מכון טמיר לפסיכותרפיה
מהי אנליזה פונקציונלית?
ניתוח פונקציונלי, או אנליזה פונקציונלית, הוא שלב חיוני בכל טיפול פסיכולוגי התנהגותי, שמשמש לזיהוי שלבים בחשיבה בעייתית, תוך איתור החוליה בה יהיה נכון יותר להתמקד בכדי להביא לשינוי טיפולי.
כלי זה ממקד את הסיבה ואת המטרה של ההתנהגות ולעיתים קרובות תופעל מניפולציה ישירה על משתנה רלוונטי במטרה לשנות את התנהגות המטרה.
אנליזה פונקציונלית, למרות ששמה מרמז על כך, אינה עומדת כשיטת טיפול בפני עצמה.
למעשה, ניתן לחשוב עליה יותר כעל אסטרטגיה ממוקדת, או צעד, בתוך טיפול התנהגותי, שמנחה את המטפל לגבי קבלת החלטות ובחירת התערבויות בטיפול.
בבסיסה, אנליזה פונקציונלית מתבוננת על התניה אופרנטית והתניה קלאסית, כדי לקבוע את הקשר בין גירויים לבין תגובות.
המונח "אנליזה פונקציונלית" (או "ניתוח פונקציונלי") הושאל מתחם המתמטיקה והוא מתאר יחסים בין משתנים, בהם שינוי בערכו של משתנה אחד מביא לשינוי במשתנה אחר.
בפסיכולוגיה, ניתוח פונקציונלי מתייחס למידה בה גירוי ותגובה מסוימים מקיימים אינטראקציה זה עם זה.
סקירות ספרות מקיפות על ניתוח פונקציונלי נערכו לאורך השנים (Beavers et al., 2013, Hanley et al., 2012). סקירה נרחבת יותר שפורסמה ב-2023 ומתייחסת לעשור האחרון בחנה 1,333 תוצאות של ניתוח פונקציונלי מ-326 מחקרים על ניתוח פונקציונלי של התנהגות בעייתית.
אין ספק שהכלי התעורר שוב לחיים, במגוון יישומים.
איך עובד ניתוח פונקציונלי?
תהליך הניתוח כולל מעקב לאורך זמן אחרי היעדים ההתנהגותיים שהוצבו בטיפול, תוך התערבות שיטתית בגורמים ובהשלכות של ההתנהגויות הבעייתיות של המטופל. תוך כך, ניתן לבחון בזכוכית מגדלת מהם המאפיינים הסביבתיים שמשפיעים על ההתנהגות ומנבאים אותה, ולבסוף גם להביא לשינוי.
היסטורית, טכניקה זו מזוהה עם התניה אופרנטית, ואכן תהליך זה קשור קשר עמוק לרעיונות של התניית תגובה התנהגותית רצויה. בפועל, בניסיון להבין תופעות קליניות מורכבות, הניתוח הפונקציונלי כולל בדיקה קפדנית של ההתניות האופרנטיות בחייו של המטופל והאינטראקציות ביניהן. ניתוח פונקציונלי בפסיכותרפיה מאפשר לקחת את המידע שנאסף לפני התהליך הטיפולי ולבנות באמצעותו טיפול המותאם לכל אדם באופן פרטני. כך, הניתוח מסייע לקבוע באילו משתנים יש להתמקד, להבין לעומק אילו התערבויות יקלו על המטופל, ולעזור לו לסגל התנהגויות שישפרו את איכות חייו.
כיוון שישנן התנהגויות רבות שנמצאות בקורלציה זו עם זו, הניתוח מסתמך גם על מחקרים בתחום הפסיכולוגיה. למשל, אם המטופל מדווח על פחד מהתקפי חרדה, ניתן לפנות למחקרים המצביעים על סיטואציות שהוא ימנע מהן בסבירות גבוהה (למשל, קניונים, אוטובוסים ועוד) ולאחר מכן להעריך באופן ישיר עד כמה זה נכון ומתאים למטופל. עם זאת, כיוון שניתוח פונקציונלי בודק את הקשר בין ההשלכות של ההתנהגות על דפוסי הפעולה המקובעים של האדם, הדגש הוא על הערכה פרטנית של המשתנים הנוגעים לחייו של כל אינדיבידואל.
על אף שניתן לזהות את הרעיון העומד בבסיס האנליזה הפונקציונלית עם אסכולות תיאורטיות רבות, הנפוצה בהן היא המסורת הטיפולית ההתנהגותית.
בלב אסכולה זו עומד הרעיון שאם אנו רוצים להבין התנהגות, עלינו להבין את ההקשר, ההיסטורי והעכשווי, שייצר אותה בעבר ומשמר אותה כיום.
על כן, התומכים בגישה זו טוענים כי הגורמים הסביבתיים הם המשתנים המשמעותיים ביותר בקביעת התנהגות האדם.
עמדה מרוככת יותר טוענת כי ניתן להבין התנהגות מתוך מחשבה על הפונקציות שהיא מחזיקה ביחס לסביבה (כלומר, מה האדם מרוויח או מפסיד מההתנהגות). נקודת מבט זו מובילה באופן טבעי להתערבויות יעילות אשר פועלות באופן ישיר לשינוי ההקשרים הסביבתיים שמשפיעים על התנהגותו של האדם. כאשר מנסחים כך את הרעיון העומד בבסיס הניתוח הפונקציונלי, ניתן לראות כי שיטה זו לא שוללת היבטים אחרים בהבנה של ההתנהלות האנושית, אלא מציעה אסטרטגיה יעילה לחזות התנהגות ולהשפיע עליה.
שלבים של ניתוח פונקציונלי בטיפול
תהליך הניתוח הפונקציונלי כולל מספר צעדים כאשר משתמשים בו במסגרת פסיכותרפיה: בשלב הראשון, מתקיימת הערכה של ההתנהגויות הבעייתיות של המטופל על שלל היבטיהן. כיוון שהתבוננות ישירה בהתנהגות המטופל אינה תמיד אפשרית במסגרת הטיפולית, ניתן לבצע הערכה בלתי-ישירה של העוצמה, התדירות, האורך ומידת הגמישות של ההתנהגויות הבלתי-מסתגלות שלו.
ההערכה הראשונית של הבעיה מתבצעת באמצעות שאלות כגון "מה בחייך מטריד אותך?".
על מנת להבין את היקף הבעיה, ניתן לשאלות שאלות המתייחסות להתנהגויות הגלויות של המטופל עליהן הוא יודע לספר, לתחושות הגופניות שהוא חש, או למחשבות שעולות לו ועשויות להיות קשורות לבעיה שאיתה הוא מתמודד. שאלות שמטרתן להבין את העוצמה, המשך והגמישות של ההתנהגות הבעייתית יכולות להיות.
- "כמה זמן זה נמשך?", או - "תוכל לספר לי על זמנים בהם הבעיה הייתה הכי חמורה מבחינתך, וגם על פעמים בהם נראה היה שהמצב משתפר?".
בשלב זה של ההערכה הראשונית, יש לבחון לעומק גם שימוש במושגים שגורים כמו דיכאון וחרדה, שכן במהלך הניתוח המטפל מחפש תיאור ספציפי ככל הניתן של ההתנהגות הבעייתית והקשיים הנלווים לה אצל המטופל. ניתן להשיג מטרה זו בעזרת שאלות כמו - "כאשר אתה אומר שאתה מרגיש מדוכא, מה בדיוק המשמעות של המונח הזה עבורך?". ניתן לתת למטופל דוגמאות מתוך מחקרים המעידות על הקשר בין מצב נפשי כלשהו לבין התנהגויות מסוימות. למשל, בראיון עם מטופל המתלונן על דיכאון, ניתן לשאול אותו אודות השינה, מצב-הרוח והתיאבון שלו.
בשלב הבא של הניתוח הפונקציונלי יש להעריך מהם הדברים המובילים להתנהגויות הבעייתיות, אילו גירויים יכולים להכחיד אותן, ואילו תגמולים, חיוביים ושליליים, קשורים אליהן. שאלות כמו - "האם זה אי-פעם קרה בתקופה אחרת של חייך?" "מה עוד מתרחש בחייך כשזה קורה?" "האם אותו הדבר קורה במקומות או בזמנים שונים?" הן שאלות המסייעות להעריך מהם הגורמים המובילים להתנהגות שאותה מתאר המטופל.
כדאי לשאול גם על מצבים בהם סביר שהמטופל לא ייתקל בקשיים, או על מצבים בהם עוצמת המצוקה שלו פוחתת.
בשלב זה חשוב להבין עד כמה הבעיה משתנה ממצב למצב, וליתר דיוק - מהן הסיטואציות הבעייתיות יותר ומהן הבעייתיות פחות. תשובה על שאלה זו תספק את הבסיס הטוב ביותר להעריך מה יהיה הגירוי המכחיד והגירויים המותנים היעילים ביותר. למשל, מטופל מתאר תחושת חרדה במצבים חברתיים, שמתגברת עוד יותר כאשר הוא מרגיש שהוא עומד למבחן בעיני אחרים. כאשר הוא עומד בפני מצבים מהסוג הזה הוא נוטה לברוח, וכך הוא נמנע מתחושת החרדה.
בדוגמה זו, פעולת הבריחה מהסיטואציה זוכה לחיזוק, כיוון שהבריחה מפסיקה את הגירוי הלא-נעים (כלומר, את האינטראקציה החברתית עצמה, את המחשבות השליליות, את התחושות הרגשיות והגופניות הקשורות למצבים מסוג זה ועוד).
כאשר מוסיפים לסיטואציה גם תחושה של "עמידה במבחן", פעולת הבריחה הופכת להתנהגות מבוססת אף יותר, כיוון שככל שהמצב קיצוני יותר כך גוברת הסבירות שהמטופל יברח, וככל שהוא פונה להתנהגות הזו יותר, כך היא מתקבעת.
בשלבים הראשונים של הניתוח הפונקציונלי, המטרה היא להבין את מערכת המשתנים הזו, כך שניתן יהיה לעבוד איתה בהמשך.
הצעד הבא בתהליך הוא להעריך את ההשלכות שנלוות להתנהגויות הבעייתיות, ביניהן גם את ההשלכות שמחזקות את ההתנהגות, וגם את ההשלכות שמחלישות אותה ומהוות "עונש".
ניתן לזהות את ההשלכות באמצעות שאלות כמו "מה קורה לאחר מכן?" ו-"איך אתה מרגיש כשזה מסתיים?"
לעיתים ישנן השלכות חברתיות לסימפטומים שמתאר המטופל.
למשל, ייתכן שבני המשפחה נותנים יותר תשומת לב לאדם כאשר הוא מראה סימנים של דיכאון, או שהם מוותרים לו על מטלות הבית.
ניתן לזהות השלכות מהסוג הזה בעזרת שאלות כמו "כיצד אנשים מגיבים כאשר אתה נעשה מדוכא?". אם לא ניתן להעריך מהן ההתנהגויות, הגורמים וההשלכות באופן ישיר, כדאי להשתמש במספר מקורות מידע, כמו למשל חברים, משפחה או קולגות.
בשלב האחרון פונים לתהליך הטיפול עצמו, שכולל התערבויות המתמקדות בגורמים ובהשלכות של ההתנהגות כפי שעלו עד כה בניתוח הפונקציונלי.
ההתערבות יכולה להיות מכוונת למספר מרכיבים שזוהו בניתוח:
חלק מן ההתערבויות מכוונות לסילוק הגורמים המקדימים להתנהגויות הבעייתיות או של התגמולים המחזקים אותן.
כך למשל, התערבות שמטרתה להביא אדם מכור להרואין לעבור לגור בסביבה ללא סוחרי סמים, תעלים את נוכחותם של גירויים המובילים להתנהגות (הדילר למשל), ותחליש את הזמינות של ההרואין, שמהווה תגמול, חיזוק של התנהגות חיפוש הסם.
התערבויות אחרות מכוונות לשינוי הפונקציות הפסיכולוגיות של הגורמים וההשלכות של ההתנהגות, ולאו דווקא סילוקן בפועל.
למשל, במצב של חרדה חברתית, ניתן לצמצם או להכחיד את האפקט של ההתניה באמצעות חשיפה שיטתית לאינטראקציות חברתיות, שתפחית את הפחד ואת התנהגות ההמנעות של המטופל.
בנוסף, ניתן לפנות לטיפול בהתנהגות הבעייתית באופן ישיר, באמצעות הגברת הסבירות להתרחשותה של התנהגות מיטיבה ותואמת.
לעיתים קרובות, התערבויות מהסוג הזה משולבות עם התערבויות אחרות.
כך למשל, בדוגמה של המטופל הסובל מחרדה חברתית, המטפל ייתן חיזוקים חיוביים למטופל כאשר הוא מתמודד עם מצבים חברתיים מעוררי פחד.
התערבות מסוג זה יכולה להביא הן לחיזוק ההתנהגות הרצויה, והן להכחדת הפחד המותנה.
למעשה, ניתן לתאר את התהליך כולו בצורה סכמתית:
לאחר שהקשיים והיעדים הומשגו במונחים של עקרונות התנהגותיים בסיסיים, ניתן לתרגם אותם לתוכנית פעולה ממשית בטיפול ולהבין מהן ההתערבויות הנדרשות, ולבסוף גם להעריך את השינוי שנעשה.
אם התוצאה שהתקבלה חיובית ומקובלת, התהליך הושלם.
אם התוצאה אינה התוצאה הרצויה, הצעד הבא יהיה לחזור על צעדי ההמשגה הראשונים, כלומר, להעריך מחדש את המשתנים המשפיעים על ההתנהגות או את הרכיבים שדורשים שינוי באמצעות התערבות.
לסיכום, אנליזה פונקציונלית אינה מהווה שיטת טיפול בפני עצמה, אלא אסטרטגיה אנליטית שמספקת את הבסיס לטיפול עצמו.
רעיון זה אינו מוגבל לטיפול בטווח צר של התנהגויות, גורמים והשלכות.
גם בעיות מורכבות במיוחד יכולות להיבחן תחת זכוכית המגדלת של האנליזה הפונקציונלית, מבלי להפר את אבני היסוד שלה.
על אף שלא זכתה להתייחסות פרטנית בספרות המחקרית, אנליזה פונקציונלית מהווה מרכיב מרכזי בשיטות טיפול התנהגותיות וקוגניטיביות-התנהגותיות. יש בבסיסן ראיות אמפירית רבות שהצביעו על יעילותן.
בין היתר, מחקרים מצביעים על יעילותה של השיטה ההתנהגותית בטיפול בבעיות התנהגות, בהפרעות אכילה, בנטיות לפגיעה עצמית, כמו גם באימוץ התנהגויות מסתגלות בקרב אוכלוסיות שונות, כמו רכישת כישורי חיים, מיומנויות בקריירה, כישורים חברתיים ועוד.
מבוסס על מאמר של וילסון ומורל (2002) Functional Analysis of Behavior
עדכון אחרון:
11 באוגוסט 2023
מקורות:
Beavers, G.A., Iwata, B.A. and Lerman, D.C. (2013), THIRTY YEARS OF RESEARCH ON THE FUNCTIONAL ANALYSIS OF PROBLEM BEHAVIOR. Journal of Applied Behavior Analysis, 46: 1-21. https://doi.org/10.1002/jaba.30
Hanley G. P. (2012). Functional assessment of problem behavior: dispelling myths, overcoming implementation obstacles, and developing new lore. Behavior analysis in practice, 5(1), 54–72. https://doi.org/10.1007/BF03391818
Melanson, I. J., & Fahmie, T. A. (2023). Functional analysis of problem behavior: A 40-year review. Journal of applied behavior analysis, 56(2), 262–281. https://doi.org/10.1002/jaba.983