מחקרים קליניים ומאמרים חדשים על OCD | הפרעה טורדנית כפייתית

 

מאמרים ומחקרים על OCD

(הפרעה טורדנית כפייתית)

 

 

 

 

הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) היא אחת מההפרעות הנפשיות העקשניות ביותר. 

במאמר זה נעלה מעת לעת סיכומי מאמרים חדשים וסקירת מחקרים בנושא OCD, טיפול, גורמים ואפידמיולוגיה.

 

להפניה למטפלי CBT מומלצים בתל אביב, המומחים בטיפול ב-OCD, פנו אלינו.

 

  

״אי־הוודאות מציקה יותר

מהאמת הכי אכזרית"

 

-- מוֹלְיֵיר

 

 

 

טיפול בנוירופידבק להקלה על תסמיני OCD

 

מחקר מציע טיפול מבטיח ל-CD באמצעות נוירופידבק, תהליך בו מטופלים לומדים לווסת את פעילות המוח שלהם.

המחקר, שהתבצע בשיטת ניסוי אקראי כפול-סמיות, בדק את השפעת הטיפול על מטופלים הסובלים מ-OCD, במיוחד אלו עם תסמינים של פחד מנזק ובדיקות חוזרות או חרדה מזיהום וטקסי ניקיון כפייתיים.

 

המשתתפים חולקו לשתי קבוצות:

קבוצה אחת קיבלה טיפול בנוירופידבק שהתמקד בקורטקס הפרה-פרונטלי הקדמי (aPFC), ואילו הקבוצה השנייה קיבלה טיפול דמה.

הממצאים חשפו ירידה קלה אך משמעותית בתסמיני ה-OCD בקרב המשתתפים שקיבלו את הטיפול האמיתי, לעומת אלו שקיבלו את הטיפול המדומה.

 

החוקרים מציינים שהממצאים תומכים ביעילות הטיפול בנוירופידבק להקלה על תסמיני OCD, אך מדגישים את הצורך במחקרים נוספים לשיפור הטכניקה והבנת מנגנון הפעולה.

 

 

 

 

תחושת עצמי דיפוזית של מתמודדים עם OCD פותחת צוהר לכיווני טיפול חדשים

מחקרים אחרונים מלמדים כי מי שאובחנו כסובלים מ- OCD הם בעלי ״תחושת עצמי״, או ״יצוג עצמי״ נרחב יותר, וכי הם מעוגנים ב׳כאן ועכשיו׳ בגוף האדם - יותר ממי שחיים ללא ההפרעה.

ממצא זה מציע דרכים חדשות לטיפול ב- OCD ואולי תובנות בלתי צפויות לגבי הדרכים בהן המוח האנושי יוצר הבחנה בין ״עצמי״ לבין ה״אחר״. 

 

כדי להבין יותר טוב איך הגיעו החוקרים לכיוון הזה, צפו ל-3 דקות בסרטון הבא, הממחיש את ״אשליית היד מגומי״: 

 

 

מעניין נכון?

 

עכשיו ניקח את זה צעד אחד קדימה: 

אם הנסיין מבריש רק את היד מגומי או רק את היד האמיתית, ואין סנכרון בינהן, האפקט לא יתרחש (או שממש יפחת).

 

עכשיו, מה שגילו החוקרים (ג׳לאל ועמיתיו, 2021) זה שאצל מתמודדים עם OCD האפקט ממשיך להתרחש למרות שכבר אין סנכרון בהברשת שתי הידיים.

במילים אחרות, בעוד שאנשים בלי OCD כבר לא חווים את האשליה (כי אין את ההתאמה בהברשות) הנבדקים עם OCD ממשיכים לחוות את האשליה. 

החוקרים בדקו את זה עם מריחת צואה מדומה, מה שמעורר אצל כולנו גועל, אבל אצל אובססיבים זה ממש חשיפה בקצה.  

 

מהן ההשלכות? 

יתכן שניתן להרחיב את תהליך החשיפה ומניעת התגובה לגירויים פחות חזקים, כמו הניסוי הזה, או הליכים דומים לו.

 

למה זה חשוב?

כי כ-40% מהמטופלים מתקשים כיום להיעזר בטיפול ERP (חשיפה ומניעת תגובה), לעיתים בגלל קושי להתמודד עם עוצמת החשיפה. 

 

Multisensory Stimulation Therapy

החוקרים מכנים את השיטה החדשה בשם הזמני Multisensory Stimulation Therapy (טיפול בגרוי רב-חושי). 

ברכות על היצירתיות ואנו מצפים למחקרים נוספים שיפתחו את התחום -

טיפול מורחב יותר בחשיפה להפרעה טורדנית כפייתית, כזה הנעזר בגרויים פחות מרתיעים ויותר הדרגתיים מהמצב כיום. 

 

 

קפאין גורם להפחתה של טקסים כפייתיים ב-OCD

קפאין הוא סטימולנט שכולנו מכירים, חומר מעורר במערכת העצבים המרכזית.

והנה, מחקר מרתק שנערך על ידי צוות חוקרים מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ופורסם בסוף 2020, מלמד כי כאשר מתמודדים עם הפרעה אובססיבית קומפולסיבית צורכים קפאין, הם נוטים לעכב תגובה קומפולסיבית צפויה, בעקבות חשיפה לגירוי שקשור בזיהום.

החוקרים, ד"ר אייל קלנטרוף, יחד עם הדוקטורנטיות הדר נפתלוביץ ונועה טאובר, בנו מערך ניסויי יצירתי, עם קבוצות ניסוי וביקורת. הם גייסו 47 משתתפים, שסובלים מחרדה מפני זיהום  שחולקו לקבוצת קפאין או לקבוצה שלא קיבלה קפאין. המשתתפים התבקשו לגעת בחיתול מלוכלך, גירוי שנתפס כמזוהם ומגעיל והתבקשו להמתין כמה שיותר זמן לפני שהם רוחצים ידיים.

התוצאות מלמדות שאצל המשתתפים בקבוצת הקפאין ניכר עיכוב משופר, פי שתיים, במשך זמן האיפוק לפני שטיפת הידיים, והם גם הפגינו מצוקה סובייקטיבית נמוכה משמעותית לאחר נגיעה בגירוי.

זמן שטיפת הידיים, רמות המצוקה הסובייקטיביות המדווחות ורמות הדחף לשטוף ידיים היו כולם דומים בשתי הקבוצות.

הממצאים המעניינים כללו תומכים ברעיון כי עוררות מוגברת יכולה לשפר את הסבילות ואת היכולת להתנגד במצבים של סלידה אובססיבית והתנהגויות טיהור כפייתיות.

 

 

שימוש בנוגדנים במערכת החיסונית לטיפול ב-OCD

מדענים מאוניברסיטת קווין מרי בלונדון ובאוניברסיטת רוהמפטון, לונדון, גילו כי למטופלים שסובלים מהפרעה טורדנית-כפייתית יש רמות מוגברות יותר של חלבון הנקרא אימונו-מצבולין (Imood) בלימפוציטים, סוג של תאים חיסוניים.

לאורך השנים האחרונות הולכות ומצטברות עדויות לכך שהמערכת החיסונית ממלאת תפקיד חשוב בהפרעות נפשיות, ולכן אולי גם בדרכי טיפול וריפוי פונטציאליות. במחקרים שהחלו תחילה במכרסמים והוכללו לאחר מכן בבדיקות על בני אדם, ידוע כבר כי אנשים עם מחלות אוטו-אימוניות הם בעלי שיעורים גבוהים מהממוצע של הפרעות נפשיות כמו חרדה, דיכאון ו- OCD.

ממצאי המחקר הנוכחי מערערעים את התפיסה המקובלת עד כה, לפיה הפרעות פסיכולוגיות נגרמות בלעדית על ידי ובתיווך מערכת העצבים המרכזית. 

הממצאים הניעו  את החוקרים להגיש בקשה לרישום פטנט על הנוגדן וכעת הם עובדים בשיתוף פעולה עם חברת תרופות במטרה לפתח טיפול פוטנציאלי עבור מטופלים אנושיים.

בהצלחה!

 

 

טיפול חדש ב-OCD: צפיה בסרטון עם 'אובייקט מזוהם' - בטלפון הניד - מפחיתה סימפטומים אובססיביים

כמעט מחצית המתמודדים עם הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD) סובלים מחששות ופחדים לגעת, ואפילו להתקרב,  לאובייקטים שנתפסים בעיניהם "מזוהמים" או "נגועים".

עבור חלקם, כל נגיעה אקראית במשקוף הדלת עלולה להוביל לטקסי ניקיון כפייתיים ובלתי נשלטים, בהם המתמודדים שוטפים את ידיהם באופן קומפולסיבי, לפעמים עד זוב דם. תכלית הטקסים היא להרגיע את החרדה מזיהום וממחלה אפשרית שכרוכה בו.

שיטות הטיפול הפסיכולוגי המוכרות שקיימות כיום ב-OCD, משלבות בין טיפול תרופתי לבין טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT). בהיבט הפסיכולוגי, ההתערבות הקלינית השכיחה ביותר היא טיפול בחשיפה ומניעת תגובה.

הנתונים לגבי יעילותן של שיטות ההתערבות הקיימות די מתסכלים, כיוון שהן מצליחות לעזור למטופלים בשיעור מוגבל למדי:

רק  שני שליש מהמטופלים שסובלים מ-OCD מצליחים להפיק שיפור סימפטומטי משמעותי ועמיד מטיפול משולב של תרופות לצד CBT ל-OCD.

לכן, הצורך בפיתוח ובחינה של טיפולים נוספים מעסיק רבות פסיכולוגים, פסיכיאטרים וחוקרים (זאת לצד היות ההפרעה מרתקת ולחלוטין לא מפוענחת).  

מחקר חדש , מסקרן ואינטואיטיבי, שמתאפיין במתודולוגיה פשוטה יחסית,  מעלה לחזית העניין דרך טיפול חדשנית:

המטופל צופה בטלפון הניד שלו בסרטון בו הוא מתועד כשהוא מקיים טקס קומפולסיבי מטהר.  

נבדקי המחקר צפו בסרטום וידאו, באורך של חצי דקה, בו צפו בעצמם נוגעים בנייר טואלט בתוך סיר לילה עמוס צואה, או בסרטון בו הם שוטפים את ידיהם. משתתפי קבוצת הביקורת צפו בסרטונים בהם תועדו במחוות ידיים מגוונות.

הסרטון הראשון נועד לייצר גועל וחרדה, תוך מניעת תגובה מהנבדקים, וכך, על פי הידע המחקרי הקיים, אמורה להצטמצם בהדרגה תחושת החרדה  - ממש כמו בטיפול CBT בחשיפה ומניעת תגובה.

הרציונל המחקרי היה שהצפייה בחוויה מעוררת החרדה האובססיבית, מבלי שחרדה תוצמד אליה, תפחית בסופו של דבר את רמות החרדה.

ואכן, ביום השמיני לניסוי חזרו המשתתפים למעבדה והראו הפחתה ניכרת בסימפטומים הטורדניים, לצד עליה חיובית בגמישות הקוגניטיבית, יכולת חיונית וחשובה מאד למיגור הסימפטומים בהפרעה טורדנית-כפייתית.

הצעד המחקרי הבא יהיה לבחון האם באמת טיפול חדשני ומרתק זה יוכל לעזור כטיפול בOCD, מחוץ לקליניקה, כטיפול עצמי, ובתוכה, יחד עם מטפל. 

 

 

למתמודדים עם OCD - סבירות גבוהה פי 10 להתאבד

במאמר שפורסם לאחרונה ב-Journal of Molecular Psychiatry, התגלו ממצאים חדשים על הסיכון לניסיונות אובדניים ולמשתנים המתערבים והמשפיעים על סיכון זה בקרב הלוקים בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית.

בין השנים 1969-2013 אובחנו בשבדיה 36,788 אלף איש הלוקים בהפרעה. 4297 מתוכם ניסו להתאבד ו-545 מן הניסיונות הובילו למוות.

הנתונים מצביעים על הסתברות שמתמודדים עם OCD גבוהה ב-5%, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, לבצע ניסיון אובדני, ועל הסתברות הגבוהה ב10% מהאוכלוסיה הכללית לבצע התאבדות!

כצפוי, נמצא כי המנבא החזק ביותר להתאבדות עבור הסובלים מ- OCD הוא ניסיון אובדני קודם.

גורמי סיכון נוספים אשר יגדילו את הסיכוי להתאבדות עבור הסובלים מ-OCD הם קומורבידיות עם הפרעת אישיות או שימוש בסמים.

לעומת זאת "גורמים מגנים" מפני התאבדות הם:

• מגדר - נשים מצויות בסיכון נמוך לעומת גברים.

• מעמד סוציואקונומי גבוה.

• קומורבידיות עם הפרעת חרדה.

 

 

כלבים ואנשים עם OCD מציגים אבנורמליות מוחית זהה

המאמר פורסם ב-Neuro-PSYCOPHARMACOLOGY & Biological Psychiatry , על מחקר שנעשה בשיתוף בין בית ספר לרפואה וטרינרית באוניברסיטת TUFFS, לבית החולים Mclean, שבבלמונט מסצ'וסטס.

OCD אצל כלבים (Canine Compulsive Disorder) מתבטאת בהתנהגויות כמו מציצת שמיכה, רדיפה אחרי הזנב, ולעיסת חפצים. שתי הפרעות אלו מגיבות לאותו טיפול תרופתי.

צוות המחקר בדק 16 כלבי דוברמן. 8 מהם לוקים ב Ocd, ו-8 שימשו כקבוצת ביקורת.

בהדמיה מוחית באמצעות סריקת MRI, התגלה כי אצל כלבים עם OCD, נמצאו ערכים גבוהים יותר של מסת מוח כללית ושל חומר אפור.

כמו כן, בקבוצה זו, נמצאו ריכוזי חומר אפור באזורים מקבילים במח לאזורים במוח של בני אדם אשר מאובחנים עם OCD.

 

 

נמצא קשר בין דמיון מפותח להפרעה אובססיבית קומפולסיבית

לפי מאמר חדש שפורסם ב-journal of clinical psychology הסתמכות יתר על דמיון עלולה להיות סימן להפרעה אובססיבית קומפולסיבית. 

לפי תוצאות המחקר, בלבול הסקתי וחוויות דיסוציאטיביות הם הגורמים המנבאים בצורה הטובה ביותר סימפטומים של הפרעה אובססיבית קומפולסיבית.

עוד נמצא, כי הסובלים מ-OCD סומכים בעיקר על הדימיון שלהם ופחות על המערכת החושית או על ההיגיון הבריא שלהם. בדיוק כך, מסבירים החוקרים את אחת התופעות הנפוצות של הפרעה זו, שטיפת הידיים הקומפולסיבית: האמונה/הדמיון כי על הידיים נמצאים חיידקים- חזקה יותר ממראה הידיים הנקיות או מההיגיון הבריא שאומר שלא כך הם פני הדברים.

 

 

זוהה הרצפטור (קולטן) במח שאחראי ל OCD

הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית יכולה להתבטא  במגוון סימפטומים, מחשבות ותסמינים , החל מדחף חוזר לרחוץ ידיים וכלה בצורך תמידי לבדוק שהדלת נעולה.

למרות הסימפטומים המגוונים, מחקר חדש מציע שההפרעה מקושרת לרצפטור יחיד במוח, ממצא שמספק מטרה ברורה לתרופות וטיפולים חדשים להפרעה.

במחקרם, החוקרים תיארו כיצד עכברים שגודלו ללא גן מסוים (Sapap3), פיתחו נטייה להתנהגויות קומפולסיביות.

עובדה זו הובילה את החוקרים לשער שאותו גן עשוי להיות אחראי להתנהגות אובססיבית-קומפולסיבית אצל בני אדם, אם כי המכניזם שעומד בבסיס האפקט הזה עדיין לא ברור.

החוקרים מדדו את הפעילות המוחית באזורים הרלוונטיים אצל העכברים, ומצאו שבהשוואה לעכברים רגילים, עכברים אלו הראו פעילות-יתר באחד הערוצים המוחיים, מה שיכול להסביר מדוע הם חוזרים על אותה פעילות שוב ושוב.

בהסתכלות מדוקדקת יותר, החוקרים גילו רצפטור כימי מסוים, שנקרא mGLuR5, שהופעל באופן תמידי בעכברים עם תסמינים של OCD.

בהתבסס על הגילוי הזה, החוקרים הזריקו לעכברים חומר שביטל את פעולת הרצפטורים המסוימים הללו, ובאופן מפליא – ההתנהגויות הקומפולסיביות הפסיקו תוך מספר דקות ספורות.

כמובן שהממצאים צריכים להיבחן במחקרים שבודקים בני אדם, אולם הם מספקים לחוקרים נקודת מוצא מצוינת למחקר ופיתוח טיפול תרופתי ממוקד ל- OCD.

 

 

DCS תורם לטיפול בחשיפה ומניעת תגובה

עדיין לא ברור עד הסוף, האם, ותחת אילו תנאים, החומר D-Cycloserine) DCS) מגביר את האפקטיביות של טיפול קוגניטיבי התנהגותי מבוסס-חשיפה להפרעות חרדה, הפרעה אובססיבית קומפולסיבית והפרעה פוסט טראומטית.

מטא-אנליזה בחנה האם DCS יעיל יותר מפלצבו בהעלאת יעילות הטיפול, וכן האם תרופות נוגדות דיכאון משפיעות באופן זה או אחר על השפעת ה-DCS.

לאחר סקירת 21 מחקרים וסריקות שיטתיות שנבחרו בקפידה להשתתף במחקר, נמצא כי DCS קשור להעלאה נמוכה יחסית באפקט הטיפולי של טיפול CBT מבוסס חשיפה בהפרעות החרדה שצוינו, וכי האפקט אינו מתווך על ידי שימוש בנוגדי דיכאון. 

 

 

קשר בין OCD לתמותה מוגברת

מחקר שבחן שאת הקשר בין OCD לבין תמותה, העלה כי נוכחותה של ההפרעה קשורה בסיכון מוגבר באופן משמעותי לשיעור תמותה גבוה יותר בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.

תחלואה נלווית של הפרעות חרדה, דיכאון או הפרעות בשימוש בחומרים הגדילו עוד יותר את הסיכון.

 

 

קשר בין דלקות גרון בילדות להפרעה טורדנית-כפייתית

כמעט כולנו חלינו בדלקות שונות בילדות, כמו דלקות גרון או אוזניים. דלקות אלו לרוב נתפסות כשכיחות ולא מזיקות עם טיפול נכון.

אולם, מחקר חדש מצביע על קשר אפשרי בין חשיפה לחיידק הסטרפטוקוקוס A, חיידק נפוץ הגורם לדלקות גרון בילדות, לבין התפרצות של הפרעה טורדנית כפייתית בילדות.

 

במחקר הנוכחי , עליו דווח בעיתון הארץ, פורסם בכתב העת Neuropsychopharmacology ובוצע בראשות פרופ׳ דפנה יואל מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה ומבית ספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל-אביב ובשיתוף פעולה עם פרופסור מדליין קנינגהם מאוניברסיטת אוקלהומה, נמצא כי חשיפה לחיידק הסטרפטוקוקוס A עלולה להביא לפגיעה בתפקודים מוחיים ולהתפרצות של הפרעה טורדנית-כפייתית בחולדות צעירות.

התוצאות מעידות על מעורבותם של קולטנים אלו בהופעתה של הפרעה טורדנית-כפייתית.

מומלץ לקרוא יותר על תסמונת PANDAS - מחלת ילדים המועברת בזיהום, פורצת מיידית ונראים בה תסמינים של הפרעה טורדנית כפייתית והפרעת טיקים.

 

 

 

ליקוי בקורפוס קלוסום אצל ילדים עם אוטיזם, ADHD ו-OCD

במחקר שפורסם ביולי 2016, ב-American Journal Of Psychiatry, נבדקו הדמיות MRI, של חומר לבן אצל 200 ילדים המאובחנים באוטיזם, ADHD, OCD, או ללא אבחנה כלל.

החומר הלבן במוח נוצר מתוך קשרים בסיבים העצביים המחברים בין גופי תאים ברחבי המוח ותפקידו לאפשר תקשורת בין חלקים שונים במוח.

במחקר המדובר, נמצאו ליקויים בחלק שמחבר בין שתי המיספרות המוח, הקורפוס קלוסום, אצל ילדים שסובלים מאוטיזם, OCD והפרעות קשב , זאת בהשוואה לקבוצת הביקורת.

ליקויים קשים יותר נמצאו בקרב קבוצת האוטיזם וה-ADHD. יתכן וממצא זה קשור להופעה כרונולוגית מוקדמת יותר של הפרעות אלו. 

למרות של-3 ההפרעות הללו יש מרכיב גנטי זהה, הן מאובחנות ומטופלות בנפרד.

הפרעות נוירו-התפתחותיות אלו מופיעות בקומורבידיות אצל כ15% מהאוכלוסיה.

מחקר זה מצא כי מבנה החומר הלבן במוח נקשר למגוון התנהגויות סימפטומטיות המוצגות בתהליך האבחון.

בנוסף, נמצא כי ילדים עם ליקוי מוחי גדול יותר, מציגים ליקויים גדולים יותר בתפקודם היומיומי, ללא קשר לחומרת ההפרעה.

 

 

מאמרים מקצועיים על הפרעה טורדנית-כפייתית

הנה כמה מאמרים מומלצים בעברית על OCD באתר המכון ובאתרים אחרים בפסיכולוגיה:

• קטמין לטיפול בדיכאון, OCD, חרדות ו-PTSD - אסקטמין, שמה הגנרי של קטמין, נחשבת לתרופה חדשה ומבטיחה לטיפול בהפרעות נפשיות שונות, ביניהן דיכאון, חרדה, פוסט-טראומה ועוד. במאמר מתעדכן זה תוכלו לקרוא על המחקרים החדשים ועל הגעת הטיפול בקטמין לישראל.

• מהן אובססיות סנסומוטוריות (ממוקדות גוף) בהפרעה טורדנית כפייתית?  - אחד הסוגים הקשים של תסמיני OCD מתבטא במתן תשומת-לב יתירה לפעילויות גופניות אוטומטיות וספונטניות, כמו מצמוץ עיניים או הליכה.  

• על הקשר בין OCD לרגשות אשם -  ניסוי חדש על אובססיות ואשמה  

• OCD עולה כיתה: אבחון וטיפול בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית עם סימפטומים הפוגעים בתפקוד הבית ספרי

• מחשבות שמעסיקות אנשים עם OCD

• הפסיכולוג פול סלקובסקיס ותרומתו לטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית

• חיזור כפייתי - מיהו המחזר הכפייתי?

 

 

כתיבה:

 

דפנה אברמוביץ',

פסיכולוגית קלינית מומחית, MA

 

אייל איבניצקי,

מטפל בביביליותרפיה, MA

 

אופיר ברגמן פרי, MA,

מאבחנת לקויות למידה

 

אביגיל וינר, פסיכולוגית מתמחה תלמידת המסלול

לדוקטורט ישיר בפסיכולוגיה קלינית 

 

 

 

מקורות:

  

 Centre for Addiction and Mental Health. "Common brain changes found in children with autism, ADHD and OCD: MRI study shows shared brain biology is linked to symptoms that occur across different conditions." ScienceDaily. ScienceDaily, 27 July 2016

  

De la Cruz et al (2017). Suicide in obsessive–compulsive disorder: a population-based study of 36 788 Swedish patients. Molecular Psychiatry volume 22, pages 1626–1632 (2017)

 

Jalal, B., (2021). “Vicarious exposure”: “Spooky action” at a distance in obsessive-compulsive disorder.  Journal of Obsessive-Compulsive and Related Disorders, Volume 28, January 2021, 100606. https://doi.org/10.1016/j.jocrd.2020.100606

 

Meier, S. M., Mattheisen, M., Mors, O., Schendel, D. E., Mortensen, P. B., & Plessen, K. J. (2016). Mortality Among Persons With Obsessive-Compulsive Disorder in Denmark. JAMA psychiatry, 73(3), 268–274

  

Paradisis, S. , Aardema, F. and Wu, K. D. (2015), Schizotypal, Dissociative, and Imaginative Processes in a Clinical OCD Sample. Journal of Clinical Psychology, 71

 

Rance, M., Zhao, Z., Zaboski, B., Kichuk, S. A., Romaker, E., Koller, W. N., Walsh, C., Harris-Starling, C., Wasylink, S., Adams, T., Jr, Gruner, P., Pittenger, C., & Hampson, M. (2023). Neurofeedback for obsessive compulsive disorder: A randomized, double-blind trial. Psychiatry research, 328, 115458. https://doi.org/10.1016/j.psychres.2023.115458

  

Queen Mary University of London. (2020, April 21). Antibodies could provide new treatment for OCD. ScienceDaily. Retrieved May 4, 2020 from www.sciencedaily.com/releases/2020/04/200421094257.htm 

 

Westenberg HG, Fineberg NA, Denys D. Neurobiology of obsessive-compulsive disorder: serotonin and beyond. CNS Spectr . 2007;12:14–27