גמילה הדרגתית מטיפול פסיכיאטרי | שימוש בפלצבו

ההשפעה הפסיכולוגית של פלצבו מעניקה לנו תזכורת לגבי הכוח העצום של התודעה, ובפרט כוחה של האמונה:

איך זה שגלולה ריקה, שאין בה חומר פעיל, יכולה לשנות רגשות, לשכך כאבים, או אפילו לשפר את איכות השינה?

הגוף והמוח קשורים זה בזה בצורה עמוקה הרבה יותר ממה שנדמה לנו. התלות בתרופות, ובטיפולים תרופתיים בפסיכיאטריה בפרט, מבטאת את הרצון העמוק שלנו לאחוז במשהו מוחשי, כזה שבכוחו להוביל להקלה, אפילו אם מה שאנו מחפשים אינו מצוי בתרופה עצמה, אלא באמונה בכוחה.

אפקט פלצבו יכול להוות גם חסם ולא רק אמצעי לקידום המטרה הטיפולית. 

למשל, בנזודיאזפינים -  תרופות הרגעה ושינה נפוצות בקרב מבוגרים, שהשימוש בהן לאורך זמן עלול לגרום לתלות ולשלל תופעות לוואי נוספות. בהקשר של גמילה מבנזודיאזפינים, השפעת הפלצבו מביאה לכך שמטופלים חרדים מפני הפסקת השימוש בתרופות מחשש פן יישנו התסמינים. 

מחקר שפורסם ב-JAMA Internal Medicine מציע שיטה יעילה יותר לגמילה מבנזודיאזפינים בקרב מבוגרים הסובלים מנדודי שינה, בהשוואה לשיטות הגמילה הקיימות. 

שיטה זו נקראת "גמילה מוסווית" (Masked Taper), והרעיון מאחוריה הוא להשתמש בקשר העמוק בין מודעות עצמית, אמונה, חופש מתלות וריפוי. גמילה מוסווית ניגשת אל הפחדים העמוקים ביותר לגבי הפסקת התרופה, תוך שהיא מלמדת את במטופל שהוא בעל מסוגלות עצמית גבוהה להשתחרר מהתלות. כל התהליך הזה מלווה בחיזוק האמונה שהמטופל יכול להשיג שינה איכותית, שיש לו לפחות שליטה חלקית לגביה, גם בלי התרופות שכל כך התרגל אליהן.

המחקר בחן שתי קבוצות של מבוגרים מעל גיל 55 שהשתמשו בבנזודיאזפינים לפחות פעמיים בשבוע למשך שלושה חודשים. הקבוצה הראשונה קיבלה תוכנית גמילה הדרגתית ("Supervised Taper") שכללה חיתוך הדרגתי של המינונים במשך תשעה שבועות, בנוסף לשמונה מפגשי טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) לנדודי שינה.

הקבוצה השנייה קיבלה גם היא שמונה מפגשי CBT, אך עם טוויסט נוסף – תרגילים ממוקדים שהיו מיועדים לאתגר את האמונה בתרופות ולצמצם את אפקט הפלצבו (ההשפעה הפסיכולוגית המובילה אנשים לחשוב שהתרופה עוזרת יותר ממה שהיא באמת). בנוסף, קבוצה זו קיבלה קפסולות תרופה בתוך מארזים שבועיים שהכילו בהדרגה פחות חומר פעיל ויותר חומר דמה, ללא ידיעת המשתתפים.

תוצאות המחקר הראו כי בקבוצה שקיבלה את הגמילה המוסווית (88.4%) מהמשתתפים הפסיקו את השימוש בתרופות אחרי שבוע אחד מסיום הטיפול, לעומת 67.4% מהקבוצה הראשונה. גם לאחר שישה חודשים, שיעור הגמילה בקבוצה המוסווית נותרו גבוהים יותר (73.4%) בהשוואה לקבוצה עם הגמילה הרגילה (58.6%).

עוד על גמילה מוסווית

"גמילה מוסווית" (Masked Taper) מבוססת על עקרון מעניין ומבוסס מחקר, שבו המינון הפעיל של התרופה מצטמצם בהדרגה מבלי שהמטופל מודע לכך. בתהליך הזה, המטופל ממשיך ליטול את הקפסולות שנראות כמו הכדורים הרגילים, אבל בפועל, ככל שעובר הזמן, יש בהן יותר חומר דמה (פלצבו) ופחות חומר פעיל.

היופי בגישה הזו הוא בכך שהיא מטפלת ישירות בתלות הפסיכולוגית של המטופל בתרופה, מה שמונע את החרדות ואת תסמיני הגמילה הפסיכולוגיים שיכולים להופיע כאשר המטופל יודע שהמינון יורד. בשילוב עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), שמאתגר את האמונות של המטופלים לגבי הצורך בתרופה, ניתן להשיג הפחתה משמעותית בתסמינים מבלי להעלות את רמות החרדה והפחד של המטופל.

היישום של גמילה מוסווית מוכיח את עצמו לא רק בגמילה מבנזודיאזפינים, אלא גם בגמילה מאופיאטים, שם השיטה מספקת פתרון ייחודי לתלות הפיזיולוגית והנפשית. מטופלים שמשתמשים באופיאטים לאורך זמן מפתחים סבילות והתרגלות לרמות המינון הגבוהות, והפחתת המינון יכולה להוביל לעלייה בתחושת הכאב ולתסמיני גמילה חזקים כמו חרדה, דיכאון ותשוקה לחומר הממכר. בשימוש בשיטת ה-Masked Taper באופיאטים, ניתן לצמצם בהדרגה את כמות התרופה הפעילה, מבלי שהמטופל יידע על כך, מה שמונע את התגובה המידית של פחד ותשוקה הנובעת מההכרה בירידת המינון.

טכניקה זו מאפשרת למערכת העצבים של המטופל להסתגל בהדרגה לשינויים, ללא תסמינים חדים של גמילה, ובכך מפחיתה את הסיכון להישנות ההתמכרות.

בנוסף, כמו במקרה של בנזודיאזפינים, הטיפול בגמילה מאופיאטים משולב עם תמיכה פסיכולוגית שמטרתה להדריך את המטופל כיצד לחיות עם פחות תרופות ולחזק את הביטחון שלו ביכולתו להתמודד עם הכאב ללא תלות באופיאטים.

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

 Fung CH, Alessi C, Martin JL, et al. Masked Taper With Behavioral Intervention for Discontinuation of Benzodiazepine Receptor Agonists: A Randomized Clinical Trial. JAMA Intern Med. Published online October 07, 2024. doi:10.1001/jamainternmed.2024.5020