קלפטומניה | תסמינים, אבחון וטיפול בדחף כפייתי לגנוב

 

אז...גנבתם פעם מחנות?

 

 

יש סיכוי שכן וגם אם לא, סביר להניח שאתם יכולים להבין את עוצמת הריגוש שמלווה דבר כזה.  

 

 

קלפטומניה היא הפרעה נפשית שמתבטאת בדחף לא נשלט לגנוב.

 

 

הסובלים מההפרעה גונבים גם דברים שאינם בהכרח צריכים, שאינם מרשים לעצמם לקנות, או שאין להם שום ערך כספי. 

 

קלפטומניה היא מצב פסיכיאטרי מורכב שיכול להשפיע במידה רבה על איכות חיי המטופל, בעיקר הסתבכויות עם החוק.

יש טיפולים שמציעים התערבות ממוקדת בשליטה בדחפים ובהחלפת התנהגויות שליליות בהתנהגויות יעילות, אבל ההפרעה עצמה נותרה די אניגמטית ואפילו קצת מוזנחת מחקרית:

 

 

כמה נתונים על קלפטומניה

 

קלפטומניה מתחילה מתישהו בגיל הנעורים והיא יותר נפוצה אצל נשים מאשר גברים.

 

מבחינת שכיחות, קלפטומניה יחסית נדירה, וכנראה יש אותה ל-0.3-0.6% מהאוכלוסייה, למרות שיש אינדיקציות שהיא כנראה יותר שכיחה.

 

 

ההערכה היא ש-5% מהגניבות מחנויות (Shoplifting) בארה״ב תוך התחזות ללקוח היא של קלפטומנים.

 

 

בגלל שקלפטומנים נוטים להרגיש מבוכה או אשמה אחרי שגנבו, סביר שהדיווח על היקף ההפרעה מאוד חלקי  וששיעור הקלפטומנים הרבה יותר גבוה ממה שמדווח סטטיסטית.

למשל יש מחקר (די מטריד) שבדק מטופלים תוך כדי טיפול פסיכולוגי ומצא ש-3.4-28% מהם דיווחו כי בזמן המחקר סבלו מסימפטומים שמתאימים להגדרה של קלפטומניה. 

 

 

קלפטומנים חווים מתח שמוקל ע״י הגניבה.

בגלל שלגנוב זה לא חוקי, ההפרעה יכולה להוביל לבעיות עם החוק, וקלפטומנים יכולים להיעצר, לעמוד למשפט ולהיכנס לכלא בגלל הסימפטומים. 

מחקר הראה שיותר מ-68% מהקלפטומנים נעצרו בגלל גניבה ויותר מ-20% מהם הורשעו ונאסרו בגלל זה. 

 

 

קריטריונים ואבחון קלפטומניה

 

לפי הקריטריונים לאבחון של ה-DSM-5  - המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות -  קלפטומניה מסווגת כהפרעת שליטה בדחפים, ומתוארת כחוסר יכולת חוזר ונשנה לשלוט בדחף לגנוב. 

 

התסמינים המרכזיים של קלפטומניה הם:

 

• כשלון חוזר לעמוד בפני הדחף לגנוב.

• גניבת פריטים חסרי ערך או כאלה שהקלפטומן לא צריך. לעיתים קרובות מוצרים גנובים נזרקים לפח, נמסרים לנזקקים או אפילו מוחזרים לחנות, אך לעיתים הם גם נאגרים אצל הקלפטומן. 

• תחושת הקלה או עונג במהלך הגניבה. 

  

אבחון של קלפטומניה מתבצע ע״י פסיכיאטר או פסיכולוג קליני. 

בבדיקה ראשונית של רופא המטופל יכול להיות מופנה לפסיכולוג או פסיכיאטר להערכה נוספת.

 

בגלל שקלפטומניה מופיעה לרוב עם מצבים נפשיים אחרים, מרבית המאובחנים עם קלפטומניה מאובחנים כאשר הם מופנים למומחה בגלל סיבות שקשורות בבעיה אחרת.

 

האבחנה גם יכולה להגיע אחרי שהעבירות של הקלפטומן הביאו למעצרו.

 

 

תהליך האבחון יכלול ראיונות מטופלים וסקירה של הרשומות החוקיות.

 

יש סולמות להערכת סימפטומים לקלפטומניה, כמו שאלון K-SAS ואחרים, שיכולים לעזור באבחון.

ההסתרה שמתלווה להפרעה ורגשות האשם והבושה יכולים להטות המידה רבה את תהליכי האבחון והטיפול. 

 

קלפטומנים חווים ריגוש מוגבר לפני מעשה הגניבה, ובזמן הגניבה הקלה בחרדה ומתח, מה שגורם לתחושות של סיפוק, הקלה ואפילו עונג.

למרות שהגניבה עשויה להקל על המתח, הקלפטומן נשאר גם עם תחושת אשמה, בושה וחרטה אחרי ביצוע העבירה. 

 

חשוב להבין שקלפטומניה אינה קשורה לפשע לצורך רווח אישי.

 

קלפטומנים לא גונבים בגלל צורך כלכלי או שהם חומדים את הפריט שהם גונבים או שהם לא יכולים לרכוש אותו.

הרבה פעמים הקלפטומן ישמור את החפצים נעולים ולא ישתמש בהם בחיים, ויש כאלה שנפטרים מהם או נותנים אותם לחברים ומשפחה, או אפילו מחזירים אותם למקום שממנו נגנבו.

 

בד״כ האפיזודות של הגניבה לא כוללות תכנון מפורט ולעתים קרובות הן ספונטניות.

קלפטומנים יכולים להיות במקומות ציבוריים כשהם מרגישים פתאום את הדחף לגנוב.

העוצמה של הדחפים הללו נוטה להשתנות.

 

 

ולבסוף, לקלפטומנים יש שיקול דעת - הם יימנעו מגניבה כאשר הסבירות שייתפסו עם חם גבוהה, למשל כשיש לידם מוכר או מאבטח. 

 

 

אבחנה מבדלת

 

קלפטומניה מובחנת ממצב נורמלי של גניבה מחנויות בגלל שאנשים שגונבים מחנויות תוך התחזות ללקוח מתכננים את הגניבות ועושים זאת כדי להשיג מוצרים שהם רוצים ולא יכולים להרשות לעצמם.

קלפטומנים, לעומתם, גונבים בספונטניות כדי להקל על המתח, שיתגבר אם הם לא יגנבו. 

כדי לאבחן קלפטומניה חייבים לקבוע שהסימפטומים לא יכולים להיות מוסברים יותר טוב ע״י הפרעה אחרת, בעיקר הפרעת התנהגות או הפרעת אישיות אנטי סוציאלית (ASPD).

 

 

תחלואה נלווית

 

קלפטומניה יכולה להופיע לבד, אבל הרבה פעמים היא באה עם עוד מצבים נפשיים, בעיקר התמכרויות, חרדה, דיכאון, הפרעת פאניקה, חרדת נטישה, הפרעת גוף דיסמורפית (BDD) והפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD). 

 

מחקרים הראו קשר בין קלפטומניה לצריכת אלכוהול וסמים ויש מומחים שטוענים שאולי יש סוג של קשר גנטי משותף בין שתי ההפרעות.

למשל, מחקר מ-2003 מצא ש-73% מהקלפטומנים מאובחנים גם עם הפרעה רגשית בשלב זה או אחר בחייהם. 

 

מחקרים גם הראו אחוזים דומים של קומורבידיות עם מצבים פסיכיאטריים אחרים, למשל הפרעות חרדה, הפרעה דו-קוטבית (ובייחוד בעת אפיזודה מאנית) והפרעות אכילה.

43-55% מהקלפטומנים יכולים גם ללקות בהפרעת אישיות, הכי נפוצות הן הפרעת אישיות פרנואידית והפרעת אישיות היסטריונית. 

 

 

מה גורם לקלפטומניה?

 

עדיין לא יודעים בדיוק מהי האטיולוגיה של קלפטומניה, אבל כנראה שיש כאן שילוב בין השפעות גנטיות לבין השפעות סביבתיות.

פרדגימות שונות בפסיכולוגיה הציעו הסברים אפשריים שונים למקורות הקלפטומניה:

 

 

הגישה הפסיכואנליטית

 

הראייה הפסיכודינמית תופסת את ההפרעה במגוון דרכים, למשל שקלפטומנים מונעים להשיג את הפריטים כפיצוי סימבולי לסוגים של אובדן והזנחה מוקדמים.

לפי הגישה הזו, הטיפול בהפרעה יכלול גילוי של המניעים הנסתרים להתנהגות הזו וניסיון של המטופל והמטפל הדינמי לפתור את הקוננפליקטים בבסיס החרדה שגורמת להתנהגות. 

  

 

הגישה ההתנהגותית

 

הגישה ההתנהגותית טוענת שההפרעה יכולה להתחיל כשאדם מקבל חיזוק עצמי לגנוב פעם נוספת.

אם אחרי הגניבה הראשונה אין השלכות שליליות, גובברת ההסתברות שההתנהגות תשוב על עצמה.

 

גם הסיגנלים הרגשיים והגופניים שכרוכים בגניבה נהיים מוכרים ודרך התניה קלאסית הם מתחברים לתגובת הסיפוק שמגיעה אחרי הגניבה. עם הזמן הקלפטומן מתחיל לגנוב כאסטרטגיה להתמודדות עם לחץ נפשי שאין לו שום זיקה לגניבה. 

 

 

גם טריגרים מצביים ממלאים תפקיד ייחודי בקושי של הקלפטומן להימנע ממימוש הדחף: 

במחקר שנערך לאחרונה נבחנו התגובות ההתנהגותיות והעצביות של מתמודדים עם קלפטומניה (Asaoka et al, 2023).

החוקרים עלו על משהו מסקרן - 

כאשר הם הראו למשתתפים תמונות עם רמזים מצביים מעוררים (כמו תמונה של חנות או סופר) קלפטומנים הראו דפוסי מבט שונים ביחס למי שאינם סובלים מההפרעה. 

 

באותו מחקר נבחנה גם הפעילות בקורטקס הקדם-מצחי בעת חשיפה לתמונות ולסרטוני וידאו הכוללים רמזים מצביים דומים. בהלימה לממצא הקודם, החוקרים גילו כי בקרב מתמודדים עם קלפטומניה זוהה שינוי ניכר ברמות המוגלובין. בניגוד לכך, תגובות הקורטקס הקדם-מצחי אצל אנשים בריאים נותרו עקביות בכל מצגות התמונות והווידאו, בלי קשר לנוכחות של הרמזים המצביים.

 

 

בסופו של יום, כשהקלפטומן מוצא את עצמו במצב שבו יש סימנים סביבתיים דומים, מופעלים כמה תהליכים המחזקים אותו בהוצאה לפועל של הדחף הכמעט בלתי נשלט לשוב ולגנוב. 

  

 

הגישה הביולוגית 

 

לפי הגישה הביולוגית, פסיכופתולוגיה מוסברת על ידי תהליכים ביוכימיים ונוירולוגיים. 

תפיסה קלינית כזו תציע שקלפטומניה נובעת מפעילות גבוהה או נמוכה מדי באזורים ספציפיים במוח ואולי גם לחוסר וויסות של מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים) מסוימים.

 

 

מחקר מעניין מ-2006 קשר בין קלפטומניה לבין לקות באונה הקדמית ובחוסר אינטגרציה בחומר הלבן (White matter) במוח.

בשני מקרים שדווחו, מכה קהה באונה הקדמית גרמה לתסמינים גופניים כמו סחרחורת, תסמינים התנהגותיים כמו תוקפנות ותסמינים קוגניטיביים כמו אובדן זיכרון, שלאחריהם הופיעו התנהגויות קלפטומניות.

 

 

מחקרים הראו גם שתרופות נוגדות דיכאון מקבוצת SSRI (מעכבי קליטה חוזרת בררניים של סרוטונין) נמצאו יעילות לטיפול בקלפטומניה, מה שמרמז על כך שוויסות של הסרוטונין עשוי להיות מעורב בהפרעה, כמו גם בהפסקתה.

מוליכים עצביים אחרים, כמו דופאמין ואופיואידים אנדוגניים יכולים אף הם לשחק תפקיד בהתפתחות ההפרעה. 

 

 

גנטיקה

 

לא ידוע האם קלפטומניה עוברת בירושה גנטית או האם היסטוריה משפחתית מעלה את הסיכון ללקות בה.

בעוד שלמתמודדים עם קלפטומניה יש הרבה פעמים רקע משפחתי של הפרעות נפשיות - כמו חרדה, הפרעות מצב רוח והתמכרויות - אין ראיות מוצקות לכך שהדחף לגנוב הוא גנטי.

 

 

פטריק גאגנה, ד״ר לפסיכולוגיה שפרסמה ב-2024 ספר זכרונות אישי על התפתחות אישיותה הסוציופטית, מתארת ברגישות את החוויה המשחררת שעברה כילדה, כשמימשה את הדחף לגנוב: 

 

גניבה לא הייתה משהו שרציתי לעשות בהכרח. זו פשוט הייתה הדרך הקלה ביותר לעצור את המתח. הפעם הראשונה שיצרתי את הקשר הזה הייתה בכיתה א', כשישבתי מאחורי ילדה בשם קלנסי. הלחץ התגבר במשך ימים. בלי לדעת בדיוק למה, התסכול שלי התגבר והתעורר דחף לעשות משהו אלים.

 

רציתי לקום ולהפוך את השולחן שלי. דמיינתי איך אני רצה לדלת הפלדה הכבדה שנפתחה למגרש המשחקים וטרקת את אצבעותיי בצירים שלה. לרגע חשבתי שאולי באמת אעשה את זה. אבל אז ראיתי את כובע הברט של קלנסי. היו לה שתי קשתות ורודות בשיער, משני הצדדים. זה משמאל החליק למטה. קחי את זה, פקדה עליי המחשבה, ותרגישי טוב יותר.

 

חיבבתי את קלנסי ולא רציתי לגנוב ממנה. אבל רציתי שהמוח שלי יפסיק לפעום, וחלק ממני ידע שזה יעזור. אז, בזהירות, הושטתי קדימה ושחררתי את הקשת. ברגע שהיא הייתה ביד שלי, הרגשתי טוב יותר, כאילו השתחרר קצת אוויר מבלון מנופח מדי. לא ידעתי למה, אבל לא היה אכפת לי. מצאתי פתרון. זו הייתה הקלה.

 

 

 

טיפול בקלפטומניה

 

אם אתם מתמודדים עם קלפטומניה אתם יודעים שפחד, בושה, השפלה או מבוכה הם רגשות מוכרים בחיי היומיום. 

 

מעבר לכאב הנפשי, יש גם סטיגמה שמקשה על פנייה לעזרה.  יכול להיות שעוברות לך בראש מחשבות של ייאוש והלקאה עצמית, כמו  "מי יבין אותך? אחרי הכל, אנחנו מדברים על גניבה".

 

אבל אנחנו, אנשי המקצוע, מתייחסים ברצינות רבה לקלפטומניה, לתפקיד שהיא ממלאת בחיים שלכם, לדרכים היעילות למגר (או לפחות לווסת) את תסמיניה וכל זאת כאשר ברקע קיימת הבנה שקלפטומניה היא הפרעה עיקשת שללא טיפול טוב תיטה להימשך כהפרעה כרונית, מייסרת ומתמשכת לאורך החיים.

 

הטיפול בקלפטומניה כולל לרוב שילוב בין התערבויות תרופתיות ופסיכותרפיה, לעתים במקביל להשתתפות בקבוצה טיפולית. 

חשוב לדעת שאין טיפול אחד שמתאים לכולם, המחקר עדיין בוחן את האסטרטגיות הכי יעילות.

המשמעות של המצב הזה היא שכדאי לשקול לקיים שיחת הכוונה או ייעוץ לקראת טיפול, כדי לא לצאת למסע מיותר של ניסוי וטעייה בו תתנסו בשיטות טיפול שונות בדרך למצוא איזו הכי מתאימה עבורכם אישית.

 

 

אם החלטתם לטפל, מוזמנים.ות קודם לשיחת ייעוץ ממוקדת וחד-פעמית בתשלום, לאורך כ-20 דקות, עם איתן טמיר, ראש המכון (פרטים בסוף המאמר).

 בשיחה זו נעבוד על הארכיטקטורה הטיפולית האישית כדי לוודא שאתם בכיוון המקצועי המדויק. 

 

 

שלושת הטיפולים שהוצעו כיעילים לקלפטומניה הם טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), טיפול דינמי וטיפול תרופתי, או שילוב ביניהם. 

פסיכותרפיה, טיפול בדיבור, היא טיפול הקו הראשון בהפרעות שליטה בדחפים -

המטפל עוזר למטופל ללמוד כיצד לזהות את הדחפים, לגלות מה בדיוק גורם לו להיכנע להם ולמצוא דרכים יותר טובות להתמודד נכון בזמן אמת.

 

עם זאת, חשוב לציין שיש מעט מאוד ראיות שמנחות אותנו בבחירת גישה בלעדית לטיפול בהפרעה, פשוט פורסמו מעט מדי מחקרים: 

 

 

פסיכותרפיה דינמית  

 

מה גורם לאדם להסתכן ולגנוב משהו שהוא לא צריך?

 

מטבע הדברים, טיפול בגישה פסיכואנליטית, שנקרא גם טיפול דינמי, רלוונטי במיוחד לפענוח התשובה לשאלה זו. על פניו, נראה שמשהו בסיסי, ובתהליך טיפולי כזה ייצאו המטפל והמטופל למסע פנימי משותף לחיפוש אחר החוליה החסרה הזאת.

 

האם מדובר בחסך מוקדם?

 

ואם כן, האם הגניבה מהווה פיצוי עבור מה שלא התקבל פעם, בילדות?

 

נקודת המוצא של הטיפול הדינמי בקלפטומניה היא כי התרה של משאלות וקונפליקטים לא מודעים והבאתם אל המודעות, יכולים להפחית את הצורך המקורי, להתאבל על מה שלא ניתן, או לעדן את הפגיעה המוקדמת באמצעות התנהגות הגנתית פחות הרסנית. 

 

 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי 

 

טיפול CBT, מכוון למחשבות, רגשות והתנהגויות שתורמות לגניבה.

נקודת המוצא כאן היא שהדחף הקלפטומני אינו מופיע משום מקום, יש לו תמיד הקשר (קונטקסט) וסדר אירועים כרונולוגי שקודם לו.

 

הטיפול הראה יעילות רבה בניהול התסמינים של קלפטומניה.

 

המטפל והמטופל ייבחנו יחד שאלות חשובות כמו:

 

מהן המחשבות האוטומטיות שקופצות לתודעתו של הקלפטומן לפני האירוע?  

מהם המיתוסים שקיימים בדפוס המחשבה של המטופל? למשל, אמונה שגויה כמו ״אם אני מגיע לאיזור של קניון עזריאלי, אין סיכוי שאעמוד בדחף לגנוב...״

  

 

תרופות

 

תרופות מקבוצת SSRI ונוגדי דיכאון אחרים הראו יעילות בטיפול בתסמיני קלפטומניה ולכן משתמשים בהן לעיתים קרובות בשילוב עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). 

 

קיימות עדויות לכך שתרופות לטיפול בהפרעת קשב, כמו ריטלין, עשויות להפחית גם את הדחף לגנוב אצל בני נוער הסובלים משילוב בין ADHD לקלפטמוניה. סביר שלפחות חלק מהחפיפה בין שתי ההפרעות היא אימפולסיביות גבוהה.

 

 

התערבות מוקדמת וטיפול אפקטיבי בקלפטומניה חשובים כדי לעזור למי שחווה את הסימפטומים להימנע ממצוקה נפשית וההשלכות החוקיות שנלוות אליה. 

  

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

 

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

 

 

עדכון אחרון:

 

22 במרץ 2024

 

 

כתיבה:

 

איתן טמיר, MA, ראש המכון

עם  מומחי מכון טמיר

 

 

 

 

מקורות:

 

 

Aizer, A., Lowengrub, K., & Dannon, P. N. (2004). Kleptomania after head trauma: Two case reports and the combination treatment strategies. Clinical Neuropharmacology, 27(5), 211–215.

 

Asaoka, Y., Won, M., Morita, T., Ishikawa, E., & Goto, Y. (2023). Distinct situational cue processing in individuals with kleptomania: A preliminary study. The International Journal of Neuropsychopharmacology, 26(5), 340–349. https://doi.org/10.1093/ijnp/pyad005

 

Baylé, F. J., Caci, H., Millet, B., Richa, S., & Olié, J. P. (2003). Psychopathology and comorbidity of psychiatric disorders in patients with kleptomania. American Journal of Psychiatry, 160(8), 1509–1513.

 

Cleveland Clinic. (2022, June 15). Kleptomania. Retrieved from https://my.clevelandclinic.org/health/diseases/9878-kleptomania

 

Gagne, P. (2024, March 14). I always knew I was different, I just didn’t know I was a sociopath. The Wall Street Journal. https://www.wsj.com/health/wellness/i-always-knew-i-was-different-i-just-didnt-know-i-was-a-sociopath-68ebe08b

  

Grant, J. E., Correia, S., & Brennan-Krohn, T. (2006). White matter integrity in kleptomania: A pilot study. Psychiatry Research, 147(2-3), 233–237.

 

Mayo Clinic. (2022, September 30). Kleptomania: Diagnosis & Treatment. Retrieved from https://www.mayoclinic.org/diseases-conditions/kleptomania/diagnosis-treatment/drc-20364753

 

Miyazaki, K., & Uchiyama, M. (2023). An adolescent boy with kleptomania and attention-deficit hyperactivity disorder treated with methylphenidate and guanfacine: A case report. Neuropsychopharmacology reports, 10.1002/npr2.12394. Advance online publication. https://doi.org/10.1002/npr2.12394

  

Talih, F. R. (2011). Kleptomania and potential exacerbating factors: A review and case report. Innovations in Clinical Neuroscience, 8(10), 35–39.

 

Torales, J., González, I., Castaldelli-Maia, J. M., & Ventriglio, A. (2020). Kleptomania as a neglected disorder in psychiatry. International Review of Psychiatry, 32(5-6), 451-454.

 

שריף, א. (2007). טיפול קוגניטיבי התנהגותי באדם בעל קווים קלפטומנים. פסיכולוגיה עברית. Retrieved from https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1373