מכון טמיר לפסיכותרפיה
למידת חוסר אונים /
חוסר אונים נרכש
חוסר אונים נלמד,
דיכאון וטיפול קוגניטיבי התנהגותי
מהו חוסר אונים נרכש?
למידת חוסר אונים היא מצב מנטלי שנוצר בעקבות חוויות מלחיצות חוזרות ונשנות.
אנשים שמתמודדים עם חוסר אונים נלמד סבורים כי הם אינם מסוגלים לשלוט במצב הנתון או לשנותו, ולכן גם לא מנסים - גם כאשר זמינות בפניהם הזדמנויות לשינוי.
איך מתרחשת למידת חוסר אונים וכיצד התגלתה התופעה?
כשבעלי חיים ובני אדם חווים מצב מלחיץ בלתי נשלט, הם נוטים להפגין חוסר אונים בעתיד, כשהם נמצאים במצב שיש להם שליטה עליו.
בקלות רבה נלמדת הכללה. כשהסיטואציה משתנה אנחנו פשוט לא מזהים את השינוי כי אנו שבויים בחשיבה שזהו המצב וכך הוא יהיה תמיד.
High and dry...
בשנת 1967 גילה הפסיכולוג מרטין סליגמן גילה תגלית מפתיעה במחקר על התנהגות נרכשת. הוא מצא שכלבים שלמדו שאינם יכולים להימנע משוק חשמלי, לא ברחו ממנו, גם כאשר היה באפשרותם לעשות זאת. במלים אחרות, לאחר שהכלב למד שאין לו שליטה על הסיטואציה בה נמצא, הוא איבד, באופן זמני, את הרצון והיכולת לעשות כן. תגובה זו מאפיינת גם התנהגות אנושית הידועה בשם "חוסר אונים נרכש". חוסר אונים נרכש עומד בבסיס המודל הקוגניטיבי-התנהגותי של דיכאון.
כמו הרבה גילויים בפסיכולוגיה קלינית, החיבור בין הניסויים של סליגמן עם כלבים לבין דיכאון, דרש יצירתייות יוצאת דופן. סליגמן חזר על ניסוי ההתניה קלאסית של פאבלוב, בו התנה בין גירוי אברסיבי (שוק חשמלי) לבין צליל או אור ספציפיים. כצפוי, בשלב מסוים הכלב רכש את האסוציאציה בין הצליל או האור לבין הכאב שהסב לו השוק החשמלי (סביר שבימינו זה לא היה עובר ועדת הלסינקי...).
ההמשך של הניסוי היה מיוחד במינו: סליגמן הרכיב מחיצה באמצע התא בו שהה הכלב באופן שמאפשר לו לדלג בין שני חלקי התא. ברצפת המחצית הראשונה של התא קיבל הכלב שוק חשמלי ובשנייה לא. ההגיון אומר שהכלב אמור לעבור לצד השני של התא, אבל למרבה ההפתעה הוא העדיף דווקא להתיישב ברצפת התא בה הועבר השוק. בעקבות ההתניה הראשונה, הכלב פשוט ויתר על האפשרות לעבור לאזור המוגן. סליגמן המופתע כינה את הסיטואציה "למידת חוסר אונים", או במלים אחרות, למידה מתסכלת על מסוגלות נמוכה בעבר תורמת לייאוש וחוסר אונים גם בהווה. חשוב להדגיש כי כאשר לא נערכה ההתניה האברסיבית המקדימה, הכלבים דילגו למחצית המוגנת של התא.
הרעיון של סליגמן הוא אדיר, כי חלק מהניסויים שלו היו בכלבים שחוו חוסר אונים וכעת הם לא במצב של חוסר אונים. הוא הכניס לניסויים שלו כלבים שהצטרפו לכלבי הניסוי שלא חוו זאת והיוו מודלינג. ועדיין הם הציגו חוסר אונים נרכש. הניסויים שלו סייעו בהבנה יישומית של התנהגות אנושית רחבה יותר מדיכאון, למשל בלמידת חוסר-אונים בארגונים.
סגנון ייחוס דיכאוני
סליגמן חקר בהרחבה את מה שכינה סגנון ייחוס. אנשים בדיכאון מראים סגנון ייחוס שלילי, בכך שהם נוטים לייחס בעקביות אירועים שליליים למקורות שהם פנימיים, יציבים וגלובליים.
נמשיך עם הניסוי של סליגמן ונחבר לייחוס:
סליגמן הסיק כי הכלב ששכב בחוסר אונים, למעשה למד את חוסר האונים מהחלק הראשון של הניסוי.
איך זה קשור לבני אדם?
מחקרי המשך הראו שתחושת חוסר האונים אצל בני האדם יכולה להיות מושפעת מן הדרך בה הם תופסים את האירועים השלילים שקורים להם.
לדוגמא, נגיד ונכשלת במבחן במתמטיקה, יש כמה דברים שאתה יוכל לומר לעצמך שהם הסיבה לכך: "אני טיפש", "לא למדתי מספיק", "הבחינה הייתה קשה מדי" ועוד.
כל אחת מהסיבות יכולה להיתפס כסוג ייחוס שונה.
ייחוס, זה הגורם אשר לפי תפיסת האדם, אחראי לתוצאות מצב מסוים.
ייחוס יכול להיעשות עבור אירועים חיוביים ושליליים. ישנם סוגים שונים של ייחוסים שגורמים לחוסר אונים נרכש.
הייחוסים שהכי סביר שיגרמו לכך הם פנימיים יציבים וגלובליים.
ייחוסים פנימיים הם כל סוגי הייחוסים לפיהם הסיבה למצב מסוים היא בתוך האדם ולא בעולם החיצוני.
לדוגמא, אם אתה מאמין שנכשלת בבחינה כי אתה טיפש, זה ייחוס פנימי.
לעומת זאת, אם נכשלת כי הבחינה הייתה קשה מדי, זה ייחוס חיצוני-כי זה לא בשליטתך, אתה מאשים את הבחינה.
ייחוס יציב הוא כזה שלא משתנה לאורך זמן או בין אירועים שונים: להגיד שנכשלת כי אתה טיפש, זה ייחוס יציב, כי העובדה שאתה טיפש לא תשתנה בין למצבים שונים.
לעומת זאת, אם נכשלת כי לא למדת מספיק, זה לא ייחוס יציב, כי בפעם הבאה אתה יכול ללמוד יותר ולהצליח בבחינה.
ייחוס גלובאלי הוא תפיסה לפיה הגורמים שמשפיעים על התוצאה חלים על מצבים שונים ולא רק על אחד מהם.
לדוגמא, התפיסה לפיה נכשלת בבחינה כי אתה טיפש היא ייחוס גלובאלי אם היא נכונה לא רק לגבי שיעורי מתמטיקה אלא גם לגבי כל שיעור אחר.
כאמור, כאשר בני אדם מחזיקים בייחוסים פנימיים, יציבים וגלובאליים סביר שיפתחו חוסר אונים נרכש.
בדוגמא שנתנו, הייחוס שהכי סביר שיתרום לחוסר אונים נרכש הוא האמונה שנכשלת כי אתה טיפש.
באיזה שלב בחיים אנו לומדים חוסר אונים נרכש?
חוסר אונים עשוי להירכש בשלבים מאוד מוקדמים בחיים, לדוגמא, במקרה שתינוק לא מצליח לעורר תגובה אצל הוריו על-ידי בכי או חיוך.
ההורים מעבירים את דפוס הפרשנות השלילי לילדיהם ואלו מפתחים בעצמם חוסר אונים נרכש.
באופן כזה, דפוסי החשיבה וההתנהגות עוברים בהעברה בין-דורית.
על-פי סליגמן, הורים יכולים ללמד את ילדיהם אופטימיות נרכשת אם הם עצמם ישמשו מודל לדפוס חשיבה כזה, יאפשרו להם שליטה מתאימה בסביבה בה הם חיים ויעודד אותם להשתמש בטכניקות של פתרון בעיות על מנת להתמודד עם קשיים.
אצל ילדים קטנים קל להשרות חוסר אונים נרכש.
ילדים לא מאמינים בעצמם שיכולים לפתור משהו גם אם הוא קל יותר ממשימות קודמות.
סליגמן מדגים לנו מה קורה כשאנשים שרויים במצב של חוסר אונים והם לא יכולים לראות שמשהו השתנה.
הוא אופטימי כי רוב הדברים בחיים משתנים.
כל הזמן המציאות משתנה וכל הזמן ישנם שינויים ואם נבחין בהם נוכל לעלות על המסלול.
מה הקשר בין חוסר אונים נלמד לדיכאון?
האם חוסר אונים נלמד הוא גורם לדיכאון או שהוא מהווה רק תופעת לוואי בשלב התפרצות הדיכאון?
יש פה עניין של זמנים - מה נמצא לפני מה - אם חוסר אונים נלמד הוא אחד הגורמים לדיכאון, הרי שהופעתו אמורה להקדים את התפרצות ההפרעה.
מחקר אורך בן 5 שנים, שפורסם ב-1986, בנושא חוסר אונים נלמד ודיכאון אצל ילדים שפך אור על הסוגיה.
המחקר מדווח כי סגנון ייחוס שלילי אינו מנבא סימפטומים של דיכאון אצל ילדים, אלא אירועי חיים מלחיצים.
אולם, עם שנות התבגרותם של הילדים שהשתתפו במחקר, נמצא כי הם נטו לפתח עיוותי חשיבה וסגנונות קוגניטיביים שליליים יותר, מה שכן היווה משתנה שמנבא סימפטומים של דיכאון בתגובה לאירועים שליליים נוספים.
החוקרים משערים כי אירועי חיים שליליים בשנות הילדות המוקדות עלולים לתרום בביסוס סגנון ייחוס שלילי, מה שבתורו מסב לילדים פגיעות גבוהה יותר לאפיזודות דיכאוניות בעתיד, כאשר יזמנו אליהם החיים אירועים מלחיצים.
ובאמת – רוב המחקרים תומכים בכך שסגנונות קוגניטיביים שליליים מהווים גורם סיכון לדיכאון.
CBT, דיכאון וחוסר אונים נלמד
כשמישהו נמצא בדיכאון, הוא מרגישששום דבר שהוא עושה לא באמת משנה, כאילו הוא תקוע במצב בלתי ניתן לשינוי.
זה כמו להיות בחדר עם דלת שלדעתך נעולה, אז אתה אף פעם לא מנסה אפילו לפתוח אותה.
CBT הוא כמו מישהו שנכנס לחדר הזה ומראה לך שניתן לפתוח את הדלת..
טיפול זה עוזר לזהות ולשנות את המחשבות השליליות, הרומינציות הדיכאוניות, שגורמות לתחושת המלכוד.
על ידי הבנה ושינוי של דרך החשיבה, ניתן להשיב תחושת שליטה ולשפר את אמונות הליבה, הסכמות, והמחשבות האוטומטיות המאפיינות דיכאון.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
עם ראש המכון / מומחה ספציפי-
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
עדכון אחרון:
16 בדצמבר 2023
״אוניות שלא נעות בלב ים,
גורלן נחרץ על ידי הרוחות...״
--- פתגם איראני מסורתי
כתיבה:
אפרת גרדי, MSW
אופיר ברגמן, מאבחנת לקויות למידה
וצוות מכון טמיר
מקורות:
Klein DC, Fencil-Morse E, Seligman MEP. Learned helplessness, depression, and the attribution of failure. Journal of Personality and Social Psychology. 1976;33:508–516
Jayne Leonard (2019). What is learned helplessness?. Retrieved from Medical News Daily: https://www.medicalnewstoday.com/articles/325355.php
Maier, S. F., & Seligman, M. E. P. (2016). Learned Helplessness at Fifty: Insights from Neuroscience. Psychological Review, 123(4), 349–367
Miller WR, Seligman MEP. Learned helplessness, depression, and the perception of reinforcement. Behaviour Research and Therapy. 1976;14:7–17
Nolen-Hoeksema S, Girgus JS, Seligman ME. (1986). Learned helplessness in children: a longitudinal study of depression, achievement, and explanatory style. Journal of Personality and Social Psychology, Vol. 51, No. 2,435-442
Nuvvula, S. (2016). Learned helplessness. Contemporary Clinical Dentistry, 7(4), 426–427
Rive MM, van Rooijen G, Veltman DJ, Phillips ML, Schene AH, Ruhé HG. Neural correlates of dysfunctional emotion regulation in major depressive disorder. A systematic review of neuroimaging studies. Neuroscience & Biobehavioral Reviews. 2013;37:2529–2553
Seligman, M.E.P. and Maier, S.F. (1967). Failure to escape traumatic shock. Journal of Experimental Psychology, 74, 1–9.
Seligman ME, Peterson C. A learned helplessness perspective on childhood depression: Theory and research. In: Rutter M, Izard CE, Read P, editors. Depression in Young People: Developmental and Clinical Perspectives. New York: Guilford; 1986. pp. 223–49.
Seligman ME. Fall into helplessness. Psychol Today. 1973;7:43–8.Weiss JM, Simson PG, Ambrose MJ, Webster A, Hoffman LJ. Neurochemical basis of behavioral depression. In: Katkin E, Manuck S, editors. Advances in Behavioral Medicine. Vol. 1. Greenwich, CT: JAI Press; 1985. pp. 233–275.