מהי טראומה משנית? טראומטיזציה עקיפה והשפעתה על מטפלים

 

טראומטיזציה שניונית / עקיפה

על המחירים הנפשיים

של חשיפת מטפלים לטראומה

 

 

 

מהי טראומה משנית (Secondary trauma)?

 

טראומה משנית, המוכרת גם כטראומה עקיפה, היא תסמונת פסיכולוגית שמופיעה אצל מגישי סיוע לשורדי טראומה.

מגישי העזרה נוטים לספוג את החוויות, המילים והרגשות הטראומטיים של הנעזר.

 

התסמינים של טראומה משנית כוללים תקיעות באירוע הטראומטי, המנעות, מחשבות חודרניות, עוררות יתר פיזיולוגית, דיסוציאטיביות וחרדה.

 

 

טראומה משותפת (Shared Trauma)

 

החוויה של התמודדות משותפת במציאות קולקטיבית של טראומה עשויה להעמיק את האינטימיות בין מטפל למטופל בפסיכותרפיה, שכן הם יכולים להכיר בכך שהם מצויים יחד בצל המשבר.

פרופ' קרול טוסון, חוקרת מביה"ס לעו"ס באוניברסיטת ניו יורק, עשתה מחקר נרחב על תופעה, אותה כינתה "טראומה משותפת":

מצב קליני בו המטופל והמטפל חולקים בו זמנית את אותה טראומה קולקטיבית.

למרות שהמטפל נוקט לעיתים באסטרטגיות התמודדות דומות לאלה בהן בוחר המטופל, המטפל מצוי במקומו כדי לעזור למטופל לעבד את הטראומה האישית שלו מתוך אותה הוויה משותפת.

 

 

מהי טראומטיזציה משנית / עקיפה?

 

חלק ניכר מההשפעות הנפשיות מהן סובלים הנחשפים לאירועי טרור באמצעות המדיה מסוכמים על ידי המושג 'טראומטיזציה משנית'.

ההגדרה של טראומה משנית, המכונה בלועזית Secondary Traumatic Stress , מתייחסת למשפחה רחבה של השפעות נפשיות שחווה אדם שנחשף לטראומה של אדם אחר, אך לא עבר אותה בעצמו.

ההשפעות הנפשיות הללו מזכירות סימפטומים פוסט-טראומטיים, כמו דריכות יתר, חרדה, דיכאון, התבודדות, ניתוק ועלולות להוביל להימנעויות ולשינוי בשגרת החיים.

אנשים שסובלים מטראומטיזציה משנית מדווחים על פלאשבקים מאירועים בהם כלל לא נכחו, על חלומות וגם על מחשבות מטרידות בנושא.

האדם אמנם אינו חווה את הטראומה בעצמו, באופן ישיר, אך הסימפטומים הפוסט טראומטיים מהם הוא עלול לסבול בעקיפין חמורים יחסית ועלוליל להסב לו סבל רב.

 

 

מי נפגע מטראומה משנית?

 

כיום ידוע כי האנשים הנמצאים בסיכון הרב ביותר לסבול מטראומטיזציה משנית הם אנשים המטפלים באחרים נפגעי טראומות, כדוגמת עובדים סוציאלים, פסיכולוגים, רופאים ואחיות, זאת, כיוון והם באים במגע עם הטראומה יחסית מקרוב בעודם מטפלים בנפגעי הטראומה. ואולם, השנים האחרונות מלמדות אותנו עוד ועוד על מקצועות נוספים, המוגדרים כ-Helping Professions, שאינם חסינים בפני טראומטיזציה משנית.

כן, הפסיכולוג, או איש המקצוע שעובד עם טראומה, חווה את החיים כמו כורה הפחם:

הוא מסיים את המשמרת במכרה וחוזר הביתה, אל הזוגיות, הילדים, המשפחה,השגרה, אלא שלמרות כל המאמצים, הוא לא מצליח להשתחרר מהכתמים שדבקו בו...

למשל, במהלך מבצע צוק איתן ב-2014, פעלו אנשי בריאות הנפש, מרביתם בהתנדבות, במטרה לסייע לתושבי דרום הארץ להתמודד עם חרדות הטרור. הם אמנם שבו לביתם בסופו של כל יום קרב, אך ההשפעה הנפשית שעברו בעצמם זכתה לפחות התייחסות מחקרית וקלינית עד לעשור-שניים האחרונים. קראו למשל על התנסותם האישית של פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים באשדוד במהלך אותו מבצע.

לפי מחקר שפורסם לאחרונה באוניברסיטת וושינגטון, שיעור הסוהרים הסובלים מתסמינים פוסט-טראומטיים גבוה לפחות כמו שיעורי ה-PTSD בקרב לוחמים בצבא האמריקאי ששירתו בעיראק ובאפגניסטן. רבים מהסוהרים שהשתתפו במחקר דיווחו על אירועים בהם נאלצו להתמודד עם איומים על חייהם. כמחצית מהם חוו מוות של אסיר בזמן משמרת בבית הסוהר וחלקם חזו באירוע בו הותקף עמית שלהם, סוהר אחר, על ידי כלואים.

באנגליה, לפי דיווח בגרדיאן הבריטי במאי 2019, 20% מהשוטרים מתמודדים עם הפרעת דחק פוסט טראומטית, תוצר של חשיפה מתמשכת לאירועים דרמטיים ומסכני חיים. חשוב לציין כי באנגליה, כמו במרבית מדינות המערב ובכללן ישראל, שוטרים משמשים גם כמודיעי נפגעים עקב תאונות דרכים. חשיפה חזרתית להודעות אסון, שחווים צוותי חללים שבאים לבשר את הבשורה המרה, היא גורם פסיכולוגי שוחק והרסני.

גם קברנים פגיעים למופעים של טראומטיזציה משנית. ב-2019 החל מיזם קהילתי חשוב, בו עוברים עובדי חברא קדישא בירושלים סדנאת התמודדות עם ההשלכות הנפשיות של עבודתם. הסדנה מתקיימת על ידי וביוזמת הארגון ״איחוד הצלה״.

נהגי קטרים נאלצים להתמודד עם מקרים רבים של אובדנות במהלך הנהיגה - אנשים שפשוט זורקים את עצמם על הפסים ומותירים את הנהגים עם רגשות בלתי נסבלים.

ולבסוף, מפקחי התוכן של הרשת החברתית פייסבוק, נאלצים להתמודד עם תסמינים פוסט-טראומטיים עקב חשיפה לתכנים קשים של אלימות מינית. הנהלת פייסבוק לוקחת אחריות על בעיית הטראומה המשנית של העובדים והיא החלה להגיש להם ייעוץ פסיכולוגי מקצועי ושוטף. תחקיר חדש של ה- Intercept, שפורסם בגלובס, מתחקה אחר הלחצים האינטנסיביים (לכאורה, לכאורה...) שמפעילה חברת הקבלן על פסיכולוגים ומטפלים שעובדים עם בודקי התוכן של הרשת החברתית.

 

 

השפעת המדיה על טראומה 

 

אחת ההשפעות שמייצרת המדיה, אשר נכונה בעידן הדיגיטלי של ימינו יותר מבעבר, הוא הכנסת הטראומה לכל בית ולחייו של כל צרכני המדיה.

צרכני המדיה הם למעשה כולנו, המקשיבים לרדיו, צופים בטלוויזיה, פעילים ברשתות החברתיות ובאפליקציות חדשות בסמארטפונים.

עתה, לא רק אנשים שמטפלים בנפגעי הטראומה נמצאים בסיכון לסבול מטראומטיזציה משנית, כי אם גם הצופים בבית, אשר נחשפים לסיפורים, לתמונות הקשות ולפרשנויות המוטות.

כאשר מתרחש אירוע טרור, או כל אירוע דקירה מקומי מן החודשים האחרונים, אנו נחשפים מיידית לעדכונים בזמן אמת, למחבלים שלעיתים מסתובבים חופשי, לתמונות הפצועים וההרוגים, למשפחותיהם.

כל אלה, מכניסים אותנו לעומקו של אירוע הטרור, גם אם אינו קשור אלינו בשום אופן ישיר, והינם בעלי השפעה משמעותית על רווחתנו הנפשית.

מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה ופורסם ב-International Journal of Stress Management בשנת 2012 בחן טראומטיזציה משנית בקרב סטודנטים ישראלים.

המחקר מצא כי קיים קשר בין חשיפה למדיה בתדירות גבוהה במהלך או לאחר אירועי טרור, לבין סימפטומים פוסט-טראומטיים. המחקר מתאר כיצד הידיעות החדשותיות במדיה נוטות להעצים ולהגדיל את מקרי הטרור, לרכז את עיסוקן סביב האירוע ובכך להגדיל את ההשפעה הנפשית שמייצר האירוע על אנשים שצופים בידיעות החדשותיות אודותיו. המחקר מראה כי ככל שאנשים נחשפים יותר למדיה, המסקרת בהרחבה ולפרטי פרטים אירועי טרור, כך הם סובלים יותר מסימפטומים פוסט טראומטיים ולמעשה- מטראומטיזציה משנית.

חשוב לזכור כי יש לנו שליטה עקיפה על חומרת הטראומטיזציה המשנית ממנה אנו סובלים בכך שיש לנו שליטה מלאה במידת החשיפה שלנו למדיה. אנו בוחרים לפנות למדיה ולכן- יכולים גם לבחור שלא לפנות אליה. אם אתם מרגישים שהחשיפה לתמונות הקשות או לפרטים הקטנים מייצרת בקרבכם תחושות לא נעימות, מלחיצות, יוצרות חוסר שקט שמפריע לשגרת החיים- דעו שלא חייבים להיות מעודכנים בתכנים הקשים, וכי מספיק לשמוע על האירועים פעם אחת על מנת להישאר מעודכנים באקטואליה. הבחירה המודעת להימנע מהפרטים הכואבים איננה העלמת עין, כי אם דאגה לבריאותנו הנפשית.

לצד זה, חשוב לדעת כי כיום קיימים כלים טיפוליים רבים באמצעותם ניתן לטפל בסימפטומים מהם סובלים אנשים החווים טראומה משנית, וכן כלים רבים אשר מסייעים לאדם להיות עמיד יותר בפני טראומה משנית כאשר נחשף אליה באופן עקיף. על אף שאנו חיים באדמה מוקפת טרור מבית ומחוץ, חשוב לשמור על יציבות נפשית ושגרת חיים, וכל עוד לא נפגענו אנחנו- חשוב שלא לתת לסערה שסביבנו להשתלט על נפשנו ועל חיינו.

 

מהי תשישות החמלה Compassion Fatigue? < 

 

 

טראומה משנית בקרב עובדים עם נפגעי תקיפה מינית

 

צ׳ארלס פיגלי הכיר בכך שאנשים החשופים לילדים במצב טראומטי, פגיעים באופן מיוחד לתופעת הלוואי המזיקה של לחץ טראומטי משני. לטענתו, לא רק שעובדי שירותי הגנה לילדים נחשפים לטראומות של הילדים, הם נושאים איתם את הכאב הזה על בסיסי יומי לאורך הקריירה שלהם.

במחקר איכותני בקרב 148 נשים המטפלות בקורבנות של הטרדה מינית ותקיפה נמצא מתאם בין מספר הטיפולים במטופלים ניצולי תקיפה מינית לבין עלייה בסימפטומים הפוסט טראומטיים ועלייה בדיווחים על טראומה עקיפה. כאשר ראיינו שתיים עשרה יועצות בתחום התעללות ותקיפה מינית נמצא שכל המטפלות חוו טראומה עקיפה ודווחו על סימפטומים כגון עייפות, דפוסים של הפרעות שינה, פלשבקים, חלומות ומחשבות טורדניות. יחד עם זאת, רבות מהמטפלות חוו שינויים חיוביים בתחושת המשמעות, הרוחניות וראיית העולם, שכללו מודעות עצמית מוגברת והוספה של פרספקטיבות חדשות ( Hope,2006).

במחקר רטרוספקטיבי בקרב עשרים ואחד מטפלים אשר חמש שנים קודם לכן, היו מעורבים בטיפול בילדים שנפגעו מינית נמצאו דיווחים על סימפטומים של PTSD ולחץ כתוצאה מהטיפול בילדים. כאשר ניסו לבדוק מה מנבא התפתחות טראומטיזציה משנית נמצא קשר בין היסטוריה של טראומה אישית, ניצול מיני, או דחייה לבין הסיכון לטראומטיזציה משנית (V.T.) בקרב העובדים (Nelson-Gardell, Harris, 2003). בניתוח איכותני בקרב מטפלות בילדים שנפגעו מינית עולה כי יש קשר בין יכולת המטפל לעבוד ביעילות עם הילדים לבין המצאות סביבה מקצועית אישית תומכת ברמה גבוהה, מתן פסיכותרפיה למטפל, הימצאות קבוצת קולגות איתה ניתן להתייעץ, קיומם של מפגשי הדרכה והגדלת האמון (Pistorious et al, 2008).

מאחר וברור לכל כי קיימת חשיבות רבה לטיפול בנפגעי טראומה, אנו חושבים כי חיוני לבדוק האם ישנם גורמים שעשויים להקטין או להגן מהאפשרות של פגיעה במטפל, פגיעה אשר עשויה להזיק גם לפונים אליהם מכוונת העזרה. בטיפול בילדים שהאמון בעולם ובמבוגרים נפגע, צריך להתחיל להעניק מסגרת מכילה תומכת השואפת לשיקום העולם הפנימי של הילד, התקווה של המטפל עשויה להיות מרכיב משמעותי, בטיפול בילדים אלה ולהתמודדות האישית של המטפל עם מצבם.

אנו מניחים כי תקווה עשויה להשפיע לטובה על עבודת המטפל ולהפחית התפתחות טראומטיזציה משנית, כמו גם שתנאים אישיים ומקצועיים שעשויים להשפיע על רמת הטראומטיזציה העקיפה ממנה נפגעים המטפלים.

 

 

מילה ממכון טמיר למנהלים - טראומטיזציה בצוותים רפואיים בתקופת הקורונה

 

עובדי משרד הבריאות שנלחמים בקורונה זוכים להערכה ציבורית רבה.

טוב שכך, אבל כמנהלים, חשוב שתוודאו שמוצעת להם גם עזרה נפשית מקצועית. 

רופאים ואחיות מתמודדים בלאו הכי עם משימות מלחיצות ביותר במהלך היום יום, קל וחומר עם הוספת גורמי הלחץ בימי מגיפת ה- COVID-19, שעד לא מזמן העמידה צוותים רפואיים בעולם (בניו יורק ובאיטליה למשל)בפני בחירה, איזה חולה לתעדף ולתת לו טיפול באמצעות מכונת הנשמה, או חמצון חוץ-גופי באמצעות ממברנה, המוכרת בראשי התיבות ECMO.

מרביתם פועלים באלמוניות ונשחקים בגלל האינטנסיביות ובשל חוסר הוודאות לגבי מה שעתיד לקרות.

 

 

צפו בכתבה מיוחדת של ׳זמן אמת׳ ב״כאן״,

על ההתמודדות השוחקת של צוותים רפואייים

במחלקת כתר לטיפול בקורונה, הדסה עין כרם:

 

 

עייפות זום

 

חשוב לזכור גם כאן:

מטפלים מצויים בסיכון מפני תופעה קלינית חדשה, שנקראת עייפות זום - כאשר אנשי מקצוע נדרשים להתמקד ב -10 משתתפים אחרים בו זמנית ב- Gallery View בזום, תוך כדי שהם מוטרדים מאיך הם נראים ומדברים במהלך המפגש, סביר שיעלו רגשות דאגה וחרדה עם ההצטברות של שיחות וידאו יומיומיות.

 

התנאים הללו מחייבים יותר מיקוד ואנרגיה נפשית מכפי שנדרשים במפגש פנים אל פנים. 

  

ישראלים מורגלים לצערנו לחיים תחת מציאות טראומטית: פיגועי טרור, מלחמות, מבצעים ומגפות.

אנחנו לא חייבים להכיר אישית את הנפגעים, מספיק לחוות את האימה באמצעי התקשורת, מה פוגע עמוק בלב ומותיר חותם פוסט טראומטי .

המחירים הנפשיים שגובה הטרור אינם מנת חלקיהם רק של קורבנותיו ומשפחותיהם, כי אם של כולנו, והדבר נכון מתמיד דווקא בעידן המדיה של ימינו.

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

 

 

עדכון אחרון: 

 

12 בדצמבר 2023

 

 

 

כתיבה:

 

נורית אלנהורן

עו"ס קלינית, יועצת זוגית, ומטפלת CBT ברחובות

יחד עם מומחי מכון טמיר

  

 

 

 

מקורות:

  

דרורי, נ. (2014). טראומה בהשאלה: מחשבות על הטראומטיזציה הבלתי-נמנעת של המטפל בטראומה. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3167

 

Boscarino, J. A., Adams, R. E., & Figley, C. R. (2010). Secondary Trauma Issues for Psychiatrists. The Psychiatric Times, 27(11), 24–26

 

 One in five police officers in UK suffer from PTSD, study finds. The Guardian. May 9, 2019

 

 Bride BE. (2007) Prevalence of secondary traumatic stress among social workers. Soc Work. 52: 63– 70

 

 Brockhouse R, Msetfi RM, Cohen K, Joseph S. (2011) Vicarious exposure to trauma and growth in therapists: The moderating effects of sense of coherence, organizational support, and empathy. J Trauma Stress 24: 735– 742

 

 Cieslak, R., Anderson, V., Bock, J., Moore, B. A., Peterson, A. L., & Benight, C. C. (2013). Secondary Traumatic Stress Among Mental Health Providers Working With the Military: Prevalence and Its Work- and Exposure-Related Correlates. The Journal of Nervous and Mental Disease, 201(11), 917–925

 

 Creamer TL, Liddle BJ. (2005) Secondary traumatic stress among disaster mental health workers responding to the September 11 attacks. J Trauma Stress. 18: 89– 96

 

 Deighton RM, Gurris N, Traue H. (2007) Factors affecting burnout and compassion fatigue in psychotherapists treating torture survivors: Is the therapist’s attitude to working through trauma relevant? J Trauma Stress. 20: 63– 75

 

 Jenkins SR, Baird S. (2002) Secondary traumatic stress and vicarious trauma: A validational study. J Trauma Stress. 15: 423– 432. [PubMed] 

 

 Marcus S, Dubi M. (2006) The relationship between resilience and compassion fatigue in counselors. In Walz GR, Bleuer JC, Yep KK, RK, editors. (Eds)

 

 Nelson-Gardell, D., & Harris, D. (2003). Childhood abuse history, secondary traumatic stress, and child welfare workers. Child welfare, 82 1, 5-26

 

 Peterson AL, Cigrang JA, Isler WC. (2009) Future directions: Trauma, resilience, and recovery research. In Freeman SM, Moore B, Freeman A, editors. (Eds)