מכון טמיר לפסיכותרפיה
טיפול קצר מועד (time limited psychotherapy) מלווה את תחום הפסיכותרפיה ממש מראשית ימיה.
בתחילה, אפילו זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, עסק בשאלה של פרקי זמן באנליזות, בעיקר במאמר אנליזה סופית ואינסופית.
במקרה הקליני המפורסם שלו של "איש הזאב" (1918), פרויד עצמו קבע גבול זמן לטיפול, מתוך תחושת תסכול מההתקדמות המוגבלת של המטופל לאורך השנים.
בעקבותיו, פסיכואנליטיקאים נוספים כמו ראנק, אלכסנדר ופרנצי ניסו לצמצם את משך הטיפולים ולהפוך אותם ליותר ממוקדים ואקטיביים.
מאוחר יותר, בשנות ה-60 של המאה ה-20, צצו "טיפולים פסיכולוגיים קצרי מועד" שהחלו לשלב תכונות כמו עיסוק בהווה ופעולה ממוקדת בניסיון לייעל את תהליך הטיפול.
גישות אלו לא רק ענו על צרכים קליניים, אלא גם התפתחו כתגובה לצרכים כלכליים וחברתיים עדכניים של מערכות בריאות ותמיכה נפשית.
הגבלת זמן בטיפול פסיכותרפי: האם זה טוב או רע?
בטיפול פסיכותרפי, אפשר לחשוב על ספקטרום של משך הטיפול – מצד אחד קצר וממוקד, ומצד השני ארוך ולא מוגבל.
ישנן שיטות טיפול, כמו המודל של טיפול קצר המועד שפיתח ג׳יימס מאן, בהן קיימת הגדרה של הגבלת זמן, כלומר קביעת מספר פגישות מראש, לפני תחילת הטיפול.
יש יתרונות וחסרונות להחלטה הזו, וכדאי להבין איך היא משפיעה על התהליך הטיפולי ועל החוויה של המטופל והמטפל כאחד.
ההשפעה של הגבלת זמן על מטפלים
מטפלים שלוקחים על עצמם מחויבות לטפל לפי מודל קליני מוגבל בזמן צריכים להתאים את העקרונות הבסיסיים עליהם חונכו, במיוחד אצלנו בארץ.
במקום לחקור את שורש הבעיה בלי להיות מוטרד מהדפים המתחלפים על לוח השנה, מטפלים קצרי מועד מפחיתים יומרות, מתחברים למציאות ומתמקדים בהקלה על תסמינים ובמתן פתרונות מהירים בפרק זמן קצוב.
הגבלת הזמן יוצרת תחושת דחיפות עבור המטפלים. מצד אחד, היא יכולה להוביל להגברת היעילות בטיפול ולעודד את המטופל להתקדם במהירות. מצד שני, היא עלולה לגרום למטפל לחוש לחץ ולעיתים גם חוסר ביטחון, אם הוא מרגיש שאין לו די זמן להעניק את ה-delivery המצופה.
יש מטפלים הטוענים כי טיפול מוגבל בזמן עלול להיות שטחי מדי. כשהטיפול מתמקד בהקלה על התסמינים בלבד, ולא בניסיון להבין את השורשים הפסיכולוגיים העמוקים של הבעיה, ייתכן שהשינוי שיתרחש יהיה זמני ולא מתמשך.
ההשפעה של הגבלת זמן על מטופלים
עבור המטופלים, הגבלת הזמן עשויה לעורר תחושות מעורבות. מחקרים מראים כי מטופלים רבים אינם מרוצים מהעובדה שיש מספר פגישות קבוע מראש. לדוגמה, במחקר אחד נמצא ש-43% מהמטופלים הרגישו שלא קיבלו מספיק פגישות כדי לטפל בבעיה שלהם באופן יסודי.
מצד שני, ישנם מקרים בהם הגבלת הזמן דווקא מזרזת את השיפור. כשמטופל יודע שיש מספר מוגבל של פגישות, הוא עשוי להתמקד יותר ולהתאמץ לפעול בצורה אפקטיבית במהלך כל מפגש. זה יכול להוביל להאצת תהליך ההחלמה, במיוחד בהפחתת סימפטומים של חרדה או דיכאון.
עם זאת, השפעה זו מוגבלת בעיקר לתסמינים ולא לתחומים בין-אישיים יותר, כמו שינוי בתפיסות העצמיות או בשיפור מערכות היחסים. כלומר, בעוד שהתסמינים עשויים להשתפר מהר יותר, השינויים האישיים העמוקים יותר עלולים לדרוש יותר זמן.
עוד השלכות של גבולות הזמן על טיפול
הגבלת זמן יכולה גם להשפיע על הברית הטיפולית – הקשר בין המטפל למטופל. כאשר יש מעט זמן לפתח את הקשר, ייתכן שהיחסים בין המטפל למטופל לא יגיעו לעומק הרצוי, דבר שעלול להשפיע על הצלחת הטיפול.
מעבר לכך, התכונות האישיות של המטופל יכולות להשפיע על האופן בו הוא מתמודד עם הגבלת הזמן. מטופלים בעלי סגנון התמודדות אקטיבי וממוקד מטרה ייתכן שיפיקו יותר מטיפול קצר, בעוד שמטופלים עם קשיים בוויסות רגשי, כמו חרדה גבוהה, עלולים לחוש לחץ ולחוות תחושות של אי-ודאות.
יש עוד הרבה מה לכתוב, אבל הזמן קצר וקבענו מראש את היקף המאמר (מעניין מה זה עושה לקורא).
הגבלת זמן בטיפול פסיכותרפי יכולה להיות כלי יעיל ומעשי במקרים מסוימים, במיוחד כשמדובר בהאצת שיפור תסמינים או בטיפול קצר טווח.
עם זאת, יש לקחת בחשבון את השפעותיה הפוטנציאליות על איכות הטיפול, על היחסים בין המטפל למטופל, ועל עומק השינוי שניתן להשיג.
חשוב להכיר את היתרונות והחסרונות כדי להתאים את הטיפול לצרכים הספציפיים של כל מטופל, ולוודא שההגבלה לא תבוא על חשבון הטיפול האיכותי שכל אחד ואחת זקוקים לו.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
עם ראש המכון -
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
כתיבה:
איתן טמיר, MA, ראש המכון
מקורות:
De Geest, R. M., & Meganck, R. (2019). How Do Time Limits Affect Our Psychotherapies? A Literature Review. Psychologica Belgica, 59(1), 206–226. https://doi.org/10.5334/pb.475