מכון טמיר לפסיכותרפיה
אחת הסיבות השכיחות בעטיה אנשים פונים לרופא משפחה היא הקלה על כאבים.
התרופות שהם מקבלים נקראות תרופות לשיכוך כאב (analgesics).
חלק ממשככי הכאבים נרקחים מאופיום, חומר נרקוטי, שמקורו בצמח הפרג.
למשל, מורפיום וקודאין הם שני המוצרים הטבעיים שמופקים מאופיום.
בערך 20% מהמטופלים יקבלו מרשם לתרופה אופיואידית, מדכאי דלקת שאינם סטרואידים ובמקרים מסוימים גם חומרים מאלחשים (סמי הרדמה).
החומרים הממכרים הבעייתיים הללו זמינים כיום בשוק - ביניהן פנטניל, תרופת המרשם נגד כאבים שנקשרה במותה ממנת יתר של הנערה יולי זולוקוביץ.
אחת הבעיות היא שהתרופות הללו זמינות מאוד:
ניתן להשיגן במרשם רופא, כתרופות ללא מרשם (OTC) ובמסחר לא חוקי עם דילרים.
למה שימוש לרעה בתרופות מרשם נמצא בעלייה?
חלק מהמומחים לטיפול בהתמכרויות סבורים שיותר אנשים משתמשים לרעה בתרופות מרשם מכיוון שהן יותר זמינות.
למעשה, רופאים מדווחים על הנפקת מרשמים רבים מאי פעם. בארה״ב זו מגיפה, אבל לפי נתוני OECD, ישראל ׳התקדמה׳ להיות מהמדינות המובילות בצריכת משככי כאב נרקוטיים, עם כ-90,000 ישראלים שמטופלים בהם בקביעות.
פשוט וקל למצוא בתי מרקחת שמוכרים תרופות משככות כאבים באינטרנט.
בני נוער עלולים לקחת תרופות מארונות התרופות של הוריהם כדי להשתמש בעצמם או עם חברים. לרוב הצעירים אין מושג אילו תרופות הם נוטלים ולבעיות חמורות הן עלולות לגרום - אפילו למוות כאשר משתמשים בהן בשילוב תרופות אחרות או עם אלכוהול. הם נוטים גם להאמין שהתרופות הן בטוחות יחסית כיוון שהן נרכשו בעזרת מרשם.
כדי להבין את הפערים, בואו ניקח דוגמה לקשר האפשרי בין תרופות שכולנו מכירים כתמימות ולגיטימיות לבין מחירים כבדים של התמכרות לחומרים הפעילים בהן:
מה קשור סירופ שיעול להתמכרות קשה?
ובכן, Dextromethorphan) DXM) הוא חומר כימי מפחית שיעול שנמצא בתרופות רבות להתקררות, רבות מהן הן תרופות בלי מרשם (OTC).
המקורות הנפוצים ביותר ל- DXM שעברו שימוש לרעה הם סירופ שיעול "חזק במיוחד", טבליות וכמוסות ג'ל.
תרופות OTC שמכילות DXM מכילות לעיתים קרובות גם קודאין (משכך כאבים), אלכוהול, אנטי-היסטמינים ותרופות להפחתת-דופק.
חשוב סירופ נגד שיעול או צינון ליטול לפרק זמן קצר בלבד, בהנחיה רפואית, עד שהתסמינים מוקלים. קודאין נוטה ״ליצור הרגלים״, אפילו במינונים קבועים. לכן חשוב לא לשתף תרופה זו עם אדם אחר, במיוחד אם מדובר על מישהו/י עם היסטוריה אישית של שימוש בסמים או התמכרות.
צפו בסרטון של רשת VICE, שנותנת תמונה קשה
על מגיפת ההתמכרות לסירופ שיעול בזימבאבווה:
למה תרופות מרשם ממכרות? סיפור אישי
כעובד סוציאלי, מנהל יחידה לטיפול בהתמכרויות באגף הרווחה וכמטפל, שמעתי פה ושם על מגפת התמכרויות ל"תרופות מרשם" בארה"ב ובאירופה, אלינו, ליחידה להתמכרויות (נכון ל- 2018) לא הגיעו מעולם "מכורים" כאלה לגמילה ושיקום. מי שהגיע לטיפול היו אותם מכורים להירואין, קוקאין, חשיש, מריחואנה, אלכוהול, אך לא מכורים ל"תרופות מרשם". אלה טופלו ע"י מערכת הבריאות. ברור כי "מכורים" "נורמטיבים" אלה לא היו מסוגלים להגיע לטיפול באגף הרווחה, אם מתוך בושה, אם מתוך ראייה סטיגמטית את מטופלי הרווחה ואם מתוך הכחשה שהם בסך הכל אנשים נורמטיביים, הסובלים מכאבים עזים וחייבים להעלות מדי פעם את מינון של משככי הכאבים. תהליך ההתמכרות ל"תרופות מרשם" כמעט זהה לתהליך ההתמכרות לסמי רחוב ולאלכוהול.
לפני שנתיים עברתי ניתוח "קל" יחסית (17 דק'), אך הכאבים למחרת הניתוח ובהמשך היו בלתי נסבלים. בבית החולים נתנו לי שלושה מיני תרופות מרשם:
טראמדקס, אוקסיקודון ופרקוסט, שחולקו סביב שעות היממה.
06:00 טראמדקס, 08:00 פרקוסט, 10:00 אוקסיקודון, 12:00 טראמדקס, כדי שלא אפתח תלות.
הריטואל הזה נמשך גם כששוחררתי מבית החולים. אני זוכר שבזמן האישפוז, עקב עוצמת הכאבים, ביקשתי להגדיל את המינון. למרות שטיפלתי ב"מכורים", לא ראיתי את הדחף שלי להגדיל את המינון כחלק מהתמכרות, אלא כצורך טבעי להפחית את הכאבים.
הרופאים והאחיות, למעט רופא אחד, אמריקאי, לא יידעו אותי לגבי הפוטנציאל ההתמכרותי הכבד של התרופות. אני זוכר את אזהרותיו, אך אני לא זוכר שקיבלתי אותן...
אבי יקיר
פרקוסט
פרקוסט (אוקסיקודון / Percocet) היא תרופה משככת כאבים משולבת הניתנת במרשם ומיועדת לטיפול בכאבים בינוניים עד חזקים, היא ידועה בסיכון שלה לגרום להתמכרות קשה, ומכילה שני חומרים פעילים: אוקסיקודון, משכך כאבים אופיאטי המשפיע על המוח, ופרצטאמול, משכך כאבים המוריד חום. תופעות הלוואי הכרוכות בנטילת התרופה כוללות נמנום, בחילה וסחרחורת.
תופעות הלוואי נפוצות של התרופה כוללות נמנום, סחרחורת ועצירות אולם לרוב המטופלים אין השפעות של תופעות לוואי הנלוות לתרופה ובמידה והן מופיעות לרוב הן קלות וניתנות לטיפול בקלות יחסית. במידה ומתפתחות תופעות לוואי חמורות יותר כגון חרדה, הצהבה של העור או פריחה יש לפנות לרופא.
תרופות ממשפחת האופיואידים עלולות לגרום להתמכרות היא תרופה שמיועדת לשיכוך כאבים ממקורות שונים, בדרגה בינונית עד חמורה.
טרמדקס / טרמדול
טרמדקס משתייכת לקבוצת משככי הכאב האופיואידיים, אך אינה נרקוטית.
תרופות ממשפחת האופיואידים עלולות לגרום להתמכרות, בעיקר בשימוש ממושך, והן בעלות פוטנציאל לשימוש לרעה ולמינון יתר.
תגובה למינון יתר יכולה להתבטא בנשימה איטית ואף לגרום למוות. יש לוודא הכרות עם שם התרופה, המינון, תדירות המתן, משך הטיפול, תופעות הלוואי והסיכונים הפוטנציאליים.
הייתי חייב לעבור תהליך גמילה עצמאי, בבית. לאחר שבועיים הכאבים פחתו ואני החלטתי להיפרד מהטראמדקס והפרקוסט. נשארתי עם האוקסיקודון, ליתר ביטחון, אם יחזרו הכאבים. אחת מבעיות הגמילה הקשות היא ה"קריז". אתה נשאר עירני לילות שלמים, אתה עייף וסחוט, אינך יכול להירדם. ואם כבר נשכבתי על המיטה בשעות הצהריים, תקפה אותי תופעת לוואי מוזרה. הרגליים והידיים "רקדו" ללא שליטה כמו מריונטה עם פרקינסון מתקדם. כשהתרוממתי ועמדתי, התופעה נעלמה. כך מצאתי את עצמי מותש ונרדם בעמידה או על כסא במטבח.
במשך חודש הורדתי את המינון של האוקסיקודון עד שנפרדתי גם ממנו. הרגליים המשיכו לרקוד עוד שבועיים וקשיי השינה עוד כחודש וחצי. תהליך הגמילה ארך כחודשיים.
גמילה מתרופות מרשם
חשוב לסיים בכך שאומר כי ניתן להיגמל מתרופות מרשם.
הדבר תלוי במידה רבה בהעלאת המודעות אצל החולה מצד הצוות הרפואי לגבי סכנת ההתמכרות ותהליך גמילה מסודר ומותאם לחולה.
אם אדם יקר לכם הולך ומתמכר למשככי כאבים שוחחו עמו על הדאגה שלכם, שיידע שאתם רואים ומודעים לבעיה.
היו מוכנים לספוג הרבה התנגדות והכחשה. מכורים חייבים לעבור תהליך פסיכולוגי מסוים לפני שהם קולטים שיש להם בעיה ומוכנים לפנות לעזרה מקצועית.
לאחר מכן, עמדו לצדו בזמן שהוא עולה על הדרך לגמילה וסיום ההתמכרות.
כתיבה:
אבי יקיר, עו"ס קליני,
מומחה לטיפול בהתמכרויות
בואו נתקדם לאסטרטגיה
מוזמנים לשיחה עם איתן טמיר,
ראש המכון והמנהל המקצועי,
למפגש ייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי -
לחידוד הבעיה, הערכה מותאמת אישית,
והכוונה מדויקת למטפל.ת
עלות: 140 ש"ח
הרשמה מהירה:
מענה לכל שאלה
(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):
עדכון אחרון:
17 בדצמבר 2023
מקורות:
Abbott, F. V., & Fraser, M. I. (1998). Use and abuse of over-the-counter analgesic agents. Journal of psychiatry & neuroscience : JPN, 23(1), 13–34.