טיפול לא מודע בחשיפה יעיל בהכחדת פוביות

פוביות הן בין ההפרעות הפסיכולוגיות השכיחות ביותר, ומבין הפרעות החרדה הן הכי נפוצות.

לדוגמה, כ-6% מהאוכלוסייה סובלים מחרדה מעכבישים, בעוד כ-10% מהבריטים מתמודדים עם פחד מחללים סגורים בשלב מסוים בחייהם.

הטיפול הסטנדרטי לפוביות הוא טיפול בחשיפה.

למשל, עבור מי הסובל מפוביית עכבישים, זה עשוי לכלול צפייה בתמונות של עכבישים, מפגשים עם עכבישים במציאות מדומה, ואולי אפילו אחיזת עכביש – כל זאת בסביבה בטוחה.

המטרה היא לסייע להם להתמודד ולהתגבר על הפחדים, ולהפחית את עוצמתם לאורך הזמן.

ישנן ראיות לכך שטיפול חשיפה עובד. אך הטיפול עצמו מעורר הרבה לחץ, מה שמוביל לכך שרוב הסובלים מפוביות מהססים להתחיל בטיפול, או אם הם מתחילים, לעיתים נושרים ממנו.

אבל, יש חדשות מעולות:

מחקר חדש שפורסם בכתב העת Psychological Bulletin מסיק כי טיפול תת מודע בחשיפה – בו האדם אינו מודע לכך שהוא נחשף לאובייקט הפוביה שלו, וכך אינו מוצף בחרדה – יכול להיות יעיל מאוד. 

במטא-אנליזה מקיפה שנערכה על 39 מחקרים, נמצא כי 38 מהם הראו שההתערבות הלא מודעת משפיעה לטובה על הפוביות.

ההתערבויות לא היו אחידות, כאשר זוהו עשרה גישות שונות. לדוגמה, בפרדיגמת "חשיפה קצרה מאוד", המטופלים מקבלים סדרת "מיקרו-חשיפות" לתמונות של האובייקט המפחיד, כאשר כל תמונה מלווה בתמונה חסרת קשר כדי למנוע זיהוי מודע.

גישה אחרת, שנקראת "טיפול בפוביית עכבישים ללא עכבישים", כוללת הצגת תמונות של עצמים הדומים לעכבישים אך שאינם מזוהים באופן מודע כעכבישים – כמו חצובה של מצלמה עם רגליים מוטות המדמות רגלי עכביש. למרות שהתמונות נראות במודע, הטיפול מתבסס על עיבוד לא מודע.

הממצאים מצביעים על כך שטיפולים לא מודעים יכולים להפחית תגובות פחד, אפילו בקרב אנשים עם פוביות חמורות, מבלי לעורר תחושת פחד. עם זאת, גודל ההשפעה על ההתנהגות (כמו נכונות להתקרב לעכביש חי) לא היה גדול כמו בטיפול החשיפה הסטנדרטי, אך עדיין נחשב ל"גדול במידה רבה".

כמו כן, רוב המחקרים העוסקים בחשיפה לא מודעת כללו רק מושב טיפולי אחד, בעוד שטיפול חשיפה רגיל מתקיים במספר מושבים. ייתכן שסדרה של טיפולים לא מודעים תהיה אפילו יעילה יותר, אך נדרשים מחקרים נוספים כדי לבחון זאת.

בהסתמך במידה מסוימת על נתוני סריקות מוח, החוקרים טוענים שהטיפול הלא מודע פועל מכיוון שהמוח מגיב הן באופן לא מודע והן באמצעות מסלולים נפרדים, גם כאשר מדובר בדברים מפחידים. הם מסבירים כי כאשר אדם עם פוביית עכבישים נחשף שוב ושוב בתת-הכרה לתמונה של עכביש, האמיגדלה במוח מופעלת אך לא נגרמת תחושת פחד. עם "אימון" חוזר, הזיכרון של האובייקט המפחיד מתעדכן כך שהמוח לומד שהאובייקט הזה אינו אמור לעורר פחד. "באופן מהותי, אנו טוענים שהחוויה הלא מודעת מפחיתה פחד על ידי מניעת הפחד עצמו," מוסיפים החוקרים.

עדיין לא ברור בדיוק אילו אזורים במוח מעורבים בטיפול תת מודע חשיפה ואילו סוגי התערבויות לא מודעות עשויות להיות היעילות ביותר. אולם, בהתחשב בכך שפוביות ספציפיות הן כה נפוצות, והן לעיתים קודמות להתפתחות של הפרעות חרדה נוספות, החוקרים מדגישים את הצורך במחקר נוסף בתחום זה. הם מוסיפים כי תיאורטית, גישה זו עשויה לסייע גם לאנשים הסובלים מהפרעות חרדה אחרות, כגון PTSD.

פסיכולוגים ומטפלי CBT טוענים המון זמן שעלינו להתמודד ישירות עם הדברים שמפחידים אותנו כדי להפחית את הפחד. המחקר החדש הזה מטיל ספק ברעיון הזה ומראה שייתכן שיש טיפולים חדשים שיפחיתו את הפחד דרך תהליכים פחות מודעים.

כיוון שהזיכרון התת-מודע והזיכרון המודע קשורים זה לזה בלמידת פחד, החוקרים סבורים שטיפול לפוביות צריך לעבוד על שני סוגי הזיכרון בו זמנית.

טיפול לא מודע יכול להפחית את הפחד מאובייקטים פוביים אצל המטופל. בכך, התחלת טיפול החשיפה הסטנדרטי, שבו עובדים על המחשבות והפחדים המודעים, תהיה פחות מלחיצה ונוחה יותר למטופל.

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Siegel, P., & Peterson, B. S. (2024). “All we have to fear is fear itself”: Paradigms for reducing fear by preventing awareness of it. Psychological Bulletin, 150(9), 1118–1154. https://doi.org/10.1037/bul0000437