מכון טמיר לפסיכותרפיה
מהי דסנסיטיזציה שיטתית?
הקהיה שיטתית, שנקראת גם טיפול בחשיפה הדרגתית, או דסנסיטיזציה שיטתית (Systematic desensitization), היא שיטת טיפול התנהגותית בחרדה, כמו גם לטיפול בפוביות, באמצעות התניה נגדית (Counter Conditioning).
השיטה פותחה ב-שנות ה-50 של המאה הקודמת על ידי הפסיכיאטר הדרום-אפריקאי ג׳וזף וולפה.
טכניקה טיפולית זו מתבססת על שילוב בין הרפיה ודמיון מודרך לבין חשיפה הדרגתית ושיטתית לגירוי מעורר החרדה.
מטרתה לסייע למטופל להכחיד את ההתניה הקלאסית שנרכשה בעבר ומחוללת פחדים בהווה ולהמיר אותה בהתניית-נגד שמחברת בין הגרוי המאיים לבין מצב הרגיעה.
טיפול בדסנסיטיזציה מחייב תרגול ועבודה מצד המטופל, אבל ההצלחה מובטחת בשיעור גבוה מאוד של המקרים, אספקט שמתגמל מטופלים רבים שרוצים לראות תוצאות.
האבא והאמא של הטיפול ההתנהגותי
בשנות ה-50, חקר ג׳וזף וולפה (כותבים Wolpe, אבל הוגים בסגול), פסיכיאטר דרום-אפריקאי התנהגותי יצירתי, דרכים חדשות ויעילות לטיפול בחרדה.
את המחקרים ערך יחד עם מארי קובר ג׳ונס, הפסיכולוגית הראשונה שפיתחה טיפול בפוביות בקרב ילדים באמצעות הגישה ההתנהגותית, שוולפה שכלל את הטכניקה שלה.
שניהם, וולפה וג׳ונס, נחשבים למייסדים של הטיפול ההתנהגותי מבוסס המחקר בפסיכולוגיה.
תחילה, מצאו כי בעלי חיים מצליחים להתגבר על פחדים באמצעות חשיפה הדרגתית ושיטתית לגירויים מאיימים ומעוררי חרדה.
לאחר מכן, ניסה וולפה ליישם את העיקרון גם על בני אדם, ומצא כי יש ביכולתו לסייע להם להתגבר על פוביות באמצעים התנהגותיים דרך יישום עקרונות היסוד של הגישה הביהביוריסטית.
עם הזמן הוא הצליח לפרסם לא פחות מ-210 הצגות מקרה של טיפולים בחרדות, בשיעור הצלחה של 90%, ובלי הישנות של התסמינים הקליניים.
במקביל, מרי קובר ג׳ונס טיפלה והציגה את המקרה הקליני המפורסם ביותר בטיפול ההתנהגותי המוקדם לילדים:
המקרה של פיטר והארנב
פיטר היה ילד בן שלוש, שהגיע לטיפול אצל קובר-ג׳ונס, עם פחד פתולוגי ומוגזם מארנבים.
ג׳ונס יצרה בטיפול מצב, בו המטופל הצעיר ישב וצפה ממרחק בטוח בארנב כלוא, תוך כדי שפיטר מתענג ומנשנש את הממתק האהוב עליו.
אט אט, בהדרגה, צמצמה המטפלת את מרחק הכלוב מהילד והפחד הלך ופחת, עד שלבסוף היה ביכולתו לשחק עם הארנב ללא חשש.
זוהי התורה על רגל אחת :-)
קראו על טיפול בחשיפה <
שלבי הטיפול בדסנסיטיזציה
שלב ראשון: זיהוי, מיפוי וארגון הפחדים
הרעין הוא די פשוט:
בונים היררכיה של פחדים, כאשר 10 הוא הגירוי המאיים ביותר ו-1 הוא גירוי שמעורר מעט חשש.
מכאן ממשיך המטופל לדרג את המצבים על סקלה, כיד הדימיון החופשי ובהדרכת המטפל, כאשר התנאי היחיד הוא פריסת גירויים מחרידים המתאפיינים בסדר עולה של מידת החרדה הנתפסת.
לפעמים השלב הזה קצת משעמם.
לכן, מבחינה מוטיבציונית, מטפלים רבים נעזרים בדימויים ובמטאפורות, או שהם מבקשים מהמטופל למנות 5 סיבות טובות העומדות מאחורי החלטתם לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהצליח להכחיד את הפחד.
שלב שני: הקניית כלים וטכניקות להרגעה עצמית
המטרה כאן היא לצייד את המטופל במיומנויות של שליטה וויסות רגשיים.
אלה כוללות מגוון אמצעים המושאלים מתוך ארגז הכלים של טיפול התנהגותי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי , למשל, דמיון מודרך, תרגילי נשימה, הרפיית שרירים (PMR), מידע פסיכו-חינוכי, תשאול סוקרטי ועוד.
המטפל מקנה את הידע ומהמטופל מתאמן ומתרגל, במפגשים ובעיקר בבית בין מפגש אחד למשנהו.
שלב שלישי: התניה נגדית (Counter-conditioning)
כעת משלבים בין השלב הראשון לבין השלב השני ויוצרים התניה חדשה, אסוציאציה בין המצב הרגשי והגופני של הרגיעה (שנלמד בשלב השני) לבין הגרויים מעוררי החרדה במעלה ההיררכיה (שהוגדרו בשלב הראשון).
הטיפול עובד באמצעות טכניקה של חשיפה, וכשיעורי בית נדרש המטופל לתרגל חשיפה עצמית על בסיס יומי, כך שנדרשת עבודה, מחויבות והשקעה של המטופל בין הפגישות (פה לא רק מקשיבים!).
התהליך מתרחש בהדרגתיות זהירה, בבקרה מקצועית, ברגישות מותאמת אישית ובשיטתיות מתמדת ומחייבת.
המטפל גמיש עם הציפיות ועובד בקצב ובזמן המתאימים למטופל.
מה מוגדר כהצלחה בהקהיה שיטתית?
מעבר לפשטות היישומית ולידיעה שהוא עובד, טיפול התנהגותי מצליח להמחיש למטופל את יכולותיו לראות את התקדמותו באופן ברור, תוצאתי ונהיר.
ואכן, דסנסיטיזציה לפחד, שהיא מטרת הטיפול, מושגת כאשר מידת החרדה של המטופל פוחתת ב-50% ויותר.
הצלחה מושלמת תהיה אימוץ של הרציונל הטיפולי לאורך החיים:
כאשר המטופל לומד להכליל וליישם את ההתניה בין חשיפה לחרדה לבין מצבי רגיעה, הוא מסוגל בעצם להתמודד עם המון אתגרים ופעילויות שבאופן טבעי ייטה להימנע מהם.
אחרי הטיפול בדסנסיטיזציה שיטתית רוכש המטופל אלטרנטיבה מעשית לאותה המנעות, טכניקה התנהגותית לחיים, שלצידה ידיעה התנסותית לגבי יעילות הרציונל והתרגול בהפחתת פחדים.
מחקרים רבים העלו כי דסנסיטיזציה היא שיטה יעילה ביותר, גם בימינו, להתמודדות עם פוביות ספציפיות.
הקהיה שיטתית היא כיום חלק בלתי נפרד בארגז הכלים של CBT, שמיושם על-ידי מטפלים התנהגותיים וקוגניטיביים-התנהגותיים, אבל על-ידי כל מי שעובד עם אוכלוסיות שמתמודדות עם חרדה, בכל גיל:
רופאים (ובפרט רופאי שיניים), אחיות, מורות, יועצות חינוכיות, קלינאיות תקשורת, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפסיטים, פרמדיקים, שוטרים ועוד.
השיטה עומדת בבסיס מגוון שיטות CBT מתקדמות יותר שמסייעות למטופלים להתמודד עם הפרעות חרדה, ואף נמצאה יעילה בטיפול בחרדת בחינות בקרב סטודנטים ותלמידי תיכון.
חסרונות
שנים רבות חלפו מאז פותחה השיטה על ידי וולפה והמחקר הפסיכולוגי התקדם הלאה.
הביקורת המרכזית לגבי הקהיה שיטתית, שמבטאת גם את חסרונה, היא שהמטופל אינו מאמץ דרכי התמודדות עצמאיות כדי לנצח את החרדה לאורך החיים.
ההתניה של הטכניקה מעוררת ציפיה להרפיה עמוקה שרק באמצעותה ניתן יהיה להתמודד ביעילות לאחר תום הטיפול.
נכון להיום, ההעדפה הקלינית, במקרים רבים, היא לטיפול באמצעות חשיפה במציאות ולא חשיפה בדמיון.
ביקורת נוספת היא שחרדה לא קשורה תמיד לטריגר מלחיץ או שלילי
בעוד שישנם מקרים בהם החרדה מקושרת לאירועים ספציפיים או מתעוררת בתקופות סטרסוגניות, לא תמיד קיים קשר ישיר וחד-כיווני של סיבה ותוצאה בין אירוע מקדים לבין תחושת חרדה.
למעשה, חרדה היא ממלכת חוסר הוודאות.
אילו ניתן היה לצפות אותה באופן מלא, היא הייתה פחד, או פוביה ספציפית.
הבעיה בניבוי חרדה היא פריצתה האקראית, ללא קשר קבוע עם גורם לחץ נקודתי.
חרדה, ובעיקר חרדה כללית (GAD), מתאפיינת גם במחשבות ובדאגות לגבי העתיד, שלמען האמת, תמיד יש על מה לדאוג לגביו.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
עם ראש המכון / מומחה ספציפי-
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
מקורות:
Hoerger, M., Chapman, B., & Duberstein, P. (2016). Realistic Affective Forecasting: The Role of Personality. Cognition & Emotion, 30(7), 1304–1316
Osborn, E. L. (1986). Effects of participant modeling and desensitization on childhood warm water phobia. Journal of Behavior Therapy and Experimental Psychiatry, 17(2), 117-119
Tryon W.W (2005). Possible mechanisms for why desensitization and exposure therapy work. Clinical Psychology Review Volume 25, Issue 1, Pages 67-95
Wolpe, Joseph. The Practice of Behavior Therapy. Pergamon Press, 1969
Wolpe, Joseph and Arnold Lazarus. Behavior Therapy Techniques. Oxford: Pergamon Press,1966
עדכון אחרון:
22 בדצמבר 2023
נכתב ע״י מומחי מכון טמיר
