רוי שייפר | תפקידו של "העצמי השני" של המטפל 

"העצמי השני" של המטפל, מושג שטבע רוי שפר, אינו אישיות נפרדת אלא אופן פעולה ייחודי בתוך הסטינג האנליטי. 

תפקידו לתווך בין אישיותו של המטפל לבין הדרישות והמגבלות של העבודה האנליטית, וליצור מרחב טיפולי ייחודי יחד עם "העצמי השני" של המטופל.

שפר מתאר כיצד העצמי השני של המטפל מתפתח מתוך שילוב של אישיותו הייחודית עם הדרישות של העבודה האנליטית.  הוא מדגיש תכונות כמו משמעת, סובלימציה, סקרנות ופתיחות  כחיוניות לעבודת המטפל. יתרה מכך, העצמי השני של המטפל  מכיל בתוכו את הידע התיאורטי והניסיון הקליני שלו, ומשפיע על האופן שבו הוא מקשיב ומפרש את דברי המטופל.

המרחב הטיפולי הופך ל"מציאות שניה" - מפגש בין שני עצמיים שניים -  שבה המטפל והמטופל מעצבים זה את זה.  

מציאות שניה זו הינה דינמית ומשתנה תדיר, ומונעת מכוחות מודעים ובלתי מודעים.  

 היבטים מרכזיים בתפקיד "העצמי השני" של המטפל

שילוב בין סובייקטיביות למשמעת

"העצמי השני" מאפשר למטפל להיות קשוב לעולמו הפנימי ולרגשותיו (כגון רגשות העברה נגדית) מבלי לאבד את האובייקטיביות והריחוק הנדרשים. תפקידו לאפשר למטפל להכיל את רגשותיו ולנתב אותם לטובת התהליך הטיפולי, תוך שמירה על גבולות ברורים.

בניית נרטיב משותף

 "העצמי השני" של המטפל, יחד עם זה של המטופל, יוצרים "מציאות שניה" - מרחב שבו נבנה נרטיב משותף על חיי המטופל. 

המטפל, מתוך "העצמי השני" שלו, תורם לנרטיב זה את הידע התיאורטי והקליני שלו, ועוזר למטופל ליצור סיפור קוהרנטי ובעל משמעות מחוויותיו.

הכרה בחוסר קוהרנטיות

"העצמי השני" מאפשר למטפל להכיר בכך שלא תמיד ניתן לבנות נרטיב ליניארי וברור מחיי המטופל. במקרים בהם קיימת טראומה, דיסוציאציה או קושי ביצירת ייצוגים מנטליים,  תפקידו של המטפל הוא לאפשר מרחב  להתמודדות עם רגשות ותכנים קשים ולא מוכרים, גם אם אלו אינם משתלבים באופן מיידי בנרטיב קוהרנטי. 

 יצירת טרנספורמציה

האינטראקציה בין "העצמי השני" של המטפל לזה של המטופל  יוצרת מרחב טרנספורמטיבי עבור המטופל.  המטפל, מתוך  היכרות עם תיאוריות פסיכואנליטיות ועם עצמו,  מסוגל להציע פרשנויות חדשות,  לעורר מודעות לתהליכים לא מודעים  ולסייע למטופל לפתח דפוסי חשיבה והתנהגות  מותאמים יותר. 

גישות פסיכואנליטיות חדשות יותר העלו ביקורת על תפיסת "העצמי השני" של שפר, בכך שהן שמות דגש על חוויות כאוטיות, בהן "העצמי השני" של המטפל מתערער.  לפי גישות אלו, חשוב שהמטפל יהיה פתוח לחוויות רגשיות עוצמתיות ולתכנים לא מובנים, גם במחיר של אובדן זמני של  הריחוק  והאובייקטיביות. 

מקורות:

La Farge L. (2013). The second sphere and the story of no story. The Psychoanalytic quarterly, 82(1), 39–50. https://doi.org/10.1002/j.2167-4086.2013.00004.x