו בו דמויות מהעבר.
בטיפול הקוהוטיאני קיימים שלושה סוגי העברה- העברה של Mirroring, של אידיאליזציה ושל Twinship.
בטיפול אנליטי קוהוטיאני המטפל נותן למטופל את אבני הבנין להתפתחות ה-Self, את אשר הוא לא קיבל בילדותו באמצעות mirroring ואידיאליזציה.
לפי פרויד, זה מצב שבו אני מתייחס למטפל כאל דמות הורית.
גם אצל קוהוט המטופל מתייחס אל המטפל כדמות הורית מהעבר, רק שבמקום להעביר למטפל את מה שהדמות מהעבר עוררה בו, הוא יבקש מהמטפל את מה שהדמות מהעבר לא סיפקה עבורו.
זו העברה אחרת, העברה שהיא בקשה.
איך מתבטאת העברה בגישה ההתייחסותית?
הופמן טען שקיימים שני סוגי העברה: העברה נוירוטית והעברה ממשית.
-
ההעברה הנוירוטית מתייחסת לחומרים קליניים שהמטופל מביא מתוך נוף ילדותו, תוך שהיא מקבלת חיים מחודשים בכאן ועכשיו של חדר בטיפול. להעברה הנוירוטית יש איכות מעוותת, מטושטשת ולעיתים מתעתעת.
-
לצד העברה נוירוטית, ובמקביל אליה, מתרחשת גם העברה ממשית. זו כוללת את מה שקורה, במציאות, בין מטופל למטפל, תולדה סובייקטיבית וייחודית לדיאדה של מטפלת מסוימת ומטופל מסוים. מדובר במפגש ממשי בין שני סיפורים, של שני בני אדם, שמתהווה לכדי סיפור שלישי שנרקם ביניהם בזמן אמת.
מהן העברה והעברה נגדית סומטית?
התופעה של ביטויים סומטיים של העברה והעברה נגדית בטיפול פסיכולוגי מוכרת מפרספקטיבות וגישות שונות: אנליזה יונגיאנית, טיפול בתנועה, גישת האנליזה הביו-אנרגטית במסורת רייך ועוד.
גם סוזי אורבך, כותבת פמיניסטית מובילה, שפרסמה את הספר Bodies, מתארת את התופעה של העברה נגדית סומטית:
״תחושות פראיות עלו בגופי...
העברה נגדית של חתול בר...״
בקרב מטפלים, העברה נגדית סומטית מדווחת במקרי טיפול מגוונים, מרביתם במהלך פסיכותרפיה עם הסובלים מהפרעות אישיות דרמטיות, בעיקר הפרעת אישיות גבולית והפרעת אישיות נרקיסיסטית, ואצל נפגעי טראומה ומי שמטפלים בהם (מה שתועד כחלק מטראומטיזציה משנית).
לפעמים במהלך הפגישה הטיפולית מרגישים מטפלים שלל מיחושים פיזיים שלא חשו איתם לפני שעת הטיפול: זיעה פתאומית, מתח בשרירים, פיהוקים, כחכוחי גרון, רעשי בטן, ריחות שמופיעים באופן לא צפוי, כאבי ראש, בכי, עייפות פתאומית, הירדמות של איברים ועוד.
כמשתתף בקבוצה, אני זוכר חוויה ייחודית של העברה סומטית קבוצתית:
במהלך קורס התנסותי במסגרת לימודי הנחיית קבוצות באוניברסיטת תל אביב, התכנסנו לקבוצה דינמית ליחסים בין-אישיים שבועית. הייתה זו שנת 2000, דצמבר. אני זוכר את התחושה הנעימה של השמש, מבצבצת בינות לאקליפטוס מדויק מחוץ לבניין. נפגשנו בין השעות 16:15 ל-17:45, בחדר קבוע בבית הספר לעבודה סוציאלית, בהנחיית חגית צאן ונורית גורן, אנליטיקאיות קבוצתיות נהדרות. לפתע, דווקא בנקודה בה ריחפתי במחוזות ההקיץ ולא הייתי מחובר לשיח הקבוצתי, עלה באפי ריח דוחה של שתן. באסוציאציה, התחושה הייתה כמו משתנה ציבורית בגן ילדים או בית ספר. אחרי דקה או שתיים כבר לא יכולתי לשאת לבדי את הניחוח הנורא ושיתפתי את הקבוצה. והנה, מסתבר שאחת המשתתפות בקבוצה אכן הרהרה באותו זמן בחווית ילדות קשה, בהיותה בגן הילדים...
איתן טמיר
מהן העברה והעברה נגדית בטיפול קוגניטיבי התנהגותי?
למרות שהמונח ״העברה״ אינו חלק אינהרנטי בז׳רגון של טיפול התנהגותי קוגניטיבי, מחשבות ורגשות שעולים אצל המטופל ומהדהדים מתוך יחסים משמעותיים באירועי העבר בחייו הם חלק בלתי נפרד מתהליך ההערכה, האינטיק והטיפול הקוגניטיבי התנהגותי עצמו.
למעשה, יחסי העברה מתרחשים בכל מערכת יחסים, כלומר, החוויה הבין-אישית שלנו בהווה תלויה בהתנסויות הבין אישיות שלנו על העבר.
העברה והעברה נגדית הן תופעות שקיימות בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, ממש כפי שהן קיימות בטיפול דינמי. ההבדל הוא במידת הדגש שמניח עליהן המטפל והשימוש שהוא בוחר לעשות בהן. התגובות הרגשיות של המטופל לדינמיקה של הטיפול והמטפל חשובות במיוחד בעבודה קלינית עם מטופלים קשים.
באותה מידה, גם רגשות ומחשבות שעולים בהעברה הנגדית, בעולמו הפנימי של המטפל כלפי המטופל, מציעים אינדיקציות ומידע עשירים ורבי ערך לגבי תהליך הטיפול והתקדמותו.
לסיכום, העברה והעברה נגדית ב- CBT הן רכיב אינטגרלי בניהול הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי:
ההתנהגויות, המחשבות והרגשות שנובעות מהן חייבות להילקח בחשבון על ידי מטפלי CBT.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
עם ראש המכון / מומחה ספציפי-
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
נכתב ע״י מומחי מכון טמיר
תודות:
איילת צמח, MA,
פסיכולוגית קלינית מומחית
מקורות:
זיגמונד פרויד (1913). טוטם וטאבו. Beacon Press
מייקל אייגן (2001) קשרים חבולים. הוצאת כרמל
ברמן, ע' (1986). העברה והעברה נגדית כתהליך בין-אישי כולל. שיחות – כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה, 1(1), עמ' 6–15
לינק-סקופ, ר. (2013). פגיעות המטפל – הגדרה אינטגרטיבית של העברה נגדית בתחום התרפיה באמנות. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 12/3/2018, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2927
סטיבן מיטשל ומרגרט בלאק (2006). פרויד ומעבר לו. הוצאת תולעת ספרים
בן עמי, ע. (2017). מי נשאר בחוץ, מה קורה בפנים?. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 10/3/2018, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3540
בר-שדה, נ. (2004). העברה-נגדית בפסיכותרפיה עם ילדים ונוער, נעמה בר-שדה. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=185
שראל, ד. (2015). כשהאמפתיה נעשית בלתי נסבלת: עימות כאקט של חופש ואותנטיות בהעברה הנגדית. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 10/3/2018, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3317
Balint, A. and Balint, M. (1939) 'On Transference and Countertransference', International Journal of Psycho-Analysis 20: 223–30.
Foulkes, S. H. (1964). Therapeutic group analysis. Reprinted 1984. London: Karnac Books.
Gabbard, G. O (2001). A contemporary psychoanalytic model of countertransference. Journal Of Clinical Psychology, 57(8), 983-991
Gil, E., & Rubin, L. (2005). Countertransference play: Informing and enhancing therapist self-awareness through play. International Journal of Play Therapy, 14, 87-102
Kernberg, O. (1965) Notes on Countertransference, Journal of the American Psychoanalytic Association 13: 38–56.
Kline, K. V., Hill, C. E., Lu, Y., & Gelso, C. J. (2023). Transference and client attachment to therapist in psychodynamic psychotherapy. Psychotherapy. Advance online publication. https://doi.org/10.1037/pst0000492
Little, M (1951). Counter-transference and the patient's response to it. The International Journal Of Psychoanalysis, 3232-40
Malan, D. H.&Coughlin Della Selva,P. (2007). Lives Transformed: A Revolutionary Method of Dynamic Psychotherapy. London: Karnac
Metcalf, L. M. (2003). Countertransference among play therapists: Implications for therapist development and supervision. International Journal of Play Therapy, 12, 31-48
Prasko, J., et el (2010). Transference and countertransference in cognitive behavioral therapy. Biomed Pap Med Fac Univ Palacky Olomouc Czech Repub. 154(3):189-97
Rasic, D. (2010). Countertransference in Child and Adolescent Psychiatry-A Forgotten Concept? Journal of the Canadian Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 19(4), 249–254
Shopper, M. (1998). Countertransference in Psychoanalytic Psychotherapy With Children and Adolescents. The Journal of Psychotherapy Practice and Research, 7(4), 324–326
Thomas H. Ogden (1992) Projective Identification and Psychotherapeutic Technique. Routledge; 1 edition
Witt, J (1982). Transference and Countertransference in Group Therapy Settings. Journal of Psychosocial Nursing and Mental Health Services. 1982;20(2):31-34
https://en.wikipedia.org/wiki/Negative_transference