מכון טמיר לפסיכותרפיה
ג'ון סטיינר
ג'ון סטיינר היה פסיכואנליטיקאי שתרם רבות לפיתוח התאוריה.
הוא טבע מושגים קריטיים בהבנת הנפש האנושית, כמו 'ארגון פתולוגי של האישיות" ו "נסיגה נפשית".
סגנון הכתיבה של סטיינר, העולה מהתצפיות הקליניות שעשה, מספקות עומק, תובנה, רגישות, עניין ודאגה אמיתית למטופליו.
ספרו המוכר ביותר של סטיינר ביותר בעברית הוא "לראות ולהיראות - להגיח ממסתור נפשי", בהוצאת תולעת ספרים (Seeing and Being Seen).
הכשרה רפואית ופסיכואנליטית
סטיינר למד רפואה באוניברסיטת אוטגו בניו זילנד, בלימודיו עסק במחקר בנוירופיזיולוגיה. כבר כסטודנט הוא התעניין בפרויד וברעיונות פסיכואנליטיים, אבל הוא רצה להתבסס ולהעמיק בלימודי מדעי המוח לפני שימשיך להעמיק בפסיכואנליזה.
בשנת 1958 הוסמך כרופא, והוא עבד במכון הטכנולוגי של קליפורניה בנוירוביולוגיה. לאחר מכן עבד באוניברסיטת קיימברידג' בפסיכולוגיה ניסויית. בשנת 1964 עבר ללונדון כדי להיות רשם בבית החולים הפסיכיאטרי מודסלי, שם הושפע רבות מהנרי ריי.
בשנת 1975 הפך לפסיכותרפיט ויועץ במרפאת טביסטוק (Tavistock), שם עבד עד לפרישתו בשנת 1996. במהלך תקופה זו הוא יצר את הקורס "מבוא לפסיכותרפיה פסיכואנליטית", קורס מכובד וארוך טווח. כיום הקורס מכונה הכשרה בפסיכותרפיה פסיכודינמית (D58). הוא היה חבר באגודה לפסיכותרפיה פסיכואנליטית (APP), התומכת באנשי מקצוע שמנסים להשתמש ברעיונות פסיכואנליטיים.
בשנת 1967 החל סטיינר את הכשרתו הפסיכואנליטית במכון לפסיכואנליזה. הרברט רוזנפלד היה המנחה הראשון שלו ובטי ג'וזף הייתה המנחה השנייה שלו במהלך הכשרתו. ניכר כי סטיינר העריך את מדריכיו, שכן הדבר בא לידי ביטוי אחרי שנים רבות בכתיבתו שבה הוא להוט להכיר בהשפעות של הדורות הקודמים. הוא רואה את רעיונותיו נטועים עמוק ברעיונות של פרויד, קליין, ביון, ג'וזף, ריי ומאני קירל.
Borderline Workshops
במהלך תקופתו של טביסטוק (Tavistock) סטיינר הקים סדנה שזכה לכינוי "The Borderline Workshop".
הסדנאות החלו כסמינרים קליניים שמטרתם לדון בחולים קשים, והם התפתחו במהירות להצגה ודיון קליני ולאחר מכן קריאה ודיון במאמר תיאורטי- מודל שממשיכים להשתמש בו כיום בתואר שני.
בסדנאות השבועיות השתתפו בין 25-30 חניכים ועמיתים. מפעם לפעם הוזמנו פסיכואנליטיקאים בכירים כאורחים.
נסיגות נפשיות
בפיתוח המושגים המרכזיים של קליין על הזדהות השלכתית, העמדות הפרנואידיות- סכיזואידיות והדיכאוניות, והתפיסה המכוננת של רוזנפלד של נרקיסיזם פתולוגי, הרעיונות העיקריים של סטיינר התרכזו באופיים ההגנתי של ארגונים פתולוגיים של האישיות הגבולית ובשימוש כתוצאה מכך ב"נסיגות נפשיות" ( Psychic Retreats).
מושגים אלה מציעים פרספקטיבה עכשווית על השקפותיו של פרויד, על אופי התגובה הטיפולית השלילית וחרדות פרנואידיות שהן המקור להתנגדות רבה לשינוי.
הוא טען כי סוגים ספציפיים של כאב נפשי נמנעים על ידי הכפפה לארגון אישיות פתולוגי.
סטיינר מראה כי ביטויים שונים של מנגנוני הגנה אינם שייכים רק למתמודדי נפש, אלא קיימים אצל כל אדם בדרגות שונות.
בושה והשפלה
לפי סטיינר "היציאה מנסיגה נפשית להתמודדות עם חרדה ודיכאון היא שלב חיוני בתהליך ההתפתחות, אך לפני שיהיה ניתן להתמודד עם חוויות אלו, יש לנהל משא ומתן על פעולת ההתעוררות. כאן נראה כיוצר מבוכה הדורשת הקלה דחופה." (2001).
בעקבות המקרה המפורסם של פרויד שרבר (Standard edition 20,1925), סטיינר המשיך בעבודתו על חשיבותן של הבושה וההשפלה בשמירה על נסיגה נפשית. רק על ידי התמודדות עם הרגשות הכואבים הללו, בתמיכת האנליטיקאי, ניתן לצאת מנסיגה נפשית.
הנושא של "לראות", או ליתר דיוק, לא לראות (קשור לרעיון ההתנערות של פרויד) היה נושא מרכזי אצל סטיינר. כך הוא שפך אור על הבנתו של סיפור אדיפוס,"Turning a blind eye: The cover up for Oedipus".
לאחרונה סטיינר כתב מאמר חדש בנושא מבוכה והשפלה, "The Ideal and the Real and Milton: some Observations on Reading Paradise Lost" . במאמר זה הוא מתמקד בהבנת אומניפוטנטיות ובהבדל בין האידיאל הממשי והסמלי לקונקרטי. המסר המרכזי בשירו של מילטון הוא כיצד האדם צריך לעבור מסע התפתחותי כואב כדי לוותר על האידיאל והאומניפוטנטיות.
סטיינר חוזר שוב לטקסטים מקוריים כדי ללמוד ולבחון אותם מחדש בעיניים פסיכואנליטיות חדשות ורעננות. תפיסתו נלהבת, החדה וחסרת היומרה הופכת אותו להוגה דעות מקובל ולמורה מבוקש שעשה רבות כדי לעורר השראה לדורות הצעירים של פסיכואנליטיקאים ופסיכותרפיסטים ולהנגיש רעיונות פסיכואנליטיים.
מקורות:
Ana Paulina de Sauma 2012 – courtesy of the Melanie Klein Trust. In: https://psychoanalysis.org.uk/our-authors-and-theorists/john-steiner