הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) בתקופת הגיל הרך - מה אנחנו יודעים?

האם קיימת הפרעה

טורדנית כפייתית (OCD)

אצל ילדים בגן חובה?

בניגוד לדעה המקובלת, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) פוגעת גם בילדים, כאשר עד 4% מהם יפתחו אותה.

גיל ההתפרצות הממוצע אצל ילדים הוא 10, אך אפילו בני 5-6 עשויים להיות מאובחנים בהפרעה. 

תסמינים קליניים של OCD אצל ילדים יכולים להופיע אפילו בגיל 3 אך התופעה נדירה ביותר. 

מרבית הילדים בגיל טרום ביה״ס מאוד אוהבים למיין חפצים לפי צבע, צורה, גודל ומרקם, דבר אשר כחלק מגדילתם המהירה בגילאים הללו עוזר להם לנסוך היגיון בעולמם המוצף בגירויים חדשים. ילדים נוטים גם לחזור על אותו משפט, מה שמשקף דרך להטמיע מידע חדש למערכת הקוגניטיבית. 

נטיה לסדר וארגון מעידה גם התפתחות קוגניטיבית נורמלית וחיובית, כאשר הילד לומד כיצד להבחין בין מאפיינים שונים של קבוצות עצמים על ידי דמיון ושוני. התהליך הזה, שבפסיכולוגיה קוגניטיבית מכונה קטגוריזציה, הכרחי לזיהוי, שיום והכללה של עצמים בסביבה. התהליך חייב להתקיים כדי שנוכל בסופו של דבר להבין ש״שולחן״ ו״כסא״ הם אובייקטים מובחנים, אך שניהם שייכים לקטגוריה המוכללת ״רהיטים״. 

מתי סדר וארגון של ילדי גן עלולים לבטא נטיה אובססיבית?

התנהגות כזו מתחילה להיות בעייתית רק כאשר היא משפיעה על הפעוט באופן שלילי, כשאשר במקום מיון כחלק ממשחק אישי או חברתי, ההתנהגות הופכת לאובססיה או לפעילות שמכוונת להקלה על פחד או חרדה. בעיקר יש לשים לב אם הדבר פוגע בפעילותו הנורמלית, ואם כן - יש לחפש עזרה מקצועית. 

ילדים בגן עם OCD קפדניים יותר בנוגע לחוקים ולסדר וצריכים שדברים יתבצעו בדרך מסוימת. אם מדלגים על צעד בדרך או שיש חריגה מסדר מסוים הם עלולים להתרגז מאוד ולחוש חרדה. למרות האתגר ההורי שבדבר, יש דרכים להתמודד איתו. ראשית כל, יש ללמוד על ההפרעה, בייחוד ביחס לילדים. מספר עובדות מפתח: בניגוד למבוגרים, לילדים עם OCD יש לרוב פחות תובנות לגבי האובססיה שלהם ובדרך כלל לא תהיה להם יכולת להבין את הטבע הלא-רציונלי של מחשבותיהם; תוכן האובססיות של ילד יכול להיות שונה מזה של מבוגר. למשל, נפוץ שילדים עם OCD יחשבו באופן אובססיבי על מוות של הוריהם וסביר שהריטואלים או ההתנהגות הכפייתית שלהם יהיו סביב בני משפחתם;

במרבית המקרים הטיפול המומלץ בהתפרצות OCD אצל ילדים יהיה שילוב של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לילדים (אישי או קבוצתי) עם, במקרים חמורים, תרופות שמגבירות את רמות הנוירוכימיקל סרוטונין, למשל כאלה מקבוצת SSRI.

השימוש בתרופות אלה נעשה בזהירות רבה אצל ילדים ומתבגרים משום שיש אינדיקציות שהן עלולות להגדיל את הסיכון להתאבדות בקרבם; כ-5% מהילדים עם OCD לוקים בהפרעה שנקראת PANDAS, שלה מאפיינים כמו התפרצות מהירה של הסימפטומים, והיא עשויה לדרוש טיפול שונה מהרגיל. כהורים כדאי ללמוד על ההפרעה ובכך להוריד את רמות המתח ולהקל על העבודה הביתית הנדרשת לטיפול. 

מחקרים הראו שמעורבות הורית חיונית להצלחת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. בהתאם למגבלות הקוגניטיביות ההתפתחויות של ילדים.

הסבר על מושגים מופשטים צריך להיעשות בהתאמה לגיל הילד, וגם כאן יש להורים ערך עצום בסיוע למטפל הילדים. 

עוד על ההורים להזכיר לילד, יומיום, שה-OCD הוא הבעיה שאחראית למצוקה שלהם, בעוד שהילד ובני המשפחה הם ה״טובים״. הדבר יסייע לו שלא לחוש אשמה או בושה בשל ההפרעה. 

מעל לכל יש להיות מעורבים בכל תהליך הטיפול ולא לפחד לשאול שאלות.

עוד דרך טובה לקבל מידע היא מהורים שחווים מצב דומה. יש חשיבות גדולה ששני ההורים או האחראים על הילד יהיו מעורבים בדבר ושקיומה של ההפרעה לא ״תטויח״. 

לעתים פרטנר שנמנע מלדבר על הנושא או לסייע בתרגול הביתי הנדרש לטיפול רק משקף בכך את חרדותיו שלו. חשוב שכל בני המשפחה יהיו מודעים למה שהטיפול מצריך, בעיקר בנוגע לטיפול בחשיפה ומניעת תגובה (ERP). 

לעתים קרובי משפחה יעתרו לבקשתו של המטופל (מבוגר או ילד) להשתתף בהתנהגות הכפייתית על מנת להפחית את חרדתו, אך כדי שטיפול יעבוד ההתנהגות הזו חייבת להפסק. לעולם על תאבדו תקווה, קיימים כיום טיפולים רבים, ואם האסטרטגיה הראשונה אינה עובדת – אפשר לפנות לאחרת, להחליף מטפל או לנסות שילוב שונה של תרופות. עם הטיפול הנכון, ילדים רבים חווים הקלה בסימפטומים.

זיוון קורן, מטפלת בילדים ומדריכת הורים בהוד השרון

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

1 באפריל 2022